מושב אלהים . עשה לו באויר על הים במנגנין כמין שבעה רקיעים וישב לו על העליון :

לנגיד צור . על מושל צור : אל אני . ר''ל בעל יכולת רב כאל : מושב אלהים ישבתי . ר''ל לפי שיש לי מקום מושב נבדל ומשומר מאנשים וכמו האלהים יושב בשמים ממעל כן אני כמוהו ישבתי בלב ים ואין מי יוכל לבוא אלי : ואתה . אבל אתה אדם ואין לך יכולת כמו לאל ואיך נתת לבך להשוותה כלב אלהים וכאומר מה ראית לשטות זה :

אמר לנגיד צר כבר העיר הרי''א שנגיד צור אינו מלך צור שיזכיר אח''ז ודעתו שהנגיד הוא פקיד על עניני המדינה ומלך הוא ענין אחר, ודעתי בזה תשמע אח''ז, יען גבה לבך גבהות הלב הוא מה שאדם חושב א''ע במעלה יתר שאת ממה שהוא באמת והוא תועבה אצל ה' כמ''ש תועבת ה' כל גבה לב, ולכן אמר שהעונש המיועד עליו יהיה בעבור שגבה לבו עד שייחס לעצמו אלהות מצד גבהות הלב, ומצד מקום שבתו נפרד מבני אדם, כי ישב בלב ימים כאלהים היושב נפרד מן הברואים, ואתה אדם ולא אל, ר''ל כי היו בני אדם שהיה בם אלהות מצד נפשם, כמו משה איש האלהים, ודניאל די רוח אלהין בי', אבל אתה רק אדם ולא אל שלא נמצא בך שום אלהות, רק ותתן לבך כלב אלהים, אתה נותן אותך לזה ואין בך שום שפע אלהות :

לנגיד צר. יש הבדל בין נגיד ובין מלך, שהנגיד כולל כל הממונה להנהיג, כמו נגיד בית האלהים, נגיד על האוצרות, וקרא לדוד בשם נגיד בעוד לא הובטח לו המלכות בירושה (ש''ב סי' ו' וסי' ז'), וכן קרא לשאול (ש''א ט' ט''ז י' א'), ולירבעם (מ''א י''ד) נגיד מטעם זה, ומזה מבואר שנגיד צור אינו המלך שמוזכר בפסוק י''ב :

הנה חכם אתה מדניאל . דניאל בא נבוכדנצר לעשותו אלוה ולדניאל סגיד ומנחה וניחוחין אמר לנסכא ליה ולא קביל עליה ואתה עושה עצמך אלוה : כל סתום לא עממוך . לא עמום ממך קנתורין הם שמקנתרין כלומר שמא חכם אתה כדניאל שנא' בו כל רז לא אנס לך ( דניאל ו' ) :

הנה חכם וגו' . תחסר ה''א התימה וכאומר החכם אתה מדניאל וכי כל דבר סתום ונסתר לא נכסה ממך כעין מ''ש בדניאל כל רז לא אנס לך ( דניאל ז ) :

עממוך . ענין ההסתר והכסוי כמו ארזים לא עממהו ( לקמן לא ) :

הנה ר''ל וכי תתדמה אל דניאל שקראו נבוכדנצר בשם אלהות בעבור חכמתו כמ''ש לדניאל סגיד ומנחה ונחוחין אמר לנסכה ליה, והוא לא קבל עליו, ואתה הכי חכם אתה יותר מדניאל עד שכל סתום לא עממוך פי' לא יהיו עמך שלא נמצא אתך דבר סתום, בתמיהה :

עממוך. משורש עם, וי''מ מענין יועם זהב, שנסתר ונכסה זהרו :

עשית לך חיל . קנית לך נכסין : ותעש זהב וכסף . וכנשתא :

בחכמתך . וכי בחכמתך עשית לך כח ואומץ ואספת זהב וכסף באוצרותיך :

חיל . ענין כח ואומץ כמו המאזרני חיל ( תהלים יח ) : ותעש . ענין קבוץ ואסיפה כמו ואת הנפש אשר עשו בחרן ( בראשית יב ) :

בחכמתך, וכי בחכמתך עשית לך חיל? גם העושר שלך שבו אתה מתגאה כי עשית אותו כעושה דבר מלאכתיי בחכמה המעשיית עד שתעש זהב וכסף באוצורתיך, שידעת מלאכת האכימיאה או סגולת ודברים נעלמים עד שהמתכיות הפחותים המונחים באוצרותיך יתהפכו לזהב ולכסף, או שיולד שם זהב וכסף ע''פ חכמה נעלמה וטלמסאות, הלא לא באופן זה אספת עושר, רק.

ותעש זהב. עשיה ממש כפשוטו :

ברוב . וכי ברוב חכמתך במרבית הסחורה שעשית וכי בזה הרבית עשרך עד שגבה לבך בעשרך וכאומר הלא הכל בא מיד ה' ומה לך להתגאות בזה :

חילך . ענין עושר כמו ישא את חיל דמשק ( ישעיה מ ) :

ברב חכמתך ברכלתך הלא ע''י חכמתך שהוא רק במרכולת לקנות ולמכור בזה הרבית חילך, וזה אינה חכמה כלל רק מרמה וזיוף ואונאה, שע''י המסחר יסב ממון של אחרים אליו, וכל רוכל יודע זאת, ואיך גבה לבבך בחילך, והלא אין זה הוכחה כלל שיש בך הופעה אלהית :

תתך את לבבך . נתת את לבבך להשוותה כלב אלהים :

לכן כה אמר ה' יען תתך כמ''ש תועבת ה' כל גבה לב, יד ליד לא ינקה :

והריקו חרבותם . כמשמעו ומדרש אגדה משכב זכור שנבעל כנשים שלשה עשו עצמם אלוה ונבעלו כנשים יואש בן אחזיה שנאמר ( ד''ה ב' כ''ד ) ואת יואש עשו שפוטים וחירם ונבוכדנצר : יפעתך . הופעתך לשון תואר פנים , והמדרש דורשו יופי עתך :

זרים . עמים נכרים אומות חזקים הם הכשדים : והריקו . ישלפו חרבם מתערם על יופי חכמתך ר''ל לא תהיה נעזר להמלט ביופי חכמתך : וחללו . יבזו זוהר בינתך ולא ימנעו חרבם מדם בעבור הבינה הנמצא בך :

זרים . נכרים : עריצי . ענין חוזק כמו כגבור עריץ ( ירמיה כ ) : והריקו . מלשון ריק ר''ל ישלפו וירוקנו מתערה וכן וחרב אריק ( לעיל ה' ) : יפעתך . ענין זוהר תריחה וכן הופיע מהר פארן ( דברים לג ) :

זרים לא יחוסו על כבודך, עריצי גוים ולא תוכל לעמוד כנגדן והריקו חרבותם על יפי חכמתך שהוא העושר שלך, וגם יחללו יפעתך ההופעה האלהית שאתה מיחס לך יוציאו לחולין :

עריצי. שם עריץ יתאר את הגבור לגנאי לרוב : יפעתך. בא על הופעת האורה או הרוחניות תמיד, הופיע אור עננו, יושב הכרובים הופיע, ועז''א וחללו :

לשחת . אל בור הקבר יוריד אותך האויב ותמות גם אתה מעין מיתת שאר חללים עם כי אתה בלב ימים במקום משומר :

לשחת . בור הקבר :

לשחת יורדוך שיהרגוך, וזה ראיה שאינך נצחי, ומתה ממותי חלל בבזיון שזה ראיה שאין בך שום כבוד והופעה אלהית :

ממותי חלל. החלל ימות מיתות הרבה בדקירות רבות, וכן מותי ערלים, קיבוץ מות, מיתות הרבה :

מחללך . כמו הורגך :

האמור . וכי לפני הבאים להרגך תאמר אלהים אני ולמה תהרגני וכאומר אם אלהים אתה לא יוכלו להרגך : ואתה . אבל באמת אתה אדם ולא אל ביד העושים אותך לחלל והרוג :

מחללך . מלשון חלל והרג :

האמר, הלא מצד שהם הורגך לא תוכל לאמר אלהים אני, ומצד שהם מחלליך ויוציאוך לחולין ע''י הבזיון יהיה ראיה שאתה אדם ולא אל שלא נמצא בך אף רוח אלהות כי אתה רק אדם בלא שום כח אלהות מעורב בו :

מותי ערלים . כמיתת רשעים ערלי לב כן תמות גם אתה ביד זרים ולא מיתת עצמך : כי אני דברתי . ובידי לקיים דברי :

ערלים . ערלי לב וכן ת''י רשיעיא :

מותי ערלים תמות לא ימיתוך כמו שממיתים מלך ואיש אלהי רק כמו שממיתים ערלים בבזיון :

אתה חותם תכנית וגו' . אתה הוא מלא חכמה לחתום ולטבוע כל תבנית וצורה : תכנית . פיינטור''א בלע''ז :

חותם תכנית . צורה מוכן ומתוקן בכל דבר וחוזר ומפרש מלא חכמה וכו' :

חותם . ר''ל צורה כמו תתהפך כחומר חותם ( איוב לח ) : תכנית . מל' הכנה ומתוקן וכן הדרכי לא יתכנו ( לעיל יח ) : וכליל . מלשון כל ר''ל כלול בכל יופי שאפשר להיות :

שא קינה על מלך צור חז''ל במדרש אמרו שחירם אוהבו של שלמה היה חי עד העת ההיא ונהרג מיד נבוכדנצר, ויש במדרש שחירם נכנס חי לג''ע, וכ''ז הוציאו מפסוקים שבכאן, וכפי הפשט חירם שבימי שלמה זכר לכבוד גדול מצד שנכנס בברית עם דוד ושלמה ועזר בבנין המקדש, והאמינו כי זכה לישב בג''ע התחתון ככל חסידי או''ה, ושי''ל שם עשר חפות ואחר שמת לא קבלו העם מלך אחר רק מסרו הנהגת המדינה ביד נגיד, ודמות דיוקנו של חירם ציירו שיושב על כסאו ועשרה חופות עליו מאבנים טובות כאשר יושב בג''ע, גם ציירו דגלו בדמות כרוב העשוי מעצי שמן הסוכך על הארון, באשר נעשו שני כרובים מעצי שמן אמרו שאחד מרמז על שלמה ואחד על חירם שהשתתף בבנינו, וכ''ז יחסו או לדמותו או שהושיבו איש חכם ויפה תואר תחתיו, ולא עסק בהנהגת המדינה כאילו הוא חירם היושב בג''ע וקראו אותו מלך צור כי הוא חירם בעצמו לפי דמיונם, ואחר שנבא על נגיד צור שהוא העוסק בהנהגת המדינה נבא על מלך צור שהיה אלהי וקדוש אצלם, כה אמר ה' אתה חותם תכנית, ר''ל הגם שאינך חירם עצמו רק חותם שלו שצורתו ומהותו נחקק בך, אתה חותם תכנית שנחתם בך צורתו בכיון נכון, לא חסר כל, בין בחכמה אתה מלא חכמה, בין ביופי אתה כליל יופי, (או פי' מכלול ועטרת של היופי) (וזה יצדק בין אם בא על העומד תחתיו או על צורתו) :

חותם תכנית. החותם חקוק עליו שם האיש וצורתו, ואם בא הכל בכיון נקרא חותם תכנית, והכ''ף שורש מענין תוכן לבנים, או בא מן כן, כמו תבנית מן בנה, והתי''ו במשקל השם, ר''ל שמכוין היטב אל האיש שצורתו נחתם בו :

בעדן גן אלהים וגו' . בסגי טבון ותפנוקין את מתפניק כאלו בעדן גינתא דה' את שרי כל עותרא גיותא ויקרא מתיהב לך כל אבנין טבן מסדרן על לבושך : מסוכתך . חופתך , ל''א לבוש כיסוייך : מלאכת תופיך ונקביך בך . אע''פ שנתתי לך הכבוד הזה יודע הייתי שתתגאה ועשיתי בך מלאכת תופים ונקבים המוציאין רוח בקול זמר כתוף ובם היה לך להתבונן :

בעדן גן וגו' . לא חסרת דבר כאלו היית בעדן גן וכו' : מסוכתך . על הלבוש המכסה אותך היה קבוע כל אבן יקרה והם אדם וכו' והם שמות אבני יקר : וזהב . אף הזהב היה קבוע בו : מלאכת תופיך . מעשה התופים ושאר כלי נגון המלאים נקבים שהיו בך כאלו הוכנו לך ביום שנבראת ר''ל אין דוגמתם ולא היה מי ראוי להתענג בהם אלא אתה :

בעדן גן . בעדן שנטע בו המקום את הגן כמ''ש ויטע ה' אלהים גן בעדן ( בראשית ב ) והוא מקום עדון ותפנוק רב : מסוכתך . מלשון סכך וכסוי : תופיך . שם כלי נגון כמו בתופים ובמחולות ( שמות טו ) : ונקביך . כלי נגון בעלי נקבים רבים : כוננו . מלשון הכנה :

בעדן, {{{א}}} הציור אך יושב בעדן של גן אלהים ומתעדן שם, ושם יסוככהו סוכות של אבן יקרה (והם תשעה אבנים שבשלשה טורי החשן (חוץ מאבני טור השלישי שהם לשם שבו ואחלמה שחסרו מפני שהיה מצד הדין והרע וכנגדן בי''ב מזלות עקרב סרטן קשת) ובא תחתיהם זהב שמורה דין). מלאכת יצייר שבג''ע יתענג גם בנועם השיר והניגון, שבכלי השיר יש החלולים וסתומים שהם מיני התוף, ויש שיש בהן נקבים המוציאים הקול, ומצייר שהגוף שלו שיש בו שני מיני כלים האלה ישמיע שם קול כל מיני הנגונים מיני התופים ומיני זמר המנוקבים והם כוננו מיום הבראך להיות נכון לזה :

בעדן גן אלהים. מלת עדן מענין עידון ותענוג אתה יושב בעידון של גן אלהים, כמו ונחל עדניך תשקם, גם יכוין על צד המליצה אתה היית הגן אשר בעדן, ר''ל המובחר שבו, כמו שהגן מבחר העדן :

את כרוב ממשח הסוכך . את עוף מדה כלומר העוף הגדול הסוכך בכנפיו סכך רב כלומר מושל ממשל רב , ממשח לשון גודל כמו אנשי מדות ( במדבר י''ד ) דמתרגמינן גברי דמשחן : ונתתיך בהר קודש אלהים היית . ונתתי לך מקום לקנות לך שם בבנין הר קדשי שסייעת את שלמה בעצי ארזים : בתוך אבני אש התהלכת . קנית לך זכרון עם מלכי ישראל שהם כמלאכי השרת :

כרוב ממשח . אדם רב המעלה גדול בחשיבות המגין בסכך כנפיו על עמו ולפי שקראו כרוב לרוב מעלתו ובכרובים נאמר סוככים בכנפיהם ( שמות כב ) לכן אמר לשון סוכך : ונתתיך . ר''ל ואני נתתי לך כל המעלה והגדולה על כי היית פעם בהר קדש של אלהים ר''ל על כי מלך צור שהיה בימי שלמה היה מסייע בבנין ב''ה הנבנה בהר קדש של אלהים הוא הר המוריה וכמ''ש ויהי חירום נותן לשלמה עצי ארזים וכו' ( מ''א ה ) : בתוך אבני אש התהלכת . ר''ל שהיה מתהלך בחברה אחת ובאהבה רבה עם מלכי ישראל והם דוד ושלמה שהיו מחוזקים ומזהירים כאבני אש :

את . כמו אתה : כרוב . כן יקרא פני אדם כי תינוק ת''א רביא ולפי גודל מעלתו קראו בלשון כרוב המוזכר בכרובים שעל הארון : ממשח . הוא ענין גדולה כמו למשיחו לכורש ( ישעיה מה ) : הסוכך . מל' סכך והגנה :

את כרוב צייר ג''כ דגל שלו בצורת כרוב ממשח, היינו כרוב מעצי שמן, הסוכך על הארון, בהר קדש של אלהים היית, שהיית שוכן בהר קדש המיוחד לאלהים היינו בבהמ''ק שבהר ציון, זה היית בחייך, ואח''כ בתוך אבני אש התהלכת היינו תחת החופות שבג''ע של אבנים טובות הנ''ל ששם הם מאש, לא מחומר ארצי כאבנים שלנו :

כרוב ממשח, הכרובים היו מעצי שמן, ושמן בלשון כשדים משח (עזרא ו' ט'), ולכן בא בשו''א ובפת''ח שכן משקל השם בארמית, ונקרא סוכך כי היו הכרובים סוככים בכנפיהם על הכפורת : בהר קדש של אלהים. ויל''פ אלהים היית, היינו אחר מותך נעשית מלאך, והתהלכת בתוך אבני אש שבג''ע :

נמצא עולתה בך . באמרך אל אני :

תמים . גם אתה היית תמים בדרכיך מיום הבראך ר''ל מיום עמדך על דעתך ואמר בל' הפלגה וכן מבטן אמי אנחנה ( איוב לא ) : עד נמצא . עד העת ההיא שנמצא בך עוולתה שנתגאית מאד :

תמים . מל' תם וישר :

תמים אתה הנה תחלה היית תמים וראוי לכל הכבוד הזה. עד שנמצא בך עולתה שאינך ראוי עוד לזה, ומפרש מהו העולה.

מלו . כמו מלאו : ואחללך מהר אלהים . גרמת שאמחה אותך שלא תצדק עוד בבנין ביתי : ואבדך . כמו ואאבדך : מתוך אבני אש . שלא תטול חלק עם הצדיקי' , ורבותינו במדרש אגדה דרשו הענין הזה באדם הראשון וכך אמר הנביא לחירם מה נתגאית ברקיעך שמא בגן עדן היית כמו שהיה אדם הראשון כל אבן יקרה וגו' כי כל החופות האלה עשיתי לאדם הראשון ופחותה שבכולן זהב שהיא מנוייה אחרון . מלאכת תופיך וגו' . בזאת השויתיך לו ולא באחרת ובך נסתכלתי ובראתי תופים ונקבים באדם הראשון . את כרוב ממשח . שמא אתה כאותו כרוב שהיה גדול בממשח הסוכך כולו מקצה השמים ועד קצה השמים ושמא נתתיך להיות בהררי קדש כאשר נתתי לו :

ברוב . בעבור מרבית הסוחרי' שבך נתמלאו תוך מקומות ארצך חמס ועושק כי עשקו לכל הבאים בבטחון שעכ''ז לא ימנעו לבוא עד כי ימצאו בה סוחרים מרובים ויש עם מי להסתחר : ותחטא . ובזה חטאת גם אתה על שלא מחית בידם : ואחללך מהר אלהים . ולכן אחלל ואבזה אותך להרחיקך מהר אלהים ר''ל עוד לא יזכר לך הזכות מה שהיה המלך ההוא מסייע בבנין בה''מ : ואבדך . אאבד אותך אתה כרוב הסוכך מתוך חברת מלכי ישראל הנמשלים לאבני אש ר''ל מה שהיית במעלה גדולה ומגין על עמך הכל היה בזכות שהיית מאז בחברת ואהבת מלכי ישראל אבל עתה אאבדך ואסירך מן הזכות ההוא ולא תגן עוד :

מלו . נתמלאו : ואחללך . מל' חלול ובזיון : ואבדך . כמו ואאבדך : ( , ז ) על . עניינו כמו עם וכן ויבואו האנשים על הנשים ( שמות לה ) : יפעתך . זוהר בינתך : לראוה . מלשון ראיה והסתכלות :

ברב רכלתך שעי''כ מרמאים ומונים, מלאו תוכך חמס ובזה ותחטא ועי''כ הפסדת בין החלק שיש לך למטה בבהמ''ק שעז''א ואחללך מהר אלהים, וממילא הספדת גם החלק שבג''ע, ועז''א ואבדך אתה כרוב הסוכך מתוך אבני אש כי זכית לאבני אש הג''ע ע''י שאתה כרוב הסוכך, וכשאבדת זה אבדת זה :

מלו. כמו מלאו, והוא פעל יוצא : ואבדך. כמו ואאבדך :

שחת חכמתך על יפעתך . שנתגאית ביפעתך : לראוה בך . להסתכל בבושתך , לראוה כמו לראיה :

ביפיך . בעבור יפיך גאה לבך ובזה שמת חכמתך עם זוהר בינתך כי הגאוה היא מנגדת אל החכמה והבינה : על ארץ השלכתיך . לכן אשליך אותך מכסא המלוכה לשבת על הארץ ואתן אותך לפני מלכים להסתכל בך בבזיונך כי דרך האויבים להסתכל בפני האדם בעת בזיונו למען הכלימו :

גבה אח''כ הוספת לחטא ע''י שגבה לבך ע''י יפיך, עד שבזה שחת חכמתך על יפעתך ר''ל ששחת בין החכמה שלך בין ההופעה האלהית שהיתה עליך (כמו על עולת התמיד) וע''ז יש לך עונש אחר בעוה''ז שהשלכתיך עלי ארץ ונתתיך לפני מלכים לראות בך בבזיון :

על יפעתך, עם יפעתך, כמו על עולת התמיד : לראוה בך. שרשו ראה, והוי''ו תחת ה''א כמו גאוה זעוה, והוא מקור מן הקל, כמו ולא יוסיפו לדאבה (ירמיה ל''א). וראה שאחריו ב' יבא על הגנאי, ובאויבי ראתה עיני, המה יביטו יראו בי, או ראייה והשגחתה והפלאה בעצם הנראה, לראות בבנות הארץ, ורואה בעבים לא יקצר :

חללת מקדשיך . קדושתך : אש מתוכך . דברי גאוה שיצאו מפיך לאמר אל אני ל''א כתרגומו ואייתי עממיא דתקיפין כאשתא מחובי זדונך :

מרוב עוניך . שנתגאית ביותר : בעול רכלתך . שעשקו כל הבאים ולא מחית בידם ובעבור זה חללת ובזית ארמונך כי תחרב מעתה : ואוציא אש . ר''ל דברי הגאוה הבוער כאש אוציא אז מתוכך כי לא תוכל להתגאות עוד והאש ההיא תאכל אותך כי בזה העון תהיה נאבד מן העולם : ואתנך לאפר . לפי שהמשיל האבדון לשרפת אש לכן אמר ואתנך לאפר ור''ל תהיה מושפל לעפר : לעיני וגו' . כולם יראו בבשתך :

מקדשיך . ארמון המלך נקרא כן וכן כי מקדש מלך הוא ( עמוס ז ) :

מרב אח''כ הוספת לחטא כי מרוב עוניך בעול של המרכולת שלך חללת מקדשיך כי שמחת על חורבן בהמ''ק, ובזה אבדת כל זכות שהיה לך בבנינו, וע''כ ואוציא אש מתוכך היא אכלתך מדה כנגד מדה כמו ששמחת על שריפת המקדש, והיית לאפר על הארץ.

שממו . תמהו :

כל יודעיך . כל היודעים ומכירים אותך בין העמים יתמהו על מפלתך : בלהות היית . תהיה מלא מבהלה ולא תמצא עוד עד עולם לשוב לקדמותך :

שממו . ענין תמהון : בלהות . הוא הפוך מן בהלות : ואינך . ואין לך :

עד שכל יודעיך בעמים שממו עליך, בלהות היית דומה כאילו היית שד ורשף שזה פי' שם בלהה בכ''מ, והיית כבלהה שפתאם מתעלם ולא נמצא :

שים פניך . סבב פניך אל מול צידון :

שים פניך אל צידון שאחר צור נחרב צידון (כמ''ש בישעיה כ''ג) :

הנני עליך . הנה אני אלחם עליך : ונכבדתי בתוכך . על ידי הדין שאעשה בתוכך אהיה מכובד : כי אני ה' . הנאמן ליפרע : בעשותי . בעת אעשה בה משפט אז ידעו שאני ה' וע''י אהיה מקודש בעיני הבריות בראותם שאני משלם גמול :

הנני ר''ל תחלה הנני עליך להענישך באופן שאכבד על ידך, ואח''כ אוסיף לעשות בה שפטים היינו עונש שיכירו הכל שהוא בדרך משפט על רעה שעשו ואז ידעו כי אני ה' ויכירו שה' משכיר ומעניש, ונקדשתי בה שאז שמו מתקדש, שהוא מעלה יותר מן הכבוד, שיכובד גם ע''י מה שיאמרו שהוא אלהא דאלהיא, ומפרש.

ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב . על אשר יראו החרב מסביב בחוץ יפלו יושבי העיר ויהיו בטוחים להיות חללים בתוכה : ונפלל . כמו לא פללתי ( בראשית מ''ח ) לא סברית וכמו ואויבינו פלילים ( דברים לב ) ידונו עצמם להיות חללים בתוכה :

ודם . הזלה מן ההרוגים : ונפלל . הרבה חללים יפלו בתוכה בחרב האויב הבא עליה מסביב וידעו שאני ה' הנאמן לשלם גמול :

בחוצותיה . וכן יקרא השווקים : ונפלל . מל' נפל ונכפלה הלמ''ד :

ושלחתי, נגד מ''ש הנני עליך, הוא מה שאשלח בחוצותיה דבר ודם שיהיה מלחמה בין איש לאחיו וישפכו דם אחים, ונגד מ''ש וידעו כי אני ה' בעשותי בה שפטים היינו ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב שאח''כ יביא עליה חרב אויב מסביב. ובזה יעשה פלילות ומשפטים על החלל שנפל בתוכה שזה יהיה עונש משפטיי על הרציחות שנעשו ביניהם, ואז וידעו כי אני ה' :

ונפלל. מענין ונתון בפלילים. שהוא משפט בדבר גדול כמ''ש (ישעיה ט''ז ג') יעשה משפט להחללים ע''י חרב :

ולא יהיה עוד לבית ישראל וגו' . לפי שניבא על עמון ומואב ופלשתים ואדום וצור וצידון שהם שכיני ארץ ישראל שיחרבו ומאחר שיאבדו כולן לא יהיה סילון וקוץ לישראל בכל סביבות' שיכאיבם ושירע להם : סילון . מין קמשונים וחוחים הוא : ממאיר . ענין הכאבה כמו צרעת ממארת ( ויקרא יג ) פוניינ''ט בלע''ז : השאטים אותם . הבוזים אותם :

ולא יהיה עוד לבית וגו' . כשיפלו העובדי כוכבים ההם לא יהיה נמצא עוד לבית ישראל סילון וגו' מכל סביבותם אשר בזו אותם כי כולם יכלו ואז ידעו שאני ה' והכל בידי :

סילון . מין קוץ כמו וסלונים אותך ( לעיל ב ) : ממאיר . ענין הכאבה כמו צרעת ממארת ( ויקרא יג ) : השאטים . ענין בזיון :

ולא יהיה חוץ מזה יהיה תכלית מפלתם כי שלא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר מכל סביבותם כי גם צידון היה שכן רע לישראל והיו מצירים להם, ובזה ידעו כי אני ה' הרב ריב ישראל :

לעבדי ליעקב . כמו שנתנה ליעקב נחלה בלא מצרי' ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה ( בראשית כח ) :

ונקדשתי בם . אהיה מקודש על ידיהם בהאותות ומופתים שאעשה אז עמהם :

נפוצו . ענין פזור :

כה אמר ה' ר''ל בל תשאל הלא עתה ישראל בגולה מפוזרים בין העמים ואינם שכנים לצידון, משיב שזה יהיה בעת שאקבץ אותם וישבו על אדמתם בעת שנתן להם כורש רשות לשוב לא''י :

בעשותי . בסבת עשותי שפטים בכל המבזים אותם מסביבותם ישבו לבטח כי לא ימצא עוד מי ירע להם ואז ידעו שאני ה' אלהיכם העושה משפטם מיד הבבלים :

וישבו עליה לבטח כי בתחלת חזירתם היה להם שונאים ומעיקים כמבואר בעזרא ונחמיה, ואח''כ ובנו בתים וישבו לבטח שתתרבה ישיבת א''י, וזה יהיה בעשות שפטים בכל השאטים ואז ידעו כי אני ה' אלהיהם המשגיח עליהם בהשגחה פרטית מיוחדת אליהם :