א גרסינן בפרק במה מדליקין ימים שיש בהם קרבן מוסף כגון ראש חדש וחולו של מועד ערבית שחרית ומנחה מתפלל י"ח ברכות ואומר מעין המאורע בעבודה פירוש אומר יעלה ויבוא ברצה ואם לא אמר מחזירין אותו. ואם נזכר קודם שסיים ברכת רצה או אפילו אחר שסיים כל זמן שאינו מתחיל מודים אומרו במקום שנזכר ואם לא נזכר עד לאחר שהתחיל מודים או אפילו נזכר בשים שלום חוזר לתחלת רצה סיים חוזר לראש ואסיקנא שלעולם חוזר לראש אלא אם כן לא עקר רגליו וגם רגיל לומר תחנונים אחר תפילתו שאז חוזר לרצה אבל אם עקר רגליו אף על פי שרגיל לומר תחנונים או אינו רגיל לומר תחנונים אף על פי שלא עקר רגליו חוזר לראש ורב עמרם תלה אותו בעקר רגליו שכתב לא עקר אף על פי שאינו רגיל לומר תחנונים חוזר לעבודה עקר רגליו אף על פי שרגיל לומר תחנונים חוזר לראש ואדוני אבי הרא"ש זכרונו לברכה לא כתב כן. ולמעלה בברכת אתה חונן כתבתי אם יכול לחזור בדבר שאין צריך לחזור. והא דמחזירין על שכחת הזכרת ראש חדש דוקא שחרית ומוסף ומנחה אבל שכח ולא הזכיר בערבית אין מחזירין אותו לא שנא אם ראש חדש יום אחד או אם הוא ב' ימים. וכשם שיחיד חוזר שליח ציבור נמי חוזר אם טעה חוץ משחרית דתניא טעה ולא הזכיר ראש חדש שחרית אין מחזירין אותו מפני שתפילת המוסף לפניו ואמר רבי יוחנן בציבור שנו פירש רב אלפס מפני טורח ציבור הקלו בו לסמוך על תפילת מוסף כיון שהיא מיד אחר זאת ורש"י פירש בציבור שנו מי שמתפלל בציבור אפילו יחיד אין צריך לחזור מפני ששומע אותו משליח ציבור ואין הלשון משמע כן שהרי תלה אותו מפני שתפילת המוסף לפניו ולא קאמר מפני ששומע משליח ציבור. כתב רבינו יהודה שאם שכח ולא התפלל יעלה ויבא במנחה שאין לו להתפלל במוצאי ראש חדש ערבית שתים כיון שאין לו להזכיר של ראש חדש למה יתפלל ערבית שתים כיון שכבר התפלל י"ח במנחה ולא דמי להא דאמרינן טעה ולא התפלל של מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שנים של חול דשאני התם דאף בשבת היה ראוי להתפלל י"ח אלא שסילקום מפני טורח שבת הילכך כשלא התפלל במנחה יוצא בי"ח שמתפלל במוצאי שבת דאינון נמי שייכי לשבת וחכמי פרובינצא כתבו כיון שלא יצא ידי חובתו במה שהתפלל הוי ליה כאילו לא התפלל וצריך להתפלל שתים בערב אף על פי שאינו מזכיר בה של ראש חדש ואדוני אבי הרא"ש זכרונו לברכה כתב הדבר מוכרע לכך היה אומר הרב רבינו יונה שהנכון לצאת ידי ספק שיתפלל אותה לערב בתורת נדבה ואין צריך לחדש בה דבר דכיון שמתפלל אותה מספק אין לך חידוש גדול מזה: ב וקורין ההלל ורבו בו הדעות יש אומרים שיחיד אין אומר אותו כלל בראש חדש אבל ציבור אומרים אותו ומברכין לפניו ולאחריו ויש אומרים שאין חילוק בין יחיד לציבור ושניהם אומרים אותו בלא ברכה ורבינו תם כתב דלא שנא יחיד ולא שנא ציבור אומרין אותו ומברכין עליו אפילו כל יחיד ויחיד ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש זכרונו לברכה. ומברכין לקרות את ההלל וחותמין ביהללוך וכן כתב רב עמרם. וקורין אותו בדילוג שמתחילין הללויה וקורין אותו עד חלמיש למעניו מים ומדלגין לא לנו ומתחילין יי' זכרנו וקורין עד ואנחנו נברך יה ומדלגין אהבתי כי ישמע יי' עד כל האדם כוזב ומתחילין מה אשיב עד הודו וכל הציבור קורין ביחד: ג וקורא שליח ציבור לבדו הודו והקהל עונין אחריו הודו וקורא פסוק יאמר נא ישראל והקהל עונין אחריו הודו וכן יאמרו נא בית אהרן ועונין הקהל אחריו הודו וכן יאמרו נא יראי יי' ועונין הקהל אחריו הודו וקורין כולם ביחד מן המצר עד אודך כי עניתני ומשם ואילך כופלים כל פסוק ופסוק ואומר שליח ציבור אנא יי' הושיעה נא ועונין אותו הקהל אחריו וכן באנא יי' הצליחה נא ובספרד פושטין פסוק ברוך הבא ופסוק אל יי' ויאר לנו וכופלין אלי אתה ואודך והודו ובאשכנז כופלין הכל וכן עיקר. ועוד יש מנהגים משתנים בהרבה מקומות בקריאתו ועיקר קריאתו תלויה במנהג הילכך כל מקום ומקום לפי מנהגו: ד וכיון שאין גומרין אותו ואין קורין אותו אלא בדילוג אינו חמור לענין הפסקה כקריאת שמע אלא אף באמצע שואל בשלום אדם נכבד שצריך לנהוג בו כבוד ומשיב שלום לכל אדם אבל בענין אחר אין לו להפסיק: ה ואם הפסיק ושהה בו אפילו שהה כדי לגמור כולו אין צריך לחזור לראש: