אות לח: מצות לא תלין נבלתו, כתב בספר בראשית דף קס"ט ע"ב, הטעם, כי כל מי שהולך יחידי בעתים ידועות במקומות ידועים אפילו בעיר, שורה עליו רוח הטומאה, לפיכך בכל זמן לא ילך האדם יחידי בעיר, אלא במקום שבני אדם מצויים, ולכן גם כן לא ילך האדם יחידי בלילה, כיון שאין בני אדם מצויים, וזה עצמו טעם (דברים כא,כג) לא תלין נבלתו, שלא יהא הגוף מת בלא רוח על הארץ בלילה: אות לט: מצות כלאים, כתב בספר שמות דף ט"ו ע"ב, רבי אבא כשהיה רואה האילן שפירותיו הם (עושות) [עוף הפורח], היה בוכה ואומר, אם היו יודעים בני אדם אילן זה מה חכמה רומז, היו מקרעין לבושיהם עד טבוריהם בשביל שנשכחה החכמה מהם, אין לך כל דבר שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו שלא בראו להראות דבר חכמה לבני אדם, כמו שאמר רבי יוסי, יש אילנות שנראה בהם חכמה אלהית, כגון חרוב ודקל ופסתק וכל כיוצא בהם, כל האילנות שעושים פירות סוד אחד מהם חוץ מן התפוחים, וכל אותם שאינם עושים פירות סוד אחד הם, וכלם ממקום אחד יונקים חוץ מערבי נחל, וכל העשבים שהם קטנים, הם סוד אחד חוץ מן האזוב מאם אחת נולדו, כל עשבי הארץ שנתמנה עליהם שרים בשמים כל אחד ואחד סוד בפני עצמו ואין האדם יודע, ולכך כתיב (ויקרא יט,יט) שדך לא תזרע כלאים, שכל אחד ואחד נכנס בפני עצמו ויוצא בפני עצמו, זה שאומר איוב (איוב לח,לג) הידעת חקות שמים וכתיב (ישעיה מ,כו) לכלם בשם יקרא, שאין הקדוש ברוך הוא רוצה לערבבם וקורא לכל שר בפני עצמו: אות מ: וקרוב לזה כתוב בספר דברים דף פ"ו ע"ב, בפסוק (דברים כב,ט) לא תזרע כרמך כלאים, כי כשברא הקדוש ברוך הוא עולמו, התקין כל דבר ודבר ומנה עליהם שרים עליונים, וכל דבר ודבר יונק מאותו שר הממונה עליו, וזהו (משלי לא,טו) וחק לנערותיה, כיון שלקח אותו חק נקראים חקתי ואלו הן (איוב לח,לג) הידעת חקות שמים כל מי שמערב וזורע מין אחד באחר, גורם לעקור השרים משולטנותם ומכחיש פמליא של מעלה, וזהו רמז (ויקרא יט,יט) את חקתי תשמרו שדך לא תזרע כלאים: אות מא: מעלת כל המצות כתוב בספר שמות דף קס"ו ע"א, מי שמשתדל בעולם הזה בעשית המצות, מכל מצוה ומצוה נעשית לו נר אחד להדליק בה לעולם הבא, וכל מי שמשתדל בתורה, זוכה לעשות אור כדי להדליק את הנר, וזהו (משלי ו,כג) כי נר מצוה ותורה אור, ולכן צריך האדם להשתדל בלמוד התורה ובמעשה המצוה שצריך נר ואור, כי האור אינו מועיל בלא נר, והנר אינו מועיל בלא אור: אות מב: וכתב בספר ויקרא דף פ"ג ע"ב, מי שעושה מצוה אחת, אותה מצוה עולה למרום ועומדת לפני האל יתברך ואומרת, רבונו של עולם, אני מאיש פלוני שעשאני, והקדוש ברוך הוא מאותו היום והלאה שם לאותה מצוה שתהיה פקידה להטיב לאיש ההוא שעשאה, והעבירה בהפך, ואם חוזר בתשובה, הקדוש ברוך הוא מעבירה ממנו, ועליו כתיב (שמואל-ב יב,יג) גם ה' העביר חטאתך: אות מג: וכתב בספר ויקרא דף קי"ג ע"א, כל מי שעושה המצות ושומרם, כאלו עושה שם למעלה, וזהו שאמרו ז"ל כאלו עשאוני, וזהו סוד (שמואל-ב ח,יג) ויעש דוד שם, שלפי ששמר המצות זכה לעשות שם ממש: אות מד: וכתב בספר שמות דף פ"ה ע"ב, כי כל המצות הם תלויות בגופו יתברך, יש בראש ויש בעין ויש באוזן וכיוצא בהם, ואין שום מצוה חוץ ממנו, ולכן מי שפושע במצות התורה פושע בו יתברך, ולזה כתיב (ישעיה סו,כד) האנשים הפושעים בי ממש, והקדוש ברוך הוא עצמו מגלה עונם במקום שחטאו בו, וזהו (איוב כ,כז) יגלו שמים עונו, זה הקדוש ברוך הוא, ואחר כך וארץ מתקוממה לו: אות מה: מצות עגלה ערופה, כתב בספר בראשית דף ר"י ע"ב, שהטעם לפי שכל בני אדם המתים הם עוברים ע"י מלאך המות, זולתי הנהרג, שהקדימו בני אדם להמיתו קודם זמנו, וכשיודעים ההורג ונעשה בו דין, אין דין למעלה, אבל כאן שלא נודע מי הכהו, יש כח למקטרגים לשלוט באותו מקום ולקטרג, ולכן להעביר הדין מאותו מקום ולתקנו מביאים עגלה: אות מו: מצות ספירת העומר, כתב בספר ויקרא דף צ"ז ע"א וע"ב, שנו בתוספתא כי ישראל אף על פי שיצאו משעבוד מצרים, עדיין לא היו טהורים לגמרי, וזהו ספירת העומר, כי כמו שהנדה סופרת ימי טומאה, כך ישראל כשיצאו ממצרים ספרו חמשים יום, ולכן הוא הטעם שאין הלל גמור בימי הפסח כמו בסוכות, שעדיין אין ישראל שלימים: אות מז: מצות הציץ, כתב בספר שמות דף רי"ח ע"ב, כל אותם עזי פנים, כשהיו מסתכלים בציץ היה נשבר לבם, לפי שהציץ עומד על נס, ומי שהיה מסתכל בציץ מתוך הארת השמות הקדושים, ואותיות הקדושים שבו היה יוצא אור גדול, ועל ידי זה אימה נופלת עליהם וחוזרים בתשובה: אות מח: מצות כופר נפש, כתב בספר שמות דף קפ"ז ע"ב, כך היה בתחילה, היו מכניסים כל השקלים ואחר כך מברכין לישראל ומונים הכופר וחוזרים ומברכים, נמצאו ישראל מבורכים ב' פעמים: אות מט: מצות נשיאות כפים, כתוב בספר במדבר דף קמ"ז ע"א וע"ב, הקשה רבי יצחק, מה טעם אמרו אסור להסתכל בכהנים בשעה שהכהנים פורשים כפיהם, כיון שהשכינה אינה נראית כשאדם חי, כמו שכתוב (שמות לג,כ) כי לא יראני האדם וחי, והשיב רבי יוסי, משום דשם הקדוש ברוך הוא רמוז באצבעות הידים ולכן לא יסתכל. עוד כתב, כי בשעה שנושאים כפיהם היא שעת רצון ואין דין באותה שעה, לכן יבקש רחמים. מי שחלם ונפשו עגומה, יאמר רבונו של עולם וכו' ויהפך לו הדין לרחמים: אות נ: טעם שאנו קורין פרשת אחרי מות ביום הכיפורים, בספר ויקרא דף נ"ז ע"ב, וזה לשונו, מכאן למדנו כל מי שיסורים באים עליו הם כפרת עונותיו, וכל מי שמצטער על יסורי הצדיקים, מעבירין עונותיו מן העולם, ולכן ביום כיפור קורים פרשת אחרי מות, כדי שישמעו העם ויצטערו על מיתתן של צדיקים ויתכפר להם, וכל מי שמצטער על מיתת הצדיקים או מוריד דמעות, הקדוש ברוך הוא מכריז עליו (ישעיה ו,ז) וסר עונך, ולא עוד, אלא שלא ימותו בניו בימיו, ועליו הכתוב אומר (ישעיה נג,י) יראה זרע יאריך ימים: אות נא: טעם הריח במוצאי שבת, כתוב בספר ויקרא דף ל"ה ע"א, שמצאו איש אחד וג' ענפי הדס בידו וקרבו אצלו, אמרו לו למה זה לך, והשיב, להריח בו כנגד הנשמה שהולכת בליל מוצאי שבת, אמרו לו ג' ענפים למה, כנגד אברהם יצחק ויעקב, אני קושרם יחד ומריח בהם שכתוב (שיר השירים א,ג) לריח שמניך טובים, שבזה הריח מתקיים חולשת הנפש באמונה זאת: אות נב: מצות חליצה, כתב בספר במדבר דף ק"פ ע"א, שהטעם שהוא במנעל, על דרך שאמרו, כל מה שלוקח המת בחלום מן הבית הוא טוב חוץ ממנעל, והרמז שמונע רגלו מזה העולם, אמנם בחיים הוא להפך, כי הרוצה לקיים כל דבר (רות ד,ז) ושלף איש נעלו, רמז שיתקיים בזה העולם עם קנינו, ולכן האשה היא חולצת נעל אחי המת, לרמוז, כי זה האדם שלא בנה בית אחיו, וזאת האשה שהיא עטרת בעלה נוטלת אותו הנעל, לרמוז, שהיא מקבלת אותו וכבר נחה רוח המת במקומו, וזה הנעל הוא של המת שמקבלת אותו האשה, והוא בהפך מכשהמת נוטל המנעל מן החי: אות נג: טעם מצות לא תרצח לא תנאף לא תגנוב, שכתוב בהם פסיק, ובלא תענה אין כתוב, כתב בספר שמות דף צ"ג ע"ב, הטעם שאם כתב לא תרצח בלא פסיק, היה נראה שאסור להרוג אפילו את הרשע, ואם כתב לא תנאף בלא פסיק היה נראה אפילו עם אשתו, ואם כתב לא תגנוב בלא פסיק, היה נראה שאסור התלמיד לגנוב דעת רבו בתורה, או אסור לדיין לגנוב דעת הרמאי בעת עמדו למשפט, לכך כתוב פסיק, לרמוז, יש בדבר אסור ומותר, אבל בלא תענה אין פסיק שהוא אסור לגמרי. ואם תאמר, אם כן גבי לא תחמוד יאמר בפסיק לפי שחמוד התורה הוא מותר, ויש לומר שכאן עשה פרט (שמות כ,יד) בית רעך, אבל חמוד התורה מותר ואינו מדבר בזה: אות נד: למעלת בר מצוה, כתב בספר שמות דף צ"ח ע"א, כל מי שזוכה לי"ג שנה והלאה נקרא בן לכנסת ישראל, וכל מי שזוכה מעשרים שנה ומעלה נקרא בן להקדוש ברוך הוא, שלמה ע"ה כשהיה בן עשרים שנה אמר (משלי ד,ג) כי בן הייתי לאבי, לאבי הודאי: אות נה: כתב עוד שם בדף ק"ו ע"ב, הקדוש ברוך הוא הטיב עם בני האדם, כשהם בני י"ג ומעלה מלוה עמהם ב' מלאכים השומרים אותו, אחד מימין ואחד משמאל, כשהאדם הולך בדרך טוב כלם שמחים עליו ומכריזים לפניו, תנו כבוד לדיוקן המלך, וכשאדם חייב עצבים בו, וזהו שרמז הכתוב אצל בעלי תשובה (ישעיה נז,יח) דרכיו ראיתי וארפאהו, שסייעתיו שיעשה תשובה, ובזה כיון ששב (ישעיה נז,יח) ואשלם ניחומים לו ולאבליו, הם המלאכים השומרים אותו שהיו עצבים עליו: אות נו: ענין הנשבע לשקר, כתב בספר שמות דף צ"א ע"ב, כשהקדוש ברוך הוא ברא העולם, שם על פי התהום צרור אחד ושמו יתברך חקוק עליו והטביעו בתוך התהום כדי שלא יציפו המים את כל העולם ועוד היום הוא שם, וכשהאדם נשבע באמת, אותו צרור עולה ומקבל אותה השבועה וחוזר ומתקיים על התהום, ואותה השבועה מקיימת העולם, אבל בשעה שנשבע לשקר, אותו צרור עולה לקבל אותו שקר והמים הולכים ושטים, ואותיות הצרור פורחות בתוך האותיות לתהומות ורוצים המים לכסות העולם, עד שרומז הקדוש ברוך הוא לממונה אחר הממונה על ע' מפתחות בסוד שם המפורש הקדוש וחוזר והולך אצל הצרור וחוקק בו השם כבראשונה: אות נז: עונש מוציא מפיו מה שלא שמע מרבו, כתב בספר שמות דף פ"ז ע"א, כל מי שמוציא מפיו בשם רבו מה שלא שמע ממנו, הקדוש ברוך הוא עתיד להפרע ממנו בשעה שיוצא נשמתו ורוצה להכנס למקומה דוחים אותה, כתיב הכא (שמות כ,ד) לא תעשה לך פסל, וכתיב התם (שמות לד,א) פסל לך, כלומר לא תעשה לך פסל, לא תעשה לך תורה אחרת שלא שמעת ולא קבלת מרבך: אות נח: עונש מדבר לשון הרע, כתוב בספר ויקרא דף נ"ג ע"א, אמר רבי חייא, כל המוציא לשון הרע נטמאו כל איבריו וראוי להסגר, לפי שאותו הדבור עולה ומעורר עליהם רוח הטומאה, בא ליטמא מטמאין אותו: אות נט: מעלת מזכיר שם שמים במעשיו, כתוב בספר ויקרא דף נ' ע"א, מי שבונה בנין צריך להזכיר שם שמים עליו בתחלה ולומר, אני בונה זה לעבודת השם, ואם לאו הרי צד הטומאה מוכן לשלוט עליו, זהו (ירמיה כב,יג) הוי בונה ביתו בלא צדק, והוא הדין לכל דבר: