שנו רבותינו (ב"ב דף י"ד) סדרן של כתובים, רות, ספר תהלים, איוב, משלי, קהלת, שיר השירים, קינות, דניאל, מגלת אסתר, עזרא, דברי הימים. ועל סדר זה הולכים סימנים הרמזים]:

אשרי האיש. זה שאמר הכתוב בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש אין בהם לא קפדנות ולא עקמנות, מצינו שעקם הכתוב שתים שלש תיבות שלא להוציא דבר מגונה מפיר דכתיב מן הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה וגו' ומן הבהמה אשר איננה טהורה וגו'. אמר ר' יודן בר מנסיא אף כשבא לפתוח בסימני בהמה טמאה את הגמל כי לא מפריס פרסה אין כתיב כאן אלא כי מעלה גרה הוא, ואת החזיר כי לא מעלה גרה הוא אין כתיב כאן אלא כי מפריס פרסה, אמר דוד אף אני הקב"ה העיר עלי בקש ה' לו איש כלבבו, מה בוראי לא הוציא דבר מגונה מפיו אף דוד כך היה לו למימר ארור האיש אשר הלך בעצת רשעים או (אשרי האיש) אשר [לא] הלך בעצת צדיקים. ולא אמר אלא אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים:

תנינן כל העובר עבירה אחת אין מטיבין לו הא כל היושב ואין עובר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה, אמר רבי אבין אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' (א) כהולכים בתורת ה', אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו כבדרכיו הלכו, אמר רבי בר אבין אשרי האיש אשר הלך בעצת צדיקים לא כתיב אלא מכיון שלא הלך בעצת רשעים כאלו הלך בעצת צדיקים:

רבי פנחס פתח מזקנים אתבונן, אתה מוצא שבתחלה היה הקב"ה מברך את עולמו שנאמר ויברך אותם אלהים, כיון שעמד נח ברכו לו ולבניו שנאמר ויברך אלהים את נח, עמד אברהם ברכו שנאמר והיה ברכה, אמר רבי נחמיה שמסר לו את הברכה ואמר לו עד כאן הייתי זקוק ללברך את עולמי מכאן ואילך הרי הברכה לך למאן דהני לך בריך, כיון שעמד יצחק ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, ר' נחמיה אומר זו ברכה, ר' לוי אמר בשם רבי חמא לא ברכו אלא מתנות נתן לו, ולמה לא ברכו משל למלך שהיה לו פרדס ומסרה לאריס והיו לו מיני אילנות כרוכין זה בזה אחת של סם חיים ואחת של סם המות, אמר האריס אם משקה אני סם חיים סם המות יחיה עמו ואם איני משקהו סם חיים היאך יחיה, חזר ואמר לשנה אני משלים אריסותי והולך לי מה דהני ליה לפרדס יעביד, כך אמר אברהם אם אברך את יצחק בני ישמעאל ובני קטורה מתברכין עמו ואם איני מברך את ישמעאל ובני קטורה היאך אברך את יצחק, חזר ואמר ב"ו אני היום כאן ומחר בקבר מה שהקב"ה רוצה לעשות בעולמו יעשה, כיון שמת אברהם נגלה הקב"ה ליצחק וברכו שנאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק, עמד יצחק וברך את יעקב בנתינה ויתן לך האלהים, וחתם בקריאה שנאמר ויקרא יצחק אל יעקב, עמד יעקב וברך את השבטים ופתח במה שחתם יצחק ויקרא יעקב אל בניו וחתם בזאת אשר דבר להם אביהם, עמד משה לברך את ישראל ופתח במה שחתם יעקב. וזאת הברכה וחתם באשריך ישראל מי כמוך, כיון שעמד דוד פתח במה שחתם משה אשרי האיש. בעשרה מיני זמר נאמר זה הספר, בנצוח, בנגון, במזמור, בשיר, בהלל, בתפלה, בברכה, בהודאה, באשרי, בהללויה, וגדול מכלן בללויה שכולל שם ושבח בתיבה אחת:

אמר רבי יהושע בן קרחה עשרים פעמים כתיב אשרי בספר תהלים כנגד עשרים הוי שבספר ישעיה, א"ר תמה אני היאך למדני רבי יהושע שכ' אשרי כתובים בספר תהלים ואנו אומרים כ"ב כנגד כ"ב אותיות שבתורה, ועליהם הוא אומר יהיו לרצון אמרי פי שיעשו ויחקקו לדורות, ואל יהיו קורין בהם כקורין בספרי מירס אלא יהו קורין בהן והוגין בהן ונוטלין שכר עליהם כנגעים ואהלות שנאמר יהיו לרצון אמרי פי, אמר ר' ירמיה בשם רבי יוחנן כתיב אגורה באהלך עולמים וכי תעלה על דעתך שדור בקש דירה בשני עולמים, אלא אמר יהייו קורין ומזכירין אותי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כאלו אני קיים. אמר רבי שמעון בן פזי כל פרשה החביבה על דוד פתח בה באשרי וסייים בה באשרי, פתח באשרי אשרי האיש וסיים באשרי אשרי כל חוסי בו. שנו רבותינו ההולך לאיצטדינין ולבית השחוק ולכרכום וראה את הנחשים החברים כגון בוקיון מוקיון מוליון ולולין סגלין כגלדין כלרין ובלרין מלרין הרי זה מושב לצים, ועליהם הכתוב אומר אשרי האיש אשר לא הלך וגו' כי אם בתורת ה' וגו', הא למדת שדברים הללו מביאין לידי בטול תורה. דרש ר"ש בן פזי וכי מאחר שלא הלך מהיכן עמד, ומאחר שלא עמד מהיכן ישב, אלא לומר לך שאם הלך סופו לעמוד, אם עמד סופו לישב, ואם ישב סופו ללוץ, ואם לץ עליו הוא אומר ולצת לבדך תשא. דרש ר' שמעון בן עזאי אשרי האיש אשר לא הלך, ושמא יאמר אדם הואיל ולא הלכתי לבתי טרטיאות ולבתי קרקסיאות ולא עמדתי בקניגיון שלהם ולא ישבתי בתחבולות אלך ואגרה בשינה, ת"ל כי אם בתורת ה' חפצו.

דבר אחר מדבר באדם הראשון אמר אדם אשרני אם לא הלכתי בעצתו של נחש, ובדרך חטאים לא עמד אשרני אם לא עמדתי בדרכו של נחש, ובמושב לצים לא ישב אשרני אם לא ישבתי במושבו של נחש ושל ליצנים. רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי הנחש הוציא לשון הרע על בוראו, אמר לחוה למה אין אתם אוכלין מן העץ הזה, א"ל אלהים צונו שלא לאכול ממנו ושלא ליגע בו, מה עשה הנחש נטל את חוה ודחפה עליו ולא מתה. והקב"ה לא אמר אלא לא תאכל ממנו והוסיפה חוה על הצווי, א"ל הנחש מעץ זה אכל וברא את העולם ואם אתם תאכלו בממנו תבראו עולמות כמותו שנאמר והייתם כאלהים, אלא כל אומרן שונא בר אומנותו, מכאן שהיה ליצן:

כי אם בתורת ה' חפצו, אמר ר"ל אלו שש מצות שצוה הקב"ה לאדם שנאמר ויצו ה' אלהים על האדם. ובתורתו יהגה באלו שש מצות שנתן לו. והיה כעץ שתול ששתלו הקב"ה בג"ע, אשר פריו יתן בעתו זה קין. ועלהו לא יבול זה הבל. וכל אשר יעשה יצליח זה שת. לא כן הרשעים זה נחש. לא יקומו רשעים במשפט זה נחש, שהכל מתרפאים לעתיד לבא חוץ מן הנחש וגבעוני שנאמר ונחש עפר לחמו, גבעוני מנין והעובד העיר. כי יודע ה' דרך צדיקים אלו אדם וחוה, ודרך רשעים תאבד זה נחש שאין לו רפואה:

דבר אחר כעץ שתול. נטוע אין כתיב כאן אלא שתול ללמדך שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו, וכתוב אחד אומר לא ימוש ספר הזה מפיך, אם עשית כן אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל, תצליח בעוה"ז ותשכיל לעוה"ב, ועוד כתיב בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה, בשכבך תשמור עליך בקבר מן רמה ותולעה, והקיצות היא תשיחך לעתיד לבא.

דבר אחר מן רמה ותלעה, והקיצות היא תשיחך לעתיד לבא.

דבר אחר אשרי האיש זה נח דכתיב נח איש צדיק. אשר לא הלך בעצת רשעים בשלשה דורות, דור אנוש, דור המבול, דור הפלגה. כי אם בתורת ה' חפצו אלו שבע מצות, ובתורתו יהגה שהגה דבר מתוך דבר ואמר מה טעם רבה הכתוב בטהורים יותר מטמאים אלא להקריב מהם קרבן מיד ויקח מכל המבמה הטהורה. והיה כעץ שתולל על פלגי מים ששתלו הקב"ה בתיבה, דאמר רבי לוי י"ב חדש (ב) היתה התבה עומדת במים כספינה העומדת בים. אשר פריו יתן בעתוו כל בני גילו היו מלידים בני המשים או בני ששים והוא בן ת"ק שנים. רבי חייא בשם ר' חמא אמר כבש הקב"ה מעינו שלא יוליד שלא יהיה לו בן של מאה שנה שיאבד עם דור המבול, לפי שבית דין של מעלה אין עונשין אלא ממאה שנה ואילך.

דבר אחר שלא יוליד וירבה זרע, אם יהיו רשעים יאבדו בדור המבול והוא מתעצב בהם, וא"ת שיהיו צדיקים היה צריך לעשות תיבות הרבה. (הוי) אשר פריו יתן בעתו זה שם. ועלהו לא יבול זה חם, וכל אשר יעשה יצליח זה יפת, לא כן הרשעים זה דור הפלגה, על כן לא יקומו רשעים זה דור המבול, כדתניא דור המבול אין להם חלק לעוה"ב, כי יודע ה' דרך צדיקים אלו נח ובניו, ודרך רשעים תאבד זה דור המבול.

דבר אחר אשרי האיש זה אברהם שנאמר ועתה השב את אשת האיש כי נביא הוא, אשר לא הלך בעצת רשעים שלא הלך בעצת דור הפלגה שנאמר הבה נבנה לנו עיר, ואין הבה אלא עצה שנאמר הבו לכם דבר ועצה הלום, ובדרך חטאים לא עמד אלו הסדומים שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים, ובמושב לצים לא ישב זה אבימלך שאמר לאברהם הנה ארצי לפניך ולא קבל, כי אם בתורת ה' חפצו אשר יצוה את בניו וגו', ובתורתו יהגה אמר ר' שמואל בר נחמני אברהם לא היה לו רב ולא למדו, מהיכן למד תורה תני רשב"י מלמד שזמימן לו הקב"ה שני כליותיו כמין שני רבנין נובעות ומלמדות אותו חכמה ודעת, הה"ד אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי, והיה כעץ שתול ששתלו הקב"ה בא"י ד"א ששתלו בגן עדן, אשר פריו יתן בעתו זה ישמעאל, ועלהו לא יבול זה יצחק, וכל אשר יעשה יצליח אלו בני קטורה, לא כן הרשעים זה נמרוד וחבריו. ד"א אשרי האיש זה שבטו של לוי שלא הלכו בעצת דור המדבר ולא נשתתפו עמהם במעשה העגל, ובדרך חטאים לא עמד שכן כתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, ובמושב לצים לא ישב שנאמר וישב העם לאכול ושתו וגו', ובני לוי מה כתיב בהם ויאספו אליו כל בני לוי, ר' שמואל בר נחמני אמר מאן לא בעי למהוי מן בר ביתיה דמלכא, אלא אמר משה מי שלא נתן נזם לעגל יבא אצלי, מיד ויאספוו אליו כל בני לוי:

כי אם בתורת ה' חפצו זה שבט לוי שנאמר תורת תורת אמת היתה בפיהו, והיה כעץ שתול וגו' זה שבטו של לוי ששתלו הקב"ה בארץ ישראל שכלן נכנסו לארץ. רבי זעירא בשם רבי יהושע כל האנשים והנשים לא מתו אלא משה ואהרן ממרים. ד"א אשרי האיש זה בניו של קרח שלא הלכו בעצת אבינהם שנאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים, וכתיב ובני קרח לא מתו. ובדרך חטאים לא עמד שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשותם, ובמושב לצים לא ישב זה קרח שהיה מתלוצץ על משה ואהרן, מה עשה כנס עליהם כל ישראל והקהיל עליהם קרח את כל העדה התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות, ואמר אלמנה אחת בשכונתי ועמה שתי נערות יתומות והיה לה שדה אחת, בקשה לחרוש בא משה ואמר לה לא תחרוש בשור ובחמור יחדו, באת לזרוע בא משה ואמר שדך לא תזרע כלאים, באת לקצור ולעשות ערימה אמר הניחי לקט שכחה ופאה, עשתה גורן א"ל תני תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני, הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו, מה עשתה מיד עמדה ומכרה את השדה ולקחה שתי כבשות כדי ללבוש מגזותיהם וליהנות מפירותיהן. כיון שילגדו בא אהרן לקחת הבכורות שנאמר כל הבכור אשר יולד בבקרך, הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו את הולדות, הגיע זמן גזיזה א"ל תני לי ראישת הגז, אמרה אין כח לעמוד באיש הזה הריני שוחטן ואוכלתן, כיון ששחטה אותן א"ל תני לי הזרוע והלחיים והקיבה, אמרה אחר ששחטתי אותן לא נצלתי מידו, אמרה הרי הן עלי חרם, אמר חרם כלה שלי היא שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה, נוטל והלך לו והניחה בוכה היא ובנותיה (ג) אריך כדין, הוי כולהון עבדין ותולין בהקב"ה. כי אם בתורת ה' חפצו אלו בנייו שאמרו שירה אמרו אנו חייבין בכבוד אבינו נחלוק על משה, עמדו והכריעו עצמן בשביל כבודו של משה. ובתורתו יהגה אלו בניו של קרח. והיה כעץ שתול עלל פלגי מים כיון שנבלעו קרח ועדתו נמצאו בניו עומדין כתורן הזה של ספינה שנאמר ויהי לנס, רשב"ג אמר לא היו שלשתן עומדין במקום אחד אלא כל אחד ואחד היה עומד בפני עצמו והיו נראין כג' עמודים, והיינו דקאמר ברייתא על מה קאים עלמא על שלשה עמודים, אית דאמרי אבות העולם, ואית דאמרי חנניה מישאל ועזריה, ואית דאמרי שלשה בני קרח. לא כן הרשעים זה קרח ועדתו, על כן לא יקומו רשעים במשפט זה קרח ועדתו, כי יודע ה' דרך צדיקים אלו בניו, ודרך רשעים תאבד זה קרח ועדתו. אמר רבא לעולם ילמד אדם תורה ממי שהוא חפץ שנאמר כי אם בתורת ה' חפצוו, אמר רבי אין אדם לומד תורה אלא במה שלבו חפץ. לוי ורבי שמעון ב"ר הוו יתבי קמיה דרבי קא פסקי סדרא, סליק פרקא, לוי אמר אייתו ספר משלי, רבי שמעון אמר אייתו ספר תהלים, כפייה ללוי אייתי תהלים כי מטו הכא פירש רבי אין אדם לומד תורה אלא ממי שלבו חפץ, קם לוי אכרעיה אמר לו רבי נתת לי רשות לעמוד. אמר רב דימי בר חמא כל העוסק בתורה הקב"ה עושה לו חפציו שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו. ואמר רבא ליגמר אינש והדר ליסבר שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו והדר ובתורתו יהגה. ואמר רבא בתחלה נקראת על שמו של הקב"ה שנאמר בתורת ה' חפצו ולבסוף נקראת על שמו שנאמר ובתורתו יהגה. והיה כעץ שתול אמר רבי ינאי כעץ שתול ולא כעץ נטוע, כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם, ואמר להו רב חסדא לרבנן בעינא דאימא לכו מילתא ומסתפינא דשבקיתו לי ואזליתו כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה ברכה לעולם, שבקוהי ואזלי קמיה דרבא איקפד, אמר להו ה"מ גמרא אבל סברא מחד רבי מעלי כי היכי דלא ליטרוד. על פלגי מים א"ר תנחום בר חנינא לעולם ישלים אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בגמרא, ומי ידע אינש כמה חיי, כי קאמר ביומיה. אשר פריו יתן בעתו אמר אמר רבא אם פריו יתן בעתו עלהו לא יבול ואם לאו על הלמד ועל המלמד נארמ לא כן הרשעים וגו':

וכל אשר יעשה יצליח (ברמז ז'):

ובמושב לצים לא ישב. רבי חנינא בן תרדיון אומר שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים שנאמר ובמושב לצים לא ישב, אבל אם יש ביניהן דברי תורה שכינה שרויה ביניהן שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו:

ד"א ובתורתו יהגה יומם ולילה. ר"א אומר אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע רצוננו להיות יגעים בתורה יום ולילה אבל אין לנו פנאי, א"ל הקב"ה קיימו מצות תפלין ומעלה אני עליכם כאלו אתם יגעים בתורה יומם ולילה, ר' יוחנן אמר מקרא מלא הוא שנאמר והיה לאות על ידכה וגו' למען תהיה תורת ה' בפיך, ר' יהושע אומר מ"ש ר"א אינו (ד) אלא פרט ללילות שאין מצות תפלין אלא ביום שנאמר ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה, [א"ל ר"א] ומה אתה מקיים יומם ולילה, א"ל ר' יהושע זה ק"ש שחרית וערבית ומעלה עליהם הכתוב כאלו הן יגעין בתורה, בר קפרא אמר כל מי שהוא שונה שני פרקים שחרית וערבית קיים ובתורתו יהגה יומם ולילה. אמר רבי חייא בר אבא לא אמר בר קפרא אלא במי שהוא רגייל לפשוט בהן, מאן דמוסיף תרתי הלכות בצפרא ותרתי הלכות ברמשא כאלו יגע בתורה יומם ולילה. שאלו את ר' יהושע מהו שילמד אדם חכמת יונית, א"ל אם בשעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה מותר שנאמר והגית בו יומם ולילה, א"ל לא ילמד אדם את בנו אפילו אומנות שלא יבטל מד"ת, (ה) אמר ליה ובחרת בחיים. תנן בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה. ר' סימון בשם רבי שמעון ברר נחמן (ו) שיהיו) [ותהא] הגיות יומם ולילה שוים, ע"ש והגית בו יומם ולילה, [אמר ר' יוסי] ע"ש שבע ביום הללתיך, רב נחמן אמר בשם רבי אבין כל המקיים שבע ביום הללתיך כאלו קיים והגית בו יומם ולילה:

תנו רבנן ואספת דגנך מה ת"ל, לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה יכול דברים ככתבן ת"ל ואספת דגנך תנהוג בהם מנהג דרך ארץ דברי ר' ישמעאל, רשב"י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה תורתו אימתי נעשית, אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן שנאמר ואספת דגנך, ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם שנאמר ועבדת את אויביך, אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם, כרשב"י ולא עלתה בידם. א"ל רבא לרבנן במטותא מנייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תיתו לבי מדרשא דלא תטרדו במזונייכו כולי שתא. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים, הראשונים שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זה וזה נתקיים בידם, אחרונים שעשו תורתן עראי ומלאכתן קבע זה וזה לא נתקיימו בידם:

והיה כעץ שתול, אמר רבי יצחק בר ר' חייא למה נקראת תורה עץ חיים שחיא חביבה על כל החיים, ואמר רבי יוחנן למה נמשלה לעץ חיים מה עץ חיים פרוש על באי גן עדן, כך התורה פרושה על כל החיים ומביאתו תחת עץ החיים, תני עץ החיים מהלך ת"ק שנה וכל מי בראשית מתפלגין תחתיו, אמר ר' אלעזר לא סוף דבר נופו מהלך ת"ק שנה אלא אפי' (בירתו) [קורתו]. תניא עץ החיים אחד מששים לגן, וגן אחד מששים לעדן, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, תמצית כור שותה תרקב, תמצית כוש שותה מצרים. נמצאת אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש (ז) מהלך שבע שנים, רבנן אמרין מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה כנגד אבות הראשונים מה טעם אשר נשבע ה' לאבותיכם וגו' כימי השמים על הארץ, ממזרח למערב מהלך ת"ק שנה, מה טעם כגבוה השמים וגו' כרחוק מזרח מערב:

רשב"ג בר רב יצחק היה שותל עצמו (ח) מחבורה לחבורה על שם מכל מלמדי השכלתי, תמן תנינן ר' נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה, מהו על פלגי מים כמי טבריא וחברותיה [צפורי וחבותיה]. אשר פריו יתן בעתו אמר ר' יודן אלו תלמידיו של אדם שהוא יגע בהם אלו שתי שעות ביום ואלו שתי שעות בלילה, רבי חנינא אמר זה תלמודו של אדם שהוא יגע ועושה היום עתים עת למקרא עת למשנה עת לגמרא. ועלהו לא יבול שהכל צריכין לשיחתו ולתלמודו, וכל אשר יעשה יצליח שיהו הכל צריכין לעצתו כגון ר' אלעזר בן ערך שיעץ עצות ומצליחות, אמר לו נביא אתה, אמר לו לא נביא אנכי אלא כך מקובלני מרבותי כל עצה שהיא לשם שמים סופה להתקיים, אמר רב אחא בר אדא מנין שאפילו שיחת תלמיד חכם צריכה למוד, ת"ל ועלהו לא יבול, כי הא דאמר רב שמעון מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שישן תחת המטה א"ל רבן גמליאל לזקניים ראיתם טבי עבדי שהוא תלציד חכם ויודע שעבדים פטורים מן הסוכה לפיכך הוא ישן תחת המטה, אמר רבי שמעון משיחתו של רבן גמליאל למדנו שני דברים, למדנו שעבדים פטורין מן הסוכה, ולמדנו שהישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו:

והיה כעץ שתול. דרש רבי יוסי למה הדבר דומה לאדם שהיה הולך בארץ ציה ונפשו מתחלחלת בצמא, מצא אילן נאה ומעין תחתיו ופירותיו מתוקין וצלו נאה אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישן בצלו וחזרה נפשו עליו, בשעת פטירתו ללכת אמר לו אילן במה אברכך שיהו מעינות תחתיך הרי מעינות תחתיך, שיהו פירותיך מתוקין הרי פירותיך מתוקין, שיהא צלך נאה הרי צלך נאה, אלא יהי רצון שכל נטיעות שיטעו ממך יהיו כמותך, כך אמר הקב"ה לאברהם אברהם במה אברכך אם אומר לך הודיעני הרי הודעתני, אם אומר תמליכני הרי המלכתני, אלא יהי רצון שכל צאצאי מעיך יהו כמותך, לכך נאמר והיה כעץ שתול וגו' אשר פריו יתן בעתו אלו תלמידי חכמים שירבו בזרעך, ועלהו לא יבול שלא יפסוק בעלי אמונים מזרעך, וכל אשר יעשה יצליח זה אברהם שהרעיש כל מלכי מזרח ומערב תחתיו שנאמר מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו:

לא כן הרשעים וגו'. רבי יודן ורבי אלעזר משל את הצדיקים למשובח שבמינים וזהו שושנה, שנאמר אני חבצלת השרון שושנת העמקים היא המשובחת שבאותו המין, לא כשושנת ההר שנוחה ליחמש, אלא כשושנת העמקים שמרטבת והולכת, ומשל את הר שעיר במגונה שבמינים זהו מוץ שנאמר לא כן הרשעים כי אם כמוץ, ואם תאמר מוץ שבבקעה שיש בה לחלוחית אלא כמוץ לפני רוח שנאמר יהיו כמוץ לפני רוח. לא כן הרשעים ר' יודן ורבי פנחס, אמר ר' יודן אמר הקב"ה לרשעים אני בראתי העולם בכן שנאמר ויהי כן, אתם אומרים לא כן שנאמר ולב כסילים לא כן, חייכם על כן לא יקומו רשעים במשפט. רבי פנחס אומר אמר הקב"ה לרשעים אני אמרתי ויהי כן ואתם אומרים לא כן, אני אמרתי לא כן ואתם אומרים כן, חייכם לא כן. על כן לא יקומו רשעים במשפט והא טב להון אם אינן עומדין ונותנין דין, אלא כאינש דאמר קם פלוני בדינא ולא הוי ליה הקמת רגל ליום הדין, רבי אבא בר כהנא אמר לא יקומו רשעים שנים וחטאים שנים, אלו ארבע מלכיות שאין להם הקמת רגל ליום הדין, רשב"ג אמר פורענות אחת מכלה אותם ואית לן קריין סגיאין. על כן לא יקומו רשעים במשפטם אין כתיב כאן אלא במשפט, ובאחת יבערו ויכסלו, תמותת רשע רעה, כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה, רחת ולא שתים:

כי יודע ה' דרך צדיקים וגו'. אמר רבי ברכיה בשעה שבא הקב"ה לבראת את האדם ראה צדיקים ורשעים יוצאין ממנו. אמר אם לבראתו הרי רשעים עומדים ממנו ואם שלא לבראתו ממנו. אמר אם לבראתו הרי רשעים עומדים ממנו ואם שלא שלא לראתו היאך צדיקים עומדים ממנו, מה עשה הקב"ה הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו ושתף בו רחמיו ובראו, ר' חנינא אמר לא כן אלאנמלך במלאכי השרת אמר להם נעשה אדם אמרו לו אדם זה מה טיבו. אמר להם צדיקים יוצאים ממנו הדא הוא דכתיב כי יודע ה' דרך צדיקים, הודיע דרך צדיקים למלאכי השרת, ודרך רשעים תאבד איבדה מהם שאלולי גלה להם שהרשעים עומדים ממנו לא היתה מדת הדין נותנת שיברא. ודרך רשעים תאבד איבד הקב"ה דרך רשעים מן הצדיקים שלא יטעו בה:

ד"א אבד רשעים מפני צדיקים, נמרוד מפני אברהם, אבימלך מפני יצחק, עשו מפני יעקב, הוי כי יודע ה' דרך צדיקים אימתי כשדרך רשעים תאבד, זה שאמר הכתוב ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו, וכן הוא אומר ונודעתי בם אימתי כאשר (משפטיך לארץ) [אשפטך] וכן וידעו מצרים כי אני ה' אימתי בהכבדי בפרעה:

למה רגשו גוים. א"ר יצחק אפילו אדם אומר לחברו למה אתה עושה כך הוא כועס והצדיקים אומרים להקב"ה למה ואינם נענשים ולמה אינם נענשים שלא בקשו טובה לעצמן אלא לישראל. א"ר איבו כל רגשן של רשעים וכל יגיען לריק שנאמר ויגעו עמים בדי ריק, אבל ישראל לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה:

על ה' ועל משיחו. ללסטים שעומד ומנאץ אחר פלטרין של מלך ואומר אם מוצא אני בן המלך אני תופשו ואני הורגו וצולבו וממיתו מיתה חמורה, ורוח הקדש מלעגת עליו יושב בשמים ישחק, ר' אחא בשם ר' שמואל אמר ראבעה שחוק הן, יושב בשמים ישחחק, ואתה ה' תשחק למו, ה' ישחק לו, גם אני באידכם אשחק:

אז ידבר אלימו באפו וכתיב ה' ה' אל רחום וחנון, אלא חנון לישראל אבל לעובדי אליליים שהבהילו ישראל באף ובחמה שנאמר הנה יום ה' בא אכזרי ועברה וחרון אף, לכך נאמר אז ידבר אלימו באפו. ואני נסכתי מלכי מהו נסכתי אמשחתיה, כמד"א וסוך לא סכתי. ד"א נסכתי אתיכתיה כמד"א עגל מסכה. ד"א גדלתיו כמד"א ושמונה נסיכי אדם. ד"א השיתיו כמד"א ויסע הארג עם המסכת, מסכתיו מן היסורין, ר' הונא בשם ר' אחא לשלשה חלקים נתחלקו היסורין אחד לדוד ולאבות ואחד לדורנו ואחד למלך המשיח, הדא הוא דכתיב והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו וגו', אמרו למלך המשיח היכן אתה מבקש לדור, אוף דא צריכא שאיל על ציון הר קדשי, כשם שחייבין על מחיצתו והוא בנוי כך חייבין על מחיצתו והוא חקרב:

אספרה אל חק. כבר הדברים מסופרים הן בחקה של תורה מנין בני בכורי ישראל, בחקן של נביאים מנין הן עבדי אתמך בו וכתיב בתריה הנה ישכיל עבדי וגו', בכתובים מנין נאם ה' לאדני וגו'. ה' אמר אלי בני אתה, ר' הונא בשם ר' אידי בשלשה חלקים נחלקו היסורין אחד למלך המשיח, וכד תיתי לו שעתיה אומר הקב"ה עלי לבראותו בריה חדשה, וכה"א אני היום ילדתיך שעתיה אומר הקב"ה עלי לבראותו בריה חדשה, וכה"א אני היום ילדתיך שעתיה ברייה ליה, וכן הוא אומר ואותו ילדה אחרי אבשלום, וכי אמו של אבשלום ילדה לאדוניה והלא זה בן מעכה וזה בן חגית, אלא מה זה עשה רכב ופרשים אף זה עשה כן, ומה זה היה בעל מחלוקת אף זה כן, ומה זה חמשים איש רצים לפניו אף זה כן:

שנו רבותינו משיח שעתיד להגלות במהרה בימינו אומר לו הקב"ה שאל מה אתה מבקש ואני נותן לך שנאמר שאל ממני, כיון שרואה משיח בן יוסף שנהרג אומר לפניו רבש"ע איני מבקש ממך אלא חיים, אמר לו עד שלא שאלת כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר חיים שאל ממך נתתה לו ארך ימים עולם ועד. ד"א שאל שיהו ישראל קיימים לעולם ועד, רבי ברכיה אמר בשביל עדתו של קרח. תרועם בשבט ברזל זה משיח בן יוסף שרודה במקל, וכה"א לא יסור שבט מיהודה וגו' עד כי יבא שילה:

ככלי יוצר תנפצם. אחד מגדולי צפורי מת בנו, אית דאמרי מינן הוה, ואיכא דאמרי מינאי הוה, יתיב גבי רבי יוסי בן חלפתא למיחמי ליה אפין, חמיתיה יתיב ושחיק א"ל למה את שחיק א"ל אנן רחיצין על מרי שמיא דאת חמי אפוי לעלמא דאתי, א"ל לא מסתייה לההוא גברא עקתיה אלא דאת מעיק ליה אית חספין מדבקין לא כתיב ככלי יוצר תנפצם, א"ל כלי חרש ברייתו מן המים והכשרו באור, כלי זכוכית ברייתו באור והכשרו באור, זה נשבר ויש לו תקנה וזה נשבר ואין לו תקנה, אתמהא, א"ל ע"י שהוא עשוי בנפיחה, א"ל ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, א"ל ומה זה שעשוי בנפיחת בשר ודם תקנה יש לו, בנפיחתו של הקב"ה על אחת כמה וכמה, א"ר יצחק ככלי חרס איין כתיב כאן אלא ככלי יוצר שלא הוסקו יכולין הן לחזור:

עבדו את ה' ביראה וגו'. במקום גילה שם תהא רעדה מכאן שאין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. מעשה באחד שעמד לקרות בתורה וסמך עצמו לכותל והחזירו רבי שמואל בר יצחק. כתוב אחד אומר עבדו את ה' ביראה וכתוב אחד אומר עבדו את ה' בשמחה, מהו כן, אלא בשעה שאדם עומד בתפלה יהא שמח שעובד לאלוה שאין כמותו בעולם, ואל תהי נוהג בקלות ראש לפניו אלא ביראה. וגילו ברעדה א"ר אחא כשתבא השעה שכתוב בה רעדה אחזה חנפים ישראל שעובדים להקב"ה הם גלים ושמחים שנאמר וגילו ברעדה:

נשקו בר. רב ורבי אחא, רב אמר (ט) נשקו ברה של תורה לכו לחמו בלחמי עד שלא תזקף עליכם מדת הדין ותאבדו דרכה של תורה, פן יאנף ותאבדו דרך. ר' אחא אומר נשקו ברה של תשובה פן יאנף ותאבדו דרך, ולא סבורים שמא אהליות וגצוצריות אני צריך, אלא ניצוץ אחד אני מסירק ומאבד עלמא שנאמר כי יבער כמעט אפו, משל למה הדבר דומה למלך שככעס על בני המדינה והלכו בני המדינה ופייסו את בן המלך שיפייס את המלך, הלך ופייס את אביו, לאחר שנתפייס לבנו הלכו בני המדינה ואמרו הימנון למלך, אמר להם המלך לי אתם אומרים הימנון לכו ואמרו הימנון לבני שאלולי לא פייסני כבר הייתי מחריב את כל בני המדינה, כך עובדי אלילים כל העמים תקעו כף אמר הקב"ה לי אתם אומרים אהימנון, אמרו הימנון לישראל שאלולי הם לא נתקיימו בעולם הזה שעה אחת שנאמר הרנינו גוים עמו. ד"א כי יבער כמעט אפו בשר ודם כשהוא בכעס אינו ברצון וכשהוא ברצון אינו בכעס אבל הקב"ה אינו כן, כי יבער כמעט אפו על עובדי אלילים, אשרי כל חוסי בו אלו ישראל:

מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו. זש"ה שמחה לצדיק עשות משפט, שמחה לצדיקו של עולם כשהוא עושה את הדין למה שהוא מתרומם בעולם שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט, ד"א שמחה לצדיקו של עולם שעשה משפט בביתו והחריבו שנאמר נורא אלקים ממקדשיך, וא"ר יוחנן ממה שעשה במקדש, ומה לביתו ולמקדש לא נשא פנים לאחרים לכ"ש שעתיד ליפרע ממחריבו. ד"א שמחה לצדיקים כשהקב"ה עושה בהם דין שמנקה אותם מעונותיהם, וכן דוד כשפגע בו מדת הדין התחיל שמח ואמר מזמור. ד"א מזמור לדוד זש"ה לא ידע אנוש, א"ר אלעזר לא נתנו פרשיות התורה על הסדר שאלמלי נתנו על הסדר כל מי שהיה קורא בהן היה יכול להחיות מתים ולעשות מופתים לפיכך נתעלם סדורה של תורה, והוא גלוי לפני הקב"ה שנאמר ומי כמוני יקרא. ר' יצחק בשם ר' חייא למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג להודיעך ולומר שקשה בן רשע לאביו יותר ממלחמת גוג ומגוג לעתיד לבא. ר' יהושע בן לוי בקש לייישב ספר זה יצאה בת קול ואמרה אל תפיחו את הישן, ר' ישמעאל ב"ר יוסי בקש ליישב ספר זה לפני רבו, א"ל סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר, ר' שמואל בר נחמני בקש ליישב ספר זה יצאה בת קול ואמרה לו אל תפיחו את הישן. אימתי אמר דוד מזמור זה כשהוא עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה אם בוכה למה מזמור ואם מזמור למה בוכה (ברמז ק"נ):

מזמור לדוד קינה מיבעי ליה, דרש ר"ש בן אבשלום משל לאדם שיצא עליו שטר חוב, קודם שפרע היה עצב משפרעו שמח, כך דוד כיון שאמר לו הקב"ה הנני מקים עליך רעה מתוך ביתך היה עצב, אמר שמא עבד או ממזר הוא ואינו מרחם עלי, כיון שראה שאבשלום הוא התחיל אומר שירה, א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג דאלו גבי מלחמת גוג ומגוג כתיב למה רגשו גוים ולא כתיב ה' מה רבו צרי ואלו גבי תרבות רעה כתיב ה' מה רבו צרי. א"ל ההוא מינאי לר' יהושע בן חנניא כתיב מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו וכתיב מזמור לדוד בברחו מפני שאול הי מנייהו קדים ברישא פשיטא דשאול הוה ברישא ואיהו קדים דאבשלום ברישא א"ל אתון דלא דרשיתו סמוכין קשו לכו קראי אנן דרשינן סמוכין לא קשיא לן קראי, דא"ר אלעזר סמוכין מן התורה מנין שנאמר סמוכים לעד לעולם וגו', ולמה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג לומר לך אם יאמר לך אדם כלום יש עבד מורד באדונו תאמר לו כלום יש בן מורד באביו, אלא הא הוה הא נמי הוה:

שנו רבותינו כל שירות ותשבחות שאמר דוד כנגד עצמו אמרן דברי ר' אליעזר, ר' יהושע אומר כנגד צבור אמרןן, וחכמים ואמרים יש מהם כנגד בצבור ויש מהן כנגד עצמו, אמרן בלשון יחיד כנגד עצמו בלשון רבים כנגד צבור, ניצוח ונגון לעתיד לבא משכיל על ידי מתורגמן, לדוד מזמור מלמד שששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה, מזמור לדוד מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה שכינה עליו ללמדך שאין השכינה שורה מתוך עצמות:

ה' מה רבו צרי. ואת הכבשה ישלם ארבעתים א"ר יהודה בר חנינא אמר לו הקב"ה אתה נאפת אחת, שש עשרה נואפות לך, תה רצחת אחד שש עעשרה נרצחות לך, ארבעתים ארבעה על ארבעה, א"ר יהושע אמר דוד ה' מה רבו צרי אלו אחר נטל מלכותי צרה גדולה היתה לי, אלו בני נטל מלכותו של אחר צרה גדולה היתה לי, עכשו בא בני נטל מלכותי ה' מה רבו צרי, אלו אחר ענה את נשי צרה גדולה היתה לי, אלו בני ענה את נשי אחר צרה גדולה היתה לי, עכשו בני ענה את נשי ה' מה רבו צרי, אלו אחר ענה את בתי צרה היתה לי, אלו בני ענה בתו של אחר צרה היתה לי, עכשו בני ענה את בתי ה' מה רבו צרי, אלו אחר הרג את בני צרה היתה לי, אלו בני הרג אחר צרה היתה לי, עכשו בני הרג את בני ה' מה רבו צרי:

רבים קמים עלי, רבים בתורה רבים בקומה, שובך למה נקרא שובך שהיתה קומתו כשובך, שופך שהיה שופך דמים, וכן גלית כתיב ביה שש אמות וזרת, וכן שאול שכתוב בו משכמו ומעלה גבוה מכל העם, ורבים בתורה דואג ואחיתופפל דואג אב ב"ד שנאמר אביר הרועים אשר לשאול, אחיתופל כתוב ביה כאשר ישאל איש בדבר האלקים, איש קרי ולא כתיב שלא היה איש אלא מלאך, הוי רבים קמים עלי רבם בקומה רבים בתורה. רבים אומרים לנפשי, רבי שמואל פתר קרייא בדואג ואחיתופל שהיו רבים בתורה, אומרים לנפשי אומרים לדוד אדם ששבה את הכבשה והרג את הרואעה והפיל את ישראל בחרב יש לו ישועה, אין ישועתה לו באלקים סלה, אמר דוד ואתה ה' הסכמת עמהם וכתבת בתורה מות יומת הנואף והנואפת. מגן בעדי שהגנת עלי בזכות אבותי שהחזרת אותי למלכות, ומירם ראשי תחת שהייתיחייב לך (הרמת) [תלוי] ראש נתת לי (תלוי) [הרמת] ראש ע"י נתן הנביא שאמר לדוד גם ה' העביר חטאתך לא תמות, רבנן פתרין קריא בעובדי אלילים ולמה הוא קורא אותם רבים קמים הוי המוון עמים, רבים אומרים לנפשי אומרים לשיראל אומה ששמעה מאלקיה לא יהיה לך אלקים אחרים לסוף ארבעים יום אמרו לעגל אלה אלקיך ישראל יש לו ישועה אין ישועתה לו באלקים סלה, אמרו ישראל ואתה ה' הסכמת עמהם וכתבת בתורה זובח לאלקים יחרם, מגן בבעדי שהגנת עלינו בזכות אבותינו, כבודי שהשרית שכיכנתך בינינו דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ומרים ראשי תחת שהיינו חייבים תלוי ראש נתת לנו הרמת ראש כי תשא את ראש בני ישראל:

קולי אל ה' אקרא. א"ר ינאי אע"פ שאמר ה' בשמים כסאו עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס והכניס לתוכו פועלים ועל פתח הפרדס אוצר אחד מלא כל טוב, אמר המלך לפועלים כל מי שישתכר במלאכת הפרדס יטול שכרו מכאן ומי שלא ישתכר ישב בתוך הפלטין וידין אותו המלך, המלך מלך מלכי המלכים הקב"ה, הפרדס העולם הזה, ונתן הקב"ה בני אדם בתוכו שיהיו משמירים את התורה והתנה עמהם כל מי שמשמר את התורה באמת הרי גן עדן לפניו זהו עפעפיו יבחנו בני אדם. אני שכבתי, אמר דוד שכבתי מן הנבואה, ואישנה מרוח הקדש, הקיצותי על ידי חושי הארכי, כי ה' יסמכני על ידי נתן הנביא שא"ל גם ה' העביר חטאתך וגו'. ד"א אמרה כנסת ישראל אני שכבתי מן הנבואה, ואישנה מרוח הקדש, הקיצותי ע"י אליהו שנאמר הנה אנכי שלח לכם את אליה, יסמכני על ידי משיח. לא אירא מרבבות עם כשיבואו לעשות עמי מלחמה, הוא שמשה אמר כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני:

קומה ה'. ר' פנחס בשם ר' ראובן חמש פעמים מקים דוד להקב"ה בספר ראשון של תהלים קומה ה' הושיעני אלהי, קומה ה' באפך, קומה ה' אל יעוז אנוש, קומה ה' אל נשא ידך, קומה ה' קדמה פניו, אמר לו הקב"ה דוד בני אפילו אתה מקימני אלף פעמים איני קם, ואימתי אני קם לכשאראה עיניים נשדדים ואבינוים נאנקים, הה"ד משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה'. רבי פנחס בשם רבי אושעיא אמר חמש פעמים מקים דוד להקב"ה ארבעה כנגד ארבע מלכיות ואחד כנגד גוג ומגוג:

כי הכית את כל אויבי לחחי, ר' לוי אמר זו מכת הפה, כמד"א ויצו אל ביתו ויחנק. שני רשעים שברת. אל תקרי שברת אלא שרבבת. שנו רבותינו הרואה אבן שזרק עוג מללך ההבשן חייב לברך, אמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי איזל ואעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו ואקטלינון וכו', בהדי דררי ליה ואתא אייתי קוב"ה קמצי ונקבוה ונחתי בצואריה, בעי למשלפיה משכו שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא יכיל למשלפיה, משה כמה הוי עשר אמות שקל נרגא עשר אמות שוור עשר אמות ומחיה בקרסוליה וקטליה, והיינו דכתיב ויאמר ה' אלי אל תירא אותו:

אמר רבי ישמעאל יש שמחה לפני הקב"ה כשיאבדו מכעיסין מן העולם, וכן הוא אומר יתמו חטאים מן הארץ ורשיעם עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה, ואומר בטוב צדיקים תעלוז קריה, ואומר שני רשעים שברת לה' הישועה, ואומר ואני הנני מביא את המבוול מים, ואני ברצון הנני בשמחה, וכה"א הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלב. שני רשעים שברת, משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שהלכו בדרך אחד צדיק ואחד רשע, מצאו פונדק אחד אמרו זה לזה נכנס ונאכל, נכנסו ראה אותו רשע באותו פונדק הרבה ברכות נמצא דגים וכל דבר טוב, אמר הרשע לצדיק נאכל ולא ניתן מעות, אמר הצדיק וכי היום פתח פונדק זה, אלו פתח זה היום כן היינו בודקים אותו, אלא יש לו ימים רבים, אלו כן היו עושים לו כל מי שנכנס לכאן היה מלא פונדק זה ולא הניחו לאכוול עמו, ישבו להם זה לעצמו וזה לעצמו, אותו רשע אמר הבא לי קונדיטון ותרננגולין והביאו הכל. אותו הצדיק אמר לפונדקי תן לי גלוסקא אחת וקערה אחת של עדשים ושתי חתיכות בשר, היו יושבים ומשחקים זה על זה, הרשע משחק על הצדיק אמר ראו שוטה זה כל טובות וברכות לפניו והוא אוכל עדשים, והצדיק מצחק על הרשע ראו מה פתי זה עושה אוכל את הכל עכשו משברין את שניו, א"ל הצדיק תן לי שני כוסות ונתן לו וברך ועמד, א"ל הפונדקי תן לי מה שאכלת גלוסקא אחת וקערה אחת של עדשים ושתי חתיכות בשר ושני כוסות של יין, (א"ל תן לי שני איסרין א"ל הילך, נטלם א"ל לך לשלום. אותו רשע עמד לצאת א"ל עשה חשבון, אמר מה אכלתי, א"ל גלוסקא אחת אכלתי, א"ל שתים אכלת. שתי ביצים אכלתי, א"ל חמש אכלת והוא אומר לא אכלתי, התחילו שוברים את שניו, לכך נאמר שני רשעים שברת:

למנצח בנגינות מזמור. זה המזמור נאמר בשלשה מיני שבח, בנצוח, בנגון, במזמור. נגינות הוא לשון נבואה כמה דאת אמר והיה כנגן המנגן, למנצח שהוא נאה לנצח למי שנצוחו לנצח נצחים, למנצח למי שהוא מנוצח מבריותיו. אמר רב כהנא משום ר' ישמעאל ב"ר יוסי זמרו למי שמנצחין אותו ושמח, בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, ב"ו נוצחין אותו ועצב, אבל הקב"ה נוצחין אותו ושמח שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו:

למנצח בנגינות. ננצח למי שהוא קלוס בפיהם של צדיקים לקלסו.

דבר אחר למי שהוא נותן הנצח לבניו במצרים בעמלק בסיחון בעוג במלכי כנען.

דבר אחר למי שהנצח שלו שנאמר לך ה' הגדולה והגבורה והנצח, ה' כגבור יצא, ויצא ה' ונחלחם, ה' איש מלחמה.

דבר אחר למי שהוא מבקש להנצח, אמר הקב"ה כשאני נוצח אני מפסיד, נצחתי בדור המבול בדור הפלגה בסדומיים ואבדתי, משה נצחו ונשתכר כל אותם אוכלוסין:

בקראי ענני אלהי צדקי. רבי יהודה אומר עליך להצדיקני למה שאני משבט יהודה אותה שומע קול תפלתי שנאמר שמע ה' קול יהודה, רבנן אברין כנסת ישראל אמרה אלהי צדקי עליך להצדיקני אם אין בי זכות עשה עמי צדקה. א"ר יהושע בן לוי לפי שדוד אמר קולי אל ה' אקרא, אין לי שקולנו נשמע אלא בשעה שהוא בנוי, מנין כשהוא חרב, תלמוד לומר בקראי כל זמן שאקרא,

דבר אחר בקראי ענני א"ר יוחנן שלשה דברים (כתוב ברמז קמ"ח):

בני איש. אלו עו"א שהם בני נח שנאמר ויחל נח איש האדמה. עד מה כבודי לכלמה, עד מתי אתם מרדפין אחר כבודן של ישראל. תאהבון ריק, עד מתי אתם מרדפים אחר דברים של ריקנות ואומרים אלהים עזבם שכחם וסלק שכינתו מהם ואין השכינה חוזרת להם מעתה, תבקשו כזב סלה, מה אתם סבורים ע"י שנסתלקה השכינה לשעה היא קיימת לעולם. ודעו כי הפלה ה' חסיד לו, כבר בשרנו ע"י ישעיהו נחמו נחמו עמי, וכד תיתי שעתי ה' ישמע בקראי אליו.

דבר אחר בני איש זה דואג ואחיתפל, בני אברהם יצחק ויעקב, ואין איש אלא אברהם יצחק ויעקב שנאמר השב את אשת האיש, וכן מי האיש הלזה, וכתיב ויעקב איש תם. עד מה כבודי לכלמה עד מתי אתם מרדפין אחר כבודי להבל וקוראין אותי בן ישי, כי בוחר אתה לבן ישי, לכלכם יתן בן ישי שדות וכרמים, כי כל הימים אשר בן ישי חי לית לי שם. תאהבון ריק עד מתי אתם מרדפין אחר דברים של ריקנות ואומרים אלהים עזבו אלהים שכחו סלק שכינתו ממנו ואין המלכות חוזרת לו מעתה, תבקשו כזב סלה, מה אתם סבורים על ידי שנסתלקה שכינתו לשעה היא קיימת לעולם. ודעו כי הפלה ה' חסיד לו שכבר בשרני ע"י נתן הנביא גם ה' העביר חטאתך לא תמות (כתוב ברמז תע"ח):

רגזו ואל תחטאו. א"ל דוד לישראל עד מתי אתם חוטאים ומרגזים אואומרים פסול היה בו מרות המואביה בא, אמרו בלבבכם על משכבכם אף אתם מכלל איסור שתי אחיות אתם באים דעו עוקרכם ודומו סלה. רגזו ואל תחטאו, אמר ר' אלעזר ארגיז יצרך ואל יחטיאך, ורב אמר אכחיש יצרך ואל יחטיאך. תניא משום ראב"י מקוה ישראל ה' מה מקוה זו מטהרת את הטמאים כך הקב"ה מטהר את ישראל, מי ראוי לילך אצל מי, מקוה אצל הטמא או הטמא אצל המקוה, הוי אומר הטמא צריך לילך אצל המקוה ולירד ולטבול, אמר הקב"ה אני אמרתי להפלל בבית הכנסת שבעירך ואם אין אתה יכול לילך התפלל על מטתך, ואם אין אתה יכול הרהר בלבבך שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם. מהו ודומו סלה, אמר רבי יודן ובלבד שתדום מעבירה שבידך, אם אתהה עוששה כן ראה מה כתיב אחריו זבחו זבחי צדק מעלה אני עליך כאלו עשית מזבח והקרבת עליו קרבנות הרבה, זבח אין כתיב כאן אלא זבחי. ובטחו אל ה' בטחו בי שאני משלם לכם שכר. אריב"ל אע"פ שקרא אדם בבהכ"נה ק"ש צריך לקרות על מטתו, אמר ר' יוסי מאי קראה רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה, מאר ר"נ אם ת"ח הוא אינו צריך, אמר אביי אף ת"ח מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי כגון בידך אפקיד רוחי, א"ר לוי בר נחמן אר"ל לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר רגזו ואל תחטאו, אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם, אי אזיל מוטב ואם לאו יקרא ק"ש שנאמר על משכבכם, אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה:

רבים אומרים מי יראנו טוב. אלו עובדי אלילים שאומרים ללישראל מי יתן לנו לראות עמכם בטוב ההעולם הבא והם אומרים להם בכמה צרות בכמה שעבוד בכמה הריגות מסרנו עצמנו על קדושת ה' ואתם באים לשוף (עצמכם) [אותה] מן העקב. נסה עלינו שנאמר הנה אשא אל שמים ידי ואל עמים ארים נסי, א"ר יוחנן אמרו ישראאל לפני הקב"ה אין לנו אלא הארת פניך שנאמר והאר פניך ונושעה (כתוב ברמז תשכ"ט):

נתתה שמחה בלבי. אמרו ישראל ומה אומות העולם ע"י שעשו שבע מצות השפעת להם שלוה בעוה"ז, אנו שנצוינו תרי"ג מצות עאכ"ו שתשפיע לנו טובה, לפיכך על שלותן אנו שמחין שנאמר נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו. ריב"ל אמר משל למלך שעשה סעודה והכניס את האורחין והושיבן על פתח פלטין עד שעה שיכנסו והיו רואין כלבים יוצאין ובפיהם פסיונים וראשי פטומין וראשי עגלים, התחילו אומרים ומה כלבים אוכלים כל טבו סעודה עצמה מה היא, כך הרשעים נמשלו לכלבים שנאמר והכלבים עזי נפש והרי הן בשלוה זו, ישראל עאכ"ו, א"ל הקב"ה לדוד בטח בה' ועשה טוב אם תראה שאני מטיב לרשע אל ירע לך כל כך הוסף ועשה תשובה, ומה הרשעים שמכעיסין ואין מועילין לי עשיתי עמהם טובה, עמך עאכ"ו, למה היה דוד דומה לפועל שעשה כל ימיו עם המלך ולא נתן לו שכרו והיה הפועל מצר שמא אין בידי כלום משכר המלך, פועל אחד לא עשה עמו אלא יום אחד האכילו השקהו נתן לו תבואה וקטנית ומעות א"ל הרי שכרך, אמר הפועל שעשה עמו כל ימיו, ומה זה שלא עשה עמו אלא יום אחד כך אני שעשיתי עמו כל ימי עאכ"ו, התחיל הפועל לשמוח בלבו, כך אמר דוד נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו. בשלום יחדו אשכבה ואישן, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה כל הנביאים יחד [חותמים] בשלומי כל הנביאים פותחין בתוכחות וחותמין בנחמות:

למנצח אל הנחילות. זה שאמר הכתוב וממתנה נחליאל, שנחלו להקב"ה לאלוה והוא נחל אותם לאומה, וממדבר מתנה שזכו לקבל תורה ממדבר, אמר דוד הואיל וכן אני מזמר על שניהם למנצח אל הנחילות.

דבר אחר וממתנה נחליאל לא תאמר כך אלא ממתנה נחלתי לאל. בשביל הבאר שנתן להם הקב"ה היו אומרים שירה. באר מרים היה בור שוחה והיה לו מים שכל אשה שהייתה רוצה לילך מבית אביה לבית בעלה בספינה היתה הולכת. וכן דוד אומר הלכו בציות נהר. אמרה כנסת ישראל מתוך הבאר שנתן לי נחלתיח אותו, וכה"א חלקי ה' אמרה נפשי, אמר הקב"ה אני חלקכם ואתם חלקי כי חלק ה' עמו, אני נחלתכם ואתם נחלתי שנאמר יעקב חבל נחלתו לכך אמר דוד אל הנחילות. על הנחלה אינו אומר אלא אל הנחילות על הנחלה שנחלתם אותו ועל הנחלה שנחל אתכם, ומנין אתה אומר שמן הבאר נחלוהו, שעד שלא שתו אמרו היש ה' בקרבנו, ומששתו אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

דבר אחר אל הנחילות ארץ ישראל שנאמר ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים, ובית המקדש שנאמר מה טטובו אהליך יעקב, מה טובתם כנחלים נטיו, מה הנחל הזה יורד טמא ועולה טהור אף ביהמ"ק נכנס בעונות ויוצא בלא עונות, וכן משה אומר כי לא באתם עד עתה את המנוחה ואל הנחלה, מנוחה זו הארץ, נחלה זו ירושלים, אמר דוד כל מה שנתת לנו טובים ונעימים שנאמר חבלים נפלו לי בנעימים וגו'. ד"א אל הנחילות כמד"א נחלה מכתיח, וכה"א אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, אלולא שנפלתי לא קמתי, כי אשב בחשך ה' אור לי אלולא שישבתי בחשך לא היה אור לי:

דבר אחר למנצח אל הנחילות. זש"ה להנחיל אוהבי יש, התורה אמרה לפני הקב"ה רבש"ע כתיב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד מפני מה בני עניים. והקב"ה משיבה ואומר להנחיל אוהבי יש, ולמה הן עניים בעוה"ז כדי שלא יעסקו בדברים אחרים וישכחו את התורה דכתיב כי העשק יהולל חכם.

דבר אחר למנצח אל הנחילות. אמר רשב"ג על שתי נחלות שנחל דוד מלכות בעוה"ז ובעוה"ב שנאמר גם אני בכור אתנהו, וכי בכור היה דוד והלא קטן היה שנאמר ודוד הוא הקטן ולמה קורא אותו בכור, מה בכור נוטל שני חלקים בנחלה אף דוד נחל שני עולמות בעוה"ז ובעוה"ב, אמר דוד על שתיהן אני מזמר למנצח אל הנחילות, ריב"ל אמר נוטריקון הוא ה"א חמשה כנגד חמשה חומשים, נו"ן חמשים כנגד חמשים יום שבין פסח לעצרת, חי"ת שמונה כנגד שמונה ימי מילה, יו"ד עשרה כנגד עשרת הדברות, למ"ד שלשים צדיקים שאין העולם חסר מהם שנאמר כה יהיה זרעך, ואומר ואברהם היו יהי"ה בגימטריא שלשים:

אמר ר' שמואל ארבעה מזמורים שהיה לאדם הראשון לאמרן אמרן דוד, אלו הם לה' הארץ ומלואה, ולמה היה צריך אדם הראשון לאמרו שבשבילו נברא העולם על מלואו. השמים מספרים כבוד אל, ולמה היה צריך לאמרו שהוא ראה אותן תחלה. מזמור שיר ליום השבת שהשבת פנתה אותו מן הדין, ולמנצח אל הנחילות שהנחיל את העולם תחלה. אמרי האזינה ה', אמר דוד לפני הקב"ה בשעה שיש בי כח לעמוד לפניך בתפלה ולהוציא אמרי האזינה וכשאין בי כח התבונן מה בלבי בינה הגיגי, ר' יהודה פתר קריא במלכיות אמרי האזינה ה' בבבל, בינה הגיגי במדי, הקשיבה לקול שועי ביון, כי אליך אתפלל באדום, ולמה אמר מלכי ואלהי באדום, אלא אמר ישראל לפני הקב"ה ראה כמה שמדות כמה גזרות גוזרת עלי שאבטל אלהותך ומלכותך ממני ולא בטלנו. כי לא אל חפץ רשע אתה (כתוב ברמז ס"ב וברמז רל"א וברמז שכ"ו) אין אתה חפץ בחיובן של בריות שנאמר אמור אליהם חי אני נאם ה' אם אחפוץ במות המת. לא יגורך רע שאין גר אתה אצל הרעה ולא הרעה גרה אצלך, אתה מוצא שלש לגיונות הולכים לפני הקב"ה ואלו הם, צדק לפניו יהלך, ואש לפניו תאכל, לפניו ילך דבר, ואיזה הפנימי שלהם צדק שנאמר ולך תהיה צדקה. א"ר יודן להודיעך כמה כחה של צדקה, ועד היכן מתן שכרה. א"ר יעקב בר יעקב כל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה שנאמר גם ענוש לצדיק לא טוב וכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. אמר ר"ה ארבע כתות כת לצים כו' (ברמז תקכ"ה תתק"ו). לא יתיצבו הוללים אלו שלבן מלא הוללות. ד"א אלו שמביאין יללה בעולם. ד"א ערבוביא כמד"א לשחוק אמרתי מהולל. שנאת כל פועלי און זה דואג ואחיתופל שהיתה פעולתן של אמת ועשו אותה של עול:

תאבד דובר כזב. זה דואג ואחיתופל, דוברי כזב הן ודבורן. רבי פנחס אומר הם ומדברותם. איש דמים ומרמה זה התיר גלוי עריות ושפיכות דמים, שנאמר באחיתופל בא אל פלגשי אביך. וש"ד דכתיב ואבא עליו והאו יגע ורפה ידים, וכתיב והכיתי את המלך לבדו וזה התיר ג"ע וש"ד. נחמיה בריהה דר' שמואל בר נחמני. אמר לשאול וכי אישות לדוד הלא מורד במלכות הוא והואא חשוב כמת ועכשו מותרת, עמד שאול ונתן מיכל אשת דוד על פיו לפלטי בן ליש. וש"ד דכתיב ולא אבו עבדי שאול המלך לשלוח יד בכהני ה', אבל דואג הרגן שנאמר ויסב דואג האדומי ויפגע בכהני ה'. יתעב ה' שאינם לא חיין ולא נדונין ואני כאשר עשו כן עשיתי, ומה ביני לבינם אלא שגגמלת עלי ואמרת לי גם ה' העביר חטאתך לא תמות. ד"א תאבד דוברי כזב מדבר בדור המבול הם ודברום כזב הן, רבי פנחס אומר הן ומדברותיהם. איש דמים ומרמה שנאמר לאור יקום רוצח וגו' וכתיב כי מלאה הארץ חמס. יתעב ה' אינן לא חיין ולא נדונין, ואני כאשר עשו כן עשיתי, ומה ביני לבינם אלא שגמלת עלי ואמרת לי בוא אתה וכל ביתך אל התבה:

האשימם אלהים. מדבר בנבוכדנאצר שהחריב את בהמ"ק ואח"כ נטרד שנארמ ומן אנשא לך טרדין, ואח"כ בא לקלס א"ל הקב"ה איני רוצה לא בך ולא בקלוסך, ומי מקלסני ישראל שנאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. ברוב פשעיהם הדיחמו, אמר רבי אלכסנדראי אמר דוד מאי איכפת לי ומאי איכפת להם לישראל אלא כי מרו בך שסרבו כנגדך. ד"א יפלו ממוענצותיהם אלו אנשי מגדל, וישמחו כל חוסי בך (ברמז תרכ"ד). כי אתה תברך צדיק ה', בנווהג שבעולם אדם נותן לחברו ליטרא של זהב עמדו ליסטים והלכו אחריו ונטלוה ממנו היכן היא מתנתו, אבל הקב"ה אינו כן אלא כי אתה תברך צדיק משנברא העולם עד שעמד אברהם היה הקב"ה מברך את עולמו, ולבניו ויברך אלהים את נח ואת בניו, כיון שעמד אברהם עשאו אב כל הברכות שנאמר והיה ברכה. ה' כצנה, שעשה לו הקב"ה כמגן הזה שנאמר אנכי מגן לך, מהו רצון תעטרנו שברך אברהם בזקנה שנאמר ואברהם זקן בא בימים:

למנצח בנגינות על השמינית. שנו רבותינו חביבין ישראל שסבבן הקב"ה במצות, תפילין בראשיהן ובזרועותיהן, צייצית בבגדיהן, ומזוזהה בפתחיהן, ועליהם אמר דוד שבע ביום הללתיך, ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו ערום אמר אוי לי שאני ערום מן המצות, כיון שנזכר במילה שבבשרו נתישבה דעתו ואמר עליה שירה שנאמר למנצח בנגינות על השמינית על מילה שנתנה בשמינית. רבי אליעזר אומר מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו בחזקת שלא יחטא שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק, ואומר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. משל למלך בשר ודם שארמ לאשתו הוי מתוקנת בכל תכשיט כדי שתהא רצויה לי, כך אמר הקב"ה לישראל הוו מצויינין לי בכל מיני תכשיטי מצות כדי שתהיו רצויין לי, וכן הוא אומר יפה את רעיתי כתרצה כשאת רצויה לי.

דבר אחר למנצח על השמינית תרין אמוראים, חד אמר על שבע מצות שנצטוה אדם הראשון שנאמר ויצו ה' אלהים, ואברהם על המילה לכך נאמר על השמינית:

ד"א על ארבע מלכיות שהן שמונה, ואדום היא השמינית הדא הוא דכתיב רישה די דהב טב חדוהי ודרעוהי תרין, מעוהי וירכתה תרין, שקוהי תרין, רגלוהי תרין, הרי שמנה דאינון ארבעה, בבל כשדים, מדי פרס, יון מוקדון, אדום שעיר, הרי שמונה מלכיות לכך נאמר על השמינית. רבי איבו אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקבב"ה אנו מקלסין ומנגנין לפניך כשאתה מכנס אותנו מארבע מלכיות שבארץ והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנווות את שאר עמו וגו'. ד"א על השמינית על נימא שמינית, ר' יהודה אומר כנור של מקדש של שבעה נימין היה שנאמר שובע שמחות את פניך אל תקרי שובע אל שבע, ושל ימות המשיח שמונה למנצח על השמינית על נימא שמינית, ושל עוה"ב עשר שנאמר עלי עשור, ואומר בנבל עשור זמרו לו:

ה' אל באפך תוכיחני, רבי יודן בשם רבי אמי אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אע"פ שכתבת כי את אשר יאהב ה' יוכיח אל באפך תוכיחני, ואע"פ שנאמר אשרי הגבר אשר יתיסרנו יה ואל בחמתך תיסרני. אמר רבי יוחנן משל למלך שהיו לו שני קוסטנרין רעים וכל עיר שכועס עליה הוא רודה אותה בהם, פעם אחת מרדה עליו מדינה ובקש לשלוח אותם שני קוסטנרין עליה לרדותה התחילו מבקשים ממנו ואומרים אדוננו ככל רצונך רדה אותנו חוץ מקוסטגרין אלו, כך אמרו ישראל רבש"ע אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני, אמר הקב"ה אם כן אף וחמה למה, אמרו לפניו שפוך חמתך אל הגוים, והקב"ה מקבל מהם שנאמר ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים, אבל ישראל מה כתיב בהם לא אעשה חרון אפי, אואומר חמה אין לי. אמר ר' אלעזר משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו ובידו חרב הנדית ונשבע להכותו על ראשו, חזר ואמר אם אכה אותו אין לו חיים מי יורש מלכותי ולבטל גזרתי אי אפשר, מה עשה המלך הכניס החרב לנרתקה והעבירה על ראש בנו נמצא לא הזיק את בנו ולא בטל את גזרתו. ר' לוי אמר משל למלך שכעס על בנו ונשבע להכותו מאה חבלים, אמר המלך אם ילקה בני מאה חבלים כלום יש לו חיים, מה עשה נטל את החבל וכפלו על מאה נמצא לא הזיק בנו ולא בטל את גזרתו, ורבנן אמרין נטל את החבל ותלאו בצוארו. רבי הונא אמר משל למלך שכעס על בנו ולפניו אבן גדולה ונשבע שהוא זורק בו על בנו, אמר המלך אם זורקו אני על בני אין לו חיים, מה עשה כתתו ועשאו צרורות קטנות והיה זורק בו אחד אחד נמצא לא הזיק בנו ולא בטל את גזרתו. חנני ה' כי אמלל אני, משל לאדם שתפסוהו לסטים והיה כל אחד מתעולל בהכאתו יש מהם בעצים ויש מהם באבנים ויש מהן באגרופין, וכשהניחוהו הגיע לביתו עלה למטה ואמר יבשו עצמותי, כך היו משעבדין לשיראל בכל מלכות ומלכות בכל מיני גזרות ושעבודים. נפשי נבהלה מאד ואתה ה' הבטחתני עמו אנכי בצרה. מהו עד מתי, אמר רב כהנא משל לחולה שהיה מתרפא ע"פ רופא והיה מקוה מתי יבוא בארבע שעות או בה', בא ששית ולא בא, עשירית ולא בא, עם דמדומי המה שרי ממשמש ואתי, אמר לו אם ישהה עוד צבחר נפשי נפקת, כך אמר דוד ונפשי נבהלה מאד ואתה ה' עד מתי שאתה הוא הרופא ושהית לבוא אלי. יגעתי באנחתי אשהה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה, אמר רב אפילו בחליו של דוד קיים י"ח עונות:

יבושו ויבההלו מאד. ובאנן אמרין לעתיד לבא מראה הקב"ה לצדיקים גיהנם ומקומות פנויים בתוכו ואומר להם הרי מקומות פנויים לכם ולחברותיכם אלא שזכיתם ועשיתם מעשים טובים וירשתם גן עדן, וכן עושה לרשעים מראה להם גן עדן ומקומות פנויים לתוכם ואומר להם המקומות האלו לכם ולחברותיכם אלא שנתחייבתם ועשיתם מעשים רעים וירשתם גיהנם, רשעים יורשים גיהנם שלהם ושל צדיקים שנאמר תחת בשתכם משנה. וצדיקים יורשים גן עדן שלהם ושל רשעים שנאמר לכן בארצם משנה ייירשו (ברמז תשי"ד). אמר רבי יהושע בן לוי אין הקב"ה מקלל את הרשעים אלא בבושה, ולא עוד אלא כופל אותה בקללה שנאמר יבושו ויבהלו מאד וגו' ושובו, וכשמברך את הצדיקים כופל אותה בברכתם שלא יבושו שנאמר לא תבשו ולא תכלמו וגו' ואכלתם אכול ושבוע וגו' וידעתם כי בקרב ישראל אני:

יגעתי באנחתי, זה (י) רבי זכריה בן הקצב שאמר לחכמים המעון הזה לא זזה ידי מתוך ידו משעה שנכנסו אוביים להיכל עד שיצאו, אמרו לו אין אדם מעיד על עצמו, התחיל בוכה וממסה מטתו והיה יודע שהיא טהורה לו ולא היה מכירה מני גזר חכמים והיה קורא פסוק זה יגעתי באנחתי וגו' (שמע ה' תחנתי וגו'):

שגיון לדוד, אמר הקב"ה לדוד למה אתה מקלל למשיחי לא כך אמרת יבושו וגו' כל אויבי ישובו מי הן אויביך לא שאול מכף כל אויביו ומכף שאול, לא כן כתיב גם במדעך מלך אל תקלל, אמר לפניו רבש"ע זדונות אתה מעלה עלי שגגות העלה עלי שגיאות מי יבין (ברמז קל"ח):

ה' אלהי בך חסיתי, אמר רבי יעקב בך בתורתך שבו כ"ב אותיות. פן יטרוף כאריה נפפשי, מה האריה הזה יושב על טרפו ומפספסו, כך היו דואג ואחיתופל יושבין עלי לפספסני. פורק ואין מציל אין אחד מכל אוכלוסיו של שאול מלמד עלי זכות. ה' אלהי אם עשיתי זאת אם גמלתי שולמי רע לשיראל, ואחלצה צוררי ריקם בעובדי אלילים, ויכרות כנף המעיל אשר לשאול, מה כתיב שם ויך לב דוד אותו. ואחלצה צוררי ריקם וימדד שני חבלים להמית. רבי יהושע בן לוי אמר על ידי שהרגו לאביו ולאמו (יא) וענו לרות, רבי יהודה אומר אביו ואמו ואחיו הרגו (יא) וענו את רות. וכבודי לעפר ישכן סלה זו מלכותו. קומה ה' באפך, אמר רבי שמואל בר נחמני בשעה שעלה משה למרום וסרחו ישראל נזדווגו לו חמשה מלאכי חבלה ואלו הן אף וחמה קצף השמד ומשחית, נתירא משה מהם, מה עשה נתלה בזכות אבות אמר לפניו רבש"ע זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, באותה שעה נתמלא על ישראל רחמים שנאמר וינחם ה' על הרעה. מיד נסתלקה ממנו שלשה מלאכי חבלה ונשתיירו אף וחמה, אמר לפניו לית אנא יכיל למיקם בתרויהון קום את בחד ואנא בחד הה"ד קומה ה' באפך, ומנין שעמד משה בחמה שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו וגו'. יצא משה לקראת אברהם יצחק ויעקב אל מערת המכפלה ואמר אבות הועלם עמדו לפני בשעה זו שהרי בניכם נתנו כצאן לטבח, מיד עמדו לפניו, אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע לא כך נשבעת לאלו להרבות זרעם ככוכבי השמים, ובזכות שלשה אבות נעצרו שלשה ונשתיירו שנים, אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע למען שמך הגדול אני עוצר חרון אף מישראל שנאמר שוב מחרון אפך, מה עה מה חפר בארץ בית דירה בנחלת גד וטמן את חרון אף חבוש בבית האסורים, וכל זמן שישראל חוטאים היה עולה ופוער פיו לנשוף ברוחו ולהשחית לפיכך נקרא שמו פעור והיה משה מזכיר עליו את השם ומוריודו למטה, וכשמת משה מה עשה הקב"ה נתן הקב"ה את קברו כנגדו וכשישראל חוטאים הוא עולה והוא פוער פיו לנשוף ברוחו ולהשחית את ישרראל והוא רואה את קברו כנגדו וחוזר לאחוריו שנארמ ויקבור אותו בגי מול בית פעור:

ועורה אלי משפט צוית. והיכן צוה ובקש ה' מאויבי דוד. (והיכן צוה ואיבתי את אויביך וצרתי את צורריך, והיכן צוית) ריבה ה' את יריבי (יב) [והיכן צוה ואיבתי את אויביך וצרתי את צורריך]. ועדת לאומים תסובבך בשעה שעדת לאומים סובבים אותך אתה משרה שכינתך במרום. רבי עזריה ור' יהודה בשם רבי יהודה בר אלעאי שלשה דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ועשו שתיםאבל לא בנו את בית ה' למה שהיה להם דילטורין שנאמר נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים שהיו להוטים אחר לשון הרע, אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע סלק שכינתך מביניהן מה שכינתך עושה בארץ רומה על שמים אלהים על כל הארץ כבודך, ועדת לאומים תסובבך ועליה למרום שובה וגו' שפטני ה' כצדקי ולא כרשעתי, כתומתי ולא כעקמנותי, יגמר נא רע רשעים מן העולם, ותכונן צדיק ותכונן מלכותך צדיק העולם (יג) וממה שאתה בוחן לבות וכליות אנו יודעים שאתה אלהים צדין. א"ר פנחס ממה שאנו חייבים לך ואנו מפקידים אצלך בכל יום ואתה מחזיר לנו אני יודעין שאתה אלהים צדיק ואין אדם נקרא צדיק אלא אם כן הוא טוב, משל למה הדבר דומה לפעמון של זהב ומקישו של מרגלית, רשע והוא חוטא למה הדבר דומה לאשה כעורה וחוטמה מעלה פוליפוס, צדיק ורע רשע וטוב שניהם שקולין זה כזה:

ואל זועם בכל יום. תמן תנינן רשב"ג אומר מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה, ואין טל יורד לברכה ונוטל טעם הפירות, רבי יוסי אומר נוטל שומן הפרות:

ואל זועם בכל יום. וכמה זעמו רגע, וכמה רגע אחד מחמש רבוא ושמונה אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה בשעה זהו רגע, ואין בריה יכולה לכוין אותה שעה חוץ מבלעם הרשע דכתיב ביה ויודע דעת עליון (ברמז תל"ג). ההוא אפיקורוס דהוה בשיבבותיה דר' יהושע דקא מצער ליה בקראי טובא, יומא חד נקט תרנגולא ואסריה אכרעיה דפוריא אמר כי מטא ההיא שעתא אלטייה, כי מטא ההיא שעתא נמנם אמר ש"מ לאו אורח ארעא דכתיב ורחמיו על כל מעשיו וכתיב גם ענוש לצדיק לא טוב, אר"מ בשעה שכל מלכי מזרח ומערב מניהין כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס. רב פפא רמי כתיב ואל זועם בכל יום וכתיב לפני זעמו מי יעמוד, לא קשיא הא ביחיד הא בצבור:

ולו הכין כלי מות וגו' לדולקים וגו'. א"ר יוחנן אלו הרשעים שלבם דולק עליהם בחייהם בעברות. ר' יוסי אומר אלו שהציתו האש בבית המקדש. רב אמר אלו שונאיהם של ישראל ורודפיהם שנאמר על ההרים דלקונו. הנה יחבל אול וגו'. א"ר לוי בשעה שאמר הקב"ה לנח שיכניס שיכניס שנים מכל מין ומין לתבה ובאו כלם ונכנסו לתבה שנאמר שנים שנים באו אל נח, אתא שיקרא בעא למיעל א"ל נח אין את יכיל למיעל אלא א"כ נסבת לך זוג, אזל פגע בפחתא א"ל פחתא מן הן את אתי, א"ל מנח דאזלי למיעל לתיבותא ולא שבק לי ואמר אם יש לך זוג עול ואי לא לא תיעול אם את בעי תהא בר זוגי, אמר ומה את יהיב לי אמר אננא מתקן עמך דכל מה דאנא מסגל את נסבת, אתקינון ביניהון דכל מה דשיקרא מכניס תהא פחתא נסבא ועלון תרויהון לתיבותא, כיון דנפקון הוה שיקרא אזייל ומכניס ופחתא נסבא דקדמי קדמי, אזל שיקרא א"ל הן אינון כל מה דסגלית א"ל לא את אתקנת עמי דכל מה שאת מכניס אנא נסבא לא ה"ל פתחון פה, הוה כל מה דשקרא מכניס פחתא נסבא זהו והרה עמל וילד שקה. בור כרה ויחפרהו (ברמז ש"ט). אודה ה' כצדקו ואזמרה שם ה' עליון. א"ר לוי כשתעשה אותנו עליונים בעולם הזה על הכל שנאמר ונתנך ה' עליון, א"ר יוהשע בן לוי בכל מקום שאתה מוצא מפלתן של רשעים הודאה מלמעללה והודאה מלמטה, מה טעם אודה ה' כצדקו, מה כתיב בתריה למנצח על הגתית זה אדום, מה כתיב בתריה אודה ה' בכל לבי:

למנצח על הגתית. זש"ה שלחו מגל כי בשל קציר וגו', למי הוא אומר שלחו מגל, רבי פנחס בשם רבי חלקיה אמר למלאכים, ורב אמר לישראל.. הוא היה אומר אין מזמרין לא על הקציר ולא על הבציר ולא על המסיק אלא על הגת שנאמר למנצח על הגתית, קציר זה בבל שנאמר בת בבל כגורן עת הדריכה, מסיק זהה מדי שנאמר ויתלו את המן, בציר זה יון שנאמר כי דרכתי לי יהודה וגו' מלאתי אפרים וגו', אתה מוצא בארבע לשונות נתנה הגאולה, בבציר, בקציר ביולדה, בבשמים, ואם מעבידם אדם שלא בעונתן הוא הוא מאבדן ובעליהן אינם נהנין מהן כלום. נמשלה בבציר הה"ד אם גנבים באו לך אם שודדי לילה אם בוצרים באו לך. בקציר שלחו מגל כי בשל קציר. ונמשלת כיולדה לכן יתנם עד עת יולדה, ונמשלה בבששמים על הרי בשמים, ונמשלה בגת בואי רדי כי מלאה גת. [הכל רואים את הגת], יואל חמי לה שנאמר שלחו מגל, ישעיה חמי לה שנאמר והיה ביום ההוא כרם חמר ענו לה, אסף חמי לה שנאמרלמנצח על הגתית לאסף, ואף דוד חמי לה שנאמר למנצח על הגתית:

מה אדיר שמך, אמר רבי בשלשה מקומות אנו מוחצאים המלאכים מדיינים עם הקב"ה, כשבא לבראות אדם נמלך בהם ואמר נעשה אדם, התחילו אומרים לו מה אנוש כי תזכרנו, א"ל יש לידע חכמתו, מה עשה הקב"ה כנס כל בהמה חיה ועוף לפני מלאכי השרת התחיל שואל אותם מה שמותם ולא היו יודעים, א"ל הקב"ה מבקשים אתם לידע חכמתו של זה שבראתי אני שואלו והוא אומר לי מה שמותן של אלו וקורא שמות לכלן, מה עשה העביר כל הבהמות וחיות ועופות לפניו שנאמר ויצר ה' אלהים מן האדמה, א"ר אחא והלא כבר נאמר ויעש אלהים את חית הארץ מה תלמוד לומר ויצר", להלן כתיב ויעש שבראן אבל כאן ויצר לשון כינוס, כענין שנאמר כי תצור אל עיר. ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו, וכי אין הכל גלוי לפני הקב"השכתוב לראות אלא להראות למלאכים חכמתו של אדם הראשון, וכן כשבא הקב"ה ליתן תורה לישראל אמרו מלאכי השרת מה אנוש כי תזכרנו, אמרו ה' אדונינו אשורך הוא שתתן תורתך בשמים שאנו קדושישם ותורתך קדושה, אנו חיים ותורתך חיים, תהא אצלנו, אמר להם אינה ראויה להתקיים אצלכם שנאמר לא תמצא בארץ החיים, וכי יש ארץ למעלה. והיכן מתקיימת בתחתונים שנארמ אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי, ר' יהודה בשם רבי נחמיה משל לאדם שהיה לו בן והיה אותו בן חסר אצבע אחת והלך אביו ללמדו סירקי ואותו אומנות צריכה כל האצבעות, לאחר ימים בא אביו אצלו ואמר לרבו למד בני אומנות זו, אמר ליה אומנות זו צריכה כל האצבעות ובנך חסר אצבע אחת ואת מבקש שילמד סירקי, כך אמר הקב"ה למלאכים אין התורה יכולה להתקיים אצלכם, למה, אצלכם לא פריה ורביה לא טומאה ולא טהרה לא מיתה ולא חולי, ובתורה כתיב אדם כי ימות באהל, זאת תהיה תורת המצורע, אשה כי תזריע, ואשה כי וזוב זוב דמה, וזה אשר תאכלו וזה אשר לא תאכלו, וכל זה התחתונים צריכים, אתם אין ביניכם מיתה וחולי ולא אכילה ושתיה, לכך נאמר ולא תמצא בארץ החיים, וכשבקש הקב"ה להשרות שכינתו במשכן אמרו המלארכים מה אנוש וכל הענין:

רבי יהודה בשם ר' איבו ור' יהודה בר' סימון שניהם אמרו מפסוק אחד פתקין היו משליכין שנאמר ביה ידודון ידודון, כענין שנאמר ואל עמי ידו גורל, א"ל הקב"ה חייכם כך אני עושה כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ, לכך אמר דוד ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ:

מפי עוללים ויונקים יסדת עז. זה שאמר הכתוב בני אם ערבת לרעך (ברמז רס"ז). מהו עוללים, רבי ורבי יוסי, רבי אומר עוללים אלו שבחוץ שנאמר להכרית עולל מחוץ, עוללים שאלו לחם, יונקים אלו שבעמי אמן, רבי יוי אומר עוללים אלו שבממעי אמן כעוללים לא ראו אור, ויונקים אלו שבחוץ אלו ואלו אמרו שירה על הים. רב ור' לוי אמר נעשו כריסותיהן של אמן כאספקלריא המאירה, מיד התינוקות פרשו מדדי אמותיהן והעוללים פרשו מטבורן, א"ר לוי גדול הנס האחרון מן הראשון שחזרו כריסי אמותיהן לכמות שהיו התינוקות חזרו לדדיהן ואוללים חזרו לטבורן. למען צורריך שנים, להשבית אויב ומתנקם שנים הרי ארבע מלכיות. ד"א למען צורריך (טו) בגין שונאיכון יהבית לכון אורייתא:

כי אראה שמיך, ר' איבו אמר שלש כתות הם, אחת אומרת אלו לא נבראתי אלא לראות השמים והארץ דיינו שנאמר כי אראה שמיך. והשניה אומרת כל מה שיש לו ליתן לעתיד לבא. והשלישי של פועלים עצלים לתן לנו משל אבותינו. מעשה אצבעותייך אריב"ל לפי שהקב"ה אמר להם הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, העליונים והתחתונים אין בהם אלא משמוש אצבעותי (בפסוק השמים מספרים רמז תרע"ב):

מה אנוש כי תזכרנו. א"ר יהושע בן לוי כשעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו, א"ל לקבל תורה בא, א"ל חמדה גנוזה תתקע"ד דורות אתה מבקש ליתנה לבר ודם מה אנו כי תזכרנו וגו' תנה הודך על המים, א"ל הקב"ה למה החזר להם תובה, אמר לפניו רב"ע מתירא אני מא ירפוני בהבל פיהם, א"ל אחוז בכסא כבודי נאמר מאחז פני כסא פרז עליו עננו, א"ר תנחום מלמד שפרש שדי זיו שכינתו ועננו עליו, א"ל רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה לא יהיה לך וגו' בין העו"א אתם שאתם עובדים ע"א, שוב מה כתיב בה לא יהיה לך וגו' בין העו"א אתם שאתם עובדים ע"א, שוב מה כתיב לא יהיה לך וגו' בין העו"א אתם שאתם עובדים ע"א, שוב מה כתיב בה לא תשא כו' משא ומתן יש ביניכם, שוב מה כתיב בה כבד את אביך כלוום אב ואם יש לכם, שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב כלוום יצר הרע יש ביניכם, חזרו והודו להקב"ה שנאמר ה' אזונינו מה אדיר שמך בכלל הארץ ואלו תנה הודך על השמים לא כתיב, מיד כל אחד ואחד מסר לו דבר שנארמ עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, בשכר שקראוך אדם לקחת מנתנות, ואף מלאך המות מסר לו דבר שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות, ואף מלאך המות מסר לו דבר שנארמ ויתן את הקטרת ויכפר על העם אי לאו דמסר ליה מנא הוה ידע. רב הונא בשם ר' איבו בדעת בראו הקב"ה לאדם הראשון שבברא מזונותיו ואחר כך בראו, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה אנוש כי תזכרנו הדא עקתא בו למה מיברי, אמר להם הקב"ה אם כן צונה ואלפים כלם למה נבראו, צפור שמים ודגי הים למה נבראו, מגדל מלא טוב ואין לו אורחים מה הנאה לבעליו שמלאו, הושיט אצבעו ביניהן ושרפן, וכן כת שניה וכת שלישית, והאחרונים אמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ עביד מה דהניא לך. מה אנוש כי תזכרנו, אמר רבי ברכיה כשברא הקב"ה את עולמו בקש להראות למלאכים שבח מעשה הצדיקים, מה אנוש כי תזכרנו זה אברהם שנאמר ויזכור אלהים את אברהם, ובן אדם כי תפקדנו זו שרה שנאמר וה' פקד את שרה, ותחסרהו מעט מאלהים זה יעקב שנאמר ויחמו הצאן אל המקלות מלמד שלא היה חסר ליתן להם אלא הנפשות, ואומר וישר אל מלאך ויוכל, וכבוד והדר תעטרהו זה משה שנארמ ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, תמשילהו במעשי ידיך זה יהושע שנארמ שמש בגבעון דום, כל שתה תחת רגליו זה דור שנפלו כל אויביו שנאמר ואשחקם כעפר ארץ, צונה ואלפים כלם זה שלמה שנאמר ויזבח שלמה את זבבח ההשלמים. וגם בהמות שדי זה שמשון, א"ר חנינא בר פפא הראה להם שמשון שלכד שלש מאות שועלים. ד"א הראה להם דניאל יורד לגוב האריות ויושב על צואריהם ואינו ניזוק, צפור שמים זה אליהו שמסבב את כל העולם כצפפור ונאמר והעורבים מביאים לו לחם ובשר, ודגי הים זה יונה שנאמר ויהי יונה במעי הדג, עובר אורחות ימים אלו ישראל שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך היום, אמרו המלאכים ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ כבודך הוא לדור עם בניך:

ותחסרהו מעט מאלהים. רב ושמואל, חד אמר חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכלם נתנו למשה בסיני חסר אחד שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים, בקש קהלת להיות כמשה שנאמר בקש קהלת למצוא דברי חפץ, יצאה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, וחד אמר בנביאים לא קם במלכים קם, ומה אני מקיים בקש קהלת למצוא דברי חפץ, בקש קהלת לדון דינין בלב שלא בעדים והתראה, יצאה בת קול ואמרה לו ולכתוב יושר דברי אמת על פי שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר:

למנצח על מות לבן. זה שאמר הכתוב את הכל עשה יפה בעתו גם את העולם נתן בלבם, ר' ברכיה בשם ר' נתן אל תהי קורא גם את העולם נתן בלבם אלא אהבת עוללים ותינוקות נתן בלבם של אבותיהם, משל למלך שהיו לו שני בנים אחד קטן ואחד גדול הגדול מכובד והקטן מנוול אעפ"כ אוהבו יותר מן הגדול

דבר אחר אהבת עולם נתן בלבם. א"ר נתן פחדתו של מלאך המות נתן בלבם. רב בשם ר' שמואל אבוי והנה טוב מאד והנה טוב זה המות. טוב מאד זה יצר הרע, וכי יצר הרע נקרא טוב, אלא ללמדך שאלמלא יצר הרע לא נשא אשה ולא הוליד בנים ולא היה העולם מתקיים. ד"א העלים הקב"ה מבריותיו טעמי פרה דא"ר יצחק כל העוסק בפרה מטמאה בבגדים והיא עצמה מטהרת טמאים. ד"א שהעלים את הקץ שנאמר כי יום נקם בלבי לבי לפומא לא גלי פומא למאן גלי. ד"א שהעלים שכר המצות שנאמר ארח חיים פן תפלס, ר' אחא בשם ר' אבא אמר טלטל הקב"ה שכרן של מצות בעוה"ז שיהיו ישראל עושין אותם משלם, כשיבא הקב"ה ליתן שכרן שכר אמנה ושכר עשיה הוא נותן, ועל כן תורה מתקיימת כלה. ד"א על מות לבן שאתה גוזר על הבן (וממלטו) [ומלבינו] ועונותיו (ואומר בן) אלו ישראל שנאמר בני בכורי ישראל. ד"א (טז) על העלמות שהבן עושה ויוה"כ מכפר. ד"א על מות לבן על מיתת הבן, כל הימים שהיה הבן קיים היה דוד יודע שלבו של הקב"ה עליו כיון שמת ידע שאין לבו עליו:

אודה ה' בכל לבי ביצר הטוב וביצר הרע שלא יהא לבי נוקף. אספרה כל נפלאותיך פליאה זו יש בה לשעבר ויש בה בעוה"ז ויש בה לעוה"ב. אשמחה ואעלצה בך בך בתורתך ובך בישועתך. אזמרה שמך עליון שמך המעולה. בשוב איבוי אחור, רבי יודן אמר שחזרו לגנותן כמות שהיו, רבי פנחס אמר שחזרו לאחוריהם הה"ד ומלאך בא אל שאול מהרה ולכה. ד"א א"ר הונא שחזרו לבושת במה שמתוקנת להם לעתיד, אתיא כההיא דאמר שמואל לעתיד לבא באין האומות ומתחבטין לפני אלהיהם ואין בהם כח להצילם שנאמר ישועו ואין מושיע ואחר כך חוזרים על הקב"ה שנאמר אל ה' ולא ענם. יכשלו ויאבדו מפניך, אמרו ישראל לפני הקב"ה אפילו אין בידם אלא אותו חטא שנכנסו בביתך והחציפו פניך כנגדך יכשלו ויאבדו:

כי עשית משפטי ודיני, זה אחד מחמשה דברים הכפולים במקרא משפטי ודיני. עדי וסהדי. פרא וערוד. עצמיו גרמיו. זקנה ושיבה:

גערת גוים אבדת רשע, א"ר לוי גערת גוים זה עמלק דכתיב ראשית גוים עמלק, אבדת רשע זה עשו דכתיב וקראו להם גבול רשעה, ואם יאמר לך אדם (יז) אף יעקב בכלל, אמור לו רשעים אין כתיב כאן אלא רשע, שמם מחית כי מחה אממחה את זכר עמלק. האויב תמו חרבות לנצח, האויבים תמו וחרבותיהן קיימין לנצח, כגון קוסטנטינוס בנה קוסטנטינא פילוס בנה פיליא, אנטיוכוס בנה אנטיוכיא, אלכסנדרוס בנה אלכסנדריא, סיקילוס בנה סיציליא, הן תמו וחרבותיהן קיימות ואתה כביכול ערים נתשת ציון וירושלים וערי יהודה ערי קדשך היו מדבר וגו', וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו, בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'. ד"א האויב הם תמו וחרבותיהן קיימין כגון קסרי ורומי. וערים נתשת, פילוסופוס אחד שאל כו'. ד"א האויב תמו, תני בש"ר אלעזר שבועה נשבע הקב"ה שלא להשאיר זכר עמלק לא נין ולא נכד שלא יאמר אילן זה של עמלק גמל זה או רחל זה של עמלק שנאמר אבד זכרם המה. ר' ןלוי בשם ר' חמא לא השם שלם ולא הכסא שלם עד שיאבד זרעו של עמלק מן העולם שנאמר כי יד על כס יה היה צריך לומר כסא ה', וכשיאבד זכרו של עמלק השם שלם והכסא שלם, האויב תמו חרבות לנצח מה כתיב אחריו וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו:

והוא ישפוט תבל בצדק ידין לאומים במישרים. א"ר לוי בשעה שהקב"ה דן את אומות העולם מזכיר להם זכות מישרים שבהם. ר' אלכסנדרי אמר לא קמת רות מנהון ורחב ויתרו מנהון. ד"א והוא ישפוט תבל בצדק אין הקב"ה חפץ באבדתן של רשעים למה שהכלל בריותי איזה יוצר מבקש שישתברו קנקניו, לכן הוא דן את אומות העולם בשעה שהם ישנים מן העבירות בלילה כדי שיעמדו בעולם, וכשהוא דן את ישראל דנן ביום שכשהם ישנים בטלים מן המצות נעור משנתו מיד הוא משכים לבית הכנסת וקורא קריאת שמע ומתפלל שומע את התורה שומע את הזקן. א"ר פנחס בשם ריב"ל בשם ר' אלכסנדרוס למה אין ישראל תוקעין בתפלה ראשונה אלא בתפלת המוספין כדי שיהיו מצוין מלאים מצות ויזכו בדין. אמר דוד תפלה לדוד זו תפלה שאדם מתפלל כשהוא נעור משנתו ברוך מחיה המתים. שמעה ה' צדק זו קריאת שמע, הקשיבה רנתי זו תפלה ראשונה, האזינה תפלתי זו תפלה שניה", בלא שפתי מרמה לא עמדנו בתפלה לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דברי תורה ומצות ומעשים טובים ולפיכך מלפניך משפטי יצא אל תסתכל במעשים רעים אלא בזכיות ומעשים טובים שנארמ עיניך תחזינה מישרים. ד"א תן עיניך במלמדי סנגוריא והזכר זכות אבות:

ויהי ה' משגב לדך, אמר ר' יוחנן כל מקום שנאמר דל, דך, מך, עני ואביון, בישראל הכתוב מדבר שאין עניוות זזה מהם משחרב בית המקדש. ויבטחו בך יודעי שמך מהיכן מן לא עזבת דורשיך ה'. זמרו לה' יושב ציון, א"ר יוחנן ממה שעשה בציון, מה על ביתו לא חס בשעת כעסו, כשביא לפרוע ממחריביו על אחת כמה וכמה. א"ר חנינא זמרו לה' וגו' אימתי כשיבא להחזיר שכינתו בציון, א"ר יוחנן וקרא מסייעו שנאמר כי בנה ה' ציון נראה בכבודו:

כי דורש דמים אותם זכר, כשיבא לפרוע ממחריביו על אחת כמה וכמה. א"ר חנינא זמרו לה' וגו' אימתי כשיבא להחזיר שכינתו בציון, א"ר יוחנן וקרא מסייעו שנארמ כי בנה ה' ציון נראה בכבודו:

כי דורש דמים אותם זכר, כשיבא הקב"ה לתבוע דמו של רבי עקיבא הוא תובע דמו של בן קופיא, מהו לא שכח צעקת ענוים אינו שוכח דמן של ישראל מיד העו"א ולא דם צדיקים שנהרגו בימי גזרה כגון רבי עקיבא וחבריו בן עזאי ור' יהודה הנחתום, ועתיד הקב"ה לתבוע דמן של ר' יהודה הנחתום ושל בן קופיא, שפעם אחת גזרה מלכות גזרה שיהרג רבי יהודה הנחתום, מה עשה בן קופיא עשה עצמו דיין ודן אותו (היאך), וכשהוא בא ליתן לו ספקולא גזר שישחטו אחר תחתיו ויעשו אותו חתיכות חתיכות ויעלו אותו, ורץ לש ון הרע ואמר שלא נהרג וגזרה המלכות שיהרגוו שניהם ונהרגו שניהם, ועתיד הקב"ה לתבוע דמן שנאמר כי דורש דמים אותם זכר לא שכח צעקת ענוים, מהו לא שכח צעקת ענוים, רבי אבהו בשם רבי אלעזר אומר כל צדיק וצדיק שעובדי אלילים הורגין אותן כביכול הקב"ה כותב בפורפירא שלו שנאמר ידין בגוים מלא גויות, והקב"ה אומר להם למה הרגת פלוני ופלוני והם כופרים ואומרים להקב"ה לא הרגנום, מה הקב"ה עושה, מוחציא פורפירא שלו ודנן ונותן איפופסין, הוי לא שכח צעקת ענוים:

חנני ה' אין כתיב כאן אלא חננני ה' שלשה נונין כנגד שלש מלכיות. ראה עניי משונאי, כמד"א ואת עשו שנאתי, מרוממי משערי מות מגיהנם, וכשתעשה לי כן כמו שכתוב למעלה אספרה כל תהלתיך, כשתחזיר שכינתך כאשר כתוב למעלה אגילה בישועתך. א"ר אבהו זה אחד מחמשה מקראות שישועתן של ישראל היא ישועתו של הקב"ה. טבעו גוים בשחת עשו זה פרעה, ברשת זו טמנו זה סיסרא, נלכדה רגלם זה סנחריב. נודע ה' משפט עשה, בדין שעשה במצרים ששנארמ וידעו מצרים כי אני ה'. ד"א סיסרא עמלק והמן, בפועל כפיו נוקש רשע זה פרע ומצרים, ואנו מה עלינו לומר הגיון סלה, אז ישיר משה ובני ישראל:

ישובו רשעים לשאולה, ר' אליעזר אומר כל העכו"ם אין להם חלק לעולם הבא, א"ל ר' יהושע אלו נאמר כל גוים ושתק יפה היית אומר ומה תלמוד לומר כל גוים שכחי אלהים הוי אומר ברשעי עכו"ם הכתוב מדבר. אמר רבי נחמיה כל תיבה שלא ניתן לה למ"ד בראשה ניתן לה ה"א בסופה כגון חרנבב סדונמה שעירה, מתיבין ליה והא כתיב ישובו רשעים לשאולה, א"ר אבא לדיוטא התחתונה שבשאול. כי לא לנצח ישכח אביון כך תקות עניים לא תאבד, קומה ה' אל יעוז אנוש לא יתעזזון במלכותן, ולא יתעזזון בשלותן, ישפטו גוים על פניך תעשה (תידיטוס) [אנטידיקוס] שלהם. שיתה ה' מורה להם, שית יראתך עליהם, שית מרותך עליהם הכנס בהם את השטות, שכן בלשון יוני קורין לשטיא מורא, תן פרומביא בפיהם כחמורים של טוחנין. אמר רבי אילא בר' ברכיה אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב, שנאמר שיתה ה' מורה להם ידעו גוים אנוש המה סלה:

ד"א לפי שהם עושים עצמן מריות הודע להם שאתה אדון על כלם] ידעו גוים שהם אנוש והם עושין עצמם אלוהות, חירם מלך צור יען כי גבה לבך הודיעו הקב"ה שהוא אנוש שנאמר אל ארץ השלכת. נבוכדנאצר שנאמר אעלה על במתי עב הודיעו שהוא אנוש שנאמר ומן אנשא לך טרדין. יואש שנאמר אל ארץ השלכת. נבוכדנאצר שנאמר אעלה על במתי עב הודיעו שהוא אנוש שנאמר ומן אנשא לך טרדין. יואש שנאמר אחרי מות יהוידע ויבאו וישתחוו למלך הודיעו שהוא אנוש שנאמר ואת יואש עשה שפטים. פרעה אמר יאור לי ואני עשיתינו אני הוא שבראתי את עצמי הודיעו הקב"ה שהוא אנוש, א"ל הקב"ה למשה הנה יוצא המימה לצרכוו ולדרכו בבקר אחוז בו והודיעו שהוא ב"ו, מה עשה משה אחז בו א"ל הנח לי שאעשה צרכי ואח"כ אדבר עמך, א"ל משה יש אלוה עושה צרכיו לפיכך א"ל השכם בבקר והודיעו שהוא בשר ודם:

למה ה' תעמוד ברחוק. ארבעה נביאים קראו תגר כנגד מדת הדין, דוד, וירמיה, אסף, ובני קרח. דוד צוח למה ה' תעמוד ברחוק. א"ל הקב"ה דוד שכן רע אתה ולא הם הרחיקוני מעליהם, א"ר יונתן בר' אליעזר שלש שנים ומחצה היו שונאים מקיפין את ירושלים ושכינה עומדת על הר הזיתים ומכרזת דרשו ה' בהמצאו לולא היו משגיחין ואתה אומר למה ה' תעמוד ברחוק. ירמיה אמר למה לנצח תשכחנו וא"ל הקב"ה וכי אני עזבתים תחלה הם עזבו ושכחו אותי שנאמר שכחו אל מושיעם עזבו את ה' ואתה אומר למה לנצח תשכחנו. אסף אמר למה אלהים זנחת לנצח, א"ל הקב"ה לאסף אסף אני הוא ששכחתים תחלה הם זנחו אותי שנאמר זנח ישראל טובואין טוב אלא הקב"ה שנאמר טוב ה' לכל. בני קרח אמרו למה פניך תסתיר, א"ל הקב"ה הם הסתירו פנים תחלה סגרו דלתות האולם ויכבו את הנרות ויסבו פנים ונתנו עורף:

בגאות רשע ידלק עני (יח) זה לוט שנתפש עם אנשי סדום. יתפשו במזמות זו חשבו אלו השבטים. א"ר יודן כל האורמ הקב"ה ותרן הוא יותרו לו מעוהי, אלא מאריך רוחיה וגביה דיליה, אמר הקב"ה לשבטים אתם מכרתם את אחיכם מתוך מאכל ומשתה דכתיב וישבו לאכל לחם הרי בניכם נמכרים בשושן הבירה מתוך מאכל ומשתה דכתיב והמלך והמן ישבו לשתות. א"ר יששכר דכפר מגדו ומה אם יוסף שמחל לאחיו דכתיב לא אתם שלחתם אותי הנה ראהה עד כהיכן היא מתוקנת להם מי שאינו מוחל על אחת כמה וכמה, א"ל הקב"ה לשבטים אתם מכרתם את יוסף לעבד חייכםם שבכל שנה אתם קורין עבדים היינו לפרעה במצרים, שבטים גרמו לקרוע (ברמז י"ז):

כי הלל רשע וגו', אין רשעים מחללים אלא אם כן עושים תאותן שכן נבוכדנצר אמר מן קשוט די אלהכון ואין הרשע עובר עברה אלא אם כן עשאה [חולין] בפניו:

ובוצע ברך נאץ ה'. ר' אליעזר בן יעקב אומר הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה ולשה והפריש ממנו חלה ואם בא לבצוע כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ועליו הכתוב אומר ובוצע ברך נאץ ה'. ד"א אין בוצע אלא הנייה כמד"א מה בצע כי נהרוג, אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע בית אחד שהיה לך הנאה ממנו עמדו שונאים והחריבוהו ונאצו שמך עליו והם קיימים והוא חרב והצדיקים שהיה לך הנייה מהם עמדו רשעים והרגום ונאצו שמך והם קיימים. תניא מצה גזולה אסור לברך עליה, אמר רבי הושעיא ע"ש ובוצע ברך נאץ ה', א"ר יונה הדא דתימא בתחלה (יט) אבל בסוף לא דמים חייב לו, ר' יונה אמר אין עברה מצוה, ר' יוסי אמר אין מצוה עברה, א"ר אילא אלה המצות אם עשאן כמצותן מצות ואם לאו אינם מצות. שנו רבותינו שכשם שהדין בשלשה כך בצוע בשלשה, נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע, ר' יוסי הגלילי אומר אסור לבצוע והבוצע הרי זה חוטא והמברך את הבוצע הרי זה מנאץ ועליו נאמר ובוצע ברך נאץ ה' אלא יקוב הדין את ההר, וכן במשה הוא אומר כי המשפט לאלהים הוא, אבל אהרן אוההב שלום ורודף שלום בין אבדם לחברו שנאמר תורת אמת הייתה בפיהו, רבי מאיר אומר לא נאמר בוצע אלא כנגד יהודה שנאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו, ר' יהושע אומר מצוה לבצוע שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, וכן בדוד הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. אמר רב הלכה כר' יהושע בן קרחה דמצוה לבצוע אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו:

רשע כגובה אפוו בל ידרוש אין אלהים כל מזמותיו. אמר רבה בר רב הונא כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו. ר' ירמיה מדפתי אמר אף משכח למודו ומוסיף טפשות שנאמר כי כעס בחיק כסילים ינוח וכתיב וכסיל יפרוש אולת, רב נחמן אמר בידוע שעונותיו מרובין מזכיותיו שנאמר ובעל חמה רב פשע:

יחילו דרכיו בכל עת, א"ר יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, ולא עוד אלא שרואה שזוכה בדין שנאמר מרום משפטיך מנגדו, ולא עוד אלא שרואה בצריו שנאמר כל צורריו יפיח בהם, איני והאמר רבי יוחנן משום רשב"י מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה שנאמר עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם, ואם לחשך אדם לומר והא כתיב אל תתחר במרעים וגו', מי שלבו נוקפו אומר כן אלא אל תתחר במרעים להיות כמרעים ואל תקנא בעושי עולה להיות כעושי עלולה, ואומר אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום, לא קשיא הא במילי דידיה הא במילי דשמיא. אמר רב הא והא במילי דידיה ולא קשיא הא בצדיק גמור הא בצדיק שאינו גמור, ואי תימא הא והא בצדיק גמור ושעה משחקת לו שאני:

ידכה ישוח, א"ר (כ) ודכה כתיב שאין רשע מזדווג אלא לאדם כיוצא בו. ונפל בעצומיו חלכאים א"ר חנינא בר פפא אין הרשע נופל אלא משתמלא סאתו שנאמר תחת רשיעם ספקם במלאת ספקו יצר לו, א"ר סימון אין הרשע מפיל בקולרין שלו אלא רשעים גבורים כמותו שנאמר ולגוברין גברי חיל די בחיליה, א"ר סימון כגון הקוסטינר שהיה מכה ומסיר צלע וחוליא בבת אחת, אמר בלבו שכח אל מה הדיין הזה משהן נותנין (כא) פסקיון לפניו עוד אינו רואה מה נעשה, כך אמר בלבו שכח אל, כמד"א עבים סתר לו ולא יראה כביכול הסתיר פניו, בל ראה לנצח קומה ה' אל נשא ידך א"ר יודן בש"ר יהודה אמרו ישראל לפני הקב"ה הגיענו צרות עד נפשנו כאדם שנשקע במים ואומר לחברו פשוט ידיך ודלני. משל לגבור עובר בנהר ובנו עמו וגבור תופס ביד בנו ומעבירו, באת השבולת לשטוף את הבן אעפ"כ הבן תפוס באביו, כיון שהיתה השבולת עוברת על ראש הבן התחיל הבן צועק מלמטה אבא אילולא שאתה מחזיקני כבר הייתי שטוף בשבולת, אלא מה הנייה שאני עומד ומתבלע במים אם מבקש אתה שאחיה הגבה ידיך, כך אמר דוד כשראה המלכיות שנמשלו למים שנאמר הוי המון עמים רבים כהמות ימים, לכן הנה ה' מעלה את מי הנהר וגו', התחיל צווח טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וגו' ושבלת שטפתני אלמלא שאתה מחזיק בנו ומפר עצתם כבר לא היה לנו עמידה שעה אחת ואם אתה מבקש שנחיה הגבה ידך. קומה ה' אל נשא ידך, אמר הקב"ה אני מגביהה כי אשא אל שמים ידי:

ד"א אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע הזכר לאותה שבועה וירם את ימינו ושמאלו וישבע בחי העולם כי למועד מועדים, א"ל הקב"ה לא המלאך בעצמו נשבע אלא אני נשבעתי כי אשא אל שמים ידי לכן יחכה ה' לחננכם ואין לכן אלא לשון שבועה שנאמר לכן נשבתי לבית עלי. על מה נאץ רשע אלהים, לית דינא ולית דייניא הקב"ה הניח את עולמו והלך לו. ראיתה כי אתה עמל וכעס תביט, ראית שהחריב את מקדשך והגלה את ישראל בקולריון. לתת בידך אתה היית משרה שכינתך ורוח הקדש על יצחק וא"ל משמני הארץ יהיה מושבך ועל חרבך תחיה עליך יעזוב חלכה מלכות הרביעית אומרת לישראל אייתי גולגלתך והוא אומר יתמין אנא זיין והוא א"ל שמעת עלי דאנא זיין יתמין זיל גבי אלהי יעקב דכתיב ביה אבי יתומים ודיין אלמנות דהוא זיין יתמין יבא ויעמוד לכם:

יתום אתה היית עוזר. רומוס ורומולוס מתה אמן וזמנתה הזאבה שתניקם ועמדו ובנו שני צריפין גדולים ברומי.

דבר אחר ראית שנבוכדנאצר בא והחריב את מקדשך והגלה אותם מארצם, לתת בידך ואתה משרה שכינתך על ירמיה והוא אומר ועבדו אותו וגו' ואת בנו. עליך יעזוב חלכה למחר הוא נוטל לחנניה מישאל ועזריה ומשליכן לכבשן האש ואומר מאן הוא אלה די ישיזבינכון מן ידי. יתום אתה היית עוזר יתומה אחת שנשתיירה לו זו ושתי עשית אותה אגוסטא במלכות שאינה שלה שנאמרר גם ושתי המלכה, מה כתיב בתריה שבור זרוע רשע ורע תדרוש רשעו בל תמצא בל תמציא לו זכות, ה' למלך עולם ועד אימתי כשיאבדו גוים מארצו:

תאות ענוים שמעת ה'. ר' לוי אמר זה משה שנקרא עניו, בשעה שא"ל הקב"ה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש התחיל מצטער אמר כמדומה אני שאין אחי יכול להכנס לפנים מן המחיצה, א"ל הקב"ה לא כשאתה סבור אלא (כב) בכל עת שרוצה ליכנס יכנס אלא יכנס כסדר זה, הוי תאות ענוים שמעת ה':

תכין לבם תקשיב אזנך, א"ר יהושע בן לוי אם הניבו שפתיו של אדם בתפלה יהא מבושר שנשמעה תפלתו שנאמר בורא ניב שפתים, רבי יהושע בר נחמני אמר אם כוון לבו בתפלה יהא מבושר שתהא נשמעת תפלתו שנאמר תכין לבם תקשיב אזנך. שבור זרוע רשע מה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית, אמר רבי אלכסנדראי כנגד מפקיעי שערים שנארמ שבור זרוע רשע, ודוד כי אמרה בפרשת ט' אמרה, ה' מלך עולם ועד, וכתיב בתריה תתאות ענוים שמעת ה', אמר רבי אלעזר בן פדת בשבעה מקומות השוה הקב"ה עצמו ללבבות הנמוכים:

למנצח לדוד בה' חסיתי איך תאמרו לנפשי וגו'. דרש רבא אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מחול לי על אותו עון שלא יאמר הר גדול שבהן צפור נדדתו (ברמז קמ"ז).

דבר אחר מהו הרכם צפור, אמר ר' חמא כשגלו ישראל היו עובדי אלילים שמחים עליהם להגלותם ממקומם. נודי אין כתיב כאן אלא נודו כלפי מעלן וכלפי מטן אמרו, כלפי מעלה אמרו כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו, ואין איש אלא הקב"ה שנארמ ה' איש מלחמה, ואין מקומו אלא בית המקדש שנאמר זאת מנוחתי עדי עד:

כי הנה הרשעים ידרכון קשת (ברמז תי"ב):

כי השתות יהרסון. רב יהודה ורב עינא חד אמר אילו חזקיהו וסיעתו נהרסין צדיק מה פעל, וחד אמר אילו בית המקדש יהררס צדיק מה פעל, עולא אמר אילו מחשבותיו של אותו רשע אינן נהרסות צדיק מה פעל, בשלמא למאן דאמר מחשבותיו של אותו רשע היינו דכתיב כי השתות יהרסון, ולמאן דאמר נמי בית המקדש דתנן אבן אחת היתה שם מימות הנביאים הראשונים ושתיה היתה נקראת, אלא למען דאמר חזקיה וסיעתו היכא אשכחנא צדיקי דאתקרו שתות, דכתיב כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל, ואיתימא מהכא הגדיל עצה הפליא תושיה, אמר רבי יוחנן למה נקרא שמה תושיה שמתשת כחו של אדם.

דבר אחר שניתנה בחשאי מפני השטן.

דבר אחר דברים של תהו שהעולם משותת עליהם. ד"א אמר דוד לפני הקב"ה אם נטפשת ועזבת את יעקב שהוא שתיית עולם שנאמר וצדיק יסוד עולם מה פעולות פעלת לפועלי מצות (כג) אם השיתין שהם רואין את התהום עמדו רשעים ופגרום צדיק העולם וכו'. א"ר זעירא נשיין דנהגין דלא למשתי יין מן דאב עליל מנהג שבו פסקה אבן השתיה, ומה טעם כי השתות יהרסון צדיק מה פעל. כל הדברים תלויין במנהג, נשי דנהיגי דלא למעבד עובדא באפוקי שבתא אינו מנהג, עד דתתפני סדרא מנהג, בתרי וחמשה אינו מנהג, עד דתתפני תעניתא מנהג, בערבתא אינו מנהג, במנחתא ולעיל מנהג, ביומא דירחא מנהג. ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו (ברמז קצ"ה), א"ר סימון ראה מה כתיב כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ושכנתי כתיב אע"פ שחרב ביהמ"ק ונעשה שדה אעפ"כ שכינתי שם, א"ר ינאי מלך ב"ו כשנכנס בטרקלין אינו יודע מה בקיטון והקב"ה אינו כן ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו צופה ומביט לכל באי עולם ואין העין שולטת בו. זה אחד מהדברים שכסא של מטן מכוון שכנגד כסא של מעלן, וכה"א תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך, וכה"א בנה בניתי בית זבול לך וגו':

עיניו יחזו עפעפיו יבחנו, ולמי בוחן לצדיקים שנארמ ה' צדיק יבחן זה אברהם שנאמר והאלהים נסה את אברהם,

דבר אחר זה נח שנאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו, אמר רבי יונן היוצר הזה כשבודק את כבשנו אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק להקיש עליו עד שישברנו והוא בודק קנקנים יפים שאפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים, כך אין הקב"ה בודק את הרשעים שאינן יכולים לעמוד שנאמר והרשעים כים נגרש, את מי בודק הצדיקים שנאמר והאלהים נסה את אברהם, אמר רבי יוסי בר חנינא הפשתני הזה בשעה שיודע שפשתנו יפה כל זמן שכותשה היא משבחת וכל שהוא מקיש עליה היא משתמנת, בשעה שיודע שפשתנו רעה אינו מספיק להקיש עליה אחת עד שפוקעת, כך אין הקב"ה בוחן את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן:

ימטר על רשעים פחים. גומרן ומצדן, גומרן כמד"א פחם לגחלים ועצים לאש, ומצדן כד"א כמהר צפור אל פח. אש וגפרית אמר רבי יודן בשעה שאדם מריח גפרית נפשו קצה למה שיודעת שבה עתידין לידון שנארמ ברוח קדים אפיצם. מנת כוסם, רבי שמואל בר נחמני אמר כפייליפוטירין לאחר המרחץ. אמר רבי יודן אין דבר רע יורד מלמעלה אלא הוריד מטר ונעשה גפרית. התיבון והכתיב אש וברד שלג וקיטוב, א"ל רוח סערה עושה דברו, היא מילתא דרשב"ל פליגא דאמר רשב"ל יפתח ה' לך את אוצרו הטוב מכאן דאיכא אוצרות אחרים. ומנת כוסם היתה המנה מתוקנת עד שלא נברא העולם. ימטר על רשעים פחים וכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, אמר רבי ברכיה לאחר שהיה עומד אצל הכבשק של נחתום בא בנו ורדה את הפת ונתן לו, באת שפחתו רדה גחלים ונתן לה, לשניהם רדה מן התנור. ה' מנת כוסם (ברמז ש"ז):

כי צדיק ה' צדקות אהב, רבי תנחום בשם רבי סימון ר' מנחם בשם ר"א ברבי יוסי אין לך אדם אוהב בן אומנותו והחכם אוהב בן אומנותו, כגון רבי חייא לר' אושעיא ור' אושעיא לרבי חייא והקב"ה אוהב בן אומנותו שנאמר כי צדיק ה' צדקות אהב, זה נח שנאמר בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אותך ראיתי צדיק:

ישר יחזו פנימו, שבע כתות הן (ברמז נ"ו). ואי זה כת המעולה שבהם שמקבלים פני שכינה זו כת ישרים שנאמר ישר יחזו פנימו, והיא יושבת לפני המלך ורואה פני המלך דכתיב ישבו ישרים את פניך. וכת שניה אשרי יושבי ביתך. שלישית מי יעלה בהר ה', רביעית אשרי תבחר ותקרב. חמישית ה' מי יגור באהלך. ששית מי ישכון בהר קדשך. שביעית מי יקום במקום קדשו, לכל כת וכת מדור בפני עצמו בג"ע, וכנגדן שבע כתות בגיהנם ובתי דירות לרשעים, ואלו הן, שאול, ואבדון, וגיהנם, דומה, וצלמות, וארץ תחתית, וארץ נשיה, הרי שבעה בתי דירות לכל כת וכת לפי מעשיו:

למנצח על השמינית וגו' הושיעה ה' כי גמר חסיד, זש"ה אבד חסיד מן הארץ, שאל אדרינוס באיזה זכות אומה זו עומדת, א"ל יש בה צדיקים יש בה יגעים בתורה, מיד גזר והטילו (כד) מרגזאות על הארץ, כיון שנתנו עליהם העול הזה חדלו מליגע בתורה לפיכך אמר דוד הושיעה ה' כי גמר חסיד. מעשה בחסיד אחד שאבדה מטרונא אחת קופסא מלאה דינרין ומצאה אותו חסיד הוליכה לביתה, כיון שהוליכה אמרו לה אינו יודע מה שבתוכה לפיכך הביאה לך, אמרה להו כולה דדהב מלבר ואתם אומרים אינו יודע הוא מה שבתוכו, אמרה לו (כה) תהא אומתך מסורה לך, אמרו לה הוא מחזיר אבדתך ואת מקללת אותו, אמרה להו אלו עוד הוה אחר באומתיה כוותי' אגן לא הוינן בעלמה וגזרה שיהא נכנס ויוצא שלא ברשות ונמצאו בני אדם עסורים (כה) בהדא סומפוניא ופנה אותם אותו חסיד, וכמת קראו עליו בני דורו הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם. אמר רבי פנחס מבני אדם פסו אבל מן המלאכים לא פסו. ובמה היו בני אדם עסורים שוא ידברו איש את רעהו, מעשה היה בעיר אחת שלא היה בה מלח והיה בה חבורה של חמרים אמרו הולכים אנו ומביאין מלח ומזבנים אד שלא יבאו אחרים, והיה להם ראש א"ל לחרוש יש לי למחר המתינו לי עד שאחרוש את שדי ולמחר אנו הולכים, א"ל הן, מה שעשה אמר לאשתו יהא סימן זה מסור בידך כשאומר לך תני לי את העול הביאי את האוכף תני לי את הקנקן הביאי את השק נתן על ההחמור והלך לו ואותם ישנים, בבקר עמדו אותם והיו קורין פלוני פלוני אמרו להם השכנים מה אתם קורין הוא הלך מאמש והרי הוא בא, הלכו להם בדרך ומצאוהו א"ל למה עשית כן א"ל אין אתם יודעים אלו הלכנו כלנו יחד מיד היה בזול עכשו הרי הבאתי עד שאתם באים שלי נמכרת וכשתבואו אתם תמכרו יפה, לכם נאמר שוא ידברו איש את רעהו אם אין את עושה את האוכף עול ואת השק קנקן אין אתה יכול לעמוד. מעשה ברבי יוהתן שיהו לו עדשים מצומצות והיה לו קרוב בעיר, ירד אצלו, א"ל ר' יונתן עדשים אני מבקש יש מהן בעיר א"ל הן, א"ל מכמה, א"ל כך וכך בכל עת שתבא אני נוטל לך, לאחר ימים הלך רבי יונתן לעיר לבית קרובו א"ל אשתו בשדה הוא המתין לי ולא בא, שאל לאחד מבני העיר יש כאן עדשים, א"ל לאו, חטים יש כאן, א"ל עדשים אני מבקש א"ל נוטל אתה מכך וכך הרבה מן הדמים שא"ל קרובו נטל הימנו, בא קקרובו מן השדה א"ל רבי יונתן נטלתי העדשים הרבה מן הדמים שאמרת לי א"ל שמא עדשים אמרת להם אני מבקש א"ל הן, א"ל אלו אמרת להם חטים אני מבקש היו אומרים לך רצונך בעדשים עכשו שאמרת עדשים אני מבקש א"ל רצונך חטים, לכך נאמר שוא ידברו איש את רעהו. רבי חייא צפוראה אזל למזבן חטין מסורתא, א"ל ר' יונתן כד תהוי בעי חטין הוי אומר שערין אנא בעי ולא (כו) יסקון לך שערא. שפת חלקות שמחליקין שפתותיהן, בלב ולב ידברו אחד בפה ואחד בלב:

יכרת ה' כל שפתי חלקות. תנא דבי רבי ישמעאל כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות עו"א גלוי עריות שפיכות דמים, כתיב הכא לשון מדברת גדולות וכתיב התם בעבודת אלילים אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, בגלוי עריות כתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, בשפיכות דמים כתיב גדול עוני מנשוא. גדולות אימא תרתי הי מינייהו מפקת (ברמז תתקנ"ג). במערבא אמרי לשון תליתאי דקטלי תלתא למספרו ולמקבלו ולנאמר עליו. רבי יהושע אומר מצינו שהרג ארבעה בימי שאול, דואל שאמרו ושאול שקבלו ונוב עיר הכהנים שנאמר עליהם ואבנר בן נר שסיפק היה בידו למחות ולא מיחה, רבי זעירא שלח ואמר ליה לר' סימאי סיפק בידך למחות למה אין אתה מוחה, אמר ליה איני אלא מן (כז) הנאנחים והנאנקים, אמר ליה רבי זעירא ולא מהם התחילה הדין משוד עניים מאנקת אביונים. אשר אמרו ללשוננו נגביר וכו', אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא כל המספר לשון הרע כאלו כופר בעקר שנאמר שפתינו אתנו מי אדון לנו (כח) ללשננו כתיב לומר אם הכך לשונך לומר לשון הרע על חברך שננו בדברי תורה:

משוד עניים מאנקת אביונים. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל דיין שדן דין אמת לאמתו וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' (ברמז תרכ"ו):

אמר ר' יודן גדול גזל של עניים מעון דור המבול דכתיב ה' למבול ישב כביכול בישיבה נפרע מהם, והכא כתיב עתה אקום יאמר ה' אינו נפרע מהם אלא בקימה. אשית בישע יפיח לו, רבי אושעיא אמר כשאשית ישועה על אלו ארתיח מדת הדין על אלו:

אמרות ה' אמרות טהורת. כל מה שמזהיר הקב"ה על ישראל בשביל טהרתן וקדושתן. אמור אל הכההנים בני אהרן ואמרת שני פעמים. משל לט בח שנכנס ויוצא לפני המלך אמר ליה המלך וגוזרני שלא תראה מת כל ימי חייך שלא תטמא אותי, כך גזר הקב"ה על הכהנים מפני שנכנסים בבית המקדש:

אמרות טהורות. אמר ריב"ל מצינו שעקם הכתוב שתים שלש תיבות שלא להוציא דבר מגונה.

דבר אחר אמרות ה' אמרות טהורות. אמרות בשר ודם אינן אמרות. אמר ר' תנחום בר חנילאי בנוהג שבעולם מלך ב"ו נכנס למדינה בני המדינה מקלסין אותו וערב לו קלוסן ואמר להם מחר אני לכם מרחצאות ודימוסיאות ומכניס לכם אמת המים, ישן לו ולא עמד היכן הוא והיכל אמרותיו, אבל הקב"ה אינוו כן אלא וה' אלהים אמת שהוא אלהים חיים. תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם ישב הקב"ה ודרש וחקר ובחן וצרף את כל התורה כלה, ומיום שנברא העולם עד אותה שעה וכל דבר שהוא מדבברי תורה דורשו וחוקרו וצורפו ברמ"ח פעמים כנגד רמ"ח אברים שבאדם, ואחר כך הוציאו מפיו וקבעו בתורה שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות, וכל דבר ודבר שקבע בתורה אם זו ממקומו קימעא קלקל את כל העולם כלו ובדעתו של הקב"ה שלא ליתן פתחון פה לבהמה, ומתוך שנתן פתחון פה לנחש קלקל את העולם כלו:

כסף צרוף. א"ר תנחום שתי אמרות כתוב בתורה [וטהורות הן] ולמי נתנו לשבטו של לוי אותו שכתוב בו וישב מצרף וטהר את בני לוי ואיזו זו פ' המת אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם. בעליל לארץ מזוקקק שבעתים, אמר רבי ינאי כל דבר ודבר שהקב"ה אמר למשה אמר ליה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור. א"ל רבש"ע מתי נעמוד על הברור של הלכה אמר ליה אחרי רבים להטות רבו המטהרים טהור רבו המטמאים טמא., רבי אבהו בשם ר' יוחנן אמר תלמיד ותיק היה לו לרבי עקיבא מטהר את השרץ במ"ט פנים ומטמאו במ"ט פנים, וכן תני רבי חייא תלמיד ותיק היה לו לרבי מאיר וסומכוס שמו מטמא את השרץ במ"ט פנים הוי מזוקק שבעתים. ר' שמעון בן פזי פתר קרייא בפ' פרה שיש בה מז' ז', ז' פרות, ז' שרפות, ז' הזיות, ז' כבוסים, ז' טמאים, ז' טהורים, ז' כהנים, אם יאמר לך אדם חסרים הם אמור לו אף משה ואהרן בכלל היו:

סביב רשעים יתהלכון. רבי יהודה אמר סביב לרשעים צדיקים מתהלכין, בשעה שהצדיקים יוחצאים מגן עדן ורואים רשעים נדונין בגינהם נפשם שמחה עליהם הה"ד ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, באותה שעה צדיקים נותנין שבח על היסורין שהביא עליהם בעולם הזה שנאמר ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך בעו"א ותנחמני מהם, כם זלות כרם כתוב כשירומם הקב"ה כרם בזוי שהיה לו בעולם אלו ישראל שנאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל, א"ל רבי נחמיה עד מתי אתה מעקם עלינו את המקרא אלא סביב רשעים להצדיקים מתהלכין. בשעה שהרשעים יוצאין מגיהנם ורואים את הצדיקים בשלוה בגן עדן נפשן מתמעטה עליהם שנאמר רשע יראה וכעס, אימתי כרוס זלות בשעה (שיפרסם) [שירומם] הקב"ה (כט מצות בזויות שבתורה, מה לך יוצא ליסקל על ששמרתי את השבת, מה לך יוצא לישרף על שאכלתי מצה, מה לך יוצא ליהרג על מה שמלתי את בני, מה לך לוקה בפרגול על שעשיתי רצון אבי שבשמים מה המכות האלה בין ידיך, ואומר אשר הוכיתי בית מאהבי המכות גרמו לי ליאהב לאבי שבשמים.

דבר אחר כשיפרסם הקב"ה (ל) כרמם של ממזרים וכבר פרסמן ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן. אמר רבי חלבו אמר רבי הונא כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע שנאמר סביב רשעים יתהלכון. אמר אביי לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא אבל מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה. ההוא גברא דהוה מצלי אחורי בי כנישתא ולא מהדר אפיה לבי כנישתא אתא אליהו ז"ל אידמי ליה כטייעא אמר ליה כדו בר קיימת קמי מרך שקל ספסירא וקטליה. אמרו ליה רבנן לרב ביבי ואמרי לה רב ביבי לרב נחמן בר יצחק מאי כרום זלות אמר ליה דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהם. ר' יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו כיון שנצרך אדם לבריות משתנות פניו ככרום, מאי כרום כי אתא רב דימי אמר עוף יש בכרכי הים וכרום שמו כיון שחמה זורחת מתהפך לכמה גוונים. רבי אמי ורבי אסי אמרי כאלו נדון בשני בתי דינין באש ובמים שנאמר הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים. רב הונא אמר כל שאינו נכנס לבית הכנסת בעולם הזה אינו נכנס לבית הכנסת בעולם הבא, אמר רבי יוחנן מאי טעמא סביב רשעים (לא) יתהלכון והמתפלל בתוכה בעולם הזה כאלו מתפלל בבית המקדש שנאמר ואהי להם למקדש מעט בגוים:

למנצח מזמור לדוד עד אנה ה' תשכחני נצח. אמר ר' יצחק מדה כנגד מדה לפי שאמרתי ארבעה פעמים עד אנה ה', כך אני עתיד למסור אתכם ביד ארבע מלכיות ואתם עתידים לומר עד אנה ה' ארבעה פעמים, אני אמרתי עד אנה מאנתם, עד אנה ינאצוני, ועד אנה לא יאמינו בי, עד מתי לעדה הרעה הזאת, ואתם אומרים לפני ארבעה פעמים עד אנה, עד אנה תשכחני, עד אנה תסתיר את פניך, עד אנה אשית עצות, עד אנה ירום אויבי, עד אנה ה' תשכחני נצח בבבל, עד אנה תסתיר במדי, עד אנה אשית עצות ביון, עד אנה ירום אויבי באדום. ד"א עד אנה ה' תשכחני, נצח, אנשית מה דאמרת לשמואל וגם נצח ישראל לא ישקר. א"ר ברכיה מעשה בזקן אחד שישב ודרש כל אלמנה ויתום לא תענון, אלמנה אחת שמעה אותו אתיא לגביה אמרה זיל השתא ובתר כן אתיא, א"ל אי לאו דשמעית יתם אומר כל אלמנה ויתום לא תענון לא אתיתי לגביך ואת אמר לי זיל ואתיא, כך אמרו ישראל לפני הקב"ה לא באנו אלא דסמיכין אנן על דכתיב כי לא לנצח ישכח אביון ואת מנשי יתנא:

עד אנה ה' תשכחני. אמר להם הקב"ה ואני שכחתי אתכם הלא אתם שכחתם אותי דכתיב שכחו אל מושיעם, וכי אני הסתרתי פני מכם והלא אתם הסתרתם פניכם ממני שנאמר כי פנו אלי ערף ולא פנים. אמר להם הקב"ה בעולם הזה הסתרתי פנים מכם אבל לעולם הבא כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. עד אנה אשית עצות בנפשי אע"פ שאני משועבדת למלכיות תורה ומצות שנתת לי אני עושה אותם בנשפש, מילה אני עושה ושבת (חלה) אני עושה ומשמרה.

דבר אחר עצות בנפשי לקיים תורתך בנפשי אני עושה מפני הגזרות מפני שעו"א גוזרים גזרות עלי לבטל תורתך ומצותיך ואני נותנת נפשי עליהם לכך נאמר ארבעה פעמים עד אנה כנגד ארבע מלכיות. האירה עיני פן אישן המות דלא נעתק בשינתא דמיתה אלא קרב תחיית המתים.

דבר אחר דלא נעתק בשינתא דמלכוותא, פן יאמר אויבי יכלתיו אמר ליה הקב"ה לדוד (לב) באיזה טרמיסא אתה אומר דברים הללו, א"ל שאני בוטח בחסדך שנאמר ואני בחסדך בטחתי, באותו חסד שנאמר בו חסדך ה' מלאה הארץ, אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני:

דבר אחר ואני בחסדך בטחתי, בתורתך כמה דאת אמר ותורת חסד על לשונה. יגל לבי בישועתך, אמר ר' אבהו זה אחד מן המקראות הקשים שישועתי של הקב"ה ישועתן של ישראל, יגל לבי בישועתנו אין כתיב כאן אלא בישועתך אמר דוד שישועתנו הוא ישועתו. ד"א ואני בחסדך בטחתי בבבל, יגל לבי בישועתך במדי, אשירה לה' ביון, כי גמל עלי באדום, אמר הקב"ה לישראל פרעו לי מה שקדמתי לכם בעולם הזה ואני אגמול לעתיד לבא נסכו לפני מים בעולם הזה כי כבר קדמתי לכם עלי באר ענו לה, נסכו לפני יין בעולם הזה ואני אגמול לכם לעולם הבא יטפו ההרים עסיס, תטלו לפני לולב בחג ותהללו וכבר קדמתי לכם ההרים ררקדו כאילים, ואני פורע לכם לעתיד לבא ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה, אמרתי שתעשו סוכה וקדמתי לכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, ואני פורע לכם לעתיד וסוכה תהיה לצל יומם, הוי אשירה לה' כי גמל עלי:

למנצח לדוד אמר נבל בלבו, אמר הקב"ה לרשעים אתם בלבכם ואני בלבי, אתם אומרים אמרו בלבם נינם יחד ואני בלבי יום נקם בלבי, ורבנן אמרי אמר הקב"ה לרשעים אתם בלב אף אני בלב, אני פורע מכם חרבם תבא בלבם (כתוב ברמז ע"ח ובפסוק וחנה היא מדברת על לבה ברמז קצ"ח). ד"א אמר נבל בלבו זה עשו שנאמר ויאמר עשו בלבו, מה חשב אמר אין דרך שאהרוג את אבא אלא אני אומר לישמעאל אחיו והוא הורגו ואני אהרוג את ישמעאל ואחר כך אהרוג את אחי שנאמר יקרבו ימי אבל אבי ואירש את העולם לבדי. הוא אמר בלבו והקב"ה פרסמו שנאמר כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו, א"ל הקב"ה חייך שאני יודע את מחשבותיך שנאמר יען אמרך שני הגוים האלה לי תהיינה, ומי הודיע וה' שם היה, ולמה נקרא שמו נבל ר' יהודה אמר על שם שמלא כל העולם נבלות העמיד בתי קוצים ובתי קיקולים ובתי קרקסיאות וטרטיאות, רב הונא אמר על שם שמלא מגבלתן של ישראל כל ארץ ישראל שנאמר נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים. ר' יעקב אמר שעתיד הקב"ה להשירו כנובלת הנושרת מן האילן שנאמר בני נכר יבולו. א"ר סימון נבל זה לבן אתוי דדין אינון אתוי דדין מה לבן רמאי אף עשו רמאי, ועליהם אמר שלמה מרמה בלב חורשי און, אבל הצדיקים וליועצי שלום שמחה, ולמי נתן השלום לישרא שנאמר ה' יברך את עמו בשלום:

אוכלי עמי אכלו לחם, אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל האוכל מלחמן של ישראל טועם טעם לחם, ומי שאינו אוכל מלחמן של ישראל אנו טעם לחם. ה' לא קראו, רב אמר אלו הדיינין, ושמואל אמר אלו מלמדי תינוקות. ר' יוחנן פותרה בשלחן אוכלי עמי פת לישה פת עריכה (פת קלא באטין). ר' שמואל פתר קריא בעו"א שהחריבו את בית המקדש, את מוצא שבשעה שנכנסו אויבים למקדש. (לג) מצאו טלאים בלשכת תמידין ושחטום ואכלום ומצאו לחם הפנים מסודר על השלחן ואכלו אותו. ה' לא קראו א"ר יצחק שלא קראו קדש ישראל לה' ראשית תבואתה, א"ר סימון מי גרם לאוכליהם של עמי שאכלו לחם על ידי שישראל ה' לא קראו:

שם פחדו פחד. ולהלן כתיב שם פחדו פחד לא פחד, שם פחדו פחד בעשרת שבטטים שגלו, לא היה פחד בשבט יהודה ובנימין. ד"א שם פחדו פחד אלו ישראל שהיו מתפחדין בעולם הזה מן הקב"ה ועושין רצונו לפיכך לא היה פחד שאינן מתפחדין מן הדין בעולם הבא. ד"א שם פחדו פחד אלו הרשעים שמתפחדין בעולם הבא שנאמר פחדו בציון חטאים, מי גרם להם לפי שלא היה להם פחד מן הקב"ה שנאמר תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחך, מי גרם לך ולא פחדתי אליך:

מי יתן מציון ישועת ישראל (כתוב ברמז שצ"ב):

א"ר יוחנן הקב"ה עומד ואומר מי יתן והיה לבבם זה להם, אמר הקב"ה אני אמרתי מי יתן אף אתם סופכם להיות מתאוים ואומרים מי יתן מציון, אתה מוצא ב' פעמים כתוב בספר תהלים מי יתן מציון אחד בספר ראשון ואחד בספר שני, ולמה, אמר ר' לוי הרב אומר כתוב אחד והתלמיד אומר כתוב אחד, הרב אומר מי יתן והיה לבבם זה להם והתלמיד אומר מי יתן כל עם ה' נביאים, ולא דברי הרב ולא דברי התלמיד מתקיים בעולם הזה, אבל בעוולם הבא מתקיימין שניהם, דברי הרב מנין ונתתי לכם לב חדש, דברי התלמיד מנין אשפוך רוחי על כל בשר. ד"א למה כתוב שני פעמים, ר' יודן בשם ר' יהושע בן לוי לפי שהתנוקות אומרים בכלל יום שני פעמים אחד שחרית ואחד ערבית הושיענו אלהי ישענו לפיכך כתיב שני פעמים מי יתן. א"ר תנחום אמרית יתיה לפני ר' נחוניא ואמר לי לא מן השם הוא זה אלא מפני שכתוב שני פעמים הושיענו אלהי ישענו אחד בספר תהלים ואחד בדברי הימים, לפיכך כתיב שני פעמים מי יתן. א"ר תנחום אמרית יתיה לפני ר' נחיניא ואמר לי לא מן השם הוא זה אלא מפני שכתוב שני פעמים הושיענו אלהי ישענו אחד בספר תהלים ואחד בדברי הימים, לפיכך כתוב שתי פעמים מי יתן, משל לבן מלך שאירס בת מלך וקבעו פרוזדגמא ביום פלוני. בנו של מלך מצפה לשמחתו ובתו של מלך מצפה לשמחתה, מי מעכב פרוזדגמא מעכבת, כך הקב"ה מחכה לישועתן של ישראל וישראל מחכין לישועתו מי מעכב פרוזדגמא שנאמר כי יום נקם בלבי:

יגל יעקב ישמח ישראל, יגל אברהם ישמח יצחק אין כתיב כאן אלא יגל יעקב וגו', למה יעקב שמח מכל האבות, אמר ריש לקיש כשישראל חוטאין יעקב מרגיש במערת המכפלה שנאמר כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל במערת המכפלה, וכן כשתבא השמחה יעקב שמח בה מכל האבות. ד"א לפי שהוא מזומן לסעודה שנאמר שמע אלי יעקב וישראל מקוראי, מהו מקורי מזומני, כמה דאת אמר ויתן לו מקום בראשש הקרואים. ורב אמר משל למשיא בתו מי שמח (ל ד) לא אביה של כלה שנאמר כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אבררהם, הוי כשתבא הגאולה והישואעה לישראל יעקב ישמח יותר מכל האבות, לכך נאמר יגל יעקב ישמח ישראל:

מזמור לדוד ה' מי יגור. כתיב נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים, אמר דוד אם אור לו בציון ותנור לו בירושלים ה' מי יגור באהלך. כתיב ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה, אמר דוד אם חומת אש מבחוץ וכבוד מבפנים מי יכול לשרות בתוכה ה' מי יגור באהלך. ד"א מי ידור באהלך אין כתיב כאן אלא מי יגור מאן יכיל לאיתותבא גבך ומאן יכיל למהוי תותבך, אריב"ל ומה נדב ואביהוא נכנסו להקריב ויצאו שרופים מכאן ואילך ה' מי יגור באהלך. א"ר שמואל כתיב בעוזא וישלח עוזה אל ארון האלהים ויאחז בו וגו' ויחר אף ה' בעווה מכאן ואילך ה' מי יגו'ר באהלך. משל לעירוני שנכנס למדינה וראה אותם מוכרין מיני כתיתין וכל דבר אמר מי יוכל לשבוע מאלו אמרו לו חבריו מי שיש לו מעות, כך אמר דוד לפני הקב"ה ה' מי יגור באהלך, א"ל הקב"ה מי שיש לו מצות פרישות הולך תמים ופועל צדק:

דברר אחר הולך תמים זה הקב"ה שנאמר הצור תמים פעלו. ופועל צדק זה הקב"ה שנאמר כי צדיק ה' צדקות אהב. דובר אמת זה הקב"ה שנאמר וה' אלהים אמת. לא רגל על לשונו זה הקב"ה עקם הכתוב ב' ג' תיבות (כתוב ברמז תר"י):

לא עשה לראהו רעה זה הקב"ה שנאמר וינחם ה' על הרעה. וחרפה לא נשא קרובו זה הקב"ה (לד) כד אצטריך להון בשטים שנאמר ויהיו המתים במגפה. נבזה בעיניו נמאס זה הקב"ה [שמאס במלכי שאול שנאמר ואני מאסתיו, ואת יראי ה' יכבד זה הקב"ה] דא"ר סימון והעם לא נסע עד האסף מרים מלמד שנתעכב לה הענן. נשבע להרע ולא ימיר ואולם חי אני, ואומר לכן נשבעתי לבית עלי אם להרע לא ימיר להיטיב על אחת כמה וכמה. ורבי אבין אמר נשבע להרע זה שהוא מחסר את הכיס שלו להצר נפשו לעשות מצוה. ורב אמר זה שמשביע יצרו שלא לעבור עבירה כספו לא נתן בנשך זה הקב"ה שלא נתן את התורה בדמים שנאמר ולכו שברו בלא כסף. ושחד על נקי לא לקח, א"ר שמואל אם מתכנשין כל האומות ונותנין כל ממונן בדבר אחד מן התורה אינן יכולין, וכן הוא אומר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, מים רבים אלו עובדי אלילים [שנאמר הוי המון עמים רבים וגו'] לא יוכלו לכבות אהבת המקום את ישראל, ונהרות לא ישטפוה אלו עובדי אלילים. ר' עזריה בשם ר' יהודה לעתיד לבא באים כל שרי עובדי אלילים לקטרג את ישראל ואומרים לפני הקב"ה רבש"ע אלו עובדי אלילים ואלו עובדי אלילים, אלו מגלי עריות ושופכי דמים ואלו מגלי עריות ושופכי דמים מפני מה הללו יורדין לגיהנם והללו אינם יורדין לגיהנם וכי משוא שפנים יש לפניך, אמר לו הקב"ה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה אם נותנין אתם כל ממונכם בדבר אחד מן התורה אין מתכפר לכם, מה כתיב בתריה אחות לנו קטנה מה הקטן הזה כל מה שעושה אין מוחין בידו כך כל מה שישראל מתקלקלין בעבירות כל ימות השנה יו"כ בא ומכפר עליהם שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם. ד"א כהולך תמים זה אברהם שנאמר התהלך לפני והיה תמים. ופועל צדק זה יצחק שמסר עצמו לשחיטה. ודובר אמת זה יעקב שנאמר תתן אמת ליעקב. לא רגל על לשונו זה בנימין שידע מכירת יוסף ולא גלה לאביו. וחרפה לא נשא על קרובו זה פנחס (לה) שהיה משבט לוי והרג לזמרי שהיה משבט שמעון. נבזה בעיניו נמאס זה משה שמאס בביזת מצרים ועסק בעצמות יוסף. ואת יראי ה' יכבד זה דוד ויבא דוד צקלג וישלח מהשלל וגו'. נבזה בעיניו נמאס זה חזקיהו מלך יהודה שגירר עצמות של אביו במטה של חבלים. ואת יר אי ה' יכבד זה יהושפט מלך יהודה, שבשעה שרואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקוראו רבי רבי מורי מורי. נשבע להרע ולא ימיר זה בועז שנשבע ליצרו חי ה' שכבי עד הבקר. ד"א זה אלישע שנאמר חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח. ד"א זה אליהו שנאמר חי ה' אם יהיה השמנים האלה טל ומטר. כספו לא נתן בנשך זה עובדיה שהחביא את הנביאים במערה והיה לוח והאכיל את הנביאים. ד"א זה בית שמאי ובית הלל שלא היו מלמדים את התורה בדמים. ושחד על נקי לא לקח זה שמואל שנאמר הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו. עושה אלה לא ימוט לעולם, אמר רבי שמואל המיוט הזה איני יודע מהו עד שבא שלמה ופירש ומטים להרג אם תחשך. עושה אלה לא ימוט [כשהיה ר"ג קורא המקרא הזה היה בוכה אמר מי יוכל לעשות כל אלה, וכשהיה ר"ע קורא בפסוקים האלה היה משחק. א"ל ר"ג מפני מה אתה משחק א"ל ראה מה כתיב בשרצים] אל תטמאו בכל אלה יכול אינו מטמא אלא בכלם והרי אם נגע בכעדשה מן השרץ טמא ומדה טובה מרובה מן מדת פורענות חמש מאות, ומה זה מי שנגע באחד מהם אפילו בכעדשה טמא כאלו נגע בכלן לא כל שכן העושה מצוה אחת מהן כאלו קיים את כלן, אמר ליה עקיבא נחמתני נחמתני. ד"א וחרפה לא נשא על קקרובו זה משה, בנוהג שבעולם אדם נכנס בפרקמטיא עם חברו הפסיד פורש ממנו ואינו רואה אותו, משה אע"פ שנענש על ידי ישראל שנאמר וירע למשה בעבורם וגו' לא פרק משאן מעליו אלא וישלח ישראל מלאכים:

כספו לא נתן בנשך, אר"ש בן אלעזר כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא ברבית עליו הכתוב אומר כספו לא נתן בנשך וגו' עושה אלה לא ימוט לעולם הא למדת שכל המלוה ברבית מתמוטט, והא קא חזינן דלא מוופי ברבית ומתמוטטין, אמר רבי אלעזר הללו מתמוטטין ואינן עולין הללו מתמוטטין ועולין:

מכתם לדוד. שנולד מהול (ברמז רס"א). אמרת לה' אדני אתה וגו', אמרו רבנן לרבי פרידא רבי עזרא בר בריה דר' דהוא עשירי לר' אלעזר בן עזריה דהוא עשירי לעזרא קאי אבבא, א"ל מאי כולי האי אי בר אוריין הוא יאי, ואי בר אוריין ובר אבהן יאי ויאי, ואי בר אבהן ולא בר אוריין אשא תיכליה, אמר ליה בר אוריין הוא, אמר ליה ליעל וליתי, חזייה דהוה עכירא דעתיה, פתח ואמר אמרת לה' אדני אתה, אמרה כנסת ישראל רבש"ע החזק לי טובה שהודעתיך בעולם, אמר לה טובתי בל עליך איני מחזיק טובה אלא לאברהם יצחק ויעקב שהודיעוני בעולם תחלה שנאמר לקדושיםם אשר בארץ המה, כיון דשמעיה דקאמרר אדיר פתח ואמר יבא אדיר ויפרע לאדירים מאדירים באדירים, אדיר זה הקב"ה שנאמר אדיר במרום ה', ויפרע לאדירים אלו ישראל שנאמר ואדירי כל חפצי בם, מאדירים אלו מצרים שנאמר צללו כעופרת במים אדירים, באדירים אלו מים שנאמר אדירים משברי ים. אמר הקב"ה אם אכלת ואמרת ברוך אתה ה' טטובתי בל עליך אל תחזיק לי טובה שאכלת משלי אלא משלך אכלת וכאלו קיימת כל התורה דכתיב ואכלת ושבעת וברכת, וסמיך ליה כל המצוה, וכן עשו אבות העולם שנאמר לקדושים אשר בארץ המה. אמרו חכמים כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה מעל, א"ר אבהו כתיב פן תקדש המלאה הזרע העולם הזה עשוי ככרם מהו פדיונו ברכה. מאי טעמא אמר ריש לקיש אמרת לה' אדני אתה אם אכלת וברכת כאלו אכלת משלך, טובתי בל עליך יובלו כל הטובות ויבואו עליך:

ד"א אני מבלה כל הטובות בגופך וגופך לא בלה, א"ר אחא כשאני מביא טובה לעולם בל עליך כמה דאת אמר ובלעדיך לא ירים איש את ידו. לקדושים אשר בארץ המה (ברמז תתצ"ח). ואדירי כל חפצי בם (ברמז תס"ה). ירבו עצבותם, הרבה עצבונות לאדם שנאמר בעצבון תאכלנה, ואומר הרבה ארבה עצבונך.

דבר אחר הרבית עצבונות לאבות העולם, אמר לו הקב"ה והפסידו (לו) תלמוד לומר בל אסיך נסכיהם מדם כההיא דתנן ירדו ובאו להם והלכו אל לשכת הגזית וקראו את שמע, רבי ירמיה בשם ר' שמעון אמר היו קוראים מזמורים הללוו הודו לה' קראו בשמו. ולמה היו קורין אותה לפי שכתוב בההן אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק. ד"א ירבו עצבותם אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע הרבית עצבונות לדורות של גזרה ומתו על קדושת שמך, אמר לו הקב"ה והפסידו בל אסיך נסכיהם מדם דמם חביב עלי מדם הקרבנות. אמר רבי בשם רבי אידי שלשה חלקים נחלקו היסורין, אחד נטלו אבות העוללם וכל הדורות, ואחד דורו של גזרה, ואחד מלך המשיח, מה היו עושין דורו של גזרה, מביאין כדוריות של ברזל ומלבנין אותם באור ונותנין אותו תחת שיחיהן והיו משיחין את נפשם מהם, וחוזרין ומביאין קרומיות של קנים ונותנין תחת צפרניהם ובדבר הזה מתו על קדושת השם. ד"א ירבו עצבותם אמר דוד לפני הקב"ה בני אדם שממהרין על פתחך לבא ומאחרין לצאת הרבית להם עצבונות עצבון אחר עצבון ממהרין להם ואומרים להם נסכו לפני עבודת אלילים והוא אומר איני מנסך בל אסיך נסכיהם, ואומרים זבח והוא אומר איני זובח, שתה אפילו מים בכוס אדום והוא אומר איני שותה, אומר לו נדור בשם ע"א והוא אומר איני נודר שכך כתוב בתורה ושם אלהים אחרים לא תזכירו ובל אשא את שמותם על שפתי אלא ה' מנת חלקי, ר' יהודה בשם ר' שמעון בן לוי מהו ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי, הגורל הזה תמכני בסיני, חבלים נפלו לי בנעימים שתים תורה שבכתב ותורה שבעל פה. א"ר פנחס הפלת גורלות לעובדי אלילים שלי נמצא בנעימים בהנחל עליון גוים וגו' כי חלק ה' עמו כאינש דאמר פלנית נפלה לפלן, אף נחלת שפרה עלי על ששמחתי בחלקי נעשה לי שפיר ויאי, רבי ייוחנן אמר שכרן של מצות שפרו עלי. ה' מנת חלקי וכוסי (ברמז ש"ז). חבלים נפלו לי בנעימים, אמר רבי יהושע משל למלך שעשה סעודה וזמן האורחים והיה אוהבו מסב ביניהן ורוצה היה ליטול מנה יפה ולא היה בו דעה אלא נטל את ידו והניח על מנה יפה, וכן הוא אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי יש לך אדם שנתן לו חלק ואינו שמח בחלקו, אבל ישראל מודים שאין חלק יפה כחלקם ואין נחלה כנחלתם ולא גורל כגורלם שנאמר חבלים נפלו לי בנעימים ואומר אברך את ה' אשר יעצני (ברמז רפ"א). רבי שמעון אומר בשעה שבנו בני אדם את המגדל קרא הקב"ה לשבעים מלאכים המסבבים את כסא כבודו ואמר להם בואו ונבלבל לשונם לשבעים אומות לשבעים לשון שנאמר הבה נרדה ארדה אין כתיב כאן אלא נרדה והפילו גורלות ביניהם שנאמר בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם, ונפל גורלו של הקב"ה על אברהם וזרעו שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, אמר הקב"ה גורל שנפל לי רצתה נפשי בו שנאמר חבלים נפלו לי בנעימים:

אברך את ה' אשר יעצני וגו', ר' שמואל בר נחמני פתר קריא באברהם אב לא למדו רב לא היה לו, ומי למדו חכמה תנא רשב"י אמר מלמד שומן לו הקב"ה שני כליות והיו נובעות חכמה ודעת:

שויתי ה' לנגדי תמיד. זה שאמר הכתוב וכתב לו את משנה התורה, מהו משנה שכתב לו שתי תורות אחת יוצאה ונכנסת עמו ואחת מונחת בבית גנזיו, אותה שיוצאה ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיעא ותולה בזרועו שאנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד, אמר רב צריך אדם לומר כשמברך ברוך אתה ה', ושמואל אמר ברוך ה', על דעתיה דרב שויתי ה' לנגדי. ר' יהודה ורבי זעירא תרוייהו אמרי כל ברכה שאין בה מלכות לא שמה ברכה מה טעם ארוממך אלהי המלך. כי מימיני בל אמוט. ד"ת היו מימנים לו לדוד (לז) מביאים לו נפלים לדוד והוא בודקן, וכן הוא אומר ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. לכן שמח לבי ויגל כבודי, אמר ר' אבהו גילה בשעה שהקטנים עוסקים בתורה, כבוד בשעה שהגדולים עוסקים בתורה,

דבר אחר שמח לבי בדברי תורה, ויגל כבודי במלך המשיח שעתיד לעמוד ממני שנאמר כי על כל כבוד חופה (ברמז רע"ד). אף בשרי ישכון לבטח. תנו רבנן שבעה לא שלטה בהם רמה, אברהם, יצחק ויעקב, משה, ואהרן, מרים, ובנימין, אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל, משה ואהרן דכתיב בהו על פי ה', מרים, אמר רבי אלעזר אף מרים מתה בנשיקה, ומפני מה לא נאמר בה על פי ה' מפני שגנאי הדבר. בנימין דכתיב ידיד ה' ישכון לבטח עליו, ויש אומרים אף דוד דכתיב ידי ה' ישכון לבטח עליו, ויש אומרים אף דוד דכתיב אף בשרי ישכון לבטח, ואידך רחמי הוא דקא בעי. רבי אלעזר ברבי שמעון הוה מפקי מיניה דיקולי דתרבא ומותבי בשמשא דתמוז ואב ולא מסרח, כל תרבא נמי לא מסרח, כל תרבא דאית ביה שורייקי סומקי מסרח ההכא אפי' שורייקי סומקי לא מסרח, קרי אנפשיה אף בשרי ישכון לבטח:

כי לא תעזוב נפשי לשאול. כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, מאי טעמא כדי שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידו בגן עדן שנאמר כי לא תעזוב נפשי לשאול, וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, מאי טעמא שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידו בגיהנם שנאמר אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס לא יתמכו בו:

הקב"ה נקרא חסיד שנאמר כי חסיד אני נאם ה', ודוד קורא עצמו חסיד שנאמר שמרה נפשי כי חסיד אני לא תתן חסידך לראות שחת. אמר רב הונא בשם רבי אלכסנדרי כל השוומאי קללתו ושותק נקרא חסיד, ודוד שמע קללתו ושתק לכך נקרא חסיד:

תודיעני ארח חיים. אמר רבי יודן אמר דוד לפני הקב"ה תודיעני ארח חיים, אמר לו הקב"ה דוד חיים את בעי צפה ליראה שנאמר יראת ה' תוסיף ימים, ר' זעירא אמר אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע תודיעני אורח חיים, אמר לו הקב"ה דוד חיים את בעי צפה ליסורין ודרך חייים תוכחות מוסר, אמר רב אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע תודיעני ארח חיים, אמר לו הקב"ה דוד חיים את בעי צפה לתורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה.

דבר אחר אמר הקב"ה חיים את בעיי עשה ואכול שנאמר שמור מצותי וחיה.

דבר אחר ארח חיים אלו עשרת ימי תשובה, מהו נעימות בימינך נצח, אמר רבי אבהו זה הלולב שהוא כמי שהוא נוצח ונוטל בימין, בנוהג שבעולם (שני הנדיוסים באין באפרפוס) [הנדרמין רצין בהדרמוס] מי נוטל (בימין) [לולבא] מי שהוא נוצח, כך בה"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון אף ישראל עומדין לפניו בדין ועו"א אומרים אנו זכינו ונצחנו בדין ואין אדם יודע מי נצח אם ישראל אם עו"א עבר ר"ה וכל ישראל באים ביו"כ ומתענין ומתעטפין לבנים, עבר יו"כ ואין אדם יודע למי נמחלו עונותיו אם לישראל אם לועבדי אלילים, כיון שהגיע יו"ט ראשון של חג כל ישראל יוצאין הקטנים והגדולים ולולביהן בידיהם מיד הכל יודעין שנצחו ישראל בדין ונמחלו עונותיהם שנאמר נצח ישראל וגו', והוא שדוד אמר לישראל קיימתם מצות לולב שנקרא נעים שנאמר נעימות בימינך נצח הרי מבושרים אתם שנצחתם לעובדי אלילים. שובע שמחות את פניך אל תקרי שובע שמחות אלא שבע אלו שבע מצות שבחג ארבעה מינין שבלולב סוכה חגיגה ושמחה.

דבר אחר תורה נביאים וכתובים משנה תוספתא גמרא אגדה. [ד"א אלו שבע כתות של צדיקים שעתידין לראות פני השכינה], ואי זו היא מעולה וחביבה, זו שעומדת על ימינו של הקב"ה שנאמר נעימות בימינך נצח, תרין אמוראין חד אמר זו היא שבאה מכח התורה שנאמר מימינו אש דת למו, וחרינא אמר אלו סופרים ומשנים ומלמדי תינוקות לאמתן שהן עתידין לישב בצלו של הקב"ה שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד:

שמעה ה' צדק זו קריאת שמע, הקשיבה רנתי זו רנון תורה, האזינה תפלתי זו תפלה, בלא שפתי מרמה זו מוס, מה כתיב בתריה מלפניך משפטי יצא תקיעת היום במוסף, אמר רבי תחליפפא קרא אמר יום תרועה יהיה לכם ועשיתם עולה סמך תקיעה למוסף.

דבר אחר מה ראה דוד לומר חמשה דברים בזה הפסוק ואחר כך מלפניך משפטי יצא, אלא אמר דוד רבש"ע אם יצא דיני ביו"כ בבקר איני יכול לעמוד אלא מאחר שאקרא קריאת שמע ואתפלל ארבע תפלות אחר כך מלפניך משפטי יצא. ד"א שנו רבותינו (לח) המלך לא דן ולא דנין אותו, אמר רבי יוחנן אמר דוד רבש"ע אתה מלך ואני מלך נאה למלך לדון את המלך. ד"א אמר דוד לפני הקב"ה אין יכול לוותר עונותי אלא אתה לפיכך מלפניך משפטי יצא, אמר רבי לוי בשעה ששלח הקב"ה מלאך לפני ישראל כתיב הנה אנכי שולח מלאך לפניך, מה כתיב בתריה השמר מפניו וגו' כי לא ישא לפשעכם אינו יכול לותר לכם מפני שהוא שליו, כך אמר דוד הואילל ואין אחר זולתך יכול לוותר מלפניך משפטי יצא. ד"א אפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו אלו נפלתי ביד שונאי הן מכלין אותי. ד"א מלפניך משפטי יצא אמר רבי לוי אמר הקב"ה לדוד על חנם עשיתי סנהדרין לך ודון לפניהם, אמר ליה דוד רבש"ע כתבת בתורתך ושחד לא תקח והן מתיראין ליקח שחד ולדון אותי, אבל אתה שאתה נוטל שחד שנאמר שחד מחיק רשע יקח, ומהו השחד שהקב"ה נוטל מן הרשעים בעולם הזה תשובה וומעשים טובים, אמר הקב"ה לישראל בני עד ששערי תשובה פתוחים עשו תשובה שאני נוטל שחד בעוה"ז, אבל משאני יושב בדין לעולם הבא איני נוטל שחד שנאמר לא ישא פני כפר. ד"א שמעה ה' צדק, בשעה שאמר דוד לגלית אתה בא אלי בחרב ובחנית. הקשיבה רנתי, כשברח מפני שאול במערה, האזינה תפלי במעגל שהיה מתירא מפני אבנר, בלא שפתי מרמה בזפים ויעלו זפים אל שאול. בחנת לבי (ברמז קמ"ו). כיון שבחנו הקב"ה ולא עמד התחיל צווח תמוך אשורי במעגלותיך, אמר לו ולא אמרתי לך שאינך יכול לעמוד לפיכך אני קראתיך כי תענני אל. הפלה חסדיך מושיע חוסים, אמר דוד רבש"ע תן לי מאותה רטיה המופלאה שיש לך, שמרני כאישון בת עין, אמר רבי יודן בשם רבי לוי אין בית רובע בחללו של עולם שאין בו תשעה קבין מזיקין אדם פושט ידו בתוך המזיק והקב"ה משמרו, אמר רבי יהושע בן לוי כשאדם הולך בדרך איקונין של מלאכים הולכים לפניהם ומכריזין ואומרים תנו מקום לאיקונין של הקב"ה, רבנן אמרין פראמא נתוונה לפני עיניהם שלא יזיקו כגון החמרים הללו של הטוחנים, וכשעונותיו של אדם גורמין אותו הכסוי של פניו מתגלה ומביט באדם והוא ניזוק:

דבר אחר אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע שמרני כאישון בת עין, אמר לו הקב"ה שמור מצותי וחיה, אמר רבי חייא משל למה הדבר דומה לשנים שהיו להם כרמים אחד היה בגליל וכרמו ביהודה, אחד היה ביהודה וכרמו הגליל, לימים פגעו זה בזה אמר אחד לחברו שמור כרמי בגליל ואני אשמור כרמך שביהודה אם הברת כרמי אוביר כרמך, כך אמר הקב"ה אם שמרתם את תורתי אשמור אתכם שנאמר כי אם שמור תשמרון אם שמרתם תשמרון. אמר רבי אלעזר אמר הקב"ה לאדם נרי בידך ונרך בידי, נרי בידך כי נר מצוה ותורה אור, נרך בידי נר ה' נשמת אדם, אם שמרת שלי אשמור שלך. קומה ה' קדמה פניו (ברמז תרט"ו):

קדמה פניו, קדמה לרשיעא עד לא יקדמינך. הכריעהו לחובה כמה דאת אמר המה כרעו ונפלו:

פלטה נפשי מרשע וגו' מאותו רשע שבא מכח של אותו חרב ועל חרבך תחיה. ד"א פלטה נפשי מרשע מאותו רשע שהוא חרבך שאתה רודה בו עולמך, ריב"ל אמר מאותו רשע שעתיד ליפול בחרבך, הדא הוא דכתיב כי רותה בשמים חרבי, ממי שמבטל את התורה שנקרא חרב שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. ממתים ידך ה' ממתים מחלד, מדבר בנבוכדנאצר, אמר דוד רבש"ע מה גבורים הם שנטלו שלטון תחת ידך שהשלטת אותם בעולמך לשעבד את בניך ואיזה זה נבוכדנאצר ובלשצר, ואין ממתים אלא גבורים כמה דאת אמר ונחרם את כל עיר מתים. ממתים מחלד שהשלטת אותם על הארץ ואין חלד אלא העולם כמה דאת אמר האזינו כל יושבי חגד. חלקם בחיים בחיי העולם הזה שהשלטת אותם ונתת להם שלוה, וצפונך תמלא בטנם שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכת בית המקדש שנאמר ויוצא משם את כל אוצרות בית ה' ואוצרות בית המלך, ישבעו בנים זה אויל מרודך שנאמר ועבדו אותו כל הגוים את בנו ואת בן בנו, והניחו יתרם לעולליהם יתומה אחת נשתיירה זו ושתי עשית אותה אוגסטא בעולמך במלכות שאינה שלה שנאמר גם ושתי המלכה וגו'. ממתים ידך ה' מדבר בעשו הרשע גבורים הם שנטלו שלטון מתחת ידך. ממתים מחלד שהשלטת אותם בעולמך, חלקם בחיחים בחיי העולם הזה שהשלטת אותם ונתת להם שלוה, וצפונך תמלא בטנם שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות, ישבעו בנים זה אספסיאנוס וחבריו, והניחו יתרם לעולליהם זה שני יתומים שנשתיירו מהם רומוס ורומילוס זמנתה להם זאבה אחת שתינק אותם עד שהגדילו ונעשו מלכים גדולים. ד"א ממתים ידך מדבר בדורו של גזרה מה גבורים הם שנתנו נפשם על קדושת שמך ומתו תחת ידך, ממתים מחלד שהעלו גופן חלודה כגון רשב"י שהיו טמונים במערה הוא וב נו י"ג שנה עד שהעלה גופן חלודה. אמר לו הקב"ה דוד הפסידו חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם וצפונם אינו אומר אלא וצפונך (לט) נתבשר שחלקו עמהן לעתיד לבא באותם טובות דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ישבעו בנים יראה אל עבדך וגו', והניחו יתרם לעולליהם ועושה חסד לאלפים, אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אלו באים מכח תורה ומעשים טובים אבל אני איני בא לפניך אלא כעני המבקש צדקה, אני בצדק וגו' אשבעה בהקיץ תמונתך שאמרת בעה"ז כי לא יראני האדם וחי, אבל לע"ל בהקצת מתים אני שבע לראות שנאמר הנה אלהינו זה קוינו לו, ואומר כי עין בעין יראו:

אני בצדק אחזה פניך, ראה כמה כחה של צדקה שבפרוטה שאדם נותן לעני זוכה ומקביל פני שכינה, בנוהג שבעולם מטרונא המקבלת פני המלך היא עושה עטרה לפי כבודה ועל ידי העטרה שמכנסת לעטר את המלך רואה פני המלך ובפרוטה שאדם נותן לעני זוכה ומקביל פני שכינה.

דבר אחר אני בצדק אחזה פניך, מה ראה דוד לפרש כחה של צדקה לבדה בזכותה, אלא ללמדך שאפילו רשעים שאין בידם אלא זכות של צדקה לבדה זוכין ומקבלין פני שכינה שנאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר, הכל רואין צדיקים ורשעים, אם כן מה בין צדיקים לרשעים, אלא כדי שידעו הרשעים לפני מי הם מכעיסין וידעו הצדיקים לפני מי הם יגעין. ד"א אני בצדק אחזה פניך, לפי שהרשעים בעולם הזה שלוים ושקטים וכופרים בהקב"ה ומכעיסים ואתו וצדיקים מתיסרים ומתים על שם יוצרם, לכך אמר דוד איני מרותם שמכעיסין לפניך אלא מאותם שיגעים לפניך בתורה שנאמר בה צדק צדק תרדוף, לכך נאמר אני בצדק אחזה פניך. ד"א ממתים ידך, אמר רבי חמא בר חנינא ואי תימא רבי יצחק הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים שנאמר חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים, רב נחמן בר יצחק אמר אף אין אשתו מפלת נפלים כתיב הכא תמלא בטנם וכתיב התם וימלאו ימיה ללדת. ד"א ממתים ידך ה' מה גבורים הם אותם שנטלו את חלקם בחיים ואיזה זה שבטו של לוי, ממתים מחלד אלו שלא נטלו חלקם בארץ, חלקם בחיים אלו קדשי מקדש, וצפונך תמלא בטנם אלו קדשי הגבול, ישבעו בנים כל זכר בבני אהרן יאכלנה, והניחו יתרם לעולליהם והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו. אני בצדק אחזה פניך. ר' דוסתאי בר ינאי בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, בשר ודם מביא דורון למלך ספק מקבלו ספק אין מקבלו ואם תאמר מקבלו ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה ואם תאמר רואה פני המלך ספק עושין לו רצונו ספק אין עושין לו רצו נו, אבל הקב"ה אינו כן אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך. אמר רב נחמן אלו ת"ח שמקיצין שינה מעיניהן בעוה"ז והקב"ה משביען מזיו שכינתו לעוה"ב. רבי יהודה אומר וישלחהו ה' אלהים מגן עדן שלוי מגן עדן בעוה"ז ולא שלוח מגן עדן לעוה"ב, רבי נחמיה אומר שלוח מגן עדן בעוה"ז ובעוה"ב, ודא מסייעא לרבי יהודה אני בצדק אחזה פניך לכשיקיץ אותו שנברא בדמותך אותה שעה אני בצדק אחזה פניך אותה שעה אני מצדיקו מאותה גזרה:

למנצח לעבד ה' לדוד. זש"ה לך יום אף לך לילה (ברמז רי"ח רקס"ה). מה ראה דוד לומר במזמור הזה לעבד ה', ללמדך שכל העושה תשובה מעבירה שבידו הקב"ה מוסיף לו וקורא לו שם חביב, בוא וראה בבני קרח ער שלא עשו תשובה לא נקראו שושנים לאחר שעשו תשובה כתיב למנצח על שושנים לבני קרח, קודם שעשו תשובה לא נקראו ידידים משעשו תשובה נקראו ידידם שנאמר לבני קרח משכיל שיר ידידות, וכן דוד עד שלא עשה תשובה לא נקרא עבד משעשה תשובהה נקרא עבד:

למנצח לעבד (ברמז ס'):

ויאמר ארחמך ה' חזקי רחמאי יתך כדמתרגמין ואהבת ותרחם.

דבר אחר ארחמך אקרא אותך חנון ורחום,

דבר אחר אמלא אותך רחמים על בריותיך. (רכל המזמור בשמואל ברמז קנ"ז):

השמים מספרים כבוד אל. רבי ברכיה בשם רבי שמעון בן לקיש מי שאין לו ראש בפני הבריות יש לו ראש בפני הקב"ה שנאמר וראש עפרות תבל. הים אין לו עינים בפני הבריות ויש לו עינים בפני הקב"ה הים ראה וינוס. הארץ אין לה אזנים בפני הבריות ויש לה אזנים לפני הקב"ה שנאמר ארץ ארץ ארץ שמעי דבר ה'. הים אין לו ידים ובפני הקב"ה יש לו ידים שנאמר זה הים גדול ורחב ידים, והארץ הנה היא רחבת ידים. שמים אין להם לב ובפני הקב"ה יש להם לב שנא' עד לב השמים, וכן הים שנאמר קפאו תהומות בלב ים. הארץ אין לה טבור וירכתים ולפני הקב"ה יושב על טבור הארץ והארץ לעולם עומדת, וקצתים מירכתי ארץ. הארץ אין לה פנה ולפני הקב"ה יש לה פה ותפתח הארץ את פינה, השמים יש להם פה השמים מספרים כבוד אל, אמר ישעיה רנו שמים כי עשה ה', א"ל אף אנו מקלסים השמים מספרים כבוד אל, א"ל משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו מדינות הרבה וכל אחת אומרת כך וכך זהב כך וכך כסף יש לו למלך וכך וכך עבדים, היה שם פקח אחד אמר ליה מנין אתם יודעין ואתם רחוקים ממנו אלא במדינה שהוא דר בה הוא נאה לומר עטרו ושבחו של מלך שיודעה מהו כבודו, כך אמר דוד אין הארץ ודריה יכולים לומר שבחו של הקב"ה ומי יוכל לומר שבחו של הקב"ה השמים והרקיע שנאמר השמיים מספרים כבוד אל, ואימתי הכל מקלסין אותו כשירומם קרנם של ישראל שנאמר הללו את ה' מן הארץ, אימתי וירם קרן לעמו (כתוב ברמז תר"ל וברמז תס"ה):

השמים מספרים. (מ) והלא הם במקומם ואינם זזים משם לעולם, אלא אע"פ שהכל שלו והכל מעשה ידיו אין שמחתו של הקב"ה אלא (מ) בזרעו של יעקב:

יום ליום יביע אומר. מה טיבן של שני ימים הללו, אלא זה יומו של משה שבשר יומו של יהושע שנא' היום הזה אחל תת פחדך, היכן מצינו שעמדה לו חמה למשה בשעה שעשה מלחמה עם עמלק שנאמר וידי משה כבדים וגו' עד בא השמש, וכי עד אותה שעה לא בא השמש, אלא מכאן שעמדה לו השמש, זה שאמר הכתוב יום ליום יביע אומר זה יומו של משה שבשר יומו של יהושעשנאמר ושים באזני יהושע, אמר ליה יהי רצון שתעמוד לך החמה כדרך שעמדה לי.

דבר אחר יום ליום יביע אומר זו תורה נביאים וכתובים, אין אומר ואין דברים (מא) אלו הלכות, בכל הארץ יצא קום אללו בתי כנסיות ובתי מדרשות. ובקצה תבל מליהם זה ארץ ישראל שהיא תבלו של עולם.

דבר אחר ובקצה תבל אלו ההגדות שמקדשין שמו של הקב"ה בהן. לשמש שם אהל בהם משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו אבנים טובות ומרגליות בתוך ביתו ובקשו בני מדינה לקנות ממנו בדמים בסתר. אמר להם איני נותן לכם אלא בפרהסיא, כך כשנתן הקב"ה תורה לישראל כתב לא מראש בסתר דברתי:

והוא כחתן יוצא מחפתו. משל למה הדבר דומה למלך שעשה סעודה לבנו ועבדיו ובני ביתו מסובין לפניו כל שבעה, לאחר שבעה נפטרו ממנו, לימים בא אחד מהם אמרו למלך בא פלוני נתעטף ויצא לקראתו ואמר לו בא בשלום ואמר לו שב שעה אחת עד שתגיע (מב) זמן סעודה, וכן השני, כך הצדיקים בשעה שנפטרין לבית עולמם שנארמ יבא שלום ינוחו על משכבותם כאדם שמקבל אורחין בשמחה ובסבר פנים יפות לכך נאמר ישיש כגבור לרוץ ארח. השמים מספרים כבוד אל, אמר ר' יעקב בר זבדי משל לגבור שנכנס למדינה ולא היו יודעים מה כחו, אמר להם פקח אחד מן אבנא דהוא מתגושש בה אתם יודעים מה כחו, כך משמים אנו לומדים מה כחו של מקום וכתיב כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מלמד שהעליונים והתחתונים אין בהם אלא כדי משמוש אצבעותיו של הקב"ה, למה הדבר דומה למלך שמתח וילון על פתח פלטין שלו אמר המלך כל מי שהוא חכם יאמר מה היא השמלה זו וכל מי שהוא עשיר יעשה במותה וכל מי שהוא גבור יגע בה וכו'. אמר רבי פנחס הכהן בר חמא ממה שהשמים הללו מורידין גשמים והארץ מגדלת הבריות אוכלין ומקלסין להקב"ה לפיכך השמים מספרים וגו' ומעשה ידיו מגיע הרקיע כשישראל חוטאים מה כתיב יגלו שמים עונו, וכשהם זוכים מה כתיב יפתח ה' לך וגו'. יום ליום יביע אומר, כתיב במשה ויהי שם עם ה' ארבעים יום והלא כתיב ונהורא עמיה שרא, וכתיב גם חשך לא יחשיך ממך, ומנין היה משה יודע מתי יום ומתי לילה שהוא מחשב ארבעים יום וארבעים לילה, א"ר אבדימי בשעה שהקב"ה מלמדו מקרא היה יודע שהוא יום וכשהיה מלמדו משנה היה יודע שהוא לילה.

דבר אחר כשראה החמה כורע לפני הקב"ה היה יודע שהוא לילה, ראה לבנה וכוכבים ומזלות כורעים היה יודע שהוא יום, וכשראה תפלה קודמת לקרריאת שמע יודע שהוא לילה, קריאת שמע קודמת לתפלה יודע שהוא יום.

דבר אחר יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת, אמר ר' עזריה יומו של יהושע (מג) מתנה ליומו של דבורה ובררק, ויומן של דבורה וברק מתנין כמה נסים ופלאים נעשו בהם, א"ר יוחנן בשעה שהזקנים נכנסין לעבר את השנה נוטלין מן היום ונותנין ללילה ומן הלילה ונותנין ליום, כיצד ארבע תקופות בשנה מתקופת ניסן עד תקופת תמוז היום לווה מן הלילה אחד משלשים בשעה, מתקופת תמוז עד תקופת תשרי היום פורע לילה, מתקופת תשרי עד תקופת טבת הלילה לוה מן היום, מתקופת טבת ועד ניסן הלילה פורעה ליום. נמצא תקופת ניסן ותשרי אין זה חייב לזה נוטלים זה לזה (בפיסטיא) [בפנוסין] ופורעין (בפיסטיא) [בפנוסין] ואין אחד שומע ביניהם ופורעין זה לזה בלא דין ודברים אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם. ולמטן כשהזקנים נוטלין מן היום ונותנין ללילה ונוטלין מן הלילה ונותנין ליום, אין אומר ואין דברים, כשיוצאין מבית הועד בכל הארץ יצא קום, הם אמרו אימתי ראש השנה ואימתי שאר מועדות, ובקצה תבל מליהם כמה בחדש כמה בתקופה, לשמש שם אהל בהם (ברמז תקצ"ג). רבי נחמני בשם רבי נתן כקלע של ספינה השמש מהלך, רבי ברכיה אומר כספינה הבאה מבריטניא שיש בה שס"ה חבלים כמנין ימות החמה, אריב"ל בכל יום ויום החמה והלבנה מכסות עיניהם מן האורה של מעלה והם מעכבין לצאת, מה עושה להם הקב"ה מורה בהן חיציו והן מהלכין לאורו שנאמר לאור חציך יהלכו, רבי לוי אומר בכל יום ויום עומדין לדין לפני הקב"ה למה שהם מתביישין לצאת ואומרים שהבריות משתחוין להם ומכנעיסין להקב"ה, מה הקב"ה עושה מורה בהם חציו והם יוצאין על כרחם שנאמר בבקר בבקר משפטו יתן לאור, ומהו לא נעדר לא פסקין כמה דאת אמר איש לא נעדר, מהו ולא ידע עול בושת לא חכמין ולא בהתין טעוון דפלחין להון לקיין ולא בהתין. רבי חנינא בשם רבי אבהו הלוכו הוא קלוסו שנאמר ממזרח שמש עד מבואו, אמר רב הונא הוא שיהושע אמר לשמש שמש בגבעון דום, א"ל שתוק את (מד) ואנא קאים:

והוא כחתן יוצא מחופתו. מה החתן הזה נכנס גבור ויוצא חלש אף השמש יוצא גבור ונכנס חלש מעונותיהם של בריות, מה החתן הזה נכנס טהור ויוצא טמא כך השמש יוצא טהור ונכנס טמא, יכול שהוא עושה (מה) אנגריא, תלמוד לומר ישיש כגבור לרוץ אורח מלמד שהוא עושה לו שביל בפני עצמו, רבי הושעיא בשם רבי יצחק בר'' זעירא לעולם אין גלגל חמה שוקע עד שהוא נעשה כמין חדרה של דם מה טעם ישיש כגבור לרוץ אורח, ואין אורח אלא דם של נשים, כמה דאת אמר חדל להיות לשרה אורח כנשים:

ואין נסתר מחמתו. ולעתיד לבא מי נסתר מחמתו, א"ר אחא מי שעוסק בתורה שכן כתיב אחריו תורת ה' תמימה, וכן הוא אומר אין חשך ואין צלות להסתר שם פועלי און, ומי נסתר מי שהוא עוסק בתורה שנאמר זכרו תורת משה עבדי. החמה שלש אותיות מן השם כתובין על לבו והמלאכים מנהיגין אותו אלו שמנהיגין אותו ביום אין מנהיגין אותו בלילה והחמה עולה במרכבה ורוכב מעוטר כחתםן שנאמר והוא כחתן יוצא מחופתו, והחמה קרנותיו ופניו מביטות לארץ של אש. קרנותיו ופניו מביטות למעלה של ברד, אלולי הברד שהוא מכבה שלהבותיו של אש היה העולם נבער שנארמ ואין נסתר מחמתו, בחורף הופך את פניו של מעלה למטה אלולא האש שהוא מחמם את פניו של ברד אלולא זה לא היה יכול לעמוד לפני הקור שנאמר לפני קרתו מי יעמוד:

תורת ה' תמימה. רבי חייא בשם רבי יוחנן היה קורא בתורה ונשתתק זה שהוא עומד תחתיו מתחיל ממקום שהאחר התחיל אם אומר אתה ממקום שהאחר פסק הראשונים נתברכו לפניהם ולא נתברכו לאחריהם והאחרונים נתברכו לאחריהם ולא נתברכו לפניהם, וכתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש שתהא כלה תמה. תורת תמימה, רבי ירמיה ורבנן חד מנהון אמר למה היא תמימה שהיא משיבת נפש, וחרינא אמר למה היא משיבת נפש, וחרינא אמר למה היא משיבת נשפ שיהא תמימה, עדות ה' נאמרנה שהיא מחכימת פתי למה היא מחכימת פתי שהיא נאמנה.

דבר אחר אימתי היא תמימה בשעה שהיא יוצאה (מו) מפי תמים, ואימתי היא נאמנה בשעה שהיא יוצאה מפי נאמר, רבי תנחומא פתר ליה בששה סדרי משנה, תורת ה' תמימה זהה סדר נשים. עדות ה' נאמנה זה סדר זרעים שהוא מאמין בחייו של עולם וזורע. יראת ה' טהורה זה סדר טהרות שהוא מפריש בין טומאה לטהרה. פקודי ה' ישרים משמחי לב זה סדר מועד שיש בה סוכה ולולב ומוומועדות שנאמר בהם ושמחת בחגך.. מצות ה' ברה מאירת עינים זה סדר קדשים שהיא מאירת עינים לקדשים. משפטי ה' אמת צדקו יחדו זה סדר נזיקין שיש בו כל הדינין:

דבר אחר פקודי ה' ישרים משחמי לב. תני חזקיה הר' חייא דברי תורה עטרה לראש, ענק לצואר, מלוגמא ללב, קילורית לעינים, רטיה למכה, כוס עקרין למעים. עטרה לראש כי לוית חן הם לראשך. ענק לצואר וענקים לגרגרותיך, מלוגמא ללב פקודי ה' ישרים משמחי לב. קילורין לעיניים מצות ה' ברה מאירת עינים, רטיה למכה רפאות תהי לשרך כוס עקרין למעים ושקוי לעצמותיך, ומנין שנבלעת ברמ"ח אברים שנאמר ולכל בשרו מרפא. תורת ה' תמימה, התורה תמיימה וישראל הם תמימים כשקבלו אותה, אתה מוצא כשיצאו ישראל ממצרים היו בהם בעלי מומין אמר הקב"ה התורה שלמה היא ואתן אותה לבעלי מומין אמתין עד שיעמדו בניהם אני מאחר בשמחתהה של תורה, מה עשה להם הקב"ה רפא אותם ונןתן להם את התורה, ומנין מי שהיה סומא שהיא רואה שנאמר וכל העם ארואים, ומי שהיה חרש היה שומע שנאמר נעשה ונשמע, ומי שהיה חגר היה שלם ויתיצבו בתחתית ההר. פקודי ה' ישרים משמחי לב א"ר שמואל בר נחמני רבי יונתן רמי כתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב וכתיב אמרת ה' צרופה, זכה משחמתו לא זכה צורפתו. יראת ה' טהורה עומדת לעד, א"ר יוחנן זה המלמד תורה בטהרה, מאי היא, נושא אשה ואחר כך לומד תורה. עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, א"ר חייא בר אבא נאמנת היא להעיד על לומדיה:

אמר רבי אבין דברי תורה נמשלו לקונדיטון שיש בו יין ויש בו דבר ויש בו פלפלין, יש בו יין דכתיב כי טובים דודיך מיין, ויש בו דבש מתוקים מדבש ונופת צופים, ויש בו פלפלין צרופה אמרתך מאד. יראת ה' טהורה, א"ר לוי לפי שהיה אהרן ירא את השם שנאמר ואתנם לו מורא וייראני לפיכך נתנה לו פרשה אחת בתורה שאינה זזה לא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות, ואיזו היא זו פרשת המת שלא יהיה מטמא למתים שנאמר אמור אל הכהנים בני אהרן. צדקו יחדיו (ר"ל) [ר"י] אמר (מז) מקל וחומר צדקו, (ור"י) [ור"ל] אמר מגזרה שוה. ההנחמדים מזהב ומפז רב. אין אנו יודעין (מח) מי (אמרם) [חמדם] אם ישראל אם אוה"ע, בא שלמה ופירש בצלו חמדתי וישבתי. בשמרם עקב רב כל המשמר אותם אין סוף למתן שכרם מה רב טובך וסוף נעשה רב. ד"א כל מי שמשמר את התורה עד עקב הוא רב ופותחין לו פתח:

בוא וראה היאך דוד משבח את התורה הנחמדים מזהב ומפז רב ולא עוד אלא בכל מיני תבואה אין חביב מסלת נקיה שהוא נפה בנפה ודברי תורה חביבין ממנה שנאמר ונפת צופים, א"ר חנינא אם תאמר שאין בכל המשקין מתוק מדברש דברי תורה מתוק מדבש, אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע את תאמר (מט) מאחר שהן מתוקין כפרתי בהם חס ושלום אלא גם עבדך נזהר בהם, בשמרם עקב רב אפילו מצות שאדם דש בעקביו ולפיכך מה רב טובך:

שגיאות מי יבין. תנא ר' שמעון בן יוחאי גבורים הם הצדיקים שהם יודעים לפתות את בוראם וידועים היאך לקלס לבוראם ראה דוד היאך מקלס התחיל מקלס בשמים השמים מספרים כבוד אל, אמרו לו השמים שמא את צריך לכלום, ומעשה ידיו מגיד הרקיע, אמר לו הרקיע שמא את צריך כלום, התחיל מזמר והתחיל מקלס לתורה תורת ה' תמימה, אמר לו הקב"ה דוד מה את בעי א"ל שגיאות מי יבין שגייתא דעבדינן קמך אלהא שרי לן, א"ל הא שביק לך, גם מזדים חשוך עבדך אלו הזדונות, אל ימשלו בי אז איתם אלו תוקפי עבירות כענין שנאמר אל נחל איתן. ונקיתי מפשע רב. אותו עון רב. דרש רבי דוסתאי דמן ביבי למה דוד דומה לסוחר כושי, א"ר אחא הכושיים הללו יודעים לסבב את הפתחים בתחלה הם אומרים יש לכם מעט מים, מששתה הוא אומר יש לכם בצל אחד נותנין לו אומר להם בצל בלא פת נסיב לבא, כך הצדיקים יודעים לרצות את בוראם שנאמר שפתי כהן ישמרו דעת, שפתי צדיק ידעון רצון, אבל רשעים ופי רשעים תהפוכות שאינם יודעים לרצות את בוראם:

אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע שגיאות מי יבין שביקא לך, ומנסתרות נקני שביקרא לך, גם מזדים חשוך עבדך דלא לישתעו בי רבנן שביקא לך, אל ימשלו בי אז איתם שלא יכתב סורחני, א"ל ומה יו"ד שננטלתי משרי עומד וצווח כמה שנים עד שבא יהושע והוספתי לו, כל הפרשה כלה על אחת וכמה וכמה. ונקיתי מפשע רב, א"ל רבש"ע מחול לי על אותו עון, א"ל כבר עתיד שלמה לומר בחכמתו היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה, אמר ליה כל היכי נטרד ההוא גברא אמר ליה קקביל עלך יסורין, אמר רב יהודה אמר רב ששה חדשים נצטרע דוד שנאמר תחטאני באזוב ואטהר, ונסתלק הימנו שכינה שנאמר השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני, ופירשו ממנו סנהדרין דכתיב ישובו לי יראיך והני ששה חדשים מנא לן דכתיב והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנה, וכתיב בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים וגו':

יהיו לרצון אמרי פי. שיעשו לדורות ויחקקו לדורות ואל יהו קורין בהן כקורין בספרי מירס אלא יהו קורין בהן והוגין בהם ונוטלין שכר עליהן כנגעים ואהלות, א"ר ירמיה בשם רבי יוחנן אגורה באהלך עולמים וכלי תעלה על דעתך שדוד מבקש דירת שני עולמים, אלא יהו קורין ומזכירין אוותי בבתי כנסיות ובתי מדרשות כאלו אני קיים:

יהיו לרצון אמרי פי, מכדי משמע דאמרי ומשמע דבעינא למימר מאי טעמא קבעוה רבנן בסוף, א"ר יהודה בריה דר' שמעון בן פזי הואיל ולא אמרה דוד אלא לאחר שמונה עשר מזמורים קבעוה רבנן נמי לאחר שמונה עשרה ברכות, הני תמני סרי תשע עשרה הויין, אלא אשרי ולמה רגשו גוים חדא פרשתא היא. ה' צורי וגואלי, צורי בים וגואלי בעמלק. צורי במרה וגואלי בסיני, צורי בעולם הזה וגואלי בעולם הבא. שלש תכיפות הן, תכף לסמיכה שחיטה וסמך ושחט, תכף לנטילת ידים ברכה שאו ידיכם קדש וברכו את ה', תכף לגאולה תפלה יהיו לרצון אמרי פי וגו' מה כתיב ברתריה יענך ה' ביום צרה, א"ר יוסי בר בון כל מי שתוכף לסמיכה שחיטה אין פגול נוגע באותו קרבן, כל מי שהוא תוכף ברכה לנטילת ידים אין השטן מקטרג באותה סעודה, וכל מי שאינו סומך גאולה לתפלה למה הדבר דומה לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך יצא המלך לידע מה עסקו מצאו שהפליג אף הוא הפליג, אכך אדם מקרבו להקב"ה אליו ומרצהו בששבחות וקלוסין של יציאת מצרים והוא מתקרב אליו ובעודו קרוב אליו יש לתבוע צרכיו:

יענך ה' ביום צרה. זה שאמר הכתוב יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אמר הקב"ה בשעה שמגעת צרה לישראל והם מבקשים אותי (נ) ויהיו משתפין כבודי עמהם באותה שעה אני עונה אותם שנאמר יקראני ואענהו, למה עמו אנכי בצרה, א"ר יודן משל ללמה הדבר דומה לאשה עוברה שהיה לה כעס עם אמה ועלתה אמה למעלה ובשעת לידתה היתה צווחת מלמטה והיתה אמה שומעת קולה מלמעלה והיתה אף היא צווחת כנגדה והיו שכנותיה אומרות לה מה טוביך וכי את יולדת עמה, אמרה להם בתי יולדת בצער אע"פ שהכעיסה לי איני יכולה לסבול צווחתה אלא הריני צווחת עמה לפי שצרת בתי שלי הוא, כך כשחרב ביהמ"ק באה קול בכיה ויללה בכל העולם כלו שנאמר ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא וגו', אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע וכי יש לפניך דברים הללו והכתיב הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו, א"ל ביתי נחרב ובניי שלולין בקולרין ואיני מצר לא כך כתבתי להם עמו אנכי בצרה, עועתה מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם, א"ר אושעיא תשעה פסוקים במזמור הזה כנגד תשעה חדשים שהאשה מתעברת בהם ומהו אומר דעני חיתא הוא יענה יתכון. א"ר שמעון בר אבא אתה מוצא י"חח מזמורים מראש הספר עד הפסוק הזה כנגד י"ח ברכות כשאדם מתפלל י"ח ברכות הן אומרים לו תתענה צלותך, כך אחר (נא) י"ח מזמורים אמר לו לדוד יענך ה' ביום צרה (בירמיה ברמז שי"א):

דבר אחר יענך ה' ביום צרה, באיזה יום ביום שהכל מעידין בו שהוא צרה לעליונים ולתחתונים, יום שאפפילו מלאכי השרת יראים ממנו מה כתבי שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו ונהפכו כל פנים לירקון, ואין כל פנים אלא מלאכי השרת שנאמר וארבעה פנים לאחד, ועו"א אומרים כי גדול היום ההוא, ישראל אומרים על ידי דוד יענך ה' ביום צרה, צרה שהיא לעליונים ולתחתונים, והקב"ה אומר לעו"א בואו ורונו עם ישראל שנאמר קרבו רבכם אמר ה' הגישו עצומותיכם קומטמוריסין של בני עשו והם אומרים מי עושה קומטמוריסין של ישראל והוא אמר כביכול אני שנאמר אל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם ברוך אלהים ושרי עובדי אלילים באין ואוומרים רבש"ע וכי יש לפניך משוא פנים אם אלו עו"א אף אלו כו' (ברמז תתק"ז).

דבר אחר יענך ה' ביום צרה משל למה הדבר דומה לאב ובן שהיו מהלכין בדרך נתיגע הבן אמר לאביו אבא היכן היא המדינה, אמר לו בני סימן זה היהא בידך אם ראית בית הקברות לפניך הרי המדינה קרובה לך, כך הנביא אומר לישראל אם ראית הצרות שיכסו אתכם מיד אתם נגאלים שנאמר יענך ה' ביום צרה. ישגבך שם אלהי יעקב אלהי אברהם אלהי יצחק אין כתיב כאן אלא אלהי יעקב, ולמה משל לאשה עוברה שהיתה מקשה לילד, א"ל לית אנן ידעין מה נאמר אלא מאן דעני לאמך בעדן קשותא הוא יעני יתיך, אף כאן נאמר ביעקב לאל העונה אותי ביום צרתי, א"ל דוד לישראל מי שענה לישראל אביכם בעת צרתו הוא יענה אתכם בעת צרתכם הוי יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב. אמר ר' אבין הלוי מכאן (נב) לבעל הקורה שנכנס בעיביה של קורה שנאמר ישגבך שם אלהי יעקב:

ישלח עזרך מקדש. אמר רבי לוי כל טובות וברכות ונחמות (ברמז שצ"ב). ומציון יסעדך ומציון מעשים שבך. וכל דבר צרים סיוע עד אמר רבי ברכיה מעשה היה בעירנו ברוח אחד שהיה שרוי על המעין בא רוח אחד להזדווג לו ובקש להוציאו משם והיה שם איש חסיד ורבי יוסי איש ציתור שמו נגלה לו אותו הרוח אמר לו רבי הרי כמה שנים שאני נתון כאן בצהרים ובלילה ולא הזקתי לבריה לא ביום ולא בלילה והרוח הזה בא עלי ממקום אחד ומבקש להוציאני מכאן ולישב הוא ולהזיק את הבריות, אמר לו מה נעשה מצמחי דיומא ואמרו שלנו נוצח והוא יברח עשו כך והבריחוהו, אמרו לא זזו משם עד שראו כטפת דם צף על המעין, ומה אם דבר שלא נברא לסיוע צרים סיוע, בני אדם על אחת כמה וכמה. יזכור כל מנחותיך, א"ר חמא (נג) כל הקרבנות במלח שנאמר וכל קרבן מנחתך במלח תמלח כאדם שהוא אומר לברייתא מלח פלן. רבי תנחומא אומר כל מנחותיך זה גלגל שילה ונוב וגבעון ובית עולמים תרין, ועולתך ידשנה סלה זה יצחק שנתקרב על גבי מזבח לעולה. יתן לך כלבבך, מעשה ברבן גמליאל שהלך אצל חלפו בן קרויה, אמר לא אמר לו כך אלא ימלא ה' כל משאלותיך זו תפלה מה שאין מתפללין לכל אדם, למה פעמים שיש בלב של אדם לגנוב או לעבור עבירה אח דבר שאינו ראוי לו ויאמרו לו יתן לך כללבך, אלא על ידי שהיה לבו שלם לפני בוראו התפלל עליו כך:

ובשם אלהינו נדגול, משל למה הדבר דומה לעשיר שהיה לו אוצר מלא יין נכנס לבדקו ומצא אותו חומץ, בא לצאת מהאוצר ומצא שם חבית אחת מלא יין אמר חבית זו עומדת עלי כמלוא אוצר, כך ברא הקב"ה שבעים אומות ומכלם לא אהב אלא ישראל שנאמר הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה, ועשה אותם דגלים שנאמר איש על דגלו באותות כדי שיהיו ניכרין בני ראובן לעצמן ובני שמעון לעצמן כמלאכי השרת, וכה"א ובשם אלהינו נדגול הביאני אל בית היין, יו"ד יו"ד עשרים, ן' חמשים, הרי שבעים ומכלן לא אהב אלא ישראל, וכן הוא אומר ששים המה מלכות וגו' אחת היא יונתי תמתי. אמר רבי הונא בראשונה כל מי שהיה מראה איקונין של מלך באצבע היה נהרג והתינוקות הולכים לבית הספר ומראין את האזכרות באצבע, אמר הקב"ה ודגלו עלי אהבה, וגודלו עלי אהבה. לפי שראו ישראל את המלאכים במתן תורה עשוים דגלים דגלים שנאמר רכב אלהים רבותים התחילו מתאוין לדגלים לכן הוא אומר ודגלו עלי אהבה, וכן הוא אומר ובשם אלהינו נדגול, אמר הקב"ה חייכם שאניי עושה משאלותיכם שנאמר ימלא ה' כל משאלותיך.

דבר אחר הביאני אל בית היין זה סיני שנתנה התורה בו שנמשלה בבין שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתוו ביין מסכתי.

דבר אחר ובשם אלהינו נדגול לפי שבעולם הזה כל אדם מכיר דגלו מתוך סימנין שלו שנאמר דגל מחנה ראובן, מדגלו היה מכיר בית אב שלו, מתוך בית אב שלו היה מכיר משפחתו, אבל לעתיד לבא אינו כן (נד) אלא ובשם אלהינו נדגול. ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו המזמור הזה ראשו בענייה וסופו בענייה, ראשו בענייה יענך ה' ביום צרה, וסופו בענייה ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו:

למנצח מזמור לדוד ה' בעזך ישמח מלך. זה שאמר הכתוב והיה ביום ההוא שרש ישי, אמר רבי חנינא אין מלך המשיח בא אלא ליתן לאוה"ע שתי מצות כגון סוכה ולולב. אבל ישראל כלם למדין תורה מן הקב"ה שנאמר וכל בניך למדי ה', ולמה, בשביל אליו גוים ידרושו, מהו והייתה מנוחתו כבוד שהוא נותן לו מן הכבוד של מעלה שנאמר ה' בעזך.

דבר אחר אין עוז אלא תורה שנאמר ה' עוז לעמו יתן, ואין עוז אלא ארון שנאמר ויתן לשבי עוזו.

דבר אחר אין עוז אלא מלכות שנאמר ויתן עוז למלכו.

דבר אחר תאות לבו נתתה לו וארשת שפתיו בל מנעת רשות שבשפתיו אומר לו מדינה פלונית מרדה בך והוא אומר ילך מלאך המות ויחבל אותה שנאמר והכה ארך בשבט פיו. וארשת שפתיו כשהוא גוזר דבריו מתקיימין:

אמר רבא אימתי תאות לבו נתת לו בזמן שארשת שפתיו בל מנעת סלה. רבא אמי כתיב תאות לבו נתתה לו וכתיב וארשת שפתיו בל מננעת סלה, זכה תאות לבו נתתה לו לא זכה וארשת שפתיו בל מנעת סלה. תניא ראב"י אומר כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק לעולם ולעולמי עולמים, נצח דכתיב כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף, סלה דכתיב כאשר שמענו כן ראינו וגו' אלהים יכוננה עד עולם סלה, ועד דכתיב ה' ימלוך לעולם ועד:

כי תקדמנו ברכות טוב. רבי יהודה אומר ברכת משה שנקרא טוב שנאמר ותרא ואתו כי טוב הוא, רבי נחמיה אומר ברכת הקב"ה שנקרא טוב שנאמר טוב ה' לכל, רבנן אמרין ברכת התורה שנקרא טוב שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם. חיים שאל ממך, שלשה בני אדם אמרו להם שאלו וכו' (כתוב ברמז קע"ג לעיל במזמור למה רגשו ברמז תרכ"ב). ומה שאל שיהיו ישראל חיים וקיימים ולעולם ולעולמי עולמים, רבי ברכיה אומר אותם שירדו חיים שאולה ואלו הם קרח ועדתו שאל שיעלו. גדול כבודו בישועתך הוד והדר תשוה עליו הוד של רב והוד של תלמיד, כענין שנאמר ונתתה מהודך עליו מהודך ולא כל והדך, והיכן נתן ליהושע, רבי הונא בשם רבי לוי אומר בירדן נתן לו, במשה כתיב ויראו מגשת אליו, ביהושע כתיב וייראו אותו כאשר יראו את משה:

כי תשיתהו ברכות לעד והתברכו בו גויים. תחדהו (בשמך) [בשמחה] את פניך, ר' ברכיה בשם ר' שמואל אמר כתוב אחד אומר עד עתיק יומין מטא וקדמוהי הקרבוהי, וכתוב אחד אומר והקרבתיו ונגש אלי, הא כיצד המלאכים מכניסין אותו עד מחיצתו והקב"ה פושט לו ידו ומקרב אותו אצלו. תמצא ידך לכל אויביך, רבי לוי אומר תהא ידך מצויה להם ליפרע מהם:

תשיתמו כתנור אש, רבנן אמרין ליש גיהנם לעתיד לבא שנאמר נאם ה' אשר אור לו בציון וגו':

למנצח על אילת השחר. מה אילה זו קרניה מפוצלות לכאן ולכאן אף השחר מפצל לכאן ולכאן, אמר ר' אידא ולמה נמשלה אסתר לאילה מה אילה זו רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה אף אסתר היתה חביבה על אחשרורוש כל שעה ושעה כשעה ראשונה. אמר רבי יוסי למה נמשלה אסתר לשחר מה שחר זה סוף כל הלילה אף אסתרר סוף כל הנסים, והא איכא חנוכה, ניתן ליכתב קאמרינן, הניחא למאן דאמר ניתן ליכתב, אלא למאן דאמר לא ניתן לכתוב מאי איכא למימר, מוקים לה כדרבי בנימין בר יפת אמר רבי יוחנן למה נמשלו צדיקים כאילת לומר לך מה אילה זו כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות אף צדיקים כל זמן שמרבין תפלתן נשמעת (בתרי עשר ברמז תקס"ו):

ד"א למנצח למי שהוא קופץ כאיל ומאיר לעולם בשעת חשכה, ואימתי הוא מאיר בלילה אע"פ שהוא לילה יש בו אורה הלבנה והכוכבים והמזלות, אימתי הוא חשך בעלות השחר והלבנה שוקעת והכוכבים נכנסין והמזלות הולכים להם אותה שעה אין חשך גדול הימנו, ואותה שעה הקב"ה מעלה את השחר מתוך החשך ומאיר לעולם, והן הוא אומר והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו, חשכה זה מדי בימי אסתר.

דבר אחר על אילת השחר למה נמשלה אסתר לשחר לומר לך מה השחר עולה והכוכבים שוקעים אף אסתר בבית אחשורוש היא היתה מאירה והמן ובניו שוקעין. רבי חייא בר אבא ור' שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בקריצתא בהדה בקעתא דארבל וראו אילת השחר, אמר ר' חייא כך היא גאולתן של ישראל אמר לו היינו דכתיב כי אשב בחשך ה' אור לי וגו' בתחלה היא מאירה קימעא ואחר כך היא מנפצת ובאה ואחר כך היא פרה ורבה, כך מרדכי בתחלה ומרדכי יושב בששער המלך, ואחר כך ויהי כראות המלך את אסתר המלכה ואחר כך ויקח המן את הלבוש ואת הסוס ואחר כך ויתלו את המן ואחר כך ואתם כתבו על היהודים ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה וגו'. אמר רבי יהודה בר רבי סימון בית שיש בו נחשים מביאין קרן של אילת ומעשנין בתוכו ומיד הנחשים בורחים, כך שכשבאת אסתר ברח המן:

אלי אלי למה עזבתני, אמר רבי לוי כיון שהגיעה אסתר לבית הצלמים נסתלקה בימנה שכינה ואמרה אלי אלי למה עזבתני שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון או שמא על שקראתיו כלב שנאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, חזרה וקראתו אריה דכתיב הושיעני מפי אריה. ד"א יום ראשון אמרה אלי, יום שני אמרה אלי, יום שלישי צעקה בקול גדול אלי אלי למה עזבתני,

דבר אחר אלי בים אלי בסיני ועזבתני.

דבר אחר למה עזבתני נשתנה עלי סדרו של עולם נשתנה עלי סדרן של אמהות מה שרה אמנו על ידי שעכבה פרעה לילה אחד לקה הוא וכל בני ביתו בנגעים, אני שאני נתונה בחיקו של רשע כל השנים הללו ואין אתה עושה לי נסים. ד"א (נה) שלש פעמים כתיב אלי אלי מבטן אמי אלי אתה, אמרה אסתר לפני הקב"ה רבש"ע שלש מצות הזהרת לאשה נדה וחלה והדלקת הנר כלום עברתי על אחת מהן למה עזבתני:

אלהי אקרא יומם ולא תענה, אמרה לפני הקב"ה לא כן עשית להם במצרים כיון שקראו לך שמעתם שנאמר ואת צעקתם שמעתי איזה צרה גדולה מזו, פרעה אמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ואמר כל מי שאינו ממלא מלאכתו תשימו אותו בתוך הבנין ומי שהוא ממלא מלאכתו לא היו עושין לו כלום, אבל כאן להשמיד להרוג ולאבד, אותם צעקו ונענו אנו צמנו והתפללנו וצעקנו ולא עניתנו אם אין בנו מעשים עשה בשביל קדושתך. ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. רבי שמואל בר חנינא אומר כל קלוס שישראל מקלסין להקב"ה כבודו יושב ביניהם שנאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, אמר ר' יהושע יבא עלי אם נסתכלתי בספר אגדה מימי, פעם אחת מצאתי ספר אגדה וקריתי בו קע"ה פרשיות בתורה שכתוב אמירה וצווי כנגד קע"ה שנותיו של אברהם ומה טעם לקחת מתנות באדם זה אברהם שנאמר האדם הגדול בענקים, (נו) קמ"ז מזמורים יש בסתהלים כנגד קמ"ז שנותיו של יעקב. ומה טעם אמר רבי אבא בר כהנא ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ישראל סבא, וקכ"ג פעמים שעונין אחר הקורא את ההלל הללויה כנגד קכ"ג שנותיו של אהרן, ומאי טעמא יראו את ה' קדושיו זה אהרן שנקרא קדוש שנאמר ולאהרן קדוש ה'. אליך זעקו ונמלטו כד"א ויושע ה' ביום ההוא, וכל כך למה, בטחו ולא בושו הכל בזכות הבטחה. ואנכי תולעת ולא איש, מה תולעת זו אין לה אלא פה כך ישראל אין להם אלא פיהם:

ד"א ואנכי תולעת, ריב"ל אמר אומה שהלבישה אותך פורפירא בים, ר' שמואל בר נחמני אמר אומה שעשו לך משכן של תולעת שני. חרפת אדם ובזוי עם מה התולעת הזו בזויה כך ישראל בזוין בין העו"א, חרפת אדם רבי ברכיה אמר ארבע מיללן תלתא בעלמא וחדא באתתא, חשיך חיי דבעי מיתא, חשיך גברא דבעי לחלשא, חשיך פתוח דבעי לסמיא, חשיך דרא דאתתא דברייתא, ורבורה אשה נביאה.

דבר אחר בך בטחו אלו מרדכי ואסתר. אליך זעקו דברי הצומות וזעקתם. בך בטחו ובכן אבוא אל המלך. ולא בושו ליהודים היתה אורה ושמחה. כל רואי ילעיגו לי אלו בניו של המן שהיו מלעיגין עליהם ומניעין ראשיהם ואומרים למחר הם נהרגין. גול אל ה' יפלטהו. וכתיב גול על ה' דרכך, רבי בשם רבי פנחס בכל מיני גילוי אני טוען גלה וגלגל גלגלו עונותיכם גל עלי ואני טוען, אמר רבי יוחנן משל לבן מלך שנתן לו לטעון עוביה של קורה הציץ אביו וראה אותו א"ל הבו לי כל דאתון בעיין ואנא טעין. כך הקב"ה אמר גלו עונותיכם ואנא טוען. יצילהו כי חפץ בו, בשלשה לשונות של חבה חבב הקב"ה (בתרי עשר רמז תקנ"ז). יצילהו יכי חפץ בו פיזמא דידיה סליקו:

אל תרחק ממני כי צרה קרובה. שבעה קנקלין יש למלך נכנסה לקנקל ראשון ולשני ולשלישי והניחוה, כיון שנכנסה לחצי קנקל הד' התחיל לחרוק בשניו ואמר חבל על דאבדין ולא משתכחין, ושתי כמה חפפצתי ובקשתי שתבוא ולא רצתה וזו נכנסה כזונה שלא ברשות, עמדה לו באמצע הרביעי, הראשונים לא היו יכולין לנגוע בה שכבר עברה על רשותן, האחרונים לא היו יכולין ליגע בה שעדיין לא עברה על רשותן, באותה שעה אמרה אל תרחק ממני כי צרה קרובה. סבבוני פרים רבים אלו אוכלוסין של אחשורוש. אבירי בשן כתרוני אלו בניו של המן. פצו עלי פיהם אריה וגו' מה אריה זה יושב על טרפו ומפספסו כך יושב אחשורוש בדין לפספסני. היה לבי כדונג כהדא שעיתא. יבש כחרש כחי כחרש שאין בו לחלוחית, ולשוני מודבק מלקוחי ששנדבק לשוני לושטי.

דבר אחר מלקוחי שנטלתי שתי תורות שבכתב ושבעל פה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם. ולעפר מות תשפתני שהייתי דומה לכירה שהיא מונחת בין שני דרכים והיו העוברים והשבים שופתים עליה. כי סבבוני כלבים אלו בניו של המן. עדת מרעים הקיפוני אלו אוכלוסי אחשורוש. כארי ידי ורגלי, רבי יהודה אומר עשו לי (נז) כשפים (חוברי) [כארי] ידי ורגלי לפני אחשורוש. ר' נחמיה אומר הוכרו ידי ורגלי לפני אחשורוש. יחלקו בגדי להם דין אמר אנא נסיב (נח) פורפירא ופלגיא דידיה ודין אנא נסיב שיריא וקדשיא. ועל לבושי יפילו גורל אמר רב נחמן זה פורפירון של מלך שאין דרכו של הדיוט להשתמש בו שהיו מפילין עליו גורל. ואתה ה' אל תרחק רחם עלי וחוס עלי, א"ר יוחנן מאותה הקפיצה שקפצת על אבותי בים כן תקפוץ עלי ותפלטני היום, באותה שעה ירד מלאך אחד מן השמים וסטרו על פיו ואמר לו רשע קונעתך עומדת בחוץ ואתה יושב מבפנים, ויהי כרראות המלך על כרחו שלא בטובתו נשאה חן בעיניו. אמר רבי תחליפא מצינו שהאריך השרביט שתים ושלשים אמה והנס האחרון גדול מן הראשון כל זמן שהיתה נכנסת השרביט היה קופץ, א"ר יצחק ומה שרביט של בשו ודם נותן חיים לאומה שלמה לכשיבא שבטו של הקב"ה דכתיב רעה עמך בשבטך על אחת כמה וכמה:

שמעון בן שטח היו (נט) ידיו חמומות, אתא חדא סיעה דליצנין אמרו נסהוד על בריה ונקטליניה ויהבו עצה על בריה למיקטליה אסהידו עלוי ונגמר דינו ליהרג, כדנפק למיקטליה אמרין ליה מרי סהדי שקרין אנן בעא אבוי מחזר יתיה. א"ל אבא אם בקשת שתבא ישועה על ידך עשה אותי כאסקופה. מעשה בחסיד אחד שהיה מהלך בדרך וראה שני בני אדם נזקקין לכלבא, אמרין אנן ידעין דההוא גברא מסהיד עלן ומיד מקטליינן אלא נקדמיניה ונסהיד עליה, אזלון ואסהידו עליה ונגמר דינו, והוא שדוד אמר הצילה מחרב נפשי מחרבן של אלו, מיד כלב יחידתי מכלבו של אותו חסיד. הושיעני מפי אריה, א"ר יעקב בר אירי בשעה שהיה דוד רועה את הצאן הלך ומצא את הראם ישן במדבר והיה סבור בו שהיה הר ועלה עליו והיה הראם נננער ועמד והיה דוד רוכב עליו והיה מגיע עד השמים, באותה שעה אמר דוד רבש"ע הורידני מהראם הזה אם אתה מצילני מקרני הראם אני בונה לך היכל של ק' אמה (ס) כקרני ראם הזה, יש אומרים לארכו מדדו וי"א לעוגלו מדדו, מה עשה הקב"ה זמן לו אריה אחד כיון שראה הראם את האריה נתירא ממנו ורבץ לו מפני שהוא מלך עליו וירד דוד לארץ, וכיון שראה דוד את האריה נתירא ממנו שנאמר הושיעני מפי אריה כשם שמקרני ראשמים עניתני:

יראי ה' הללוהו, ר' יהושע בן לוי אמר אלו יראי שמים, ר' שמואל בר נחמני אמר אלו גרי הצדק, לעתיד לבא אנטונינוס בא בראש כולם, אם כן למה נאמר וגורו ממנו כל זרע ישראל, א"ר בנימין זה שבט בנימין שנולד באחרונה, רבנן אמרין יראי ה' הללוהו אלו הכהנים, כל זרע יעקב כבדוהו אלו הלוים, וגורו ממנו כל זרע ישראל [אלו ישראל]. כי לא בזה ולא שקץ ענות עני, בנוהג שבעולם שני בני אדם נכנסו אצל הדיין אחד עני ואחד עשיר למי הדיין הופך את פניו לא אל העשיר, ברם הכא ולא הסתיר פניו ממנו. ר' חגי גזר תעניתא ואתא מיטרא אמר לא מפני שאני כדאי אלא כי לא בזה ולא שקץ ענות עני, וכשם שלא בזה ולא שקץ את תפלתו כך לא בזה את קרבנו. אגריפס המלך בקש להקריב אלף עולות ביום אחד שלח ואמר לכהן גדול שלא יקריב אותו היום חוץ ממנו, בא עני אחד ובידו שתי תורים אמר הקרב לי את אלו, אמר לו המלך צוני שלא יקריב אחר חוץ ממנו, אמר לו אדוני כהן ארבע אני צד בכל יום אני מקריב ב' ומתפרנס בב' ואם אין אתה מקריב לי הרי אתה חותך את פרנסתי. עמד הכההן והקריבם, נראה לאגריפס בחלום קרבנו של עני קדמך שלח ואמר לכהן לא כן אמרתי לך שלא יקריב אחר חוץ ממני, א"ל כך וכך אמר לי ארבע אני צד בכל יום ב' אני מקריב ובב' אניי מתפרנס ואם אין אתה מקריב לי הרי אתה חותך פרנסתי לא היה לי להקריב, אמר לו יפה עשית. מעשה בשור אחד שהיו מושכין אותו לקרבן ולא נמשך, בא עני אחד וביידו אגודה אחת של טרכסמון והושיט לה ונטלה ואכלה, נראה לבעל השור בחלום אגודתו של עני קדמך. מעשה באשה אחת שהביאה קומץ אחד של סלת והיה כהן מבזה עליה ואומר ראו מה הן מביאות להקריב מה בזה לקבל ומה בזה להקריב, נראה לכהן בחלום אל תבזה עליה הרי הוא כאלו נפשה הקריבה. והלא דברים קל וחומר ומה אם מי שאינו מקריב נפש כתיב בו נפש, מי שהוא מקריב נפש על אחת כמה וכמה. מעשה באחד שהביא מנחתו מגליא ומאספמיא ומחברותיה וראה את הכהן שהיה קומץ ואוכל השאר, אמר כל הצער שצערתי בשביל זה שיאכל, היו מפייסין אותו לומר מה זה שלא נצטער אלא בין האולם והמזבח זכה שאאיאכל את מנחתך, אתה שנצטערת עליה עאכ"ו, הוי כי לא בזה ולא שקץ ענות עני:

יאכלו ענוים וישבעו, א"ר חזקיה עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל, ר' אלעזר חשש לה לההיא שמועתא (סא) ומצמית ליה פריטין ואכיל בהון מכל מילא חדא בשתא:

יאכלו ענוים וישבעלו. זה מרדכי ואסתר. תנא לשלשה חלקים נחלק ממונו של המן, שליש למרדכי ואסתר, ושליש לעמלי תורה, ושליש לבנין בית המקדש, ושלשתן בפסוק אחד, יאכלו ענוים וישבעו זה מרדכי ואסתר, יהללו ה' דורשיו אלו עמלי תורה, יחי לבבכם לעד זה בנין בית המקדש והיו עיני ולבי שם כל הימים. א"ר יודן ממה שעשה להם הקב"ה בעולם הזה אתם יודעים מה מתוקן להם לעתיד לבא יחי לבבכם לעד וגו' אכלו וישתחוו גו'. זרע יעבדנו, אמר רבי יודן כל שבא לכלל זרע חי, יצאו נפלים שאינם חיים לעתיד. יבאו ויגידו צדקתו. רבי שמעון בן אלעזר אומר יבאו דורות האחרונים ויגידו צדקתו של הקב"ה שעשה לדורות הראשונים. לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה, וכן הוא אומר כי לא יראני האדם וחי בחייהן אינם רואין הא בשעת מיתתן רואין:

שנו רבותינו קטן מאימתי בא לעולם הבא, רבי חייא ור' שמעון ברבי, חד אמר משעה שנולד, וחד אמר משעה שספר, מאן דאמר משעה שנולד דכתיב יבאו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה, ומאן דאמר משעה שספר דכתיב זרע יעבדנו יספר לאדני לדור, רבינא אמר משעה שנזרע שנאמר זרע יעבדנו, רבי נחמינ אמר משעה שגמול דכתיב עני אני וגוע מנוער נשאתי אמיך אפונה. תנא משמיה דרבי משעה שיאמר אמן שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי אמונים אלא האומר אמן:

מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר. דוד רוען של ישראל אתה תרעה את עמי ישראל, ומי הוא רועה של דוד הקב"ה שנאמר ה' רועי לא אחסר. אברהם היה מברך את הכל שנאמר ונברכו בך כל משפחות האדמה, ומי היה מברך את אברהם הקב"ה שנאמר וה' ברך את אברהם בכל. משה ניסן של ישראל שנאמר (מה תנסון את ה') [לכל האותות והמופתים אשר עשה משה], ומי הוא ניסן של משה הקב"ה שנאמר ויקרא שמי ה' נסיי. ירושלים אורו של עולם שנאמר והלכו גוים לאורך, ומי הוא אורו של ירושלים הקב"ה שנאמר והיה לך ה' לאור עולם. וכן הוא אומר דודי לי ואני לו, הוא לי לאלוה אנכי ה' אלהיך, ואני לו לאומה ולאמי אלי האזינו. הוא לי כאח מי יתנך כאח לי, ואני לו לאחות פתחי לי אחותי רעיתי. אני לו לצא ואתן צאני צאן מרעיתי, והוא לי לרועה ה' רועי לא אחסר. אמר רב חמא בר חנינא אתה מוצא אין לך אומנות בזויה יותר משל רועה שכל ימיו הוא הולך במקלו ובתרמילו ודוד קרא להקב"ה רועה. אמר דוד מזקנים אתבונן. יעקב קרא אותו רועה שנאמר האלהים הרועה אותי, אף אני קורא אותו רועה שנאמר ה' רועי לא אחסר. ד"א זש"ה כי ה' אלהיך ברכך. יכול אפילו אתה יושב ובטל, תלמוד לומר בכל מעשה ידך, אם עושה אדם מתברך ואם לאו אינו מתברך, מהו ידע לכתך הלוכך לכלוך צערך בפרנסתך. רבי יהודה בשם ר' אלעזר אומר שלשה דברים הדרך עושה", מבלה את הכסות, ושוחקת את הגוף, וממעטת את היציאה, אבל הקב"ה אינו כן שמלתך לא בלתה מעליך וגו' ולא חסרת דבר זה היציאה. זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך, א"ר יודן בזכות שאמרתם זה אלי ואנוהו נתתי זה לכם ארבעים שנה. רבי יהודה אומר מלך במדינה אין המדינה חסרה כלום, כך ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר, בנוהג שבעולם אדם מקבל אורח יום ראשון שוחט לו עגל, יום ב' שוחט לו שה, יום ג' תרנגולין, יום ד' קטניות, יום ה' ממעט והולך, לא דומה יום ראשון כיום אחרון. יכול אף זה כן תלמוד לומר זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך יום ראשון כיום אחרון. ר' נחוניא אומר מהו לא חסרת דבר דלא הוית חסר אלא מימר מילא והיא מתעבדא, יעשה המן כבשרר של עגל והוא נעשה, יעשה פטומין והוא נעשה, יעשה פסיוני והוא נעשה, מה אתה מבקש קמח שטו העם וגו', קונדיטון או דכו במדוכה, אשישות ועשו אותו עוגות, לכך נאמר לא חסרת דבר, אלא שתדבר בפיך, מן אני רוצה אני ממטיר לכם, מים אני רוצה הן הכה צור ויזובו מים, שלו אני מבקש ותעל השלו, אמרו בשר אנו מבקשים, כיון ששמע משה את הדבר הלך לו אצל הקב"ה א"ל בשר מבקשין בניך, א"ל הקב"ה תן להם, אמר לו משה מאין לי בשר הצאן ובקר ישחט להם, א"ל לא היה לך צפרדעים במצרים וכו' כל כך היית עשיר ועכשו אין לך, אמר לפניו רבש"ע משלך היהה לי, אמר לו במצרים יש לי ועכשו אין לי היד ה' תקצר:

בנאות דשא ירביצני, שאל ר' אלעזר את ר' שמעון ואמר לו כשיצאו ישראל ממצרים כלי קוריים יצאו עמהם א"ל אל, ומהיכן היו לובשין כל ארבעים שנה, א"ל ממה שהלבישוםמלאכי השרת שנאמר ואלבישך רקמה, ומהו רקמה רבי דוסתאי אומר פורפירא, אמר ליה ולא היו בלים, אמר ליה ולא קרית שמלתך לא בלתה מעליך, אמר ליה ולא היו הקטנים גדלים, אמר ליה צא ולמוד מן החלזון שכל זמן שהוא גדל נרתקו גדל עמו, א"ל ולא היו מתלכלכין, א"ל ענני כבוד מגהצין אותן, צא ולמד (מסלמנדרא) אמייטון הזה שאינו מתגהץ אלא באור, אמר ליה ולא היו עושין כנימות, אמר ליה במותן לא היו עושין בחייהן לא כ"ש, א"ל ולא היו מסריחין מריח הזיעה שאינן מחליפפין את לבושיהן, א"ל הבאר היה מעלה להם מינה דשאים ומיני בשמים והיו מנענעין בהן שנאמר בנאות דשא ירביצנ, והיה ריחן נודף מסוף העולם ועד סופו, בא שלמה ופירש וריח שלמותיך כריח לבנון ואומר נרד וכרכום קנה וקנמון כל אלו מהיכן מעין גנים באר מים חיים, כיון שראו ישראל היאך הקב"ה מעדנן במדבר התחילו מקלסין אותו ואומרים את הוא רעיא טבא לא חסרת טובתך לעולם:

ה' רועי לא אחסר וגו' על מי מנוחות ינהלני, אמר רבי שמואל יש לך מים שהן נאים לשתות ואינן נאים לרחוץ בהם, ויש לך נאין לרחוץ בהן ואינן נאין לשתות, מי הבאר נאים לזה ולזה. נפשי ישובב בתורה תורת ה' תמימה משיבת נפש. ינחני במעלגי צדק במן ובבאר ובשלו ובענני כבוד לא שיש לו זכות אלא למען שמו. ד"א על מי מנוחות ינהלני שהיה מתגבר והולך מאהל לאהל ולא היה אחד מהם מצטער לילך ולמלאת ממקום אחר. גם כי אלך בגיא צלמות בקדקדו של מדבר. לא אירא רע שנאמר וה' הולך לפניהם יומם, שבטך אלו היסורין ומשענתך זו תורה. המה ינחמוני יכול בלא יסורין תלמוד לומר אך, יכול בעולם הזה תלמוד לומר אך טוב וחסד ירדפוני, ר' אלעזר המודע אומר לעתיד לבא באין כל שרי אוה"ע ומקטרגין לפני הקב"ה ואומרים לפניו רבש"ע אלו עובדי אלילים ואלו עובדי אלילים אלו מגלי עריות אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים הללו יורדין לגיהנם והללו אין יורדין, אמר להם אם כן הוא כל אומה ואומה תרד עמה אלהיה שנאמר כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו. רבי חנינא בשם ר' ראובן אמר אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו כי באש ה' שופט אין כתיב כאן אלא כי באש ה' נשפט, הוא שדוד אמר גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי:

דבר אחר גם כי אלך בגיא צלמות. אמר רבי יצחק זה הישן בצל דקל יחידי בלילה ובצלה של לבנה, בצל דקל יחידי לא אמרן אלא דלא נפל נטולא דחבריה עילויה, והני מילי בשדה אבל בחצר אע"ג דנפל טולא דחבריה עילויה, ובצלה של לבנה לא אמרן אלא במערבא אבל במדינחא לית לן בה:

תערוך לפני שלחן. זה המן, איסי בן עקיבא אומר גבהו של מן חמשים אמה, ומי שאינו מאמין אל יראה באותה טובה שנאמר אל ירא בפלגות נחלי דבש וחמאה. נגד צוררי מן שירד להם לישראל היה מתגבר ועולה עד שראו אותו כל מלכי מזרח ומערב, כוסי רויה אמר אביי שמע מינה כסא דדוד לעתיד לבא מחזיק מאתן ועשרין וחד לוגא. רויה בגימטריא הכי הוו:

דבא אחר בנאות דשא ירביצני. מדבר בדוד בשעה שהיה בורח מפני שאול, מה כתיב וילך דוד ויבא יע?? חרת, ולמה נקרא חרת שהיה מנוגגב כחרת, והקב"ה הרטיבו מטובו של עולם שנאמר כמו חלב ודשן תשבע נפשי, נפשי ישובב זה המלכות לא שהיה לי בזכותי אלא למען שמו. גם כי אלך בגיא צלמות זה מדבר זיף, למה כי אתה עמדי. שבטך אלו יסורין. ומשענתך זו תורה המהה ינחמוני. תערוך לפני שלחן זה המלכות. נגד צוררי זה דואג ואחיתופל. דשנת בשמן ראשי יכול בלא יסורין, תלמוד לומר אך, יכול בעוה"ז, תלמוד לומר אך טוב וחסד ירדפוני, ושבתי בבית ה' לארך ימים זה בית המקדש, רבנן פתרין קריא בישראל, בנאות דשא ירביצני אלו ישראל שנאמר אני ארעה צאני ואני ארביצם, על מי מנוחות ינהלני ועל הנחל יעלה על שפתו. נפשי ישובב זה טובו של עולם הבא:

לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה. דוד הוא נאה למזמורו ומזמורו נאה לו, מה כתיב למעלה מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר וכאן לדוד מזמור, כל מקום שנאמר למנצח בנגינות אינו אלא לעתיד לבא שנאמר למנצח בנגינות. מזמור לדוד היה מנגן ואח"כ שורה עליו רוח הקדש, לדוד מזמור שורה עליו רוח הקדש ואח"כ שורה עליו רוח הקדש, לדוד מזמור שורה עליו רוח הקדש ואח"כ מנגן, משכיל לדוד ע"י עצמו, לדוד משכיל היה אומר ע"י מתורגמן. לה' הארץ ומלואה, משל למלך שהיה לו עיר והיה לו בן בית בעיר היו בני העיר מכבדין אותו לומר שהוא בן ביתו של מלך, בא לו אצל המלך והמלך מכבדו היה מתכבד מכאן ומכאן, לא עשה המלך אלא מכר עירו לאחרים, התחילו פושעים בבן ביתו של מלך, בא אצל המלך, אחר ימים נטול המלך את עירו התחיל בן ביתו עובר בתוך העיר ומזמר, אמר להם כשמכרה לא פשעתם בי עכשו שנטלה אני בן ביתו ואתם מכבדים אותי, המלך זה הקב"ה העיר זה ארצו, ובן בית זה דוד, כל הימים שהיתה הארץ להקב"ה היו מכבדין את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם ולא עשה אלא מכרה שנאמר ומכרתי את הארץ, (סב) התחילו פושעים בו ויענו העם את המלך דבר לאמר אין לנו חלק בדוד, וכשיקנה הקב"ה את ארצו בן בית חוזר שנאמר ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דויד מלכם לכך אומר לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה. יש לך אדם שיש לו ספינה אבל מה שיש בתוכה אינו שלו, אם הפרקמטיא שלו ספינה אינו שלו, והקב"ה אינו כן אלא לה' הארץ ומלואה, בשר ודם בונה ביתו של עשרים אמה כשהוא גדול מאה אמה והוא כלו שלש אמות, והקב"ה אינו כן ברא את הארץ והא ממלאה לה' הארץ ומלואה, וכן הוא אומר מלא כל הארץ כבודו, אמר שמואל ד' מזמורים אמרן דוד וכו' (כדכתוב לעיל בסוף רמז תרל"ו):

אמר רב יהודה אמר שמואל כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו נהנה מקדשי שמים שנאמר לה' הארץ ומלואה, רבי לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם, לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה. תניא רבי יהודה אומר משום רבי עקיבא ביום ראשון מהו אומר לה' הארץ ומלואה על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו. בשני מה הוא אומר גדול ה' ומהולל מאד על שם שחלק מעשיו ונתעלה וישב במרום ומלך עליהם. בשלישי מהו אומר אלהים נצב בעדת אל על שם שגלה ארץ בחכמה והכין תבל לעדתו. ברביעי מהו אומר אל נקמות ה' על שם שברא חמה ולבנה ועתיד ליפרע מעובדיהם. בחמישי מהו אומר הרנינו לאלהים עוזנו וגו' על שם שברא עופות ודגים ןלשבחו לשמו. בששי מהו אומר ה' מלך גאות לבש על שם שגמר מעשיו ומלך עליהם. בשביעי מהו אומר מזמור שיר ליום השבת ליום שכלו שבת:

דבר אחר לה' הארץ ומלואה. רבי עזריה ורבי נחמיה ור' ברכיה תלתיהון אמרין משל למה"ד למלך שהיו לו שני אפוטרופין אחד היה הממונה על מה שבבית ואחד על מה שבשדות, שעל הבית היה יודע כל מה שבבית ושבשדה, ושבשדה לא היה יודע אלא מה שבשדה בלבד, כך משה בשעה שעלה למרום היה יודע עליונים ותחתונים קלס בנהן הן לה' אלהייך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה, אבל דוד שלא עלה למרום קלס להקב"ה במה שהיה יודע לה' הארץ ומלואה, אמר רבי פנחס מלך בשר ודם כשהוא בקיטון אינו בטרקלין וכשהוא בטרקלין אינו בקיטון, אבל הקב"ה כבודו מלא העליונים והתחתונים שנאמר הודו על ארץ ושמים, ואומר הלא את השמים ואת הארץ איני מלא, ב"ו יש לו צאן ואין לו מרעה יש לו מרעה אינו יודע אי זה מרעית טובה, אבל הקב"ה אינו כן אלא יש לו צאן אלו ישראל ואתן צאני צאן מרעיתי, יש לו מרעה לה' הארץ ומלואה, ויודע לרעות אני ארעה צאני, יודע איזה מרעית טובה שנאמר במרעה טוב ארעה אותם:

כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה. כי אתא רב דימי אמר אלו שבעה ימים וארבע נהרות שמקיפין את ארץ ישראל, אלו הן שבעה ימים, ימה של טבריה, וימה של חילת, וימה של סדום, וימה של עכו, וימה של פמיאס, וימה של סבכי, וים הגדול. אלו הן ארבע נהרות, ירדן, וירמוך קרמיון, ופיגה:

כי הוא על ימים יסדה. באיזה זכות בזכות זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה, הה"ד וירח ה' את ריח הניחוח, הריח ריח של אברהם אבינו עולה מכבשן האש, הריח ריח של חנניה מישאל ועזריה עולה מכבשן האש. משל לאוהבו של מלך שכבדו דורון נאה בדיסקוס נאה, עמד בנו ולא כבדו עמד בן בנו וכבדו, אמר ליה דמי דורון דידך לדורון דסבך הריח דורו של גזרה. רב שלום בשם רבי נחמני משל למלך שהיה מבקש לבנות פלטרין על הים ולא היה יודע היכן לבנותה ומצא צלוחית של בלסמון והלך וריחה ובנה עליה הה"ד כי הוא על ימים יסדה, באיזה זכות בזכות זה דור דורשיו:

מי יעלה בהר ה' זה אברהם שנאמר בו לך לך אל ארץ המוריה וגו', ומי יקום זה אברהם שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום, נקי כפים אם מחוט ועד שרוך נעל. ובר לבב חלילה לך מעשות כדבר הזה. אשר לא נשא לשוא נפשו זה נפשו של נמרוד. ולא נשבע למרמה שנאמר הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ. ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו וה' ברך את אברהם בכל (כתוב בשופטים ברמז תר"ט):

מי יעלה בהר ה', אברהם קראו הר אשר יאמר היום בהר ה' יראה, משה קראו הר ההר הטוב הזה והלבנון, דוד קראו הר מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו, ישעיה קראו הר שנאמר והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא הוא מגבעות.

דבר אחר מי יעלה בהר ה' זה משה שנאמר ומשה עלה אל האלהים, ומי יקום במקום קדשו זה משה שנאמר ואתה פה עמוד עמדי, נקי כפים זה משה שנאמר לא חמור אחד מהם נשאתי, ובר לבב זה משה שהיה מברר עסקיו בשעה שא"ל הקב"ה שילך בשליחותו של פרעה, אשר לא נשא לשוא נפשו זה משה שלא נשא לשוא נפשו של מצרי אלא ויפן כה וכה וירא כי אין איש שראה את המלאכים ונמלך בהן והרגו בדין, ולא נשבע למרמה זה משה שנאמר ויואל משה לשבת את האיש, ואין ויואל אלא לשון שבועה כמד"א ויואל שאול את העם, ישא ברכה מאת ה' וזאת הברכה.

דבר אחר מדבר ביעקב, מי יעלה בהר ה' קום עלה בית אל, ומי יקום במקום קדשו ויפגע במקום, נקי כפים אנכי אחטנה, ובר לבב כי מששת את כל כלי, אשר לא נשא לשוא נפשו נפשו של לבן, ולא נשבע למרמה וישבע יאעקב. ישא ברכה מאת ה' וירא אלהים אל יעקב עוד וגו' ויברך אותו:

זה דוד דורשיו. פליגי בה ר' יהודה נשיאה ורבנן, חד אמר דור לפי הפרנס וחד אמר פרנס לפי הדור, למאי הלכתא אילימא למעליותא דמר סבר אי מעלי פרנס מעלי דרא ומר סבר אי מעלי דרא מעלי פרנס הא איכא צדקיהו דהוה מעלי ודריה לא הוו מעלי והא איכא יהויקים דלא הוה מעלי ודריה הוו מעלי, אלא לענין תוקפא וניחותא קאמרינן:

שאו שערים ראשיכם. אמר רב יהודה אמר רב אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מחול לי על אותו עון, א"ל מחול לך, א"ל עשה עמי אות לטובה, א"ל בחייך אין אני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע, בשעה שבנה שלמה את בית המקדש בקש להכניס ארון לפני ולפנים דבקו שערים זה בזה, אמר שלמה כ"ד רננות ולא נענה, כיון שאמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך מיד נענה, באותה שעה נהפכו פני כל שונאי ישראל כשולי קדרה וידעו כל ישראל שמחל לו הקב"ה לדוד על אותו עון, ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים, והיינו דכתיב ביום השמיני שלח את העם (במלכים ברמז קצ"ג ול"א):

דבר אחר שאו שערים ראשיכם מי אמר הפסוק הזה שלמה אמרו שעשה ארון של עשר אמות והכניס את הארון לתוכו ונשא אותו להכניס לבית קדש הקדשים, כיון שהגיע לפתח בית המקדש היה הפתח של עשר אמות והארון של עשר אמות ואין עשר אמות יכולין ליכנס בתוך עשר אמות ועוד שהיו טוענין בו, כיון שראה שלא היה יכול להכניסו היה מתבייש ולא היה יודע מה לעושת, התחיל מתפלל לפני הקב"ה שאו שערים ראשיכם וגו' ויבא מלך הכבוד, באותה שעה בקשו השערים לירד ולרוץ את ראשו של שלמה שהיו סבורים שמא על עצמו הוא אומר, א"ל מי הוא זה מלך הכבוד, א"ל ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה כו', [מה עשה הביא] ארונו של דוד וראו ארונו ומיד נענה, אמר להן הקב"ה אתם חלקתם לי כבוד חייכם כשאחחריב את ביתי אין כל אומה שולט בכם, כל כלי בית המקדש גלו לבבל שנאמר ומכלי בית ה' הביא נבוכדנאצר (מלך בבל) לבבל אבל השערים במקומן נגנזו שנאמר טבעו שעריה, וי"א השער היה קטן (עשרים) [חמש] אמות ארכו וב' וחצי רחבו, והארון היה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו, וכי לא היו אמה וחצי נכנסות בתוך שנים וחצי, אלא באותה שעה דבקו שערים זה בזה ואמר עשרים וארבעה רננות וכו' (כדלעיל):

דבר אחר מי הוא זה מלך הכבוד שחולק כבוד ליראיו, ה' צבאות, כיצד מלך בשר ודם אין יושבין על כסאו והקב"ה הושיב שלמה המלך על כסאו שנאמר וישב שלמה על כסא ה'. מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו והקב"ה הרכיב את אליהו על סוסו מה סוסו סופה וסערה שנאמר ה' בסופה ובשערה דרכו וכתיב ויעל אליהו בסערה. מלך בשר ודם אין משתמשין בשרביטו ומשה נשתמש בשרביטו של הקב"ה שנאמר ויקח משה את מטה האלהים בידו. מלך בשר ודם אין לובשין עטרה שלו והקב"ה נותן עטרה שלו למלך המשיח, ומהו עטרה של הקב"ה כתם פז שנאמר ראשו כתם פז וכתיב תשית לראשו עטרת פז. מלך בשר ודם אין לובשין לבושו וישראל לבש לבושו של הקב"ה שנאמר עורי עורי לבשי עוז זרוע ה', ונתנו לישראל שנאמר ה' עוז לעמו יתן. מלך בשר ודם אין נקראין בשמו כמו קיסר אגוסטוס בסיליאוס ואם נקרא אדם באחד מהם אין לו חיים, אבל הקב"ה אמר למשה אני עשיתיך כמותי לפרעה, אני נקרא אלהים ובו בראתי את העולם שנאמר בראשית ברא אלהים וכתיב ראה נתתיך אלהים לפרעה הוי מלך שחולק מכבודו ליראיו, אמר רבי סימון כתיב והעם לא נסע עד האסף מרים מלמד שנתעכב לה הענן, רבי לוליאני בשם רבי יצחק אמר כתיב משה ידבר והאלהים יעננו בקול ולא היה צריך לומר (סג) אלא האלהים ידבר ומשה יעננו, ר' ברכיה בשם ר' אמי כתיב ויוסף הורד מצרימה וכתיב ויהי ה' את יוסף, רבי יודן בשם רבי איבו אמר אין לי אלא בשעת הרוחה מנין אף בשעת הצרה שנאמר אין שר בית הסהר. תנן התם כל הכלים שבמשכן עור תחש מלמעלן ובארון כתיב ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה, ואם כן למה כדי שיבא הארון מסויים הוי ויבא מלך הכבוד. אמר רבי חייא מפני מה נשתנית תכלת מכל מיני צבעונין מפני שתכלת דומה לעשבים ועשבים דומים לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לקשת והקשת דומה לענן והענן דומה לכסא והכסא דומה לכבוד שנאמר כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם, ומכבודו חלק ליראיו זה התכלת שנאמר ועשו להם ציצית:

לדוד אליך ה' נפשי אשא. זש"ה ביומו תתן שכרו, א"ל הקב"ה לדוד דוד למה אתה נושא את נפשך אלי, א"ל מפני שאני כשכיר בעולמך שנאמר כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו, וכתיב בתורתך ביומו תתן שכרו וכתיב ואליו הוא נושא את נפשו, לכך אליך ה' נפשי אשא, בנוהג שבעולם פועל שעושה מלאכה עם בעל הבית והוא מבקש שכרו ממנו והקב"ה אומר לו לא תבוא עליו השמש ואלויו הוא נושא את נפשו, אנו שנפשנו תלויה בו על אחת כמה וכמה. ד"א אליך ה' נפשי אשא זה דורו של שמד שנתמשכנו על קדושת השם כענין שנאמר כי תשה ברעך משאת מאומה:

דבר אחר אליך ה' נפשי אשא, זש"ה בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי בנוהג שבעולם אדם מפקידין אצלו פקדונות הוא מחליף את של זה בזה, אבל הקב"ה אינו כן שמא עמד אחד שחרית ובקש נפשו ולא מצאה או שמא מצא נפשו ביד אחר אלא וה' אלקים אמת. א"ר אלכסנדרי בשר ודם מפקידין בידו חדשים והוא מחזירן בלויין ושחוקין והקב"ה מפקידין בידו בלויין ושחוקין והוא מחזירן חדשים, תדע לך שכן הפועל הזה עושה מלאכה כל היום ונפשו יגעה עליו ושחוקה ושחרית היא חוזרת לגופו בריה חדשה שנאמר חדשים לבקרים. רבי סימון בשם רבי שמעון ממה שאתה מחדשנו לבקרים אנו יודעין שרבה אמונתך לתחיית המתים, בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ונושא קרבן ומתכפר לו, עכשו אשאין אנו נושאין קרבן הרי נפשנו נשואה לך אין לנו להתלות אלא על רחמיך הוי אליך ה' נפשי אשא. ר' יהודה אומר אף הקב"ה מוותר לנו סליחה הרבה משלו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח:

אלקי בך בטחתי. א"ר יצחק בך בטחתי בך כ"ב אותיות. מעשה היה בקסרין והיה שם איש גדול והיה לו שם במדינה, והי שם איש אחר, והיו שומרי המדינה עוברים מצאו אכסנאי אחד תפשוהו א"ל הניחוני בן ביתו של מלך אני. כיון ששמעו כן הניחוהו ושמרוהו עד הבקר, בבקר הביאוהו אצלו א"ל בן ביתך מצאנו אמש, א"ל בני אתה מכיר אותי, א"ל לאו, א"ל והיאך אתה בן ביתי, א"ל בבקשה ממך איני בן ביתך אלא בך בטחתי שאלמלא אמרתי כך היו מכין אותי, א"ל בשביל שבטח בי הניחוהו, כך דוד אמר אלקי בך בטחתי בשביל שבטחתי בך אל יעלצו אויבי לי ולא אני לעצמי כל כך אלא גם כל קויך לא יבושו. רבי פנחס בשם רבי אלכסנדרי אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע בשעה שאני עומד בתפלה לפניך אל תהי תפלתי מאוסה לפניך מפני שעיניהם של ישראל תלויות בי ועיני תלויות בך, אם שמעת תפלתי כאלו שמעת תפלתם, וכן אתה מוצא בתענית צבור בשעה שהצבור מתענין ש"ץ יורד לפני התבה עיניהם של צבור תלויות בו והוא עיניו תלויות להקב"ה והוא שומע תפלתם, לכך אמר דוד גם כל קויך לא יבשו ומי יבשו הבוגדים ריקם:

דרכיך ה' הודיעני, ר' ברכיה בשם ר' יוחנן משל לרופא שהיה לו תלמיד ולמד לו כל מיני רפואות חוץ ממכה פלונית, א"ל רבי כל רפואותיך גלית לי חוץ ממכה פלונית בבקשה ממך גלה אותה לי, כך אמר משה לפני הקב"ה הודיעני נא את דרכך והודיעו שנאמר יודיע דרכיו למשה. ד"א דרכיך ה' הודיעני הודיעני נא את דרכיך באי זה מדה אתה מתנהג עם עובדי אלילים:

הדריכני באמתך ולמדני וגו' אותך קויתי כל היום. וכי אפשר לו לאדם להתפלל כל היום, אלא לפי שהעולם הזה יום הוא לעובדי אלילים ולילה לישראל לכך נאמר אותך קויתי כל היום:

זכור רחמיך ה' וחסדיך. לא מן הדין אלא כי מעולם המה. אמר רבי הושעיא בר נחמיה התנהג חסדים שהתנהגת בהם עם אדם הראשון שכך אמרת לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות ואלולא שנתת לו יום אחד משלך שהוא אלף שנים היאך הוא יכול להעמיד תולדות שנאמר והאדם והאדם ידע את חוה אשתו:

חטאת נעורי ופשעי אל תזכור. א"ר יודן אמר דוד רבש"ע יהיו חטאי ופשעי כחטאת נעורי מה חטאת נעורי אין בהם ממש אף פשעי לא יהיו בהם ממש:

כחסדך זכר לי אתה, אר"א משל למה הדבר דומה למלך שעשה סעוודה גדולה ואמר לאפטרון שלו זמן לי בני אדם תגרים ואל תזמן לי בעלי מלאכה, א"ל אדוני המלך סעודתך גדולה היא ואין מספיקין לה התגרים אלא עם בעלי מלאכה, כך אמר דוד כחסדך זכר לי אתה למען טובך ה' שנאמר טוב ה' לכל. רבי יוסי בר' חנינא אמר למלך שעשה סעודה וזמן את האורחים הגיעו ארבע שעות ולא באו חמישית וששית ולא באו, לעת ערב התחילו האורחים ממשמשין ובאים אמר להם טובה גדולה אני צריך להחזיק לכם שאלמלא אתם כל הסעודה שתקנתי לכם לכלבים הייתי משליכה, (סד) כך אמר הקב"ה לישראל טובה גדולה אני מחזיק לכם שבשכבילכם בראתי את עולמי, שאלמלא אתם כל אותה טובה שהתקנתי לעתיד לבא למי הייתי נותנה:

טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך. רבי אליעזר בן יעקב אומר מקלט היה כתוב בפרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם. אמר רב הונא מאי קראה תכין לך הדרך עשה הכנה לדרך. רבי חמא בר חנינא פתח ליה פתחא להדא פרשתא מהכא טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך, אם לחטאים מורה כל שכן לצדיקים, וכן מצינו בפרעה שאמר ליה שלח העז את מקנך. ד"א טוב וישר ה'. למה טוב שהוא ישר ולמה ישרא שהוא טוב. שאלו לחכמה חוטא מה עונשו, א"ל חטאים תרדף רעה, שאלו לנבואה חוטא מה עונשו א"ל הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לתורה חוטא מה עונשו א"ל (סה) יביא אשם ויתכפר לו. שאלו להקב"ה חוטא מה עונשו, א"ל יעשה תשובה ויתכפר לו, הה"ד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך שהוא מורה לחטאים דרך שיעשו תשובה. ד"א שנתן לרצחנין ערי מקלט. רבי אבין בשם רבי יעקב אמר על כל מיל ומיל היה עומד בורגן, ועל כל בורגן ובורגן היה עומד ציון והיתה ידו של ציון עקומה והיה מראה להם להיכן הוא עיר מקלט הוי על כן יורה חטאים בדרך:

כל ארחות ה' חסד ואמת. יכול לכל תלמוד לומר לנוצרי בריתו ועדותיו. ד"א כל ארחות ה' חסד ואמת, בשעה שאמר משה לישראל אחרי ה' אלכהיכם תלכו, א"ל משה רבינו מי יוכל להלוך בדרכיו של הקב"ה דכתיב ה' בסופה ובשערה דרכו, וכתיב אלקים בים דרכך, וכתיב כי הנה ה' באש יבא, א"ל אני אומר לכם דרכיו של הקב"ה. כל ארחות ה' חסד ואמת. חסד זו גמילות חסדים. אמת זו תורה, ולמי נתן אותה לנוצרי בריתו ועדותיו. אמר רבי שמלאי התורה תחלתה חסד, ואמצעיתה חסד, וסופה חסד, מצינו שהקב"ה גומל חסד ומקשט כלות דכתיב ויבן ה' אלקים את הצלע מלמד שקשטה וקלעה לוחה והביאה לאדם. מבקר חולים דכתיב וירא אליו ה'. וקובר מתים שנאמר ויקבור אותו בגי:

מי זה האיש. זה אברהם שנאמר ועתה השב אשת האיש וגו', ירא ה' שנאמר כי ירא אלקים אתה. יורנו בדרך יבחר שהראהו דרך טובה להכיר את בוראו שנאמר התהלך לפני והיה תמים. נפשו בטוב תלין בקבר. וזרעו יירש ארץ שנאמר לזרעך אתן את הארץ וגו'.

דבר אחר מי זה האיש ירא ה' זה יוסף דכתיב וימצאהו איש. וכתיב את האלקים אני ירא. יורנו בדרך יבחר שלא חטא עם אשת אדניו. נפשו בטוב תלין בקבר. וזרעו יירש ארץ גם בני מכיר בן מנשה. ד"א מי זה האיש. זה שבטו של לוי שנאמר איש חסידך. ירא ה' ואתנם לו מורא וייראני. יורנו בדרך יבחר שהורהו בדרך טובה שלא נשתתף במעשה העגל שנאמר מי לה' אלי וגו', נפשו בטוב תלין בקבר, וזרעו יירש ארץ והיתה לו ולזרעו אחריו:

למען שמך ה' וסלחת לעוני כי רב הוא. אמר דוד ונקיתי מפשע רב, רבש"ע את הוא אלהא רבא ואנא חייב חובי רברבין, יאי לאלהא רבא דשרי ושביק לחובין רברבין למען שמך ה' וסלחת לעוני כי רב הוא:

סוד ה' ליראיו, אי זו היא סוד ה' זה המילה שלא גילה אותם מאדם ועד עשרים דור עד שעמד אברהם ונתנה לו, א"ל הקב"ה אם אתה תמול תטול. סוד ה' ליראיו מהו סוד, ס' ששים, ו' ששה, ד' ארבעה הרי שבעים, שבעים נפש אני מעמיד ממך בזכות המילה שנאמר בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה, ואעמיד להם שבעים זקנים שנאמר אספה לי שבעים איש, ואעמיד מהם משה שהוא הוגה בתורה בשבעים לשון שנאמר הואיל משה באר את התורה בזכות המילה לכך נאמר סוד ה' ליראיו. ד"א סוד ה' ליראיו בתחלה היה סודו ליראיו ולבסוף לישרים שנאמר ואת ישרים סודו ואחר כך לנביאים שנאמר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, אמר הקב"ה אברהם הוא נביא שנאמר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ואיני מגלה לו בתמיה, וה' אמר המכסה אני מאברהם סוד ה' וכו':

פנה אלי וחנני כי חייד ועני אני. וכי יחיד היה דוד והלא כתיב אצם הששי דויד השביעי. וכי עני היה דוד והלא כתיב והנה בעניי הכינותי וגו' אלא אמר דוד לפני הקב"ה לפי ששמתני למלך על בניך ועיניהם תל ויות בי ואני יחיד כנגדם וכלם צריכין לי ואני עני כנגדך ועיניהם תלויות בך (סו) שהם בניך לפיכך כי יחיד ועני אני:

ראה אויבי כי רבו. אם עשו שונא ליעקב שנטל ממנו הבכורה לטבריים מה עשה לגונתיים מה עשה:

לדוד שפני ה' כי אני בתמי הלכתי. כתוב אחד אומר אל תבא במשפט את עבדך, וכתוב אחד אומר שפטני ה', אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע בשעה שאתה דן את הרשעים (סז) שפטני, ובשעה שאתה דן את הצדיקים אל תבא במשפט את עבדך.

דבר אחר בעולם הזה שפטני, ולעתיד אל תבא במשפט.

דבר אחר (סח) עד שלא תגמר שפטני ומשנגמר אל תבא במשפט:

בחנני ה' ונסני. בחנני כאברהם שנאמר האלקים נסה את אברהם וגו' ועמד בנסיונו, ונסני כיצחק, צרפה כיוסף שצרפתו ומצאת אותו נאמן שנאמר אמרת ה' צרפתהו, כיון שנסה אותו אמר אין בי כח, בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא גו' מכאן שלא ירד אדם לגדול ממנו שלא יאמר אני ערב אל לבי, ומה דוד שהיו בו כל המדות הללו כי חסדך לנגד עיני וגו' כל השבחים הללו היו בו אמר אל תבא במשפט אנו עאכ"ו, וכן שלמה אמר לפני הקב"ה רבש"ע מלך שהוא שוכר פועלים טובים הן עושין מלאכתן יפה והמלך נותן שכר טוב ומה שבח למלך עליהם, אימתי הוא משובח כששכר פועלים רעים ויתן להם שכר טוב, כך האבות עשו ונטלו שכר טוב אין שבח, אנו פועלים רעים תן לנו שכר טוב וזהו טובה גדולה, וכן הוא אומר יהי ה' אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו וגו' (כתוב ברמז קמ"ז):

לא ישבתי עם מתי שוא, מדבר באברהם, לא ישבתי עם מתי שוא אלו אנשי מגדל באו ואמרו לאברהם בוא וסייע לנו שאתה גבור ונבנה מגדל וראשו בשמים, אמר הנחתם מגדל עוז שם ה' ואתם אומרים נעשה לנו שם, מה עשה להם הקב"ה הפיצם שנאמר ויפץ ה', ונפלו שנאמר האשימם אלקים יפלו וגו' והקב"ה משקיף עליהם ורואה אותם שנאמר אלקים משמים השקיף על בני אדם וגו' כלו גס יחדו שעשו סיגים עשו עצמן אלהות, אין עושה טוב אין גם אחד שלא היה אברהם עמהם שנאמר אחד היה אברהם, שנאתי קהל מרעים איזה קהל ויקהל העם על אהרן, ויקהל עליהם קרח, ולאיזה קהל אני אוהב ויקהל משה, אז יקהל שלמה. ועם רשעים לא אשב זה עדתו של קרח סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים:

ארחץ בנקיון כפי. אמר רבי זירא בר אבא אמר רבי יוחנן הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפלין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'. א"ל רבי אבא לרבא לימא מר כאלו טבל, א"ל שפיר קאמרת דכתיב ארחץ ולא כתיב ארחיץ, א"ל רבינא לרבא חזי מר להאי צורבא מרבנן דאתי ממערבא ואמר מי שאין לו מים לרחוץ ידיו מקנח ידיו בעפר או בצרור או בקיסם, א"ל שפיר קאמר מי כתיב ארחץ במים בנקיון כתיב כל מידי דמנקי, רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותיה, והני מילי לקריאת שמע אבל לתפלה בעי אהדורי, ועד כמה עד ארבעה מילין דא"ר אבהו אמר ר"ל לגבל ולתפלה ולנטילת ידים ארבעה מילין, אמר ר' יוסי בר חנינא ל"ש אלא לפניו אבל לאחריו אפילו מיל אינו חוזר, אמר רבא מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר.

דבר אחר ארחץ בנקיון כפי. שיהא במקח ולא בגזל כדתנן לולב הגוזל והיבש פסול שיבא נקי מן החמס ומן הגזל שלא יהא סניגור נעשה קטיגור ואח"כ ואסובבה את מזבחך ה', כי הא דתנינן בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת ואומר אנא ה' הושיעה נא, לשמיע בקול תודה אלו הקרבנות, ולספר כל נפלאותיך א"ר אבין זה הלל, שיש בו לשעבר, ויש בו לדורות, ויש בו לימות המשיח, ויש לבו לימות גוג ומגוג, ויש בו לעתיד לבא. בצאת ישראל ממצרים לשעבר. לא לנו ה' לא לנו לדורות הללו. אהבתי כי ישמע ה' לימות המשיח. כל גוים סבבוני לימות גוג ומגוג. אלי אתה ואודך לעתיד לבא:

ארחץ בנקיון כפי. במקח ולא בגזל ולקחתם לכם ביום הראשון, ואסובבה את מזבחך ה' כדתינן בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת, וכיצד היא סדר ההקפה כל ישראל גדולים וקטנים נוטלים את לולביהם בידיהם הימנית ואתרוגיהם בידיהם השמאלית ומקיפין אחת ואותו היום היו מקיפין שבע פעמים, אמר ר' חייא זכר ליריחו הא תינח בזמן שיש מזבח, בזמן הזה חזן הכנסת עומד כמלאך האלקים וס"ת בזרועו והעם מקיפין אותו דוגמת מזבח:

ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך. אמר רבא מריש הוה גריסנא בגו ביתא, כיון דשמעינא להא דאמר דוד ה' אהבתי מעון ביתך לא גריסנא אלא בכי כנישתא דאמר רבא מאי דכתיב מעון אתה היית לנו אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, אמר רבי שמואל בר רב יצחק מאי דכתיב ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, ר' אליעזר אומר זה בית רבינו שבבבל:

אל תאסוף עם חטאים נפשי. תניא שני קברות היו מתוקנים לב"ד אחד לנסקלין ולנשרפין ואחד לנהרגין ולנחנקין, וכן בדוד הוא אומר אל תאסוף עם חטאים נפשי אלו הנסקלין והנשרפין. ועם אנשי דמים חיי אלו הנהרגין והנחנקין:

דבר אחר אל תאסוף עם חטאים נפשי אלו המצריים שכן יעקב צוה את יוסף אל נא תקברני במצרים. ר' יוחנן אמר בשני מקומות מצינו שהצדיקים מבקשים מהקב"ה שלא יאספו עם הרשעים, דניאל אמר ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזא דנה די לא יהובדון דניאל וחברוהי עם שאר חכימי בבל, ודוד אמר אל תאסוף עם חטאים נפשי. ר' חלפתא בשם ר' אבהו אמר כתיב ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימת, (אלא) תלה לו הכתוב שבעת ימי אבלו של שמואל הצדיק שלא יתערב אבלו בתוך אבלו של צדיק ועשה שלשה ימים ומת במגפה, ודכוותה ויפגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו, על רגליו עמד ולביתו לא הלך, שחיה לשעה ואחר כך מת ונקבר במקום אחר על שם אל תאסוף עם חטאים נפשי:

אשר בידיהם זמה. א"ר פנחס הכהן בר חמא אלו המשחקים בפספסין שהם מחשבין בשמאל ומסכימין בימין וחומסין וגוזלין זה את זה:

ואני בתמי אלך. קיימתי את התורה דכתיב תורת ה' תמימה, וכה"א תמים תהיה עם ה' אלהיך.

דבר אחר כשאתה תם חלקך עם ה' אלהיך:

במקהלות ברכו אלהים. רבי מאיר היה אומר מנין שאפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים שנאמר במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל, רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הצבורהן מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלהים:

לדוד ה' אורי וישעי. זה שאמר הכתוב והיה אור ישראל לאש, בנוהג שבעולם אדם מדליק את הנר במבוי או בפלטין שלו שמא יכול לומר פלוני שהוא אוהבי ישתמש לאורו ופלוני שהוא שונאי אל ישתמש, אבל הקב"ה אינו כן אלא הוא ברא את האור והרשעים אינם רואין לאורו לעתיד לבא שנאמר אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך, וכה"א וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים הבדילו לצדיקים לעתיד. משל למלך שהיה לו מנה יפה אמר זו לבני, וכה"א אור זרוע לצדיק. אמר דוד אל ה' ויאר לנו, אמר הקב"ה חייך שאני מביא אותו אור לישראל וחשך לעובדי האלילים שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ, אבל ישראל ועליך יזרח ה', ואם אתה תמה על הדבר כבר הראה הקב"ה דוגמתו בעוה"ז שנאמר ויהי חשך אפלה וגו' ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, וכן אתה מוצא כשרדפו מצריים אחר ישראל מה כתיב שם ויהי הענן והחשך, אמר דוד אני אומר מזמור על אותו אור לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא, כתיב נר לרגלי דבריך אם נאמר נר למה נאמר אור (ע) ואם נאמר אור למה נאמר נר, אלא אמר דוד כשאני מתחיל בתורה מעט אני מתחיל בהם וכשאני נכנס לתוכו שערים הרבה נפתחים לי.

דבר אחר בשעה שבאו לעיו פלשתים בעמק רפאים באותה שעה התחיל לשאול באורים ותומים והאיר לו דבריו.

דבר אחר לדוד ה' אורי וישעי. ר"א פתר קריא בים. אורי ויאר את הלילה. וישעי וראו את ישועת ה'. ממי אירא עזי וזמרת יה. בקרוב עלי מרעים ופרעה הקריב. לאכול את בשרי תמלאמו נפשי. צרי ואויבי לי אמר אויב ארדוף, מכאן ואילך אמרו ישראל אם תחנה עלי מחנה של מצרים לא יירא לבי, תקום עלי מלחמן של מצרים בזאת אני בוטח שהבטחתנו בתורה ה' ילחם לכם. ר' שמעון בר נחמני פתר קריא בפלשתים, בקרוב עלי מרעים זה גלית שנאמר ויגש הפלשתי השכם והערב הלך וקרב אל דוד. לאכול את בשרי ויאמר אל דוד לכה אלי ואתנה את בשרך, ר' אבא בר כהנא אמר הארץ אחזתו, אמר ר' תנחום ואנא אמינא טעמא ואבא אליך אין כתיב כאן אלא לכה אלי. רבי ינאי בשם ר' אבא אמר רמ"ח קופליות נתן הקב"ה על רמ"ח אבריו, באותה שעה אמר דוד אל תתן ה' מאויי רשע אלל תתן תחמודתיה. זממו אל תפק אל תרפי ליה, ירומו סלה חזק כפתוי, ר' יודן אמר נתאוה לדוד שהיה יפה עינים אמר דוד אל תתן ה' מאויי רשע מכאן ואילך אמר דוד אם תחנה עלי מחנה פלשתים לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמתן של פלשתים בזאת אני בוטח. כמו שהכתבת בתורה וזאת ליהודה ויאמר. ריב"ל פתר קריא בעמלקים. בקרוב עלי מרעים ועמלק פשטו אל הנגב. לאכול את בשרי ואת שתי נשי דוד שבו, כמד"א ודבק באשתו והיו לבשר אחד. צרי ואויבי לי וגו' ויכם דוד מהנשף ועד הערב. אמר ריב"ל שלשה לילות ויום אחד, ומי היה מאיר לו הקב"ה בזיקים וברקים, הוא שדוד אמר כי אתה נרי ה', מכאן ואילך אמר דוד וכו'. רבנן פתרי קריא בר"ה ויוה"כ, בקרוב עלי מרעים אלו שרי עובדי אלילים, לאכול את בשרי לפי ששרי עובדי אלילים מקטרגים את ישראל לפני הקב"ה ואומרים אלו עוע"א ואלו עוע"א אלו מגלי עריות ואלו מגלי עריות אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים אלו יורדים לגיהנם ואלו אינם יורדין, צרי ואויבי לי אתה מוצא מנין ימות החמה שס"ה ומנין השטן שס"ד שכל ימות הששנה יש לו רשות לקטרג וביוום הכפורים אין לו רשות לקטרג, אמרו ישראל לפני הקב"ה אם תחנה עלי מחנה בזאת אני בוטח שהבטחתנו בתורתך בזאת יבא אהרן:

אחת שאלתי מאת ה', א"ר אבא בר כהנא מלכות שאל, אתה מוצא דוד שאל אחד ושלמה בנו שאל שנים שנאמר שוא ודבר כזב וגו' פן אשבע וכחשתי. ד"א אחת שאלתי, א"ל הקב"ה דוד בתחלה אתה אומר אחת שאלתי ואח"כ אתה שאל כמה שאלות שנאמר שבתי בבית ה' וגו', א"ל רבש"ע ממך למדתי לא יהא העבד שוה לרבו, בתחלה אמרת ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה ואח"כ פתחת להם מצות הרבה שנאמר ללכת בכל דרכיו הוי דיו לעבד שיהא כרבו:

ועתה ירום ראשי על אויבי, ומי הם אויבי עובדי אלילים, כיון שעשו ישראל את העגל היו אומרים אין להם תקומה ואינו חוזר אליהם לעולם, כיון שא"ל הקב"ה שיקריבו לו שנאמר שור או כשב או עז מיד נגלה ראשם:

לולא האמנתי לראות בטוב ה'. תאנא משמיה דר' למה נקוד על לולא, כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מובטח אני בך שאתה עתיד ליתן שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא, אבל איני יודע אם יש לי חלק עמהם, והכתיב שמרה נפשי כי חסיד אני, אמר שמא יגרום החטא כדר' יעקב בר אידי דרבי יעקב בר אידי רמי כתיב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב ויירא יעקב מאד, אלא שאמר שמא יגרום החטא. תניא נמי הכי עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה, עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה, אמור מעתה ראויים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע אלא שגרם החטא. אמר רבי זבדי בר לוי כל מקום שנאמר לולא בזכות אבות, והכתיב כי לולא התמהמהנו, א"ל כל עצמן לא עללו אלא בזכות אבות שאלולא זכות אבות לא היו עולין משם לעולם, רבי יוחנן אמר בזכות השם שנאמר לולי ה' צבאות. רבי לוי אומר בזכות התורה ובזכות אמנה, בזכות התורה דכתיב לולא תורתך שעשועי, ובזכות אמנה לולא האמנתי לראות בטוב ה'. קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך. א"ר חמא בר חנינא אם התפלל אדם ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' (ביהושע ברמז ח'):

לדוד אליך ה' אקרא, זש"ה חלקי ה' אמרה נפשי, ישראל אומרים אין חלקנו אלא הקב"ה שנאמר חלקי ה' אמרה נפשי, והקב"ה אומר אין חלקי אלא ישראל ששנאמר כי חלק ה' עמו, לפיכך כשמתפללים הוא עונה להם מיד שנאמר אליך ה' אקרא. ד"א אליך ה' אלקרא, זש"ה בעלונו אדונים זולתך לבד בך נזכיר שמך, עד שלא יחדת שמך עלינו ולא עשית לנו נסים כבר קדשנו שמך, נבוכדנצר הרשע גזר עלינו שנעבוד עבודת אלילים שנשתחוה לצלם והשלכנו נפשנו למות על קדושת שמך:

כי לא יבינו אל פעולות ה'. חזקיה אמר אלו תקופות, ריב"ל אמר אלו אגדות, ורבנן אמרין זו קריאת שמע (עא) שהן קורין יוצר אור, ואל מעשה ידיו כמו שאמר ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים, יהרסם בעוה"ז, ולא יבנם לעוה"ב:

ה' עוזי ומגני, א"ר סימון משל למלך שהיה לו מנה אחת תבעה אוהבו, א"ל אינה שלך הטריח עליו ונתנה לו, כך ישראל אמרו לפני הקב"ה בים עזי וזמרת יה והיו מבקשים מן הקב"ה ליתן להם את התורה, אמר להם אינה שלכם של עליונים היא, כיון שהטריחו עליו נתנה להם שנאמר ה' עוז לעמו יתן. א"ר יודן אמרוו ישראל חייבין אנו ליתן לו משירי הודיות שנתן לנו התורה שנאמר ומשירי אהודנו:

מזמור לדוד הבו לה' בני אלים. זש"ה והושעתי לצאני ולא תהיינה עוד לבז, ומה עושה לה שלא ייהיה עוד לבז דוד עבדי ירעה אותה שנאמר והקימותי עליהם רועה, א"ל דוד אתה מושעי ואתה רועה וכה"א הושיעה את עמך וגו' א"ל הקב"ה אני מעכב אותה שאתה אומר לי הושיעה את עמך הבו לה' בני אלים בניהם של אותן שנשחטין כאילים, אברהם אמר אני שוחט ויצחק אמר אני נשחט.

דבר אחר הבו לה' בני אלים בני אלמים בני חרשים בנים שיש להם מה להשיב למקום ואינם משיבים, וכן ישעיה אמר מי עור כי אם עבדי, וכן אברהם אמר ויקרא את שם המקום ההוא ה' יראה, מהו ה' יראה, א"ל ראה מה שהיה להשיבך ולא השבתי אלא החרשתי, א"ל הקב"ה מה הילה לך להשיב, א"ל אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר לי קח נא את בנך כשם שהיה לי להשיבך ולא השבתי אלא החרשתי כך כשיבאו בני לידי עבירות תזכור להם זו השעה, לכך נאמר הבו לה' בני אלים וגו' הבו לה' כבוד שמו כשם שאמר משה כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו:

שנו רבותינו מנין שאומרים אבות, ת"ל הבו לה' בני אלים, מנין שאומרים גבורות, ת"ל [הבו לה' כבוד ועוז, ומנין שאומרים קדושות, תלמוד לומר] הבו לה' כבוד שמו. הני י"ח אזכרות שאמר דוד בספר תהלים בהבו לה' בני אלים, ורב יוסף אמר כנגד י"ח אזכרות שבק"ש, ריב"ל אמר כנגד י"ח חוליות שבשדרה, הני תמני סרי תשע סרי הויין, אמר רבא ברכת אפיקורסים ביבנהה תקנוה, כנגד מי תקנוה, להלל כנגד אל הכבוד הרעים, לרב יוסף כנגד אחד שבק"ש, לרבי יהושע בן לוי כנגד חוליא קטנה שבשדרה:

קול ה' על המים. שנו רבותינו לא ישתה אדם מים בלילי שבתות ובלילי רביעית ואם שתה דמו בראשו, מאי סכנתיה, רוח רעה. אי צחי מאי תקנתיה לימא שבעה קולות שאמר דוד בספר תהלים והדר נשתי. קול ה' על המים וגו' קול ה' בכח קול ה' בהדר וגו'. קול ה' בכח בכחן של כל אחד וגו' קול ה' בכח קול ה' בהדר וגו'. קול ה' בכח בכחן של כל אחד ואחד, המעוברות לפי כחן כו'. אתה מונה שבע אזכרות מכאן סמכו לשבע ברכות שמתפללין בשבת. ד"א כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים.

דבר אחר כנגד שבעה קולות שבמתן תורה ויהי דוד על המים.

דבר אחר כנגד שבעה קולות שבמתן תורה ויהי קולות וברקים, וקול שופר, ויהי קול השופר, והאלהים יעננו בקול, וכל העם רואים את הקולות, ואת קול השופר, ויענו כל העם קול אחד, וכן דוד הוא אומר שבע ביום הללתיך:

זהו שאמר הכתוב לא מראש בסתר דברתי, א"ר אמי אמר הקב"ה בתחלה לא נתתיה לא במקום חשך ולא במקום הסתר ולא במקום אפלה אלא במדבר נתנה תורה לישראל בפרהסיא במקום הפקר, שאילו נתנה תורה בארץ ישראל היו אומרים אומות העולם אין להם חלק בה לפיכך נתנם במקום הפקר במדבר בפרהסיא לומר לך כל הרוצה לקבל יבא ויקבל, יכול נתנה בלילה ת"ל ויהי ביום השלישי בהיות הבקר, יכול נתנה בשתיקה ת"ל ויהי קולות וברקים, יכול לא היו שומעין את הקול ת"ל קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים וגו' קול ה' חוצב להבות אש וגו' קול ה' יחולל אילות וגו' ה' למבול ישב ובהיכלו כלו אומר כבוד, כשנתן הקב"ה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל מלכי העולם אחזתן רעדה בהיכליהן, נתקבצו אצל בלעם א"ל מה קול ההמון הזה ששמענו שמא מביא מבול לעולם שנאמר ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם, א"ל כבר נשבע הקב"ה שלא יביא מבול לעולם שנאמר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי, אמרו לו שמא מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא שנאמר ה' באש נשפט, א"ל כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול כל עיקר שנאמר ולא יהיה עוד (המים) מבול לשחת וגו' (כל בשר) אלא חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שגנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם ונותנה לעמו שנאמר ה' עוז לעמו יתן, ענו כלם ואמרו ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלים. שלום בכניסתך שלום ביציאתך שלום עם כל אדם. רבי חנינא סגן הכהנים אומר שלום בביתך. רבי נתן אומר זה שלום מלכות בית דוד שנאמר למרבה המשרה ולשלום אין קץ, רבי אומר זה שלום תורה שנאמר ה' עוז לעמו יתן:

גדול השלום ששינה שכינה מפני השלום שנאמר ואני זקנתי, גדול השלום ששמו שנכתב בקדושה נמחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו, רבי אליעזר אומר גדול השלום שלא נטעו כל הנביאים בפי הבריות אלא שלום, רבי שמוען בן חלפתא אומר גדול השלום שאין כלי מקבל ברכה אלא השלום שנאמר ה' יברך את עמו בשלום. ר' אלעזר הקפר אומר גדול השלום שאין חותם כל הברכות אלא השלום שנאמר יברכך ה' וישמרך עד וישם לך שלום, רבי אלעזר בנו אומר גדול השלום שאפילו ישראל עובדים עבודת אלילים ושלום ביניהן אין השטן נוגע בהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מה נאמר חלק לבם עתה יאשמו. גדול השלום שאפילו בשעת מלחמה צריכין שלום שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום, ואשלח מלאכים ממדבר קדמות דברי שלום, וישלח יפתח מלאכים מה כתיב שם ועתה השיבה אתהן בשלום. גדול השלום שאפילו מתים צריכין שלום שנאמר ואתה תבא אל אבותיך בשלום. גדול השלום שניתן לעושי תשובה שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב. גדול השלום שניתן בחלקו של צדיקים שנאמר יבא שלום ינוחו על משכבותם. גדול השלום שניתן בחלקו של צדיקים שנאמר יבא שלום ינוחו על משכבותם. גדול השלום שניתן ללומדי תורה שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. גדול השלום שניתן לאוהבי תורה שנאמר שלום רב לאוהבי תורתך. גדול השלום שניתן לענוים שנאמר וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. גדול השלום שניתן לעושי צדקה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום. גדול השלום ששמו של הקב"ה נקרא שלום שנאמר ויקרא לו ה' שלום. גדול השלום ששקול כנגד כל מעשה בראשית שנאמר יוצר אור ובורא חשך עושה שלום, והלא דברים ק"ו ומה במקום שאין איבה ושנאה צריכין שלום, ק"ו למי שיש בו כל המדות הללו. רבי חזקיה אמר גדול השלום שבכל המצות כתיב כי תראה, כי תפגע, כי יקרא, אם באה מצוה לידך אתה זקוק לעשותה ואם לאו אי אתה זקוק לעשותה, ברם הכא בקש שלום ורדפהו בקשהו ממקומך ורדפהו במקום אחר:

בר קפרא אמר גדול השלום שדבר הכתוב לשון בדוי בנביאים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו, שנאמר הנה נא את עקרה ולא והרית וילדת בן אבל למנוח לא אמר כן אלא מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר מכל מקום (עב) צריכה שמור. אמר רבן שמעון בן גמליאל גדול השלום דשדבר הכתוב לשון בדוי בתורה כדי להטיל שלום בין יוסף לאחיו הה"ד כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו' ולא מצינו דפקיד כלם. אמר רבי שמעון בן חלפתא גדול השלום כשברא הקב"ה את עולמו עשה שלום בין עליונים לתחתונים, ביום ראשון ברא מן עליונים ומן התחתונים שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ביום שני הרקיע מן עליונים. ביום שלישי יקוו המים מן התחתונים. ביום רביעי יהי מאורות בעליונים. ביום חמישי ישרצו המים בתחתונים. בששי ברא את האדם גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים, אין לי אלא בעה"ז בעה"ב מנין, ת"ל הנני נוטה אליה כנהר שלום. רבנין אמרין גדול השלום שכשמלך המשיח בא אינו פותח אלא בשלום שנארמ מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום:

מזמור שיר חנכת הבית לדוד. וכי דוד בנאו (ביהושע ברמז כ' ובשמואל ברמז מ"ו), למה מזמור שיר כנגד ביהמ"ק של מעלה וביהמ"ק של מטה, אמר רב חסדא לית מילתא פליגא שביהמ"ק של מטה מכוון כנגד ביהמ"ק של מעלה. אמר רבי חייא בר אבא מהו אל דביר קדשף מקום שהדברות יוצאות לעולם שנאמר כי מציון תצא תורה. רבי חנינא אמר מקום שהדבור יוצא לעולם שנאמר ודבר ה' מירושלים, א"ל הקב"ה אע"פ שאתה מת אין שמך יוצא מביתי לעולם אלא על כל קרבן וקרבן מזכירין את שמך ואאומרים שירים משלך מזמור שי חנכת הבית לדוד. ר' נחמיה אומר חשבב ישראל לעשות עבירה אין הקב"ה כותבה עד שיעשנה ואם חשב לעשות מצוה מיד הקב"ה כותבה, אבל עובד אלילים אם חשב לעשות רעה אפילו לא עשאה הוא אותב עליו מיד כאלו עשאה, מנין שכן כתיב ארמי אובד אבי, והיכן אבדו לבן, אלא על ידי שחשב עליו כתב עליו הקב"ה כאלו עשה מעשה, וכה"א מחמס אחיך יעקב וגו' מקטל, וכי הרגו אלא חשב להרגו והעלה עליו הכתוב כאלו הרגו. ואילו חשב לעשות מצוה אינו כותבה עד שיעשנה דכתיב ועד מעלי שמשא הוה משתדר להצלותיה אע"פ שחשב לא כתב עליו הקב"ה עד שעשאה. וישראל שחשב עבירה ולא עשאה אין הקב"ה כותבה עד שיעשנה שנאמר הוי חושבי און ופועלי רע, א"ר הונא אמר דוד און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' חשב לעשות מצוה אע"פ שלא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה, תדע לך שכן הוא שהרי דוד חשב לבנות ב"ה אע"פ שלא בנאו נכתב בשמו שנאמר מזמור שיר חנכת הבית לדוד. ד"א מזמור שיר לפי ששתי פעמים נבנה ב"ה אחד בנה שלמה ואחד בנה עזרא לכך מזמור על האחד ושיר על השני:

כי רגע באפו. כמה זעמו רגע (לעיל ברמז תרל"א). הפכת מספדי למחול לי, הרואה חלום ונפשו עגומה עליו (בשמואל ברמז קי"ח):

למען יזמרך כבוד. א"ר חלבו חייב אדם לקרוא את המגלה בלילה ולשנותה ביום שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלהי לעולם אודך. איתמר נמי אמר ריב"ל חייב אדם לקרוא המגלה בלילה ולשנותה ביום שנאמר אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי:

מזמור לדוד בך ה' חסיתי אל אבושעה לעולם. אתה מוצא שכל מי שבוטח בהקב"ה הוא מצילו שנאמר יבטח בשם ה' וישען באלהיו, תדע לך שכן הוא חנניה מישאל ועזריה שבטחו בו הציל אותם, וכן אתה מוצא בדניאל שהצילו מן הבור. אמר דוד הואיל וכן הוא שכל מי שבוטח בך אתה מצילו בך ה' חסיתי, וכה"א ישראל נושע בה' תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו אף בך ה' חסיתי אל אבושה. א"ר יוחנן לעתיד לבא הקב"ה מביא כל אומה ואומה ואלהיה עמה, וכל אומה ואומה תהא קוראה באלהיה ואין עונה ואתם, וכיון שרואים שאין באלהיהם ממש כמו שנאמר יזעק אליו ולא יענה, הולכים להקב"ה, מיד הוא דן אותם וטורדן לגיהנם ומתביישין ומתרעמים לפני הקב"ה ומחזירן וקוארא אילוגין שלהם והוא מחזירן שוב לגיהנם לכך כתיב שני פעמים יבשו ויבהלו מאד כל אויבי ישבו יבשו רגע, כיון שראה דוד שכך היא הבושה קשה התחיל להתפלל עליה בך ה' חסיתי אל אבושה. אמר ריב"ל (עג) אלמלא נתן ספר יחזקאל אלא שכתוב בו למען תסזכרי ובושת ולא יהיה לך פתחון פה די, כיון שראה דוד שכך היא הבשושה קשה התחיל להתפלל עליה בך ה' חסיתי אל אבושה לעולם. זש"ה יבשו כל עובדי פסל. א"ר יוחנן עתיד הקב"ה ליתן ממש באלילים והיא באה ומשתוחה להקב"ה והיא מביישה לעובדיה. א"ר פנחס עתיד הקב"ה למלא פה האלילים להיות מרקקת בפני כל עובדיה ואומרת להם הנחתם לחי העוללמים שברא שמים וארץ והשתחויתם למי שנאמר בהם פה להם ולא ידברו. אמר ר' יוחנן כשבא הקב"ה לסיני נתן כח בע"א והשתחוה לו. א"ר תחליפא וכתוב מסייעא לרבי יוחנן דאמר השתחוו לו כל אלהים והשתחוו אין כתיב כאן אלא השתחוו כבר השתחוו לו כל אלהים. רבי יודן ורבי נחמיה אמרו מה הע"א עשוים פרקים פרקים כך עובדיה עשוים פרקים פרקים, ראה מה כתיב וזאת תהיה המנפה (עד) אשר יגוף ה' וגו'. ורבנן אמרין מה הע"א נתכת באור אף עובדיה התכים באור, אמר דוד אל אבושה כי קראתיך ושל מי הבושה של רשעים יבשו רשעים ידמו לשאול. בידך אפקיד רוחי וגו' (לעיל ברמז תש"ב):

כשל בעוני כחי. שלשה דברים מכחישין כחו של אדם, פחד, דרך, ועון. פחד דכתיב לבי סחרחר עזבני כחי. דרך דכתיב ענה בדרך כחי. עון דכתיב כשל בעוני כחי:

תאלמנה שפתי שקר, אמר רב יהודה אמר רב כל מי שיש לו מעות ומלוה אותם בלא עדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול. ריש לקיש אמר גורם קללה לעצמו שנאמר תאלמנה שפתי שקר. ד"א תאלמנה שפתי שקר. אמר רב הונא משום בר קפרא יתפרכן יתחדשן ישתתקן, יתפרכן כמה דאת אמר והנה אנחנו מאלמים אלומים וגו', יתחדשן כד"א או מי ישום אלם, ישתתקן כמשמעו. הדוברות על צדיק עתק על צדיק חי העולמים דברים שהעתיק מבריותיו. בגאוה, בשביל להתגאות ולומר אני דורש במעשה בראשית, ובוז, מבזה על כבודי. אמר רבי יוסי בר חנינא המתכבד בקלונו של חברו אין לו חלק לעולם הבא בכבודו של הקב"ה על אחת כמה וכמה, מה כתיב אחריו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך אל יהי לו במה רב טובך, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין במקום הביבין במקום האשפה במקום הסריות כל מי שהוא בא לומר פלטין זה בנוי במקום הביבין במקום האשפה במקום הסריות אינו פוגם, כך כל מי שבא לומר העולם הזה נברא מתוך תהו ובהו אינו פוגם. רב הונא בשם בר קפרא אמר אלולא שהדבר כתוב אי אפשר לאמרו בראשתי ברא אלהים מן הן והארץ היתה תהו ובהו וחשך:

מה רב טובך. רבי פנחס בשם רבי אושעיא אמר אע"ג דכתיב כי בו שבת מכל מלאכתו ממלאכת עולמו שבת ולא ממלאכת הרשעים ולא ממלאכת הצדיקים אלא פועל עם אלו ופועל עם אלו מראה לאלו מעין דגמטורין שלהם ומראה לאלו מעין דגמטורין שלהם, ומנין שפורענותן של רשעים קרויה מלאכה שנאמר פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא לה', ומנין שמתן שכרן של צדיקים קרויה מלאכה שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך. אמרי ליה רבנן לרב אשי קא מקיים רבינא כל דאמרי רבנן שלח ליה בהדי פניא דמעלי שבתא נשדר לי מר זוזי דאתרמי לי קטינא דארעא למזבן, שלח ליה ליתי מר סהדי וניכתוב שטרא, שלח ליה אפילו אנא נמי, שלח ליה כל שכן מר דטריד בגירסיה ומשתלי וגורים קללה לעצמו. תנו רבנן שלשה צועקין ואינם נענין, מי שיש לו מעות ומלוה אותם שלא בעדים, והקונה אדון לעצמו, ומי שאשתו מושלת עליו. קונה אדון לעצמו מאי היא, איכא דאמרי תולה מעותיו בנכרי, ואיכא דאמרי הכותב נכסיו לבנו בחייו, ואיכא דאמרי דביש ליה בהאי מתא ולא אזיל למתא אחריתי:

מה רב טובך. משל לאדם שמסר בנו לפדגוג אחד והיה מחזרו ומראה אותו ואומר לו כל האילנות הללו שלך הם כל הגפנים הללו שלך הם כל הזיתים הללו שלך הם, כשיגע להראותו א"ל איני יודע מה אומר לך אשריך מה מתוקן לך, כך כשנקבצו ישראל אצל משה ואמרו לו רבינו משה אמור לנו מה טובה עתיד הקב"ה ליתן לנו לעתיד לבא, אמר להם איני יודע מה אומר לכם אשריך ישראל מי כמוך, אשריכם ישראל מה מתוקן לכם לעתייד לבא:

אמר רב דימי דמן חיפה שלש מאות ועשרה עולמות יש לכל צדיק וצדיק שנאמר להנחיל אוהבי יש. א"ר יצחק בר מריון חרבו של הקב"ה י"ו פנים (עה) שנאמר התאחדי הימיני השימי השמילי אנא פניך מועדות, ומה אם מדת פורענות מעוטנ יש לה י"ו פנים, מדה טובה על אחת כמה וכמה. אשר צפנת ליראיך, אמר רבי יודן בשם רבי אליעזר לשני בני אדם גלה הקב"ה את הקץ ליעקב ולדניאל, ליעקב מנין שנאמר ויקרא יעקב אל בניו וגו' ואחר כך העלימו ממנו מה כתיב אחריו ראובן בכורי אתה, וכן בדניאל שנאמר ובאתי להבינך את אשר יקרה לעמך באחרית הימים, כיון שבא לגלות את הקץ מהו אומר לו ואתה דניאל סתום הדברים וחתום. אמר ר' אבא בר כהנא אמר הקב"ה לישראל אתם צפנתם לי תורה ומצות בעולם הזה בלבי צפנתי אמרתך אני צופן לכם מאות הטוב המתוקן לצדיקים לעתיד לבא. מה רב טובך אמר רבי אבא בר' יודן אמר הקב"ה אתם לפי כחכם ואני לפי כחי:

אהבו את ה' כל חסידיו אמונים נוצר ה', אלו שהן אומרים אמן באמונה אומר מחיה המתים ועדיין לא ראו אלא לפי שעה ומאמינים שאני מחיה מתים, אומר גאל ישראל ועד עכשו לא נגאלו אלא לפי שעה וחזרו ונשתעבדו והם מאמינים שאני עתיד לגאול אותם, הוי אמונים נוצר ה' (ברמז תקי"ט):

שנאתי השומרים הבלי שוא. ג"א אמר אני שנאתי השומרים הבלי שוא, למי אני מחבב למי שהוא משמר פקודיך, גיהנם אמר אהבתי השומרים הבלי שוא למי אני מחבב למי שהוא משמר פקודיך, גיהנם אמר אהבתי השומרים הבלי שוא למי אני שונא למי שהוא משמר פקודיך. לעלוקה שתי בנות הב הב. ג"ע אמר תן לי משלי, גיהנם אמר תן לי משלי (חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'):

לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. זה שאמר הכתוב אורח חיים למעלה למשכיל מי שמסתכל למעלה הוא בא לידי אורח חיים. וכן הוא אומר לבני קרח משכיל כיון שנסתכלו למעלה נמלטו, וכן אתה מוצא בנבוכדנאצר אנא נבוכדנאצר עיני לשמיא נטלית, ומה רשעים המסתכלים למעלה הקב"ה מוחל להם, בני אברהם יצחק ויעקב על אחת כמה וכמה. אמר דוד אף אני אשכיל למעלה:

לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח, אמר רב יהודה א"ר לא קשיא כאן בעברות שבין אדם למקום כאן בעברות שבין אדם לחברו. שני פרנסים טובים עמדו להם לישראלמשה ודוד, משה אמר יכתב סורחני שנאמר על אשר מעלתם בי וגו' (ואם אין מחני נא), ודוד אמר אל יכתב סורחני שנאמר אשרי נשוי פשע, משל של משה ודוד למה הדבר דומה לשתי נשים שלוקות אחת קלקלה ואחת אכלה פני שביעית, זו שאכלה פני שביעית אמרה להם בבקשה מכם הודיעו על מה אני לוקה, אמיד הביאו פני שביעית ותלו לה בצוארה והכריזו עליה על זו היא לוקה. ד"א אשרי נשוי פשע אשריו לאדם שהוא גבורה מפשעו ולא פשעיו גבוהין ממנו. ד"א אשרי נשוי פשע (עו) אל תהי קורא ס' אלא ש', מהו נשוי אמר רבי ברכיה הכהן דהוא מנשי חובינו וסולח לעונינו בכל שנה ושנה שנאמר והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל, אתה מוצא ביום הכפורים בא שטן לקטרג את ישראל והוא פוטר עונותיהם ואומר רבון העולמים גנבים הם ישראל והקב"ה פורט זכיותיהן של ישראל, מה עושה נוטל קנה של מאזנים והוא מעיין את העונות כנגד הזכיות והן שוקלין אלו כנגד אלו ושתי כפות של מאזנים והוא מעיין את העונות כנגד הזכיות והן שוקלין אלו כנגד אלו ושתי כפות של מאזנים שוות והשטן הולך להביא עונות וליתן בכף עונות ולהכריעה, מה הקב"ה עושה נוטל את העונות מתוך הכף ומטמינם תחת פורפירא שלו והשטן בא ואינו מוצא שם עון שנאמר יבוקש את עון ישראל ואיננו, כיון שהשטן רואה כן אמר לפניו רבון העולמים נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. לכך דוד משבחם לישראל שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. ד"א אשרי נשוי פשע (עז) שהא מסתכל למעלהה והוא כסוי חטאה שהודה ופרט מעשיו, וכן הוא אומר חטאתי אודיעך. אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון. אמר רבי שמעון בן לוי משל למה הדבר דומה למי ששתת אמו מים המרים ונמצאת טהורה התחיל אומר בפני בני אדם אשרי אימא ששתת מים המרים ונמצאת טהורה, א"ל אדם אחר אשרי אימא שלא נצרכה לשתותה כל עקר, כך דוד אמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, א"ל הקב"ה אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון כל עיקר:

אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון. א"ר יוסי בר' יהודה שאם עשה תשובה שלמה (עח) שכלבו עקור עליו הקב"ה מוחל לו, ואין ברוחו רמיה שלא תהא תפלתו רמיות ותורתו רמיות:

על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא. לעת מצוי נפש וכן שנו רבותינו אל תאמין בעצמך עד יום מותך. אמר ר' יוסי בר חנינא יהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה מאי טעמא על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא לעת מצוי של יום. רבי חנינא אמר לעת מצא זו אשה שנאמר מצא אשה מצא טוב, ר' נתן אמר לעת מצא זו תורה שנאמר כי מוצאי מצא חיים, ר"ג בר יצחק אמר לעת מצא זו מיתה שנאמר למות תוצאות. רבי יוחנן אמר לעת מצא זו קבורה, א"ר יוחנן מאי קראה השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר. אמר ר' שילא היינו דאמרי אינשי לעולם ליבעי אינש רחמי עד זבולא בתרייתא שלמא, מר זוטרא אמר לעת מצא זו בית הכסא, אמרי במערבא הא דמר זוטרא עדיפא מכולהו. זש"ה הוד והדר לבושה של תורה ואימתי היא שוחקת ליום אחרון, אימתי היא נותנת שכרה לאדם לעתיד לבא ומראה להם מתן שכרן מה שעתיד ליתן להם לעתיד ונפשותן שבעה והם ישנים, א"ר אלעזר משל למלך שעשה סעודה וזמן את האורחים והראה להם מה שאוכלין ושותין וושבעה נפשם וישנו להם, מה טעם כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי, הוי בשעת תלוקן של צדיקים מראה להן מתן שכרן. כד דמך רבי אבהו חזא תלת עשרה נהרי אפרסמון, אמר להון אלין למאן, א"ל לדידך, א"ל כל אלין לאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי. זבדי בן לוי ורבי יהושע בן לוי ור' יוסי בן פטרס תלתיהון אמרין הלין קריא כד דמכין. חד מנהון אמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא, וחרינא אמר תערוך לפני שלחן, וחרינא אמר כי טוב יום בחצריך, רבנן אמרין מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, בן עזאי אמר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, אימתי מראה להם הקב"ה היקר סמוך למיתתן הה"ד המותה לחסידיו:

אשכילך ואורך בדרך זו תלך וגו'. מהו איעצה עליך עיני מרמז בעיניו, למלך שעשה סעודה לכל בני פלטין שלו והיה לו שם אוהב אחד והיה אוהבו יותר מדאי, כיון שבא התמחוי לפניהם היה מנהה אחת טובה היה המלך מרמז לאותו אוהבו שיטול אותה המנה ולא היה מבין, מה עשה המלך נטלה בידו ונתנה לאוהבו, כך כשבא הקב"ה לחלוק כל הארצות לכל האומות לכ אומה ואומה נטלה כפלים מארץ ישראל שנאמר בהננחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים גבול עמים אין כתיב כאן, והיה הקב"ה מרמז לישראל שיטלו ארץ ישראל ולא היו רוצים שהיתה קטנה מכל הארצות, נטלה בידו ונתנה להם שנאמר ואתן לך ארץ חמדה:

אל תהיו כסוס כפרד, ששה דברים נאמרו בסוס, אוכל הרבה, ומוציא קימעא, אוהב זנות, אוהב מלחמה, מואס בשינה, ורוחו גסה, ויש אומרים אף הורג בעליו במלחמה. אל תהיו כסוס כפרד, הסוס הז הוא בולם מאכילו שעורים והוא בולם, (משכשכו) [מכשכשו] והוא בולם, קריב לגביה והוא בולם, אתם אל תהיו כן אלא הוו זהירין למיגז לטבא טיבותיה ולביש בישותיה, לכך נאמר זכור את אשר עשה לך עמלק:

רבים מכאובים לרשע. רבי ור' ישמעאל בר' יוסי היו יושבין ועוסקין במגלת קינות ע"ש עם חשכה, שייירו בה אל"ף בי"ת אחד אמרו למחר אנו גומרין אותה, כשעלה רבי נכשל באצבעו קרא על עצמו רבים מכאובים לרשע. רבי אליעזר ורבי תנחום בשם רבי ירמיה אפילו רשע ובוטח בה' חסד יסובבנו:

רננו צדיקים בה'. רננו צדיקים אל ה' אין כתיב כאן אלא בה', בזמן שהם רואין אותו מיד מרננים, וכן אתה מוצא וירא ישראל את היד הגדולה מה כתיב שם אז ישיר משה, וכה"א ותצא אש מלפני ה' וירא כל העם וירונו, וכה"א וכל ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' וגו':

לישרים נוה תהלה זה דוד ומשה שלא שלטו שונאיהם במעשה ידיהם, דוד כתיב טבעו בארץ שעריה, ומשה דאמר מר משנבנה בית המקדש ראשון נגנז אהל מועד קרסיו קרשיו בריחיו עמודיו ואדניו, היכן אמר רב חסדא תחת מחילות של היכל:

הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו. תניא רבי יהודה אומר כנור של מקדש של שבע נימין שנארמר שובע שמחות את פניך אל תקרי שובע אלא שבע ושל ימות המשיח ח' שנאמר למנצח על השמינית על נימא שמינית, ושל עולם הבא עשר שנאמר עלי עשור, ואומר הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו שירו לו שיר חדש, ולעוה"ב איידי דנפישי הימין דידהו נפיש קליה כנבל וקרו ליה נבל. ד"א עלי נבל עלינו להתנבל עליהה בימי הגזרה, עלי עשור עלינו לקבל עשרת הדברות, עלי הגיון בכנור רשב"ל ארמ בשמחה, ורבנן אמרי (עט) שלא באנגריא. שירו לה' שיר חדש בלשון זכר (כתוב ביהושע ברמז ב'):

אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ. א"ר אלעזר כל אדם שאוהב צדקה ומשפט מעלה עליו הכתוב כאלו מלא כל העולם חסד שנאמר אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ:

בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל דבור ודבור שיוצא מפי הקב"ה נברא בו מלאך שנאמר וברוח פיו כל צבאם. ד"א בדבר ה' שמים נעשו, דבר אחחד אמר הקב"ה ונבראו שמים למכון כסא כבודו, אבל בצבא הרבה יגיעה הרבה, מה עשה הקב"ה נפח ברוח נשמת פיו ונבראו כל צבא השמים שנאמר וברוח פיו כל צבאם, בדבר ה' שמים נעשו שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה"א בראם, וכה"א לא ייעף ולא ייגע:

כונס כנד מי הים נותן באוצרות תהומות. אמר ר' חנינא מי גרם לאוצרות שיתמלאו בר תהום, כמאן כרבי אליעזר דאמר כל העולם כלו ממימי אוקינוס הוא שותה שנאמר ואד יעלה מן הארץ. ואידך ההוא בברייתו של עולם כתיב:

נותן באוצרות תהומות לפי שנאמר יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד וכתיב עד פה תבא ולא תוסיף וכתיב אשר שמתי חול גבול לים, א"ל הים רבש"ע אם כן יתערבו מימי המתוקים במלוחים, א"ל לאו אלא כל אחד ואחד יש לו אוצר בפני עצמו שנאמר נותן באוצרות תהומות וגו', ואל תתמה על הדבר שהרי הפרצוף שברא הקב"ה לאדם מלא הסיט ויש בו כמה מעינוות ואינם מתערבים זה בזה מי עינים מלוחים מי אזנים שמנים מי החוטם סרוחים מי הפה מתוקים. מפני מה מי עינים מלוחים שבזמן שאדם בוכה על המת בכל שעה מיד הוא מסתמא אלא על ידי שהם מלוחים פוסק ואינו מכהה, מפני מה מי אזנים שמנים בזמן שאדם שומע שמועה קשה אלמלי תופשה באזניו מתקשרת ומת ומתוך שהם שמנים מוציא בזה ומכניס בזה. מפני מה מי החוטם סרוחים שבזמן שאדם מריח ריח דבר רע אם לא שמי חוטם סרוחים ומעמידים אותו מיד מת. מפני מה מי הפה מתוקים פעמים שאדם אוכל אכילה שאינה מתקבלת בלבו ומקיאה ואם לא מי הפה מתוקין אין נפשו חוזרת, והלא דברים קל וחומר ומה מלא הסיט יש בו כמה מעינות, הים הגדול על אחת כמה וכמה זה הים גדול ורחב ידים:

כי הוא אמר ויהי. א"ר כהנא זו אשה, הוא צוה ויעמוד אלו בנים, תני אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצים אחריה:

היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם, שנו רבותינו בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ונסקרין בסקירה אחת דכתיב היוצר יחד לבם, מאי קאמר אילמיא דברינהו לכולי עלמא ולבייהו כחדא כי הדדי הא קא חזינן דלאו הכי הוא, אלא לאו הכי קאמר היוצר רואה יחד לבם ומבין את כל מעשיהם:

הנה עין ה' אל יראיו. זה אברהם שנאמר כי עתה ידעתי וגו', למיחלים לחסדו שנאמר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש וגם שהיה מיחל להקב"ה אע"פ שאמרו לו מת יוסף, להציל ממות נפשם ממיתתו של עשו, ולהחיותם ברעב שנאמר ויכלכל יוסף את אביו. ד"א הנה עין ה' אל יראיו זה שבטו של לוי דכתיב ואתנם לו מורא וייראני, למיחלים לחסדו שהם מיחלים להקב"ה בכל עת, להציל ממות נפשם (פ) כשהם נכנסין להקריב, ולחיותם ברעב שניתן להם אחד מעשרה. ד"א אל יראיו זה יצחק, למיחלים לחסדו שהיה מיחל להקב"ה, להציל ממות נפשם שבקש ישמעאל להרגו שנא' ותרא שרה את בן הגר וגו', ולחיותם ברעב שנאמר וימצא בשנה ההיא מאה שערים. ד"א לפי שהוא אומר ברח דודי ודמה לך לצבי מה צבי זה כשהא ישן עינו אחת פתוחה ואחת קמוצה יכול אף הקב"ה כן, (פא) ת"ל הנה עין ה' אל יראיו:

לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך, זה שאמר הכתוב את הכל עשה יפה בעתו (בשמואל ברמז קל"א). גדלו לה' אתי. שנו רבותינו שלשה שאכלו כאחד חייבין לזמן, מנא הני מילי אמר רבי יוסי דאמר קרא גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו, רבי אבהו אמר מהכא כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו, אמר רבה בר בר חננה אמר רבי יוחנן מנין לעונה אמרן שלא יגביה קולו מן הקורא שנאמר גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו. חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. רבן שמעון בן גמליאל אומר (פב) לסבובים ליראיו, בוא וראה מה מה בין שכינות לשכינות להלן היו שבעה ובקשו הרועים להזדוווג להם הה"ד ויבואו הרועים ויגרשום ברם הכא אחת היתה ולא נגעה בה בריה הה"ד ורחל בתו באה עם הצאן ע"ש חונה מלאך ה' סביב ליראיו (לעיל ברמז תרל"ג):

טעמו וראו כי טוב ה'. אמר הקב"ה הוי מקיים (פג) כל מצות שנתתי לך בתורה אם אכלת מפירות הארץ או מן האילן הוי מברך עליהם שאם אכלת ולא ברכת אתה גוזל את הפירות ואת האילן ואת הארץ ןולמי שהוא מגדלן ואם אכל אדם וברך הוא ממליך לבוראם הוי טעמוו וראו כי טוב ה':

יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו זה אהרן, אתה מוצא י"ב נשיאים הקריבו במלואים ושבט לוי לא הקריב, ומי היה נשיאו של לוי אהרן שנאמר ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי, והיה מצר ואומר אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל לשבטו של לוי, אמר הקב"ה למשה אמור לאהרן אל תתירא לגדולה מזו אתה מסוקן, לכך נאמר ואמרת אליו בהעלותך את הנרות הקרבנות בזמן שבית המקדש קיים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו:

מי האיש החפץ חחים, מכריז רבי אלכסנדראי מאן בעי חיי מאן בעי חיי כניף אתוו כ"ע לגביה א"ל מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. שמא יאמר אדם הואיל ונצרתי לשוני מרע רשפתי מדבר מרמה אלך ואתגרה בשינה, תלמוד לומר סור מרע ועשה טוב ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. מי האיש וגו' (כתוב ברמז שס"ח):

נצור לשונך מרע ושפתיך וגו'. קשה לשון הרע שהוא קשה מע"א, כשעשו ישראל את העגל לא נחתם גזר דינם עליהם, אלא כשחטאו בפיהם שנאמר וישמע ה' את קול דבריהם, ואומר חי אני נאם ה' אם לא כאשר דברתם באזני, כאשר עשיתם אינו אומר אלא כאשר דברתם, ואומר הוגעתם ה' בדבריכם במעשיכם לא נאמר אלא בדבריכם, וכה"א כי כשלה ירוושלם ויהודה למה כי לשונם ומעלליהם אל ה' למרות, ואומר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, וכי בקולה שנאה והלא בקולה אהבה דכתיב השמעיני את קולך כי קולך ערב, אלא בקולה שנאה ובקולה אהבה, אמור מעתה מות וחיים ביד הלשון אמר דוד אשמרה דרכי מחטאו בלשוני. מעשה היה במלך פרס שחלה, א"ל הרופאים אין לך רפואה עד שיביאו לך חלב לביאה ונעשה לך רפואה, ענה אחד ואמר אני אביא לך חללב לביאה אם רצונך ותנו לי עשר עזים, אמר לעבדיו שיתנו לו, נתנו לו הלך לגוב אריות היה שם לביאה אחת מינקת גוריה, יום אחד עמד מרחוק והשליך לה עז אחד ואכלה, יום שני נתקרב לה מעט והשליך אחרת לה, עשה כן עד שהיה משחק עמה ולקח מחלבה וחזר לו, כשהיה בחצי הדרך ראה בחלום והיו אברים מתרסין זה עם זה, הרגלים אומרים אין בכל האברים דומים לנו אם לא הלכנו אנו לא היה יכול ליקח החלב, הידים אומירם אין כמותנו אם לא היינו עושין אין הדבר כלום, אומר הלב אם לא נתתי העצה מה הועלתם כלכם, ענתה הלשון אם לא אמרתי הדבר מה היה עושה, השיבו לה כל האברים איך לא יראת להדמות אלינו ואת במקום חשך ואין בך עצה כבשאר האברים, א"ל היום תאמרו שאני שולט עליכם, שמע האיש את הדברים הלך אל המלך א"ל אדני המלך הילך חלב כלבתא. קצף המלך וצוה המלך לתלותו, כשהלך התחילו האברים לבכות א"ל הלשון לא אמרתי אליכם שאין בכם ממש אם אני מצלת אתכם תדעו שאני עליכם, א"ל הן, אמר לתולים אותו השיבוני אל המלך אולי אנצל השיבוהו אליו, א"ל למה צוית לתלותי א"ל הבאת לי חלב כלבתא. אמר ליה מה איכפת לך ותהיה לך רפואה ועד לביאה כלבא קורין לה. לקחו ממנה ונסו אותה ומצאוה חלב לביאה, אמרו לו האברים הרי אנו מודים לך הוי מות וחיים ביד הלשון. ראה הלשון היא גדולה מן הקרבנות שנאמר אהללה שם אלהים בשיר ואגדלנו בתודה ותיטב לה' משור פר:

בקש שלום ורדפהו. אמר רבי חלבו אמר רב הונא כל היודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום שנאמר בקש שלום ורדפהו, אם נתן לו שלום ולא החזיר לו שלום נקרא גזלן, רבי חלבו אמר עליו הכתוב אומר ואתם בערתם הכרם גז לת העני בבתיכם:

שהו רבותינו אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב ואלו הן כבוד אב ואם וגמילות חסדים ובקור חולים והבאת שלום בין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כלן, בכבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, בגמילות חסדים כתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד, בהבאת שלום כתיב בקש שלום ורדפהו, ואמר רבי אבהו אתיא רדיפה רדיפה. תלמוד תורה דכתיב כי היא חייך ואורך ימיך. שלוח הקן נמי כתיב למען ייטב לך והארכת ימים תנא ושייר (לעיל ברמז תשי"ב):

רבות רעות צדיק. רבות רעות זה עשו ואלופיו. צדיק זה יעקב, ומכלם יציילנו ה' שנאמר ויבא יעקב שלם עיר שכם:

תמותת רשע רעה. שנו רבותינו מי שלקה ושנה ב"ד כונסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו נבקעת, מאי כיפה, אמר רבי יהודה מלא קומתו, והיכא רמיזא, אמר ריש לקיש תמותת רשע רעה:

לדוד ריבה ה' את יבריבי. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אם אין אתה עומד עלי אין לי מי יעמוד עלי, ראה מה עושים לי ראית ה' עותתי ראיתה כל נקמתם שמעת חרפתם, אתה שמעת אתה עמוד עלי, וכן דוד אמר הבה לנו עזרת מצר, עבד בשר ודם יכול לומר לבעליו אדוני ריבה את אויבי וצא הלחם עמו, והקב"ה אמר לדוד עסוק בתורה ואני נלחם מלחמותיך, וכן משה אמר על כן יאמר בספר מלחמות ה' אתם עסקתם בספר ואני נלחם על ידיכם. החזק מגן וצנה, אמר ליה הקב"ה דוד וכי למגן וצנה אני צריך רוח אחד אני נופח בהם והם פורחים שנאמר יהיו כמוץ לפני רוח. מושל את הרשעים במגונה שבמינים (לעיל ברמז רי"ח):

יהי דרכם חשך. לפי שהרשעים חשוכים והיה במחשך מעשיהם אין הקב"ה נפרע מהם אלא בלילה. סדומיים שנאמר ויבאו שני המלאכים סדומה בערב. מצריים ויהי בחצי הלילה. סנחריב ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' וגו'. בלשצר ביה בליליא קטיל בלשצר. המן בלילה ההוא נדדה, וכן לעתיד לבא כי הנה החשך יכסה ארץ. אבל צדיקים ועליך יזרח ה', ואור צדיקים כאור נוגה:

כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. איתמר צואה על בשרו או ידו מונחת בבית הכסא רב הונא אמר מותר לקרות קריאת שמע, רב חסדא אמר אסור, אמר רבא מאי טעמא דרב חסדא דכתיב כל עצמותי תאמרנה, מ"ט דרב הונא אמר מותר לקרות קריאת שמע, רב חסדא אמר אסור, אמר רבא מאי טעמא דרב חסדא דכתיב כל עצמותי תאמרנה, מ"ט דרב הונא דכתיב כל הנשמה תהלל יה. אמר רבי תנחום אין לך כל אבר ואבר שלא קלס דוד להקב"ה בו. קלסו בראשו דשנת בשמן ראשי. קלסו בעיניו אליך נשאתי את עיני. קלסו בפיו תהלת ה' ידבר פי. קלסו בלשון ולשוני תהגה צדקך. קלסו בגרונו נחר גרוני בקראי אליך, קלסו בשפתים תרננה שפתי, קלסו בלב לבי ובשרי ירננו. קלסו בקרביו וכל קרבי את שם קדשו. קלסו בידיו ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב, קלסו ברגליו רגלי עמדה במישור. סוף דבר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. אמר דוד אע"פ שקלסתיך בכל אלו עד עכשו איני יודע לקלס פי יספר צדקותיך, כי לא ידעתי ספורות. כל עצמותי תאמרנה אמר דוד אני משבחך בכל אבריי ומקיים בהן המצות, בראשי אני רופפו וקורא בתפלתי, בשערות ראשי אני מקיים לא תקיפו פאת ראשכם ותפלין אני מניח בראשי, (פד) בצוארי עטיפת ציצית, בעיני וראיתם אותו, בפי תהלת ה' ידבר פי, בשפתי תבענה שפתי תהלה, בזקני ולא תשחית את פאת זקנך, בלשוני ולשוני תהגה צדקך, בלבי בלבי צפנתי אמרתך. בחזה הציצית אני משים כנגד הלב כל זמן שאני קורא קריאת שמע שנאמר והיו הדברים האלה על לבבך, מאחרי ומלפני השלכתי שני כנפים של טלית כשאני עומד בתפלה, יד ימנית אני כותב בה ומראה בה טעמי תורה, יד שמאלית בה אני קושר תפלין של יד ובה אני אוחז ציצית בזמן קריאת שמע, צפרנים לעשות בהם פריעה או מליקת העוף, או שניהם יחד ובוהן להסתכל אור להבדלה, כליותי אף לילות יסרוני כליותי, מעי ותורתך בתוך מעי, קרבי וכל קרבי את שם קדשו, רגל ימין לחליצה, רגל שמאל קודם לשלש פסיעות אחר התפלה, כרעים כריעת ברכים בתפלה, הגיד מצות מילה ופריעה, ברכים בהן אני עושה סנדיקוס לילדים בשעת מילה ופריעה לכך נאמר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. מציל עני מחזק ממנו אלו ישראל שהם נכנסין לתוך עובדי אלילים והקב"ה מצילם, ואין עני אלא ישראל שנאמר והשארתי בקרבך עם עני ודל, כבש בין שבעים זאבים מה יכול לעשות, הוי מציל עני מחזק ממנו. רבי יהושע בן לוי אמר זה יצר הרע, בנוהג שבעולם אדם גדל עם חברו שתים ושלש שנים הוא קושר עמו אהבה וזה גדל עמו מנערותו ועד זקנותו ואם מצא להפילו בתוך שבעים שנה הוא מפילו, בתוך שמונים שנה הוא מפילו, הוא שדוד אמר מציל עני מחזק ממנו דאמר רבי אחא וכי יש גזלן גדול מזה:

ואני בחלותם לבושי שק. אמר רבא בר חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חברו ואינו מבקש נקרא חוטא שנאמר גם אנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם, אמר רבא אם תלמיד חכם הוא צריך שיחלה עצמו עליו, מאי טעמא אלימא משום דכתיב כי קשרתם כלכם עלי ואין חולה מכם עלי דילמא מלך שאני, אלא מהכא ואני בחלותם לבושי שק:

ובצלעי שמחו ונאספו. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן נוח לו לאדם שיבעול ספק אשת איש ולא ילבין פני חברו ברבים, כדרש רבה מאי דכתיב ובצלעי שמחו ונאספו וגו' מאי קרעו ולא דמו, אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעין את בשרי לא היה דמי שותת לארץ, ולא עוד אלא אפילו בשעה שהם יושבים ועוסקים בארבע מיתות בית דין אומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה ואני אומר להם מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא. ד"א מדבר בישראל בשעה שישראל באין לידי מיצוי מיד עובדי אלילים שמחים ונאספין עלי להתגרות בי. קרעו ולא דמו קריעה אחר קריעה, באהרן כתיב ויראו כל העדה כי גוע אהרן מה כתיב אחריו וישמע הכנעני מלך ערד, וכן כשיצאו ממצרים אמרו היש ה' בקרבנו, מיד ויבא עמלק:

בחנפי לעגי מעוג חרוק עלי שנימו, בשביל חנופה שהחניפו לקרח על עסקי לגימא חרק עליהם שר של גיהנם את שניו:

מנצח לעבד ה' לדוד. הקב"ה עושה מלחמתנו ולנו הנצחון, וכה"א ישראל נושע בה' תשועת עולמים, וכה"א אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך, וכה"א ולכל היד החזקה, אשר עשה ה' אין כתיב כאן אלא אשר עשה משה הקב"ה שלחו לעשות והנצחון למשה, וכן דבורה אמרה לברק קום ברק ושבה שביך, וכי שביו של ברק היה והלא דבורה אומרת לו ותאמר דבורה אל ברק קום, מהו קום אלא קום ולא תעשה מלחמה, המלחמה של הקב"ה, כי זה היום אשר נתן ה', וכה"א מן שמים נלחמו, וכשבא הנצחון אמרה ושבה שביך, וכן דוד כשירד לגליית וידעו כל ממלכות הארץ וגו' וכשבאו המשחקות אמרו הכה דוד ברבבותיו, אמר דוד לפני הקב"ה אתה עושה המלחמה ולך הוא הנצחון לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח, א"ל הקב"ה דוד נתת לי הנצחון אף אני נותן לך הנצחון למנצח לעבד ה' לדוד:

נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו. היה דוד מסתכל בגלית ורואה אותו גבור ומזויין בכל מיני זיין, אמר ימי יוכל לזה, כשראה אותו מחרף ומגדף אמר אני יכול לו מאחר שאין נפחד מהקב"ה ומכאן אתה למד שאין הקב"ה דן את הרשעים אלא בזמן שאין פחדו עליהם, וכן הוא אומר תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחוך וגו' ולא פחדתי אליך, לכך הוא אומר אין פחד אלהים לנגד עיניו וגו'. אמר רבי אלעזר בן פדת צדיקים יצר טוב שופטן שנאמר ולבי חלל בקרבי, רשעים יצר רע שופטן שנאמר ולבי חלל בקרבי, רשעים יצר רע שופטן שנאמר נאם פשע לרשע בקרב לבי, בינונים זה וזה שופטן שנאמר כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו, אמר רבה כגון אנו בינונים אמר אביי לא שביק מר חיי לכל בריה, ואמר רבה ידע איניש בנפשיה אי צדיק גמור הוא אי רשע גמור הוא, ואמר רבה לא איברי עלמא אלא לצדיקי גמירי או לרשיעי גמירי, ואמר רבה לא נברא כל העולם אלא בשביל אחאב בן עמרי ובשביל רבי חנינא בן דוסא, לאחאב העולם הזה, לרבי חנינא בן דוסא העוה"ב:

כי החליק אליו בעיניו וגו'. הרשעים מסתכלין בעיניהם ומרמזין בידיהם ומהרהרין בלבם למצוא איזה עון שונא הקב"ה ועושין אותו, וכן הוא אומר כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם, אוי להם לרשעים כולם און ומרמה ואין אמת בין איש אל רעהו דברי פיהם און ומרמה מהלכין באון ועולין על משכבן באון, וכה"א און יחשוב על משכבו יתיצב על דרך לא טוב, נתן להם שני דרכים אחת רעה ואחת טובה והולכים ברעה, וכן הוא אומר העוזבים (לעשות) [ארחות] יושב וגו' השמחים לעשות רע, הוי יתיצב על דרך לא טוב:

ה' בהשמים חסדך. וכי החסד בשמים והלא החסד בארץ שנאמר כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ, אלא הרשעים מסלקין החסד אמר הקב"ה לרשעים הצדקות אני מסגלן לבעלי תשובה שנאמר צדקתך כהררי אל:

צדקתך כהררי אל. רבי ישמעאל ורבי עקיבא, רבי ישמעאל אומר הצדיקים שקבלו את התורה שנתנה מהררי אל אתה עושה עמהם צדקה כהררי אל, אבל הרשעים שלא קבלו את התורה שנתנה מהררי אל אתה מדקדק עמהם עד תהום רבה, רבי עקיבא אומר אלו ואלו מדקדק עמהם עד תהום רבה הצדיקים מדקדק עמהם וגובה מהם מעוט מעשים רעים שעשו בעוה"ז כדי להשפיע להם שכר טוב לעולם הבא, לרשעים משפיע להם שלוה ונותן להם שכר טוב לעולם הבא. אמר ר' לוי משל את הצדיקים בדירתן ואת הרשעים בדירתן במרעה טוב ארעה אותם ובהר מרום ישראל יהיה נויהם, ואת הרשעים בדירתם כה אמר ה' ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום, רבי יהודה ברבי אומר הובלתי כתיב. אין עושין כסות לגיגית לא של כסף ולא של זהב ולא של נחשת ולא של ברזל ולא של עופרת אלא של חרס שהוא ממינו, כך רשעים חשך גיהנם ותהום חשך יבא החשך ויכסה החשך כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים, רבי יונתן בשם רבי יאשיה מסרס קרא צדקתך על משפטיך כהררי אל על תהום רבה, מה ההרים אין להם סוף כך הצדיקים אין סוף למתן שכרן, ומה ההרים כובשין את התהום שלא יציף את העולם כך הצדיקים כובשין על מעשיהם של רשעים שלא תבא פורענות לשרוף העולם", ומה ההרים האלו נזרעים ועושין פירות כך מעשיהם של צדיקים נזרעין ועושין פירות דכתיב אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעללהים יאכלו מה תהום אין לו חקר כך פורענות הרשעים אין לו חקר לעתיד לבא, ומה תהום זה לא נזרע ולא עושה פירות כך רשעים אין עושין פירות שאם היו עושין פירות היו מחריבין את העולם:

רבי יהושע בן לוי סליק לרומי חזא תמן עמודים מכוסין בטיפיטין בצנה שלא יקרשו ובשרב שלא יתבקעו, הלך בשוקא וחמא חד מסכן מכרך בהדא מחלצא ואית דאמרי בפלגא מרדעא דחמר. על העמודים קרא צדקתך כהררי אל הן דינהיבת אשפעת, על העני קרא משפטיך תהום רבה. אלכסנדרוס מוקדון אזל לגבי מלכא קציא לבתר הרי חשך וכו' נפיק טעון ליה גרומי דדהב בגו דיסק דדהב אמר ליה לממונך אני צריך, אמר ליה ולא הוה לך מה דתיכול בארעך ואתית הכא, אמר ליה לא אתיתי אלא למידע היאך אתון דיינין, יומא חד יתיב גביה אתא חד בר נש קביל על חבריה אמר הדין גברא זבן לי חדא קיקלתא ואשכחית בגוה סימתא קיקלתא זבנית סימתא לא זבנית, וההוא אמר קיקלתא וכל די בגוה זבנית, א"ל לחד מנהון אית לך בר דכר אמר ליה אין א"ל לאחרינא אית לך ברת אמר ליה אין אמר ליה זילו ואנסיבו דא לדין וממונא סליק לתרויהון, חמא יתיה יתיב תמה אמר ליה ולא דייני טבות אמר ליה אין, אמר ליה אלוו הוה גביכון היכי הויתו דיינין, אמר ליה קטלין דין ודין ומלכותא נטלה ממונא דתרויהון, אמר ליה כל הדין אתון רחמין דהב סגי (אמר ליה) עביד ליה אריסטון ואפוק קומיי פתא דדהב קופר דדהב תרנגולין דדהב פיגלין דדהב, א"ל ודהבא אנא אכיל, אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא דדהב ליתנהון אכלין ומה אתון רחמין דהב סגי, אמר ליה אית גביכון מיטרא נחית אמר ליה אין, אמר ליה אית גביכון שמשא נחית אמר ליה אין, אמר ליה אית גביכון בעירא דקיק אמר ליה אין, אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא לא בזכותכון שמשא דנח ומטרא נחית עליכון אלא בזכות דבעירא דכתיב אדם ובהמה תושע ה' אדם בזכות בהמה. רבי יהודה ברבי סימון פתר קריא בנח אמר הקב"ה צדקה שעשיתי עם נח בתבה לא עשיתי אלא עד הררי אל שנאמר ותנח התבה בחדש השביעי וגו' על הרי אררט, משפטיך תהום רבה יסורין שהבאתי על דורו הבאתי עד תהום רבה שנאמר נבקעו כל מעינות תהום רבה. רבי יוחנן כד הוה חזי נמלה אמר צדקתך כהררי אל וכד חזי שלך אמר משפטיך תהום רבה. אמר ר' פפא צדקתך כהררי אל אלו נגעי אדם, משפטיך תהום רבה אלו נגעי בתים, פשטיה דקרא במאי כתיב, א"ר יהודה אלמלא צדקתך כהררי אל מי יוכל לעמוד לפני משפטיך תהום רבה. רבה אמר צדקתך כהררי אל מפני שמשפטיך תהום רבה. במאי קמיפלגי בדר"א ורבי יוסי בר' חנינא, דאיתמר רבי אלעזר אומר כובש, רבי יוסי ב"ח אמר נושא, רבא כרבי אלעזר ורב יהודה כר"י:

אדם ובהמה תושיע ה', ר"א יהודה א"ר אלו בני אדם שהם ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה, מיתיבי מן הבהמה אלו בני אדם הדומים לבהמה, הכא כתיב אדם ובהמה התם כתיב בהמה לחודא, וכל היכא דכתיב אדם ובהמה מעליותא הוא והכתיב וזרעתי את בית יעקב זרע אדם וזרע בהמה, התם הא חלקיה קרא זרע אדם לחוד וזרע בהמה לחוד:

מה יקר חסדך אלהים, א"ר חנינא בר פפא כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא ירא שמים שנאמר וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו, א"ר אלעזר כל העושה צדקה ומשפט כאלו מלא לעולם כולו חסד שנאמר אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ, יכול כל הבא לקפוץ יבא ויקפוץ, תלמוד לומר מה יקר חסדך אלהים, יכול אפילו ירא שמים. ת"ל וחסד ה' מעולם ועד עולם (ברמז צ"ז וברמז תר"ב). ירויון מדשן ביתך וגו', אמר רבי תנחום בר חנילאי כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה הקב"ה משביעו לעוה"ב שנאמר ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם, א"ר אלעזר עדנך אין כתיב כאן אלא עדניך מלמד שכל צדיק וצדיק יש לו עדן בפני עצמו:

כי עמך מקור חיים (ברמז של"ט):

באורך נראה אור. משל למי שמדליק את הנר והיה מדליקו והוא כבה אמר עד מתי אהיה מתיגע אמתין לזריחת השמש ואלך לאורה, כך ישראל כשנשתעבדו במצרים עמדו משה ואהרן וגאלום, חזרו ונשתעבדו בבבל ועמדו דניאל [חנניה] מישאל ועזריה וגאלום, חזרו ונשתעבדו במדי ועמדו מרדכי ואסתר וגאלום, חזרו ונשתעבדו ביון ועמדו החשמונאים וגאלום, חזרו ונשתעבדו באדום אמרו ישראל הרי נתיגענו נגאלין ומשתעבדין וחוזרין ונגאלין ומשתעבדין אין אנו מבקשין שיאיר לנו שנאמר אל ה' ויאר לנו. אמר ריש לקיש אמר הקב"ה לישראל מבקשים אתם לספות עם עובדי אלילים בעולם הזה, אמרו לפניו רבש"ע אל תט לבי לדבר רע, למה על ידי שהם עוללות שנאמר להתעולל עלילות ברשע אפילו במנות הנעימות שלהם אין אנו מבקשים שנאמר ובל אלחם במנעמיהם, ובמה אנו חפצים במנות שלך שנאמר כי עמך מקום חיים (ברמז תצ"ב וברמז תצ"ט):

משום חסדך ליודעיך. א"ר יצחק אל תהי מושך חסדך לעו"א, א"ר ינאי אם מדליק אדם נר לחברו בשעת האורה מה מועיל לו ואימתי מועיל לו בשעת האפלה. והחסד שעשו ישראל במדבר היה מתוקן להם מאותה שעה בימי משה, ואימתי נפרע להם בימי ירמיהו בשעת חשכה שנאמר הלוך וקראת באזני ירושלים וגו' זכרתי לך חסד נעוריך, הוי משוך חסדך ליודעיך:

אל תבואני רגל גאוה. כשאכל אדם הראשון מפרי האילן טרדהו והוציאהו חוץ לגן עדן והיה מחזר על כל האילנות ולא היו מקבלין אותו, מה היו אומרים אל תבואני רגל גאוה רגל שנתגאה על בוראה, ויד רשעים אל תנדני אל תיסב מיני טרפין, אבל התאנה על ידי שאכל ממנה פתחה דלתיה וקבלתו, כשצוה הקב"ה לאדם הראשון שלא לאכול מעץ הדעת נטל הנחש עצה בלבו ואמר הואיל ואיני יכול להכשיל את אדם אכשיל את חוה, נכנס בשיחה עמה ואמר אם צוה הקב"ה שלא לנג וע בו הריני נוגע בו ואיני מת כך תגעי בו ואין אתה מת, הלך הוא והרתיעו בידיו וברגליו עד שנשרו פירותיו, ויש אומרים לא נגע בו כל עקר לאא כיון שראהו האילן היה צוח עליו ואמר אל תגע בי שנאמר אל תבואני רגל גאוה וגו':

שם נפלו פועלי און. א"ר חייא לא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם יש לו אוהב עשיר נדבק בו ונכסף בו כיון שרואה שמטה ידו פורש ממנו ולא עוד אלא שמלעיג עליו, והקב"ה אינו כן אלא אם נופל זוקפו שנאמרר וזוקף לכל הכפופים, אבל לעומדים הוא מפיל שנאמר שם נפלו פועלי און דוחו ולא יכלו קום (ברמז תקנ"ז):

לדוד אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה. זהו שאמר הכתוב בני אל יקנא לבך בחטאים ובמה יקנא לבך ביראת ה' כל היום, אל תקנא בנרן של רשעים שכמה שמן יש בו שמינית או רביעית אין לו אחרית. שמן (שלם) [כלה] והנר מתכבה, וכה"א כי לא תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך הלכה האורה שלו. קנא בנר שאינו נדעך לעולם ואינו פוסק ואי זה זה כי נר מצוה ותורה אור, אמר הקב"ה קנא שאלמלא הקנאה אין העולם עומד אין אדם נוטע כרם אין אדם נושא אשה ואין אדם בונה בית, אלמלא שקנא אברהם לא היה קונה שמים וארץ, אימתי קנא כשאמר למלכי צדק כיצד יצאתם מן התבה אמר לו בצדקה שעשינו שם אמר לו ומה צדקה עשיתם בתבה וכי עניים היו שם והלא לא היו שם אלא נח ובניו ועם מי הייתם עושין צדקה, אמר לו עם הבהמה וחיה ועוף לא היינו ישנים אלא נותנין היינו לפני זה ולפני זה, אותה שעה אמר אברהם ומה אלו אלולי שעשו צדקה עם בהמה וחיה ועוף לא היו יוצאין, וכיון שעשו צדקה יצאו, אני אם אעשה בבני אדם שהם בצלמו של הקב"ה על אחת כמה וכמה, אותה שעה ויטע אשל בבאר שבע "אכילה "שתיה "לויה:

כי כחציר מהרה ימלו, אמר הקב"ה אין הרשעים כלום חציר הם תוחלתם, וכן הוא אומר בפרוח רשעים כמו עשב מפריחין כעשב הזה ומתייבשין, וכן איוב הוא אומר רטוב הוא לפני שמש עד שלא תבא תקופת תמוז הם יבשים ואח"כ נעשים קוצים שנאמר קוצים כסוחים באש יצתו. בטח בה' ועשה טוב. אמר לו הקב"ה לדוד אם תראה שאני עושה טובה לרשע אל ירע לך כל כך הוסף בתשובה למה ומה אם הרשעים שמכעיסין אותוי ואין מועילין לי הטבתי עמהם, עמך על אחחת כמה וכמה, למה היה דוד דומה לפועל שעשה כל ימיו עם המלך ולא נתן לו שכרו והיה אותו פועל מצר שמא איני מוצא בידו כלום, שכר המלך פועל אחר לא היה עמו אלא יום אחד האכילהו והשקהו ונתן לו תבואה וקטנית ומעות א"ל הרי שכרך, אמר ליה הפועל שעשה עמו כל ימיו ומה זה שלא עשה עמך אלא יום אחד כך אני שעשיתי עמך כל ימי עאכ"ו, כך אמר דוד נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו (ברמז תרכ"ה):

בטח בה' ועשה טוב. רבי חגי בשם רבי מסרס האי קרא עשה טוב ובטח בה', לאגרדמים שיצא לשער המדות וראה אותו אחד והטמין עצמו לפניו, א"ל מה את מטמין עצמך לפני שער מדתך ולא תתירא, שכן ארץ עשה שכונה בארץ הוי זורע הוי נוטע. ורעה אמונה אמונתן של אבות שנאמר ויתן לו מעשר מכל. תנא דבי אליהו מעשה בכהן אחד שהיה ירא שמים בסתר והיו לו עשרה בנים מאשה אחת ששה זכרים וארבע נקבות ובכל יום היה מתפלל ומשתטח ומלחך עפר בלשונו כדי שלא יבא אחד מהם לידי עברה ולידי דבר מכוער, אמרו לא יצאת אותה שנה שלמה עד שבא עזרא והעלה הקב"ה את ישראל מבבל והעלה אותו כהן ולא נכנס הכהן לעולמו עד שראה כהנים גדולים ופרחי כהונה מבניו ובני בניו עד חמשים שנה ואחר כך נכנס לעולמו, ועליו הוא אומר בטח בה' ועשה טוב וכתיב בטחו בה' עדי עד ששני עולמות שלו שנאמר כי ביה ה' צור עולמים, וכל הבוטחים בשמו באמת לא יבושוו לעולם וכן הוא אומר ברוך הגבר אשר יבטח בה' וגו', והיה כעץ שתולעל פלגי מים וגו'. דום לה' והתחולל לו. צפה להקב"ה דכתיב טוב ויחיל ודומם גו' ואומר הוחילי לאלהים, אם הביא עליך יסורין אל תהי מבעט בהם אלא הוי מקבלם (פה) כחוללים. שלח ליה מר עוקבא לרבי אלעזר בני אדם העומדים עלי ובידי למסרם ללכות מהו, שרטט וכתב לו אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום אע"פ שהרשע כנגדי אשמרה לפי מחסום, שלח ליה קא מצעו לי טובא, שלח ליה דום לה' והתחולל לו, התחולל לו להקב"ה והוא יפילם לפניך חללים חללים, השכם והערב עליהם לבית המדרש והם כלים מאליהם:

ד"א והתחולל אע"פ שמפיל לך חללים, ואף שלמה אמר עת לחשות ועת לדבר פעמים שאדם שותק ומקבל שכר על שתיקתו, וכן אהרן כיון שידע שבניו ידועי המקום הם שתק וקבל שכר על שתיקתו שנאמר וידום אהרן. הרף מאף ועזוב חמה (ברמז תל"ח). וענוים יירשו ארץ (ברמז תשי"ח):

חרב פתחו רשעים. זה קין שפתח ריגה בעולם שנאמר ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו, א"ל הקב"ה רשע אתה פתחת בחרב בעולמי, להפיל עני ואביון זה הבל, חרבם תבא בלבם נע ונד תהיה בארץ. ד"א זה חנון בן נחש, כיצד כיון שמת אביו ושלח דוד אצלו לנחמו מיד נטל עבדי דוד ועשה אותם פדרגימטא שנאמר ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח חצי זקנם, מיד שלח לארם נהרים ושכר שנים ושלשים אלף חוץ מכמה אוכלוסין שהיו לו ועמדו יואב ואבישי והרגו כל אותן אוכלוסין. ד"א אלו ארבעה מלכים אמרפל וחבריו, שעד עכשו לא היה מלחמה בעולם ועמדו ופתחו שנאמר עשו מלחמה, חרבם תבא בלבם שעמד אברהם והרגן שנאמר ויחלק עליהם לילה:

יודע ה' ימי תמימים, כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים, בת ק' כבת כ' לנוי, בת עשרים כבת שבע לחטא, בר חטיא אמר כל מי שנאמר בו תמים השלים שניו (פו) אפילו למדת שבוע. לא יבושו בעת רעה, זה יצחק ברעתו של אבימלך, ובימי רעבון ישבעו ויהי רעב בארץ. ואיבי ה' כיקר כרים, רבי פנחס אמר אמר דוד יבאו רשעים לכבוד הכרים מה עושים לכרים שוחטין אותן ותולין אותן לעשן והם כלים, רבי ישמעאל אמר יבאו הרשעים ליקר של מדבר כשיורד עליו השמש וחם השמש ונמס באותה שעה כמה דאת אמר לא יהיה אור יקרות, וכרים זה מדבר כמה דאת אמר את הנגזב ואת הככר, כך יהיו כאותן יקרות של מדבר כיון שנופל אותו עשן ואין השמש זורח ואין אדם יכול לראות את חברו מפני כובד העשן וכה"א כהנדוף עשן תנדוף:

לוה רשע ולא ישלם. ששה נקראו רשעים, הפושט יד בחברו שנאמר ויאמר רשע למה תכה רעך, ובעל מחלוקת שנאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה, והלוה ואינו משלם שנאמר לוה רשע ולא ישלם, אמר רבי שמואל ברבי תנחום רבי תנחומא אמר לי אף המעיז פניו שנאמר העז איש רשע בפניו. ד"א לוה רשע ולא ישלם עובדי אלילים שאוכלין אינם מברכין, וצדיק חונן ונותן אלו ישראל שאוכלין ומברכין, ארשב"ל אתה מוצא כשהקב"ה נותן לצדיק מה שמבקש ממנו (פז) הוא חוזר וחוננו, הה"ד וצדיק [חונן ונותן, צדיק] חי העולם חונן ונותן. אמר להם רבן יוחנן ב"ז לתלמידיו צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם וכו' עד רש"א הלוה ואינו משלם שנאמר לוה רשע ולא ישלם שמשעה שהוא לוה נותן עיניו שלא לפרוע, אבל צדיק לוה ונותן עיניו לפרוע ונותן עוד צדקה שנאמר וצדיק חונן ונותן:

מה' מצעדי גבר, א"ר חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה שנאמר מה' מצעדי גבר כוננו, וא"ר חנינא דם נקוף מרצה כדם עולה, אמר רבא ובגודל ימין ובנקוף שני ודוקא דאזיל לדבר מצוה. ההיא אתתא דהוה קא מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעיה דרבי חנינא א"ל שקילי דלא מסתייעא מילתא אין עוד מלבדו כתיב, והא אמר רבי יוחנן למה נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של מעלה, שאני רבי חנינא דנפישא זכותיה:

נער הייתי גם זקנתי וגו', משום אבא דורש אמרו זה זרעו של אהרן דכתיב ברך ה' חילו בנכסים לפי שהיו מקטירין קטרת שנאמר ישימו קטורה באפך מכאן אמרו רוב כהנים עשירים הם, והיינו דתנן חדשים לקטרת בואו והפיסו. תנא מעולם לא שנה אדם בה:

תמן תנינן האב זכאי לבנו בנוי בכח בעושר בחכמה בשנים. בנוי מנין והדרך על בניהם. בכח גבור בארץ יהיה זרעו. בעושר נער הייתי גם זקנתי וגו'. בחכמה ולמדתם אותם את בניכם. בשנים למען ירבו ימיכם (ברמז קמ"א השני). ולא ראיתי צדיק נעזב. זה אברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה. וזרעו מבקש לחם זה יצחק ויהי רעב בארץ. לא יריעב ה' נפש צדיק זה יצחק, והות רשעי יהרוף זה אבימלך. רבנן אמרין קשה הפרנסה שעל הכל השיב הקב"ה ליעקב חוץ מן הפרנסה אם יהיה אלהים עמדי, והנה אנכי עמך. ושמרני, ושמרתיך בכל אשר תלך. ושבתי בשלום, והשיבותיך. ועל הפרנסה לא השיבו, רבי יוסי אומר אף על הפרנסה השיבו, שנאמר כי לא אעזבך ואין עזיבה אלא חחסרון פרנסה שנאמר ולא ראיתי צדיק נעזב. תנו רבנן בימי רבי דוסא בן הרכינס הותרה צרת הבת לאחים והיה קשה לחכמים מפני שחכם גדול וזקן מאד היה ועיניו כהו מלבא לבית המדרש אמרו מי ילך ויודיעו, אמר ליה ר' יוהשע אני אלך, ואחריו מי רבי אלעזר בן עזריה, ואחריו מי רבי עקיבא, הלכו ועמדו על פתח ביתו, נכנסה שפחתו אמרה ליה רבי חכמי ישראל באו אצלף, אמר לה יכנסו, תפשו לרבי יהושע והושיבו על מטה של זהב, אמר ליה רבי אמור לתלמידך אחר וישב, אמר ליה ומי הוא רבי אלעזר בן עזריה, אמר יש בן לעזריה חברנו קרא עליו מקרא זה נער הייתי גם זקנתי, תפשו והושיבו על מטה של זהב, אמר ליה רבי אמור לתלמידך אחר וישב, אמר לו ומי הוא אמר ליה רבי עקיבא, א"ל אתה הוא זה עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו, אמר ליה שב בני שב כמותך ירבו בישראל, התחילו מסבבין אותו בהלכות עד שהגיעו לצרת הבת, א"ל הלכה כבית הלל, אמרו ליה והלא משמך שמענו הלכה כבית שמאי, אמר להם דוסא שמעתם או בן הרכינס שמעתם, אמרו ליה סתם שמענו אמר להם אח קטן יש לי ובכור שטן הוא ויונתן שמו מתלמידי ב"ש הוא הזהרו בו שמא יקפח אתכם בהלכות, אבל מעידני שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ודרש צרת הבת אסורה, אמר רב יוהדה פסוק זה שר העולם אמרו, מאן אילימא הקב"ה מי איכא זקנה קמיה, אלא דוד מי קשיש כולי האי, אלא שמע מינה שר העולם אמרו. גמירי דצורבא מרבנן לא מעני ואי מנעי אפתחי לא מהדר:

כי ה' אוהב משפט ולא יעזוב את חסידיו וכו', למה הקב"ה אוהב משפט שהוא נקרא אלהי המשפט ואומר ותאחז במשפט ידי. ולא יעזוב את חסידיו (פח) וכי חסידיו צריכין שמור. אמר רבי ירמיה ראה מה כתיב רגלי חסידיו ישמור, משל הדיוט אומר גודרים את הגדור ופורצין את הפרוץ, הוי רגלי חסידיו ישמור:

דבר אחר מדבר ביוסף היכן שמרו ויעברו אנשים מדינים סוחרים, ומה היו טוענין והלא אין דרכן של גמלים לטעון אלא עטרן וכתיב נכאת וצרי ולוט, אלא אמר הקב"ה יהא צדיק זה נתון בין ריח רע, אלא אזמיין לו ריח טוב הוי ולא יעזוב את חסידיו. וזרע רשעים נכרת זה פוטיפרע שלא לקחו לעבד אלא ל

דבר אחר, מה עשה הקב"ה סרסו הוי וזרע רשעים נכרת, וכתיחב ומעוך וכתוות ונתוק וכרות זה פוטיפר סריס פרעה:

צדיקים יירשו ארץ וגו', אמר רבי יצחק (פט) רשעים מה יעשו פורחים באויר, אלא צדיקים ישכינו שכינה בארץ עיקר שכינה בתחתונים שנאמר מתהלך בגן לרוח היום, כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה שכינה לרקיע ראשון, חטא קין נסתלקה לרקיע שני, אנוש לרקיע שלישי, דור המבול לרקיע רביעי, דור הפלגה לרקיע חמישי, סדומיים לרקיע ששי, מצריים בימי אברהם לרקיע שביעי, וכנגדן עמדו שבעה צדיקים והורידו שכינה לארץ, ואלו הן אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה וירד ה' על הר סיני:

צופה רשע לצדיק. זה פרעה לישראל, ומבקש להמיתו אריק חרבי,

דבר אחר בלק לישראל, ומבקש להמיתו אולי אוכל נכה בו. אמר רבי שמעון בן לוי יצרו של אדם מתגבר עלליו בכל יום שנאמר ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר ה' לא יעזבנו בידו וגו':

קוה אל ה' ושמור דרכו, זה נח ששמר דרכיו של הקב"ה את האלהים התהלך נח, וירוממך לרשת ארץ שכל דורו היו אבודים והתבה מתרוממת ותרם (התבה) מעל הארץ, ולבסוף יירש את הארץ שנארמ צא מן התבה ותשועת צדיקים מה' זה יעקב ובניו שהצילם מעשו, מעוזם בעת צרה מלבן, ויעזרם ה' מן המלאך, ויפלטם מעשו, יפלטם מרשעים ויסעו ויהי חתת אלהים, ויושיעם מאלופי עשו למה כי חסו בו:

מזמור לדוד להזכיר ה' אל בקצפך, זהו שאמר הכתוב יסרני ה' אך במשפט, במשפט אין כתיב כאן אלא אך במשפט שהיסורין טובים אלא אל תבא במשפט עמדי, וכן הוא אומר אל תבא במשפט את עבדך, הוכיחני ולא בחמה שנאמר ואל בחמתך, וכן הוא אומר יסר בנך כי יש תקוה אבל לא למות ואל המיתו אל תשא נפשך, ואע"פ שטובה היא התוכחת כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכתיב אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, אמר ליה דוד להקב"ה אנו חוטאין ואתה קוצף מתוך כך אין אנו נגאלין אלא כבוש לנו אחת [אחת] וכן הוא אומר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו, אמר ליה האורג הזה בזמן שיושב ואורג כשיודע שהשתי יכול לעמוד אורג בחזקה בארגו וכשיודע שהשתי אינו יכול לעמוד אינו מכה בחזקה, אני המסכת ואתה האורג אין בנו כח לא לקצף ולא לחמה, וכן הוא אומר חנני ה' כי אומלל אני, וכשתה בא עמי בקצף ובחמה אני מת וכן הוא אומר מה צבע בדמי ברדתי אל שחת, מי שאינו יודע להכות מכה במקלל על עיניו או על מוחו והיודע להכות כופתו ומכהו על גבו ולא על ראשו ולא על פניו שלא יסמא את עיניו וכן הוא אומר מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הוכיתי בית מאהבי, המכות האלה גרמו לי להאהב לאבינו שבשמים:

אין מתום בבשרי מפני זעמך, התחילו ישראל לומר כי עונותינו רבו למעלה ראש, אמר רבי יצחק לאדם שעובר בנהר ורגליו שוקעות ומשאוי עליו אמרו ליה העבר המשאוי מעליך ואתה שולף את רגליך, כך אמר הקב"ה לישראל מפני מה אתם אומרים כי עונותינו עבור ראשנו יעזוב רשע דרכו ואני מרחם אתכם:

לבי סחרחר (כתוב ברמז תשט"ו):

כי אני לצלע נכון, תנא דבי רבי ישמעאל ראויה היתה בת שב לדוד מששת ימי בראשית, אלא שאכלה פגה.

דבר אחר זה שמעי שהזכיר לו מעשה הצלע שנאמר ושמעי הולך בצלע ההר, אמר לו הנך ברעתך אסקופה של בת שבע מהלכת לפניו:

למנצח לידותון וכגו' אמרתי אשמרה דרכי (ברמז תשכ"א וברמז תש"ל). נאלמתי דומיה החשיתתי מטוב אמר רבי יוחנן כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו שנאמר נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר, ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב וגו':

הודיעני ה' קצי. אמר רב יהודה אמר דוד רבש"ע הודיעני ה' קצי, אמר גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של אדם, ומדת ימי מה היא גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם, אדעה מה חדל אני אמר לו בשבת תמות, אמר לו אמות באחד בשבת אמר לו כבר הגיע מלכות שלמה בנך ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא, אמות בערב שבת אמר לו כי טוב יום בחצריך מאלף טוב טיום אחד שאתה עוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני, כל יומא דשבתא יתיב וקא גרים כוליה יומיה, ההוא יומא הוי ליה ההוא בוסתנא אחורי ביתיה אתא מלאך המות בחיש באילנא, נפיק למיחזייה הוה סליק בדרגא איפחית דרגא מתותיה נפל אישתיק ונח נפשיה, שלח שלמה לבי מדרשא אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים מה אעשה, שלחו לו חתוך נבלה והנח לפני הכלבים ואביך הנח עליו ככר או תיינוק וטלטלו. ולא יפה אמר שלמה כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. דוד מת בעצרת שחל להיות בשבת מה עשה שלמה (צ) נטל פיפילון ופרש עליו שלא תרד עליו השמש, ויש אומרים לנשרים קרא ופרשו עליו כנפיהם שלא תרד עליו השמש:

אך בצלם יתהלך איש. המוציא מרשות לרשות רבי חזקיה בשם ר' אחא שמע מהדין קריא ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת. רב גידל אמר כל האומר שמועה מפי אומרה יהא דומה בעל שמועה כאלו עומד נגדו מאי טעמא אך בצלם יתהלך איש. כתיב רב אדם יקרא איש חסדו זה שאר כל אדם, ואיש אמונים מי ימצא זה רבי זעירא דאמר רבי זעירא לית נן צריכין חששין לשמעתתא דרב ששת דהוא גברא מפתחא:

מכל פשעי הצילני. רבי חמא בר חנינא ורבי שמואל בר נחמני ר' חמא אמר לא היו ראויין עו"א שיהיו בהם דווים וסחופים אלא שלא יהיו מונין את ישראל ואומרים להם אומה של דווין אתם, הוי חרפת נבל אל תשימני. רבי שמואל בר נחמני אומר לא היו עובדי אלילים ראויין שיהיו בהן בעלי חטטין ולמה יש בהן שלא יהיו מונין את ישראל ואומרים להם אומה של מצורעים אתם הוי חרפת נבל אל תשימני.

דבר אחר חרפת נבל אל תשימני זה יוסף שנאמר ויקרא לאנשי ביתה נתנה אותו בפיהם של כלם אמר הקב"ה מווטב שיפנו אלו באלו ואל יפנו בצדיק, הדא הוא דכתיב ויהי אחר הדברים האלה חטאו משקה מלך מצרים:

שמעה תפלתי ה' וגו'. אמר רבי אלעזר אע"פ שננעלו שערי תפלה שערי דמעות לא ננעלו שנאמר אל דמעתי אל תחרש. ואמר רבי אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה שנאמר גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי. כי גר אנכי עמך ואומר כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו. כי צל ימינו. הלואי כצל כותל או כצל אילן אלא כצל עוף שנאמר כצל (בעבר עלי ארץ) [ימינו על הארץ] ואין מקוה, אין מי שיקוה שלא ימות הכל אומרים בפיהם שמתים, אברהם אמר ואנכי הולך ערירי, יצחק אמר בעבור תברכך נפשי בטרם אמות, יעקב אמר ושכבתי עם אבותי:

למנצח לדוד מזמור קוה קויתי ה' ויט אלי, זש"ה ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו אין ביד ישראל אלא הקווי כדאי חן לגאולה בשכר הקווי, וכן הוא אומר טוב ה' לקויו ואומר שובו לבצרון אסירי התקוה, שמא תאמר עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו תלמוד לומר קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' קויתם ולא נושעתם קוו ושובו וקוו, וא"ת עד מתי נקוה כתיב יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם ואומר חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה', ומה כתיב אחריו לדוד משכיל אשרי נשוי פשע, דוד שקוה לי עניתיו. אמר דוד מתוך הקווי ויט אלי וישמע שועתי וישמע אלהים את נאקתם, ויעלני מבור שאון מטיט היון מטיטט של לבנים, ויקם על סלע רגלי שנתן לי בזת מלכים ובזת הים, ויתן בפי שיר חדש אז ישיר משה, ויעלני מבור שאון וכי דוד ירד לבור, אלא אמר כבר הייתי (צא) בדרך שהולכת לבור ולא הניחני, וכן הוא אומר כי לא תעזוב נפשי לשאול וגו' ולא עוד אלא הודיעני באיזה דרך אלך שנאמר תודיעני אורח חיים, ולא עוד אלא העלני למרום וכן הוא אומר ויקם על סלע רגלי ואין סלע אלא בית המקדש, וכן הוא אומר הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו, אמרו לו מנין אנו יודעין שעושה עמך כך אמר להם השירה שאני אומר שנאמר ויתן בפי שיר חדש, וכי כל השירות ישנות, אלא שנטלה הימני רוח הקדש והשיבה לי שנאמר השיבה לי ששון ישעך וגו':

יראו רבים וייראו, כל הרוצה לעשות תשובה יסתכלבדוד וכן הוא אומר הן עד לאומים נתתיו מיד ויבטחו בה'. ילמדנו רבינו כמה הוא דין רשעים בגיהנם שנו רבותינו משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש חדש זה מן המשנה, מן המקרא מנין שנאמר והיה מדי חדש בחדשו מאותו חדש לאותו חדש זהו שנים עשר חדש, ובמה הם נידונין באש ובשלג וכן אמר שלמה לא תירא לביתה משלג זהו גיהנם, ונוטלין אותו מן השלג ומקלעין אותו באש, אמר דוד ויעלני מבור שאון מטייט היון למה נקרא טיט היון על שם שצווחין ווי באש ובשלג הן צווחין וה. אמר חזקיה ומשלימין נפשותיהן בתוך השלג שנאמר בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון (ברמז תל"ז). נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. דרש רבא עלי לא נאמר אלא אלינו מלמד שהיה רחבעם יושב בחיקו של דוד אמר עלי ועליך נאמרו שני מקראות הללו וכתיב פתחת למוסרי שתי מוסרות שהיו עלינו לא יבא עמוני ומואבי. ד"א רבות עשית אתה ה', א"ר חנינא בר פפא כל פעולות שפעלת אלינו כולםם בשבילנו, למה כהו עיניו של יצחק כדי שיבא יעקב ויטול את הברכות הדא הוא דכתיב ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו, ר' חנינא בר פפא אמר חורי כל נפלאות ומחשבות שחשבת כדי שיקבל אברהם המלכיות עלינו בשבילנו כדי שנעמוד בעולם. שמעון בר אבא בש"ר שמעון אומר ארבעה דברים הראה לו, מלכיות, גיהנם, תורה, ובהמ"ק, א"ל בזמן שבניך עסויקן בב' הן ניצולין מב' ועתידה תורה ליבטל ובית המקדש ליחרב במה את רוצה שירדו בניך בגיהנם או במלכיות, ברר לו את המלכיות הדא הוא דכתיב אם לא כי צורם מכרם זה אברהם, וה' הסגירם הסכים הקב"ה על ידו, ר' הונא בשם רבי אחא כך היה אברהם יושב ומתמה כל היום במה אברר בגיהנם או במלכיות, א"ל הקב"ה קטע הדין מלגיא מלבך, ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר, [מהו לאמר] באנו למחלוקת ר' חנינא בר פפא אמר אברהם ברר את המלכיות, ר' יודן ורבי אידו ור' חמא בר חנינא אמרו משום זקן אחד הקב"ה ברר לו את המלכיות, הדא הוא דכתיב הרכבת אנוש לראשנו הרכבת אומיא לראשנו באנו באש ובמים:

רבי חנינא בר פפא אמר חורי כל נפלאות ומחשבות שחשבת כדי שיהא אדם נזקק לאשתו מה טעם וידע אדם עוד את אשתו, מהו עוד שנתוסף לו עוד תאוה על תאותו, לשעבר אם לא היה אדם רואה לא היה מתאוה עכשיו בין רואה בין אינו רואה מתאוה. רבי אבא בר יודן אמר בשם רבי יוחנן רמז לפרגמטוטין ומפרשי ימים שיהו נזכים ובאים לבתיהן, רבי סימון אמר כל נפלאות ומחשבות שהשבת כדי שלא יקבלו עובדי אלילים את התורה, ולמה נראית כמחזר אחריהם כדי לכפול שכרנו דאמר רבי סימון כל מחשבותיך אלינו שאלפים ותמ"ח שנה שלא יצאו ישראל ממצרים היה הקב"ה יושב ומחשב חשבונות ומעבר עבורים מקדש שנים ומחדש חדשים, כיון שיצאו ממצרים מסרן להם שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים, מכאן ואילך מסורין לכם:

אז אמרתי הנה באתי וגו'. דרש רבא אני אמרתי עתה באתי ולא ידעתי שבמגלת ספר כתוב עלי, כתיב הכא שתי בנותייך הנמצאות וכתיב התם מצאתי דוד עבדי, היכן בסדום. ד"א אמר דוד רבש"ע כתבתני בספרו של אדם הראשון כדכתיב גלמי ראו עיניך ועל ספרך וגו' לפיכך צריך אני לומר שירה לפניך שנאמר אז אמרתי הנה באתי ואין אז אלא שירה שנאמר אז ישיר משה, אימתי לעתיד לבא שנאמר שירו לה' שיר חדש. אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה תורה מגלה נתנה שנאמר אמרתי וגו', ר"ש ב"ל אמר תורה חתומה נתנה שנאמר לקוח את ספר התורה הזה. ואידך נמי הא כתיב לקוח את ספר התורה הזה, ההוא לבתר דאידבק. ואידך נמי הא כתיב במגלת ספר, ההוא דכל התורה אקרי מגלה דכתיב ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר מגלה עפה. לעשות רצונך אלהי חפצתי וגו'. אמר רב אחא בר עולא וכי יש תורה בתוך מעים וכתיב ועל לבם אכתבנה, אלא אמר דוד כך תבא מארה עלי אם אכלתי דבר שאינו מעושר, הדא הוא דכתיב (צב) ועל אוצרות המלך עזמות בן עדיאל ועל האוצרות בשדה בערים ובכפרים ובמגדלות יהונתן בן עוזיהו. בשרתי צדק בקהל רב. אמר רבי זעירי אמר רבי חנינא כל המורה הלכה בפני רבו נקרא חוטא שנאמר בלביי צפננתי אמרתך למען לא אחטא לך. רב המנונא רמי כתיב בלבי צפנתי אמרתך וכתיב בשרתי צדק, לא קשיא כאן בזמן שעירא היאירי קיים, כאן בזמן שאינו קיים:

אשרי משכיל אל דל. זה שאמר הכתוב עיר קטנה ואנשים בה מעט וגו', עיר קטנה זה האדם, ואנשים בה מעט אלו אבריו, ובא אליה מלך גדול זה יצה"א, ובנה עליה מצודים גדולים כמנן רברבן, (והיה) [ומצא] בה איש מסכן חכם זה יצר הטוב, ולמה נקרא שמו מסכן דלית דשמע ליה, אמר דוד הואיל ולית דשמע ליה טב לי דאשמע ליה הה"ד אשרי משכיל אל דל. א"ר יהודה אמר שמואל כל המבקר את החולה ניצול מדינה של גיהנם שנאמר אשרי משכיל אל דל ואין דל אלא חולה שנאמר מדלה יבצעני, אי נמי מהכא מדוע אתה ככה דל בן המלך, ואין רעה אלא גיהנם שנאמר וגןם רשע ליום רעה, אם בקר מה שכרו בעולם הזה ה' ישמרהו מיצר הרע, ויחייהו מיסורין, ואושר בארץ שיהיו הכל מכבדין אותו, ואל תתנהו בנפש אויביו שיזדמנו לו רעים כנעמן שרפאוהו מצרעתו ואל יזדמנו לו רעים כרחבעם שחלקו את מלכותו. בקור חולים אין לו שעור לפי שמתפלל על החולה ושמא יתקבל תפלתו. אמר ר' יוחנן כל המבקר את החולה מעביר ממנו אחד מששים בחליו, אמר רבין אם כנימיה דרבי יוחנן יסקון לגבי בישא שתין בני אנשא ויסקון ליה, א"ל ששים ובלבד שיהו אוהבים אותו כנפשו אעפ"כ מרויחין לו. רבי אליעזר אומר מי שקובר מת מצוה, אמר רבי אבא בר ירמיה מי שהוא משכיל יצר טוב על יצר הרע, ר' יוסי אומר מי שנותן פרוטה לעני, רבנן אמרין מי שבורח מן האנסים, מאן דאמר מי שמשכיל יצר טובוכו' דכתיב משכיל אל דל, מאן דאמר הנותן פרוטה לעני דכתיב ישמרהו ויחייהו, מאן דאמר מי שמבקר את החולים שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי, מאן דאמר קובר מת מצוה ואושר בארץ, מאן דאמר בורח מן האנסים שנאמר ואל תתנהו בנפש אויביו.

דבר אחר א"ר יונה אשרי מי שנותן לדל אינו אומר אלא משכיל אל דל שמשכיל עליו היאך יזכהה בו, כיצד אם היה אדם גדול שירד מנכסיו משכיל עליו הולך אצלו ואומר לו פלוני שמעתי עליך שירושה באה לך או פלוני חייב לך לוה ואתה פורע כשתבא הירושעה או כשיפרע לך מי שהוא חייב לך ובשעת הפרעון הוא אומר במתנה נתתים לך. רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא כ"ב פעמים כתיב כאן אשרי ומכלן לא נטל איפוכין אלא זה בלבד, ומה איפוכין נטל ביום רעה ימלטהו ה', א"ל הקב"ה אין לך יום רעה כיום המיתה יום יציאת הנפש, מה אעשה לך, ביום רעה ימלטהו ה':

דבר אחר ביום רעה ביום שכתוב בו הנה יום בא בוער כתנור, מה כתיב בתריה וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא, מהו צדקה אותה הצדקה [שעשיתם היא] עומדת לכם באותו יום, וכן ישעיה אמר ותפק לרעב נפשך. מהו ונפש נענה, הנפש הזו אין לה טובה אפילו אדם מאכילה כל מעדני עולם ושעה אחת מרעיבה היא מבקשה לצאת:

ה' יסעדנו על ערש דוי, וכי יש ערש של דוי, אלא אדם חולה יום אחד אומרים מה עושה צריך תפלה וכן יום שני ויום שלישי, ביום רביעי אורמים מה עושה אומרים דוה הוא, באותה שעה אורמ הקב"ה נעשה דוי בעיני כל אדם עכשו אני סועדו ומעמידו, מהו כל משכבו הפכת בלחליו, כל מה שהיה חוטא כל הימים שהיה עומד על רגליו הקב"ה הופך עליו בחליו. אמר רב חסדא אמר רב מנין שהקב"ה זן את החולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. תניא נמי הכי הנכנס לבקר את החולה אלא ישב לא גבי מטה ולא גבי כסא ולא על גבי ספסל אלא מתעטף ויושב לפניו לפי שהשכינה למעלה מראשותיו שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי:

אויבי יאמרו רע לי וגו'. וכי אויבים היו לדוד והלא כבר נאמר וכל ישראל ויהודה אוהבים לדוד, ואומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה ומי היו אויביו אותם שרצו לעשוק ולחמוס ולא הניחן:

ואם בא לראות שוא ישדבר ללבו, נכנסין לבקרני ואומרים הקב"ה ירחם עליך ומתפללין עלי בפיהם, אבל בלבם יקבץ און לו, מהו דבר בליעל יצוק בו בדבר שעשה כדאי הוא שלא לעמוד ממטתו, א"ל דוד מי אמר עליך כן שמא אדם נכרי, אמר לאו גם איש שלומי וכו', אמר דוד איני נותן דבריהם בלבי אבל אני בוטח בך ואתה ה' חנני והקימני ואשלמה להם, אמר לו מה אתה משלם להם רעה, א"ל לאו ואני בחלותם לבושי שק, ומי יאמר שהוא כן א"ל ותפללתי אל חיקי תשוב. ההוא דקאמר ואזיל גברא דקא רחיצנא עליה אדייה לגזיזיה וקם, אמר ליה שמואל לרב יהודה קרא כתיב גם איש שלומי אשר בטחתי בו וגו'. אמר רבי יוחנן בתחלה קראו לאחיתופל רבו ואתה אנוש כערכי אלופי, ואחר כך קראו חברו שנאמר אשר יחדו נמתיק סוד, ואח"כ קראו איש שנאמר גם איש שלומי אשר בטחתי בו וגו':

ואני בתמי תמכת בי. קיימתי התורה שנאמר בה תמימה, וכה"א תורת ה' תמימה, ואומר תמים תהיה, או חלקך עם ה' אלהיך דכתיב טוב וישר ה' על כן יורה וגו':

ברוך ה' אלהי ישראל מהעולם ועד העולם. אמר רבי יהושע בן גדיא כל העונה אמן בעולם הזה זוכה לענות אמן לעולם הבא שנאמר אמן ואמן, אמר הקב"ה לישראל עד שלא בראתי אתכם היו מלאכי השרת מקלסים לפני ואומרים ברוך ה' אלהי ישראל, כיון שבא אדם אמרו המלאכים זהו שאנו מקלסין בשמו אמר להם הקב"ה לאו גנב הוא, בא נח אמרו לו זהו, א"ל לאו שכור הוא, עמד אברהם א"ל זהו, א"ל לאו גר הוא, עמד יצחק אמרו לו זהו, אמר להם לאו שהוא אוהב אשר שנאתי, וכיון שבא יעקב אמרו לו זהו, אמר להם הן, וכה"א לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל, ונקראו כל ישראל על שמו שנאמר ישראל אשר בך אתפאר:

למנצח משכיל לבני קרח. זה שאמר הכתוב אורח חיים למעלה למשכיל (במזמור ל"א):

כאיל תערוג. כאילת אינו אומר אלא (צג) כאיל זכר, תערוג נקבה. למה, אילת זו כשיושבת על המשבר מצטערת ועורגת להקב"ה והוא עונה אותה ומזמין לה נחש ומכישה בבית הרחם ומיד ביתל הרחם נפתח, כך קראו בני קרח מצרה שלא יאבדו וענה אותם לכך נאמר כאיל תערוג. מהו על אפיקי מים, האילת היא חסידה שבחיות ובזמן שהחיות צמאות מתכנסות אצל האילת והיא חופרת ומכנססת קרניה בקרקע ועורגדת להקב"ה וקורע לה את התהום והמים עולים לה זהו כאיל תערוג. מהו על אפיקי מים, האילת היא חסידה שבחיות ובזמן שהחיות צמאות מתכנסות אצל האילת והיא חופרת ומכנסת קרניה בקרקע ועורגת להקב"ה וקורע לה את התהום והמים עולים לה זהו כאייל תערוג על אפיקי מים, כשם שהאילה צווחת להקב"ה כך אסתר אמרה אילותי לעזרתי חושה. צמאה נפשי לאלהים. ממה את צבאה אמרה לו איני צמאה לא לאכול ולא לשתות אלא לראות את פניך. לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש לכך נאמר מתי אבא ואראה פני אלהים.

דבר אחר מהו לאלהים כשתעשה דין בעובדי אלילים שנאמר אלהים לא תקלל.

דבר אחר כשתחזור אותו אלהות שעשיתני בסיני אני אמרתי אלהים אתם.

דבר אחר כשאלבש האלהות שנתנה ליעקב ויתן לך האלהים [ויתן לך אלהותא]:

ד"א לאל חי שהוא חי וקיים לעולמים.

דבר אחר שהוא מפריח טללים ומוריד גשמים בעונתן בשביל חיינו.

דבר אחר שהוא חי וקיים בדברו, א"ר פנחס אע"פ שמתו המבטיחים אלו הנביאים, אבל האלהים שהבטיח חי וקיים:

מתי אבא ואראה פני אליהם. אמרו ישראל רבש"ע אימתי אתה מחזיר לנו הכבוד שעלינו שלשה פעמי רגלים ורואים פני שכינה, אמר רבי יצחק כשם שהם באים ליראות כך הם באים לראות מתי אבא ואראה ברוח הקדשש, אמר רבי יצחק למה קורין אותו שמחת בית השואבה שמשם שואבין רוח הקדש, אמר להם בני בעולם הזה אתם עולים בשנה שלשה פעמים כשיגע הקץ אתם עולים שם בכל חדש שנאמר והיה מדי חדש בחדשו וגו':

היתה לי דמעתי לחם. מכאן אתה למד שהצרה משבעת לאדם ואינו מבקש לאכול, וכן הוא אומר באלקנה חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי מכאן שהצרה משבעת:

אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי. נזכרת אני מה שעשית לאבותינו במדבר כשחטאו בעגל ואמרו אלה אלהיך ישראל אותו אלה אני נזכרת ונפשי משתפכת:

כי אעבור בסך. כשעולים ברגלים לראות פניך (צד) בסקפסטאות היינו באין אנו ובנינו בחיל גדול והאומות דוממין לפנינו עכשו שחרב הבית אני הוא שדוממת לכך נאמר אדדם עד בית אלהים, בקול רנה כשהייתי עוברת בתודה ובשירים ובצלצלים ותרועה. מהו המון חוגג ל' יוני חוגים של מים כשם שלא היה להם לחוגים של מים שעור כך לא היה שעור לישראל כשעולין לרגל:

מה תשתוחחי נפשי ותהמי עלי הוחילי לאלהים כי עוד אודנו, לא הודינו לו בראשונה שעשה עמנו אנו מודים לו עוד, כי עוד אודנו אימתי כשיושיענו ישועות פניו:

אלהי עלי נפשי תשתוחח. אני הוא שמתקנא אני הוא שמשתוחח אני הוא שרואה וכועס אתה מאי איכפת לך, שרפים אומרים לך קדוש, אופנים אומריך לך ברוך, אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור מאי איכפת לך הוד והדר לפניו וגו' מה איכפת לך אני הוא שמשתוחח. על כן אזכרך מארץ ירדן נזכר אני נסים שעשית לנו כשעברנו את הירדן. על כל אותו הכעס שהכעסנוך בשטים עשית לנו נסים בירדן, וכה"א וישכם יהושע בבקר ויסעו מהשטים (הקצר רוח אלהים), וכן אסף הוא אומר חלותי היא שנות ימין עליון, וכי יש חולי [למעלה] אלא שנשתנית ימין של מעלה, א"ל הקב"ה לא קצרה יד ה' מהושיע כי עונותיכם היו מבדילים. מהו מהר מצער הר סיני, וכה"א למצער ירשו עם קדשך וגו' לא עשית לנו כמו שעשית להם, ומה עשית לנו כל משבריך וגליך עלי עברו, וא"ת בשביל שאין בידי זכות והלא אתה צוית שישחטו הפסח מצוהאחת עשו ובלילה שעשו יצאו ממצרים, וכה"א יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי:

תהום אל תהום קורא. אמר רבי אלעזר כשמנסכין מים בחג תהום אומר לחברו אבע מימיך קול ב' רעים אני שומע שנאמר תהום אל תהום קורא לקול צנוריך. א"ר שמעון אין לך טפח יורד מלמעלה שאין התהום עולה כנגדו טפחים שנאמר תהום אל תהום קורא לקול צנוריך. א"ר לוי שלשה קולם הולך מסוף העולם ועד סופו והבריות בנתים ואין מרגישין ואלו הן, היום והגשמים, והנפש כשהיא יוצאה. היום מנין א"ר יודן בר אלעאי אתה סבור ששף ברקיע ואינו אלא כנסר שזה שמנסר בעץ. הגשמים מנין תהום אל תהום קורא לקול צנוריך. הנפש כשיוצאה מן הגוף מנין, דרבי שמואל אחוי דרבי פנחס בר חמא הוה דמך בצפורי ויתבי חברייא גביה אתא מילא ושרון גברין אמרי ליה נפשא דאחוה דההוא גברא מקצצא ארזין מקצצא אילנין ואתון יתבין ולא ידעין. ויש אומרים אף הנחש בשעה שמפשיט עורו ובשעה שהולד יוצא ממעי אמו וכשהאשה מתגרשת מבעלה. אמר רבי יוסי בן דורמסקית הם חטאו בגלגל העין שדומה למים, אף הקב"ה לא פרע מהם אלא במים. א"ר לוי הם קלקלו סילונים שלהן אף הקב"ה שנה עליהם סדרו של עולם, דרך ארץ המטר יורד והתהום עולה (ברם הכא) [דכתיב] תהום אל תהום קורא לקול צנוריך [ברם הכא נבקעו כל מעינות תהום רבה]. רבי יהושע אומר עביה של ארץ מהלך ששים שנה ותהום אחד שהוא אצל גיהנם נובע ומוציא מים לתענוג בני אדם:

רבי יהודה אומר פעם אחת בכל חדש סילונות עולין מן התהומות להשקות פני כל הארץ שנאמר ואד יעלה מן הארץ והעבים מעבידים הצנורין בימים והימים משמיעין קול צנור לתהומות ותהום אל תהום קורא לעלות וליתן מים לעבים שננאמר תהום אל תהום קורא, והעבים שואבים מים מן הים שנאמר מעלה נשיאים מקצה הארץ, ובכל מקום שיפקוד להם המלך שם הם מגשימים, מיד הארץ מעוברץ צמחים כאשה אלמנה המעוברת מזנות, אבל כשרוצה הקב"ה צמחה של ארץ וליתן צורך של בריות פותח אוצרו הטוב שבשמים וממטיר על הארץ שהם מים זכרים ומיד הארץ מעוברת וצומחת זרע של ברכה שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים:

יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. א"ר לוי כל העוסק בתורה בעולם הזה שהוא דומה ללילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד לעולם הבא שהוא דומה ליום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי:

תפלה וגו' (ברמז של""ט וברמז תנ"ד):

אמרה לאל סלעי למה שכחתני למה קודר וגו'. אותם שבמצרים לא עשו אלא מצוה אחת ויצאו אני כל מצות שאמרת לי אני עושה שמור את חדש האביב ואני שומרת, ועשית דג שבועות ואני עושה, באחד לחדש השביעי ההזה, בעשור לחדש, ובחמשה עשר לחדש, הוי אומרה לאל סלעי למה שכחתני וגו':

כי אתה אלהי מעוזי. עד שגאלת אבותינו ממרים לא נתנו לך עוז עזי וזמרת יה, אני איני כן אלא עד שלא תגאלני אני נותן לך עוז, ולא זה בלבד אלא ה' עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה, למה קודר אתהלך בלחץ אויב ממה גאלת את אבותינו לא מן הלחץ שהיו לוחצים אותם וכן הוא אומר וגם ראיתי את הלחץ. למה קודר אתהלך בלחץ אויב לא שלחת להם גאולה שנאמר שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו שלח לי אף שנים שנאמר שלח אורך ואמתך, אמר הקב"ה אני משלח שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא הרי אחד והשני הן עבדי אתמך בו בחירי וגו' לכן הוא אומר שלח אורך ואמתך המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך ואל משכנותיך, כשם שעל הים הוא אומר תביאמו כך הראשון יביאנו אל הר קדשך, ואבואה אל מזבח אלהים במה אבוא ביתך בעולות אשלם לך נדרי ומה יש לעשות להודות את שמך, וכן אסף אמר ואנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהלתך:

למנצח לבני קרח משכיל אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו. זה שאמר הכתוב מוליך לימין משה וגו' מכאן אתה אומר שלא היו ביד ישראל מעשים לא לגאולה ולא לקריעת ים סוף, אלא על מה נגאלו לעשות לו שם עולם וכן הוא אומר כבהמה בבקעה תרד רוח ה' תניחנו כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת. א"ר אלעזר אמר להם משה לא במעשיכם אתם נגאלין אלא למען תספר באזני בנך וגו' וליתן שבח להקב"ה לספר גדולתו ותהלתו בין העו"א, וכן הוא אומר ספרו בגוים (את) כבודו, וכן בני קרח אומרים אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספפרו לנו, אמר רב חנן וכי באזניהם שמעו מאבותיהם והלא הם עצמם יצאו ממצרים שנאמר ובני קרח אסיר ואלקננה ואביאסף, ולמה אמרו אבותינו ספרו לנו, אמר רב כהנא שהתנבאו על הדורות האלו אמרו להקב"ה לאבותינו עשית ולנו לא עשית, וכן הוא אומר פועל פעלת בימיהם בימי קדם פועל שפעלת שיצאו ממצרים וקרעת ללהם את הים אבל לנו לא עשית כן, וכן הוא אומר לא לנו ה' לא לנו מה הנאה יש לנו שעשית עם אבותינו ואימתי הוא הטובה שאמרת לנו לעשות שתעשה עמנו אות לטובה שנאמר עשה עמי אות לטובה בימי אברהם פעלת פעולה גדולה ומה היא ויחלק עליהם לילה ואף בניו רצית במדבר ולנו אין אתה מתרצה וכן הוא אומר רצית ה' ארצך. כי עליך הורגנו כל היום (ברמז תתרי"ט):

עורה למה תישן. שנו רבותינו אף הוא בטל את המעוררין, מאי מעוררין אמר רחבה בכל יום ויום היו הלוים עומדים על הדוכן ואומרים עורה למה תישן, אמר להם וכי יש שינה לפני המקום והכתיב הנה לא ינום ולא יישן, אלא כשישראל אין עושין רצונו של מקום שרויין בצער ועובדי אלילים בשלוה, לכך נאמר עורה למה תישן וגו'. למה פניך תסתיר (ברמז תרמ"ז):

כי שחה לעפר נפשנו. אמר רב יצחק אמר הקב"ה לאברהם ושמתי את זרעך כעפר הארץ [וכתיב קום התהלך בארץ וגו' כי לך אתננה וגו'] הוי כי שחה לעפר נפשנו, מה כתיב אחריו קומה עזרתה לנו [אם יש בנו מעשים עשה עמנו] ואים אין בנו מעשים עשה למען שמך ופנדנו למען חסדך. א"ר ברכיה אי מטית מלכותא דאמתילא לעפרא צפה לישועה, אמר הקב"ה לישראל הרטיבו מעשים עשו תשובה ומיד אני גואל אתכם ומה כתיב אחריו למנצח על שושנים:

למנצח על שושנים לבני קרח. א"ר פנחס כל מי שרואה אותם אומר קוצים הם למה שהיו עם הקוצים ומה דרכן של קוצים לאש, וכן הוא אומר קוצים כסוחים באש יצתו, וכתיב ואש יצאה מלפני ה' ובני קרח היו שושנים ונלקטו מביניהם וקפץ הקב"ה והצילם דודי ירד לגנו לערוגת הבושם ללקוט שושנים, משל למה הדבר דומה למלך שנכנס למדינה ובאו בני המדינה לעטרו בעטרה של זהב מקובעת באבנים טובות ומרגליות ויצאו ואמרו להם אין המלך מבקש של זהב אם יש כאן של שושנים שמחו בני המדינה, כך היו בני קרח ועדתו אומרים מבקש הקב"ה מחתות של זהב אמר הקב"ה למה לי של זהב לי הכסף ולי הזהב ואפילו קטרת למה לי קטרת תועבה היא לי, (צה) ומה אני מבקש שושנים אמרו בני קרח אנו שושנים אמר הקב"ה נצחתם למנצח על שושנים. כל העושה תשובה מעבירה שבידו הקב"ה מוסיף וקורא לו שם חביב, בוא וראה בבני קרח עד שלא עשו תשובה לא נקראו שושנים וידידים משעשו תשובה נקראו שושנים וידידים שנאמר על שושנים וגו' משכיל שיר ידידות, וכן דוד עד שלא עשה תשובה לא נכתב באיסטרטיא של מעלה משעשה תשובה נכתב באיסטרטיא של מעלה ונקרא עבד שנאמר למנצח לעבד ה' לדוד. בג' דברים נאמרה פרשה זו, בנצוח, במשכיל, בשיר, כנגד שלשה בני קרח, ומפני שהם שלשה אמרו שלשה, מהו ידיות, אמר הקב"ה כל אחד ואחד מהן ידידות הן לפני, מנין אתה יודע שמשה ואהרן וכל ישראל באין לשמוע שירה של בני קרח שנאמר למנצח על שושנים לבני קרח משכיל שיר ידירדות משמיע ידידים של הקב"ה, לכןן מתחיל שיר ידידות, ומלמדים לומר שירה שנאמר וכל בניך למודי ה':

דבר אחר זה שאמר הכתוב אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה, פסוק זה על העתיד נאמר, כשם שטל זה אין מזיק לכל בריה כך צדיקים לעתיד לבא ניזונין מזיו השכינה ואינן נזוקין שנאמר שובע שמחות את פניך, אמרו ישראל לפני הקב"ה אימתי יבא הגואל, לכשירדו לירודה התחתונה אותה שעה אני גואל אתכם שנאמר ונקבצו בני יהודה ובבני ישראל יחדו וגו', אמרו בני קרח בירידה התחתונה אנו כמו שנאמר כי שחה לעפר נפשנו מה כתיב בתריה קומה עזרתה לנו, אמר להם הקב"ה הכל מכם כשתכוונו לבבכם למעלה כשושנה הזאת באותה שעה אני גואל אתכם שנאמר אהיה כטל לישראל אימתי כשיפרח כשושנה:

רחש לבי דבר טוב. להודיעך שלא יכלו להתודות בפיהם אלא כיון שרחש לבם בתשובה קבלם הקב"ה, וכן הוא אומר ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה וגו', וכל מחשבות אינו אומר אלא וכל יצר מחשבות, עד שאין האדם יצר את המחשבה בלבו הקב"ה מבין, ולמה לא יכלו לומר בפיהם שירה, שאול פתוחה והאש מתלהטת סביבותיהם דכתיב ואש יצאה מאת ה', ואומר תפתח הארץ את פיה ותבלע ואתם לכך נאמר רחש לבי. שלשה היו ולמה אמר לבי ללמדך שמה שכוון זה כוון זה והיו שלשתן שוין בלב אחד. אומר אני מעשי למלך, אם רחש למה אמירה ואם אמירה למה רחש, אלא אמרו אם בלבבנו רחשנו כבר אמרנו מעשינו להקב"ה.

דבר אחר רחש לבי בנבואה שנתנבאו שאביהם בא לעוה"ב, וכן חנה אומרת ה' ממית ומחיה גו'. רחש לבי, משלל למי שמבקש לעלות לבימה נטל קונטרס חלק ונתן לדיין, א"ל למה לא כתבת, א"ל לא היה לי פנאי לכתבו, כך בני קרח לא היה להם פנאי לומר בשפתם ואמרו בלבם, א"ר אושעיא משל למי שעלה לבימה מצאו אחד ואמר לו תן לי מה שאתה חייב לי, אמר ליה מיד אני יורד מן הבימה ואתן לך, כך אמרו בני קרח לא נפנינו לומר שירה משנפנינו אומר אני מעשי למלך:

יפיפית מבני אדם. נתיפית בעליונים הן אראלם צעקו חוצה, נתיפית בתחתונים נשיא אלהים אתה בתוכנו. על כן ברכך אלהים וה' ברך את אברהם בכל. חגור חרבך על ירך גבור תן מילה בין ירכיך, הודך בעולם הזה, והדרך בעוה"ב:

אמר רבי ירמיה א"ר אלעזר שני תלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה הקב"ה מצליחן שנאמר והדרך צלח רכב אל תקרי והדרך אלא וחדרך, ולא עוד אלא שעולין לגדולה שנאמר רכב, יכול אפילו שלא לשמה, תלמוד לומר על דבר אמת וענוה צדק, ואם עושים כן זוכים לתורה שניתנה בימין שנאמר ותורך נוראות ימינך, רב נחמן אמר זוכים לדברים שנאמרו במיימינים של תורה, דאמר רבה בר שילא אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רב יוסף בר חמא אמר רב ששת מאי דכתיב ארך ימים בימינה, בימינה ארך ימים איכא עושר וכבוד ליכא, למיימינים בה ארך ימים איכא וכל שכן עושר וכבוד, למשמאילים בה עושר וכבוד איכא ארך ימים ליכא. ד"א והדרך צלח רכב הדור הוא תלמיד חכם כשמקצץ את החברים לא להחניפם אלא על דבר אמת וענוה צדק. הדורה היא שמועתן של רבי יוחנן ור' לוי שהם יושבין ומפלפלין בהלכה, רבי אומר ותורך נוראות ימינך אם חפצת בתורה שניתנה בנוראות ונכתבה בימין אתה עתיד להורות הוראות מתוכה, רבי אבא אמר אם חפצת בתורה סופה נקראת על שמך (ברמז תקצ"ה):

אהבת צדק ותשנא רשע. רבי עזריא בשם רבי ברכיה פתר קריא באברהם, בשעה שבקש רחמים על סדומיים מה כתיב חלילה לך מעשות כדבר הזה וגו'. נשבעת שלא להביא מבול מה אתה מערים על השבועה מבול של מים אינך מביא אבל מבול של אש אתה מביא אם כן לא יצאת ידי שבועה השופט כל הארץ לא יעשה משפט, אם עולם אתה מבקש אין דין, אם דין אתה מבקש אין עולם, מה את תפיש חבלא בתרין ראשין בעי עלמא ובעי דינא, אם לית את מוותר צבחר לית עלמא יכיל קאי, א"ל הקב"ה אברהם אהבת צדק לצדק בריותי, ותשנא רשע שנאת מלחייבן, על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך מנח עד לך עשרה דורות ומכלם לא דברתי עמהם אלא עמך ויאמר ה' אל אברם (ברמז תמ"ג). רבי ברכיה בשם רבי אחא בר כהנא פתר קריא באהרן, כשעשו ישראל אותו מעשה בתחלה הלך אצל חור אמרו לו קום עשה לנו אלהים, כיון שלא שמע להם הרגוהו, הה"ד גם בכפניך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים זה דמו של חור, לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה על אשר אמרו אלה אלהיך ישראל, אחר כך הלכו אצל אהרן ואמרו עשה לנו אלהים כיון ששמע אהרן כך נתירא הה"ד וירא אהרן ויבן מזבח לפניוו מזבוח לפניו, אמר אהרן מה אעשה הרגו את חור שהיה נביא עכשו אם הורגים אותי מתקיים עליהם מקרא זה אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ומיד הם גולים. ד"א וירא אהרן מה ראה אם הם בונין אותו זה מביא צרור וזה מביא אבן ונמצא מלאכתן כלה בבת אחת, ומתוך שאני בונה אותו אתעצל במלאכתי ומשה יורד ומעבירם מעבודת אלילים ואני בונה אותו לשמו של הקב"ה שנאמר חג לה' מחר. ד"א אם הן בונין אותו הסרחון תלוי בהן מוטב יתלה בי הסרחון ולא בישראל, רבי אבא בר ר' יודן בשם רבי אחא משל לבן מלכים שנתגאה לבו עליו ונטל החרב לחתוך את ראש אביו אמר ליה פדגוגו אל תיגע עצמך תן לי החרב ואני חותך, הציץ המלך עליהם אמר להםיודע אני כונתך מוטב שיתלה הסרחון בך ולא בבני חייך מפלטין דידי לא תזיע ומותר פתורי אתה אכיל וכל כך אנונא את נסיב. מפלטין דירי לא תזיע דכתיב ומן המקדש לא יצא, ומותר פתורי את אכיל דכתיב והנותרת מן המנחה וגו' יאכלו אהרן ובניו ארבע ועשרים מתנוות כהונה, אמר לו הקב"ה אהרן אהבת צדק לצדק את בני ושנאת מלחייבן, על כן משחך אלהים חייך שמכל שבט לוי לא נבחר לכהונה גדולה אלא אתה שנאמר קח את אהרן ואת בניו:

שמן ששון מחבריך. כשבאין למשחו והיו מכניסיןן כהנים ומעמידין לצד ונותנין שמן המשחה באמצע והשמן רץ מעצמו ונצוק על ראשו של כהן גדול שנאמר על כן משחך אלהים שמן ששון שמכיון ששמן המשחה היה יורד עליו אם היה קצור היה מאריך אם היה שחור היה מתלבן ואם היו פניו רעות היו משחקות, ומהו מחבריך שהיה נאה וניכר מכל אחיר שנאמר והכהן הגדול מאחיו, ואם תמה אתה שהשמן רץ ונצוק על ראש כהן גדול למד מדוד דכתיב ויהי בבואם וירא את אליאב (ברמז קכ"ד):

בנות מלכים ביקרותיך. אמר ר' שמעון בן יוחאי הגר בתו של פרעה היתה, וכיןון שראה פרעה מעשים שנעשו לה בביתו נטל בתו ונתנה לו אמר מוטב תהא בתי שפחה בבית זה ולא מטרונא בבית אחר. הדא הוא דכתיב בנות מלכים ביקרותיך וגו' בשכר שחביבה תורה לישראל כשגל זו לעובדי אלילים זכו לכתם אופיר. רבא אמטי קרבנא לכר ששך ביום חגו, אמר קים לי ביה דלא פלח לאלילים, אזל אשכחיה דיתיב עד צואריה במיאדוורדא וזונות ערומות קיימות קמיה, אמר ליה אית לכו כהאי גוונא לעלמא דאתי, אמר ליה לרידן אית לן עדיך מהאי, ודעדיף מאי היא אמר ליה דלדידכו אית לכו ביעתותא דמלכותא ולדידן לית לן ביעתותא דמלכותא, אמר ליה ומאי ביעתותא דמלכותא איכא עלי, אדיתבי אתא פריסתקא דמלכא עליה אמר קום דקא בעי לך מלכא, כי קא נפיקו ואזלי אמר ליה כל עינא דקא חזי לכו בבישות תיפקע, אמר רבא אמן, פקע עיניה דבר ששך. אמר רב פפא איבעי ליה למימר מהאי קרא בנות מלכים ביקרותיך וכו'. רב אמר איבעי למימר מהכא עין לא ראתה אלהים זולתך:

שמעי בת וראי והטיי אזנך. א"ר יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר תאמר שבירה זו בלא מנהיג הציץ עליו בעל הבירה אמר ליה אני בעל הבירה, כך לפי שהיה אברהם אומר תאמר שהעולם בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה אמר אני בעל הבירה, ושכחי עמך ובית אביך לך לך מארצך וממולדתך וגו'. ויתאו המלך יפיך ליפותך בעולם. כי הוא אדוניך והשתחוי לו ויאמר ה' אל אבהם (ברמז תקפ"ט):

ובת צר במנחה זה אבברהם שהציר מלכים והצירו לו מלכים. במנחה פניך יחלו ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין:

כל כבודה בת מלך פנימה. כל המצנעת עצמה זכתה משבצות זהב לבושה, א"ר לוי זכתה שתעמיד ממנה לובשי בגדי כהונה גדולה שנאמר ועשית משבצות זהב. אמרו שבעה בנים היו לקמחית וכלם שמשו בכהונה גדולה, אמרו לה חכמים מה מעשים טובים יש בידך, אמרה להם העבודה מעולם לא ראו קורות ביתי שערות ראשי, קראו עליה פסוק זה כל כבודה בת מלך פנימה, וכן הזהיר המקום ומלאו את הארץ וכבשוה האיש כובש את אשתו שלא תהא הולכת בשוק שלא תבא לידי קלקלה דכתיב ותצא דינה בת לאה:

תחת אבותיך יהיו בניך, רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מנין אתה יודע שכל אחד מישראל עתיד להיות לו בנים כיוצאי מצרים שנאמר תחת אבותיך יהיו בניך, (אי בנים) יכול דווים וסחופים, תלמוד לומר תשיתמו לשרים, יכול פרגמטוטין תלמוד לומר ממלכת, יכול יהיו מכבשים תלמוד לומר כהנים, יכול כהנים מחזרין, ת"ל ממלכת (בטלנים) [בליוטים] כענין שנאמר ובני דוד כהנים היו. א"ר אבהו אל תתמה הדא תרנגולא כביומא רבה ילדה שני ביעי וביומא זוטא חדא ביעתא הדא הוא דכתיב (צז) כימי העץ ימי עמי (ברמז קל"ד):

למנצח לבני קרח על עלמות שיר. ז"ש הכתוב עושה גדולות עד אין חקר וגו', אין אדם יכול לספר נפלאותיו של הקב"ה וכן הוא אומר לעושה נפלאות גדולות בלבדו, מהו לבדו אמר רבי פרוזדיק בר נחשא הוא לבדו יודע מה עושה, כך אמרו בני קרח למנצח על עלמות אמר רבי אבדימי דמן חיפה מעולמים הם הדברים שארינו אין אנו יודעין מה ראינו. ד"א עלמות שני עולמות ראינו של צדיקים ושל רשעים אמר רב נחמן בר יצחק ראו דינין של אותם שבטחו על חילם שנאמר הבוטחים על חילם, אותה שעה אין עשרם עומד להם וכה"א גם כספם גם זנהם לא יוכל להצילם. א"ר כהנא לא יאמר אדם בשביל אחי או אבא צדיק אני נמלט אין אברהם מציל ישמעאל בנו ולא יעקב עשר אחיר, וכן הוא אומר אח לא פדה יפדה איש, מהו אח הצדיקים צווחים על אותו היום אח מה קשה מה קשה לכך נאמר אח לא פדה יפדה איש:

ויקר פדיון נפשם. אמר רבי אלעזר למה הוא יקר, א"ל הקב"ה לא אמרתי לכם קחו אותו עד שהוא בזול אמרתי ושחד לא תקח ואני מקבל מכם שחד שנאמר שחד מחיק רשע יקח, ואלו נתתם אותה שעה הייתי מקבל מכם ועכשו איני מקבל אלא וחדל לעולם, ולהיכן הם הולכין לשאול שנאמר כצאן לשאול שתו מות ירעם, וירדו בם ישרים לבקר, מהו לבקר אריב"ל מלמד שהצדיקים יורדים בכל בקר ומבקרים אותן, אמרו לבני קרח מה אתם עושים באותה שעה, אמרו להם אלהים מחסה לנו ועוז עזרה בצרות נמצא, מלך ב"ו אם אומר לעזור בצרה אינו יודע מה לעשות עד שיגיע אצלו, אבל הקב"ה אינו כן אלא עזרה בצרות וגו'. אמר רבי נחשון כל צרה וצרה שמגעת אצלנו נמצא לנו זה שאמר הכתוב עמו אנכי בצרה:

על כן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים, אמרו בני קרח אל תיראו מאותו יום שמנער הקב"ה את הארץ שנאמר לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה, ואומר כי הנני בורא שמים חדשים וגו', והיכן צדיקים עומדים באותה שעה ואתם הדבקים בה' אלהיכם. אמר רבי יודן אמרו בני קרח אל תתיראו ראו נסים שעשה עמנו שנאמר ותפתח הארץ את פיה ואני היינו תלויין באויר וכן הוא אומר ובני קרח לא מתו. רבי נחמיה אומר אינו כן אלא הקב"ה העמדין כתורן שנאמר ויהי לנס, אמרו בני קרח אל תתיראו יודעין אנו מה עשה הקב"ה עמנו לכך נאמר על כן לא נירא בהמיר ארץ ואומר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט. רבי יוסי בשם רבי יוחנן לעולם אל יהא פסוק זה זז מפיך ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך:

לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות. מאי רות אמר רבי יוחנן שיצא ממנה דוד שרוה להקב"ה בשירות ותשבחות, מנא לן דשמא גרים, אמר רבי אלעזר דאמר קרא אשר שם שמות בארץ אל תקרי שמות אלא שמות. ראובן ראו מה בין בני לבן חמי דאלו בן חמי אע"ג דמנפשיה זבין בכרותיה ליעקב כתיב וישטום עשו את יעקב ואלו בני אע"ג דבעל כרחיה אשתקיל בכרותיה דכתיב ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף בכתיב ביה וישמע ראובן ויצלהו מידם:

למנצח לבני קרח מזמור כל העמים תקעו כף וגו' למה כי ה' עליון נורא מלך וגו' וכה"א ברבות צדיקים ישמח העם וגו'. וכה"א בקום רשעים יסתר אדם ובאבדם ירבו צדיקים. ידבר עמים תחתינו אימתי כשיבחר לנו את נחלתנו וישב על כסא קדשו שנאמר מלך אלהים על גוים אלהים ישב על כסא קדשו, אמר רב משרשיא מכן כל זמן שהרשעים שולטים בעולם כביכול אין הקב"ה יושב על כסאו וכה"א והפכתי כסא ממלכות וכתיב חזה היית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב ואימתי יושב ועלו מושיעים בהר ציון וגו'. עלה אלהים בתרועה וגו' כל מקום שנאמר שופר בכתובים סימן יפה הוא לישראל ואומר ויהי קול השופר הולך וחזק מאד, והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. ה' אלהים בשופר יתקע, כשופר הרם קולך:

ד"א עלה אלהים בתרועה בראש חדש אלול עלה משה בהר והעבירו קול שופר במחנה משה עולה בהר שלא יתעו עוד בעבורת אלילים ונתעלה הקב"ה באותו שופר שנאמר עלה אלהים בתרועה, לכך תקנו חכמים לתקוע בראש חדש אלול בכל שנה ושנה. ד"א בשעה שהקב"ה עולה ויושב על כסא דין הוא עולה וכשישראל תוקעין בשופר הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים שנאמר ה' בקול שופר. נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם, אלהי אברהם ולא אלהי יצחק ויעקב, אלא אלהי אברהם שהיה תחלה לגרים, וכן הוא אומר מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, דרש רבא מה יפו פעמים של ישראל בנעלים כשעולין לרגל, בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב. זה שאמר הכתוב ושבת עד ה' אלהיך אין לך דבר גדול מתשובבה. מעשה שהיו רבותינו ברומי רבי אליעזר ורבי יהושע ורבן גמליאל (וסלקו) [וגזרו] סנקליטין של מלך לומר מכאן ועד שלשים יום לא היה בכל העולם יהודי, והיה סנקליטו של מלך ירא שמים והלך אצל רבותינו וגלה להם את הדבר והיו מצטערים אמר להם אל תצטערו מכאן עד שלשים יום אלהיכם עושה לכם נס, סוף עשרים וחמשה יום גלה לאשתו את הדבר, אמר לו והרי שלמו כ"ה יום, א"ל עוד חמשה יום והיא היתה צדקת ממנו, אמרה ליה אין לך טבעת מוץ אותה ומות וסנקליטין בטל עליך עוד שלשים יום אחרים והגזרה עוברת, שמע לה ומצץ טבעתו ומת, שמעו רבותינו והלכו לאשתו להסביר לה פנים אמרו זה לזה חבל לספינה שהלכה בלא מכס (כלומר זה הצדיק לא מל), אמרה להם אשתו יודעת אני מה אתם אומרים חייכם הספינה נתנה מכס ונכנסה לתוך קיטון שלה והוציא קופסא שהיה מילה שלו בתוכה וסמרטוטין של דם כרוכין עליה וקראו עליו הפסוק נדיבי עמים נאספו, מהו מגני ארץ אמר הקב"ה לזה אעשה מגנים הרבה, וזה שאמר נעלה נתעלה מאד יותר מאברהם:

שיר מזמור לבני קרח גדול ה' ומהולל מאד (ברמז תרצ"ו). בעיר אלהינו הר קדשו. אמר רבי יהודה אלהינו אינו גדול אלא בעירו בלבד אלא אמרו בני קרח גדול ה' (ראה) [ממה] שעשה דין בעירו ועשה דין במקדשו, וכן הוא אומר ה' בציון גדול ורם הוא על כל העמים כלומר בעירו עשה כן בגוים אינו עושה, וכן הוא אמר נורא אלהים ממקדשיך ואומר והיה כי ימאנו (לשמוע) לקחת (את) הכוס מידך לשתות וגו' כי הנה בעיר אשר נקרא שמי עליה וגו':

יפה נוף משוש כל הארץ, מהו נוף אמרו בני קרח אין יפה כמוה והכל מניפין עליה היופי שלא היתה כמותה. צור משבחת עצמה וכן הוא אומר את אמרת אני כלילת יופי, את אמרת לעצמך אבל אחרים לא אמרו עליך, זהו משל הדיוט לא כשאת אומרת אלא דאמרינן בצוותא, אבל בציון הכל אומרים הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי משוש לכל הארץ, אמר רבי יצחק שהיתה משמחת כל הארץ אדם עובר עבירה ודואג ולבו שח עליו אמר שלמה דאגה בלב איש ישחנה אמר רב נחמן עלה לירושלים והקריב קרבן ונסלח לו ויצא משם שמח. אמר רב שמואל בר רב יצחק שזה שאמר הכתוב הר ציון ירכתי צפון, וכי בצפון היה והלא בדרום היה, אלא בצפון היה עומד ומקריב חטאתו ונשחט בצפון שנאמר ושחט אותו על ירך המזבח צונה. קרית מלך רב אמר רב ביבי רב המלך שכן עשה (המלך) בעירו. בעולם הזה עשה כן, אבל בעולם הבא אלהים בארמנותיה נודע למשגב. ד"א יפה נוף היפה בענפיה כתאנה זו ששרשיה בארץ ומתמרת ועולה וענפיה יוצאות מכל צד והיא גאה כך היא עתידה להיות מרחבת ועולה ורחבה ונסבה למעלה. רבי ברכיה אמר היפה בהנפת העומר. ר' יצחק אומר היא שעתידה להניף את העו"א. רבי לוי אומר שהכל מיפים אותה בשבחות שנאמר הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי. רבי לוי אומר יפה נופות שלה בהקפת המזבח.

דבר אחר היפה בטל שיוצא ומנפנף את הדגנים וברכה ניתנת ומשמחת כל הארץ. רבי יוחנן אומר כיפה של חשבונות היתה חוץ לירושלים ועושין בה חשבונות, ואוכלים ושותים ושמחים בתוך העיר. רבי יונתן של בית גוברין הלך בתוכה ופרקמטיא בידו ולא היה יכול למכרה אמר זו היא משוש כל הארץ, לא הספיק הדבר לומר עד שמכר כל מה שבידו, כל השבח הזה בשביל מה, בשביל שהיתה קרית מלך רב. אלהים בארמנותיה נודע למשגב, בארמנותיה בביריניות שבה כדרך שומרי המדינה שמחזרין על כל פתח ופתח כך יעשה הקב"ה משמר על כל בירה ובירה כו':

כי הנה המלכים נועדו כשהיא חרבה, ועברו עליה [שנאמר ועברו גוים רבים על העיר הזאת, עברו עליה] ותמהו שנאמר המה ראו כן תמהו כשם שנאמר על מה עשה ה' ככה וגו'. ברוח קדים (ברמז ש'):

כאשר שמענו כן ראינו וגו'. רבי אליעזר בן יעקב אומר כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק לעולם. נצח דכתיב כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף. סלה דכתיב כאשר שמענו כן ראינו וג' עד עולם סלה. ועד דכתיב ה' ימלוך לעולם ועד. כשמך אלהים כן תהלתך. מלך בשר ודם נכנס למדינה והם מקלסין אותו שהוא גבור ואינו אלא חלש, שהוא נאה ואינו אלא כעור, שהוא רחמן ואינו אלא אכזרי, אבל הקב"ה הוא יותר מקלוסו, מקלסין אותו שהוא גבור והוא גבור שנאמר האל הגדול הגבור, מקלסין אותו שהוא נאה והוא נאה שנאמר דודי צח ואדום דגול מרבבה, שהוא רחום והוא רחום דכתיב כי אל רחום ה', הוי כשמך אלהים כן תהלתך. צדק מלאה ימינך. רבי לוי ורבי יצחק, רבי לוי אומר שני דברים בימין התורה והצדקה, תורה מנין מימינו אש דת למו, צדקה מנין צדק צלאה ימינך, שני דברים ביד נפש ומשפט, נפש מנין שנאמר אשר בידו נפש כל חי, משפט מנין ותאחז במשפט ידי:

סבו ציון והקיפוה. א"ר נחמן מה שהיה הוא שיהיה כשם שנטל הקב"ה את ישראל ממצרים בענני כבוד כך הוא עושה להם לעתיד שנאמר מי אלה כעב תעופינה. ספרו מגדליה כמה גינאות עליזות להיות בירולשים אלף קפ"ד גינאות, כמה מגדלים עתידים להיות בירושלים אלף ורנ"ו מגדלים, וכמה טטפראות עתידין להיות בירושלים אלף ותע"ו טטפראות. והיכן המים עולים על תתק"צ בירניות. אר"נ מה שהיה הוא שיהיה כשם שאמרו ישראל שירה במדבר והבאר עולה להם שנאמר ושרים כחוללים, כך באותה שעה כל מעיני בך, כמה בימות עתיד להיות בירושללים א"ר ינאי אלף ושצ"ט, ושערים קמ"ד יב"ב לכל שבט ושבט הוי סבו ציון והקיפוה:

שיתו לבכם, לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם הדא אמרה שאין יצר הרע לעתיד לבא, ודכוותה וסעדו לבכם אחר תעבורו הדא אמר שאין יצר הרע שולט במלאכים. רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי יוסי בר חנינא אמר עתיד הקב"ה לעשות חולה לצדיקים לעתי לבא והקב"ה חל עמהם שנאמר נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ, והם מראים אותו באצבע שנאמר הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו, כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות בשני עולמות.

דבר אחר בעולמות בזריזות כאלין עולמתא, כמה דאת אמר בתוך עלמות תופפות תרגם עקילס עולם שאין בו מיתה. בעולם הזה מי שרואה פני שכינה מתמעט והולך שנאמר כי לא יראני האדם וחי. וכן אתה מוצא בשבטו של לוי כשהיו רואים פני שכינה היו מתמעטין באהל מועד, ואף כשעלו ישראל מן הגולה בקשו מהם ולא מצאו שנאמר ואבינה בעם ומבני לוי לא מצאתי שם, אבל לעולם הבא אני נגלה בכבודי על כל ישראל ואורין אותי וחיים לעולם שנאמר כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, ולא עוד אלא שהם מראים את כבודי זה לזה באצע שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו וגו' כי זה אלהים אלהינו וגו' והכל שומעין בנצחונן של ישראל שהקב"ה עושה להם שנאמר שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד, שיתו לבכם לחילה לחיילותיה דסלקין לה, ד"א לחילה לשורה:

למנצח לבני קרח מזמור שמעו זאת כל העמים, אין זאת אלא תורה שנאמר וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. האזינו כל יושבי חלד זו הארץ ולמה נקרא שמה חלד שפניהם של רשעים מעלה חלודה בגינהנם לעתיד, ומי הם גם בני אדם. גם בני איש. מהו בני אדם אלו בני אברהם שנקרא אדם שנאמר האדם הגדול בענקים, ומי הם בניו של ישמעאל ובני קטורה, גם בני איש אלו בניו של נח שנקרא איש נח איש צדיק תמים היה וגו' אלו עובדי אלילים העתידים לירד לגיהנם. יחד עשיר ואביון עשיר בתורה ואביון בתורה עשיר זה דואג ואחיתופל שהיו ראשי סנהדראות (צח) והם יורדים לגיהנם, ואביון בתורה שהיה בידו ללמוד ולא למד, לפיכך אמרו בני קרח הואיל והוא כך מתן שכרה של תורה פי ידבר חכמות בחכמוות של תורה, והגות לבי תבונות תבונות של תורה, אטה למשל אזני משלה של תורה:

האזינו כל יושבי חלד רבי אחא בשם ר' אבהו ורבנן חד אמר למה מושל כל באי עולם לחולדה לפי שכל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מחולדה, וחד אמר מה חולדה זו גוררת ומנחת ואינה יודעת למי מנחת כך כל באי עולם גוררין ומניחים ואין יודעין למי מניחין יצבור ולא ידע מי אוספם:

למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני. אמר דוד תרי"ג מצות נתת לנו קלות וחמורות איני ירא מפני מצות חמורות שבתורה מפני מפני שהן חמורות אלא מפני הקלות אותן שבני אדם אין משגיחין עליהם ומשליכין אותן אתחת עקביהן ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה לכן הוא אומר עון עקבי יסובני. וכה"א והיה עקב תשמעון מצות שאדם דש בעקביו, וכה"א בשמרם עקב רב רב, הצפון לשומר מצות קלות, וכה"א ארח חיים פן תפלם נעו מעגלותיה לא תדע, וכה"א מכל משמר נצור לבך. ארשב"ל עונות שאדם דש בעקביו בעולם הזה מסבבין אותו לעולם הבא ולכך נענשה בתו של רבי חנינא, דא"ר יוחנן פעם אחת היתה מהלכת לפני גדולי רומי ואמרו כמה נאים פסיעותיה של ריבה זו, מיד דקדקה פסיעותיה, והושיבוה בקובה של זונות וכיצאה צדקה עליה את הדין ואמרה גדול העצה ואב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם וגו'. ד"א למה אירא בימי רע עון וגו' בזמן שיסורין באים על הצדיקים מצטערין לידע מאיזה עון באו עליהם, וכן יעקב כשבא עליו הרעב אמר שמא יסורין הללו בשביל שאחזתי בעקבו של עשו. משל למלך שהיה לו בן ורצה לידע בבני פלטין אם מחבבין לבנו אם לאו, התחיל צווח לפני בנו למה אתה מדבק לתרבות רעה, אמרו בני פלטין אדוננו המלך מה סרח, א"ל כשהיה קטן היה מצחק באגוזים א"ל הרי כל מה שסרח, כיון (שסרח) [שראה] בן המלך כך אמר (צט) איני בוטח אלא בכחו של אבי, כך כשרצה הקב"ה לברר אם המלאכים אוהבים את יעקב דכתיב וריב לה' עם יהודה א"ל מה חטא א"ל בבטן עקב את אחיו. אח לא פדה. לא יצחק מציל את ישמעאל ולא יעקב מציל את עשו וכה"א ואין מידי מציל:

ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם. יקרה נפש זו שכשאדם חוטא אין לה תשלומין אף לעתיד (יש) [אין] להם פדיון שנא' אח לא פדה יפדה איש, ויקר פדיון נפשם, חבייבן ישראל שנתן להם הקב"ה עובדי אלילים לכפרה תחת נפשותיהם שנאמר נתתי כפרך מצרים מפני מה מאשר יקרת בעיני וגו'. כי יראה חכמים ימותו. רבי יעקב איש כפר חטיא הוה רגיל דהוה מקבל אפיה דרבי בכל יום, כי קש א"ל לא ליצטער מר דלא יכיל מר, אמר ליה מי זוטר מאי דכתיב ויחי עוד לנצח לא יראה השחת וכתיב בתריה כי יראה חכמים ימותו ומה הרואה חכמים במיתתן יחיה בחייהם עאכ"ו. ועזבו לאחרים חילם, רבי שמעון בן לקיש זבין נפשיה ללודאי שקל בהדיה חייתא וגלגלתא וגמירי דדיומא בתראה כל מה דבעי מנייהו עבדי כי היכי דליחול על דמיה. יומא בתראה אמרי ליה מאי ניחא לך, אמר להו בעינא אקמינכו ואותבינכו כל חד וחד לחוד ומחינא לכו חייתא ופלגא, קמטינהו ואותבינהו, כד מחא חדא חייתא נפק נשמתיה חרק לשינה, אמר ליה אחוכי קא מחייכת אכתי פש לך גבי פלגא דחייתא, קטלינהו ונפק, אתא יתיב ואכיל ושתי אמרה ליה ברתיה אבא לא בעית מידי למזגא עליה אמר לה בתי כרסי כרי, כי נח נפשיה שבק קבא דמוריקא קרי אנפשיה ועזבו לאחרים חילם:

קרבם בתימו לעולם. רבי יודן אמר מה סבורים הרשעים שקרבם בתימו לעולם ומשכנותם לדור ודור. קראו בשמותם עלי אדמות טבריא לשם טבריוס, אלכסנדריא לשם אלכסנדרוס, אנטוכיא לשפם אנטיוכוס. ר' פנחס אמר קרבם בתימו לעולם למה, בתיהם נעשה קבריהם, משכנותם לדור ודור שאינם לא חיים ולא נידונין, ולא עוד אלא שקראו בשמותם עלי אדמות שנאמר ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך, רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון אע"פ שנתקלקלו מאואות מערב שבל לא לקו עד מוצאי שבת, אתיא כרבנן ולא כרבי אמרי דא"ר אמי אדם הראשון לא לן בכבודו שנאמר ואדם ביקר בל ילין, רבנן אמרין לן כבודו עמו ולמוצאי שבת נטל זיוו ממנו וטרדו מגן עדן שנאמר משנה פניו ותשלחהו, כיון ששקעה חמה בלילי שבת בקש הקב"ה לנגנוז את האורה וחלק הקב"ה כבוד לשבת באורה הה"ד ויברך אלהים את יום השביעי (ברמז תר"ט). ואדם ביקר בל ילין וגו', נמשל כבהמות נדמה אין כתיב כאן נדמו, שניהם אדם וחיה. אמר רמי בר חמא אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נמשל לה כבהמה שנאמר נמשל כבהמות נדמו. זה דרכם כסל למו וכו' אמר רבא אמר הקב"ה יודעים רשעים שאחריתם למיתה ויש להם חלב על כסלם, שמא תאמר שכוחה מהם תלמוד לומר ואחריהם בפיהם ירצו סלה. כצאן לשאון שתו (ברמז תכ"ח):

מזמור לאסף אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ. יכול כל אחד ואחד לעצמו נבראו לאו אלא שניהם כאחד וכן הוא אומר אף ידי יסדה ארץ וימיני טחה שמים (כתוב ברמז ל"ב). מציון מכלל יופי (ברמז שצ"ב). ארבע הופעות הן אחת במצרים רועה ישראל האזינה וכו' יושב הכרובים, שניה במתן תורה הופיע מהר פארן, שלישית בימי גוג שנאמר אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, רביעילת לימות המשיח שנאמר מציון מכלל יופי אלהים הופיע, מהו הופיע האיר וכן הוא אומר הופיע ענן אורו. ומנין שבבריאת העולם מדבר נאמר כאן מכלל ונארמ להלן ויכלו השמים, וכשיחדדש הקב"ה את עולמו מציון הוא מחדשו שנאמר והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' וגו':

וסביביו נשערה מאד. מדת ב"ו מוראו על הרחוקים יותר מקרובים, אבל הקב"ה אינו כן אלא מוראו על הקרובים יותר מעל הרחוקים שנאמר בקרובי אקדש וכתיב וסביביו נשערה מאד, ואומר אל נערץ בסוד קדושים רבה, ואומר ה' אלהים צבאות מי כמוך חיסין יה ואמונתך סביבותיך. שנו רבותינו מעשה בבתו של נחמיה חופר שיחין שנפלה לבור הגדול, באו והודיעו את ר' חנינא בן דוסא, שעה ראשונה א"ל שלום, שניה א"ל שלום, שלישית א"ל עלתה, אמר לה בתי מי העלך אמרה ליה זכר של רחלים וזקן אחד מנהיגו, אמרו ליה נביא אתה אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא אמרתי אפשר דבר שנתעסק בו אותו צדיק יכשל בו זרעו, א"ר אחא אעפ"כ מת בנו בצמא שנאמר ובסביביו נשערה מאד מלמד שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, רבי חנינא אמר מהכא אל נערץ בסוד קדושים רבה וגו':

יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו. א"ל אנטונינוס לרבי יכולין גוף ונשמה לפטור עצמן מן הדין, כיצד גוף אומר נשמה חטאה שמיום ממני הריני כצפור פורח באויר, אמר לו משל למלך שהיה לו פרדס נאה והיו בו בכורות נאות והושיב בו שני שומרים חגר וסומא, א"ל חגר לסומא בכורות טובות אני רואה בכרם הרכיבני עליך ונביאים ונאכלם, רכב חגר על גבי סומא והביאם ואכלום, לימים בא בעל הפרדס ואמר בכורות נאות היכן הם אמר לו חגר כלום יש לי רגלים, א"ל סומא כלום יש לי עינים, הרכיב חגר על גבי סומא ודן שניהם כאחד, אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף ודן שניהם כאחד שנאמר יקרא אל השמים מעל זו נשמה, ואל הארץ לדין עמו זה הגוף. תני רבי חייא משל לכהן שהיו לו שתי נשים אחת של כהן ואחת של ישראל מסר להן עיסה של תרומה וטמאוה והיה מדיין עם בת כהן ומניח את בת ישראל:

אספו לי חסידי כורתי בריתי. שנו רבותינו דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר במדבר הזה יתמו בעולם הזה, ושם ימותו לעולם הבא ואומר אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר באין הם לעולם הבא שנאמר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח, ומה אני מקיים אשר נשבעתי באפי, נשבעתי וחזרתי בי. רבי יהושע בן קרחה אומר לא נאמר פסוק זה אלא כנגד דורות הבאים, אספו לי חסידי אלו חסידים שבכל דור ודוק, כורתי בריתי וגו' אלו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לכבשן האש, עלי זבח אלו רבי עקיב וחבריו שמסרו עצמן לזבח. רבי שמעון בן מנסיא אומר באים הם לעולם הבא שנאמר ופדויי ה' ישובון. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שבקיה רבי עקיבא לחסידותיה שנאמר הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך גו', השתא אחרים באים בזכותם, הם עצמם לא כל שכן. ויגידו שמים צדקו (ברמז תקצ"ד):

שמעה עמי ואדברה וגו' אלהים אלהיך אנכי. אלהים אני לכל באי עולם אעפ"כ לא יחדתי שמי אלא על עמי שיראל, כיוצא בו כתיב אל פני האדון ה' (צבאות) ומה ת"ל אלהי ישראל, שעל ישראל ייחד שמו ביותר. כיוצא בו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ה' אלהינו הוא אומר (ק) ומה ת"ל ה' אחד אלא על העליונים ייחד שמו ביותר. ד"א שמעה עמי, א"ר ייוסי בר' סימון עד של אעמדתם על הר סיני וקבלתם את התורה ישראל הייתם נקראים כשם שעובדי אלילים נקראים, משקבלתם את התורה אתם נקראים עמי. אלהים אלהיך אנכי אע"פ שנקראתם אלהים שנאמר אני אמרתי אלהים אתם שלא עמדו ישראל על הר סיני אלא שלא יהא מלאך המות ועובדי אלילים שולט בהם אעפ"כ אלהים אלהיך אנכי אני דיינך אני פטרונך. רבי יהודה בר שלום הלוי אומר בשופטים הוא מדבר, אמר להם הקב"ה בשביל שקראתי אתכם אלהים שנאמר אלהים לא תקלל הוו יודעין שאני על גביכם שנאמר אלהים אלהיך אנכי, מדבר במשה דכתיב ראה נתתיך אלהים לפרעה לכך נאמר ויאמר אליו אני ה':

לא על זבחיך אוכיחך. א"ר נחמיה בשם רבי ברכיה אם אדם זוכה לעשות צדקה הקב"ה כותבה כנגדו שנאמר ועולותיך לנגדי תמיד. וזיז שדי עמדי. אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזלינא בספינתא וחזינא ההוא צפורא דיתיב במיא עד קרסוליה ורישיה מטי עד צית שמיא אמרין ליכא מיא ובעינן למיחת לצנוני נפשן, נפקא בת קלא ואמרה לן היאך בעית לצנוני נפשיכון דנחת חצינא לבר נגרא עד שבע שנין לא מטא לארעא לא משום דעמיקי מיא אלא משום דרדיפי מיא, כי אתינא לקמיה דרבי אמר לי ההוא זיז שדי הוא דכתיב וזיז שדי עמדי. א"ר יודן בר רבי סימון כשפושט כנפיו מכהה גלגל חמה, הה"ד המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן, ולמה קורא אותו זיז שדי, לפי שיש בו כמה מיני טעם מזה ומזה:

אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה. אמר רבי שמעון בן יוחאי בוא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות שלא נאמר בהם לא אל ולא אלהים אלא ה' שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק, נאמר בשור הגס ריח ניחוח ונאמר בעוף הדק ריח ניחוח ובמנחה אשה ריח ניחוח, לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. ושמא תאמר לאכילה הוא צריך, תלמוד לומר אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה, ידעתי כל עוף הרים וגו' כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף ואומר האוכל בשר אבירים אלא לא אמרתי אלא כדי שתעשה רצוני, ולא לרצוני אתם זובחים אלא לרצונכם תזבחו.

דבר אחר אמר רבי יודן עשר בהמות טהורות מסרתי לך שלש ברשותך ושבע אינן ברשותך, אלו הן שברשותך שור שה כשבים ושה עזים, ושבע שאינן ברשותך איל וצבי ויחמור וגו', שמא הטרחתי עליך לחזר בהרים ולהתיגע בגבעות להביא קרבן מאיל וצבי ויחמור שאינם ברשותך, לא אמרתי אלא מאלו שברשותך ושעל אבוסיך:

אמר רבי יצחק קרבני לחמי וכי יש לפני אכילה ושתיה, למוד ממשרתי דכתיב משרתיו אש ללוהט, מהיכן ניזונין מזיו השכינה דכתיב באור פני מלך חיים. רבי חגי בשם רבי יצחק ואתה מחיה את כלם אתה נותן מחיה ללכלם, למד ממשה ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים ללא שתה ולפני יש אכילה ושתיה הוי אם ארעב לא אומר לך. אמר רבי חייא בריותי אינם צריכים לבריותי ואני צריך לבריותי שמעת אומר מימיך גפן זו תשקוה יין שהיא עושה יין הרבה השקו זית זו שמן שהיא עושה שמן הרבה, אמר רבי ינאי בנוהג שבעולם העובר על שפת הנהר אי אפשר של ישתה שנים או שלשה לוגין מים ואני כל הימים וכל המים אני מלא שעלי כתיב מי מדד בשעלו מי ואנא על לוגך דחמרא כתבתי דאנא שתי דאנא שבע דאנא רוי. תני רבי חייא בקדך הסך נסך שכר לה' ואת הכבש השני תעשה בין הערבים לשון שביעה לשון שתיה לשון שכרות. מלך אחד מסרתי לך (כתוב ברמז קפ"ו). בהמה אחת מסרתי לך (כתוב ברמז תתק"ז):

ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך (כתוב ברמז רל"ב). אמר הקב"ה אל דואג רשע מה לך לספר חוקי כשאתה מגיע לפרשת רוצחים ולפרשת מספרי לשון הרע מה תהא דורש ותשא בריתי עלי פיך אמר רבי אמי אין תורתו של דואג אלא מן השפה ולחוץ:

תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי. זה מנשה בן חזקיהו שהיה יושב ודורש באגדות של דופי, אמר לא היה לו למשה לכתוב בתורה ואחות לוטן תמנע, ותמנע היתה פילגש, וילך ראובן בימי קציר חטים, אמר רבה בר רב יצחק ועליו מפורש בקבלה הוי מושכי העון בחבלי השוא, ודאתין עלה מאי היא ואחות לוטן תמנע תמנע בת מלכים היא דכתיב ואחות לוטן תמנע אלוף לוטן אלוף תמנע וכל אלוף מלכותא בלא תגא, בעיא לאגיורי, באת אצל יעקב ולא קבלהב הלכה והיתה פילגש לאליפז אמר מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא גבירה לאומה אחרת, נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל דלא איבעי להו לרחקה. וילך ראובן בימי קציר חטים, אמר רבה בר רב יצחק מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהן בגזל שהיה קציר טים ולא הביא אלא מן ההפקר:

אלה עשית והחרשתי. אמר רב שמואל בר רב יצחק אלה אלהיך שעשו ישראל במדבר החרשתי לכם, למה לפי שמשה מפייס עלי ואומר לי סלח נא ושמעתי לו. דמית היות אהיה כמוך דמיתם צורה ליוצרה ואת הנטיעה לנוטעה. אוכיחך ואערכה לעיניך, שני אמוראים, חד אמר אעורר כל לעיניך וחד אמר אסדר כל לעיניך. אמר רבי שמעון בן אלעזר משום רבי שמעון בן עזרא משום אבא כהן ברדלא אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, בלעם חכם של אומות היה ולא היה יכול לעמוד בתוכחותו של אתונו שנאמר ההסכן הסכנתי, ויוסף קטן של שבטים היה ולא יכלו אחיו לעמוד בתוכחתו שנאמר ולא יכלו אחיו לענות אותו, כשהקב"ה יבא לדין עם בריותיו על אחת כמה וכמה שנאמר אוכיחך ואערכה לעיניך:

זובח תודה יכבדנני. א"ר הושע בן לוי הזובח יצרו ומתדה כאלו כבדו להקב"ה בשני עולמות שנאמר זובח תודה יכבדנני, יכבדני אין כתיב כאן אלא יכבדנני. אתה מוצא כתיב ויתנו ידם להוציא נשיהם ואשמים איל צאן על אשמתם, חטאת באה על השגגה שנאמר וחטאתם לפני על שגגתם. עולה באה על הרהור הלב שנאמר באיוב והעלה עולות מספר כלם כי אמר איוב אולי חטאו בני וגו', אבל התודה שבאת בחנם אמר הקב"ה זו חביבה עלי מכל הקרבנות שנאמר זובח תודה יכבדנני. רבי הונא בשם רבי אחא זובח חטאת ואשם אין כתיב כאן אלא תודה, רבי יודא בשם ר' אבא בר כהנא יכבדני אין כתיב כאן אלא יכבדנני כבדני בעולם הזה וכבדני בעולם הבא. ד"א כבוד אחר כבוד.

דבר אחר זה עכן שזבח יצרו בתודה הדא הוא דכתיב שים נא כבוד לה' אלהי ישראל ותן לו תודה. ושם דרך שהראה דרך לשבים הדא הוא דכתיב ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרע כלם חמשה. זמרי ר' יהושע בן לוי אמר זה עכן, ולמה קוראו זמרי שעשה כמעשה זמרי, ורבנן אמרין שנזמרו ישראל על ידו. איתן זה אברהם שנאמר משכיל לאיתן האזרחי. הימן זה משה בכל ביתי נאמן הוא, וכלכל זה יוסף ויכלכל יוסף, ודרע זה דור המדבר שכלו דעה. כלם חמשה, מאי כלם חמשה, כלם הם בג"ע, אראנו בישע אלהים. וכן אמר יהושע יעכרך ה' היום הזה היום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא. ד"א ושם דרך אלו מסלקי דרכים וסופרים ומשנים ומלמדי תינוקות, רבי אומר אלו חנונים שמוכרים פירות מעושרין לרבים. רבי יוסי בר יודן בשם רבי מנחמא בר רבי יוסי אומר אלו שמדליקין נרות ברבים, ארשב"ל אף שאול לא זכה למלכות אלא על ידי שהיה זקנו מדקליק נרות ברבים, ארשב"ל אף שאול לא זכה למלכות אלא על ידי שהיה זקנו מדליק אנרות במבואות אפלות שהיו מביתו לבית הכנסת והיה מדליק בהן את הנרות כדי שיאירו לרבים, כתוב אחד אומר ונר הוליד את קיש וכתיב וקיש בן אביאל הא כיצד אביאל שמו ועל ידי שהיה מדליק נרות לרבים נקרא נר, ד"א ושם דרך בשי"ן כתיב דשיים ארחיה סגי שווי. מעשה ברבי ינאי שהיה מהלך בדרך פגע בו אדם אחד שהיה משופע ביותר, א"ל משגח רבי מתקבלא גבן, א"ל מאי דהני לך, הכניסו לתוך ביתו האכילהו השקהו בדקו במקרא ולא מצרו במשנה ולא מצאו באגדה ולא מצאו בתלמוד ולא מצאו, א"ל סב בריך א"ל יברך ינאי בביתיה א"ל אית בך אמר מה דאנא אמר לך א"ל אין, א"ל אמור אכל כלבא פיסתיה דינאי, קם תפסיה א"ל ירותתי גבך דאת מונע לי, אמר ליה מה ירותתך אמר ליה מה דינוקא אמרין תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, קהלת ינאי אין כתיב כאן אלא קהלת יעקב, א"ל למה זכית למיכל על פתורי, א"ל מימי לא שמעית מילא בישא וחזרתי למרה ולא חזית תרין דמתכתשין דין עם דין ולא יהבית שלמא ביניהון, אמר לו כל הדא דרך ארץ גבך וקריתך כלבא קרי עליה ושם דרך דשיים ארחיה סגי שווי:

אראנו בישע אלהים. אמר ר' אבהו זה אחד מן המקראות שישועת של ישראל ישועתו יהושע בן לוי כל השם ארחותיו בעולם הזה זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה שנאמר ושם דרך אל תקרי ושם אלא ושם. רבי ינאי הוה ליה תלמידא דכולא שתא מקשי ליה ובשבתא דרגלא לא מקשי ליה, קרי עליה ושם דרך אראנו בישע אלהים:

בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע. זה שאמר הכתוב מות וחיים ביד לשון, לשונו של אדם מביאו לחיי העוה"ב, מי גרם לדוד לבא לעולם הבא פיו שאמר חטאתי, לפיכך האיר לו הקב"ה כי אתה תאיר נירי, ואומר זרח בחשך אור לישרים, אמר דוד בבקשה ממך הסתכל בישרותן של ישראל, וכן הקב"ה אמר לשלמה אם תלך בדרכי כאשר הלך דוד אביך [אמר דוד רבש"ע אל תסתכל באותה שעה שנכשלתי לפניך], וכה"א הסתר פניך מחטאי, כיון שאמר לו נתן הנביא גם ה' העביר חטאתך אמר על דא אנא מזמר למנצח מזמור לדוד:

חנני אלהים כחסדך, אמר בן עזאי למה היה דוד דומה למי שבידו מכה ובא אצל הרופא אמר הרופא אינך יכול להתרפאות המכה היא גדולה והדמים מועטים, א"ל בבעו מינך טול כל מה שיש לי והשאר משלך ועשה עמי חסד ורחם עלי, כך אמר דוד חנני אלהים כחסדך כרוב רחמיך מחה פשעי רחמן אתה וכרוב רחמיך מחה פשעי הרבה חסדים עשית עמדי, וכן הוא אומר הפלה חסדיך מושיע חוסים וגו' בבקשה ממך לפי שהמכה היא גדולה תן לה אספלנית, וכן הוא אומר הרב כבסני מעוני מכאן שכל העובר עברה כאלו נטמא בנפש מת, ואין מטהרין אותו אלא באזוב שנאמר תחטאני באזוב ואטהר, וכי נטמא דוד אלא העון שהוא חלל הנפש חכה"א ולבי חלל בקרבי, מכאן שמי שיודע בן שחטא ומתפלל בכל יום על החטא ונושא ונותן עם הקב"ה מוחל לו. והחוטא ושופה ברגליו ומעיברה מנגד עיניו הקב"ה מבקשה ממנו, וכן הוא אומר למה אירא בימי רע וגו'. אמר רבי שמואל משל הדיוט אומר (קא) עקרבתא רמת לגמלא ושופה בעקבו, א"ל חייך עד קדקדך אני מטי. לכך נאמר כי פשעי אני אדע:

לך לבדך חטאתי. אמר ריב"ל למה דוד דומה למי שנשבר ובא לו אצל רופא והיה הרופא מתמה ואומר מה גדולה מכתך צר לי עליך, א"ל אותו שנשבר אתה אומר לי צר לי עליך לא בשבילי נשברתי אלא בשביל השכר שלך, כך אמר דוד לפני הקב"ה לך לבדלך חטאתי וגו' אם תקבלני כל הפושעים משמימים לך וכה"א אתם עדי נאם ה' ועבדי אשר בחרתי:

כי פשעי אני אדע עברות שהתודה עליהם ביום כפורים זה לא יתודה עליהם ביו"כ אחר, ואם שנה בהם יתודה עליהם ואם לא שנה עליהם עליו הכתוב אומר ככלב שב על קאו, רבי אליעזר בן יעקב אומר הרי הוא משובח דכתיב כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד, ומה אני מקיים ככלב שב על קאו, כדרב הונא דאמר כיון שעברכ אדם עברה ושנה בה נעשה לו כהיתר:

לך לבדך חטאתי. דרש רבא אמר דוד לפני הקב"ה מחול לי על אותו עון גלוי לפניך דאי בעינא למכפיהיה ליצרי הוה כייפנא ליה אלא אמינא דלא לימרו עבדא זכי למריה:

הן בעוון חוללתי וגו'. א"ר יצחק דבי ר' אמי אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה שנאמר הן בעוון חוללתי. ורבי יוחנן אמר סמוך לטבילתה שנאמר ובחטא יחמתני אמי, אמר רב יצחק מאי משמע דהאי חטא לישנא דדכויי הוא דכתיב, וח את הבית ומתרגמינן וידכי ית ביתא ואי תימא תחטאני באזוב ואטהר. רבי אחא אמר בעוון מלא אפילו חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהא צד אחד בעון, אמר דוד כלום נתכוון ישי להעמידני והלא לא נתכוון אלא לצורך עצמו שמשעה שעשו צרכיהם זה הופך פניו לכאן וזה הופך פניו לכאן ואתה מכניסס כל טפה וטפה זה שאמר דוד כי אבי ואמי עזבוני. לב טהור ברא לי אלהים (ברמז שע"ח):

השיבה לי ששון ישעך (ברמז תרע"ה). הצילני מדמיםא אלהים, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי מדמו של שאול לא בשבילי נהרג, מדמו של נבל לא בשבילי נהרג שנאמר ויהי כעשרת הימים, (מדמן של נוב) מדמו של שאול שהיה רואה מעיל שלו נקצצה ולא היה מצטאער עליה אפילו שעה אחת, מדמו של נתן שהיה דוד משלח אחריו קוסדריות לידע אם מחזיר הוא דבריו אלו היה מחזיר לא היה הורגו, מדמן של ישראל רבי יהודה בשם ר"ש משום רבי לוי בן פרטא אומר מפני מה לא פירשו כתובים כמה נפלו בהר הגלבוע ע"ש אל תגידו בגת, מדמו של אוריה, אריב"ל אוריה החתי כל שלשים ושבעה (קב) זה יואב בן צרויה שהורידוהו מגדולתו שהיה ראוי למנותו אחר שלשים וששה ומנו אותו אחר שלשים ושבעה:

זבחי אלהים רוח נשברה. אמר רבי יהושע בן לוי כמה גדולים נמיכי רוח שבזמן שבית המקדש קיים אדם מביא עולה שכר עולה בידו, מנחה שכר מנחה בידו, אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנו שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה, ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנאמר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. זבדי בן לוי ור' יוסי בן פטרס ורבנן, ח"א אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אם תקבלני בתשובה יודע אני ששלמה בני בונה בית המקדש ומקריב כל קרבנות שבתורה מן הדין קריא זבחי אלהים רוח נשברה וגו' היטיבה ברצונך וגו' אז תחפוץ זבחי צדק, וחרינא אמר מנין לעושה תשובה שמעליןעליו כאלו עלה לירושלים ובנה בית המקדש ומזבח והקריב כל קרבנות שבתורה שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה:

אמר רבי אבא בר יודן כל שפסל בבהמה הכשיר באדם:

לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. אמר רבי אלכסנדרי הדיוט זה אם משתמש בכלי שבור גנאי הוא לו, אבל הקב"ה כל כלי תשמישיו נשברים הם קרוב ה' לנשברי לב הרופא לשבורי לב לב נשבר ונדכה, אמר ר' אבא בר יודן משל למלך שכבדו אוהבו בחבית של יין וכלכלה של תאנים, א"ל המלך זהו דורון, א"ל לפי שעה כבדתי אותך, אבל כשתכנס לפלטין שלך אתה יודע במה אכבדך, כך אמר הקב"ה למשה זאת העולה היא העולה, אמר לפניו רבש"ע לפי שעה כבדתי אבל כשתיטיבב ברצונך את ציון וגו' אז תחפוץ זבחי צדק וגו':

אז תחפוץ זבחי צדק וגו'. מלה"ד לעשיר רווק שאין לו אשה אין ביתו בית, למה שכשהאריסין באין הוא אומר להם לכו לחנות שאין לי בית ואשה, נשא אשה א"ל מכאן ואילך כל מה שאתם מביאים לביתי העלו, כך כל הימים שלא העמיד משה אהל מועד היו הקרבנות קרבים בכל מקום שנאמר וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות, וכן הוא אומר דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו, כיון שהוקם המשכן כתיב השמר לך פן תעלה עולותיך, וכן הוא אומר היטיב ברצונך את ציון וגו' אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל וגו':

למנצח משכיל לדוד בבוא דואג האדומי (ברמז קל"א). מה תתהלל ברעה הגבור, א"ל זו גבורה היא אדם רואה חברו בראש הגג ודוחפו או על הבור ודוחפו גבורה היא זו, אלא אימתי נקרא גבור כשרואה את חברו שהוא בא ליפול ופושט ידו ואוחזו וכן מי שרואה חברו שנופל לבור ומעלהו, ואתה ראית את שאול כועס עלי ואתה הטלת (את) מים על אברי. חסד אל כל היום, אתה סבור אלולי לא יקבלני אחימלך בפרוסה לא היה אחד מישראל נותן לי פרוסה הרי ישראל מצויים הם לעשות חסד. ד"א אדם העוסק בחסד אל כל היום כמותך זו תורה ותורת חסד על לשונה יעסוק בדברים הללו (קג) ותעשה תורתך פלסתר. ד"א חסד אל כל היום אדם שעושה חסד עם האל עושה דבר קשה כבירול כל מי שעוסק בתורה כאלו עושה חסד עם האל. ברעה הגבור זה לשון הרע, אמר רבי יוסי בן זמרא קשה היא לשון הרע רמ"ח אברים שבאדם יש זקופים ויש מוטים ויש עומדים והלשון הזה נתון בבית האסורים והלחיים מקיפין אותו וכמה מנגנאות יש עליו אין אדם יכול לעמוד בו אלו היה זקוף עאכ"ו. זה שאמר הכתוב מות וחיים ביד לשון. אמר ר' חמא בר חנינא וכי יש יד ללשון, אלא לומר לך מה יד ממית אף לשון ממית, אי מה יד אין ממית אלא בסמוך לו אף לשון אין ממית אלא בסמוך לו, תלמוד לומר חץ שחוט לשונם עד ארבעים וחמשים אמה, אי מה חץ עד ארבעים וחמשים אמה אף לשון כן, תלמוד לומר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ, וכי מאחר דשתו בשמים פיהם חץ שחוט ל"ל, הא קמ"ל דקטל כחץ, וכי מאחר דכתיב חץ שחוט לשונם, מות וחיים ביד לשון ל"ל, לכדרבא דאמר רבא דבעי חיי בלישניה דבעי מותא בלישניה. ה"ד לישנא בישא, אמר רבא כגון דאמר היכא משתכחא נורא אלא בי פלגיא דשכיחא ביה בשרא וכוורי. אמר רבה כל מלתא דמתאמרא באפי מרה לית ביה משום לישנא בישא א"ל כל שכן חוצפא ולישנא בישא, אמר ליה אנא כרבי יוסי סבירא לי דאמר רבי יוסי מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי, אמר רבה בר רב הונא כל מילתא דמתאמרא באפי תלתא לית ביה משום לישנא בישא, מאי טעמא חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה. מות וחיים ביד לשון משה אמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל וכן אסתר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי והחיו אומה שלמה, דואג אמר דבר ונהרגו נוב עיר הכהנים. ונחש על ידי הפה גרם מיתה לכל העולם. מות וחיים ביד לשון. תרגם עקילס מצטרא ומכירין מות מכאן וחיים מחאן, בר סירא אמר היה לפניו נחלת נפח בה בערה, רקק בה כבתה. אמר רבי חייא בר אבא היתה לפניו כלכלה של תאנים אכלה עד שלא עשרה מות ביד לשון, לא אכלה עד שעשרה חיים ביד לשון. רבן גמליאל אמר לטבי עבדו פוק זבין לנא צבי טבא מן שוקא, נפק אייתי לישן, לבתר יומין אמר ליה פוק זבין לנא צבי בישא מן שוקא, נפק אייתי ליה לישן, אמר ליה כד אמרית לך צבי טבא אייתית לי לישן וכד אמרית לך צבי בישא אייתית לי לישן, אמר לו מרי מינה טבא ומינה בישא כד היא טב לית טב מינה, כד היא ביש לית ביש מינה. רבי עשה סעודה לתלמידיו הביא לפניהם לשונות רכין ולשונות קשין התחילו בוררין את הרכים ומניחין את הקשים, אמר להם בני כך יהי לשונכם רך אלו עם אלו, אכל וברך חיים ביד לשון, לא ברך מות ביד לשון, אמר לשון הרע שהוא קשה משפיכות דמים מות ביד לשון, עסק בתורה חיים ביד לשון. מעשה ברוכל אחד מחזר בעיירות ואומרר מאן בעי סם חיי ועלה לעכו ושמעה בת ר' ינאי אמרה לאביה רוכל אחד מסבב ואומר מאן בעי סם חיי, קרא ר' ינאי לאותו רוכל א"ל הראני אותו סם חיים שאתה מוכר, הוציא ספר תהלים ופתח והלך עד פסוק זה מי האיש החפץ חיים. הלך רבי ינאי האכילהו והשקהו ושלחו ונתן לו ששה סלעים, א"ל למידיו לא היית יודע פסוק זה, א"ל הן אלא שבא זה ובררו בידי:

אהרת רע מטוב. אמר רבי בנאה אמר רב אהבת רעתו של שאול יותר מטובתו שאלו לא קבל ממך לשון הרע לא נענש, יש אדם משקר נושא פנים לאדם שיאכילהו אבל אתה שמא עני היית הרי אתה גבור חכם [ועשיר] וראש סנהדרין, ולמה עשית כן אל יתהלל חכם בחכמתו וגו'. (מה תתהלל ברעה הגבור צ"ל):

גם אל יתצך. שנצטרע כענין שנאמר ונתץ את הבית, יחתך ויסחך מאהל הרי העולם הזה, ושרשך מארץ חיים סלה הרי העולם הבע, אמר רבי חלבו דואג לא נטרד אלא שהיה ממרא בית דין כיון שהיה מקטרג לאחימלך שקבל דוד (כתוב ברמז קל"ב). יראו צדיקים וייראו וגו'. א"ר יצחק תחלה ייראו ולבסוף ישחקו:

למנצח על מחלת משכיל לדוד. זה שאמר הכתוב מצא אשה מצא טוב אין סוף לאשה טובה ואין סוף לאשה רעה שנאמר ומוצא אני מר ממות את האשה. טובה היתה אביגיל לדוד מכל קרבנות שבעולם אילו עשה שחשב לנבל לא היה מתכפר בכל קרבנות שבעולם אילו עשה מה שחשב לנבל לא היה מתכפר בכל קרבנות שבעולם והיא באתה ומלטתו לכך נאמר למנצח על מחלת שמחלה לו כקרבנות הוי מצא אשה מצא טוב, וכן הוא אומר והאשה טובת מראה מאד, ודוד היה יפה עינים וטוב רואי, אמר הקב"ה תבא טובה ותהיה לטוב וילך הרע ברעתו ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל, מי גרם לו א"ר נתן שהיתה ידו קצרה במצות וכן הוא אומר אל נא ישים אדוני את לבו אל איש הבליעל הזה, מהו בליעל (קד) עין רעה:

כלו סג יחדיו נאלחו (ברמז תס"ג). להלן אומר הכל סר הסר מן הדרך יכול לחזור בתשובה, כאן כלו סג נעשו סייגם. יחדו נאלחו ר' יונתן אמר נאלחים מבחוץ ונאלחים מבפנים. נאלחו נעשו אחים לאלהים אחרים, אמר הקב"ה למלאכי השרת צאו וראו מה עשו בני אדם בארץ א"ל אין עושה טוב. אוכלי עמי אכלו לחם זה ישראל שהיו מברכין להקב"ה על הלחם ועל מה שהם אוכלים שנאמר קדש ישראל לה'. אלהים לא קראו אמר רבי לוי אלו עו"א שהם אומרים שהטובה שהיא נאה אין הקב"ה קורא אותה. שם פחדו פחד (כי אלהים בדור צדיק) [לא היה פחד], אמר רב נחמן בר יצחק לעתיד לבא מתפחדין הצדיקים כשרואין את אחיתופל בגיהנם אומרים עשית לאותו צדיק כך לנו עאכ"ו, והקב"ה מראה את מעשיו ואחר כך הם שמחים עליו לכך נאמר (שם פחדו) [לא היה] פחד. אמר רבי יודן בשם רבי משום בר קפרא לעתיד לבא אומר הקב"ה למלכיות אני אמרתי ששיהיו ישראל מעלין אנונא למלכות כשם שהגוים מעלין אני אמרתי פחד אנונא ולא אמרתי פחד של גזרה, להלן כתיב עצת עני תבישו וגו', אמר הקב"ה לעובדי אלילים בניתם בתי עבודת אלילים שלכם וכיון שאמרתי לכם לבנות ירושלים אתם אומרים לי עניה סוערה לא נוחמה הוי עצת עני תבישו וכן הוא אומר הבישות כי אהים מאסם. מי יתן מציון ישועות ישראל אמר הקב"ה ישראל כשקול הבנים קול האבות עמהן שנאמר והיתה יד הקב"ה ישראל כשקול הבנים קול האבות עמהן שנאמר והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם, ואף כשתתנחמו יתנחמו האבות עמכם הדא הוא דכתיב מי יתן מציון ישועות ישראל וגו' יגל יעקב ישמח ישראל:

למנצח בנגינות (מזמור) [משכיל] לדוד בבוא הזיפים. זה שאמר הכתוב מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים, כך היו ישראל כיון שראו לשאול מטה אזנו לשמוע לשון הרע על דוד היו הכל באים ואומרים לו וכן הוא אומר בבוא דואג האדוני, וכן הוא אומר בנבל מי דוד ומי בן ישי, כיון שראו הכל ששאול מטה אזנו לשמוע לשון הרע מיד באו הזיפים ויעלו הזיפים. אלהים בשמך הושיעני, אמר רבי בנימן בר יפת בשם רבי ישמעאל אמר דוד רבש"ע קטנתן שרודף את האדם קובל לאפרכוס, אפרכוס רודפו קובל למלך, המלך רודפו למי יקבול אלא לך, כך אמר דוד רבש"ע שאול הוא מלך למי אני קובל אלא לך הוי אלהים בשמך הושיעני ובגבורתך תדינני גבורות של תורה, וכן הוא אומר לי עצה ותושיה וגו', כמ"ש בתורה לא תסגיר עבד אל אדוניו, ומה עבד שהיה עובד עו"א אמרה תורה לא תסגיר אם יבא אליך, אני שאני נשיא בן נשיא ה' דורות מנחשון עד ישי עאכ"ו אל תסגירני ביד המלך הוי בגבורתך תדינני בגבורה של תורה. אלהים שמע תפלתי האזינה לאמרי פי אמר רבי יודן אמר דוד רבש"ע בא דואג וקבל שאול ושמע לו, באו הזיפים והאמין להם אני איני הולך אצלו אלא אצלך (קה) שמעה (הימני) [תפלתי] והאזין לי, למה כי זרים קמו עלי ועריצים בקשו נפשי וגו'. אמר רבי נהוראי לא נתנו דעתם על מה שכתוב בתורה ארור מכה רעהו בסתר אלא למה שאמר שאול ברוכים אתם לה', ואני אומר כיון שאררם משה ארור מכה רעהו, הנה אלהים עוזר לי אדני בסומכי נפשי, (קו) א"ל מי אמר לך, א"ל עד שאני במעי אמי כבר נתנבא עלי איתן האזרחי מצאתי דוד עבדי וגו', הוי אדני בסומכי נפשי:

למנצח בנגינות משכיל לדוד האזינה אלהים תפלתי ואל תתעלם מתחנתי, אמר רבה בר בר חנה כיון ששמע דוד שאחיתופל בקושרים עם אבשלום אמר סכל נא עצת אחיתופל לא נתירא דוד אלא הימנו הוי האזינה אלהים תפלתי וכגו' הקשיבה לי וגו' מני עקב רשע, א"ל הקב"ה לא אמרת אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי לא אירא מרבבות עם, אמר לפניו רבש"ע תן לי מאותם ארדוף אויבי ואשיגם, וכן אמר דוד לפני הקב"ה אין זה מאותם וכן הוא אומר כי לא אויב יחרפני ואשא, וכן הוא אומר ואתה אנוש כערכי:

מי יתן לי אבר כיונה. מדבר באברהם, למה כיונה רבי עזריה בשם רבי יודן בר סימון לפי שכל העופות כשהן יגעין נינוחין על גבי סלע או על גבי אילן, אבל היונה כשהיא יגעה קופצת באחת מאנפיה ופורחת בשניה. הנה ארחיק נדוד נדנוד אחר נדנוד טלטול אחר טלטול. אלין במדבר סלה מוטב ללין במדברות של ארץ ישראל ולא בפלטריאות של ארץ העמים דכתיב (וילך) [ויעבור] אברם בארץ וגו':

ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי. אמר רבי יוחנן בתחלה קראו לאחיתופל רבו, והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו, הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או אפילו דבור אחד עאכ"ו, ואחר כך קראו חברו שנאמר אשר יחדו נמתיק סוד ואחר כך קראו תלמידו שנאמר גם איש שלומי אשרר בטחתי בו. מהו ואתה אנוש כערכי אמר רב יהודה אמר רב כסדרי הזה שהיה מסדר עלי את ההלכות, אלופי שהיה מלמדני רבי ההיה שנאמר אשר יחדו נמתיק סוד. מהו בבית אלהים נהלך ברגש כדתנן תמיד קרב בי"ב, הפר בכ"ד, ארבע פייסות היו שם למה כדי להרגיש כל העזרה כלה שנאמר אשר יחזו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש, (קז) כיון שגמר תפלתו (וכן) הוא אומר ויהיי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים והנה לקראתו חושב הארכי, כיון שראה אותו אמר יש ארוכה למכתי, ויאמר לו דוד אם עברת אתי והיית עלי למשא ואם העיר תשוב ואמרת לאבשלום עבדך אני, א"ל רבש"ע לך אני קורא שנאמר אני אל אלהים אקרא וה' יושיעני:

ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה. יכול יתפלל אדם כל היום, כבר מפורש על ידי דניאל וזמנין תלתה בימוא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהיה, יכול יתפלל אדם לכל רוח שירצה, כבר מפורש על ידי דניאל וכיון פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלם, יכול משבא לגולה הוחלה, תלמוד לומר כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנא, יכול יהא כולל שלשתן בבת אחת, לכך נאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה, יכול ישמיע קולו בתפלתו, כבר מפורש על ידי חנה וקולה לא ישמע, יכול ישאל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל, כבר מפורש על ידי שלמה לשמוע אל הרנה ואל התפלה, רנה זו תפלה, תפלה זו בקשה. א"ר יהושע ב"ח האבות תקנו שלש תפלות, אברהם תקן תפלת השחר שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום וגו', יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה. יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. אמר רבי שמואל בר נחמני כנגד ג"פ שהיום משתנה, בערבית יאמר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוציאנו מאפלה לאורה, במנחה יאמר יהי רצון מלפניך ה' אלהי כשם שזכיתני לראות חמה בזריחתה כך תזכה אותי לראותה בשקיעתה, בשחרית צריך לומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מאפלה לאורה. רבנן אמרין כנגד תמידין תקנו אותם, תפלת השחר כנגד תמיד של שחר, תפלת מנחה כנגד תמיד של בין הערבים, תפלת ערבית לא מצאו לה קבע, א"ר תנחומא אף תפלת ערבית יש לה קבע כנגד אברים ופדרים. תניא כוותיה דריב"ל דאמר תפלות כנגד תמידין תקנום, מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות, שהרי תמיד של שחר היה קרב עד חצות, ר' יהודה אומר עד ארבע שעות שהרי תמיד של שחר היה קרב עד ארבע שעות, ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע, שהרי אברים ופדרים הולכים וקרבים כל הלילה, ומפני מה אמרו תפלת המוספין כל היום, שהרי קרבן של מוספין קרב כל היום, ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב, שהרי תמיד של בין הערבים היה קרב והולך עד הערב, ר' יהודה אומר עד שבע שעות שהרי קרבן מוסף קרב עד שבע שעות. ורבי יוסי בר חנינא שפיר קאמר ריב"ל דאי לא תימא הכי של מוספין מאן תקנן, רבי יוסי בר חנינא אמר תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אתמידין:

פדה בשלום נפשי. אמר רבי יוחנן אמר רבי יוסי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא עם הצבור שנא' ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין. תניא נמי הכי מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר לא ימאס וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי, אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומצוי בבית הכנסת כאלו פדאני לי ולבני מבין אוה"ע. אריב"ל מהו פדה בשלום נפשי איקוניא מהלכת בפני האדם הזה והבריות מכריזין ואומרים תנו מקום לאיקונין של הקב"ה, למה, אמר רבי יודן בשם רבי לוי אין בית רובע בחללו של עולם שאין בו תשעה קבין של מזיקין וכל אחד יש לו פרמא בעיניו כשם שיש לחמורים של טוחנין, למה שלא יזיקו הבריות, ובשעה שעונותיו של אדם גורמין, אותה הפרמא נטלת מעל פניו של מזייק והוא מביט לאדם ומזיקו לכך מכריזים לפני האדם שלא יזיקו אותו המזיקין, פדה בשלום נפשי מקרב לי שלא יקרבו לי המזיקין, ומי גרם לי כי ברבים היו עמדו אלו המלאכים המסורים לו שנאמר יפול מצדך אלף, ד"א פדה בשלום נפשי, דוד ראה את דניאל עומד ממנו היאך הוא נשלך לגוב האריות ואין נוגעים בו התחיל אומר פדה בשלום נפשי מקרב לי שלא יקרבו לי האריות, ומי גרם לו לינצל כי ברבים היו עמדי שאף חנניה מישאל ועזריה היו סודרים עליו תפלה לכך ישמע אל ויענם. ד"א פדה בשלום נפשי על רחל נאמר, מהו מקרב לי שלא תקרב עצתו של עשו הרשע ברחל. אמר ר' יעקב בר אידי שכך היו התנאים שיעקב נוטל ללאה ועשו לרחל, מי גרם לרחל להנצל ממנו כי ברבים היו עמדי שאף יעקב ולאה היו סוררין עליה תפלה הה"ד ויזכור אלהים את רחל, רחל בזכותה, את רחל בזכות האבות והאמהות (בשמואל ברמז קי"א ובפסוק אלכה נא ואשלמה ברמז ק"ו הראשון). אשר אין חליפות למו ולא יראו אלהים, ר' יוחנן וריב"ל חד אמר כל שאינו מניח בן דאמר רבי יוחנן משום רשב"י כל מי שאין מניח בן ליורשו הקב"ה מלא עליו עברה, כתיב הכא והעברתם את נחלתו לבתו וכתיב התם יום עברה היום ההוא, וחד אמר כל שאינו מניח תלמיד:

שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו. אמר רבי לוי לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם משיראל שהוא מהול לירד לתוכה, ואותן שחטאו יותר מדאי מהו עושה להם, מעביר הערלה מעל גבי התינוקות שמתו ולא מלו ונותנה להם ומורידן לגיהנם דכתיב שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו, והוא יושב פתח האהל כחום היו, כשיבא אותו היום שכתוב בו הנה יום בא בבוער כתנור:

חלקו מחמאות פיו. כשדבריו של אחיתופל פתוחים הכל שומעין לו, וכה"א ויאמר אחיתופל אל אבשלום, וכתיב ויישר הדבר בעיני אבשלום ובעיני כל זקני ישראל. אמר הקב"ה הכל עמו ואני עמך השלך על ה' יהבך, ב"ו עושה לו פטרון והולך אצלו פעם אחת והוא מקבלו, שניה והוא מקבלו, שלישי נראה לו, רביעי אינו נפנה לו, אבל הקב"ה אינו כן אלא כל מה שאתה מטריח עליו הוא מקבל, לכך נאמר השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך (כתוב ברמז תי"ט). לא הוו ידעי רבנן מאי השלך על ה' יהבך, אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קאזילנא בהדי ההוא טייעא והוה דרינא טונא א"ל שדי יהבך ושדי אגמלא. לא הוו ידעי רבנן מאי וטאטאתיה במטאטא השמד, יומא חד שמעין לאמתיה דרבי דהוה קאמר לההוא גברא שקיל טאטא ווטאטי ביתא. לא הוו ידעי רבנן מאי סלסלה ותרוממך, יומא חד שמעין לאמתיה דרבי דקאמרה לההוא גברא דהוה קא מהפך במזייה א"ל עד מתי אתה מסלסל בשערך:

אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, א"ל ההוא אפיקורוס לרבי חנינא מי שמיע לך בלעם בר כמה שני הוי, א"ל מיכתם לא כתיב אלא מדכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם או בר תלתין ותלת שנין או בר תלתין וד', א"ל שפיר קאמרת לדידי חזי לי פנקסא דבלעם והוה כתיב ביה בר תלתין ותלת הוה בלעם חגירא כד קטל יתיה פנחס ליסטאה:

שנו רבותינו כל מי שיש בו שלשה דברים הללו הוא מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלשה דברים אחרים הוא מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה תלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה תלמידיו של בלעם הרשע, מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע, תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין העולם הבא שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר ואתה אלהים תורידם לבאר שחת. תניא כל שנותיו של דואג אינם אלא שלשים וארבע, ושל אחיתופל אינם אלא שלשים ושלשה דכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם (כתוב ברמז קמ"ז):

למנצח על יונת אלם רחוקים לדוד מכתם. אמר רבי יוחנן בשעה שנתרחקו סימניה לתמר נעשית כיונה אלמית וכדרבי אלעזר היא מוצת, לאחר שנמצאו סימניה בא סמאל ורחקן בא גבריאל וקרבן.

דבר אחר שהיתה מכתו תמה שנולד כשהוא מהול. לדוד מכתם שיצא ממנה דוד שהיה מך ותם לכל.

דבר אחר מכתם כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו ללמוד תורה (כתוב בירמיה ברמז רס"א). למנצח על יונת אלם רחוקים וגו' באחוז אותו פלשתים בגת, ואחיו של גלית רואין אותו לא היה זה נצוח גדול. ד"א כשאמר ישמע נא אדוני המלך את דברי עבדו וגו' אשר נתנך ה' היום ביד (כתוב בשמואל ברמז קצ"ח):

נודי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך. אמר רבי שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנאמר נודי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך.

דבר אחר נודי ספרתה באותה בעלת נאד, ואומר אל דמעתי אל תחרש אל דמעתה של הגר לא החרשת, ואם תאמר על שהיתה גיורת היא חביבה אף אני כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי. באלהים אהלל דבר זו מדת פורענות. בה' אהלל דבר זו מדה טובה (כתוב באיוב ברמז תתצ"ג):

לי אלהים נדריך אשלם תודות לך. א"ר פנחס בש"ר לוי בש"ר יוחנן ואמרי לה בש"ר מנחם גלילאה ואמרי לה בש"ר זירא כל התפלות בטלות לעתיד לבא והודיה אינה בטלה, [וכל הקרבנות בטלות והתודה אינה בטלה] לעולם הוי אשלם תודות לך, הה"ד ותעמודנה שתי התודות בבית האלהים, תודת התפלה ותודת הקרבן:

כי הצלת נפשי ממות (את) [הלא] רגלי מדחי. כי הצלת נפשי ממות אמר רב טביומי משמיה דרב כך אמר דוד לפני הקב"ה הצילני שלא אמות ביד שאול. רגלי מדחי שלא אתחייב בעצתו של אחיתופל, להתהלך לפני אלהים באור החיים זו ארץ ישראל. ד"א להתהלך לפני אלהים זו גן עדן (בארצות החיים):

למנצח אל תשחת לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה. אמר לפניו רבש"ע עד שלא נכנסתי למערה עשית חסד עם אחרים בשבילי דכתיב (קח) ולוט בא צוערה וישב במערה יהי רצון מלפניך אל תשחת:

חנני אלהים חנני. למה אמר שתי פעמים חנני, חנני שלא אפול ביד שאול שאם אפול ביד שאול אינו חס עלי, וחנני שלא יפול בידי שלא יעה אותי יצר הרע ואהרגנו:

ובצל כנפיך אחסה עד יעבור הוות. הוותו של שאול.

דבר אחר חנני אלהים עד שלא יגרמו העונות שאחטא ואכשל בעבירה. חנני שאם חס ושלום חטאתי בך חסיה נפשי שאחזור בתשובה. עד יעבור שאתה מכפר עונותי.

דבר אחר חנני אלהים שלא יחרב הבית, חנני בגלות כי בך חסיה נפשי במלכיות. עד יעבור הוות הוות של מלכיות ותשיבני לבית עולמים ושם אתפלל ואודה:

בת שלש שנים ויום אחר הבא עליה הרי זה בסקילה. נמלכו ב"ד לעבר ובא עליה אינו בסקילה, אמר רבי אבין אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי בת שלש שנים ויום אחד נמלכו בית דין לעבר בתולותיה חוזרין ואם לאו אינם חוזרין:

אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. שלשה דברים גזרו בית דין של מטה (כתוב ביהושע ברמז י"ח):

נפשי בתוך לבאים אלו אבנר ועמשא (כתוב במלכים ברמז רי"ג):

עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר. אמר רב הונא בר ביונא אמר רבי שמעון חסידא כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו והיה מנגן מאליו, מיד היה דוד יושב ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר. נכנסו חכמי ישראל אצלו א"ל אדוננו המלך עמך ישראל צריכים פרנסה, א"ל לכו והתפרנסו זה מזה, אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו, אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד, מיד מתיעצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ונשאלין באוריםם ותומים דכתיב ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי ושר צבא למלך יואב. אעירה שחר דרך מלכים השחר מעוררן אני מעורר את השחר, עורה כבודי יתער יקרי מן קדם יקר דבריי לית חשיב כלום:

כי גדול (מעל) [עד] שמים חסדך רבא רמי כתיב כי גדול מעל שמים חסדך, וכתיב כי גדול עד שמים חסדך, הא כיצד הא בעוסקים לשמה הא בעוסקים שלא לשמה, וכדרב יהודה א"ר לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה:

למנצח אל תשחת לדוד מכתם האמנם אלם צדק תדברון. אמר לו דוד לאבנר בצדק רדפתם אותי כמו שנאמר בתורה צדק צדק תרדוף, או שפטתם אותי בצדק שאמרה תורה בצדק תשפוט עמיתך הלא תענה אבנר כך עשיתם מישרים תשפטו בני אדם לכך נאמר האמנם אלם צדק:

האמנם אלם צדק תדברון. אמר רבי יצחק מה אומנותו של אדם בעוה"ז ישים עצמו כאלם, יכול אפילו לדברי תורה, ת"ל צדק תדברון, יכול יגיס דעתו, ת"ל מישרים תשפטו:

אף בלב עולות תפעלון. אמר ליה הלב הזה לא נברא אלא לאמת שנאמר ודובר אמת בלבבו ואתם לא כך אלא בלב עולות תפעלון. זורו רשעים מרחם זריתם מרחם כמו עשו דכתיב ויתרוצצצו הבנים בקרבה עד דהוה במעי אמיה זריתיה מתיחא לקיבליה:

חמת למו כדמות חמת נחש וגו' אשר לא ישמע לקול מלחשים, אמר להם אין אתם יודעים מה עשה הקב"ה לנחש (לא) שבר את שניו ועכשיו הוא אוכל עפר כך הוא עושה להם שנאמר הרס שנימו בפימו, אמר להם הקב"ה אמרתם לשון הרע אתם הולכים לגיהנם והאש אוכלת אתכם שנאמר כמו שבלול תמס יהלוך נפל אשת ואין רואין השמש לעולם שנאמר בל חזו שמש, אבל הצדיקים וזרחה לכם יראי שמי:

נפל אשת בל חזו שמש. מאי אשת בריה שאין לה עינים. אמר רבי ברכיה בר שלמיא ואי תימא רב יימר בר שלמיא מאי קראה כמו שבלול וכו'. כמו שבלול תמס יהלוך נפל אשת בל חזו שמש כהדין כיליי סיליי לומצון, כשלשול הזה שהוא נמחה בצואה, כאישות הזאת שאינה מספקת לראות עד שחוזרת לעפרה, כאשת איש שזינתה והיא מתביישת שלא תראה עוברה והיא משליכתו בלילה שלא תחזנו השמש הה"ד השמש יצא על הארץ. כמו שבלול תמס יהלך, כשם שהשבולת הזו שוטפת כל מה שהיא מוצאה כך תורינוס שהוא עומד במדינה כל מי שנמצא נשטף עמו כיון שהוא מת אינו רואה עוד שמש למה שהוא תורינוס,

דבר אחר מדבר באנשי סדום כשם שהשבולת נשטף כך אנשי סדום. תמס יהלוך שהמסה אותם הקב"ה באש, נפל אשת בל חזו שמש שלא חזו אנשי סדום אלא השמש יצא על הארץ, מה כתיב שם וה' המטיר על סדום:

ישמח צדיק כיי חזה נקם. זה יעקב כשנשאאוהו ממצרים ליקבר בארץ כנען בא עשו ולא הניחו וקפץ נפתלי למצרים והביא שטר המערה לקבור את אביו, עד שהוא הולך בא לו חושים בן דן והיה חרש, כשראה שהיו מונעין לקבור את יעקב הכהו בידו על צוארו והתיז את ראשו ונפלו שני אזניו על מטתו של יעקב ופתח עיניו וראה נקמה ושמח הדא הוא דכתיב ישמח צדיק כי חזה נקם ונתקיימה נבואת רבקה למה אשכל גם שניכם יום אחד. ד"א ישמח צדיק זה משה, כי חזה נקם זה נקמת מדין, פעמיו ירחץ בדם הרשע זה בלעם, ד"א זה מרדכי שראה נקמה מהמן:

אך יש אלהים שופטים. רבי שמעון בן אלעזר אומר כל השוקד על דברי תורה מוסרין לו שקדנין כנגדו, וכל המבטל מדברי תורה מוסקין לו בטלנין כנגדו, ואלו הן, זאב ארי ונמר דוב וברדלס ונחש וגייסות וליסטים באין ומקיפין אותו ונפרעין ממנו:

למנצח אל תשחת לדוד מכתם בשלוח שאול וישמרו את הבית להמיתו (כתוב ברמז קכ"ט). זה שאמר הכתוב טובים השנים מן האחד, טובים שנים האוהבים את האדם מן האחד זו מיכל בת שאול ויהונתן שנאמר ומיכל בת שאול אהבתהו, וביהונתן כתיב ויאהבהו יהונתן כנפשו, מיכל ממלטת את דוד מן הבית ויהונתן מן החוץ, והחוט המשולש אלו ישראל שנאמר וכל ישראל ויהודה אוהבים את דוד לכן קורא את מיכל עגלה שנאמר והששי יתרעם לעגלה (קט) שלא קבלה עליה עול אביה אלא קנטרה אותו:

ואתה ה' אלהים צבאות אלהי ישראל הקיצה לפקוד כל הגויים, לפי שבעולם הזה הקב"ה עושה עצמו ישן למה שאין הדין נותן שיגאלו שנאמר ויקץ כישן אדני. אבל לעתיד לבא כשיגיע הקץ כביכול הקב"ה ננער עליהם שנאמר הקיצה לפקוד כל הגוים, באותה שעה אל תחון כל בוגדי און סלה:

אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו מגננו אדני. רבנן פתרין קריא בדואג ואחיתופל, א"ל דוד אל תהרוג דואג ואחיתופל פלן ישכחו דורות הבאים אחריהם. הניאמו טלטלמו והורידמו מגדולתן ולנו יעשה מגננו ה'. חטאת פימו דבר שפתימו מחטא שהוציאו בפיהם ואמרו אחד לאלף ותרנ"ו שנה הרקיע הזה מתמוטט אלא בואו נעשה לנו סמוכות אחד מן הצפון ואחד מן הדרום אחד מן המזרח ואחד מן המערב וזה שכאן סומכן מן המזרח. דבר שפתימו ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים:

למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה. כשהלך יואב לעשות מלחמה עם ארם אמרו אין אתם בניו של יעקב לא כן היו התנאים ועתה נכרתה ברית אני ואתה ויקח יעקב אבן וירימה מצבה, כיון ששמע יואב כך לא היה יודע מה להשיבן, בא אצל דוד א"ל כך וכך אמרו לי בני ארם, מיד הושיב דוד סנהדרין סנהדרין שנקראו שושנים, וכה"א בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים, שתי בריתות כרתו אבותינו ואחת כרת אברהם שנאמר ויכרתו ברית בבאר שבע, באו ליכנס לארץ פלשתים אמרו להן אין אתם בניו של אברהם לא כך וגו'. כשהלך דוד לארם נהרים ולארם צובה פגע יואב באדומיים וכו' (ברמז קמ"ח), מהו בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה, רבי יוחנן אומר שנטל ארם נהרים ונתן בארם צובה ואת ארם צובה נתן בארם נהרים:

אלהים זנחתנו פרצתנו אנפת תשובב לנו, אמר הקב"ה אני זנחתי אתכם ואתם זנחתם אותי שנאמר זנח ישראל טוב אויב ירדפו ואע"פ שאנפת בי חזור ושוב אלי. וכן הכתוב אומר אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני. הרעשת ארץ פצמתה (כתוב בשמואל ברמז קנ"ו):

נתתה ליראיך נס להתנוסס. נסיון אחר נסיון גידולין אחר גידולין בשביל לנסותם בעולם (הזה) בשביל לגדלם בעולם (הבא) כנסו של ספינה, וכל כך למה, מפני קשט סלה בשביל שתתקשט מדת הדין בעולמך, שאם יאמר לך אדם למי שהוא רוצה מעשיר למי שהוא רוצה מעני למי שהוא רוצה עושה אותו מלך, אברהם כשרצה עשאו עשיר וכשרצה עשאו מלך, יכול אתה להשיבו יכול אתה לעשות מה שעשה אברהם אבינו והוא אומר לך מה עשה אמור לו אואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו ואחר כל הצער הזה נאמר לו קח נא את בנך את יחידך ולא עכב הוי נתתה ליראיך נס להתנוסס (בתוב ברמז מ"א). ד"א נתתה ליראיך נס להתנוסס וכו' מנוס שינצלו ישראל מדינה של גיהנם למה מפני שושט סלה כדי ליתן שכרם בקושט שנאמר וונתתי פעולתם באמת, לרשעים אין להם מנוס שנאמר ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם. בוא וראה מה בין ראשונים לאחרונים שהראשונים היו מתנסין ביד הקב"ה ואלהים נסה את אברהם, וכן אנשי דור המדבר למען אנסנו, למען ענותך לנסותך, אבל האחרונים נתנסו ביד עוה"א שנאמר ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל למה לידע מי עושה רצונו באמת:

מפני קושט סלה. נתנסה ועמד בנסיונו, וכן אתה בדניאל וחבריו כשנגאלו גזר הקב"ה עליהם ואמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים עמד נבוכדנאצר וקיים הדבר התחיל אומר גוזרני שיהו אוכלים משלי שנאמר וימן להם המלך דבר יום ביומו, דניאל לא קבל עליו אמר הקב"ה בקש לנסות אותנו שאני מבני בניו של אברהם שנתנסה בעשר נסיונות שמא זכותו תעמוד לנו נס נא את עבדיך לא כבר מצאת לנו עשר ידות בזכות אברהם שנתנסה בעשר נסיונות וימצאם עשר ידות:

למען יחלצון ידידך הושיעה ימינך וענני. אמר הקב"ה קץ נתתי לימיני כל זמן שבני משועבדים תהא ימיני משועבדת, גאלתי בני גאלתי ימיני, הוא שדוד אמר למען יחלצון ידידך הושיעה ימינך, אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע כל זמן שאין בישראל זכות עשה להם בזכות ידידיך אברהם יצחק ויעקב וכל זמן שאין להם זכות עשה להם בעבור ימינך הושיעה ימינך וענני. למען ייחלצון ידידך, אמר דוד לפני הקב"ה למה למה כל דרחם לך תשיש ועובדיהון גברונין כמה דאת אמר ועצמותיך יחליץ בפסוק אם אשכחך ירושלים אלהים דבר בקדשו, קדוש בכל מיני קדושות (ביהושע ברמז ל"ג):

לי גלעד ולי מנשה. דורשי רשומות אמרו לי גלעד זה אחאב שנפל ברמות גלעד, ולי מנשה כמשמעו, ואפרים מעוז ראשי זה ירבעם דאתי מאפרים, יהודה מחוקקי זה אחיתופל דאתי מיהודה, מואב סיר רחצי זה גחזי שלקה על עסקי רחיצה, על אדום אשליך נעלי זה דואג האדומי, עלי פלשת התרועעי אמרו מלאככי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מי שהרג את הפלשתי והוריש בניך גת מה אתה עושה לו א"ל עלי לעשותם רעים זה לזה. ועם בניו אף אני אתן שכרכם לבניכם לעתיד לבא, כשעתיד הקב"ה לקבץ את ישראל ראשון הוא מקבץ חצי שבט מנשה שנאמר לי גלעד ולי מנשה. ד"א לי גלעד א"ר שמעון בן לוי אם יאמרו לך המינין שיאן הקב"ה מחיה מתים אמר להם הרי אליהו מתושבי גלעד מעיד שהחייתי על ידו. ולי מנשה אם יאמרו לך שאין הקב"ה מקבל תשובה אמור להם הרי מנשה מעיד שקבלתי אותו בתשובה שנאמר ויתפלל אל ה' ויעתר לו וישמע תפלתו. ואפרים מעוז ראשי בן תוחו בן צוף אפרתי מעיד שפקדתי לחנה. יהודה מחוקקי ואם שהציל אותם מן האש שנאמר ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה. והקריב עליו וביהמ"ק היה קיים באותה שעה א"ל מה שעשה לשמו של הקב"ה עשה שנאמר ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה. ולי מנשה אם יאמר אדם הרי גדעון הקריב בבמה ושילה היה קיים אמור כל מה שעשה לשמו של הקב"ה עשה שנאמר ויאמר לו ה' קח את פר השור וגו'. ואפרים מעוז ראשי אם יאמר אדם למה חלל יהושע את השבת אמר הקב"ה אני אמרתי להם וסבותם את העיר וגו' כה תעשה ששת ימים וביום השביעי תסבו וגו' ואין שבעה ימים בלא שבת. א"ר יוסי בן חלפתא ועוד דבר אחד עשה מדעתו מה לא אמר לו הקב"ה כיון שכבשה בשבת אמר ליהושע שבת קדש וכל מה שכבשנו בשבת יהיה קדש:

מי יובילני עיר מצור מי נחני עד אדום. עיר שמצרה לישראל ומבצרה לישראל. ד"א שמבוצרה מכל מקום שאין כאדם יכול לכבוש אותה. ד"א עיר שהכל מבצרין אותה, א"ר יוחנן היה דוד מתאוה מי יובילני עיר מצור מי יתן שאפרע ממנה, א"ל הקב"ה ויכיל את לה, אמר לפניו רבש"ע מי נחני עד אדום מי שכבר השליטני על אדום משליט אותי אף על זו, זימנין סגיאין ששלט דוד באדום שנאמר וישם באדום נציבים:

באלהים נעשה חיל. רבי יודן בר' סימון בשם ר' לוי בן פרטא כשאין ישראל עושין רצונו של מקום וילכו בלא כח לפני רודף, אבל כשישראל עושין רצוענו של מקום הם מוסיפין כח וגבורה שנאמר באלהים נעשה חיל והוא יבוס צרינו:

למנצח על נגינת לדוד שמעה אלהים רנתי הקשיבה תפלתי. זש"ה ותפלת צדיקים ישמע, בכל מקום שקראו ישראל להקב"ה ענה אותם, קראו לו במצרים שנאמר וישמע אלהים את נאקתם. על הים וימאר ה' אל משה מה תצעק אלי. במדבר וישמע ה' את קול דבריכם. משנכנסו לארץ ויזעק שמואל אל ה', וכן בימי שלמה ויהי כלכלות שלמה להתפלל, אף אנו עכשו שגלינו ענה אותנו שנאמר קראתי שמך ה' מבור תחתיות, ועכשו שאנו מקצה הארץ אליך אקרא, א"ל הקב"ה מקצה הארץ קראתם אותי כשהייתם בארץ לא קראתם אותי, וכן הוא אומר אמרתי הנני הנני אל גוי לא קורא בשמי, כשהייתי בתוככם לא קראתם אותי, וכן הוא אומר וקראתם אותי והלכתם והתפללתם אלי ושמעתי אליכם ובקשתם אותי ומצאתם וגו' ונמצאתי לכם נאם ה':

מקצה הארץ, וכן אמר משה בצר לך ומצאוך וגו' מה כתיב בתריה ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת לכך נאמר מקצה הארץ:

אגורה באהלך עולמים. א"ר יהודה אמר שמואל וכי אפשר לאדם לדור בשני עולמות, אלא כך אמר דוד רבש"ע יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן לוי כל תלמיד חכם שאומר דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר, א"ר יצחק בן זעירא ואיתימא שמעון נזירא מאי קראה וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישענים ככומר של ענבים, מה כומר של ענבים אתה מניח אצבע עליו דובב אף תלמי חכם כין שאומר דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר. וכן הוא אומר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם שהן מקלסין להקב"ה שם. א"ר חמא ברבי יוסי אין בין הצדיקים החיים לצדיקים המתים (א) אלא הדבור בלבד והם מקלסים להקב"ה שם שנפשותיהן בצרור החיים ואין ירננו אלא קלוס שנאמר קול רנה וישועה באהלי צדיקים. דובב שפתי ישנים רבי חנינא בר פפא ורבי סימון, חד אמר כהדין דשתי קונדיטון, וחד אמר כהדין דשתי חמר עתיק אף על גב דשתי ליה טעמיה בפומיה. אמרה כנסת ישראל רבש"ע איני מבקשת אצל האויב הזה אלא אגורה באהלך עולמים, וכן הוא אומר יהיהו לרצון אמרי פי (כתוב ברמז תרי"ג), וכה"א אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך ואומר כי טוב יום בחצריך:

למנצח על ידותון מזמור לדוד. על הדתות ועל הדינין שאתה עושה לנו דכתיב כי השח יושבי מרום ואחר כך תרמסנה רגל ואח"כ קומי וגו' שביה בת ציון:

אך אל אלהים דומיה נפשי. וכן הוא אומר ואנחנו לא נדע מה נעשה. אך הוא צורי וישועתי מהו צורי תוקף, בתוקף הוא בא ובשכר התוקף שהוא בא עלי יושיעני. משגבי לא אמוט רבה גיהנם נקרא רבה מקום שהרשעים נופלים ואתם עומדים, וכן יואל אומר השיקו היקבים כי רבה רעתם המונים המונים בעמק החרוץ, מי שנוטל דינו שם חרוץ לעולם, אותה שעה לא אמוט רבה:

עד אנה תהותתו על איש תרצחו כלכם כקיר נטוי גדר הדחויה. מלמד שהיו אנשי סדום נותנין עיניהם בבעלי ממון ומושיבין אותם אצל קיר נטוי ודוחין אותו עליו ובאין ונוטלין את ממונם:

אל תבטחו בעושק ובגזל, וכי בעושק ובגזל אדם בוטח והלא מתחייב בנפשו הוא, אלא אע"פ שהוא מחזיר את העושק ומשלם את הגזלה הקב"ה קורא אותו רשע שנאמר חבול ישיב רשע גזלה ישלם, אמר ליה הקב"ה אל תבטחו בברכות שברך אתכם בלעם הרשע כי בעבור כן ברך אתכם, לא ברך אתכם בלב שלם שנאמר ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם. שנו רבותינו שני סופרי הדיינין עומדים לפניהם אחד מן הימין ואחד מן השמאל וכותבין דברי המחייבין ודברי המזכין, בשלמא דברי המחייבין למחר חזו טעמא אחרינא ובעי למעבד הלנת הדין, אלא דברי המזכין מאי טעמא, כדי שלא יאמרו שנים טעם אחד משני מקראות כדבעא מיניה רב אסי מר' יוחנן אמרו שנים טעם אחד משני מקראות מאי, אמר ליה אין מונין להן אלא אחד, מה"מ אמר אביי אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי וגו':

אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי וגו', מקרא אחד יוצא לכמה טעמים ואין טעם אחד יוצא מב' מקראות, דבי ר' ישמעאל תנא וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים. שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו, מדת ב"ו אינו משמיע שני דברים ככאחד אבל מי שאמר והיה העולם אמר עשרת הדברות בדבור אחד שנאמר אחת דבר אלהים, וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר מדת בשר ודם אינו יכול לשמוע משני בני אדם כשהן צועקין כאחד אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אפילו כל באי עולם צועקים לפניו הוא שומע צעקתם שנאמר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו. אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי לא תתלבש שעטנז גדילים תעשה לך שניהם בדבור אחד נאמרו, מחלליה מות יומת, וביום השבת שני כבשים בדבור אחד נאמר, ערות אשת אחיך יבמה יבא עליה בדבור אחד נאמרו, וכל בת יורשת נחלה ממטה אל מטה שניהם בדבור אחד נאמרו מה שאי אפשר לבשר ודם לומר שני דברים כאחד:

ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר עברה עקרב ואינה עושה פירות אבל צדקה עושה פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו, אבל עברה אניה עושה פירות שנאמר אוי לרשע לרע הוי לך ה' חסד, יש אדם שיש לו עשרה עונות ועשר מצות והוא אומר אינו מבקש לא עונשן של מצות ולא שכרן של עבירות אלו יצאו באלו אין הקב"ה עושה לו כן אלא תחלה הוא גובה ממנו עונותיו ואחר כך הוא נותן לו שכר מצותיו. אמרו רבותינו שרכר מצות נותן לו משלם אבל עבירותיו אינו מדקדק עמו מנין כי אתה חשכת למטה מעונינו, אף כאן ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, מעשהו אין כתיב כאן אלא כמעשהו, למטה מהו אדם רווק עובר עבירה וראוי למות בה מה הקב"ה עושה תולה לו עד שישא אשה נשא אשה והוליד בנים והקב"ה נוטל אחד מבניו תחת אותה עבירה נמצא הקב"ה גובה שלו משלו יש חסד גדול מזה. ד"א ולך אדני חסד, רבי אליעזר אומר כף מאזנים מעויין עונות מכאן וזכיות מכאן מה הקב"ה עושה מטה כלפי חסד. רבי יוסי ברבי חניא אומר חוטף שטר אחד מן העונות מן הכף ומיד הזכיות מכריעות, הוא שהנביא אומר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע. רבי נחמיה אומר כי אתה לתשלם לאיש כמעשהו יש אדם שחשב לעשות עבירה ולא עשה ואין הקב"ה מכתיב עליו עד שיעשנה, אבל חשב לעשות מצוה נאנס ולא עשאה הקב"ה מכתיב עליו שעשאה, מנין אתה למד, מן דוד שהיה מצטער לבנות בהמ"ק שנאמר זכור ה' לדוד את כל ענותו ואומר והנה בעיניי הכינותי וגו', ויהי כי ישב המלך בביתו וגו', אמר לו הקב"ה הואיל וחשבת לבנותו לשמך אני כותבו שנאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. ולך אדני חסד וכו' (כתוב ברמז תקנ"ט). רבי אלעזר אמרי כתיב ולך אדני חסד וכתיב כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, בתחלה כי אתה תשלם ולבסוף לך אדני חסד:

מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. זה שאמר הכתוב ה' בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו אימתי ישראל מבקשין אותך בצרה שנאמר בצר לי אקרא ה', כן דוד כשנכנס לצרה הייה מבקש להקב"ה שנאמר מזמור לדוד בברחו מפני שאול, בבא הזיפים, בבוא דואג האדומי, אף כאן מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה וכן הוא אומר מן המצר קראתי יה ואומר יום אירא אני אליך (אקרא) [אבטח]. אלהים אלי אתה אשחרך. זה שאמר הכתוב אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאוני, אמרה תורה אני אוהבי אהב שכל מי שאוהבני אני אוהנ אותו אמר דוד ע"י שאהב אותי אהבתיו ועל ידי ששחרני אני שחרתי ונמצאתי לו הוי אלהים אלי אתה אשחרך. ד"א אלהים אלי אתה. על הים הכרתיך ואמרתי זה אלי ואנוהו ושחרתי אותך ולא נזקתי, צמאה לך נפשי במדבר לראותך, כן בקדש חזיתיך כמו שראיתי אותך בים כך ראיתי אותך בסיני ואין קדש אלא סיני שנאמר ה' בם סיני בקדש, ולא נזקתי שנאמר ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלהים, כן בקדש חזיתיך וגו' מהו לראות עוזך וכבודך אמר אהרן ישראל שהיו הדיוטים ראו אותך על הים ובסיני ולא הוזקו ואני שהשריתני אצלך במשכן שנאמר ומפתח אהל מועד לא תצאו והזהרת את ישראל והזר הקרב יומת ונכנסו בני לראות עוזך וכבודך ומתו, א"ל הקב"ה למשה אמור אמור לאהרן כל מי שנכנס לאהל מועד שלא ברשות מצטרע וכן אתה מוצא בעוזיהו ואם אתה מבקש שיהיו בניך מצורעים אותם שהם יושבים לפנים מכל המחיצות היית מבקש שיהיו יושבים לעצמן חוץ לכל המחנות שנאמר בדד ישב מחוץ למחנה, כיון ששמע אהרן אמר טוב חסדך שמתו בני מחיים מצוראעים, שפתי ישבחונך על כן אני מחוייב להודות לך ולשבחך ובאהרן הכתוב מדבר מה כתיב אחריו כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי וכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים, א"ר יהושע בן לוי אמר משה המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש זה בבל, שרף זה מדי, ועקרב זה יון, וצמאון אשר אין מים זה ארם, נחש (ב) יש לו חבר ושרף יש לו חבר ועקרב יש לו חבר וצמאון אשר אין שם מים אין לו חבר, כך ארם אין לה חבר לכך נאמר בארץ ציה ועיף בלי מים שנפשנו עיפה לד"ת ואין אנו מוצאים שנאמר העניים והאביונים מבקשים מים ואין לשונם בצמאנשתה אני ה' אענם אלהי ישראל לא אעזבם. רבי אליעזר ברבי יוסי בן זימרא פתר קריא ביעקב, צמאה לך נפשי כאמבטאות הללו שהם מצפים למים, רבנן אמרין כשם שנפשי צמאה לך כך רמ"ח אברים שבי צמאים לך, היכן בארץ ציה ועיף בלי מים. כן בקדש חזיתיך לראות עוזך וכבודך והנה ה' נצב עליו:

כי טוב חסדך מחיים. אמר הקב"ה כך הבטחתי את אברהם ואמרתי לו ואתה תבוא אל אבותיך בשלום והדא סיבו טבא רואה בן בנו עובד ע"א מגלה עריות ושופך דמים מוטב לו שיפטר מן העולם, אתה מוצא אברהם חי קע"ה שנים ויצחק חי ק"פ אלא אותם הק' שנים שמנע הקב"ה מחייו הוי כי טוב חסדך מחיים. אמר רבי אלעזר מאי דכתיב כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי, כן אברכך בחיי זו קריאת שמע, בשמך אשא כפי זו תפלה, אם אדם עושה כן (אמר רבי אלעזר) עליו הכתוב אומר כמו חלב ודשן תשבע נפשי, ולא עוד אלא שנוחל שני עולמים שנאמר ושפתי רננות יהלל פי, [שתי רננות הללו למה, אחחד בעוה"ז ואחד בעוה"ב]. יגירוהו על ידי חרב מנת שועלים יהיו, מדבר במצרים כל הבן הילוד, א"ר שמואל בר נחמני בערמה באו מצרים על ישראל אמרו אם משעבדים אנו אותם באש יכול אלהיהם ללהביא אש מלמעלה כשם שהביא על הסדומיים, אלא נשבע שאינו מביא מבול לעולם בואו נשעבדם במים, א"ל הקב"ה אני נשבעתי שאיני מביא מבול לעולם חייכם אותם האנשים הולכים למבול שנאמר יגירוהו על ידיד חרב אותם האנשים נגרין והולכין מעצמן לים. מנת שועלים יהיו אמר רבי שמואל בר נחמני שעל ים, וכן אמר שלהמה בחכמתו אחזו לנו שועלים וגו':

למנצח מזמור לדוד שמע אלהים קולי בשיחי מפחד אויב תצור חיי. נדרש על דניאל כשנשלך לגוב האריות שנאמר אתיעטו כל (רברבי) [סרכי] מלכותא וגו' כען מלכא תקים אסרא וגו', אמרו לו לכך אי אתה מלך, כל המלכים גוזרין גזרות ונותנין דתין שנאמר כדת מדי ופרס ואתה לא גזרת מימיך, כיון ששמע כן השלים עמהם אמר דניאל שמע אלהים קולי בשיחי וכוין פתיחן ליה בעליתיה אדין גובריא אלך הרגישו והשכחו לדניאל בעה ומתחנן קדם אלהיה, אמר הרי הרגישו, תסתירני מסוד מרעים מרגשת פועלי און, ועד מעלי שמשא הוה משתדר להצלותיה, א"ל אין אתם נאמנים, כשהגיע המנחמה הפך פניו להתפלל אמר בשביל רשעים הללו איני מתפלל והתפלל, אמרו הרי אמרת אין אתם נאמנים הרי ראית אתה לכך נאמר באדין מלכא אמר והיתיו לדניאל ורמו לגובא די אריותא וגו' והיתית אבן הדה ושומת על פום גובא. וכי מהיכל היו אבנים בבבל אלא מארץ ישראל פרחה וישבה לה על פי הבור, רב הונא בשם רבי יוסי אמר מלאך בא בדמות ארי של אבן וישב לוו על הבור, מאי טעמא, אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא אדין אזל מלכא להיכליה ובת טות, אמר מה ראה הצרה הזאת לבא על ידי שימות האיש הזה, וכמקרביה לגובא לדניאל בקל עציב זעיק, מצאו שהיה קורא קריאת שמע ולא ענהו, אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא, למה (ג) שהיה אריה יורד אצל האריות ונעשו כבהמה שנאמר ליש גבור בבהמה, אמר הקב"ה יבא אריה ויציל אריה מפי אריה, באדין מלכא שגיא טאב עלוהי וגו' ואמר מלכא והיתיו גובריא אלך די אכלו קרצוהי די דניאל, אמרו לו לפי ששבעים היו, אמר להם רדו ולינו שם הלילה ונראה אם שבעים הם, כיון שהשליכם מיד אכלום שנאמר ויורם אלהים חץ פתאום היו מכותם, כמה הוו, הרי הוא אומר שפר קדם דריוש והקים על מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין וגו' ועלא מנהון סרכין תלתה די דניאל חד מנהון הרי קכ"ב, מאה וכ"ב נשים מאה וכ"ב בנים שנאמר אינון בנייהון ונשיהון הרי שס"ו, לכל אחד ואחד מהם ארבעה אריות שהם עושין אותם ארבעה ארבעה אברים אבר אבר לכל ארי וארי שחטפו אותן ולא הגיעו לבור שנאמר ולא מטו לארעית גובא הרי אלף ותס"ד, הוי ישמח צדיק בה' וחסה בו ויתהללו כל ישרי לב:

למנצח מזמור לדוד שיר לך דומיה תהלה אלהים. זה שאמר הכתוב החשיתי מעולם אחריש אתאפק וגו' ואומר העל אלה תתאפק ה' וגו' ערי קדשך היו מדבר, א"ר נחמן אמר הקב"ה חמה אין לי מי יתנני שמיר שית במלחמה אני יכול לעות, אלא מה אעשה מדת הדין נותנת שאחריש לכך אמר דוד לך דומיה תהלה אתה יכול לידום והכל נותנין לך תהלה על שדוממת (במה שעשו בציון) על הקול שנתנו בציון שנאמר קול נתנו בבית ה' ומהו ומהו הקול פן יאמרו ידנו רמה, ואומר אי אלהינו צור חסיר בו, אתה דומם ואנו דוממים דום לה' והתחולל לו טוב ויחיל ודומם לתשועת ה'. אר"א בר רבי ירמיה בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו, מדת ב"ו נתחייב אדם הריגה למלכות מטילין לו חכה לתוך פיו שלא יקלל את המלך, אבל מדת הקב"ה אינו כן נתחייב אדם הריגה למלכות מטילין לו חכה לתוך פיו שלא יקלל את המלך, אבל מדת הקב"ה אינו כן נתחייב אדם הריגה למלך שותק שנאמר לך דומיה תהלה, ולא עוד אלא שמשבח שנאמר תהלה, ולא עוד אלא שמביא קרבן שנאמר ולך ישולם נדר. ד"א לך דומיה תהלה, דרש רבי יהודה איש כפר גבוריא סמא דכולא משתוקא, במערבא אמרי מלה (בחדא) [בסלע] משתוקא בתרי. שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו (כתוב לעיל בפסוק אחת דבר אלהים ברמז תשפ"ג):

אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך. אמר רבי חלבו אשריו מי שאתה מקרבו לפניך בחצריך, ולא בחצר אלא במרום שנאמר מה יקר חסדך וגו', וגם בני קרח אמרו כי טוב יום בחצריך ואומר אשרי יושבי ביתך. אשרי תבחר ותקרב. אשרי מי שבחרו הקב"ה אע"פ שלא קרבו ואשרי מי שקרבו אע"פ שלא בחרו, אי זהו שבחרו זה אברהם שנאמר אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת בארבם אבל הוא לא קרבו וקרב את עצמו. יעקב בחרו הקב"ה שנאמר וישרראל בחרתי בו ואומר כי יעקב בחר לו יה והוא לא קרבו וקרב את עצמו. דוד בחרו שנאמר ויבחר בדוד עבדו וקרב את עצמו שנאמר חבר אני לכל אשר יראוך, אשריהן אלו שבחרן הקב"ה אע"פ שלא קרבן. ויש שקרבן ולא בחרן, יתרו קרבו הקב"ה ולא בחרו. רחב הזונה קרבה הקב"ה ולא בחרה, אשרי אהרן בכפלים שבחרו הקב"ה וקרבו שנאמר ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן ואתיב ואתה הקרב אליך את האהרן אחיך, לכך דוד משבחו אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך:

נוראות בצדק תעננו. ר' יהודה בשם ר' יצחק נוראות שעשית עמנו בעולם הזה בשביל יסורין שאתה מביא עלינו בעולם הזה. רבי חגי בשם רבי יצחק נוראות שאתה עתיד לעשות בעולם הבא בשביל יסורין שאתה מביא עלינו בעוה"ב:

מבטח כל קצוי ארץ. אתה הוא בטחון של בעלי זרועות בשמך הם בטוחים, יוצאי דרכים בשמך הם בטוחים, מפרשי ימים בשמך הם בטוחים, יוצאי בשיירא בשמך הם בטוחים. וים רחוקים, רבי חנינא בר פפפא שאל את רבי שמואל בר נחמני מהו ויםרחוקים, אמר ליה נמשלה התשובה לים מה הים הזה לעולם פתוח אף שערי תשובה לעולם פתוחים, ונמשלה התפלה למקוה מה מקוה פעמים פתוחה פעמיים נעולה כך שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון, מה המקוה הזו אדם מבקש לטבול ומצא שם אביו או רבו מתבייש והולך לו אבל הים הז מפליג קימעא ויורד וטובל:

מכין הרים בכחו נאזר בגבורה. אמר מר זוטרא בר טוביא אמר רב בעשרה דברים נברא העולם, ואלו הם, בחכמה, בתבונה, בדעת, בכח, בגבורה, בגערה, צבדק, במשפט, בחסד, וברחמים. בחכמה ובתובנה שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. בדעת דכתיב בדעתו תהומות נבקעו. בכח וגבורה דכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה. בגערה דכתיב עמודי שמים ורופפו ויתמהו מגערתו. בצדק ובמשפט דכתיב צדק ומשפט מכון כסאך. בחסד וברחמים דכתיב זכר רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה:

פלג אלהים מלא מים. תאנא כמין קובה יש בשמים שמשם גשמים יורדין. כותי אחד שאל את ר' מאיר אפשר פלג אלהים מלא מים מששת ימי בראשית ולא חסר כלום, א"ל כל אותה זיעה שיצאה לא ממך יצאה, א"ל הן, א"ל ומה אתה שאתה בשר ודם לא חסר ממעינך כלום ממעינו של הקב"ה עאכ"ו. אמר רבי יוחנן נטל הקב"ה לכ מימי בראשית ונתם חצים ברקיע וחצים באוקינוס שנאמר פלג אלהים מלא מים, ועוד שאלו, אפשר המים העליונים תלוים במאמר, אמר לו הבא לי אפרכס, הביא לו אפרכס ונתן עליו טס של ברזל ושל זהב ולא עמדו המים, כיון שנתן אצבעו עמדו המים, א"ל אצבעך אתה נותן, א"ל ומה אני שאני בשר ודם אצבעי משמרה המים, אצבעו של הקב"ה עאכ"ו הוי המים העליונים (ד) תלוין במאמר:

תלמיה רוה נחת גדודיה ברביבים תמוגגנה צמחה תברך. אמר ר' יוחנן גדול (מאד) יום ירודת גשמים שאפילו גייסות פוסקות בו שנאמר תלמיה רוה נחת גדודיה וגו'. מטר משקה מרוה מזבל מעדן וממשיך, מאי קראה תלמיה רוה נחת גדודיה וגוא. שנו רבותינו רמ"א באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, ר"א ור"ש אומרים באחד בתשרי, אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו, ר' מאיר סבר אימתי לבשו כרים הצאן בזמן שעמקים יעטפו בר, ואימתי עמקים יעטפו בר באדר, מתעברות באדר ויולדות באב ראש השנה שלהם אלול, רבי אליעזר ור' שמעון סברי אימתי לבשו כרים הצאן בזמן שיתרועעו אף ישירו, ואימתי שבלים אומרות שירה בניסן, מתעברות בניסן ויולדות באלול ראש השנה שלהם תשרי, ואידך נמי הכתיב יתרועעו אף ישירו, ההוא באפלייתא דהוו בניסן, ואידך נמי הכתיב ועמקים יעטפו בר, ההוא בחרפייתא דהוו מאדר:

אמר ר' יצחק קשה ירידת גשמים שהיא מרצה כקרבנות שנאמר רצית ה' ארצך. רבי סימון אומר שהיא מכנסת את הגליות שנאמר שבת שבית יעקב. ר' יוחנן בן פדיה אומר שהיא אוספת את העברה שנאמר אספת כל עברתך, רבי תנחום בן חגילאי אומר ומכפרת על החטאים שנאמר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה, רבי חייא בר אבא אמר אף חכמים קבעו אותה בתחית המתים, בזו יד היתה עלי יד ה' ובזו יד פותח את ידך, בזו פתיחה יפתח ה' לך את אוצרו, ובזו פתיחה הנני פותח את קברותיכם. רבי יודן בשם רבי אלעזר בר אבינא בזו שירה ירונו יושבי סלע ובזו שירה יתרועעו אף ישירו. ר' חייא בר רבי אמר גדולה מתחית המתים שתחית המתים לישראל וזו לעו"א ולישראל. כותי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה אתם יש לכם מועדות ואנו יש לנו מועדות, בשעה שאתם שמחים אין אנו שמחים וכשאנו שמחים אין אתם שמחים, ואימתי אנו ואתם שמחים, ביום ירידת גשמים מה טעם לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר, מה כתיב אחריו הריעו לאלהים, כהנים לוים וישראלים אין כתיב כאן אלא כל הארץ. אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שהמטר יורד בהמה מבקשת תפקידה מה טעם לבשו כרים הצאן לבשו דכריא ענא (לשון נקיה):

למנצח שיר מזמור הריעו לאלהים לכל הארץ, אימתי לעתיד, וכן הוא אומר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה:

אמרו אללהים מה נורא מעשיך. רבי אלעזר בן עקיבא אומר מצינו שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, וכלו שלא בפניו נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם בפניו שנאמר אמרו לאלהים מה נורא מעשיך, [שלא בפניו] אומר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. אמרו לאלהים מה נורא מעשיך. מה דחילין אינון מגיניא דידך הנהרגים הורגים את הורגיהם והנצלבים צולבין את צולביהם והמשתקעים בים שוקעים את שוקעיהם. ברוב עוזך יכחשו לך, לך ישקרו ויעשו אויביך כחשין, נבוכדנאצר קבריך אלההון די שדרך מישך ועבד גנו. סנחריב כתיב מי בכל אלהי הארצות, וכתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, פרעה אמר לא ידעתי את ה' נעשה כחשן שנאמר ה' הצדיק, אהוא אמר וגם את ישראל לא אשלח והוא בעצמו שלחן שנאמר ויהי בשלח פרעה:

הרכבת אנוש לראושנו. רבי אמרי ורבי אסי דאמרי תרווייהו כיון שנצרך אדם לבריות כאלו נדון בשני דינין שנאמר הרכבת אנוש לראושנו באנו באש ובמים. אמר רבי חנינא בר פפא באנו באש בימי נבוכדנאצר הרשע, במים בימי פרעה הרשע, ותוציאנו לרויה בימי המן הרשע:

אבוא ביתך בעולות. רבי לוי רמי כתיב אבוא ביתך בעולות, וכתיב הוקר רגלך מבית רעך פן ישבעך ושנאך, לא קשיא הא בחטטאות ואשמות והא בשלמים ועולות:

אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי. אמר רבי יצחק הבבלי מאן דנדר מצוה דכתיב וידר יעקב נדר לאמר, לאמר לדורות שיהו נודרין בעת צרתן, וכה"א אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי, יעקב פתח בנדרים תחלה שנאמר וידר יעקב נדר לאמר לפיכך כל מי שיהא נודר לא יהא תולה את הנדר אלא בו, רבי אבהו אמר אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, אברהם ויצחק לא נאמר אלא לאביר יעקב תלה אתה הנדר במי שפתח בו תחלה:

רבי יודן בשם רבי אידי כתיב וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לה' וגם דויד המלך שמח שמחה גדולה, ולפי שהיו עוסקים במצות נדבה ועלה בידם לפיכך שמחו מהו אומר ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דויד ברוך אתה ה' אלהי אברהם ויצחק אינו אומר אלא אלהי ישראל תלה את הנדר במי שפתח בו תחלה, אמר רבי יודן אף מן אתרה לית היא חסדה וידרו ישראל אין כתיב כאן אלא וידר ישראל ישראל סבא:

עולות מחים אעלה לך. רבי אבין אמר תרתי, רבי אבין אמר משל למלך שהיה מסב על (הגנטין) [אקוביטון] שלו והכניסו לו תבשילין ואכלו וערב לו, התחיל ממחה בקערה, הה"ד עולות מחים כזה שהוא ממחה את הקערה. רבי אבין אמר חורי משל למלך שהיה מהלך במדבר נכנס לבורגין ראשון אכל שם ושתה שם נכנס לבורגין שני אכל שם ושתה שם ולן שם וכו' כך מה שהוא מתנה על העולה זאת העולה, זאת תורת העולה, לפי שהעולה כליל לאישים:

און אם ראיתי בלבי לא ישמע אדני. מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה (כתוב ברמז שנ"א):

ברוך אלהים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי, אלו הן יסורין של אהבה יסורין שאין בהן בטול תפלה:

למנצח בנגינות מזמור שיר אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה. בברכה שמברכין את בניך בה ברכם, ומה מבריכן יברכך ה' וישמרך גו' אף כאן ברכם כן אלהים יחננו ויברכנו, אם עשית כן הודעת בעמים עוזך שנאמר לדעת בארץ דרכך לכך אמר רבי ברכיה אין הקב"ה מושיע את ישראל במעשיהם אלא להודיע גבורתו ולהודיע שמו, כן אסף אומר נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו, ואומר אתה האל עושה פלא הודעת בעמים עוזך, ואומר ויושיעם למען שמו, מהו, להודיע את גבורתו. א"ר אלעזר יכול שעו"א אומרים נושא להם פנים לא ולא עוד אלא שמודים לו שנאמר יודוך עמים כלם למה (ה) שהקב"ה מגלה צדקתן של ישראל שנאמר כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח וגו' ואומר למען ציון לא אחשה וגו' ואומר וראו גויים צדקך וגו', אמר הקב"ה לישראל בעולםם הזה הייתם מתברכים על ידי אחרים, לעתיד לבא אני מברך אתכם מפי שנאמר אלהים יחננו וגו' יאר פניו אתנו סלה:

למנצח לדוד מזמור שיר יקום אלהים יפווצו אויביו. זה שאמר הכתוב בקום רשעים יסתר אדם, כל זמן שהרשעים בעולם אין לצדיקים קומה זקופה, אבדו הרשעים רבו הצדיקים, וכן דבורה אומרת כן יאבדו כל אויביך ה'. אבדו הרשעים ואוהביו כצאת השמש וגו', וכן דוד אומר אשמרה לפי מחסום למה בעוד רשע לנגד, אמר דוד עשה להם כאשר אמרת וכאשר עשית לראשונים כשם שאמר לך משה קומה ה' ויפוצו אויביך, וכן צופר הנעמתי אמר ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנחם, אין להם מנוסה, ולהיכן הם נסין, ותקותם מפח נפש:

כהנדוף עשן תנדוף, אמר דוד לפני הקב"ה הרשעים אינם כלום עשן הם שנאמר כהנדוף עשן תנדוף, א"ר נהוראי בש"ר חייא בר אבא משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו עבדים היה הוא בפלטר העליון ועבדיו בתחתון והיו עבדיו מעשנין כדי שיעלה עליו העשן, וכן ישעיה אומר העם המכעיסים אותי וגו' היושבים בקברים ובנצורים ילינו, האומרים קרב אליך אל תגש בי כי קדשתיך וגו'. עשן אלו הרשעים לפיכך אויבי ה' כיקר כרים כלו בעשן כלו:

סלו לרוכב בערבות ביה שמו. רבי יהודה נשיאה שייליה לרבי שמואל בר נחמני מפני ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה מהו ביה מו, אמר ליה אין כל מקום ומקום שאין ממונה על בייא שלו, אנגיטוס במדינה ממונה על בייא שלו, אגריסוק במדינה ממונה על בייא שלו, כך מי ממונה על עולמו של הקב"ה הקב"ה ביה שמו הקב"ה בייא שלו עולמו אמר ווי דמובדין ולא משתכחין, שאלית לרבי אלעזר ולא אמר כן אלא כי ביה ה' צור עולמים בשתי אותיות הללו ברא הקב"ה את עולמו ואין אנו יודעין אם העולם הזה נברא בה"א והעולם הבא ביו"ד, ממה שאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה"א בראם הוי העוה"ז נברא בה"א, ומה ה"א זה פתוח מכל צדדיו ופתוח מלמטה כך רמז שכל המתים יורדין לשאול, ועוקץ הזה של מעלה רמז שהן עתידין לעלות, והחלון הזה שמן הצד רמז לבעלי תשובה, והעוה"ב נברא ביו"ד מה יו"ד זה קומתו כפופה כך הם הרשעים קומתן כפופה ופניהם מקדירות הה"ד ושח גבהות אדם ושפל רום אנשים מה כתיב בתריה והאלילים כליל יחלוף. סלו לרוכב בערבות כל מקום שמצינו גדולתו של הקב"ה (בישעיה ברמז תפ"ט):

אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות. אמר רבה בר בר חנה קשה לזווגן כקריעת ים סוף, איני והאמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, לא קשיא הא בזווג ראשון הא בזווג שני. מטרונא שאלה את רבי יוסי לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו, אמר לה לששה, ומאותה שעה במה הוא עסוק אמר לה יושב ומזווג זווגים איש לאשה ואשה לאיש, א"ל אם הדבר קשה יכולה אני לזווג מאה עבדים ומאה שפחות בלילה אחת, עשתה כך, עמדו והכו אלו את אלו ופצעו אלו את אלו זה אומר אני נוטל את זו וזאת אומרת אני נוטלת את זה, למחר שלחה וקראה לו וספרה לו כל הדברים, אמר לה אם הדבר הזה קל בעיניך קשה הוא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף מה טעם אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות. א"ר ברכיה בלשון הזה השיבה יושב הוא ועושה סולמות מעלה לזה ומוריד לזה הה"ד כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. רבי יודן אמר אפילו ממזר אחד בסוף העולם וממזרת אחת בסוף העולם הקב"ה מביאן ומזווגן זה לזה, מה טעם מושיב יחידים ביתה. החתי זה אמורי לפי שכתוב כי החרם תחרימם ייתי דין מחיק שמיה ויסב להדא מחיקת שמא שנאמר ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית וגו'. בימי רבי חייא רבה עלה זרזיר אחד לארץ ישראל אתון טענון לגביה, אמרו מהו נכליניה, אמר אזלון יהבוניה על איגרא וכל עוף דישכון לגביה מיניה הוא, ואתא הדין עורבא מצראה ושכן גביה, אמר הדין מסאב הוא דמן מיניה הוא דכתיב את כל עורב למינו, אמרו לא על חנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו, כך לפי שכתוב כי הכרם תחרימם ייתי הדין מחיק שמא ויסב להדא מחיקת שמא:

מושיב יחידים ביתה. זה עמרם ויוכבד כדי להוציא אסירים בכושרות להעמיד מהם גואל שיוציא אסירים בכושרות, חדש שהוא כשר לכם לא חמה קשה ולא גשמים קשים, ואי זה ניסן שנאמר היום אתם יוצאים בחדש האביב. רבי נתן אומר בכושרות אלו בוכים ואלו משוררים, מצרים בוכים שנאמר ומצרים מקברים, וישראל משוררים שנאמר קול רנה וישועה באהלי צדיקים. רבי נתן אומר בהכשרות במעשה הכשרות שלכם שנאמר במראות הצובאות, רבי אלעזר בן עקיבא אומר בזכות אברהם, רבי שמעון בן יוחאי אומר בזכות המילה. רבי אומר מוציא אסירים בכושרות סוררים היו אלא שנהג עמהם בהכשרת, וכן הוא אומר איש שקוצי עיניו השליכו. זבדי בן לוי פתח אלהים מושיב יחידים ביתה, אתה מוצא עד שלא נגאלו ישראל היו ישראל יוצאין בפני עצמן והשכינה בפני עצמה וכיון שנגאלו נעשו כלן המוניא אחת ושרתה שכינה ביניהם, וכין שגלו חזרה שכינה בפני עצמה וישראל בפני עצמן שנאמר איכה ישבה בדד. אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים אין אסירים אלא תלמידי חכמים שהן מיסרין עצמן במקרא במשנה ובמדרש בהלכות ואגדות, לאמר לאסורים צאו אלו חכמים שהם דרים במקום שאין ראוי להם. לא גלגל הקב"ה והוציא ישראל ממצרים אלא בשכר שרה רבקה רחל ולאה בשכר שתפשה שרה בהגר והעלתה למטתו של אברהם. בשכר שאמרו לרבקה התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך. בשכר שתפשה רחל בלהה והעלתה למטתו של יעקב, בשכר שתפשה לאה זלפה והעלתה למטתו של יעקב לכך נאמר מושיב יחידים ביתה:

גשם נדבות תניף אלהים. אם גשם היא צריכה, נדבות, ואם טל היא צריכה אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה, הה"ד ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו הנותן גשם יורה ומלקוש, יהב לכון כולה לית אתון צריכין ליה מן הדין, שבועות קציר ישמור לנו ישמור לנו מן השרב ומן הרוחות הקשות, א"ר יהושע בן לוי (וכי) סנטרך אנא לית את יהיב לי סנטרותי. א"ר ברכיה מגרסך אנא לית את מטעם לי מתבשילך. א"ר יהושע בן לוי על כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה יצאה נשמתן של ישראל שנאמר נפשי יצאה בדברו, ומאחר שמדבור ראשון יצאה נשמתן דבור שני היאך קבלו, הוריד טל שעתיד להחיות בו את המתים והחיה אותם שנאמר גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה:

חיתך ישבו בה תכין בטובתך ואוכלת ואמרי לה שמסרחת ואוכלת תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו, אם עושה כן (א"ר ינאי) הקב"ה עושה לו סעודה שנאמר תכין בטובתך לעני אלהים. אדני יתן אומר המבשרות צבא רב א"ר יוחנן כל דבור ודברו שיוצא מפי הקב"ה נהפך לשבעים לשון, א"ר יהודע בן לוי כאדם שמכה על הסדן והניצוצות נתזות לכאן ולכאן, רבי יוסי בר חנינא אמר כאדם שהוא מכה בפטיש על האבן והצרורות נתזות לכאן ולכאן כך המבשרות צבא רב:

מלכי צבאות ידודון. א"ר יהושע בן לוי בכל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה חזרו ישראל לאחוריהם שנים עשר מיל, והיו מלאכי השרת מדדין אותן שנאמר מלכי צבאות ידודון ידודון אל תקרי ידודון אלא ידדון. כבוד ועוז לצדיקים לעתיד לבא ונותנין להם מאור פנים ומלאכי השרת עומדין סביב לישראל ובוכין בלבם ואומרים אשריכם ישראל שכל הצער והענוי והלחץ שהיה לכם חלף והלך לו ועכשו כל הטובה והגדולה שלכם, וכשעלה משה למרום והיו המלאכים נושאין ונותנין עמו שנאמר מלכי צבאות ידודון ידודון אל תקרי ידודון אלא ידדון שהיו נושאין ונותנין עם משה אבי החכמה אבי הנביאות שעלה שמים והוריד התורה. תנא ר' שמעון בן יוחאי עד של חטא אדם הראשון היה שומע את הקול ועומד על רגליו שנאמר וישמעו את קול ה' אלהים, וכיון שחטא היה שומע ומתחבא שנאמר ויתחבא האדם, עד שלא חטאו ישראל מה כתיב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת, אמר רבי אבא בר כהנא שבע מחיצות של אש היו נוצצות זו בזו והיו ישראל רואין ולא מתיראין ולא מתפחדין, וכיון שחטאו אפילו פני הסרסור לא היו יכולים לראות הה"ד וירא אהרן וכל בני ישראל את משה וגו'. רבי פנחס בש"ר ראובן אמר אפילו הסרסור הרגיש בעבירה. מלכי צבאות ידודון ידודון, רבי יודן בשם רבי איבו אמר מלאכי אין כתיב כאן אלא מלכי אפילו מלכיהון דמלאכיא אפילו מיכאל גבריאל לא היו יכולים להסתכל בפניו של משה, וכיון שחטאו אפילו בגוליירין לא היה יכול משה להסתכל שנאמר יגורתי מפני האף והחמה. עד שלא אירע אותו מעשה מה כתיב לדוד ה' אורי וישעי, כיון שאירע אותו מעשה מה כתיב ואבוא אליו והוא יגע ורפה ידים, עד שלא חטא שלמה היה רודה בשדים הה"ד עשיתי לי שרים ושרות וגו' שדה ושדות, וכין שחטא הביא ששים גבורים והיו משמרים מטתו שנאמר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים וגו':

אם תשכבון בין שפתים, דרש רבי עקיבא בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים (ביחזקאל ברמז שנ"ד). אמר רבי ינאי תפלין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפיים, מאי היא, אמר אביי שלא יפיח בהם, רבא אמר שלא יישן בהם, ואמאי קרי ליה אלישע בעל כנפים, שפעם אחת גזרה מלכות גזרה על ישראל שכל המניח תפלין ינקרו את מוחו והיה אלישע מניח תפלין ויצא לשוק, ראה קסדור אחד ורץ מפניו רץ אחריו כיון שהגיע אצלו נטלן מראושו ואחזן בידו, א"ל מה בידך אמר לו כנפי יונה. פשט ידו ונמצאו בה כנפי יונה, לפיכך היו קורין ואתו אלישע בעל כנפים, ומאי שנא יונה דא"ל, דאמתיל כנסת ישראל ליונה דכתיב כנפי יונה נחפה בכסף מה יונה זו כנפיה מגינות על ישראל אף ישראל מצות מגינות עליהן. כנפי יונה נחפה בכסף (כתוב ברמז ק"מ ובשמואל בפסוק וישב בנוב ברמז שנ"ה). מנין שבזת הים גדולה מבזת מצרים שנאמר ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי זה בזת מצרים, עדיים זה בזת הים, ואומר כנפי יונה נחפה בכסף זו בזת מצרים, ואברותיה בירקרק חרוץ זה בזת הים, תורי זהב נעשה לך זה בזת הים, עם נקודות הכסף זה בזת מצרים:

בפרש שדי ימלכים בה. אמר רבי חמא בר חנינא כל הקורא קריאת שמע באותיותיה מצננין לו גיהנם שנאמר בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון, אל תקרי בפרש אלא בפרוש, אל תקרי בצלמו אלא בצלמות. תני תנא קמא דרבא צריך ליתן ריוח בין הדבקים, עני רבא בתריה כגון על לבבך וגו':

הר אלהים הר בשן. ששה שמות נקראו לו, הר אלהים, הר בשן, הר גבנון, הר חמד, הר חורב, הר סיני. הר אלהים שישב עליו הקב"ה בדין שנאמר ואלה המשפטים, הר בשן הר ששכן הקב"ה שם, הר גבנון הר שפסל כל ההרים כמה דאת אמר או גבן או דק, הר חמד הר שחמד הקב"ה לישב עליו ההר חמד אלהים לשבתו, הר חרב הר שבו נמשכה החרב מות יומת הנואף והנואפת, מות יומת הרוצח, הר סיני שבו נשנאו עובדי אלילים שנאמר והגוים חרוב יחרבו, א"ר אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן שנטלו שם עובדי אלילים אפופסין שלהן:

למה תרצדון הרים גבנונים, א"ר אלעזר אמר בר קפרא יצאה בת קול ואמרה להם למה תרצדון עם סיני כלכם בעלי מומין אתם גבי סיני, כתיב הכא גבנונים וכתיב התם או גבן או דק:

רכב אלהים רבותים אלפי שנאן. בלילי מאי קא עביד קוב"ה, אי תימא מעין יממא ואי תימא רוכב על כרוב קל שלו ושט בשמונה עשרה אלפים עולמות שברא שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן אל תקרי שנאן אלא שאנן, ואי תימא יושב ושומע שירה מפי החיות שנאמר ובלילה שירה עמי. שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, בשר ודם כשהוא יוצא לשלום יוצא יחידי וכשהוא יוצא למלחמה יוצא בבני אדם מרובין, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא יחידי שנאמר ה' איש מלחמה ה' שמו, וכשהוא יוצא לשלום יוצא באלפים ורבבות שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן:

רבותים אלפי שנאן. (ו) שאינן מילי מליארדין עד שאין פסופיסטוס יכול לחשב. רכב אלהים רבותים. א"ר אבדימי דמן חיפה שניתי במשנתי שירדו עם הקב"ה לסיני שנים ועשרים אלף של מלאכי השרת כמחנה לויה שצפה הקב"ה שאינן עומדים בתומיהן אלא שבטו של לוי. ד"א שנים ועשרים אלף מרכבות וכל מרכבה כמרכבה שראה יחזקאל רכב אלהים, אמר רבי אלעזר בן פדת וכלן ירדו שנונים לכלות שונאיהם של ישרלא אם לא יקבלו את התורה, א"ר אלעזר מהו אלפי שנאן הנאין והמשובחין שבהן, אף על פי כן אדני בם מסויים ביניהם, מלך בשר ודם יוצא לקמפון כמה נאים כיוצא בו. כמה קווצים כיוצא בו. אבל הקב"ה אינו כן אלא בשעה שבא לסיני נטל עמו מלאכי השרת הנאים והמשובחים שבהם אף על פי כן דודי צח ואדום:

אמר ר' יהודה בר סימון מה כתיב ביה ואתה מרבבות קדש אות הוא בתוך רבבות קדש בשעה שבא לסיני.

דבר אחר רכב אלהים רבותים א"ר אלעזר בן פדת במקום שיש אוכלוסין יש דוחק אבל בסיני אעפ"כ היו מרווחין. אלפי שנאן כמד"א שאנן מואב מנעוריו, א"ל הקב"ה הארך הרחב קבל בני אדוניך. ה' בם אמר רשב"ל טבלא יש על לבו של כל מלאך ומלאך ושמו של הקב"ה משותף עם שמו של כל מלאך מיכאל רפאל גבריאל, ה' בם אדנותו בם, ואל תאמר בהם בלבד אלא אף כשבא ליתן תורה לשיראל בלשון הזה נתנה ופתח בסיני אניכ ה' אלהיך, ה' בם אדנותו בהם ע"כ פתח בלשון הזה:

עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם. אריב"ל בשעה שעלה משה למרום עמדו המלאכים להרגו, א"ל בשבביל שני דברים שנתנו לי מן השמים אתם רוצים להרגני הניחונו, משל לה"ד לסוחר גדול ההולך במקום סכנה תפשוהו לסטין בקשו להרגו א"ל בשביל מנה שיש עמי אתם רוצים להרגני הניחוהו ולא הרגו אותו, ולא היו יודעין שהיו בידו אבנים טובות ומרגליות שאין להם דמים אמרו זה לזה מה בצע לנו בהריגתו אין בידו כלום, כשנכנסו לעיר התחיל למכור אבנים טובות ומרגליות א"ל אתמול אמרת לנו אין לי אלא מנה ואתה מוציא אבנים טובות ומרגליות, א"ל כשאמרתי לכם כך הייתי במקום סכנה, כך משה רבינו אמר למלאכי השרת אין לי אלא שני דברים ומתנה גדולה היתה בידו שנא' עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, אמרו ישראל למשה אשריך שלקחת מתנות, אמר להם אלולא שאמרתי שני דברים הייתי נשרף מאשם והתורה הצילני, עליהם אמר יערף כמטר לקחי, ואין עריפה אלא הריגה שנאמר וערפו שם את העגלה, ואין לקח אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעוזובו (כתוב ברמז תרמ"א וביהושע ברמז ט"ו):

ברוך אדני יום יום. שנו רבותינו על הירוקות אומרים בורא פרי האדמה, ר' יהודה אומר בורא מיני דשאים, א"ר זירא ואי תימא ר' חנינא בר פפא מאי טעמא דרי יהודה דכתיב ברוך אדני יום יום, וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו, אלא כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו ה"נ כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו. וא"ר זירא ואי תימא ר' חנינא בר פפא הלכה כרבי יהודה וכן כל מצוה ומצוה תן לו מעין ברכותיו. תניא אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה עוסק בכבוד שבת, מצא בהמה טובה אמר זו תהא לשבת, למחר מצא בהמה אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה, אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו היו לש"ש דכתיב ברוך אדני יום יום, תניא נמי הכי בש"א מחד בשביך לשבתיך, ובה"א ברוך אדני יום יום, כי אתא רב דימי אמר עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו שנאמר ברוך אדני יום יום יעמס לנו, אמר ליה אביי וכי אפשר לומר כן והלא כתיב מי מדד בשעלו מים, א"ל מאי טעמא לא שכיחת באגדתא דאמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש:

למות תוצאות. אמר ר"נ בר יצחק תתק"ג מיני מיתה נבראו בעולם שנאמר למות תוצאות, תוצאו"ת בגמטריה תתק"ג הויין, קשה שבכולם אסכרה היכי דמיא כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא, ואיכא דאמרי כפיטורי בפי ושט, ניחא שבכולם נשיקה, נשיקה דמיא כמשחל בניתא מחלבא, הדא הוא דכתיב על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא זו מיתה דכתיב למות תוצאות:

ימחץ ראש אויבו, אמר רבי יודן כתיב אוילים יליץ אשם הטפש הזה מתרגם חובתו מפיו ואומר לא חטאת אני חייב ולא אשם אני חייב, רבי לוי בשם רבי יודן אמר אלו בני אדם שנוהגין בשפחות היתר בעולם הזה הקב"ה תולה אותם בקדקדי ראשיהן לעתיד לבא, הה"ד אך אלהים ימחץ ראש אויביו קדקד שער מתהלך באשמיו כל עמא יימרון יזיל ההוא גברא בחוביה:

ארמ אדני מבשן אשיב אשיב ממצולות ים, אמר רב יוהדה אמר שמואל ואי תימא רבי אמר ואמרי לה במתניתא תנא מעשה בארבע מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון הרקגישו בעצמן למה הן מתבקשין אמרו אם אנו טובין בים אנו באין לעוה"ב, דרש להם הגדול שבהם אמר אדני מבשן אשיב אשיב ממצולות ים אלו שהן טובעין בים, כיון ששמעו ילדות כך קפצו כלן ונפלו לתוך הים, נשאו ילדים קל וחומר בעצמן ומה הללו שדרכן לכך כן, אנו עאכ"ו, קפצו כלם ונפלו לים ועליהם הכתוב אומר כי עליך הורגנו כל היום:

קדמו שרים אחר נוגנים, כיון שעלו ישראל מן הים רצו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה, אמר רבי אבין משל למה הדבר דומה למלך שירד למלחמה ונצח ובאו בנו ועבדו ועטרה בידם ליתן בראשו של מלך באו למלך ואמרו לו בניך ועבדיך עומדים ועטרה בידם ליתן בראשו של מלך, מי יכנס תחלה, אמר להם שוטים שבעולם עבדי קודם לבני יכנס בני תחלה, כך כיון שעלו ישראל מן הים אמר להם הקב"ה למלאכי השרת חניתו ישראל תחלה שנאמר אז ישיר משה נמצאו הנשים ומלאכי השרת עומדים, אמר רבי חייא בר אבא רב השלום עשה שלום ביניהם שנאמר קדמו שרים אלו ישראל, אחר נוגנים אלו המלאכים, בתוך עלמות תופפות אלו הנשים. אמר רבי השמים לא אקבל דבר זה אלא הנשים קלסו תחלה. אחר נוגנים אלו המלאכים שקלסו באחרונה, התחילו המלאכים להתרעם לפני הקב"ה לא דיינו שקדמו לנו האנשים אלא אף הנשים. אמר להם הקב"ה חייכם כן, אמר רבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמני ראה מה כתיב ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול, מהו אחרי, אחרי שקלסתי אני וחברי אמרו מלאכי השרת ברוך כבוד ה' ממקומו:

במקהלות ברכו אלהים היה רבי מאיר אומר מנין שאפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים שנאמר במקהלות ברכו אלהים אדני ממקור ישראל. ריה"ג אומר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלהים:

שם בנימן צעיר רודם. היה רמ"א בשעה שעמדו ישראל על הים היו השבטים נוצחין זא"ז זה אומר אני ארד תחלה וזה אומר אני ארד תחלה, קפץ שבטו של בנימן וירד לים שנאמר שם בנימן צעיר רודם אל תקרי רודם אלא רד ים והיו שרי יהודה רוגמין אותם שנאמר שרי יהודה רגמתם לפיכך זכה בנימן ונעשה אושפיזכן להקב"ה שנאמר ובין כתפיו שכן, ושבט יהודה זכה למלוכה שנאמר היתה יבהודה לקדשו, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן אמר לקטן תעמידני עם הנץ החמה אמר לגדול תעמידני בשלש שעות, בא הקטן להעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו הגדול אמר לא אמר לי אבא אלא עד שלש שעות, מתווך שהיו צווחין נר אביהן אמר להן בני לא נתכוונתם שניכם אלא לכבודי אף אני לא אקפח שכרכם. אמר רבי יהודה לא כך היה המעשה, אלא זה אומר איני יורד תחלה וזה אומר איני יורד תחלה מיד קפץ נחשון בן עמינדב לים שנאמר סבבוני בכחש אפרים וגו' ויהודה עוד רד עם אל, ועליו מפורש בקבלה הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש אל תשטפני שבולת מים, מיד אמר הקב"ה למשה ידיד טובע בים ואתה עומד ומאריך בתפלה, אמר ליה רבש"ע ומה בידי לעשות אמר ליה דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך, לפיכך זכה יהודה לממשלה בישראל שנאמר היתה יהודה לקדשו, מה טעם היתה יהודה לקדשו משום דהים ראה וינוס, הוי נודע ביהודה אלהים כו' (כתוב בשמואל ברמז קכ"ו):

יאתיו חשמנים מני מצרים. אמר רב כהנא כשחלה רבי ישמעאל ברבי יוסי שלח לו רבי אמור לי שנים ושלשה דברים שאמרת משום אביך, שלח לו כך אמר אבא עתידה מצרים שתביא דורון למלך המשיח, כסבור שלא לקבל ממנה אומר לו הקב"ה קבל מהם בשביל אכסניא שעשו לבני במצרים שנאמר יאתיו חשמנים מני מצרים, נשאה כוש קל וחומר בעצמה ומה אלו שנשתעבדו בהם כך אנו שלא נשתעבדנו בהם על אחת כמה וכמה, מיד כוש תריץ ידיו לאלהים, נשאה מלכות הרביעית קל וחומר בעצמה ואמרו ומה הללו שאין אחיהם כך אנו אחיהם על אחת כמה וכמה, אמר הקב"ה לגבריאל גער חית קנה, מאי גער, גער בחיה וקנה עדה. ד"א גער בחיה שדרה בין הקנים שנאמר יכרסמנה חזיר מיער וגו', א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן א"ל גער בחיה שכל מעשיה נכתבין בקולמוס אחד. עדת אבירים בעגלי עמים ששחטו אבירי עם כעגלים שאין להם בעלים, מתרפס ברצי כסף שפושטין פסת יד לקבל ממון ואין עושין רצון בעלים. בזר עמים קרבות יחפצו מי גרם לישראל שיתפזרו בין האומות, קרבות שהיו חפצים בהן:

נורא אלהים ממקדשיך אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אל תקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך בשעה שהקב"ה עושה דין במקודשים מתעלה ומתקדש, וכן אתה אומר לא מתו נדב ואביהוא אלא להתקדש בכבודו של מקום שנאמר בקרובי אקדש, והיכא רמיזא דכתיב ונועדתי לך שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי, וכיון שידע אהרן שבניו ידועי המקום הם שתק וקבל שכר על שתיקתו שנאמר וידום אהרן (כתוב ברמז תש"ל וברמז תשל"א וברמז תש"א). וכן דוד אומר דום לה' והתחולל לו אע"פ שהוא מפיל לך חללים, ואף שלמה אמר עת לחשות ועת לדבר פעמים שאדם מדבר ומקבל שכר על דבורו:

למנצח על שושנים לדוד. זה שאמר הכתוב מה יפית ומה נעמת. ישראל יפים ונעימים עומדים על הים ורואים את הקב"ה שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה, ראו אותו בסיני ונעשו ישרים שנאמר יצפון לישראים תושיה, ועוד נעשו על הים שושנים שנאמר למנצח על שושנים ואימתי הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש (כתוב ברמז תרע"ו). כי קנאת ביתך אכלתני. זה בנין בית המקדש (כתוב ברמז כ"ד). ישיחו בי יושבי שער (כתוב ברמז תתריד"ד):

ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך. אמר הקב"ה דוד בשביל שאתה יחידי אמרת עת רצון אבל תפלת צבור אינה חוזרת ריקם, כה' אלהינו בכל קראנו אליו, אבל ביחיד פעמים פתוחים פעמים נעולים (כתוב לעיל ברמז תשפ"ט וברמז תק"ט):

הצילני מטיט ואל אטבעה, מדינה של גיהנם שנאמר ויעלני מבור שאון מטיט היון:

חרפה שברה לבי. חרפה שחרפו אותי העמונים והמואבים וכוק' (כתוב בישעיה ברמז תע"ד):

יהי שלחנם לפניהם לפח, מה ראתה אסתר שהזמינה להמן, רבי אלעזר אומר פחים טמנה לו ללכדו שנאמר יהי שלחנם וגו':

תחשכנה עיניהם מראות. אלו הרשעים שהן רואין וחוטאין שנאמר ותרא האשה, ויראו בני האלהים, וירא חם אבי כנען, וירא ואתה שכם בן חמור, וירא בלק, וירא המן, וירא עשו, אבל הצדיקיים יראו וישמחו, משה וירא בסבלותם, וירא פנחס, וירא יעקב, וירא והנה איל, וישא את עיניו וירא:

ימחו מספר חיים. א"ר כרוספדאי אמר רבי יוחנן שלשה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד של צדיקים גמורים, ואחד של רשעים גמורים, ואחד של בינונים. (של) צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, (של) רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, (של) בינונים תלויין ועומדים מראש השנה עד י"הה זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה, אמר רבי אבהו מאי קראה ימחו מספר חיים זה ספרן של רשעים, ועם צדיקים זה ספרן של צדיקים, אל יכתבו זה ספרן של בינונים, ר"נ בר יצחק אמר מהכא ואם אין מחני נא זה ספרן של רשעים, מספרך זה ספרן של צדיקים, אשר כתבת זה ספרן של בינונים:

ותיטב לה' משור פר, שנו רבותינו יום שנברא בו אדם הראשון אמר אוי לי בשביל שסרחתי העולם מתמעט והולך וחוזר לתהו ובהו, וזו היא מיתה שנקנסה עיל, היה יושב ובוכה כל הלילה כיון שעלה עמוד השחר אמר מנהגו של עולם הוא, עמד והקריב מקרין ברישא והדר מפריס. א"ר שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו שנאמר ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס, כשרים חוץ משל פרה מפני שהוא קרן, אמר ר' יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן, שפיר קאמר ר' יוסי, ורבנן כל השופרות איקרו שופר ואיקרו קרן, דפרה קרן איקרי שופר לא איקרי כו', ור"י א"ל דפרה נמי איקרי שופר דכתיב ותיטב לה' משור פר אם שור למה פר ואם פר למה שור, אלא מאי משור פר משופר, ודקאמרת אין קטיגור נעשה סניגור, שופר מבחוץ הוא, ודקאמרת שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות, כיון דמחברי אהדדי כשופר אחד דמי. ראו ענוים ישמחו, ג' חלקים נעשה ממנו של המן, שליש לחברים, שליש למרדכי ואסתר, שליש לבנין בהמ"ק:

כי שומע אל אביונים ה', א"ר בנימן לא ראשו של פסוק זה סופו ולא רושו, (ז) לא הוה צריך קרא למימר אלא כי שומע אל אביונים ה' ואת אסירים לא בזה או כי שומע אל אביוניו ואת אסיריו לא בזה, אלא כי שמוע אל אביונים ה' אלו ישראל, דאמר ר' יוחנן כל מקום שנאמר דל דך עני ואביון בישראל הכתוב מדבר, ואת אסיריו לא בזה אלו העקרות שהן אסורות בתוך בתיהן, וכין שהקב"ה פוקדן בבנים הן נזקפין, תדע לך שכן לאה שנואת הבית היתה שנאמר וירא ה' כי שנואה לאה וגו':

למנצח לדוד להזכיר אלהים להצילני, אר"א בשכר שהם מזכירין אותי אני מושיבן אצלי, שכל זמן שהן מזכירין אותי מעי הומין עליהם שנאמר הבן יקיר לי אפרים וגו', אמר דוד אם כן אני מזכיר ותצילני למנצח לדוד להזכיר אלהים להצילני. א"ר חסדא מלה"ד למלך שהיה לו צאן וכעס עליהן הסיר את הצאן והסיר את הדיר והוציא את הרועה, אחר ימים חזר המלך לצאנו התחיל מכנסה ובונה את הדיר ולרועה לא הזכיר אמר הרועה הרי הצאן מתכנסת והדייר בנויה ואני איני נזכר, כך אמר דוד למעלה מהפרשה כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה הרי הדיר בנויה, וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה הרי הצאן, אמר הרועה ואני איני נזכר למנצח לדוד להזכיר. יבושו ויחפרו' אוי להם לרשעים שאנים מתים לעוה"ב אלא מקנאה שהם רואין ומן כעס שנאמר כי לאויל יהרג כעש ופותה תמית קנאה, ואחר הקנאה והכעס הם כלים שנאמר יבושו ויחפרו מבקשי נפשי וגו' ישובו על עקב בשתם וגו':

ואני עני ואביון אלהים חושה לי, וכתוב אחר אומר אדני יחשב לי, א"ר יעקב איש כפר תמרתא אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע חשוב אביונותי ועניותי ואתה חש לגאלני למה עזרי ומפלטי אתה ה' אל תאחר בין היום בין למחר עליך לגאלני לכך נאמר אל תאחר:

בך ה' חסיתי, אמר ישעיה מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו יבטח בשם ה' מי היה בחשכים ולא הארתי לו, נבוכדנאצר אמר בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו דשלח מלאכיה ושזיב לעבדוהי די איתרחיצו עלוהי, וכן דריוש אמר והוסק לדניאל מן גובא. ואומר בטחו בה' עדי עד, אמר דוד אם כן בך ה' חסיתי אל אבושה לעולם וכי לא נתביישו ישראל בעוה"ז, אלא אמר דוד דיינו שנתביישנו בעוה"ז ולא נבוש לעוה"ב, וכן ישעיה אומר ישראל נושע בה' תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד:

בצדקתך תצילני ותפלטני, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע כשתושיעני לא בצדקה אתה מושיעני ולא במעשים שיש לי אלא בין היום בין מחר בצדקתך אתה עתיד לגאלני. הטה אלי אזנך והושיעני (ז) אם הטית הושעת שנאמר אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני כי הטנ אזנו לי ובשביל שהטה דלותי ולי יהושיע דכתיב וירא כי אין איש. ממעי אמי אתה גוזי מהיכן הוא נוצר האדם מראשו שנאמר ממעי אמי אתה גוזי וכתיב התם גזי נזרך והשליכי, אבא שאול אומר מטבורו משרש שרשיו אילך ואילך. וכן לענין פקוח נפש עד היכן הוא בודק עד טבורו. כמופת הייתי לרבים, אמר דוד מה אני לא אמרתי שירה וכו' (כתוב בשמואל ברמז קס"ח). רב הונא אמר הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא ברך אם היו משקין פולטן ואם היו אוכלין מסלקן לצדדין, ר' יוסי בר אבין בשם ר' יוחנן אמר אפילו אוכלין פולטן שנאמר ימלא פי תהלתך. לאמר אלהים עזבו רדפו ותפשוהו כי אין מציל, אלו דואג ואחיתופל שרדפו אחרי דוד, מאי דרוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, והם אינם יודעין שעבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה:

את זו דרש רבי מנחם בר רבי יוסי כי נר מצוה ותורה אור תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור, לומר לך מה נר אינו מגין אלא לפי שעה אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה, ואת התורה באור לומר לך מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם, ואומר בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה, בשכבך תשמור עליך זה יום המיתה, והקיצות היא תשיחך לעתיד לבא, ואומר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, אמר רב לבא, ואומר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, אמר רב יוסף דרש רב נחמן בר ר' יוסי להאי קרא כסיני וואילו דרשוה דואג ואחיתופל הכי לא רדוף בתר דוד:

וגם עד זקנה ושיבה. לא היא זקנה ולא היא שיבה, אמר דוד רבש"ע כשהייתי נער הרבה נסים עשית לי וסייעתני הייתי כגבור ועומד בכחי, אבל עכשיו שהזקנתי ואיני יכול לעמוד כי אם לישב אל תניחני. רבי אחא אמר הי זקנה והי שיבה, אלא שאם נתת לי זקנה תן לי שיבה עמה, ממי אתה למד מאברהם על ידי שכתוב בו ושמרו דרך ה' זכה לזקנה שנא' ואברהם זקן וגו', אמר לו הקב"ה אברהם תפשת אומנתי בוא לבוש לבוש:

לשלמה אלהים משפטיך למלך תן, זה שאמר הכתוב אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו אלו הצדיקים שהם מניחין לבניהם פרי מעשיהן, ואף דוד הניח אלו הצדיקים שהם מניחין לבניהם פרי מעשיהן, ואף דוד הניח לשלמה בנו פרי מעשיו מה כתיב בדוד ויהי דוד עושה משפט לשלמה בנו פרי מעשיו מה כתיב בדוד ויהי דוד עושה משפט וצדקה אף שלמה אלהים משפטיך למלך תן. משפט אינו אומר אלא משפטיך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע משפטיך למלך תן כשם שאתה דן בלא עדים והתראה, א"ל הקב"ה חייך כך אני עושה שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך, וכי אפשר לו לבשר ודם לישב על כסא ה' והכתיב כרסיה שביבין די נור, א"ר יוחנן שהוא דן דין כיוצרו בלא עדים ובלא התראה וזה דינן של שתי הזונות שנאמר אז תבאנה וגו'. ד"א אלהים משפטיך למלך תן, אמר דוד לפני הקב"ה היסורין אני מקבל ברם לשלמה וצדקתך לבן מלך. ד"א משפטיך למלך תן זה מלך המשיח שנאמר ויצא חטר מגזע ישי, וכתיב והיה צדק אזור מתניו. ידין עמך בצדק וענייך במשפט, ר' אליעזר אומר על מקום שיש דין אין דין וכ"מ שאין דין יש דין, כיצד בזמן שעושין את הדין בארץ אין הדין בשמים ובזמן שיאן ועשין את הדין בארץ הקב"ה יושב עליהן בדין בשמים שנאמר כי אלהי משפט ה'. ואומר אם בחקותי תלכו אם נטלתם אומנותי ונתתי גשמיכם בעתם וגו':

ישאו הרים שלום. וכי ההרים נושאים שלום, אלא בזמן שהפירות מרובין השלום בעולם ובזמן שהפירות אין מרובין מריבה בעולם, כיצד אדם נכנס לתוך כרם של חברו הוא אומר לו מה אתה עושה בתוך כרמי ומריבין זה עם זה, ובזמן שהפירות מרובין עין טובה בעולם ושלום בעולם שנאמר והיה ביום ההוא נאם ה' תקראו איש אל רעהו תחת גפן ואל תחת תאנה:

ייראוך עם שמש. רבי אומר ימות המשיח לישראל שנים שלשה דורות שנאמר ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים, ר' אליעזר אומר ארבעים שנה שנאמר ארבעים שנה אקוט בדור, ואומר ויענך וירעיבך, וואומר שמחנו כימות עניתנו. א"ר אבין מה טעם כימי צאתך מארץ מצרים, רבי אלעזר בן ערך אומר שבעים שנה שנאמר והיה ביום ההוא ונשכחת צור שבעים שנה כימי מלך אחד ואי זה מלך מיחד הוי אומר זה מלך המשיח. תניא אידך ר"א אומר ארבע מאות שנה דכתיב שמחנו כימות עניתנו, וכתיב ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, רבי אומר שס"ה כמנין ימות החמה שנאמר כי יום נקם בלבי. תניא אבימי בריה דרבי אבהו שבעה אלפים שנה שנאמר כמשוש חתן על כלה, אמר רב יהודה אמר שמואל כמיום שנברא העולם עד עכשו שנאמר כימי השמים על הארץ, רב נחמן אמר כימי נח ועד עכשו שנאמר כי מי נח זאת לי, רבי ברכיה בשם רבי חייא הגדול שש מאות שנה דכתיב כימי העץ ימי עמי, עץ הסדן עושה ת"ר שנה. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אלף שנה דכתיב כי יום נקם בלבי, ויומו של הקב"ה אלף שנה, רבי יהושע אומר שני אלפים שנה שנאמר שמחנו כימות עניתנו ואין ימות פחות משני ימים. ייראוך עם שמש. יהודה בן תימא אומר ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום, ר' זירא אמר מאי קראה ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים:

ורוב שלום עד בלי ירח. כשם שחמה ולבנה מאירים לכל העולם כך הצדיקים עתידין להאיר לעולם שנאמר והלכו גוים לאורך:

מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו. חד עם דארעא א"ל לר' אושעיא אי אמרי לך חדא מלא טבא אמרית לה מן שמי, א"ל אין, א"ל כל אותן הדורונות שנתן יעקב אבינו לעשו עתידין להחזירן למלך המשיח לעתיד לבא שנאמר מנחה ישיבו יביאו אין כתיב כאן אלא ישיבו, אמר ליה מלה טבא אמרת ומן שמך אמינא לה:

יהי פסת בר בארץ. יתיב רבן שמעון בן גמליאל ודרש עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, לגלג עליו אותו תלמיד אמר ליה בוא ואראך דוגמתן בעולם הזה, נפק ואחוי ליה כמהין ופטריות וכלי מילת אחוי ליה נברא בר קורא. תנו רבנן עתידה חטה שתתמר ועולה כדקל בראש ההרים, ושמא תאמר יש צער לקצרה, ת"ל ירעש כלבנון פריו, הקב"ה מוציא רוח מתוך גנזיו ומשרה את סולתה ואדם יוצא לשדה ומביא מלא פסת ידו וממנה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו, ועסידה חטה שתהא ככליות של שור הגדול שנאמר עם חלב חליות חטה, ואל תתמה שהרי שועל קנן בלפת ושקלוה ששים ליטרא בליטראות של צפורי, א"ר אסי מעשה בשיחין באחד שהניח לו אביו שלשה בדי חרדל ונפשח אחד מהם וחבטוהו ונמצאו בו תשעה קבי חרדל ועצו סככו בו סוכות יוצרים, א"ר שמעון בר רבי יוסי בן חלפתא קלח של כרוב הניח לי אבא והיינו עולים ויורדים בו במעלות כסולם. אמר רבי אושעיא בשעה שבנה שלמה את בהמ"ק נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירות בזמניהן וכשהרוח מנשבת בהן נושרין שנאמר ירעש כלבנון פריו, וכשנכנסו כותים להיכל יבשו שנאמר ופרח לבנון אומלל, ועתיד הקב"ה להחזירן שנאמר פרוח תפרח ותגל כבוד הלבנון נתן לה. ויציצו מעיר כעשב הארץ, אמר ר' חייא בר"י עתידין צדיקים שמבצבצין ועולים לירושלים שנאמר ויציצו מעיר כעשב הארץ, ואין עיר אלא ירושלים שנאמר העיר אשר בחרתי בה:

לפני שמש ינון שמו. מהו שמו של משיח, דבי רבי שילא אמרי שילה שמו שנאמר עד כי יבא שילה, דבי ר' ינאי אמרי ינון שמו שנאמר לפני שמש ינון שמו. דבי רבי חנינא אמרי חנינה שמו שנאמר אשר לא אתן לכם חנינה, וי"א מנחם שמו שנאמר כי רחק ממני מנחם (כתוב באיכה ברמז ד' וברמז צ"ח). אמר רב נחמן אי מחייא הוא כגון רבינו הקדוש אי ממתייא הוא כגון דניאל איש חמודות. שבעה דברים קדמו לברייתו של עולם שמו של משיח שנאמר לפני שמש ינון שמו:

כלו תפלות דוד בן ישי. תניא היה רבי מאיר אומר כל שירות ותשבחות האמורות בספר תהלים כלן דוד אמרן שנאמר כלו תפלות דוד בן ישי אל תקרי כלו אלא כל אלו תפלות דוד:

מזמור לאסף אך טוב לישראל אלהים לברי לבב. זה שאמר הכתוב אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה, אל תקנא בדבר שאין לו אחרית, ואומר כי אין אחרית לרע אמר הקב"ה אם ראית נרן של רשעים דולק הרבה אל תקנא בם שהוא דועך לעולם הבא שנאמר נר רשעים ידעך, ובמה תקנא ביראת ה' כל היום בדבר שיש לו תקנה ואינה פוסקת לעולם אמר אסף כי קנאתי בהוללים ולא הייתי יודע שיסורין שהקב"ה מביא לישראל לטוב, וכה"א אך טוב לישראל אלהים, אך טוב אלהים אינו אומר כאן אלא אך טוב לישראל אלהים יסורין שמביא עליהם טובים, ולמה לברי לבב להבריא את לבם לאותן [דכתיב עליהם] מי יעלה בהר ה' וגו' נקי כפים ובר לבב, אינו אומר טוב לישראל אלהים אלא אך טוב מיעוט היסורין שמביא עליהם טובים, למה לברי לבב לעולם הבא:

אך טוב לישראל אלהים. יכול לכל, תלמוד לומר לברי לבב, כיוצא בו טוב ה' לקויו. יכול לכל, תלמוד לומר לנפש תדרשנו, (כיוצא בו טוב ה' לכל יכול לכל, ת"ל ורחמיו על כל מעשיו), כיוצא בו טוב ה' למעוז יכול לכל, תלמוד לומר ויודע חוסי בו, כיוצא בו אשרי אדם עוז לו בך יכול לכל, תלמוד לומר מסלות בלבבם אלין דשביליא דאורייתא בלבהון, כיוצא בו הטיבה ה' לטובים יכול לכל, תלמוד לומר ולישרים בלבותם, כיוצא בו קרוב ה' לכל קוראיו יכול לכל, תלמוד לומר לכל אשר יקראוהו באמת, כיוצא בו מי אל כמוך נושא עון יכול לכל, תלמוד לומר לשארית נחלתו:

כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה, ראיתי שלותן של רשעים והייתי מקנא (ח) כאלו הם עושין חללים חללים, וכן הוא אומר כל ימי רשע הוא מתחולל, שלום רשעים אראה יושבים השקט ובטח בתיהם שלום מפחד, כי אין חרצובות למותם לא חרדתם לאין לא חרצבתם ליסורין, ובריא אולם לפיכך הן בריאים כאולם.

דבר אחר בריאים (ט) כסבלו של אולם. ד"א כי קנאתי בהוללים, במערבא אמרי אלו שלבן מלא הוללות, ר' לוי קרי להון והוניא אלו שמביאין אללי לעולם. כי אין חרצובות למותם לא (הרהרתים) [החררתם] בחלאים ולא צביתם בעונות, אלא ובריא אולם עשיתים בריאים כאולם כדתנן פתחו של אולם ארכו מ' אמה ורחבו עשרים אמה, רבי דוסתאי בשם ר' ינאי בשם ר' מאיר האשה הזו טווה מעה אחת עבה ומעה אחת דקה אלו לציבין ולעונות ואלו לאיספליטון, ורבנן אין להם צבין של עונות שימותו בהן אלא אלו הבריאים ליום הדין הה"ד ואולם הכסא אשר ישפוט שם אולם המשפט:

בעמל אנוש אינימו. בשיפוטן של בריות אינימו לא לחרוש ולא לזרוע ולא לקצור:

ועם אדם לא ינוגעו. אמר רבי ברכיה (י) אפילו עם אותן שכתוב בהן ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם לא ינוגעו.

דבר אחר כי אין חרצובות למותם, דרש רבה בר עולא אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שאין חרדים ועצבים מיום המיתה אלא שכבם בריא להם כאולם, והיינו דאמר רבא מאי דכתיב זה דרכם כסל למו ואחריהם יבפיהם ירצו סלה אמר הקב"ה יודעים רשעים שדרכם ואחריתם למיתה ויש להם חלב על כסלם, שמא תאמר שכוחה היא מהם. תלמוד לומר ואחריהם בפיהם ירצו סלה. ד"א מהו כי אין חרצובות למותם אין הקב"ה מאחר צביונם של רשעים אלא כל מה שהן מבקשין מן הקב"ה נותן להם מיד, משל למה הדבר דומה לרופא שעלה לבקר את החולה נטל כף שלו. א"ל תנו לו לאכול מה שירצה למה שהוא מת, כך אמר משה ומשלם לשונאיו. בעמל אנוש אינימו, וכן איוב אומר בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם אין אחד מהם חושש בעינו ולא בשינו אלא הקב"ה מיחל לפניהם את הדרכים שנאמר יחילו דרכיו בכל עת, ובשביל שאינן מתיסרין הן מתגברין (יא) ומולידים כשרים שנאמר לכן ענקתמו גאוה יעטף שית חמס למו ואין יעטף אלא ילוד שנאמר ובהעטיף הצאן:

יצא מחלב עינמו. יוצאים מהן שומן הכרים והמשנים שהם אוכלין יושבות תחת עיניהם והן בולטות מפניהם שכן אתה למד שמן העניות ומן הרעב עיניו של אדם מעמיקות, וכן בני קרח אומרים עיני דאבה מני עוני:

עברו משכיות לבב. א"ר אלעזר הרבה נתת להם ממה שהיו מבקשין יש שהוא מסכים להיות בעל זמורה עשית אותו שלטון. ויש שהיה מסכים להיות שלטון עשית אותו שר צבא העברת להם על כל מה שהיו מבקשין:

שתו בשמים פיהם. שפרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו ונבוכדנאצר אמר מאן הוא אלה די ישיזביכון מן ידי, סנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות. אמר ריש לקיש כל המספר לשון הרע מגדיל עונות עד לשמים שנאמר שתו בשמים פיהם (כתוב ברמז תשס"ה):

ואני כמעט נטיו רגלי. רבי ולוי חד אמר אסף מבני קרח היה אמר כבר הייתי שורה בגיהנם עם אבי, וחד אמר אסף אחד היה כבר הייתי שורה עם הרשעים בגיהנם:

עד אבוא אל מקדשי אל. רבי ורבי נתן סוף משנה, רבינא ורב אשי סוף הוראה, וסימניך עד אבוא אל מקדשי אל רב אשי. אבינה לאחריתם רבינא לאחריתם. אדני בעיר צלמם תבזה למה בעיר המשל אומר מקום שהלסטים מקפח שם הוא תולה. ואני בער ולא אדע (כתוב במלכים ברמז רל"ט):

בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני אחר כבוד גדול שכבד עשו את הוריו אתה עתיד להעלותנו, רב הונא בשם רבי נחוניא מי אחר כבודו של יעקב בעוה"ז כבוד גדול שכבד עשו את הוריו. א"ר שמעון בן גמליאל אני כשהייתי משמש את אבא הייתי משמשו בבגים צואים, כשהייתי יוצא לחוץ הייתי יוצא בבגדים נאים כדי שאצא לשון מבוסם, אבל עשו כשהיה משמש את אביו היה משמשו בבגדי מלכות דכתיב את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אמר כדאי הוא אבא שישתמש בבגדי מלכות:

צור לבבי (כתבו ברמז רע"ב):

כי הנה רחקיך יאבדו. אמר דוד הואיל ומי שהוא רחוק ממך בעוה"ז הוא אבוד לעוה"ב, הצמתה כל זונה ממך הרשעים שמחליטין עצמן בעונות ומזניחין עצמן ממך אף אתה מה עושה להם מחליטן לגיהנם, ואין הצמתה אלא לשון מוחלט שנאמר לצמיתות לקונה אותו:

ואני קרבת אלהים לי טוב. לפי ששאלו את בלעם יש להן קץ של ישועה אמר להם הן ורחוק הוא שנאמר אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, שאלו לנביאי ישרל ואמרו קרוב הוא שנאמר כי קרוב יום אידם, בא ירמיה ואמר הילילו כי קרוב יום ה', בא מלאכי ואמר קרוב הוא כי הנה יום בא בוער כתנור, בא יואל ואמר כי קרוב יום ה', אמר דוד כיה נה רחקיך יאבדו זה בלעם וחבריו שרחקו את הקץ ואבדו מן העולם, אבל נביאי ישראל הטבת להם שקרבו את הקץ תיטיב לי אף אני שקרבתי את הקץ ואני קרבת אלהים לי טוב. לספר כל מלאכותיך, א"ר פנחס בשם רבי חמא אע"פ ששבת הקב"ה ממלאכתו וגמר בריאת עולם שנאמר ויכל אלהים ביום השביעי אבל משתי מלאכולת לא שבת מתקן פורענות לרשעים ומתקן שכר טוב לצדיקים. הצמתה כל זונה ממך, א"ר יוסי דואג נצטרע שנאמר הצמתה כל זונה ממך וכתיב לצמיתות ומתרגמינן לחלוטין, ותני אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה:

משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח. א"ר יוחנן אמר אסף אתה ארך אפים ואני קצר רוח וילוד אשה שנאמר אדם ילוד אשה קצר ימים אם אתה בא להאריך עמנו אין בנו ממש, וכן אמר אסף למה אלהים זנחת לנצח עד עכשו עשן אפך עולה לפניך ייעשן אפך בצאן מרעיתך, אמר ליה אתה זנחת מפני מה אתה מסתיר פניך ממנו כאדם שמסתיר פניו מן העשן, וכן הוא אומר עד מתי עשנת בתפלת עמך איה צאן מרעיתך ששכחת אותה ואתן צאני צאן מרעיתי (כתוב ברמז תרמ"ז):

זכור עדתך קנית קדם. מהו קדם מלמד שנבראו ישראל קודם שנברא העולם. הרימה פעמיך למשואות, א"ר שמעיה בשם רבי יהושע ב"ל הרימה פעמיך שאמרת לנו שלש פעמים בשנה הרי הן עשויות (יב) משואות משואות:

שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות. זה טיטוס הרשע שחרף וגדף כלפי מעלה, מה עשה תפס זונה בידו ונכנס לבית קדש הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה ונטל סייף וגדר את הפרוכת ונעשה נס והיה הדם מבצבץ והיה סבור אותו רשע שהרג את עצמו, אבא חנן אומר מי כמוך חסין יה מי כמוך חסין וקשה שאתה שומע נאוצו וגדופו של אותו רשע ואתה שותק, דבי רבי ישמעאל תנא מי כמכה באלים ה' מי כמוך באלמים. אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב קול שאון מעיר קול מהיכל כל הצרות וחשך ואפלה יוצא מכרך גדול קול ההיכל מקטרג, ומהו מקטרג קול ה' משלם גמול לאויביו:

שמו אותותם אותות. אמרו יום פלוני אנו כובשין אותה נטלו אות בחצים היו יורים את החץ בצפון והיה יורד בדרום שנאמר קלקל בחצים שאל בתרפים וכל סימן שנתנו הצליח הוי שמו אותותם אותות:

יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות. אמר רבא טעין תלת מאה כודנייתא נרגי פרזלא דשליט בפרזלא שדר ליה נבוכדנאצר לנבוזראדן וכולהו בלעתנוהו חד תרעא דירושלם שנאמר ועתה פתוחיה יחד בכשיל וכילפות יהלומון, בעא למיהדר אמר מסתפינא דיעבדו בי כדעבדו בסנחריב נפק בת קלא ואמרה ליה שור בר שוור מא זימנא דמקדשא והיכלא למיקלא, פש בהדיה חד טנא אתא מחייה בקופיה ואיפתח שנאמר יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות:

ועתה פתוחיה יחד. הרי עשו האבות פתח לבניהם בקשו לעלות לשמים ולא יכלו שנאמר הבה נבנה לנו עיר ומגדל, אמרו נעשה לנו עבודת אלילים ונעשה לנו שם וילחם עמו ואין שם אלא ע"א שנאמר ושם אלהים אחרים ואומר אז הוחל לקרוא בשם ה', כך עשו הרשעים חשבו מזמה בל יוכלו עשו עמך בארץ שלחו באש מקדשך למעלה היתה שכינתך ולמטה היתה שכינתך ובשביל שלא יכלו לשלוט בשמים שלטו בארץ, אמרו בלבם נינם יחד מה הם אומרים אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד, אלהי מי נקרא לא אלהי ישראל נעקר ישראל ואינו נזכר עוד, שרפו כל מועדי אל מהו מועדי אל מקומות שהיה שמך מתועד:

אותותינו לא ראינו. אות שאמרת לנו הנני מביא אותם מארץ צפון וקצבתים מירכתי ארץ בם עור ופסח הרה ויולדת יחדו קהל גדול ישובו הנה, ואותו אות שכתבת מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך מאלהיך למה כי אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה, וכן הוא אומר כי רחק ממני מנחם אין לנו נביא שיודענו כלום אלא הכל סתם בפנינו שנאמר ואתה דניאל סתום הדברים וחתום אם אין אתה עושה בשבילנו עשה בשביל שמך שהוא מתחרף בעולם עד מתי אלהים יחרף צר. למה תשיב ידך זה שמאל (כתוב בשופטים ברמז נ"ו). ואלהים מלכי מקדם פועל ישועות בקרב הארץ, הא פועלא טבא שהעמיד לי שכרי עד שלא עמדתי לפעול הה"ד ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם. א"ר שמואל בר נחמני אתה סבור קודם לברייתו של עולם ואינו אלא קודם לברייתו של אדם הראשון אדם נברא בששי וגן עדן נברא בשלישי. אתה פוררת בעזך ים, עשרה נסים נעשו לאבותינו על הים (כתוב ברמז תקס"ח). לך יום אף לך לילה, היום מקלס (כתוב בשופטים ברמז מ"ו). אל תשכח קול צורריך שאון קמיך עולה תמיד (כתוב בשופטים ברמז נ"ח):

למנצח אל תשחת מזמור לאסף שיר. זה שאמר הכתוב כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ואתפלל אל ה' ואומר אל תשחת עמך ונחלתך, א"ל הקב"ה איני משחית שנאמר וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא ולא אבה ה' השחיתך, אמר אסף לפני הקב"ה כשם שעשית למשה כך עשה לי למנצח על תשחת. א"ר אושעיא אמר אסף לא עשית לנו נסים והודינו לך, עשה לנו נסים ושוב אנו מודים לך, הודינו לך בעולם הזה שוב אנו מודים לך לעולם הבא, הודינו לך אלהים הודינו וקרוב שמך בין מכה בין מטיב הרי אנו מודים לך ושמך קרוב בפינו. ספרו נפלאותיך אימתי אנו מספרים כי אקח מועד כשביא אותו מועד כי למועד מועדים אותה שעה אני מישרים אשפוט:

נמוגים ארץ וכל יושביה. ר' הונא בשם ר' אחא נמוגים ארץ כמד"א נמוגו כל יושבי כנען. אנכי תכנתי עמודיה סלה, כיון שקבלו עליהם אנכי ה' אלהיך תכנתי עמודיה סלה נתבסם העולם. והיינו דאמר רשב"ל מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי מלמד שהתנה הקב"ה עם עולמו אם מקבלים ישראל את התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתהו ובהו והיינו דכתיב ארץ יראה ושקטה אם יראה למה שקטה למה יראה, אלא בתחלה יראה ולבסוף שקטה:

אמרתי להוללים אל תהולו. אלו שלבם מלא עליהם חולחליות רעות, רבי לוי קרי להו זהונאי אלו שמביאין יללה לעולם. ולרשעים אל תרימו קרן, הצדיקים לא שמחו בעולמי ואתם רוצים לשמוח בעולמי, אדם הראשון לא שמח בעולמי ואתם וכו', רבי לוי בשם ר' שמעון בן מנסיא תפוח עקב של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה קלסתר פניו על אחת כמה וכמה, רבי לוי בשם רבי אחא בר חננינא שלש עשרהה חופות קשר הקב"ה בגן עדן שנאמר בעדן גן אלהים היית וגו', ואחר כל הכבוד הזה כי עפר אתה ואל עפר תשוב, אברהם לא שמח בעולמי אברהם נולד לו בן למאה שנה וא"ל הקב"ה קח נא את בנך והיה מהלך שלשה ימים וכתיב (ויהי) ביום השלישי וישא אברהם את עיניו ועלה לראש ההר ובנה את המזבח וסדר את המערכה וערך את העצים ונטל את יצחק בנו ועקדו על גבי המזבח ונטל את הסכין אלולא שא"ל אל תשלח כבר היה שחוט, כשחזר ספר לשרה כל המאורע א"ל ווי לך ברא דעלובתא אלולא שא"ל אל תשלח ידך כבר היית שחוט לא הספיקה לגמור את הדבר עד שיצאה נשמתה שנאמר ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה מהיכן בא מהר המוריה בא. אתה מוצא אלישבע בת עמינדב ראתה ארבע שמחות ביום אחד, יבמה מלך, אחיה נשיא, בעלה כהן גדול, בניה סגני כהונה ונכנסו בניה להקריב ומתו שנאמר ותצא אש מלפני ה'. כביכול הקב"ה לא שמח בעולמו שמח ה' במעשיו אין כתיב אלא ישמח ואימתי ישמח במעשים של צדיקים לעתיד לבא, ישראל לא שמחו בעולמי שמח ישראל בעושו אין כתיב כאן אלא ישמח שעתידין ישראל לשמוח בהקב"ה, לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו וגו' אל תרימו למרום קרנכם:

כי לא ממוצא וממערב. א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן בשעה שראה בלשצר פם ידא די כתבא תמה אמר שמא מלכות מרדה בי, הוא משלח לכל איפרכיא ואיפרכיא ולא מצא שמררה בו מלכות א"ל הקב"ה שלחת אצל כל האפרכיות שמא אצלי שלחת אני הוא משפיל ומרים שנאמר כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים, אמר ר' לוי מלכות משפילו ומלכות מרים מלכות יוצאת ומלכות נכנסת. ד"א כי לא ממוצא וממערב לא ממה שאדם עמל ויוצא לסחורה והולך ממזרח למערב וחוזר על המדברות ועל ההרים נעשה עשיר כי אלהים שופט זה ישפטל ווזה ירים, א"ר אבא כל הרים שבמקרא הרים חוץ מזה שהוא רוממות לומר שאין אדם מתרומם מן הדברים הללו, מה הקב"ה עושה נוטל מזה ונותן לזה. למה נקרא שמם נכסים שהם נגלין לזה ונכסין מזה, וכן חנה אומרת ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם באף שהוא מביא על זה הוא מרומם לזה, תדע לך כשבקש שיתעשרו בני ראובן ובני גד הפיל את מדינים בידם מה כתיב וישבו בני ישראל את נשי מדין ואח"כ ומקנה רב היה לבני ראובן. מטרונא שאלה את רבי יוסי בכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו וכו' אמרה ליה מאותה שעה מהו עושה אמר לה יושב ומזווג זווגים וגו' (כתוב ברמז תשצ"ד). רבי ברכיה אמר בלשום הזה השיבה יושב ועושה סולמות מעלה לזה ומוריד לזה הדא הוא דכתיב כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. רבי יונה בן צרויה ורבנן פתרין קריא באהרן בשלום הזה הושפל כי זה משה האיש ובלשון הזה הוגבה זה קרבן אהרן ובניו, רבי יונה בן צרויה פתר קריא בישראל בלשון הזה הושפלו כי זה משה האיש ובלשון הזה הוגבהו זה יתנו כל העובר על הפקודים:

כי כוס ביד ה' ויין חמר. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר כוס שהיה כמוס ומחוסר וכן הוא אומר הלא הוא כמוס עמדי (יג) יכול דוהה תלמוד לומר חמר, יכול שאין בו אלא חציו, תלמוד לומר מלא מסך, יכול שאינו חסר אפילו טפה אחת, תלמוד לומר ויגר מזה, מאותה טפה שתו אנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה ואנשי סדום ועמורה ופרעה וכל חילו סיסרא וכל המונו סנחריב וכל אגפיו נבוכדנאצר וכל חילו, ומאותה טפה עתידין לשתות כל באי עולם עד סוף כל הדורות, וכן הוא אומר ועשה ה' לכל העמים בהר ההוא משתה שמנים משתה שמרים, יכול שמרים (שאין) [שיש] בהן צורך, ת"ל שמנים ממוחיים שמרים מזוקקקים, וכן הוא אומר כוס זהב בבל ביד ה' מה דרכו של זהב לאחר שנשבר יש לו תקנה כך כשתפסוק הפורענות מן העו"א עתידה לחזור להם, וכשמגעת אצל ישראל מהו אומר ואת חרשיה תגרמי, מה דרכו של חרש לאחר שנשבר אין לו רפואה כך כשתפסוק הפורענות מישראל אין עתידה לחזור להם (כתבו ברמז ש"ז). אמר רבי יהושע בן לוי מהיכן קבעו חכמים ארבע כוסות בליל פסח כנגד ארבע כוסות של כוס התרעלה שהקב"ה משקה לעו"א. הדא הוא דכתיב כי כוס ביד ה'. כה אמר ה' קח את כוס היין החמה מידי. כוס זהב בבל ביד ה'. ימטרר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם, וכנגדן משקה הקב"ה לישראל ארבע כוסות של ישועה לעתיד לבא שנאמר ה' מנת חלקי וכוסי, דשנת בשמן ראשי כוסי רויה, כוס ישועות אשא, כוס ישועה אשא אין כתיב כאן אלא ישועות שתי ישועות אחת לימות המשיח ואחת לימות גוג ומגוג, רבי יודן ורבי חמא בר חנינא ורבי יצחק אמרו לעתיד לבא הקב"ה אומר לפרעה שתה כוסך, והוא אומר לו רבש"ע כבר שתיתי כוסי בעוה"ז, והוא אומר לו מה ששתית כמו אגרא אחת היתה שנאמר ויגר מזה, אבל עכשו אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ:

וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק. עשר קרנות הן וכו' (כתוב בשמואל ברמז פ"א). כיון שחטאו ישראל נטלן מהם ונתנן לעו"א שנאמר וקרנין עשר לה, וכל זמן שקרני רשעים קיימין קרנותיהן של שונאי ישראל מגודעות שנאמר גדע בחרי אף כל קרן ישראל, ולעתיד לבא הוא מגדע קרנות של רשעים ומרומם קרנות צדיקים שנאמר תרוממנה קרנות צדיק תרוממנה קרנות שגדע צדיקו של עולם:

למנצח בנגינות מזמור לאסף שיר נודע ביהודה אלהים, אמר רבי יוחנן בן נורי בשעה שגלו עשרת השבטים שבט יהודה ובנימן לא גלו, התחילו עו"א לומר אין זה אלא חנופת פנים לפי שהם בני אכסניא שלו נשא להם פנים ולא הגלה, הודיע הקב"ה נאמנות בעולם שנאמר בשבטי ישראל הודעתי נאמנה, אותה שעה נודע ביהודה אלהים, אמר רבי יודן ברבי אלעאי בשעה שהיו ישראל עומדין על הים וכו' (כדכתוב ברמז ת"ת). ויהי בשלם סוכו. אמר רבי ברכיה מתחלת בריתו של עולם עשה לו הקב"ה סוכה בירושלים כביכול היה מתפלל בתוכה ואומר יהי רצון שיעשו בני רצוני כדי שלא אחריב ביתי ומקדשי, וכיון שחרב הוא מתפלל ואומר יהי רצון שיעשו בני תשובה שאקרב בנין ביתי, תדע לך שכן הוא שנאמר והביאותים אל הר קדשי וגו' בית תפלתם לא נאמר אלא בית תפלתי מלמד שהקב"ה מתפלל (כתוב ברמז תפ"ח):

ד"א אימתי נודע יהודה באלהים כשתקים אותה סוכה שאמרת והיה ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. אמר הקב"ה אברהם קרא אותו יראה שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה, ושם קרא אותו שלם שנאמר ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין וגו', אם אני קורא אותו יראה כדרך שקראו אברהם, שם צדיק ומתרעם, ואם אני קורא אותו שלם כדרך שקראו שם, אברהם צדיק ומתרעם, אלא הריני קורא אותו בדרך שקראו אותו שניהם ירושלים יראה שלום:

ד"א ויהי בשלם סוכו מה ראה להחזיר לה (יד) שם הראשון, לפי שהוא ואמר כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה עד היום הזה להסירה מעל פני, יכול אף עכשו הרי היא באף ובחמה, תלמוד לומר ההר חמד אלהים לשבתו. ישכון לבטח הרי היא בחמדה ובתאוה, מלמד שכפר לה חרבנה, ומנין שאין השכינה חוזרת לתוכה עד שתעשה הר שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה. ואומר זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים אימתי לכשיעקרו יסודותיה ממנה האומרים ערו ערו עד היסוד בה:

שמה שבר רשפי קשת, אימתי נודע ביהודה אלהים כשתקיים שמה שבר רשפי קשת מגיד הכתוב כשבא הקב"ה ליפרע מעובדי אלילים שמו מתגדל בעולם שנאמר ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה' ואומר ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים אל הגוים תרשיש פול ולוד מושכי קשת תובל ויון האיים הרחוקים אשר לא שמעו את שמעי ולא ראו את כבודי והגידו את כבודי בגוים, כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש וגו' אחריו מהו אומר אכן אתה אל מסתתר, וכן הוא אומר ונשפטתי אתו בדבר ובדם ואח"כ והתגדלתי והתקדשתי:

אשתוללו אבירי לב. אלו משה ואהרן ששלחו מרגלים ואמרו לשון הרע על הארץ ולא היו יודעין מה לעשות, ואף משה ואהרן נתרשלו ידיהן עמד כלב ושתק כל אותן האוכלוסין שנאמר ויהם כלב את העם לאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה, אם יראה למה שקטה וכו' (כתבו לעיל ברמז תתי"א). רבי לוי בשם רבי יוחנן אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה, אלא אמרה הארץ מצוה אחת נצטוה אדם הראשון ועבר עליה ונתקללתי בעבורה שנארמ ארורה האדמה בעבורך, כאן רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה עאכ"ו. אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אעפ"כ חזר הקב"ה ופייסה שנאמר ארץ ארץ ארץ שמעי דבר ה' שמעת שאמרתי ארורה האדמה ולא שמעת שאמרתי ולא אוסיף לקלל עוד את האדמה, כיון ששמעה כך מיד שקטה, רבי פנחס בשם רבי יוחנן אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה, אלא אמרה הארץ תאמר שהגיעה עונתה של תחית המתים והקב"ה תובע מידי מה שהפקיד אצלי שנאמר וגלתה הארץ את דמיה, כיון ששמעה אנכי מיד שקטה:

למנצח על ידותון לאסף מזמור. כשהקב"ה מראה לנביאים הצרות הבאות על ישראל הם עומדין ומתרעמין לפני הקב"ה לכך נאמר למנצח על ידותון מהו ידותון על הדתות ועל הדינין שהראה הקב"ה שעוברין עליהם, כיון שהיו רואין היו צועקים לפני הקב"ה והיו והיו נותנים את קולם שנאמר קולי אל אלהים ואצעקה, וכן אתה מוצא בחבקוק שאמר על משמרתי אעמודה, אזעק אליך חמס, למה כי עוד חזון למועד. מאנה הנחם נפשי, למה היא ממאנת להנחם שאינה יודעת עד מתי תודיעני עתך ואני מתנחמת, אדם בא להכות את בנו אמר ליה עשר רצועות אתה לוקה, הכהו אחת אמר ליה עוד תשע, שניה אמר ליה עוד שמונה מתנחם והולך ואימתי אינו מתנחם בזמן שאין מודיעו כמה עליו ללקות, כך אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה מאנה הנחם נפשי למה שאיני יודעת את הקץ שנאמר הודעיני ה' קצי. אזכרה אלהים ואהמיה, כשישראל מזכירין להקב"ה מעיהם הומים עליו שנאמר דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו, וכשהקב"ה מזכיר את ישראל מעיו הומים עליהם שנאמר כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו:

אחזת שמורות עיני נפעמתי ולא אדבר. איני ישנה כל אשמורותי בלילה אלא מתפעמת והולכת. חשבתי ימים מקדם, חשבתי לימיו של אותו שבא מקדם זה אברהם שנאמר מי העיר ממזרח, חשבתי לימיהם של אבות חשבתי שנות עולמים ולא מצאתי. אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה אלו סנהדרין. האפס לנצח חסדו האפס לשון יוני הוא אפס הניח לכך נאמר האפס לנצח חסדו, וכה"א וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו ועכשו הניחם, גמר אומר לדוד ודוד גמר הדבר שנאמר כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם ה' את החסד ואת הרחמים. ד"א חשבתי ימים מקדם אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע יושבת אני ומחשבת לכמה שנים נגאלתי מבבל ממדי ומיון, חלותי היא שנות ימין עליון אמר רבי לוי אם חליים הם יכולין להתרפאות. ד"א אמר רבי אלכסנדרי כל הדברים האלה שבאו עלינו על ידי שלא חלינו להקב"ה, ואין הלשון הזה אלא לשון תפלה שנאמר חלו נא פני אל (ברמז תצ"ז). הלעולמים יזנח אדני ולא יוסיף לרצות עוד, לשעבר כשהיה משה בכעס עם ישראל הקב"ה מרצה שנאמר ושב אל המחנה:

אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי. רבי איבו ורבי יהודה בר' סימון, רבי איבו אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע מזכרת אני שכר שנשכרתי לפניך בלילן של מלכיות כד"א אשר מגן צריך בידך, ר' יהודה ברבי סימון אומר מזכרת אני שירות ששרתי לפניך בלילות כד"א ונגינותי ננגן כל ימי חיינו, בלילה זה לילו של פרעה אותו שכתוב ויהי בחצי הלילה, לילה זה לילו של גדעון ויאמר ה' אליו קום רד אל המחנה כי נתתיו בידך, לילה זה לילו של סנחריב ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור. עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי משתעי אנא עם לבבי ומפשפשא עובדי ואומר הלעולמים יזנח חס ושלום לא שבק ולא ישבק כי לא יזנח לעולם אדני. ולא יוסיף לרצות עוד, לשעבר היה מרצה לאחרים בשבילי משה כועס ואתה מרצה אותו בשבילי ושב אל המחנה, אליהו כועס ואתה מרצה אותו בשבילי לך שוב מדברה דמשק, ועכשו לא לרצות ולא לרצות האפס לנצח חסדו. גמר אומר לדור ודור. רבי חנינא בר פפא ור' סימון, ר' חנינא בר פפא אמר נגמר אותו דבר שאמרת למשה בסיני וחנותי את אשר אחון, ורבי סימון אמר הא חסילא והא מסכמא עם ירמיהו שאמר כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם ה' את החסד ואתה רחמים:

השכחח חנות אל אם קפץ באף רחמיו סלה, השכחת שאתה חנון ורחום ה', השכחת חנייתך אל על פי ה' יחנן ועל פי ה' יסעו, השכחת חניותיך אל אהל מועד גלגל נוב וגבעון ובית עולמים שנים. אם קפץ באף רחמיו סלה אע"ג דהוא כעים רחמוי קריבין. ואומר חלותי היא שנות ימין עליון אמר רבי שמואל בר נחמני על שלא חלינו פניך בתשובה נשתנית הימין, א"ל רבי אלכסנדריא נתחללה אותה שבועה (שאמרת לנו) [שכרת עמנו] בחורב ונשתנית הימין, אמר רבי שמעון שמעת מימיך גלגל חמה חולה ואינו יכול לעלות, לבנה חולה ואינה יכול לעלות, לשמשיו אין חליים ולו יש חליים. א"ר יצחק משל לגבור שהיה שרוי במדינה והיו בני המדינה בטוחים בו כשיבואו הגייסות לשם הוא יוצא ומראה להם פנים ומיד בורחים, כיון שבאו הגייסות לשם א"ל ימיני חששה לי, אבל הקב"ה אינו כן אלא לא קצרה יד ה' מהושיע כי עונותיכם היו מבדילים. חלותי, אמר רבי שמעון בן לקיש אם חליים אינהו אית סברא דמאן דחשש סופא מתסייא ואם נשתנית ימין לית סברא, היא דעתיה דרשב"ל כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו אם מאיסא היא לית סברא ואם קציפה היא יאת סברא דמאן דכעיס סופא מתרצי. אלהים בקדש דרכך, בקדושה (כתוב ביהושע ברמז ל"ג):

אתה האל עושה פלא הודעת בעמים עוזך. מלמד שהחזיר הקב"ה את התורה על עו"א שנאמר יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, וכן הוא אומר ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן, יכול שרצו לשמוע, בא מיכה המורשתי ואמר ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו הא למדת שלא רצו לשמוע, בא דוד ונתן הודאה למקום על כך אתה האל עושה פלא הודעת בעמים עוזך ואין עוז אלא תורה שנאמר ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. א"ר ברכיה גאלת בזרוע הה"ד או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב לוי, עם מקרב עם אין כתיב כאן אלא גוי מקרב גוי, שהיו אלו ערלים ואלו ערלים אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית אם כן לא היה מדת הדין נותנת שיעלו לעולם, אמר רבי שמואל בר נחמני אלולי שאסר הקב"ה עצמו בשבועה לא היו ישראל נגאלים ממצרים לעולם שנאמר לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי ואין לכן אלא שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי וגו'. גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה, וכי יוסף ילד והלא וכו' (כתוב בשמואל ברמז קכ"ט):

(גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה וגו') ראוך מים יחילו וגו'. הים לא נקרע אלא בשביל יוסף שנאמר ראוך מים יחילו וכן הוא אומר וינס ויצא החוצה וכתיב הים ראה וינס. אמר רבי יודן ברבי סימון אף הירדן לא נקרע אלא בזכותו של יוסף ותולדות של יעקב לא באו אלא בזכותו של יוסף שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף. כלום הלך יעקב לחרן אלא בשביל יוסף, התולדות היו ממתינות עד שנולד יוסף הה"ד ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו' מי מורידן למצרים יוסף, כלום הלך יעקב לחרן אלא בשביל יוסף, התולדות היו ממתינות עד שנולד יוסף הה"ד ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו' מי מורידן למצרים יוסף, מי מכלכלן במצרים יוסף, ר' אליעזר ורבי שמעון בן לקיש בשם רבי אלעזר בן ערך לכו (חזו) [וראו] מפעלותאלהים וכתיב בתריה הפלךך ים ליבשה, למה וישנאו אותו בשביל שיקרע הים לפניהם. כתנת פסים פס ים. ראוך מים יחילו וגו' אף חצציך יתהלכו זה קריעת ים סוף שנאמר ויבקעו המים כל המים שבעולם, ומנין אתה אומר אף המים שבבורות שיחין ומערות ושבכוסות ושבצלוחיות ושבחביות נבקעו, ויבקע הים אינו אומר אלא ויבקעו המים כל המים שבעולם נבקעו, ומנין אתה אומר אף המים העליונים והתחתונים נבקעו שנאמר ראוך מים יחילו אלו העליונים, אף חצציך יתהלכו אלו התחתונים, וכן הוא אומר זורמו מים עבות קול נתנו שחקים אלו העליונים, אף ירגזו תהומות אלו התחתונים, וכן הוא אומר תהום אל תהום קורא לקול צנוריך, וכשחזרו ככל המים שבעולם חזרו שנאמר וישובו המים:

קול רעמך בגלגל. שנו רבותינו על הרעמים אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם, מאי רעמים, אמר שמואל ענני דאתו בגלגלא שנאמר קול רעמך בגלגל, ורבנן אמרין ענני דשפכי מיא להדדי שנאמר לקול תתו המון מים בשמים וגו':

נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן, נחית לשון נוטריקון הוא נוראות הראית במצרים. חרונך שפכת עליהם. ימינך בלעה אותם. תהום כסית עליהם, רבי יהושע אומר נפלאות עשית לנו, חירות נתת לנו. ים בקעת לנו, תורה נתת לנו. ר"א המודעי אומר נסים עשית לנו. חיים נתת לנוו. ידך הראית לנו, תלוי ראש נתת לנו. וחכ"א נביאים העמדת לנו, חכמים ישראים תמימים העמדת לנו, וכל אלו בזכות משה שנאמר נחית כצאן, וכן הוא אומר ויסע כצאן עמו למה כצאן, אלא מה צאן מתפרדת והרועה מכנסם כך היו ישראל במדבר מתלהמים ובוכים מתלהמין ומתרעמין שנאמר כמה ימרוהו במדבר אעפ"כ לא נסתלקה מהן שכינה אלא נהגן כצאן. ד"א מה הצאן הזה משברת את האילנות אעפ"כ אין הבעלים מקפידין עליהן אף הקב"ה כן, וכה"א ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אם צאן למה אדם ואם אדם למה צאן, אמר רבי יוחנן צאן לעונשין ואדם למתן שכר. אם הם חייבים נוהג בהן כצאן ואם עשו מצות נוהג בהן כאדם ליתן להם שכר. ד"א כשם שהרועה זהיר בצאנו ביום ובלילה מפני הזאבים כך היה הקב"ה זהיר בישראל שנאמר לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם וכן לעתיד לבא וסכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר. אלהים בים דרכך (כתוב ברמז תפ"ד):

משכיל לאסף האזינה עמי תורתי. אמר רבי שמואל בר נחמני לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל התורה שלא תשכח מפיהם שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים, וככן הוא אומר כי לא תשכח מפי זרעו, וכן הוא אומר ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, אף אסף אמר האזינה עמי תורתי ולא הדברים בלבד אלא אף החידות והמשלים אפתחה במשל פי אביעה חידות, וכה"א ליחזקאל חוד חידה ומשול משל, וכן שלמה אומר להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם:

ויקם עדות ביעקב וגו'. מאי ותורה שם התורה סם רפואה לישראל שנאמר רפאות תהי לשרך:

וישימו באלקים כסלם. ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר מחשבתם כמד"א אשר על הכסלים, וחד אמר (טו) טפשותן הכסיל חובק את ידיו, וחד אמר בטחונם אם שמתי זהב כסלי:

ולא יהיו כאבותם דור סורר ומורה, ר' יהודה אומר כאדם הראשון שעבר על הצווי ונטרד מג"ע אלו שעברו על כמה מצות אני מאריך רוחי עמהם, ר' נחמהי אומר כאברהם אבינו על ידי שאמה במה אדע לא הארכתיי רוחי עמו אלא אמרתי גר יהיה זרעך. כאבותם דור סורר ומורה שאבותיהם היו דור סורר ומורה זה שבט אפרים שנאמר בני אפרים נושקי רומי קשת. ד"א ולא יהיו כאבותם אמרתי וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו וע"י שהכעיסוני אמרתי במדבר הזה יתמו, אבל בניהם אמרתי שאני מכניסן לארץ. דור לא הכין לבו ולא נאמנה (בבריתו) [את אל רוחו], אמר רבי לוי לא האמינו ברוח הקדש שאמר להם טובה הארץ מאד מאד ואמרו נשלחה אנשים לפנינו. בני אפרים (כתוב ביחזקאל ברמז שע"ז):

נגד אבותם עשה פלא. ר' פנחס בשם ר' הושעיא נטל הקב"ה רגליו של יעקב אבינו והעמידם על הים ואמר לו ראה נסים שאני עושה לבניך שנאמר בצאת ישראל ממצרים ישראל סבא, ר' הונא בשם ר' אחא אמר אף האבות עמדו על הים שנאמר נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צוען:

יבקע צורים במדבר. א"ר יהודה בר ר' סימון בשם ריב"ל משה הכה את הסלע להוציא מים וכל הצורים שבמדבר הובקעו והיו מוציאים מים שנאמר יבקע צורים, משל לאגרדמים שיצא לשער את המדות ומצא את החנונים מנועלין, מה עשה נטל את הראשון והכהו ושמעו כלן ופתחו מאליהן. ויוציא גוזלים מסלע יצאו מים מתוקים מתוך מלוחים. (עיין בפסוק ואתה חרם את מטך בשני מקומות שם שמדברים בענין זה, ובתרי עשר ברמז תקס"ה):

הן הכה צור ויזובו מים. אמרו ישראל למשה הרי סלע כשם שאתה רוצה להוציא מסלע זו תוציא מזו, צווח עלהים משה שמעו נא המורים המן הסלע הזה וגו' וירם משה את ידו ויך את הסלע, הכה צור וישזובו מים הכה פעם אחת הלתחיל הסלע נוטטף מים מועטין כזב שהוא נוטף טיפין, אמרו לו (בזעמים) [בן עמרם] המים הללו למי ליונקי שדים או לגמולי חגב, מיד הקפיד כנגדן והכה פעמים ויצאו מים רבים. בפעם שניה ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק אחד והוא מוציא מים, כשנער קטן רבו מכה אותו ומלמדו כיון שהגדיל כגבור הוא מיסרו, כך מתחלה והכית בצור וכאן ודברתם אל הסלע, וכין שהכה משה את הסלע טפטפה הסלע דם שנאמר ויזובו, וכתיב ואשה כי יזוב. ונחלים ישטופו ששטפו מים הרבה שהיו ליצני הדור אומרים עכשו (אנו) [הם] מוציאין אותה והיא מתבלעת מיד:

ויצו שחקים ממעל. אמר רבי לוי שבעה רקיעין הן, ואלו הן, וילון, שחקים, רקיע, זבול, מעון, מכון, ערבות. שחקים שבו ריחים עומדות וטוחנות מן לצדיקים לעתיד לבא שנאמר ויצו שחקים וגו' וכו' (כתוב ביחזקאל ברמז של"ט). וכבר היו ר"י ור"ט והזקנים יושבים והיה ר"א המודעי יושב לפניהם א"ל ר"א המודעי ששים אמה היה גבהו של מן שהיה יורד לישראל, א"ל מודעי עד מתי אתה מתמיה עלינו, א"ל מקרא הוא וכי אי זה מדה מרובה מדה טוב או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה, במדת פורענות מהו אומר ביום הזה נבקעו כל מעניות תהום רבה וארובות השמים נפתחו, וכתיב חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים, מה נפשך על גבי ההר חמש עשרה אמה בבקעה חמש עשרה אמה כו', במדה טובה הוא אומר ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח מיעוט דלתי שתים וכמה ארובות בדלת ארבע, צא וחשוב ששים אמה היה גבהו של מן שהיה יורד לישראל. מי דמי התם ארבעים יום הכא חדא שעתא, התם לכולי עלמא הכא לישראל [לחוד, א"כ נפיש להו טפי], אלא ר' אלעזר המודעי פתח פתח גמר. א"ר אבא בר כהנא בשם ר' לוי בן זבדי מזון אלפים שנה היה המן יורד לישראל בכל יום ויום, מנין אמר ר' יודן בשם ר' שמעון בן יוחאי כאן כתיב ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח ולהלן הוא אומר וארובות השמים נפתחו תרין כוין אתפתחו לדור המבול ושנו רבותינו משפט דור המבול שנים עשר חדש וכאן כתיב דלתי שמים פתח ארבע ארובות בדלת ושני דלתים הרי שמונה ארובות ומדה טובה מרובה על מדת פורענות חמש מאות כפלים הרי מזון שני אלפים שנה היה המן יורד להם בכל יום ויום:

לחם אבירים אכל איש. שהיה נימוח באברים. אכל איש אלו ישראל שנאמר כל איש ישראל. אמר ר' לוי היו ישראל מתרעמים ילוד אשה מכניס ואינו מוציא ראית מימיך אדם נותן חטים לריחים ואינו מוציא קמח, והנה על פני המדבר דק מחספ"ס שנבלע ברמ"ח אברים, אמר הקב"ה בטובה שאני עושה להם והשויתי אותם למלאכים היו מתרעמים עלי ואומרים ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, עד אהנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו בקרבים בבני מעים שלהם וכו', א"ר איבו בשש שעות בא יתרו וירד לו מן בשש שעות כנגד ששים רבוא הוי לחם אבירים אכל איש.

דבר אחר לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו דברי ר' עקיבא, וכשנאמרו הדברים לפני ר' ישמעאל אמר להם צאו ואמרו לעקיבא עקיבא טעית וכי מלא כי השרת אוכלין והלא כבר נאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וגו' לחם לא אכל אלא אל תקרי לחם אבירים אלא לחם אברים דבר שנבלע ברמ"ח אברים, ואלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזנך, בדברים שתגרי אוה"ע מוכרין להם, ר' אלעזר בן פרטא אומר אף דברים שתגרי אוה"ע מוכרין להן מן מפיגן, ומה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזנך לאחר שסרחו, אמר הקב"ה לישראל אמרתי תהיו כמלאכי השרת לפני אתם לא עשיתם כן עכשו אני מטריח אתכם שלש ]רסאות דכתיב ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים, ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא דוכתא והוה תלתא פרסי, ותאנא כשהן נפנין אין נפנין לא לפניהם ולא לצדיהן אלא לאחוריהם:

דבר אחר לחם אבירים אכל איש זה יהושע שירד לו מן כנגד כל ישראל, כתיב הכא איש וכתיב התם קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו, ויש אומרים אעל אבריו היה יורד ומאבריו היה אוכל, מכאן היו רבי יוסי ור' שמעון אומרים כסוסים נתפטמו ישראל באותה שעה.

דבר אחר לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת טוחנין אותו:

ובחורי ישראל הכריע. זה משה שנאמר לולי משה בחירו, על שאמר שמעו נא המורים לא נכנס לארץ:

בכל זאת חטאו (לו) [עוד] ולא האמינו בנפלאויו. אמר ר' יוסי בן קיסמא רבי מאיר היה דורש זה יעקב שאמר לו הקב"האף אתה עלה בסולם ולא האמינו ולא עלה שאילו עלה לא ירד להשתעבד:

ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה. רבי ורבי נתן, רבי אומר מתשעה באב היו מתים, ר' נתן אומר כל השנה היו מתלקטין שנאמר ושנותם בבהלה. אם הרגם ודרשוהו אפילו הוא הורג אותנו לו אנו מקוים הוי ושבו ושחרו אל:

ויפתוהו בפיהם (כתוב ברמז תק"ח וברמז תקכ"ו):

אמר רבי אמי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו שנאמר נשא לבבנו אל כפים וגו', הא אוקי שמואל ודרש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו אף על פי כן והוא רחום יכפר עון, לא קשיא הא ביחיד הא בצבור. מצינו כשהיו ישראל עומדים על הר סיני בקשו לגנוב דעת עליון שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, כביכול אמר לו מי יתן והיה לבכם זה להם. שלא תאמר אין הכל גלוי לפניו תלמוד לומר ויפתוהו בפיהם וגו' אעפ"כ והוא רחום יכפר עון ואומר כסף סיגים מצופה על חרש שפתים דולקים ולב רע:

והוא רחום יכפר עון ולא ישחית וגו'. זה שאמר הכתוב יסרני ה' אך במשפט, אמר ר' יודא ברבי סימון אך מיעוט וכאן נמי ולא יעיר כל חמתו, כל חמתו אינו מעיר אבל מעיר הוא מקצת חמתו:

ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב. הדא אמרה דלית מתין חיין, אלא רוח הולך ולא ישוב זה יצר הרע שאינו עמו לעולם הבא:

כמה ימרוהו במדבר, לקו במדבר שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו, ומתנחמין במדבר שנאמר הנה אנכי מפתיח והולכתיה המדבר. אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אל ישלוט בנו אדם אתה הוי דן אותנו, הוי וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו. אשר שם במצרים אותותיו שהיו המכות נרשמין בגופן הוי אשר שמתי בם:

ויהפוך לדם יאוריהם. בתחלה היו ממלאין בחביות והיה חבית של ישראל מתמלאת מים וחבית של מצרים מתמלאת דם חוזרין וממלאין בספלים וכך היו נמצאין זה דם וזה מים היו אומרים לישראל נשתה אני ואתה מספל אחד והיה ישראל שותה מים ומצרי דם. א"ר רבין כל מים שהיה מצרי שותה היה לוקח אותו בדמים יקרים ומשם העשירו ישראל, רבי יוסי אומר מן הדא ושאלה אשה משכנתה וגו':

ישלח בהם ערוב. ר' יהודה אומר (פוריתא) [נפרזא] שלח בם, ר' נחמיה אומר מיני צרעין ויתושין (דובין ואריות ונמרים וזאבים מלמעלן), ורבנן אמרין מלמעלן ערוב בר גזין דאות עורבים ועופות, מלמטן דובים ואריות נמרים וזאבים, רבי חנינא בר פפא ור' סימון תרויהון אמרין מין חיה הוא ושמו פנתירין והביאה הקב"ה עליהם. ר' יאשיה אומר העריב עליהם את המאורות, וריש לקיש אמר אמר הקב"ה אתה בקשת לערבב זרעו של אברהם אני מערבבך מן העולם שנאמר ישלח בהם ערוב ולא ערבוב בלבד אלא וצפרדע ותשחיתם. א"ר יודן כל מקום שהיו רובצים שם מים היו נעשו צפרדעים בבתי השיש ובתי הפסיפסים. מה היו עושין הצפרדעים היו בוקעות ועולות לתוכן ואומרות אני שלוחי המקום והיו נבקעות מלפניהם. א"ר יהודה בר' זה אחד מן הדברים שהשליט הרך בקשה (בשמואל ברמז ק"כ), ושרשי תאנה שהם רכים ובוקעים בצור ובתוך האבן, א"ר ברכיה אמר ר' חנינא בר איקא בשם רב יהודה שרשי חטה בוקעים בארץ חמשים אמה ושרשי תאנה בוקעים בצור חמשים אמה, א"ר יהודה בר רבי חייא (טז) אף שיני אריות רכות, ומה כתיב לא מטו לארעית גובא עד די שלייטו בהון אריותא, והשמיר כמין שעורה היה והיה נתון לתוך כלי של עופרת מלא מוכין מלא סובין ואם היה נותנו אפילו על ההר היה בוקעו (וכן) [ובו] היה שלמה חולק כל אבני בית המקדש לפי שכתוב לא תניף עליהן ברזל:

יהרג בברד גפנם, ר' הונא בשם ריש לקיש כפילקין היה הברד יורד וקוטע כל האילנות, א"ר יוחנן מן הדא דריש לקיש את שמע תרתין בחנמל בא חן ומל:

ויסגר לברד בעירם. כין שהיתה מכת הברד עתידה לבא מאר משה לפרעה שלח העז את מקנך, (יז) אמר פרעה עכשו אנו באין לשמוע שדבריו של בן עמרם, א"ר רעייא ברייתי מה דהוה חד שרביט הוה מחי לה ומשתברא ליה, כיון שבא הברד נעשה ככותל הזה בפני צאנו הוי ויסגר לברד בעירם, ולא היו יכולות להלוך והיה המצרי אומר אוי לו לאותו האיש מה אני עושה נוטלה אני ושוחטה ומכיל בני הימנה, כיון שהיה שוחטה היה נותן בשרה על כתפו והיה יורד העוף על כתפו וחוטפה שנאמר ומקניהם לרשפים כענין שנאמר ובני רשף יגביהו עוף. ישלח בם חרון אפו, מניין אתה אומר שלקו המצרים במצרים עשר מכות ועל הים לקו וכו'. יפלס נתיב לאפו, רב הונא בשם ר' אבין אומר כל מכה ומכה שהיתה באה על המצריים במדה ובמשקל היתה באה עליהם:

לא חשך ממות נפשם. דאמר ר' יהושע בן לוי כל מכה שהיתה באה עליהם היתה מכת הדבר נשפע עליהם שנאמר וחיתם לדבר הסגיר:

ויך כל בכור במצרים. אמר ר' אבא בר אחא בכור לאיש בכור לאשה בכור לאדם בכור לבהמה בכור לכל דבר, אם אין בבית בכור אפוטרופוס שבבית המה מת שנאמר כי אין בית אשר אין שם מת. ויך כל בכור במצרים, לפי שנאמר הכיתי כל בכור בארץ מצרים אפילו במקומות אחרים, בכורות מצרים שהיו במקומות אחרים מנין, ת"ל למכה מצרים בבכוריהם, בכורי חם כוש ופוט ולווד מנין, ת"ל ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם, ויסע כצאן עמו (כתוב ברמז תתי"ח):

רבי יהושע בן לוי אומר כאיזה צאן כצאנו של יתרו, כאיזה עדר כעדרו של יתרו, מה צאנו של יתרו מן הישוב למדבר אף ישראל. ד"א מה צאן נמשכת אחר בעלים כך ישראל נמשכין אחר גדוליהם אחר משה ואהרן שנאמר ויסע משה את ישראל מים סוף:

ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו זה בית המקדש. ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל, באהליהם של שלשים ואחד מלכים:

ארבעה נקראו קנין, ישראל נקראו קנין שנאמר עם זו קנית, א"י נקראת קנין בית המקדש נקרא קנין ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו, התורה נקראת קנין שנאמר ה' קנני ראשית דרכו, יבואו ישראל שנקראו קנין לארץ ישראל שנקראת קנין ויבנו בית המקדש שנקרא קנין בזכות התורה שנקראת קנין. כי אתא רב דימי אמר (בשלשה) [בארבעה] מקומות שרתה להם שכינה, ובכלן לא שרתה אלא בחלקו של בנימן. מתקיף לה רב יוסף והא כתיב ויטוש משכן שלו אהל שכן באדם וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר, אמר רב אדא בר אהבה ומאי קושיא דילמא שכינה בחלקו של בנימן וסנהדרין בחלק יוסף כדרך שמצינו בבית עולמים דשכינה בחלק של בנימן וסנהדרין בחלק יהודה, בשלמא התם מקרבו נחלות להדדי אלא הכא מי מקרבן, א"ל אין דאמר רבי חמא בר חנינא רצועה היתה יוצאה מחלקו של יוסף ונכנסת בחלקו של בנימן ובה מזבח בנוי והיה בנימן הצדיק מצטער עליה לבלעה שנאמר תאנת שילה. ויתן לשבי עזו זה הארון, בחוריו אכלה אש זה נדב ואביהוא, אבא חנן אומר שחצין היו והיו אומרים איזו אשה הוגנת לנו, אבינו כ"ג, אח אבינו מלך, אח אמנו נשיא, אנו סגני כהונה, לכך בחוריו אכלה אש משום שבתולותיו לא הוללו, אבא חנן אומר לא נשרפו אלא על ידי שלא היו להם נשים דתנינן תמן וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו והרבה נשים היו עגונות והמתינו להם לכך נאמר בחוריו אכלה אש. כהניו בחרב נפלו זה חפני ופינחס:

ויקץ כישן, כשישראל עושין רצונו של מקום אין שינה לפניו שנאמר הנה לא ינום ולא יישן (כתוב ברמז תתרי"ג). ויבחר את שבט יהודה. רבי הוה יתיב פשט (יח) כל החופות בגבולו של בנימן, אמר רבי שמעון לרבי חייא רבה והכתיב וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר, אמר ליה והדא מסייעא לאבוך מה בחירה שנאמר ביהודה אינה ביהודה אלא בשבט בנימן אף מאיסה שנאמר ביוסף אינה אלא בשבט בנימן. ויבן כמו רמים מקדשו, כשהיה דוד רועה הלך ומצא את הראם ישן (כדכתוב בריש רמז תרפ"ח). ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאות צאן. רבי יהושע הכהן בשם רבי חנינא בר יצחק מהו ממכלאות צאן שהיה דוד כולא אלו מפני אלו מוציא הגדיים ומאכילן ראשי עשבים, מוציא את התישים ומאכילן אמצען של עשבים, מוציא את הזקנות ומאכילן עיקרן של עשבים, אמר הקב"ה הואיל ויודע לרעות את הצאן יבא וירעה צאני אלו ישראל שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי. וירעם בתום לבבו. רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר ישב וחשב שלא יהא משמד נוטל (עם) [ושונה עד שיטול] חברו בשדה אחוזה:

מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך, וכי מזמור הוא, כיוצא בו ודוד הולך במעלה הזיתים הולך ובוכה וכתיב מזמור לדוד בברחו זה שאמר הכתוב שמחה לצדיק עשות משפט, הצדיקים פורעין חובן ומזמרין להקב"ה וכן אסף אומר מזמור לאסף, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן קשה ולא היה שומע לו, מה עושה המלך נתמלא עליו חמה ונכנס לתוך חופתו של בנו והיה קורע את הכל ומשליך לאשפה והיה מחתך ומקרע עד שקרעו כלו והשליך הבן מתוכו, אמר המל לא יפה עשיתי שקרעתי חופתו של בני שאני יכול לעשותו לו טובה הימנה ולא הרגתיו בחמתי שאלו הרגתיו בחמתי בן אחי היה יורש אותי ומוטב שירשני בני, כך אמר אסף לא מוטב שהפיג הקב"ה חמתו בעצים ובאבנים ולא בבניו וכן הוא אומר כלה ה' את חמתו במה ויצת אש בציון, לכך אמר אסף אלהים וגו':

אלהים באו גוים בנחלתך, הנחת אותם ליכנס ואת אמרת והזר הקרב יומת, ולא הזר בלבד אלא בני אהרן כהנים קדושים נכנסו להקריב ונשרפו וכן עוזיה לא לכבודדך נכנס להקטיר קטרת ויצא מצורע ולא עוד אלא שרעשה הארץ, ואלו אנשים טמאים הנחתם ליכנס, אמר להם אלו נכנסו שלא ברשות לפיכך פגעתי בהם אבל אלו אני צויתים שנאמר כי הנני קורא לכל משפחות אמר הקב"ה מה עשו אמר לפניו שמו את ירושלים לעיים, אמר הקב"ה אני מחדשה תחת הנחשת אביא זהב, אמר לפניו הרי אתה מחדש את אלו, בניך שנהרגו מה אתה מחדש, נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ, וכי חסידים הם הרי הוא אומר סוסים מיוזנים משכים היו, אלא אמר אסף כיון שהדין נעשה בהם נעשו חסידים, וכן הוא אומר והיה אם בן הכות הרשע וכתיב ונקלה אחיך לעיניך. שפכו דמם כמים, כדם בהמה שנאמר בה על הארץ תשפכנו כמים, בשר חסידיך לחיתו ארץ, שאף העצמות לא היו מניחים אותם לקבור, בשר ודם חייבו לחברו מאה מנה אומר לו תן לי מעותי והוא אומר לו אין לי הולך לו, אבל הקב"ה אינו כן אלא גובה מן הנפש יצאת הנפש גובה מן הבשר, וכה"א מנפש ועד בשר יכלה. אין לו לא נפש ולא בשר גובה מן העצמות וכה"א בעת ההיא נאם ה' יוציאו את עצמות מלכי יהודה:

נתנו את נבלת עבדיך. מאי עבדיך הנך דמחייבי דינא מעיקרא וכוין דאקטול קרי להו עבדיך דכיון דלאו כי ארחיה מת הויא ליה כפרה. שפכו דמם כמים, כתיב אשר יצוד ציד חיה או עוף וכסהו בעפר, ובירושלים כתיב שפכו דמם כמים, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה לחמורים נתת קבורה שנאמר נטית ימינך תבלעמו ארץ ולחסידיך סביבות ירושלים ואין קובר, כתיב לא תקח האם על הבנים, וכתיב אם על בנים רוטשה, וכתיב אותו ואת בנו לא תשחטאו ביום אחד וכתיב להשמיד להרוג ולאבד:

והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם. וירמיה אמר תשיב להם גמול ה' כמעשה ידיהם, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר מה שעשו לנו תעשה להם גמול כמעשה ידיהם ומה שעשו במקדש השב לשכנינו שבעתים, רבי נחמיה אומר מה שעשו לנו תשיב להם גמול, ועל ששרפו תורתך שכתוב בה מזוקק שבעתים השב לשכנינו שבעתים אל חיקם שבעתים אל חיקם רבי יודן בן גדיא ורבי יהושע בן לוי ורבנן, רבי יודן אומר זכור מה שעשו לנו במילה שהיא נתונה בחיקו של אדם. ואתיא כי הא דאמר רבי לוי בשם רבי יוחנן מה היו עושים בני ביתו של עמלק לישראל היו מחתכין מילותיהן והיו מזרקין כלפי מעלה והיו אומרים הרי לך מה שבחרת, ורבי יהושע אומר זכור להם מה שעשו בבית המקדש שהוא חיקו של עולם שנאמר ומחיק הארץ עד העזרה, בא שמואל ופרע להם שנאמר וישסף שמואל את אגג, מה עשה לו אבא בר כהנא אומר היה מחתך מבשרו זיתים ומאכיל לנעמיות הה"ד יאכל בדי עורו ברר לו מיתה מרה. ורבנן אמרין העמיד ארבע קונדיסין ומתחו עליהן והוא אכן סר מר המות כך מימיתים את השרים מיתות חמורות, ורשב"נ אמר בדיני ב"נ דנו לא בעדים ולא בהתראה. [ואנחנו עמך וגו' לדור ודור נספר תהלתך] א"ר יוחנן משקלם דוד להקב"ה בכל מיני שבח מהו אומר בסוף קגוסו תהלת ה' ידבר פי תהלה לקלוסו של הקב"ה:

למנצח אל שושנים וגו' רועה ישראל האזינה. (יט) מה שנת גאולה פרנסה אף שנת פרנסה גאולה, מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום, מה הגאולה פלאים אף הפרנסה פלאים, אמר רבי שמואל בר נחמני והפרנסה גדולה מן הגאולה שהגאולה על ידי מלאך שנאמר המלאך הגואל אותי, והפרנסה על ידי עצמו שנאמר האלהים הרועה אותי הוי רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף, יוסף כנס משנות השובע לשנות הרעב אף אנו כנס לנו מחיי העולם הזה לחיי העוה"ב, מה יוסף כלכל כל אחד לפי מעשיו שנאמר ויכלכל יוסף את אביו אף אנו כלכלנו לפי מעשינו, אמר רבי מנחם בשם רבי אבין מה יוסף גמלוהו אחיו ועה והוא גמלם טובה אף אנו גמלנוך רעות גמול אותנו טובות. נוהג כצאן, אמר אסף רבון העולמים אם חטאו לפניך כבני אדם אל תפרע מהם אלא כצאן שאין להם עון ואין להם עונש. יושב הכרובים הופיעה (ברמז תשנ"ט):

ארבע הופעות הן ראשונה במצרים שנאמר רועה ישראלה האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה, הופעה שניה במתן לתורה שנאמר הופיע מהר פארן, שלישית לימי גוג ומגוג שנאמר אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, רביעית לימות המשיח שנאמר מציון מכלל יופי אלהים הופיע. לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך, חמשה דברים ישנים הם בעולם, הגבורה עוררה את גבורתך, הקשת עריה תעור קשתך, החרב חרב עורי על רועי, הזרוע עורי לבשי עוז זרוע ה', הקנאה כאיש מלחמות יעיר קנאה וכו' (כתוב ברמז פ"ב). ותשקמו בדמעוות שליש. אמר רבי אלעזר שלש דמעות הוריד עשו מעיניו, אחד מעינו של ימין, ואחד מעינו של שמאל, והשלישית היתה קשורה בעינו שנאמר ותשקמו בדמעות שליש, שלש (כ) אינו אומר אלא שליש. רבי אמר ואית דאמרי משמיה דרבי שמלאי אמרו ישראל לפני הקבב"ה רבש"ע בזכות שלש דמעות שהוריד עשו מעיניו השלטתו מסוף העולם ועד סופו ונתת לו שלום בעולם הזה, אנו שדמעתנו תדירה ביום ובלילה כלחם עאכ"ו שתמלא עלינו רחמים, לכך נאמר האכלתם לחם דמעה (כתוב בשופטים ברמז ע"ה):

גפן ממצרים תסיע. מה הגפן הזו בוצרין אותה והיא שותקת דורכין אותה והיא שותקת ובסוף היא מגרה את קרנה וקרניה משתנין לאדם ומפילין אותו, כך ישראל לעו"א, מה הגפן משליכין עליה גולגליות וארנוניות ובסוף משהיין עולה על ראשו הוא לוקה, כך ישראל קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו. ריש לקיש אמר אומה זו כגפן נמשלה, זמורות שבה אלו בעלי בתים, אשכותות שבה לו תלמידי חכמים, עלין שבה אלו עמי הארץ, קנוקנות שבה אלו ריקנין שבישראל, והיינו דשלחו מתם יבעון אתכליא רחמי על עליא דאלמלא עליא לא מתקיימין אתכליא, וכן אתה אומר ובגפן שלשה שריגים. א"ר ירמיה בר אבא גפן אלו ישראל. שלשה שריגיים אלו שלש רגלים שישראל עולים בכל שנה, והיא כפורחת עלתה נצה הגיע זמנן של ישראל לפרות ולרבות, הבשילו אשכלותיה ענבים הגיע זמנן של מצרים לשתות כוס התרעלה. גפן ממצרים תסיע, מה הגפן הגפן הזאת אינה נטעת ערבוביא אלא שורות שורות, כך היו ישראל חונים במדבר דגלים דגלים איש על דגלו באותות. מה הגפן הזו בולשין תחתיה ואחר כך נוטעין אותה, כך ישראל תגרש גוים ותטעה. מה הגפן הזו כל מה שאתה מפנה מפניה היא משבחת, כך הם ישראל פנית לפניהם שלשים ואחד מלכים. מה הגפן הזו שומרה עולה למעלה הימנה ומשמרה, כך ישראל שומרה עולה למעלה מהם ומשמרם שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. מה הגפן הזה נמוך מכל האילנות אף ישראל נמוכים בעולם הזה, אבל לעתיד לבא עתידין לירש מסוף העולם ועד סופו. מה הגפן הזו שרביט אחד עולה ממנו והוא מכניע כל האילנות, כך ישראל צדיק אחד עומד מהם ושמעו הולך מסוף העולם ועד סופו שנאמר ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ, וכתיב בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ. מה הגפן הזו יש בו יין ויש בו חומץ זה טעון ברכה וזה טעון ברכה, כך ישראל מברכין על מדת הטוב הטוב והמטיב, ועל מדת הפורענות ברוך דיין האמת. מה הגפן הזו יש בו יין ויש בו חומץ יש בו ענבים ויש בו צמוקים כך הם ישראל יש בהם מקרא משנה הלכות ואגדות. מה הגפן הזו מי שאוכל ממנה בוסר שניו קהות עליו, כך כל מי שבא ומזדווג עם ישראל סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהן פרעה סיחון ועוג ושלשים ואחד מלכים. מה הגפן הזו העלין חפין על האשכולות, כך ישראל עמי הארץ חפין על בני תורה. מה הגפן הזו יש בו אשכולות גדולים וקטנים וכל אשכול הגדול מחברו נמוך מחברו, כך כל מי שגדול מחברו נמוך מחברו. מה הגפן הזו כל השונה מיינה פניו מצהיל ות, אף ישראל חכמת אדם תאיר פניו. מה הגפן הזו סמוכה על גבי קנים והיא חיה, כך הם ישראל אינם חיים אלא בזכות התורה שהיא כתובה בקנה. מה הגפן הזו סומכין אותה על גבי עצים יבשים והיא חיה, כך הם ישראל אינם חיים אלא בזכות אבותיהם אע"פ שמתו וזכרתי את בריתי יעקב. מה הגפן הזו נרפסת ברגל ואחר כך מעלין אותה על שלחן של מלכים, כך הם ישראל בעוה"ז על גבי חרשו חורשים ורפסה ברגליה תרמסנה דל כו'. אחר כל השבח הזה למה פרצת גדריה כתאנה זו שעומדת בפרשת דרכים כל מאן דבעי עדי בה:

יכרסמנה חזיר מיער זה עשו הרשע. וזיז שדי ירענה אלו המלכיות. אלהים צבאות שוב נא וגו', ר' מנחמא ורב נחמן בשם ר' עקיבא דקסרין פקוד מה שאמרת לשרה וה' פקד את שרה. וכנה אשר נטעה ימינך, באיזה זכות העולם עומד, ר' אבא בר כהנא אומר בזכות מלכי בית דוד אשר הכינני, ר' לוי אמר בזכות התורה המכוננת בארון, ורבנן אמרין בזכות ישראל ותכונן את עמך ישראל לך עד עולם. תהי ידך על איש ימינך זה אברהם. ועל בן אמצת לך, זה יצחק, ולא נסוג ממך זה יעקב שנאמר כי לא יטוש ה' את עמו וגו':

יכרסנמנה חזיר מיער. זה רומולוס, וזיז שדי ירענה זה האיסקראטורין. ד"א וזיז שדי זה וזה. ד"א חזיר מיער העי"ן תלויה אם זכיתם מיאור כשם שאין חיות הים שולטות ביבשה כם אין שולטין בך, ואם לאו מן יער מן חיותא דחורשא, כיוצא בו אתה אומר משה מדבר ים, אם ים למה מדבר ואם מדבר למה ים, אלא אם זכיתם הרי הם כחיות הים שכיון שעולות ליבשה מיד הם מתות ואם לאו הרי הם כחיות המדבר, ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון כל הנביאים לא פרסמוה אלא שנים, אסף אמר יכרסמנה חזיר מיער ומשה אמר ואת החזיר כי מפריס פרסה היא, למה מושלה כחזיר, אלא מה חזיר זה בשעה שהוא רובצ הוא פושט טלפיו כלומר ראוני שאני טהור, כך אומה זו גוזלת וחומסת ונראית כאלו מצעת בימה. מעשה בשלטון אחד בקסרין שהיה הורג המנאפים והגנבים והמכשפים, ואמרו סנקליטין שלו שעשה שלשתן בלילה אחד, כך עשו כל ארבעים שנה צד נשי אנשים ומענה אותן, כיון שהגיע לארבעים שנה דמה עצמו לאביו, אמר אבא נשא אשה לארבעים שנה אף אני נושא למ' שנה, הה"ד ויהי עשו בן ארבעים שנה:

ה' אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה. אמר רבי יוחנן אין לנו אלא הארת פניך בלבד די לנו שנאמר האר פניך ונושעה:

למנצח על הגתית לאסף רהרנינו לאלהים עוזנו. זש"ה לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, מה ראה בלעם להזכיר שם יעקב ולא אברהם ויצחק, אלא (צפה) [ראה] שעמד מאברהם פסולת ישמעאל ובני קטורה, (וצפה) [וראה] שעמד מיצחק פסולת עשו וכל אלופיו, אבל יעקב כלו קדושה כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, הדא הוא דכתיב כלך יפה רעיתי ומום אין בך, לפיכך לא הזכיר לאחד מן האבות אלא יעקב, אמר אסף הואיל ויעקב אין בו פסולת איני מזכיר אלא לו הוי הריעו לאלהי יעקב:

דבר אחר משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שלשה אוהבים ובקש לבנות לו פלטין, הביא הראשון א"ל ראה המקום שאני מבקש לבנות לי פלטין א"ל זכור אני שהיה הר בתחלה, קרא לנשני אמר ראה המקום שאני מבקש לבנות לי פלטין אמר לו זכור אני שהיה שדה, הניחם והביא לשלישי א"ל וכו' אמר לו זכור אני שהיה פלטין מתחלה, אמר לו חייך שאני בונה אותו וקורא אני אותו על שמך, כך אברהם יצחק ויעקב היו אוהבים של הקב"ה אברהם קרא לבית המקדש הר בהר ה' יראה, ויצחק קרא אותו שדה ראה ריח בני כריח שדה וגו', ויעקב קרא אותו פלטין שנאמר אין זה כי אם בית אלהים, אמר הקב"ה חייך קראת אותו בית אלהים עד של נבנה, דע שאני בונה אותו וקורא על שמך שנאמר לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב, וכן ירמיה אמר הנני שב (את) שבות אהלי יעקב, וכן אסף קשט לדבריו (כב) ולא הזכיר בתרועה אלא יעקב:

שאו זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל. ר' חייא בר אבא אמר הוא נבל הוא כנור. ר' שמעון אומר כנור לעצמו ונבל לעצמו נימין יתרין בין זה לזה, ולמה נקרא שמו נבל שהוא מנבל כל מיני זמר. ר' יהודה בר' אלעיא אמר שבעה נימין היו בכנור על שם שבע ביום הללתיך, ולימות המשיח שמונה למנצח על השמינית ולעתיד לבא נעשית עשרה שנאמר עלי עשור ועלי נבל:

תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. תני רב תחליפא אבוה דרבבנאה חוזאה ואמרי לה אחוה דרבנאה חזאה כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם מוסיף מוסיפין לו ואם פוחת פוחתין לו. אמר ר' אבהו מאי קראה תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, אי זהיו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה, וכתיב כי חק לישראל הוא, מאי משמע דהאי חק לישנא דמזוני הוא, דכתיב ואכלו את חקם, מר זוטרא אמר מהכא הטריפני לחם חקי. שנו רבותינו באחד בתשרי ראש השנה לשנים, למאי הלכתא, אמר רב נחמן בר יצחק לדין, דכתיב מראשית השנה ועד אחרית שנה, מראש השנה נידון מה יהא בסופה, וכתיב תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו וגו'. שנו רבותינ כי חק לישראל הוא, אין לי אלא ישראל, אוה"ע מנין תלמוד לומר משפט לאלהי יעקב, א"כ מה ת"ל כי חק לישראל הוא מלמד שאין ב"ד של מעלה נכנסין לדין אלא אם כן קדשו ב"ד של מטה את החדש.

דבר אחר מלמד שישראל נכנסין תחלה לדין דאמר רב חסדא מלך וצבור מלך נכנס תחלה לדין שנאמר לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל, מאי טעמא לאו אורח ארעא למיקם מלכא מאבראי. ואיתימא מקמי דליפוש חרון אף. בר"ה יצא יוסף מבית האסורים דכתיב תקעו בחדש שופר וסמיך ליה עדות ביהוסף שמו. בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו ממצרים אתיא סבל סבל כתיב הכא הסירותי מסבל שכמו וכתיב התם והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, בניסן נגאלו כדאיתא, בתשרי עתידין ליגאל מנלק, אתיא שופר שופר כתיב הכא תקעו בחדש שופר וכתיב התם והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ר' יהושע אומר בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל, מאי טעמא, אמר קרא ליל שמורים הוא לה' לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית, לילה המשומר לבא:

שנו רבותינו אין מעברין את השנה אלא ביום, ואם עברוהו בלילה אינה מעוברת, ואין מקדשין את החדש אלא ביום ואם קדשוהו בלילה אינה מקודשת, א"ר אבהו מאי קראה תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו וגו' וכתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב, מה משפט ביום אף קדוש החדש ביום. תני ר' אושעיא גזרו בית דין למטה היום ראש השנה אומר הקב"ה למלאכי השרת העמידו בימה ויעמדו סניגוריא ויעמדו סקיפטורין שגזרו בית דין למטה ואמרו היום ראש השנה, נשתהו העדים מלבא שנמלכו בית דין לעברה הקב"ה אומר למלאכי השרת העבירו בימה העבירו סניגוריא ויעברו סקיפטורין שגזרו בית דין למטה ואמרו למחר יהיה ראש השנה, מראי טעמא כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון מתכנסין מלאכי השרת אצל הקב"ה ואומרים אימתי ראש השנה והוא אומר ולי אתם שואלים אני ואתם נשאל לבית דין של מטה שנאמר בכל קראנו אליו.

דבר אחר בכסה (כב) בחדש שיש בו חג הסוכות. ד"א בשופר אני מכסה עונותיכם תקעו בחדש שופר, באיזה חדש בכסה, בחדש שהוא נכסה, והרי כל החדשים נכסים, אלא ליום חגנו איזהו חדש שהוא נכסה ויש לו חג וחגו בן יומו הוי אומר זה תשרי:

בחדש שופר. רבנן אמרין חדשו מעשיכם ושפרו מעשיכם ואני מכסה על עונותיכם שנאמר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. ד"א בחדש שופר אמר ר' ברכיה בשם ר' ירמיה חדשתם מעשיכם מה שופר זה אדם תוקע בזו ומוציא בזו כך כל קטיגורין המקטרגין עליכם אני שומע בזו ומוציא בזו, הוי תקעו בחדש שופר:

עדות ביהוסף שמו. אמר ר' חייא בר אבא בשעה שא"ל פרעהובלעדיך לא ירים איש את ידו אמרו אצטגנינין לפרעה עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמליכהו עלינו, א"ל גווני מלכות אני רואה בו, אמר ליה אם כן ספר עמו בשבעים לשון, באותה שעה בא גבריאל ולמדו שביעם לשון ולא הוה גמיר עד שהוסיף לו אות א' משמו של הקב"ה שנא' עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע. הפסוק הזה מתחיל בע' ומסיים בע' על ע' לשון שלמדו, ולא עוד אלא שמדבר בלשון שלא היה בהם כח לשמוע שנא' עדות ביהוסף שמו וגו' (בשופטים ברמז מ"ד):

אענך בסתר רעם אבחנך על מי מריבה סלה. דרש רבי יוסי הגלילי משעה שהייתי עמך ומגין עליך ומרעים עליך את כל העולם מאותה שעה היה גלוי לפני מי שאמר והיה העולם שאתה עתיד לעשות ריב על מי מריבה, אבא שאול אומר אתה קורא בסתר ואני אענך בגלוי ומרעים עליך את כל העולם:

לא יהיה בך אל זר. תניא ר' שמעון בן אלעזר משום חלפא בן אגרא שאמר משום רבי יוחנן בן נורי המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כלים בחמתו והמפזר מעותיו יהא בעיניך כעובד עבודת אלילים שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך למחר אומר לו לך עבוד ע"א והולך לו ועובד, ואמר ר' חנן מאי קראה לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר אי זה אל זר שהוא בגופו של אדם הוי אומר זה יצר הרע:

(הרחב פיך ואמלאהו וגו'. כתוב בשמואל ברמז) לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי. מלמד שהקב"ה מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה, וכה"א אם בחקתי תלכו וגו'. ואומר לוא הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים:

מזמור לאסף וגו'. כשנגלה הקב"ה על אברהם אבינו היה יושב שנאמר והוא יושב פתח האהל כחום היום, בקש אברהם לעמוד אמר ליה הקב"ה שב לך שנאמר נאם ה' לאדני שב לימיני, אמר ליה אברהם וכן דרך ארץ שאני יושב ואתה עומד, אמר ליה הקב"ה אל תצטער אתה זקן בן מאה שנה שב, א"ל חייך כשם שאתה יושב ואני עומד כך עתידין בניך בני ג' שנים ובני ארבע שנים לישב בבתי כנסיות ובתי מדרשות ואני נצב עליהם שנאמר אלהים נצב בעדת אל. מזמור לאסף אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט. זה שאמר הכתוב לא תכירו פנים במשפט, וכה"א ויאמר (יהושפט) [אל השופטים] ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה', המשפט של הקב"ה שלא יאמרו הדיינין אנו יושבים לעצמנו בדין, א"ל הקב"ה הוו יודעים שעמכם אני יושב שנאמר כי אני ה' אוהב משפט, ואם הטיתם אותו אתם מטים עצמכם שנאמר וקרבתי אליכם למשפט, הוי בקרב אלהים ישפוט:

עד מתי תשפטו עול. ואתם נושאים פנים של רשעים, ופני רשעים תשאו סלה. רצונכם לעשות דין. שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו, תרחמו אינו אומר אלא הצדיקו, הצדיקו עליו את הדין לא בשביל שהוא עני תטלו משל עשיר ותתנו לו למה לה' הארץ ומלואה שלי העולם ואני אמרתי להעשירו ואתם נוטלין את שלו. לא ידעו ולא יבינו אינם יודעים לדון את הדין בשביל כך העולם מתמוטט שנאמר ימוטו כל מוסדי ארץ:

אני אמרתי אלהים אתם. מצוה אחת צויתי לאדם ולא שמר מיד גרשתיו. אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו אלו שרים של מעלה שנאמר יפקוד ה' על צבא המרום במרום:

קומה אלהים שפטה הארץ, העבר את אלו תהא אתה מולך במשפט ושופט עליהם שנאמר וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו. אמר רבין בר רב אדא מנין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת שנאמר אלהים נצב בעדת אל. ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם שנאמר אלהים נצב בעדת אל. ומנין לשלשה שיושבין בדין שכשכינה עמהם שנאמר בקרב אלהים ישפוט, ומנין לשנים שיושבין ועוסקין בתורה ששכינה עמהם שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע. ומנין לאחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך, וכי מאחר דאפילו חד תרין מבעיא, תרי מכתבין מלייהו בספר זכרון חד לא מכתבין מליה, וכי מאחר דאפילו תרי תלתא מבעיא, מהו דתימא דינא שלמא בעלמא הוא ולא אתיא שכינה קמשמע לן דדינא נמי הוי תורה, וכי מאחר דאפילו תלתא עשרה מבעיא, עשרה קדמה שכינה ואתיא תלתא עד דיתבי:

אני אמרתי אלהים אתם, רשב"ל אמר בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלי הם לא חטאו אניו לא באנו לעולם חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון, למימרא דאי לא חטאו לא הוו מייתי ולא הוו מולדי והא כתיב ואתם פרו ורבו, עד סיני, בסיני נמי כתיב לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, לשמחת עונה, והא כתיב למען ייטב להם ולבניהם (אחריהם) [לעולם], לאותם העומדים על הר סיני, והא א"ר שמעון בן לקיש מאי דכתיב זה ספר תולדות אדם וכי ספר היה לו לאדם הראשון, אלא מלמד שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו דור דור ופרנסיו, כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו, אמר ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם, ואמר ר' אמי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. לא תימא לא באנו לעולם אלא כמי שלא באנו לעולם. למימרא דאלו לא חטאו לא הוו מייתי והכתיב פרשת נחלות ופרשת יבמות, על תנאי. ומי כתיב קרא על תנאי, אין דאמר רשב"ל מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר אם ישראל מקבלים את התורה מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתהו ובהו. מיתיבי מי יתן והיה לבבם זה להם לבטל מהם מלאך המות אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, הא לא קבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהם שנאמר למען ייטב להם ולבניהם לעולם, הוא דאמר כי האי תנא דתניא ר' יוסי אומר לא קבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות (ואומה ולשון) שולט בהם שנאמר אני אמרתי וגו', ור"י נמי הא כתיב למען ייטב להם וגו' טובה הוא דהויא הא מיתה איכא, אמר לך כיון דליכא מיתה אין לך טובה גדולה מזו, ותנא קמא נמי הא כתיב למען ייטב להם וגו' טובה הוא דהויא הא מיתה איכא, אמר לך כיון דליכא מיתה אין לך טובה גדולה מזו, ותנא קמא נמי הא כתיב אכן כאדם תמותון, מאי מיתה עניות דאמר מר עני חשוב כמת. היה ר'' סימאי אומר כל בריות שנבראו מן השמים נפשם וגופם מן השמים, וכל בריות שנבראו מן הארץ נפשם וגופם מן הארץ חוץף מן האדם הזה שנפשו מן השמים וגופו מן הארץ לפיכך למד אדם תורה ועשה רצון אביו שבשמים הרי הוא כבריות של מעלה שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם, לא למד תורה ולא עשה רצון אביו שבשמים הרי הוא כבריות שלמטה שנאמר אכן כאדם תמותון, ר' אלעזר בנו של רק' יוסי הגלילי אומר אמר הקב"ה אם יבוא מלאך המות ויאמר לי למה נבראתי אני אומר לו על עו"א בראתיך ולא על בני (כתוב בירמיה ברמז רצ"א):

שיר מזמור לאסף אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל. זה שאמר הכתוב שומר מצוה לא ידע דבר רע, באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה, הצדיקים אומרים להקב"ה מה תעשה, אומרים לו קום והוא קם שנאמר קומה ה', אומרים שוב והוא שב שובה ה' רבבות אלפי ישראל, אומרים לו אל תישן עורה למה תישן והוא מתעורר שנאמר ויקץ כישן ה', אל דמי לך והוא שומע שנאמר מקים דבר עבדו, וכן ישעיה אומר המזכירים את ה' אל דמי לכם ואל תתנו דמי לו עד יכונן גו' הוי אלהים אל דמי לך אתה דומם ואנו דוממים ישבו לארץ ידמו וגו', החרשתנו ה' ילחם לכם ואתם תחרישון לכך אל תחרש. אל תחרש ואל תשקוט עד שאתה רואה עלבון בניך. כי הנה אויביך יהמיון, וכה"א הוי המון עמים רבים:

על עמך יערימו סוד, מתרעמים ובאים על עמך בשביל שמקיימים את התורה שנאמר סוד ה' ליראיו מתיעצות על צפוניך נוטלין עצה על מזבח שלך לעקרו כמה דאת אמר על ירך המזבח צפונה שלא נקריב לך קרבנות:

אמרו לכו ונכחידם מגוי. כל זמן שישראל קיימים הוא נקרא אלהי ישראל ואם נעקר ישראל לאלהי מי נקרא הוי כי נועצו לב יחדו עליך ברית יכרותו. כל מה שהם מתרגשים עלינו בשבילך שנאמר למה רגשו גוים וכתיב על ה' ועל משיחו (כתוב בשופטים ברמז נ"ה):

גם אשור נלוה עמם היו זרוע לבני לוט סלה. כיון שבא וונשתתף עמהם בחרבן בית המקדש, אמר ליה הקב"ה אתמול אפרוח ועכשיו ביצה, אתמול מפריח מצות ומעשים טובים דכתיב מן הארץ ההיא יצא אשור מן העצה ההיא יצא אשור כין שראה אותם באין לחלוק על הקב"ה פנה מארצו, אמר ליה הקב"ה אתה יצאת מארבע חייך שאני נותן לך ארבע שנאמר ויבן את נינוה ואת רחובות עיר ואת כלה ואת רסן עכשו מכונן כביצה לפיכך היו זרוע לבני לוט סלה, ללווט:

למנצח על הגתית לבני קרח מזמור. זה שאמר הכתוב ואבוס עמים באפי מה עלינו לומר חסדי ה' אזכיר, דוד ראה אותה אמר עליה מזמור כל מי שהוא רואה את הגת הזו הוא נותן עליה נצחון. אסף ראה אותה ואמר עליה מזמור למנצח על הגתית לאסף. ראו אותה בני קרח ואמרו עליה מזמור למנצח על הגתית לבני קרח מזמור:

מה ידידות משכנותיך, ידיות הם שבשבילם אתה עושה את הגת הזה כל מי ששלח ידו בבית המקדש הקב"ה עתיד ליתנו בתוך הגת, וכן הוא אומר קול שאון מעיר וגו' קול שאון ממה שנעשה בעירו, קול מהיכל ממה שנעשה בהיכלו (כתוב בשמואל ברמז קמ"ט):

נכספה וגם כלתה נפשי, לא משל עכשו אלא משהיו ישראל בים נתאוו לבית המקדש שנאמר נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך וגו' תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, מקדש ה' כוננו ידיך, אמרו ישראל עד מיתי יהיו אויבינו מחרפים אותנו ואומרים כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו ואין איש אלא הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה אין הקב"ה חוזר לבית שנאמר כן איש נודד ממקומו וכן הוא אומר נודי הרכם צפור לא אמר כיונה אלא כצפר, היונה הזו נוטלין גוזליה והיא חוזרת למקומה שנאמר כיונה פותה אין לב, אבל הצפור אינה כן אם ילדה במקום הזה ונטלו גוזליה אינה חוזרת שם לעולם, כך משלו הרשעים הקב"ה וישראל כצפור וישראל אומר להם גם צפור מצאה בית:

אשרי יושבי ביתך, אמר ריב"ל כל מי שהוא נכנס לבהכ"נ ולבהמ"ד בעוה"ז זוכה ונכנס לבהכ"נ ולבהמ"ד לעוה"ב שנאמר אשרי יושבי ביתך עוד יהלללוך סלה (כתוב ברמז תרנ"ו). שנו רבותינו חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים, מנא הני מילי אמר רבי יהושע בן לוי דאמר קרא אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה, אחר תפלתם מנין שנאמר אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. וא"ר יהושע בן לוי מנין לתחית המתים מן התורה הללוך לא נאמר אלא יהללוך, כל האומר שירה בעוה"ז זוכה ואומרה לעוה"ב. אשרי אדם עוד לו בם יכול לכל, תלמוד לומר מסלות בלבבם (ברמז תת"ח). עוברי בעמק הבכא. זו גיהבנם, מעין ישיתוהו שהדמעות שלהן כמעין, גם ברכות יעטה מורה, רבי יוחנן אומר קלוסו של הקב"ה מגינהנם עולה יותר מגן עדן שכל מי שהוא למעלה מחברו מקלס להקב"ה ואומר אשרי שאני למעלה מזה שהוא נתון תחתי. גם ברכות יעטה מורה מה הם אומרים יפה למדת יפה הורית ולא שמענו:

עוברי בעמק הבכר. אמר רבי יהושע בן לוי עוברי אלו בני אדם שעוברין על רצונו של מקום, עמק שמעמיקים להם גיהנם, הבכא מעין ישיתוהו שבוכין ומורידין דמעות כמעין של שיתין, גם ברכוות יעקטה מורה שמצדיקין עליהם את הדין ואומרים רבש"ע יפה זכית יפה חייבת יפה תקנת גיהנם לרשעים וגן עדן לצדיקים, איני והא כתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים (כתוב בסוף ישעיה):

ילכו מחיל אל חיל. אמר רבי לוי תלמידי חכמים אין להם מנוחה אפילו לעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון, אמר מר בר רב אשי היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש זוכה להקביל פני שכינה שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון, אמר רבי יונה אין נחת רוח לחברים (לעתיד לבא), עד היכן, אמר רבי פנחס עד יראה אל אלהים בציון, דאמר [רשב"נ] פנחס [בן אלעזר בן אהרן] הכהן [בא הכתוב ליחסו] מכלל דאחרים מקטריגין:

ה' אלהים צבאות שמעה תפלתי, אר"ש אגסטריון זה נתן משה ליהודה שנאמר שמע ה' קול יהודה, וכן הוא אומר הטה ה' אזנך ענני:

טוב יום בחצריך, טוב יום אחד שאתה עוסק בתורה וכו' (ברמז תשח"י וברמז תשל"ח):

כי שמש ומגןן ה' אלהים, חזקיה בר חייא אמר אשריהם הצדיקים שהם מדמים את הצורה ליוצרה ואת הנטיעה לנוטעה, וכן הוא אומר אריה שאג מי לא יירא, וכן הוא אומר וקולו כקול מים רבים, אלא משמיעין את האזן מה שהיא יכולה לשמוע ומראין את העין מה שהיא יכולה לראות. ד"א כי שמש ומגן ה', אי מה השמש הזו קופחת יכול אף הקב"ה כן, ת"ל ומגן מה המגן הזה מגין על האדם אף הקב"ה מגין על עולמו. רבי חייא בר אבין אמר מאיר כשמש ומסך כמסן,

דבר אחר מגן זה התריס אשקוטא פרסאה שמקיף את האדם משלש רוחותיו, ומנין לרבות רוח רביעית תלמוד לומר ה' כצנה רצון תעטרנו:

למנצח לבני קרח מזמור רצית ה' ארצך שבת שבית יעקב. זה שאמר הכתוב ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה הקב"ה הופך ומהפך בה ונותן עיניו בה עד שתרצה מעשיה להקב"ה והמצות שנצטוו ישראל עליהן אם הוציאו את המעשרות ועשים את השמיטים אותה שעה היא מרצה את מעשיה להקב"ה, וכן הוא אומר אז תרצה הארץ את שבתותיה לכך רצית ה' ארצך וגו', מי נושא עונם, הארץ אשר הם יושבים עליה שנאמר העם היושב בה נשוא עון הרי החיים, ומנין אף המתים, תלמוד לומר וכפר אדמתו עמו מי מכפר על עמו אדמתו אשריהם יושבי ארץ ישראל שאין להם לא חטא ולא עון לא בחיים ולא במתים, וכן הוא אומר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה, ואומר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע (כג) לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא (כתוב לעיל ברמז תש"ב):

אספת כל עברתך השיבות מחרון אפך, וכן יחזקאל אומר (והשבתי) [והניחותי] חמתי בך וגו', וכן הושע אומר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו, אמרו בני קרח עד מתי אתה אומר שובו בנים שובבים, ישראל אומרים לך שוב תחלה שנאמר שובה ה' עד מתי ואתה אומר לא כי אלא שובה ישראל, לא אתה תשוב לעצמך ולא אנו לעצמנו אלא שנינו כאחד שובנו אלהי ישענו. אמר רבי תנחום בר חנילאי אין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עונותיהם של ישראל שנאמר רצית ה' ארצך שבת שבית יעקב נשאת עון עמך:

אשמעה מה ידבר האל. אמרו עו"א לבלעם למה אמר הקב"ה לישראל שיקריבו קרבנות ולנו לא. אמר להם הקרבנות אינם אלא שלום ומי שקבל התורה שהם כתובים בה צריך שיקריב קרבנות, אתם מתחלה פסלתם אותה ועכשו אתם רוצים להקריב מי שקבלה הוא מקריב שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. ד"א אמר רבי יודן ברבי סימון יום שהוקם המשכן נכנס משה והיה שומע קול הדר קול נאה קול משובח, אמר משה אשמעה מה ידבר האל ה' בדין הוא מדבר או ברחמים הוא מדבר, אמר ליה הקב"ה משה שלום אני מדבר להם אין בלבי על בני שנאמר כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, אימתי אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו, אימתי ביום שהוקם המשכן, עד שלא הוקם היה תחרות בין ישראל לאביהם שבשמים:

חסד ואמת נפגשו. אמר רבי סימון בשעה שבא הקב"ה לבראת אדם הראשון נעשו המלאכים כתות כתות, מהם אומרים יברא ומהם אומרים אל יברא, חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, אמת אומר אל יברא שכלו שקר, צדק אומר יברא שהוא מלא צדקות, ושלום אומר אל יברא דכוליה קטטה, מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו לארץ אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה אתה מבזה תכסיס (אלתמסון) [אלטיכסייא] שלך תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב אמת מארץ תצמח. ד"א חסד ואמת נפגשו. חסד זה אהרן שנאמר וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך, ואמת זה משה שנאמר בכל ביתי נאמן הוא, צדק זה משה שנאמר צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, ושלום זה אהרן שנאמר בשלום ובמישור הלך אתי, הוי חסד ואמת נפגשו וילך ויפגשהו, צדק ושלום נשקו וישק לו:

אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. אמר רבי אמי אין הגשמים יורדים אלא בשביל בעלי אמנה שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, אמר רבי חנינא בוא וראה כמה גדולים בעלי אמנה מחולדה ובור ומה המאמין בחולדה ובור כך, בהקב"ה עאכ"ו, אמר רבי יצחק כל המצדיק את הדין עליו מלמטה מצדיקים עליו את הדין מלמעלה שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. בזמן שהם עושים אמת בארץ הקב"ה עושה צדקות עם הבריות ומציל אותם מפורענות וטובה באה לעולם. שנו רבותינו מונבז המלך עמד ובזבז אוצרותיו בשני בצורת חברו עליו אחיו ובית אביו, אמרו לו אבות אבותיך גנזו אוצרות ואבותיך הוסיפו עליהן ואתה מבקש לבזבזן, אמר להם אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך. אבותי גנזו דבר שאינו עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. אבותי גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות שנאמר ולוקח נפשות חכם. אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנאמר ולך תהיה צדקה. אבותי גנזו לעוה"ז ואני גנזתי לעוה"ב שנאמר והלך לפניך צדקך וגו'. צדק לפניו יהלך. אמר רב אירי בר אבין אמר רבי יצחק בר אשיאן אסור לו לאדם שיעשה צרכיו קודם שיתפלל שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. אמר רבי אבין אמר רבי יצחק בר אשיאן כל המתפלל ויוצא לדרך הקב"ה עושה לו חפציו שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו (כתוב ברמז תרל"א). שלשה אוהבים יש לו לאדם בניו ובני ביתו וממונו ומעשיו הטובים, בשעת פטירתו מכניס בניו ובני ביתו ואומר בבקשה מכם הצילוני מדין המות הרע הזה והם משיבין ואומרין לו אין שלטון ביום המות לא כך כתיב אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו. והוא מכניס ממונו ואומר לו הצילני והוא משיב לו לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות. והוא מכניס מעשיו הטובים ואומר לו הצילני והם אומרים לו עד שלא תבא לדין אנו מקדימין לך, שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך, וכתיב וצדקה תציל ממות:

תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני. א"ר לוי אגסטריון זה התן משה ליהודה בשעה שהיה נפטר מן העולם שנאמר וזאת ליהודה וגו' לפיכך הטה ה' אזנך ענני:

שמרה נפשי כי חסיד אני. הקב"ה נקרא חסיד שנאמר כי חסיד אני נאם ה', ודוד קרא עצמו חסיד שנאמר שמרה נפשי כי חסיד אני, רבי אבא ורבי אחא בשם רבי אלכסנדרי כל מי ששומע קללתו (ושותק) וספק בידו למחות ושותק נקרא חסיד ודוד קרא עצמו חסיד לפי ששמע קללתו ושתק וכו'. ד"א שמרה נפשי כי חסיד אני. ר' לוי ורבי יצחק, חד אמר כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות ביום ואני חצות לילה אקום להודות לך וקו', ואידך (אמר) כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע לאו חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבין אגודות אגורות בכובודן לפניהם ואני ידי מלוכלכות בדם בשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה, ולא עוד אלא כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבשת רבי ואומר לו מפיבשת רבי יפה דנתי יפה חייבתי יפה זכיתי יפה טמאתי יפה טהרתי ולא בושתי. אמר רבי יהושע בריה דרב אידי מאי קראה ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש וכו' (לעיל ברמז תש"ז):

חנני אדני כי אליך אקרא כל היום. אפשר כל היום, אלא לעולם הזה שהוא יום לעו"א ולילה לישראל. שמח נפש עבדך כי אליך אדני נפשי אשא, בר קפרא אמר אדם שיש לו עבד ואומר לו אני לוקח לך בגד מן האיטלס אינו משמחו, ומה בשר ודם משמח עבדו, אני שאני עבדך ואתה חי וקיים עאכ"ו:

כי אתה אדני טוב וסלח. א"ר פנחס הכהן בר חמא למה הוא טוב שהוא סולח, למה הוא סולח שהוא טוב. ורב חסד לכל קוראיך. ריב אלעזר ורבי יוסי בר חנינא, רבי אלעזר אומר כף מעוינת עונות מכאן וזכיות מכאן, מה הקב"ה עושה חוטף אחת מן החובות ומטה אותו לכף זכות שנאמר מי אל כמוך נושא עון:

אין כמוך באלהים אדני ואין כמעשיך. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם צר צורה ביבשה, אבל הקב"ה צר צורה במים ואומר ישרצו המים. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין משוה דיורין בעליונים ובתחתונים שמא בחלל, אבל הקב"ה אף בחלל ועוף יעופף. מלך ב"ו כשהוא בונה פלטין בונה את התחתונים ואח"כ בונה את העליונים, אבל הקב"ה אינו כן אלא ברא את העליונים ואח"כ ברא את התחתונים שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. בשר ודם אין צורתו עושה עושה צורה אבל הקב"ה צורתו עושה צורה (כד) שנאמר ישרצו המים שרץ נפש חיה. האדם הזה הוא צורתו של הקב"ה והוא עושה צורה. כל גוים אשר עשית יבאו וישתחוו לפניך אדני, (כה) בעיין ולא בעיין תבירי קדל, ויכבדו לשמך למה כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה. אמר רבי תנחום בר חייא הנאד הזה אם יש בו נקב כחודה של מחט כל רוחו יוצא ממנו, והאדם הזה יש בו נקבים נקבים מחילים מחילים ואין רוחו יוצא ממנו, מי עשה כן, אתה אלהים לבדך. מלך בשר ודם מתקלס במדינה ובני המדינה מתקלסין עמו למה שנושאין עמו במשאו, אבל הקב"ה אינו כן אלא הוא לבדו ברא עולמו והוא לבדו מתקלס בעולמו הוי כי גדול אתה למה כי אתה אלהים לבדך:

אימתי נבראו המלאכים, רבי יוחנן אמר בשני נבראו הדא הוא דכתיב המקרב במים עליותיו וכתיב עושה מלאכיו רוחות. רבי חנינא אמר בחמישי נבראו המלאכים שנאמר ועוף יעופף על הארץ וכתיב ובשתים יעופף. רבי לולייני בר ניברים בשם רבי יצחק בין על דעתיה דרבי יוחנן בין על דעתיה דרבי חנינא הכל מודים שלא נברא ביום ראשון כלום שלא יהיו אומרים מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו והקב"ה ממדד באמצעיתו אלא אנכי ה' עושה כל רוקע הארץ מיאתי מי היה אתי שותף בברייתו של עולם. אמר רבי יודן ויהי ערב ויהי בקר יום אחד יום יחידו של עולם שלא היה בעולם אלא הוא הוי אתה אלהים לבדך:

הורני ה' דרכך. אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אם ראיתני יוצא מן הדרך השטני בשבילך. רבי יצחק ואית דאמרי לה בשם רבי חנינא אדם יש לו שתי פרות אחת חורשת ואחת אינה חורשת מה עשה נטל העול (מעת שתיהן) ונתן על שתיהן ועשה לאותה שאינה חורשת שתחרוש, דבר שאינה מקבלת ברצונה הוא עושה בעל כרחה ומדריך אותה להיכן שהוא מבקש, ויצר הרע אין אתה מדריך אותו שנאמר הורני ה' דרכך:

אודך אדני אלהי בכל לבבי. שלא יהא לבי נוקף. בכל לבבי ביצר הטוב וביצר הרע. אמר רבי אחא מהו והצלת נפשי משאול תחתיה. רבי יודן אמר דרכן של מנאשפים נתונה בעמקה של שאול. רבי ברכיה אמר בשם רבי יצחק כי חסדך גדול עלי שהצלתני מדרכן של מנאפין:

אלהים זדים קמו עלי וגו' ולא שמוך לנגדם, זה דואג ואחיתופל, לא שמוך לנגדם לא נזכרו מה שאמרת לשמואל קום משחהו כי זה הוא:

ואתה אדני אל רחום. אמר רבי שמואל בר נחמני מאריך רוחיה עד שלא יגבה, בא לגבות מאריך וגובה. אמר רבי חנינא מאן דאמר רחמנא ותרן הוא יותרו בני מעיו אלא מאריך רוחיה וגבי דיליה, אמר רבי לוי מהו ארך אפים דרחיק רוגזא. משל למלך שלגיוניו קשים אמר המלך אם דרים הם במדינה עמי עכשו בני המדינה מכעיסין אותי והםם עומדים עליהם ומכלין אותם, אלא הריני משלחם בדרך רחוקה אם מכעיסין אותי בני המדינה עד שאני משלחם אצלם הם באים ומפייסין אותי ואני מקבל פיוסם הדא הוא דכתיב באים מארץ מרחק מקצה שמים ה' וכלי זעמו. אמר רבי יצחק ולא עוד אלא שנועל בפניהם שנאמר פתח ה' את אוצרו ויוצא כלי זעמו וגו' עד דהוא פתח והוא טריק רחמוי קריבין (כתוב ברמז תרל"ה ולעיל ברמז תקל"ה ותרל"ה). עשה עמי אות לטובה. באחיתופל, כי אתה ה' עזרתני בחושי הארכי, ונחמתני בנתן הנביא שאמר גם ה' העביר חטאתך. ד"א עשה עמי אות לטובה מדבר ביעקב, אמר יעקב עשה עמי אות בעשו ואלופיו, כי אתה ה' עזרתני ברחל, ונחמתני ביוסף. ד"א עזרתני במלחמות, ונחמתני בברכת אבלים שנאמר וירא אלהים אל יעקב. ד"א מדבר בישראל עשה עמי אות לטובה בלשון של זהורית שהיה מתלבן, ויראו שונאי ויבושו אלו אוה"ע, כי אתה ה' עזרתני בראש השנה, ונחמתני ביום הכפורים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליהם לטהר אתכם:

לבני קרח מזמור שיר יסודתו בהררי קדש אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב. אמר ליה רבא לרפרס בר פפא אימא לן מר מהני מילי מעליותא דאמרת לן משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא, אמר ליה הכי אמר רב חסדא מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יוותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות, והיינו דאמר רבי חייא בר אבא משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד (ברמז תצ"ה). ד"א אוהב ה' שערי ציון וגו'. זה שאמר הכתוב עניה סוערה לא נחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים ושמתי כדכד שמשותיך וגו' אמרו בני קרח אימתי דתעביד כדין אנן אמרין לך שירין וזמרין לבני קרח מזמור שיר, אימתי, יסודתו בהררי קדש. ד"א יסודתו בהררי קדש יסודתו של ירושלים בזכות שני הרים של קדושה הר סיני והר המוריה. ד"א יסודתו בהררי קדש כדכתיב והיה ביום ההוא נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים, אמר רבי פנחס בשם רבי ראובן עתיד הקב"ה להביא לסיני ותבור וכרמל וליתן ירושלים בראשם אמר רבי חנינא ולא עוד אלא שהוא עתיד להיות מזמר והם עונין אחריו שנאמר ונשא הוא מגבעות וכתיב וכנניהו שר הלוים במשא יסור. אוהב ה' שערי ציון, בכל מדינה ומדינה יש למלך פלטין אחד לאיזה הוא אוהב מכלם פלטין שהוא בתוך מדינתו, אמר לו הקב"ה מחבב אני בתי כנסיות ובתי מדרשות ולמי אני מחבב יותר מהם שערי ציון שהיא פלטין שלי:

נכבדות מדובר בך. זה חזקיה שנאמר ואשר עשה את הברכה את התעלה ויבא את המים העירה, אינו מדבר אלא בדברי תורה שנמשלו למים שנאמר הוי כל צמא לכו למים, חמי סדרן טב מייתי ליה, חמי תניין טב מייתי ליה הוי נכבדות מדובר בך, אמר רבי חוניא אמר רבי אמי למה היו אומרים את השם במקדש בפירוש ובמדינה בכנוי, ליראה את השם הנכבד והנורא הזה הוי נכבדות מדובר בך, והיכן הוא נכבדות, עיר האלהים סלה:

אזכיר רהב ובבל. אמר רבי יהודה בר רבי סימון עתידין אוה"ע להיות מביאין דורונות למלך המשיח, ולציון יאמר איש ואיש יולב בה הם בעצמם [הם] דורונות למלך המשיח, שנאמר תשורי מראש אמנה, אמר רבי יהודה בר רבי סימון למה דורון נקרא תשורה דבר נש מסתכל בה ומזמר יאי היא הנשלחה כענין שנאמר לא תשורני אעין רואי, וכין שהן באין אצל מלך המשיח הוא אומר להם יש ביניכם ישראל הביאו אותם לי שנאמר הבו לה' משפחות עמים, עמים הביאו לי משפחות של ישראל, א"ר אחא ואומר להם הביאו אותם דרך כבוד ולא דרך בזיון אין הבו אלא לכבוד שנאמר הבו לה' כבוד שמו אותן שכבדו כבודו בעולם, אמר רבי ברכיה בשם רבי יהושע בעת ההיא יוב"ל שי (כו) בגימטריא בהם שהם מביאים אותם דורונות למלך המשיח שנאמר והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה'. אמר רבי ברכיה הזקנים שבהם שאינם יכולין לטעון (כל קרקיא) (כו) [בגלגדקא] מה הם עושין מביאין אותן וטוענין אותו בידיהם, מהו נכבדות שהם מביאים אותם בכבוד, וכשהם מביאין אותן הן באין לילך להם והוא אומר זה ישראל וזה כהן וזה לוי. (כגון אם נמכרו לעבדים ונשתכחו ונשבו ועל אונסן נעשו נכרים):

אמר רבי אלעזר וגם מהם אקח לכהנים ללוים, מן הגוים שהם מביאים למלך המשיח, מהם מי מפייס כל מי שהוא ישראל בהן, אמר רבי פנחס בר חמא (כז) הנסתרות לה' אלהינו, ה' יספור בכתוב עמים מאותן העמים שהן מביאין את ישראל שהוא כותב אותם עם ישראל, זה יולד שם סלה כאלו נולדים באותה שעה:

ושרים כחוללים, א"ר יהודה בר רבי סימון בשם רבי מאיר כשם שהבאר נובע מים חדשים בכל שעה כך אומרים ישראל שירה חדשה בכל שעה, הדא הוא דכתיב ושרים כחוללים כל מעיני בך, ורבנן אמרין כשם שאמרו האנשים שירה כך אמרו הנשים שירה שנאמר ושרים כחוללים כל מעיני בך, ואומר גן נעול וגו':

שיר מזמור לבני קרח למנצח על מחלת לענות, מהו על מחלת, אמר רבי ברכיה אמר הקב"ה לדוד קלס אותי איך שאתה מבקש ואני מוחל לך בקלוסך שאין אדם יכול למצוא אחד מכמה מיני שבח של הקב"ה, וכן הוא אומר היסופר לו כי אדבר אם אמר איש וגו', ולמי נתן רשות, לדוד שנאמר למנצח על מחלת שאני מוחל בקלוסך.

דבר אחר למנצח על מחלת לענות, אמר רבי יודן מהו על מחלת שמחל לו הקב"ה לענות זכור ה' לדוד את כל ענותו:

ה' אלהי ישועתי, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אין לי ישועה אלא בך ואין עיני מיחללות אלא לך, א"ל הקב"ה הואיל וכן אני מושיעך, שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד:

נחשבתי עם יורדי בור, כאינש דלית ליה פטרון שנאמר במתים חפשי. כמו לחללים שוכבי קבר. רבי חלבו אמר כמו חללים שוכבי קבר אלו דור המבול, אמר רבי אחא א"ר אבהו הם קראו לעו"א בשמי אף אני קורא לאוקינוס בשמים והוא פורע להם שנאמר הקורא למי הים וישפכם. במתים חפשי, אמר רבי יוחנן כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות, והיינו דקאמר דוד לא המתים יהללו, יה לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות שכיון שמת בטל מן המצות ומן התורה ואין לו להקב"ה שבח בו (כתוב בפסוק ושבח אני את המתים):

כמו חללים שוכבי קבר. שוכבים שלהם חללים היו, הדא הוא דכתיב הקורא למי הים וישפכם שני פעמים עד שלא עמד נח היו המים מציפין אותם בתוך קבריהם שני פעמים אחד בשחרית ואחד בערבית כיון שעמד נח נינוחו נאמר כאן נייחא ונאמר להלן יבא שלום ינוחו על משכבותם מה להלן נייחא בקבר אף כאן נייחא בקבר:

עני אני וגוע מנער. קטן מאימתי בא לעוה"ב אמר רב נחמן בר יצחק משעה שגמול שנאמר עני אני וגוע מנער נשאתי אמיך אפונה, ואני אליך ה' שועתי וגו', אמר רבי שמואל בר נחמני המלאך שהוא ממונה על התפלה ממתין עד שתתפלל כנסת אחרונה של ישראל ונוטל כל התפלות ועושה אותן עטרה ונותנה בראשו של הקב"ה שנארמ וברכות לראש צדיק חי העולם הוי ובבקר תפלתי תקדמך:

משכיל לאיתן האזרחי חסדי ה' עולם אשירה לדור ודור וגו'. זה שאמר הכתוב כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וגו', אמר איתן אני השכלתי משכיל לאיתן האזרחי, אמר הקב"ה השכלת כי באלה חפצתי מי שהוא מקלסני אל יקלסני אלא באלה, וכן הוא אומר כי חסד חפצתי ולא זבח, א"ל דוד חסד חפצת בחסד אני מקלסך לכך נארמ לך ה' חסד, ולא חסד אחד בלבד אלא חסדים הרבה, וכן ישעיה אמר חסדי ה' אזכיר, וכן איתן אמר חסד ה' עולם אשירה, אמרו לאיתן על מה העולם עומד, אמר להם על החסד שנאמר והוכן בחסד כסא, משל למה הדבר דומה לכסא שהיה לו (כח) ארבע רגלים והיתה האחת מתמוטטת (שהיא קטנה) נטל צרור וסמכו, כך היה הכסא של הקב"ה כביכול מתמוטט עד שסמכו הקב"ה, ובמה סמכו בחסד הוי אומר אמרתי עולם חסד יבנה, וכן דוד אמר לעושה השמים בתבונה על מה הם עומדים על החסד שנא' כי לעולם חסדו, וכן כל המזמור (כט) שהם כ"ד ואחר כך נותן לחם לכל בשר ללמדך שקשה המזון כנגד כל מעשה בראשית. א"ר שמעון מפני מה נשא קין את אחותו והלא כבר נאמר ואיש אשר יקח את אחותו, אלא בחסד נבנה העולם עד שלא נתנה תורה לפי שלא היו נשים אחרות התירן להם:

כי מי בשחק יערוך לה'. לפי שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ללמדך שלא יטעך יצרך לומר יש לפניו אכילה ושתיה, מי היה מקריב לו עד שלא עמדו ישראל שנאמר כי מי בשחק יערוך לה', אמר ר' אבין הלוי אתה מוצא בהק"ה מפרנס יתומים ומאכיל רעבים ואין הלשון הזה אלא לשון פרנסה כמה דאת אמר ביום השבת יערכנו. ד"א מי כהקב"ה מאיר עיני חשכים ואין הלשון הזה אלא לשון אורה שנאמר על המנורה הטהורה יערוך את הנרות. ד"א מי כהקב"ה מלביש ערומים ואין הלשון הזה אלא לשון כסות שנאמר וערך בגדים ומחיתך. ד"א מי כהקב"ה עושה מלחמתן של ישראל ואין הלשון הזה אלא לשון מלחחמה שנאמר ויערכו מלחמה פתח השער, ידמה לה' בבני אלים, זה משה שעלה למעלה ועשה שם מאה ועשרים יום, יאמר לך אם היו מקריבין לפני, ולא עוד אלא מי שהיה למוד באכילה כיון שעלה אצלי וראה שאין אכילה אצלי לא אכל שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וגו', ולמה אמרתי לך שתהא מקריב לפני בשביל לזכותך, אמר הקב"ה כיל מי שהוא עושה מעשי יהא דומה לי, אמר ר' לוי משל למלך שבנה מדינה והדליק לתוכה שני פנסין אמר המלך כל מי שהוא מדליק שני פנסין כאלו אני קורא אותו אגוסטא אואיני מקנא אותו, כך הקב"ה ברא חמה ולבנה אמר הקב"ה כל מי שיעשה כאלו יהא שוה לי, ואין הלשון הזה אלא לשון אור שנאמר על המנורה הטהורה יערוך את הנורת. ד"א אמר בלעם את שבעת המזבחות ערכתי אמר ליה הקב"ה רשע הירצה ה' באלפי אילים ברבבות נחלי שמן אם הייתי מבקש קרבן הייתי אומר למיכאל ולגבריאל והיו מקריבין לפני שנאמר כי מי בשחק יערוך לה', ידמה לה' בבני אלים בבני אברהם יצחק ויעקב שהם אילי עולם ואין אני מקבל קרבנות אלא מישראל:

אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו וגו' (כתוב ברמז תת"ס):

מי כמוך חסין יה. מתאפק שלא ליפרע מיד אבל מה עושה משפטט ורוב צדקה לא יענה, משפט לצדיקים ורוב צדקה לרשעים לא יענה לזמן מרובה (כתוב ברמז תת"י). צדק ומשפט וגו' (כתוב ביחזקאל ברמז של"ט):

אשרי העם יודעי תרועה. ר' אבהו פתר קריא בה' זקנים שהיו נכנסין לעבר שנה מה הקב"ה עושה מניח סנקליטין שלו ויורד ומצמצם שכינתו ביניהם למטה שאם טעו בדבר הלכה הקב"ה מאיר עיניהם בהלכה שנאמר ה' באור פניך יהלכון. אמר ר' אושעיא כתיב אשרי העם יודעי תרועה ואוה"ע אינם יודעין להריע כמה בוקיינוס יש להם כמה סלפידס יש להם כמה קרנות יש להם, אלא אשרי העם שיודעים לפתות את בוראם בתורעה אימתי בחדש השביעי. דבר אחד מדבר בסנהדרין ה' באור פניך יהלכון שהקב"ה מאיר עיניהם בהלכה. נפתלי אילה שלוחה, הנותן אמרי שפר אמרי שפר אלו דברי תורה שנתנו על ידי שופר שנאמר וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר:

כי תפארת עוזמו אתה. ישראל אומרים כי תפארת עוזמו אתה והקב"ה אומר ישראל אשר בך אתפאר. אז דברת בחזון לחסידך זה אברהם שנאמר במחזה לאמר וגו'. ותאמר שויתי עזר על גבור שעזרו הקב"ה על חמשת המלכים. הרימותי בחור מעם זה אברהם שבחר בו הקב"ה שנאמר אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם. רבי אבין בשם ר' ברכיה רבה פתר קריא בדור שנדבר עמו בחזיון ובדבור שנאמר ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל דוד. לחסידך, שמרה נפשי כי חסיד אני. ותאמר שויתי עזר על גבור, רבי אבא בר כהנא אמר שלש עשרה מלחמות עשה דוד, ורבנן אמרין שמונה עשרה, ולא פליגי מאן דאמר שלש עשרה לצרכיהון של ישראל, ומאן דאמר שמונה עשרה חמש לצורך עצמו ושלש עשרה לצרכיהון של ישראל:

הרימותי בחור מעם, ויבחר בדוד עבדו. ד"א מדבר במשה שנדבר עמו בדבור ובחזון פה אל פה אדבר בו, לחסידך שהיה משבטו של לוי שנאמר תמיך ואוריך לאיש חסידך אשר נתיתו במסה תריבהו על מי מריבה. ותאמר שויתי עזר על גבור אמר ר' תנחום בר חנילאי בנוהג שבעולם משאוי שקשה לאחד נוח לשנים שמא משאווי שקשהה לשנים נוח לאחד, כל ישראל עומדים לפני הר סיני ואומרים אם יוספים אנחנו לשמוע וגו' ומשה שמע כל הדבור לעצמו, תדע לך שמכלם לא קרא אלא למשה שנאמר ויקרא אל משה:

מצאתי דוד עבדי. א"ר סימון שלש מציאות מצא הקב"ה ומצאת את לבבו נאמרן לפניך, מצאתי דוד עבדי, כענבים במדבר מצאתי (אבותיכם) [ישראל], מתיבין חברייא לר' סימון ונח מצא חן בעיני ה', אמר להם הוא מצא והקב"ה לא מצא:

וכתותי מפניו צריו ומשנאיו אגוף. זה אברהם, א"ר אבא בר יודן משל ללסטים שפוף שהיה יושב על פרשת דרכים כל דהוה אזיל הוה אמר הב מה דעלך, עבר פקח אחד וראה שאין בו תועלת התחיל מכתתו, כך כמה דורות איבר יצר הרע דור אנוש דור המבול דור הפלגה, כיון שבא אברהם וראה שאין בו תועלת התחיל מכתתו, אמר ר' תנחום בר מריון אית כלבין ברומי ידעין למשרלא, אזל ויתיב גבי פלטירא ועביד גרמיה מתנמנם, ומרי פלטרא מתנמנם, והוא שמיט עיגולא אארעא ומהלך ליה:

אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ, וכי בכור היה דוד והרי כתיב ודוד הוא הקטן ולמה קורא אותו בכור, אלא מה בכור זה נוטל פי שנים בנחלה אף דוד נוטל המלכות בעולם הזה ובעולם הבא, אמר דוד על שתיהן אני מזמר לך למנצח אל הנחילות:

ופקדתי בשבט פשעם. א"ר אמי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון, אין מיתה בלא חטא דכתיב הנפש החוטאת היא תמות, ואין יסורין בלא עון שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם (כתוב בירמיה ברמז קנ"א):

לא אחלל בריתי. הברית שכרתי לאברהם ואמרתי לו כי ביצחק יקרא לך זרע. ומוצא שפתי לא אשנה, כשאמרתי לו קח נא את בנך, משל למה הדבר דומה למלך שאמר לאוהבו מתאוה אני לראות על שלחני תינוק קטן, מיד הלך אוהבו והביא את בנו והעמידו על השלחן לפני המלך והלך והביא את החרב לשחטו וצוח המלך עליו וא"ל מה אתה עושה א"ל ואתה אמרת לי מתאוה אני לראות קטן על שלחני, א"ל שמא מת, כך כך אמר הקב"ה לאברהם קח נא את בנך מיד ויבן אברהם את המזבח:

מי גבר יחיה ולא יראה מות. אמר ר' תנחום מי גבר כאברהם שירד לכבשן האש והצילו הקב"ה ואחר כך ויגוע וימת. מי גבר כיצחק שפשט צוארו על גבי המזבח ואחר כך אמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי. מי גבר כיעקב אדם שנפגש עם המלאך ואחכר כך ויקרבו ימי ישראל למות. מי גבר כמשה שדבר עם בוראו פנים אל פנים ואחר כך הן קרבו ימיך למות. אשר חרפו עקבות משיחך (כתוב בשמואל ברמז קס"ח):

ברוך ה' לעולם אמן ואמן. אמר רבי בשם ר' יוסי בן זימרא אמן אמנה אמן שבועה אמן קבלה. אמן אמנה ויאמנו דבריכם. אמן שבועה ואמרה האשה אמן אמן. אמן קבלה ואמר כל העם אמן. אמר רבי יהודה בר מספרתא כל מי שהוא עונה אמן בעולם הזה זוכה לענות אמן לעולם הבא שנאמר ברוך ה' לעולם אמן ואמן, אמן בעולם הזה ואמן בעולם הבא:

תפלה למשה איש האלקים. זה שאמר הכתוב זבח רשעים תועבת ה' זה בלק ובלעם, בשעה שעמר בלעם לבלק בנה לי בזה שבעה מזבחות, אמר ליה הקב"ה ממך אני מקבל קרבנות טוב מלא כף נחת, קומץ של מסלת שבני מקריבין לפני עם התמיד ערב לפני מכל הקרבנות שאתה מקריב, למה, שהם תועבה כמו שנאמר זבח רשעים תועבה, ובמה אני חפץ בתפלת ישרים שנאמר ותפלת ישראים רצונו אלו ישראל. אחד עשר מזמורים אמר משה כנגד אחד עשר שבטםים שברך, ולמה לא ברך לשבטו של שמעון שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים.

דבר אחר תפלה למשה איש האלקים וגו' בטרם הרים יולדו וגו' תשב אנוש עד דכא כנגד יחי ראובן ואל ימות. יושב בסתר עליון וגו' כנגד שבטו של לוי שהיה מתלונן בצלו של הקב"ה בעזרות. מזמור שיר ליום השבת וגו' כנגד שבטו של יהודה והפעם אודה את ה'. ה' מלך גאות לבש כנגד שבטו של בנימן שהוא בצלו של הקב"ה, אל נקמות ה' אל נקמות הופיע כנגד שבטו של גד שאליהו ז"ל עומד ממנו שהוא גודע משתיתן של עו"א. לכו נרננה לה' כנגד שבטו של יששכר שהוא עוסק ברנונה של תורה. אמר רבי יהושע בן לוי עד כאן שמעתי מכאן ואילך צא וחשוב לעצמך. א"ר אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא כל הנביאים היו מתנבאים ולא היו יודעים מה היו מתנבאים, אבל משה וישעיה היו יודעים מה מתנבאים, משה אמר יערוף כמטר לקחי. ישעיה אמר (כט) והנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה', א"ר יהושע הכהן בר ירמיה אף אליהוא היה מתנבא ולא היה יודע מה היה מתנבא ודעת שפתי ברור מללו. א"ר אלעזר בשם רי יוסי בן זמרא אף שמואל רבן של נביאים היה מתנבא ולא היה יודע מה היה מתנבא וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל, ואותי לא נאמר אלא ואת שמואל. א"ר לוי בשם ר' חייא בר חנינא י"א מזמורים שאמר משה בתכסיס של נבואנ אמרן ולמה לא אמרן בתורה, אלא אלו דברי תורה ואלו דבי נבואה:

תפלה למשה איש האלקים. אם איש למה אלקים ואם אלקים למה איש, אלא בשעה שהיה עומד לפני פרעה נקרא אלקים ובשעה שהיה בורח מפניו נקרא איש. כשהושלך ליאור נקרא איש וכשהפך אותו לדם נקרא אלקים. ד"א כשעלה למעלה נקרא איש מה בוצין טב קומוי (סיב קמלפי) [סבקין] משה בשר ודם עולה אצל הקב"ה שכלו אש ומשרתיו אש נקרא איש, וכשירד נקרא אלקים.

דבר אחר משה עלה אצל המלאכים לא אוכלים ולא שותים אף הוא לא אכל ולא שתה נקרא אלקים, וכשירד נקרא איש שאכל ושתה כאיש. אמר רבי אבין ממחציתו ולמעלה היה אלקים וממחציתו ולמטה היה איש. אמר רבי אלעזר (ל) וממטרופולין היה משה שנאמר לא כן עבדי משה וגו', מהו איש האלקים גברא דרינא שנאמר ומשפטיו עם ישראל שהיה אומר יקוב הדין את ההר.

דבר אחר איש האלקים שהטיח כנגד מדת הדין אם בריאה יברא ה', אם בריאה מוטב ואם לאו יברא:

איש האלקים. שהכריע על מדת הדין ואין איש שהטיח מדת הדין כמשה, הקב"ה אמר אכנו בדבר ומשה אמר סלח נא לעון העם הזה ויאמר סלחתי כדברך.

דבר אחר איש האלקים אמר ר' יהודה ברבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש האיש הזה אם מבקש להפר נדרים של אשה מפר ואם רוצה מקיימן שנאמר אישה יקימנו ואישהה יפרנו, כך כביכול אמר משה קומה ה' שובה ה'.

דבר אחר תפלה למשה זה שאמר הכתוב ואתנפל לפני ה'. ר' ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמני לא הניח משה זוית ברקיע שלא התנפל על פניו, אתה מוצא הרבה נביאים והרבה צדיקים התפללו לפני הקב"ה ולא בא הכתוב ליחס אלא למשה בלבד, ולמה כן לפי שהיו מעשיו משונים מכל הבריות, כיצד יש מתפלל שעה אחת או שתים ואם הוא מתפלל הרבה יום אחד, אבל משה עמד ומתפלל לפני הקב"ה ארבעים יום וארבעים לילה, אמר הקב"ה למלאכי השרת אני מדמה אותו לכם שנאמר ברכו ה' מלאכיו זה משה, גבורי כח שהיה מגיד לישראל דבריו של הקב"ה:

תפלה למשה. למה הדבר דומה לשלשה בני אדם שבאו ליטול דרוריא של מלך, בא הראשון וכבדו, א"ל מה אתה מבקש א"ל בשביל המרד שמרדתי אני מבקש שתתן לי דרוריא, נתן לו, בא השני ונתן לו, בא השלישי אמר לו מה אתה מבקש, א"ל איני מבקש על עצמי כלום אלא מדינה פלונית חרבה והיא שלך גזור שתבנה, א"ל המלך זו עטרה גדולה היא לך, כך דוד בא להתפלל, א"ל מה מבקש, א"ל תשמע תפלתי שמעה ה' צדק, בא חבקוק א"ל מה אתה מבקש, א"ל כל מה שאמרתי לפניך בשגגה אמרתי, שראה חנניה וחבריו נשלכים לכבשן האש ונמלטין, וראה ר' חנניא בן תרדיון וחבריו ניתנין באור ונשרפין. בא משה א"ל מה אתה מבקש, א"ל סלח נא לעון העם הזה, א"ל זו עטרה גדולה היא לך שאני מעביר רצוני מפניך (כתוב בתרי עשר ברמז תקס"ג).

דבר אחר למה אמר איש האלקים, משל למלך שכעס על בנו ובקש להרגו, א"ל אוהבו בבקשה ממך מחול לו ואל יהרג, לא הרגו, למחר התחיל המלך לומר אילו הייתי הורג את בני לעצמי הייתי מכשיל אלא זכור לטוב אוהבי שבקש עליו רחמים, ומה אני עושה אותו אב המלכים, כם אמר הקב"ה למשה הרף ממני ואשמידם, א"ל אם ככה אתה עושה לי וגו', מה כתיב בתריה ויאמר ה' סלחתי כדברך לכך נאמר איש האלקים:

אדני מעון אתה היית. משה אמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה, אמר הקב"ה פני ילכו והנחתי לך:

איש האלקים (כתוב ברמז צ"א). א"ר יצחק אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונו של עולמו ואם עולמו מעונו, בא משה ופרש ה' מעון אתה. א"ר יוסי בן חלפתא אין אנו יודעים אם הקב"ה טפל לעולמו ואם עולמו טפל לו, בא משה ופרש הנה מקום אתי הוי עולמו טפל לו. א"ר הונא בשם ר' אמי למה מכנין שמו של הקב"ה וקורין אותו מקום שהוא מקומו של עולם. א"ר יודן משל לגבור שהיה רוכב על סוס וכליו משופעים אליך ואילך, הסוס טפל לרוכב ואין הרוכב טפל לסוס כמה דאת אמר כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה. עשרה בני אדם נקראו איש (כתוב במלכים ברמז צ"א):

בטרם הרים יולדו. וכתוב אחד אומר בטרם הרים הטבעו שהיו (לא) טסים כצינוריות הללו של מים והיכן שראה הקב"ה מקום עמוק היה נותן בתוכו הר גדול וממלא אותו:

זרמתם שנה יהיו. ר' יוחנן אמר זרו מתו תמו, ר' שמעון בן לקיש אמר זרו מתורתך רמה נגעה בהם, ר' אלעזר אומר זרמתם לשעה אחת היתה. זרמתם שנה יהיו כשינה יהיו:

בבקר יציף וחלף. רבנן אמרין אלו ישראל למה שלערב ימולל ויבש אלו עו"א, רבי אבא בר כהנא אמר (לב) כלו ישראל בבקר יציץ וחלף לעולם הבא, למה שלערב ימולל ויבש בעולם הזה:

שתה עונותינו לנגדך בכל שעה שתה עונותינו, ואם מבקש אתה להחיותנו עלומנו למאור פניך אותה שעה אנו הולכים למאור פניך:

ורהבם עמל ואון. רבי חנינא בר יצחק אמר אפילו בית מלכותו עמל ואון שנארמ אזכיר רהב ובבל:

כי גז חיש. רבנן אמרין גזין חשין טסין:

מי יודע עוז אפך. א"ר חנינא בר יצחק כל מי שקדמוהו היסורין בעולם הזה, וכיראתך עברתך למנות ימינו כן הודע, אמר רבי יהושע אילו היינו יודעים אימתי אנו מתים היינו עושים תשובה, א"ר אלעזר שוב יום אחד לפני מיתתך, אמרו לו תלמידיו וכי אדם יודע אימתי הוא מת אמר להם כל שכן הוא עושה תשובה היום שמא ימות למחר או ליום שלישי וכן כל ימיו, נמצא כל ימיו בתשובה הוי למנות ימינו כן הודע. שובה ה' עד מתי אמר רבי לעולם תהא תשובה מצויה לפניך:

שמחנו כימות עניתנו. כימים שצערתנו בבבל במדי בארץ. ד"א (לג) כימות המשיח, (ר"א) [ר"ע] אומר (ארבע מאות) [ארבעים] (לעיל ברמז תת"ה):

ונביא לבב חכמה. אמימר אמר חכם עדיף מנביא שנאמר ונביא לבב חכמה, מי נתלה במי הוי אומר קטן נתלה בגדול. והדרך על בניהם (כתוב ברמז תש"ל):

יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם. אין הדר אלא זקנה שנאמר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה.

דבר אחר והדרך זה תכלת שבציצית שישראל מתכסין בו שנקראו בנים למקום, ומפני מה תכלת מכל גוון, חזקיה אמר ואית דאמרי לה בשם רבי מאיר תכלת דומה לעשבים, עשבים דומים לאילנות, אילנות לרקיע, רקיע לנוגה, נוגה לקשת, וקשת לדמות, שנאמר כמראה הקשת, אמר חזקיה אם לובשין ציצית ותכלת לא יהו סבורין שמא תכלת הם לובשין אלא שיהיו מסתכלין באותה ציצית כאלו שכינה שרויה עליהם וראיתם אותו וזכרתם:

ויהי נועם אדני אלקינו עלינו. א"ר הונא (לד) נפשי מן תכלתא ועיינא לי מן קודחתא, א"ל נתת תורתך לנו וכבודך נתת בעליונים ויהי נועם אדני אלקינו עלינו, אמרו ישראל רבש"ע אצלנו נתת תורתך שנשמור אותה וכבודך נתת בעליונים היכן שנתת תורתך תן כבודך הוי ויהי נועם אדנים אלקינו עלינו וגו', אמר להם הקב"ה לשעבר ע"י שנבנה בית המקדש ע"י ב"ו לפיכך חרב וסלקתי שכינתי אבל לעתיד לבא אני הוא שבונה אותו ומשרה שכינתי בתוכו ואינו חרב:

יושב בסתר עליון. אמר רב הונא בשם רבי אידי מי אמר המזמור הזה אנו סבורים ששלמה אמרו ולא אמרו אלא משה, בית קדש הקדשים שעשה משה עשר על עשר ובית קדש הקדשים שעשה שלמה עשרים על עשרים, אמר כי האמנם ישב אלקים על הארץ (כי) [הנה] השמים ושמי השמים לא יכלכלוך מי יוכל לעשות מקדש שישרה בתוכו שהוא אומר ועשו לי מקדש, א"ל הקב"ה כשאני מבקש כל העולם אינו יכול להחזיק כבודי אינו מבקש ממך אלא עשר אמות בצפון ועשר אמות בדרום ועשר במערב הוי יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן שנתלונן בצלו.

דבר אחר מי אמר המזמור הזה מי שהוא יושב בצלו של הקב"ה. מי שנתלונן בצלו של הקב"ה. מי שהוא יושב בסתרו של עולם זה משה שישב בסתרו של עליון.

דבר אחר בצל שדי בצלו של בצלאל, א"ר פרוזדיקי ברבי נחשא בשם רבי יהודה בר סימון יושב בסתר עליון על כל המעשים רואה ואינו נראה, ובצל שעשה לו בצלאל נתלונן שדי. שיר של פגעים היה משה אומר בשעה שהיה עולה לרקיע. יושב בסתר עליון, שישב בסתרו של הקב"ה בצל שדי יתלונן שלן שם מאה ועשרים לינות. אומר לה' מחסי ומצודתי שהוא מחסי ועשוי לי כמין חומה. אלקי אבטח בו, אמר הקב"ה שהוא מחסי ועשוי לי כמין חומה. אלקי אבטח בו, אמר הקב"ה בשמי בטחת חייך שהוא עומד לך. כי הוא יצילך מפח יקוש ממצודתו של ציד:

צנה וסוחרה אמתו, אמר רבי שמעון בן לקיש אני נעשה צנה לכל מי שוהא סוחר בתורה. לא תירא מפחד לילה מכאן שהיה מתירא. מחץ יעוף יומם. אמר רבי ברכיה הכהן יש מזיק שהוא פורח כעוף וקושט כחץ. מקטב ישוד צהרים, מהו קטב מרירי שכל מי שרואהו אינו חי, ואם ראהו אדם אי אפשר לו לחיות, וכיצד הוא עשוי ראשו דומה לעגל וקראן אחת יוצאה מתחת מצחו והוא עשוי אפוטיין אפוטיין (ומכדי) [ומתגלגל ככדור] ושולט מי"ז בתמוז לתשעה באב. ונגע לא יקרב באהלך, עד יום שהוקם המשכן היו המזיקין מצויין, משהוקם המשכן כלו המזיקין שנאמר ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן (וסמיך ליה יברכך ה' וישמרך ישמרך מן המזיקין], ביום שכלו המזיקין מן העולם. מחץ יעוף יומם, יש מזיק שהוא פורח באויר ומי יצילך ממנו שלוח הקן שנאמר כי הוא יצילך מפח יקוש כענין שנאמר היעלה פח מן האדמה, ואומר התפול צפור על פח, וכתיב כי יקרא קן צפור וכתיב שלח תשלח. אמר רבי הונא בשם רבי יוסי קטב מרירי עשוי קליפין קליפין של שערות ועינו בתוך לבו ואינו שולט לא בצל ולא בחמה אלא בין צל לחמה ומתגלגל ככדור ושולט מארבע שעות עד תשע שעות ושולט משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, וכל מי שהוא רואה אותו נופל על פניו, חזקיה ברבי ראה אותו ונפל על פניו. רבי שמואל בר רב יצחק הוה מפקד בספריא דיהוון מפנין לטליין מארבע שעין עד תשעה שעין. רבי יוחנן הוה מפקד לספריא דלא יהוון מחיין לטלייא משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב:

אומר לה' מחסי ומצודתי. כל זמן שצרה באה עלי אני בורח למצודתו של הקב"ה שכן הוא אומר נפלה נא ביד ה'.

דבר אחר ומצודתי שהוא מכניס אויבי לתוך המצודה ומוסרן לי, וכן אתה מוצא בשובך ובגלית:

יפול מצדך אלף. אבא בנימן אומר אלמלי נתנה רשות לעין לראות אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקים. אמר אביי אינהו נפישי מינן וקיימי עלן כי כסלא לעוגיא. אמר רב יהודה כל חד מינן אלפא מימיניה ורבוותא משמאליה שנאמר יפול מצדך אלף ורבבה מימינך, ההוא דוחקא דהוה בכלה מנייהו הוא, הני ברכי דשילהי מנייהו, הני כרעי דמנקבי מנייהו. הני מאני דרבנן דבלו מנייהו. משום רבי שמעון אמרו המתפלל נותן שלום לימין ואחר כך לשמאל שנאמר מימינו אש דת למו ואומר יפול מצדך אלף ורבבה מימינך. רבה חזייה לאביי דיהיב לימינא שלמא ברישא, א"ל מי סברת לימין דידך לא לשמאלא דידך ולימינו של הקב"ה יפול מצדך אלף ורבבה מימינך, ולמה משל ימין יותר משל שמאל, אלא מפני שהימין שולטת בכל המצות לכך נאמר רבבה מימינך אבל שמאל שאינה שולטת אלא במצוה אחת לכך נמסרו לשמאל אלף. מהו אומר אליך לא יגש אמר הקב"ה בנוהג שבעולם מלך יוצא לכרך וכל הלגיונות יוצאין עמו לשמרו והוא זקוק להם ליתן לכל אחד פרנסתו ומזונותיו, אבל אני מסרתי לך אלף משמאלך ורבבה מימינך שיהו שומרים אותך ואין אחד מהם נגש אליך ואומר לך זן אותי, אמר ר' חנינא והלא כבר נאמר יפול מצדך שאם יבואו מזיקין עליך אותם מלאכים מפילין אותם לפניך, ד"א מהו יפול שהקב"ה משלימן לך כענין שנאמר ממנשה נפלו על דוד:

כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך, אמר ר' חנינא (לד) נפשי מן תכלתא ועיינא לי מן קודחתא נתת את התורה בתחתונים אצלנו ועליון שמת מעונך:

לא תאונה אליך רעה. אמר רב הונא לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב, לאדם רע אין מראין לו חלום רע, תניא נמי הכי כל ימיו של דוד לא ראה חלום טוב, כל ימיו של אחיתופל לא ראה חלום רע, ולא חזא דוד חלמא טבא והכתיב לא תאונה אליך רעה, שלא יבהלוך חלומות רעים והרהורים רעים, ונגע לא יקרב באהלך, שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שאתה בא מן הדרך, לא קשיא הא דחזא הוא הא דחזו ליה אחריני, וכי לא חזא הוא מעליותא היא והא אמר ר' ינאי א"ר זירא כל הלם שבעה ימים בלא חלום נקרא רע שנאמר שבע ילין בל יפקד רע אל תקרי שבע אלא שבע, הני מילי היכא דלא חזא כלל אבל חזא ולא ידע מאי חזא שפיר דמי:

לא תאונה אליך רעה, א"ר חסדא א"ר ירמיה בר אבא שלא ישלוט בך יצה"ר, ונגע לא יקרב באהלך שלא תמצא אשתך ספק נדה כו'. ד"א לא תאונה וגו' שלא יבעתוך חלומות רעים וכו', ונגע לא יקרב באהלך שלא יהא לך בן או תלמיד מקדיח תבשילו ברבים, עד כאן ברכו אביו מכאן ואילך ברכתו אמו. כי מלאכיו יצוה לך וגו' עד על שחל ופתן תדרוך ע"כ ברכתו אמו מכאן ואילך ברכתו שכינה. כי בי חשק וגו' כי מלאכיו יצוה לך, שני מלאכים המלוין לו לאדם מעידין עליו (כתוב בישעיה ברמז תכ"ג):

רבי אלעזר בר' יוסי הגלילי אומר אם ראית צדיק יוצא לדרך ואתה מבקש לצאת לאותה הדרך הקדם (על ימיו) [עליו] שלשה ימים או אחר (על ימיו) [עליו] שלשה ימים כדי שתצא עמו לדרך מפני שמלאכי שלום מלוין אותו שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, ואם ראית רשע יוצא לדרך הקדם עליו או אחר עליו שלשה ימים כדי שלא תצא עמו לדרך מפני שמלאכי שטן מלוין אותו שנאמר הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו. ר' מאיר אומר מי גדול המושר או הנשמר, מן מה דכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך הוי הנשמר גדול מן השומר. ר' יהודה אומר מי גדול הנושא או הנשא, מן מה דכתיב על כפים ישאונך הוי הנשא גדול מן הנושא. ר"ש אומר מי גדול המשלח או המשתלח, לא תאונה אליך רעה, א"ר יוחנן עד שלא הוקם המשכן היו המזיקין מתגרין לבריות, משהוקם ונגע לא יקררב באהלך, א"ל ריש לקיש למה נלמד מספר תהלים נלמד ממקומו דכתיב יברכך ה' וישמרך מן המזיקין, אימתי ויהיה ביום כלות משה גו':

על כפים ישאונך. אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן כתיב כי הנה ה' יוצא ממקומו ונמסו ההרים תחתיו, ומה אם בשעה שהקב"ה יוצא נמסו ההרים תחתיו כאן שכתוב והנה ה' נצב עליו על אחת כמה וכמה, (לה) היכן היה יעקב באותה שעה, המלאכים טענו אותן שנאמר על כפים ישאונך:

על שחל ופתן תדרוך, אמר ר' לוי כל שנים עשר חדש יה נח מדייש על הנחשים ועל העקרבים ולא היו מזיקים אותו שנאמר על שחל ופתן תדרוך:

כי בי חשק ואפלטהו אשגברו כי ידע שמי. א"ר יהושע בן לוי בשם רבי פנחס בן יאיר מפני מה ישראל מתפללין בעולם הזה ואינן נענין, על ידי שאינם יודעין שם המפורש, אבל לעתיד הקב"ה מודיעם שנאמר לכן ידע עמי שמי וגו', באותה שעה הם מתפללין ונענין שנאמר יקראני ואענהו:

עמו אנכי בצרה, אפר מקלה היו נותנין על גבי התבה משום עמו אנכי בצרה. עמו אנכי בצרה, א"ר יודן משל למה הדבר דומה לאשה עוברת שהיה לה כעם עם אמה ועלתה אמה למעלה, ובשעת לידתה היתה צווחת מלמטה והיתה אמה שומעת קולה מלמעלה והיתה אף היא צוחת כנגדה, והיו שכנותיה אומרות לה מה טיבך וכי את יולדת עמה, א"ל בתי יולדת בצער אע"פ שהכעיסתני איני יכולה לסבול צווחתה אלא הריני צווחת עמה, כך אמר הקב"ה ביתי חרב ובני שלולין בקולרין ואיני מצר, וכה"א ועתה מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם. וכן אתה מוצא למה נגלה הקב"ה למשה מתוך הסנה ולא מתוך אילן אחר, אמר הקב"ה הם נתונים בשעבוד ואני נגלה מתוך אילן אחר לפיכך מתוך הסנה שכלו מלא קוצים. אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי, א"ר אבהו זה אחד מן המקראות הקשין שישועתן של ישראל הוא ישועתו של הקב"ה:

מזמור שי ליום השבת טוב להודות. ר' יצחק פתח ראו כי ה' נתן לכם השבת, מהו ראו, אמר ר' אמי מרגליתא דיהבית לכון, א"ר יצחק כל עסקה של שבת כפול, עומרה כפול שנאמר שני העומר לאחד, קרבנה כפול שנא' וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים גו', ענשה כפול שנאמר מחלליה מות יומת, מתן שכרה כפול שנאמר וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד, אזהרותיה כפולות שנאמר זכור את יום השבת שמור את יום השבת, מזמורה כפול מזמור שיר ליום השבת, אמר רב קטינא שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב (בישעיה ברמז שצ"ד). אמר רבי לוי המזמור הזה אדם הראשון אמרו, פגע אדם הראשון בקין אמר ליה מה נעשה בדינך אמר ליה עשיתי תשובה ונפטרתי, התחיל אדם הראשון מטפח על פניו אמר כך הוא גדול כחה של תשובה ולא הייתי יודע, מיד עמד אדם הראשון ואמר מזמור. ר' שמעון אומר המזמור הזה אדם הראשון אמרו, לפי שבא יום השבת ונעשה סניגור לאדם לפני הקב"ה ואמר רבון העולם בששת ימי המעשה לא נהרג איש בעולם ובי אתה מתחיל זו היא קדושתי וזו היא ברכתי ונוצל אדם הראשון מדינה של גיהנם בזכות השבת, וכשראה אדם כחה של שבת התחיל משורר מזמור שיר ליום השבת, אמר ליה השבת ולי אתה אומר הימנון אני ואתה נאמר הימנון להקב"ה טוב להודות לה'. אמר ר' לוי בשם ר' נזירא מזמור שיר ליום השבת שלא שמשה עמו אפלה, אתה מוצא בכל יום כתיב ויהי ערב ויהי בקר, יום השבת אין כתיב עמו ערב. אמר ר' לוי בשם ר' נזירא ל"ו שעות היה יום שנים עשר של ערב שבת ושנים עשר של ליל שבת ושנים עשר של שבת, ואתיא כמאן דאמר לן כבודו עמו, ובמוצאי שבת זמן לו הקב"ה שני רעפים והקישן זה לזה ויצא האור מביניהן והבדיל עליו בורא מאורי האש לפיכך אנו מבדילין על האור במוצאי שבת:

טוב להודות לה'. אמר אדם בי ילמדו כל הדורות שכל מי שהוא משורר ומזמר לשם עליון ומודה פשעיו ועוזב נוצל מדינה של גיהנם. טוב להודות לה', במזמור אתה מוצא שבע אזכרות, טוב להודות לה'. כי שמחתני ה', מה גדלו מעשיך ה' וגו', מכאן סמכו שבע ברכות שמתפללין בשבת. ד"א כנגד שבעה קולות שכתוב במזמור קול ה' על המים. ד"א כנגד שבעה קולות שבמתן תורה שנאמר ויהי קול השופר, ויהי קולות וברקים, וקול שופר, והאלקים יעננו בקול, וכל העם רואים את הקולות, ואת קול השופר, ויענו כל העם קול אחד, וכן דוד אומר שבע ביום הללתיך. להגיד בבקר חסדך, אמר אדם הראשון כל באי העולם הזה שהוא דומה ללילה וכל באי העולם הבא שהוא דומה לבקר יגידו ויאמרו אמונתו וחסדו של הקב"ה שעשה עמי והצילני מדינה של גיהנם:

כי שמחתני ה' בפעלך. מי גרם לנו לבא לידי שמחה זו אלא בשכר האמנה שהאמינו אבותינו בעולם הזה שכלו לילות לכך נאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. אמר רבה בר חנינא סבא משמיה דברב כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות:

עלי עשור ועלי נבל. כל עדות נאמרה בישראל בעשרה. (לו) עדות המת בעשרה, עדות ברכת השם בעשרה. עדות ברכת מילה בעשה. עדות חליצה בעשרה. אמר איני רוצה מישראל אלא הגיון פיהם בנבל וכנור שנאמר עלי הגיון בכנור. הכנור שהיה דוד מנגן בו היה בעשרה נימין (כתוב במזמור ל"ב):

כי שמחתני ה' בפעלך, אמר רבי חזקיה בשם ר' ירמיה מעשה בתלמיד אחד של רבי שמעון בן יוחאי שיצא לסחורה והרויח והעשיר והיו התלמידים רואים את הריוח שהרויח והיו מצירין עצמן, מה עשה ר' שמעון בן יוחאי נסיב להון לתלמידין ונפק בהון לבקעה אמר לבקעה בקעה התמלאי דינרין זהב מיד נתמלאה הבקעה דינרין זהב, אמר לתלמידיו כל אחד מכם יטול כל מה שהוא מבקש אלא היו יודעים שכל מי שהוא נוטל ממנו מתן שכרו שלעתיד לבא הוא נוטל, כיון שראו כן התחילו אומרים כי שמחתני ה' בפעלך במעשי ידיך ארנן. מעשה ברבי שמעון בן חלפתא דהוה ערבי פסחא ולא הוה ליה מנן מזבין לביתיה כלום אפילו חד פרוטה, אמרה ליה איתתיה אפילו חד פרוטה לית לך לקיומי מצותא דפסחא, כיון שיהו מבשלות חברותיה לא הוה לה מה לבשל, נטלה קדרה ונתנה לתוכה מים והדליקה האש תחתיה לפי שהיתה מתביישת שלא היה לה כלום, כיון שראה רבי שמעון בן חלפתא כן יצא לו חוץ למדינה והתפלל ויצאה לו יד אחת והושיטה לו אבן אחת טובה נטלה והראה אות ואין כל העולם יכ ולין לכוין דמיה של המרגלית, מה עשה נטל עליה זהוב אחד ופרטו ולקח בשר ויין ולחם וירק לפרנס את היום והעלה לביתו אמר לאשתו כבר יש לנו מה לאכול ולהותיר, א"ל מהיכן נתפרנסת, לא הגיד לה, אמרה נשבעת אני שאיני אוכלת עד שתאמר לי מנין לך, כיון שהטריחה עליו גלה לה המעשה, אמרה לו וקבלת עליה ליגע בדבר שמתוקן לך לעתיד לבא שיהא שלחנך פגום מחבריך, לך והתפלל והחזר את החפץ, הלך והחזיר מה שלקח ופרע מה שנטל על האבן ונטלה ויצא חוץ לעיר והתפלל עליה ויצאה יד ונטלתה מידו, והנס השני גדול מן הראשון, שמע רבינו ואמר יכול הייתי להתפלל שינתן לי ולא הייתי יכול להתפלל על מה שנתן לי שתחזור למקומה, התחיל אומר כי שמחתני ה' בפעלך:

כי שמחתני ה' בפעלך. אמר אדם שמחני הקב"ה והכניסני לגן עדן והראני מלכיות מושלין ואובדין, והראני דוד בן ישי מושלו לעתיד לבא ולקחתי משנותי שבעים שנה והוספתי על ימיו שנאמר ימים על ימי מלך תוסיף אף אני הוסיף על שנותיו כמו דור ודור ונתתי שבח ודגן לאל במעשיו שנאמר במעשי ידיך ארנן מה גדלו מעשיך ה', התחיל אדם מהלל ומפאר לשם עליון ואמר מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך, בוא וראה כמה מיני חיות ובהמות בעולם וכמה מיני דגים בים שמא קול או מראה או דעת או טעם של זה דומה לזה, שנו רבותינו במשנה להגיד גדולתו של הקב"ה טבע את כל העולם בחותמו של אדם הראשון ואין אדם דומה לחברו:

איש בער לא ידע. כל אדם מישראל שהוא בער ולא למד בינה חכמי ישראל ילמדוהו דברי תורה שנאמר בינו בועאים בעם, אבל כותי בקי הוא כסיל למה שאינו יודע דברי תורה שנאמר וכסיל לא יבין את זאת:

בפרוח רשעים. אימתי שאתה רואה את הרשעים פורחים כמו עשב לכסות את פני כל הארץ והציצו כל עובדי ע"א שהן ומעשיהן און צפה לימות המשיח שלא הרבה הקב"ה אותם אלא לאבדם מן העולם הזה ומן העולם הבא שנארמ להשמדם עדי עד. ואתה מרום לעולם ה', ראה דוד שרבו רשעים כמו עשב ולא אמר הללויה עד שראה שהם עתידין להשמד שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה, ואז הקב"ה מלך בעליונים ובתחתונים שנאמר ותה מרום לעולם ה':

ותה מרום לעולם ה'. ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר לעולם ידך על העליונה, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם יושב ודן בשעה שהוא נותן דימוס הכל מקלסין אותו ובזמן שוהא נותן ספקולא הכל מרננין אחריו מפני שהן יודעין שיש שטף בדינו, אבל הקב"ה אינו כן אלא בין במדת הדין בין במידת רחמים לעולם ידך על העליוני (כתוב באיוב ברמז תתצ"ג). אמר ר'' יודן ואתה מרום רוממות שאתה נותן בעולמך לעולם, נתת כהונה לאהרן ברית מלח עולם היא והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, נתת מלכות לדוד לעולם הלא לכם לדעת כי ה' אלקי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל ובזמרים מזמור שיר חנכת הבית לדוד, וכשנחרב אף הוא בזמרים מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך הוי ואתה מרום לעולם ה':

אוביך עלינו עול קשה על צואינו אבל אנו יודעין שהם עתידין לאבדון שנאמר כי הנה אוביך יאבדו, יתפרדו כמוץ לפני רוח שנאמר יתפרדו כל פועלי און:

ותרם כראים קרני. ר' יהודה בר גוריון ור' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי חד אמר שאול נמשח ומגנו לא נמשח. וחד אמר לא הוא ולא מגינו. אמר דוד אני נמשחתי במשחא (דכיתא) [דרבותא] שנאמר מגן שאול בלי משיח בשמן, אבל דוד נמשח והתבלה בשמן שנאמר בלותי בשמן רענן (כתוב בשמואל ברמז קכ"ד):

ד"א ותרם כראים קרני, אמרו כשהיה דוד רועה במדבר מצא ראם ישן כסבור שהיה הר ועלה עליו וכו' (כדכתוב לעיל במזמור כ"א). זש"ה ותרם כראים קרני מה הראם הזה קרנותיו גבוהים מכל קרני בהמה והיה והוא מנגח לימינו ולשמאלו, כך מנחם בן עמיאל בן יוסף קרנותיו גבוהות מכל בני אדם והוא עתיד לנגח לארבע רוחות השמים, ועליו אמר משה קרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו, ועמו רבבות אפרים ואלפי מנשה שנאמר והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה, ועליו יתיצבו כל המלכים לחרגו שנאמר יתיבבו כל מלכי ארץ וישראל שבארץ בצרה גדולה אבל בצרתן [הם] כזית רענן, ותבט עיני בשורי אלו שהם עתידים לבא עליהם. ישמעו אזני באבדן שנאמר בקמים עלי מרעים תשמענה אזני. צדיק כתמר יפרח מה תמר זה נאה במראיתו וכל פירותיו נאים ומתוקים, כך דוד נאה במראהו ובכבודו וכל מעשיו טובים ומתוקים לפני הקב"ה. כארז בלבנון ישגה, מה ארז זה שרשיו מרובים ואפילו כל הרוחות שבעולם באין עליו אין מזיזין אותו ממקומו, כך דוד כחו ומעשיו לפני הקב"ה אפילו כל האומרות באין עליו אין מזיזין אותו ממקומו:

שתולים בבית ה', כשעתיד הקב"ה לקבץ את ישראל מארבע רוחות העולם, כגן הזה שהוא שתול מערוגה לערוגה, כך הקב"ה עתיד לקבץ אותם מארץ טמאה לארץ טהורה. בחצרות אלקינו יפריחו, כעשב הזה יפריחו ויצמחו בבית המקדש. עוד ינובון בשיבה, מה שיבה זו הדר וכבוד לזקנים כך יהיו בהדר וכבוד לפני הקב"ה שנאמר דשנים ורעננים יהיו. להגיד כי ישר ה', כל אלו למה, להגיד ולשנן כח מעשיו של הקב"ה שהוא צדיק, ואין עול שנאמר צורי ולא עולתה בו. ד"א צדיק כתמר יפרח זה אהרן והנה פררח מטה אהרן לבית לוי מה תמרה זו נוטעין אותה והיא מעלה שרשין מכל צדדיה אף אהרן אלעזר בנו פינחס בנו אבישוע בנו. שתולים בבית ה' ומפתח אהל מועד לא תצאו מה תמרה וארז אין גזעף מחליף אלא לזמן מרובה אף חלופי צדיק אינם אלא לזמן מרובה, מה תמרה זו וארז אין בהם לא עקומין ולא סקוסין כך צדיקים אין בהם לא עקומין ולא סקוסין. מה תמרה וארז צלן למרחוק כך מתן שכרן של צדיקים רחוק והיה עקב תשמעון וגו' ושמר ה' אלקיך לך. מה תמרה וארז לבן מכוון למעלה אף צדיקים לבן מכוון למעלה להקב"ה. מה תמרה וארז יש להם תאוה כך הם הצדיקים יש להם תאוה, ומה היא תאותם, הקב"ה דכתיב קוה קויתי ה', א"ר תנחומא מעשה בתמרה אחת שהיתה עומדת בחמתן ולא היתה עושה פירות, עבר אדם אחד וראה אותה אמר הרכבה זו צופה מיריחו, כיון שהרכיב אותה עשתה פירות. אי מה תמרה אין עושין ממנה כלים יכול כך צדיקים, תלמוד לומר כארז, אמר רב הונא תמן עבדין מנה מאנין. מה תמרה זו אין בה פסולת אלא תמרים לאכילה, לולבים להלל, חריות לסכוך, סיבין לחבלים, סנסנים לכברה, שפעת קורות לקרות בהן את הבית, כך הם ישראל אין בהם פסולת אלא מהם בעלי מקרא מהם בעלי משנה מהם בעלי גמרא מהם בעלי אגדה. ומה תמרה וארז כל מי שעולה לראשם ואינו משמר את עצמו הוא נופל ומת, כך כל מי שבא להזדווג עם ישראל סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהם, תדע לך שכן שרה על ידי שעכבה פרעה לילה אחד לקה הוא וביתו בנגעים שנאמר וינגע ה' את פרעה. מה תמרה זו אינה עושה פחות משלשה אנבונין כך אין ישראל חסרים פחות משלשה צדיקים בעולם כאברהם יצחק ויעקב, חנניה מישאל ועזריה, מה תמרה גדולה מכל האילנות כך ישראל כי גדול מרדכי בבית המלך, וכתיב והמלך דוד הולך וגדל:

ד"א צדיק כתמר יפרח, דרש ר' חייא בר לוליאני אם נאמר תמר למה נאמר ארז ואם נאמר ארז למה נאמר תמר, אלא אם נאמר תמר ולא נאמר ארז הייתי אומר מה תמר זה אין גזעו מחליף אף צדיק אין גזעו מחליף לכך נאמר ארז, ואם נאמר ארז ולא נאמר נאמר תמר הייתי אומר מה ארז זה אין עושה פירות אף צדיק אינו עושה פירות לכך נאמר תמר. שתולים בבית ה' זה נח ששתלו הקב"ה בתבה, בחצרות אלקינו יפריחו ויולד נח שלשה בנים, עוד ינובון בשיבה זה נח, דשנים ורעננים יהיו ויולד נח שלשה בנים, א"ר יוחנן מה טעם כל דורו מולידים לק' וזה מוליד לת"ק שנה, אלא אמר הקב"ה אם רשעים הם אין רצוני שיאבדו במים ואם צדיקים הם יטרח ויעשה תבות הרבה כבש הקב"ה את מעינו והוליד לת"ק שנה. רב נחמן בש"ר אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמר אפילו יפת שהוא הגדול לכשיבוא המבול אינו בן ק' שנה שיהא ראוי לעונשין. ד"א שתולים בבית ה' זה אברהם ששתלו הקב"ה בארץ ישראל, בחצרות אלקינו יפריחו זה ישמעאל. עוד ינובון בשיבה זה יצחק, דשנים ורעננים יהיו אלו בני קטורה ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה. ד"א שתולים בבית ה' (לז) אלו התינוקות שבבית הספר, בחצרות אלקינו יפריחו אלו העזרות, ר' חוניא ור' הונא ור' פנחס מבן חדש ומעלה תפקד וכי בן חדש משמש, אלא כיון שהוא עתיש לשמור כאלו שומר. א"ר שמואל שבטו של לוי עד שהוא במעי אמו הוכתב באיסטרטיא של מעלה. אמר רב יהודה בר סימון כתיב בשמואל הוא שפט את ישראל כל ימי חייו והלא לא שפט אלא (לח) י"ג שנה, הדא אמרה בן לוי עד שהוא במעי אמו נכתב באיסטרטיא של מעלה:

עוד ינובון בשיבה. ר' יהושע בן קרחה אומר העלה ניבין, מעשה באחד שעשה דייתיקי ואמר לא יהא בני יורש אותי עד שיעשה שוטה, הלך ר' יוסי בר' יהודה לשאול המעשה לר' יהושע בן קרחה והציצו מבחוץ וראו אותו מרקע על ידיו ואל רגליו וגמי נתון לתוך פיו והוא נמשך אחר בנו כיון שראו אותו הטמינו את עצמן, נכנסו אצלו שאלו אותו המעשה התחיל משחק אמר להם חייכם שמעשה הזה ששאלתם עכשו הגיעני, א"ל מכאן שאדם רואה בנים כאלו הוא משתטה. עוד ינובון בשיבה, תניא ר' נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ומלמד את בני תורה שכל אומנות שבעולם עומדות לו לאדם בעת ילדותו ולעת זקנתו מת מוטל ברעב, אבל תורה עומדת לאדם בעת ילדותו ולעת זקנתו אחרית ותקוה. בילדותו מהו אומר וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים, בזקנותו מהו אומר עוד ינובון בשיבה. להגיד כי ישר ה', אמרו למשה מי עשה לך שלא ליכנס לא"י א"ל אני גרמתי לעצמי, א"ל לא הקב"ה עשה לך, א"ל ח"ו אפילו אתם רואים שהוא מצדיק את הרשע ומרשיע את הצדיק הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו'. אמרו לאדם הראשון מי גזר עליך מיתה, א"ל אני הוא שעשיתי לעצמי, א"ל ולא הקב"ה עשה לך, א"ל ח"ו, משל לחולה שהיה מושלך במטה עלה הרופא וראה אותו התחיל מצוה אותו ואומר דבר פלוני אכול דבר פלוני לא תאכל שהוא רע לך, אכל דבר שהוא רע לו הגיע סופו למות, אמרו לו שכניו הרופא עשה לך, א"ל לא אני הוא שעשיתי לעצמוי שאלולי שמעתי לו שלא לאכול מה שצוני לא הייתי מת, הוי להגיד כי ישר ה'. א"ר יוחנן הוא קולע על יראיו ויראיו קולעים לו, אתם אומרים להגיד כי ישר ה' אף אני אומר שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב. כתיב ושם אלהים אחרים לא תזכירו לשבח, אבל לגנאי תלמוד לומר שקץ תשקצנו, עבודת אלילים קרויה לשם פגמה, חרם, שקץ, תועבה, פסל, מצבה, מסכה, אלילים, עצבים, תרפים, גלולים, שקוצים, חמנים, אבל הקב"ה קרוי לשם שבח, אל, אלהים, שדי, צבאות, אהיה אשר אהיה, חנון ורחום. ארך אפים, ורב חסד ואמת, חסין יה, ואומר להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו:

ה' מלך גאות לבש, א"ר חנינא יש לך אדם שהוא נאה ללבושו ואין לבושו נאה לו או לבושו נאה והוא אינו נאה ללבושו, אבל הקב"ה נאה ללבושו ולבושו נאהה לו שנאמר ה' מלך גאות לבש, וכן הוא אומר מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה. שבעה לבושין לבש הקב"ה, אחד במלחמת הים ה' מלך גאות לבש זה הלבוש כנגד מלחמת הים שנאמר אשירה לה' כי גאה גאה. ואחד בסיני לבש ה' עוז התאזר כנגד עון שנתן לעמוו בסיני ה' עוז לעמו יתן. ואחד כנגד בבל שנאמר וילבש בגדי נקם, וכן הוא אומר כי נקמת ה' היא נקמת היכלו. ואחד כנגד מדי שנאמר וילבש צדקה כשרין, וכן הוא אומר ומרדכי יצא מלפני המלך. ואחד כנגד יון שנאמר ויעט כמעיל קנאה כך היו בני חשמונאי לובשין בגדים של קנאה. ואחד כנגד אדום שנאמר מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה. ואחד לימות המשיח שנאמר לבושיה כתלג חור ושער ראשיה כעמר נקא. כיון שנברא אדם קם על רגליו והיה מתואר בדמות אלהים והיה קומתו מן המזרח למערב וראו אותו כל הבריות ונתיראו מלפניו סבורים שהוא בוראם ובאו להשתחוות לו אמר להם מה אתם באים להשתחוות לי בואו אני ואתם ונלביש גאות ועוז ונמליך עלינו למי שבראנו, באותה שעה פתח אדם את פיו וענו כל הבריות אחריו ה' מלך גאות לבש. שנו רבותינו בששי היו אומרים ה' מלך גאות לבש, ערב שבת שגמר מעשיו ומלך עליהם. אף תכון תבל בל תמוט. א"ר איבו למה"ד למלך שמלך תחלה עמד לגיון אחד אמר לו הימנון ונתן לו המלך פרוקופי שאינה זזה ממנו לעולם, כך כיון שמלך הקב"ה בעולמו עמדה הארץ ואמרה לו תחלה הימנון אלו המים התחתונים שנאמר מקולות מים רבים, א"ל הקב"ה חייך שאני נותן לך פרוקופי שאינה זזה ממך לעולם שנאמר יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד:

נכון כסאך מאז, זה אחד מששה דברים שעלו במחשבה להבראות קודם בריאת העולם (כתוב ברמז רצ"ח):

נשאו נהרות ה', ארשב"ל בשעה ששבו פלשתים את הארון התחילו מתגאים ואומרים לא לארון שבינו אלא לאלוה של ארון שבינו שנאמר נשאו נהרות ה', ואין נהרות אלא פלשתים שנאמר הנני מעלה עליך את מי הנהר וגו'. א"ל הקב"ה נשאו נהרות ה' וגו'. ישאו נהרות דכים אני מדכך אותם ביסורים קשים. א"ר שמואל בר נחמני (לט) כנה הפנימית שבהם נשרית, ר' שמעון בן לוי אומר כנה חיצונה נשרית:

מקולות מים רבים אדירים משברי ים. רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי מתחלת ברייתו של עולם לא היה עולה קלוסו של הקב"ה אלא מן המים הדא הוא דכתיב מקולות מים רבים, ומה היו אומרים אדיר במרום ה' אמר הקב"ה ומה אם אלו שאין להם לא פה ולא אמירה ולא דבור הם מקלסין אותי, לכשאברא בנ"א על אחת כמה וכמה, עמד דור אנוש ומרד בו דור המבול ומרד בו, אמר הקב"ה יפנו אלו ויעמדו ויבואו אותן הדא הוא דכתיב ויהי הגשם על הארץ, משל למלך שבנה פלטין והושיב בהן דיורין אלמים והיו משכימים ושואלין בשלומו של מלך באצבע ברמיזה ובמגולין, אמר המלך ומה אלו שאין להם לא פח ולא אמירה ודבור הרי הם משכימין ושואלין בשלומי, אלו היו פקחין עאכ"ו, הושיב המלך בתוכו דיורין פקחין עמדו והחזיקו בפלטין אמרו אין פלטין זו של מלך אלא שלנו, אמר המלך תחזור פלטין לכמו שהיתה הדא הוא דכתיב יקוו המים אל מקום אחד יקוו לי המים מה שאני עתיד לעשות בהן. ר' יודן בשם ר' יודן בר לוי ר' ברכיה בשם ר' יודן כל העולם ים במים ואת אומרת אל מקום אחד, משל עשרה נודות נפוחים ומונחות בטרקלין והוצרך המלך למקומן, מה עשה המלך להם התירן והוציא את רוחן וסלקן לזוית, כך דרך הקב"ה כל מי בראשית וסלקן לאוקינוס, הדא הוא דכתיב הן יעצור במים וייבשו ודורך על במתי ים. א"ר לוי המים היו אומרים אלו לאלו נעשה קלוסים להקב"ה הדא הוא דכתיב נשאו נהרות ה' וגו' ישאו נהרות דכים. ר' לוי אמר דרך ים דרך ים. רב' אבא בר כהנא אמר לדוכתא פלגיא. ר' הונא אמר להדך ימא. ר' יהודה ור' יהושע בן חנניא אמר לדוכסס ים. רבי אליעזר אומר קלוטין דימא הדא הוא דכתיב הבאת עד נבכי ים עד קלוטין דימא, רבנן אמרין דכים אנו מדוככים אנו קבלונו, א"ר יהושע בר נחמיה המים היו עולים הרים ויורדים בקעות עד שהגייעו לאוקינוס שנאמר יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם זה אוקינוה. א"ר ברכיה לפ פרשו המים התחתונים מן העליונים אלא בבכי, הדא הוא דכתיב מבכי נהרות חבש, רבי תנחומא מייתי לה מן הכא לקול תתו המון הים בשמים ואין קול אלא בכי כמה דאת אמר קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים. מעשה באדרינוה שבקש לעמוד על סופו של אוקינוס, נטל חבלים והיה משלשל שלש שנים ומחצה, שמע (מ) בת קול אומר כאלו כלה אדרינוס, עוד בקש לידע מה המים מקלסין להקב"ה עשה תבות של זכוכית ונתן בנ"א לתוכן ושלשלן לאוקינוס ועלו ואמרו כך שמענו לאוקינוס מקלס להקב"האדיר במרום ה'.

דבר אחר נשאו נהרות ה'. אוי להם לרשעים שהם סבורים (מא) שישראל לעצמן שבו לא שבו ישראל לעצמן אלא נשאו נהרות ה' ואין נהרות אלא מלכיות שנאמר הוי המון עמים רבים לכך נאמר נשאו נהרות אלא מלכיות שנאמר הוי המון עמים רבים לכך נאמר נשאו נהרות ה' וידכאו ישראל בצרות ועכשו יבואו אף הם וידכאו אותם הוי ישאו נהרות דכים. מקולות מים רבים שנכנסו לבית המקדש ונתנו קולם בתוכו, וכה"א קול נתנו בבית ה'. המים העליונים נקראו רבים שנאמר מקולות מים רבים, והמים התחתונים נקראו רבים שנאמר דרכת בים סוסיך חמר מים רבים, משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שתי לגיונות", כשהיה המלך נכנס אצל זה היה נקרא גדול והם אומרים גדול הלגיון זה שהמלך נכנס בו, וכשהיה נכנס לזה היו אומרים גדול הלגיון הזה שהמלך נכנס בו, כשהמלך למעלן נקראו העליונים רבים וכשירד למטה נקראו של מטה רבים שנאמר דרכת בים סוסיך וגו':

אדירים משברי ים. יבא אדיר ויפרע מאדירים (כתוב לעיל ברמז תרס"ו):

עדותיך נאמנו מאד. אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע השפלת קולה של תורה וקולו של ביתך והגבהת קולם של רשעים הגבה קולה של תורה וקולו של ביתך, לכך נאמר לביתך נאוה קדש ה' לארך ימים. ואם עשית כן לא כבראשונה, שלמה בנה אותו וחרב, עזרא בנה אותו וחרב, אבל אתה לאורך ימים. אמר רבי חגי אתי הויתי לדיופלוסטין בטבריא ושמעית קליהון דטליא בכנישתא דכולהון מכרכין ואומרין עדותיך נאמנו מאד וגו' ה' לארך ימים, יכול כשם שמאריך רוחו עם הרשעים כך מאריך רוחו לצדיקים, ת"ל אל נקמות ה' אל נקמות הופיע:

אל נקמות ה' אל נקמות הופיע. שתי הופעות הללו למה אחת לטובה ואחת לררעה, לטובה דכתיב הופיע מהר פארן, (ואחת) לרעה דכתיב אל נקמות ה' (כתוב ברמז פ"ד וברמז תשנ"ט). ברביעי מה אומרים אל נקמות ה' על שם שברא חמה ולבנה ועתיד ליפרע מעובדיהן. שנו רבותינו הרואה בתי ישראל בישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה, בחורבנן אומר ברוך דיין האמרת:

ויאמרו לא יראה יה (כתוב ברמז ס"ו). ד' הופעות הן אחת במצרים יושב הכרובים הופיעה, שניה במתן תורה הופיע מהר פארן, שלישית לימות גוג ומגוג אל נקמות הופיע, רביעית לימות המשיח מציון מכלל יופי אלהים הופיע:

אשרי הגבר אשר תיסרנו ה'. אמר רבא אמר רב סחורה אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה, פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וגו', תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הן שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח. פליגי בה רבי יעקב בר אידי ור' חמא בר חנינא, חד אמר אלו הן יסורין של אהבה כל שאין בהן בטול תורה שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, וחד אמר כל שאין בו בטול תפלה שנאמר ברוך ה' אשר לא הסיר תפלתי, א"ר אבא בריה דר' חייא בר אבא אלו ואלו יסורין של אהבה שנאמר אשר יאהב ה' יוכיח, אלא מה תלמוד לומר ומתורתך תלמדנו, דבר זה מתורתך תלמדנו, קל וחומר משן ועין ומה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהם לחיורות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה, והיינו דא"ר שמעון בן לקיש נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין מה ברית האמורה במלח ממרקת כל הקרבן אף ברית האמורה ביסורין ממרקין כל גופו של אדם:

רבי שמעון בן יוחאי אומר שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכלן לא נתנו אלא על ידי יסורין, תורה, ארץ ישראל, ועולם הבא, תורה מנין דכתיב אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וגו', ארץ ישראל מנין דכתיב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך וכתיב כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טבוה, עולם הבא מנין דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר. אמר רבי ביזנא אין אדם בעולם בלא יוסרין, חושש בשנו אינו יכול לישן, בעינו אינו יכול לישן, יגע בתורה אינו ישן, זה ער וזה ער, הוי אשרי הגבר וגו'. אמר ר' פנחס בשם ר' חנין דצפורי אשרי הגבר וגו' ואם בא להקפיד מתורתך תלמדנו, באברהם כתיב ואברכך ואגדלה שמך כיון שיצא קפץ עליו רעבון ולא הקפיד ולא קרא עליו תגר אלא וירד אברם מצרימה. ר' חמא חמא חד סגי הנורא דיתיב ולעי באורייתא, א"ל שלם עלך בר חורין, א"ל מהיכן את ידע ההוא גברא דלאו בר עבדין, אמר ליה לא אלא שאת בר חורין לעוה"ב, א"ר יודן כתיב ואם שן עבדו וכו' (כדכתוב לעיל):

כי לא יטוש ה' עמו. ר' אבהו ור' שמואל בר רב יצחק, ר' שמואל אמר בשעה שישראל עושין רצונו של מקום הוא עושה בשביל עמו, ובשעה שאין להם מעשים הוא עושה למען שמו הגדול. ר' אבהו אמר פעמים שהוא עושה בשביל שמו ופעמים שהוא עושה למען עמו. ורבנן אמרין בחוצה לארץ הוא עושה בשביל שמו ובארץ ישראל הוא עושה בשביל עמו ונחלתו:

כי עד צדק ישוב משפט, מדבר ביצחק עד אותו צדיק ישוב משפט ויהי כי זקן יצחק, ישוב משפט. ואחריו כל ישרי לב, אמרו לשמואל הקטן מהו ואחריו כל ישרי לב, אמר להם מתן שכרן של צדיקים נתון באחריהם שנא' ואחריו כל ישרי לב, ומתן שכרן של רשעים מלפניהם שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. אמר ר' שמעון בן יוחאי בשעה שאדם עובר עבירה באין מלאכי השרת ומקטרגין אותו ואומרים רבש"ע הט שמיך ותרד גע בהרים ויעשנו, והקב"ה אומר להם קשה הוא האדם הזה בשעתו ואם אני נותן לו שעה עוד איני יכול לחזור בו. ר' אליעזר בשם ר' סימאי אמר אמר הקב"ה (מב) מי יעמוד לי ערב ביני ובין עובדי אלילים שאם יעשו תשובה שאני מקבלם מי יתיצב לי עם פועלי און:

לולי ה' עזרתה לי, א"ר יהושע בן לוי בכל מקום שכתוב לולי זכות אבות לולי אלהי אבי אלהי אברהם. נענה זבדי בן לוי ואמר ליה והכתיב כי לולא התמהמהנו, אמר ליה אף היא זכות אבות, שאם לא היה זכות אבות לא היו עולים משם בשלום. אמר רבי א"ר לוי כל מקום שנאמר לולי זכות התורה היא שנאמר לולי תורתך שעשועי, וזכות האמנה לולא האמנתי לראות בטוב ה'. רבי יוחנן אומר בכל מקום שכתוב לולי בזכות שמו שנאמר לולי ה' שהיה לנו, לולי ה' עזרתה לי:

אם אמרתי מטה רגלי. שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת הקב"ה אם רואה אדם שנפל הוא מעמידו שנאמר מקימי מעפר דל (כתוב בשמואל ברמז פ"ו):

וישב עליהם את אונם. תניא ר' יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב, אמרו כשחרב בית ראשון אותו יום ט"ב היה ומוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היתה ומשמרתו של יהויריב היתה, והיו הלוים עומדים על דוכנם ואומרים שירה, ומה שירה היו אומרים וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלהינו עד שבאו אויבים וכבשוה, וכן בשני, האי שירה מאי עבידתיה אילימא דעולת חובה, מי הואי בי"ז בתמוז בטל התמיד, אלא לאו דעולת נדבה, ותסברא מאי שנא דעול חובה דלא הואי ועולת נדבר הויא, הא לא קשיא בן בקר דעלמא הוא דאתרמי להו. אמר רבא ואיתימא רב אשי ותסברא שירה דיומיה לה' הארץ ומלואה, וישב עליהם את אונם שירה דארבע בשבת הוא, אלא אילייא בעלמא דנפל בפומייהו, והא עומדים על דוכנן קתני, שירה שלא על הקרבן:

לכו נרננה לה' נריעה לצור ישענו. זה שאמר הכתוב רני בת ציון הריעי ירושלים, על איזה דבר הסיר ה' משפטיך פנה אויבך הכל שמחין במפלתן של רשעים, וכן הוא אומר שבר ה' מטה רשעים שבט מושלים מה כתיב בתריה נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה, ואומר כשמוח כל הארץ שממה אעשה לך, אימתי הארץ שמחה כשאעשה אותך שממה, וכן הוא אומר וישב עליהם את אונם מיד לכו נרננה לה', וכה"א ובאבוד רשעים רנה:

נקדמה פניו בתודה. גדול כח התודה וכן יונה אומר ואני בקול תודה אזבחה לך:

כי אל גדול ה' ומלך גדול על כל אלהים. וכי יש אלהים אחרים והלא כבר נאמר ראו עתה כי אני הוא ואין אלהים עמדי והוא אומר על כל אלהים, אלא אוי להם לרשעים שיורדים הם ואלהיהם לגיהנם שנאמר כי כל אלהי העמים אלילים:

אשר בידו מחקרי ארץ. מלך בשר ודם אם יאמרו לו הארץ שלך יכול הוא לומר כמה ארכה ורחבה, אבל הקב"ה אינו כן אשר בידו מחקרי ארץ ותועפות הרים לו אשר לו הים והוא עשהו, בשר ודם אם יאמרו הים שלך הוא יודע כמה מדות יש בו, אבל הקב"ה נאה לו לומר למה שהוא עשהו והוא יודע מה שיש בו, וכן הוא אומר מי מדד בשעלו מים, ואומר ומים תכן במדה, ומה הקב"ה מבקש מכם השתחויה שנאמר בואו נשתחוה ונכרעה נברכה כנגד שלש תפלות שאדם מתפלל בכל יום (ביהושע ברמז כ"ב):

היום אם בקולו תשמעו. אמר רבי לוי אם משמרין ישראל אפילו שבת אחת כתקנה מיד בן דוד בא והן נגאלין, כתיב הכא יום וכתיב התם שמור את יום השבת, רבי אומר אם עושין ישראל תשובה לפני הקב"ה אפילו יום אחד מיד בן דוד בא שנאמר היום אם בקולו תשמעו. ר' יהושע בן לוי אשכחיה לאליהו דהוה יתיב אפתחא דמערתא דר' שמעון בן יוחאי אמר ליה לאימת בא משיחא אמר ליה זיל שי ליה לדידיה, אמר ליה והיכא יתיב, א"ל אפיתחא דרומי, אמר ליה ומאי סימניה אמר ליה יתיב בין עניים סובלי חליים וכלהו שרו ואסרו בחר זמנא ואיהו שרי חד ואסר חד, אמר דילמא איתבעינא ולא איעכב, אזל לגביה אמר ליה שלם עלך רבי ומרי אמר לי שלם עלך בר ליואי. אמר ליה לאימת אתי מר אמר ליה היום. למחר אשכיחה לאליהו אתא גביה אמר ליה חזיתיה אמר ליה אין, אמר ליה אמרתי לו שלם עלך רבי ומרי ואמרר לי שלם עלך בר ליואי, אמר ליה אמרתי לו שלם עלך רבי ומרי ואמר לי שלם עלך בר ליואי אמר ליה חזי דאבטחך לך ולאבוך דאתון מבני העולם הבא. ועוד אמרי ליה לאימת אתי מר ואמר לי היום אמר ליה היום אם בקולו תשמעו:

ארבעים שנה אקוט בדור. רבי אליעזר אומר ימות המשיח לישראל ששים שנה וכו' (כדכתוב ברמז תת"ג). אל תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר, אתה מוצא עשרה נסיונות נסו ישראל להקב"ה שנאמר וינוסו אותי זה עשר פעמים, שנים בים שנאמר וימרו על ים בים סוף, על ים הרי על היום, בים סוף הרי בתוך הים, ושנים בשליו, ואחד במן, ואחד בעגל, ואחד בפארן, ואחד במרגלים, והיא הקשה שבהן. עשרה נסיונות נתנסה אברהם ועשרה נסיונות נסו להקב"ה במדבר שנאמר במדבר בערבה והם אינם אלא שבעה, והיכן השלשה בתבערה ובמסה ובקברות התאוה, ולמה לא סמך אלו לאלו שאלו קשים משבעה הראשונים:

אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי. שנו רבותינו דור המדבר אין להם חלק לעוה"ב שנאמר במדבר הזה יתמו בעולם הזה, ושם ימותו לעולם הבא, ואומר אשר נשבעתי באפי (כדכתוב לעיל במזמור נ'):

שירו לה' שיר חדש. עשר שירות הם (כתוב במלכים ברמז קפ"ט וברמז תקצ"א). כי כל אלהי העמים וגו' (כתוב ביהושע ברמז ב'):

הוד והדר לפניו בבתי גואי (כתוב בירמיה ברמז רצ"ב). שנו רבותינו מנין שאומרים אבות שנאמר הבו לה' בני אלים, ומנין שאומרים גבורות שנאמר הבו לה' כבוד ועוז, ומנין שאומרים קדושת השם שנאמר הבו לה' כבוד שמו:

השתחוו לה' בהדרת קדש. רבי יהודה מציון נפשיה ואחר כך מצלי, שנו רבותינו אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש אל תקרי בהדרת קדש אלא בחרדת קדש:

ה' מלך תגל הארץ וגו' צדק ומשפט מכון כסאו. ערבות שבו צדק ומשפט וכו' (כתוב ביחזקאל ברמז של"ט). צדק ומשפט (כתוב לעיל):

מזמור שירו לה' שיר חדש וגו' זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל. זכר חסדו זה אברהם שנאמר וחסד לאברהם, ואמונתו זה בית יעקב שנאמר תתן אמת ליעקב. לבית ישראל, ישראל סבא, מי הוה ביתו של יעקב לא רחל, בכלן כתיב אלה בני לאה, אלה בני זלפה, אלה בני בלהה, וברחל כתיב בני רחל אשת יעקב. זכר חסדו, ויזכור אלהים את רחל:

בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. שנו רבותינו בתענית תוקעין בשופר של זכרים כפופים ופיהן מצופין זהב ושתי חצוצרות באמצע שופר מקצר וחצוצרות מאריכות, במה דברים אמרוים במקדש אבל בגבולים מקום שיש שופר אין חצוצרות, מקום שיש חצוצרות אין שופר, אמר רבא ואיתימא ריב"ל מאי קראה בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה', לפני המלך ה' הוא דבעי חצוצרות וקול שופר אבל בעלמא לא:

ה' מלך ירגזו עמים. הה"ד שמעו עמים ירגזון, כיון ששמעו עו"א שהקב"ה מרומם קקרנן של ישראל ומכניסן לארץ התחילו מתרגזין, אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם כמה מלכו מכם ולא כעסו ישראל שנאמר ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום כמה שלטונות שלטו מכם ולא כעסו בני שנאמר אלוף לוטן ועכשו אתם כועסים, אף אני אתן לכם כעס שאין בו רצון שנאמר ה' מלך ירגזו עמים:

ה' בציון גדול. אמר ר' יוחננן ממה שעשה בציון הוא גדול הם אומרים על ביתו לא חס כשיבא ליפרע ממחריביו על אחת כמה וכמה, אמר ר' חנינא ה' בציון גדולל כשיחזיר שכינתו לציון אותה שעה גדול הוא. א"ר יודן וקרא מסייע ליה לרבי חנינא כי (נחם) [בנה] ה' ציון אותה שעה נראה בכבודו:

ועוז מלך משפט אהב, אתה מוצא מי שהוא עז אינו תופס מדת הדין אבל הקב"ה ועוז מלך משפט אהב:

אתה כוננת מישרים. א"ר אלכסנדרי אתה כוננת ישרות בעולמך יש לו דין עם חברו הוא נכנס עמו לדין והן מקבלין עליהם מה שהדין נותן יוצאין ועושין שלום הוי אתה כוננת מישרים, אדם יוצא לדרך ורואה חמור שונאו רבץ תחת משאו הולך ונותן לו ידו, נכנסין לפונדק והוא אומר כך עשה לי פלוני אני הייתי סבור שהיה שונאי ומי גרם להם שיהיו אוהבים התורה שאמרה כי תראה חמור שונאך וגו' הוי אתה כוננת:

רוממו ה' אלהינו והשתחוו. הכל בזכות השתחויה (כתוב בשמואל ברמז פ' ובפסוק ויהי כי זקן שמואל ובפסוק ויאמר שמואל אל העם). כתיב ויחר אף ה' במשה, ר' יהושע בן קרחה אומר כל חרון אף שבתורה נארמ בו רושם וזה לא נאמר בו רושם, ר' שמעון בן יוחאי אומר אף זה נאמר בו רושם שנאמר הלא אהרן אחיך הלוי, והא כהן הוא, הכי קאמר אני אמרתי אתה כהן והוא לוי עכשו הוא כהן ואתה לוי. וחכמים אומרים לא נתכהן משה אלא שבעת ימי המלואים בלבד, ויש אומרים לא פסקה כהונה אלא מזרעו שנארמ ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי ואומר משה ואהרן בכהניו, מאי ואומר וכי תימא קרא לדורות הוא דכתיב ואומר משה ואהרן בכהניו. כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נמנע משה מלשמש בכהונה גדולה, ר' יודן בשם ר' יוסי בר' יודא ור' ברכיה בשם ר' משעון שמע לה מן הדא בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים ומשה איש האלהים, אבל בניו יקראו על שבט הלוי, א"ר אלעזר בר' יוסי פשוט הוא לן בחלוק לבן שמש משה במדבר:

קוראים אל ה' והוא יענם [בעמוד ענן וגו']. זה קורא ונענה בענן וירד ה' בענן, ובאהרן כתיב וירד ה' בעמוד ענן ויעמוד פתח האהל, אבל בשמואל לא שמענו, והיכן שמענו להלן ותענינה אותן ויאמרו יש הנה, ואין יש אלא ענן שנאמר ויש אשר יהיה הענן, ר' יודן בש"ר מרי בר יעקב אמרו להם הנשים אין אתם רואים ענן קשור למעלה מחצרו. שמרו עדותיו וחק נתן למו, שמענו במשה שנכתבה תורה לשמו זכרו תורת משה עבדי, ושמענו בשמואל שנכתב לו ספר תורה דכתיב ויכתוב בספר וינח וגו', באהרן לא שמענו, אלא מלמד שנכתב לו פרשה זו שלא תזוז מבניו ובני בניו עד סוף כל הדורות ואיזו זו זאת חקת התורה:

מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ. א"ר בר אבהו בש"ר אחא יודו בי עו"א ואני מקבלם שנאמר בי נשבעתי וגו' כי לך תכרע כל ברך, זה שאמר הכתוב מכסה פשעיו לא יצליח. ר' משעון ור' יהושע בן לוי בש"ר שמואל בר נחמני מכל הנטיעות אתה ממכסה שרשיהן והן משביחות, האגוז הזה אתה מכסה שרשיו ואינו משביח, משל לליסטים שהיה נידון לפני הקוסטינר כל זמן שהוא מתריס הוא לוקה, הודה הוא נותן פרקילא, אבל הקב"ה אינו כן אלא עד שלא הודה הוא נותן פרקילא משהודה נוטל דימוס הוי ומודה ועוזב ירוחם, א"ר יודא ומודה ע"מ ועוזב יורחם, כיון שראה משה כן התחיל שורר עלהן מזמור שנאמר מזמור לתודה. כתוב אחד אומר עבדו את ה' בשמחה וכתוב אחד אומר עבדו את ה' ביראה אם ביראה למה בשמחה ואם בשמחה למה ביראה. א"ר איבו כשתהא עומד להתפלל יהא לבך עליך שמח שאתה עובד לאלהים שאין כיוצא בו. ד"א עבדו את ה' בשמחה, יכול שלא ביראה, תלמוד לומר עבדו את ה' ביראה. א"ר אחא עבדו את ה' ביראה בעוה"ז כשתגיע לעתיד לבא אחזה רעדה חנפים תהיו אתם גלים ברעדה שהבאתי על עובדי אלילים:

בואו שעריו בתודה. ר' פנחס ור' לוי ור' אחא בש"ר מנחם דמן גליא כל התפלות בטלות לעתיד לבא וההודאה אינה בטלה. כל הקרבנות בטלות וקרבן תודה אינו בטל שנאמר אשלם תודות לך שתי תודות כנגד תפלה וכנגד הקרבן, וכן הוא אומר קול ששון וקול שמחה קול אומרים הודו את ה' הרי תפלת ההודאה. מביאים תודה בית ה' הרי קרבן תודה. הודו לו ברכו שמו הרי תפלת ההודאה, מה כתיב אחריו (הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו) כי טוב ה' לעולם חסדו:

הוא אלהינו ואנחנו עמו וצאן מרעיתו. אימתי אנו עמו כשאנו צאן מרעיתו שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי, אבל כשאנו אריות הוא שונא אותנו שנאמר היתה לי נחלתי כאריה ביער:

לדוד מזמור חסד ומשפט אשירה. אמר רב הונא בש"ר אחא אם חסד אשירה ואם משפט אשירה (כתוב באיבו ברמז תתצ"ג), א"ר ברכיה בש"ר לוי ואתה מרום לעולם ה' לעולם ידך מן עיליתא, על הטוב ברוך הטוב והמטיב, על הרעה ברוך דיין האמת:

אשכילה בדרך תמים. ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר אמר הקב"ה משה מנה לי כהן גדול אמר לו מאיזה שבט משבט ראובן אמר לו לאו לא אשית לנגד עיני דבר בליעל וילך ראובן וישכב וגו'. אמר לו משבט שמעון אמר לו לאו עשה סטים שנאתי על מה שעשה בשטים לכך לא ידבק בי. אמר לו ונמנה משבט דן, לאו לבב עקש יסור ממני שהיו עובדי אלילים לא היה לבו של זה עקש שהניח לחי העולמים והיה עובד אלילים ועברה עם ישראל בים שנאמר ועבר בים צרה זה צלמו של מיכה. הוא שמשה אמר להם פן יש בכם איש או אשה. אמר לו ונמנה משבט יהודה אמר לו לאו גבה עינים הוא וכתיב ויראה יהודה, אמר לו ממי נמנה אמר לו הקב"ה משבטך עיני בנאמני ארץ שנאמר בכל ביתי נאמן הוא. ר' נחמיה אומר ואית דאמרין לה ר' אחא אומר משום ר' שמעון בן לקיש אמר הקב"ה מי ששרתני בעוה"ז הוא ישרתני לעוה"ב. לא ישב בקרב ביתי, אמר ר' יהושע בן לוי צריך אדם להיות עלוב בביתו ואם בביתו אין צריך לומר בביתו של הקב"ה:

מלשני בסתר רעהו אותו אצמית. א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא כל המספר לשון הרע נגעים באין עליו שנאמר מלשני בסתר רעהו אותו אצמית וכתיב התםם לצמיתות ומתרגמינן לחלוטין, ותנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה. אמר רשב"ל מאי דכתיב זאת תהיה תורת המצורע זאת היא תורתו של מוציא שם רע. א"ר חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע ראוי לסקלו באבן, כתיב הכא אותו אצמית וכתיב התם צמתו בבור חיי וידו אבן בי. א"ד חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנאמר מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל, אל תקרי אותו לא אוכל אלא אתו, ואיכא דמתני לה על גסי הרוח. דובר שקרים לא יכוןן לנגד עיני. זה רוחו של נבות היזרעאלי (כתוב במלכים רמז רכ"ג ובאיוב רמז תתק"ו). לבקרים אצמית כל רשעי ארץ, א"ר יוחנן לשני בקרים הביאו ישראל נדבת המשכן שנאמר והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר, בזכות כך אצמית כל רשעי ארץ:

תפלה לעני כי יעטוף, א"ר פנחס בש"ר ראובן אין אני עומד על דעתו של דוד פעמים שהוא קורא עצמו דוד ופעמים שהוא קורא עצמו עני, בשעה שהוא רואה צדיקים עומדים ממנו כגון חזקיה ואסא ויהושפט ויאשיה הוא קורא עצמו דוד, ובשעה שהוא רואה רשעים עומדים ממנו כגון אחז אמון מנשה הוא קורא עצמו עני, א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כלפי משה אמרו שהוא עני (מג) ממעשים טובים ממנו, ר' אלכסנדרי אמר (מד) כלפי תפלה אמרו, ר' ברכיה אומר דהוא אתי ומלקש לה כענין שנאמר והיה העטופים ללבן, ואין יעטוף אלא תפלה כענין שנאמר בהתעטף עלי נפשי. ר"מ ור' יוסי חד מנהון אמר אימתי שצריך אדם לתבוע צרכיו תובע צרכיו ואח"כ יתפלל, תפלה לעני זו התפלה אימתי כי יעטוף, וחרינא אמר תחלה הוא מתפלל ואחר כך תובע צרכיו שנאמר אשפוך לפניו שיחי (אימתי) [ואח"כ] צרתי לפניו אגיד. תניא ר"א אומר ישאל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו, ואין שיחה אלא תפלה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה, ר' יהושע אומר יתפלל אדם ואחר כך ישאל צרכיו שנאמר אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד, ור' אליעזר נמי הא כתיב אשפוך לפניו שיחי, הכי קאמר אימתי אשפוך לפניו שיחי בזמן שצרתי לפניו אגיד, ור' יהושע נמי הא כתיב תפלה לעני כי יעטוף, ה"ק תפלה לעני כי יעטו, בזמן דלפני ה' ישפוך שיחו, מכדי קראי לא כמר דייקי ולא כמר דייקי במאי קא מיפלגי, בדרבי שמלאי דדרש ר' שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל, מנא לן ממשה רבינו דכתיב ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך וכתיב בתריה אעברה נא ואראה את הארץ, אר' יהושע סבר ילפינן ממשה, ור"א סבר שאני משה דגברא רבה הוא, וחכ"א לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא שואל אדם צרכיו בשומע תפלה. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה שואל אדם צרכיו בששומע תפלה:

תפלה לעני וגו'. תפלה למשה איש האלהים, בנוהג שבעולם שנים נכנסין לדין אחד עני ואחד עשיר, משתק לעני ושומע לעשיר, אבל האלהים אינו כן הגדולים והקטנים שוין לפניו השוה משה גדולן של ישראל לעני.

דבר אחר בנוהג שבעולם אדם נותן לעני שני ימים או שלשה ימים אבל האלהים, אדם (מה) חי שבעים שנה או שמונים שנה והוא זן אותו.

דבר אחר עמד אדם בספינה ועמו בהמה וכלים עמדה רוח סערה בים משליכין הבהמה והכלים ומצילין את האדם, אבל האלהים הכל שוין לפניו שנאמר יזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה:

שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג, א"ר אלכסנדראי אמר הקב"ה שקדתי להכניס בני לארץ ישראל מיד ואהיה כצפור בודד, מה צפור זה מתבודד מגג לגג מגדר לגדר מאילן לאילן משובך לשובך, כך כשיצאו ישראל ממצרים היו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת שנאמר ויסעו ויחנו, וכיון שבאו לסיני נעשו הומניא אחת, ויחנו אין כתיב כאן אלא ויחן שם ישראל, באותה שעה אמר הקב"ה הרי שעה שאתן תורה לבני. ד"א שקדתי ואהיה, אמר הקב"ה שקדתי להשרות שכינתי בבית המקדש לעולם, ואהיה כצפור בודד על גג מה הצפור הזו בשעה שאתה נוטל את גוזליה היא יושבת כבודדת, כך אמר הקב"ה שרפתי את ביתי והחרבתי את עירי והגליתי את בני לבין עו"א וישבתי לי בדד איכה ישבה בדד:

כי רצו עבדיך את אבניה, ר' אבא מנשק כיפי דעכו, ר' חנינא מתקן מתקליא, ר' אמי ור' אסי קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא, ר' חייא בר אבא מיגנדר בעפרה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו:

כי בנה ה' ציון נראה בכבודו, אברהם ראה אותו בנוי וחרב ובננוי. ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ה' יראה הרי בנוי כמה דאת אמר שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. אשר יאמר היום בהר הרי חרב כמה דאת אמר על הר ציון ששמם, ה' יראה הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא כמה דאת אמר כי בנה ה' ציון נראה בכבודו:

פנה אל תפלת הערער. ר' שמואל בר נחמני בש"ר יונתן לא היה לו לומר אלא (מו) תפלת הערערים או הערער ולא בזה את תפלתו, מהו תפלת הערער, זה דוד ומנשה שהיה ערער ממעשים טובים, ולא בזה את תפלתם זה דוד וחזקיהו שנאמר ויסב חזקיהו וגו'. ר' אחא בש"ר אלכסנדרי אשר אדם שיש לו יתד לתלות עליו. ד"א פנה אל תפלת הערער א"ר יצחק כלפי דורות אמרו שאין להם לא כהן ונביא ולא בית המקדש שיכפר אלא התפלה נשתיירה להם שהם מתפללים אותה בר"ה וביה"כ אל תבזה אותה מהם הוי ולא בזה את תפלתם:

תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה. וכי עד עכשו עתידה אומה אחרת להבראות שהוא אומר ועם נברא, אלא א"ר יהודה בר' סימון זה דורו של מרדכי שנברא בריה חדשה, ורבנן אמרין אלו הדורות שהם כמתים במעשיהם ובאים ומתפללים לפניך בר"ה וביה"כ ואתה בורא אותם בריה חדשה, ומה להם לעשות ליטול לולבין והדסין ולהלל אותו הוי ועם נברא יהלל יה:

ענה בדרך כחי. שלשה דברים מכחישין כחו של אדם ואלו הן, פחד, דרך, ועון, פחד דכתיב לבי סחרחר עזבני כחי, דרך דכתיב ענה בדרך כח, עון כשל בעוני כחי:

לפנים ההארץ יסדת. א"ר יהודה בר אלעאי הדא (מח) מסייעא לב"ה לפנים הארץ יסדת ואחר כך ומעשה ידיך שמים:

לדוד ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, זה שאמר הכתוב אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד, א"ר אבדימי בר נחוניא יש דבר רע לכבד ויפפה לקנה ויש רע לקנה ויפה לכבד. עשרה דברים משמשין באדם הזה. הקנה לקול. הושט למזון הכבד לכעוס. הריאה לשתות. המרה לקנאה. הקיבה לשינה. מהסס טוחן. הטחול לשחוק. הכליות לעצה. הלב גומר. לפיכך דוד מקלס וכל קרבי את שם קדשו. ד"א הצייר הזה צר צורה ואינו יכול להטיל בה רוח קרבים בני מעים, והקב"ה אינו כן יוצר את האדם הזה ומטיל בו נפש קרבים ובני מעים, והקב"ה אינו כן יוצר את האדם הזה ומטיל בו נפש קרבים ובני מעים. ר' שמואל בר אבא אמר הוא שדוד אמר ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, ב"ו צר צורה ואין צורתו מקלסתו, אבל הקב"ה צר צורה וצורתו מקלסתו שנאמר כל הנשמה תהלל יה הללויה:

אמר רבי יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, כנגד מי אמר שלמה זה הפסוק, לא אמרו אלא כנגד דוד אביו שדר בה' עולמות ואמר שירה, דר במעי אמו ואמר שירה שנאמר ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ומזלות ואמר שירה שנאמר ברכו ה' מלאכיו גבורי כח וגו' ברכו ה' כל צבאיו וגו' ברכו ה' כל מעשיו, ינק משדי אמו ואמר שירה שנאמר ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו, אמר ר' אבהו שעשה לה דדין במקום בינה, וטעמא מאי, א"ר יהודה אמר רב שלא יסתכל בערוה, רב הונא אמר כדי שלא יינק ממקום הטנופת, וראה מפלתן של רשעים ואמר שירה שנאמר יתמו חטאים מן הארץ וגו', הסתכל ביום המיתה ואמר שירה שנאמר ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד, מאי משמע, אמר רבה בר שילא מסיפא דענינא דכתיב תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון. שמעון בר עוקבא ואמרי לה רב שמן בר עוקבא הוה שכיח קמיה דר' שמעון בן פזי דהוה מסדר אגדתא קמיה דרב יהודה, א"ל מאי דכתיב וכל קרבי את שם קדשו, א"ל בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת ב"ו וכו' (כדלעיל). והיינו דקאמרה חנה ואין צור כאלהינו. הני ה' ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד, לא אמרן אלא כנגד הקב"ה והנשמה. הקב"ה מלא כל העולם כלו אף הנשמה מלאה כל הגוף כלו. הקב"ה טהור אף הנשמה טהורה. הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים. הקב"ה רואה ואינו נראה אף הנשמה רואה ואינה נראית. הקב"ה זן את כל העולם כלו אף הנשמה זנה את כל הגוף. תבוא נשמה שיש בה חמשה דברים הללו ותשבח להקב"ה שיש בו חמשה דברים הללו. הנפש סובלת את הגוף והקב"ה סובל את עולמו. הנפש מבלה את הגוף והקב"ה מבלה את עולמה. הנפש יחידה בגוף והקב"ה יחיד בעולמו. הנפש אינה אוכלת ושותה והקב"ה אינו אוכל ושותה. הנפש למעלה בגוף והקב"ה למעלה בעולמו. הנפש אינו ידוע מקומה והקב"ה ברוך כבוד ה' ממקומו. מעשה באחד ששאל לר"ג באיזה מקום הקב"ה נתון, א"ל איני יודע, א"ל זה חכמתכם שאתם מתפללים לפניו בכל יום ואין אתם יודעים מקומו של הקב"ה אמר לו שאלת דבר שהוא רחוק שלשת אלפים וחמש מאות שנה הריני אומר לך דבר שהוא נתון לך אצלך ביום ובלילה אמור באיזה מקום נתון לך, א"ל אמור, א"ל הנפש היא נתונה אצלך אמור לי היכן נתונה, א"ל איני יודע, א"ל תיפח רוחיה דההוא גברא, ומה דבר שוהוא נתון אצלך ביום ובלילה אינך יודע היכן הוא נתון, ואתה אומר לי על דבר שהוא רחוק ממנו (מט) ג' אלפים וחמש מאות שנה, א"ל יפה אנו עושין שאנו משתחוים למעשה ידינו שאנו רואים בכל שעה, א"ל מעשה ידיכם אינם רואין אתכם והקב"ה רואה למעשה ידיו ומעשה ידיו אינם רואין אותו דכתיב כי לא יראני האדם וחי:

ואל תשכחי כל גבמוליו. א"ר אבא אם יטול אדם פונדא ויתן פיה למטה המעוות נופלות, והאשה הזאת פיה נתון למטה ואין הולד נופל כאדם שנתון [בספינה] בתוך המים, הבהמה הזאת מהלכת על ארבע וולד במעיה והולד שמור במעיה והאשה מהלכת על ב' ואעפ"כ הולד שמור הוי ואל תשכחי כל גמוליו:

הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי. למימרא דרפואה וגאולה בתר סליחה היא. רבי ינאי הוה לביש תפלין בתר (נאיומי) [בישיה] תלתא יומי דאמר מר תפלין צריכין גוף נקי, וכין שעמד אדם מחליו גופו נקי ואחר שלשה ימים הוא מעביד אותם, ר' יוחנן הוה לביש תפלין בכל יום לומר הסולח לכל עונכי:

המשביע בטוב עדיך. רבי יוחנן פתר קרייא בסיני, בשעה שקבלו ישראל את התורה בסיני ירדו ששים רבוא של מלאכי השרת ונתנו עטרות בראשן של ישראל, ר' אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן מאה ועשרים רבוא ירדו, אחד היה נותן עטרות בראשן ואחד היה חוגרן זיינין, רבי סימון אומר הלבישן פורפראות שנאמר ואלבישך רקמה, רב הונא דצפורי אמר זנראות חגרן שנאמר ואחבשך בשש, רשב"י אומר כלי זיין נתן להם ושם המפורש חקוק עליו הוי המשביע בטוב עדיך:

יודיע דרכיו למשה. דכתיב ועתה וגו' הודיעני נא את דרכך, א"ל הקב"ה על דרכי אתה מבקש לעמוד חייך שאני מודיעך שנאמר יודיע דרכיו למשה.

דבר אחר יודיע דרכיו למשה שהקב"ה בלבד היה יודע קץ של גלות מצרים שנאמר וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים, ולמי הודיע, למשה שנאמר יודיע דרכיו למשה, ואומר ומשה היה רועה. לבני ישראל עלילותיו לא כשם שנאמר ושם לה עלילות דברים, א"ר שמואל בר נחמני הוי בר נשא מה הויין עלילותיה דרחמנא עלך:

רחום וחנון ה'. א"ר שמואל בר נחמני מאריך רוחו עם הרשעים ונותן להם מעט שכר מעשים טובים שעשו בעוה"ז ומאריך רחו עם הצדיקים וגובה מהם מעט מעשים רעים שעשו בעולם הזה וחוזר ונותן להם שלוה, ר' אחא בשם ר' תנחום מאריך רוחו התחיל לגבות גובה:

לא לנצח יריב ולא לעולם יטור. לא כבר עשיתי מריבה ונצחתי והפסדתי לדור המבול וסדומיים ודור הפלגה ובשעה שנצחני משה נשתכרתי. רבנן אמרין מן הארץ ועד הרקיע מהלך ת"ק שנה כשני אבות הראשונים ומה טעם אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ:

כרחוק מזרח ממערב הרחיק וגו'. א"ר ירמיה לא יהוי אמר איניש רחמנא ירחק יתנא מן חטא אלא ירחק חטא מינן שנאמר הרחיק ממנו את פשעינו:

כרחם אב על בנים. מאיזה אב, תני ר' חייא כרחמן שבאבות זה אברהם אבינו, אתה מוצא שכשהתפלל על סדום ועמורה אמר לפניו נשבעת שאין אתה מביא מבול לעולם וכו', ר' יהושע בר נחמן פתר קריא באבינו יעקב והוא עבר לפניהם הוא הוה בעקא אמר מוטב שיפגע בי ולא בבני, מה עשה זיינם מבפנים והלבישן בגדים נאים מבחוץ, א"ר שמואל בר נחמני דרכו של אב לרחם ודרכה שלא אם לנחם כאיש אשר אמו תנחמנו, אמר הקב"ה אנא עביד דאב ואנא עביד דאם כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם:

כי הוא ידע יצרנו. עלוב שאור שמי שבורא אותו מעיד עליו שהוא רע שנאמר כי הוא ידע יצרנו. חייא רבה אמר עלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה שהיא רעה שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו, רבנן אמרין עלובה היא המטעת שמי שנוטעה מעיד עליה רע שנאמר ה' (אלהי) צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה:

כי רוח עברה בו ואיננו. הדא אמרה לית מתין חיין, אלא יצר הרע שהוא הולך עמו אינו בא עמו [לע"ל]. ולא יכירנו עוד מקומו זה יצר הרע:

וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו. אמר רבי חנינא בר פפא כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא ירא שמים שנאמר וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו, א"ר אלעזר כל העושה צדקה ומשפט כאלו מלא כל העולם כולו חסד שנאמר אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ, יכול כל הבא לקפוץ יבוא ויקפוץ, ת"ל מה יקר חסדך אלהים, יכול אפילו ירא שמים, ת"ל וחסד ה' מעולם ועד עולם. אמר ר' יצחק בר מריון בשם ריש לקיש החסד היא מעולם ועד עולם אבל הצדקה עד שלשה דורות שנאמר וצדקתו לבני בנים. צדקה וגמילות חסדים שקולים כנגד כל התורה כלה אלא שהצדקה נוהגת בחיים וגמילות חסדים בין בחיים בין במתים, צדקה נוהגת בעשירים וגמילות חסדים נוהג בין בעניים בין בעשירים, צדקה נוהגת בממונו וגמילות חסדים בין בגופו בין בממונו. רבי יונתן בן אריה בשם רבי יוחנן אין אנו יודעין איזה מהם חביב, אלא ממה דכתיב וחסד ה' מעולם ועד עולם על יריאיו וצדקתו לבני בנים הדא אמרה שגמילות חסדים חביב:

ולזוכרי פקודיו. אמר רבי תנחומא לאלמנה שהיה להה בן, כל הימים שלא היה נשוי היה נזקק לה כיון דנסב אתתא א"ל אמיה ידענא דלית את מזקק לי כמה דהות יליף אלא הוי דכיר לי, כך כל הימים שהיו ישראל במדבר והיה המן יורד להם והבאר עולה להם לשומרי בריתיו, שהיו זקוקין להם והיו יכולין לשמור התורה ויגעין בה, אבל עכשו שאדם מבקש להזדקק לפרנסתו ולזוכרי פקודיו:

ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה. רבי ברכיה בר רבי בשם רבי אבהו אתה מוצא ארבעה גאותנים בעולם, ארי בחיות, שור בבהמה, נשר בעופות ואדם בכלם שנאמר ורדו בדגת הים. מה עשה הקב"ה נתן ארבעה גאותנין הללו בכסא כבודו שנאמר ודמות פניהם פני אדם לומר אני מתגאה עליהם שנאמר כי גאה גאה הוי ומלכותו בכל משלה:

ברכו ה' מלאכיו, א"ר ישמעאל בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצאה בת קול ואמרה להם בני מי גלה לכם רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו דכתיב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו וגו', ברישא עושי והדר לשמוע. ד"א מלאכיו אלו הנביאים שנקראו מלאכים שנאמר וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וכה"א ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים (כתוב בתרי עשר ברמז תתק"ס). גבורי כח, רבי יצחק נפחא אמר אלו שומרי שביעית, בנוכהג שבעולם אדם עושה מצוה ליום אחד לשבת אחד לחדש אחד שמא (לשאר) [לכל] ימות השנה ודין חמי חקליה ביירא כרמיה ביירא ושתיק יש לך גבור חיל גדול מזה. נאמר כאן עושי דברו ונאמר להלן וזה דבר השמטה מה להלן שביעית אף כאן שביעית, ושנו רבותינו אי זהו גבור הכובש את יצרו, ר' תנחום בר חנילאי אמר גבורי כח זה משה שאין גבור כח כמשה, שישראל עמדו לפני הר סיני ולא יכלו לשמוע כל הדבור שנאמר אם יוספים אנחנו לשמוע וגו' ומשה לא ניזק ללמדך שגדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, שמלאכי השרת אינם יכולין לשמוע קולו שנאמר וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו אלו המלאכים שנאמר מחנה אלהים זה, ומי קשה מהם הצדיקים שנאמר כי עצום עושה דברו זה צדיק שעושה דברו ואי זה זה משה שאמר לו עשה משכן ונזדרז ועשה הוי קשה כהן של צדיקים שיכולין לשמוע קולו, ואם תאמר בקול נמוך היה מדבר, תלמוד לומר אם יוספים אנחנו לשמוע, וכה"א נפשי יצאה בדברו, וכתיב קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים. ומנין שבאותו הקול היה מדבר אעם משה שנאמר וישמע את הקול קול שהיה שומע במתן תורה. ד"א ברכו ה' מלאכיו במה דכתוב מדבר אם בעליונים הכתוב מדבר הלא כבר נאמר ברכו ה' כל צבאיו, אלא בתחתונים הכתוב מדבר ועליונים ע"י שהם יכולים לעמוד בתפקידו של הקב"ה לכך נאמר ברכו ה' כל צבאיו, אבל התחתונים ע"י שאין יכולין לעמוד בתפקידו של הקב"ה לכך נאמר ברכו ה' מלאכיו ולא כל מלאכיו:

ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד. זש"ה לך ה' הגדולה והגבורה וגו' והמתנשא לכל לראש, א"ר חוניא את מוצא הכל מקלסין להקב"ה שנאמר ממזרח שמש עד מבואו ואין גלוס גדול להקב"ה אלא קלוסן של ישראל שנאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, תדע לך שכן כתיב למעלה ברכו ה' מלאכיו וגו' עושי דברו לשמוע בקול דברו לשמוע בקולו לעשות דברו היה לו לומר שכשהאדם שומע אחר כך עושה, ולמה אומר כן אלא בישראל הכתוב מדבר שעמדו בסיני והקדימו נעשה לנשמע שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע משמקלסין ישראל מקלסין המלאכים אחריהם מה כתיב בתתריה ברכו ה' כל צבאיו אלו המלאכים הוי מתנשא לכל לראש אלו ישראל שנאמר כי תשא את ראש בניי ישראל ואומר קדש ישראל לה' ראשית תבואתה:

ד"א לכל לראש. ראש אתה לכל הקלוסין שקלסו אותך שנאמר ומרומם על כל ברכה ותהלה, מי מימלל גבורות ה' וגו', היסופר לו כי אדבר וגו', תדע לך שכן הוא שמשאמר דוד קמ"ז מזמורים קלס להקב"ה בכל שנאמר תהלת ה' ידבר פי וגו'. סוף הדברים קלסו ברמ"ח אברים שנאמר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך לא הניח אבר שלא קלס להקב"ה אמר להם מה אתם סבורים מפני שקלסתיו בכל הדברים הללו שמא נגעתי ברוב רבבות של שבחיו עדין אני בראש הקלוס תהלה לדוד ארוממך אלהי המלך. א"ר אף כשיעשה פיהם של צדיקים כמעין נובע לעתיד לבא שאינו פוסק תאמר שהם יגעים, לאו אלא זכר רב טובך יאמרו אין כתיב כאן אלא יביעו שהן נובעין כמעין, אף דוד אמר ה' אלהי גדלת מאד, א"ר אליעזר ור' יהושע עד שלא בראת עולמך היית גדול ומשבראת עולמך נתגדלת מאד, עד שלא יצאו ישראל ממצרים גדול היית ומשיצאו נתגדלת מאד, עד שלא קלסו אותך הנביאים גדול היית ומשקלסוך נתגדלת מאד. עשרה לבושים לבש הקב"ה (כתוב לעיל ברמז תתמ"ז). רבי שמעון בן יהוצדק שאל את ר' שמואל בר נחמני א"ל בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהיכן נבראת האורה, א"ל מלמד שנתעטף הקב"ה בשלמה והבריק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו, אמר לו בלחישה, א"ל מקרא מלא הוא ואת אמרת בלחישה, אמר לו כשם ששמעתיה בלחישה כך אמרתיה בלחישה, א"ר ברכיה אלולא שדרשה ר' יצחק ברבים אי אפשר אמריתה ברבים. א"ר ברכיה בש"ר יצחק ממקום בית המקדש נבראת האורה הה"ד והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו, ואין כבוד אלא בית המקדש שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. אמר ר' יהודה בר סימון מתחלת ברייתו של עולם הוא גלי עמיקתא בראשית ברא אלהים את השמים ולא פרש, והיכן פרש להלן הנוטה כדוק שמים, ואת הארץ ולא פרש והיכן פרש להלן כי לשלג יאמר הוא ארץ, ויאמר אלהים יהי אור ולא פרש ווהיכן פרש להלן עוטה אור כשלמה. הוד והדר לבשת. ב"ו אם גבור אינו נאה ואם נאה אינו גבור, והקב"ה אינו כן אלא יש בו שני דברים הללו והוא גאה בהם ההוד וההדר ונתן את ההוד למשה שנאמר ונתתה מהודך עליו, ונתן את ההדר ליהושע שנאמר בכור שורו הדר לו, ונתן את ההוד לשלמה שנאמר ויתן עליו הוד מלכות, אמר הקב"ה לעתיד לבא אני נותן שניהם למשיח שנאמר כי תקדמנו ברכות טוב, מה כתיב אחריו גדול כבודו בישועתך הוד והדר תשוה עליו, ולא למלך המשיח בלבד הוא נותן אלא לכל מי שהוא יגע בתורה שנאמר גדולים מעשי ה' ואין מעשי ה' אלא הלוחות שנאמר והלוחות מעשה אלהים המה, מהו שכרו הוד והדר פעלו:

המקרה במים עליותיו, בנוהג שבעולם מלך ב"וו בונה פלטין ומקרה בעצים ובאבנים ובעפר, אבל הקב"ה לא קירה עולמו אלא במים שנאמר ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים, רבנן אמרין לה בש"ר חנינא ר' פנחס ר' יעקב בש"ר נחמן בשעה שאמר הקב"ה יהי רקיע גלדה טפה אמצעית ונעשו שמים התחתונים ושמי השמים העליונים. קורקסי שמים במי אוקינוס הם אחוזים שמימי אוקינוס בין קצות השמים לקצות הארץ וקצות השמים על מימי אוקינוס הם פרוסים שנאמר המקרה במים עלילותיו (נ) תוכו של שמים עולה למעלה כאהל פרוסה ובני אדם עומדים תחתיה שנאמר וימתחם כאהל לשבת שקצותה למטה ותוכו למעלה. אמרה ליה ברתיה דקיסר לרבי יהושע בר חנניא אלהכון נגרא הוא דכתיב המקרה במים עליותיו אימא ליה דלעביד לי מסתוריתא, א"ל לחיי, בעא רחמי ואינגעה והוו נהיגי דכל דמתנגעא ברומי יהבין ליה מסתוריתא ויתיב וסתר דוללי בשוקא דרומי כי היכי דליחזן אינשי וליבעו רחמיי עליה, יומא חד אשכחה דהות קא סתרא דוללי בשוקא דרומא, א"ל שפירתא מסתוריתא דיהב לך אלהין, א"ל במטו מינך בעי רחמי דלישקול ליה מנאי, א"ל אלהין מיהב יהיב משקל לא שקיל:

השם עבים רכובו. ובשני עבים בא הקב"ה אצל ישראל אחד בסיני ואחד במצרים, אחד בסיני כתיב הנה אנכי בא אליך בעב הענן, במצרים שנאר הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים:

המהלך על כנפי רוח, אמר רבי חנינא בר פפא בשר ודם רכובו טוענו אבל הקב"ה טוען רכובו, בשר ודם על ידי שיש ברכובו ממש רכובו טוענו אבל הקב"ה המהלך על כנפי רוח:

עושה מלאכיו רוחות, אימתי נבראו המלאכים (בישעיה רמז שכ"ב). יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד, לגיון שהמליך את המלך תחלה דכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, אמר המלך לגיון זה המליכני תחלה הריני נותן פריק פי שלא תמוט לעולם:

עליהם עוף השמים ישכון, רבי ישמעאל ורבי עקיבא, רבי עקיבא אומר אלו מעלאכי השרת, אמר ליה רבי ישמעאל רבי עקיבא כלה מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות, ורבי ישמעאל, זה העוף שהוא שוכן באילנות שקלוסו של הקב"ה עולה מהן שנאמר מבין עפאים יתנו קול, אמר רבי יודן כמה דאת אמר עפיה שפיר ואנבה שגיא, ושמואל אמר על שלשה דברים אני עומד ואיני יודע מה הם, התוקע יתד בארץ ונשמע ממקום אחר, וקולו של סוס כשהוא רץ ומרתיח, ובין עפאים יתנו קול,

דבר אחר עליהם עוף השמים ישכון אלו עובדי אלילים שהם מתכנסין על ישראל ומעבידין אותן כדי להרחיקן מן המצות ומהקב"ה, אף על פי כן אינם מניחין אותו שנאמר מבין עפאים יתנו קול ומיחדים שמו פעמים בכל יוום ואומרים שמע ישרלאל:

משקה הרים מעליותיו, א"ר יוחנן מעליותיו של הקב"ה כמאן כר' יהושע דאמר כל העולם כלו ממים העליונים הוא שותה שנאמר למטר השמים תשתה מים, ואידך, כיון דסלקי להתם כמאן דאתו מהתם דמי. מפרי מעשיך תשבע הארץ מים העליונים במאמר הם תלויין ומפירותינן מי גשמים, כמאן כר' יהושע דאמר כל העולם כלו ממים העליונים הוא שותה שנאמר למטר השמים תשתה מים, ואידך, ההוא בברייתו של עולם הוא דכתיב:

ויין ישמח לבב אנוש, כל מיני משקין יפין לחלום חוץ מן היין, יש שותה וטוב לו שנאמר ויין ישמח לבב אנוש, יש שותה ורע לו שנאמר תנו שכר לאובד, ור' יוחנן אמר לעולם לתלמיד חכם טוב הוא לו שנאמר ושתו ביין מסכתי. רבא רמי כתיב ישמח וקרי ישמח. זכה משמחו לא זכה משממו, והיינו דאמר רבא חמרא וריחני פקחין, רב כהנא רמי כתיב תירש וקרינן תירוש זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש. תניא ר' יהדה בן בתירא אומר בזמן שבהמ"ק קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם עכשו אין שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח:

ולחם לבב אנוש יסעד, א"ר יצחק בתורה בנביאים בכתובים מצינו דלחמא מזוניתא דלבא, בתורה שנאמר ואקחה פת לחם וסעדו לבכם, בנביאים סעד לבך פת לחם, בכתבים ולחם לבב אנוש יסעד:

מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ. ר' יעקב ב"ר אחא ור' נחמיה ורבנן, ר' נחמיה אומר ראה לשון שהתקינו חכמים המוציא לחם מן הארץ שהוא מוציא הלחם מן הארץ, ורבנן אמרין מוציא (שהוא עתיד להוציא) [שכבר הוציא] לחם מן הארץ שנאמר יהי פסת בר בארץ. ת"ר מהו אומר המוציא לחם מן הארץ ור' נחמיה אמר מוציא לחם מן הארץ, אמר רבא במוציא כולי עלמא לא פליגי דאפיק משמע דכתיב אל מוציאם ממצרים, כי פגיגי בהמוציא, רבנן סברי המוציא נמי דאפיק משמע שנארמ המוציא לך מים, ור' נחמיה סבר המוציא דמפיק משמע דכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. ורבנן, הכי קאמר קודשא בריך הוא לישראל בתר דאפיקנא לכו עבידנא לכו מילתא כי היכי דידעיתו דאנו הוא דאפיקית יתכון ממצרים דכתיב וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם וגו':

ישבעו עצי ה' וגו'. א"ר חנינא כקרני חגבים היו ועקרן הקב"ה ושתלן בגן עדן, ישבעו עצי ה' ישבעו חייהם ישבעו מימיהם ישבעו מטעתן, א"ר חנינא לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים ולמה נבראו בשביל בית המקדש, הדא הוא דכתיב ישבעו עצי ה' ארזי לבנו אשר נטע כמד"א ההר הטוב וגו':

הרים הגבורים ליעלים. א"ר יודן (נא) בהרים הגבורים יעלים אין כתיב כאן אלא הרים הגבוהים ליעלים, הרים למה נבראו בשביל יעלים, יעלה זו תשה היא והיא מתיראה מן החיה ובשעה שהיא מבקשת לשתות הקב"ה מכניס בה רוח תזזית ומקשקשת בקרניה והחיה שומעת קולה ובורחת, אילה זו אברהי צפופים והיא מתקשה לילך מה הקב"ה עושה ממציא לה נחש ונושכה ואבריה מתרפין, וכשהיא יולדת מה הקב"ה עושה ממציא לה עשב והיא אוכלת ומתרפאה:

סלעים מחסה לשפנים, הדין טפזא מיגין תחות שקפא מפני העוף שהוא פורח שלא יאכלנו, ומה אם בשביל דבר טמא ברא הקב"ה את עולמו, בזכותו של אברהם על אחת כמה וכמה, הה"ד אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם. ר' עזריא אומר אתה הוא א' לבדך אתה עשית את השמים כל האונקס הזה בשביל מה, בשביל אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם:

עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו. שנו רבותינו מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוה שחרית במזרח וערבית במערב, אמר להם רבן יוחנן בן זכאי עדי שקר הם, וכשבאו ליבנה קבלן רבן גמליאל אמר להם רבן גמליאל לזקנים כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה, א"ר יוחנן מאי טעמא דרבן גמליאל דכתיב עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו ואין ירח ידע מבואו, ר' חייא חזא לסיהרא דקאי בצפרא דכ"ט לירחא שקל קלא שדא בה אמר לה לאורתא מקדישנא לך אתת קאים הכא זילי איכסי. פעם אחת נתקדרו שמים בעבים ונראית דמוות לבנה בכ"ח לחדש ובקשו חכמים לקדשו, אמר להם רבן גמליאל לחכמים כך מקובלני מבית אבי אבא שאין חדושה של לבנה פחות מעשרים ותשעה יום ומחה ותשצ"ג חלקים, אותו יום מתה אמו של בן זאזא והספידה רבן גמליאל הספד גדול לא מפני שראויה לכך אלא מפני שידעו כל העם שלא קדשו בית דין את החדש. אמר ר' יוחנן לא נברא להאיר אלא לגלגל חמה בלבד יהי מאורות מארת כתיב, א"כ למה נבראת הלבנה, לקדש בה ראשי חדשים וראשי שנים שנאמר עשה ירח למועדים. רבי שילא דכפר תמרתא אע"פ ששמש ידע מבואו אין מונין ללבנה אלא אם כן שקעה החמה. יוסטא בשם ר' ברכיה ויסעו מרעמסס בחדש הראשון וגו' אם ללבנה את מונה כדון לית בה אלא י"ד משקועים מכאן שאין מונין ללבנה אלא אם כן שקעה החמה, ר' זעירא בש"ר חנינא לא נברא להאיר אלא גלגל חמה, אלא למה נבראה לבנה צפה הקב"ה שעתידין עובדי אלילים לעשות אלוהות וכו', רבי ברכיה בשם ר' סימון שניהם נבראו להאיר ויהי מאורות, והיו למאורות, והיו לאותות אלו השבתות כי אות היא וגו' ולמועדים אלו ימים טובים, ולימים אלו ראשי חדשים, ושנים אלו ראשי שנים:

תשת חשך ויהי לילה. לעולם יכנס אדם בכי טוב (כתוב ברמז י"ג):

הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם. ר' שמעון בן חלפתא הוה קאזיל באורחא פגעו ביה הנהו אריותא דהוו קא נהמי באפיה, אמר הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם. ר' שמעון בן חלפתא הוה קאזיל באורחא פגעו ביה הנהו אריותא דהוו קא נמהי באפיה, אמר הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם. ר' שמעון בן חלפתא הוה קאזיל באורחא פגעו ביה הנהו אריותא דהוו קא נהמי באפיה, אמר הכפירים שואגים לטרף נחיתו ליה תרתי אטמתא חדא אכלוה וחדא שבקוה, אתא לבי מדרשא בעא עלה דבר טהור הוא או דבר טמא הוא, אמרו לו אין דבר טמא יורד מן השמים ואפילו ירד דמות חמור:

תזרח השמש יאספון וגו'. אמר ריש לקיש פועל בכינסתו משלו ביציאתו משל בעל הבית שנאמר תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון, ואומר יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. וליחזי היכי נהיגי. בעיר חדשה. וליחזי מהיכא דקאתו, בנקיטאי, איבעית אימא דא"ל דאגריתו להו כפועל דאורייתא. דרש ר' זירא ואמרי לה תני רב יוסף תני רב מאי דכתיב תשת חשך ויהי לילה זה העולם הזה שהוא דומה ללילה. בו תרמוש כל חיתו יער אלו הרשעים שדומין לחיה רעה שביער, תזרח השמש לצדיקים, יאספון רשעים לגיהנם, ואל מעונתם ירבצון אין לך כל צדיק וצדיק שאין לו מדור לפי כבודו. יצא אדם לפעלו יצאו הצדיקים לקבל שכרם, ולעבודתו עדי ערב במי שמשלים עבודתו עדי עד:

מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך וגו'. רבי עקיבא כשהיה מגיע לפסוק זה הים היה אומר יש לך בריות גדלות בים ויש לך בריות גדלות ביבשה, אלו שבים אילו יהו עולות ליבשה מיד מתות ואלו שביבשה אילו יורדים לים מיד מתות. יש לך בריות גדלות באריר ויש לך בריות גדלות באור, שבאור אילו עולות לאויר מיד מתות, שבאויר אילו יורדות לאור מיד מתות, הוי מה רבו מעשיך ה'. אריא וכלבא (נב) (ואקנקיתא) [ואנקקתא] הוו קיימי, בעא אריא למיזק כלבא והוה חמי (אקנקיתא) [אנקקתא] וצר ליה מיניה דהוא סערא דאריא וכלבא סערא (דאקנקיתא) [דאנקקתא] ולא הוו מזקי דין לדין, התחיל ר' עקיבא רואה ואמר מה רבו מעשיך ה'. בוא וראה נפלאותיו של הקב"ה ברא עולמות ברא בני אדם וברא מזיקין, מזיקין אורין בני אדם ואין בני אדם רואין אותם, ברא מזיקין וברא מלאכי השרת, מלאכי השרת רואין אותם והם אינם רואיין מלאכי השרת, ברא מלאכי השרת ומזיקין ובני אדם, הוא רואה את הכל ואין בריה רואה אותו הוי מאד עמקו מחשבותיך:

זה הים גדול ורחב ידים. יש בריות גדלות וכו'. ד"א זה הים גדול ורחב ידים מדבר במלכות הרביעית שהיא שלטת בעלם, שם רמש אין מספר אין מספר לגזרוות שמכתיבין עלינו בכל יום. חיות קטנת עם גדוולות דוכסין ואפרכין ואסטרטליטין, שם אניות יהלכון שם האוניות יהלכון הם האוניות שמכתיבות עלינו. לויתן זה יצרת לשחק בו שכל מי שמתלוה עמהם עתיד להעשות שחוק עמהם לעתיד לבא.

דבר אחר זה הים גדול מדבר בתורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, שם רמש ואין מספר אלו מסכתות דבר קפרא ודר' חייא ודרב ודרבנן בבלאי. חיות קטנות עם גדולות אלו התלמידים [הקטנים עם הגדולים שמחדדין זה את זה]. שם אניות יהלכות אלו בני התלמידים זה אומר טהור וזה אומר טמא דמנהגין עלמא. לויתן זה יצרת לשחק בו כל מי שמתלוה עמהם עתיד לשחוק עמהם לעתיד לבא. ד"א זה הים גדול מדבר בשאול, שם רמש ואין מספר אלו המתים, חיות קטנות עם גדולות קטן וגדול שם הוא, שם אניות יהלכון כי הולך האדם אל בית עולמו. לויתן וגו', זה טובוי מאן דאת מלויתיה, כלם אליך ישברון שעיניהם תלויות לתחית המתים, תשלח רוחך יבראון באותה שעה הם אומרים לך יהי כבוד ה' לעולם (לויתן זה יצרת לשחק בו):

תסתיר פניך יבהלון אלו הרשעים, אבל הצדיקים תשלח רוחך יבראון, וכן אתה אומר הנה ה' אלהים בחזק יבא על עובדי אלילים אבל לישראל הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו, וכן דור המבול וימח את כל היקום ונח ויזכור אלהים את נח:

יהי כבוד ה'. דרש ר' חנינא בר פפא פסוק זה שר העולם אמרו, בשעה שאמר הקב"ה למינהו באילנות נשאו דשאים קל וחומר בעצמן ואמרו אם רצונו של מקום שנצא בערבוביא למה נאמר למינהו באילנות, ועוד קל וחומר ומה אילנות הללו שהן ניכרין בפירות אמר הקב"ה למינהו, אנו על אחת כמה וכמה, מיד יצא כל אחד למינו, מיד פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו:

המביט לארץ ותרעד. וכתוב אחד אומר תמיד עיני ה' אלהיך בה, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, כשישראל עושין רצונו של מקום תמיד עיני ה' אלהיך בה וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום המביט לארץ ותרעד:

מי שהוא רואה זיקים וברקים היאך מברך עליהם (כתוב ברמז תקצ"ו), ר' אחא אומר בעון משכב זכור אמר הקב"ה אם הרתעת אבריך על דבר שאינו ראוי לך אף אני אזדעדע כל העולם, ר' שמואל ב"נ אמר כל מקום שנאמר רעש אינו אלא הפסק מלכות וזה בנין אב לכלם ותרעש, מה כתיב בתריה כי קמה על בבל מחשבות ה':

יתמו חטאים מן הארץ, יש שמחה לפני הקב"ה כשיאבדו מכעיסיו (כתוב ברמז תרכ"ז). יתמו חטאים מן הארץ, אמר ר' לוי מאה ושתי פרשיות אמר דוד בספר תהלים ולא אמר בהם הללויה עד שראה מפלתן של רשעים שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה', הני מאה ותלת הויין, אשרי האיש ולמה רגשו גוים חדא פרשתא היא. הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דר' מאיר הוו קא מצערי ליה טובא הוה קא בעי רחמי עלייהו דלימתו, אמרה ליה ברוריא מאי דעתיך משום דכתיב יתמו חטאים מן הארץ מי כתיב חוטאים חטאים כתיב, ועוד שפיל לסיפיה דקרא דכתיב ורשעים עוד אינם כיון דליכא חטאים רשעים עוד אינם, אלא בעי רחמי דליהדרו בתיובתא, בערא רחמי ואהדרינהו בתיובתא. אמר ר' שמואל בר רב יצחק לפי שבעולם הזה פרעה נידון בפני עצמו סיסרא נידון בפני עצמו סנחריב בפני עצמו, אבל לעתיד לבא כלם נידונין בבת אחת וכלין שנאמר יתמו חטאים מן הארץ אותה שעה ברכי נפשי את ה' הללויה:

הודו לה' קראו בשמו (כתוב ברמז קמ"ב):

דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד. אמר ר' יוסי בן חלפתא לר' ישמעאל בריה מבקש אתה לראות את השכינה בעולם הזה עסוק בתורה בארץ ישראל שנאמר (נג) דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד:

זכרו נפלאותיו אשר עשה מופתיו ומשפטי פיהו. אמר ר' יודן בשם רבי שלום מופת נתתי למי שהוא מוציא מפיו כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק מי שמודה בשני עולמות יקרא לך זרע, וכל מי שאינו מודה בשני עולמות לא יקרא לך זרע:

הוא ה' אלקינו בכל הארץ משפטיו. חמשה הוא לטובה, אברם הוא אברהם. הוא משה ואהרן, הוא עזרא עלה מבבל. הוא יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון. דוד הוא הקטן. וחמשה הוא לרעה. הוא היה גבור ציד. הוא עשו אבי אדום. הוא דתן ואבירם. הוא המלך אחז. הוא אחשורוש. א"ר ברכיה בר רבי בשם רבנן והקב"ה נמנה עם הצדיקים, הוא ה' אלקינו בכל הארץ משפטיו:

דבר צוה לאלף דור, וכתוב אחד אומר אדם אחד מאלף מצאתי, אלף דור עלו במחשבה להבראות, וכמה נמחו מהן רב הונא בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי תתקע"ד דורות מה טעם דבר צוה לאלף דור ואי זה זה תורה. ר' לוי בשם ר' שמועל בר נחמני תתק"פ מה טעם דבר צוה לאלף דור זו מילה:

בהיותם מתי מספר. כמה דאת אמר ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי וגו'. ויתהלכו מגוי אל גוי מדבר באברהם ויהי רעב בארץ. לא הניח (לאיש) [אדם] לעשקם אלו המצריים. ויוכח עליהם מלכים זה פרעה ואבימלך. אל תגעו במשיחי וגו' מדבר באבברהם אבינו ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא, ובשרה הוא אומר בת הרן שנאמר ויתהלכו מגוי אל גוי ואומר אל תגעו במשיחי וגו', במרים הוא אומר ותקח מרים הנביאה, בדבורה הוא אומר ודבורה אשה נביאה, בחנה הוא אומר ותתפלל חנה, בחולדה הוא אומר וילך חלקיה אל חולדה הנביאיה, באסתר הוא אומר ותכתוב אסתר. אמר רב יהודה אמר רב אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן, ולנביאי אתל תרעו אלו תלמידי חכמים. אמר ר' לוי אין העולם מתקיים אלא בהבל תינוקות של בית רבן, א"ל רב פפא לאביי דידי ודידך מאי, א"ל אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא. ואמר ר"ל משום ר' יהודה נשיאה אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש, א"ל ר' לוי לר' יהודה נשיאה כך מקובלני מאבותי ואמרי לה מאבותיך כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה, רבינא אמר מחרימין אותה:

ויקרא רעב על הארץ. אמר ר' יהודה בר נחמן בשם ר' שמעון בן לקיש ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים שבשלשלאות אמר ר' פנחס הכהן בר חמא משל למה הדבר דומה לפרה שהיו מבקשין למשוך אותה למקולין ולא היתה נמשכת, מה עשו משכו את בנה תחלה והיתה רצה אחריו, כך מי הוריד יעקב למצרים, יוסף:

ברזל באה נפשו, רב הונא בשם רבי אחא נתנה שרתוע של ברזל תחת צוארו כדי שיתלה את עיניו ויביט בה אף על פי כן לא הביט בה:

עד עת בא דברו, ר' חייא בר אבא ורבנן, חד מנהון אמר עד עת בא דברו של יוסף, וחרינא אמר עד עת בא דברו של הקב"ה שאמר יוסף לשר המשקים כי אם זכרתני אתך, א"ל הקב"ה כך אמרת חייך שעוד שתי שנים תעשה בבית האסורים:

שמו אדון לביתו. א"ר לוי בשם ר' יוחנן בן שאול אמר להם יוסף מה אתם סבורים שאין הקב"ה מטעימני ממה שברך זקני ליעקב אבי יעבדוך עמים לפיכך ויוסף הוא השליט:

לאסור שריו בנפשו, כיון שבקש פרעה להמליך את יוסף אמרו לו סנקליטין שלו אדוננו המלך יש עבד מולך, מה עשה כיון שמלך יוסף נטלן וחבשן והמתין עד שבאו אחיו להודיעם שהוא אוגנסין ואחר כך גררן בחבלים.

דבר אחר לאסור שריו בנפשו זה פוטיפר, אמר ר' אידי שרו כתיב:

ויפר את עמו מאד ויעצימהו מצריו. א"ר שמעון בן לקיש משל לשתי כריין גדולים בסירקי זה גדול וזה גדול אעפ"כ זה גדול מזה. משל לשני גבורים זה גבור וזה גבור אלא זה גבור מזה. שלח מלך ויתירהו מושל עמים וגו' זה פרעה שהיה שולט מסוף העולם ועד סופו:

שמו בם דברי אותותיו. א"ר יהודה בר ר' סימון שהיו המכות נרשמים בגופן שנאמר ואת אותותי אשר שמתי בם:

שלח חשך ויחשיך, חשך ששלח הקב"ה על המצריים היה קשה הרבה, מהו ולא מרו את דברו על שהמירו דבריו של הקב"ה.

דבר אחר אמר הקב"ה למלאכים ראוייין הם המצריים ללקות בחשך, מיד הסכימו ואמרו הן, ואל המיר אחד מהם אחר הקב"ה. שלח חשך ויחשיך, משל למלך שסרח עבדו עליו, אמר לאחר לך והכה אותו חמשים, הלך והכה אותו מאה, כך שללח חשך ונתוסף חשך על חשך. מהיכן היה אותו חשך, רבי יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר מחשך של מעלה שנאמר ישת חשך סתרו, ר' נחמיה אומר מחשך של גיהנם, ר' יהודה אומר במה הרשעים מתכסין בשאול בחשך, חזקיה אמר הגיגית הזו במה מכסין אותה בכלי חרס מינה ובה כשם שהיא של חרס כך מכסין אותה בכלי חרס, כך הרשעים מה כתיב בהם והיה במחשך מעשיהם לפיכך הקב"ה מכסה עליהם את התהום שהוא חשך וחשך על פני תהום זה גיהנם, הרי אותו חשך שהובא על המצריים, מתוך גיהנם בא, וכמה היה אותו החשך, רבי אומר כעובי דינר גרדיון שנאמר וימש חשך, ושבעה ימים של חשך היה על המצריים, שלשה ימים הראשונים מי שהיה יושב ומבקש לעמוד עומד ומי שהיה עומד אם היה מבקש לישב יושב, ועוד שלשה ימים אחרים מי שהיה יושב לא היה יכול לעמוד, עומד לא היה יכול לישב ואי זה הוא יום שביעי על הים ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה היה הענן מחשיך למצריים ומאיר לישראל דו פרצופין, וכן לעתיד כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה':

שרץ ארצם צפרדעים. א"ר יוחנן בכל מקום שהיו רובצים מיד היו נעשים צפרדעים. אמר ר' שמעון בר רבי (נד) זה אחד (מתשעה) מהדברים שהשליט הקב"ה רך בקשה, כיון שהיה הצפרדע עולה היה אומר אני שלוחו של מי שאמר והיה העולם והיה השיש נבקע והוא עולה ושומט שנאמר וצפרדע ותשחיתם כענין שנאמר כי משחתם בהם:

נתן גשמיהם ברד וגו' ויך גפנם ותאנתם, א"ר הונא בשם ריש לקיש כפילקוס היה הברד יורד עליהם, א"ר יוחנן מן מילתיה דר שמעון את שמיע תקתי, בגפנים על ידי שהיו דקים היה יורד כפילקוס ומקצצו, אבל לשקמים היה בא (נח) [חן] ומל שנאמר ושקמותם בחנמל:

ויך כל בכור (במצרים) [בארצם]. כתיב והכיתי כל בכור בארץ מצרים ואפילו בכורות אחרות, בכורי מצרים שהיו במקומות אחרות מניו, תלמוד לומר למכה מצרים בבכוריהם, בכורי חם כוש ופוט וללוד מנין, תלמוד לומר ראשית אונים באהלי חם. ויך כל בכור, א"ר אחא בר אבא בכור לאיש בכור לאשה בכור לבהמה וכל בית שלא היה בו בכור הורג לאפוטרופוס שלו כענין שמרי הראש כי לא היה בכו וישמיהו אביהו לראש. ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל, א"ר אליעזר הגדול הירוד שבישראל הוציא בידו ממצרים צ' חמורים טעונים כסף וזהב:

שמח מצרים בצאתם. א"ר ברכיה משל לבעל בשר שהיה רוכב על חמור חמרא מסכי אימת יחות ליה מיניה, ואיהו מסכי אימת ניחות מן חמרא, כיון דנחת ליה מן חמרא שרי גברא חדי ושרי חמרא חדי ולית אנן ידעין מאן חדי סגי מנהון, כך כשהיו ישראל במצרים היו המכות באות על המצרים והיו המצריים מקוים מתי יצאו ישראל ממצרים וישראל מקוים מתי יגאלם הקב"ה, וכיון שנגאלו התחילו אלו ואלו שמחים ואין אנו יודעים מי שמח יותר, וממה שאמר דוד אנו יודעין שהמצריים שמחו יותר מישראל שנאמר שמח מצרים בצאתם. פרש ענן למסך (כתוב ברמז ת"א וברמז תקכ"ח). רבי אומר שני עננים היו כי ענן ה' על המשכן, חזקיה בר רבי אומר למה היה משתנה להם (נה) מפני הזבים והמצורעים כדי שיהיו יודעין אימתי ערב ואימתי בקר. הן הכה צור וגו' בתחלה היה מוציא דם (כתוב לעיל):

כי זכר את דבר קדשו. רבי אלעזר בן עזריה אומר בזכות אברהם אני קוראע להם את הים שנאמר כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו. ויוציא עמו בששון ברנה את בחיריו (כתוב ביהושע ברמז ט"ו):

ויתן להם ארצות גוים. רבי חנינא שאל לר' חייא בר אבא מהו ויתן להם ארצות גוים, אמר ליה פועל שהוא עושה עם בעל הבית ויגע עמו ונותן לו שכרו אינו צריך להחזיק לו טובה, אבל בשעה שאין עושה עמו באמונה ונותן לו שכרו צריך להחזיק לו טובה, ואנו נתן לנו הקב"ה ארצות גוים ואין אנו עוסקין בתורה שנאמר בעבור ישמרו חקיו [וצריכים אנו להחזיק לך טובה שנתת לנו ארצות של גוים], ואם אנו משמרין אין לנו להחזיק טובה על זאת ומה עלינו לעשות לו לזמר שירה ולומר הללויה:

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו מי ימלל גבורות ה'. א"ר אלעזר למי נאה למלל גבורות ה' למי שיכול להשמיע כל תהלתו. א"ל ר' מאיר לר' נתן אנא חכם ואת אב בית דין נתקן מלתא אימא ליה לרבן שמעון בן גמליאל גלי עוקצין דלית ליה וכיון דלא גמיר נימא ליה מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה' למי שיכול להשמיע כל תהלתו, ונעביד דתיהוי את נשיא ואנא אב בית דין כו' ((כדאיתא התם). וכי יש לך אדם שיכול למלל גבורותיו של הקב"ה ולהשמיע כל תהלתו אלא מקצת גבורותיו לדרוש מה שעשה ומה שעתיד לעשות למען שמו הגדול בבריותיו שנאמר דור לדור ישבח מעשיך, א"ר אלעזר בן פדת ראה מה כתיב לעושה נפלאות גדולות לבדו, אדם נתון על המטה והנחש בארץ לפניו, בא לעמוד הרגיש בו הנחש, כיון שבא ליתן רגליו ברח הנחש מלפניו ואינו יודע כמה פלאות עשה הקב"ה עמו ומי יודע הקב"ה וברוך ה' אלקי ישראל עושה נפלאות לבדו והוא לבדו יודע פלאיו שהוא עושה וכה"א רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך. משל לשני אנשים אחד גבור ואחד חלש והחלש יכול לספר שבחו של גבור, לאו, למה שאינו יודע מה כחו, אבל הגבור שהוא יודע מה כחו שהוא יכול לספר שבחו של גבור, אמר דוד מי ימלל גבורות ה', כגון אנו שאנו עוסקין בתורה כל צרכנו שנאמר מי ימלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלתו:

אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. וכי אפשר לאדם לעשות צדקה בכל עת, רבותינו שביבנה אומרים ואמרי לה ר' אלעזר אומר זה הזן בניו ובנותיו כשהם קטנים, רשב"ג אומר זה הכותב ספרים ומשאילן:

זכרני ה' ברצון עמך. אמר דוד רבש"ע כשתעשה ישועות על ידי מרדכי זכרני, אמר ליה הקב"ה חייך לך אנא מדכר קדמי, איש יהודי שהיה משבט יהודע ואחר כך ושמו מרדכי:

וימרו על ים בים סוף. א"ר אבא בר כהנא שתי המרות המרו, הה"ר וימרו על ים בים סוף לא הוא ים ולא הוא ים סוף, אלא שתי המרות המרו שם כיון שנעשה להם טינא כמו שנאמר דרכת בים סוסיך חומר מים רבים לפרוע ממצרים שנאמר וימררו את חייהם בעבודה קשה בחמר ובלבנים, היו אומרים אלו לאלו בעוט בעטך ודוש דישך מטיט ולבנים יצאנו ולטיט וללבנים באנו:

ויגער בים סוף, רב הונא ור' אחא, חד אמר (נו) אפילו מגעורי לא הוית אלא נשופי נשפת ברוחך כסמו ים, וחד אמר לא מגעורי אלא מנהומי וינהם עליו וגו' כנהמת ים, בא ללמד מפלתו של פרעה על מפלתו של סנחריב ונמצא למד הימנו:

ויכסו מים צריהם, ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר אפילו פרעה שנאמר אחד מהם לא נותר, ר' נחמיה אומר פרעה נשתייר לעצמו שנאמר ואולם בעבור זאת העמדתיך, וי"א אף הוא באחרונה טבע שנאמר ונער פרעה וחילו בים סוף:

ויקנאו למשה. א"ר יצחק מלמד שכל אחד ואחד קנא לאשתו ממשה והיינו דכתיב וישמע משה את העם וגו' מה שמועה שמע שחשדוהו מאשת איש. ר"ש בן ינאי אומר נמנו ישראל במדבר למנות דתן במקומו של משה ואבירם במקומו של אהרן שנאמר נתנה ראש ונשובה מצרימה, ומה גרמו לעצמם תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם:

וימירו את כבודם בתבנית שור. דרש ר' פפייס בשור של מעלה, א"ל ר"ע דייך פפייס הרי הוא אומר בתבנית שור אוכל עשב, אלא מה אני מקיים בתבנית שור אוכל עשב אין מנוול ומשוקץ מן השור בשעה שהוא אוכל עשב (כתוב בשמואל ברמז צ"ט וביהושע ברמז ל"ה):

ויאמר להשמידם, ר' ברכיה בש"ר יודא בר סימון ור' שמואל בר נחמני, ר' ברכיה אומר משל לה"ד לקטיגור שהיה מקטרג בנו של מלך, מה עשה הסניגור דחה אותו ועמד במקומו שנאמר לולי משה בחירו וגו', ר' שמואל בר נחמני אומר משל למלך שכעס על בנו בא לחתום בקולמוס ליתן לו איפופסיא וחטף הסניגור הקולמוס מידו כדי להשיב חמתו מהשחית (כתוב לעיל בלמנצח בנגינות מזמור ד'):

לולי משה בחירו. ר' פינחס בש"ר איבו שני בני אדם הבטיחן הקב"ה ונתיראו הבחור שבאבות והבחור שבנביאים, הבחור שבאבות זה יעקב שנאמר כי יעקב בחר לו יה, א"ל הקב"ה הנה אנכי עמך ונתירא שנאמר וירא יעקב. הבחור שבנביאים זה משה שנאמר לולי משה בחירו, א"ל הקב"ה כי אהיה עמך ולבסוף נתירא שנאמר ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו מכאן שנתירא. ר' ברכיה ור' חלבו בש"ר שמואל בר נחמני ראויים היו ישראל לכליה בימי המן אלא שסמכה דעתן לדעתו של זקן, ומה אמרו אבינו יעקב שהבטיחו הקב"ה ונתירא אנו עאכ"ו:

וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים. וכן הוא אומר כי אשא אל שמים ידי. כשברא הקב"ה את עולמו לא בראו אלא במאמר ולא בשבועה, ומי גרם לו לישבע מחוסרי אמנה הם גרמו לו לישבע שנאמר וישא ידו להם, אמר רב הונא בש"ר שמואל בר נחמני במעשה של פעור נתחייבו ישראל שיהיו המלכיות שולטין בהם שנאמר וישא ידו להם, כל כך למה ויצמדו לבעל פעור, וי"א במעשה מרגלים א"ל הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם אני אקבע לכם בכיה לדורות בכה תבכה בלילה:

ויצמדו (ישראל) לבעל פעור. א"ר יהודה א"ר אמר רב כצמיד פתיל, [ואתם הדבקים בה' אלקיכם] כשתי תמרות המדובקות זו בזו, במתניתא תנא ויצמד ישראל כצמידים על ידי אשה, ואתם הדבקים בה' אלקיכם דבוקים ממש, תניא ר' יהודה אומר מנין לתקרובת ע"א שמטמאה באהל שנאמר ויצמדו (ישראל) לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים, מה מת מטמא באהל אף תקרובת ע"א מטמאה באהל. כתיב וישב ישראל בשטים. במקום השטות, באותה שעה עמדו עמונים ומואבים ובנו להם מקולין מבית הישימות ועד הר השלג והושיבו שם נשים מואביות ועמהן כל מיני בשמים, ומשהיו ישראל אוכלין ושותין באין לטייל בהם ומבקש ליקח לו חפץ והיתה הזקנה מוכרת בשוה וקטנה קוראה לו מבפנים בוא וקח בפחות והיה לוקח ממנה ביום הראשון וביום שני ובשלישי אומרת לו הכנס לפנים וברור את לעצמך אי אתה בן בית והוא נכנס והצרצור מלא יין אצלה מהיין העמוני ועדין לא נאסר להם יין של עו"א, א"ל רצונך שתשתה יין והוא שותה והיין בוער בו, א"ל השמעי לי והוציאה דמות של פעור מתחת פסקייא שלה א"ל רצונך שאשמע לך תשתחוה לזה, א"ל וכי לע"א אני משתחוה א"ל ומה איכפת לך איני מבקשת אלא שתגלה עצמך לו והיה היין בוער בו ואומר לה שמעי לי א"ל רצונך שאשמע לך הנזר מתורתו של משה והוא נזור שנאמר וינזרו לבשת, באחרונה חזרו להם לעשות (נז) מרזחים והיו קוראות להם ואוכלים שנאמר ויאלו זבחי מתים:

ויעמד פינחס ויפלל. דורשי חמורות אמרו הזרוע כנגד היד וכה"א ויקח רומח בידו, לחיים כנגד תפלה וכה"א ויעמוד פינחס ויפלל, קבה כמשמעה וכה"א ואל האשה אל קבתה. ויפלל א"ר אלעזר מלמד שעשה פלילות עם קונו אמר לפניו רבש"ע על אלו יפלו כ"ד אלף:

כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו. א"ר יודן (נח) נשבע משה כענין שנאמר וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע, ויבטא לבטא בשפתים. ויעבדו את עצביהם ויהיו להם למוקש, א"ר יוחנן מקישין בזוג ואומרים הרי הן כמותינו:

פעמים רבות יצילם, כמה פעמים היו מכעיסים להקב"ה והיה מאריך רוחו עמהם ומציל אותם מצרתם ויעשו ישראל הרע בעיני ה', ומה כתיב שם וידל ישראל. ר' ברכיה בש"ר סימון דלין מן צדיקיהון, ור' לוי אמר נעשו דלים שלא היה להם להביא קרבן עני כענין שנאמר ואם דל הוא, הוי וימכו בעונם, וירא בצר להם. א"ר אלעזר אין ישראל נגאלין אלא מתוך ה' דברים, מתוך צרה, מתוך תפלה, מתוך זכות אבות, מתוך תשובה, מתוך הקץ. מתוך צרה מנין שנאמר וירא בצר להם. מתוך תפלה שנאמר בשמעו את רנתם. מתוך זכות אבות שנאמר ויזכור להם (את) בריתו. מתוך תשובה וינחם כרוב חסדיו. מתוך הקץ הושיענו ה' אלקינו (ישענו) וקבצנו (הצילנו) מן הגוים. ואית אמרין כלם מפסוק אחד שנאמר בצר לך ומצאוך כל הדברים הרי מתוך חמשה דברים נגאלו, מתוך צרה ויאנחו בני ישראל מן העבודה. מתוך תשובה ותעל שועתם, מתוך זכות אבות ויזכור אלקים את בריתו. מתוך רחמים וירא אלקים את בני ישראל. מתוך הקץ וידע אלקים. ויתן אותם לרחמים, זה אחד מן הדברים שנתנו מתנה לעולם. ברוך ה' (אלקים) אלקי ישראל מן העולם (נט) מן עלמא דהוינן בה עד עלמא דאנן בה. מי שעונה אמן בעוה"ז זוכה לענות אמן בעוה"ב וכו' (כדכתוב לעיל במזמור מ"א):

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר. למה אשר גאלם מיד צר ז"ש הכתוב למעני למעני אעשה למה למעני למעני שני פעמים, אמר הקב"ה כשהייתם במצרים גאלתי אתכם בשביל שמי שלא יתחלל בגוים הה"ד וידעתם כי אני ה', אף מאדום איני עושה אלא למען שמי שנאמר וישיעם למען שמו, אמר רבי הונא הכהן הוא שמשה מוכיחן בסוף משנה תורה (וידעת כי) לא בצדקתך וביושר לבבך הרי שאמר הקב"ה לא עשיתי לא בזכות אברהם יצחק ויעקב אלא בשביל שמי הגדול אמר דוד הואיל ובשביל שמו עשה נקלס להקב"ה הודו לה' כי טוב, יאמרו גאולי ה' אלו ישראל, וכן ישעיה אומר ופדויי ה' ישובון לא פדויי אליהו ולא פדויי המשיח אלא ופדויי ה':

ויצעקו אל ה' בצר להם. א"ר יצחק ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם (כתוב בתרי עשר ברמז תקנ"א). יורדי הים באניות. אמר רב יהודה ארבעה צריכין להודות, יורדי הים, והולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית באסורים ויצא. יורדי הים מנא לן, שנאמר יורדי הים באניות וגו' יודו לה' חסדו. הולכי מדברות מנלן, דכתיב תעו במדבר בישימון דרך וגו', יודו לה' חסדו. מי שהיה חבוש בבית האסורין מנא לן, דכתיב יושבי חשך וצלמות וגו' יודו לה' חסדו. מי שהיה חולה ונתרפא כתיב אוילים מדרך פשעם וגו' כל אוכל תתעב נפשם וגו' יודו לה' חסדו. מאי מברך אמר רב יהודה גומל חסדים טובים לחייבים. וצריך לאמרו קמי עשרה שנאמר וירומוהו בקהל עם, אמר מר זוטרא והוא דאיכא תרי רבנן בינייהו שנאמר ובמושב זקנים יהללוהו. וינלחם אל מחוז חפצם. הנכנס לכרך בחלום חפציו נעשין לו שנאמר וינחם אל מחוז חפצם:

שופך בוז על נדיבים, האי מאן דפגע באיתתא בעידנא דסלקא מטבילת מצוה אי איהו קדים ומשמש אחידא ליה לדידיה רוח זנונים, אי איהו קדמה ומשמשה אחידא לה לדידה רוח זנונים, מאי תקנתיה לימא הכי שופך בוז על נדיבים וגו':

שיר מזמור לדוד נכון לבי אלקים. שנו רבותינו אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים כדי שישמע הקב"ה את תפלתו, וכן הוא אומר ויבא המלך דוד וישב לפני ה', וכי יש אדם יושב ומתפלל והלא אין אדם מתפלל אלא מעומד שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל, אלא שיישב דעתו עליו וכוון לבו בתפלתו, וכן הוא אומר תכין לבם תקשיב אזנך. א"ר שמואל בר נחמני אם כוונת לבך בתפלתך תהא מבושר שנשמעה תפלתך וכן הוא אומר כי עזרא הכין (את) לבבו ויתן כיד ה' הטובה עליו, וכן אתה מוצא בחזקיהו כל לבבו הכין לדרוש (את) האלקים. וכתיב ויקומו הכהנים והלוים ויברכו וגו' וישמע קולם, אמר דוד הריני מכוין את לבי לפניך שנאמר נכון לבי אלקים ואחר כך אשירה ואזמרה, אמר לו הקב"ה כוונת את לבך אף אני מכונן כסאך ונאמן ביתך וממלכתך וגו' כסאך יהיה נכון וגו', אשירה ואזמרה על הכבוד שנתת לי שנאמר מי אנכי ומי ביתי כי הביאותני עד הלום, אף אני לא הייתי ישן אלא הייתי מעורר בנבל וכנור שנאמר עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר. וכן כי גדול (עד) [מעל] שמים חסדך. אמר רב חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו והיה מנגן מאליו מיד היה דוד עומד ומתעסק בתורה עד שעלה עמוד השחר (כדכתוב לעיל). רומה על שמים אלקים (כתוב במלכים ברמז רי"ג):

למען יחלצון ידידיך. אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע למה כל דרחים לך מיטרף ועובדיהון נייחין מכאן קבעו חכמים רצה והחליצנו בשבת, אמר דוד רבש"ע למה כל דרחים לך מסכן ועובדיהון עתירין כמה דאת אמר יחלץ עני בעניו, אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע למה כל דרחים לך תשיש ועובדייהון גברון כמה דאת אמר ועצמותיך יחליץ (כתוב לעיל רמז תשע"ח):

אלקים דבר בקדשו, דבורו בקדושה וכו' (כתוב ביהושע ברמז ל"ג):

לי גלעד לי מנשה. דורשי רשומות אמרו לי גלעד זה אחאב שנפל ברמות גלעד, לי מנשה כמשמעו, ואפרים מעוז ראשי זה ירבעם דאתי מאפרים, יהודה מחוקקי זה אחיתופל דאתי מיהודה, מואב סיר רחצי זה גחזי שלקה על ידי רחיצה, על אדום אשליך נעלי זה דואג האדומי, עלי פלשת התרועעי, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מי שהרג את הפלשתי והוריש את בניך גת מה את עושה לו, אמר ליה עלי לעושותם רעים זה לזה (כל המזמור ברמז תשע"ט):

למנצח לדוד מזמור אלקי תהלתי אל תחרש אין לישראל תהלה אלא הקב"ה שנאמר הוא תהלתך והוא אלקיך, ואין להקב"ה תהלה אלא ישראל שנאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אתה תהלתי ואתה מחריש אל תחרש, וכה"א העל אלה תתאפק ה', וכה"א אלקים אל דמי לך אל תחרש ואתה מחריש על מה שעשו בביתך, אמר לו הקב"ה החשיתי מעולם אחריש אתאפק הרי שלש מלכיות ראשונות. עכשו באדום כיולדה אפעה:

כי פי רשע ופי מרמה עלי פתחו. ומהו פתחון פיהם, נכנסו לבית קדש הקדשים ואמרו היכן הוא אלקיכם יבא ויתקיים עליכם שנאמר ואמר אי אלקים וגו' יקומו ויעזרכם היו אומרים ידנו רמה ולא ה' פעל כל זאת:

וילחמוני חנם. חנם לוחמים עמי אמרו ישראל אנו כששלחנו אצלו באהבה נהננו עמו כה אמר אחיך ישראל, אבל הוא אומר ויאמר אליו אדום לא תעבור בי וגו'. אמרו ישראל אני שלום וכי אדבר המה למלחמה לכך נאמר על שלשה פשעי אדום על רדפו בחרב אחיו:

תחת אהבתי ישטנוני. אמר הקב"ה אלולא ישראל לא היתה הברכה בעולם שנאמר יצו ה' אתך את הברכה, ואלולא ישראל לא היו מאורות זורחים שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וגו' ולא היה המטר יורד שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, אמרו ישראל לאו"ה וכל אלה עושה לכם הקב"ה בשבילנו ואתם שונאים אותנו. אתה מוצא שישראל מקריבין בחג שבעים פרים על שבעים אומות לפיכך היו צריכין לאהוב אותנו שנאמר תחת אהבתיי ישטנוני:

הפקד עליו רשע. רבי יהודה ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי לעולם לא תהא מצות עני קלה בעיניך שהפסדה כ"ד קללות ומתן שכרה כ"ד ברכות, כ"ד קללות מנין שנאמר הפקד עליו רשע וכל ענינא, וכל כך למה יעק אשר לא זכר עשות חסד, ומןתן שכרה כ"ד ברכות מנין דכתיב הלוא פרוס לרעב לחמך אז תתענג וגו':

יזכר עון אבותיו. וכי אבותיו של עשו רשעים היו, צדיקים היו אברהם זקנו יצחק אביו, ואת אמרת יזכר עון אבותיו וגו', אלא חטא שחטא באבותיו, אתה מוצא יצחק בא מכח אברהם והיה ק"פ שנה ואברהם חיה קע"ה שנה, א"ר לוי בתווך ה' שנים שנמנעו מחייו עשה עשו שתי עבירות קשות בא על נערה המאורסה והרג את הנפש הדא הוא דכתיב ויבא עשו מן השדה והוא עיף ואין שדה אלא נערה מאורסה שנאמר ואם בשדה מצאה, ואין עיף אלא הריגה שנאמר עיפה נפשי להורגים, ר' זכאי אומר אף גנב שנאמר אם גנבים באו לך, אמר הקב"ה אני כבר הבטחתי אברהם אוהבי ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה, והדין הוא סיבו טבא רואה את בן בנו מגלה עריות ושופך דמים טבא ליה לההוא סבא המתכניס בשלם שנאמר כי טוב חסדך מחיים, ומהו חטא שחטא על אביו גרם לו שכהו עיניו שנאמר ותכהין עיניו מראות, מכאן אמרו כל המעמיד בן רשע גורם לו שיכהו עיניו, ומהו חטא שחטא על אמו. ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן, ר' יהודה אומר כיון שיצא ממעי אמו (הפך גמיטרין) [חתך מיטרין] שלה שלא תלד שנאמר על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו, רבי ברכיה אומר לא תאמר כשיצא אלא כשהוא במעי אמו זריתיה מתוחה לקבליה שנאמר זורו רשעים מרחם. רבי נחמיה אומר גרם לה שלא תעמיד י"ב שבטים, דאמר רב הונא ראויה היתה רבקה להעמיד י"ב שבטים שנאמר ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאומים הרי ארבעה, ולאום מלאום יאמץ הרי ששה, ורב יעבוד צעיר הרי שמונה, והנה תומים בבטנה הרי עשרה, ויצא הראשון ואחרי כן יצא אחיו הרי י"ב, ואית דמייתי לה מהכא ותאמר אם כן למה זה אנכי ז"ה בגמטריא י"ב, ורבנן אמרין גרם לה שלא תצא ממטתה ברבים, אתה מוצא כשמתה רבקה אמרו מאן יפוק קומה אברהם מת יצחק יושב בבית ועיניו כהות ויעקב הלך לפדן ארם, יפוק עשו רשיעא קומה יימרון לייטין דדין דהא כדין איינוק, מה עשו הוציאו מטתה בלילה. אמר ר' יוסי בר חנינא לפי שהוציאו מטתה בלילה לא פרסמה הכתוב אלא מן הצד דכתיב ותמת דבורה מינקת רבקה, ויקרא שמו אלון בכות שכן בלשון יון קורין לאחר אללון שתי בכיות עד שיעקב יושב ושומר אבלה של מניקתו באת לו בשורת אמו הה"ד וירא אלקים אל יעקב עוד ויברך אותו מה ברכה ברכו ברכת אבלים ברכו, אמר הקב"ה אבוהי שלם ליה ביש, אמיה שלם ליה ביש, אחוה שלם ליה ביש, סבא שלם להי ביש, אף אתון שלמון ליה ביש ואנא משלם ליה ביש תהיו מזכירין שמו מלמטה ואני מוחק מלמעלה שנאמר יהיו נגד הק' תמיד ויכרת מארץ זכרם:

ויאהב קללה ותבואה ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו. ר' לוי בשם רבי חמא בר חנינא ולא חפץ בברכה ולא חפץ בבכורה, רבי הונא אמר זה דם הקרבנות שהוא קרוי ברכה שנאמר מזבח אדמה תעשה לי וגו':

ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו. מכאן לסיכה שהיא כשתיה:

ולבי חלל בקרבי. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי לא היה דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב ולבי חלל בקרבי, ולא ישראל היו ראויים לאותו מעשה דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם, ולמה עשו לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד, ואם חטא צבור אומירם להם כלך אצל צבור, וצריכא דאי כתב רחמנא יחיד משום דלא מפרסם חטאיה אבל צבוא דמפרסם חטאיהה אימא לא צריכא. ואי כתב רחמנא צבור משום דנפישי רחמי אבל יחיד אימא לא צריכא. אמר רבי אלעזר בן פרטא (ס) צדיקים נוטל מהם יצר הרע ונותן להם יצר טוב שנאמר ולבי חלל בקרבי, רשעים נוטל מהם יצר הטוב ונותן להם יצר שנאמר נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלקים, בינונים נותן להם זה וזה, את שבא ליצר הרע יצר הרע שופטו, את שבא ליצר טוב יצר טוב שופט שנאמר כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו:

לדוד מזמור נאם ה' לאדוני שב לימיני. זש"ה מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו, א"ר ראובן ישנים היו עו"א מלבוא לתחת כנפיו של הקב"ה, ומי העירן לבא תחת כנפיו, אברהם, שנאמר מי העיר, ולא תאמר לעו"א בלבד אלא אף הצדקה היתה ישנה והעירה, כיצד אברהם פתח לה פונדק והיה מקבל העוברים והשבים שנאמר ויטע אשל בבאר שבע, א"ר אלעזר מהו אש"ל "אכילה "שתיה "לויה,

דבר אחר צדק יקראוהו לרגלו צדיקו של עולם מלוה אותו אימת כשבא לעשות מלחמה עם אמרפל וחבריו. אמר ר' יודן בשם רבי אחא בר חנינא לעתיד לבוא מושיב הקב"ה למלך המשיח לימינו ואברהם לשמאלו ופני אברהם מתכרכמות ואומר בן בני יושב לימין ואני לשמאל והקב"ה מפייסו ואורמ בן בנך על הימין שלך ואני לימינך הוי וענותך תרבני:

מטה עוזך ישלח ה' מציון. איזה מטה זה מטה של יעקב שנאמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה, והוא המטה שהיה ביד יהודה ומטך אשר בידך, והוא המטה שהיה ביד משה ומטה האלקים בידו, והוא המטה שהיה ביד אהרן וישלך אהרן את מטהו, והוא המטה שהיה ביד דוד שנאמר ויקח מקלו בידו, והוא המטה שהיה ביד כל מלך ומלך עד שחרב בית המקדש ונגנז, ועתיד לימסר ביד מלך המשיח ובו עתיד לרדות את עו"א, לכך נאמר מטה עוזך ישלח ה' מציון, אמר רבי לוי כל פעולות טובות ונחמות שעתיד הקב"ה ליתן מציון:

עמך נדבות ביום חילך. מדבר באברהם עמך הייתי ביום שנדבת לשמי לירד לכבשן האש. ביום חילך, ביום שכנסת כל אותן החיילות והאוכלוסין. בהדרי קדש, בהדרו של עולם הקדשיך:

מרחם משחר. מרחמו של עולם שחרתיך:

לך טל ילדותך, מפני שהיה אברהם אבינו מתפחחד תאמר שיש בידי עון שהייתי עובד אלילים כל השנים הללו, אמר לו הקב"ה לך טל ילדותך, מה הטל הזה פורח אף עונותיך פורחין, מה הטל הזה סימן ברכה לעולם אף אתה סימן ברכה לעולם:

נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם. א"ר ישמעאל אברהם כהן גדול היה, וכתיב ונמלתם את בשר ערלתכם, אמר אם ימול מן האזן אינו כשר להקריב, מן הפה אינו כשר להקריב, מן הלב אינו כשר להקריב, מהיכן ימול ויהיה כשר להקריב הוי אומר זה ערלת הגוף, רבי עקיבא אומר ארבע ערלות הן נאמר ערלה באזן הנד ערלה אזנם משמוע, נאמר ערלה בפה הן אני ערל שפתים, נאמר ערלה בלב וכל ישראל ערלי לב, ונאמר התהלך לפני והיה תמים, מהיכן ימול ויהיה תמים הוי אומר זה ערלת הגוף:

ידין בגוים מלא גויות. אמרו רבותינו כל נפש ונפש שהרג עשו מישראל כביכול נטל הקב"ה מדם כל נפש ונפש וטובל פורפוריון שלו עד שצבעה דם, וכשמגיע יום הדין ויושב עליו בבימה לדון אותו לובש אותו פורפוריון ומראה לו גופו של כל צדיק וצדיק רשום עליה שנאמר ידין בגוים מלא גויות, באותה שעה מתנקם הקב"ה ממנו שתי נקמות שנאמר אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, ולעתיד לבא נהרות יורדים מדם של רשעים והעוף בא לשתות מנחל של דם שנאמר מנחל בדרך ישתה. מהו על כן ירים ראש שבא לשתות והנחל עושה גלים והגל בא לשטפו והוא מרים ראשו, אמר דוד הלל והודאה אני נותן לך על כל (דבר) זה לכך נאמר הללויה:

הללויה אודה ה' בכל לבב בסוד ישראים ועדה. לפי שהקב"ה מגלה סודו לישראים, וכתיב כי אם גלה סודו אל עבדיו וגו' וכתיב אל תירא יעקב וגו' כי אצק מים על צמא ואין צריכין מי שילמדם אלא זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב ומי גרם להם סוד שגליתי להם לכך נאמר בסוד ישראים ועדה:

גדולים מעשי ה'. הוא גדול שנאמר גדול ה' ומהולל מאד, וכן הוא אומר אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה, מהו שכרו כל מי שעושה אותם מלבישו הוד והדר שנאמר הוד והדר פעלו, ומהלליו גדולים וכן הוא אומר יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם (כתוב ברמז תתרנ"ז):

זכר עשה לנפלאותיו. כל מה שעשה בעולם הזה לצדיקים לאו כלום הוא אלא כשיעשה לעולם הבא וצדקתו עומדת לעד:

טרף נתן ליראיו, אמר ר' יהושע בן לוי טירוף נתן ליראיו בעולם הזה ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה, אבל לעתיד לבא יזכור לעולם בריתו:

כח מעשיו הגיד לעמו. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי מה טעם גלה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום ראשון וביום שני מפני הכנענים שלא יהיו מגנין את ישראל לומר הלא אומה של בוזוזות אתם וישראל משיבין להם ואומרים להם הלא בזוזה היא בידכם הלא כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם, אלא העולם ומלואו של הקב"ה כשרצה נתנה לכם וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו הה"ד [כח מעשיו וגו'] בשביל לתת להם נחלת גוים. סמוכים לעד לעולם. א"ר אלעזר סמוכים מן התורה מנין שנאמר סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר:

ראשית חכמה יראת ה'. מרגלא בפומיה דרבא תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים כד שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו או באמו או ברבו או במי שגדול ממנו בחכמה שנאמר ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם, ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם, לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה, וכל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא ומה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה סוליתא לרגלה שנאמר עקב ענוה יראת ה':

הללויה אשרי איש ירא את ה'. זה שאמר הכתוב שקר החן והבל היופי אין (מתבקש) [מתקבל] לפני הקב"ה לא עושר ולא יופי ומהו (מבקש) [מתקבל] יראת חטא שנאמר אשה יראת ה' היא תתהלל. כל מה שעשה אברהם לפני הקב"ה לא נתהלל, ובמה נתהלל שהיה ירא לפני הקב"ה שנאמר כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה. וכן הוא אומר כי אם בזאת יתהלל המתהלל מי שעשה את התורה מאל"ף ועד תי"ו, ואין זאת אלא תורה שנאמר וזאת התורה אשר שם משה ואברהם עשה את התורה מאל"ף ועד תי"ו שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' לפיכך נאמר עליו המזמור של מעלה מאל"ף ועד תי"ו, ואין זאת אלא תורה שנאמר וזאת התורה אשר שם משה ואברהם עשה את התורה מאל"ף ועד תי"ו שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' לפיכך נאמר עליו המזמור של מעלה מאל"ף ועד תי"ו, ואף המזמור הזה של אשרי מאל"ף ועד תי"ו [כנגד אברהם ושרה], אשה יראת ה' היא תתהלל שניהם עשו את התורה מאל"ף ועד תי"ו. אשרי איש ירא את ה', ולמה אשריו שלא עשה את המצות (סא) באנגריא אלא בשמחה:

במצותיו חפץץ מאד. א"ל הקב"ה לך לך מארצך וממולדתך לא עשה באנגריא אלא מיד ויקח אברם את שרי אשתו, אמר ליה הקב"ה המול ימול ולא עכב אלא בעצם היום הזה נמול אברהם. אמר ליה קח נא את בנך לא עשה באנגריא אלא מיד וישכם אברהם בבקר הוי במצותיו חפץ מאד:

גבור בארץ יהיה זרעו זה יצחק כי ביצחק יקרא לך זרע, ומה גבורתו ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו אין זה גבור שעשה לעקרה שתלד. ד"א גבור בארץ יהיה זרעו זה יעקב שנאמר ועתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי, ומה היה גבורתו שנטל את המלאך ורפסו לארץ שנאמר וישר אל מלאך ויוכל, דור ישרים יבורך ואיזה דור ישרים כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. ד"א אשרי איש ירא את ה' אשרי איש ולא אשרי אשה, אמר רב עמרם אמר רב אשרי מי שהוא עשה תשובה כשהוא איש, ר' יהושע בן לוי אמר אשרי מי שמתגבר על יצרו כשהוא איש. במצותיו חפץ מאד, א"ר אלעזר במצותיו ולא בשכר מצותיו, והיינו דתנן אנטיגנוס איש סוכו היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס:

הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד. רב הונא ורב חסדא חד אמר זה הלמד תורה ומלמדה, וחד אמר זה הכותב תורה נביאים וכתובים ומשאילן לאחרים:

טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט. דרש רב עוירא זימנין א"ל משמיה דרב אמי וזימנין א"ל משמיה דרב אסי מאי דכתיב טוב איש חונן ומלוה, לעולם ישתה ויאכל אדם פחות ממה שיש לו וילבש ויתכסה במה שיש לו ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו, מפני שהם תלוין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם:

משמועה רעה לא יירא. זה אברהם שנאמר כי ידעתי כי ירא אלקים אתה, נכון לבו בטוח בה' שנאמר ומצאת את לבבו נאמן לפניך. סמוך לבו לא יירא שנאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך. עד אשר יראה בצריו שנאמר ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם. אמר רבא האי קרא מרישיה לסיפיה מדריש ומסיפיה לרישיה מדריש, מרישיה לסיפיה מדריש מאי טעמא משמועה רעה לא יירא משום דנכון לבו בטוח בה', ומסיפיה לרישיה מדריש מאי טעמא בטוח ב' משום דמשמועה רעה לא יירא, מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר אמר מובטח אני שאין זה בביתי, לעיו הכתוב אומר משמועה רעה לא יירא:

פזר נתן לאביונים. א"ר אבהו שאלו את שלמה עד היכן כחה של צדקה, אמר ליה צאו וראו מה פרש דוד אבא פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד, רבא אמר מהכא והוא מרומים ישכון, מאי טעמא משום דלחמו נתן מימיו נאמרים. רשע יראה וכעס שניו יחרוק, זה בלק שראה מה עשו לסיחון ועוג ושלח לבלעם לקללם. תאות רשעים תאבד בלק ובלעם שאבדה תאותם:

הללויה הללו עבדי ה'. זה שאמר הכתוב אזכה נגינתי בלילה, ר' יהודה בר' סימון אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע מזכרת אני נסים שעשית עמי בלילה במצרים השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, ואימתי כשהרגת בכורי מצרים ויהי בחצי הלילה שבאותו לילה נגאלנו והוצאתנו מעבדות לחירות שהיינו עבדים לפרעה וגאלתנו ונעשינו לך עבדים שנאמר הללויה הללו עבדי ה', אתה מוצא כ"ו דורות משנברא העולם עד שיצאו ישראל ממצרים ולא אמרו הלל, ובשעה שבאה מכת בכורות עמד לו פרעה והלך לו אצל משה ואהרן שנאמר ויקרא פרעה למשה ולאהרן לילה, היה דופק פרעה על פתחיהן, א"ל שוטה בלילה אנו יוצאין וכי גנבים אנו בבקר אנו יוצאין שכך אמר לנו הקב"ה ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, אמר הרי מתו כל המצרים שנאמר ותחזק מצרים על העם, אמרו לו ומבקש אתה לכלות את המכה הזאת ממך אמור הרי אתם בני חורין הרי אתם ברשותכם הרי אתם עבדים של הקב"ה, התחיל פרעה צווח לשעבר הייתם עבדי ועכשו הרי אתם בני חורין אין אתם אלא עבדים של הקב"ה צריכים אתם להלל להקב"ה שאתם עבדיו שנאמר הללויה הללו עבדי ה' שנאמר כי לי בני ישראל עבדים. למה אמרו הללויה אמר רבי ירמיה בן אלעזר אין העולם כדי להלל בכל השם אלא בחציו שנאמר כל הנשמה תהלל יה. הללו יה מכאן שאין לומר הלל פחות משלשה שנאמר הללו, למי אומרים הללו לשנים האומר אחד הרי שלשה וכה"א כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו:

יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם, אמר הקב"ה ברכתם אותי מעתה ועד עולם אף אני כן וה' סביב לעמו מעתה ועד עולם. הללו עבדי ה' מנין [הלל"ו היו] כשירדו למצרים ע"א היו עם השכינה שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה, וכתיב בשבעים נפש ירדו אבותיך, וכתיב היא תהלתך, לכך הללויה הללו עבדי ה' הללו את שם ה', הללו לשם שעשה לנו מלחמה שנאמר ה' איש מלחמה:

הללויה. אמר רב חסדא הללויה כס יה ידידיה אחת היא, רב אמר כסיה מרחביה בלבד, איבעיא להו ידידיה לרב מאי, תא שמע אמר רב ידידיה נחלק לשנים לפיכך ידיד חול יה קדש, איבעיא להו הללויה לרב מאי, תא שמע דאמר רב חזינא להו לתילי דבי חביבי דכתיב בהו הללו בחד גיסא ויה אבחד גיסא, ופליגא דר' יהושע ב"ל דאמר ר' יהושע בן לוי מאי הללויה הללו יה בהללויות הרבה, ופליגא דידיה אדידיה דא"ר יהושע בן לוי בעשרה מאמרות של שבח נאמר ספר תהלים, בנצוח, בנגון, במשכיל, במזמור, בשיר, באשרי, בתהלה, בתפלה, בהודיה, בהלל, וגדול שבכולם הללויה שכולל שם ושבח בבת אחת. אמר רב יהודה אמר שמואל שירה שבתורה משה וישראל אמרוה בשעה שעלו מן הים, והלל זה מי אמרו, נביאים שבישראל תקנו שיהיו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבוא עליהם, וכשיגאלו אומרים אותו על גאולתן. תנו רבנן ר' מאיר היה אומר כל שירות ותשבחות האמורות בספר תהלים כלן דוד אמרן שנאמר כלו תפלות דוד בן ישי, אל תקרי כלו אלא כל אלו, והלל זה מי אמרו, ר' יוסי אומר אליעזר בני אמור משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים. וחולקין עליו חבריו לומר שדוד אמרו, ונראין דבריו מדבריהם אפשר ישראל שחטו את פסחיהן ונטלו את לולביהן ולא אמרו שירה עד שבא דוד, תניא אידך הלל זה מי אמרו, ר' אלעזר אומר משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים הם אמרו לא לנו ה' לא לנו משיבה רוח הקודש ואומרת להם למעני למעני אעשה. ר' יהושע אומר יהושע וישראל אמרוהו בשעה שעמדו עליהם מלכי כנען כו', ר' אלעזר המודעי אומר דבורה וברק אמרוהו בשעה שעמד עליהם סיסרא כו', רבי אלעזר בן עזריה אומר חזקיה וסיעתו אמרוהו בשעה שעמד עליהם סנחריב כו', ר' עקיבא אומר חנניה מישאל ועזריה אמרוהו בשעה שעמד עליהם נבוכדנאצר, וחכמים אומרים נביאים שביניהם וכו' (כדלעיל), א"ר חסדא הללויה סוף פרקא, רבה בר רב הונא אמר הללויה ריש פרקא, א"ר חסדא חזינא לתילי דרב חנן בר רבא דכתיב בהו הללויה באמצע פרקא אלמא מספקא ליה, א"ר חנין בר אדא הכל מודים בתהלת ה' ידבר פי הללויה דבתריה ריש פרקא, רשע יראה וכעס הללויה דבתריה ריש פרקא, שעומדים בבית ה' הללויה דבתריה ריש פרקא, מנחל בדרך ישתה הללויה דבתריה ריש פרקא, ראשית חכמה יראת ה' הללויה דבתריה ריש פרקא:

וכי מאחר דאיכא הלל הגדול אנן מ"ט אמרינן האי הלילא. א"ר יוחנן מפני שיש בה ה' דברים הללו יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מתן תורה, תחחית המתים, וחבלו של משיח. יציאת מצרים דכתיב בצאת ישראל ממצרים. קריעת הים דכתיב הים ראה וינס. מתן תורה דכתיב ההרים רקדו כאילים. תחיית המתים דכתיב אתהלך לפני ה' בארצות החיים. חבלו של משיח אמר ר' יוחנן לא לנו ה' לא לנו זו מלחמת גוג ומגוג, רב נחמן בר יצחק אמר מפני שיש בו מלוט נפשם של צדיקים מגיהנם שנאמר אנה ה' מלטה נפשי, חזקיה אמר מפני שיש בה ירידתן של צדיקים לכבשן האש, לא לנו ה' לא לנו אמר חנניה, כי לשמך תן כבוד אמר מישאל, על חסדך על אמתך אמר עזריה, למה יאמרו הגוים אמרו כלם. בעלייתן הללו ה' כל גוים אמר חנניה, שבחוהו כל האומים אמר מישאל, כי גבר עלינו חסדו אמר עזריה, ואמת ה' לעולם אמרו כלם. ואיכא דאמרי ואמת ה' לעולם גבריאל אמרו בשעה שהפיל נמרוד את אברהם אבינו בכבשן האש אמר גבריאל לפני הקב"ה רבש"ע ארד ואצנן את הכבשן ואציל את הצדיק מכבשן האש, א"ל הוא יחיד בעולמי ואני יחיד בעולמי נאה ליחיד להציל את היחיד, ולפי שהקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה א"ל הקב"ה תזכה ותציל שלשה מכבשן האש. דרש ר' שמעון בשעה שהפיל נבוכדנאצר את חנניה מישאל ועזריה לגו אתון נורא אמר יורקמי שר הברד לפני הקב"ה רבש"ע ארד ואצנן את הכבשן ואציל את הצדיקים מכבשן האש, אמר גבריאל אין גבורתו של הקב"ה בכך שאתה שר של ברד והכל יודעין שהמים מכבין את האש אני שר של אש אני ארד ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ ואעשה נס בתוך נס, א"ל הקב"ה רד באותה שעה פתח גבריאל ואמר ואמת ה' לעולם, ואיכא דאמרי דגים שבים אמרוהו (כתוב בשופטים ברמז נ"ג). אמר ר' לוי מאי דכתיב מושיבי עקרת הבית אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע שמוני בניך כחולדה זו שדרה בעקרי בתים:

דרש ר' אבא מאי דכתיב אהבתי כי ישמע ה', אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אימתי אני אהובה לפניך בזמן שאתה שומע קול תחנוני, דלותי ולי יהושיע אע"פ שמדולדלת אני מן המצוות לי נאה להושיע. אמר רב כהנא כשחלה ר' ישמעאל בר' יוסי שלח לו רבי אמור לנו שנים ושלשה דברים שאמרת משום אביך, שלח להו כך אמר אבא מאי דכתיב הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האמים כל האמים מאי עבידתייהו, אלא הכי קאמר הללו את ה' כל גוים אגבורות ונפלאות דקא עביד בהדייהו, כל שכן אנו כי גבר עלינו חסדו. אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן אודך כי עניתני אמר דוד. אבן מאסו הבונים אמר ישי. מאת ה' היתה זאת אמרו אחיו. זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו אמר שמואל. אנא ה' הושיעה נא אמרו אחיו. אנא ה' הצליחה נא אמר דוד. ברוך הבא בשם ה' אמרו ישראל. ברכנוכם מבית ה' אמר שמואל. אל ה' ויאר לנו אמרו כלם. אסרו חג בעבותים אמר שמואל. אלי אתה ואודך אמר דוד. אלקי ארוממך אמרו כלם:

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. תנן התם מקום שנהגו לכפול יכפול, לפשוט יפשוט, לברך אחריו יברך אחריו, הכל כמנהג המדינה. תניא רבי כופל בה דברים. ר' אלעזר בן פרטא מוסיף בה דברים, מאי מוסיף אמר אביי מוסיף לכפול מאודך ולמטה. אמר רבא הלכתא גברוותא איכא למשמע מינה דהלילא, הוא אומר הללויה והם אומרים (הללו את ה') [הללויה], הוא אומר הללו (את) [עבדי] ה' והם אומרים (הללו עבדי ה') [הללויה], מכאן שמצוה לענות הללויה, ומצוה לגדול מקרא אותם עונין אחריו הללויה, הוא אומר הודו לה' והםא אומרים הודו לה' מכאן שמצוה לענות ראשי פרקים, הוא אומר אנא ה' הושיעה נא והם אומרים אנא ה' הושיעהנא מכאן שאם היה קטן מקרא אותו עונין אחריו מה שהוא אומר, הוא אומר אנא ה' הצליחה נא והם אומרים אנא ה' הצליחה נא מכאן שאם בא לכפול יכפול, הוא אומר ברוך הבא והם אומרים בשם ה' מכאן ששומע כעונה. שנו רבותינו היכן היו מנענעין בהודו לה' תחלה וסוף ובאנה ה' הושיעה נא דברי בית הלל, ובש"א אף באנא ה' הצליחה נא. אר"ע צופה הייתי ברבן גמליאלל ור' יהושע שכל העם נענעו והם לא נענעו אלא באנא ה' הושיעה נא. תמן תנינן בקריאת שמע בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב מפני היראה. בעא מיניה אחי תנא דבי ר' חייא מר' חייא מהו שיפסיק בהלל ובמגלה מי אמרינן ק"ו השתא ק"ש דאורייתא פוסק הלל דרבנן מיבעיא או דילמא פרסומי ניסא עדיף, א"ל פוסק ואין בכך כלום. אמר רבא הלכתא ימים שיחיד גומר בהם את ההלל בין פרק לפרק פוסק ובאמצע הפרק אינו פוסק, וימים שאין יחיד גומר בהם את ההלל אפילו באמצע הפרק פוסק, איני והא רב בר שבא איקלע לבי רבינא בימים שאין יחיד גומר בהם את ההלל ולא פסק, שאני רבא בר שבא דלא חשיב עליה דרבינא. ממזרח שמש עד מבואו, משעה שהוא זורח עד שהוא שוקע מקלס להקב"ה (כתוב ביהושע ברמז נ"ג):

מושיבי עקרת הבית. זו שרה שנאמר ותהי שרי עקרה, אם הבנים שמחה היניקה בנים שרה, ד"א מושיבי עקרת הבית זו רבקה שנאמר ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא, אם הבנים שמחה ותהר רבקה אשתוו. ד"א עקרת הבית זו לאה שנאמר וירא ה' כי שנואה לאה מכאן שהיתה עקרה, אם הבנים שמחה כי ילדתי לו ששה בנים. ד"א עקרת הבית זו רחל ורחל עקרה, אם הבנים שמחה בני רחל יוסף ובנימן. ד"א עקרת הבית זו אשתו של מנוח שנאמר הנה נא את עקרה, אם הבנים שמחה והרית וילדת בן. ד"א עקרת הבית זו חנה שנאמר ולחנה אין ילדים, אם הבנים שמחה ותלד שלשה בנים. ד"א עקרת הבית זו ציון שנאמר רני עקרה לא ילדה, אם הבנים שמחה ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה. רבי יהושע בן לוי אמר (סב) אם הבנים שמחה זו המילה שנתנה בשמיני, ר"ל אמר אלו ת"ח שמראין הלכות שחיטה בעצמם, דאמר רבא כל מילי ליחזי איניש בנפשיה חוץ משחיטה ו

דבר אחר. רב נחמן בר יצחק אמר אלו תלמידי חכמים שממיתין עצמם על דברי תורה, ואין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליהם שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל. ד"א זאת חנה ושבעה בניה (כתוב באיכה רמז תתכ"ב):

בצאת ישראל ממצרים. ר' פנחס בש"ר אאושעיא אמר נטל הקב"ה רגליו של יעקב והעמידם על הים, א"ל ראה נסים שאני עושה לבניך, ר' הונא בש"ר אחא אמר אף רגליהם של אבות עמדו על הים, הדא הוא דכתיב נגד אבותם עשה פלא:

היתה יהודה לקדשו, היה ר' מאיר אומר בשעה שעמדו ישרארל על הים היו מנצחין זה עם זה (כתוב ברמז ת"ת):

הים ראה (כתוב ברמז ר"פ וברמז תרע"ב):

מה לך הים כי תנוס, בשעה שא"ל הקב"ה למשה ואתה הרם את מטך וכתיב ויט משה את ידו, התחיל הים עומד כנגדו, א"ל משה בשם הקב"ה ולא קבל עליו, הראהו המטה ולא קבל עליו, משלו משל למה הדבר דומה למלך ב"ו שהיו לו שתי גנות זו לפנים מזו מכר את הפנימית בא הלוקח ליכנס ולא הניחו השומר, א"ל בשם המלך ולא קבל עליו, הראה לו הטבעת ולא קבל עליו עד שנהג המלך ובא התחיל השומר לברוח. א"ל כל היום הייתי אומר לך בשם המלך ולא קבלת עליך ועכשו מה אתה בורח, אמר ליה לא מפניך אני בורח אלא מפני המלך, כך משה בא ועמד על הים אמר לו בשם הקב"ה ולא קבל עליו, הראה לו המטה ולא קבל עליו עד שנגלה הקב"ה בכבודו, כיון שנגלה התחיל הים לברוח שנאמר הים ראה וינוס, א"ל משה כל היום הייתי אומר לך בשם הקב"ה ולא קבלת עליך ועכשו מה לך הים כי תנוס, א"ל לא מפניך משה אני בורח ולא מפניך בן עמרם אלא מלפני אדון חולי ארץ. רבי ננהוראי אומר שם המפורש ראה חקוק על המטה ונקרע, ר' נחמיה אומר כביכול ידו של הקב"ה ראה ונקרע שנאמר (סג) ראוך מים יחילו. ד"א ראה הים את ישראל עושים מלחמה זה עם זה על קדושת שמו של הקב"ה אמר מה אני עומד מיד הים ראה וינוס. ד"א ראה ארונו של יוסף יורד לים אמר הקב"ה ינוס מפני הנס שנאמר ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה, ד"א לא היה הים רוצה ליקרע למה שהיו ישראל ממרים אמים הם ממרים ואני אקרע שנאמר וימרו על ים, מיד גער בו הקב"ה שנאמר ויגער בים סוף ויחרב:

הירדן יסוב לאחור, מה טיבו ומה איכפת לו וכי בירדן היו, אלא מכאן אתה למד אם ברחה ראש האומנות ברחה כל האומנות, כיון שראה הירדן לים בורח אף הוא ברח, א"ל הים למשה מן הדין אין לי ליקרע מלפניך אני נבראתי בשלישי ואתה בששי, אלא לא מלפניך אני נס אלא מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב (כתוב ברמז ט"ו):

ה' זכרנו יבררך, א"ר שמואל בר נחמני מצינו שהקב"ה מזכיר שמן של ישראל ומברכן שנאמר ה' זכרנו יברך (במשלי ברמז תתקמ"ז):

השמים שמים לה' אמר רבי יוסי מעולם לא ירדה שכינה למטה מי כו''. השמים שמים לה' משל למלך שגזר ואמר בני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי, כך הקב"ה כשברררא העולם אמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, וכשנתן תורה לישראל מיד בטלה גזרה ראשונה והתחתונים עלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים שנאמר וירד ה' על הר סיני, ומשה עלה אל האלקים, הוי כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ. וכתוב אחד אומר בימים וכל תהומות, כשבקש הקב"ה אמר יקוו המים וכשבקש עשה את הים יבשה שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים:

והארץ נתן לבני אדם, א"ר אלעזר כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם שנאמר והארץ נתן לבני אדם, לא קשיא הא קודם ברכה והא לאחר ברכה. דאמר רב יהודה אמר שמואל כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים שנא' לה' הארץ ומלואה:

לא המתים יהללו יה. שנו רבותינו לולב היבש פסול שנאמר לא המתים יהללו יה. לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות שכיון שמת בטל מן המצות ומן התורה, ואין לו להקב"ה שבח בו, והיינו דא"ר יוחנן מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. ולא כל יורדי דומה. אמר לו הקב"ה למשה כל הבריות יורדות לשאול שנאמר כל יורדי דומה ואתה עולה שנאמר עלה אל הר העברים וגו'. (סד) ישראל שהן נמולים תפלתן נכנסה לפני הקב"ה כריח ניחוח שנאמר ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה:

אהבתי כי ישמע ה', דרש רבא אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אימתי אני אהובה לפניך בזמן שאתה שומע קול תחנוני. דלותי ולי יהושיע אע"פ שאני דלה מן המצות לי נאה להושיע. ישראל אוהבים להקב"ה שהוא שומע תפלתן בכל שעה לכך נאמר אהבתי כי ישמע ה'.

דבר אחר אמרה כנסת ישראל אוהבת אני אותך דכתיב כי חולת אהבה אני, כי עזה כמות אהבה מים רבים לא יכלו לכבות את האהבה, א"ל הקב"ה אתם אוהבים אותי ואני אוהב אתכם שנאמר כי מאהבת ה' אתכם, וכתיב ואהבך וברכך והרבך והקב"ה מתאוה לתפלתן של ישראל שנאמר השמיעיני את קולך, וכתיב היושבת בגנים חברים וגו', אמר הקב"ה אתם מתאוים שאשמע את קולכם אף אני מבקש שתשמעו לי. לו עמי שומע לי אם שמעת תפלתך נשמעת אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך, ואתיב אז תקרא וה' יענה:

כי הטה אזנו לי, אין האזנים של מעלה כרויות אלא לי בלבד שנאמר זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי וכתיב הט אזנך ושמע:

ובימי אקרא, בימים טובים שנתת לי ביום השבת ביום השבת יערכנו, (סד) באחד לחדש השביעי, בעשור לחודש הזה וגו':

אפפוני חבלי מות (כתוב ברמז קנ"ז):

חבלי מות, בני אדם (סה) חבולים למות. ומצרי שאול מצאוני אלו המלכיות שנאמר מיד שאול אפדם ממות אגאלם. צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, לעולם בשמך אנו קוראים שנאמר אלה ברכב ואלה בסוסים וגו'. שומר פתאים ה'. חכמים אומרים קטנה מעוברת ומניקה משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו שנאמר שומר פתאים ה'. רבי עקיבא אומר קטני בני רשעי ישראאל באים הם לעה"ב שנאמר שומר פתאים ה' שכן בכרכי הים קורין לינוקא פתיא, ואומר גודו אילנא וחבלוהי ברם עיקר שרשוהי בארעא שבקו:

אתהלך לפני ה' בארצות החיים. אמר רב יהודה זה מקום שווקים.

דבר אחר זו ארץ ישראל. עשרה דברים נקראו חיים. הקב"ה שנאמר הוא אלקים חיים. תורה שנארמ עץ חיים היא למחזיקים בה. ישראל שנאמר ואתה הדבקים וגו'. חכמים נקראו חיים שנאמר תורת חכם מקור חיים. צדיקים נקראו חיים שנאמר פרי צדיק עץ חיים. ג"ע נקרא חיים שנאמר (סו) ועץ החיים בתוך הגן. ארץ ישראל נקראת חיים שנאמר ונתתי צבי בארץ חיים. ירושלים נקראת חיים שנאמר אתהלך לפני ה' בארצות החיים. ג"ח נקרא חיים שנאמר כי טוב חסדך מחיים. מים נקראו חיים שנאמר ביום הההוא יצאו מים חיים מירושלים. וכי ארץ ישראל ארצות החיים היא והלא בני אדם מתים בתוכה, אמר ר"ל בש"ר אלעזר הקפר מפני שמתיה חיים לימות המשיח. שאל ר' יוסי לריש לקיש אפילו כגון ירבעם בן נבט, אמר [לו] גפרית ומלח, א"ר יהודה בר' אלעאי שבע שנים היתה ארץ ארץ ישראל בוערת בגפרית ואש שנאמר גפרית ומלח שרפה כל ארצה, ומה שהיה לאלקים ליפרע מירבעם וחבריו כבר פרע מהן באותן שבע שנים הוי אפילו ירבעם בן נבט וחבריו חיים לימות המשיח, ומי גרם להם להנצל מדינה של גיהנם קבורת ארץ ישראל שנאמר וכפר אדמתו עמו:

אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב, כתיב ויהי (הוא) [דוד] נחפז ללכת (כתוב בשמואל ברמז קל"ג):

כוס ישועת אשא, אמר ר' חנינא פר פפא כוס של ברכה צריך להגביה על גבי הקרקע טפח שנאמר כוס ישועות אשא. אמר ר' אמי ואי תימא ר' אסי מאי דכתיב ויגדל הילד ויגמל, עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמול חסד עם זרעו של יצחק, לאחר שאוכלים ושותים נותנין לו לאברהם כוס של ברכה לברך, אומר להם איני מברך שיצא ממני ישמעאל, אומרים ליצחק טול וברך אומר להם איני מברך שיצא ממני עשו, אומרים ליעקב טול וברך אומר להם איני מברך שנשאתי שתי אחיות בחייהן, ועתידה תורה לאסרן עלי, אומרים למשה טול וברך אומר להם איני מברך שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא במותי ולא בחיי, אומרים ליהושע טול וברך אומר להם איני מברך שלא זכיתי לבן שנאמר נון בנו יהושע בנו, אומרים לדוד טול וברך אומר להם להם אני אברך ולי נאה לברך שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. כוס ישועות אשא זו מדה טובה (כתוב באיבו ברמז תתצ"ד ולעיל ברמז ש"ז ובתרי עשר ברמז תי"ד):

יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. אימתי מראה הקב"ה היוקר שהוא מתוקן להם סמוך למיתתן (כתוב בסוף משלי בפסוק עוז והדר לבושה). יקר, אמר הקב"ה קשה עלי לגזור על הצדיקים שימותו שאלולא שהם גוזרים על עצמם מיתה לא הייתי גוזר, אברהם אמר ואנכי הולך ערירי, משה אמר כי אנכי מת בארץ הזאת, יצחק אמר בעבור תברכך נפשי בטרם אמות, וכן אתה מוצא כל מה שגזרו אבות העולם קיים, אברהם גזר על הזקנה ועד ימי יעקב היה אדם עוטש ומת, תדע לך שכן הוא אדם שעוטש אומרים לו חיים טובים מכלל שהיתה לו מיתה, אמר יעקב רבש"ע אתה נותן קטטה בין בריותיך אלא יהא אדם חולה ועושה בין בניו מה שהוא צריך ואחר כך הוא מת, יצחק גזר על היסורין שיתיסרו הבריות ויעשו תשובה. שנו רבותינו ארבעה נכנסו לפרדס, אלו הם, בן עזאי, בן זומא, ואחר, ור' עקיבא, אמר להם ר' עקיבא הזהרו כשאתם מגיעין אצל אבי שיש אל תאמרו מים מים משום דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, בן עזאי הציץ ומת עליו הכתוב אומר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, בן זומא הציץ ונפגע עליו הכתוב אומר דבש מצאת אכול דיך פן תשבענו והקאתו, אחר קצץ בנטיעות עליו הכתוב אומר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, חזא למטטרון דיתיב וכו', ר' עקיבא עלה בשלום וירד בשלום עליו הכתוב אומר משכני אחריך נרוצה:

יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. משלו משל למה הדבר דומה למלך ששלח שלטון לגבות טמיון שלו, הלך ונתאכסן אצל בעל הבית אחד עשרה ימים, בכל יום (סז) הפקיד אצלו מאה מנה הרי עשרה רבוא, כשבא לתבוע טמיון שהוא חייב אמר כל עצמו אינו חייב אלא המשים זוז היאך אני תובען ממנו, כך אמר הקב"ה קשה בעיני לומר לצדיקים שימותו לומר לאברהם שימות כבר הקנני שמים וארץ וירד לכבשן האש לשמי, יצחק עקד עצמו על גבי המזבבח, יעקב עמל בתורה כל ימיו, דוד השליך נפשו בכפו וירד לגלית, חנניה מישאל ועזריה ירדו לכבשן האש, ואלולא ששאלו הצדיקים מיתה בפיהם לא היו מתים וכו', ולפי ששאלו מיתה בפיהם אמר הקב"ה יסתלקו אלו מפני אלו, אילו היה אברהם קיים היאך היה יצחק מנהיג שררה וכן כלם. ד"א המותה לחסידיו, [משל למלך ששלח אפרכוס] הנהיג בו יפה השלים זמנו ונתן לו אפרכיא אחרת, אלו שהיה יוצא מאצלם היו מקלסין אותו שהנהיגם יפה ואלו שעתיד ליכנס אצלם היו מקלסין אותו שהוא עתיד להנהיגם יפה, כך כשהצדיקים מסתלקין מן העולם הבריות מצטערין עליהם שכל דמן שהם ביניהם הם מכלים הפורענות מלבוא לעולם ומלאכי השרת שמחים עליהם שהם באין ושרויים ביניהם, וכשהצדיקים מסתלקין מן העולם שלש כתות של מלאכי השרת של שלום יוצאים לקראתו, אחת אומרת יבא שלום, והשנית ינוחו על משכבותם, והשלשית הולך בכוחו:

ד"א יקר בעיני ה', משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר וכלה מזון שבידו אמר הלואי מאן יהיב לן גלוסקא במדבר. בא אריסטוון אחד נתן לו גלוסקין אחד כשהגיע לישוב [ושבע] במאכל ובמשתה שכח אותו, בא עמד לפני מלך, אמר ליה המלך מה טובך, אמר ליה אני הוא שנתתי לך גלוסקא במדבר, אמר ליה הרי אתה עשוי שלטון, אמר אמר ליה לכך נתתי לך. א"ל הרי אתה עשוי אפרכוס, אמר ליה לכך. נתתי לך אמר ליה הרי אתה כיוצא בי שמא אתה מבקש יותר ממני, כך אמר להם הקב"ה לצדיקים הרי אתם כיוצא בי שמא יותר ממני אתם מבקשים שנאמר אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד, מה אני בורא עולמות ומחיה מתים אף אתם בוראי עולמות ומחיה מתים:

אני עבדך בן אמתך, לא דומה (סח) עבד תרבות לעבד שהוא לקוח מן השוק אני הוא בן בנה של אותה שאמרה ופרשת כנפיך על אמתך (כתוב ביהושע ברמז ד'):

פתחת למוסרי. פתחת אסורי מתמר, התרת אסורי מרות, דרש רבא אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע שני מוסרות שהיו עלי פתחת, רות המואביה ונעמה העמונית. לך אזבח זבח תודה, חטאת ואשם אינו אומר אלא תודה הוידיה אני חייב לך:

הללו את ה' כל גוים. שאל ר' שמעון בנו של רבינו הקדוש את אביו מי הם כל גוים ומי הם כל האומים, אמר ליה כל גוים אלו ששעבבדו בישראל, כל האומים אלו שלא שעבדו בהם, אומרים כל האומים ומה אלו ששעבדו בישראל מקלסין להקב"ה, אנו שלא שעבדנו בהם עאכ"ו, התחילו אומרים כי גבר אעלינו חסדו, אמרה הארץ ואמת ה' לעולם, מהו אמת אמת ברית שקיימת לאבות שנאמר וזכרתי את בריתי יעקוב:

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, אין לישראל ממה שישלמו להקב"ה אלא הודיה בלבד על כל טובה שהוא עושה להם, וכן הוא אומר אודך ה' כי אנפת בי, ואומר אלי אתה ואודך אלקי ארוממך ארוממך אודה שמך. וכן הוא אומר טוב להודות לה'. כי לעולם חסדו זו התורה שנתן להם לישראל שנקרא חסד שנאמר ותורת חסד על לשונה, וכן הוא אומר חסדי ה' כי לא תמנו, משלו משל למה הדבר דומה לבעל הבית שהיה מלוה לכל בני עירו והיו בעי עירו אומרים זכור אותו בעל הבית לטובה שהוא נותן לנו כל צרכנו בימות הגשמים אלא שהוא נוטל ממנו שלש סלעים רבית בימות החמה, בא אחד ואמר אני נותן בסלע, הניחו את הראשון ומודים לשני, בא אחד ואמר אני נותן חנם לא לזה נאה להודות שהוא נותן חנם הוי טוב להודות לה' כי לעולם חסדו. יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו לא נאה על האדם לומר על עצמו שהוא טוב אלא אם יהיו אחרים מעידים בו, ומי מעיד בהקב"ה ישראל יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו.

דבר אחר יאמר נא ישרראל ישראל סבא קטנתי מכל החסדים, כי לעולם חסדו הרועה אותי מעודי עד היום הזה. יאמר נא ישראל מה עשה עמהם במצרים ובמדבר ובארץ. יאמרו נא בית אהרן, משלו משל למה הדבר דומה לבעל הבית שהוא מנהיג יפה עם אריסיו, בשעת חשבון אינו מדקדק עמהם בשעת הגורן היה משייר להם שיררי הגורן ובשעת הגת היה משייר להם שיירי הגת אבל אין אנו יודעים משאו ומתנו בתוך ביתו, ומי יודע עבדיו ובני פלטין, ואלו הם עבדיו של הקב"ה בית אהרן שהם מקריבין לפניו בכל עת לכך נאמר יאמרו נא בית אהרן כי לעולם חסדו, יאמרו נא מה שעשית לכל מי שעמד כנגדן, קרח בלעה אותו הארץ, עוזיה והצרעת זרחה במצחו. יאמרו נא יראי ה' זה ביתו של דוד שנאמר חבר אני לכל אשר יראוך, ומה עשה עמי דוד הנה אנכי יושב בבית ארזים וגו' ומה עשיתי לו אף אני אשמר לו חסדי, ושמתי לעד [זרעו] וכסאו (וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו) [כימי שמים]:

מן המצר קראתי יה. בכל לשון שישראל קוראין להקב"ה הוא עונה אותם, קראוהו באל שדי ואל שדי יברך אותך עונה אותם באל שדי אני אל שדי פרה ורבה, קראוהו באלקים ותעל שועתם אל האלקים ענה אותם באלקים וישמע אלקים את נאקתם, קראוהו בה' ונצעק אל ה' וענם בה' וישמע ה' את קולנו, קראוהו ביה מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, וכן הוא אומר כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו. ד"א מן המצר מדבר במצרים וימררו את חייהם. ענני במרחב יה שהרחיב לי הקב"ה כנפי החסד שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף. ד"א מדבר בדוד כשירד לגלית. ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו עבד והיה מחבבו מכל עבדיו והיו שאר עבדיו מתקנאין בו אמר מרי רחים לי מה איניש יכיל לי, וכה"א בך ה' חסיתי אל אבושה ללעולם:

ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, מלה"ד לבני אדם שבאין לדון לפני הבימה ותם מתיראין מפני הדיין אמרו להם קרוביהם אל תתיראו בן עירכם הוא, כך הלא אתה אבינו הלא הוא אביך קנך:

כל גוים סבבוני וגו' סבוני גם סבבוני, ג"פ כנגד ג' פעמים שעתיד גוג ומגוג לעלות על ירושלים כדרך שעלה סנחריב ונ"נ והוא מביא אנשי יהודה עמו והם מתפללים אמצה לי יושבי ירושלים, וכן הוא אומר וכם יהודה תלחם בירושלים:

יסור יסרני יה. א"ר שמעון והלא דברים קל וחומר ומה עבד כנעני שאין לו פדיון לעולם ואינו יוצא אלא לרצון רבו שנאמר והתנחלתם אותם היה רבו מכהן והפיל את שנו או סמא את עינו הרי זה קונה את עצמו ביסורין קל וחומר בידי שמים, וכן הוא אומר יסור יסרני יה ולמות לא נתנני:

זה השער לה'. אלכנדרוס מוקדון כי הוה שקיל וכו' (כתוב ברמז תתנ"ט):

מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו. זה שאמר הכתוב מי זאת עולה מן המדבר, לשעבר היו משועבדים בטיט ולבנים ונעשו במדבר לארבעה דגלים, משיבין ישראל אף אנו תמהין על עצמנו ורוח הקדש אומרת מאת ה' היתה זאת וגו'. ד"א מדבר בדוד לשעבר היה רועה ונעשה מלך, משל לאחד שהיה עושה משרה לכובסיין ונעשה איפרכוס, אף ישראל לעתיד לבא יתמהו עו"א עליהם והם משיבין מאת ה' היתה זאת:

זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. כל הגאולות שעברו יש אחריהם שעבוד אבל מכאן ואילך אין שעבבוד זמרו לה' כי גאות עשה (כתוב ברמז תק"ח). א"ר אבין אין אנו יודעין במה לשמוח אם בהקב"ה אם ביום, בא שלמה ופרש נגילה ונשמחה בך בך בתורתך בך בישועתך בך בכ"ב אותיות. אנשי ירושלים בפנים אומרים אנא ה' (סט) הושיעה נא ואנשי יהודה מבחוץ אומרים אנא ה' הצליחה נא וכו' (במדרש):

אסרו חג בעבותים א"ר אבהו א"ר אלעזר כל האוחז הדס בעבותו ולולב באגודו מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן. אמר חזקיהו א"ר שמעון בן יוחאי כל העושה אסור לחג באכילה ושתיה מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן. שנו רבותינו מורביות של ערבה מביאין וזוקפין אותם בצדי המזבח וראשיהם כפופים על גבי מזבח. תקעו והריעו ותקעו, בכל יום מקיפין המזבח פעם אחת ואומרים אנא ה' הושיעה נא, ר' יהודה אומר אני והו הושיעה נא, ואותו יום היו מקיפין את המזבח שבע פעמים, אמר רבא מאי קראה אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח. תנא ארוכות וגבוהות אחת עשרה אמה כדי שיהו גוחות על המזבח אמה, אמר אמימר ואיתימא מר זוטרא שמע מינה דאיסור מנחי להו, דאי סלקא דעתך אארעא מנחי להו מכדי עלה אמה ונכנס אמה זה יסוד, עלה חמש ונכנס אמה זה סובב, עלה שלש וכנס אמה זה מקום הקרנות, לא משכחת לה לגוחות על המזבח אמה, אלא שמע מינה דאיסור מנחי להו:

אשרי תמימי דרך (כתיב ברמז תרי"א). אמר דוד ואהי תמים עמו ואשתמר מעוני, וכתיב שמר תם וראה ישר, וכתיב הולך בתוך ילך בטח זה אברהם התהלך לפני והיה תמים. וכן משה אמר תמים תהיה עם ה' אלקיך למה הצור תמים פעלו ותורתו תמימה תורת ה' תמימה, וכתיב מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו:

אתה צויתה פקודיך לשמור מאד. והיכן צוה בחומש הפקודים, לשמור מאד תשמרו להקריב לי במועדו (ע) היא הפרשה האמורה להלן היא הפרשה האמורה כאן, ולמה היא אמורה ושונה ר' אחא בשם ר' אחא בר פפא שלא יהיו ישראל אומרים לשעבר היינו מקריבין קרבנות ומתעסקין בהם עכשו שאין אנו מקריבין קרבנות מה נתעסק בהם, אמר הקב"ה הואיל ואתם מתעסקין בהם כאלו אתם מקריבים לפני. ר' הונא אמר חורי אין הגליות מתכנסות אלא בשביל המשניות שנאמר גם (עא) כי יתנו בגוים עתה אקבצם. שמואל אמר ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית וגו', וכי יש צורת הבית עכשו, אלא אמר הקב"ה הואיל ואתם מתעסקין בו כאלו אתם בונים אותו.

דבר אחר בכל מקום צוה הקב"ה על התורה בתורה בנביאים בכתובים, ואמר הקב"ה הלא כתבתי לך שלישים. ואומר השמר לך פן תשכח את הדברים שמור נפשך מאד:

במה יזכה נער את ארחו. הדא הוא דכתיב חנוך לנער על פי דרכו וכתיב גם במעלליו יתנכר נער. את ארחו תודיעני אורח חיים, כל ארחות ה' חסד ואמת:

בלבי צפנתי אמרתך. א"ר זעירי א"ר חנינא כל המורה הלכה בפני רבו נקרא חוטא שנאמר בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך, רב המנונא ארמי כתיב בלבי צפנתי אמרתך, וכתיב בשרתי צדק בקהל רב, לא קשיא כאן בזמן שעירא היאירי קים כאן בזמן שאין עירא היאירי קיים. מנין שהתורה צריכה ברכה לפניה ולאחריה שנאמר ברוך אתה ה' ואחר כך למדני חקיך הרי לפניה ולאחריה וזאת הברככה אשר ברך משה לאחר שאמר השירה ברך, הוי שטעונה ברכה לאחריה:

בפקודך אשיחה וגו' בחקותיך אשתעשע. בר חטיא אמר למדתך תורה דרך ארץ שאם יעשה אדם ספינה שתהא עומדת במים יעשה רחבה אחד מששה וגבהה אחד מעשרה, מתיבתו של נח שנאמר שלש מאות אמה אורך התבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה, ולמדתך תורה דרך ארץ שאם יעשה אדם טרקלין עשר על עשר יעשו פתחו מן הצד שנאמר ופתח התבה בצדה תשים:

גרסה נפשי לתאבה. אמר רבא ליגריס איניש אף על גב דמשכח, ליכגמור אע"ג דלא ידע מאי קאמר דכתיב גרסה נפשי ולא כתיב טחנה. ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, מלמד שהיו ידיו מלוכלכות בדם שפיר ודם שליא לטהר אשה לבעלה (כתוב ברמז תתל"א):

זכרתי משפטיך מעולם ה' ואתנחם. אימתי אמר דוד כן כשברח מפני אבשלום שנאמר מזמור לדוד בברחו, משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו וטרדו ושלח המלך לפדגוג שלו אחריו הלך ומצא אותו בוכה ומזמר אמר ליה פדגוגו אם אתה בוכה למה אתה מזמר וכו' (במזמור ח'):

זמירות היו לי חוקיך. דרש רבה מפני מה נענש דוד בעוזא דכתיב ויכהו שם על השל, מפני שקרא לספר תורה זמירות היו לי חקיך, אמר ליה הקב"ה דברי תורה שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותם זמירות הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים דכתיב ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם ואיהו אייתי בעגלה:

זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי. מדבר באהרן דכתיב בזאת יבא אהרן מהיכן זכיתי לשמונה בגדי כהונה בשביל שפקודיך נצרתי. ד"א מדבר בדוד בשביל שפקודיך נצרתי זאת היתה לי לעדות. חשבתי דרכי (כתוב ברמז תת"צ):

חצות לילה אקום להודות לך. אמר דוד אני חייב לעמוד ולהודות לך על מה שעשית עם זקני ועם זקנתי בחצי הלילה (עב) שנאמר ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת לכך חצות לילה וגו'. ד"א מדבר במצרים שהיו ישראל ישנים על מטותיהן והקב"ה עושה מלחמתן שנאמר ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור (כתוב ברמז צ'):

חצות לילה אקום להודות לך. וכי דוד בפלגא דליליא הוה קאי דוד מאורתא הוה קאי דכתיב קדמתי בנשף ואשועה, וממאי דההוא נשף אורתא הוא, דכתיב בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה. א"ר אושעיא ואמרי לה רבי אלעזר אמר דוד לפני הקב"ה מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה, א"ר זירא עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס מכאן ואילך מתגבר כארי, רב אשי אמר עד חצות לילה היה עוסק בתורה, ובשעה שהיה אוכל סעודת מלכים היה אוכל עד הערב וישן עד חצות ועומד ועוסק בתורה. בין כך ובין כך לא היה שחר בא ודוד ישן:

ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת הוא השתא משה רביינו לא הוה ידע שנאמר ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, היכי דמי אי דאמר ליה כחצות מי איכא ספקא ברקיעא, אלא דאמר ליה בחצות ואתא איהו ואמר כחצות אלמא מספקא ליה ודוד הוה ידע, דוד סימנא הוה ליה דא"ר חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא כנור היה לתוי למעלה ממטתו (כדלעיל ברמז תשע"ו). ר' זירא אמר לעולם משה הוה ידע ודוד הוה ידע וכנור למה ליה לאתעורי:

טוב אתה ומטיב למדני חקיך. חביבה תורה שכששאל דוד לא שאל אלא תורה שנאמר טוב אתה גו' טובך עדיף על באי עולם יעדוף טובך עלי ולמדני חקיך, חביבה תורה שכששאל דוד לא שאל אלא תורה שנאמר טוב אתה גו' טובך עדיף על באי עולם יעדוף טובך עלי ולמדני חקיך, שנאמר סעדני ואושעה, שלא אהא למד תורה ושוכח או שאהא למד ויצר הרע אינו מניח לי לשנות, או שמא אטהר את הטמא ואטמא את הטהור ואהא בוש לעולם הבא, או שמא ישאלוני מגויי הארצות וממשפחות האדמה ולא אדע להשיבם ונמצאתי בוש לעיניהם, וכן הוא אומר ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, ואומר זמירות היו לי חקיך, שומע אני בשלוה, תלמוד לומר בבית מגורי במערות ובמצודות בברחו מפני שאול, אבל משלמד תורה ונתגדל מהו אומר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף שזהב וכסף מוציאין את האדם מן העולם אבל תורה מביאה את האדם לחיי העולם הבא:

טוב לי תורת פיך, א"ר יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך וכו' (אבות פ"ו):

ישובו לי יראיך. ששה חדשים נצטרע דוד (כתוב בשמואל ברמז קכ"א):

כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך. רבי אבא בר כהנא מאר להכרית עולל מחוץ לא מבתי כנסיות, ובחורים מרחובות לא מבתי מדרשות וכאן ויהרג בחוריהם בחרב בבית מקדשם ולא חמל, אם על בנים רוטשה, הוי אשר לא כתורתך. ר' יהודה ב"ר סימאי אמר תרתי כתיב אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד וכאן להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד הוי אשר לא כתורתך, ר' יהודה בר סימאי אמר חורי כתיב ואיש איש מבית ישראל אשר ישחט וגו' ושפך את דמו וכסהו בעפר וכאן שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר, א"ר ברכיה לחמורים נתנה קבורה אלו המצרים דכתיב בם אשר בשר חמורים בשרם וכתיב נטית ימינך תבלעמו ארץ ואין ימין אלא שבועה שנאמר נשבע ה' בימינו ולעמך לא נתת קבורה הוי אשר לא כתורתך:

לעולם ה' דברך נצב בשמים. מלאכי השרת אמרוהו אימתי בשעה שהושלך אברהם לכבשן האש היו המלאכים מדיינים זה עם זה, מיכאל היה אומר אני ארד להצילו, גבריאל היה אומר אני ארד ואצילנו, אמר הקב"ה אני ארד ואצילנו שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, אמר להם לבני בניו אתם מצילים, כיון שירדו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש ירד המלאך והצילם, באותה שעה אמרו לעולם ה' דברך נצב בשמים וגו', כוננת ארץ ותעמוד אתה הוא קיומו של עולם. ר' תנחומא בר אבא אמר מהו לעולם ה'. אמר דוד רבון העולמים לעולם אין אתה בא עלינו בדין אלא במדת רחמים, אלולא כך לא היינו יכולין לעמוד אפילו שעה אחת, לעולם אלקים אין כתיב כאן אלא לעולם ה', במה אתה דננו באותה מדה של רחמים שנאמר ה' ה' אל רחום, ולא לנו בלבד אלא אף לאדם הראשון יציר כפיך אלולא שתפשת מדת רחמים בשעה שדנת אותו לא היה עומד וכך התנית עמו לדון לבניו ולזכותם, אמר ר' חנניה כשבקש הקב"ה לבראות את עולמו שתף שתי המדות ובראו שנאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים, וכן לאדם וייצר ה' אלקים את האדם, מהו נצב קיים דברך שהתקנת עם אדם הראשון שכשם שדנת אותו ברחמים כך אתה דן את כל הבריות אחריו, מהו לדור ודור אמונתך (מהו למשפטיך עמדו היום), אמר הקב"ה אדם הראשון אני דנתי אותו וזכיתי אותו ביום משלי אף אתם כשתהיו באים לפני בדין בראש השנה היו באים בשופרות ואפילו יש לכם כמה קטיגורים אני אזכור עקדת יצחק ואזכה אתכם בדין:

למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך. א"ר אלכסנדרי א"ר חייא בר אבא א"ר יהושע בן לוי כיון שהגיע קצו של אדם הכל מושלים בו שנאמר והיה כל מוצאי וגו', רב אמר מן הדין קרא למשפטיך עמדו היום וגו', שמואל חזייה לההוא עקרבא דיתיב על אקרוקתא ועבר נהרא טרק גברא ומית קרא עליה למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך:

לולי תורתך שעשועי. ר' אבא בר כהנא אמר בשם רבי יוחנן משל למלך שקדש מטרונא וכתב לה כתובה מרובה (כתוב באיכה בפסוק זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל):

לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד. לכל יש סיקוסין, שמים וארץ יש להם סיקוסין חוץ מדבר אחד שאין לו סיקיסין זו תורה שנאמר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים (כתוב ביחזקאל ברמז שמ"א):

מכל מלמדי השכלתי. בן זומא אומר איזהו חכם הלמד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי:

מזקנים אתבונן (כתוב ברמז תרי"ב). כתיב ויודע הדבר למרדכי וגו' זה מהול וזה ערל וחס עליו, ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר מזקנים אתבונן, יעקב ברך את פרעה, יוסף לא גלה לו, דניאל לא גלה לו לנבוכדנאצר אף אני מגיד לאסתר המלכה:

נר לרגלי וגו'. למה הרשעים דומים לאדם שהוא מהלך באפלה הגיע לאבן נכשל בה הגיע לגומץ נפל בה הוא שכתוב דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו, אבל הצדיקים דומים לאדם רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו, אבל הצדיקים דומים לאדם המהלך ונר לפניו הגיע לאבן סר ממנה הגיע לגומץ משתמר, כך אמר דוד באתי לחלל את השבת האירה לי התורה שנאמר ושמרתם את השבת וגו' מחלליה מות יומת, וכן לשאר העבירות. הוי נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי:

נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי. אם נאמר נר למה נאמר אור ואם נאמר אור למה נאמר נר, לא אמר דוד כשאני מתחיל בד"ת מעט אני מתחיל בהם וכשאני נכנס בתוכו שערים הרבה נפתחים לי:

נשבעתי ואקימה. אמר רב גידל אמר רב מנין שנשבעים לקיים את המצות שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך:

עת לעשות לה' הפרו תורתך. אמר רבא האי קרא מרישיה לסיפיה מדריש ומספיה לרישיה מדריש, עת לעשות לה' מאי טעמא, משום דהפרו תורתך, ומה טעם הפרו תורתך, משום עת לעשות לה' (כתוב בשופטים ברמז ס"א). תניא הלל הזקן אומר בשעת המכנסים פזר, בשעת המפזרים כנס, אם תניא הלל הזקן אומר בשעת המכנסים פזר, בשעתת המפזרים כנס, אם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר, שנאמר יש מפזר ונוסף עוד, ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך. רבי יוחנן וריש לקיש מעייני בספר אגדתא בשבתא, והא לא ניתן ליכתב, אלא כיון דלא אפשרר עת לעשות לה'. רבי פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון העושה תורתו עתים מפר ברית, מאי טעמא עת לעשות לה' הפרו תורתך, א"ר אלעזר מה התינוק הזה מבקש לאכול כל שעות ביום כך צריך אדם להיות יגע בתורה כל שעות ביום, ר' הונא בש"ר יהושע כל (כרביא) [חרשיא] בישין (וכרביא) [וחרשיא] דאורייתא טבין, כל פטפטיא בישין ופטפטיא דאורייתא טבין, עת לעשות לה' כשאחרים הפרו תורתך, הלל הזקן אומר בשעת המכנסין פזר וכו' (כדלעיל). תני ר"ש בן יוחאי אם ראית דור שנתרשלו ידיהם מן התורה עמוד והתחזק בה וואתה נוטל שכר כלם, וכה"א ואל תבוז כי זקנה אמך, וכן מצינו באלקנה שהדריך את ישראל לעלות לרגל:

פתח פדבריך יאיר מבין פתיים. ר' יודה ור' נחמיה, רבי יודה אומר האורה נבראת תחלה, משל למלך שבקש לעשות פלטין והיה אותו המקום אפל מה עשה הדליק נרות ופנסים לידע היאך הוא קובע תלמוסין, כך האורה נבראת תחלה. רבי נחמיה אומר העולם נברא תחלה, משל למלך שבנה פלטין ועטרה בנרות, עד כאן דרש ר' יודן, אתא רבי פנחס ורבי יודן ור' סימון ור' חנון בשם ר' יצחק פתח, פתח דבריך יאיר מפתח פומך הוה לן נהורא שנאמר ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור:

צרופה אמרתך מאד. א"ר אבין דברי תורה נמשלו לקונדיטון, יש בו יין כי טובים דודיך מיין, יש בו דבש ומתוקים מדבש ונופת צופים, יש בו פלפלין צרופה אמרתך מאד. דרב אחר צרופה אמרתך מאד, כצורף הזה שהוא מכניס את הזהב לכור שנים או שלשה פעמים עד שהוא מזקקו, כך יש פרשה בתורה שנאמרה ונשנית ונשתלשה, וכן כל התורה כולה נאמרה בסיני ונשנית באהל מועד ונשתלשה בערבות מואב:

שבע ביום הללתיך. חביבין ישראל שחבבן הקב"ה במצות (כתוב ברמז תרל"ה וברמז תרט"ו). תנו רבנן בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה. רבי יהודה בא אבין בשם רבי יהודה בן לוי על שם שבע בום הללתיך. רבי חנין בשם רבי שבע מצות עושה אדם בכל יום קריאת שמע שני פעמים ומתפלל שלשה פעמים ואוכל ומברך שני פעמים:

שלום רב לאוהבי תורתך. גדול השלום (כתוב לעיל ברמז תע"ט ותשי"א):

שיר המעלות. שנו רבותינו הלוים היו עומדים בכנורות ונבלים ובכל כלי שיר על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד חמש עשרה מעלות שבספר תהלים. א"ל רב חסדא לההוא מרבנן דהוה מסדר אגדתא קמיה מי שמיע מידי הני חמש עשרה מעלות כנגד מי אמרן דוד, א"ל הכי א"ר יוחנן בשעה שכרה דוד שתין, קפא תהומא בעא למשטפיה לעלמא, אמר דוד מי איכא מאן דידע אי שרי למכתב שם אחספא ומשדא ביה ואחתיה לדוכתיה, וליכא איניש דאמר מידי, אמר כל היודע לומר דבר זה ואינו אומר יחנק בגרונו, נשא אחיתופל ק"ו בעצמו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום על כל העולם כלו עאכ"ו, א"ל שרי, כתב שם שדא ביה נחית תהומא שיתא אלפי גרמידי, כיון דחזא דנחת טובא אמר כמה דמדלי טפי מרטב עלמא ואמר ט"ו שיר המעלות ואסקיה חמיסר גרמידי ואוקמה לאלפא גרמידי (כתוב למעלה ברמז קמ"ב). ויוסף עוד דוד, ר' ברכיה בש"ר אבא בר כהנא תשעים אלף זקנים מנה דוד ביום אחד ולא מינה אחיתופל עמהם והיה ארונא טעין כהניא לרומא וטריף להון לארעא, שלח ואייתי לאחיתופל א"ל לית את אמר לי מה נעביד לדין ארונא דהוא טעין כהניא לרומא וטריף להון לארעא, א"ל שלח שאיל לאלין חכימיא דמניתא, א"ל מאן דידע למיקמתיה ולא מיקם ליה יהא סופיה מחנקא, א"ל מיליא דינקיא אמרין בכל יום בכנישתא לא הוית ידע ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, וכן אתה מוצא בשעה שבקש דוד לחפור תמליא של בית המקדש חפר ט"ו מאות אמין ולא אשכח תהומא ובסופא אשכח חד עציץ ובעי מירמתיה א"ל לית את יכיל לי, א"ל למה, א"ל דאנא הכא כביש על תהומא, א"ל ומן אימת את הכא, א"ל מן שעה דאשמע רחמנא קליה בסיני ואמר אנכי ה' אלקיך ורעדת ארעא ושקעת ואנא יהיבת הכא כביש על תהומא, אעפ"כ לא שמע ליה, כיון דרמייה סליק תהומא בעי מישטפי עלמא. והוה אחיתופל קאי תמן אמר (עג) כדון מת ואנא מלך אמר דוד מאן דחכים למוקמיתיה ולא מוקמיתיה יהא סופיה מתחנק אמר מה דאמר ואוקמיתיה, התחיל דוד עולה ואומר שיר המעלות אעפ"כ הוה סופיה מתחנקא, הדא הוא דמלתא אמרה צריך בר נש חשש על לווטתא דרביה אפילו על מגן. ר'' שמאול בר ר' יצחק מגלה שמסר שמואל לדוד אמרה אחיתוף לדוד ברוח הקדשש, מה הוה אחיתופל עבד, הוה בר נש מימליך מילייא ביה והוא א"ל זיל ועבד הכין והכין ואי לית את מהימן לי זיל ושאיל באורים ותומים והוה אזיל ושאיל ומשכח הכין, הה"ד ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש וגו' איש קרי ולא כתיב, לא יכלו הכתובים לקרותו איש:

מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה. א"ר יוחנן בש"ר יוסי בן זמרא א"ל ללשון כל אבריו של אדם זקופים ואתה מוטל, כל אבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים, ולא עוד אלא שהקפתי לך שתי חומות אחת של עצם ואחת של בשר. מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים, אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע הקב"ה אומר לגיהנם אני מלמעלה ואתה מלמטה נדוננו אני זורק חצים מלמעלה ואתה מלמטה שנאמר חצי גבורר שנונים, אוין חץ אלא לשון הרע שנאמר חץ שחוט לשונם מרמה דבר, ואין גבור אלא הקב"ה שנאמר ה' כגבור יצא. גחלי רתמים היינו גיהנם:

שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי. אמר ר"ש בר נחמני אשא עיני אל ההרים אל ההורים למאלפני ולמעבדני, מאין יבא עזרי מדבר הכתוב ביעקב, אמר אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד. ר' חנינא אמר שלח אותו גדוד, ריב"ל אמר שלח עמו אלא שעמד עשו ונטלו ממנו, חזר ואמר מה אנא מוביד סברי מן בריי אלא עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ אל יתן למוט רגלך וגו' הנה לא ינום ולא יישן, ה' ישמרך מכל רע מעשו ומלבן, ושמור את נפשך ממלאך המות. ה' ישמר צאתך ובואך ויצא יעקב מבאר שבע. ד"א אשא עיני אל ההרים למלך המשיח שנאמר מי אתה הר הגדול, ולהיכן הוא בא בדרך ההרים שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר:

שיר למעלות. ר' אומר שיר המעלות אין כתיב כאן אלא למעלות, למי שעתיד לעשות מעלות לצדיקים לעתיד לבא זו למעלה מזו וזו למעלה מזו, לפי שזו למעלה מזו שומע אני שיש ביניהם איבה ושנאמה וקנאה ותחרות, ת"ל ומצדיקי הרבים ככוכבים מה הכוכבים אין ביניהם שנאה ואיבה וקנאה ותחרות כך הצדיקים, ומה הכוכבים אין דומה אורו של זה לאורו של זה כך הצדיקים, ומצדיקי הרבים אלו גבאי צדקה, ר"ש בן מנסיא אומר אלו זקנים וכה"א ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, מי גדול האוהבין (עד) או המאוהבין הוי אומר המאוהבין ואוהביו כצאת השמש כ"ש המאוהבין, מה הכוכבים רמין ומנוטלין על כל באי עולם כך הצדייקם, מה הכוכבים מאירין מסוף העולם ועד סופו כך הצדיקים, מה הכוכבים כתות שאין להם מנין כך הצדיקים, או בין עושין רצונו של מקום בין אין עושים, תלמוד לומר והיה זרעך כעפר הארץ אם עושין רצונו של מקום הרי הם ככוכבים ואם לאו הרי הם כעפר הארץ:

הנה לא ינום ולא יישן. תנן התם אף הוא בטל את המעוררין, מאי מעוררין, אמר רחבה בכל יום ויום היו לוים עומדין על הדוכן ואומרים עורה למה תישן, אמר להם וכי יש שיננה לפני המקום והלא כבר נאמר הנה לא ינום ולא יישן, אלא בזמן שישראל שרויים בצער ועו"א בשלוה לכך נאמר עורה למה תישן (כתוב במלכים ברמז ק"ד ובאיכה ברמז תתכ"ג):

הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. לא כצורנו צורם עו"א עושין יראתם של כסף ושל זהב והם משמרין אותם שלא יגנבו אוי להם שעובדים לאלוה שצריכין לשמרו, אבל אלקינו אינו כן אלא אנו ישנים בבתינו והוא משמר אותנו, ועו"א עבודת אלילים שלהם ישן והם משמרין אותו:

שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי וגו'. אמר ריב"ל אמר דוד שמעתי בני אדם שהם אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל, ושמחתי, א"ל הקב"ה טוב לי יום בחצריך מאלף טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח. אין דור שאין בו ליצנים, מה היו פריצי הדור עושים, היו הולכים אצל חלונותיו של דוד ואומרים דוד אימתי יבנה בית המקדש ואימתי בית ה' נלך, והוא אומר אע"פ שהם מתכוונים להעיסני תבא עלי שאני שמח הה"ד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך:

עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. אריב"ל מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה שערי ירושלים שהיו עוסקין בתורה:

ירושלים הבנויה. א"ר יוחנן אמר הקב"ה לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה שנאמר בקרבך קדוש ולא אבא בעיר, ומי איכא ירושלים למעלה, אין דכתיב ירושלים הבנויה:

כעיר שחברה להה יחדו. א"ר יהושע בן לוי עיר (עה) שהיא עושה כל ישראל חברים מעתה אפילו בשאר ימות השנה. א"ר זעירה ובלבד ששם עלו שבטים:

שבטי יה עדות לישראל. אמר רבא אמר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו כשהקב"ה מעיד על השבטים אין מעיד עליו שנאמר ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל, אימתי עדות לישראל בזמן שהשבטים שבטי יה:

ד"א אמר הקב"ה שמי מעיד על ישראל שלא נטמאו במצרים בזנות, ומנין שלא נחשדו על העריות שנאמר ויצא בן אשה ישראלית להודיע שבחן של ישראל שלא היתה ביניהן אלא זו בלבד ופרסמה הכתוב. ומפורש בקבלה גן נעול אחותי כלה אלו הזכרים, גל נעול מעין חתום אלו הנקבות, ור' נתן גל נעול אלו הנשואות, גן נעול אלו הארוסות, ד"א גן נעול גל נעול שתי ביאות. א"ר אין ירושלים נבנית אלא בזכות השבטים שנאמר ירושלים הבנויה וסמיך ליה ששם עלו שבטים. כי שמה ישבו כסאות למשפט לדון עו"א. שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך, מה ראו לומר ולירושלים אחר ברכת הצדיקים, דכתיב שאלו שלום ירושלים היכן מתרוממות קרני הצדיקים בירושלים. תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה', למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך וגו':

שיר המעלות אליך נשאתי וגו' (כתוב ברמז תקמ"ט):

שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל. ישראל סבא, כתיב וישכב במקום ההוא א"ר יהושע בן לוי כאן שכב הא כל עשרים שנה שהיה בבית לבן לא שכב, ומה היה אומר, חמשה עשר שיר המעלות שבספר תהלים. ר' שמואל בר נחמני אמר כל ספר תהלים היה אומר, מ"ט ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, ישראל סבא:

שיר המעלות (לדוד) הבוטחים בה' כהר ציון וגו'. אמר רב מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזרה על בתיהם של צדיקים ליחרב שנאמר באזני ה' צבאות אם לא בתים רבים לשמה יהיו, אמר רב יוחנן ועתיד הקב"ה להחזירם לישובם:

שיר המעלות (לדוד) הבוטחים בה' כהר ציון לא ימוט לעולם ישב, מה הר ציון עתיד הקב"ה להחזירו אף בתיהם של צדיקים עתיד הקב"ה להחזירם:

כי לא ינוח שבט הרשע. דרש ריש לקיש אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. אמר ר' יוחנן ממה שנאמר ברבקה בתולה איני יודע שאיש לא ידעה אלא שאפילו אדם לא תבע בה ע"ש כי לא ינוח שבט הרשע וגו', ר' אבא בר כהנא אמר אין לו נייחא בצד חבורה של צדיקים אלא בצד חבורה של רשעים, למה, לא ינוח שבט הרשע זה אשתו של פוטיפר, על גורל הצדיקים זה יוסף. היטיבה ה' לטובים (כתוב לעיל ברמז תת"ח):

היטיבה ה' לטובים. יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים, יבא טוב זה משה שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא, מטוב זה הקב"ה שנאמר טוב ה' לכל, ויקבל טוב זה התורה דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם, לטובים אלו ישראל שנאמר היטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם. היטיבה ה' לטובים יכול לכל, ת"ל ולישרים בלבותם. והמטים עקלקלותם. א"ר יהושע בן לוי כל המספר אחר מטתן של ת"ח נופל בגיהנם שנאמר והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון. תניא ר' ישמעאל אומר אם ראית ת"ח עובר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה, שמא ס"ד, אלא ודאי עשה תשובה, ה"מ דברים שבגופו אבל בדברים שבממון עד דמהדר ליה למאריה:

שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון וגו'. א"ר יוחנן כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא, יומא חד הוה קא אזיל באורחא חזא ההוא גברא דהוה קא נטע חרובא, אמר ליה מיכדי חרובא עד כמה טעין עד שבעין שנין פשיטא לך דחיית שבעין שנין, אמר ליה ואנא עלמא חריבא אשכחית, כי היכי דשתלו לי אבהתי אנא נמי אישתיל לבני, אדיתיב וקא כריך ריפתא אתיא ליה שינתא גיים אהדרא ליה משוניתא איכסי מעינא ניים שבעין שנין, כי אתער חזא ההוא גברא דהוה נקיט מההוא חרובא אמר ליה אנת הוא דשתילתא, אמר ליה ודאי שבעין שנין נימנא כי חלמא, אזל לביתיה אמר לה אנא הוא לא הימנו ליה, אזל לבי מדרשא שמעינהו לרבנן דקאמרי נהירא לן שמעתתא כי הנך שני דחוני המעגל דכי הוה עייל לבי מדרשא כל קושיא דהוה להו לרבנן הוה מפרק להו, אמר לון אנא הוא ולא הימנוהו ולא נהגו ביה יקרא כדבעי ליה, בעא רחמי ונח נפשיה, והיינו דאמרי אינשי או חברי כחברי דאיוב או מיתותא. חוני המעגל בר בריה דחוני המעגל הוה סמוך לחורבנא דבי מקדשא נפק לטורא לגבי פועלוי, עד דיתיב תמן נחית מיטרא עלל למערתא גם ודמך ליה ועביד שקיעא שנתיה שבעין שנין עד דחרב מקדשא ואיתבני, לסוף איתער משנתייה חזא עלמא מחלף, חזא זווי דהוה עבידא זיתים עבדא כרמים, זווי דהוה עבידא כרומים הוה עבידא זרעין, עלל למדינתא אמר לון מה קלא בעלמה, אמרין ליה ומאן את, אמר לון חוני המעגל אנא, אמרין ליה שמעין אנן כד הוה חוני המעגל עלל לעיריה הוה מנהרא עלל ונהרת, קרא על גרמיה בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולים:

אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה. א"ר יוחנן אמר רשב"י אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז שנאמר אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אימתי בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה. אמרו עליו על ר' שמעון בן לקיש שכל ימיו לא מלא שחוק פיו בתר דשמעיה מר' יוחנן. ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' זירא חזייה דהוה בדח טובא אמר ליה בכל עצב יהיה מותר כתיב א"ל תפילין מנחנא. מר בריה דרבא עבד הילולא לבריה חזא להו לרבנן דקא בדחי טובא אייתי כסא דמן קדחא בת ראבע מאה זוזי ותבר קמייהו ואיעציבו. רב אשי עבד הילולא לבריה חזא לרבנן דקא בדחי טובא אייתי כסא דגוגיתא חוורתא ותבר קמייהו ואיעציבו. יש אז להבא שנאמר אז ימלא שחוק פינו (כתוב ביהושע רמז כ'):

שובה ה' את שביתנו. אמר ר' יצחק גדול יום הגשמים כקבוץ גליות שנאמר שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב ואין אפיקים אלא מטר שנאמר ויראו אפיקי מים. הזורעים בדמעה ברנה יקצורו. א"ר יהודה שור כשהוא מהלך בוכה ובחזרתו אוכל חזיז מן התלם (כתוב בתרי עשר ברמז תקל"ד). ד"א הזורעים בדמעה זה יעקב שזרע את הברכות בדמעה, ברנה יקצורו ויתן לך האלקים, הלוך ילך ובכה וישא את קולו ויבך, נושא משך הזרע שמשך השבטים מחרן, בא יבא ברנה נושא אלמותיו אתא טעין עולימי ועולימות:

שיר המעלות לשלמה אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו (כתוב ברמז שמ"א). ר' יהודה נשיאה שלח ר' חייא ור' יוסא ור' אמי מעבוד קריתא דארעא דישראל מתקנא להון סופרין ומתניין להון. בחד אתר לא אשכח תמן לא סופר ולא מתניין אמר להון אייתו לן סנטורי קרתא, אייתו ליה, אמר לון אלין נטורי קרתא לית אלין אלא מחריבי קרתא, ומאן אינון נטורי קרתא ספריין ומתניין, הדא הוא דכתיב אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר:

שוא לגם משכימי קום מאחרי שבת. אלו נשותיהן של תלמידי חכמים. הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן. מדת ב"ו פועל עושה עם בעה"ב חורש עמו וזורע עמו מנכש עמו מעדר עמו, מטבע אחד נותן לו והולך, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא תאב לבנים נותן לו שנאמר הנה נחלת ה' בנים, תאב לחכמה נותן לו שנאמר כי ה' יתן חכמה, תאב לנכסים נותן לו שנאמר והעושר והכבוד מלפניך:

שיר המעלות אשרי כל ירא ה'. א"ר חייא בר אבא משמיה דעולא גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, דאלו גבי ירא שמים כתיב אשרי כל ירא ה' ואלו גבי הנהנה מיגיע כפיו כתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, ואלו גבי ירא שמים לא כתיב ביה וטוב לך:

יגיע כפיך כי תאכל. אמר רב חסדא אי זהו תלמיד חכם, הרואה טרפה לעצמו, דרש מר זוטרא משמיה דרב חסדא כל תלמיד חכם שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ורואה טרפה לעצמו עליו הכתוב אומר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. רב זכביד אמר זוכה ונוחל שני עולמים שנאמר אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב. רבי אלעזר כי הוו משדרי ליה מבי נשיא לא הוה שקיל, כי הוו מזמני ליה לא הוה אזיל, אמר לא ניחא להו דאיחי שנאמר ושונא מתנות יחיה (כתוב ברמז צ"ו):

אשתך כגפן פוריה. אימתי אשתך כגפן פוריה כשהיא צנועעה בירכתי ביתך אז בניך כשתילי זיתים, וכן אתה מוצא בשרה ויאמר הנה באהל ויאמר שוב אשוב אליך. אמר ר' יהושע בן לוי אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זיתים, מה זיתים אין בהם הרכבה אף בניך לא יהא בהן פסולת. הרואה גפן בחלום אין אשתו מפלת נפלים שנאמר אשתך כגפן פוריה. שורק יצפה למשיח שנאמר אוסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו. הרואה ענבים בחלום בין בעתם בין שלא בעתם יפים. שחורים בעתם יפים, שלא בעתם צריכין רחמים, אכלן מובטח לו שהוא בן העולם הבא. הרואה דיתים בחלום זוטרי פרי ורבי עסקיה כזיתא, והני מילי פרי אבל אילני הויין לו בנים מרובים שנאמר בניך כשתילי זיתים, איכא דאמרי שם טוב יוצא עליו שנאמר זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך:

יברכך ה' מציון, כל פעולות ונחמות טובות מציון:

וראה בנים לבניך וגו'. א"ר יהושע בן לוי כיון שבנים לבניך שלום על ישראל ולא אתו לידי חליצה ויבום, רשב"ג אמר כיון שבנים לבניך שלום על דייני ישראל דלא אתו לאינצויי:

שיר המעלות רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל. על גבי חרשו חורשים (כתוב ביחזקאל ברמז שנ"ד):

ה' צדיק קצץ עבות רשעים. מלה"ד לבעל הבית שהיה לו פרה חורשת והשאילה לאחר להיות חורש בה והיה לאותו האיש עשרה בנים זה בא חורש וישב לו וזה בא וחורש וישב לו עד שנתיגעה הפרה ורבצו לה, נכנסו כל הפרות ואותה הפרה לא נכנסה, לא הספיק בעל הפרה לקבל פיוס מאותו האיש אלא מיד בא שבר את העול וקצץ את הסמלונים, כך הם ישראל בעוה"ז זה השלטון בא ומשעבד והולך לו כו' והמענה ארוכה שנאמר על גבי חרשו חורשים הארריכו למעניתם, למחר כשיגיע הקץ אין הקב"ה אומר לעובדי אלילים כך וכך עשיתם לבני אלא מיד בא ומשבר את העולם ומקצץ את הסמלונים שנאמר ואשבור מוטות עולכם וכה"א ה' צדיק קצץ עבות רשעים. רבי חנינא בר פפא ור' שמואל בר נחמני עברו על חד חרשן בשביעית, אמר ליה רשב"ג איישר, א"ל ר' חנינא בר פפא ולא כן אולפן רבי ולא אמרו העוברים אלו עו"א שהם עוברים מן העולם לא אמרו לישראל ברכת ה' אליכם וישראל אומרים ברכנו אתכם בשם ה', וישראל אומרים להם לא דייכם מכל הטובות הבאות עליכם בזכותנו אלא שאתם מגלגלין עלינו את הפיסים וזמיות וגולגליות וארנוניות סוף סוף שאתם פורעים כמה דאת אמר תחת הנחשת אביא זהב וגו':

שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'. א"ר יוסי בר חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב לעולם אל יעמוד אדם על גבי מקום גבוה ויתפלל משום שנאמר ממעמקים קראתיך ה', תניא נמי הכי לא יעמוד אדם לא על גבי מטה ולא על גבי כסא ולא על גבי ספסל ולא על גבי שרפרף ולא במקום גבוה ויתפלל שאין גבהות לפני המקום שנאמר ממעמקים קראתיך ה':

כי עמך הסליחה. א"ר אחא הסליחה מופקדת אצלך מראש השנה (עו) וכל כך למה למען תורא בשביל ליתן אימתך על בריותיך ביום הכפורים:

שיר המעלות זכור ה' לדוד את כל ענותו (כתוב ביהושע ברמז כ' וברמז כ"ד וברמז תקצ"א וברמז תשצ"א). אם אתן שנת לעיני (כתוב בשמואל ברמז קמ"ה):

אם ישמרו בניך בריתי. שלשה דברים נתנו על תנאי, ארץ ישראל, ובית המקדש, ומלכות בית דוד, חוץ מספר תורה ובריתו של אהרן שלא נתנו על תנאי. ארץ ישראל מנין, שנאמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים וגו'. בית המקדש מנין, שנאמר הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך בדרכי, ואם לאו והבית הזה יהיה עליון כל עובר עליו ישום ושרק. מלכות בית דוד מנין, שנאמר אם ישמרו בניך בריתי ונאמר ופקדתי בשבט פשעם. ומנין לספר תורה שלא נתן על תנאי, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה. ומנין לבריתו של אהרן שלא נתן על תנאי, שנאמר ברית מלח עולם, ואומר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם:

זאת מנוחתי עדי עד. ת"ר כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואת הנחלה, מנוחה זו שילה, ואמאי קרי לה מנוחה דנחו מכבוש, נחלה זו ירושלים וכה"א היתה לי נחלתי כאריה ביער ואומר העיט צבוע נחלתי לי דברי ר' יהודה, ר' שמעון אומר מנוחה זו ירושלים וכן הוא אומר זאת מנוחתי עדי עד, ואומר כי בחר ה' בציון אוה למושב לו, ואמאי קרי לה מנוחה על שם מנוחת הארון, נחלה זו שילה דכתיב ויחלק להם יהושע ויפול להם הגורל בשילה. רבי שמעון אומר זה וזה שילה, ר' שמעון בן יוחאי אומר זה וזה ירושלים:

כי בחר ה' בציון. עד שלא נבחרה ירושלים היתה א"י כשרה למזבחות, משנבחרה ירשלים יצאת ארץ ישראל שנאמר השמר לך פן תעלה עולותיך וגו', עד שלא נבחרה בית עולמים היתה ירושלים ראויה לשכינה, משנבחרה יצאת ירושלים שנאמר כי בחר ה' בציון ואומר זאת מנוחתי עדי עד. עד שלא נבחר אהרן היו כל ישראל ראויים לכהונה, משנבחר אהרן יצאו ישראל שנאמר ברית מלח עולם היא ואומר והיתה לו ולזרעו אחריו. עד שלא נבחר דוד היו כל ישראל ראויים למלכות, משנבחר דוד יצאו כל ישראל שנאמר הלא לכם לדעת כי ה' וגו' נתן ממלכה לדויד, עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הרארצות כשרות לדברות (כתוב ביחזקאל ברמז של"ה):

שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו. שנו רבותינו כמין שני טפי מרגליות היו תלויין לאהרן בזקנו, א"ר פפא תנא כשהוא מספר עולות ויושבות לו בעיקרי זקנו, ועל דבר זה דאג משה אמר שמא מעלתי בשמן המשחה, יצאה בת קול ואמרה כטל חרמון מה טל אין בו מעילה אף שמן המשחה אין בו מעילה, ועדין היה אהרן דואג שמא משה לא מעל ואני מעלתי, יצאה בת קול ואמרה הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד מה משה לא מעל אף אתה לא מעלת (כתוב בשמואל ברמז קכ"ח וברמז שצ"ב):

כטל חרמון שיורד על הררי ציון, כל פעולות ונחמות טובות מציון:

שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי העומדים בבית ה' בלילות. מאי בלילות, אמר רבי יוחנן אלו תלמידי חכמים העוסקין בתורה בלילה מעלה אני עליהם כאלו עוסקין בעבודה. לעולם זאת על ישראל, אמר רב גידל אמר רב זה מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן, ור' יוחנן אמר אלו תלמידי חכמים העוסקין בהלכות עבודה מעלה אני אעליהם כאלו נבנה בית המקדש בימיהם:

שאו ידיכם קדש וברכו את ה'. שלשה תכיפות הן, תכף לסמיכה שחיטה שנאמר וסמך ושחט. תכל לנטילת ידים ברכה שנאמר שאו ידידכם קדש וברכו את ה', תכף לגאולה תפלה יהיו לרצון אמרי פי וגו', מה כתיב בתריה יענך ה' ביום צרה. א"ר יוסי בר בון כל מי שתוכף לסמיכה שחיטה אין הפגול נוגע באותו קרבן, וכל מי שתוכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה, וכל מי שתוכף לגאולה תפלה אין השטן מקטרג (באותו היום) [באותה תפלה]:

הללויה הללו את שם ה' וגו'. כי יעקב בחר לו יה גו' (כתוב ברמז תתס"ה וברמז תרס"ח ולעיל בפסוק חבלים נפלו לי בנעימים וברמז רפ"ח:

מעלה נשיאים מקצה הארץ. ר"ל ור' יוחנן, ר' יוחנן אמר אין עננים אלא מלמעלה שנאמר וארו עם ענני שמיא. ריש לקיש אמר אין עננים אלא מלמטה שנאמר מעלה נשיאים מקצה הארץ. על דעתיה דר' יוחנן משל לאחד שכבד את חברו בחבית של יין וקנקנה עמה, על דעתיה דריש לקיש משל לאחד שאמר לחברו הלויני סאה של חטין וא"ל הבא קופתך, כך אמר הקב"ה לארץ אייתי עננך וקבלי מטר. חמש שמות יש לו, עב, ענן, אד, נשיא, חזיז. עב שהוא מעכב את פני (הקרקע) [הרקיע], אד שהוא שובר בעלי בעלי שערים, ענן שהוא עושה את הבריות נשיאים אלו על אלו, חזיז שהוא עושה חזיונות ברקיע ומשרה רוח הקדש על הבריות כמה דאת אמר חזון ישעיהו:

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. א"ר יהושע בן לוי הודו למי שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר בשורו, עני בשיו, יתום בביצתו, אלמנה בתרנגולתה. וא"ר יהושע בן לוי הני להם תורה וזן אותם בחסדו. למה נקרא שמו הלל הגדול, א"ר יוחנן מפני שיושב הקב"ה ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה. מהיכן הלל הגדול, אמר רב יהודה מהודו עד על נהרות בבל, רב אחא בר יעקב אמר מכי יעקב בחר לו יה עד על נהרות בבל, ר' יוחנן אמר משיר המעלות עד על נהרות בבל. לעושה נפלאות גדולות לבדו, וכי אחר עשה עמו דבר שהוא אומר לבדו, אלא לבדו יודע מה פלאים עושה כיצד אדם נתון על המטה והנחש לפניו על הארץ בא לעמוד הרגיש לו הנחש וברח מלפניו ואינו יודע מה פלאים עשה הקב"ה עמו, ומי יודע הקב"ה, וכן הוא אומר רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אין לי להעריך ששבחך ואין כדי לספר נפלאותיך, א"ר אלעזר אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו שנאמר לבדו, וכדדרש רב יוסף מאי דכתיב אודך ה' כי אנפת בי במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהלכו לסחורה ישב לו קוץ לאחד מהם התחיל מחרף ומגדף, לימים שמע שטבע ספינת חברו בים התחיל מודה ומשבח לכך נאמר ישוב אפך ותנחמני:

לרוקע הארץ על המים. שנו רבותינו שלשה משקים אסורים משום גלוי, מים, ויין, וחלב. מים מנין לרוקע הארץ על המים, חלב מנין שנאמר ותפתח את נאד החלב, יין מנין דכתיב כל נבל ימלא יין. תניא ר' יוסי אומר אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות, ועומדין ואין יודעים על מה עומדין, הארץ על מה היא עומדת, על העמודים שנאמר המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצוון, ועמודים על המים שנאמר לרוקע הארץ על המים, ומים על ההרים שנאמר על ההרים יעמדו מים, וההרים על הרוח שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, ורוח בסערה שנאמר רוח סערה עושה דברו, וסערה תלויה בזרוע של הקב"ה שנאמר ומתחת זרועות עולם, וחכמים אומרים על י"ב עמודים עומדת שנאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, וי"א על שבעה עמודים עומדת. ר"א בן שמוע אומר על עמוד אחד עומד וצדיק שמו שנאמר וצדיק יסוד עולם. למכה מצרים בבכוריהם, בשעה ששלח הקב"ה מכת בכורות אמר לו בחצות הלילה ומת כל בכור, נכנסו כל הבכורות אצל אבותיהם ואמרו להם כל מה שאמר משה הביא עליהם אין אתם מבקשים שנחיה בואו והוציאו את העברים האלה מבינינו ואם לאו אנו מתים, השיבו להם ואמרו אפילו כל המצריים מתים אינם יוצאים מכאן, מה עשו נכנסו כל הבכורות אצל פרעה והיו מצווחין לפרעה ואומרין בבקשה ממך הוצא את העם הזה שבשבילם רעה תבא עלינו ואליך, אמר לעבדיו צאו וקפחו שוקיהם של אלו, מה עשו הבכורות, מיד יצאו ונטל כל אחד חרבו והרג את אביו שנאמר למכה מצרים בבכוריהם, למכה בכורי מצרים אין כתיב כאן אלא למכה מצרים בבכוריהם, ששים רבוא הרגו הבכורות באבותיהן, ר' אבין בשם ר' יורה בן פזי בתיה בת פרעה בכורה היתה ובתפלתו של משה ניצולה דכתיב טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה, בליל כתיב כמה דאת אמר ליל שמורים הוא לה' וגו' הוא הלילה הזה לה':

לגוזר ים סוף לגזרים. עשרה נסים נעשו לאבותינו על הים (כתוב ברמז תקס"ה):

לגוזר ים סוף, וכתיב נותן לחם לכל בשר, מלך בשר ודם עומד במלחמה אינו יכול לא לזון חיילותיו ולא לספק להם אספניות, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שלחם במצרים, ה' שמו שזן ומפרנס לכל בריותיו שנא' לגוזר ים סוף לגזרים, וכתיב נותן לחם לכל בשר. אמר ר' שמואל בר נחמני קשה היא הפרנסה מן הגאולה, שהגאולה על ידי שליח שנאמר המלאך הגואל אותי מכל רע, והפרנסה על ידי הקב"ה שנאמר האלקים הרועה אותי, ר' יהושע דסכנין אמר יותר מקריעת ים סוף דכתיב לגוזר ים סוף לגזרים וסמיך ליה נותן לחם לכל בשר. תנא דבי אליהו פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני אדם אחד שהיה בו מקרא ואין בידו משנה אמר לי רבי רצוני לומר לפניך דבר אחד ומתירא אני שמא תקפיד, אמרתי לו חס ושלום אם אתה שואלני בדברי תורה, אמר לי רבי מפני מה כתיב נותן לחם לכל בשר וכתיב נותן לבהמה לחמה (עז) וכי אין אדם מכין לחמו, אמר לו זהו דרך ארץ אדם עושה בידיו והקב"ה מברך מעשה ידיו שנאמר למען יברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידך, יכול יהא יושב ובטל, תלמוד לומר אשר תעשה, אמר לו תשובה זו היא שטה ראשונה שאמרתי לך, אמר לו בני אשיבך צא ולמד מן השוטה כשנטלה ממנו חכמה אינו יכול לפרנס עצמו שעה אחת, כך בני אדם כשנטלה מהם דעה חשובין כבהמה וכחיה ועוף והקב"ה מחלק מזונות לכל באי עולם:

למכה מלכים גדולים, כתיב ואנכי השמדתי את האמורי אשר כגובהה ארזים גבהו, אמרו רבותינו קשה היה סיחון כמגדל וחומה והיה קשה מכל הבריות וארוך מכל המגדל ורגליו מגיעות לארץ ואין כל בריה בעולם יכולה לעמוד לפניו, מה עשה הקב"ה כפה שר שלו שנאמר ואשמיד פריו ממעל והפילו ממקומו ומסרו לישראל, אמרו חכמים קשים היו סיחון ועוג יותר מפרעה וחיילותיו, וכשם שאמרו שירה על מפלת פרעה כך היו ראויין לומר שירה על מפלתן של סיחון ועוק, אלא שבא דוד ואמר עליהם שירה שנאמר למכה מצרים בבכוריהם, למכה מלכים גדולים:

ולעוג מלד הבשן. א"ר שמעון בן לקיש משום בר קפרא פליט היה שמו שנאמר ויבא הפליט, ולמה נקרא שמו עוג שבא ומצא את אברהם שעוסק בעוגות הפסח, כשבא משה וישראל לתחומא דאדרעי אמר להם משה נחנה כאן ולמחר בשחרית אנו נכנסין וכובשין אותה, עמדו שחרית ועדין לא היתה העין רואה, תלה משה את עיניו וראה את עוג יושב על החומה ורגליו מגיעות לארץ, אמר משה איני יודע מה אני רואה חומה אחרת בנו הלילה, אמר ליה הקב"ה זה שאתה רואה עוג הוא, אמר רבי יוחנן אורך רגליו (עח) היו שמונה עשרה אמה, עוג היה תולש הר וזורק על ישראל, א"ל אל תירא משה, נטל צרור ומזכיר עליו שם המפורש וסמכו. ישראל היו אומרים ארורים הם הידים שכך זורקות, והאמורים היו אומרים ארורים הם הידים שכך סומכות:

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון. א"ר יהודה אמר רב מלמד שהראה הקב"ה לדוד חרבן בית ראשון וחרבן בית שני, בית ראשון על נהרות בבל, בית שני זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים. כיון שהגיע ירמיה לנהר פרת ענה נבוזראדן ואמר לו אם טוב בעיניך לבא אתי בבל, חשב ירמיהו בלבו אם אני הולך עמהם לבבל אין מנחם לגלות הנשאר מהם, נטלו הגליות את עיניהם וראו את ירמיה שפרש מהם, געו כלם בבכיה וצוחו רבינו ירמיה הרי אתה מניחנו, שם בכו שנאמר על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו, ענה ירמיה ואמר להם מעיד אני עלי שמים וארץ אלו בכיתם בכיה אחת עד שאתם בציון לא גליתם:

שם ישבנו גם בכינו. מלמד שלא היה להם ישיבה משיצאו מירושלים עד שהגיעו לפרת אמרו אלקיהם של אלו רחמן הוא וכיון שמסבירין לו פנים הוא חוזר ומרחם עליהם שמא ישובו ויתחברו כלם ויקראו לאלקיהם ויעזרם ולא הועלנו כלום לפיכך היו דוחקין ומריצים אותם בעל כרחם שנאמר על צורנו נרדפנו קלים היו רודפינו:

גם בכינו. מה ראו ישראל לבכרות על נהרות בבל, רבי יוחנן אמר הרג בהם פרת בישראל יותר ממה שהרג נבוכדנאצר הרשע, כשהיו שרויים בארץ לא היו שותים אלא מימי גשמים ומימי נוזלים ומימי מעינות וכיון שגלו לבבל שתו מים מפרת ומתים, לפיכך היו בוכים על ההרוגים שהרגו בהם אויביהם ועל המתים שמתווו בדרך ועל ההרוגים שהרג בהם פרת, ולא עוד אלא שהיה נבוכדנאצר יושב בספינה הוא וכל גדוליו וכל שריו ועמהם כל מיני זמר שנאמר כשדים באניות רנתם, וכל מלכי יהודה מוטלים בשלשלאות של ברזל והולכים ערומים על שפת הנהר, נשא נבוכדנאצר הרשע את עיניו וראה אותם אמר לעבדיו מפני מה הללו הולכים בקמה זקופה בלא משאוי אין לכם משא שתתנו על צוארם, באותה שעה הביאו ספרים ועשו אותם כחמת וימלאו אותם חול, מיד נטלו משאוי והניחו על כתפם עד שנכפפה קומתם ואמרו על עצמם על צוארנו נרדפנו, באותה שעה געו כל ישראל בבכיה עד שעלתה שועתם למרום. אמר ר' אחא בר אבא באותה שעה בקש הקב"ה להחזיר את כל העולם לתהו ובהו, אמר הקב"ה כל מה שבראתי לא בראתי אלא בשביל אלו שנאמר גם אני אכה כפי אל כפי והנחתי חמתי, עולם שבראתי בשתי ידי שנאמר אף ידי יסדה ארץ וגו' אחריבנו, א"ר תחליפא בר קרויה באותה שעה נכנסו מלאכי השרת לפני הקב"ה ואמרו לפניו רבש"ע כל העולם כלו ומלואו שלך לא דייך שהחרבת דירתך של מטה אלא שתחריב דירתך של מעלה, אמר להם וכי לתנחומין אני צריך אני מכיר בראש ואני מכיר בסוף שנאמר ועד זקנה אני הוא, על כן אמרתי שעו מני וגו' אל תאיצו לנחמני, אמר להם תנחומין הללו שאתם מנחמים אותי נאוצים הן לפני רדו מלפני ושאו המשאוי מעליהם, מיד ירדו מלאכי השרת ונטלו המשאוי מעליהם, ולא מלאכי השרת בלבד אלא אף הקב"ה כביכול נשא בעצמו שנאמר למענכם שלחתי בבלה, יצאו לקראתם בני בארי ובני מדינות אחרות והיו רואים אותם ערומים, מה עשו בני בארי הפשיטו את עבדיהם ואת שפחותיהם והקיבום דורון לפני נבוכדנאצר אמר לו שמא מלך אוהב ערומים אתה, אמר להם לכו והלבישום לבני ישראל, מה שכרן של בני בארי נטה הקב"ה אליהם חסד מכל ארץ ישראל והם יפים יותר, אמרו כל אדם שנכנס שם אינו מבקש לצאת בלא עברה, מהו גם בכינו שהם בוכים ומבכים עמהם הקב"ה:

על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו כי שם שאלונו שובינו דברי שיר. אמר להם נבוכדנאצר מה אתם יושבים ובוכים הכינו עצמכם עד שאנו אוכלים ושותים אני מבקש שתעמדו ותקישו לפני ולפני עבודת אלילים בכנורות שלכם כדרך שהייתם מקישים לפני אלקיכם, התחילו מסתכלים אלו באלו לא דיינו שהחרבנו את בית המקדש אלא עכשו אנו עומדים להקיש לפני הננס הזה ולפני עבודת אלילים. היה רבי יצחק בר טבלא אומר משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שנשא בת מלכים אמר לה עמדי והשקיני כוס אחד ולא רצתה להשקותו, כעס עליה והוציאה מתוך ביתו והלכה ונשאת למוכה שחין, אמר לה עמדי והשקיני כוס אחד אמרה לו ריקה בת מלכים הייתי ונשאתי למלך ועל שאמר לי השקיני כוס אחד ולא רציתי להשקותו כעס עלי והוציאני מתוך ביתו שאילו השקיתיו הייתי מוסיף על כבודי כבוד עכשו אתה אומר לי עמדי והשקיני, עמדו כלם ושלטו בעצמם ונתנו אליוני ידיהם לתוך פיהם ומקצצים אותם. שירו לנו משיר ציון וגו' לא נשיר לא נאמר אלא איך נשיר, מראים אצבעותיהם ואומרים היינו כפותים ונתקטעו אצבעותינו, וכה"א ואקבצם אל הנהר הבא אל אהוא וגו' ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם, שם היו אלא שלא היו יכולין להקיש בכנורות, ומנין שחזרו אותם הלוים שגלו מתוכה שנאמר ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון וגו', כיון שידע כן נבוכדנאצר עמד והשליך מישראל תלי תלים של הרוגים, ואעפ"כ היה להם שמחה שלא אמרו שירה לפני ע"א שנאמר ותוללינו שמחה, באותה שעה נשבע הקב"ה לישראל אתם שלטתם בעצמכם וקטעתם אצבעות ימינכם אף אני השיב אחור ימינו מפני אויב ואינה חוזרת אלא א"כ אזכיר אתכם שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני:

תניא סד אדם את כל ביתו ומשייר דבר מועט זכר לירושלים, עושה אשה תכשיטיה ומשיירת דבר מועט זכר לירושלים שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, ומשחרב בית המקדש רבו פרושים בישראל לא היו אוכלין בשר ולא היו שותים יין, נטפל להם רבי יהושע אמר להם בני מפני מה אין אתם אוכלין בשר ושותים יין, א"ל נאכל בשר שבכל יום היה התמיד קרב על גבי המזבח ונשתה יין שבכל יום היה מתנסך על גבי המזבח ועכשו בטל, אמר להם אף תאנים וענבים לא נאכל שמהם מביאים בכורים, לחם לא נאכל שמהם מביאים שתי הלחם בעצרת ולחם הפנים בכל שבת ושבת, מים לא נשתה שממנו היו מנסכין מים בחג, שתקו, אמר להם שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר. דאמר רבי יהושע אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה, מאי קראה, א"ר אדא בר אהבה במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כלו, אי איכא הגוי כלו אין ואי לא לא, אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר דבר מועט, ועושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר בה דבר מועט, ומאי ניהו אמר רב פפא כסא דהרסנא, עושהה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט, ומאי ניהו אמר רב בת צידעה שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. מאי על ראש שמחתי, א"ל זה אפר מקלה שבראש חתנים, א"ל רב פפא לאביי היכי מנח לה, א"ל במקום תפלין שנאמר לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר. רבי דוסא אמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני מלעשות נסים, רבי עזריה אמר בשם רשב"ל את מוצא כיון שגרמו העונות ונכנסו עו"א לירושלים נפלו גבורי ישראל וכפתו ידיהם לאחוריהם, אמר הקב"ה עמו אנכי בצרה בני נתונים בצרה ואני רואה כביכול השיב אחור ימינו מפני אויב. ובסוף גלה אותה לדניאל ואתה לך וגו', אמר לו ליתן דין וחשבון, א"ל ותנוח, א"ל נייחא לעולם, א"ל ותעמוד, א"ל לקץ הימים או לקץ הימין, א"ל לקץ הימין שהיא משועבדת, א"ל הקב"ה קץ נתתי לימיני כל זמן שבני משועבדים תהא ימיני משתעבדת עמהם, גאלתי בני גאלתי ימיני, הוא שדוד אמר למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני, רבון העולמים עשה להם בשביל ידידך אברהם יצחק ויעקב, וכל זמן שאין להם זכות עשה להם בשביל ימינך וענני, א"ל הקב"ה אני עושה שנאמר חשף ה' את זרוע קדשו וכתיב הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו:

זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים. אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אתה אומר לנו זכור [את אשר עשה לך עמלק] אנו שכחה מצויה בנו, אתה זכור שאין שכחה לפני כסא כבודך:

האומרים ערו ערו עד היסוד בה. רבי אבא בר כהנא אמר פגרו פגרו כד"א חומת בבל ערער תערער, ר"ל אמר פנון פנון כד"א ותער כדה אל השוקת (כתוב לעיל ברמז תתט"ו):

שאלו את ר' אליעזר דורות האחרונים כשרים מן הראשונים, אמר להם עדיכם בית הבחירה. אבותינו העבירו את התקרה שנאמר ויגל את מסך יהודה אבל אנחנו פעפענו את הכתלים שנאמר האומרים ערו ערו עד היסוד בה, ללמדך שכל דור שאינו נבנה בימיו מעלה עליו הכתוב כאלו החריבו, מאי טעמא לפי שלא עשה תשובה. בעון קומי ר' יונה בת כהן שנשאת לישראל חוזרת ואוכלת, בת ישראל שנשאת לכהן הואיל והיא ראויה לאכול למה אינה אוכלת, אמר לו ר' זעירא, רב ענן בשם רב מהו בת כהן מתלמדת של כהן, כמה דאתל אמר בת בבל השדודה, וכי בת בבל היתה, אלא שמע מינה שעשתה כמעשה בבל:

לדוד אודך בכל לבי וגו' יודוך ה' כל מלכי ארץ. דרש רבי יהודה רבה אפיתחא דבי נשיאה מאי דכתיב יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך, בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך אמרו עו"א לכבוד עצמו הוא דורש, כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך וזרו והודו למאמרות הראשונות, א"ר יצחק מהכא ראש דברך אמרת ולא סוף דברך אמת, אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת:

יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך. לא היתה אומה באומות שלא הלך ודבר ודפק על פתחה אם ירצו ויקבלו את התורה מ"ט כי שמעו אמרי פיך, ואומר אלוה מתימן יבא וגו' ה' התורה מ"ט כי שמעו אמרי פיך, ואומר אלוה מתימן יבא וגו' ה' מסיני בא וגו', יכול שמעו וקבלו, ת"ל ואותם לע יעשו, ואומר ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו, אפילו שבע מצות שקבלו עליהם פרקום ונתנום לישראל, משל לאחד ששלח את חמורו ואת כלבו לגורן וכו'. בא דוד ונתן הודאה למקום על כך שנאמר אתה האל עושה פלא וגו', אמר דוד רבון העולמים פלאות שעשית בעולמך שהודעת תורתך לעובדי אלילים, ואין עוז אלא תורה שנאמר ה' עוז לעמו יתן:

כי רם ה' ושפל יראה. דרש רב עוירא ואי תימא רבי אלעזר בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו, מדת ב"ו גבוה רואה את הגבוה ואין גבוה רואה את השפל אבל מדת הקב"ה אינו כן הוא גבוה ורואה את השפל שנאמר כי רם ה' ושפל יראה. וגבוה ממרחק יידע, א"ר אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח שכינה מיללת עליו שנאמר וגבוה ממרחק יידע:

למנצח לדוד מזמור וגו' אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק. שבתי בגן עדן וטרודי מתוכה באיזה זכות יעצת לבראותי בזכות (עט) אותו שבא מרחוק, הדא הוא דכתיב קורא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצתי:

ארחי ורבעי זרית. דרש ר' חנינא בר פפא מלמד שלא מכל הטפה כלה נוצר האדם אלא מן הברור בשבה. תנא דבי רבי ישמעאל משל לאדם שזורה תבואה בבית הגרנות נוטל את האוכל ומניח את הפסולת, כדר' אבהו דר' אבהו רמי כתיב ותאזרני חיל למלחמה (בשמואל ברמז קס"ג). אמר רבי יוחנן בן פזי ארחי זה האשה שנאמר חדל להיות לשרה אורח. ורבעי זה האיש, מהו זרית שהוא זורה את הזרע במעי האשה ובורר אותו מתקוים, מלוחים, מרים, סרוחים. מתוקים של עין, מלוחים של אוזן. מרים של חוטם. סרוחים של פה, וכן אמרה חנה אין צור כאלקינו אין צייר כאלקינו:

כי אין מלה בלשוני הן ה' ידעת כלה. ר' יודן אמר לגרמיה קודם עד שלא (יחרש) [יארש] לשוני [דבור] הן ה' ידעת כלה:

אחור וקדם צרתני. א"ר ירמיה בן אלעזר דו פרצופין היו לאדם הראשון שנאמר אחור וקדם צרתני, רב ושמואל חד אמר פרצוף אחד וחד אמר זנב, בשלמא למאן דאמר פרצוף אחד דכתיב אחר וקדם, אלא למאן דאמר זנב מאי אור וקדם, כדר' אמי דא"ר אמי אחור למעשה בראשית וקדם לפורענות, בשלמא אחור למעשה בראשית דאיברי במעלי שבתא אלא קדם לפורענות, פורענות דמאי, אלימא משום קללה הא בתחלה נתקלל נחש ולבסוף חוה ולבסוף האדמה, אלא לפורענות דמבול דכתיב ויימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה. ולמאן דאמר פרצוף הי מנייהו סגיא ברישא, מסתברא דזכר מסתגי ברישא דתניא לא יהלך אדם אחר אשה בדרך ואפילו היא אשתו, נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדים, וכל העעובר אחרי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא. ד"א אחור וקדם צרתני, א"ר יונתן אם זוכה אדם אוכל שני עולמות אחור וקדם ואם לאו בא ליתן דין וחשבון:

ותשת עלי כפכה. כמה דאת אמר כפך מעלי הרחק, א"ר אלעזר אנדרוגינוס בראו שנאמר זכר ונקבה בראם, א"ר שמואל דו פרצופין בראו ונסרו ועשאו גב לכאן וגב לכאן, ר' תנחומא בשם ר' ברכיה בשם ר' אלעזר גולם בראו והיה וטל מסוף העולם ועד סופו הה"ד גלמי ראו עיניך. רבי יהודה בר' נחמיה בשם ר' שמעון בשם ר' אלעזר מלא כל העולם כלו בראו ממזרח עד מערב שנאמר אחור וקדם צרתני, מצפון לדרום שנאמר מקצה הארץ ועד קצה הארץ, ומנין אף בחללו של עולם שנאמר ותשת עלי כפכה, אמר ר' אלעזר אחור למעשה יום ראשון וקדם למעשה יום אחרון, היא דעתיה דר' אליעזר תוצא הארץ נפש חיה זו רוחו של אדם הראשון, אמר ר' שמעון בן לקיש אחור למעשה יום אחרון וקדם למעשה בראשית זה דעתיה דריש לקיש ורוח אלקים מרחפת על פני המים זה רוחו של אדם הראשון, א"ר שמואל בר תנחום אף קלוסו אינו אלא באחרונה הה"ד הללו את ה' מן הארץ עד מלכי ארץ וכל לאומים, א"ר שמלאי כשם שקלוסו אינו אלא אחר בהמה חיה ועוף כך תורתו אינו אלא אחר בהמה חיה ועוף, שנאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ ולבסוף אשה כי תזריע:

ותשת עלי כפכה. מכאן לארץ ולבית המקדש שנבראו בשתי ידים וכתיב ידיך עשוני ויכוננוני, וכתיבמקדש ה' כוננו ידיך. אשא כנפי שחר וגו' (כתוב ברות בפסוק ויען בועז ויאמר לה הוגד הוגד לי):

ואומר אך חשך ישופני. אמר דוד אני אמרתי אך חשך ישופני לעולם הבא שהוא דומה ליום עכשו העולם הזה שדומה ללילה אור בעדני. כיון ששקעה החמה בלילי שבת התחיל האורה והיתה משמשת התחילו הכל מקלסין להקב"ה הה"ד תת כל השמים ישרהו, מפני מה, ואורו על כנפות הארץ, הדא הוא דכתיב ויברך אלקים את יום השביעי במה ברכו, באורה, ריש לקיש בשם ר' נזירא ל"ו שעות שמשה אותה אורה י"ב של ערב שבת י"ב של ליל שבת י"ב של שבת, כיון ששקעה החמה במוצאי שבת והתחיל החשך ממשמש ובא נתירא אדם הראשון ואמר אך חשך ישופני תאמר אותו שכתוב בו והוא ישופך ראש בא להזדווג מביניהם וברך עליה הדא והא דכתיב ולילה אור בעדני, אתיא בשמואל דאמר שמואל מפני מה מברכין על הנר במוצאי שבת מפני שהוא תחלת ברייתו:

אשר עושיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ. אמצעיים הולד דר במדור האמצעי, אחרונים הוללד דר במדור העליון, וכיון שמגיע זמנו לצאת מתהפך ויורד, וזו הי חבלי לידה. תנא חבלי נקבה מרובים מחבלי זכר, היינו דאמר ר' אלעזר מאי דכתיב אשר עושיתי בסתר רקמתי בתחתיות, דרתי לא נאמר אלא רוקמתי:

גלמי ראו עיניך, היה ר' מאיר אומר אדם הראשון מכל העולם כלו הוצבר עפרו שנאמר גלמי ראו עיניך וכתיב עיני ה' וגו', א"ר אושעיא משמיה דרב אדם הראשון ראשו מבבל, גופו מארץ ישראל, אבריו משאר ארצות, עגבותיו א"ר יוחנן מאקרא דאגמא:

ועל ספרך כלם יכתבו. הראה לו כל הדורות עד שיחיו המתים, א"ל כל מה שראו עיניך (פ) כלם יכתבו, ומהו ולו אחד בהם אמר הקב"ה ביום הזה אני גואל את בני ממצרים וביום הזה אני קורע להם את הים ומפיל שונאיהם. ביום הזה אני נותן התורה ולא נשתנה יום אחד ולא נתחלש הוי אומר ולו אחד בהם, רבי יהושע אומר מהו ולו אחד בהם מימים שברא הקב"ה בחר לו אחד מהם יום הכפורים או שבת. ד"א גלמי ראו עיניך שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון כל הדורות וכתבם בספרו שנאמר זה ספר תולדות אדם. א"ר שמעון בן לוי מאי דכתיב זה ספר תולדות אדם מלמד שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון עד שהוא גולם דור דור ודורשיו שמח בתורתו ונתעצב במיתתו, אמר ולי מה יקרו רעיך אל, א"ר ידוד אמר רב אדם הראשון בלשון ארמי ספר שנאמר ולי מה ייקרו רעיך אל:

ימים יוצרו ולו אחד בהם, רבי אליעזר אומר יומו של סיסרא, יומו של סנחריב, יומו של גוג ומגוג, ר' יהושע אומר שס"ה ימים הם וליחידו של עולם אחד מהם, ר' לוי אמר זה יום הכפורים הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו, ר' יצחק אמר זה יום השבבת שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, כיצד אדם עושה מלאכה כל ששה ונח בשביעי מתרצה עם בניו ועם בני ביתו (פא) ואעפ"כ שאתם עושים מלאכה כל ששה יום שבת יעשה כלו תורה, מכאן אמרו ישכים אדם (וישב) ביום השבת וילך לבית הכנסת ולבית המדרש שנאמר לך אכול בשמחה לחמך. ד"א ולו אחד בהם זה יום שביעי לפי שהעולם הזה ששת אלפים שנה, שני אלפים תהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח ובעונותינו שרבו יצאו מה שיצאו, וכשם שאנו עושים שנה אחת לשבע שנים שמיטה כך עתיד הקבב"ה לעשות שמיטה יוום אחד שהוא אלף שנים, ואומר והיה יום אחד הוא יודע לה' זה יום שביעי, והיה לעת ערב יהיה אור זה העולם הבא ונארמ מזמור שיר ליום השבת לעולם שכלו שבת. ד"א ימים יוצרו ברא הקב"ה ימים וברר לו אחד מהם, ואי זה אמר ר' לוי זה יוום השבת. ברא שנים וברר לו אחת מהן זו שביעית שנאמר ושבתה הארץ שבת לה'. ברא שבועים וברר לו אחד מהם זה יוכל וקדשתם את שנת החמשים שנה. ברא בהמות וברר לו אחת מהן זו בהמות בהררי אלף כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף. ברא עופות וברר לו אחד מהם זו זיו שדי וזיר שדי עמדי. ברא דגים וברר לו אחד מהם זה לויתן לויתן זה יצרת לשחק בו. ברא מדברות וברר לו אחד מהם זה מדבר סיני. ברא הרים וברר לו הר סיני שנאמר ההר חמז אלקים לשבתו. ברא ארצות וברר לו אחת מהן זו ארץ ישראל שנאמר תמיד עיני ה' אלקיך בה. ברא רקיעים וברר לו אחד מהם שנאמר סולו לרוכב בערבות ביה שמו. ברא אומות ברר לו אחת מהן שנאמר ובך בחר ה' אלקיך. ברא שבטים וברר לו אחד מהם שנאמר ובחור אותו מכל שבטי ישראל. ולי מה יקרו רעיך אל, עשרה דברים נקראו יקרים (ברמז צ"ז):

אספרם מחול ירבון. אמר ריש לקיש מאי אספרם מחול ירבון אילימא צדיקי הוא דנפידשי מחלא השתא בכל ישראל כתיב בהו כחול אשר על שפת הים צדיקי אית בהו נפישי מחלא, אלא אלו מעשיהם של צדיקים אספרם מחול ירבון קל וחומר ומה חול שהוא מועט מנין על הים, צדיקים על אצת כמה וכמה שמגינין על ישראל. הלא משנאיך ה' אשנא אלו האפיקורוסין:

הקרני אל ודע לבבי. רבי יודן ורבי איבו בשם ר' נתן שני בני אדם אמרו דבר אחד, אברהם ודוד, אברהם אמר ה' אלקים מה תתן לי אמר לפניו רבש"ע אם עתיד אני להעמיד בנים ולהכעיסך מוטב לי ואנכי הולך ערירי, דוד אמר חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם, אמר לפניו רבש"ע אם אני עתיד להעמיד בנים ולהכעיסך מוטב לי ונחני בדרך עולם:

למנצח מזמור לדוד חלצני ה' וגו' סכותה לראשי ביום נשק. א"ר יוסי בר בון ביום נשק (שקציר) (פב) [שהקיץ] נושק את החורף. ד"א ביום נשק זה נשקו של גוג. ד"א באותו יום שישקו שני עולמות זה לזה העולם הזה יוצא והעולם הבא נכנס ואומר וסוכה תהיה לצל יומם מחורב. אל תתן ה' מאויי רשע (כתבו ברמז קכ"ו ובפסוק ויגש הפלשתי). א"ר יצחק אמר יעקב לפני הקב"ה רבש"ע אל תתן לעשו הרשע תאות לבו זממו אל תפק ירומו סלה זה גרממיא של אדם שאלמלי הם יוצאים מחריבים כל העולם כלו, דא"ר אחא בר חנינא תלת מאה מלכי קטרי תאנא איכא בגרממיא של אדם, ותלת מאה ושתין וחמש מרזבני איכא ברומי, וכל יומא נפקי הני לאנפי הני והני לאנפי הני, וקטלי חד מהני להני וחד מהני להני ומטרדי לאוקומי מלכא:

ראש מסבי עמל שפתימו יכסמו, אלו ראשי סנהדרין שהם יגעים בתורה כל מה שמוציאין מפיהם (פג) הם אוכלין. ד"א אלו עובדי אלילים שהם משכימים ומעריבים ונוטלים עצה על ישראל ונותנים עיניהם על ממונם:

איש לשון בל יכון בארץ. א"ר לוי לעתיד לבא נוטל הקב"ה את עובדי אלילים ומוסרם לגיהנם ואומר להם למה הייתם קונסים את בני והם אומרים מהם ובהם היו באים ואומרים לשון הרע והקב"ה נוטל את אללו ואלו ומורידן לגיהנם. ד"א איש לשון זה הנחש שאמר לשון הרע על בוראו, בל יכון בארץ על גחונך תלך. איש חמס רע יצודנו למדחפות, למדחפה אין כתיב כאן אלא למדחפות אדם נתקל וחוה נתקללה ונחש נתקלל. וכה"א איש תהפוכות ישלח מדון זה הנחש שהפך דברים על בוראו, ונרגן שרגן דברים על בוראו, לא מות תמותון, יפריד אלופ שהפריד אלופו של עולם ומיד נתקלל. אך צדיקים יודו לשמך זה אחד משבע כתות בגן עדן (כתוב ברמז תרנ"ו):

מזמור לדוד ה' קראתיך חושה לי האזינה קולי בקראי לך תכון תפלתי קטרת לפניך וגו' (כמלכים ברמז רט"ו):

משכיל לדוד וגו' אשפוך לפניו שיחי וגו'. זעקתי אליך ה' אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים, קורא לארץ ישראל ארץ החיים, ר' שמעון בן לקיש בש"ר אלעזר הקפר מפני שמתי ארץ ישראל חיים תחללה לימות המשיח. אמר דוד מתאוה אני לישב בתוכה ואין שאול מניחני אלא כי גרשוני היום מהסתפח וגו' לפיכך זעקתי אליך ה'. ד"א מדבר ביעקב זעקתי אליך ה' בשעה שיצאתי מבית אבי מהו אומר אם יהיה אלקים עמדי, אתה מחסי והנה אנכי עמך, חלקי בארץ החיים מתאוה אני לחזור לארץ ישראל, אמר יעקב ברשות יצאתי אף אני איני חוזר אלא ברשות, א"ל הקב"ה רשות אתה מבקש הרי הרשות בידך שנאמר שוב אל ארץ אבותיך:

הוציאה ממסגר נפשי. זה נח שהיה סגור בתבה י"ב חדש. להודות את שמך לתת הודאה לשמך. בי יכתירו צדיקים יתכללון בי צדיקיא:

כי תגמול עלי. שגמלת ואמרת לי צא מן התבה שנאמר וידבר אלקים אל נח לאמר צא מן התבה:

מזמור לדוד ה' שמע תפלתי האזינה אל תחנוני וגו' ואל תבוא במשפט את עבדך וכתיב לדוד שפטני ה'. אמר דוד בשעה שאתה דן את הרשעים (פד) שפטני ה' ובשעה שאתה דן את הצדיקים אל תבוא במשפט את עבדך:

כי לא יצדק לפניך כל חי (כתוב ברמז תש"ג):

לדוד ברוך ה' צורי וגו' הנותן תשועה למלכים זה שאול ודוד ואח"כ הפוצה את דוד עבדו, א"ר יצחק כשם שהיה דוד מתפלל שלא יפול ביד שאול כך היה מתפלל שלא יפול שאול בידו, אמר דוד רבון העולמים הרבה שונאים היו לי וכלם גדולים ולא עמד לנגדי אלא שאול ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומיד שאול, וכן הוא אומר על כן קרא למקום ההוא (פה) סלע המחלקות:

אשר בנינו כנטיעים. אמר מר זוטרא בר טוביא אמר רב אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא מימיהם, בנותינו כזויות אלו בחורות ישראל שאוגדות פתחיהן לבעליהן, וכן הוא אומר ומלאו כמזרק כזויות מזבח, ואי תימא מהכא מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן, אלו ואלו מעלה עליהם הכתוב כאלו נבנה היכל בימיהם שנאמר מחוטבת תבנית היכל. לפי שנאמר ואולך אתכם קוממיות אין לי אלא אנשים, נשים מניו, תלמוד לומר בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל, כמה היה תבנית היכל, מאה אמה (כתבו ברמז תע"ט):

אלופינו מסובלים. רב ושמואל ואמרי לה ר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר אלופים בתורה ומסובלים במצות, וח"א אלופים בתורה ובמצות ומסובלים ביסורין, אין פרץ שלא תהא סיעתנו כסיעתו של שאול שיצא ממנו דואג, ואין יוצאת של תהא סיעתנו כסיעת דוד שיצא ממנו אחיתופל, ואין צוחה שלא תהא סיעתנו כסיעתו של אלישע שיצא ממנו גחזי. ברחובותינו שלא יהא לנו בן או לתמיד שמקדיח תבשילו ברבים. ד"א אלופינו מסובלים, ר' יוחנן וריש לקיש, ר' יוחנן אמר אלופינו סובלים אין כתיב כאן אלא מסובלים בשעה שהקטנים סובלים את הגדולים, אין פרצה של גלות כמה דאת אמר ופרצים תצאנה אשה נגדה, ואין יוצאת אין יציאה של גלות שנאמר ויצא מן בת ציון. ואין צוחה אין צוחה של גלות שנאמר וצוחת ירושלים עלתה. (אשרי) יושבי ביתך. שנו רבותינו חסידים הראשונים היו שוהין שעהה אחת קודם תפלתן כדי שיכוונו את לבם לאביהם שבשמים, מנה"מ א"ר יהושע בן לוי דאמר קרא אשרי יושבי ביתך וגו'. אחר תפלתן מנין, שנאמר אך צדיקים יודו לשמך וגו' הללוך לא נאמר אלא יהללוך, א"ר יהושע בן לוי מכאן לתחית המתים מן התורה. וא"ר יהושע בן לוי כל האומר שירה בעולם הזה זוכה ואומרה לעולם הבא שנאמר אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה):

תהלה לדוד. א"ר אלעזר בר אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, מאי טעמא אלימא משום דאתיא באל"ף בי"ת ונימא אשרי תמימי דרך דאתיא בתמניא אפי, אלא משום דאית ביה פותח את ידך, ונימא הלל הגדול דמצראה דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר, אלא משום שיש בו מפלתן של שונאיהם של ישראל דכתיב נפלה לא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל. במערבא מתרצי לה הכי נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל. אמר רב נחמן בר יצחק אעפ"כ חזר דוד וסמכו ברוח הקדש סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים. ארוממך אלוקי המלך (ברמז תרס"ח). טוב ה' לכל וכתיב טוב ה' לקויו (כתוב ברמז תת"ח). ורחמיו על כל מעשיו. א"ר שמואל בר נחמני על כל שהוא מדותיו מרחם, ר' יהושע דסכנין בש"ר לוי טוב ה' לכל ומרחמיו הוא נותן לכל הבריות. ר' תנחומא א"ר אבא ור' אבוי בש"ר אחא למחר שנת בצורת באה והבריות מרחמין אלו על אלו והקב"ה מתמלא עליהם רחמים. ביומוי דר' תנחום הוו צריכין ישראל למטרא, אתון לגביה, א"ל רבי גזור תעניתא וגזר תעניתא, ויומא קדמאי יום תניין יום תליתאי ולא אתא מטרא, עאל ודרש להון א"ל בני התמלאו רחמים אלו על אלו והקב"ה מרחם עליכם, וכשהם מחלקים צדקה לעניים ראו איש נותן מעות לגרושתו. אתון לגביה, א"ל רבי את יתיב הכא והכא עבידתא א"ל מהו כן, א"ל ראינו איש נותן מעות לגרושתו, שלח בתריה ואייתיה לנו ציבורא א"ל מה היא לך זו א"ל גרושתי היא, אמר לו מפני מה נתת לה מעות, אמר לו ראיתי אותה בצרה גדולה ונתמלאתי עליה רחמים, הגביה ר' תנחומא פניו למעלה ואמר רבון העולמים ומה אם זה שאין לזו עליו מזונות ראה אותה בצרה ונתמלא עליה רחמים, אתה שכתוב בך רחום וחנון ואנו בניך בני בחוניך בני אברהם יצחק ויעקב עאכ"ו שתמלא עלינו רחמים, מיד ירדו גשמים ונתרווח העולם:

ורחמיו על כל מעשיו (בפסוק ואל זועם בכל יום). רבי קביל יסורין ועל ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו, כי הא דההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה אזל תלא ליה לרישיה בכנפיה דרבי וקא בכי כמימר שובי אמר ליה זיל כי לכך נוצרת, אמרי הואיל ואינו רחמן נייתי עליה יסורין, ועל ידי מעשה הלכו היכי דמי, יומא חד הוה קיימא אמתיה דרבי וקא כנשא ביתא הוה שדיא בני כרכושתא וקא כנשא להו, א"ל שבקינהו דכתיב ורחמיו על כל מעשיו, אמרו הואיל ורחם רחמו בהדיה:

סומך ה' לכל הנופלים, אלו העקרות שהם נופלות בבתיהן, וזוקף לכל הכפופים, כיון שהקב"ה פוקדן בבנים הן נזקפות, תדע לך שכן לאה שנואה היתה וכיון שפקדה הקב"ה בבנים נזקפה הדא הוא דכתיב וירא ה' כי שנואה לאה. א"ר חייא בר אבא שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו, מדת ב"ו יש לו אוהב עשיר נדברק בו ונכסף בו וכיון שרואה שמטה ידו פורש ממנו ולא עוד אלא מלעיג עליו, אבל הקב"ה אינו כן אם נפל זוקפו שנאמר סומך ה' לכל הנופלים, ולכל העומדים אינו אומר, אבל העומדים הוא מפיל שנאמר שם נפלו פועלי און דוחו ולא יכלו קום:

עיני כל אליך ישברו, ההוא דאתא לקמיה דרבא אמר ליה במה אתה סועד אמר לו בתרנגולת פטומה, אמר ליה ולא חיישת לדוחקא דציבורא, אמר לו אטו מדירהו קא אכילנא מדרחמנא קא אכילנא דתניא עיני כל אליך ישברו וגו' בעתם לא נאמר אלא בעתו מלמד שכל אחד ואחד נותן לו הקב"ה כדי פרנסתו בעתו, אדהכי והכי אתאי אחתיה דרבא דלא חזיה תליסר שנין ואייתיאת להי תרנגולת פטומה ויין ישן אמר (ליה) מאי דקמא, אמר לו נעניתי לך קום אכול:

פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. בימי ר' שמואל בר נחמני הוה כפנא ומותנא, אמרי הייכי נעביד אתרי לא ניבעי רחמי ניבעי רחמי אמותנא וכפנא נסבול, א"ל ר' שמואל בר נחמני ניבעי רחמי אכפנא דאי יהיב קוב"ה שובעא לחיי יהיב דכתיב פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, ומנא לן דלא בעינן רחמי אתרי דכתיב ונצומה ונבקשה מאלקינו על זאת, במערבא אמרי ורחמי למבעי על רזא דנא. ומשביע לכל חי רצון (ברמז תתרמ"ט):

צדיק ה' בכל דרכיו. רב הונא רמי כתיב צדיק ה' בכל דרכיוו וכתיב וחסיד בכל מעשיו, בתחלה צדיק ולבסוף חסיד:

קרוב ה' לכל קוראיו וכתיב למה ה' תעמדו ברחוק (כתוב ברמז רצון יראיו יעשה, כגון ר' חנינא בן דוסא שהיה עומד ומתפלל ובא חברבר והכישו ולא הפסיק תפלתוו, הלכו ומצאו אותו חברבר מת מוטל ע"פ חורו. אמר ליה ר' לא הרגשת, אמר להם יבא עלי מתוך שהיה לבי מכוון בתפלה אם הרגשתי, א"ר יצחק בר' אלעזר ברא לו הקב"ה (פו) מעין תחת כפות רגליו:

הללויה הללי נפשי וגו' אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלקיו, ולמה יעקב דכתיב וירא יעקב כי יש שבר במצרים. רבי אבהו בש"ר אלעזר אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלקיו עושה שמים וארץ וכי מה ענין זה לזה, אלא בשר ודם יש לו פטרון שליט באפרכיא זו ואינו שליט באפרכיא אחרת אפילו תאמר קוזמוקטור שליט ביבשה שמא תאמר שליט בים, אבל הקב"ה שליט בים וביבשה מציל מן הים מציל מן היבשה מציל מן המים מציל מן האש מציל מן החרב מציל מבור אריות הדא הוא דכתיב עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם:

עושה משפט לעשוקים אלו ישראל דכתיב עשוקים בני ישראל. נותן לחם לרעבים אלו ישראל דכתיב ויענך וירעיבך. ה' מתיר אסורים, מה שאסרתי לכם התרתי לכם, אסרתי לכם חלב בהמה התרתי לכם בחיה. אסרתי לכם גיד הנשה בחיה התרתי לכם בעוף. אסרתי לכם שחיטה בעופות התרתי לכם שחיטה בדגים, רב אחא ורב ביזנא בש"ר מאיר (פז) יותר ממה שאסרתי לכם התרתי לכם, אסרתי לכם נדה התרתי לכם דם בתולים, אסרתי לכם אשת איש התרתי לכם את השבויה, אסרתי לכם אשה ואחותה התרתי לכם לאחר מיתה, אסרתי לכם אשת אח התרתי לכם את היבמה. אסרתי לכם לבישת כלאים התרתי לכם סדין בציצית, אסרתי לכם בשר חזיר התרתי לכם לשון דג ששמו שיבוטא. אסרתי לכם חלב התרתי לכם שומן, אסרתי לכם את הדם התרתי לכם את הטחול. אסרתי לכם בשר בחלב התרתי לכם את הכחל. ר' מנחם ור"ל ור' אחא ור' יוחנן בש"ר נתן תחת מה שאסרתי לך התרתי לך, תחת איסור בהמה בהמות בהררי אלף טהור:

ה' מתיר אסורים. אמרו עליו על יוסף הצדיק שהיתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים, בגדים שהלבישה לו שחרית לא הלבישה לו ערבית, ערבית לא הלבישה לו שחרית, אמרה לו השמעי לי אמר לה לאו, הריני משימך בבית האסורים אמר לה ה' מתיר אסורים, אמרה לו הריני כופף קומתך אמר לה ה' זוקף כפופים, אמרה לו הריני מסמא את עיניך אמר לה ה' פוקח עורים, נתנה לו אלף ככר כסף ולא שמע אליה, לשכב אצלה בעולם הזה, להיות עמה ליום הדין. ה' זוקף כפופים, מיתיבי מפני שמי נחת הוא מי כתיב בשמי נחת הוא, א"ל שמואל לחייא בר רב איידי אימא לך מילתא מעלייתאדהוה עביד אבוך, כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם, רב ששת כי כרע כרע כחיזרא כי זקיף זקיף כחויא. ה' שומר את גרים חביבין הגרים וכו' (כתבו ברמז תנ"ט):

הללויה כי טוב וגו' בונה ירושלים ה'. א"ר נחמן אפילו פתח ברחם על ישרראל חותם בבונה ירושלים שנאמר בונה ירושלים ה', אימתי בונה ירושלים ה' בזמן שנדחי ישראל יכנס. אמר רבי שמואל בר נחמני מסורת אגדה היא שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגליות. ואם יאמר לך אדם שנבנית ולא נתכנסו הגליות אל תאמין שנאמר בונה ירושלים ה' כי נדחי ישראל יכנס:

הרופא לשבורי לב (כתוב ברמז תשס"ז):

הרופא לשבורי לב אלו השבטים שהיה שבור לבם לומר שמא יהרגם יוסף שנאמר ויצוו אל יוסף לאמר אנא שא נא. מונה מספר לכוכבים. אלו השבטים, הכוכבים האלו כשהם יוצאים אינם יוצאים אלא בשמות שנאמר לכלם בשם יקרא, ובכניסתן נכנסין במנין שנאמר מונה מספר לכוכבים, כך השבטים כשנכנסו למצרים נכנסו במנין בשבעים נפש וכשיצאו יצאו בשש מאות אלף רגלי, ועד שלא ירדו נתפרשו שמותם שנאמר ואלה שמות (כתוב לעיל בפסוק זבחי אלקים רוח נשברה):

מונה מספר לכוכבים. א"ל קיסר לרבן גמליאל כתיב מונה מספר לכוכבים מאי רבותיה אנא מצינא למימני כוכבי, אייתי חבושי שדינהו בארבלא וקא מהדר להו אמר ליה מנינהו, אמר ליה אוקמינהו ומנינא להו, אמר ליה רקיע נמי הכי הדרא, איכא דאמרי אמר ליה מני לי כוכבי אמר ליה מני ככיך ושיניך שדא ידיה לפומיה וקא מני להו אמר ליה מאי דאיכא בפומך לא ידעת דאיכא ברקיעא ידעת (כתוב ברמז תמ"ו):

נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו (כתוב ברמז תתק"ב), משום אבא יוסי בן דוסתאי כתוב אחד אומר (פח) מונה מספר לכוכבים וגו' וכתיב המוציא במספר צבאם, (אלא) מלמד שאין שנוי [אלא] בשם שהוא נקרא עכשו נקרא לאחר זמן:

השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך. א"ר יוחנן הרואה חטים בחלום רואה שלום שנאמר השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך (כתוב ברמז תתנ"ט). א"ר יהודה לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה שנאמר השם גבולך שלום וגו', אמר ר' פפא היינו דאמרי אינשי כד משלם שערי מכדא נקיש ואתי תגרא בביתא:

מגיד דבריו ליעקב. א"ר אמי אין מוסרין דברי תורה לכותי שנאמר מגיד דבריו לעיעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי. היה ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר וכי מה עשו אלו הגוים שלא רצה ליתן להם. אלא משפטים בל ידעום שלא רצו לקבל שנאמר אלוה מתימן יבוא ונוגה כאור תהיה וגו' עמד וימודד ארץ. מדגיד דבריו ליעקב אלו דברי תורה, חקיו אלו המדרשות, ומשפטיו אלו הדינין, לישראל, לא נתן הקב"ה את התורה והדינין אלא לישראל בלבד, ומנין אתה למד לישראל וכותי שיש להם עסק זה עם זה (ףט) שאסור לישראל לומר לכותים לך עמי בערכאות שלך שנאמר לא עשה כן לכל גוי. והלא הדינין אחד מן הדינין שנצטוו הם ומהו משפטים בל ידעום אלו דקדוקי דינין שכך שנינו מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים ובני נח נהרגין בעד אחד בדיין אחד ושלא בהתראה מה שאין כן בישראל. מעשה בעקילס בן אחותו של אדריאנוס שהיה מבקש להתגייר והיה מתירא מן אדריאנוס דודו אמר ליה מבקש אני לעשות סחורה אמר לו שמא אתה מבקש כסף וזהב הרי התסבין לפניך, א"ל אני מבקש לידע דעת של בריות ואני מבקש להמלך בך היאך לעשות, אמר לו כל פרקמטיא שאתה רואה שהיא נתונה בארץ לך עסוק בה שסופה להתעלות, והוא היה מתכוון להתגייר, בא לו לארץ ישראל ולמד את התורה, לאחר ימים מצאוהו ר' אלעזר ורבי יהושע וראו את פניו משונות אמרו זה לזה עקילס למד את התורה, כיון שבאו אצלו התחיל לשאול להם שאלות והם משיבים אותו, עאל לאדריאנוס אמר לו למה פניך משונות שמא הפסידה הפרקמטיא שלך או שמא אתה מצר לך, אמר ליה לאו, ולמה פניך משונות, אמר לו שלמדתי תורה ולא עוד אלא שמלתי, א"ל ומי אמר לך, א"ל בך נמלכתי, אמר לו אימתי, א"ל בשעה שאמרתי לך מבקש אני לעשות סחורה ואמרתי לי כל פרקמטיא שהיא נתונה בארץ עסוק בה שסופה להתעלות וחזרתי על כל האומות ולא ראיתי אומה נתונה בארץ אלא ישראל וסופן להתעלות, שכן אמר ישעיה כה אמר ה' וגו' מלכים וגו', אמר לו סנקתדרון שלו עתידין אלו שאמרת שיהיו המלכים עומדים מפניהם שנאמר מלכים יראו וקמו, הכה אותו אנדריאנוס על לחייו, א"ל (צ) יש נותן רטיה אלא על המכה, מה עשה סנקתדרון עלה לגג ונפל ומת ורוח הקדש צווחת כן יאבדו כל אויביך ה', אמר לו אנדריאנוס לעקילס למה עשית כן, א"ל שבקשתי ללמוד תורה, אמר לו היה לך ללמוד ולא למול, א"ל אם אין אדם מל אין יכול ללמוד תורה שנאמר מגיד דבריו ליעקב למי שהוא כיעקב, חקיו זו התורה, ומשפטיו אלו הדינים שנאמר שם שם לו חק ומשפט:

הללו את ה' מן השמים (כתוב ברמז תפ"ד וברמז של"ט וברמז תרנ"ח וברמז תרפ"ח):

רוח סערה עושה דברו (כתוב ברמז תקמ"ג, ולעיל בפסוק ימטר על רשעים, ובפסוק כי לא אל חפה רשע אתה):

לבני ישראל עם קרובו. אמר להם הקב"ה לישראל בני אם יהיו דברי תורה קרובים לכם שנאמר כי קרוב אליך הדבר מאד אף אני קורא אתכם קרובי שנאמר לבני ישראל עם קרובו הללויה:

לבני ישראל עם קרובו. כתיב כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו ר' חנינא ורבי אושעיא איזו אומה כאומה זו שיודע אופיו של אלקיה, בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואינו חותך צפרניו לפי שאינו יודע היאך דינו יוצא, אבל ישראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין שערם ומחתכין צפרניהם ואוכלין ושותין ושמחין בראש השנה לפי שיודעים שהקב"ה עושה להם נסים ומוציא דינם לכף זכות וקורע להם את גזר דינם:

הללויה שירו לה' שיר חדש. דוד מלך ישראל לא פתח בצרכן של ישראל תחלה עד שפתח בשבח של מקום תחלה שנאמר הללויה שירו לה' שיר חדש וחור ופתח בצרכן של ישראל שנאמר כי רוצה ה' בעמו יפאר ענוים בישועה וחזר וחתם בשבחו של מקום הדר הוא לכל חסידיו הללויה, אף שלמה המלך פתח תחלה בשבחו של מקום שנאמר אין כמוך אלקים וגו' שומר הברית והחסד לעבדיך ההולכים לפניך בכל לבם, ואחר כך פתח בצרכם של ישראל רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה שדפון וירקון ארבה וחסיל כי יהיה, וחזר וחתם בשבחו של מקום שנא' ה' מסיני בא, ואחר כך בצרכן של ישראל שנאמר ויהיה בישורון מלך, וחזר וחתם בשבחו של מקום שנאמר אין כאל ישורון, ואף שמונה עשרה שתקנו חכמים הראשונים שיהיו ישראל מתפללין לא פתחו בצרכן של ישראל תחלה עד שפתחו בשבחו של מקום האל הגדול הגבור והנורא קדוש אתה ונורא שמך ואחר כך מתיר אסורים רופא חולים ואח"כ מודים אנחנו לך, משל למה הדבר דומה וכו' (כתוב ברמז קצ"ט וביהושע ברמז כ'):

ישמח ישראל בעושיו (כתבו בפסוק אמרתי להוללים ברמז תתי"ב). יעלזו חסידים בכבוד (כתבו ברמז קס"ט). יעלזו חסידים בכבוד, א"ר תנחומא בכבוד שהקב"ה עושה לצדיקים בשעת פטירתן מן העולם, בנוהג שבעולם אדם מת בניו מטפלין בו אבל הצדיקים הקב"ה מטפל בהם שנאמר והלך לפניך צדקך זה צדיקו של עולם:

כבוד ה' יאספך. א"ר חייא הגדול בשעה שהצדיק נפטר מן העולם שלש כתות של מלאכים מטפלין בו אחת אומרת יבא שלום ואחת אומרת ינוחו על משכבותם ואחת הולכת לפניו ודוממת שנאמר הולך נכוחו. א"ר יודא ב"ר סימון בשם ר' יאשיה כביכול הקב"ה אומר לו יבא שלום, מן הרשעים אתה למד שהקב"ה אומר אין שלום אמר ה' לרשעים קל וחומר לצדיקים שיאמר להם יבא שלום. ינוחו על משכבותם שהם מקלסין להקב"ה שם, א"ר חייא בר' יוסי אין בין צדיקים החיים לצדיקים המתים אלא הדבור בלבד והם מקלסין להקב"ה שם שנפשותם בצרור החיים, ואין ירננו אלא קלוס שנאמר קול רנה וישועה באהלי צדיקים. ד"א ירננו א"ר יוחנן בשעה שהזקן יושב ודורש ואומר כך א"ר עקיבא כך א"ר שמעון בן יוחאי שפתותיו דובבות ורוחשות כמו שנאמר דובב שפתי ישנים ואומר אגורה באהלך עולמים (כדכתוב ברמז קפ"ט וברמז תרי"ג), וכן הוא אומר ויקרבו ימי דוד למות. א"ר אלעזר כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאלו אוחז חרב פיפיות בידו שנאמר רוממות אל בגרונם וגו'. מאי משמע, אמר מר זוטרא ואי תימא רב אשי מרישא דענינא יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם וכתיב בתריה רוממות אל בגרונם. רבי יהודה ור' נחמיה ורבנן. ר' יהודה אומר פה פיות שתי תורת תורה שבכתב ותורה שבעל פה. ור' נחמיה אומר חרב שהיא אוכלת משני צדדיה ונותנת חיים בעולם הזה ובעולם הבא. א"ר אחא (צ) גבורים הם דברי תורה [לפרוע] למי שאינו עמל בהם כל צרכן, וכה"א הלא כתבתי לך שלישים ונאמר ושלישים על כלו:

הללויה הללו אל בקדשו וגו'. כל הנשמה תהלל יה. אמר מר זוטרא אמר רב מנין שמברכין על הריח שנאמר כל הנשמה תהלל יה, אי זהו דבר שאין הגוף נהנה ממנו והנשמה נהנית ממנו הוי אומר זה הריח. א"ר ירמיה א"ר אלעזר מיום שחרב בית המקדש דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות שנאמר כל הנשמה תהלל יה (כתוב ברמז פ"א). א"ר חייא בר אבא דמן יפו הנשמה שבאדם בכל שעה שהיא עולה ויורדת והיא מבקשת לצאת ממנו, והיאך היא עומדת בגופו אלא הקב"ה כבודו מלא כל העולם והיא באה לצאת ורואה את יוצרה וחוזרת לאחוריה לכך כל הנשמה כל זמן שהיא עולה ויורדת תהלל יה על הפלאים שהוא עושה עמנו. רבי לוי בשם ר' חנינא על כל נשימה ונשימה שהוא נושם צריך לקלס להקב"ה שנאמר כל הנשמה תהלל יה. אמרו על דוד המלך בשעה שסיים ספר תהלים זחה דעתו עליו אמר לפניו רבש"ע כלום יש דבר בעולם שאמר שירה כמותי, נזדמנה לו צפרדע אחת אמרה לו אל תזוח דעתך עליך שאני אומרת שירה יותר ממך, ועל כל שירה ושירה שאני אומרת אני ממשלה עליה שלשת אלפים משל, שנאמר וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף:

(צא) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני אני הולך לבית דירת פלוני אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות שנאמר ואשיבה רגלי אל עדותיך. ר' חנינא בשם ר' אחא אמר חשבתי מתן שכרן של מצות והפסדן של עבירות ואשיבה רגלי אל עדותיך. ר' מנחם חתניה דר' אליעזר בר חנינא אמר חשבתי מה שכתבת לנו בתורה אם בחקתי תלכו מה כתיב תמן ונתתי שלום בארץ, ואם לא תשמעו לי מה כתיב תמן ויספתי ליסרה אתכם. ר' אבא בריה דר' חייא בר אבא בשם רבי חייא אמר חשבתי ברכות מאל"ף ועד תי"ו וחשבתי קללות מוא"ו ועד ה"א ולא עוד אלא שהן הפוכות, הא כיצד אם זכיתם אני הופך לכם הקללות לברכות אימתי כשתקיימו את התורה אם בחקתי תלכו: