ויהי אחרי מות יהושע. זה שאמר הכתוב וזרח השמש ובא השמש (כתוב ברמז כ"ו). אמר רבי סימון כל מקום שנאמר אחרי מופלג (כתוב ברמז א'). ויאמר ה' יהודה יעלה. זה שאמר הכתוב יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך בכל מקום יהודה ראשון. ראשון לירידת הים שנאמר בצאת ישראל ממצרים וגו' היתה יהודה לקדשו. ראשון לדגלים ויסע דגל מחנה בני יהודה. ראשון לשופטים ויאמר ה' יהודה יעלה, ואף לעתיד לבא ודוד עבדי נשיא להם לעולם:

ויאמר אדוני בזק שבעים מלכים וגו'. לפי שלא נתפרש עשרן של כנעניים (ומה) תלמוד לומר ויאמר אדוני בזק שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו מלקטים תחת שלחני. והלא דברים קל וחומר ומה אדוני בזק שאינו כדאי לימנות עם מלכי כנען שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו מלקטים תחת שלחנו בוא ולמד וראה עשרם של כנעניים מה היה:

ושם חברון לפנים (כתוב ברמז כ"ג):

ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים. יתרו שבע שמות נקראו לו. יתר, יתרו, חבר, חובב, (בן) רעואל, פוטיאל, קיני. יתר שיתר פרשה אחת בתורה. יתרו שהותיר במעשים טובים. חבר שנתחבר למקום. חובב שהיה חביב למקום. (בן שהיה כבן למקום). רעואל שהיה כריע למקום. פוטיאל שנפטר מעבודה זרה.

דבר אחר שמתחלה פטם עגלים לאלילים. קיני שקנה לשמים וקנה לו תורה.

דבר אחר שפירש מע"ז שנאמר הם קנאוני בלא אל ואומר אשר שם מושב סמל הקנאה. עלו מעיר התמרים שהניחו דושנה של יריחו ובאו לפני יעבץ לערד ללמוד תורה שנאמר ויקרא יעבץ וגו' ויבא אלהים את אשר שאל, באו חסידים ללמוד אצל חסיד. שכשהיו מחלקין את הארץ הניחו דושנה של יריחו ת"ק אמה על ת"ק אמה אמרו כל מי שיבנה בית הבחירה בחלקו יטול דושנה של יריחו ונתנוהו לבני יונדב בן רכב והיו אוכלים אותו ת"מ שנה עד שנבנה הבית, וכיון ששרתהה השכינה בחלקו של בנימן באו בני בנימן ופנו אותה, וילך וישב את העם ואין עם אלא חכמה שנאמר אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה. הלכו וישבו להם אצל עיעבץ שנאמר וממשפחות סופרים יושבי יעבץ. תרעתים שהיו מגלחים. תרעתים שהיו יושבים בשערי ירושלים. תרעתים (א) שהיו מתריעים ונענים. שמעתים ששמעו קול תרועה בסיני. סוככתים על שם שלא סכו את השמן. סוכתים ע"ש שהיו יושבים בסכות. אמרו הואיל ובית זה עתיד ליחרב רואים אנו אותו כאלו הוא חרב מעכשיו שנאמר ונשב באהלים ונשמע ונעשה ככל אשר צוה יונדב אבינו. רבי נתן אומר גדול הברית שנכרת עם יונדב בן רכב מן הברית שנכרת עם דוד, שהברית שנכרת עם דוד לא נכרת אלא על תנאי שנאמר אם ישמרו בניך בריתי ואם לאו ופקדתי בשבט פשעם, אבל הברית שנכרת עם יונדב בן רכב לא נכרת עמו על תנאי שנאמר לכן כה אמר ה' לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומר לפני כל הימים. ר' יונתן אומר וכי גרים נכנסים להיכל והלא אף ישראל אין נכנסין להיכל אלא יושבים בסנהדרין ומורים דברי תורה. וי"א בנותיהם נשאו לכהנים והיו מבני בניהם מקריבין ע"ג המזבח. ומנין לבני יונדב בן רכב שהיו מבני בניו של יתרו שנאמר המה הקי ים הבאים מחמת אבי בית רכב, ומה אלו שקרבו עצמן כך קרבן המקום ישראל שעושין רצונו של מקום על אחת כמה וכמה:

ואת היבוסי (כתוב ברמז כ"ח):

ויראו השומרים איש יוצא מן העיר. היה ר' מאיר אומר כופין ללויה ששכר לויה אין לו שעור שנאמר ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד וכתיב ויראם את מבוא העיר. במה הראה להם חזקיה אמר פה עקם להם. ובי יוחנן אמר באצבע הראה להם, תניא כוותיה דרבי יוחנן וכו'. ומה חסד עשו עמו שכל אותה העיר הרגו לפי חרב ואותו האיש ומשפחתו שלחו. וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז הוא שמה עד היום הזה, תאנא היא לוז שצובעים בה תכלת. היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה נבוכדנאצר ולא החריבה. ואף מלאך המות אין לו רשות בה זקנים שבה בזמן שדעתם קצה עליהם הם יוצאים חוץ לחומה והם מתים. והלא דברים ק"ו ומה כנעני זה שלא דבר בפיו ולא הלך ברגליו גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות. מי שעשה לויה כלה בפיו ורגליו על אחת כמה וכמה. אמר רבי יהושע כל המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שנאמר כי לוית חן הם לראשך:

אמר רבי אבא בר כהנא למה נקרא שמה לוז שכל מי שנכנס בה הפריח מצות ומעשים טובים כלוז. רבנן אמרי מה לוז אין לה פה כך לא היה אדם יכול לעמוד על פתחה של עיר, רבי ישמעאל אומר לוז היה עומד על פתחה של עיר. ר' אלעזר בשם רבי פנחס אומר לוז היה עומד על פתחה של מערה והיה הלוז חלול והיו נכנסים דרך הלוז למערה ודרך המערה לעיר דכתיב הראני נא את מבוא העיר:

זבולון לא הוריש את יושבי קטרון. אמר זעירי קטרון זה צפורי, ולמה נקרא שמה צפורי, אמר רב פפא מפני שיושבת על ראש ההר כצפור. וקטרון זה צפורי והא קטרון בחלקו של זבולון הוא דכתיב זבולון ללא הוריש את יושבי קטרון וזבולון מתרעם על מדותיו הוה דכתיב זבולון עם חרף נפשו למות ומה טעם משום דנפתלי על מרומי שדה, אמר זבולון לפני הקב"ה רבש"ע לאחי נתת שדות וכרמים ולי נתת הרים וגבעות, אמר לו הקב"ה כלם צריכים לך על ידי חלזון שנאמר ושפוני טמוני חול. תני רב יוסף שפוני זה חלזון, טמוני זה טרית, חול זה זכוכית לבנה. אמר לפניו מי מודיעני על זאת א"ל שם יזבחו זבחי צדק, א"ל סימן זה יהי לך שכל הנוטל ש"פ ממך בלא דמים אינו מועיל פרקמטיא שלו כלום, ואי ס"ד קטרון זה צפורי אמאי מתרעם על מדותיו והא הוה ליה צפורי דעדיפא טובא. וכי תימא דלית בה זבת חלב ודבש והאמר רבי שמעון בן לוי לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דצפורי והוה שיתסר מיל על שיתסר מיל, אפילו הכי שדות וכרמים הוו עדיפי ליה:

ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים. והלא פנחס היה, אמר רבי סימון בשעה שהיה רוח הקדש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים. ורבנן אמרין אשתו של מנוח מה היתה אומרת לו איש האלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים כסבורה בו שהוא נביא ואינו אלא מלאך. ורכוותיה ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה'. ודכוותיה וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. ודכוותיה ויהיו מלעבים במלאכי האלהים:

ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל. משל למה"ד למלך שנטע כרם והיה בתוכו ארזים גדולים וקוצים הלך המלך וקצץ את הארזים והניח את הקוצים, אמרו לו עבדיו אדונינו המלך הקוצים שאוחזים בבגדינו הנחת וקצצת את הארזים, א"ל אם קצצתי את הקוצים במה הייתי גודר את כרמי, כך ישראל כרמו של הקב"ה שנאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל, והכניסם לארץ וקצץ את הארזים שבה שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ראזים גבהו, והניח את בניהם כדי שישמרו ישראל את התורה שנאמר אלה הגוים אשר הניח וגו'. וכשיעמוד הכרם על עמדו במשמרת התורה והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים באש יצתו:

ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל. הה"ד ננתתה ליראיך נס להתנוסס מנוס שינצלו ישראל מדינה של גיהנם למה מפני קשט סלה כדי ליתן שכרם בקשט שנאמר ונתתי פעולתם באמת, אבל הרשעים אין להם מנוס שנאמר ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם. בוא וראה מה בין ראשונים לאחרונים שהראשונים היו מתנסים ביד הקב"ה והאלהים נסה את אברהם, וכן דור המדבר למען אנסנו, ולמען נסותך. אבל האחרונים נסנסו ביד האומות שנאמר ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל, לידע מי עושה רצונו באמת מפני קשט סלה. וכן אתה מוצא בדניאל וחבריו כשגלו גזר הקב"ה ואמר ככה יאכלו בני ישראא את לחמם טמא בגוים. עמד נבוכדנאצר וקיים את הדבר התחיל לומר גזורני שיהיו אוכלים מן אנונה שלי שנאמר וימן להם המלך דבר יום ביומו, דניאל לא קבל עליו, אמר הקב"ה בקש לנסות אותנו שאנו מבני בניו של אברהם אבינו שנתנסה בעשר נסיונות שמא זכותו תעמוד לנו התחיל לומר לשר הסריסים נס וגו' נס נא עבדיך ימים עשרה לא כבר מצא בנו המלך עשר ידות שנאמר וימצאם עשר ידות:

ויעבדו בני ישראל את כושן רשעתים. תאנה הוא בעור הוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי. בעור שבא על בעירו, כושן רשעתים דעבד שתי רשעיות אחד בימי יעקב ואחד בימי השופטים.

דבר אחר שתי רשעיו ששעבד את ישראל ושעבד על השבועה, ומה שמו לבן הארמי שמו:

עתניאל בן קנז פרנס את ישראל ארבעים שנה, צא מהם שעבוד של כושן רשעתים שמונה שנה. בימי כושן היה פסלו של מיכה שנאמר וישימו להם פסל, בימיו היתה פלגש בגבעה:

ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים וגו' ויעזבו את ה' ולא עבדוהו (כתוב ברמז תנ"ז):

ממשמע שנאמר ויעזבו איני יודע שלא עבדוהו, אלא מה ת"ל ולא עבדוהו, אמר רבי אלעזר אמר הקב"ה אפילו כתורמוס הזה ששוקלים אותו שבע פעמים ואוכלים אותו בקנוח סעודה לא עשאוני בני, לא תהא כהנת כפונדקית:

ויאסוף אליו את בני עמון ועמלק וילך ויך את ישראל ויירשו את עיר התמרים. ארבעה דברים טובים היה לו ללוט לחשב לאברהם אבינו וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט וגם ללוט ההולך את אברם וגו' וישב את כל הרכוש וגם את לוט, ויהי בשחת אלהים את ערי הככר, וכנגדן היו בני לוט צריכין לפרוע לנו טובות ולא דיין שלא פרעו טובות אלא פרעו רעות הה"ד וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור. ויאסוף אליו בני עמון, ויהי אחרי כן באו בני עמון ובני מואב אל יהושפט, ידו פרש צר על כל מחמדיה. ונכתבה חטא שלהם בארבבע מקומות לא יבא עמוני ומואבי על דבר אשר לא קדמו אתכם כי לא קדמו את בני ישראל בלחם ובמים. עמי זכר נא מה יעץ בלק. עמדו ארבעה נביאים וחתמו גזר דינם ואלו הם ישעיה ירמיה יחזקאל צפניה. ישעיה אמר משא מואב כי בליל שודד. ירמיה אמר לכן הנה ימים באים והשמעתתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה. יחזקאל אמר לבני קדם על בני עמון ונתתיה למורשהה למען לא תזכר בני עמון בגוים ובמואב אעשה שפטים. צפניה אמר לכן חי אני נאם ה' כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה:

ויעש לו אהוד חרב ולה שני פיות. שהיה עוסק בתורה שנקרא חרב פיפיות, ולה שני פיות שאוכלים בעולם הזה ובעולם הבא:

ויקם מעל הכסא. רב ביבי בש"ר ראובן רות וערפה בננותיו של עגלון היו אמר הקב"ה אתה חלקת לי כבוד ועמדת מכסאך בשביל כבודי חייך שאני מעמיד ממך בן ואני מושיבו על כסאי שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך (כתוב ברמז ת"מ):

אהוד בן גרא פרנס את ישראל שמונים שנה צא מהם י"א שנים של עגלון מלך מואב בימיו היה שמגר בן ענת בסוף ימיו ובימי עגלון נאמר ויהי בימי שפוט השופטים וגו' וימת אלימלך איש נעמי, ואומר אל בנותי כי מר לי מאד מכם כי יצאה בי יד ה'. ואומר בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה. נחשון מת בשנה השנית לצאת בני ישראל מארץ מצרים. שלמון היה מבאי הארץ ומת אחרי יהושע. אחריו דבורה וברק ארבעים שנה, צא מהם שעבוד ליבין מלך כנען כ' שנה:

מכל השבטים יצאו שופטים ומלכים ומשבט שמעון לא קם לא שופט ולא מלך בשביל החטא שעשה זמרי בשבטים, ללמדך כמה חמורה הזנות. עתניאל בן קנז משבט יהודה. אהוד משבט בימן. דבורה וברק מהר אפרים ומקדש נפתלי. גדעון משבט מנשה ואבימלך בנו אחריו, תולע בן פואה משבט יששכר. יאיר הגלעדי מחוות יאיר משבט מנשה. וכן יפתח מיושבי גלעד. אבצן מבית לחם יהודה. אלון משבט זבולון. עבדון בן הלל משבט אפרים. שמשון משבט דן. עלי ושמואל משבט לוי, ומבנימן יצאו מלכים. ומיהודה מלכים. ומאפרים ירבעם. וממנשה יהוא בן נמשי. אבל שמשון לא העמיד לא שופט ולא מלך בשביל עון הזנות, לפיכך נתנה תורה ברית מילה בערוה שיהא יראת המקום מונעת מלעשות החטא. לכל הרגשה והרגשה נתן הקב"ה תורה מה לעשות ומה לא לעשות. ללב ולא תתורו אחרי לבבכם. לעינים ואחרי עיהיכם. לאזנים לא תשא שמע שוא. לפה לא תאכל כל תועבה. ללשון תשא את שם. לא תשבעו. ולא תשקרו. לא תענה. לידים אל תשת ידך עם רשע. לעריות לא תנאף ולא תזנה. לרגלים לא תלכו אחרי אלהים אחרים, הרי לא תעשה. ומה לעשות, מלמד ללב ושמתם את דברי אלה על לבבכם. לעינים לא תשכח את אשר ראו עיניך. לאזנים שמע ישראל את החוקים. ללשון ושנננתם לבניך. לידים פתוח תפתח את ידך. לערוה ואתם פרו ורבו ואומר קחו נשים והולידו בנים. לרגלים בכל הדרך אשר צוה ה' אלהיכם אתכם תלכו:

והוא לחץ את ישראל בחזקה, בחרופין ובגדופין לפיכך נדון באש וכו' (כתוב ברמז ק"מ):

ודבורה אשה נביאה מה טיבה של דבורה שנתנבאת על ישראל ושפטה אותם והלא פינחס בן אלעזר עומד מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ בין גוי בין ישראל בין איש בין אשה בין עבד בין שפחה הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקדש שורה עליו. תנא דבי אליהו אמרו בעלה של דבורה עם הארץ היה א"ל בוא ואעשה לך פתילות ולך לבית המקדש שבשילה אז יהיה חלקך בין הכשרים שבהם ותבא לחיי העולם הבא, והיא עושה פתילות והוא מוליך לבית המקדש, וג' שמות יש לו ברק ומיכאל ולפידות. ברק על שם שפניו דומות לברק. מיכאל ע"ש שהוא ממיך את עצמו. ד"א ע"ש מלאך. לפידות ע"ש שאשתו עושה פתילות והיא מתבוננת ועושה פתילות עבות כדי שיהא אורן מרובה והקב"ה בוחן לבות וכליות אמר לה דברוה את נתכוונת להרבות אורי אף אני ארבה אורך ביהודה ובירושלים כנגד י"ב שבטים, מי זכה לו ללפידות שיהא חלקו עם הכשרים ויבא לחיי העולם הבא הוי אומר דבורה אשתו, עליה נאמר חכמות נשים בנתה ביתה. ועל איזבל בת אתבעל נאמר ואולת בידיה תהרסנו:

ודבורה אשה נביאה. בשרה הוא אומר בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה. במרים הוא אומר ותקח מרים הנביאה בדבורה הוא אומר ודבורה אשה נביאה. בחנה הוא אומר ותתפלל חנה. אביגיל נתנבאה לדוד וכן דוד אומר לה ברוך טעמך וברוכה את. בחולדה הוא אומר וילך חלקיהו וגו' אל חולדה הנביאה. באסתר הוא אומר ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל:

רבי ברכיה אומר ד' (ב) מיללין תלתא בעלמא וחדא באתתא. חשיך חייא דבעי למיתא. חשיך גוברא דבעי ללחלשא. חשיך פתיחא דבעי לסמיא. חשיך דרא דאיתתא דבריייתא, ודבורה אשה נביאה:

אשרת לפידות א"ר יצחק דבי רבי אמי שהיתה עושה פתילות למשכן. והיא יושבת תחת תומר. אר"ש בן אבשלום משום ייחוד, ד"א מה תומר זה צלו מועט אף ת"ח שבאותו הדור היו מועטין. ד"א מה תומר זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים. אמר רב נחמן לא יאי יוהרא לנשי תרתי נשי נביאתי הויין דהויין יהירין ושניין שמייהו חדא שמה זבורתא וחדא שמה כרכושתא. זבורתא דכתיב ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם ואלו איהי לא אזלא גביה. כרכושתא דכתיב בה אמרו לאיש אשר שלח אתכם ולא אמרו למלך אשר שלח:

והיא יושבת תחת תומר לפי שאין דרכה של אשה להתיחד בתוך הבית וישבה בצלו של דקל מלמדת תורה לרבים:

ותשלח ותקרא לברק וכי מה טיבו של ברק אצל דבורה אלא אמרו ברק שמש את הזקנים כל ימו יהושע וחזר ושמש אחר מיתתו לפיכך הביאוהו ונתנוהו אצל דבורה. במי הקב"ה מושיע את ישראל בבני אדם שמשכימין ומעריבין לב"ה ולבית המדרש ועוסיקין בתורה בכל יום תמיד. וכי מה טיבו של שבט זבולו ונפתלי שבאת תשועה גדולה על ידיהם אמרו נפתלי שמש את יעקב אבינו וזבולו שמש את יששכר ונעשה לו אכסניא. ועל שבטח ברק באלהי ישראל והאמין בנבואתה של דבורה חלקה לו בשירה שנאמר ותשר דבורה וברק. וכי מה טיבה של יעל שבאת תשועה גדולה על ידה אמרו אשה כשרה היתה ועושה רצון בעלה מכאן אמרו אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה:

הלא צוה ה' אלהי ישאל לך ומשכת בהר תבור. (ג) היכן צוה כי החרם תחרימם. כיוצא בו אתה אומר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר היכן דבר ראו עתה כי אני אני הוא. כיוצא בו אתה אומר והיה כי תבואו אל הארץ וגו' והיכן דבר והבאתי אתכם אל הארץ. כיוצא בו אתה אומר הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קדש והיכן דבר והיה ביום הששי והכינו. כיוצא בו אתה אומר הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש והיכן דבר ונועדתי שמה לבני ישרראל ונקדש בכבודי. כיוצא בו אתה אומר פחדכם ומוראכם יתן ה' אלהיכם וגו' היכן דבר את אימתי אשלח לפניך. כיוצא בו אתה אומר כי ירחיב ה' אלהיך וגו' והיכן דבר כי אוריש גוים מפניך. כיוצא בו אתה אומר כי ה' אלהיך ברכך וגו' היכן דבר ברוך תהיה מכל העמים. כיוצא בו אתה אומר וה' האמירך היום וגו' היכן דבר את ה' האמרת היום. כיוצא בו אתה אומר ולתתך עליון על כל הגויים וג' היכן דבר ונתנך ה' לראש. כיוצא בו אתה אומר שמעו שמים והאזיני ארץ וגו' היכן דבר האזינו השמים. כיוצא בו אתה אומר ואם תמאנו ומריתם וגו' היכן דבר והבאתי עלין. כיוצא בו אתה אומר בלע המות לנצח וגו' היכן דבר אני אמית ואחיה. כיוצא בו אתה אומר אז תתענג על ה' והרכבתיך וגו' היכן דבר ירכיבהו על במותי ארץ. כיוצא בו הנה באה ונהיתה וגו' היכן דבר אשכיר חצי מדם. כיוצא בו וישבו ישראל איש תחת גפנו וגו' היכן דבר ונתתי שלום בארץ. כיוצא בו אתה אומר לא יהיה שריד לבית עשו וגו' היכן דבר וירד מיעקב והאביד שריד מעיר. כיוצא בו וה' פקד את שרה כאשר אמר היכן אמר אבל שרה אשתך. כיוצא בו ויעש ה' לשרה כאשר דבר היכר דבר ביום ההוא כרת ה' את אברהם. כיוצא בו ומכרתי את בניכם וג' היכן דבר ויאמר ארור כנען. כיוצא בו וה' אמר לכם לא תוסיפפון היכן אמר כי כאשר ראיתם את מצרים. כיוצא בו כה אמר ה' שימו איש חרבו היכן אמר זובח לאלהים יחרם. כיוצא בו זאב וטלה ירעו כאחד וקו' היכן דבר והשבתי חייה רעה. כיוצא בו הגוים אשר אמר לא תבואו היכן אמר ולא תתחתן בם. כיוצא בו אז אמר שלמה וגו' היכן אמר כי בענן אראה. כיוצא בו והיו לי אמר ה' היכן אמר והייתם לי סגולה. כיוצא בו והיה כל אשר יקרא בשם ה' וגו' היכן דבר וראו כל עמי הארץ. כיוצא בו וגם מהם אקח לכהנים וגו' היכן אמר הנסתרות לה' אלהינו:

ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי. ר' פנחס בש"ר ראובן שני בני אדם היו עיקר ועשו עצם טפלה ונעשו טפלה. אברהם וברק, אברהם היה עיקר ויקח אברם את שרי אשתו ועשה עצמו טפלה שנאמר אמרי נא אחותי את וכתיב ולאברם הטיב בעבורה. ברק דכתיב אם תלכי עמי והלכתי. ר"י אומר אם לתכי עמי לקדש אלך עמך לחצור ואם לא תלכי עמי לקדש לא אלך עמך לחצור. ר' נחמיה אומר אם תלכי עמי לשירה אלך עמך למלחמה ואם לא תלכי עמי לשירה לא אלך עמך למלחמה. ותאמר הלוך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך א"ר ראובן א"ל מה אתה סבור שתפארת שירה נמסרה לך לבדך ונעשה טפלה שנאמר ותשר דבורה וברק:

מנא הא מילתא דאמרי אינשי אי דלית בהדאי דלינא בהדך ואי לא לא דלינא דכתיב ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי:

ויזעק סיסרא. סיסרא בא עליהם בארבעים אלף ראשי גייסות וכל אחד היה עמו מאה אלף ובן שלשים שנה היה וכבש כל העולם בכחו ולא היה כרך שלא היה מפיל חומה בקולו ואפילו חיה שבשדה כיון שהיה נותן עליה קולו לא היתה זזה ממקומה. אמרו כשהיה יורד לרחוץ בנחל קישון היה עולה בזקנו כמה מאכל בני אדם דגים. ותשע מאות סוסים במרכבתו ובחזרה לא היה אחד מהם חוזר בשלום:

ותכסהו בשמיכה. שלשה הם שפלטו מן העבירה ושתף הקב"ה שמו בשמן ואלו הם יעל ויוסף ופלטטי. יוסף מנין עדות ביהוסף שמו מהו ביהוסף שמו יה מעיד שלא נגע באשת פוטיפר. יעל מנין ותכסהו בשמיכה מנו בשמיכה רבנן דכהכא אמרין בסודרא. ורבנן דתמן אמרין במשיכלא ארשב"ל חזרנו על כל המקרא כולה ולא מצינו דבר ששמו שמיכה ומהו שמיכה שמי כה שמי מעיד בה שלא נגע בה אותו רשע. פלטי מנין כתוב אחד אומר ושאול נתן בתו לפלטי בן ליש וכתוב אחד אומר לפלטיאל מאן נסב פלטי ויהיב פלטיאל אלא אל מעיד עליו שלא נגע במיכל:

ותפתח את נאד החלב. שבו רבותינו ט' משקי זב הם זיעה וליחה סרוחה והרעי וכו', טהורים מכלם דמעת עינו ודם מגפתו וחלב שבאשה מטמאין טומאת משקין ברביעית אבל זובו ורוקו ומימי רגליו מטמאין טומאה חמורה. דמעת עינו דכתיב ותשקמו בדמעות, דם מגפתו דכתיב ודם חללים ישתה מה לי קטליה כוליה מה לי קטליה פלגא. חלב שבאשה דכתיב ותפתח את נאד החלב. יין מנין דכתיב כל נבל ימלא יין:

ותשר דבורה עשר שיורת הם (כתוב ברמז כ). וזש"ה לך יום אף לך לילה לך היום מקלס לך הלילה מקלס מה הלילה ברשותך אף יום ברשותך. בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום לך יום, בשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה אף לך לילה. בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום אנו אומרים לפניך שירה ביום הה"ד ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום ההוא לאמר, בשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה אנו אומרים לפניך שירה ביום הה"ד ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום ההוא לאמר, בשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה אנו אומרים לפניך שירה בלילה הה"ד השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. לך נאה לומר שירה ביום ולך נאה לומר שירה בלילה, למה, שאתה הכינות מאור ושמש:

בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם. א"ר יהושע בן לוי כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו קורעין לו גזר דינו, בפרוע פרעות מה טעם בפרוע פרעות משום דברכו ה'. אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן אפילו יש בו שמץ ע"ז מוחלים לו, כתיב הכא בפרוע פרעות וכתיב התם כי פרוע הוא:

אנכי לה' אנכי אשירה. וש"ה כי כתבור בהרים וככרמל בים יבא. בשעה שבא הקב"ה ליתן תורה שמעו תבור וכרמל והניחו מקומם ובאו להם ושט כרמל בים והקב"ה צוה להם למה תרצדון הרים גבנונים למה אתם רצים ומדיינים בעלי מומין אתם כענין שנאמר או גבן או דק. ההר חמד אלהים לשבתו זה סיני ואעפ"כ פרע להם הקב"ה שכרם בטירוף שנטרפו ובאו. בתבור נפל סיסרא וחיילותיו ונעשה לישראל ישועה בראשו, כיון שנפלו שונאיהם של ישראל נאמר בו אנכי לה' אנכי אשירה. בסיני נאמר אנכי, ובתבור נאמר בו אנכי לה' אנכי אשירה. בסיני נאמר אנכי, ובתבורנאמר שני פעמים ובכרמל נתקדש שמו של הקב"ה ונאמר בו ה' הוא האלהים כנגד אנכי ה' אלהיך:

ה' בצאתך משעיר וגו' גם עבים נטפו מים. שנו רבותינו בג' דברים נתנה תורה באש ובמים ובמדבר. באש והר סיני עשן כלו. במים גם עבים נטפו. במדבר במדבר סיני לומר לך מה אלו לעולם בחנם אף התורה חנם לעולם שנאמר קחו מוסרי ואל כסף:

רבי יהודה בר' אלעאי אומר לפי שהיו ישראל משולהבים מחמת האש של מעלה אמר הקב"ה לענני כבוד הזילו טל חיים על בני שנאמר גם עבים נטפו מים. ואומר גשם נדבות תניף, אימתי נעשה כל הכבוד הזה כשהייתי נאה באומות העולם ומכבדת את התורה שנאמר ונות בית תחלק שלל ואין שלל אלא תורה שנאמר שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב:

הרים גזלו מפני ה'. שכשעמד המקום ואמר אנכי ה' אלהיך היתה הארץ חלה וזעו כל מלכי האדמה בהיכליהם שנאמר קול ה' בכח קול ה' בהדר ובהיכלו כלו אומר כבוד עד שנתמלאו בתיהם מזיו השכינה, באותה שעה נתכנסו כל אומות העולם ובאו להם אצל בלעם א"ל שמא המקום מחריב את עולמו במבול, אמר להם שוטים שבעולם כבר נשבע הקב"ה לנח שאינו מביא מבול לעולם שנאמר כי מי נח זאת וגו', א"ל מבול של מים אינו מביא אבל מביא של אש אמר להם אינו מביא לא מבול של מים ולא מבול של אש אלא המקום נותן תורה לעמו שנאמר ה' עוז לעמו יתן, וכיון ששמעו מפיו הדבר הזה פנו כלם והלכו איש למקומו לפיכך (ה) נתבעו אומות העולם וכשעתיד ליפרע הקב"ה משעיר עתיד להרעיש כל העולם כלו על יושביו:

חדלו פרזון בישראל. ר' שמואל בר נחמני עלה מבבל לשאלם שלשה דברים ומצא את ר' יוחנן שר הבירה א"ל מאי דכתיב חדלו פרזון בישראל חדלו, א"ל העיירות הקטנות שחרבו בימי סיסרא כיון שעמדה דבורה נעשו אמהות, ושוב א"ל מאי דכתיב לה' אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו לא הוה צריך לומר אלא כי שמרנו תורתו. א"ל ר' יוחנן יפה כתיב בנוהג שבעולם פועל שהוא עושה עם בעל הבית באמונה והוא נותן לו שכרו מה טובה יש לו עליו ואימתי מחזיק לו טובה בשעה שאינו עושה עמו באמונה והוא נותן לו שכרו. אמר לו ראית מימיך שמורדין במלך והוא מספיק להם מזונות. אמר לו כתיב יעשו עגל בחורב והמן יורד להם:

א"ר יהודה אמר רב כל המתיהר אם נביא הוא נבואתו מסתלקת אם חכם הוא חכמתו מסתלקת. אם חכם הוא וכו' מגלן מהלל דאמר מר התחיל מקנתרן בדברים וקאמר להם מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם עצלות שהיתה בכם שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון וקאמר להם מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם עצלות שהיתה בכם שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון וקאמר להו הלכה זו שמעתי ושכחתי. אם נביא הוא נבואתו מסתלקת אם חכם הוא חכמתו מסתלקת. אם חכם הוא וכו' מנלן מהלל דאמר מר התחיל מקנתרן בדברים וקאמר להם מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם עצלות שהיתה בכם שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון וקאמר להו הלכה זו שמעתי ושכחתי. אם נביא הוא נבואתו מסתלקת מגלן, מדבורה שנאמר חדלו פרזון וגו' עד שקמתי דבורה וכתיב עורי עורי דבורה:

רוכבי אתונות צחורות. תני דבי רב ענן אלו תלמידי חכמים שהולכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ועוסקין בתורה ועושין אותם כצהרים. יושבי על מדין שיושבין ודנין דין אמת לאמתו, והולכי אלו בעלי מקרא, על דרך אלו בעלי משנה, שיחו אלו בעלי גמרא שכל שיחתן דברי תורה:

רוכבי אתונות צחורות. אין צחורות אלא נקיות מן הגזל. יושבי על מדין שמעמידין הדבר על הדין. והולכי על דרך שיחו אלו סנהדרין שהעולם נשען עליהם ואין להם שיחה בטלה לעולם שנאמר שמעו מלכים האזינו רוזנים. מקול מחצצים האומרים על טמא טמא ועל טהור טהור (ו) הלכות שבת וחגיגות ומעילות ודיני חצצים באדם. בין משאבים שלומדים ושואבים דברי תורה. שם יתנו צדקות ה' צדקות פרזונו בישראל. עיר קטנה היתה בישראל עמדו ובנו להם בית הכנסת ובית המדרש ושכרו להם את החזן ומלמדי תינוקות נמצאו בתי מדרשות רבים בישראל. וכל מי שמחדש דברי תורה על פיו דומה כמי שמשמיעים אותו משמים ואומרים לו כך אמר הקב"ה בנה לי בית ששכר גדול שלו הוא שנאמר יבחר אלהים חדשים וגו':

מכאן אמרו ארבעים אלף מישראל שנתקבצו ויצאו למלחמה נשענים עלליהם כמי שהוא תפוס מגן ותריס, שנאמר מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל:

צדקות פרוזונו בישראל. א"ר אושעיא צדקות עשה הקב"ה לישראל שפזרן בין האומות כי הא דאמר ליה ההוא אפיקורוס לר' יהודה נשיאה אגן עדיפגן מגייכו דבדידכו כתיב כי ששת חדשים ישב שם יואב עד הברית כל זכר באדום, והא כמה שני איתותביתו בהדן ולא קא עבדינן לכו מידי, א"ל רצונך יטפל לך תלמיד אחד, נופ]ל לו ר' אושעיא א"ל משום דלא ידעיתו היכי תעבדו תקטלינהו כולהו ליתנהו במלכותייכו תקטלו הנך דאיתנהו במלכותייכו קרו לכו מלכותא קטיעא, א"ל גפא של רומי בהא סלקינן ובהא נחתינן:

קום ברק ושבה שביך. המלחמה של הקב"ה והנצחון לנו וכו' (כתוב ברמז תשכ"ד):

מני אפרים זה יהושע. שנאמר ויחלש יהושע את עמלק. שרשם בעמלק כי מחה אמחה את זכר עמלק. אחריך בנימין זה שאול והמתה מאיש ועד אשה, וכן מרדכי אמר הקב"ה צפוי וגלויי לפני שהוא עתיד לגזור להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן לפיכך והמתה מאיש ועד אשה לקיים מה שנאמר ויאכלו מפרי דרכם:

זהו שאמר הכתבו אם לא יסחבום צעירי הצאן. אמר רבי שמואל בר נחמני מסורת אגדה הוא בידינו שאין עשו נופל אלא ביד בנניה של רחל, למה, שאם באים השבטים לדין עם עשו לומר לו למה רדפת את אחיך הוא אומר להם למה רדפתם את יוסף אחיכם ואינכם מעולין ממני וכיון שהוא בא אצל יוסף אומר לו למה רדפת את אחיך ואינו יכול להשיבו אם תאמר שעשה לך רעה אף אחי שלמו לי רעה ואני שלמתי להם טובה מיד הוא שותק ועליו הכתוב אומר הנה היו כקש אש שרפתם לא יצילו את נפשם מיד להבה, הנה היו כקש זה עשו, שנאמר ובית שעו לקש. אש שרפתם זה יעקב שנאמר והיה בית יעקב אש, לא יצילו את נפשם מיד להבה זה יוסף שנאמר ובית יוסף להבה, זה כתיב בו נער והוא נער את בני בלהה, וזה כתיב בו קטן הנה קטן נתתיך בגוים יבא זה ויפול ביד זה, זה גדל בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם וזה גדל בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם, זה כתיב בו ואת האלהים אני ירא וזה כתיב בו ולא ירא אלהים:

יוסף היה קטן וזכה לבכרה, ועשו היה בכור ואבד בכורתו. יוסף הודה בתחיית המתים פקוד יפקוד, ועשו כפר הנה אנכי הולך למות. יוסף נתן נפשו על כבודה של אמו ואחר נגש יוסף ורחל, ועשו בקש להרוג את אמו ושחת רחמה. יוסף חקר לחיי אביו העוד אביכם חי, ועשו אמר יקרבו ימי אבל אבי, עשו טנף עצמו בעריות ובשפיכות דמים, וויוסף גדר עצמו וימאן וגו':

ושרי ביששכר עם דבורה. זש"ה ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ר' תנחום אומר רובי חכמות היה יודע. ר' יוסי בן קצרי אומר לעבר שנים הה"ד ול אחיהם על פיהם וכל אחיהם מסכימים הלכה על פיהם והוא משיב להם הלכה למשה מסיני, וכן הכתוב משבחו בבתי דינים במצרים לישוב משפחת הישובי אין ישוב אלא בית דין שנאמר ויבואו אליך כמבוא עם וישבו לפניך ואומר ויעקב איש תם יושב אהלים. וחייו של יששכר מנין לו מזבולון שהיה עוסק בפרקמטיא שלו ומאכיל את יששכר שהוא בן תורה, הה"ד זבולון לחוף ימים ישכון ובשביל כך יששכר חמור גרם, וכשבא משה לברך את השבטים הקדים ברכת זבולון לברכת יששכר הדא הוא דכתיבב שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך ואתה מוצא תשיעי לשבטים והוא מקריב שני למלך דכתיב ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר, מפני מה מפני שהיה בן תורה:

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה הויין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היה כמותם דאילו בדורו של משה כתיב הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים וכתיב ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואילו נבונים לא אשכח, וגבי לאה כתיב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבא וכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים:

אמר רבא לא אשכחת צורבא מדרבנן דאורי אלא דאתי מלוי ויששכר, מלוי דכתיב יור משפטיך ליעקב, מיששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. ואימא מיהודה דכתיב יהודה מחוקקי אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא קאמינא:

אשרי הצדיק ואשרי שכניו יהודה ויששכר וזבולון שהיו סמוכים לאהרן ולמשה שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה וגו' נעשו גדולים בתורה שנאמר יהודה מחוקקי ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וממזבולון מושכים בשבטט סופר, אבל מן הדרום בני קהת וסמוכין להם ראובן ושמעון וגד והיו שרויים עם קרח אדם בעל מחלוקת אבדו עמו במחלוקתו, מכאן אמרו אוי לרשע ואוי לשכנו טטוב לצדיק וטוב לשכנו:

זבלון עם חרף נפשו (כתוב ברמז ל"ט):

באו מלכים נלחמו שלשים ואחד מלכים הלכו עם סיסרא כשהלך להלחם עם ישראל ונהרגו עמו, למה, שהיו מתאוים לשתות ממימי ישראל ובקשו עם סיסרא ואמרו בבקשה ממך נבוא עמך בחנם שאנו מתאוים למלא כרתנו מן המים של ארץ ישראל שנאמר בתענך על מי מגדו בצע כסף לא לקחו:

נחל קישון גרפם נחל קדומים. אתה מוצא כשעברו ישראל את הים היו ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה אמרו כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר שנאמר וימרו על ים בים סוף, אמר לו הקב"ה לשר של ים פלוט אותם ליבשה אמר לפניו רבש"ע כלום יש עבד שרבו נותן לו מתנה וחוזר ונוטלה הימנו אמר לו אני אתן לך אחד ומחצה שבהם אמר לפניו כלום כלום יש עבד שתובע רבו אמר לו אני אתן לך אחד ומחצה שבהם דאלו בפרעה כתיב שש מאות רכב בחור ואילו בסיסרא כתיב שתשע מאות רכב ברזל, כי אתה סיסרא כתיב מן שמים נלחמו כיון דנחתי כוכבי שמיא עלייהו נחות לאוקורי נפשייהו בנחל קישון אמר לו הקב"ה לנחל קישון לך והשלם ערבותך לים מיד גרפם נחל קישון לים היינו דכתיב נחל קישון גרפם נחל קדומים נחל שהיה ערב מקדם, באותה שעה פתחו דגים ואמרו ואמת ה' לעולם:

אורו מרוב אמר מלאך ה'. אמר רב מגלן דמשררינן שליחא מבי דינא ומזמנינן לדינא דכתיב וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם. ומנלן דמזמנינן לדינא ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו לפני ה'. לקמיה דגברא פלגיא דכתיב לפני ה'. את ופלניא דכתיב אתה ואהרן. דקבעינן זמנא דכתיב מחר, זמנא אחר זמנא דכתיב קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד. ומגלן דאי מתפקר בשליחא דבי דינא דאתי ואמר ולא מתחזי כלישנא בישא, דכתיב העיני האנשים ההם תנקר. ומנלן דמשמתינן, דכתיב אורו מרוז. הכי סברא גברא רבא פלגיא דכתיב אמר מלאך ה'. ומנגלן דמחרמינן, דכתיב אורו ארור. דאכיל ושתי בהדיה וקאי בארבע אמות דידיה, דכתיב יושביה, ומנלן דפרטינן חטאיה בצבורא, דכתיב כי לא באו לעזרת ה', ואמר עולא בארבע מאה שפורי שמתיה ברק למרוז. איכא דאמרי גברא רבא הוה. ואיכא דאמרי כוכבא הוה דכתיב מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם. ומגלן דמפקרינן נכסיה, דכתיב כל אשר לא יבוא בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו. מנלן דנצינן ולקינן ומחינן ומתלשינן שער ומשבעינן שנאמר ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים. ומננגן דכפתינן ואסרינן ועבדינן הרדפה דכתיב הן למות הן לשרושי הן לענש נכסין. מאי לשרושי א"ר יהודה בריה דרב שמואל בר שילת מנדין לאלתר ושונים לאחר שלשים יום ומחרימין לאחר ס' יום. א"ל רב הונא בר חיננא הכי אמר רב חסדא שני חמישי ושני. אורו מרוז ארור בו נדוי וכו' (כתוב ברמז ט"ז):

כי לא באו לעזרת ה'. אתה מוצא כל מי שהוא עוזר לישראל אלו עוזר למי שאמר והיה העולם שנאמר כי לא באו לעזרת ה', לעזרתנו לא נאמר אלא לעזרת ה'. וכה"א כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו. וכל מי שהוא קם על ישראל כאלו קם על מי שאמר והיה העולם שנאמר כי הנה אויביך יהמיום אובינו אין כתיב כאן אלא אויביך כי הנה אויביך יהמיון מפני מה על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך, וכה"א תכלית שנאה שנאתים מפני מה הלא משנאיך ה' אשנא, וכה"א אל תשכח קול צורריך שאון קמיך עולה תמיד, וכה"א וברוב גאונך תהרוס קמיך מי הוא שקם נגדך אלא שקמים נגד בניך:

תבורך מנשים יעל. א"ר ננחמן גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה דכתיב תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך מאן נינהו נשים באהל שרה רבקה רחל ולאה:

מנשים באהל תבורך. אורח ארעא, למימד הכי מעין קאמר ליה דכתיב ייטיב אלהים את שם שלמה וגו' ויגדל את כסאו מכסאך וכי אורח ארעא למימר הכי למלכא אלא מעין קאמר ליה:

בין רגליה כרע נפל. א"ר יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחאי שבע בעילות בעל אותו רשע שנאמר בין רגליה כרע וגו'. והא קא מתהניא מעבירה, א"ר יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחאי כלל טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים דגכתיב השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע, בשלמא רע לחיי אלא טוב אמאי לא, אלא ש"מ אפילו טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים. בשלמא התם דילמא מדבר ליה שם ע"ז אבל הכא מה רעה איכא, משום דקא שדי בה זוהמא, דאמר רבי יוחנן בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן כותייים שלא עמדוו על הר סיני לא פסקה זוהמתן:

ידה ליתד תשלחנה. אין יד אלא שמאל שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואומר למה תשיב ידך וימינך, ואומר והיה לאות על ידכה:

זהו שאמר הכתוב ידיה שלחה בכישור זו יעל שלא הרגתו בכלי זיין אלא ביתד דכתיב ידה ליתד תשלחנה, ומפני מה לא הרגתו בכלי זיין, לקייםם מה שנאמר לא יהיה כלי גבר על אשה:

מדוע בושש רכבו לבוא. א"ר אלעזר שלשה הם שלא המתינו בשלותן שש שעות, ואלו הם אדם הראשון וישראל וסיסרא. אדם הראשון דכתיב ולא יתבוששו לא באו שש שעות והם בשלותן. ישראל דכתיב וירא העם כי בושש משה באו שש שעות ולא בא משה. סיסרא דכתיב מדוע בושש רכבו לבוא בכל יום היה ללמוד לבוא בשלש שעות ובארבע שעות עכשיו באו שש ולא בא:

מדוע בושש רכבו לבוא. שלשה דברים זה בצד זה מי שאמר זה לא אמר זה, מדוע בושש רכבו לבוא אמר אמו של סיסרא, הלא ימצאו יחלקו שלל אמרה אשתו וכלותיו, ורוח הקודש אומרת כן יאבדו כל אויביך. כיוצא בו הזקנים אומרים ידינו לא שפכו את הדם הזה, הכהנים אומרים כפר לעמך ישראל ורוח הקדש אומרת ונכפר להם הדם. כיוצא בו הכר נא למי החותמת אמרה תמר, צדקה ממני אמר יהודה, ולא יסף עוד לדעתה אמרה רוח הקדש. כיוצא בו באנו אל הארץ אשר שלחתנו אמר יהושע, עלה נעלה אמר כלב, אפס כי עז העםם אמרו מרגלים. כיוצא בו מי יצילנו מיד האלהים האדירים אמרו כשרים שבהם, רשעים שבהם אמרו אלה הם המכים את מצרים עשר מכות היו לו ושלמו, אמר להם הקב"ה אין לי מכה מעתה אני מביא עליכם מכה שלא נהיתה מעולם אלו עכברים שהיו שומטים את מעיהם, גבורים שבהם היו אומרים התחזקו והיו לאנשים. כיוצא בו מיכה המורשתי וגו' וינחם ה' על הרעה עד כאן אמרו כשרים שבהם, רשעים שבהם אמרו גם איש מתנבא בשם ה', אמרו כשם שנהרג אוריה כך ירמיה חייב ליהרג, אך יד אחיקם בן שפן היתה את ירמיה לבלתי תת אותו ביד העם. כיוצא בו תחת התפוח עוררתיך עד כאן אמרה רוח הקדש וישראל אומרים שימני כחותם על לבך ואומות העולם אומרים כי עזה כמות אהבה. כיוצא בו בלתי אל המן עינינו אמרו ישראל. והמקום מפייס והמן כזרע גד הוא. כיוצא בו ואתה עיף ויגע אלו ישראל ולא ירא אלהים זה עמלק וכה"א חי ה' שכבי עד הבקר, חי ה' ליצאו נשבע ולאשה אמר שכבי עד הבקר:

ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. שנו רבותינו הנעלבין ואינם עולבין שומעים חרפתם ואינם משיבים עושים מאהבה ושמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ואע"ג דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם, כגון דנקיט כלביה עד דמפייסי ליה. ואוהביו כצאת השמש בגבורתו זה אחד מששה דברים שנטלו מאדם הראשון וכו' (כתוב בפסוק אלא תולדות פרץ ברמז תר"ט):

רבי שמעון בן מנסיא אומר מי גדול האוהבין או המאוהבין הוי אומר המאוהבין, ק"ו האוהבין כצאת השמש ק"ו המאוהבין. רשב"י אומר אל תקרי שובע שמחות אלא שבע שמחחות (כתוב ברמז תרנ"ז). פניהם של צדיקים דומים לעתיד לבוא לחמה ללבנה לרקיע לכוכבים לברקים לשושנים למנורת בית המקדש לחמה וללבנה מנין יפה כלבנה ברה כחמה וכתיב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. לרקיע ולכוכבים מנין, דכתיב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים. לברקים מנין כברקים ירוצצו. לשושנים מנין למנצח על שושנים. למנורת בית המקדש מנין ושנים זיתים עליה:

והמשכילים יזהירו זה דיין שדן דין אמת לאמתו. ומצדיקי הרבים אלו גבאי צדקה, במתניתא תאנא והמשכילים זה דיין וגבאי צדקה. ומצדיקי הרבים אלו מלמדי תינוקות כגון רב שמואל בר שילת. ורבנן מאי אמר רבינא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו:

ויעשו בני ישראל. אמר רבי סימון לא כל מי שירצה לומר שירה אומר שירה אלא כל מי שנעשה לו נס וכל מי שנעשה לו נס ואומר שירה בידוע שמוחלין לו על כל עונותיו ונעשה בריה חדשה. ישראל כשנעשה להם נס ואמרו שירה נמחל להם עונותיהם שנאמר ויסע משה את ישראל שהסיעם מעוונותיהם. וכן אתה מוצא בדבור וברק שנעשה להם נס ואמרו שירה. ומנין שנמחלו עונותיהם, רבי איבו בשם רבי אבא בכל מקום הוא אומר ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע, וכאן כתיב ויעשו בני ישראל תחחלת עשייה והיכן הם מה שעשו לשעבר אלא מחל להם הקב"ה מה שעשו לשעבר, וכן אתה מוצא בדוד שנעשה לו נס ואמר שירה ומנין שנמחלו לו כל עונותיו דכתיב בתר שירה ואלה דברי דוד האחרונים והיכן הם הראשונים אלא מלמד שמחל לו הקב"ה:

והיה אם זרע ישראל. אמר רבי הונא בר פפא לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שלא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה שנאמר והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק וכתיב וידל ישראל:

וידל ישראל מאד שלא היה להם להקריב מנחה דכתיב (ח) ואם דל הוא:

ה' עמך גבור החיל. שנו רבותינו התקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם שנאמר והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם, ואומר ה' עמך גבור החיל, ואומר אל תבוז כי זקנה אמך, ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתך, מאי ואומר וכי תימא מדעתיה דנפשיה קאמר, תא שמע מדקאמר ליה מלאך לגדעון ה' עמך גבור החיל, וכיי תימא מלאך הוא דקאמר ליה לגדעון, ואומר אל תבוז כי זקנה אמך, ואומר עת לעשות לה' מה טעם משום דהפרו תורתך, ומסיפיה לרישיה הפרו תורתך מה טעם משום דעת לעשות (כתוב ברמז תתע"ח):

אמר ר' יהודה בר שלום ליל פסח היה אותו הלילה שאמר לו ואיה כל נפלאותיו היכן הם הפלאים שעשה האלהים לאבותינו בלילה הזה והכה בכוריהם של מצרים והוצאי משם לאבותינו בלילה הזה והכה בכוריהם של מצרים והוציא משם ישראל שמחים. וכיון שלמד סנגוריא על ישראל, אמר הקב"ה דין הוא שאגלה אני בכבודי עליו שנאמר ויפן אליו ויאמר לו לך בכחך זה, אמר לו הקב"ה יש בך כח ללמד סנגוריה על ישראל בזכותך הם נגאלים שנאמר והושעת את ישראל. התחיל מנסה בגזה שנאמר אנסה נא רק הפעם בגזה מה כתיב ויהי כן. אין הקב"ה מיחד שמו שם, אמר הקב"ה כל העולם בצרה ואני מיחד שמי וחכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. אבל בשעה שאמר יהי נא חורב אל הגזה לבדה אמר הקב"ה הואיל וטל מנשב והעולם שמחים איחד שמי שנאמר ויעש אלהים כן בלילה ההוא, וכן ירמיה בשעה שהיה מתנבא דברי נחמות היה מיחד שמו שנאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך, אבל בדברי תוכחות כתיב דברי ירמיהו. וכן משה על כל דבור ודבור כתיב וידבר ה' וכשבא להוכיח כתיב אלה הדברים. זה שאמר הכתוב והיה שארית יעקב וגו' אותו שארית שא"ל הקב"ה לאליהו והשארתי בישראל שבעת אלפים וגו' (ט) והם אותם שהופרשו בימי גדעון בשעה שאמר להקב"ה אם ישך מושע בידי את ישראל כאשר דברת הנה אנכי מציג וגו'. א"ל הקב"ה אני הכתבתי אהיה כטל לישראל ואתה אמרת על כל הארץ חורב אני איני עושה שאין כתיב ויעש אלהים כן אלא ויהי כן מעצמו היה אבל כשאמר יהי נא חורב אל הגזה לבדה מיד ויעש אלהים כן. א"ל הקב"ה רב העם אשר אתך הורד אותם אל המים אותם שכרעו על ברכיהם מים לשתות (י) רוצה ולא רוצה היה משתחוה לאלילים, דורו של גדעון היה משתחוה לבבואה, אמר לו הקב"ה בשלש מאות איש המלקקים אושיע את ישראל, ועליהם הוא אומר והשארתי בישראל וגו', ועליהם הוא אומר והיה שארית יעקב וגו'. ר' אבהו אמר רבי סימון אריב"ל מצות העומר עמדה להם בימי גדעון שנאמר ויבוא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום וגו' והנה צליל לחם שעורים מהו צליל רבנן אמרין על שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים, ובזכות מה נצולו בזכות צליל שעורים ואיזו זו מצות העומר:

ויקרא לו ה' שלום. אמר רב המנונא משמיה דעולא אסור לאדם שיתן שלום לחברו בבית המרחץ משום שנאמר ויקרא לו ה' שלום:

אמרו רבותינו ערבות שבו צדק ומשפטו צדקה וגנזי חיים וגנזי ברכות ונשמתן של צדיקים ורוחות ונשמות העתידות להבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים, גנזי שלום דכתיב ויקרא לו ה' שלום (כתוב ברמז שלט):

ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה' קח את פר השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים. אמר רבי אבא בר כהנא שמונה דברים הותרו באותה הלילה חוץ ולילה וזרות וכלי אשרה ואבני מזבח ועצי אשרה ומוקצה ונעבד, ואמר ריש לקיש אין מוקצה אסור אלא מוקצה לשבע שנים:

ויבוא גדעון ומאה איש אשר אתו בקצה המחנה ראש האשמורת התיכונה. שנו רבותינו ארבע משמרות הוי הלילה ר' נתן אומר שלש, מ"ט דר' נתן דכתיב ויבא גדעון ומאה איש אשר אתו בקצה המחנה ראש האשמורת התיכונה אין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה. ורבי מאי תיכונה תיכונה שבתיכונות, ורבי מ"ט, א"ר זריקא א"ר אמי ארשב"ל כתוב אחד אומר חצות לילה אקום להודות לך, וכתיב קדמו עיני אשמורות הא כיצד ארבע משמרות הוי הלילה, ור' נתן סבר לה כרבי יהושע דתנן רבי יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות שית דליליא ותרתי דיממא הוו להו שתי משמרות, רב אשי אמר משמרה ופלגא נמי משמרות קרי להו:

לא אמשול אני בכם ולא ימשול בני בכם ה' ימשול בכם. הם אמרו שלשה דברים והוא אמר להם שלשה דברים, אמר לו הקב"ה חייך שאני מעמיד ממך (יא) בן שימלוך שלש שנים כנגד שלשה דברים שאמרת הוי ולפני כבוד ענוה לפני שבר גאון שלא נשבר אבימלך עד שנתגאה והרג את אחיו:

ויעש אותו גדעון לאפוד. ארשב"ל שלשה הם שנאמר בהם בשיבה טובה. אברהם ושוה לו דוד ושוה לו גדעון ולא שוה לו שנאמר ויעש אותו גדעון לאפוד ויהי למכשול, ולמה עשה אפוד לפי (יב) שמנשה לא היה באבני אפוד כי אם אפרים ולא היה לו מזל לפיכך עשאו ואע"פ שעשאו לשם שמים היה למכשול לכל ישראל שכשלו בו וסברו

דבר אחר הוא ואמרו לשם טעות נתכוון ותקנו, ולפי שלא היה שבטו באפוד לא היה לו מזל באותו אפוד ובאותו תיקון:

וישימו להם בעל ברית לאלהים. זה זבוב בעל עקרון מלמד שכל אחד ואחד היה עושה יראתו ומניחה בכיסו כיון שזוכרה מוציאה מתוך כיסו ומחבקה ומנשקה:

ולא זכרו בני ישראל את ה', למה שלא עשו חסד עם בית ירובעל הוי אילו עשו חסד עם בית ירובעל זכרו את ה', הוי כל מי שהוא עושה חסד כאלו מודה בכל הנסים שעשה הקב"ה מיום שיצאו ישראל ממצרים וכל מי שאינו עושה חסד כאלו כופר:

זהו שאמר הכתוב טוב שכן קרוב מאח רחוק טוב היה יתרו שהיה רחוק ונתקרב לי והיה שמח בגאולתן של ישראל שנאמר ויחד יתרו, מעשו הרשע שהיה אח ונתרחק ושמח בצרתן של ישראל שנאמר ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו ואל תשמח לבני יהודה. ודבר אחד טוב היה אבימלך מלך פלשתים שהרבה כבוד לאברהם שנאמר הנה ארצי לפניך, מאבימלך בן ירובעל שהרג את אחיו, אמר לו הקב"ה לאבימלך רשע אתה הרגת שבעים איש על אבן אחת אף אתה ותשלך אשה אחת פלח רכב. ושלמה אמר כורה שיחת בה יפול וגולל אבן אליו תשוב. הכתבתי בתורתי יראת ה' תוסיף ימים ואתה הרגת את אחיך חייך שאני מקצר שנותיו של אותו האיש לפיכך לא מלך אלא שלש שנים:

ויגידו ליותם וילך ויעמוד בראש הר גרזים. ולמה עמד על הר גרזים וקלל ולא נתנו הקללות אלא על הר עיבל, אלא כך אמר אתם הכותים עתידים לומר הר גרזים שלנו הוא ששם נתנו הברכות ואינם יודעים ששם נתנו הקללות שהרי עומדים על הר עיבל ומקללים למי היו מקללים לא לאלו שהיו כנגדן, נמצאו הקללות באו על הר גרזים והברכות על הר עיבל לפיכך אמר יותם איני מקלללם אלא על הר גרזים. התחיל אמר הלוך הלכו העצים, א"ר מנשיא משל הם הדברים הללו. הלוך הלכו העצים אלו ישראל. ויאמרו לזית מלכה עלינו זה עתניאל בן קנז שהיה משבט יהודה שנאמר זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך. ומה אמר לו עתניאל החדלתי את דשני. הלכו אצל דבורה ויאמרו לתאנה מלכי עלינו החדלתי את מתקי ותשר דבורה. ויאמרו לגפן זה גדעון משול בנו גם אתה אמר להם החדלתי את תירושי לא אמשול אני בכם ויאמרו העצים לאטד לך אתה מלך עלינו זה אבימלך כשם שאטד אילן סרק וכלו קוצים כך אבימלך לא היו לו מעשים טובים:

ותאמר להם הגפן. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים, אם אנשים משמח אלהים במה משמח, מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין:

וישימו לו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים ויגזלו את כל אשר יעבור עליהם. היכי דמי גזלן, א"ר אבהו כגון בניהו בן יהוידע שנאמר ויגזול את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו. רבי יוחנן אמר כבעלי שכם. ורבי אבהו מ"ט לא אמר מהאי אלא כיון דקא מיטמרי לאו גזלני נינהו. ורבי יוחנן הא דקא מיטמרי כי היכי דלא ליחזו בהו אינשי וליערקו מינייהו. שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מבגזלן אמר להם זה השוה עבד לקונו וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו. כביכול עשה עין של מטה כאילו אינו רואה ואזן כאלו אינה שומעת שנאמר הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו, וכתיב ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב, ואומר כי עזב ה' את הארץ אין ה' רואה. אמר רבי מאיר משום רבן גמליאל משל לשני בני אדם שהיו בעיר ועשו משתה אחד זמן את בני העיר ולא זמן את בני המלך ואחד לא זמן את בני העיר ולא את בני המלך. רבי שמעון מייתי לה מהכא והבאתם גזול את הפסח ואת החולה מה פסח מום שבגלוי אף גזלן בגלוי. ר' יוסי בשם ר' אבהו לפני תשעה גנב (יג) לפני עשרה גזלן:

ויברח יפתח מפני אחיו וישב בארץ טוב. אריב"ל למה נקרא שמה טוב שהיא פטורה מן המעשרות:

ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים. מנא הא מילתא דאמרי אינשי מטייל ואזיל דקלא בישא לגבי קינא דשרכי דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים תנינן במתניתין ותנינן בברייתא. כתוב בתורה וילך עשו אל ישמעאל. שנוי בנביאים ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים. משולש בכתובים כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו. תנינן במתניתין המחובר לטמא טמא לטהור טהור. ותנינן בברייתא רבי אליעזר אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו:

והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי, ארבעה שאלו שלא כהוגן (כתוב ברמז כ"ה):

ולפי שלא היה בן תורה אבד את בתו. וכה"א פרי צדיק עץ חיים, אע"פ שאדם צדיק אם אינו עוסק בתורה אין בידו כלום שמתוך התורה הוא לומד היאך הוא לוקח נפשות. אמר לו בתו שמא כתוב בתורה שיקריבו נפשות והלא כתיב מן הבהמה מן הבקר, אמר לה בתי נדרתי והיה היוצא. א"ל יעקב אבינו שנדר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ונתן לו הקב"ה שנים עשר שבטים שמא הקריב אחד מהם, ולא שמע לה. אמרה לו הניחני ואלך אצל בית דין שמא (יד) ימצאו פתח לנדריך שנאמר הרפה ממני שנים חדשים, אמר רבי לוי בן ברכיה וכי יש אדם יורד על ההרים והרי עולים על ההרים אלא מהו וירדתי אצל סנהדרין שנאמר שמעו הרים את ריב ה':

רבי יוחנן ור' שמעון ב"ל, ר' יוחנן אמר יפתח הקדש דמים היה חייב, ור"ל אמר אפילו הקדש דמים לא היה חייב. דתנינן אמר על הבהמה טמאה הרי זו עולה ועל בעלת מום הרי (אלו) [זו] עולה לא אמר כלום. הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהם עולה. ולא היה שם פנחס שיתיר לו את נדרו. אלא פנחס אמר הוא צריך לי ואני אלך אצלו. יפתח אמר אני ראש קציני ישראל ואני אלך אצלו, בין דין לדין אבדה הנערה. הדא היא דברייתא אמרין בין חייתא למחבלתא אזיל ברא דעלובתא. ושניהם נענשו בדמיה יפתח מת בנשילת אברים בכל מקום שהיה הולך אבר נשול ממנו והיו קוברין אותו הדא הוא דכתיב וימת יפתח ויקבר בערי הגלעד, בעיר גלעד אין כתיב כאן אלא בערי הגלעד. פנחס נטלה הימנו רוח הקדש שנאמר ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ה' עמו:

ארבעה הם שנדרו, שנים נדרו ונשתכרו ושנים נדרו והפסידו. יעקב נדר והפסיד שמתה אשתו רחל. יפתח נדר והפסיד בתו. ישראל נדרו ונשתכרו שנאמר וידר ישראל נדר. חנה נדרה ונשתכרה שנאמר ותדור נדר ותאמר:

יפתח הגלעדי נדר דבר שלא כהוגן להעלות בתו על גבי המזבח נתקבצו אליו אנשי אפרים לעשות עמו מריבה גדולה, היה לפנחס שיאמר להם להתיר את נדרו לא באתם אלא לעשות מריבה באתם אלא הוא לא מיחה בבני אפרים והוא לא התיר את נדרו ליפתח. יושב על כסא שופט צדק יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים אחר ששם זה נפשו בכפו ובא להציל את ישראל מבני עמון ומואב ובאו לעשות עמו מריבה מיד עמד והרג מהם שנים וארבעים אלף שנאמר אמר נא שבולת ואמר סבולת זה לשון ע"ז כאדם שאומר לחברו (טו) שא בל, ומי הרג אותם פנחס שהיה ספק בידו למחות ולא מיחה ולהתיר לו נדרו ליפתח ולא התיר וכל מי שספק בידו למחות ואינו מוחה להחזיר את ישראל למוטב ואינו מחזיר כל דמים שנשפכין בישראל נשפכין על ידיו שנאמר ואתה בן אדם צופה נתתיך וגו' ואתה כי הזהרת את הרשע מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה. אם תאמר אותם שנים ושבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו היה להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר עמהם שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם ויחזרו בכל עיירותיהם של ישראל, יום אחד ללכיש, יום אחד לעגלון, יום אחד לחברון, יום אחד לבית אל, יום אחד לירושלים, וילמדו אותם דרך ארץ בשנה בשתים בשלש בארבע בחמש עד שיתישבו ישראל בארצם, יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולם כלו שברא מסוף העולם ועד סופו, הם לא עשו כן אלא כיון שנכנסו ישראל לארצם כל אחד ואחד רץ לכרמו ולזיתו ואומר שלום עלי נפשי שלא להרבות הטורח. שנו חכמים במשנה הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה והוי שפל רוח בפני כל אדם ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך. וכשעשו בגבעת בנימין דרכים מכוערים ודברים שאינם אראויים יצא הקב"ה להחריב את העולם כולו ונפלו מהם שבעים ושנים אלף ומי הררג אותם סנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס עמהם, ופלגש בגבעהה בימי כושן רשעתים היתה באותה שעה נתנה הכהונה לבני איתמר בן אהרן כארבעים ושתים שנה וקלקלו בני עלי, באותה שעה אמר הקב"ה תחזור הכהונה לבעליה שנאמר אמור אמרתי אמרו לאהרן (טז) אמור לירמיהו והקימותי לי כהן נאמרן זה צדוק הכהן לפני דוד המלך:

אבצן מבית לחם אמר רבה בר יצחק א"ר (יצחק) אבצן זה בעז ואמר רבה בר יצחק ק"כ משתאות עשה בועז לבניו שנאמר ויהי לו שלשים בנים ושלשים בנות (שלשים בנות) שלח החוצה ושלשים בנות הביא לבניו מן החוץ ובכלם לא זמן את מנוח אמר כודנא עקרה במאי פרעא לי. תאנה וכלם מתו בחייו והיינו דאמרי אינשי בחייך דילדה אתתך שתין שתין מאי הנאה אית לך דילדה אכפל ואוליד חד טב דמשתין זריז:

הנה נא את עקרה ולא ילדת ילדת. בר קפרא אומר גדול השלום שדבר הכתוב לשון בדוי בנביאים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו דכתיב הנה נא את עקראה ולא ילדת אבל למנוח לא אמר כן אלא מכל אשר אמרתי אל האשרה תשמר מכל מקום סממנין היא צריכה:

ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא, מאי כל טמא, א"ר יצחק דבי רבי אמרי דברים האסורים לנזיר. והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים אמר רב אחא בר חנינא הוחלה שבועתו של אבימלך דכתיב אם תשקור לי ולניני ולנכדי:

איש האלהים בא אלי (כתוב ברמז מ'):

וילך מנוח אחרי אשתו. אמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה שנאמר וילך מנוח אחרי אשתו, אלא מעתה וילך אלקנה הרמתה על ביתו הכי נמי והא כתיב ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים איש אחד שבא ממאתים צופים שנתנבאו להם לישראל, אלא אחר דבריה ואחר עצתה הכא נמי אחר דבריה ואחר עצתה, ולמאי דאמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה אפילו פסוקי דבי רב לא קרא דכתיב ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש ולא לפני האיש:

ויאמר מלאך ה' אל מנוח. אמר לו המלאך איני יודע בדמות מי אני עשוי בכל שעה הוא מחליפני. למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, פלאי פלאים הוא עושה בי פעמים שאני רוח שנאמר עושה מלאכיו רוחות, פעמים שאני אש שנאמר משרתיו אש לוהט. וכן אתה מוצא באברהם נדמו לו כאנשים וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים. ובסדום נראו מלאכים ויבאו שני המלאכים סדומה:

ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור. בשלמא למאן דאמר בשילה לא נאסרו הבמות ניחא אלא למ"ד בשילה הוו אסורין מאי ויקח מנוח, הוראת שעה היתה:

ויגדל הנער ויברכהו ה' במה ברכו, א"ר יהודה א"ר ברכו באמתו אמתו כבני אדם וזרעו כנחלל שוטף:

ותחל רוח ה' לפעמו. א"ר חמא בר חנינא חלתה ברכתו של יעקב דכתיב ויהי דן נחש עלי דרך. לפעמו במחנה דן א"ר יצחק דבי רב אמי מלמד שהיתה שכינה מקשקשת לפניו כזוג כתיב הכא לפעמו וכתיב התם פעמון ורמון. בין צרעה ובין אשתאול, א"ר אשי צרעה ואשתאול שני הרים גדולים היו ועקרן שמשון וטחנם זה בזה. א"ר יוחנן שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים שנאמר דן ידין עמו כאחד. ואמר ר' יוחנן שמשון על שמו של הקב"ה נקרא שנאמר שמש ומגן ה' אלהים. אלא מעתה לא מחק, אלא מעין שמו של הקב"ה מה הקב"ה מגין על כל העולם אף שמשון הגין בכחו על כל ישראל. וא"ר יוחנן בלעם כגר ברגלו אחת שמשון בשתי רגליו. בלעם חגר ברגלו אחת דכתיב וילך שפי. שמשון בשתי רגליו דכתיב שפיפון עלי ארח:

וירד שמשון תמנתה וכתיב הנה חמיך עולה תמנתה. א"ר אלעזר שמשון שנתגנה בה כתיב ביה ירידה. יהודה שנתעלה בה כתיב ביה עליה. ר' שמואל בר נחמני אמר שתי תמנאות הוו חדא בירידה וחדא בעליה. רב פפא אמר חדא תמנת הואי. דאתי מהאי גיסא עליה ודאתי מהאי גיסא ירידה:

וירד שמשון אל אביו ויאמר אותה קח לי כי היא ישרא בעיני. שמשון מרד בעיניו לפיכך נקרו פלשתים את עייניו שנאמר ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו. איני והא כתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא כי תואנה הוא מבקש מפלשתים, כי אזל מיהא בתר ישרותיה אזל. רבי אומר שמשון תחלת קלקולו בעזה דכתיב וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה ויבא אליה לפיכך לקה תחלה בעזה דכתיב ויורידו אותה עזתה. והא כתיב וירד שמשון תמנתה, תחלת קלקולו מיהא בעזה היתה:

ויבואו עד כרמי תמנתה. א"ר שמואל בר רב יצחק מלמד שהיו אביו ואמו מראים לו כרמי תמנתה זרועים כלאים ואומרים לו בני כשם שכרמינהם זרועות כלאים כך בנותיהם זרועות כלאים. ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא, א"ר אלעזר (יז) בשבעה מקומות כתיב לא תתחתן בם. אמר ר' אבין לאסור שבעת עממין. וכה הוא אומר הכין. א"ר יצחק אם ללצים הוא יליץ. כתיב ותחל רוח ה' לפעמו תרין אמוראין חד אמר בשעה שהיה רוח הקודש שורה עליו היו פסיעותיו כמצרעה ועד אשתאול. וח"א שערותיו מקישות כזוג והיה קולן [הולך] מצרעה ועד אשתאול:

ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא. ר' פנחס בשם רבי איבו בתורה בנביאים בכתוב ים מצינו שאין זוגו של איש אלא מן הקב"ה. בתורה מנין דכתיב ועין לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר. בנביאים מנין דכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא. בכתובים מנין דכתיב בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת. ויש שהוא הולך אצל זוגו ויש שזוגו הולך אצלו, יצחק בא אצלו זוגו שנאמר וישא יצחק את עיניו וירא והנה גמלים באים. יעקב הלך אצל זוגו ויצא יעקב וגו':

שבעת ימי המשתה אנו למדין מיעקב ומשמשון כשירד לארץ פלשתים ולקח לו אשה ועשה משתה ושמחה שבעת ימים שנאמר ויהי כראותם אותו וגו' מה היו עושים היו אוכלים ושותים עמו שנאמר ויאמר להם שמשון אחודה לכם חידה וגו'. החתן דומה למלך מה המלך הכל מקלסין אותו אף החתן כן כל שבעת ימי המשתה. מה מלך לובש בגדי כבוד אף החתן כן. מה מלך שמחה ומשתה לפניו כל הימים אף החתן כל שבעת ימי המשתה. מה מלך אינו יוצא לשוק לבדו אף החתן כן. מה מלך פניו מאירות כאור החמה אף החתן כן שנאמר והוא כחתן יוצא מחופתו:

ויאמר להם מהאוכל יצא מאכל, א"ר שמואל בר נחמני בשעה שהתחיל רוח הקדש לקשקש בשמשון בשלגשה מקומות התחיל, הה"ד ותחל רוח ה' לפעמו וגו'. מהאוכל יצא מאכל היה שמשון תמיה אריה אוכל כל החיות ועכשיו יצא ממנו מאכל, כך אהרן ובניו אוכלים כל הקרבנות יצא מהם קרבן זה קרבן אהרן ובניו:

וילך שמשון וילכש שלש מאות שועלים. אמי שנא שועילם, א"ר איבו בר נגדי א"ר חייא בר אבא א"ר שמעון יבא מי שחוזר לאחוריו ויפרא מפלשים שחזרו משבועלתם:

ויבקע אלהים את המכתש אשר בלחי ויצאו ממנו מים וישת. א"ר יצחק דבי רבי אמי הוא אוה לדבר טומאה לכך נתלו חייו בדבר טמא:

ויקם בתוך הלילה ויאיחז בדלתות. תניא א"ר שמעון החסיד בין כתפיו של שמשון ששים אמר היה שנאמר וישכב שמשון עד חצי הלילה ויקם בתוך הלילה ויאחז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות (וישאם) ויסעם] עם הבריח וישם על כתפיו ויעלם אל ההר אשר על פני חברון. ותאנה אין דלתות העיר פחותות מששים אמה:

ויהי אחרי כן ויאהב אשה בנחל שורק ושמה דלילה, היה ר' מאיר אומר אלמלי לא נקרא שמה דלילה היתה ראויה שתקרא דלילה שדלדלה את כחו דלדלה את לבו דלדלה את מעשיו, דלדלה את כחו דכתיב ויסר כחו מעליוו, דלדלה את לבו שנאמר ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו. דלדלה את מעשיו דכתיב והוא לא ידע כי ה' סר מעליו:

ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו. מנא ידעה, א"ר חנין נכרין דברי אמת, אביי אמר ידעה ביה באותו צדיק דלא מפיק שם שמים לבטלה כיון דאמר נזיר אלהים אנכי אמרה השתא ודאי קושטא קאמר:

ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו. מאי ותאלצהו א"ר יצחק בשם רבי אמי בשעת גמר ביאה היתה נשמטת מתחתיו:

ותקצר נפשו למות. א"ר יוחנן הוא קצרה נפשו למות אבל היא לא קצרה נפשה למה שהיתה עושה צרכיה ממקום אחר:

וינקרו פלשתים את עיניו. זה שאמר הכתוב הכל כאשר לכל כנשבע כאשר שבועה ירא, כנשבע זה צדקיהו שהשביעו נבוכדנאצר אשר השביאו באלהים, כאשר שבועה ירא זה שמשון שנאמר השבעו לי פן תפגעו בי אתם, זה מת בניקור עינים וזה מת בניקור עינים:

תנו רבנן ה' היו מעין דוגמא של מעלה וכלם לקו בהם, שמשון בכחו שאול בצוארו אבשלום בשערו צדקיהו בעיניו אסא ברגליו. שמשון בכחו דכתיב ויסר כחו מעליו. שאול בצוארו דכתיב ויקח שאול את החרב ויפול עליה. אבשלום בשערו דכתיב ויחזק ראשו וגו'. צדקיהו בעיניו ואת עיני צדקיהו עור. אסא ברגליו דכתיב רק לעת זקנתו חלה את רגליו זו פודגרא. א"ל מר זוטרא בריה דר' נחמן לר' נחמן היכי דמי פודגרא, א"ל כמחט בבשר החי, מנא ידע, אי תימא מיחש הוה דחש בה ואי תימא מרביה שמע ליה, ואי תימא סוד ה' ליראיו. דרש ר' אבא מפני מה נענש אסא מפני שעשה אנגריא בת"ח דכתיב והמלך אסא השמיע את כל ישראל אין נקי מאי אין נקי א"ר אמי אמר רב אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה:

ויהי טוחן בבית האסורים. א"ר יוחנן אין טוחן אלא לשון עבירה שנאמר הטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין מלמד שכל אחד הביא לו אשתו לבית האסורים כדי שתתעבר ממנו:

ויתפלל שמשון אל ה' ויאמר ה' אלהים זכרני וחזקני, אמר רבי אחא אמר לפניו רבש"ע תהא זכור לי אותה ברכה שברכני אבא ויתן לך האלהים יתן לך אלהותא אימתי לכשיצטרך לה. זכרני וחזקני אמר רב אממר שמשון לפני הקב"ה זכור לי שתים ועשרים שנה ששפטתי את ישראל ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל ממקום למקום:

ואנקמה נקם אחת משתי עיני. אמר רבי אחא אמר לפניו רבש"ע תן שכר עיני אחת בעוה"ז ושכר עיני אחת תהא מתוקנת לי לע"ל. כתוב אחד אומר וישפוט את ישראל (יח) עשרים שנה וכתוב אחד אומר והוא שפט את ישראל (ארבעים) [עשרים] שנה, א"ר אחא מלמד שהיו פלשתים יראים ממנו [כ' שנה] אחר מותו:

ויהי איש מהר אפרים מפני מה לא מנו את מיכה עם אותם שאין להם חלק לעוה"ב מפני שפתו מצויה לעוברים ושבים. ועבר בים צרה אמר רבי יוחנן זה פסלו של מיכה. תניא רבי נתן אומר מגרב לשילה שלשה מילין והיה עשן של מערכה ועשן פסלו של מיכה מעורבין זה בזה בקשו מלאכי השרת לדחפו אמר להם הקב"ה הניחו לו פתו מצויה לעוברים ושבים, ועל דבר זה נענשו אנשי פילגש בגבעה אמר להם הקב"ה בכבודי לא מחיתם ובכבוד ב"ו מחיתם. ויהי נער מבית לחם יהודה ממשפחת יהודה והוא לוי ממשפחת יהודה אלמא מיהודה קאתי והוא לוי אלמא מלוי קאתי, דאבוה מלוי ואמיה מיהודה וקרי ליה משפחה דמשפחת אם קרויה משפחה. אי נמי מתוך שעשה מעשה מנשה דקאתי מיהודה קרי ליה ממשפחת יהודה דכתיב ויהונתן בן גרשום בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ, וכי בן מנשה הוא והלא בן משה הוא דכתיב ובני משה גרשום ואליעזר, אלא מתוך שעשה מעשה מנשה תלאו הכתוב במנשה. דאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מכאן שתולים הקלקלה במקולקל. רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית וגם הוא טוב תואר מאד ואותו ילדה אחרי אבשלום והא כתיב ואדוניה בן חגית ואילו אבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור, אלא מתוך שעשה מעשה אבשלום דמרד תלאו הכתוב באבשלום, הכא נמי מתוך שעשה מעשה מנשה תלאו הכתוב בבמנשה. א"ר אלעזר לעולם ידבק אדם בטובים שהרי משה נשא בת יתרו יצא ממנו יונתן. אהרן שנשא אלישבע בת עמינדב יצא ממנו פינחס. פינחס והלא מיתרו קאתי דכתיב ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל מאי לאו מבנות יתרו שפטם עגלים לע"ז, לא מיוסף שפטפט ביצרו. והלא שבטים מבזים אותו הראיתם בן פוטי זה שפטם אבי אמי עגלים לע"ז יהרוג נשיא שבט מישראל. אלא אי אמיה דאמיה מיוסף אבוה דאמיה מיתרו, אי אבוה דאמיה מיתרו אימא דאמיה מיוסף, דיקא נמי דכתיב מבנות פוטיאל תרתי שמע מינה:

ויסורו שם ויאמרו לו מי הביאך הלום ומה אתה עושה בזה ומה לך פה. אמרו לו לאו ממשה קאתית דכתיב ביה אל תקרב הלום. לאו ממשה קאתית דכתיב ביה מזה בידך. לאו ממשה קאתית דכתיב ביה ואתה פה עמוד עמדי תעשה כהן לע"ז אמר להם כך מקובלני מבית אבי אבא לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה ואל יצטרך לבריות. הוא סבר ע"ז ממש ולא היא אלא עבודה שהיא זרה לו. כדאמר ליה רב לרב כהנא פשוט נבלתא בשוקא ולא תימא כהנא אנא גברא רבא אנא וזילא בי מילתא. כיון שראה דוד שממון חביב עליו ביותר מנהו על האוצרות. וכי שבואל שמו והלא יונתן שמו, א"ר יונתן מלמד ששב לאל בכל לבו:

יונתן בן גרשום בן מנשה. א"ר שמואל בר נחמני נו"ן תלויה אם זכה בן משה ואם לאו בן מנשה. בעו קומי ר"ש בר נחמני כהן לע"ז והאריך ימים כל כך. א"ל ע"י שהיה עינו צרה בע"ז הוה בר נש אתא מקרבא גביה תור או אימר א"ל מה זו מועילה אינה רואה ואינה שומעת ואינה מדברת. א"ל איך נעביד והוא א"ל זיל עביד חד פינך דסולתא והב תמן עשר ביעין ואיתקין קומוי ואיזיל לך והוא אוכלה. התיבון לר' שמואל בר נחמני דאמרת שבואל ששב לאל והא כתיב עד יום גלות הארץ, א"ל כיון שמת דוד עמר שלמה והחליף כל סנקליטין של אביו והסירו וחזר לקלקולו הראשון הה"ד (ויהי כבא איש) [ונביא אחד] זקן יושב בית אל. אמרין הוא היה שהחזיק עצמו לע"ז ואותו היום חזר בתשובה ושרתה עליו רוח הקודש הה"ד ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו:

והמה לקחו את אשר עשה מיכה. זהו שאמר הכתוב לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. א"ר יהודה בר אלעאי ע"ז עברה עם ישראל בים והים נקרע לפניהם הוי אומר לך ה' הצדקה. א"ר יודן כתיב ויעלו בית יוסף גם הם בית אל וה' עמם הוי לך ה' הצדקה. א"ר סימון המה לקחו את אשר עשה מיכה צולמנא ואת הכהן אשר היה לו כומרא ויבואו אל לכיש עבדין ע"ז והיא מצלחא בידיהון הוי אומר לך ה' הצדקה. א"ר שמואל בר נחמני אתה מוצא ביום שירד המן לישראל בו ביום עבדו עבודה זרה ולא עוד אלא שנטלו ממנו והקריבו לעבודה זרה שנאמר ולחמי אשר נתתי לך וגו' [ויהי]. מהו ויהי אמר רבי יודן כד"א (יט) ויהי למחר. ואעפ"כ ומנך לא מנעת מפיהם הוי לך ה' הצדקה:

ותזנה עליו פילגשו. רבי אביתר אמר זבוב מצא לה. רבי יונתן אמר נימא מצא לה. אשכחיה ר' אביתר לאליהו ז"ל אמר ליה מאי קא עביד קודשא בריך הוא אמר ליה עסיק בפלגש בגבעה מאי קאמר אביתר בני כך הוא אומר יונתן בני כך הוא אומר א"ל ומי איכא ספיקא נימא מצא והקפיד. א"ר יהודה אמר רב זבוב בקערה ונימא באותו מקום. זבוב מאיסותא ונימא סכנתא. איכא דאמרי אידי ואידי בקערה זבוב אונסא נימא פשיעותא. א"ר חסדא לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו שכל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו סוף בא לידי שלש עבירות גלוי עריות ושפיכות דמים וחלול שבת:

סעד לבך פת לחם. א"ר יצחק בתורה בנביאים וכתובים מצינו דלחמא מזוניתא דלבא. בתורה ואקחה פת לחם וגו'. בכתובים ולחם לבב אנוש יסעד. בנביאים סעד לבך פת לחם:

ויאסף כל איש ישראל אל העיר. תנן התם בירושלים נמאמין על הקדש ובשעת הרגל אף על התרומה. מה"מ אריב"ל דאמר קרא ויאסף כל ישראל אל העיר כאיש אחד חברים הכתוב עשאם כלם חברים:

ופינחס בן אלעזר היה כהן בימים ההם. ת"ר כיצד שואילים באורים ותומים השואל פניו כנגד הנשאל והנשאל פניו כלפי שכינה. השואל אומר הארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו והנשאל אומר כה אמר ה' עלה והצלח. ר' יהודה אומר אינו צריך לומר לו כה אמר ה' אלא עלה והצלח. ואין שואלים לו בקול שנאמר ושאל לו, ולא מהרהר בלבו שנאמר לפני ה' אלא כדרך שאמרה חנה בתפלתה שנאמר וחנה היא מדברת על לבה ואין שואלים שני דברים כאחד ואם שאל אין מחזירין לו אלא אחד הראשון שנאמר היסגירוני בעלי קעילה גו'. והא את הוא דאמרת אין מחזירין לו אלא הראשון, אלא דוד שאל שלא כסדר והחזירו לו כסדר וחזר ושאל כסדר. ואם הוצרך דבר לשניהם מחזירין לו שניהם ואם הוצרך דבר אחד מחזירין לו אחד שנאמר וישאל דוד בה'. ואע"פ שגזרת נביא חוזרת גזרת אורים ותומים אינה חוזרת שנאמר במשפט האורים. למה נקרא שמם אורים. אורים שמאירים עינים בהלכה לכל דבריהם. תומים שמשלימים דבריהם, וא"ת בגבעת בנימן מפני מה לא השלימו את דבריהם, הם שלא בחנו אם לנצח אם שלא לנצח באחרונה שבחנו הסכימו והשלימו להם שנאמר ופינחס בן אלעזר היה כהן וגו'. כיצד עושות ר' יוחנן אומר בולטות. ר"ל אמר מצטרפות, הא לא כתבי צד"י, א"ר שמואל בר רב יצחק אברהם יצחק ויעקב כתיב שם. והא לא כתיב ט'. א"ר אחא בר יעקב שבטי ישורון כתיב שם. שנו רבותינו כהן גדול משמש בשמונה כלים ובאלו נשאלים לאורים ותומים ואינם נשאלים להדיוט אלא למלך ולבית דין ולמי שצורך הצבור בו מנא הני מילי א"ר אבהו דאמר קרא ולפני אלעזר הכהן יעמוד זה מלך, וכלל ישראל אתו זה משוח מלחמה, וכל העדה זה סנהדרין:

תדע לך כח החרם בוא וראה מן השבטים שקנאו על הזנות של שבט בנימן, א"ל הקב"ה קנאתם על הזנות ולא קנאתם בפסל מיכה ועל שלא היה קנאתם על פסל מיכה לפיכך הרגו בהם בני בנימין פעם ראשונה ושניה ושלישית עד שנפלו לפני ארון ברית ה' והיו מבקשים תשובה ונתרצה להם הקב"ה והחרימו שיהיו כל ישראל הולכים אחריהם למקטון ועד גדול שנאמר כי השבועה הגדולה היתה וכי שבועה נשבעו כל ישראל אלא להודיעך שהחרם היא השבועה לא עלה אל ה' במצפה לאמר מות יומת:

וימצאו מיושבי יבש גלעד ארבע מאות נערה בתולה אשר לא ידעו משכב זכר. מנא ידעי הושיבון על פי חבית של יין בעולה ריחה נודף בתולה אין ריחה נודף, ונעברינהו לפני ציץ אמר קרא לרצון להם ולא לפורענות. אי הכי במדין וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו מנא ידעי העבירון לפני ציץ כל שפניה מוריקות בידוע שהגיע זמנה להבעל, אין פניה מוריקות בידוע שלא הגיע זמנה להבעל:

ארור נותן בתו לבנימן. בט"ו באב הותרו שבט בנימן לבא בקהל, דכתבי ארור נותן בתו לבנימין, מקרא קראו ורחקו, מקרא קראו וקרבו, מקרא קראו ורחקו, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, מקרא קראו וקרבו דכתבי גוי וקהל גוים יהיה ממך ועדין לא נולד בנימן:

רבה בר בר חנה א"ר יוחנן בחמשה עשר באב הותרו שבט בנימן לבא בקהל דכתיב ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה. מאי דרוש ממנו ולא מבנינו:

ויאמרו ירושת פליטה לבנימן ולא ימחה שבט מישראל. א"ר יצחק בריה דרב אמי מלמד שהתנו עם שבט בנימן שלא תירש בת הבן עם האחחין:

כל שמות האמורין בגבעת בנימן ר' אליעזר אומר חול ר' יהושע אומר קדש. א"ל ר' אליעזר וכי מבטיח ואינו עושה. א"ל ר' יהושע מה שהבטיח עשה והם שלא בחנו אם לנצח אם שלא לנצח, באחרונה שבחנו הסכימו על ידן. כל שמות האמורים בגבעת בנימן ר' אליעזר אומר חול ר' יהושע אומר קדש. א"ל ר' אליעזר וכי מבטיח ואינו עושה. א"ל ר' יהושע מה שהבטיח עשה והם שלא בחנו אם לנצח אם שלא לנצח, באחרונה שבחנו הסכימו על ידן. כל שמות האמורים בנבות קדש במיכה חול, ר' אליעזר אומר בנבות קדש במיכה יש מהם חול ויש מהם קדש, אל חול, יה קדש חוץ מזה שהוא אל והוא קדש, כל ימי היות בית האלהים בשילה: