דברי קהלת, ר' חייא רבה אמר משלי כתב תחלה ואח"כ שיר השירים ואחר כך קהלת, ומייתי לה מן הדין קריא וידבר שלשת אלפים משל זה משלי, ויהי שירו חמשה ואלף זה שיר השירים, קהלת בסוף אמרה, רבי יונתן אמר שיר השירים כתב תחלה ואחר כך משלי ואחר כך קהלת, ומייתי לה רבי יונתן מדרך ארץ, כשאדם נער אומר דברי זמר, הגדיל אומר דברי משל, הזקין אומר דברי הבלים, רבי חוני חמוי דרבי אמי אמר הכל מודים קהלת בסוף אמ רו, דברי קהלת ולא נאמר דברי שלמה, אלא אל ידי שאמריו תלויים בהקהל. א"ר הונא בשם רבי אחא משמר זה נכנס ומשמר זה יוצא לשמוע חכמתו שנאמר אשרי עבדיך ואשרי אנשיך וגו', אמר רבי יצחק על שם אז יקהל שלמה נקרא קהלת בן דוד, מלך בן מלך, נביא בן נביא, חכם בן חכם, אבגינוס בן אבגינוס:

אמר רבי אחא בן אלכסנדרי אשרי אדם שיש לו יתד להתלות בו, רבי יודן בשם רבי אלכסנדרי לשעבר היה נתלה בזכות עצמו עכשיו הוא נתלה בזכות אביו. בן דור, רבי יודן בשם רבי ירמיה כשור הזה עד שלא נחתכו גידיו הוא נתלה בגידי עצמו, משנחתכו גידיו נתלה בגידי אחרים, כך שלמה לשעבר שיר השירים אשר לשלמה, אבל כאן קהלת בן דוד מלך בירושלים. תני רבי שמעון בן יוחאי אשרי אדם שזכה למלוך במקום מלכות, להלן כתיב היושב בעשתרות, ברם הכא בירושלים:

הבל הבלים אמר קהלת, רבי הונא בשם רבי אחא דבר אחד אמר דוד ולא פרשו, ופרשו שלמה בנו. שלמה אמר דבר אחד ולא פרשו, ופרשו דוד אביו, דוד אמר אדם להבל דמה לאי זה הבל ולא פרשו, בא שלמה ופרש הבל הבלים, רבי שמואל בר נחמני תני לה בשם רבי יהושע בן קרחה אלו שבעה הבלים שאמר כאן קהלת כזה ששופת שבעה קדרות זו על גב זו והבל שביעית אין בו ממש, שלמה אמר כי מי יודע מה טוב לאדם וגו' לאי זה צל ולא פרש, ופרש דוד אביו ימינו כצל עובר, אם תאמר כצל של כותל יש בו ממש, צלו של דקל יש בו ממש. לאיזה צל, אמר רבי הונא בשם רבי אחא לצל של עוף דהוא עובר וצלו עובר, שמואל אמר כצלו דבורה שאין בה ממש, רבי יצחק תני לה בשם רבי ירמיה בן אלעזר אלו שבעה הבלים שאמר כאן קהלת כנגד שבעה ימי בראשית, בראשון כתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ וכתיב כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה, בשני כתיב יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, וכתיב ביה ונמקו כל צבא השמים, בשלישי כתיב תדשא הארץ דשא, וכתיב ביה וכל עשבם אוביש, ברביעי כתיב יהי מאורות, וכתיב ביה וחפרה הלבנה ובושה החמה, בחמישי כתיב ישרצו המים, וכתיב כיון ביה אסף עוף השמים ודגי הים, בששי כתיב תוצא הארץ נפש חיה, וכתיב ביה אסף אדם ובהמה, בשביעי לא נברא בו כלום וכתיב ביה מחלליה מות יומת, הדא דאת אמר במזיד, אבל בשוגג מביא קרבן ומתכפר לו, כיון שראה דוד שמחלל שבת מביא קרבן ומתכפר לו התחיל סודר עליה מזמור שיר ליום השבת. רבי יודא בר סימון תני לה בשם רבי יהושע בן לוי אלו שבעה הבלים שאמר כאן קהלת כנגד שבעה עולמות שאדם רואה, כיון שיצא ממעי אמו ועד שנה הכל מחבקין אותו ומנשקין אותו, בן שתים בן שלש כחזיר בולש כוכין כל מה שהוא מוצא נותן לתוך פיו, בן עשר גדי מקפץ כגדיא, בן עשרים כסוס משפר גרמיה מהני גרמיה מחמי מתיא ליה אתתא, נשא אשה נתן עליו אוכף נעשה חמור נעשה בעל מום לתורה, ראה לו בנים נעשה לו ככלב מצרח ככלבא בשביל מזונותיו ומזון בניו ונעשה בעל מום למצות, הזקין נעשה קוף, הדא דאתמר ברשעים, אבל בצדיקים והמלך דוד זקן אפילו זקן דוד המלך:

מה יתרון לאדם בכל עמלו, אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב בקשו לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרים את זה, ומפני מה לא גנזוהו מפני שתחלתו דברי תורה וסופו דברי תורה, תחלתו דברי תורה דכתיב מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, ואמר רבי ינאי תחת השמש הוא דאין לו הא קודם השמש יש לו, וסופו דברי תורה דכתיב סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וגו', ומאי דבריו סותרים זה את זה דכתיב טוב כעס משחוק וכתיב לשחוק אמרתי מהולל, וכתיב ושבח אני את המתים, וכתיב ולשמחה מה זה עושה, לא קשיא טוב כעס משחוק טוב כעס שכועס הקב"ה עם הצדיקים בעולם הזה משחוק ששוחק עם הרשעים בעולם הזה, לשחוק אמרתי מהולל טוב שחוק שמשחק הקב"ה עם הצדיקים בעולם הבא משבח וגדולה שנותן הקב"ה לרשעים בעולם הזה. ולשמחה מה זה עושה, שמחה שאינה של מצוה, אמר רבי יודן תחת השמש אין לו, אבל למעלה מן השמש יש לו, רבי הונא ורבי אחא בשם רבי חלבו עמל הוא תחת השמש ואוצר הוא למעלה מן השמש. רבי לוי ורבנן, רבי לוי אמר כל מה שהבריות מגדלים מצות ומעשים טובים בעולם הזה דיין שהקב"ה מזריח השמש להם שנאמר וזרח השמש ובא השמש, ורבנן אמרין כל מה שהצדיקים עושים מצות ומעשים טובים בעולם הזה דיים שהקב"ה מחדש פניהם כגלגל חמה לעולם הבא דכתיב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. רבי שמעון בר רבי נסיב אתתא צווח רבי לכל אבנן ולא צווח בר קפרא, אזל כתב על תרע ביתו מה שמחת את מיית מה יתרון לשמחתך, נפק ר' אסתכל ביה אמר מאן הדין דלא צווחני ליה דכתיב אילין, אמרו ליה בר קפרא, אמר למחר אני עביר אריסטון וצווח ליה, כיון דעלון אורחין יתבון למיגס הוה אמר תלת מאה מתלין על הדין תעלא תבשילא צנין, סלק רבי לגביה אמר ליה בגין מה את עביד כן ולא תשבוק אורחיא דייכלון, אמר ליה דלא תימרון למיגס אתית אלא בגין דלא צווחת לי עם חברי:

דור הולך ודור בא. רבי יודן בשם רבי יהושע בן לוי אין לך כל יום ויום שלא נולדים בו ששים רבוא ומתים ששים רבוא, מה טעם דור הולך ודור בא, ומנין שהדור ששים רבוא, רבי ברכיה מייתי לה מהכא אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה מכאן שהדור ששים רבוא, הדור כשם שהוא הולך כן הוא בא אם הולך חגר בא חגר, סומא בא סומא, שלא יהו עובדי אלילים אומרים אחרים המית ואחרים החיה, ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה, אמר רבי הונא בר כהנא בנוהג שבעולם אדם שוקע כבשונו מה ששוקע אחרון הוא שולה ראשון, אבל הקב"ה אינו כן אלא דור שהוליד ראשון הוא מביא ראשון, אחרון מביא אחרון, ריש לקיש אמר מהכא אל תאמר מה היה וגו':

והארץ לעולם עומדת, אמר ריש לקיש כל מה שברא הקב"ה באדם ברא בארץ, האדם יש לו ראש והארץ יש לה ראש שנאמר וראש עפרות תבל, אדם יש לו עינים והארץ יש לה עינים שנאמר ויכס את עין כל הארץ, אדם יש לו אזנים והארץ יש לה אזנים שנאמר והאזיני ארץ, אדם אוכל והארץ אוכלת שנאמר ארץ אוכלת יושביה היא, אדם שותה והארץ שותה שנאמר למטר השמים תשתה מים, אדם מתגעש והארץ מתגעשת שנאמר ותגעש ותרעש הארץ, אדם משתכר והארץ משתכרת שנמר נוע תנוע ארץ כשכור, האדם מקיא והארץ מקיאה שנאמר ותקיא הארץ את יושביה, אדם יש לו ידים והארץ כן שנאמר והארץ רחבת ידים, אדם יש לו טבור והארץ כן שנאמר היושב על טבור הארץ, אדם יש לו ירכים והארץ כן שנאמר וקבצתים מירכתי ארץ, אדם יש לו רגלים והארץ כן שנאמר והארץ לעולם עומדת, עומדת ומעמדת תפקידה, רבי אחא אמר מזוניה, והארץ לעולם עומדת אלו ישראל שנאמר (ואתם תהיו לי) [כי תהיו אתם] ארץ חפץ:

וזרח השמש, אמר רבי אבא בר כהנא אין אנו יודעים שזרח השמש ובא השמש (כתוב ביהושע ברמז כ"ו). ואל מקומו שואף, כיצד הגלגל הזה מהלך ברקיע בקלע הזה של ספינה, אמר רבי שמואל בר נחמני יכול גלגל חמה לזרוח ולשקוע בשעתו, אלא הקב"ה דוחק עליו ואומר בשעה פלוני תהא במקום פלוני, מה טעם שואף דוחק ליה, רבי ברכיה אמר כאלפא (דברים לביטא) [דבריטניא] שיש בה שס"ה חבלים כמנין ימות החמה וכל אחד ואחד יש לו שמות בפני עצמו, אדם הראשון קורא שמות לכלם, רבי אלכסנדרי אמר שמונה מלאכים יש לו ארבעה מלפניו וארבעה מלאחריו, מלפניו כדי שלא ישרוף את העולם, ומלאחריו שלא יצטנן את העולם, והיכן גלגל חמה שקוע, רבי ירמיה בן אלעזר אמר ברקיע השני שנאמר שנאמר ויתן אותם אלקים ברקיע השמים, והיכן חמה ולבנה שוקעים רבי יהודה בר אלעאי ורבנן, חד אמר מאחורי כיפה ולמעלה, וחד אמר מאחורי כיפה ולמטה, אמר רבי יוחנן נראין דברי רבי יהודה דמ"ד מאחורי כיפה ולמעלה בימות החמה שכל העולם כלו רותח ומעינות צוננין, ומליהון דרבנן דאמרין מאחורי כיפה ולמטה בימות הגשמים שכל העולם צונן ומעינות פושרין, ארשב"י אין אנו יודעים אם באויר הם פורחין אם שפין ברקיע הוא דבר קשה עד מאד אי אפשר לבריה לעמוד עליהן:

הולך אל דרום וסובב אל צפון, כיצד חמה יוצאה ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך זהו פני צפון, חמה יוצאה ביום קצר ושוקעת ביום קצר זו היא פני דרום, בתקופת ניסן ובתקופת תשרי חמה יוצאה בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב שנאמר הולך אל דרום וסובב אל צפון, הולך אל דרום ביום, וסובב אל צפון בלילה, סובב סובב הולך הרוח פני המזרח ופני מערב שפעמים מהלכתו ופעמים מסבבתו, אמר רב משהשיא ליתנהו להני כללי דתניא מעולם לא יצאה חמה מקרן מזרחית צפונית ושוקעת בקרן מערבית צפונית, ומעולם לא יצאה חמה מקרן מזרחית דרומית ושוקעת בקרן דרומית מערבית. תנא רבי אליעזר אומר עולם דומה לאכסדרה, ורוח צפונית מסובב, וכשהחמה מגעת לקרן מערבית צפונית מקפת וחוזרת אחרי כיפה, שנאמר הולך אל דרום וסובב אל צפון, הולך אל דרום ביום, וסובב אל צפון בלילה, סובב סובב הולך הרוח אלו פני מזרח ופני מערב שפעמים מסבבתן ופעמים מהלכתן:

כל הנחלים הולכים אל הים. מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו מפרשים בים הגדול וכנסה ספינתן למים שאין הולכין, אמר רבי אליעזר לרבי יהושע לא באנו לכאן אלא לנסיון, מלאו משם חבית מלאה מים, כיון שעלה לרומי אמר להם אדרינות מי אוקינוס מן הם א"ל מים בולעים מים, א"ל והבון לי, מלון מיניה לגינתא והוון יהבין לגוה והיא בלעה להון, על דעתיה דרבי אליעזר משם הם שואבים, ועל דעתיה דרבי יהושע שם הם שבים ללכת. מהיכן הארץ שותה רבי אליעזר ורבי יהושע רבי אליעזר אומר ממימי אוקינוס דכתיב ואד יעלה מן הארץ, א"ל רבי יהושע מימי אוקינוס מלוחים הם, א"ל מתמתקין הם בעבים דכתיב אשר יזלו שחקים, היכן הם נוזלים בשחקים, רבי יוחנן אמר ממים העליונים דכתיב למטר השמים תשתה מים, והעבים מתגברין מן הארץ ועולין עד לרקיע ופותחים את פיהם כנאד ומקבלים אותם שנאמר יזוקו מטר לאדו, וחושרין כמין כברה ואין טפה מגעת בחברתה דכתיב חשרת מים עבי שחקים, ולמה הוא קורא אותם שחקים שהם שוחקים את המים:

ד"א כל הנחלים הולכים אל הים זה הלב, כל התורה כלה אינה נכנסת אלא לב והים איננו מלא אף הלב אינו מתמלא, תאמר משאדם מוציא חכמתו מלבו שוב אינה חוזרת עליו, תלמוד לומר שם הם שבים.

דבר אחר כל החכמה אינה נכנסת אלא ללב, והים איננו מלא, אף הלב אינו מתמלא וגם הנפש לא תמלא, תאמר משמוסר תלמודו לאחר שוב אינו חוזר עליו, תלמוד לומר אל מקום שהנחלים וגו'. מטרונא שאלה את רבי יוסי בן חלפתא אמרה ליה כתיב יהב חכמתא לחכימין, לטפשין צריך קרא למימר, אמר לה אם יבאו אצלך שני בני אדם ללות אחד עני ואחד עשיר לאי זה מהם אתה מלוה, א"ל לעשיר, א"ל למה, א"ל אם מאבד יש לו לפרוע לי אבל אם מאבד העני מהיכן יפרע לי, אמר לה ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, כך נתן הקב"ה חכמה לחכימין שיהו הוגין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.

דבר אחר כל הנחלים כל המתים אינם אלא לשאול והים איננו מלא ושאול אינו מתמלא דכתיב שאול ואבדון לא תשבענה, אל מקום שהנחלים מקום שהנפשות מתכנסים בעה"ז, ומשם הם עתידין לומר שירה לעולם הבא שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו.

דבר אחר כל הנחלים ישראל נכנסים לירושלים וירושלים איננה מתמלא, תנן עומדים צפופים ומשתחוים רוחים, אל מקום שהנחלים מקום שישראל מתכנסין בעולם הזה שם הם מתכנסין לעתיד לבא שנאמר והשתחוו לה' בהר הקדש.

דבר אחר כל הנחלים כל הממון אינו עולה אלא למלכות, והים אינו מלא והמלכות אינו מתמלא דכתיב ועיני האדם לא תשבענה, אל מקום שהנחלים שהם מחזירין אותו לעתיד לבא דכתיב והיה סחרה ואתננה קדש לה'. רבי אליעזר ברבי יוסי בעא קומי רבי מה כי ליושבים לפני ה', אמר ליה כגון את וחברך:

מה שהיה כבר הוא (כתוב ברמז שי"ד). רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר אם יאמר לך אדם שאם לא חטא אדם היה חי וקיים לעולם אמור לו הרי אליהו ז"ל, ואשר להיות כבר היה אם יאמר לך אדם שהקב"ה מחיה מתים אמור לו לא כבר עשה כן על ידי אליהו ועל ידי אלישע ועל ידי יחזקאל. אמר רבי אחא בשם רבי שמואל בר נחמני כל מה שעתיד הקב"ה לעשות כבר עשה כיוצא בו:

אני קהלת הייתי מלך. אמר ריש לקיש בתחלה מלך שלמה על העליונים (מלכים ברמז קע"ז ובירמיה ברמז רס"ד):

מי שלא חג יום הראשון של חג חוגג והולך עד סוף כל הרגל ויו"ט אחרון, עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו, ועל זה נאמר מעות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות, רבי שמעון בן מנסיא אומר אי זהו מעות לא יוכל לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר, ואם תאמר בגונב וגוזל אפשר הוא שיחזור ויתקן, רבי שמעון בן יהושע אומר אין קורין מעות אלא למי שהיה מתוקן מתחלתו ונתעות, ואי זה זה זה ת"ל שפרש מן התורה, א"א אחא להלל מאי להמנות להמלאות מיבעי ליה, אמר ליה זה שנמנו חבריו לדבר מצוה:

מעות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות. אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן טעה ולא התפלל מנחה, מתפלל ערבית שתים ואין בו משום עבר יומו בטל קרבנו, מיתיבי מעות לא יוכל לתקון הא כיצד זה שבטל קריאת שמע של שחרית או של ערבית או תפלה של שחרית או תפלה של ערבית על זה נאמר מעות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות זה שנמנו חבריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם, אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן הכא במאי עסקינן כגון שבטל במזיד.

דבר אחר מעות לא יוכל לתקון זה הבא על אשת איש והוליד ממנה ממזר.

דבר אחר מעות לא יוכל לתקון לעתיד לבא מי שהוא מעות לא יוכל לתקון ומי שהוא מחוסר אינו יכול להמנות, יש מן הרשעים שמזדווגין זה לזה בעולם הזה, אחד מהם עשה תשובה לפני מותו ואחר מהם לא עשה תשובה, לעתיד לבא נמצא זה עומד בחבורת צדיקים וזה עומד בחבורת רשעים והוא רואה אותו ואומר אוי לי שמא משוא פנים (עדיין) [בדין] אני וזה גנבנו כאחר אני וזה הרגנו ביחד וזה עומד בחברת צדיקים והוא עומד בחברת רשעים, והם משיבים ואומרים לו שוטה שבעולם אין אתה יודע שבעולם הזה עשה תשובה, אומר להם הניחו בי ואלך ואעשה תשובה, אומרים לו העולם הזה דומה לשבת ועולם שבאת ממנו דומה לערב שבת, אם אינו מתקן בערב שבת מה יאכל בשבת, ועולם הזה דומה לים ועולם שבאת ממנו דומה ליבשה, אם אינו מתקן ביבשה מה הוא אוכל בים, ועולם הזה דומה למדבר ועולם שבאת ממנו דומה לישוב, אם אינו מתקן בישוב מהו אוכל במדבר.

דבר אחר מעות לא יוכל לתקון משנתעותו המים מששת ימי בראשית וכבשן במי אוקינוס לא נתקנו, משנתעותו מאורות מששת ימי בראשית וחסר הקב"ה שנת הלבנה משנת החמה הרי כמה קיצין כמה עיבורין עוד לא נתקנו,

דבר אחר משנתעותו דור המבול לא נתקנו ומשחסר הקב"ה שנותיהם דכתיב והיו ימיו מאה ועשרים שנה עוד לא נמנו:

דברתי אני עם לבי, מכאן אמרו הלב יודע, הלב עומד, הלב נופל, הלב מהלך, הלב צועק, הלב שמח, הלב מתנחם (במלכים ברמז קע"ד):

כי ברוב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסף מכאוב, מכאן על ידי שאדם מרבה עליו חכמה מרבה עליו כעס, ועל ידי שמוסיף דעת מוסיף מכאוב, אמר שלמה על ידי שהוספתי חכמה הרביתי להכעיס, ראית מימיך חמור יוצא צנה עליו כמה חככים באה עליו, היכן הם היסורין מצויין בבני אדם, רב אמר חבר אין צריך התראה, אמר רבי יוחנן כדי פשתן הדקין הבאין מבית שאן אם מתפחמין הם קימעא הם אבודין, אבל כלי פשתן הארבלין כמה הם וכמה דמיהן. תנא דבי ישמעאל לפום גמלא שיחנא, ובנוהג שבעולם שני בני אדם נכנסין לקפלין, חד אמר אייתי קופר צלי ופת נקיה וחמר טב, וחרינא אמר אייתי פתא ותרדין, דין אכל ומתנזיק, ודין אכל ולא מתנזיק, תנא בשם רבי מאיר לפי גדולתו של נחש היתה מפלתו, ערום מכל, ארור מכל:

לשחוק אמרתי מהולל. אמר רב אדא בר רב כהנא מה מעורבב שחוק של עובדי אלילים שעושין בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות שלהן. ולשמחה מה זה עושה, מה שמחה של תלמידי חכמים שם.

דבר אחר לשחוק אמרתי מהולל, א"ר אחא עשה שלמה דברים ששחקה עליהם מדת הדין, כתיב ולא ירבה לו נשים, וכתיב ויהי לו נשים שרות שבע מאות ופילגשים שלש מאות, ויטו נשיו את לבבו, כתיב ולא ירבה לו סוסים וכתיב ויהי לשלמה ארבעים אלף אורות סוסים, כתיב וכסף וזהב לא ירבה לו וכתיב ויתן שלמה את הכסף בירושלים באבנים. ולשמחה מה זה עושה, אמר הקב"ה הא העטרה הזאת בידך רד מכסאך, מיד ירד המלאך בדמות שלמה וישב על כסאו והיה שלמה מחזר בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואומר אני קהלת הייתי מלך בירושלים, והם אומרים לו שלמה יושב על כסאו ואתה הולך ומשטה, והיו מכין אותו בקנה ונותנים לפניו קערה של גריסין, באותה שעה אמר זה חלקי מכל עמלי. ד"א לשחוק אמרתי מהולל מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על דור המבול, שורו עבר ולא יגעיל וגו' ישלחו כצאן עויליהם וגו' ישאו בתוף וכנור וגו' יבלו בטוב ימיהם, כיון שאמרו מה שדי כי נעבדנו, אמר הקב"ה ולשמחה מה זה עושה, חייכם אני מאבד זכרכם מן העולם וימח את כל היקום.

דבר אחר לשחוק אמרתי מהולל, אמר ר' פנחס מה מעורבב שחוק ששחקה מדת הדין על אלישבע בת עמינדב שראתה ארבע שמחות ביום אחד, יבמה מלך, בעלה כהן גדול, אחיה נשיא, ושני בניהם סגני כהונה, כיון שנכנסו להקריב יצאו שרופים. מעשה באדם אחד מגדולי בבל שהיה משיא בנו, וברביעי שלו עשה סעודה לחכמים, אמר לבנו עלה והבא לנו חבית של יין, עלה והכישו נחש ומת, המתין לירד לעה אביו ומצאו מת, המתין עד שאכלו ושתו, אמר להם לא לברך ברכת חתנים באתם אלא לברך ברכת אבלים, ולא להכניס בני לחופה באתם אלא להכניסו לקברו, עאל רבי ינאי דכבול ואפטר עלוי לשחוק אמרתי מהולל:

תרתי בלבי. אמר שלמה תרתי בלבי למשוך ביין, למשוך ביינה של תורה עד שאדע אי זה טוב אמר הואיל וימיו של אדם קץ להם ומספר להם מה יעשה יעסוק בדברי תורה והוא חי דכתיב עץ חיים היא:

הגדלתי מעשי, ממעשה אבותי, ומהו, ויעש המלך שלמה כסא שן. בניתי לי בתים את בית ה' ואת בית המלך. נטעתי לי כרמים כרם היה לשלמה, עשיתי לי גנות ופרדסים כמשמעו. ונטעתי בהם עץ כל פרי, אפילו פלפלין. אמר רבי אבא בר כהנא ברוחות היה משתמש והיה שולחן לאפריקי והיו מביאים מים ושמקין בו ועושין פירות, אמר לו ר' ינאי אם אתה אומר כן נמצאת מי געו, אלא עמד שלמה בחכמתו על משתיתה של ארץ ורואה אי זו תל מופנה [לשם] והיה נוטע בה ועושה פירות למה מציון מכלל יופי, מציון נשתכללה כל העולם, למה נקראת אבן שתיה שממנה הושתת העולם:

עשיתי לי ברכות מים. פיסקנוס. קניתי (לי) עבדים, כל הנתינים, ובני בית היה לי, וכלכלו הנציבים האלה, אמר רב חמא בר חנינא מעולם לא חסר שלחנו של שלמה לא מרור בימות החמה ולא קשואין בימות הגשמים:

גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי. ויהי לחם שלמה ליום אחד וגו', מאי וברבורים, רבנן אמרין (מן) [מיניא] ברבריא, רבי ברכיה בשם רבי יהודה עוף גדול נאה ומשובח היה עולם על שלחנו בכל יום, ומהיכן היה מברבריא. כנסתי לי גם כסף וזהב ויתן שלמה את הכסף בירושלים כאבנים, ולא היו נגנבות. ר' יוסי בר חנינא אמר אבנים של שמונה אמות ושש אמות היו, תנא רבי שמעון בן יוחאי אפילו משקולות הלח של שלמה היו של זהב אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה. וסגולת חכמים, וכל מלכי הארץ מבקשין לשמוע את חכמה שלמה. והמדינות, זו מלכת שבא. עשיתי לי שרים ושרות, זמרין וזמריין, ותענוגות בני האדם דימוסיאות ומרחצאות. שדה ושדות, שדה ושדתין (תוון) [אזיין] יתהון. א"ר חמא בר חנינא וכי לא בא הכתוב אלא להודיע עשרו של שלמה הא אינו מדבר אלא על דברי תורה. הגדלתי מעשי והלוחות מעשה אלקים המה. בניתי לי בתים, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. נטעתי לי כרמים, כי הא דתנינן תמן זה מדרש דרש רבי אליעזר בן עזריה בכרם ביבנה וכי כרם היה שם, אלא שורות של תלמידי חכמים שנעשים ככרם. עשיתי לי גנות ופרדסים, אלו משניות גדולות, כגון משנת רבי חייא ורבי אושעיא ומשנת בר קפרא. ונטעתי בהם עץ כל פרי, זה תלמוד שכלול בהן. עשיתי לי ברכות מים, רבי חנינא בר פפא אמר אלו הדרשנין. להשקות מהם יער צומח עצים, אלו עמי הארץ שבאים ושומעים, רבי חייא אמר ברכות מים אלו סופרים ומשנים להשקות מהם יער צומח עצים, אלו עמי הארץ שבאים ושומעים. קניתי (לי) עבדים ושפחות, אלו בתי דינין שבחוצה לארץ. ובני בית היה לי, תנא דבי ר' חייא זה רוח הקדש. גם מקנה, אלו הקרבנות. כנסתי לי גם כסף וזהב, אלו דבי תורה הנחמדים מזהב ומפז. וסגולת מלכים, אלו מלכי תורה, דכתיב בי מלכים ימלוכו. והמדינות, אלו שהם מדיינים על ההלכות. עשיתי לי שרים ושרות, משוררים זכרים ונקבות. ותענוגות, זו תענוגה של ארץ ישראל. שדה ושדות, אלו דינין זכרים ודינין נקבות. רבי אחא פתר קריא בכניסתן לארץ. הגדלתי מעשי כי תבאו אל ארץ כנען, בניתי לי בתים ובתים מלאים כל טוב, ונטעתי (לי) בהם עץ כל פרי, ונטעתם כל עץ מאכל. עשיתי לי שרים ושרות אלו מיני זמר. ותענוגות בני האדם לו ברכות ומרחצאות, שדה ושדות הכא תרגומו שדה ושדתין, במערבא אמרי שידתא. שדה ושדתין למאי איבעי להו, למבני בית המקדש. וזה היה חלקי (ברמז קע"ז) את אשר כבר עשוהו (ברמז תתקי"ד):

והכסיל בחשך הולך. תנא לעולם הלכה בית הלל, והרוצה לעשות כבית שמאי יעשה. מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל רשע, מחומרי בית הלל ומחומרי בית שמאי עליו הכתוב אומר והכסיל בחשך הולך. אלא או כבית שמאי כקוליהון וכחומריהון, או כבית הלל כקוליהון וכחומריהון:

אין זכרון לראשונים, זה דור אנוש ודור המבול, וגם לאחרונים אלו סדומיים ומצריים. טוב משניהם זה אלף דור שעלו במחשבה להבראות, כמה נמחו מהם, ר' איבו בשם רבי אלעזר תתק"פ דורות, ואי זו זו תורה, ולמי אני נותן זכרון למי שבא באחרונה אלו ישראל שנאמר לאחרונה יסעו. רבי יהודה אומר אין זכרון לראשונים אלו מצריים, וגם לאחרונים אלו עמלקים תמחה את זכר עמלק, ולמי אני נותן זכרון לחיי העולם הבא, לישראל. ד"א אין זכרון לראשונים אלו הנביאים שעמדו בימיהו אליהו, אמר ר' יוחנן ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו, רבי עקיבא אומר מאה ועשרים רבוא, אמר ר' יוחנן מגבת ועד אנטיפרס ששים רבוא עיירות והיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים ואין לך מקוללת מכלם כיריחו ובית אל, יריחו שאררה יהושע, בית אל היו בה שני עגלי זהב של ירבעם, וכתיב ויצאו בני הנביאים אשר ביריחו, ויגשו בני הנביאים אשר בבית אל, ואין נביאים פחות משנים, ולמה לא נתפרסמה נבואתן, אמור מעתה נבואה שצריכה לדורות נכתבה, ולעתיד לבא הקב"ה בא ומפרסם נבואתן, הדא הוא דכתיב ובא ה' אלקי כל קדושים עמך. אף חכמתי עמדה לי, אמר רבי חנינא בר פפא תורה שלמדתי באף נתקיימה לי, אמר ר' אחא על תורה שלמדתי באף נתקיימה לי, אמר ר' אחא על תורה שלמדתי במסטורין היא עמדה לי:

כיתרון האור מן החשך, תנא בשם ר' מאיר כשם שיתרון האור מן החשך כך יתרון דברי תורה מדברי מצות. החכם עיניו בראשו זה אברהם אבינו. והכסיל בחשך הולך זה נמרוד הרשע. וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם, אם כן למה חכמתי למה מסרתי את עצמי על קדושת השם, חזרתי ואמרתי אין זכרון לחכם למחר נכנסין לצרה ואומרים זכור לאברהם ליצחק ולישראל שמא ח"ו אומרים זכור מעשה נמרוד, הה"ד ואיך ימות החכם עם הכסיל:

ושנאתי את החיים, ר' אושעיא אתון ואמרי ליה דייניך שתיין חמרא בשוקא ולא הימנון, חד זמן נפק ואשכחון יתהון שתיין חמרא בשוקא, קרא אנפשיה ושנאתי את החיים ודמך בשלמא:

ושנאתי אני את כל עמלי, ר"מ הוה כתבן (מוכר) [מובחר] הוה לעי בתלת סלעין אכיל ושתי בחדא ומתכסי בחדא ומפרנס לבני אורייתא בחדא, אמו לו תלמידיו רבינו בניך מה את עביד להון, אמר להון אי הוו צדיקי כהדא דאמר דוד ולא ראיתי צדיק נעזב ודרעו מבקש לחם, ואי לאו כהדא דאמר שלמה ומי יודע החכם וגו':

כי יש אדם שעמלו בחכמה. אמר רבי יודן גדול כחן של נביאים שהם מדמין את הצורה ליוצרה שנאמר ואשמע קול אדם (מדבר). אמר רבי יודן בר סימון אית לן קריין אחרון דמחוור יתיר מן דין ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלעמעלה. שעמלו בחכמה שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ. ובדעת שנאמר בדעתו תהומות נבקעו. ובכשרון רבי ברכיה בשם רבי יהודה ברבי סימון לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו אלא בדבר ה' שמים נעשו:

ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו. זה דור המבול. גם זה הבל ורעה רבה וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ.

דבר אחר כי יש אדם זה בצלאל שעשה את המשכן. בחכמה ובדעת כמה דאת אמר וימלא אותו רוח אלקים וגו', ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו זה משה שלא עמל במשכן, ונקרא על שמו ויהי ביום כלות בצלאל אין כתיב כאן אלא ביום כלות משה.

דבר אחר כי יש אדם זה שלמה, שעמלו בחכמה שנאמר ויחכם מכל אדם. ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו, זה דוד מזמור שיר חנוכת הבית לדוד, לשלמה אין כתיב כאן אלא לדוד:

כי כל ימיו מכאובים. זה דור אנוש ודור המבול שהיו מכאיבים להקב"ה במעשיהם הרעים. וכעס ששניהן היו מכעיסין להקב"ה במעשיהם הרעים. גם בלילה לא שכב לבו, מן העבירות, ומנין אף ביום תלמוד לומר וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום

דבר אחר גם בלילה לא שכב לבו, זה הקב"ה להביא פורענות ביום ובלילה.

דבר אחר כי ימיו מכאובים אלו הסדומיים שהיו מכאיבים להקב"ה במעשיהם הרעים. גם בלילה לא שכב לבו זה הקב"ה להביא עליהם פורענות ביום ובלילה, הה"ד וה' המטיר על סדום.

דבר אחר כי כל ימיו מכאובים אלו מצריים וכו'. גם בלילה לא שכב לבו מאחר שבן ישראל היה גומר מלאכתו היה עומר עדור לי שתי עדירות, בקע לו שתי בקעיות.

דבר אחר גם בלילה לא שכב לבו זה הקב"ה כו', הה"ד ויהי בחצי הלילה:

אין טוב באדם. רבי תנחומא בשם ר' שמואל בר נחמני כל אכילה ושתיה שנאמר במגלה זו בתורה ובגמילות חסדים הכתוב מדבר שנאמר והוא ילונו בעמלו, וכי יש אכילה ושתיה שמלוה את האדם לקבר, ומי מלוה את האדם לקבר, תורה ומעשים טובים:

כי מי יאכל. אמר שלמה מאן אכל כמה דאכלית, מאן עבד כמה דעבדית, ר' הונא ורב ירמיה בש"ר יצחק נשר גדול היה לשלמה והיה רוכב עליו ובא לתרמוד ביום אחד שנאמר ויבן את תרמוד במדבר:

כי לאדם שטוב לפניו זה אברהם, ולחוטא זה נמרוד, לתת לטוב זה אברהם.

דבר אחר כי לאדם זה יצחק, ולחוטא זה אבימלך, לתת לטוב ויזרע יצחק.

דבר אחר כי לאדם זה יעקב, ולחוטא זה לבן, לתת לטוב זה יעקב כי ראיתי וגו',

דבר אחר כי לאדם זה חזקיה, ולחוטא זה סנחריב, אמרו רבותינו מעשה היה באחד שהיה יוצא ונכנס לאכסניא ועשה סחורה והיו עבדיו יוצאים עמו והיה לו בן יושב בארץ ישראל ויגע בתורה, האב שהיה באכסניא הגיע עונתו למות אמר מה אעשה אם אכתוב כל נכסי לבני אינו עתיד ליהנות מהם, והעבד הזה יטול את הכל ויברח, מה עשה קרא לעבדו אמר לו לך קרא לי את הלבלר, אמר לו כתוב דייתיקי שיהא בוחר לו בני חפץ אחד ממה שנפשו מבקשת והשאר יהא שלך, נכתבה הדייתיקי עמד העבד וברכו והביאו לארץ ישראל, כיון ששמע הבן שמת אביו נתאבל עליו, אחר ששלמו ימי האבל אמר לעבד היכן הוא ממונו של אבי, אמר לו אין לך כלום הכל כתיב לי וכתב לך שתהא בוחר חפץ אחד ממה שאתה מבקש אין לך אלא הוא, אמר לו נכנס למחר לדין, הלך אותו נער אצל רבי אמר לו בצרה גדולה אני, אמר לו למה, אמר לו כתב אבי כל ממונו לעבדו ולא כתב לי כלום כי אם חפץ אחד מה שאבחר איני יודע מה לעשות. אמר לו רבו טובה גדולה עשה לך אביך, פקח היה ויודע מה שעשה, למחר אתם נכנסים לדין והדייתיקי נקרא שהכל שלו ותבחור דבר מה שאתה מבקש אז תן ידך על העבד ואמור לזה אני מבקש ונמצא הוא וכל ממונו שלך, וכן עשה הבן, אמר שלמה כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת זה האב שכתב דייתיקי בחכמה. ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה העבד שהיה מביא זהובים מכאן ומכניסן לכאן. לתת לטוב לפני האלקים משל לאותו הבן שהיה יגע בתורה וכו':

לכל זמן. זמן היה לאדם הראשון ליכנס לגן עדן ויקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן, וזמן היה לו שיצא ממנו שנאמר ויגרש את האדם. זמן היה לו לנח שיכנס בתבה בא אתה וכל ביתך אל התבה, וזמן היה שיצא ממנה שנאמר צא מן התבה, זמן היה לו לאברהם אבינו שניתנה לו המילה שנאמר בעצם היום הזה נמול אברהם, זמן היה שימול לבניו שנאמר כי מולי היו, וימול בן מ"ח שנה בשעה שהכיר את בוראו, אלא שלא תנעול דלת בפני גרים, וימול בן ע"ה שנדבר עמו בין הבתרים, אלא כדי שיצא יצחק מטפה טהורה, וימול בן צ"ו בשעה שנולד ישמעאל, א"ר שמעון בן לוי קנמון אני מעמיד בעולם מה הקנמון הזה כל זמן שאתה מזבלו ומעדרו הוא עושה פירות, כך משנצרר דמו משבטל יצרו משבטלה תאותו:

ועת לכל חפץ. זמן היה לאותו חפץ שהיה בשמים שינתן לארץ, ואיזה זה תורה, אימתי בחדש השלישי, אמר רבי ברכיה זהו חכמתו של שלמה שאמר עת ללדת, אלא אשריו של אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו, מה שעת לידתו נקי אף שעת מיתתו נקי. ועת למות, אמר ר' לוי בשלשה שטן מתאוה לקטרג, השרוי בבית המרועע, והמהלך בדרך יחידי, והמפרש בים הגדול. שרוי בבית המרועע נעשה שטן קטיגורו שנאמר ישי מות עלימו וגו', א"ר יוחנן כל הדרכים בחזקת סכנה, ר' ינאי כי הוה נפיק לאורחא הוה מפקיד על ביתיה. רבי מני אי הוה נחית למסחי בבניא שהיא ניסוקת הוה מפקיד על ביתיה. ר' נתן כהן אחוה דר' חייא בר אבא היה מפרש בים הגדול, א"ל לאחוי צלו עלי, א"ל מאן נצלי עלך מן דאת קטר לולבך קטר אילפך, וכיון דאת עליל לבי כנישתא ואת שמע דמצלין על מטרא לא תסמוך על צלותא:

עת לטעת, בשעת שלום. ועת לעקור נטוע, בשעת מלחמה, וכן כלם. עת להשליך אבנים, באשתך הטהורה. ועת כנוס, באשתך הטמאה. אם ראית (בת) [כת] של צדיקים עת לחבוק. (בת) [כת] של רשעים עת לרחוק מחבק. ד"א עת ללדת, אמר הקב"ה לשעה קלה אני עושה כמילדת דכתיב ומולדותיך ביום הולדת. עת למות, בשעת מיתה דכתיב במדבר הזה וגו'. עת לטעת דכתיב ונטעתים על אדמתם. עת לעקור ויתשם ה' מעל אדמתם. עת להרוג ויהרוג כל מחמדי עין. ועת לרפוא כי הנני מעלה ארוכה לך. עת לפרוץ פרצים תצאנה אשה נגדה. עת לבנות ובניתיה כימי עולם. עת לבכות בכו תבכה. עת לשחוק אז ימלא שחוק פינו. עת ספוד ויקרא ה' אלקים צבאות וגו' ולמספד. עת להשליך אבנים וישלך מידיו את הלוחות. עת כנוס אבנים הנני יסד בציון אבן. עת לחבוק וימינו תחבקני. עת לרחוק מחבק ורחק ה' את האדם. עת לבקש ובקשתם משם את ה', ועת לאבד העידותי בכם יום את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון. עת לשמור הנה לא ינו ולא יישן וגו'. עת להשליך וישליכם אל ארץ אחרת. עת לקרוע את מי ים סוף, ועת לתפור והיו לאחדים בידך. עת לחשות החשיתי מעולם. עת לדבר, דברו על לב ירושלים. עת לאהוב אהבתי אתכם אמר ה'. עת לשנוא נתנ עלי בקולה על כן שנאתיה. עת מלחמה ויהפך לכם לאויב. עת שלום הנני נוטה אליה כנהר שלום. עת לחשות, פעמים שאדם שותק ומקבל שכר על שתיקתו שנאמר וידום אהרן, פעמים שאדם דובר ומקבל שכר על דבורו:

את הכל עשה יפה בעתו. אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב מלמד שכל אחד ייפה לו הקב"ה אומנותו בפניו. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי תלא ליה קורא ל

דבר אחר והוא דידיה עביד.

דבר אחר את הכל עשה יפה בעתו. אמר ר' תנחומא בעתו נברא העולם [לא] היה ראוי להבראות קודם לכן שנאמר וירא אלקים את כל אשר עשה והנ טוב מאד, אמר ר' אבהו מכאן שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן עד שברא אלו, אמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי:

ארבעה בני אדם אמרו ארבעה דברים אילו אמרן אדם אחר היו שוחקין עליו, ומי היו, שלמה, יתרו, משה, ונבוכדנאצר. משה אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט לפי דכתיב יודיע דרכיו למשה. שלמה אמר את הכל עשה יפה בעתו אילו אמרו אדם אחר היו שוחקין עליו [ומי] הודיע לו מהו יה ומהו אינו יפה, אלא שלמה שלא חסר כלום משלחנו היה יודע איזהו יפה, א"ר תנחומא אפילו מרור בתמוז ומלפפונין בניסן לא חסר שלחנו של שלמה. נבוכדנאצר אמר כל דיירי ארעא כלא חשיבין אילו אמרו אדם אחר היו שוחקין עליו, על מה שלט אדם זה אפילו על יתוש לא שלט אלא לנבוכדנאצר לו נאה לומר שנאמר וכל חית השדה נתתי לעבדו. יתרו אמר עתה ידעתי כי גדול ה', לפי שלא הניח אלילים שלא עבדם לו נאה לומר כן. אמר דוד כל מה שעשה הקב"ה בעולמו יפה וחכמה יפה מן הכל, חוץ מן השטות הזה כו' (כתוב ברמז קל"א). אמר רבי ברכיה בשם רבי נתן אל תהי קורא גם את העולם נתן בלבם, אלא גם אהבת עוללים ותינוקות נתן בלבם של אבותיהם. משל לאחד שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן, הגדול מכובד והקטן מטונף, אף על פי כן הוא אוהב את הקטן יותר מן הגדול. (הוי) [ד"א] גם את העלם נתן בלבם, (ד"א) אלולא שהעלים הקב"ה מבני אדם יום המית לא היה אדם בונה בית ולא היה נוטע כרם שהיה אומר למחר הוא מת למה אני עומד ויגע בשביל אחרים לפיכך העלים ממנו יום המיתה שיהא אדם בונה ונוטע לא זכה לו זכה לאחרים, וכן הוא אומר כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל, אמר לו הקב"ה לישראל אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב הוו זהירים בנטיעה שימצאו בניכם אחריכם. מעשה באנדרינוס המלך שהיה עובר למלחמה והיה הולך עם גייסות שלו להלחם על מדינה אחת ומצא זקן אחד שהיה נוטע נטיעה של תאנים, אמר לו אנדרינוס אתה זקן וטורח ומתיגע לאחרים, אמר לו אדוני המלך הריני נוטע אם אזכה ואחיה אוכל מפירות נטיעתי ואם לאו יאכלו בני, עשה שלש שנים במלחמה וחזר, מה עשה אותו זקן נטל כלכלה ומלאה פירות בכורי תאנים יפות וקדם לפני אנדרינוס, אמר ליה אדוני המלך קבל מן עבדך הוא הזקן שמצאת בהליכתך ואמרת לו מה אתה מצטער ומתיגע לאחרים הרי כבר זיכני הקב"ה לאכול מפירות נטיעותי ואלו שבתוך הכלכלה מהם, אמר אנדרינוס לעבדיו טלי אותה ממנו ומלאו לו זהובים, עשו כן, נטל הזקן הכלכלה מלאה זהובים והתחיל הולך ומשתבח לאשתו. ולבניו, סח להם מעשה היתה עומדת שם שכנה ושמעה מה שאמר הזקן, אמרה לבעלה כל בני אדם הולכים והקב"ה מזמין להם טובה ואתה יושב חשך באופל הרי שכן שלנו כבד המלך בכלכלה של תאנים ומלאוה לו זובים, ואתה עמוד וטול סל גדול ומלא אותו מיני מגדים מן תאנים ותפוחים ושאר פירות יפים שהוא אוהב אותם הרבה אולי ימלא אותה לך זהובים, הלך ושמע לאשתו ונטל סל גדול ומלא אותו תאנים ותפוחים וטען על כתפו וטען לפני המלך, אמר ליה אדוני המלך שמעתי עליך שאתה אוהב פירות ובאתי לכבדך בתאנים ותפוחים, אמר המלך לאסטרטיגין שלו טולו אותו וטפחו אותו על פניו, עמדו והפשיטוהו ערום וטפחו אותו על פניו עד שנפלו פניו ונאבדו עיניו ועשאוהו דוגמא, התחיל לילך לביתו כשהוא עשוי דוגמא ובוכה והיא סבורה שהוא בא בסל של זהובים וראתה אותו פניו פצועים וגופו מושבר ובוכה, אמרה לו מה לך, אמר לה שמעתי לך והלכתי וכבדתי את המלך אילולי שמעתי לך ונטלתי באותו סל אתרוגים כבר היו מרגמין את פני ואת כל גופי בהם, ללמדך שהנשים הרעות מפילות את בעליהן. לפיכך אל יבטל אדם מן נטיעה אלא כשם שמצא עוד יוסיף:

מתת אלקים היא (כתוב ברמז רצ"ז):

ידעתי כי (את) כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף. אמר רבי יוסי בן זימרא מתחלת ברייתו של עולם אמר הקב"ה יקוו המים, מפני מה הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ:

שייראו מלפניו (כתוב ביהושע ברמז כ"א):

והאלקים עשה שייראו מלפניו, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן זה חלום רע, אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומיות שבלב שנאמר והאלקים עשה שייראו מלפניו, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן זה חלום רע, אמר רי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומיות שבלב שנאמר והאלקים עשה שייראו מלפניו. אמר רב יהודה לא ברא הקב"ה את עולמו אלא שייראו מלפניו שנאמר והאלקים עשה שייראו מלפניו, כי הא דרבי שמעון ורבי אלעזר ברבי סימון וו יתבי, חלף ואזיל רבי יעקב בר חמא אמר ליה חד לחבריה ניקום מקמיה דגבר דדחיל חטאין הוא, אמר ליה אידך ניקום מקמיה דבר אוריין הוא, אמר ליה אמינא לך אנא דגבר דדחיל חטאין הוא ואת אמרת לי בר אוריין הוא:

והאלקים יבקש את נרדף, [אפילו צדיק רודף רשע והאלקים יבקש את נרדף מ"מ האלקים יבקש את נרדף]. הבל נרדף מפני קין וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה, נח נרדף מפני דורו ונח מצא חן, אברהם נרדף מפני דורו אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם, יצחק נרדף מפני פלשתים ויאמרו ראו ראינו, יעקב נרדף מפני עשו כי יעקב בחר לו יה, יוסף נרדף מפני אחיו ויהי ה' את יוסף. משה נרדף מפני פרעה לולי משה בחירו, ישראל נרדפין מפני עו"א בך בחר ה' אלקיך, רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יוסי בר נהוראי, שור נרדף מפני ארי, כבש מפני זאב, ועז מפני הנמר, אמר הקב"ה לא תביאו לפני קרבן מן הרודפין אלא מן הנרדפין שנאמר שור או כשב או עז:

ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע, רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר מקום שסנהדרי גדולה של ישראל יושבת וחושבת דיניהן של ישראל שמה הרשע שנאמר ויבאו שרי מלך בבל וישבו בשער התוך, ששם חותכין את ההלכה, מתלא אמר באתרא דתלא מרי זייניה רעיא תלא קולתיה, ורוח הקדש צווחת מקום המשפט שמה הרשע שנאמר ויבאו שרי מלך בבל וישבו בשער התוך, ששם חותכין את ההלכה, מתלא אמר באתרא דתלא מרי זייניה רעיא תלא קולתיה, ורוח הקדש צווחת מקום המשפט שמה הרשע.

דבר אחר מקום שעשה מדת הדין מעשה משפט בעגל דכתיב ושובו משער לשער, שמה הרשע ויגוף ה' את העם, ורוח הקדש צווחת מקום המשפט שמה הרשע.

דבר אחר מדבר בדור המבול שאין להם חלק לעולם הבא, אינם עומדים בדין, שמה הרשע וימח את כל היקום, ורוח הקדש צווחת מקום שהצדקתים בתיהם שלום מפחד, שמה הרשע ויאמו לאל סור ממנו. ד"א מדבר בסדומים מקום שעשתה מדת הדין בסדומיים אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא שמה הרשע וה' המטיר על סדום. ורוח הקדש צווחת מקום שהצדקתים אר ממנה יצא לחם, שמה הרשע ויד עני ואביון לא החזיקו. רבי יודן ברבי שמעון פתר קריא בשטים מקום שעשתה מדת הדין (בעולם) [בשטים] קח את כל ראשי העם, שמה הרשע ויהיו המתים במגפה. ורוח הקדש צווחת מקום שהפכתי קללת בלעם לברכה שמה הרשע וישב ישראל בשטים:

כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה, בוא וראה מה כתיב באדם לא תלבש שעטנז, בבהמה לא תחרוש בשור ובחמור, האדם מטמא והבהמה מטמאה מה האדם הנוגע במת יטמא אף בהמה הנוגע בנבלתה יטמא:

כמות זה כן מות זה, כתיב באדם הריגה והרגת את האשה, ובבהמה ואת הבהמ תהרוגו. מי יודע רוח בני האדם העולה היא, מפני שנתונה מלמעלה כתיב בה עליה, ושל בהמה נתונה מלמטה כתיב בה ירידה היורדת היא למטה לארץ. ומותר האדם מן הבהמה אין, שוא מדבר והיא אינה מדברת.

דבר אחר שיש באדם דעת ואין דעת בבהמה. ד"א שהאדם נוטל שכר על מעשיו והבהמה אינה נוטלת. ד"א שהאדם מת ומטפלין בו ובבהמה ואת הבהמה תהרוגו. מי יודע רוח בני האדם העולה היא, מפני שנתונה מלמעלה כתיב בה עליה, ושל בהמה נתונה מלמטה כתיב בה ירידה היורדת היא למטה לארץ. ומותר האדם מן הבהמה אין, שהוא מדבר והיא אינה מדברת.

דבר אחר שיש באדם דעת ואין דעת בבהמה. ד"א שהאדם נוטל שכר על מעשיו. והבהמה אינה נוטלת. ד"א שהאדם מת ומטפלין בו ובבהמה אינו כן.

דבר אחר באדם כתיב וביום השמיני ימול, ובבהמה כתיב והיה שבעת ימים תחת אמו, כדרך שהעמדתי מישראל נביאים שקרויים אדם, כך העמדתי מעובדי אלילים שקרויים בהמה, באדם ויקרא אל משה, בבהמה ויקרא אלקים אל בלעם:

ומותר האדם מן הבהמה אין, שעשה לו הקב"ה שלא יתבזה כבהמה, רבי אילא ורבי אמי, חד אמר עשה לו מנעל ואפיפורין פרוסה על רגליו, וחד אמר עשה לו כסתות שלא ישב ויצטער, רבי איבא ורבי אמי, חד אמר עשה לו תכריכין, וחד אמר עשה לו קבורה. הכל היה מן העפר, כל מה שיש בשמים או בארץ אין ברייתו אלא מן הארץ:

מי יודע רוח בני האדם, ה' שמות נקראו לה, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. נפש זה הדם שנאמר כי הדם הוא הנפש, רוח שהוא עולה ויורדת שנאמר מי יודע רוח בני האדם העולה היא, נשמה היא האופיתא דברייתא אמרי האופיתא טבא. חיה שכל האברים מתים בגוף והיא חיה בגוף, יחידה שכל האברים משנים שנים והיא יחידה בגוף, הה"ד אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף. רי יהושע ורבי נחמיה ורבנן, ר' יהושע אומר אם ישים אליו לבו לאדם הזה רוחו כבר הוא בידו ונשמתו אליו יאסוף כבר יגוע כל אדם יחד, אלא בשעה שאדם ישן נשמה מחממת הגוף שלא ינשום וימות, ורנן אמרין בשעה שאדם ישן נשמה מחממת את הדם עליו שלא יצטנן וימות, רבי ביסנא ור' אחא ורבי יוחנן בשם רבי מאיר הנשמה הזו ממלאה את כל הגוף ובשעה שהוא ישן היא עולה ושואבת לו חיים מלמעלה:

ושבתי אני ואראה את כל העשוקים, אלו הקטנים הנגנזים בחייהם, ולעתיד לבא עומדים בחבורה של צדיקים ואבותיהם עומדים בחבורה של רשעים, ואומרים לפני הקב"ה כלום מתנו אלא בעון אבותינו, והקב"ה אומר לם אבותיכם חטאו מאחריכם, באותה שעה בא אליהו ז"ל ומלמד סניגוריא ואומר להם אמרו לפניו רבש"ע לפניך מדת פורענות ומדת טובה, מדת פורענות מעוטה ומדת טובה מרובה, ולא מתנו אלא בגלל אבותינו לא כ"ש שיבאו אבותינו אצלנו, אמר להם הקב"ה חייכם יפה למדתם סניגוריא:

שבח אני את המתים. שאיל שאלתא לעיל מר' תנחום דמן גוי מהו לכבות בוצינא דנורא מן קדם באישא בשבתא, פתח ואמר אנת שלמה אן הוא חכמתך ואן הוא סוכלתנותך, לא דייך שדבריך סותרים את דברי אביך אלא שדבריך סותרים זה את זה, דוד אביך אמר לא המתים יהללו יה, ואת אמרת ושבח אני את המתים שכבר מתו, וחזרת ואמרת כי לכלב חי טוב מן האריה המת, לא קשיא הא דאמר דוד לא המתים יהללו יה הכי קאמר לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות שכיון שמת בטל מן התורה ומן המצות ואין להקב"ה שבח בו, והיינו דאמר רבי חנינא מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות, ודקאמר שלמה ושבח אני את המתי דאמר מר כשחטאו ישראל במדבר עמד משה לפני הקב"ה בכמה תפלות ולא נענה, וכיון שאמר זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב מיד נענה, ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים (כתוב בתהלים ברמז תרצ"ח).

דבר אחר ושבח אני את המתים, מנהגו של עולם מלך בשר ודם גוזר גזרה ספק מקיימין אותה ספר אין מקיימין, ואלו משה רבינו גזר כמה גזרות ותיקן כמה תקנות וקיימות הן לעולם ולעולמי עולמים, ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים. רבי שמואל בר נחמני פתר קריא בדוד בשעה שבנה שלמה את בית המקדש בקש שתרד אש מן השמים ולא ירדה, התפלל כמה תפלות ולא ירדה, כיון שאמר זכרה לחסדי דויד עבדך מיד נענה, הדא הוא דכתיב ויהי ככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מן השמים. רבי יהודה ורבנן, רבי יהודה אומר חיה דוד באותה שעה, ורבנן אמרי ארונו הביא, ולא פליגי מאן דאמר חיה דכתיב העלית מן שאול נפשי, ומאן דאמר ארונו הביא דכתיב זכרה לחסדי דויד עבדך.

דבר אחר ושבח אני את המתים אלו דור המבול, מן החיים אלו סדומים ועמלקים, וטוב משניהם, אלו אלף דור שעלו במחשבה להבראות:

הכסיל חובק את ידיו, משל לשני בני אדם שיגעים בתורה אחד יגע בתורה והשביח, ואחד יגע בתורה ופרש, לעתיד לבא אחד עומד בחבורת צדיקים ואחד עומד בחבורת רשעים ורואה וחובק ידיו:

טוב מלא כף נחת, אמר רבי יצחק טוב מי ששונה שני סדרים ורגיל בהם ממי ששונה הלכות ואינו רגיל בהם, אלא ורעות רוח רעותיה דמתקרי בר אולפן. טוב מי שיש לו עשרים דינרין ונושא ונותן בהם ומתפרנס מהם ממי שהולך ומלוה ברבית. מתלא אמר מאבד דיליה ודלא דיליה. אלא ורעות רוח רעותיה דמתקרי בר פרגמטוטא, טובה ציפורתא בפחא מן מאה פריחין, אלא רעותיה דמתקרי מרי מצלח טוב מי שפועל ועושה צדקה משלו ממי שהולך וחומס וגוזל ונותן צדקה משל אחרים. מתלא אמר גייפא בחזורין ומפלגא לבישיא. אלא ורעות רוח רעותיה דמתקרי בר מצותא. טוב מי שיש לו גנה ומזבלה ומעדרה ומתפרנס ממנה ממי שנוטל חוכר משל אחרים למחצה. מתלא אמר דאגר גנא אכיל צפרין דאגר גנייאן ציפרין אכלין ליה אלא ורעות רוח רעותיה דמיתקרי מרי אופיא, אמר רבי ברכיה טובה דריסה אחת שדרס הקב"ה במצרים דכתיב ועברתי בארץ מצרים, ממלוא חפנים פיח של משה ואהרן שבזה היתה גאולה ובזה לא היתה גאולה, אמר רבי חייא בר אבא טוב מלא כף נחת זה יום השבת מששת ימי המעשה, אלא ורעות רוח רעותיה דמתקרי מרי עבידתא, אמר רבי יעקב בר קורשאי טוב מלא כף נחת זה העולם הבא, ממלוא חפנים זה העולם הזה, אלא ורעות רוח רעותא דרשיעיא למעבד עבידתייהו בהאי עלמא מיסת מתפרע מנהון לעלמא דאתי, כדתנן יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. רבי יצחק פתר קריא בשבט ראובן וגד בשעה שנכנסו לארץ וראו כמה זרע יש בה וכמה נטע יש בה אמר טוב מלא כף נחת בארץ הזאת ממלא חפנים עמל בעבר הירדן, אלא ורעות רוח רעותהון הות יותן את הארץ הזאת.

דבר אחר טוב מלא כף נחת זה קומץ מנחת נדבה של עני, ממלא חפנים עמל קטרת סמים דקה של צבור, אמר הקב"ה חביב עלי קומץ נדבה של עני שזו (טעונה) [באה] כפרה ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה':

יש אחד ואין שני, אחד זה הקב"ה דכתיב ביה שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ואין שני שאין לו שותף, גם בן ואח אין לו, בן אין לו אח מהיכן יש לו אלא שחבב את ישראל וקרא אותם בנים ואחים. ואין קץ לכל עמלו שעמל בששת ימי בראשית, ולמי אני עמל לא להדבק אחריו, וכל מי שאינו עושה זה גם זה הבל וענין רע הוא.

דבר אחר יש אחד אברהם אבינו אחד היה אברהם, ואין שני לו שאין לו בן זוג, גם בן ואח אין לו בשעה שאמר לו הקב"ה קח נא את בנך את יחידך, ואח אין לו בשעה שאמר לך לך מארצך, ואין קץ לכל עמלו במצות ומעשים טובים, ולמי אני עמל לא לעשות כמוהו, וכל מי שאינו עושה כן גם זה הבל.

דבר אחר יש אחד זה יצר הרע. ואין שני שאין לו בן זוג, וגם בן ואח אין לו בשעה שאדם הולך לעשות עבירה שאינו מתירא שימות בעונותיו, ואין קץ לכל עמלו במעשיו הרעים. ולמי אני עמל לא להתרחק ממנו, וכל מי שאינו עושה כן גם זה הבל. ד"א יש אחד אלו ישראל מי כעמך כישראל גוי אחד וגו':

טובים השנים מן האחד וגו''. טוב צדיק בן צדיק מצדיק בן רשע, לא דומה זכות צדיק אחד לזכות שני צדיקים. אשר יש להם שכר טוב שאם תבא פורענות על האחד זכות שני עומדת ומבטלת אותה. ד"א טובים שנים שהם עוסקים בתורה ובפרקמטיא מאחד שעוסק בה בפני עצמו (ברמז תשע"ז):

דבר אחר טובים שנים אוהבים זה את זה מאוהב אחד, מיכל ממלטת את דוד מן הבית ויהונתן מבחוץ, והחוט המשולש לא במהרה ינתק צדיק בן צדיק, וכן הוא אומר מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך.

דבר אחר רבי אליעזר בן יעקב אומר כל שיש לו תפלין בראשו ותפלין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הוא בחזקת שלא יחטא שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק

דבר אחר טובים השנים שיגעים בתורה שאם משכח אחד מהם חברו מחזירו. והחוט המשולש זה הרב שמחזיר להם טעותם.

דבר אחר טובים השנים שיוצאים לדרך שאם נפל אחד מהם חברו מקימו. רבי מאיר כד חזי חד נפיק לאורחא צווח ליה, חד מרי מותא, תרי מרי קטטא, תלתא מרי שלמא. כל העושה מצוה אחת מיטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ, ושאינו עושה מצוה אחת אין מיטיבין לו ואין מאריכין לו ימיו ואינו נוחל את הארץ, וכל שאינו לא בתורה ולא במשנה ובדרך ארץ אין זה מן הישוב, והמחזיק בשלשתן עליו הכתוב אומר והחוט המשולש לא במהרה ינתק:

טובים השנים, מכאן אמרו יקנה אדם חבר לעצמו להיות קורא עמו ושונה עמו ואוכל עמו ומגלה לו סתריו. טוב ילד מסכן וחכם זה יצר טוב ולמה צווחין ליה חכם דהוא מכוין לברייתא לאורחא טבא, ולמה צווחין ליה מסכן דלית כל עמא שמעין ליה, ולמה צווחין ליה ילד דהוא מזדווג לבר נש מתלת עשר שנין ולעיל, ממלך זקן וכסיל זה יצר הרע, ולמה צווחין ליה מלך דכל האברים שמעין ליה, ולמה צווחין ליה זקן דהוא מזדווג לבר נש מטלייתא עד סיבותא, הדא הוא דכתיב כי יצר לב האדם רע מנעוריו, משעה שננער ממעי אמו, ולמה צווחין ליה כסיל דהוא מכוין לברייתא לאורחא בישא. כי מבית הסורים יצא, דהוא מכשכש לברייתא כמביני סירתא.

דבר אחר כי מבית הסורים יצא למלוך זה יוסף. כי גם במלכותו נולד רש במלכותו של יוסף נולד (רשתו) [רישו] של פוטיפר:

שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלקים, אמר ר' שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שמור רגלך ולא תחטא משתחטא ותביא קרבן. וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח הוי קרוב לשמוע חכמים שמביאים קרבן ועושים תשובה ולא תהיה ככסילים שמביאים קרבן ואינם עושים תשובה. כי אינם יודעים לעשות רע אי הכי צדיקי נינהו, אלא אל תהי מכסילים שהם חוטאים ומביאים חטאת ואינם יודעים אם על טובה הם מביאים אם על רעה הם מביאים, אמר הקב"ה בין טוב לרע אין מבחינין והם מביאים לפני קרבן. רב אסי ואי תימא רב פפא אמר שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפלה לפני:

לא יכנס אדם להר הבית במעות הצרורות לו בסדינו ובאבק אשר על רגליו, ובאפונדתו החגורה לו מבחוץ משום שנאמר שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלקים. אמר רבי אלכסנדרי שמור רגלך, שמור רגלך מטפה היוצאת מבין רגליך, הדא דאמר בדקים אבל בגסים אם יכול לסבול יסבול, ר' יעקב בר אידי בשם רבי אחא שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלקים שתהא טהור ונקי:

אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר. א"ר יהושע בש"ר מאיר לעולם יהיו דבריו של אדם מעוטין לפני הקב"ה שנאמר אל תבהל על פיך ולבך אל ימר וכו'. אל תבהל להוציא דבר אלו בני אדם שהם מחרפין שמו של הקב"ה. בוא וראה כשנבראו העליונים והתחתונים בחצי השם נבראו שנאמר כי ביה ה' צור עולמים, ולמה לא נבראו בכלו שאין העולם כדאי להזכיר שמו של הקב"ה שלם, אוי להם לבריות שמחרפין שמו של הקב"ה, ראה מה כתיב בקרבנות קרבן לה' עולה לה', אינו אומר לה' עולה לה' קרבן, ובני אדם מחרפין שמו, לכך נאמר אל תבהל על פיך:

כי האלקים בשמים. ומי אינו יודע שהקב"ה בשמים ובני אדם על הארץ, אלא אמר שלמה (כל זמן) שאפילו חלש שבחלשים שהוא למעלה הוא נוצח את הגבורים מלמטה, גבור שבגבורים מלמעלה עאכ"ו, וכן הוא אומר הלה' תגמלו זאת:

טוב אשר לא תדור. תניא טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר טוב מזה ומזה שנודר ומשלם, ואפילו רבי יהודה לא קאמר אלא דאמר הרי זו, אבל אמר הרי עלי לא. אמר ר' שמואל בר נחמני כל מי שהוא נודר ומשהה את נדרו סוף שהוא בא לידי עבודת אלילים וגלוי עריות ושפיכות דמים, לידי עבודת אלילים ממי את למד מיעקב אבינו על ידי שנדר ואחר את נדרו בא לידי ע"א שנאמר ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסירו את אלקי הנכר, לידי גלוי עריות מנין ותצא דינה בת לאה, לידי שפיכות דמים מנין ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים, רבנן אמרי כל מי שהוא נודר ומשהה את נדרו סוף שהוא קובר את אשתו שנאמר ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל. אמר רבי שמואל בר יצחק כל מי שהוא נודר ומשהה את נדרו גורם מיתה לעצמו שנאמר וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא, וכתיב הנפש החוטאת היא תמות, אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. רבי נתן אומר בעון נדרים אשתו של אדם מתה, שנאמר אם אין לך לשלם למ יקח משכבך מתחתיך, רבי אומר בעון נדרים בנים מתים כשהם קטנים שנאמר אל תתן את פיך וגו' וחבל את מעשה ידיך אלו הם מעשה ידיו של אדם בניו ובנותיו.

דבר אחר אל תתן את פיך לדבר לשון הרע. לחטיא את בשרך להלקות גופך בצרעת שנאמר זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע, ואל תאמר לפני המלאך הממונה עליך בשגגה הוצאתי הדבור. למה יקצוף האלקים על קולך וחבל את מעשה ידיך אלו הידים והגוף שהם לוקים בצרעת.

דבר אחר אל תתן את פיך בלשון נקיה אם אמרה לך אשתך שהיא נדה אל תחטיא גופך ליגע בה, ואל תאמר לפני המלאך הממונה על צורת הולד שוגג הייתי. וחבל את מעשה ידיך אלו הבנים שהם לוקים בצרעת, אמר רבי יוחנן אם שמש אדם את אשתו ביום ראשון של נדתה הבן הנולד לוקה בעשר שנים, אם שמש עמה ביום שני הבן לוקה בן עשרים, ביום שלישי הבן לוקה בן שלשים, ביום רביעי הבן לוקה בן ארבעים, ביום חמישי הבן לוקה בן חמשים, ביום ששי הבן לוקה בן ששים, ביום שביעי הבן לוקה בן שבעים שנה, ואינו יוצא מן העולם עד שרואה פירותיו מקולקלים.

דבר אחר אם עשית בזדון אל תאמר לכהן שנקרא מלאך שנאמר כי מלאך ה' צבאות הוא, ואל תאמר לו בשגגה חטאתי, למה שאתה מטעה את עצמך לעצמך אתה מכה:

אמר רבי יהושע בן לוי מילא בסלע משתוקא בתרי, דתנן שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, רבי אליעזר בשם רבי יוסי בן זמרא רמ"ח אברים יש באדם מהם רבוצים ומהם עומדים ולשון זה נתון בין שני לחיים וחומה נתונה תחתיו ומכופל כמה כפילות, בוא וראה כמה שרפות הוא שורף, אילו היה זקוף ועומד על אחת כמה וכמה. ד"א אל תתן את פיך, רבי יהושע בן לוי אומר בפוסקי צדקה הכתוב מדבר. אל תתן את פיך אל תאמר בפיך בצבור שאתה נותן ואין אתה נותן, ואל תאמר לפני המלאך שליח צבור שהוא בא ואומר לך תן מה שפסקת ואתה אומר לו שוגג הייתי לא הייתי יודע מה אמרתי, למה יקצוף האלקים על קולך וחבל את מעשה ידיך מעט מצות ראשונות שהיו בידיך שאתה מאבד, ר' בנימין בר יפת אמר בחנפים הכתוב מדבר וכו'. וחבל את מעשה ידיך מעט משא ומתן שהיה בידך שאתה מכניס בו ערבוביא:

שנו רבותינו אף היא בלשונה נאמרת, אומרים לו הוי יודע שכל העולם כלו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה בסיני לא תשא את שם ה' אלקיך, וכל העבירות שבתורה נאמר בהם ונקה וכאן נאמר לא ינקה. וכל העבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו, שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, ואין בשרו אלא קרובו שנאמר ומבשרך לא תתעלם:

כי ברוב חלומות. אמר רבי אלעזר אם ראית חלומות רעות וגזרות קשות קפוץ לשלשה דברים ואתה נצול, ואלו הם, צדקה, תפלה, ותשובה, ושלשתן בפסוק אחד ויכנעו עמי ויתפללו זו תפלה, ויבקשו אותי זו צעקה, וישובו מדרכם הרעה זו תשובה, רבי אמי אומר אף התענית שנאמר יענך ה' ביום צרה, רבי אחא אומר אף שנוי השם ושנוי מעשה ושנוי מקום:

אם עושק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה, אם ראית רשים נעשקים ודלים נגזלים וצדק זה צדיקו של עולם שהוא משפיע עליהם טובה, תראה במדינה תראה בם דינה [של גיהנם], ואל תתמה על חפצו של הקב"ה שאמר והיה העולם למה כי גבוה מעל גבוה שומר, הקב"ה שהוא מלמעלה ואתה למטה, וגבוהים עליהם אלו מלאכי השרת. ר' יוסי בר חנינא פתר קריא בעשו אם ראית עשו בכרך גדול שעושק דלים וגוזל רשים וצדיקו של עולם משפיע לו טובה תראה בם דינה כו', ואל תתמה על חפצו של זקן שאמר ונעשה רצונו. הדא הוא דכתיב הנה משמני הארץ יהיה מושבך, והלא דברים ק"ו, לכבוד בשר ודם כך לכבודו של הקב"ה דכתיב הנה יום בא לה' וחולק שללך בקרבך עאכ"ו:

ויתרון ארץ בכל הוא. רבי יהודה ורבי נחמיה, ר' יהודה אומר אפילו דברים שאתה רואה אותם יתרון בעולם כגון סיבא למעבד חבלא סוגיא למיסג ביה גופנא אף הם לצורך העולם הם. מלך לשדה נעבד אפילו מלך מסוף העולם ועד סופו לשדה נעבד, עבדת ארעא עבדת, לא עבדת ארעא לא עבדת כלום. לפיכך אוהב כסף לא ישבע כסף, אוהב ממון לא ישבע ממון שכל מי שהומה ומהמה אחר ממון וקרקע אין לו מה הנאה יש לו, ר' ישמעאל בר תנחומא ורבי נתן בריה דרבי ברכיה בש"ר ירמיה וירדו מאניותיהם וגו' אין אנו יודעים שעל הארץ יעמדו אלא כיון ששקעה ספינתו של אחד בים ויש לו קרקע על הארץ הוא מעמידו אין לו קרקע אין הבל גדול מזה. ור' נחמיה אמר ויתרון (אדם) [ארץ] בכל הוא אפילו דברים [שנראים כמיותרים בתורה] אף הם בכלל מתן תורה שנא' ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים וגו', ריב"ל אמר ועליהם ככל הדברים, וכתיב כל המצוה וגו', כל ככל, דברים הדברים, מצוה המצוה, מקרא משנה תלמוד תוספתא אגדה, ואפילו מה שתלמיד מחדש וחברו משיבו עליו כבר היה לעולמים:

מלך לשדה נעבד. רבי יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר מלך זה בעל התלמוד, לשדה נעבד בעל משנה שהוא סודר את ההלכה בפניו, אוהב כסף אוהב תורה לא ישבע תורה שכל מי שהוא הומה ומהמה אחר דברי תורה ואין לו תלמוד מה הנאה יש לו, ר' אלעזר בן אבינא אמר למד תורה ולא למד תלמוד אין לך הבל גדול מזה, ורבנן אמרין ויתרון ארץ אפילו דברים שאתה רואה אותם יתרון לעולם כגון זבובין ויתושין ופרעושין אף הן ברייתו של עולם הוא. מלך לשדה נעבד זה הק"ה דכתיב ביה ה' מלך גאות לבש. לשדה נעבד זה ציון דכתיב ציון שדה תחרש, לפיכך אוהב כסף אוהב מצוה לא ישבע מצות שכל מי שהומה ומהמה אחר מצות ומצוה הקבועה לדורות אין לו, מה הנאה יש לו, תדע לך שכן כתיב במשה אז יבדיל משה שלש ערים. דרש רבי סימאי יודע היה משה רבינו שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו שלש שבארץ כנען ואמר מצוה הבא לידי אקיימנה. ומי אוהב בהמון לו תבואה, למי נאה ללמוד בהמון למי שהכל שלו, והיינו דר' אלעזר דאמר למי נאה למלל גבורות ה' למי שיכול להשמיע כל תהלתו. רב אאשי אמר כל האוהב ללמוד בהמון לו תבואה, והיינו דאמר ר' יוסי בר חנינא מאי דכתיב חרב אל הבדים, חרב על שונאיהם של ישראל שיושבים ועוסקים בתורה בד בד, רבינא אמר כל האוהב ללמוד תורה בהמון לו תבואה, והיינו דאמר ר' ברכיה הרבה למדתי מרבותי, ומחברי יותר מהם, ומתלמידי יותר מכלם:

ויתרון ארץ בכל הוא. א"ר אבא בכל עושה הקב"ה שליחות אפילו על ידי נחש, אפילו ע"י עקרב, אפילו על ידי צפרדע, אפילו ע"י יתוש. טיטוס הרשע נכנס לבית קדש הקדשים וחרבו שלופה בידו וגדד את הפרוכת ונטל שתי זונות והניח ס"ת תחתיהן ובעלן על גבי המזבח, וכשיצא היתה חרבו מלאה דם, אית דאמרי מדם (קדש) הקדשים, ואית דאמרי מדם שעיר של יום הכפורים, התחיל מחרף ומגדף אמר לא דמי הדין דעבד קרבא עם מלכא במדברא ונצח ליה לההוא דעבד קרבא עם מלכא בגו פלטין דידיה ונצח ליה, מה עשה כנס כל כלי בהמ"ק (ועשאם) [לגו] גרגותני אחת ונתנם בספינה וירד, כיון שירד בא עליו נחשול של ים לטבעו, אמר דומה אני שאין כח אלוה של אומה זו אלא במים, דור אנוש, דור המבול, פרעה וכל חילו לא נפרע מהם אלא במים, אף אני כשהייתי בתוך ביתו וברשותו לא היה יכול לעמוד בי עכשיו קדמני, אמר הקב"ה חייך בבריה הפחותה מכל מה שבראתי מששת ימי בראשית אני פורע מאותו רשע, מיד רמז הקב"ה לים ועמד מזעפו, כיון שבא לרומי יצאו בני רומי וקלסו אותו נקיטת ברבריא, מיד הסיקו לו המרחץ וזמן לו הקב"ה יתוש אחד ונכנס לתוך חוטמו והיה אוכל (לו) והולך עד שהגיע למוחו התחיל מנקר את מוחו, אמר קראו לרופא ופצעו את מוחו לידע במה אלוה של אומה זו פורע מאותו האיש, מיד קראו לרופאים ופצעו את מוחו ומצאו בו כמין גוזל בן יונה והיה בו משקל שני ליטרין, א"ר אלעזר תמן הוינן והווין גוזלא מהדין סיטרא ותרתין ליטרא מהדין סיטרא ותקל חד לקביל חד ונטלוהו ונתנוהו בקערה כל מה דהוה הדין שני הוה הדין שני פרח יתושא פרח נשמתיה דטיטוס הרשע, רבי תנחומא ואמרי לה ר' מנחמא ור' ברכיה ורבי חלבו ורבי יוסי מתני עובדא הוה בחד גבר דהוה קאים על כיף נהרא וחמא חד עורדענא טענא חדא עקרבא ומגיזא יתי נרא, אמר זו מוכנת לעשות שליחותיה, אזלת עבדת שליחותיה ואהדרה אתת לאתרא. ר' פנחס בשם רבי יוחנן דצפורי עובדא הוה בחד גבר דהוה קאים וחצר בחדא בקעתא דבית נטופא חמא חד עישבא ולקטיתיה ומחא יתיה וקטליה אתא חד חבר וקם ליה וסקר בההוא חויא, אמר ליה תמה אנא על מאן דקטל הדין חויא, אמר ליה אנא קטלית יתיה תלא אפוי וחמא ההוא עישבא עביד לרישיה כלילא. אמר ליה את יכיל מרים הדין עישבא מרישך, אמר ליה אין, כין דארים יתיה, אמר ליה את יכיל קריב בהדין חוטרא בהדין חויא, אמר ליה אין, כיון דקרב לגביה נשרו אבריו. רבי ינאי הוה יתיב מתני על תרע קרתא וראה נחש אחד מרתיע ובא הוה מרדף ליה מן הדין סיטרא [והוא חזר מהדין סיטרא], אמר זה מוכן לעשות שליחותו, מיד נפל הברה בעיר פלוני בן פלוני נחש הכישו ומת, ר"א הוה יתיב ומטייל בבית הכסא חמא חד רומי ואקים יתיה ויתיב ליה אמר לית הדא על מגן, מיד נפק חדא חויא ומחא יתיה וקטל יתיה וקרא עליה ואתן אדם תחתיך, אדום. רבי יצחק הוה קאים על הדא משוניתא דימא דקסרין וראה קולית אחת מתגלגלת ובאה והוה מצנע לה והיא מתגלגלא אמר זומוכנת לעשות שליחותה, לבתר יומין עבר חד בלדר אתגלגלת בין רגלוי ונכשל בה ונפל ומת, אזלין ופשפשוניה ואשכחוניה טעין כתבין בישין על יודאי דקסרין. ר' שמעון בן חלפתא עסקן בדברים הוה, הוה ליה חד סדן בפרדיסיה, חמא חד דוכיפת דעבד ליה קן בגוה, א"ל מה בעי (מי הוי) הדא עופאמסאב בהדא פרדיסא, אזל ר' שמעון בן חלפתא וסתריה להדין קינא, אזל ההוא דוכיפת ותקניה, מה עבד רבי שמעון בן חלפתא אייתי חד לוח ויהביה באפיה בההוא נוקבא ויהב ביה מסמר, מה עבד ההוא דוכיפת אזל ואייתי חד עשב ויהביה על ההיא מסמרא ושלפה, אזל רבי שמעון בן חלפתא אמר טב לי מגנז דין עשבא דלא ילפון גנביא למעבד כן ויחרבון ברייתא. חמרתיה דר' ינאי אכלת עשב ואיסתמית ואכלת עשב ואיתפתחת. עובדא הוה בתרין גברין דהוו עיילין בשבילא דטבריא חד סמי וחד פתיח, והוה ההוא פתיחא גדיש ליה, וארעת שעתא ואכלון מן עשבא, דין דהוה סמי איתפתח ודין דהוה פתיח איסתמי, לא עלון מתמן עד זמן דגדיש ההוא סמיא לההוא פתיחא. עובדא בחד גבר דהוה סליק מבבל יתיב למקרטא באורחא חמא הדין תרתי, צפרייא מתנצן חדא עם חדא וקטלת חדא מנהון לחברתה, אזלת ההיא אחריתי ויהבת חד עשב עלת ואחיית יתיה, אמר טב לי נסב מן הדין עשבא מיסק מחיי מתיא דארעא דישראל, נסב וסליק חמא חד תעלא מית ומקלק באורחא אמר טב לי מנסיא בהדין תעלא ויהביה עלויה ואחייה, כיון שהגיע לסולמא דצור חמא חד ארי קטיל מקלק באורחא, אמר טב לי מנסיא בהדין אריא, יהביה עלויה ואחייה קם ואכלתיה. ההוא דברייתא אמרן טב לביש לא תעביד וביש לא ימטי לך. אמר רבי תנחומא אפילו במים הקב"ה עושה שליחותו, מעשה במוכה שחין אחד שירד לטבול בימה של טבריה וארעת שעתא וטפת בארה של מרים ואיתמי, היכן היא בארה של מרים כתיב ונשקפה על פני הישימון שכל מי שהוא עולה לראש ישימון ורואה כמין כברה קטנה בימה של טבריא זו הוא בארה של מרים:

ברבות הטובה רבו אוכליה, לא דמי ההוא דחמי סלניתיה פניא וכפין למאן דחמא מליא ושבע, וכן מצינו ביצחק שאמר ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי, בתחלה הייתי ננה מן הראיה ועכשיו איני נהנה אלא מן הטעם:

מתוקה שנת העובד, כד דמך רבי בון בר חמא עאל רבי זעירא ואפטר עלוי מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה, ישן אין כתיב כאן אלא אם מעט ואם הרבה יאכל, למה היה רבי בון בר חייא דומה למלך ששכר פועלים הרבה והיה שם פועל אחד והיה מתכשר במלאכתו יותר מדאי, מה עשה המלך נטלו והיה מטייל עמו קצרות וארוכות, לעתות ערב באו אותם פועלים ליטול שכרן ונתן לו שכרו משלם עמם, והיו כל הפועלים מתרעמין ואומרים אנו יגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתי שעות ונתן לו שכרו עמנו משלם, אמר להם יגע זה בשתי שעות מה שלא יגעתם כל היום כלו, כך יגע ר' בון בר חייא בתורה בעשרים ושמונה שנה מה שאין תלמיד ותיק יכול ללמוד במאה:

עושר שמור לבעליו לרעתו, אמר ריש לקיש זה עשרו של קרח, א"ר לוי משאוי שלש מאות פרדות לבנות היו מפתחות בית גנזיו של קרח וכלהו אקלידי וקולפי דגילדא, ואמר רבי חמא בר חנינא שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים. אחת נתגלתה לקרח ואחת נתגלתה לאנטונינוס בן אסוירוס ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא. רבי יהושע בן לוי אמר זה לוט, רבי יהודה בר סימון אמר זה נבות, רבי לוי אמר זה המן, רבי יצחק אמר זה שבט ראובן וגד, רבנן אמרי זה איוב דהוה מתמסכן וחזר למאי דהוה:

ואבד העושר ההוא בענין רע, בעונה רע, כענין שחשיב את העני וא"ל לית את אזיל לעי ונגיס חמי שקין חמי כרעין חמי קופרין, אמר הקב"ה לא דייך שלא נתת לו משלך אלא במה שאני נתתי לו אתה מכניס בו עין הרע לפיכך והוליד בן ואין בידו מאומה מכל דהוה ליה:

כאשר יצא מבטן אמו, גניבא אמר לשועל שמצא כרם והיה מסוייג בכל פנותיו ולא היה יכול להכנס לסוף מצא נקב אחד בקש ליכנס בו ולא הוהיכיל, צם תלתא יומין עד דכחיש עאל בההוא נוקבא אכל ושבע ושמן, בעא למיפק בההוא נוקבא ולא הוה יכיל חזר וצם תלתא יומין עד דהוה כחיש כמה דהוה נפק ליה מההוא כרמא מה הנייה יש לו:

מה יתרון לו שיעמול לרוח. אמר ר' לוי הרי שחרשת וזרעת ועדרת וכסחת וקצרת ועמרת אם אינו מוצא לך מעט ריחוח מהיכן אותו האיש חי הוי מה יתרון לו שיעמול לרוח, לפיכך אמר הקב"ה הביאו לפני העומר:

גם כל ימיו בחשך (ילך) [יאכל] בלא תורה בלא מצות בלא מרחץ בלא מעשים טובים:

זה מתת אלקים היא, תני שבעה דברים מכוסין מבני אדם (ברמז רצ"ז):

איש אשר יתן לו האלקים, רבי אבא בר כהנא עאל לבי כנישתא שמע קליה דר' לוי קאים ודריש איש אשר יתן לו האלקים עשר זה מקרא, נכסים זו משנה, וכבוד זו תוספתא, ואיננו חסר לנפשוזה תלמוד, ולא ישליטנו האלקי זה בעל אגדות שאינו לא מתיר ולא אוסר לא מטמא ולא מטהר, כי איש נכרי יאכלנו זה בעלי תלמוד שאוסרין ומתירין ומטמאין ומטהרין, עמד ר' אבא בר כהנא נשקו, אמר אלמלי לא באתי (לעולם) אלא לשמוע דבר זה מפיך דיי.

דבר אחר א"ר פנחס המדה הזאת אינה מתנהגת בבני אדם אלא מאן דרחמנא רעי ליה. איש אשר יתן לו (רוח) האלקים זה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לעלות לשילה לפיכך ייהסו הכתוב ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה. כי לא הרבה יזכור את ימי חייו זה עלי, כי האלקים מענה בשמחת לבו זה אלקנה. יש רעה ורבה הוא מחשבותן של רמאים כגון המערב מים ביין וכו'. אם יוליד איש מאה זה קין שהוליד מאה בנים. ושנים רבות יחיה שהיה תלוי ברפיון עד שבא מבול ושטפו. טוב ממנו הנפל זה הבל.

דבר אחר אם יוליד איש מאה זה אחאב שהוליד מאה בנים ושנים רבות שלא חיה שנים רבות. ונפשו לא תשבע מן הטובה שלא שבעה נפשו מממונו, וגם קבורה לא היה לו שאכלוהו חיה ועוף, טוב ממנו הנפל זה נפלה של זונה. ד"א אם יוליד איש וגו' זה המן:

כי בהבל בא בלא נר בלא מרחץ. גם שמש לא ראה, א"ר פנחס משל לשני בני אדם שהיו בספינה נחת חד מנהון ועאל למדינתא, חמא כמה מאכל וכמה משתה, כיון דהדר אמר לחבריה אמאי לא עלית למדינתא, אמר ליה ואת דעלית מאי חמית תמן, אמר ליה הרבה מאכל והרבה משתה, א"ל איתהניית כלום, א"ל לא, א"ל אנא דלא עלית ניחא סגי מינך, הה"ד נחת לזה מזה:

כל עמל האדם לפיהו, אמר ר' שמואל בר נחמני כל מה שמסגל אדם מצות ומעשים טובים אינם מספיקים להבל שיוצא מפיו בשעה שהנשמה יוצאה ממנו, ר' ברכיה ור' כרוספדאי בשם ר' יוחנן כפיטורין היוצאים מן הושט. אמר ר' שמואל בר רב יצחק כל מה שמסגל אדם מצות ומעשים טובים לפיהו ולא לפי בנו ולא לפי בתו.

דבר אחר לפיהו ולא לריח רע. וגם הנפש לא תמלא, לפי שהנפש הזו יודעת שכל מה שהיתה יגעה לעצמה היא יגעה לפיכך אינה שבעה למצות ומעשים טובים, א"ר לוי לעירני שהיה נשוי בת מלכים אע"פ שמאכילה כל מעדני עולם אינויוצא ידי חובתו למה שהיא בת מלכים, כך שכל מה שיפעל האדם עם הנפש אינו יוצא ידי חובתו למה שהיא מלמעלה. שלשה כפויי טובה הם, הארץ, והאשה, והנפש, הארץ מנין דכתיב ארץ לא שבעה מים, האשה מנין אכלה ומחת פיה ואמרה לא פעלתי און, נפש וגם הנפש לא תמלא:

טוב מראה עינים מהלך נפש. אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל, מכאן לסומים שאוכלים ואינם שבעים, אמר אביי הילכך מאן דאית ליה סעודתא מעליא לא ליכלה אלא ביממא. רבי שמעון בן לוי אמר טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה:

מה שהיה זה משה ונודע שהוא נביא תחלה, אמר לו והוצא את עמי, וכשבא לאותו מעשה נאמר לו לך רד כי שחת עמך וכו'. מה שהיה כבר נקרא שמו זה אדם הראשון, ונודע כי הוא אדם כשבראו הקב"ה בקשו מלאכי השרת לומר לפניו שירה וכו' (כתוב ברמז שצ"ה):

כי יש דברים הרבה מרבים הבל. אמר רב הונא כגון מגדלי קופות וחתולים וחזירים, רבי יוחנן אמר אף המרבה דברי הבל וכונס עונות כגון מרגלים שאמרו ארץ אוכלת יושביה היא ונעשה לטובתם שלא ירגישו בהם:

טוב שם משמן טוב. למה משמן טוב שאם אתה נותן לתוכו מים הוא צף מלמעלה, מה שאין כן בשאר משקים, שמן טוב יורד כשמן הטוב על הראש שיורד, שם טוב עולה ואגדלה שמך, שמן טוב כלה, שם טוב אינו כלה שם עולם אתן לו אשר לא יכרת, שמן טוב בדמים, שם טוב בחנם, שמן טוב לעשירים, שם טוב לעניים ולעשירים, שמן טוב מהלך מקיטון לטרקלין, שם טוב מהלך מסוף העולם ועד סופו, שמן טוב נופל על המת מבאישו שנאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח, שם טוב נופל על המת ואינו מבאיש שנאמר ויגהר עליו ויזורר. שמן טוב נופל על המים והוא נדוח, שם טוב נופל על המים ואינו נדוח ויאמר ה' לדג ויקא את יונה, שמן טוב נופל על האור והוא נשרף, שם טוב נופל על האור ואינו נשרף באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו מגו אתון נורא, אמר רבי יודן בר סימון בעלי שם טוב נכנסו למקום החיים ויצאו מתים, נדב ואביהוא נכנסו לאהל מועד ויצאו מתים, חנניה מישאל ועזריה נפלו לתוך כבשן האש ויצאו חיים, אמר הקב"ה חביב עלי שמותן של שבטים החקוקים על לבו של אהרן מכהן גדול שנמשח בשמן המשחה. ר' ברכיה שם רי אבין אמר אם היו חסרים אות אחת לא היו מכפרין, תנא רבי יהושע אמר אפילו נקודה אחת, תנא רבי שמעון בן יוחאי שלשה כתרים הם, כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן, ר' אבין בשם ר' שמעון בן יוחאי מצינו שלך הקב"ה מהלך ת"ק שנה בשביל ליטול שם טוב שנאמר אשר הלכו לו אלקים לפדות לו לעם, אמר ר' שמעון בן מנסיא חביב הוא השם מכהונה ומלכות שהם בטלו ושם טוב אינו בטל:

ויום המות מיום הולדו. נולד אדם מונין לו למיתה, מת מונין לו לחיים, נולד אדם הכל שמחים, מת הכל בוכים, ואינו כן אלא נולד אדם הכל צריכים לבכות מפני שאין יודעים על אי זה פרק הוא עומד, מת הכל צריכים לשמוח מפני שיודעים שיצא בשלום מן העולם, משל לשתי ספינות שהיו פורשות בים אחת נכנסת לנמל ואחת יוצאה מן הגמל, אותה שהיתה נכנסת היו מקלסות אותה עמדו להם תמהות, אמרו להם למה אתם מקלסים לזו ואין אתם מקלסים לזו, אמרו להם לזו שבאתה אנו מקלסין שאנו יודעים שהלכה בשלום ובאה בשלום, אבל זו אין אנו יודעין מה היא עתידה לעשות, כך האדם, לפיכך טוב שם וגו'. נולדה מרים אין הכל יודעים מה היא, מתה נסתלקה הבאר, וכן את מוצא במשה ובאהרן וכו':

טוב ללכת אל בית אבל וגו'. תנא היה רבי מאיר אומר מאי דכתיב וחי יתן אל לבו דברים של מיתה דיספד יספדוניה דיקבר יקברוניה דיטען יטעוניה, א"ר שמעון בר אבא שתי מדות של גומלי חסדים, לגמול חסד עם הכלה ועם המת, ואם באו שתיהם יחד לתוך ידך ואי אתה יודע אי זה מהם לאחוז תחלה, בא שלמה ופרש טוב ללכת אל בית אבל, מצינו בני אדם שהלכו אל בית משתה ולא נתפרשו שמותם ומצינו בני אדם שהלכו אל בית האבל נדחו מגיהנם ונתפרשו שמותם ונתנבאו ברוח הקדש, ומי היו אלו שהלכו לבית משתה כתיב ויעש אברהם משתה גדול, משתה שגדולים היו שם, מי הויו שם ועבר ולא נתפרשו שמותם, אבל אלו שהלכו לבית האבל נתפרשו שמותם ונדחו מגיהנם ושרתה עליהם רוח הקדש, ואלו הן אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי שנאמר ויען אליפז וגו', ואין ויען אלא לשון נבואה שנאמר והאלקים יעננו בקול, ומי הרא פנים תחלה לאבל, זה הקב"ה שנאמר ותמת דבורה, וכתיב וירא אלקים אל יעקב. טוב ללכת אל בית אבל, מוטב שילך במדה שיש בה פורענות ממדה שאין בה פורענות, מוטב שילך במדה שנוהגת בעניים ובעשירים ממדה שאינה נוהגת אלא בעשירים, מוטב שילך במדה שנוהגת בחיים ובמתים ממדה שאינה נוהגת אלא בחיים, אמר הקב"ה למוד ממני שהנחתי שמחתי במשכן והלכתי לאבל נדב ואביהוא. באשר הוא סוף כל האדם, הוא סופא דכולא, אם בא לאוהבך משתה וקרי לך ולא הלכת יכול את לומר לו נבוא אצלך במילה, ואם באת לו מילה ולא הלכת יכול אתה לומר לו נבוא אצלך באבל:

טוב כעס משחוק, טוב כעס שכעס הקב"ה על דור המבול, משחוק ששחק, שאילו כעס עליהם קימעא היה מביאם לידי מוטב, אלא שחק עליהם כדי לאבדן מן העולם דכתיב וימח את כל היקום. טוב כעס שכעס הקב"ה על הסדומיים, משחוק ששחק עליהם וכו'. ד"א אמר שלמה מוטב אלו כעס אבא על אדוניה קימעא, משחוק ששחק עליו וגו', הדא הוא דכתיב ולא עצבו אביו מימיו וגו'. טוב לשמוע גערת חכם, אלו הדרשנים. מאיש שומע שיר כסילים אלו המתורגמנין כו'. ד"א טוב לשמוע גערת חכם זה משה. מאיש שומע וגו' זה בלעם, שלא בא בלעם לומר אלא מי מנה עפר מואב, והפך הקב"ה צוארו ואמר מי מנה עפר יעקב:

כי כקול הסירים תחת הסיר. א"ר יהושע בן לוי כל קיסיא כשהם דולקים אין קולם הולך, ברם סירייתא קליהון אזיל, מימר אוף אנן מן קיסיא:

כי העושק יהולל חכם. כשהחכם מתעסק בעיסוקים הרבה הם מערבבין אותו מן החכמה, ויאבד את לב מתנה זה תורה שנאמר וממתנה נחליאל.

דבר אחר עסק שמתעסק החכם בצרכי צבור הם משכחין אותומן החכמה, אמר רבי יהושע בן לוי ששים הלכות למדתי מיהודה בן פדיה בחרישת הקבר, ולפי שהייתי עוסק בצרכי צבור שכחתי את כלם.

דבר אחר עסקים שעסק שלמה בדברים שלא היה צורך בהם הטעו אותו שנאמר ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו. חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, כל זמן שהיה קיים היו יושבים לפניו, וכשנפטר הלכו להם ליבנה, והלך ר"א בן ערך אצל אשתו (לאימעוט) [לדיומסי] מקום שהמים יפים והנוה יפה, המתין להם כסבור שהם באים אצלו, לבסוף בקש ללכת אצלם ולא הניחתו אשתו, אמרה ליה מי צריך למי, א"ל הם צריכין לי, אמרה ליה הפת והעכברים מי דרכן ללכת אצל מי, הוי אומר עכברים אצל הפת, שמע לה וישב עד ששכח תלמודו, אחר ימים באו אצלו ושאלו לו פת חטים ופת שעורים אי זו טובה בליפתן, ולא היה יודע מהו ליפתן, ויש אומרים קם לקרוא בתורה בפרשת החדש ואמר החרש היה לבם צווחו ליה כולי עלמא התחיל לבכות והם בוכים עד שהחזירו לו תלמודו, והיינו דתנן ר"א אומר הוי גולה למקום תורה, וי"א אליהו ז"ל החזיר לו תלמודו, לכך נאמר כי העושק יהולל חכם:

טוב אחרית דבר מראשיתו. לפי שנאמר החיים והמות נתתי לפניך, שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן הקב"ה לפנינו שני דרכים נלך באי זה שנרצה, תלמוד לומר ובחרת בחיים, משל לאחד שהיה יושב על פרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים, אחד שתחלתו מישור וסופו קוצים, ואחד שתחלתו קוצים וסופו מישור, והיה מודיע את העוברים ואת השבים, אמר אתם רואים את השביל הזה שתחלתו קוצים בשתים ושלש פסיעות וסופך לילך למישור, ואתם רואים שביל זה שתחלתו מישור בשתים ושלש פסיעות וסופך לילך לקוצים, כך אמר משה לישראל אתם רואים את הרשעים שהם מצליחים בשנים בשלשה ימים בעוה"ז וסופן ללקות באחרונה כי לא תהיה אחרית לרע, ואתם רואים צדיקים שמצטערים בעולם הזה בשנים בשלשה ימים וסופם לשמוח באחרונה שנאמר להיטבך באחריתך, ואומר טוב אחרית דבר מראשיתו. ואומר אור צדיקים כאור נוגה. רבי מאיר הוה קאים ודריש בבי מדרשא בטבריא והוה אלישע רביה עבר בשוקא רכב על סוסיא בשבתא, אתו ואמרי ליה אלישע רבך עבר בשוקא, פסק דרשיה נפק לאפיה אמר ליה במאי הוית עעסיק, אמר ליה בהדין קרא טוב אחרית דבר מראשיתו. אמר ליה ומה אמרת ביה, אמר ליה יש לך אדם שוא עושה סחורה בנערותו ובזקנתו חוזר בתשובה, טוב אחרית דבר וגו', אמר ליה חבל על דאבדין ולא משתכחין, עקיבא רבך לא כך אמר אלא טוב אחרית דבר כשהוא מראשיתו טוב, וכך היה מעשה אבויה אבא היה מגדולי ירושלים ויום שבא למולני קרא לכל גדולי הדור ולרבי אליעזר ורבי יהושע, כיון דאכלין ושתי אלין אמרין אלפ"א בית"א מן הכא ואלין אמרין מזמורים מן הכא, א"ל ר' אליעזר לר' יהושע עד דאלין מתעסקין בדידהו אף אנן נעסוק בדידן, התחילו להתעסק בתורה בנביאים ובכתובים והיו הדברים ערבים כיום נתינתן מהר סיני וירדה האש והיתה מלהטת סביבותם, עלה אבא אצלם אמר להם מה באתם לכאן לשרוף הבית הזה באש, אמרו לו ח"ו עסוקים היינו בתורה בנביאים ובכתובים (והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני), [עיקר נתינתה] לא באש נתנה לאו הכי כתיב וההר בוער באש, א"ל אבויה אבא אם כך היא כחה של תורה הבן שמלתי בזה היום אם מתקיים לי אני מגדלו לתורה, ועל ידי שלא היתה כוונתו לשמים לא נתקיימה בי התורה. אמר לו ומאי אמרית תוב וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו, א"ל ומאי אמרת ביה אמרו ליה מלמד שכפל הקב"ה כל ממונו דכתיב וישב ה' את כל אשר לאיוב למשנה, אמר להם עקיבא רבך לא כך אמר אלא וה' ברך את אחרית איוב בזכות מעשים טובים שהיו בידו מראשיתו, אמר ליה ומ אי אמרית תוב [א"ל לא יערכנה זהב וזכוכית, א"ל ומאי אמרית ביה א"ל אלו דברי תורה שקשין לקנותן ככלי זהב ונוחין לאבדן כזכוכית], אמר ליה עקיבא רבך לא כך אמר אלא מה כלי זהב וזכוכית אם נשתברו יש להם תקנה אף תלמיד חכם שסרח ושכח תלמודו יכול לחזור בו ולחזור לתורתו, א"ל חזור (עליך) [לאחוריך] מאיר עד כאן תחום שבת, אמר ליה מנין אתה יודע אמר ליה מטלפי סוסישערתי, אמר ליה וכל הדא חכמתא אית בך ולית את חוזר בך, אמר ליה לית אנא יכיל, אמר ליה למה, אמר ליה פעם אחת הייתי רוכב על הסוס סמוך לכותל מערבי של בית המקדש, ושמעתי בת קול יוצאה מבית קדש הקדשים מפוצצת ואומרת שובו בנים שובבים חוץ מאחר שהיה יודע כחי ומרד בי. ומהיכן היה לו הדבר הזה אמר רבי פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גינוסר, ראה יהודי אחד עולה לדקל בשבת ונטל את האם והבנים והלך לו, אחר השבת היה יושב ושונה ורואה יהודי אחד עולה לדקל ונטל את הבנים והניח את האם, כיון שירד נשכו נחש ומת, אמר כתיב שלח תשלח את האם ואת הבנים וגו' למען ייטב לך והארכת ימים היכן היא הטבתו ואריכות ימים של זה, ולא ידע מה דרש רבי עקיבא (בר סיה) בצבור למען ייטב לך בעולם שכלו טוב, והארכת ימים בעולם שכלו ארוך, ויש אומרים ע"י שהיתה אמו מעוברת בו ועברה אצל ע"א והריחה מאותו המין ולא היתה יכולה (לאכול) [להכיל] עד שנתנו לה מאותו המין ואכלה והיה מפעפע במעיה, ויש אומרים לשונו של רבי יהודה הנחתום ראה בפי כלב אמר פה שהיה מוציא דברים כתקנן ילחך בעפר בשוק דומה שאין תחית המתים ואין שכר טוב לצדיקים. לאחר ימים חלה אתון ואמרין ליה לרבי מאיר, אזל לגביה, אמר ליה חזור בך, אמר ליה עד כדו מקבלין, אמר ליה לאו הכי כתיב תשב אנוש עד דכא עד דכדוכה של נפש, באותה שעה זלגו עיניו דמעות, שמח רבי מאיר אמר דומה לי שמתוך תשובה נסתלק, כיון שנקבר ירדה האש לשרוף את קברו, אתו ואמרו ליה לרבי מאיר, הלך ופרש טליתו עליו, אמר ליני הלילה בעולם הזה שדומה ללילה, אם יגאלך טוב זה הקב"ה, ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי וגו', אמרו ליה לר"מ לעלמא דאתי אין אמרין לך למאן את בעי לאביך או לרבך, מה תימא, אמר להון לאבא קמא ולבסוף לרבי, ושמעו לך אהדא, אמר ליה ולאו מתני' היא מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפלין עם התפלין, מצילין אלישע בן אבויה בזכות תורתו:

אל תבהל על פיך לכעוס, זה משה אמר לו הקב"ה אתה כעסת אתה השלכת אתה שברת אתה תחליף, דכתיב ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות, וכתיב פסל לך:

אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים (בשמואל ברמז קי"ד):

כי בצל החכמה בצל הכסף. א"ר יוחנן כל המטיל מלאי לכיס של תלמיד חכם זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף. רבי ירמיה בשם ר' חייא בר אבא מצינו שעתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצות אצל בעלי תורה שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף, וכתיב אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, וכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה וגו':

טובה חכמה עם נחלה. כדתנן יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ.

דבר אחר טובה חכמה זהו חכמתו של אדם הראשון, עם נחלה שהנחיל עולם לבניו, ויותר לרואי השמש תפוח עקבו היה מכהה גלגל חמה וגו'. החכמה תחיה (את) בעליה כגון רבן יוחנן בן זכאי. מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שאחזו בולמוס והלך וישב לו במזרחה של תאנה ונתרפא, אמרו ליה הדין מנא לך דכתיב ויתנו לו פלח (דבש) [דבלה] וגו', וכתיב ותשב רוחו אליו ויחי. בן בטיח בן אחותו של רבן יוחנן בן זכאי היה ממונה על האוצרות, עמד ושרף כל האוצרות, ושמע רבן יוחנן בן זכאי ואומר ווי. אזלין אמרין הא אמר חביבך ווי, שלח ואיתיתיה, אמר למה אמרת ווי, אמר לא אמרית אלא ווה, ולמה אמרת ווה, אמר כל אלין יומיא דאלין אוצרין קיימין לא עבדין קרבא למרדפא סנאה. בין ווי לווה (שתק) [נמלט] רבן יוחנן בן זכאי וקריין עליה החכמה תחיה (את) בעליה:

ראה את מעשה האלקים, כיון שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והוליכו באילני גן עדן וא"ל ראה את כל מעשה אלקים מה נאים לך מה משובחים לך, כל מה שבראתי בשבילך בראתי, אל תקלקל מעשיך, עמד וקלקל במעשיו וקנה לו מיתה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות. רבי יהושע דסיכנין בשם ר' לוי בשעה שאמר לו הקב"ה למשה למה היה משה דומה באותה שעה, לאשה עוברה שהיתה חבושה בבית האסורין ילדה שם וגדלה שם ומתה, פעם אחת עבר המלך על בית האסורין התחיל אותו תינוק צווח ובוכה ואומר למלך אדוני המלך כאן נולדתי כאן גדלתי ואיני יודע באיזה חטא, א"ל בחטא אמך, כך משה וכו' (בקה"ר):

ביום טובה היה בטוב. אמרו עליו על רבי תנחומא כשהיה לוקח בשר או ירק או כל דבר היה אומר לביתו הפרישו לעניים חלקם שלא לקחתי אלא ליטרא אחת של בשרא ולעני חצי ליטרא, לקיים מה שנאמר ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה שתבא על אחרים שאין אתה רחוק מן העניות שנאמר את העני עמך. א"ר אבא בר כהנא אם נזדווג לך יום טוב עשה אותו מיד, ואם נזדווג לך יום רעה ראה איך לעשות תשובה ולהנצל ממנה, א"ר תנחומא בר חנילאי ביום טובתו של חברך היה עמו בטובה, ואם נזדווג לחבירך יום רעה ראה לעשות עמו חסד, א"ר יוחנן ביום טובתה של תורה היה עמה בטובה, וביום רעה ראה לכשיגיע אותו היום פחדו בציון חטאים תהא מן הרואין ולא מן הנראין, תהא מאותם שכתוב בהם ויצאו וראו, ולא מאותם שכתוב בהם כי תולעתם לא תמות:

גם את זה לעומת זה. שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה, מאי דכתיב גם את זה לעומת זה עשה האלקים, א"ל כל מה שברא הקב"ה ברא כנגדו, ברא הרים ברא גבעות, ברא ימים ברא נהרות, אמר ליה עקיבא רבך לא כך אמר, אלא ברא צדיקים ברא רשעים, ברא גן עדן ברא גיהנם, כל אחד ואחד יש לו שתי חלקים אחד בגן עדן ואחד בגיהנם, אמר רב משרשיא מאי קראה, גבי צדיקים כתיב לכן בארצם משנה יירשו, גבי רשעים כתיב משנה שברון שברם.

דבר אחר עשה הקב"ה צדיקים ורשעים כדי שיהיו מכפרים אלו על אלו, ברא הקב"ה עניים ועשירים כדי שיהיו מתפרנסין אלומאלו, ברא גן עדן וגיהנם כדי שיהו מצילות זו מזו, וכמה ריוח יש ביניהם, רבי חנינא אומר כותל רחבו טפח:

את הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אובד בצדקו. מנשה הכניס צלם בהיכל ונכנס בשלום ויצא בשלום, ונדב ואביהוא נכנסו להקטיר לכבודו של הקב"ה ונשרפו, על זה נאמר יש צדיק אובד בצדקו. מעשה ביוסף הכהן שעלתה גומי ברגלו וקרא לרופאים לחתוך אותה, אמר לחוניא בנו כשיגיעו לחוט השערה הודיעני וכך עשה, אמר ליה בני עד כאן היית חייב ליטפל בי מכאן ואילך אי אתה חייב ליטפל בי לאבר מן החי, וכשבא דבר לפני חכמים אמרו יש צדיק אובד בצדקו, אמר הקב" עד שהוא בצדקו אסלקנו. אל תהי צדיק הרבה מדבר בשאול (כתוב בשמואל ברמז קכ"א):

אל תרשע הרבה. דרש רבא בר עולא הרבה הוא דלא לירשע הא מעט לירשע, מי שאכל שום (ואין ריחו) [וריחו] נודף יחזור ויאכל שום אחר שיהא ריחו נודף, אלא אם רשעת אל תרשע הרבה דא"ר ברכיה בני אל תלך בדרך אתם ואם תלך מנע רגלך מנתיבתם:

טוב אשר תאחוז בזה זה מקרא, וגם מזה אל תנח [את] ידך זה משנה, כי ירא אלקים יצא את כלם זה ר' (יצחק) [אבהו] דקיסרין:

החכמה תעוז לחכם זו תשובה ומעשים טובים מעשרה שליטים שתי עינים ושתי אזנים שתי ידים ושתי רגלים וראש הגויה ופה.

דבר אחר וכי יש עשרה שליטים במקום אחד, והלא אין שם אלא שליט אחד זה הרוח וגבאי אחד זה מלאך המות, ומה תלמוד לומר מעשרה, אלא שאפילו אדם קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים יושב בתענית ומאכיל רעבים ומשקה צמאים ומלביש ערומים ומלמד שהוא נצול מעשרה דברים (שמחייבין) [שמשמשין] אותו אלו הם העינים כו' (כדלעיל). ד"א החכמה תעוז לחכם זה נח, מעשרה שליטים, מעשרה דורות שמאדם ועד נח מכלם לא דברתי אלא עמך שנאמר וידבר אלקים אל נח ואל בניו.

דבר אחר החכמה תעוז לחכם זה אברהם, מעשרה שליטים מעשרה דורות שמנח ועד אברהם מכל לא דברתי אלא עמך שנאמר ויאמר ה' אל אברם.

דבר אחר זה יוסף אין נכון וחכם כמוך, מעשרה שליטים אלו השבטים שנאמר כי נבהלו מפניו.

דבר אחר זה יעקב וירא יעקב כי יש שבר במצרים, מעשרה שליטים אלו השבטים.

דבר אחר זה משה דכתיב ויאמר משה אל העם אל תיראו, הרי משה מזרזן להודיע חכמתו של משה היאך עומד ומפייס לכל אותם האלפים ולכל אותם הרבבות.

דבר אחר זה משה, מעשרה שליטים מעשרה דברים שמשמשין את הגוף מפומא לוושטא, ומוושטא להמססא, ומהמססא לקיבתא, ומקיבתא לאסטומכא, ומאסטומכא לכרוכא קטינא, מכרוכא קטינא לכרוכא עבה, מכרוכא עבה לכנתא דמעיא, מכנתא דמעיא לפיטרכא, מפיטרכא לעזקתא, ומעזקתא לברא, ומכלם לא צריך משה לא להוציא ולא להכניס הדא הוא דכתיב שם עם ה'.

דבר אחר זה דוד, מעשרה שליטים אלו עשרה בני אדם שאמרו ספר תהלים אלו הם, אדם, ומלכי צדק, אברהם, משה, דוד, שלמה, ואסף, ושלשת בני קרח:

כי אדם אין צדיק בארץ, רבי יהודה ברבי שמעון אמר וכי יש צדיק עושה צדקה וחוטא, אלא אלו מפרנסי הדור ומחלקי צדקה לעניים שנותנים שלא כהוגן להגון (וכהוגן להגון), וכהוגן לאשר לא הגון:

כל זה נסיתי בחכמה, לא הנחתי חכמה בעולם שלא עמדתי עליה, וכיון שהגעתי לפרשת פרה אדומה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (כתוב במלכים ברמז קע"ח):

ומוצא אני מר ממות. רב כי הוה מפטר מבי רבי חייא א"ל רחמנא ליצך ממידי דקשה ממותא, אמר מי איכא דקשה ממותא, נפק דק ואשכח דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה, רב הוה מצערא ליה דביתהו, א"ל עבידי טלופחי עבדא ליה חימצי, חימצי עבדא ליה טלופחי, כי גדל חייא בריה אפיך לה אמר ליה איעליא אמך, א"ל אנא הוא דאפכינא לה, א"ל היינו דאמרי אינשי דנפק מינך טעמא לילפך ואת לא תעביד הכי שנאמר למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו, במערבא כי נסיב אינש אתתא אמרי ליה הכי מצא או מוצא. מצא דכתיב מצא אשה מצא טוב, מוצא דכתיב ומוצא אני מר ממות, ואמר רבא בוא וראה כמה טובה אשה טובה וכמה רעה אשה רעה, כמה טובה אשה טובה, דכתיב מצא אשה מצא טוב, אי בגווה משתעי קרא כמה טובה שהכתוב משבחה, אי בתורה משתעי קרא כמה טובה שהתורה נמשלת בה, כמה רעה אשה רעה דכתיב ומוצא אני מר ממות, אי בגווה משתעי קרא כמה רעה שהכתוב מגנה, ואי בגיהנם משתעי קרא כמה רעה שגיהנם נמשלה בה:

את האשה אשר היא מצודים וחרמים, צדה בעולם הזה וצדה לעולם הבא, המצודה הזו צדה ביבשה ולא בים והחרם הזה צד בים ולא ביבשה, אבל האשה צדה בים וביבשה:

טוב לפני האלקים ימלט ממנה זה יוסף, וחוטא ילכד בה זה זמרי, טוב לפני האלקים זה בועז, וחוטא ילכד בה זה שמשון. טוב לפני האלקים זה פלטי, וחוטא זה אבשלום. טוב לפני האלקים זה שרואה אשה במטה ובורח, וחוטא ילכד בה זה שנתפש עמה (כתוב ברמז ע"ח):

אסורים ידיה, משל לכלבא נושכת שהיתה מנשכת בני אדם, מה עשה לה בעלה קשר לה שלשלת ואעפ"כ נושכת, כך אלולא שכתוב בה אסורים ידיה כיון שאדם יוצא לשוק היתה אומרת לו בוא ושמש עמי כמו שעשתה אשת פוטיפר ותתפשהו בבגדו וגו':

(לבד) [ראה] זה מצאתי אמרה קהלת. א"ר ירמיה בן אלעזר זה רוח הקדש פעמים משיחה בלשון זכר ופעמים משיחה בלשון נקבה. כתוב אחד אומר עזרי ומפלטי (לי) [אתה], וכתוב אחד אומר עזרתי ומלטי לי, כתוב אחד אומר מה נאוו על ההרים וגו' וכתוב אחד אומר על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון:

אחת לאחת למצוא חשבון. בנוהג שבעולם אדם נכשל בדבר עבירה ומתחייב עליה מיתה כיצד מתכפר לו מת שורו אבדה תרנגולתו נשברה צלוחיתו נשברה ביצתו נכשל באצבעו יצאת ממנו טפת דם מקצת נפש ככל הנפש הדא מן הכא והדא מן הכא והחשבון מתמצה:

אדם אחד מאלף מצאתי, אלף דור עלו במחשבה להבראות, וכמה נמוחו מהן, רב הונא בשם ר' אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר תתק"פ דורות, מה טעם דבר צוה לאלף דור זו מילה, רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמני תתקע"ד דורות מה טעם דבר צוה לאלף דור זו תורה. בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסים למקרא ויוצאים מהם מאה, מאה נכנסים למשנה יוצאים מהם עשרה ואחד לתלמוד, הוי אדם אחד מאלף מצאתי. ד"א אדם אחד זה אברהם. ואשה בכל אלה לא מצאתי אפילו שרה. דר אחר זה עמרם. ואשה בכל אלה לא מצאתי אפילו יוכבד.

דבר אחר זה משה, ואשה בכל אלה אלו נשי מדבר:

אשר עשה האלקים את האדם ישר. הה"ד אל אמונה ואין עול שלא ברא בני אדם להיות רשעים אלא צדיקים, וכה"א אשר עשה האלקים וגו':

מי כהחכם ומי יודע פשר דבר. מי כהקב"ה שעשה פשרה בין שני צדיקים (כתוב במלכים ברמז רמ"ב).

דבר אחר מי כהקב"ה דכתיב ה' בחכמה יסד ארץ. ומי יודע פשר דבר שפשר התורה לישראל. חכמת אדם תאיר פניו, א"ר יודן גדול כחן של נביאים שהן מדמין הצורה ליוצרה וכו'. ועוז פניו ישונא שהוא משתנה ממדת הדין לרחמים על ישראל.

דבר אחר מי כהחכם זה אדם הראשון דכתיב ביה אתה חותם תכנית מלא חכמה. ומי יודע פשר דבר שפרש שמות לכל ויקרא האדם שמות:

חכמת אדם תאיר פניו. ר' לוי בש"ר שמעון בן מנסיא תפוח עקבו של אדה"ר מכהה גלגל חמה, ואל תתמה בנוהג שבעולם אדם עושה שני דיסקרין אחד לו ואחד לבן ביתו, של מי נאה לא שלו, כך אדם הראשון נברא לתשמישו של הקב"ה וגלגל חמה נברא לתשמישן של בריות, לא כ"ש שיהא תפוח עקבו מכהה גלגל חמה וקלסתר פניו לא כ"ש. ועוז פניו ישונא בשעה שאמר האשה אשר נתתה עמדי אף הקב"ה שנה פניו וטרדו מגן עדן דכתיב וישלחהו ה' אלקים מגן עדן.

דבר אחר מי כהחכם אלו ישראל דכתיב רק עם חכם ונבון. ומי יודע פשר דבר שיודעים לדרוש התורה במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים טמא. חכמת אדם תאיר פניו, רבי ישבב בשם רבי שמואל בר נחמני אתה מוצא בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו נעשה ונשמע נתן להם מזיו השכינה שנאמר ויצא לך שם בגוים, וכיון שאמרו אלה אלקיך נעשו שונאים להקב"ה הוא שנאמר ועוז פניו ישונא, אף הקב"ה שינה עליהם אכן כאדם תמותון.

דבר אחר מי כהחכם זה תלמיד חכם. ומי יודע פשר דבר בשעה שהוא יודע לפרש משנה. חכמת אדם תאיר פניו בשעה שהוא נשאל ומשיב. ועוז פניו ישונא בשעה שהוא נשאל ואינו משיב, דר' חייא יתיב ומתני מנין שאין ממירין בבכור, צהלין אפוי דבר פדיה, אמר הדין ידע מה אנא מתני. כותי אחד ראה את רבי יהודה בר אלעזר חמתיה אפוי נהירין, אמר הדא גברא מן תלת מלין אית ביה, או מוזיף ברביתא הוא, או מרבי חזירין הוא, או שתי חמר הוא, שמע קליה רבי יהודה ברבי אלעזר אמר תפח רוחיה דההוא גברא דחדא מן תלתיהון לית בי, לא מוזיף ברביתא אנא דכתיב לא תשיך לאחיך, ולא מרבי חזירין אנא דאסיר ליה לבר ישראל למרבי חזירין, דתנינן תמן לא יגדל חזירים בכל מקום, ולא שתי חמר אנא דארבעתא כסי דחמרא דאנא שתי בליל פסחא אנא דחיק רישי מפסחא ועד עצרתא, ר' מנא דחיק רישיה מפסחא ועד החג, ועל מה אפך נהורין א"ל אוריתא היא דמנהרא לי דכתיב חכמת אדם תאיר פניו. ר' אבהו חמתיה תלמידוי אפוי נהורין סלקין אמרין לרבי יוחנן רבי אבהו אשכח סימא, א"ל למה, א"ל דחמיתיה אפוי נהורין, אמר ליה דילמא אורייתא חדתא שמע, סליק לגביה, א"ל מה אורייתא חדתא שמעת, א"ל תוספתא עתיקא, קרא עליו חכמת אדם תאיר פניו.

דבר אחר מי כהחכם זה משה דכתיב ביה עיר גבורים עלה חכם. ומי יודע פשר שפשר את התורה לישראל. חכמת אדם תאיר פניו רבי מנא דשואיב ור' יהושע דסיכני בשם רבי לוי על כל דבר ודבר שאמר הקב"ה למשה היה אומר לו טומאתו וטהרתו, וכיון שהגיע לפרשת אמור אל הכהנים אמר לפניו רבון העולמים אם נטמא במה היא טהרתו ולא השיבו, נתכרכמו פניו של משה, הה"ד ועוז פניו ישונא, כיון שהגיע לפרשת פרה אמר הקב"ה למשה אותה אמירה שאמרתי לך אמור אל הכהנים ואמרת לפני רבון העולמים נטמא במה היא טהרתו ולא השיבותיך זו היא טהרתו ולקחו לטמא:

אני פי מלך שמור. אמר להם רוח הקדש משביע אני עליכם שאם תגזור עליכ מלכות הרביעית גזרות קשות אל תמרדו עליה בכל דבר שהיא גוזרת עליכם, אלא אני פי מלך שמור כל דבר שהיא על דברת, אבל אם תגזור עליכם לבטל את המצוה ואת התורה אל תשמעו. אני פי מלך שמור בכל דבר שהיא צריכה, אבל על דברת שבועת אלקים אל תבהל מפניו תלך למה שאין מבטלין אתכם מן המצות אלא שתכפרו בהקב"ה, וכן עשו חנניה וחבריו בשעה שהעמיד נבוכדנאצר את הצלם, א"ל מה אתה סבור שאתה משליך אותנו לתוך כמבשן האש ואין הקב"ה מציל אותנו בין מציל בין אינו מציל אין אנו משתחוים לצלם שנאמר אלהנא די אנחנא פלחין יכיל לשיזבותנא מן אתון נורא יקידתא, א"ל כל מה שתגזור עלינו ארנוניות ומסים וגלגליות אנו שומעים לך ועל דברת שבועת האלקים אין אנו שומעין, כיון ששמע כך התחיל קוצף שנאמר באדין נבוכדנאצר התמלי חמא (ורגז), וכיון שהסיקו את הכבשן השליכו אותם שם אסורים שנאמר וגובריא אלין כפיתו, וכיון שירדו לכבשן תלו עיניהם להקב" ואמרו רבון העולמים אתה יודע שלא בטחנו במעשינו אלא בשמך לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד, והרי הרשע הזה כנס כל הלשונות למה יאמרו הגוים וגו', מיד בקשו המלאכים לירד ולהתירן, אמר להם הקב"ה וכי על שם אחד מכם ירדו על שמי ירדו, אני ארד ואתירם, ה' מתיר אסורים, מיד ירד הקב"ה והתירן והציף הכבשן והעלה אותו והשוהו לארץ שהיה עמוק, א"ל המלאך צאו מכאן שהרי התיר אתכם הקב"ה, א"ל אין אנו יוצאים אלא ברשות נבוכדנאצר שלא יאמר ברחו מהכבשן, אני פי מלך שמור, ברשותו הושלכנו לכאן וברשותו אנו יוצאים, כיון שבא נבוכדנאצר ראה אותם ותמה התחיל צווח להם שנאמר ענה ואמר שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא עלאה פוקו, סוקו ואייתו אין כתיב כאן מכאן שנעשה הכבשן שוה לארץ. ממי למדו מנח דכתיב בא אתה וכל ביתך אל התבה, וכתיב צא מן התבה, כשם שלא נכנסתי אלא ברשות כך איני יוצא אלא ברשות.

דבר אחר אני פי מלך שמור אני פי מלך מלכי המלכים אשמור, אותו שכתוב בו שמע ישראל ה' אלקינו. על דברת וידבר אלקים את כל הדברים האלה, שבועת לא תשא:

אל תעמוד בדבר רע. תנן הפותח פותח בדבר טוב, בברכות קורא ומפסיק, בקללות קורא ואינו מפסיק, אלא אחד קורא את כלם. למה אין מפסיקין בקללות, רבי יוסי אומר אל תעמוד בדבר רע, רבי יהושע אומר עמו אנכי בצרה, אמר הקב"ה אינו בדין שיהיו בני מתקללין ואני מתברך, לוי בר בוטא הוה מגמגם בארוריא, אמר ליה רב הונא לית אינון קללות תוכחות אינון כו' (במדרש). שומר מצוה לא ידע דבר רע (כתוב ברמז תתל"ב). א"ר חנינא בר אידי כל העושה מצוה אחת כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות, שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע, רב אשי ואיתימא רב חנינא בר פפא אמר אפילו הקב"ה גוזר גזרה הוא מבטלה שנאמר באשר דבר מלך שלטון וסמיך ליה שומר מצוה וגו'.

דבר אחר שומר מצוה לא ידע דבר רע זה אהרן, שנאמר ומפתח אהל מועד לא תצאו יומם ולילה שבעת ימים, אמר להם משה שמרו שבעת ימי האבל ושמרו את משמרת ה' כשם ששמר הקב"ה שבעת ימים אבל עד שלא הביא את המבול, דכתיב ויהי לשבעת הימים, וכתוב ויתעצב אל לבו, ואין עציבה אלא אבל שנאמר כי נעצב המלך על בנו, אמר לו אהרן למה אמר לך הקב"ה כך, אמר לו (שנאמר) כי כן צויתי:

ועת ומשפט ידע לב חכם. זה משה, יודע היה משה שכבר אמר לו הקב"ה ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי מתקדש אני במי שמכבדני והיה משמש שבעת ימי המלואים [ולא] היה מתירא לומר בי מדת הדין פוגעת לא אעשה, וכיון ששמרו שבעת ימי (האבל) [המלואים] ובא יום השמיני נכנסו נדב ואביהוא להקריב ופגעה בהם מדת הדין ונשרפו, ובא משה וא"ל הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש, והיכן דבר ונועדתי שמ לבני ישראל ונקדש בכבודי, לכך נאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע.

דבר אחר שומר מצוה זה יוסף הצדיק שהיתה אשת פוטיפרע מפתה אותו ושלט ביצרו, אמר לו הקב"ה לא שמעת לה חייך שאני ממליכך והכל נשמעין לך שנאמר ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה וגו', ועליו אמר שלמה באשר דבר מלך שלטון וגו' שומר מצוה לא ידע וגו'. ד"א שומר מצוה זה יהושע, לא ידע דבר רע קול מלחמה במחנה, ועת ומשפט ידע לב חכם זה משה אין קול ענות גבורה. ד"א שומר מצוה זו אסתר שהיתה עסוקה במצות בעור חמץ ולא היתה יודעת ברעתו של המן, ועת ומשפט ידע לב חכם זה מרדכי ומרדכי ידע:

אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח. רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר אין אדם שליט במלאך המות לכלות אותו ממנו, ואין רוח אלא מלאך שנאמר עושה מלאכיו רוחות, ר' נחמיה אומר אין אדם שליט במלכיות לכלותן מן העולם, ואין רוח אלא מלכיות שנאמר וארו ארבע רוחי שמיא, ר' אלעזר בן יעקב אמר אין אדם שליט בנפשו לכלות אותה ממנו למה שכללה הקב"ה בכל הגוף, שאילו נתנה באבר אחד כשהיה בא לאדם צרה היה חותך אותו אבר ומת. ואין משלחת במלחמה אין אדם יכול לומר בשעת שהוא נוטה למות הרי אני משלח עבדי תחתי, אמר רבי שמעון בן חלפתא אין אדם יכול לעשות כלי זיין ולהנצל ממלאך המות כענין שנאמר ויעש שלח לרוב ומגנים. ואין שלטון ביום המות אין אדם שליט לומר תמתינו לי עד שאעשה חשבונות ועד שאצוה לביתי ואח"כ אני בא, לכך נאמר ואין שלטון ביום המות:

מעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו והיתה אחת נשואה בעיר אחת ואחת היתה נשואה בעיר אחרת, בקש בעלה של אחת מהן לקנא לה ולהשקותה מי המרים בירושלים. הלכה לאותה העיר שהיתה אחותה נשואה שם, אמר לה אחותה מה ראית לבא לכאן, אמרה לה בעלי מבקש להשקות אותי מים המרים, א"ל הואיל ואנו דומות זו לזו אני הולכת תחתיך ושותה, אמרה לה לכי, מה עשתה לבשה בגדי אחותה והלכה תחתיה ושתתה מים המרים ועמדה בהם וחזרה לבית אחותה, יצאה שמחה וחבקה אותה ונשקו זו לזו והריחה במים המרים ומיד מתה, לקיים מה שנאמר ואין משלחת במלחמה:

ואין שלטון ביום המות. רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי חצוצרות שעשה משה במדבר כיון שנטה למות גנזן הקב"ה שלא יהא אדם תוקע בהם והם באין אצלו שנא הקהילו אלי את כל ראשי שבטיכם, לקיים מה שנאמר ואין שלטון ביום המות, אף דוד כתיב ביה ויקרבו ימי דוד למות, ימי המלך דוד אין כתיב כאן אלא ימי דוד, אף יעקב כשנטה למות השפיל עצמו לפני יוסף שנאמר אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תקברני במצרים:

עת אשר שליט האדם באדם לרע לו. אין לך מתחייב ע"י אדם אלא אדם כיוצא בו, א"ר אחא אפילו מקל אפילו רצועה מתחייבין על ידי אדם שנאמר שופך דם האדם:

ובכן ראיתי רשעים. זה טיטוס הרשע שנטל את הפרכת ועשאו כמין גורגתני והביא כל הכלים שבמקדש והניחם בו והושיבו בספינה לילך ולהשתבח בעירו שנאמר ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר, אל תקרי קבורים אלא קבוצים, אל תקרי וישתכחו וישתבחו, ואיבעית אימא קבורים ממש דאפילו מילין דמטמרן מגליין להון.

דבר אחר ובכן ראיתי רשעים קבורים, וכי יש רשעים קבורים באים ומהלכים, אלא א"ר סימון אלו הרשעים אלו הרשעים שהם מתים וקבורים בחייהם שנאמר כל ימי רשע הוא מתחולל [מת וחלל], ואתה חלל רשע].

דבר אחר מדבר בגרים שהם באים ועושים תשובה, וממקום קדוש יהלכו ממקום שישראל מהלכים ונקראים קדושים. וישתבחו בעיר שהם משכחים מעשיהם הרעים.

דבר אחר וישתבחו בעיר שהם משתבחים במעשיהם הטובים. גם זה הבל אין זה הבל שעובדי אלילים רואים אותם היאך הם באים ומתגיירים ואינם מתגיירים גם זה הבל:

אשר חוטא עושה רע מאת ומאריך לו. אמר שלמה לפי שאין אתה גובה מן הרשעים הם מרבים רשע בעולם, (כי) [אשר] אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה, א"ל משה רבך אמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ואתה אומר כן, א"ל יודע אני שסופן של רשעים לרע וסופן של צדיקים לטוב, אלא שידעו העולם שאין אתה מאריך להם אלא לשלם להם שכר מצוה שעשו בעוה"ז כי גם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי האלקים. וטוב לא יהיה לרשע, אמר ליה ממדת הטוב שהייתי (חייב) [מטיב] לרשעים בעולם הזה את יודע מה מתוקן לצדיקים לעתיד לבא, וכן אתה מוצא בעשו שלא ירש העולם הזה אלא בשביל מצוה אחת כבוד אב, ומפני שלשה דברים המקום מאריך לרשעים שמא יעשו תשובה, ושמא עומדים מהם בנים [טובים] ולשלם [להם] שכר מצות שעשו בעולם הזה:

וטוב לא יהיה לרשע. אמר רבי אלעזר כל תלמיד חכם שאינו עומד בפני רבו נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו אינו מתקיים בידו ומשתכח שנאמר וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני האלקים, מורא איני יודע מהו כשהוא אומר ויראת מאלקיך הוי אומר מורא זה קימה, ואימא מוראת רבית ומוראת משקולות, רבי אלעזר פני פני גמר:

יש הבל אשר נעשה על הארץ. דרש רב נחמן בר רב חסדא אשריהם הצדיקים שמגיע אלקים בעולם הזה כמעשה הרשעים בעולם הבא, ואוי לרשעים שמגיע אליהם בעולם הזה כמעשה הצדיקים בעולם הבא:

הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע. שלמה מביט בכל הדורות ורואה דברים שמגיעים לרשעים מגיעים לצדיקים ואמר הכל כאשר לכל, מקרה אחד לצדיק זה אברהם שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו', ולרשע זה נמרוד שהמריד כל באי עולם על הקב"ה זה מת וזה מת הוי מקרה אחד לצדיק ולרשע, לטוב ולטהור ולטמא. לטוב זה דוד שנאמר וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי, ולטמא זה נבוכדנאצר זה בנה יסודות בית המקדש ומלך ארבעים שנה וזה החריב בית המקדש ומלך ארבעים שנה, ולזובח זה שלמה שכתוב בו ויזבח שלמה את זבח השלמים, ולאשר איננו זובח זה ירבעם שבטל את ישראל שלא לעלות לירושלים, זה מלך אחר זה.

דבר אחר לצדיק זה נח, רבי פנחס בשם רבי יוחנן בשם רבי יוסי הגלילי נח כשהוא יוצא מן התיבה הכישו הארי ושברו. ולרשע זה פרעה נכה בשעה שבקש לישב על כסא שלמה לא היה יודע מנגנון שלו והכישו הארי, זה מת צולע וזה מת צולע, לזובח זה יאשיהו שנאמר וירם יאשיהו לבני העם צאן, ולאשר איננו זובח זה אחאב, זה מת בחצים וזה מת בחצים. לטוב זה משה שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא, ולטהור זה אהרן שמטהר עונותיהם של ישראל ולחוטא אלו מרגלים, אותם לא נכנסו לארץ ומשה ואהרן לא נכנסו לארץ. הנשבע זה צדקיהו שנאמר וגם במלך נבוכדנאצר מרד אשר השביעו באלקים, כאשר שבועה ירא זה שמשון דכתיב ויאמר להם שמשון השבעו לי פן תפגעו בי אתם, זה מת בניקור עינים וזה מת בניקור עינים.

דבר אחר כטוב אלו בניו של אהרן כחוטא זה קרח ועדתו, אלו מקריבין ונשרפין ואלו מקריבין ונשרפין. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה למה קנסת מיתה על אדם הראשון א"ל מצוה קלה צויתיו ועבר על צוויי, א"ל רבש"ע והלא משה ואהרן שקיימו כל התורה מאל"ף ועד תי"ו למה קנסת עליהם מיתה, אמר להם מקרה אחד לצדיק ולרשע:

כי מי אשר יחבר אל כל החיים, א"ר יוחנן יבחר כתיב [מי יבחר יצ"ט מיצה"ר אלו צדיקים מי יבחר יצה"ר מיצ"ט אלו הרשעים]. אל כל החיים יש בטחון שכל זמן שאדם חי יש בו בטחון ותקוה לעשות תשובה, וכיון שמת אבדה תקותו, מה טעם במות אדם רשע תאבד תקוה:

כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת, בעולם הזה מי שהוא כלב יכול ליעשות ארי, ומי שהוא ארי אינו יכול ליעשות כלב. אדרינוס שחיק עצמות אמר ליה לרבי יהושע בן חנניה אנא טב ממשה רבך, אמר ליה למה, אמר ליה דנא חי והוא מת דכתיב כי לכלב חי וגו', אמר ליה את גזור דלא ידליק נורא ברומי שלשה ימים, א"ל אין, מיד גזר ואמר דלא ידליק נורא ברומי, ברמשא קדמא סלקון מטיילא על אגר פלטין דידיה ורבי יהושע בן חנניה עמיה, תלא אפוי וחמא תננא סלקא מן זווי רחיקא, אמר ליה למה דין תננא, אמר ליה את אשכח דוכסא באיש ועל אסיא למיבדקיניה ואמר לא אפשר עד דשתי חמימי, תלא אפוי וחמא תננא בזוו אחריתי, אמר ליה תננא למה, א"ל את משכח איפרכיא באיש ועאל אסיא למבדקיניה ואמר לא אפשר עד דמיחם בלגין אמר תפח רוחיה דההוא גברא, עד דהוא גבן בחייה לא קמת גזרתיה אפילו חד יומא, ברם משה רבינו משעה שכתב לנו התורה לא תבערו אש חמיתא יהודאי מדליק נורא בשבתא. א"ל מה קשי לענא דתרעי בין שבעין דובין, אמר ליה חציף ההוא נטורא דהוא נטר ליה מכלהון:

כי החיים יודעים שימותו. רבי חייא ורבי יונתן הוו מסגו ביני קיברי הוה קא גרר אתכלתא דרבי יונתן על קברא, אמר ליה רבי חייא סלקיה דלא לימרו למחר הם באים אצלנו ועכשיו הם מחרפים אותנו, אמר ליה ומי ידעי והכתיב כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה, א"ל אם קרית לא שנית ואם שנית לא שלשת ואם שלשת לא פרשו לך, כי החיים יודעים שימותו אלו הצדיקים שאפילו במיתתם קרואים חיים שנאמר ובניהו בן יהוידע בן איש חי, וכי בניהו בן איש חי וכולי עלמא בני מיתי נינהו, אלא בן איש חי שאפילו במיתתו קרוי חי, והמתים אינם יודעים מאומה לאו רשעים שאפילו בחייהם נקראים מתים שנאמר ואתה חלל רשע נשיא ישראל. גם אהבתם גם שנאתם, בדור המבול הכתוב מדבר. גם אהבתם שהיו אוהבים לע"א. גם שנאתם שהיו שונאים להקב"ה, גם קנאתם שהיו מקנאים להקב"ה בע"א שלהם כבר אבדה וחלק אין להם לעולם הבא:

לך אכול בשמחה לחמך, רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון פתר קריא באברהם, כשחזר מן העקדה אמר שמא ח"ו נמצא בו פסול ולא נתקבל קרבני, יצאה בת קול ואמרה לו לך אכול בשמחה לחמך, ובשעה שהתינוקות מתפטרים מבית רבן בת קול אומרת להם לך אכול בשמחה לחמך, ובשעה שהצדיקים נפטרים המלאכים מקדימין ואומרין להם לך אכול בשמחה לחמך:

בכל עת יהיו בגדיך לבנים. תנן התם רבי אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך, שאלו תלמידיו את רבי אליעזר וכי אדם יודע אי זה יום ימות, אמר להם וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה, ואף שלמה אמר בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים, אריב"ז למלך שזמן לעבדיו ולא קבע להם זמן, פקחים שבהם קשטו את עצמם וישבו על פתח בית המלך, אמרו כלום חסר בבית המלך, טפשים שבהם הלכו למלאכתם אמרו כלום יש סעודה שאין בה טורח, פתאום בקש המלך את עבדיו, פקחים שבהם נכנסו לפניו כשהם מקושטים, טפשים נכנסו מלוכלכים, שמח המלך לקראת הפקחים וכעס לקראת הטפשים, אמר הללו שקשטו עצמן לסעודה ישבו ויאכלו והללו שלא קשטו את עצמן יעמדו ויראו. זיוותאי חתנו של רבי אמיר אומר אף הם נראים כשמשים, אלא אלו ואלו יושבים הללו אוכלים והללו רעבים, הללו שותים והללו צמאים, שנאמר לכן כה אמר ה' הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו.

דבר אחר בכל עת יהיו בגדיך לבנים זה ציצית, ושמן על ראשך אל יחסר אלו תפילין:

ראה חיים עם אשה, בני רבי בשם עדה קדושה אמרו קנה לך דברי אומנות עם דברי תורה, מ"ט ראה חיים זו תורה, עם אשה זו אומנות, ולמה קורין אותה עדה קדושה שהיו משלשין את היום, שליש לתורה, שליש לתפלה, שליש למלאכה, וי"א על שהיו יגעים בתורה בימות החורף ובמלאכה בימות הקיץ, רבי יצחק בן אלעזר קרי ליה לרבי שמלאי ורבי ברקאי עדה קדושה, ולמה קוראים נחום איש קדש קדשים שלא הביט בצורת מטבע כל ימיו, ולמה קראו רבי רבינו הקדוש ששלא הביט במילתו מימיו, אנטונינוס אמר ליה לרבינו כד גזר אסתכל בהדא גזרתי. אמר ליה בשלי לא הסתכלתי מימי בדידך אסתכל:

כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, עשה תשובה עד שאתה בכחך, עד שהנר דולק תן לו שמן עד שלא יכבה הנר, כבה הנר אין השמן מועיל כלום:

כי אין מעשה וחשבון וגו' בשאול אשר אתה הולך שמה. [ר' בון מסרס הדין קרייא, אם יודע אתה שאין מעשה וחשבון בשאול, כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה]:

שבתי וראה תחת השמש, מדבר ביעקב, לא לקלים המרוץ, אתמול וישא יעקב רגליו, והיום ויאסוף רגליו, ולא לגבורים המלחמה אתמול ויגש יעקב ויגל את האבן כאדם שמעביר פקק מן הצלוחית, והיום וישאו בני ישראל את יעקב אביהם אפילו כלי קטן אינו יכול לסבול. ולא לחכמים לחם, אתמול ויזבח יעקב זבח בהר, והיום שובו שברו לנו מעט אכל. לא לנבונים עושר, אתמול ויפרץ האיש מאד מאד מלמד שנפרצה לו פרצה מעין דוגמא של העולם הבא, והיום אמר לו יוסף וכלכלתי אותך שם. לא ליודעים חן, אתמול ידעתי בני ידעתי יודע אני מעשה ראובן בבלהה ומעשה יהודה בתמר, והיום מפייס ליוסף אם נא מצאתי חן בעיניך. (בירמיה רמז רפ"ד).

דבר אחר לא לקלים המרוץ זה עשהאל שנאמר ועשהאל קל ברגליו, כיון דמטא שעתא ויכהו אבנר אל החמש. ולא לגבורים המלחמה זה אבנר, דאמר רבי איסא נוח לו לאדם לזוז כותל של שש אמות מלזוז רגל אחד של אבנר, וכיון דמטא שעתא הכמות נבל ימות אבנר, לא לחכמים לחם זה שלמה דכתיב ויהי לחם שלמה ליום וגו', וכיון דמטא שעתא חנוני חנוני אתם רעי. לא ליודעים חן זה יהושע, דאמר רבי איסא ששה דברים דבר יהושע בפני רבו ולא נגמל חסד בעיניו, ואלו הם אחד במנוי זקנים וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אדוני משה כלאם, אמר לו המקנא אתה לי הלואי אתה כיוצא בי הלואי כל ישראל כיוצא בך שנאמר ומי יתן כל עם ה' נביאים, ואחד במעשה העגל קול מלחמה במחנה, אמר ליה משה ליהושע אדם שהוא עתיד לנהוג שררה על ששים רבוא אינו יודע להבחין בין קול לקול.

דבר אחר מדבר במשה לא לקלים המרוץ אתמול היה עולה לרקיע כנשר ועכשיו הירדן חבל של אמה איננו עובר, ולא לגבורים המלחמה אתמול מלכי צבאות ידודון ידודון אפילו מלכיהון דמלאכיא אפילו מיכאל אפילו גבריאל מרתתין לפניו, ועכשיו כי יגורתי מפני האף והחמה. לא לחכמים לחם אתמול היה עשוי קומסקלטור של פלטין של פרעה והיום קראו לו ויאכל לחם, לא לנבונים עושר אתמול היה מסיח כעשיר שוב מחרון אפך, סלח נא, למה ה' יחרה אפך, ועשיו מסיח כרש ואתחנן מתנת חנם. גם לא ליודעים חן, אתמול היה יודע היאך לרצות בוראו קומה ה', שובה ה', ועכשיו משהתחנן לו נאמר לו הן קרבו ימיך:

גם לא ידע האדם את עתו כדגים (הנאספים) [שנאחזים] במצודה רעה, מאי מצודה רעה, אמר ריש לקיש זה חכה:

עיר קטנה ואנשים בה מעט, אמר רמי בר אבא עיר קטנה זה הגוף, ואנשים בה מעט אלו האברים, ובא אליה מלך גדול זה יצר הרע, ומצא בה (ילד) [איש] מסכן חכם זה יצר הטוב, ובנה עליה מצודים גדולים אלו עונות, ומלט הוא את העיר בחכמתו אלו תורה ומעשים טובים. ואדם לא זכר את האיש המסכן לית דמדכר ליה ליצר הטוב.

דבר אחר עיר קטנה זה העולם, ואנשים בה מעט זה דור המבול, ובא אליה מלך גדול זה הקב"ה. ובנה עליה מצודים גדולים עקמן וכמנן, ומצא בה איש מסכן חכם זה נח, ומלט הוא את העיר בחכמתו שנאמר ויקח מכל הבהמה הטהורה. ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה לית אתון מנהרין ליה אנא מנהר ליה שנאמר ויזכור אלקים את נח.

דבר אחר עיר קטנה זה מצרים. ואנשים בה מעט אלו אחי יוסף, ובא אליה מלך גדול זה יוסף, ובנה עליה מצודים גדולים, אמר להם מרגלים אתם, ומצא בה איש מסכן חכם זה יהודה, ומלט הוא את העיר בחכמתו ויגש אליו יהודה.

דבר אחר עיר קטנה זה המדבר, ואנשים בה מעט זה דור המדבר, ובא אליה מלך גדול זה הקב"ה. ובנה עליה מצודים גדולים הרף ממני ואשמידם. ומצא בה איש מסכן חכם זה משה שנאמר עיר גבורים עלה חכם. ומלט הוא את העיר בחכמתו למה ה' יחרה אפך בעמך. ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה אם אדם לא זכרו אני זוכרו שנאמר ויזכור ימי עולם משה (עבדו) [עמו] ד"א עיר קטנה זו מצרים, ואנשים בה מעט אלו המצריים, ובא אליה מלך גדול זה פרעה. ובנה עליה מצודים גדולים אלו חלומותיו, ומצא בה איש מסכן חכם זה יוסף אין נבון וחכם כמוך, ומלט הוא את העיר בחכמתו שנאמר וחמש את ארץ מצרים. ואדם לא זכר ולא זכר שר המשקים, אמר הקב"ה אתם לא הזכרתם אותו אני אזכור אותו ויהי מקץ וגו':

וחכמת מסכן בזויה, וכי ר' עקיבא וחבריו עשירים שנשמע את דבריהם והלא הם גזרו על הצבור והם מקיימין, אלא מהו וחכמת מסכן, שממסכן מדברי תורה שמלמד לאחרים והוא בעצמו אינו מקיים לפיכך דבריו אינם נשמעים, מזרזין לאחרים לא תלוו ברבית והם מלוין ברבית:

דברי חכמים בנחת נשמעים. אלו הדרשנים, מזעקת אלו המתורגמנין.

דבר אחר זה עמרם ובית בו שאמרה לו בתו אבא גזרותיך קשין משל פרעה. מזעקת אלו דתן ואבירם:

טובה חכמה, זה חכמתו של יעקב. מכלי קרב של עשו, מה עשה זיינם מבפנים והלבישם לבנים מבחוץ והתקין עצמו לשלשה דברים, לתפלה הצילני, לדורון ותעבור המנחה, למלחמה והיה המחנה הנשאר לפליטה:

דבר אחר טובה חכמה עם נחלה זה משה. מכלי קרב זה שלמה אף על פי שעשה שלמה עשר מנורות עשרה שלחנות לא היו מקריבים אלא בכלים שעשה משה. חליל שבמקדש של משה היה של קנה היה ונשבר ותקנוהו [ולא] היה קולו ערב כמות שהיה וחזרו ונטלוהו וחזר כמות שהיה, צלצל שבמקדש של משה היה ושל נחשת היה ונשבר ותקנוהו ולא היה קולו ערב כמות שהיה וחזרו ונטלוהו וחזר לכמות שהיה, מכתשת שבמקדש של משה היתה, נשברה ותקנוה ולא היתה מפטמת כמו שהיתה וחזרו ונטלוהו וחזרה לכמות שהיתה. אלו שני כלים שנשברו בבנין ראשון ולא היה שולט בהם חלודה דכתיב נחשת ממורט, וכתיב וכלי נחשת מוצהב וכתיב שנים חמודות כזהב, תרין אמוראין חד מנהון (כתיבין) [אמר כל אחד ואחר שקול כתרין] דדהב, וחד אמר תין מנהון (דתרין) [כחד] דדהב. מגריפה, רב ושמואל חד אמר י' נקבים הוו בה וכל אחד ואחד היה מוציא [עשרה מיני זמר, נמצאת כולה] היתה מוציאה אלף מיני זמר. תנא ה' קולות היו נשמעים מיריחו, מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז. וי"א אף קולו של כהן גדול בשעה שהיה מזכיר את השם בכנויו. מיריחו היו מריחין ריח פטום הקטרת, רבי אלעזר אומר עזים היו בבית אבא (כהני מדבר) [בהרי מכוור] והיו מתעטשות מריח הקטרת. אמר רבי חייא כתוב אחד אומר בנבל עשור, וכתוב אחד אומר אודך בכנור, הא כיד אלא הוא נבל הוא כנור, אלא נימין יתרין היו בין זה לזה. אמר רבי חייא למה נרא שמו נבל על שם שהיה מנבל כל מיני זמר, (רב הונא בשם ר' יוסיף ע"י שהיה וכו'). תני ר' שמעון בן גמליאל שילוח היה מוציא מים כאיסר אחד באו (ונסכינהו והלכו המים) והרחיבוהו ונתמעטו החזירוהו לכמות שהיה ונתרבו מימיו. ד"א טובה חכמה זו סרח בת אשר שנאמר ותבא אל כל העם בחכמתה מכלי קרב שביד יואב (כתוב בשמואל ברמז קנ"ב):

וחוטא אחד וגו' זה עשו וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה מפני הבושה. יראה אדם עצמו כאלו חציו זכאי וחציון חייב, עשה מצ ות אחת אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שעשה זה אבד ממנו טובה הרבה, ר' אלעזר ב"ר שמעון אומר לפי שהעולם נדון אחר רובו והיחיד נדון אחר רובו עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה בשביל חטא יחידי שעשה זה אבד ממנו ומן העולם טובה הרבה, רשב"י אומר אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה אבד את כל הראשונות שנאמר צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו, ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו את רשעו שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו:

זבובי מות יבאיש, אמר רבא יצר הרע דומה לזבוב ויושב על שני מפתחי הלב שנאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח:

לב חכם לימינו, שנו רבותינו שתי כליות יש לו לאדם, אחת יוצעתו לטובה, ואחת יועצתו לרעה, מסתברא דטוב לימינו שנאמר לב חכם לימינו. לב חכם לימינו זה יעקב שנאמר ויקם יעקב וישא את בניו וגו'. ולב כסיל לשמאלו זה עשו שנאמר ויקח עשו את נשיו ואחר כך את בניו.

דבר אחר לב חכם לימינו אלו הצדיקים שהוגים בתורה שנתנה בימין. ולב כסיל לשמאלו אלו הרשעים שנותנים לבם להתעשר שנאמר בשמאלה עושר וכבוד.

דבר אחר לב חכם לימינו זה משה. ולב כסיל לשמאלו אלו בני ראובן ובני גד שעשו העיקר טפל, אבל משה אמר בנו לכם ערים לטפכם ואחר כך וגדרות לצאנכם:

אם רוח המושל תעלה עליך, מדבר בנח, אמר נח כשם שלא נכנסתי אלא ברשות כך איני יוצא מן התבה אלא ברשות, בא אל התבה ויבא נח, צא מן התבה ויצא נח. אמר רבי יודן בר אלעאי אלו הייתי שם הייתי שוברה ויוצא לי, אלא אמר נח כשם שלא נכנסתי אלא ברשות כך איני יוצא אלא ברשות:

ראיתי עבדים על סוסים, זה נבוכדנאצר שהחריב את בית המקדש ולא נכנס לתוכו שהיה מתירא, מה עשה מיכאל ירד ואחז בסוסו והכניסו לתוך קדש הקדשים, ורח הקדש אומרת ראיתי עבדים על סוסים זה נבוכדנאצר, ושרים הולכים כעבדים זה מיכאל שנאמר כי אם מיכאל שרכם.

דבר אחר ראיתי עבדים והמדנים מכרו אותו אל מצרים, אמר רבי אבין הלוי בר חמא (בין) [בני] האמה מוכרין (ובין) [ובני] העבד קונים בין אלו ובין אלו נמכר יוסף:

חופר גומץ בו יפול. אתה מוצא במחשבה שחשבו המצרים לאבד את ישראל בה אני מאבדם (כתוב בירמיה רמז שי"ט):

ופורץ גדר ישכנו נחש, שנו רבותינו לא ישא אדם ויתן עם המינים ואין מתרפאין מהם אפילו לחיי שעה, ומעשה בבן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל שנשכו נחש כו' אמר ליה ישמעאל אחי הנח לי ואביא לך מקרא מן התורה שהוא מותר, לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצאה נשמתו, קרא עליו רבי ישמעאל אשריך בן דמא שגופך טהור ויצאת נשמתך בטהרה ולא עברת על דברי חבריך כו' (שהיו אומרים), ופורץ גדר ישכנו נחש, אומר לנחש מפני מה אתה מצוי בין הגדרות א"ל מפני שפרצתי גדרו של עולם:

אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל. אמר רבי אמי אם ראית דור ששמים קהין עליו כברזל, בשביל מעשיהם שהם מקולקלים, מאי תקנתיה יגדיל ברחמים שנאמר וחילים יגבר, ויתרון הכשיר וכ"ש היכא דהוכשרו מעשיהם מעיקרא. אמר ריש לקיש אם ראית למיד שתלמודו קהה עליו כברזל, משום משנתו שאינה סדורה לו שנאמר והוא לא פנום קלקל, מאי תקנתיה ירבה בישיבה שנאמר וחילים יגבר, ויתרון הכשיר חכמה, כל שכן היכא דסדורה לו משנתו מעיקרא, ריש לקיש הוה מסדר מתניתא ארבעים זימנין כנגד ארבעים יום שנתנה בהם התורה ועייל לקמיה דרבי יוחנן. אמר רבא אם ראית תלמיד שתלמודו קהה עליו, בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים שנאמר והוא לא פנים קלקל, מאי תקנתיה ירבה עליו רעים שנאמר וחילים יגבר, ויתרון הכשיר חכמה, כ"ש דהוכשרו מעשיו לפני רבו מעיקרא:

אם ישוך הנחש בלא לחש, אמר רבי אמי אם ראית דור שהשמים משתחנין עליו כנחשת מלהוריד טל ומטר בשביל לוחשי לחישות שאין באותו הדור. מאי תקנתן ילכו אצל מי שיודע ללחוש, וכל מי שיודע ללחוש ואינו לוחש מה הנאה יש לו, ואם לחש ועלתה בידו והגיס דעתו מביא אף לעולם שנאמר מקנה אף על עולה. אמר רבא שני ת"ח הדרים בעיר אחת [ואין] נוחין זה לזה בהלכה מתקנאין באף ומעלין אותו שנאמר מקנה אף על עולה. ריש לקיש אמר לעתיד לבא מתקבצין כל החיות אצל הנחש ואמים לו ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך, א"ל ומה יתרון לבעל הלשון, ומפני מה אתה נושך באבר אחד וכל האברים מרגישין, א"ל ולי מה אתם שואלים, אמרו לבעל הלשון שהוא עומד כאן והורג ברומי, ומפני מה אתה הולך ושותת לשונך אמר להם היא גרמה לי, ומפי מה אתה מצוי בין הגדרות וכו' (לעיל):

אי לך ארץ שמלכך נער, עד מתי יושבים בדין עד זמן סעודה, אמר רב חמא מאי קראה אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו, אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה של תורה ולא בשתית יין:

בעצלתים ימך המקרה, א"ר אלעזר בשביל עצלות שהיה בהם בישראל שלא עסקו בתורה נעשו שונאים של הקב"ה [מך] שנאמר המקרה, ואין מקרה אלא הקב"ה שנאמר המקרה במים, ואומר ואם מך הוא, ואין מך אלא עני שנאמר ואם מך הוא ההוא דהוה קאמר ואזיל היא ניימא ודיקולא שפיל, א"ל שמואל לרב יהודה שיננא קרא כתיב בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלף הבית.

דבר אחר בעצלתים ימך המקרה מי גרם לאשה הזאת שהיא שופעת דמים, על ידי שהיא מתעצלת לבדוק את עצמה אם טמאה היא אם לאו, לפי ששנו רבותינו היד המרבה לבדוק בנשים משובחת. מעשה בשפחתו של רבן גמליאל שהיתה מפנה חביות לבית החביות והיתה בודקת עצמה על כל חבית וחבית, באחרונה בדקה עצמה ונמצאת טמאה ונתירא רבן שמעון בן גמליאל לומר שמא נטמאו כל הטהרות, קרא לה רבן גמליאל אמר לה לא היית בודקת עצמך, אמרה לו חייך אדוני שהייתי בודקת עצמי על כל חבית וחבית ובאחרונה נמצאתי טמאה, הוי על ידי שהאשה מתעצלת היא שופעת דמים, ואין המקרה אלא דמים שנאמר את מקורה הערה. ובשפלות ידים ידלף הבית ואשה כי יזוב וגו':

גם במדעך מלך אל תקלל, מלך שבדורך אל תקלל. ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר, עשיר שבדורך אל תקלל. כי עוף השמים יוליך הקול, אמר רבי ירמיה זה העורב חכמת טיאורין, ובעל כנפים יגיד דבר, משום אזנים לכותל. כתיב כי אם ה' יגפנו, אמר ליה הקב"ה גם במדעך מלך אל תקלל וכו' (כתוב בשמואל ברמז קל"ח). אמר רבי אבין לא במדע שנתתי לך יותר מחיה ועוף ובהמה תהא מחרף ומגדף לפני, בראתי לך שתי עינים ולה שתי עינים, לך שתי אזנים ולה שתי אזנים דמיתיך להם נמשל כבהמות נדמו שתקתים פני כבודך, כמה טובות עשיתי לך ואין אתה מבין אדם ביקר ולא יבין,

דבר אחר גם במדעך מלך אל תקלל מלכו של עולם, אל תקלל עשיר עשירו של עולם. כי עוף השמים יוליך את הקול, אמר רבי לוי יש קול יוצא לטובה וישמע ה' את קול דבריכם ויאמר היטיבו וגו'. יש קול יוצא לרעה וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף. ובעל כנפים יגיד דבר, א"ר אבא בשעה שהאדם ישן, הגוף אומר לנשמה, והנשמה לנפש, והנפש למלאך, והמלאך לכרוב, וכרוב לבעל כנפים, ובעל כנפים יגיד דבר לפני מי שאמר והיה העולם.

דבר אחר גם במדעך מלך אל תקלל זה משה דכתיב ויהי בישורון מלך. אל תקלל עשיר זה משה א"ר חנין מחצב של סנפירינון ברא הקב"ה בתוך אהלו ומשם העשיר משה הה"ד פסל לך הפסולת שלך. כי עוף השמים יוליך את הקול, קול שטס ועולה לשמים. ובעל כנפים יגיד דבר שהוגד לה בסיני הוצא את המקלל. ד"א קולס של מדברי לשון הרע, לפיכך קול של בעלי כנפים מכפר על אותו הקול שנאמר ולקח למטהר שתי צפרים חיות, ובעל כנפים אלו המלאכים שכתוב בהם שש כנפים לאחד:

שלח לחמך על פני המים. מעשה באדם אחד שהיה רגיל בצדקה, נכנס וישב בספינה באת הרוח וטבעה את הספינה ביום וראהו רבי עקיבא ובא להעיד על אשתו שתנשא לאחר והלך אצל ישיבה להעיד עליו ולא הגיע עת לעמוד עד שבא אותו האיש ועמד לפניו, אמר ליה בני לא אתה שטבעת בים, א"ל הן, א"ל ומי העלך, א"ל רבי צדקה שעשיתי, א"ל בני מגין אתה יודע, אמר ליה כשירדתי למקום מצולה שמעתי קול רעש גדול שהיו אומרים זה לזה רוץ ונעלה אותו האיש שהוא בעל צדקה, באותה שעה פתח רבי עקיבא ברוך שבחר בתורה ובדברי חכמים, שכך כתיב שלח לחמך על פני המים וגו':

מעשה בבימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה, ובאת אלמנה אחת ועמדה לפניו א"ל רבי פרנסני, א"ל העבודה שאין בקופה של צדקה כלום, אמרה ליה רבי אם אין אתה מפרנסני נמצאת מאבד אלמנה ושבעה בניה, עמד ופרנסה משלו כדי פרנסתה, לימים חלה בנימין הצדיק והיה מצטער על המטה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא, בנימין הצדיק שקיים אלמנה ושבע בניה ימות לשנים מועטות, באותה שעה בקשו מלאכי השרת רחמים קרעו לקו קקגזר דינו והוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו:

תן חלק לשבעה. רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר הן חלק לשבעה אלו ז' ימי השבת, וגם לשמונה אלו שמונת ימי המילה, רבי יהושע אומר תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי הפסח, וגם לשמונה אלו שמונת ימי החג.

דבר אחר תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי החג. וגם לשמונה הזהר אף בקדושת יום השמיני, רבי יודן בר סימון בשם רבי מאיר אומר אם נתת חלק לשבעת ימי הנדה אתה זוכה לבן ואתה מולו לשמונה, וכן הוא אומר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה, מה כתיב אחריו וביום השמיני ימול, ר' נחמיה אומר תן חלק לשבעה זה דור שמל משה לשבעה, וגם לשמונה זה דור שמל יהושע לשמונה. רבי סימון פתר קירא במלואים תן חלק לשבעה כי שבעת ימים ימלא את ידכם, וגם לשמונה ויהי ביום השמיני:

בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך. תניא רבי יהושע אומר נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו, שנאמר בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך, רבי עקיבא אומר למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקנותו שנאמר בבקר זרע את זרעך, היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו. כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים, אמרו י"ב אלף זוגות תלמידים היו לו לר' עקיבא מגבת ועד אנטיפרס וכלום מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה בזה, והיה העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם, ר' מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ור' אלעזר בן שמוע הן והן העמידו את השעה, תנא כלם מתו בין פסח לעצרת, א"ר חייא בר אבא ואי תימא רב אידי בר אבין כלם מתו במיתה רעה, אמר רב נחמן בר יצחק מאי היא זו אסכרה. רבי דוסתאי ב"ר ינאי אומר בכרת. אם אחרת וזרעת ברביעה ראשונה אל תשב לך ברביעה שניה שמא יבא ברד לעולם ויתקיימו האחרונות, אם אחרת וזרעת ברביעה שניה אל תשב לך ברביעה שלישית שמא יבא שדפון לעולם וישתדפו הראשונות ויתקיימו האחרונות כי אינך יודע אי זה יכשר:

מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ראש השנה בשני בצורת, (והלך ולן בביתו) והקניטתו אשתו, והלך ולן בבית הקברות ושמע שתי רוחות מספרות זו עם זו אמרה אחת לחברתה חברתי בואי ונשוט בעולם ונדע מה פורענות באה לעולם, אמרה לה איני יכולה מפני שאני קבורה במחצלת של קנים, אלא לכי את ומה שאתה שומעת בואי ואמרי לי, הלכה ושטה ובאת ואמרה לה חברתה מה שמעת מאחורי הפרגוד, אמרה לה שמעתי שאומרים כל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו, הלך וזרע ברביעה שניה, של כל העולם כלו לקה ושלו לא לקה, לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע שתי רוחות מספרות וכו' (כדלעיל) עד שמעתי שהזורע ברביעה שניה שדפון מלקה אותו, הלך וזרע ברביעה ראשונה, של כל העולם כלו נשדף ושלו לא נשדף, אמרה לו אשתו מפני מה אשתקד של כל העולם כלו לקה ושלך לא לקה, ועכשיו של כל העולם כלו נשדף ושלך לא נשדף, סח לה כל המאורע, אמרו לא היו ימים מועטים עד שנפלה מריבה בין אשתו של החסיד ובין אמה של זו, אמרה לה בואי ואראך בתך שבורה במחצלת של קנים, לשנה אחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן שתי רוחות שמספרות זו עם זו בואי ונשוט בעולם ונדע מה פורענות עתיד לבא לעולם, א"ל דייך דברים שביני לבינך נשמעו בין החיים. נתת פרוטה לעני שחרית ובא עני אחד ועמד לפניך ערבית אם יש בידך ליתן לו תן לו, ואם לאו פטרהו מיד, ואל תאמר איני נותן כבר נתתי שחרית לאחר כי אינך יודע אי זה יכשר אי זה הגון ובן אבות. אם למדת תורה בעשרך אל תשב [בטל] בשעת עניות, לפי שטוב לאדם שיעשה מעט בדוחק ממאה פעמים ברוחה:

שמח בחור בילדותך. אמר רב הונא עד כאן דברי יצר הרע, מכאן ואילך דברי יצר הטוב, ריש לקיש אמר עד כאן לדברי תורה מכאן ואילך למעשים טובים. א"ר שמואל בר יצחק בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שמטים לצד מינות, אמרו וכי כך שלמה צריך לומר שמח בחור בילדותך וגו', משה אמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ושלמה אמר והלך בדרכי לבך הותרה הרצועה לית דין ולית דיין, כיון שאמר ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט אמרו יפה אמר שלמה:

ודע כי על כל האלה. רבי חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא, רבי חייא אמר ללסטים שברח מפני הקוסטינר אמר ליה המעט בריצה שלא תתיגע בחזרה, רבי שמעון בן חלפתא אומר לאחד ששט על המים אמרו ליה המעט בהליכה שלא תתיגע בחזרה, א"ר יאשיה לאחד שגנב את המכס וכיון דאיתצד אמר ליה אייתא מוכסא. אמר להון הן, אמרו לו מה את סבר דאנן בעיין דהדא זימנא, אנן בעיין דכל זימניא דהוה יליף גנוב מוכסא. ודע כי על כל אלה, אמר רבי לוי לעוף שהוא נתון בכלוב ובא חברו ועמד על גביו אמר לו אשריך מה מזונותיך מצויים לך, אמר במזונותי אתה מסתכל ובמצודה אי אתה מסתכל. ודע כי על כל אלה, משל לבן בליעל שנכנס לחנות אמר אייתי צמידא וחמר טוב וקופר שמן, היה יושב ואוכל ולא היה לו מה לשלם, בקש לצאת התחילו שוברין את שניו:

והסר כעסך מלבך והעבר רעה מבשרך. אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יותנן כל הכועס כל מיני גהינום שולטים בו, ואין רעה אלא גיהנם שנאמר וגם רשע ליום רעה, ולא עוד אלא שתחתוניות שולטות בו שנאמר ונתן ה' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש, אי זהו דבר שמכלה את העינים ומדאיב את הנפש הוי אומר זה תחתוניות:

אמר רב צורבא דרבנן דרתח אורייתא מרתחא ליה שנאמר הלא כה דברי כאש, אמר רב אשי כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם שנאמר וכפטיש יפוצץ סלע, אמר רבינא מיבעי לאינש נפשיה בניחותא דכתיב והסר כעסך מלבך וגו':

כי הילדות והשחרות הבל, אמר רבי יצחק דברים שאדם עושה בילדותו משחרין פניו לעת זקנותו:

וזכור את בוראיך. תנן עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת, ומה למעלה ממך, ולאן אתה הולך, א"ר אבא בר כהנא בשם רבי פסי ורבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי שלשתם דרש רבי עקיבא מתוך תיבה אחת בוראיך, בארך, בורך, בוראך. בארך זה ליחה סרוחה. בורך זה רמה ותולעה. בוראך זה מלך מלכי המלכים הקב"ה. בימי בחורותיך. תני רבי שמעון בן אלעזר [עושה צדקה] עד שאתה מוצא ומצוי לך. עד אשר לא יבאו ימי הרעה אלו ימי הזקנה. והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה. עד אשר לא תחשך השמש זה הפדחת. והאור זה החטם. והירח זה הנשמה. והכוכבים אלו הלסתות. ושבו העבים אחר הגשם זה מאור עיניו של אדם, אמר שמואל האי דמעתא עד ארבעין שנין הדרא. ביום שיזועו שומרי הבית אלו הכסלים והצלעות. והתעותו אנשי החיל אלו השוקים. ובטלו הטוחנות כי מעטו אלו השנים וההמסס. וחשכו הרואות בארובות אלו העינים, אמר ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניה אמאי לא אתית לבי אבידן, אמר ליה טור תלג סחרנוהי גלידין כלב חי לא נבחין טחנוהי לא טחנין, בי רב אמרי עד דלא אבידנא בחישנא. אמר ליה רבי לרבי שמעון בן חלפתא מפני מה לא הקבלנו פנים כדרך שהקבילו אבותי לאבותיך, אמר ליה סלעים נעשו גבוהים, רחוקים נעשו קרובים, קרובים נעשו רחוקים, שתים נעשים שלש, משים שלום בבית בטל. תניא ר' יוסי בן קיסמא אומר טבא תרתי מתלת, ווי לחדא דאזלא ולא אתיא, מאי חיא אמר רב חסדא ינקותא, כי אתא רב דימי אמר ינקותא כלילא דורדא, סיבותא כלילא דחילפי. עד אמר לא ירחק חבל הכסף זה חוט השדרה. ותרץ גולת הזהב זו האמה. ותשבר כד על המבוע זה כרס. ונרוץ הגלגל אל הכור זה פרש שנאמר וזריתי פרש על פניכם. וסגרו דלתים בשוק אלו נקביו של אדם. בשפל קול הטחנה, קורקבן שאינו טוחן, ויקום לקול הצפור שאפילו צפור דרור מגערתו משנתו, כד שמע צפרין מצייצין אמר בלביה ליסטיא אינון. וישחו כל בנות השיר. שרים ושרות דומות עליה כשיחה. גם מגבוה ייראו שאפילו גבשושיות דומות כהרי הררים. והתחתים בדרך אית תמן מחתין ואית תמן מסקין, בשעה שמתהלך בדרך נעשו לו תווהין תווהין. וינאץ השקד זה הקבליבוסת. ויסתכל החגב אלו העגבות. ותפר האביונה זו חמדה.

דבר אחר ויסתכל החגב זו לוז של שדרה. אדרינוס שחיק עצמות שאל לרבי יהושע בן חנניה אמר ליה מהיכן הקב"ה מכין את האדם לעתיד לבא, אמר ליה מלוז של שדרה, אמר ליה מן הן אנת מודיע לי, אייתיה קימוי נתנו במים ולא נמחה, בריחים ולא נמחה, באש ולא נשרף, נתנו על הסדן והכה עליו נחלק הסדן ונבקע הפטיש והלוז לא חסר:

כי הולך האדם אל בית עולמו. מלמד שכל צדיק וצדיק עושין לו מדור לפי כבודו, משל למלך בשר ודם שנכנס הוא ועבדיו למדינה כשהם נכנסים נכנסים בשער אחד, כשהם לנים נותנים לכל אחד מדור לפי כבודו:

והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. תנה לו כמו שנתנה לך, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שחלק בגדי מלכות לעבדיו פקחין שבהם קפלוס ופניחום בקופסא, טפשין שבהם הלכו ועשו בהם מלאכה, לימים בקש המלך את בגדיו פקחים החזירום לו מגוהצים, טפשים החזירום לו מלוכלכים, שמח המלך לקראת פקחין וכעס לקראת טפשין, על פקחין אמר כלי ינתנו לאוצרותיהם וילכו לבתיהם לשלום, ועל טפשין אמר כלי ינתנו לכובס והם יחבשו בבית האסורין, אף הקב"ה על גופן של צדיקים הוא אומר יבא שלום ינוחו על משכבותם, ועל נשמתם הוא אומר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (בשמואל ברמז קל"ד). וסבבו בשוק הסופדים, בני גלילא אמרו עשה דברים לפני מטתך, בני יהודה אומרים עשה דברים אחר מטתך, ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה:

וישוב העפר על הארץ כשהיה, רבי חלקיה ורבי פנחס בשם ר' סימון אימתי תשוב הרוח אל האלהים כששב העפר כשהיה. ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע, רבי שמואל בר נחמני מתני לה בשם רבי אבדימי דמן חיפה לכהן חבר שמסר לכהן עם הארץ כבר תרומה, ואמר לו ראה שאני טהור וביתי טהור וככר שנתתי לך טהורה אם אתה נותנה לי כדרך שנתתיה לך מוטב ואם לאו הריני זורקה לפניך:

וישוב העפר אל הארץ, א"ר אבהו כל הנאמר בפני המת יודע עד שיסתום הגולל, פליגי בה רבי חייא ורבי שמעון פן פזי חד אמר עד שיסתום הגולל, וחד אמר עד שיתעכל הבשל, מאן דאמר עד שיתעכל דכתיב אך בשרו עליו יכאב וגו'. ומאן דאמר עד שיסתום הגולל דכתיב וישוב העפר על הארץ. הנהו קפולאי דהוו קפלי בארעא דרב נחמן בר יצחק, נחר בהון רב אחא בר יאשיה, אמרו ליה לרב נחמן נחר בן גברא, אתא אמר ליה מנו מר, אמר ליה אנא אחי בר יאשיה, אמר ליה ולאו אמר רב מרי עתידי צדיקי דהוו עפרא, אמר ליה ומנו מרי (אמר ליה) לא ידענא ליה, אמר ליה והא קרא כתיב וישוב העפר על הארץ, אמר ליה דאקרייך קהלת לא אקרייך משלי דכתיב ורקב עצמות קנאה, מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין ושאין לו קנאה בלבו אין עצמותיו מרקיבין, חזייה דאית ביה מששא, אמר ליה ליקום מר לגו ביתא, אמר ליה גלית אדעתך דאפילו נביאי לא איקרי לך דכתיב וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם, אמר ליה והא כתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב, אמר ליה ההוא שעה אחת קודם תחית המתים:

דבר אחר וזכור את בוראיך בימי בחורותיך. רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי זכרו את בוראכם עד שבחורותיכם קיימת, עד שברית כהונה קיימת שכתוב ובחור אותו מכל שבטי ישראל לכהן לי, עד שברית לויה קיימת שכתוב בו כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך, עד שברית מלכות קיימת שכתוב בו ויבחר בדוד עבדו, עד שברית ירושלים קיימת שכתוב בו העיר אשר בחרתי בה, עד שברית בית המקדש קיימת הכתיב ועתה בחרתי והקדשתי את הבית הזה, עד שאתה קיים דכתיב ובך בחר ה' אלהיך, עד אשר לא יבאו ימי הרעה ימי הגולה, והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ לא טובה ולא רעה, עד אשר לא תחשך השמש זו מלכות בית דוד שנאמר בו וכסאו כשמש נגדי. והאור זו התורה שכתוב בה כי נר מצוה ותורה אור. והירח אלו סנהדרין, דתניא סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה. והכוכבים אלו הרבנים דכתיב ומצדיקי הרבים ככוכבים. ושבו העבים אחר הגשם, אתה מוצא כל נבואות הקשות והרעות שהתנבא עליהם ירמיה לא באו עליהם אלא לאחר חרבן הבית. ביום שיזועו שומרי הבית אלו משמרות כהונה ולויה. והתעותו אני החיל אלו הכהנים. אמר ר' אבא בר כהנא כ"ב אלף לויים הניף אהרן ביום אחד שנאמר והניף אהרן את הלוים, א"ר חנינא המוראה הזה דבר קל הוא והיה זורקה על הכבש שלשים ושתים אמות באחורי ידיו. ובטלו הטוחנות אלו משניות גדולות כגון משנתו של רבי חייא ומשנתו של בר קפרא. כי מעטו זה התלמוד שהוא בלול בהם. וחשכו הרואות בארובות, אתה מוצא בשעה שגלו ישראל בין עובדי אלילים לא היה אחד מהם יכול לסבור תלמודו, וסגרו דלתים אלו דלתי נחושתן בן אלנתן שהיו פתוחים לרוחה. בשפל קול הטחנה על ידי שלא נתעסקו בדברי תורה, א"ר שמואל בר נחמני נמשלו ישראל כטוחנות הריחים, מה הרחים הזו אינה בטלה לא ביום ולא בלילה, כן ישראל לא יבטלו מן התורה לא ביום ולא בלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה. ויקום לקול הצפור זה נבוכדנאצר, א"ר לוי י"ח שנה היתה בת קול יוצאת ואומרת בפלטין של נבוכדנאצר עבדא בישא זיל ואחריב ביתא דמרך דבני מרך לא שמעין ליה. וישחו כל בנות השיר שעלה ובטל את השיר מן בית המקדש. גם מגבוה ייראו, מגבהו של עולם מתירא אמר לא בעי אלא מצמצמא יתיה כד עבד לסביה. והתחתים בדרך, ר' אבא בר כהנא ורבי לוי"ד אמר חתיתא של דרך נפלה עליו, ורבי לוי אמר [התחיל מתווה תוואים שנאמר כי עמד מלך בבל על אם הדרך וגו']. וינאץ השקד זה נבואתו של ירמיה מקל שקד אני רואה, א"ר אלעזר מה סימנו של שקד משעה שהוא מציץ עד שגומר פירותיו אחד ועשרים יום, כך משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב אחד ועשרים יום. ויסתכל החגב זה צלמו של נבוכדנצר, א"ר יוחנן אשכחית כל דרומיה שתין כו' (כתוב ברמז שמ"ו). ותפר האביונה חזרו. וסבבו בשוק הסופדים זה גלותו של יכניה שהיו מכוסים שחורים מבפנים ומלובשים לבנים מבחוץ. עד אשר לא ירתק חבל הכסף זה שלשלת של יוחסין. ותרוץ גולת הזהב אלו דברי תורה הנחמדים מזהב ומפז. ותשבר כד על המבוע, תרי אמוראי, חד אמר כדו של ברוך על מבועו של ירמיהו, וחד אמר כדו של ירמיהו על מבועו של ברוך מפיו יקרא אלי, ונרוץ הגלגל אל הבור זה בבל שהוא זוטו של עולם. וישוב העפר על הארץ כשהיה, מבבל היו ולבבל חזרו. והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה זה רוח הקדש כיון שנסתלקה רוח הקדש גלו:

ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם. דרש רבא למד דעת את העם דאגמרה בסימני טעמין ואסברה במאי דדמי ליה. ואזן וחקר, אמר עולא אמר רבי אלעזר בתחלה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים, עד שבא שלמה ועשה לה אזנים, אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שתקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצאה בת קול ואמרה לו בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני:

בקש קהלת למצוא דברי חפץ, בקש קהלת לעמוד על עסקי פרה אמר לו כתוב יושר דברי אמת, כבר כתבתי לך על ספרו של יושר הלא היא כתובה על ספר הישר, עשה בישרות עשה באמונה גזרה גזרתי חקה חקקתי אין לך להרהר אחריה זאת חקת התורה.

דבר אחר בקש קהלת לעמוד על מתן שכרן של מצות, הדא הוא דכתיב כי חסד חפצתי, אמר לו הקב"ה וכתוב יושר דברי אמת האל הנאמן שומר הברית והחסד. ד"א בקש שלמה לעמוד הקץ כמד"א אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, וכתוב יושר כי יום נקם בלבי (ברמז תרמ"ב):

דבר אחר בקש קהלת להיות כמשה רבינו שכתוב בו ותחסרהו מעט מאלהים, רב ושמואל, חד אמר חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נתנו למשה בהר סיני חסר אחד שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים, יצאה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, וחד אמר בנביאים לא קם אבל במלכים קם, אלא מה אני מקיים בקש קהלת למצוא דברי חפץ, בקש קהלת לדון דינים שבלב בלא עדים ובלא התראה, יצאת בת קול ואמרה לו וכתוב יושר על פי שנים עדים או שלשה עדים:

דברי חכמים כדרבונות, המשנה קרא אותו מרדע ומקרא קרא אותו דרבן ומלמד דכתיב במלמד הבקר, ולהציב הדרבן, אמר רבי נתן מרדע שמורה דעה לפרה, דרבנן שמורה בינה לפרה, מלמד שמלמד הפרה לחרוש, כך הם דברי תורה מלמדים דעה לבני אדם. ד"א כדרבונות, א"ר ברכיה כדור בנות, ככדור מינקתא שהם (מלקטים) [מקלעין] בה מיד ליד, כך משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו':

וכמשמרות קבועים לא נאמר אלא נטועים מפני שהמסמר יש לו [שושנה] שהוא נוח לשלוף לכך נאמר כמשמרות נטועים. (שדימו) [שרשיו] של אילן הנטועים קשים לעקור אבל אין לו כח ככחו של ברזל, והמסמר של ברזל יש לו כח. נתן לדברי תורה כחן של ברזל וכמטעי שרשיו של אילן.

דבר אחר כשם ששרשי אילן נשרשים בכל מקום אף דברי תורה נכנסים ונשרשים בכל הגוף, אימתי הן נטועים כמסמרות בזמן שבעלי תורה נכנסין לתלמוד והם נאספין לשמוע.

דבר אחר בזמן שבעליהם נאספים מהם. כל זמן שרבו קיים הוא מפליג, כל זמן שאני נצרך הרי רבי לפני ואני שואלו, מת רבו הרי יגע ביום ובלילה לקים תלמודו יודע הוא שאין לו למי ישאל:

ויותר מהמה בני הזהר, יותר מדברי תורה הוי זהיר בדברי סופרים למה שאלו באת לכתוב דבריהם לא היה קץ לסופרים. עשות ספרים הרבה אין קץ, מהו ויותר מהמה בני הזהר שלא תקרא בספרים חיצונים יותר מהמה, משמרות נטועים כשם שמשמרות כהונה כ"ד כך כ"ד ספרים.

דבר אחר דברי חכמים כדרבונות, למה נמשלו דברי תורה לדרבן, לומר לך מה הדרבן הזה מכוין את הפרה לתלמיה [להוציא] חיים לעולם אף דברי תורה מכוונת את לב לומדיה מדרכי מיתה לדרכי חיים, אי מה דרבן זה מיטלטל אף דברי תורה מיטלטלין, תלמוד לומר וכמשמרות נטועים, אי מה מסמר זה חסר ולא יתר אף דברי תורה מחסרין ולא מיתרין, תלמוד לומר נטועים מה נטיעה פרה ורבה אף דברי תורה פרים ורבים. בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבים אסופות אסופות ועוסקים בתורה הללו מטמאים והללו מטהרים הללו אוסרים והללו מתירים, הללו פוסלים והללו מכשירים, שמא יאמר אדם הואיל והללו מטמאים והללו מטהרין היאך אני לומד תורה, תלמוד לומר כלם נתנו מרועה אחד (לא) כלם אל אחד נתנם וכלם פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה, אף אתה עשה אזנך כאפרכסת. וכמשמרות כתיב אם קבעת אותו כמשמר הם משמרין אותך. השומע מפי חכם כשומע מפי סנהדרין שנאמר בעלי אסופות וכתיב אספה לי שבעים איש, והשומע מפי סנהדרין כשומע מפי משה שנאמר נתנו מרועה אחד.

דבר אחר מרועה אחד מפי הקב"ה שנאמר רועה ישראל האזינה:

ויותר מהמה בני הזהר, הזהר מדברי סופרים יותר מדברי תורה, שדברי תורה יש בהם עשה ולא תעשה ודברי סופרים כל העובר עליהם חייב מיתה, ושמא תאמר הואיל ויש בהם ממש מפני מה לא נכתבו, עשות ספרים אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר, מתקיף לה רבא מי כתיב לעג להג כתיב, אלא כל ההוגה בהם טועם טעם בשר:

סוף דבר הכל נשמע, אמר רבי חלבו כל אדם שיש לו יראת שמים סוף דבריו נשמעים שנאמר סוף דבר הכל נשמע וגו'. מאי כל האדם, א"ר אליעזר אמר הקב"ה כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה, א"ר אבא בר כהנא שקול זה כנגד כל העולם כלו, שמעון בן זומא אומר כל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה:

[סוף דבר הכל נשמע סוף דבורו של אדם הכל משמיעין את מעשיו, כשר היה פלוני זה, ירא שמים היה פלוני זה. אתון ושאלון לשלמה סופיה דכולא מה, אמר להון סוף דבר. אמר ר' לוי למה קורין אותו דבר דדביר טבין עם בישין, ולמה קורין אותו גוביי דגבי דינא דאינשא ודברייתא, שבשעה שאדם נפטר מן העולם הקב"ה אומר למלאכי השרת ראו מה הבריות אומרות עליו כשר היה ירא שמים היה פלוני זה, מיד מטתו פורחת באויר]:

כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט. רבי יוחנן כי הוה מטי להאי קרא בכי עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה שלו. מאי על כל נעלם, אמר רב זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס, ושמואל אמר זה הרק בפני חברו ונמאס, מאי אם טוב ואם רע, אמרי דבי ר' ינאי זה הנותן צדקה לעני בפרהסיא, וכי הא דרבי ינאי חזא לההוא גברא דהוה קא יהיב זוזא לעניא בפרהסיא אמר מוטב דלא יהבת ליה מדיהבת ליה וכספתיה. דבי רבי שילא אמרי זה הנותן צדקה לאשה בסתר וקא מייתי לה לידי חשדא, ורב אמר זה המשגר בשר לאשתו שאינו מחותך בערב שבתות, ושמואל אמר זה הממציא מעות לעני בשעת דחקו:

כד דמך ר' לוי בר סיסי, עאל אבא בר אבוה דשמואל ואפטר עלוי סוף דבר הכל נשמע וגו', למה היה ר' לוי בר סיסי דומה, למלך שהיה לו כרם והיו בו מאה גפנים והיו עושות הכרם כלו, כך היה ר' לוי חביב להקב"ה ככל האדם, הדא הוא דכתיב כי זה כל האדם:

תם ונשלם: