המשלש החכמה מגלה סתריה מניע מעגלי אדיר, חשוקים הם וחשק האצילים הביאוני הלום להיות ליועץ, שמם חקוק בלבי תם ונשלם, בחסד האכילוני פרי עץ, קדושתו משלישית לעולם, נפשי שאלה אל צור חלקה, אם יש לאל פה אז אך נשקתיו: הקדמה מפני (היום) [היות] הדיעות האנושות משונות זה מזה כשנוי צורות פניהם, היה צורך הכרחי לתת להם מהשם יתברך הנותן חומרם וצורתם והחונן להם המדע - מתנות מנהיגות הכלל מתנות מנהיגות הפכו, עד אשר יהיה סדר קבוע נערך במערכה ישרה בכל דור ודור כפי מציאות ברור, והמתן הכללי לתת ערך כללו לפרט אחת, מפני אדם בדמותינו נמצא, והאיש ההוא התכני יפרש על ברורו כפי מה שיראה הזמן האיש ההוא, וזמן לפעמים שהיה מלך ונביא ולפעמים יזדמן שיהיה נביא לבד או מלך לבד, ויתכן שיהיה לא זה ולא זה, אבל יהיה בהם כח מתדמה לזה או לזה לשניהם יחד, מקום לנו על שעבר נתראה: היודע אמיתת המציאות יהיה יותר עניו ושפל רוח מזולתו, והעד אמרו על רבן של כל הנביאים ע"ה והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה (במדבר יב, ג), מכל מקום אם ירצה להשתרר תהיה כעיתו בהשתררותו, הפך מכונת המשתררים משאר העם, כי כל איש זולתו למבקש שררה מפני שימשול על העם כארי ואכול והוא לבדו מבקש שררה, כדי שיקבלו העם ממנו תורה ומצות, ויחפוץ שכל העם ידמו לו בחכמה כמו שנאמר על מי שנתנה התורה והמצוה על ידו, ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם (במדבר יא, כט), וזה הפך מן (ההמיט) [ההדיוט] המושל, שהנה הוא לא יחפוץ שידמה לו שום אדם מכל העם, והשם יתברך דמה את האדם השלם אל עצמו בזה שגם הוא יחפוץ להשלים את האדם עד שידמה לו, וזה החשק המשותף עם השפע הנשפע מאתו על האדם הביאו להמציאו כלים מביאים את האדם לידי התדבקותו בו בקלות: והספר הכתב הנכתב בספר, והוא יורה על (המים) [האמת] הנמצא והנחשב בלב, והמציא הלב והמוח במחשבה ואלה הם המעשים הטובים אשר (ש)החיצונים הוצרכו לו ולזולתו למשלים חפציו החיצונים, והכתב מפני שהפעמים הוצרכו לו לחשב כל מה שיאמר עליו היה והוה ויהיה, כדי להשלים במחשבה ההיא עצמו וזולתו, וכל זה ישלם במתן תורה, הכללים אשר נתן ה' לפרט בני אדם הראויים אצלו יתברך: ואמנם המתן על הפרט, הוא אשר נקנו משם לכל חי מדבר בפרט, וממנו נשפע ונהיה גם לזולת החי המדבר בעבור החי המדבר וכמותינו לפי המורגש והמושקל, שהדבר הוא כן בלא ספק, והשם חינן לי מעט מדע ברחמיו הרבים יתברך, חפצינו גם אנחנו לו להתדמות לו ולתת ממדעונו זה לנמצא הראוי לקבלו כאשר הביאנו אליו חשק אהבתו בהיות יבוא לחסות בצל כנפי השכינה לקבל שום דבר מחכמה העליונה: ועל כן אני הצעיר נעתיאל בן רזיאל [בגי' אברהם] בן (שלי"י) שלויאל [בגי' שמואל] וכתבתי ספר זה הנקרא ספר החשק לאיש חושק חושקו הוא סעדיה בר יצחק, ועמו בחברתו בחור נמשך אחר דעתו ורצונו יעקב בר אברהם באי אסקליהה במדינת מסיני, הבחור הנחמד והנזכר בבואו לבקש החכמה בחשק נורא חשקה נפשו בו, ולא מצאתי בכל כלי חפץ לתתו לו במתן שאדע שייטב בעיניו יותר מזה הספר, ועל כן קראתיו בשם החושק לאמוץ בו החושק אשר בנינו לכבוד השם יתברך, וכאשר (נאתון) [נאתיו] הוכן זה החפץ הטוב לי, בפרט הזדמן עוד גם כן שיועיל לזולתו כמו שרמזנו בסוד מציאות, כי השפע האלוהי הבא על כפינו בכונה, ברוח רבים לקבל טובי כלי כונת השפע משופע התמידי, וכן זה הספר והדומים לו צריך להיות בם תחלה התחלת כונה מיוחדת והוא למיוחד, ומשם תתפשט הכונה על הרבים: והנה תדע כי כלי המשגל היו מספיקים להמצאת המינים הנולדים מהם, אך בעבור שהן צריכים אל עזר אחר נתן להם העזר הראוי, וכן כלי המחשבה היו מספיקין להשגה, אלא מפני שהם צריכים אל עזר המציא להם ה' העוזרים כולם, וכן האיש השלם היה די לעולם אך לא ימצא בלא עוזרים, ועוד יתהווה ויפסד, ע"כ נתנו לו כל עוזריו והוכנו כוחות אישים באישים להמציאו אחר התהוות האחד העתיד להפסד, כדי שלא יחסר בכל דור ודור איש שלם אחד או רבים, שאם זה היה חסר היה המציאות האנושי לבטלה, ולפיכך נמצאו הצדיקים והחסידים והחכמים והנביאים והדומים להם כדי שישלם העולם, ובהיות האיש שלם - נשלם גם העולם הקטן. ואני כונתי בספרי זה כדי להשלים בו העולם הקטן הנזכר והדומים לו: וחלקתיו לשלשה חלקים הנרמזים בחרוזים מפני היות כל כונתי כדי לדבר בסתרי ה' הקדוש המשולש באותיות המחכים חכמי לב, והמביא השפע המשכילים בגוף ובנפש ובשכל, ובדמות שמש וירח וכוכבים: וכל חלק וחלק עוד יכלול ג' חלקים עד היות החלקים הג' והקטנים והפרטיים ט': ובחלק הראשון הכללי סמנתי לפני הקדמתו זאת נרמז על חרוזים, ולפני כל הקדמה והקדמה שאקדים בכל אחד מן החלקים הכלליים, אכתוב חמריהם מסומנים בג' שמות כלומר שמי, ושם חבירי, ויהיו מצורפים זה עם זה בדמות החסידים הראשונים, וכולם ישתנו הסימנים בצרופים לבד בדמות שינויי הפכי צורות מעכבות צרוף שם הנכבד שבהם כונתי לרמוז קצת מדרכי צרופיו, והם העדה למה שאני בו, ואולם ידמה סוד הצרוף לחושק ולחשוק ולחשק שהוא השם משולש ומיוחד בדמות השכל המשכיל את המשוכל שהוא דבר אחד בהמצאו בפועל, והוא בהכבדם לי היותי בכוח: והנה אנחנו שלשתינו הנרמזים בחרוזים והיה במציאות שכלם דבר הצפה בצפת שכלינו מן הכוח אל הפועל: ויהיה נרמז בחושק משולש ומיוחד: וחשק משולש ומיוחד: והחושק משולש ומיוחד: וזה הוא סוד השם בעבורו, שהוא כולל את כולם, והמתין ישמח ויאמין ומודיע לו כבר את קונו יכין אזניו ואותיותיו לכף ורוח יכין: ואחר שהקדמתי זאת ההקדמה הראשונה לפני החלק הראשון - שר החרוזים, כמו החמדה כונת החלק. ואחר כן הוא על החשק הראשון. ולפני החלקים הקטנים אכתוב ג"כ שני חרוזים לרמוז, ולדורות זה יהיה הכל: וזהו השיר האהוב ותכשיר ימירה ותימיר צמונתה ותעשיר: לבב דש מגודש ומשולש. באחד קבע השם מיוחד ומשפע בפחד חשוב שם המפורש: