שים פניך . סבב פניך אל מול בני עמון :

האח . לשון שמחה : כי נחל . כי ננחל והיה מורשה לאחרים :

יען אמרך האח . ר''ל בעבור ששמחת על מקדשי אשר נתחלל להמסר ביד העכו''ם :

האח . ענין ל' שמחה : נחל . מל' חלול : נשמה . ל' שממה :

יען אמרך האח בני עמון שמחו {{{א}}} על חורבן המקדש, {{{ב}}} על שממות הארץ, {{{ג}}} על גלות ישראל :

האח. ענין שמחה : נחל. נתחלל, [נפעל עבר מן הכפולים] :

לבני קדם . כשדים וארם לצד מזרח הם :

לבני קדם . הם פרס ומדי היושבים במזרחה של בני עמון במקצוע מזרחית צפונית : וישבו . ר''ל לא יבואו רק לשלול שלל וללכת וכדרך שעשה נ''נ אלא יתעכבו שמה ויעמידו בך ארמנות ומשכנות ויאכלו פרי ארצך וישתו חלב צאנך :

למורשה . מל' ירושה : טירותיהם . ענין ארמון כמו תהי טירתם נשמה ( תהלים סט ) : משכניהם . מל' משכן אוהל :

לכן הנני נתנך לבני קדם למורשה, {{{א}}} ונגד שמחתך על המקדש ישבו טירותיהם בך שהם מקומות המיוחדים להם לעבודת אליל, {{{ב}}} ונגד שמחתך על אדמת ישראל יתנו בך משכניהם שיתישבו באדמתך, {{{ג}}} ונגד שמחתך על גלות ישראל המה יאכלו פריך כי אתה תלך בגולה :

וישבו, מבנין פעל הדגוש, מענין ישיבה : טירותיהם. הוא הארמון הגדול הנמצא בעיר לקיבוץ הכלל, ואצל העכו''ם היו מתקבצים שם לע''ז כנודע :

את רבה . היא עיר המלוכה : לנוה גמלים . כי יחרבו אותה ויעמידו שם גמלים : ואת בני עמון . ר''ל שאר ערי בני עמון : כי אני ה' . הנאמן לשלם גמול :

לנוה . ענין מדור : למרבץ . ענין השכיבה לנוח :

ונתתי אחר שבני קדר עסקם הוא גמלים וצאן, תהיה עיר המלוכה לנוה גמלים, וכלל המדינה מרבץ צאן :

יען מחאך יד ורקעך ברגל . לשם שמחה ואע''פ שבראש הספר ( לעיל ג ) אמר כן לענין אבל הכה בכפך ורקע ברגליך ואמור האח יש דברים שעושין אותם לאבל ולשמחה אבל אין עניינם שוה וכן חלילים לכלה ולמת : ורקעך . לשון מרפס : בכל שאטך . לשון בזיון פותרין בו כמו ויבז עשו ( בראשית כה ) שתרגום אונקלוס ושאט עשו ואני אומר שאט לשון שטף גולוזמנ''ט בלע''ז :

מחאך יד . בעבור שהכית כפך זה לזה בדרך שמחה : ורקעך בתל . בעטת ברגל בארץ כי אז נראה כאלו מרקע ומרדד הארץ וגם הוא ענין שמחה ועם כי אמר למעלה הכה בכפך ורקע ברגלך ( לעיל ו ) על ענין צער ואבל הנה יש דברים שעושים לאבלות ולשמחה ואין עניינם שוה וכמו שמביאים חלילים למת ולכלם : ותשמח בכל שאטך בנפש . שמחת בכל הבזיון שלך שבזית בנפשך את אדמת ישראל :

מחאך . ענין הכאת כף אל כף דרך שמחה וכן ימחאו כף ( ישעיה נה ) : ורקעך . ענין שטיחה ורדוד כמו כסף מרוקע ( ירמיה י ) : שאטך . ענין בזיון כמו השאטים אותם ( לקמן כח ) :

כי כה אמר ה' עתה יעד להם עונש אחר נגד השמחה שהיה להם גם אחר החורבן עד שהראו השמחה בפועל ע''י ריקוד, כי שמחו אל אדמת ישראל, כי בני עמון התישבו אחר החורבן על אדמת ישראל, כמ''ש (ירמיה י''ט) מדוע ירש מלכם את גד ועמו בעריו ישב, (ובעמוס א') על בקעם הרות הגלעד למען הרחיב את גבולם, וז''ש יען מחאך יד וכו' :

מחאך. כמו וכל עצי השדה ימחאו כף : ורקעך. רקידה ברגל : בשאטך. משתתף עם שוט המורה על הכאה, ר''ל שמכאיבים, כמו השטאים אותך ר''ל העוקצים ומכאיבים לך, וכן ולשוטט בצדכם (יהושע כ''ג), ואם יכאיב לו ע''י בוז ולעג זה נקרא שאטת הנפש, ועז''א בשאט נפש (פט''ו) :

נטיתי את ידי . להכות בך : מן העמים . ר''ל לא תהיה נחשבת עוד לעם בין האומות : והאבדתיך מן הארצות . כפל הדבר במ''ש : אשמידך . מכל וכל לבל תשוב לקדמותך : כי אני ה' . הנאמן לשלם גמול :

לבג . מל' בזה ושלל והכתיב לבג והוא ענין מאכל כמו מפת בג המלך ( דניאל א ) או לבג הוא כמו לבז והגימ''ל הוא במקום הזי''ן באטב''ח וכן גה גבול ( לקמן מו ) ור''ל זה גבול :

לכן הנני נטיתי את ידי עליך שגם אחר החורבן בגויים לא תמצא מנוח, ונתתיך יש הבדל בין גוים ועמים שגוים הם הפחותים שאין להם מלך ועמים הם החשובים שיש להם מלך, אמר בגוים הפחותים ששם תשב ביניהם תהיה להם לבג היינו למזון, ופת בג המלך שיאכלו ואתך בכל פה, והעמים החשובים משם הכרתיך שלא תוכל לשבת ביניהם כלל, ואם תרצה להתישב בארצות בפני עצמך שם האבדתיך, תאבד מן הישוב, באופן אשר אשמידך לגמרי, ובזה וידעת כי אני ה' :

גוים עמים. בארתי הבדלם (ישעיה א' ד') שעם מעולה מן גוי, שמורה שי''ל מלכות והנהגה : עמים ארצות. התבאר למעלה (י''א ט''ז, י''ב ט''ו) ובכ''מ, שבכל הספר יציין שארצות הם רחוקים יותר מן עמים וגוים עיי''ש :

הנה ככל הגוים בית יהודה . בטלה אהבת הקב''ה מהם ונמאסו לתת ביד נבוכדנצר כשאר העכו''ם ומדרש אגדה שנכנסו להיכל וקפלו צורות הכרובים שצר שלמה על קיר ההיכל כמער איש ולויות ( מלכים א ז ) והוציאום לחוץ אמרו ראו אלו שהיו מראים עצמם כצנועים במה היו עוסקין :

ככל הגוים . כמו שכל העובדי כוכבים היו נעזבים להנהגת מערכות השמים כן גם בית יהודה ואין דבקה בהם השגחת ה' יותר מבכל העובדי כוכבים וכאומר ולכן נמסרו ביד נ''נ כיתר העובדי כוכבים ולא האמינו שבגמול עונם נמסרו :

כה אמר ה', הנה מואב לא לקח מנחלת ישראל רק שמח על מפלתם והשתתף עם שעיר, במה אשמר הנה ככל הגוים בית יהודה נתונים תחת הטבע וסרה השגחת ה' מהם, וחז''ל אמרו שהוציאו הכרובים והיו אומרים שישראל עובדים לצורות ככל הגוים, וכן אמר בירמיה (מ''ח כ''ו) ואם לא השחוק היה לך ישראל אם בגנבים נמצא :

הנני פותח . את מבצרי ארץ מואב אשר בספר בסוף גבולם הוא הכתף סוף גבול ארצם כמו ( שמות כז ) ולכתף השנית אל הכתף דמתרגם לעיברא :

את כתף מואב מהערים . את עבר מואב מן הערים ולתוספת ביאור אמר מעריו מקצהו ר''ל אפתח ערי מבצרי מואב העומדים בקצה גבולו המונעים את האויב לבוא בארצו וכאשר יפתחו שערי הערים ההם יבוא האויב בארצו לכל אשר יתאוה : צבי ארץ . ר''ל הערים שהם חמדת והדר ארצו ושמותם בית הישימות וכו' כי הם ערי המבצר שבקצה גבול מואב :

כתף . ענין עבר וצד וכן ולכתף השנית ( שמות כז ) : צבי . ענין חמדה והדר :

לכן הנני פתח את כתף מואב שיכנס האויב בצד ארצו, ולא יכנס בצד המדבר רק בצד ששם הערים, ויתחיל החורבן מעריו מקצהו, וכמו שחשב בירמיה שם כל ערי מואב שכבשם האויב, אבל תכלית חורבן מואב, שיפתח פתח :

(ט-י) לבני קדם. אני פותח לבני קדם, שילכו דרך מואב על בני עמון :

לבני קדם . אפתה אותם שיבאו על בני עמון דרך ארץ מואב :

לבני קדם . ר''ל את הערים ההם אפתח לבני קדם הם פרס ומדי בעת ילכו על בני עמון ואתן אז את בני עמון להם למורשה באופן שלא תזכר עוד בני עמון בין העובדי כוכבים כי ישמדו מכל וכל :

לבני קדם על בני עמון, שדרך הפתח שנפתחו ערי מואב נכנסו בני קדם להתישב בערי עמון, ומה שנתתיה למורשה זה יהיה למען שלא תזכר בני עמון בגוים כיון שכבר נעשה ארצו ירושה, והיה זה מדה כנגד מדה, שכבר אמר כי לא אתן לך מארצו ירושה כי לבני לוט נתתיה ירושה, וירושה הוא דבר שאין לו הפסק, רק ע''י שלקחו ירושת ישראל, נענשו שנלקחה ירושתם ונתנה לבני קדם, וידוע שכל עם ועם גבל ה' נחלתם, ואחר שלבני עמון גבל ירושתם ונלקחה מאתם ונתנה לאחר, בהכרח יפסקו מהיות גוי ולא יזכרו בגוים :

ובמואב . רצה לומר ואז גם במואב אעשה שפטים כי יהיו נמסרים גם המה ביד בני קדם ואז ידעו שאני ה' הנאמן לשלם גמול :

ובמואב אמנם מואב שלא לקחו מנחלת ישראל רק שמחו על מפלתם לא אקח את ארצם לעולם רק אעשה שפטים כמ''ש בירמיה שם עד הנה משפט מואב, ר''ל שמשפט מואב היה לו גבול לזמן ידוע ועד מקום ידוע, לא כן משפט בני עמון שהגם שכתוב שם ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון צ''ל שנחרבו ב' פעמים, ופעם הב' שלקחו בני קדם את ארצם לא שבו עוד, ובזה יובן הפלוגתא בברכות (דף כ''ח) בו ביום בא יהודה גר עמוני לפניהם בבהמ''ד א''ל ר''ג אסור אתה לבא בקהל, ואמר שהגם שסנחריב בלבל כל הארצות הא כתיב ואח''כ אשיב שבות בני עמון, ור''י שהלכה כמותו א''ל מותר אתה לבא בקהל, עיי''ש :

יען עשות אדום . בעבור עשות מה שעשה בעת נקמתי נקם אל בית יהודה בעת שגלו מארצם ודבר המעשה הוא מה שנאמר ביום עמדך מנגד וכו' ( עובדיה א ) וכל הענין : ויאשמו אשום . בהם ועשו נקמה למסרם ביד האויב כמ''ש שם :

ויאשמו אשום . מל' אשמה ורשע :

יען עשות אדום הנה אדום הרעו לישראל בחורבן ראשון בדרך נקמה כמ''ש יען היות לך איבת עולם ותגר את ב''י ע''י חרב, וז''ש יען עשות אדום בנקם נקם, ואח''כ בבית שני שבאו לברית מילה ונתגיירו ע''י מלכי החשמונאים ואחר שבאו הרומים להחריב ירושלים ויאשמו אשום ועברו ברית ונקמו בהם, וזה כולל גם מה שנקמו בהם בעת הגלות בשדמות ואבדון :

ונקמו. בבנין הכבד מורה על התמדת הפעולה, ויש הבדל בין נקם שאחריו ב', שמורה נקימה מחמת שנאה, ובין נקם שאחריו מ', שמורה נקימה מחמת שהרע לו :

ודדנה . ויתבי דדן :

ונטיתי ידי . להכות בה : והכרתי וגו' . כי תהיה שממה : מתימן . מפאת הדרום תתחיל החורבן וכאלו אמר שהכל תחרב מפאת הדרום עד א''י העומדת בצפונה : ודדנה . אנשי עיר דן והוא עיר גדולה בארץ :

לכן ונטית ידי על אדום, זה היה ע''י נבוכדנצר וע''י החשמונאים שהכרית משם אדם ובהמה, בפעם הראשון ונתתיה חרבה מתימן, כמ''ש וחתו גבוריך תימן, ובפעם השניה ודדנה בחרב יפלו שאז היו דדן תחת ידם ונפלו עמהם בחרב, כי בפעם הראשון נפרדו דדן מהם כמ''ש העמיקו לשבת יושבי דדן (ירמיהו מ''ט) כמש''פ שם :

מתימן. י''מ שמוסב על והכרתי ממנה אדם ובהמה מתימן, וכפל הכינוי עם הפעול כמו ותראהו את הילד, וכפי הנחת הטעמים פירושו שבצד של תימן תהיה חרבה, ובצד ששם דדן יפלו בחרב :

ביד עמי ישראל . הם יהיו שלוחי לנקום נקמתי :

ונתתי וגו' . ר''ל עוד יבוא זמי שאנקם בעמלק ביד עמי ישראל ועל הר שעיר וזה יהיה לעתיד וכמ''ש ועלו מושיעים וכו' ( שם ) : ועשו . ישראל יעשו בה כפי אפי וחמתי עליה : וידעו . אז ידעו שהיא נקמתי ולא בא במקרה :

ונתתי ואח''כ אתן נקמתי באדום שינקום בם נקמת כבוד שמו המחולל והיא הנקמה המיועדת בדברי נביאים לע''ל ונקמה זו תהיה ביד עמי ישראל ע''י משיח בן יוסף, ועשו באדום כאפי וכחמתי השמורה עליהם לאחרית הימים, וידעו את נקמתי ואז יכירו שהיא נקמתי :

יען עשות פלשתים בנקמה . בשנאה ובפרך כאדם הנוקם נקמתו באויבו :

יען עשות . בעבור שעשו פלשתים עם ישראל כאדם הנוקם מן האויב וזהו מה שנאמר וגם וכו' וכל גלילות פלשת וכו' אשר את כספי וזהבי לקחתם וכו' ( יואל ד ) וכל הענין : וינקמו נקם . עשו נקמה בבזות אותם בנפשם להיות הם למשחית לישראל כאלו היה איבת עולם ביניהם כאלו הרעו להם מעולם :

בשאט . ענין בזיון : איבת . מל' איבה ושנאה כמו ואיבה אשית ( בראשית ג ) :

כה אמר ה' יען עשות פלשתים גם פלשתים עשו מאיבה ומשנאה ותחלה עשו בנקמה בימי יהויקים ששלח ה' בו גדודי פלשתים כמ''ש (מ''ב כ''ד), ואח''כ בעת החורבן נקמו באיבה, כמ''ש על שלשה פשעי עזה וכו' על הגלותם גלות שלמה להסגיר לאדום וביואל (ד' ד') שמכרו בני יהודה לבני היונים, וז''ש שנקמו למשחית ע''י איבת עולם :

את כרתים . עמא דחייבין לאישתיצאה ואומר אני לפי שראיתי במקום אחר קורא אל פלשתים כרתים היו יושבי חבל הים גוי כרתים ( צפניה ב ) ואינו קורא כן לאומה אחרת נראה בעיני שיש גבול בפלשתים ששמו כרתי וכן אני מוצא בספר ( שמואל ( א' ל' ) בגדוד ששרף את צקלג אנחנו פשטנו על נגב הכרתי : חוף הים . מארק''א בלע''ז הם פלשתים שיושבים במקצוע דרומית מערבית של גבול ארץ ישראל על הים האחרון :

נוטה ידי . להכות בם : את כרתים . שם משפחה גדולה מפלשתים וכן גוי כרתים ( צפניה ב ) ועל שאמר והכרתי אמר כרתים והוא לשון נופל על לשון : שארית וגו' . ר''ל אף שארית לא ישאר מפלשתים היושב על שפת הים :

חוף הים . שפת הים וגבולו :

לכן הנני נוטה ידי פעם אחר פעם כמ''ש בירמיה (סי' מ''ז) :

בתוכחות חמה . בעונש יסורים הבאים בחמה גדולה : בתתי . בעת אתן בם נקמתי אז ידעו שאני ה' הנאמן לשלם גמול :

בתוכחות . ענין עונש יסורים וכן והוכח במכאוב ( איוב לג ) :

ועשיתי בם נקמות גדולות מדה כנגד מדה, וידעו כי אני ה' בתתי אדום כבר הכירו את ה' לכן אמר בפסוק י''ד וידעו את נקמתי, שיכירו שה' נוקם מהם על שהרעו לישראל, ופלשתים לא הכירו את ה' כלל וידעו כי אני ה' :

בתוכחות חמה, חמה גלויה עד שידעו שהוא מה' (כנ''ל ה', ט''ו) :