אות ד: וכתב בספר שמות דף קמ"א ע"ב, כי הצדיקים שאינם מתענגים בעולם הזה אלא בסעודת מצוה וסעודת שבת וראש חודש ומועדים, אף על פי שמתים בחוץ לארץ אינו שולט עליהם רוח הטומאה, כמו שהוא לא נהנה בחייו, וראיה מיוסף הצדיק ע"ה, שאף על פי שמת בחוץ לארץ לא שרה עליו רוח הטומאה, לפי שלא נמשך בחייו אחר תענוגים: אות ה: עוד כתב בספר שמות דף קי"ג ע"ב, ענין (קהלת ד,א) דמעת העשוקים שהם אותם שבאו על אמם והולידו מהם, וזהו העשוקים שהרי היו עשוקים בלי רשות בעלים, וכשהם מתים קטנים שהרי ממזר אינו חי, שופכים דמעות לפני הקדוש ברוך הוא ואומרים לפניו, אנו מה חטאנו אין להם מנחם ומשיב תשובה. ויש עשוקים אחרים ששופכים דמעות, וכל העם מורידים עליהם והם הקטנים המתים בעון אביהם ואמם, שכל העם בוכים עליהם ואומרים, אלו הקטנים מה פשעם (שנעשקו) [שלא נתחייבו למה] ימותו מן העולם. והתשובה, שאלו מתים להגן על החיים, שכך שנינו מקום מתוקן באותו עולם לאלו הקטנים, שאפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד, שהקדוש ברוך הוא מרחם עליהם ונדבק בהם ומתקן עמהם ישיבה של מעלה, שנאמר (תהלים ח,ג) מפי עוללים: אות ו: עוד כתב בספר שמות דף קפ"ב ע"א, כי הקדוש ברוך הוא נפח הנשמה באדם כלולה מג' רוחות, והיא נפש רוח נשמה, וכשהאדם כועס מטמא נשמתו, וזהו שכתוב (ישעיה ב,כב) אשר נשמה נתחלף לו באפו. אבל לחכמים הכעס הוא טוב, שהם כועסים על דבר התורה: אות ז: כתב בספר בראשית דף רל"ב ע"ב, כי מי שעושה הספד לצדיק, צריך לפי כבודו ולא יותר, כי מי שמשבח לחברו יותר ממה שיש בו בא לידי גנותו: ענין גן עדן וגיהנם: אות א: כתב בספר שמות דף י"ח ע"א, אמר רבי יוחנן, כי בשעה שאמר משה רבינו ע"ה (שמות יב,יב) ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, היה שרו של מצרים דומה וקפץ ת' פרסה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, כבר נגזרה גזרה לפני, דכתיב (ישעיה כד,כא) יפקד ה' על צבא המרום, באותה שעה נעשה דומה שר של גיהנם לדון נשמת הרשעים, ורבי יהודה אמר, דומה הוא שר המתים: אות ב: כתב בספר בראשית דף ק"ו ע"ב ק"ז ע"א, מדרש הנעלם, אמר רבי יצחק, יש גן עדן למעלה וגן עדן למטה, גיהנם למעלה וגיהנם למטה, אמר רבי יעקב, הרשעים שקלקלו מילה שלהם וחללו שבתות ומועדים בפרהסיא וכפרו בתורה ותחיית המתים, יורדים בגיהנם למטה ואין עולים, אבל יקומו לתחיית המתים ויום הדין, ועליהם נאמר, (ישעיה סו,כד) והיו דראון די ראיה, כלומר שהכל יאמרו די בראייתם: אות ג: וכתב בספר שמות דף ק"נ ע"א, יש רשעים בגיהנם שאינם עולים, ויש שמצפצפים עולים אותם שהרהרו תשובה בלבם ולא יכלו מחמת מיתה: אות ד: עוד שם בספר שמות דף ק"נ ע"ב, ז' פתחים לגיהנם כנגד ז' מדורים שיש בו, וכנגד ז' מיני רשעים. רע, בליעל, חוטא, רשע, משחית, לץ, יהיר. כפי מדרגת חטאו כך מורידין אותו, וכל מדור ומדור יש מלאך אחד ממונה תחת ממשלת דומה, וכמה אלפים ורבבות עמו שדנין את הרשעים, כל אחד כפי רשעו, אש של גיהנם של מטה יורד מתוך אש גיהנם של מעלה, ויש שם מדרגות שנקראות צואה רותחת, ושם היא זוהמת הנשמות המתלבנות מחטאה ונשארה שם הזוהמה ונקראת צואה רותחת, ושם נידונין המתים בלא תשובה וחוטאים ומחטיאי הרבים. ואותם שמוציאים זרע, נדונים שם, ואפילו בשבתות וימים טובים אינם יוצאים כמו שאר רשעים שיוצאים מגיהנם באלו הפרקים, מכל מקום אף על פי שיושבים בגיהנם אינם נדונים בשבת ויום טוב. אותם שמחללים שבתות וימים טובים בעולם הזה, כך אינם שומרים אותו שם. אמר להם רבי יוסי, לא תאמר כך אלא משמרים בעל כרחם, בא רבי יהודה ועשה פשרה, אותם שחללו שבת ולא היו מזרע ישראל אלא גרים שלא נצטוו שומרים אותו שם בעל כרחם, ובכל ערב שבת הולכים כרוזים בכל אותם מדורי גיהנם ומוציאים את הרשעים בכל ערב שבת, אבל אותם שכפרו בתורת משה רבינו ע"ה וחללו את השבת שהם מישראל, אש גיהנם (אינו) שולט בהם אפילו בשבת, ורשעים אחרים יש להם כח לצאת בהם, ומלאך אחד מוציא גוף של אלו שחללו שבת ומכניסו לגיהנם בפני כל הרשעים, ורואים סביבו תולעים והנשמה נשרפת בגיהנם ומכריזין עליו, זהו פלוני שלא תאב בכבוד המקום, אוי לו אוי לנשמתו, נוח לו שלא נברא: אות ה: כתב בספר בראשית דף ל"ח ע"א, מתחילין ההיכלות ומסיימין בדף ל"ט ע"ב. היכל הא', ששם נידונים הרבה ושם נשמות גרי הצדק, ואותו ההיכל הוא מוקף מאבן טובה וזהב לרוב, ויש שם פתח אחד שיורד לפתח גיהנם כדי שיראו משם עונש אותם שלא נתגיירו, וממונה בזה ההיכל הוא אונקלוס הגר ע"ה. היכל השני, זה מאיר יותר, בזה ההיכל יושבים אותם שסבלו יסורים בזה העולם ולא בטלו תפלה לעולם, לפנים מזה ההיכל יושבים אותם שענו אמן בכל כחם, למעלה יושב המשיח ומנחם אותם ונוסע מזה ההיכל והולך בהיכל השלישי. היכל השלישי, שם כל אותם תנוקות של בית רבן שלא השלימו ימותם, וכל אותם שנתעצבו על חורבן הבית, ומשיח מנחם אותם ונוסע משם להיכל הרביעי. היכל הרביעי שם כל אותם אבלי ציון וכל מתי מצוה וכל נשיאי זרע דוד מנחמים אותם, ובוכה המשיח, עד שיוצא הקול והולך למעלה ומתעכב שם עד ראש חודש ויורד, כשיורד יורדים עמו כמה מאורות ומאירים לכל אותם ההיכלות ומביא רפואה לכל אותם בעלי יסורים ולובש בגד אחד מצויר שם דמות כל הנהרגים, וזה הבגד עתיד הקדוש ברוך הוא ללבוש לדון כל הגוים, שנאמר (תהלים קי,ו) ידין בגוים מלא גויות, ובזה ההיכל הממונים עשרה הרוגי מלוכה. היכל החמישי, שם יושבים כל בעלי תשובה גמורה וממונה עליהם מנשה מלך יהודה, ושלש פעמים ביום נכנסת אורה בזה ההיכל, כדי שיתעדנו בהם בעלי תשובה, וכל אחד נכוה מאור וחופת חברו, וכאן אפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד זולת החסידים שיש להם מעלה יותר. היכל הששי, הוא היכל החסידים, זה ההיכל מעולה על כלם, למעלה מפתח זה ההיכל אברהם ע"ה לימין ה' יתברך, לפתח אחר יושב יצחק ע"ה, לפתח אחר יושב יעקב וי"ב שבטים, ובזמן שישראל בצרה נעורים הג' אבות ומתחננים. היכל השביעי, יש שם עמוד אחד מד' מראות, לבן ואדום וירוק ושחור, וכשעולות הנשמות מי שראויה בלבן עולה דרך שם, ומי שראויה לאדום ומראה אחרת כל נשמה כפי מעלתה, וכל ההיכלות הם למדור, אבל זה השביעי אינו למדור רק לעבור בו ולעלות להיכלות אחרות: אות ו: כתב בספר בראשית דף מ' ע"א, ז' מדורות הם זה למעלה מזה. המדור הא', למטה לארץ חשך מאד ואין לו אור כלל, שם יושבים שדים ורוחות ושם יש ממונה אחד שמו טהריא"ל ועמו שבעים ממונים מעופפים, ובעלות השחר כלהו אבדין ולא משתכחין, לפי שהולכים לנקב התהום ואינם נראים עד הערב שמשם. המדור הב', למעלה מזה מקום מאיר יותר, והוא מתוקן למדור מלאכים ממונים על מעשה בני אדם להטותם לדרך רע, ואלה המלאכים יש להם קורבה עם בני אדם ונהנים מריח בשמים של בני אדם, ועליהם ממונה אחד קדומיאל שמו. מדור הג', הוא מקום דשביבין דינור, ושם הוא המשך נהר דינור, ומשם יורד אש על ראש רשעים בגיהנם, ושם באותו המדור יש מקטרג על ישראל (חם) [ס"מ] שמו. מדור הד', הוא מקום מאיר, ובזה ההיכל הם המלאכים קבועים תדיר, ואינם כמו ההיכלות והמדורות האחרות, שהמלאכים שבהם אחר שאמרו שירה, הולכים לעבור לנהר דינור, רק אלו המלאכים רחמים שאינם משתנים לעולם ועושים שליחות בעולם ואינם נראים לבני אדם אלא בשמחה, והממונה בזה המדור פניא"ל שמו. מדור הה', הוא מאיר יותר מן הראשונים, ויש בהם מלאכים, מהם אש ומהם מים, פעמים נמצאים בדין פעמים ברחמים, ואלה הם ממונים לשבח לאל, מהם בחצות לילה ומהם בעלות השחר, וממונה בזה המדור קדשיא"ל שמו. מדור הו', הוא רם קרוב למלכו שמיא, ובו ספינות ונחלים וימים, ולמעלה מהם ממונים נוסעים בשעות ורגעים. כשנוסעים הספינות לרוח דרום ממונה אותו צד מיכאל, וכשנוסעים לרוח צפון הוא גבריאל, וכשנוסעים לרוח מזרח הוא רפאל, וכשנוסעים למערב הוא אוריאל. המדור הז', הוא רם מכלם, ושם אין נמצאים אלא גנזי ברכה ונשמות הצדיקים, הרי מכאן שיותר מעלה ומדור רם לנשמות הצדיקים מהמלאכים: אות ז: וכתב בספר שמות דף קע"ב ע"א וע"ב, שבע חלונות הם ברקיע. חלון אחד נקרא חלון זוהר, ובו יוצא כוכב אחד ששמו יד והוא מנצח לאומות, ועל זה כתוב (בראשית מט,ח) ידך בעורף אויביך, זה החלון כשיוצא פושט כמין יד בחמש אצבעות ומאיר באותו חלון, וכל בעלי הכשפים והקוסמים מתיראים בזמן שכוכב זה שולט שהם אינם מצליחים. חלון ב', נקרא חלון טופרא, [-חלון הצפורן] ומשם יוצא כוכב אחד שמו צפעון וזנב יש לו, מאותו חלון יוצאים שש מאות אלף רבוא רוחות ששולטות בעולם על טופרי [-צפרני] האדם כשזורקין אותם בגלוי, ובזה עושים קסמים וכשפים. חלון ג', נקרא חלון החשן, ובו כוכב אחד נקרא נוגה, זה הכוכב אין בה קטרוג כלל, וכשהיא שולטת העולם בנחת ובשמחה. חלון ד', נקרא חלון גביע, ושם יוצא כוכב אחד שנקרא בפי החכמים אשכול הכופר, שיוצא כמין אשכול ורחמים מעורר בעולם, ואין מקפידים בני אדם זה על זה ושלום רב נמצא בעולם. חלון הה', נקרא חלון באר, בזה החכמים לא ידעו מה טיבה, לפי שאינה עומדת במצב אחד, ולזה מתרחקים עצמן לעיין בזה המקום. חלון הו', נקרא נוגה, ושם יוצא כוכב אחד נקרא גזרון, כשזה שולט בעולם עונשים ודינים וגזרות מתחדשות, וזה החלון עם זה הכוכב לא ישלוט כל כך אלא סמוך לימות המשיח. חלון השביעי, יהי נפתח בכל העולם, והכוכב שלו יהיה מאיר ארבעים יום כשיגלה מלך המשיח: אות ח: כתב בספר בראשית דף קכ"ג ע"ב, תוספתא, אמר רבי יצחק, כך למדנו, כל הכתובים ביד דומה בפנקסו הם חיים לעתיד, אוי לאותם שאינם כתובים שאינם קמים, ולזה כתיב בדניאל (דניאל יב,א) בעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר, [ושם בדף קכ"ח ע"ב] חלקו רבי זירא ורבי יצחק. כי רבי זירא אמר, כי גוף הצדיקים הולך על ידי גלגול מחילות. ורבי יצחק אמר, גבריאל מוליכו לארץ ישראל, כתיב הכא (בראשית כד,נח) התלכי עם האיש הזה, וכתיב התם (דניאל ט,כא) האיש גבריאל: אות ט: בספר בראשית דף קל"א ע"א, שאלו בענין כמה גופות שניטעו בעולם הזה בנשמה אחת מה תהא מהם. רבי יוסי אומר, כי הגופות הראשונות שלא הצליחו היו כלא היו, ולא יקום אלא הגוף האחרון, ורבי יצחק חלק ואמר, שעתיד הקדוש ברוך הוא להריק על אותם גופות נשמות אחרות, ואם יזכו בהם יקומו, ואם לאו, יעשו אפר תחת כפות רגלי הצדיקים: אות י: וכתב בספר בראשית דף קל"ז ע"א, שיש עצם אחד שמתקיים בקבר עד תחייה, וממנו האדם עתיד ליבנות. ואמר רבי שמעון בר יוחאי ע"ה, טעם הדבר, שזה העצם רמאי [עיין שם ששמו בתואל הארמי] מכל העצמות, ואינו סובל טעם המזון כשאר העצמות, ובשביל כך הוא חזק: אות יא: [וכתב בספר בראשית דף רט"ו ע"א, עתידים ישראל לערוך מלחמה בדרך אפרת וימותו עם רב מהם, ואחר כך יקומו בתחיה ויותר שולטנות תהיה למתים במקום הזה מאותם שיהיו בירושלים]: אות א: וכתב בספר בראשית דף קל"ה ע"א, מדרש הנעלם, חלקו התנאים, מהו סעודת הצדיקים לעתיד. אמר רבי אלעזר, שהוא שתרבה הדעת וישיגו בידיעת בוראם ויחשב להם כסעודה, ועל דרך שכתוב בתורה (שמות כד,יא) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, וזהו שבמקום אחד אמרו נהנין מזיו השכינה, ובמקום אחר אמרו נזונין מזיו השכינה, אלא אותם שהשיגו הרבה נדמה להם כאכילה, ואותם שלא השיגו הרבה נאמר בהם הנאה, וכן דעת רבי שמעון בר יוחאי ורבי יהודה ורב הונא. ורבי יוסי סובר, שזהו גם כן יין המשומר, שהם סודות התורה שלא נתגלו לאדם הראשון מששת ימי בראשית אז יתגלו. ור' יצחק סובר, כי סעודה העתידה היא זה וזה אכילה והשגת חכמות. ור' יהודה בר שלום הקשה בשם ר', לאותם שאמרו, שלא יהא סעודת אכילה, אם כן מהו לויתן שכתוב ומהו השור, דכתיב, (איוב מ,כ) כי בול הרים ישאו לו, והשיב רבי יוסי, שהוא רמז על המלכיות, דאם לא כן קשה, דהא כתיב, (ישעיה כז,א) יפקוד ה' על לויתן נחש בריח, ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין, הרי שהם ג'. אלא ודאי כל זה שכתוב אינם דגים ושור, אלא רמז למלכיות. ורבי תנחום סובר, שהיא סעודה ממש. ורבי יצחק אמר, אני שאלתי ענין הסעודה לרבי יהושע, ואמרתי לו בשם רבי אליעזר שאמר, שהוא רמז שישיגו מעלת החכמה, ואמר לי שפיר אמרת, שרוב העולם כדי להפיס דעתם שראו חכמי הדורות שהגלות נמשך הסכימה דעת החכמים, כדי שיסבלו ההמון הגלות, ואמרו להם מתוך הכתובים, שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה מלויתן ומיין המשומר, דאמר ר' זירא, כל מיני פתויים פתה הקדוש ברוך הוא לישראל להחזירם למוטב, וזה יותר מכלם (ויקרא כו,ה) ואכלתם לחמכם לשובע, ובקללות הוא אומר (ויקרא כו,כו) ואכלתם ולא תשבעו, וזה קשה להם מכלם, דכתיב (שמות טז,ג) מי יתן מותנו ביד ה', ואמר רבי זירא, מלמד דמשום האכילה מסרו נפשם למות, כיון שראה הקדוש ברוך הוא תאותם, אמר להם, ואכלתם לחמכם לשובע: [אמר הכותב, הנה נא ערכתי סברות אלו בענין לויתן, ובזה תשובה מוצאת להרמב"ם ז"ל, על מה שהשיגו הראב"ד ז"ל שכתב, שסעודת עולם הבא היא השגת החכמה, דהרמב"ם ז"ל קים ליה ככל הני תנאי דבספר הזוהר, שכלם הסכימו כמוהו ותירצו קושית הראב"ד ז"ל]: