אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח למעוטי ריחו רע שמסריח קצת ואפי' ריחי' וטעמיה חמרא אע"פ שמברכין עליו בפה"ג ולמעוטי מגולה אפי' סיננו במסננת כתב הרי"ץ גיאת אפילו האידנא דלא קפדינן אגילוי אין מקדשים עליו אבל מברכין עליו בפה"ג ויין מגתו מקדשין עליו דתנן סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום וכן היין שבפי החבית אף ע"פ שיש בו קמחין ויין שבשולי החבית אף ע"פ שיש בו שמרים ויין כושי פירוש שחור בורק פי' לבן ביותר והוא לגריעותא יין הלסטיון פי' מתוק ויין סתם של מרתף שאינו בדוק אם הוא טוב אם לאו כולם מקדשין עליהם ומ"מ מצוה מן המובחר לברור מן היין טוב לקדש עליו כת' בה"ג שיין חי אפי' אם הוא חזק דדרי על חד תלתא מיא מקדשין עליו ומ"מ יותר טוב למוזגו ובלבד שיהא מזוג כראוי ויינות שלנו יותר טובים הם בלא מזיגה ויין צמוקים מקדשין עליהם ל"ש מכמשי בגופנייהו ול"ש נצטמקו ע"י חמה או על ידי תולדות האור כגון שהכניסן בחמין למהר צמוקן או שתלאן בעשן והוא שיצא מהן קצת לחלוחית כשמעצרין אותן אבל אם אין בהן לחלוחית ואין יוצא מהן דבר אלא ע"י שרייה ששורין אותן במים לא וחמרא דריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא אבל אם ריחיה חמרא וטעמיה חלא חלא דבתר טעמיה אזלינן. שמרי יין שנתן עליהם מים או חרצנים שנתן עליהם מים ויש בהם טעם יין אין מקדשין עליהם ומברכין שהכל אפי' אם נתן עליהם ג' מדות מים ויצאו ג' מדות וחצי אבל אם נתן ג' מדות מים ויצאו ארבעה הוה ליה כיין מזוג ועל יין מבושל רבו הדעות הרב ר' שמעיה כתב בשם רבי' שלמה שמברכין עליו שהכל וכ"כ הרב ר' יצחק ן' גיאת. יין שנתבשל אפי' מעט וכן אם נתן לתוכו מעט דבש מברכין עליו שהכל וכ"כ רב האי וכיון שנתן האור תחתיו והרתיח אין בו משום גילוי ולא משום יין נסך ואין אומרים עליו קידוש היום ואינו נראה לבעל העיטור דלא גרע מקונדיטין דאיתא בירושלמי שיוצאין בו בפסח ידי ד' כוסות וכ"כ ר"ת ור"י שמקדשין על המבושל ולזה הסכים א"א ז"ל והרמב"ם ז"ל כתב אין מקדשין אלא על יין הראוי לנסך על גבי מזבח לפיכך אם נתערב בו דבש או שאור אפי' בטפת חרדל בחבית גדולה אין מקדשין עליו כך אנו מורין בכל מערב ויש מי שמתיר לקדש עליו שלא אמרו יין הראוי לנסך על גבי מזבח אלא להוציא מגולה או ריחו רע או מבושל שאין מקדשין על אחת מאלו. במקום שאין יין מצוי מקדשין על השכר ושאר מץקין כיון שאין יין מצוי שם הוי שאר משקין חמר מדינה ופרשב"ם שנקרא חמר מדינה כשאין יין בכל העיר ויש מפרשין דלא הוי חמר מדינה אלא אם כן שלא יהא יין גדל מהלך יום כל סביב העיר ומדברי הרמב"ם ז"ל יראה שאין מקדשין עליו שכתב מדינה שרוב יינה שכר אע"פ שאין מקדשין עליו מבדילין עליו הואיל והוא חמר מדינה ועל הפת כתב ר"ת שאין מקדשין עליו ורשב"ם כתב שמקדשין עליו וכ"כ רב עמרם ואומר ויכולו ומברך ברכת המוציא ואינו פורס וגומר הקידוש ופורס כ"כ רב האי וכתב עוד דאפי' אם יש לו יין אם אינו מקובל לו ואינו חביב לו שיקדש עליו שאין לו לברך על דבר שאינו נהנה ממנו וכתב א"א ז"ל שמקדשין על השכר אם הוא חמר מדינה ומ"מ יותר טוב הוא לקדש על פת כיון שהסעודה באה לכבוד שבת אבל בסעודת הבקר יותר טוב לקדש על השכר פי' שיברך עליו שהכל נהיה בדברו קודם לברכת המוציא שאם יברך על הפת תחלה אין כאן שום שינוי כתב ר"ע כוס של קידוש כל זמן שלא בירך ברהמ"ז חייב לברך עליו ברכה אחרונה וה"מ שאין לו כוס לברהמ"ז אבל אם יש לו כוס לברהמ"ז כיון דאכתי לא אסח דעתיה דהא אית ליה כוס של ברכה לא בעו לברוכי אחר כוס של קידוש שנפטר בברכה של ג' ע"כ ואיני מבין דבריו כיון שכתב שאם בירך ברה"מ שנפטר מלברך על הקידוש והוא צריך לברך ברכת המזון אם כן למה מחייבו לברך ברכה אחרונה על של קידוש מה לי יש לו כוס או אין לו כוס אלא לעולם כוס של קידוש צרכי הסעודה ונפטר בברכת המזון ואין צריך לברך עליו ברכה אחרונה הלכך פוטר יין שבתוך המזון ומיהו י"ל כשיש לו כוס לברכת המזון ודעתו לשתות עוד ברכה אחרונה שעל כוס של ברכת המזון פוטר של קידוש ולדעת ר"ע שסובר שברהמ"ז פוטר כוס של ברהמ"ז מברכה אחרונה אגב זה נמי פוטר של קידוש אבל אם אין לו כוס לבהמ"ז צריך לברך ברכה אחרונה על של קידוש דאע"ג דברכה אחת מעין ג' פוטרתו ברכת ג' אינה פוטרתו וא"א ז"ל כתב כסברא הראשונה דיין שלפני המזון נפטר בברכת המזון אפילו אין לו לברכת המזון כוס דכיון שבא להמשיך האדם לתאות המאכל חשיב כדברים הבאים מחמת הסעודה וכ"ש בכוס של קידוש שהוא צורך סעודה טפי דקי"ל אין קידוש אלא במקום סעודה: