ספר מעולפת ספירים-יום עשרים ואחד-
אות יז:
וכתב בספר בראשית דף קכ"ח ע"ב, בשם מדרש הנעלם, אמר ר' יצחק, כי לעולם אין יצר הרע בטל אלא שבעולם הזה היצר הרע נקרא לוט, על שם קללה שהוא ארור ומקולל, שמסית האדם לחטוא לעתיד נקרא לבן, שאינו שולט באדם אלא להוליד, וזהו לבן על שם לובן הזרע:
אות יח:
וכתב בספר בראשית דף קע"ד ע"ב, בפסוק (איוב לג,כג), אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף, שהוא היצר הרע שהוא אחד מאלף מלאכים היושבים לאדם מצד שמאל, ואם האדם צדיק, היצר הרע נעשה עבד לאדם והולך לפני הקדוש ברוך הוא ומעיד עליו טוב, ואם לאו, מקטרג עליו ונוטל נשמתו. ואם האדם צדיק, המלאך המות מעיד עליו טוב, ואף על פי כן אינו הולך בחנם עד שנותנים לו אחר, שנאמר (איוב לג,כד) מצאתי כופר:
אות יט:
כתב בספר שמות דף ל"ג ע"ב, בענין הוא שטן הוא יצר הרע, שאמרו יורד ומשטין עולה ומקטרג. במה דברים אמורים, בדין של יחיד הקדוש ברוך הוא נותן לו נאמנות, אבל בדין של רבים אין הקדוש ברוך הוא נותן לו נאמנות, דכתיב (בראשית יא,ה) וירד ה' לראות, שאינו נותן לו נאמנות לאבד הרבים על פיו:
אות כ:
וכתב בספר שמות דף מ' ע"ב, כי ענין ביעור החמץ, הוא רמז להסיר היצר הרע מלב האדם, וענין המצה הוא יצר הטוב:
אות כא:
וכתב בספר ויקרא דף כ"ה ע"א, כי באותם מינים של (רוחים) [רוחות] שבעולם, יש בהם מדרגות. מדרגה עליונה, שבהם תלויים באויר. מדרגה תחתונה, שלהם הם אותם שמשחקים בבני אדם ומצערים אותם בחלום, לפי שהם חצופים ככלבים, ויש שהם מדרגה אמצעית, שהם מעליונים ותחתונים, ואלו ואלו מודיעים לבני אדם דברים, מהם שקר ומהם אמת, ואותם שהם אמת הם ממה שיהיו בזמן קרוב, וכשהאדם אין לו אלא נפש ויוצא להרויח הרוח קודם שיזכה לו, לוקחים לאותה הנפש אלו הרוחות ומודיעים אותה דברים, מהם של אמת, מהם של שקר, וכל זה עד שזוכה לרוח, כיון שזוכה לרוח, כשיוצא בכל לילה אין פוגע בהם אלא משבר הרים ויושב בין המלאכים עליונים ויודע דברים עליונים עד שזוכה לנשמה, כיון שזוכה לנשמה, היא עולה למעלה ושומרי הפתחים אינם מעכבים בידה מלבא אל היכל המלך, ושם נהנית אותה נשמה בכל לילה מזיו השכינה עד הבקר, אז הוא מקבל חוט של חסד, וזה נקרא חוט של אברהם ע"ה, שכתוב בו (בראשית יד,כג) אם מחוט ועד שרוך נעל, שלא נהנה מאחרים כלום:
אות כב:
וכתב בספר ויקרא דף צ"ט ע"א, תוספתא, כי בכל יום עיני ה' המשוטטים בכל הארץ, עולים ומעידים לפניו מעשי בני אדם, והסופרים לפניו כותבים העדות והקדוש ברוך הוא מחמיץ הדין אולי יחזרו בתשובה וקורע פתקא דדינא, ואם לאו, יושב הקדוש ברוך הוא בדין, וכל המלאכים שהם מלמדים זכות לפניו, והכרוז יוצא ומכריז מי שיודע ללמד זכות על פלוני ילמד, אם מצאו לו זכות פטרוהו, ואם לאו, חס ושלום נמסר ביד השטן, דדינא דרקיע כעין דינא דארעא:
אות כג:
כתב בספר בראשית דף נ"ד ע"א, הפרש בין דבור קץ הימים (דניאל יב,יג) לקץ הימין, קץ הימים נקרא מלאך המות על שם שמכלה ימי האדם, וכן נקרא (בראשית ו,יג) קץ כל בשר:
אות כד:
וכתב [תיקוני זהר דף קי"ט ע"א], (בראשית ד,יח) חנוך ועירד ומחויאל ומתושאל, רמז למה שעושה מלאך המות באדם בתחלה, חנוך מחנך לאדם בחנוכים רעים, עירד על שם שלבסוף הוא מכניס רעדה באברי האדם, מחויאל על שם שאחר שהחטיא לאדם מלשין עליו לפני האל יתברך, וזהו מחויאל מחויאל בלשון ארמי לשון מגיד, מתושאל על שם שנוטל רשות ומתיש כחו של אדם וממיתו, וזהו מתושאל מות שאל על האדם, ושתי נשים שהן ב' כחות היצר הרע, האחת עדה שהיא מעידה עליו לפני האל יתברך, השנית צלה על שם (איוב ח,ט) כי צל ימינו עלי ארץ:
אות כה:
וכתב בספר בראשית דף ס"ג ע"א, בשעה שניתן רשות למשחית לחבל, ויש מות בעולם, אין ראוי לאדם שיתראה בשוק, לפי שיש לו רשות לחבל הכל, ולכך אמר הקדוש ברוך הוא לנח, שיכנס בתוך התיבה שלא יראוהו מלאך המות, ואף על פי שהתיבה הולכת בפני המים, ששם המלאך המות, מכל מקום כל זמן שהמחבל אינו רואה פני האדם, אינו יכול לשלוט עליו:
אות כו:
וכן כתב בספר בראשית דף ס"ח ע"ב, שאין ראוי לאדם בזמן שיש צער בעולם להיראות לפני המשחית, לפי שכל אותם הנראים לפניו יש לו כח לחבלם, וזה שאמר רבי שמעון בר יוחאי ע"ה, כל איש שיש לו עין רע, עין המשחית שורה עליו, ונקרא מחבל העולם, וצריך שלא להתקרב האדם אצלו. וזה שנאמר בבלעם (במדבר כד,ג) שתום העין, כי היה שורה עליו רוח המשחית, ומה היה עושה, מרים עינו אחת ומשפיל עינו אחת להסתכל בעין רעה:
אות כז:
כתב בספר שמות דף קמ"ט ע"ב, (בראשית א,לא) והנה טוב מאד, זה מלאך המות. הקשה, שהרי אמרו ז"ל שלא נאמר בשני כי טוב מפני מלאך המות. ותירץ, דמלאך המות הוא טוב מאד, דאלמלא מוראו לא היו שבים בני אדם בתשובה:
אות כח:
ובספר שמות דף ק"נ ע"א, כתב בזה סוד מרבי שמעון בר יוחאי ע"ה, והנה טוב, זה מלאך חיים. מאד, זה מלאך המות. אמר, כי כשברא הקדוש ברוך הוא את האדם ושמו בגן עדן של מטה, ושם הם הכרובים אינם מכסף וזהב מעשה ידי אדם חלילה, רק כלם אור של מעלה חקוק בחותם הקדוש ברוך הוא, וכל הרוחות והנשמות שבאות לזה העולם הם מצוירים שם בדמות שהם בעולם הזה, וכשמגיע זמן הנשמה שיוצאה משם לבא בעולם הזה, מתפשטת אותה נשמה מהגוף רוחני, ומאותו לבוש שהיה שם, ומתלבשת בלבוש גשמי לבא בעולם הזה, וכשמגיע זמנה של נשמה לצאת מהעולם הזה ולחזור למקום חוצבה, אינה יוצאת הנשמה עד שבא מלאך המות ומפשיט ממנה לבוש הגוף הזה החומרי, ותכף הולכת לגן עדן ומתלבשת בלבוש הרוחני שהיה לה בתחלה, הרי כי מלאך המות עושה טוב לאדם יותר ממלאך החיים:
אות כט:
וכתב עוד בספר שמות דף קצ"ו ע"א וע"ב, אזהרה רבה לאדם, שבשעה שמוליכים המת לקבר, יחזיר פניו ויניח לנשים אחר כתפיו, ואם הן קדמו ויצאו, ילך הוא אחריהן שלא יתראה עמהן פנים בפנים, שאז יש כח לחבל לאדם ולהמיתו קודם שיבא זמנו. בא וראה, לא לחנם תקנו הראשונים שופר כשמוליכין המת לקבר להגן על החיים שלא ישלוט עליהם מלאך המות:
אות ל:
וכתב עוד שם, כי השטן מתראה כשיש שבע נשים אצל המת ותובע דין ממי שנמצא שם פנים בפנים, שאז יש כח לחבל לאדם קודם שיבא זמנו, וכשיש עשר נשים, יש כח להמית הנמצא שם:
אות לא:
וכתב בספר בראשית דף קע"ח ע"א ע"ב, ענין השדים (בראשית לו,כד) אשר מצא את ה£ימ ם חסר אלו הם בריות משונות, כי כשרצה הקדוש ברוך הוא לקדש יום השבת, נבראו רוחות בלא גוף ואלו אינם לא מיום הששי ולא מיום השבת, ונשארו אלו ה£ימ ם בספק והלכו ונתפשטו בבני קין, והם נראים לבני אדם ומלמדים אותם לעשות ממזרים, והולכים בין ההרים ומתלבשים בגוף פעם אחת ביום ואחר כך נפשטים:
אות לב:
וכתב בספר שמות בענין הכשוף, דף קצ"א ע"א, טעם, למה נקראו המצריים ערב רב, וכי אומות הרבה יצאו עם ישראל ממצרים, והרי לא היו אלא מצריים. והשיב, כי אלו שיצאו ממצרים היו מכשפים, ובראשם יונוס ויומברוס המכשפים הגדולים, ובשעות היום היו עושים הכשוף מעת נטיית השמש מראש שבע שעות עד ראש תשע שעות, ובאלו הכשופים היו עושים מה שרוצים, ולזה נקראו ערב רב. ויש כשופים אחרים, ונקראו ערב קטן, לפי שהם שולטים מתחלת תשיעית עד חצי הלילה, ושני ערב הן, אבל זה נקרא ערב רב:
אות לג:
ושם דף קצ"ב ע"א, כתב כי כל כשופים שבעולם אינם שולטים כשלוקח הדבר מן הארץ, ראה מה כתיב באהרן (שמות לב,ד) ויקח מידם ולא מהקרקע, ולפיכך הצליחו ויצא העגל הזה, שאילו נזהר אהרן ע"ה להשליך הזהב מידו לקרקע ולקחו מהקרקע, לא היו מצליחים:
אות לד:
וכתב בספר במדבר דף קפ"ד ע"ב, ענין בלק בן צפור, שנקרא כך על שם כשופיו, שהיה לוקח צפור והיה מביא עשב בפיו ומצפצף:
אות לה:
וכתב בספר במדבר דף קצ"ד ע"א, בפסוק (שמות לב,כח) ויפול מן העם כשלשת אלפי איש, לא אמר שלשת, רמז לבני בלעם שהם יונוס ויומבורוס שהיו שקולים כשלשת אלפי איש, שאותו הרשע של בלעם היה יודע כל כשופים שבעולם ונטל כשופי בניו ובהם טס ועלה לאויר. פנחס ראה אותו הכרוז ואמר, מי יודע לומר שם לפרוח באויר אחרי בלעם, קם צליה משבט דן ופרח ועלה, כיון שראהו בלעם עשה דרך באויר ובקע חמשה אוירים באותו דרך, ובזה נתעלם בלעם מן העין ונסתכן צליה. באותה שעה נתן קולו פנחס וגילה לו הדרך, מיד ירדו שניהם לפני פנחס:
אות לו:
וכתב בספר במדבר דף רפ"א ע"ב, (במדבר כג,כא) לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, קסם נחש עמל און רשום בעמלק, וס"מ שהוא שרו קסם ק' מן עמלק ס"מ מן השר ס"מ עמל גם כן:
אות לז:
וכתב בספר בראשית דף קס"ה ע"ב, מעשה התרפים. אמר רבי יהודה, אינו נעשה אלא בשעות ידועות, ולמה נקראו תרפים, לפי שהאומן כשעושה אותו מי שעומד עליו ויודע השעות והרגעים, אומר לו הרף ידך ואל תעשה בזה הרגע, ולפעמים אומר לו עשה ואחר כך נעשים התרפים, והם מדברים תמיד ונותנים עצה רעה לאדם, ואינם יכולים לדבר אלא בשעה שמכבדים ומרבצים לפניהם, לכך כתיב ברחל (בראשית לא,לד) ותשב עליהם:
אות לח:
וכתב בספר במדבר דף קצ"ד ע"ב, שכתוב בספר שלמה ע"ה, כי החכמה ששאלה מלכת שבא היתה, כי מצאה כתוב, כי כל מי שירצה לעשות כשופים גדולים, מי שיודע קבורת בלעם ימצא מאותם נחשים שנעשו מעצמותיו, ובהם יעשה מה שירצה ורצתה מלכת שבא לדעת, היאך יתפוס אותם הנחשים שאינם נתפסים בשום דבר שבעולם והשיב לה: