פרשת האזינו:

האזינו השמים ואדברה היה ר' (בנאה) [מאיר] אומר כשהיו ישראל זכאין היו מעידין בעצמן שנאמר ויאמר יהושע אל העם עדים אתם, קלקלו בעהצמן שנאמר סבבוני בכחש אפרים, העיד בהן שבט יהודה ובנימין שנאמר ועלתה יושבי ירושלים ואיש יהודה שפטו נא ביני ובין כרמי. קלקלו שבט יהודה שנאמר בגדה יהודה, העיד בהן את הנביאים שנאמר ויעד ה' וגו' ביד כל נביאי כל חוזה. קלקלו בנביאים שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים, העיד בהן את השמים (ואת הארץ) שנאמר העידותי בכם היום את השמים (ואת הארץ), קלקלו בשמים שנאמר האינך רואה מה המה עושים וגו' הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כונים למלכת השמים, העיד בהן את הארץ שנאמר שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה, קלקלו בארץ שנאמר גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי, העיד בהן את הדרכים שנאמר עמדו על דרכים וראו. קלקלו בדרכים שנאמר על כל ראש דרך בנית רמתך, העיד בהן את הגוים שנאמר לכן שמעו גוים. קלקלו בגוים שנאמר ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, העיד בהן את ההרים שנאמר שמעו הרים את ריב ה'. קלקלו בהרים שנאמר על ראשי ההרים יזבחו, העיד בהם את הבהמה שנאמר ידע שור קונהו. קלקלו בבהמה שנאמר וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב, העעיד בהם את החסידה שנאמר גם חסידה בשמים ידעה מועדיה. קלקלו בחסידה שנאמר ואשוב ואראה והנה תבנית רמש ובהמה, העיד בהן את הדגים שנאמר או שיח לארץ ותורך ויספרו לך דגי הים. קלקלו בדגים שנאמר ותעשה אדם כדגי הים, העיד בהן את הנמלה שנאמר לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין וגו' תכין בקיץ לחמה. ר"ש בן אלעזר אומר עלוב היה אדם זה שצריך ללמד מן הנמלה, אילו למד ועשה עלוב היה אלא שצריך ללמד מן הנמלה, אילו למד ועשה עלוב היה אלא שצריך ללמד מדרכיה ולא למד. עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקב"ה רבש"ע הרי עדי קיימין שנאמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, אמר לה הריני מעבירן שנאמר כי הנני בורא השמים החדשים. אומרת לפניו רבש"ע הריני רואה מקומות שקלקלתי בהם ובושתי שנאמר ראי דרכך בגיא וגו', אמר לה הריני מעבירם שנאמר כל גיא ינשא, אומרת לפניו [רבש"ע] הרי שמי קיים אומר לה הריני מעבירו שנאמר וקורא לך שם חדש, אומרת לפניו רבש"ע הרי שמי קרוי על שם הבעלים, אומר לה הריני מעבירו שנאמר והסירותי את שמות הבעלים מפיה, אומרת לפניו רבש"ע אעפ"כ בני בית מזכירין אותי, ואומר לה ולא יזכרו עוד בשמם. שוב למחר עתידה שתאמר לפניו רבש"ע כבר כתבת לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד, אומר לה כלום כתבתי אלא איש והלא כבר נאמר כי אל אנכי ולא איש וכי גרושים אתם לי בית ישראל והלא כבר נאמר אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה.

דבר אחר האזינו השמים משל למלך שמסר את בנו לפדגוג להיות יושב ומשמרו, אמר אותו הבן כסבור אבא שהועיל כלום שמסרני לפדגוג עכשיו הריני משמרו (כדי) שיאכל וישתה ויישן ואלך אני ואעשה צרכי, א"ל אביו אף אני לא מסרתיך לפדגוג כדי שלא יהא מזיזך, כך א"ל משה לישראל שמא אתם סבורים לברוח מעל כנפי השכינה או לזוז מעל הארץ, ולא עוד אלא שהשמים כותבים שנאמר יגלו שמים עונו, ומנין שאף הארץ מודעת שנאמר ואץ מתקוממה לו. עתידה כנסת ישראל שתעמוד לדין לפני המקום ואומרת לפניו רבש"ע איני יודעת מי קלקל במי ומי שינה במי אם ישראל קלקלו לפני המקום ואם המקום שינה בהן בישראל, כשהוא אומר ויגידו שמים צדקו הוי ישראל קלקלו לפני המקום ואין המקום שינה בהן בישראל שנאמר כי אני ה' לא שניתי:

דבר אחר האזינו השמים. היה רבי יהודה אומר משל למלך שהיו לו שני אפוטרופין במדינה והשלים להם את שלו ומסר להם את בנו ואמר להם כל זמן שבני עושה לי רצוני היו מעדנין אותו ומפנקין אותו ומאכילין אותו ומשקין אותו, וכשאין בני עושה רצוני אל יטעום משלי כלום, כך בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מה נאמר בהם יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, וכשאין עושין את רצונו מה נאמר בהן וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים.

דבר אחר האזינו השמים, (ר' נחמן אומר) משל לאב שיצא בנו לתרבות רעה התחיל לקבול עליו באחיו והתחיל לקבול עליו בשכניו והתחיל לקבול עליו בקרוביו, לא זז האב ההוא מלהיות קובל עליו והולך עד שאמר לשמים למי אקבול עליך חוץ מאלו לכך נאמר האזינו השמים ואדברה.

דבר אחר האזינו השמים אילו אין דיין לצדיקים אלא שמרויחין על העולם שהן בתוכו, (שבזכות) [שבשעה] שישראל עושין רצונו של מקום מה נאמר בהן יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, ואין פתיחה אלא לשון הרוחה שנאמר ויפתח את רחמה, ואילו אין דיין לרשעים אלא שדוחקין את העולם שהן בתוכו, שבשעה שאין עושין רצונו של מקום מה נאמר בהן וחרה אף ה' בכם ועצר, ואין לשון עצירה אלא לשון דוחק שנאמר כי עצר עצר ה' וגו'.

דבר אחר האזינו השמים אמר לו הקב"ה למשה אמור להם לישראל הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם שמא שינו מדתן או שמא גלגל חמה יצא ממערב שנאמר וזרח השמש ובא השמש, ולא עוד אלא ששמח לעשות רצוני שנאמר והוא כחתן יוצא מחופתו. ותשמע הארץ אמרי פי הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם שמא שינתה את מדתה שמא זרעתם ולא צמחה, או שמא זרעתם חטטים והעלתה שעורים, או שמא אמרה פרה זו אינה דשה ואינה חורשת, או שמא אמר חמור זה אינו טוען ואינו הולך, וכן לענין הים הוא אומר האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים, שמשעה שגזרתי עליו שמא ש'ינה את מדתו ואמר אעלה ואציף את העולם לא כענין שנאמר ואשבור עליו חקי וגו', ואמר עד פה תבא ולא תוסיף, ולא עוד אלא שמצטער ואין יכול מה לעשות, כענין שנאמר ויתגעשו ולא יוכלו, והרי דברים ק"ו ומה אלו שנעשו לא לשכר ולא להפסד אם זוכין אין מקבלין שכר ואם חוטאין אין מקבלין פורענות ואין חסין על בניהן ועל בנותיהן לא שינו מדתן, אתם שאם זכיתם אתם מקבלין שכר ואם חטאתם אתם מקבלגגין פורענות ואתם חסים על בניכם ועל בנותיכם עאכ"ו שאתם צריכי שלא תשנו את מדותיכם.

דבר אחר האזינו השמים היה רבי בנאה אומר בזמן שאדם מתחייב אין פושטין בו יד אלא עדיו שנאמר יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ואחר כך בני אדם ממשמשין ובאין שנאמר ויד כל העם באחרונה, כך בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מה נאמר בהן וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים, ואחר כך פורענות ממשמשת ובאה שנאמר ואבדתם מהרה, ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום מה נאמר בהם והיה ביום ההוא נאם ה' אענה את השמים ואת הארץ והארץ תענה את הדגן וזרעתיה לי בארץ.

דבר אחר האזינו השמים היה רבי יהודה בן חנניה אומר בשעה שאמר משה האזינו השמים היו השמים ושמי שמים דוממין, ובשעה שאמר ותשמע הארץ אמרי פי היה הארץ וכל אשר עליה דוממין, ואם תמה אתה על הדבר צא וראה מה נאמר ביהושע ויאמר לעיני (כל) ישראל שמש בגבעון דום וגו' וירח עמד ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו, נמצינו למדין שהצדיקים שולטין בכל העולם כלו.

דבר אחר האזינו השמים לפי שהיה משה קרוב לשמים לפיכך אמר האזינו השמים, ולפי שהיה רחוק מן הארץ לפיכך אמר ותשמע הארץ, בא ישעיה וסמך לדבר ואמר שמעו שמים והאזיני ארץ ליתן את המרובה במרובין ואת המעוטה למעוטין, וחכמים אומרים אין הדבר כן אלא כשהעדים באין ומעידין אם נמצאו דבריהן מכוונין כאחד עדותן קיימת ואם לאו אין עדותן קיימת, כך אילו אמר משה האזינו השמים ושתק היו שמים אומרים לא שמענו אלא בהאזנה, ותשמע הארץ היתה הארץ אומרת לא שמעתי אלא בשמיעה. בא ישעיה [וסמך לדבר שמעו שמים והאזיני ארץ ליתן האזנה ושמיעה לשמים והאזנה ושמיעה לארץ]:

דבר אחר האזינו השמים על שם שניתנה תורה מן השמים שנאמר אתם ראיתם וגו', ותשמע הארץ שעליה עמדו ישראל ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

דבר אחר האזינו השמים שלא עשו מצות שנתנו להם מן השמים, ואלו הן, עיבור שניטם וקביעות חדשים שנאמר והיו לאותות ולמועדים. ותשמע הארץ שלא עשו מצות שנתנו להם בארץ, ואלו הן לקט שכחה ופיאה תרומות ומעשרות שמיטין ויובלות.

דבר אחר האזינו השמים (שלא עשו כל מצות שנתנו להם מן השמים. ותשמע הארץ שלא עשו מצות שנתנו להם מן הארץ). משה העיד בישראל שני עדים שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים, אמר להם אני בשר ודם למחר אני מת אם ירצו ישראל לומר לא קבלנו את התורה מי בא ומכחישן, לפיכך העמיד להם שני עדים שהם קיימים לעולם ועד, והקב"ה העיד בהן את השירה [שנאמר למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל] אמר השירה תעיד בהן למטה ואני למעלה, ומנין שהקב"ה קרוי עד שנאמר והייתי עד ממהר. מה ראה משה לקרוא לשמים וארץ בשעת פטירתו, אלא ללמדך שקרא אותן לצוותן על עצמו, אמר להם הרי גזר הקב"ה עלי (שאמרתי) [שאמות] תנו דעתכם היאך תהיו מקבלין אותי בכבוד שתהיו מסתכלין בי כאילו אני חי ומדבר דברי תורה לעולם. האזינו השמים תנו דעתכם שלא תקטרגו את ישראל לאחר מותי, אלא כך תהיו זכורים כאילו אני חי ועומד ומבקש רחמים על ישראל.

דבר אחר האזינו השמים זה שאמר הכתוב ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים וגו' עליו אין להוסיף וגו', ברא הקב"ה שמים וארץ שיהו מקלסין אותו שנאמר השמים מספרים כבוד אל וכתיב מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק, כיון שבא משה שיתק אותן שנאמר האזינו השמים וגו'.

דבר אחר למה לשמים ולארץ משל למה הדבר דומה לאסטרטיגין ששמשו בשתי מדינות, עשה יו"ט אמר אם קורא אני לאלו ולא לאלו אלו כועסין [ואם קורא אני לאלו אלו כועסין], מה עשה קרא לאלו ולאלו, כך משה היה מן הארץ וגדל בשמים שנאמר ויהי שם עם ה'.

דבר אחר למה לשמים ולארץ, שאין הקב"ה גואל את ישראל אלא על ידן שנאמר דנו שמים כי עשה ה'.

דבר אחר למה לשמים ולארץ שלא נתנה תורה אלא על ידיהן שנאמר מן השמים השמיעך וגו' ועל הארץ וגו'.

דבר אחר שנמשלו ישראל בהן דכתיב הבט נא השמימה וספור הכוכבים, והיה זרעך כעפר הארץ.

דבר אחר משל למה"ד לאחד שהפקיד פקדון אצל איש ואשתו והיה מכבדם, אמרו לו למה אתה מכבדם, א"ל יש לי פקדון אצל אחד מהן וכל היכן שפקדוני מונח שיהא יפה, כך אמרו למשה למה [אתה מצוה] לשמים ולארץ, א"ל אני עתיד למות ואיני יודע נפשי להיכן הולכם אם לשמים אם לארץ שנאמר מי יודע רוח בני האדם וג', לפיכך אני מצוה שניהם כל מקום שתלך נפשי שתהא מונחת יפה.

דבר אחר שבהן העיד [הקב"ה על] ישראל שנאמר העדותי בכם היום את השמים וגו', ובהן חטאו דכתיב לעשות כונים למלכת השמים, וכתיב גם מזבחותם כגלים, ובהן לקו שנאמר ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם, ובהן מתנחמים שנאמר כי כאשר השמים החדשים וגו':

יערוף כמטר לקחי. אין לקחי אלא דברי תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם, ואומר קחו מוסרי ואל כסף, ואין מוסר אלא דברי תורה שנאמר שמע בני מוסר אביך, ואומר קחו עמכם דברים [ואין דברים] אלא דברי תורה שנאמר את הדברים האלה דבר ה'. כמטר מה מטר חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם. אי מה מטר מקצת העולם שמחים בו אף דברי תורה כל העולם כולו שמחים בהם. כשעירים עלי דשא מה שעירים הללו יורדין על העשבים ומעלין אותן ומגדלין אותן כך דברי תורה וכו'. וכרביבים על עשב מה רביבים הללו יורדין על העשבים ומעדנין אותן [ומפנקין אותן] כך דברי תורה מעדנין ומפנקין אותן, וכן הוא אומר כי לוית חן הם לראשך וגו'.

דבר אחר היה רבי יהודה אומר לעולם הוי כונס דברי תורה כללים ומוציאן פרטים, שנאמר יערף ואין יערף אלא לשון (כנעני) [כניסה], משל אין אדם אומר לחברו פרוט לי סלע זה אלא ערוף לי סלע זה, כך הוי כונס דברי תורה כללים ופורט ומוציאן כטיפין הללו של טל שהם קטנות. כשעירים על דשא מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומפשפשין בהן כדי שלא יתליעו כך הוי מפשפש בדברי תורה שלא תשכחם, [כך] א"ל רבי יעקב בר חנינא לרבי בוא ונפשפש בהלכות כדי שלא יעלו חלודה. וכרביבים עלי עשב מה רביבים הללו יורדין על עשבים ומנקין אותן ומפטמין אותן, כך הוי מפטם בדברי תורה ושונה ומשלש ומרבע.

דבר אחר יערוף רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אין יערוף אלא לשון הריגה שנאמר וערפו שם את העגלה (על) מה עגלה מכפרת על שפיכות דמים כך דברי תורה [מכפרין על שפיכות דמים. כשעירים עלי דשא מה שעירים הללו באים על חטאות ומכפרים כך דברי תורה] מכפרין על עבירות.

דבר אחר יערוף כמטר לקחי, חכמים אומרים א"ל משה לישראל אתם יודעין כמה צער נצטערתי על התורה וכמה עמל עמלתי בה וכמה יגיעה יגעתי בה כענין שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום, ונכנסתי לבין המלאכים ונכנסתי לבין החיות ונכנסתי לבין השרפים שאחד מהן יכול לשרוף את העולם כולו (על יושביו) שנאמר שרפים עומדים ממעל לו, נתתי נפשי עליה דמי נתתי עליה כשם שלמדתי אותה בצער כך תהיו למדין אותה בצער. או כדרך שאתם למדין אותה בצער כך תהיו [מלמדים אותם בצער, תלמוד לומר תזל כטל אמרתי תהיו] רואין אותו כאילו בזול משלשה וארבעה בסלע. כשעירים עלי דשא כאדם שהולך ללמוד תורה תחלה, בתחלה נופלת עליו כשעיר ואין שעיר אלא שד שנאמר ושעירים ירקדו שם.

דבר אחר יערוף כמטר היה רבי בנאה אומר אם עשית דברי תורה לשמן דברי תורה חיים הן לך שנאמר כי חיים הם למוצאיהם, ואם לא עשית דברי תורה לשמן דברי תורה ממיתין אותך שנאמר יערוף ואין עריפה אלא הריגה שנאמר וערפו שם את העגלה, ואומר כי רבים חללים הפילה:

דבר אחר יערף כמטר ר' דוסתאי בר' יהודה אומר אם כנסת דברי תורה כדרך שכונסין מטר לבור לסוף שאתה מנזל ומשקה אחרים שנאמר ונוזלים מתוך בארך.

דבר אחר יערף היה רבי יהודה אומר לעולם הוי כונס דברי תורה כללים שאם אתה כונסן פרטים מיגעין אותך ואין אתה יודע מה לעשות, משל לאדם שהלך לקסרי ונצרך מאה זוז או מאתים זוז הוצאה נוטלן פרוטות מייגעין אותו ואין יודע מה לעשות, אבל אם מצרפן ועושה אותן סלעים פורט ומוציא בכל מקום שירצה, וכן מי שהלך (לבית אילניס) [לאיטלס] לשוק וצריך ק' מנה או שתי ריבות אם מצרפן סלעים מייגעין אותו ואין יודע מה לעשות, אבל אם מצרפן ועושה אותן דינרי זהב פורט ומוציא בכל מקום שירצה. כשאדם הולך ללמוד תורה בתחלה אינו יודע מה לעשות עד ששונה שני סדרים או שני ספרים ואחר כך נמשכת אחריו כרביבים, לכך נאמר וכרביבים על עשב.

דבר אחר יערף כמטר מה מטר זה יורד על האילנות ונותן בהן מטעמים לכל אחד ואחד לפי מה שהוא, בגפן לפי מה שהם, בזית לפי מה שהוא, בתאנה לפי מה שהיא, כך דברי תורה כלן אחת ויש בה מקרא ומשנה ומדרש והלכות ואגדות.

דבר אחר כשעירים עלי דשא מה שעירים [הללו] יורדין על העשבים ומעלין אותן [ויש בהן ירוקין] ויש בהן אדומין ויש בהן שחורין ויש בהן לבנים, כך ד"ת יש בהן רבנים יש בהם חכמים ויש בהם כשרים ויש בהן צדיקים ויש בהן חסידים.

דבר אחר יערף כמטר מה המטר זה אי אתה רואהו עד שבא וכן הוא אומר ויהי עד כה ועד כה והשמים התקדרו בעבים ורוח, כך ת"ח אין את יודע מה הוא עד ששנה משנה הלכות ואגדות או עד שיתמנה פרנס על הצבור.

דבר אחר יערף כמטר לא כמטר הזה שבא מן הדרום שכולו לשדפון כלו לירקון כלו לקללה, אלא כמטר הזה שבא מן המערב שכלו לברכה. רבי סימאי אומר מנין אתה אומר שכשם שהעיד משה לישראל שמים וארץ כך העיד להם ארבע רוחות השמים, תלמוד לומר יערף כמטר לקחי זו רוח מערבית שהיא ערפו של עולם שכלו לברכה. תזל כטל אמרתי זו רוח צפונית שעושה את הרוח נקיה כזהב. כשעירים זה רוח מזרחית שמשחרת את הרקיע כשעירים. וכרביבים עלי עשב זה רוח דרומית שמארגת את הרקיע כרביב.

דבר אחר יערוף כמטר היה רבי סימאי אומר לא נאמרו ארבע רוחות הללו אלא כנגד ארבע רוחות השמים. צפונית בימות החמה יפה ובימות הגשמים קשה, דרומית בימות החמה קשה ובימות הגשמים יפה, מזרחית לעולם יפה, מערבית לעולם קשה, צפונית יפה (לזיתים) [לחיטים] בשעה שמכניסין שליש וקשה (לחיטים) [לזיתים] בשעה שחונטים, וכן היה רבי סימאי אומר כל הבריות שנבראו מן השמים נפשן וגופן מן השמים וכל הבריות שנבראו מן הארץ נפשן וגופן מן הארץ חוץ מן האדם הזה שנפשו מן השמים וגופו מן הארץ, לפיכך עשה אדם תורה ועשה רצון אביו שבשמים הרי הוא כבריות שלמעלן שנאמר אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כלכם, לא עשה תורה ולא רצון אביו שבשמים [הרי הוא כבריות של מטן שנאמר] אכן כאדם תמותון, כך היה ר' סימאי אומר אין לך פרשה שאין בה תחיית המתים אלא שאין בנו כח לדרוש שנאמר יקרא אל השמים מעל זו נשמה, ואל הארץ לדין עמו (מי) לדיין עמו, ומנין שאין מדבר אלא בתחיית המתים שנאמר מארבע רוחות בואי הרוח. יערף כמטר לקחי בשעה שעלה משה למרום עמדו המלאכים להרגו, א"ל בשביל שני דברים שנתנו לי מן השמים אתם רוצים להרגני הניחוהו, משל למה"ד לסוחר גדול המהלך במקום סכנה תפשוהו ליסטים להרגו, א"ל בשביל חמשה מנה (שידעו) [שיש לי] עמי אתם רוצים להרגני (הניחוהו ולא הרגו אותו), ולא היו יודעין שיש בידו אבנים טובות ומרגליות (שאין להם דמים) אמרו זה לזה מה בצע לנו בהריגתו אין בידו כלום הניחוהו, כשנכנס לעיר התחיל למכור אבנים טובות ומרגליות, אמרו [לו הלסטים] אתמול אמרת לנואין עמי אלא חמשה מנה ועכשיו אתה מוכר אבנים טובות ומרגליות, אמר להם כשאמרתי לכם כך הייתי במקום סכנה. אף משה אמר למלאכים שני דברים יש בידי ומתנה גדולה היתה בידו שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם. ואומר אמרות ה' אמרות טהורות וגו', ודוד אמר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, ואמר הנחמדים מזהב ומפז רב, אמרו ישראל למשה אשריך שלקחת מתנות, אמר להם אלולא שאמרתי שהן שני דברים הייתי נשרף מאשם והתורה הצילתני מידם שנאמר יערוף כמטר ואין יערוף אלא הריגה שנאמר וערפו שם את העגלה, ואין לקח אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי וגו'.

דבר אחר אמרו ישראל למשה לא באת לדבר עם (השמש) [שמים וארץ] אלא עם הטל והמטר, משל לאחד שהלך לכבד את המלך לקח עמו שרים גדולים ואנשים מכובדים, נכנס עמהם אצל המלך קבלם המלך בסבר פנים יפות, וכך אמר משה מוטב שאקרא השמים והארץ והמטר והטל ויהיו עמי ואקרא להקב" ויענה אותי לפיכך אמר האזינו השמים וגו'. אמר רב יהודה גדול יום הגשמים כיום שנתנה תורה לישראל שנאמר יערוף כמטר לקחי ואין לקח אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם וגו'. אמר רבא גדול יום הגשמים יותר מיום שנתנה תורה שנאמר יערוף כמטר לקחי מי נתלה במי הוי אומר קטן בגדול. רבא רמי כתיב יערוף כמטר לקחי וכתיב תזל כטל אמרתי, אם ת"ח הגון הוא תזל כטל ואם לאו ערפהו כמטר. תניא היה רבי בנאה אומר כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה וכו', וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות שנאמר יערוף כמטר לקחי ואין עריפה אלא הריגה שנאמר וערפו שם את העגלה. אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב יערוף כמטר לקחי זו רוח מערבית שבא מערפו של עולם, תזל כטל אמרתי זו רוח צפונית שמזלת את הזהב, וכן הוא אומר הזלים זהב מכיס, כשעירים עלי דשא זו רוח מזרחית (שמשחרת) [שמסערת] כל העולם כלו כשעיר, וכרביבים עלי עשב זו רוח דרומית שמעלת רביבים ומגדלת עשב. רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר בל"ב מדות האגדה נדרשת וזו אחת מהם שדבר גדול נתלה בקטן, כיצד יערוף כמטר לקחי וכי הגשמים גדולים מן התורה שהתורה נתלית בהם, אלא שהגשמים מחיים את הכל להשמיע את האזן בדרך שהיא שומעת, כיוצא בו אתה אומר אריה שאג מי לא יירא וגו' וכי מי נותן כח וגבורה בארי אלא הוא, כיוצא בו וקולו כקול מים רבים וכי מי נתן כח וגבורה במים לא הוא הרי אנו מכנים אותו מבריותיו כדי לשבר את האזן:

כי שם ה' אקרא. נמצינו למדין שלא הזכיר משה שמו של מקום אלא אחר עשרים ואחת מלות, ממי למד ממלאכי השרת למד שאין מלאכי השרת מזכירין את השם אלא אחר שלש קדושות שנאמר וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש, אמר משה די שאהיה בפחות משבעה כמלאכי השרת, והרי דברים קל וחומר ומה משה שהוא חכם חכמים וגדול גדולים לא הזכיר שמו של מקום אלא אחר עשרים ואחת מלות, המזכיר שמו של מקום בחנם על אחת כמה וכמה. רשב"י אומר מנין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' מנחה לה' שלמים, אלא עולה לה' מנחה לה' שלמים לה', תלמוד לומר קרבן לה', והרי דברים קל וחומר ומה אלו שהן מקודשין לשמים אמר המקום אל יחל שמי עליהן עד שיקדשו, המזכיר שמו של מקום בחנם ובמקום בזיון על אחת כמה וכמה. [ד"א] כי שם ה' אקרא הבו גודל, רבי יוסי אומר מנין לעומדין בבית הכנסת ואומרים ברכו את ה' המבורך שעונין אחריהם ברוך ה' המבורך לעולם ועד, תלמוד לומר כי שם ה' אקרא הבו גודל, א"ל רבי נהוראי השמים דרך ארץ היא גוליירין מתגרין במלחמה וגבורים נוצחין. ומנין שאין מזמנין אלא בשלשה, תלמוד לומר כי שם ה' אקרא וגו', ומנין שעונין אמן אחר המברך, תלמוד לומר הבו גודל לאלקינו. ומנין לעונין יהא שמו הגדול מבורך שעונין אחריהן לעולם ולעולמי עולמים, תלמוד לומר הבו גודל לאלקינו. ומנין אתה אומר שלא ירדו אבותינו למצרים אלא כדי שיעשה להם נסים וגבורות לקדש את שמו הגדול בעולם שנאמר ויהי בימים הרבים ההם וגו' וישמע אלקים את נאקתם, ואמר כי שם וגו'. ומנין שלא הביא המקום פורענות ולא הביא עשר מכות על פרעה ועל מצרים אלא על שלא קדשו את שמו הגדול בעולם, שבתחלת הענין הוא אומר מי ה' אשר אשמע בקולו, ובסוף הענין הוא אומר ה' הצדיק, ומנין שלא עשה המקום נסים וגבורות לאבותינו על הים ועל הירדן ועל נחלי ארנון אלא בשביל לקדש שמו בעולם, שנאמר ויהי כשמוע כל המלכים אשר בעבר הירדן וגו', וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע כי שמענו את אשר הוביש ה' וגו', תלמוד לומר כי שם ה' אקרא. ומנין שלא ירד דניאל לגוב האריות אלא כדי שיעשה לו המקום נסים וגבורות בשביל לקדש את שמו בעולם, שנאמר כי שם ה' אקרא, ואומר מן קדמי שים טעם די בכל שלטן מלכותי להון זייעין ודחלין מן קדם אלקיה די דניאל, ומנין אתה אומר שלא ירדו חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש אלא כדי שיעשה להם המקום נסים וגבורות בשביל לקדש שמו הגדול בעולם, שנאמר אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא עלאה שפר קדמי להחויה, אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין. ומנין שאין מלאכי השרת מזכירין שמו מלמעלן עד שמזכירין אותו ישראל מלמטן (שנאמר) [ואומרים] שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, (ואומר) [שנאמר] ברן יחד כוכבי בוקר אלו ישראל שמשולין לכוכבים שנאמר והרביתי את זרעך ככוכבי השמים והדר ויריעו כל בני אלקים אלו מלאכי השרת, וכן הוא אומר ויבואו בני האלקים להתיצב על ה'. שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן, מנהני מילי, אמר רב אשי דאמר קרא גדלו לה' אתי וגו', רבי אבהו אמר מהכא כי שם ה' אקרא וגו':

הצור תמים פעלו, הצייר שהוא צר את העולם תחלה וצר בו את האדם שנאמר וייצר ה' אלקים את האדם. תמים פעלו פעולתו שלמה על כל באי העולם ואין להרהר אחר מדותיו אפי' (עונה) [שנוי] של כלום, אין באחד מהם שיסתכל ויאמר אילו היו לי שלש עינים אילו היו לי שלש ידים אילו היו לי שלש רגלים אילו הייתי מהלך על ראשי אילו היו פני הפוכין לאחורי כמה היה נאה, תלמוד לומר [תמים פעלו]. כי כל דרכיו משפט יושב על כל אחד ואחד בדין ונותן לו מה שראוי לו. אל אמונה שהאמין בעולם ובראו. ואין עול שלא ברא בני אדם להיות רשעים אלא להיות צדיקים, וכן הוא אומר לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלקים את האדם ישר. צדיק וישר הוא שהוא מתנהג בישרות עם כל באי העולם.

דבר אחר הצור התקיף. תמים פעלו פעולתו שלמה עם כל באי העולם ואין להרהר אחר מעשיו אפי' (עונה) [עולה] של כלום, ואין אחד מהם שיסתכל ויאמר מה ראו דור המבול שישטפו במים, ומה ראו אנשי מגדל שנתפזרו מסוף העולם ועד סופו, ומה ראו אנשי סדום ועמורה להשטף באש וגפרית, ומה ראה אהרן ליטול את הכהונה, ומה ראה דוד ליטול את המלכות, ומה ראה קרח ועדתו שתבלעם הארץ, תלמוד לומר כי כל דרכיו משפט יושב עם כל אחד ואחד בדין ונותן לו את הראוי לו. אל אמונה בעל פקדון. ואין עול גובה את שלו באחרונה, שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מת ב"ו אדם מפקיד אצל חברו מאתים ויש בידו מנה כשבא ליטול את שלו אומר לו הוצא מנה שיש לי בידך והילך את השאר, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אל אמונה ואין עול גובה את שלו באחרונה. צדיק וישר הוא כענין שנאמר כי צדיק ה' צדקות אהב.

דבר אחר הצור התקיף, תמים פעלו פעולתם של באי העולם שלמה לפניו, מאחר מתן שכרן של צדיקים ומתן פורענותן של רשעים, אלו לא נטלו כלום משלהן בעולם הזה ואלו לא נטלו כלום משלהן בעולם הבא, אלו לא נטלו כלום משלהן בעולם הזה שנאמר הלא הוא כמוס עמדי, אימתי אלא ואלו נוטלין למחר כשהוא יושב בדין שנאמר כי כל דרכיו משפט, יושב עם כל אחד ואחד ונותן לו את הראוי לו:

אל אמונה כשם שמשלם שכר לצדיק גמור שכר מצוה קלה שעשה בעולם הזה בעולם הבא, כך משלם לרשע גמור שכר מצוה קלה שעשה בעולם הזה, בעולם הזה, וכשם שנפרע מרשע גמור עבירה שעשה בעולם הזה לכולם הבא, כך נפרע מצדיק גמור על עבירה שעשה בעולם הזה בעולם הזה. ואין עול כשאדם נפטר מן העולם באין כל מעשיו ונפרטין לפניו ואומרים לו כך עשית ביום פלוני ואין אתה מאמין בדברים הללו והוא אמר הין והן אומרים לו חתום וחותם שנאמר וביד כל אדם יחתום. צדיק וישר הוא שהוא מצדיק את הדין ואומר יפה דנתוני, וכן הוא אומר למען תצדק בדברך, כשתפשו את רבי חנניה בן תרדיון נגזרה עליו גזרה לישרף ספרו (עליו), אמרו לו גזרה נגזרה עליך לשרוף ספרך עליך, קרא מקרא הוה הצור תמים פעלו, אמרו לאשתו נגזר על בעלך גזרה לשרוף ספרו עליו ועליך ליהרג קראה מקרא זה אל אמונה ואין עול, אמרו לבתו נגזרה גזרה על אביך לשרוף ספרו עליו ועל אמך ליהרג ועליך לישב בקובה של זונות קראה מקרא זה גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך וגו'. אמר רבי גדולים מעשים אלו שבשעת צרתן נזדמנו שלשה פסוקים של צידוק הדין, מה שאין כן בכל הכתובים, כוונו שלשתן את לבן וצדקו עליהן את הדין, עמד פילוסופוס על הפרכיא שלו, אמר לו אל תזיח דעתך על ששרפת את התורה, שמשעה שיצאה חזרה לה לבית אביה, אמר לו למחר אף דינך כיוצא באלו, אמר לו בשרתני בשורה טובה למחר יהא חלקי עם אלו לחיי העולם הבא. ד"א הצור תמים פעלו כשירד משה רבינו מהר סיני נתקבצו כל ישראל אצלו אמרו לו משה רבינו אמור לנו מה מדת הדין למעלן, אמר להן אני איני אומר לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אלא אפי' להחליף בדבר אל אמונה. אמר ר' חנינא כל האומר הקב"ה ותרן הוא יותרו לו חייו שנאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו'. הכל ברא הקב"ה בעולמו חוץ ממדת שקר ומדת עולה שנאמר הצור תמים פעלו וגו'. ואומר ה' צדיק בקרבה לא יעשה עולה, ואומר חלילה לאל מרשע וגו' ואומר ה' צדיק בקרבה לא יעשה עולה, ואומר חלילה לאל מרשע וגו' ואומר כי פועל אדם ישלם לו, מעיד אני עלי שמים וארץ שאין כל בריה יורד לידי צער אלא מתוך שאוכל ושותה ושמח הוא ואשתו ובניו וכל אשר לו אדם נפטר לו לבית עולמו ואין פירות ותבואה באין לידי הרקבה אלא מתוך דרכיהם של בני אדם. ואין עיניהם של בני אדם כהות בחצי ימיהם אלא מתוך דרכיהם. ואין בני אדם מיטמאין בנגעים אלא מתוך דרכיהם, ואין בני אדם באין לידי הבאשה אלא מתוך דרכיהם, ואין נשים מטמאין בזיבה אלא מתוך דרכיהן שנאמר כה אמר האל ה' בורא השמים ונוטיהם, צא ולמד מדרך ארץ כלום אדם בונה בית אלא ע"מ להכניס לו כלים ולהכניס לו פירות כו' כך בני אדם מדרכיהם נידונין כו' בשביל להצילןם מיום הבא, ולא עוד אלא בשלשה דברים אדם מסתכל בכל יום, בשעה שנכנס לבית הכסא אומרים לו ראה דרכך רמה, בשעה שמקיזין לו דם א"ל בשר ודם אתה, ובשעה שהוא הולך לפני המת אומרים לו ראה לפני מי אתה הולך, ועדין אינו חוזר בו ומדבר דברים יתרים שנאמר אולת אדם תסלף דרכו. עושה אדם עצמו לדבר אמת מוסרין לו מלאך שמתנהג עמו בדרך צדיקים ומדבר אמת. ואם עושה אדם עצמו רשע לכחש ולשקר מוסרים לו מלאך שמתנהג עמו בדרך רשעים ומכחש ומשקר, עושה אדם עצמו חסיד לסבול את הכל מוסרין לו מלאך המתנהג עמו בדרך חסידים וסובל את הכל שנאמר כי אני ה' חוקר לב וגו', וכן בדוד הוא אומר עם נבר תתברר ואומר כי אתה עם עני תושיע שעניות יפה לו, ועינים רמות תשפיל אלו עובדי אלילים. שחת לו לא בני מומם אף על פי שהם מלאים מומין קרועים בנים דברי ר"מ שנאמר לא בניו, ואומר זרע מרעים בנים משחיתים, אם במשחיתים קרוין בנים אילו לא היו משחיתים על אחת כמה וכמה. [כיוצא בדבר אתה אומר] חכמים המה להרע, והלא דברים ק"ו ומה כשהן מריעים קרוין חכמים, אלו היו מטיבים על אחת כמה וכמה. כיוצא בו אתה אומר בנים סכלים המה, ומה אם כשהן סכלים קרוין בנים אילו היו נכונים עאכ"ו. כיוצא בו אתה אומר ויבואו אליך כמבוא עם וישבו לפניך עמי ושמעו את דבריך, יכול שומעין ועושין, תלמוד לומר ואותם לא יעשו, והרי דברים ק"ו ומה אם כשהן שומעין ולא עושין קרוין עמי, אלו שומעין ועושין על אחת כמה וכמה. משום אבא דורש אמרו שיחתו ישראל בכל לאוין שבתורה, וכך כך למה שלא ליתן פתחון פה לרשעים לומר כל זמן שאנו חוטאין לפניו אנו מצערין לפניו, משל לאחר שיצא ליצלב אביו בוכה עליו אמו בוכה עליו ומתחבטת עליו וזה אומר אוי לי כו' אין אוי אלא על שיצא ליצלב וכן הוא אומר אוי לנפשם כי גמלו להם רעה:

דור עקש. א"ל משה לישראל עקמנין אתם פתלתולים אתם אין אתם הולכין אלא לאחור משל לאחד שהיה בידו מקל מעוקל ונתנו לאומן לתקנו [מתקנו] (באור) [ביד] ואם לאו מכונו במעגלה, ואם לאו מפסלו במעצד, ואם לאו משליכו לאור, וכן הוא אומר ונתתיך ביד אנשים בוערים חרשי משחית.

דבר אחר דור עקש אמר להם משה לישראל במדה שמדדתם בה מדדתי לכם, וכן הוא אומר עם נבר תתברר ועם עקש תתפתל, דור עקש ופתלתל:

הלה' תגמלו זאת. משל לאחד שהיה עומד וצוהב כנגד בליוסטיס בשוק, אמרו לו השומעים שוטה שבעולם כנגד בליוסטים אתה עומד וצוהב מה אם רצה להכותך ולקרע את כסותך ולחבשך בבית האסורין אתה יכול לו אם היה קרטון שגדול הימנו על אחת כמה וכמה, אם היה (הפתכר) [אפרכוס] שגדול משניהם על אחת כמה וכמה. ד"א הלה' תגמלו, משל לאחד שהיה עומד וצוהב כנגד אביו, אמרו לו השומעים שוטה שבעולם כנגד מי אתה עומד וצוהב כנגד אביך (שמע) כמה עמל עמל בך וכמה יגיעה יגע בך. אם לא כבדתו לשעבר צריך (אני) אתה לכבדו עכשיו שלא יהא כותב כל נכסיו לאחרים, כך אמר להם משה לישראל אם אי אתם זוכרים נסים וגבורות שעשה לכם הקב"ה במצרים הזכרו כמה טובות שעתיד ליתן לכם לעולם הבא:

עם נבל ולא חכם, נבל לשעבר, ולא חכם לעתיד לבוא. כיוצא בי אתה אומר ישראל לא ידע עמי לא התבונן, ישראל לא ידע לשעבר ועמי לא התבונן לעתיד לבוא, מי גרם לישראל שיהיו מנוולין ומטופשים שלא היו מתבוננין בדברי תורה, וכן הוא אומר הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה. הלוא הוא אביך קנך ר' שמעון בן חלפתא אומר (משמו) שאם היה חלש מלמעלן וגבור מלמטן מי נוצח שמא אתה יכול לו, וכל שכן שגבור מלמעלן וחלש מלמטן, וכן הוא אומר אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר וגו'. [

דבר אחר] הלוא הוא אביך קנך, א"ל משה לישראל חביבים אתם לי קנין אתם לי ואי אתם ירושה לי, משל לאחד שהורישו (אחיו) [אביו] עשר שדות ועמד וקנה שדה אחת משלו ואותה היה אוהב מכל שדות שהורישו אביו, וכן מי שהורישו אביו עשר פלטיריאות ועמד וקנה פלטורא אחת משלו ואותה היה אוהב מכל פלטורות שהנחילו אביו, כך אמר משה לישראל חביבים אתם לי, קנין אתם לי, ואי אתם ירושה לי. קנך זה אחד משלשה שנקראו קנין למקום, ואלו הן תורה נקראת קנין למקום שנאמר ה' קנני ראשית דרכו, ישראל נקראו קנין למקום שנאמר הלוא הוא אביך קנך, בית המקדש נקרא קנין למקום שנאמר הר זה קנתה ימינו:

הוא עשך ויכוננך. היה ר"מ אומר כרכא דכולא ביה כהניו מתוכו נביאיו מתוכו סופריו מתוכו, וכן הוא אומר ממנו פנה ממנו יתד. רבי יהודה אומר עשאך כוין כוין. ר' שמעון בן יהודה אומר הושיבך על בסיסך, הלעיטך בזת שבעה עממין ונתן לך מה שנשבע לך והורישך מה שהבטיחך. רבי דוסתאין בן יהודה אומר עשאך בסיסים בסיסים מבפנים שאם תעלה אחת מהן על חברתה אי אתה יכול לעמוד. ההוא (דרומה) [ארמאה] דחזייה לההוא גברא דנפל מאיגרא לארעא פקע כריסיה ונפל מעייניה אתייה לבריה ושחטיה קמיה באחיזת עינים איתנגיד ואיתנח עול למעייניה וחייטיה לכרסיה:

זכור ימות עולם וגו', הזכרו מה שעשיתי בדורות הראשונים, מה שעשיתי באנשי דור המבול, מה שעשיתי באנשי דור הפלגה, מה שעשיתי באנשי סדום [ועמורה]. בינו שנות דור ודור אין לך דור שאין בו כאנשי דור המבול, אין לך דור שאין בו כאנשי דור הפלגה וכאנשי סדום, אלא שנידון כל אחד ואחד לפי מעשיו. שאל אביך ויגדך אלו נביאים כענין שנאמר ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי. זקניך ויאמרו לך אלו זקנים כענין שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. ד"א זכור ימות עולם א"ל כל זמן שהמקום מביא יסורין עליכם הזכרו כמה טובות ונחמות עתיד ליתן לכם לעולם הבא. בינו שנות דור ודור זה דורו של משיח שיש בו ג' דורות שנאמר ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים. שאל אביך ויגדך למחר עתידין ישראל להיות רואין ושומעין כשומעין מפי הקודש שנאמר ואזניך תשמענה דבר מאחריך. ואומר ולא יכנף עוד מוריך. זקניך ויאמרו לך מה שהראיתי לזקנים בהר כענין שנאמר ואל משה אמר עלה אל ה':

בהנחל עליון גוים עד שלא בא אברהם אבינו כביכול היה המקום דן את העולם באכזריות, חטאו אנשי דור המבול הציפן כזיקים על פני המים, חטאו סדומיים שטפן באש וגפרית, אבל משבא אברהם אבינו לעולם (זכה לקבל) [התחילו] ייסורין ממשמשין ובאין כענין שנאמר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה, ואם תאמר מפני מה ייסורין באין מפני חיבתן של ישראל (כתיב בפסוק ויהי בני נח ברמז ס"ב) ד"א בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כשהנחיל הקב"ה העולם לאומות העולם פירש תחומן לכל אומה ואומה כדי שלא יהו מעורבבין, שלח בני גומר לגומר, ובני מדי למדי, ובני מגוג למגוג, ובני יון ליון ובני תובל לתובל, פירש תחומן כדי שלא יכנסו לארץ ישראל, שנאמר יצב גבולות עמים:

דבר אחר בהנחל עליון גוים כשהנחיל המקום העולם לעובדי אלילים חלקן לגיהנם שנאמר עמד וימודד ארץ, ולא היתה אומה בכל האומות שהיתה ראויה לקבל תורה אלא ישראל שנאמר יצב גבולות עמים. ד"א בהנחל עליון גוים כשהנחיל המקום העולם לעובדי אלילים חלקן לגיהנם שנאמר שמה אשור וכל קהלה וגו' עילם וכל המונה וגו' שמה נסיכי צפון כולם וכל צידוני וגו' שמה (מדי בבל) אדום מלכיה וכל (נסיכיה) [נשיאיה], ואם תאמר מי נוטל עשרן וכבודן של אלו, הוי אומר אלו ישראל שנאמר יצב גבולות עמים.

דבר אחר כשהנחיל המקום מן האומות יראי חטא וכשרין שבהן. בהפרידו בני אדם זה לוט שנאמר יפרדו איש מעל אחיו. יצב גבולות עמים ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר ששים המה מלכות ושמונים פלגשים, ששים ושמנים הרי מאה וארבעים, ואבותינו לא ירדו למצרים אלא בע' נפש.

דבר אחר יצב גבול עמים אין כתיב כאן אלא גבולות עמים זכו אומות ליטול שני חלקים כמספר בני ישראל. כל העולם תלוי בזרועו של הקב"ה שנאמר ומתחת זרועות עולם, וחכמים אומרים על שנים עשר עמודים שנאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל:

כי חלק ה' עמו, משל למלך שהיה לו שדה ונתנה לאריסין, התחילו האריסין נוטלין וגונבין אותה, נטלה מהם ונתנה לבניהם, התחילו להיות רעים יותר מן הראשונים נולד לו בן אמר להן צאו מתוך שלי אי אפשי שתהיו בתוכה תנו לי חלקי שאהיה חבירו, כך כשבא אברהם אבינו לעולם יצא ממנו פסולת ישמעאל ובני קטורה, כשבא יצחק יצא ממנו פסולתת עשו ואלופיו, חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים, וכשבא יעקב לא יצא ממנו פסולת אלא נולדו כל בניו כשרין כמותו כענין שנאמר ויעקב איש תם, מהיכן המקום מכיר את חלקו מיעקב שנאמר כי יעקב בחר לו יה, ואומר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, ועדין תלי בדלא תלי אין אנו יודעין אם המקום בחר לו ישראל לסגולתו אם ישראל בחרו להקב"ה, תלמוד לומר ובך בחר ה' וגו', ומנין שאף יעקב בחר לו הקב"ה שנאמר לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל (חבל) [שבט] נחלתו. יעקב חבל נחלתו, אין חבל אלא גורל שנאמר חבלים נפלו לי בנעימים, ואומר ויפלו חבלי מנשה עשרה, מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון, מה חבל זה משולש כן היה יעקב שלישי לאבות וקיבל שכר כולן, כשנולד אברהם מהו אומר ואח לצרה יולד. כשנולד יצחק מהו אומר טובים השנים מן האחד. כשנולד יעקב מהו אומר והחוט המשולש לא במהרה ינתק:

ימצאהו בארץ מדבר, זה אברהם אבינו, משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר, הניחוהו חיילותיו (והלכו להן) במקום הצרות ובמקום גייסות ובמקום ליסטים [והלכו להם], נתמנה לו גבור אחד אמר לו אדוני המלך אל יפול לבך עליך ואל יהי עליך אימה של כלום, חייך שאיני מניחך עד שתכנס לפלטרין שלך ותישן על מטתך כענין שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים:

יסובבנהו כענין שנאמר ויאמר ה' אל אברם לך לך. יבוננהו עד שלא בא אברהם אבינו לעולם כביכול לא היה הקב"ה מלך אלא על השמים בלבד שנאמר ה' אלקי השמים, אבל משבא אברהם אבינו המליכו על השמים ועל הארץ, כענין שנאמר ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ. יצרנו כאישון עינו אפילו בקש המקום מאברהם אבינו גלגל עינו היה נותן לו, ולא גלגל עינו בלבד אלא אפילו נפשו היה נותן לו שחביבה לו מן הכל שנאמר קח נא את בנך את יחידך, והלא בידוע שהוא בנו יחידו, אלא זו הנפש שנקראת יחידה שנאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי.

דבר אחר ימצאהו בארץ מדבר אלו ישראל כענין שנאמר כענבים במדבר מצאתי ישראל. ובתוהו יליל ישימון במקום הצרות במקום הגייסות במקום ליסטות, יסובבנהו לפני הר סיני כענין שנאמר והגבלת את (ההר) [העם] סביב לאמר. יבוננהו בעשרת הדברות, מלמד שהיה הדבור יוצא מפי הקודש והיו ישראל מסתכלין בו ויודעין כמה מדרשים יש בו וכמה הלכות יש בו וכמה קלין וחמורין יש בו וכמה ג"ש יש בו. יצרנהו כאישון עינו הולכין י"ב מיל וחוזרין י"ב מיל על כל דבור ודבור ולא היו נרתעין מקול הלפידים.

דבר אחר ימצאהו בארץ מדבר הכל מצוי ומתוקן ומסופק להם במדבר, באר עולה להן, מן יורד להן, שליו מצוי להן, ענני כבוד מקיפות להן. ובתוהו יליל ישימון במקום הצרות, במקום הגייסות, (במקום הטנופת), במקום ליסטות. יסובבנו בדגלים, ג' מן הצפון, ג' מן הדרום, ג' מן המזרח, ג' מן המערב, יבוננהו בשתי מתנות, מלמד שכשהיה אחד מן האומות פושט ידו לקמוץ מן לא היה עולה בידו כלום, [למלאות מים מן הבאר לא היו עולים בידו כלום]. יצרנהו כאישון עינו כענין שנאמר קומה ה' ויפוצו אויביך.

דבר אחר ימצאהו בארץ מדבר זה לעתיד לבוא כענין שנאמר הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדברה. ובתוהו יליל ישימון אלו ד' מלכיות כענין שנאמר המוליכך במדבר הגדול והנורא. יסובבנהו בזקנים. יבוננהו בנביאים. יצרנהו כאישון עינו משמרהו מן המזיקין שלא יזיקוהו כענין שנאמר (כל) [כי] הנוגע בכם נוגע בבבת עינו:

כנשר יעיר קנו, מה נשר זה אין נכנס לקנו מיד עד שהוא מטרף (גוזליו) בכנפיו בין אילן לאילן ובין סוכה לחברתה כדי שיעורו בניו ויהא בהן כח לקבלו, כך כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא נגלה עליהן מרוח אחת אלא (משתי) [מארבע] רוחות כענין שנאמר ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן, ואי זו היא רוח רביעית אלוה מתימן יבוא. יפרוש כנפיו יקחהו כענין שנאמר ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלקיך. ישאהו על אברתו כענין שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים:

דבר אחר כנשר יעיר קנו זה לעתיד לבוא כענין שנאמר קול דודי הנה זה בא. יפרוש כנפיו יקחהו כענין שנאמר אומר לצפון תני. ישאהו על אברתו הביאי בניך מרחוק. ה' בדד ינחנו, א"ל המקום לישראל כדרך שישבתם יחידים בעולם הזה ולא נהניתם מן העו"א כלום, כך אני עתיד להושיבכם לעתיד לבוא ואין אחד מן העו"א נהנים מכם כלום. ואין עמו אל נכר שלא תהא רשות לאחד מן העו"א לבוא ולשלוט בכם. כענין שנאמר ואני יוצא והנה שר יון ושר מלכות פרס עומד לנגדי וגו' אבל אגיד לך את הרשום וגו'.

דבר אחר ה' בדד ינחנו עתיד אני להושיב אתכם נוחלים מסוף העולם ועד סופו, וכה"א מפאת צפונה עד פאת קדים דן אחד וגו', מה תלמוד לומר יהודה אחד דן אחד אשר אחד שעתידין ישראל ליטול אורך מן המזרח למערב עד רוחב כ"ה אלפים קנים שיעורן ע"ה מיל. ואין עמו אל נכר שלא יהו בכם בני אדם שעובדין ע"א, וכה"א לכן בזאת יכופר עון יעקב וגו'.

דבר אחר ה' בדד ינחנו עתיד אני להושיב אתכם בנחת רוח בעולם. ואין עמו אל נכר שלא יהו בכם בני אדם שעוסקים בפרקמטיא של כלום שנאמר יהי פסת בר בארץ שיהיו חטין מוציאין גלוסקאות כמלא פיסת יד. ירעש כלבנון פריו שיהו חטין שפות זו בזו ונושרות סלתן בארץ ואתה בא ונוטל ממנה מלא פיסת זו של יד כדי פרנסתך:

ירכיבהו על במתי ארץ. זו ארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות כענין שנאמר עלה נעלה וירשנו אותה, ויעלו ויתורו את הארץ, ויעלו ממצרים ויבואו ארץ כנען. ויאכל תנובות שדי אלו פירות ארץ ישראל שקלין לאכול מפירות כל הארצות. ויניקהו דבש מסלע כגון סכני וחברותיה, מעשה שאמר ר' יהודה לבנו בסיכני צא והבא לי קציעות מן החבית, א"ל אבא של דבש היא, א"ל השקע ידך לתוכה ואתה מעלה קציעות מתוכה, ושמן מחלמיש צור אלו זיתים של גוש חלב, מעשה שאמר ר' יוסי לבנו בצפורי עלה והבא לנו גרוגרות מן העליה, הלך ומצא את העליה שצפה בדבש. ויניקהו (כתוב ברמז קס"ד):

ירכיבהו על במתי ארץ. זה בית המקדש שגבוה מכל העולם שנאמר וקמת ועלית אל המקום, ואומר והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'. ויאכל תנובת שדי אלו סלי בכורים, ויניקהו דבש מסלע ושמן אלו נסכי שמן. חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים זו חטאת ועולה ושלמים ואשם ותודה וקדשים קלים. עם חלב כליות חטה אלו סלתות. ודם ענב תשתה חמר אלו נסכי יין:

ד"א ירכיבהו על במתי ארץ זו תורה שנאמר ה' קנני ראשית דרכו. ויאכל תנובות שדי זו מקרא. ויניקהו דבש מסלע זו משנה. ושמן מחלמיש צור זה תלמוד, חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים אלו קלין וחמורין וגזרות שוות (ותשובות) [תקופות וגימטריאות]. עם חלב כליות חטה אלו הלכות שהן גופה של תורה. ודם ענב תשתה חמר אלו הגדות שמושכות לב אדם כיין.

דבר אחר ירכיבהו על במתי ארץ זה העולם הזה (שנאמר יכרסמנה חזיר מיער וגו'). ויאכל תנובות שדי אלו ד' מלכיות. ויניקהו דבש מסלע אלו מציקין שהחזיקו בה בארץ והן קשין להוציא מהן פרוטה כצור, למחר הרי ישראל יורשין נכסיהן והן ערבין להן כדבש ושמן. [ד"א] חמאת בקר וחלב צאן זה היה בימי שלמה שנאמר עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי ומאה צאן, עם חלב כרים ואילים זה היה בימי עשרת השבטים שנאמר ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק. עם חלב כליות חטה זה היה בימי שלמה שנאמר ויהי לחם שלמה ליום אחד. ודם ענב תשתה חמר זה היה בימי עשרת השבטים שנאמר השותים במזרקי יין. חמאת בקר וחלב צאן אלו הפיקטין והגמונין שלהן. עם חלב כרים אלו כלירקין שלהן. ואילים אלו בני פוקרין שלהן. בני בשן אלו קונטרינין שמכישין מבין שיניהן. ועתודים אלו סנקתדרין שלהן. עם חלב כליות חטה אלו מטרוניות שלהן. ודם ענב תשתה חמר אלו ישראל שלמחר יורשין נכסיהן וערבין להן כיין. ד"א כליות חטה עתידה כל חטה וחטה להיות כשתי כליות של שור גדול משקל ארבע עשרה ליטרא בצפורי, ואל תתמה בדבר, הסתכל בראשי לפתות, מעשה ושקלו ראש של לפת שלשים ליטרין בצפורי, ומעשה שקינן שועל בראש הלפת, ומעשה בשיחין בקלח של חרדל שהיו בו שלש (כורין) [בדים] ונפשח אחד מהן וסיככו בו סוכת יוצרים וחבטוהו ומצאו בו תשע קבין חרדל. אמר ר"ש בן חלפתא מעשה בקלח של כרוב שהיה בתוך (שלנו) [שדנו] והייתי עולה ויורד בו כעולה ויורד בסולם.

דבר אחר ודם ענב תשתה חמר שלא תהיו יגעים לא לדרוך ולא לבצור אלא אתה מביא בעגלה וזוקפה בזוית ומסתפק והולך כשותה (והולך) מן הפטום.

דבר אחר ודם ענב תשתה חמר לא כעולם הזה העולם הבא, בעולם הזה יש צער לבצור ולדרוך, אבל לעולם הבא כל אחד ואחד יוצא לשדה ומביא ענבה אחת בקרון או בספינה ומניחה בקרן זוית ומסתפק ממנה כמפטום גדול ועציו מסיקין תחת התבשיל, ודם ענב תשתה חמר אין לך כל ענבה וענבה שאינה עושה שלשים גרבי יין שנאמר חמר אל תקרי חמר אלא חומר:

וישמן ישורון ויבעט לפי השבע הן מורדין, וכן אתה מוצא בדור המבול שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל ומתוך משקה ומתוך שלוה, מה נאמר בהן בתיהם שלום מפחד וגו', וכן מצינו באנשי מגדל שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל ומתוך משקה ומתוך שלוה, מה נאמר בהם ויהי כל הארץ שפה אחת וגו', וכן מצינו באנשי סדום שלא מרדו לפני המקום וכו', וכן הוא אומר חי אני נאם ה' אם עשתה סדום אחותך היא ובנותיה כאשר עשית, וכן אתה מוצא באנשי דור המדבר שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל שנאמר וישב העם לאכול ושתה, מה נאמר בהן סרו מהר מן הדרך, אמר לו הקב"ה למשה אמור להן לישראל כשאתם נכנסין לארץ אין אתם עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה, שנאמר כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלקים אחרים, אמר להם משה לישראל כשאתם נכנסין לארץ אין אתם עתידין למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה. שנאמר פן תאכל ושבעת ובקרך וצאנך ירביון, מה נאמר בהם ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך, וכן אתה מוצא בבניו ובנותיו של איוב שלא באת עליהן פורענות אלא מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה, שנאמר עד זה מדבר וזה בא ויאמר בניך ובנותיך אוכלים ושותים יין וגו' והנה רוח גדולה, וכן אתה מוצא בעשרת השבטים שלא גלו אלא מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה שנאמר השוכבים על מטות שן וגו' השותים במזרקי יין וגו' לכן עתה יגלו בראש גולים, וכן אתה מוצא בימות המשיח שאין עתידין למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה, מה נאמר וישמן ישורון ויבעט, משל לאחד שהיה לו עגל והיה משפשפו ומגררו ומאכילו כרשינין בשביל שיהא חורש, כשהגדיל העגל נתן בעליו עליו העול וקיטע ושיבר את העול ופסק את הסמלונין, וכה"א מוטות עץ שברת ועשית תחתיהן מוטות ברזל. שמנת בימי ירבעם עבית בימי אחאב. כשית בימי יהוא.

דבר אחר שמנת עבית כשית כאדם ששמנו בפנים ועושה כסלים מבחוץ, והוא אומר כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל:

דבר אחר שמנת עבית כשית אלו שלשה דורות שלפני ימות המשיח שנאמר ותמלא ארצו כסף וגו' ותמלא ארצו אלילים. ויטש אלוה עשהו, ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ, כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו, א"ל הקב"ה במדה שמדדתם בי מדדתי לכם עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי. וינבל צור ישועתו שנאמר ויביאני אל החצר הפנימית והנה בפתח השער כעשרים וחמשה איש אחוריהם אל היכל ה'. רבי דוסתאי בר' יהודה אומר אל תהי קורא וינבל אלא וינבל צור ישועתו, כענין שנאמר אל תנאץ למען שמך ואל תנכל כסא כבודך:

יקניאוהו בזרים שהלכו ועשו דברים של זרות, וכן הוא אומר וגם את מעכה (אם אסא המלך הסיר) [אמו ויסירה] מגבירה אשר עשתה מפלצת לאשרה. בתועבות יכעיסוהו זה משכב זכר, וכן הוא אומר ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא, ואומר וגם קדש היה בארץ עשו כתועבות הגוים. יזבחו לשדים לא אלוה אילו היו עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות ודברים שהן צורך עולם והנייה לעולם בהם לא היתה קנאה כפולה, אלא הן עובדין לדבר שאין [מטיבים להם אלא מריעים להם. לשדים מה דרכו של שד נכנס לאדם וכופה אותו, אלקים לא ידעום שאין] אומות העולם מכירות אותן. חדשים מקרוב באו שכל זמן שהיה אחד מן האומות רואה אותו אומר צלם יהודי הוא זה, וכן הוא אומר כאשר מצאה ידי לממלכות האליל ופסיליהם מירושלים ומשומרון, מלמד שירושלים ושומרון מספקות דפוס לכל באי העולם. לא שערום אבותיכם שלא עמדה שערות אבותיכם בפניהם. ד"א לא שערום אבותיכם לידע אם יש בהן צורך אם לאו.

דבר אחר לא שערום אבותיכם אל תהי קורא לא שערום אלא לא שעום אבותיכם אף על פי שמזבחין להם ומקטרין להם לא יראים מהם, וכן הוא אומר אל קין ואל מנחתו לא שעה:

צור ילדך תשי. א"ל הקב"ה עשיתם אותי כאילו אני זכר ומבקש לילד, אילו היתה חיה יושבת על המשבר לא היתה מצטערת כענין שנאמר כי באו בנים עד משבר, ואילו היתה חולה ומבכירה לא היתה מצטערת כענין שנאמר כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה, אילו היו שנים במעיה לא היתה מצטערת כענין שנאמר ויתרוצצו הבנים בקרבה, אילו היה זכר שאין דרכו לילד ומבקש לילד לא היה צערו כפול ומכופל כענין שנאמר שאלו נא וראו אם יולד זכר.

דבר אחר צור ילדך תשי שכחתם אותי בזכות אבותיהם, וכן הוא אומר הביטו אל צור חוצבתם הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם.

דבר אחר צור ילדך תשי כל זמן שאני מבקש (להשיב) [להטיב] אתכם אתם מתישים כח של מעלה, עמדתם על הים ואמרתם זה אלי ואנוהו, בקשתי להטיב לכם חזרתם ואמרתם נתנה ראש ונשובה מצרימה, עמדתם לפני הר סיני ואמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, בקשתי להטיב לכם חזרתם בכם ואמרתם לעגל אלה אלקיך ישראל, הוי כל זמן שאני מבקש להטיב לכם אתם מתישים כח של מעלה. ותשכח אל מחוללך, רבי מאיר אומר אל שהתחיל בך שנצטער בך, כענין שנאמר חיל כיולדה, רבי יהודה אומר אל שעשאך מחילין מחילין.

דבר אחר אל שהחיל שמו עליך מה שלא החיל שמו על כל אומה ולשון, וכן הוא אומר אנכי ה' אלקיך, רבי נחמיה אומר אל שעשך חולין על כל באי עולם בשעה שאי אתה עושה בתורה, וכן הוא אומר קול ה' על המים וגו' עד קול ה' יחולל אילות.

דבר אחר ותשכח אל מחוללך אל שמוחל לך על כל עונותיך, בשעה שישראל עושין רצונו של מקום הן מוסיפין כח וגבורה שנאמר ועתה יגדל נא כח ה', בשעה שהם מכעיסים אותו כביכול צור ילדך תשי. בשעה שהם עושין רצונו הן מוסיפין כח וגבורה שנאמר באלקים נעשה חיל, ובשה שהם מכעיסין וילכו בלא כח לפני רודף. רבי יהודה בר' סימון בשם ר' לוי בן פרטא כתיב צור ילדך תשי התשתם כחו של יוצר, משל לאחד שהיה יושב וצר איקונין של מלך, עד שהוא גומרה באו ואמרו לו נתחלף המלך, מיד רפו ידיו של יוצר אמר של מי אצור של ראשון או של שני, כך כל מ' יום הקב"ה עוסק בצורתו של ולד וסוף ארבעים יום הולכת ומקלקלת עם אחר מיד רפו ידיו של יוצר אמר של מי אצור של ראשון או של שני, הוי צור ילדך תשי התשתם כחו של יוצר, יו"ד זעירא ולית בקרייה כוותיה. אמר ר' יצחק מצינו כל עוברי עבירות הגונב נהנה והנגנב מפסיד, הגוזל נהנה והנגזל מפסיד, ברם הכא שניהן נהנין מי מפסיד כביכול הקב"ה שהוא מאבד (במנין) [סמנים] שלו, רבי (מיאשא) [מנשיה] בר בריה דרבי יה ושע בן לוי מצינו שכל מי שהוא רואה דבר ערוה ולא ניזון עינו ממנה זוכה להקביל פני השכינה, מה טעם עוצם עיניו מראות ברע, מה כתיב בתריה מלך ביפיו תחזינה עיניך:

וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו. דור שהאבות מנאצין בו הקב"ה כועס על בניהם ועל בנותיהם ומתים כשהם קטנים. וירא ה' וינאץ רבי יהודה אומר ממה שהם נאים לו מנאצים לפניו, רבי מאיר אומר מכעס בניו ובנותיו, והרי דברים ק"ו ומה בזמן שמכעיסין לפניו קרויין בנים אילו לא היו מכעיסין עאכ"ו. ויאמר אסתירה פני מהם, אמר הקב"ה הריני מסלק שכינתי מביניהם. אראה מה אחריתם אדעה מה בסופם.

דבר אחר הריני מוסרם ביד ארבע מלכיות שיהו משעבדין אותן. כי דור תהפוכות המה דור הפוך דור תהפוך אין כתיב כאן אלא כי דור תהפוכות המה הפכפכין הם מרדנין הם. בנים לא אמון בם, בנים אתם שאין בכם אמונה, עמדתם לפני הר סיני ואמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אף אני אמרתי אלקים אתם כיון שאמרתם לעגל אלה אלקיך ישראל אף אני אמרתי לכם אכן כאדם תמותון, הכנסתי אתכם אל ארץ אבותיכם ובניתי לכם בית הבחירה אמרתי לכם לא תהיו גולין ממנה לעולם, כיון שאמרתם אין לנו חלק בדוד אף אני אמרתי לכם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. רבי דוסתאי בן יהודה אומראל תהי קורא בנים לא אמון בם אלא לא אמן בם שלא היו רוצין לענות אמן אחר הנביאים כשמברכין אותם, וכן הוא אומר למען הקים ה' את השבועה אשר נשבע לאבותינו לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש, ולא היה אחד מהם שפתח את פיו ועונה אמן עד שבא ירמיה ואמר אמן, שנאמר ואען ואומר אמן ה':

ויאמר אסתירה פני מהם. משל לבן מלכים שהיה יוצא לשוק מכה ולא לוקה מבזה ולא מתבזה, היה עולה אצל אביו בטרוניא, א"ל אביו מה אתה סבור בכבודך אתה מתכבד אי אתה מתכבד אלא בכבודי, מה עשה הפליג דעתו ממנו ולא היה בריה משגחת עליו, כך בשעה שיצאו ישראל ממצרים נפלה אימתן על כל באי עולם שנאמר שמעו עמים ירגזון וגו' אז נבהלו אלופי וגו', כיון שבאו ישראל לידי עבירות ומעשים רעים א"ל הקב"ה מה אתם סבורים בכבודכם אתם מתכבדים אי אתם מתכבדים אלא בכבודי, הפליג דעתו מהם מיד ויבוא עמלק. אמר הקב"ה אין בכם אמנה של ממש הוי כי דור תהפוכות המה. רבי יהודה ור"י ור"מ הוי קאזלי באורחא, ר"מ הוה דייק בשמא ר' יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקא בשמא, מטו לההוא אושפיזא אמרו ליה מה שמך אמר להו כידור, א"ל ר"מ ש"מ אדם רשע הוא שנאמר כי דור תהפוכות המה, ר' יהודה ור' יוסי אשלימו ליה כיסייהו ר"מ לא אשלים ליה כיסיה, אזל אותביה בכדא וקבריה בקבריה דההוא גברא, אתא אבוה איתחזי ליה בחלמא תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא, למחר אמר להו הכי חזאי בחלמא, א"ל חלמי דבי שמשי בטלין אינון, אזל ר"מ ונטריה לכיסיה כולה יומא ואייתיה לאורתא לכיסיה, למחר א"ל הב לן כיסן, אמר להו לא היו דברים מעולם, א"ל לר"מ מ"ט לא אשלים ליה מר כיסיה, א"ל אמר לי כידור שמו ונאמר כי דור תהפוכות המה וגו', א"ל מאי טעמא לא אמר לן מר, א"ל אימור דאמרי אנא חששא אחזוקי מי אמרי, משכוהו ועיילוהו (לחביתה) [לחנותא] אשקייה חמרא הוו טלופחי בדיקניה אזלו יהבו סימנא לאיתתיה ואייתה לכיסייהו, אזל איהו וקטלה לאיתתיה, היינו דתניא מים ראשונים האכילו בשר חזיר מים אחרונים הרגו את הנפש, מכאן ואילך אינהו נמי הוו דייקי בשמא (כתוב ברמז תתצ"א):

הם קנאוני בלא אל. יש לך אדם עובד לצלם דבר הרואה אותו, אבל הן עובדין לבבואה, ולא לבבואה בלבד אלא להבל זה שעולה מן הקדירה שנאמר כעסוני בהבליהם. ואני אקניאם בלא עם אל תקרי בלא עם אלא בלוי עם אלו (הבאין) [הבזוין] שבין האומות [שבאין] ומוציאין אותו מתוך בתיהן.

דבר אחר אלו הבאין מברבריה (ומברטניא) [וממורטינא] שמהלכים ערומין בשוק, אין לך אדם בזוי ופגום בעולם אלא המהלך ערום בשוק. בגוי נבל אכעיסם אלו המינים, וכן הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלקים. בגוי נבל אכעיסם זו אשה רעה וכתובתה מרובה, רבי אלעזר אומר אלו המינים וכו', במתניתא תנא אלו בני ברבריא וכו', ורבי יוחנן אמר אלו חברין, א"ל לרבי יוחנן אתו חברי לבבל שגא נפל, א"ל קא מקבלי שוחדא תריץ ויתיב. כי אש קדחה באפי כשהפורענות יוצאה לעולם אינה יוצאה אלא באף, ומנין שאף בתוך גיהנם שנאמר ותיקד עד שאול תחתית. ותאכל ארץ ויבולה זו ארץ ישראל. ותלהט מוסדי הרים זו ירושלים, כענין שנאמר ירושלים הרים סביב לה.

דבר אחר ותאכל ארץ ויבולה זה העולם. ותלהט מוסדי הרים אלו ארבע מלכיות שנאמר ואשא עיני ואראה [והנה] ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים וההרים הרי נחשת:

אספה עלימו רעות. הריני מכניס ומביא עליהן כל הפורעניות כולן כאחת.

דבר אחר אסוף עלימו רעות אין כתיב כאן אלא אספה שיהו כל הפורעניות כלות והם אינם כלים, וכן הוא אומר חצי אכלה בם חצי יכלה אותם אין כתיב כאן אלא חצי אכלה בם שיהיו חצי כלים והם אינם כלין.

דבר אחר חצי אכלה בם חצי הרעב, וכן הוא אומר בשלחי את חצי הרעב הרעים בהם:

מזי רעב ולחומי רשף. שיהו (מוזחין) [מוזין] ברעב ומושלכין בחוצות, וכן הוא אומר והעם אשר המה נבאים להם יהיו מושלכים בחוצות ירושלים. וקטב מרירי לפי דרכך אתה למד שכל מי שהשד בו מורר. ושן בהמות אשלח בם אל תקרי ושן בהמות אלא ושן בהם אשלח בם שיהו מתחממין ומתחזרין על כל עבירות.

דבר אחר שיהא אחד מהם מתחמם ונושך עצמו ומעלה בו גומי ומת והולך בה.

דבר אחר ושן בהמות אשלח בם שתהא בהמתו נושכתו ומעלה נומי ומת והולך בה, וכבר אמרו מעשה היה שהרחלים נושכין וממיתין. עם חמת זוחלי עפר שיהו מוזחלין בעפר.

דבר אחר אלו עכינין שאין שלטונן אלא בעפר. וקטב מרירי תרתי קטבי הוו חד מקמי טיהרא וחד בתר טיהרא, מקמי טיהרא קטב שמיה ומיחזי בי כדא דכמכא והדר ביה בחשא, דבתר טיהרא ישוד צהרים שמיה ומיחזי כקרנא דעיזא והדר ביה (נפיא) [כנפיא], מחד בתמוז עד שיתסר ביה ודאי שכיחי, מכאן ואילך ספק שכיחי ספק לא שכיחי, ומשתכחא בטולי דצפרא (ופניא) דלא הוי גרמידא ובטולא דפניא דלא הוה גרמידא. ועיקר בטולי דבית הכסא ובטולי דחצבא. מחוץ תשכל חרב (כתוב למעלה ברמז ר"ו). כל רודפיה השיגוה בין המצרים ביומין דעקא בין י"ז בתמוז לט' באב שבהן קטב מרירי שולט [כמד"א] מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים, ולמה קרי ליה קטב מרירי ר' אבא בר כהנא אמר דהוא גזיז סוגיא דטיהרא מן רישיהון (דארבע) [דשית] עד כופיהון דתשע. ורבי לוי אמר דהוא גזיז סוגיא דטיהרא מן סופיהון דארבע עד רישייהו דתשע ואינו מהלך לא בצל ולא בחמה אלא בצל שהוא סמוך לחמה. אמר רבי יוחנן וכולו מלא קליפין ושערות ועינים, אמד ריש לקיש עין אחת קבועה לו בלבו וכל מי שהוא רואהו נופל ומת. מעשה בחסיד אחד שראה אותו ונפל ומת, אמרו רבי יהודה ברבי (שמואל) ראה אותו כו'. ר' אבהו הוה יתיב (פשיט) [ומתני] בהדא כנישתא דקסרין, חמא חד בר נש פרי בתר חברי ובידיה חד קטיתא בעי ממחיניה בה, חמא חד מזיקא פרי בתריה ובידיה חד קטיתא דפרזל, נפק ר' אבהו פרי לגבייהו, א"ל לא תמחיניה דילמא הוא מית, א"ל רבי מן הדא הוא מאית אמר הא מזיקא פרי בתרך ובידיה קטיתא דפרזל את מחי ליה בהדא והוא מחי ליה בההוא ומיית. רבי יוחנן הוה מפקד לספרייא ולמתנייא באילין יומי דלא יהו טענין ערקא על ינוקא, רב שמואל בר יצחק הוה מפקד לספריא ולמתנייא באילין יומיא דיהון מיפטרין טליא בארבע שעין:

מחוץ תשכל חרב. מכאן אמרו בשעת מלחמה כנס את הרגל בשעת רעב פזר הרגל, וכן הוא אומר אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר הנה תחלואי רעב, ואומר ואשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו. ומחדרים אימה היה רואה את החרב כשהיא באה לשוק אם יכול לברוח ולמלט (אומר) [אז] חדרי לבו נוקפין עליו ומת והולך בה.

דבר אחר מחוץ תשכל חרב על מה שעשו בחוצות שנאמר כי מספר עריך היו אלקיך יהודה ומספר חוצות ירושלים, ומחדרים אימה על מה שעשו בחדרי חדרים, וכה"א אשר זקני בית ישראל עושים בחשך איש בחדרי משכיתו, ואומר עזב ה' את הארץ אין ה' רואה:

גם בחור גם בתולה לא אלו בלבד אלא יונק עם איש שיבה, וכה"א כי גם איש עם אשה ילכדו זקן עם מלא ימים. ד"א גם בחור אתם גרמתם לי לשלוח יד בבחירי, וכה"א ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו. גם בתולה מלמד שהיו מנוקין מן החטא כבתולה זו שלא טעמה טעם חטא. יונק שהיו יונקין דברי תורה כיונק זה שיונק חלב מדדי אמו. איש שיבה אל תקרי איש שיבה אלא איש ישיבה מלמד שהיו כלן ראויין לישב בישיבה, וכה"א הכל גבורים עושי מלחמה, וכי מה גבורה עושים בני אדם המהלכים בגולה ומה מלחמה עושים בני אדם הזקוקין בזיקין ונתונין בשלשלאות, אלא הכל גבורים גבורים במלחמתה של תורה, וכה"א ברכו ה' מלאכי גבורי כח, עושי מלחמה שהיו נושאין ונותנים במלחמתה של תורה, וכה"א על כן יאמר בספר מלחמות ה', ואומר והחרש והמסגר אלף, חרש אחד מדבר והכל שותקין, מסגר הכל יושבין לפניו ולמדין הימנו אחד פותח ואחד סוגר לקיים מה שנאמר ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח. אמרתי אפאיהם אמרתי באפי איה הם. אשביתה מאנוש זכרם אמרתי לא יהיו בעולם אבל מה אעשה להם. לולי, לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם. ד"א לולי ויאמר להשמידם לולי משה בחירו. לולי כעס אויב אגור, מי גרם לי ליפרע מאלו כעס של אומות שהיה ככנוס לתוך מעיהם, אגור אין אגור אלא כנוס שנאמר דברי אגור בן יקא, ואומר ישיא מות עלימו ירדו שאול חיים כי רעות במגורם. פן ינכרו צרימו, בשעת צרתן של ישראל מנכרין אותם ועושין אותן כאילו אין מכירין אותם בעולם, וכן מצינו כשבקשו ישראל לברוח כלפי צפון היו מסגירין אותן שנאמר כה אמר ה' על שלשה פשעי צר, בקשו לברוח כלפי דרום היו מסגירין אותן שנאמר כה אמר ה' על שלשה פשעי דמשק, לברוח כלפי מערב היו מסגירין אותן שנאמר משא בערב ביער בערב, בשעת טובתן הן מכחשין להן ועושין להן כאילו הן אחין, וכן עשו אמר ליעקב יש לי רב אחי יהי לך אשר לך, וכן חירם אמר לשלמה מה הערים אשר נתתה לי אחי. לא ה' פעל כל זאת כמות שאומרים אותן השוטים הלא בחזקנו לקחנו לנו קרנים:

כי גוי אובד עצות המה. ר' יהודה דורשו כלפי ישראל, רב נחמיה דורשו כלפי עובדי אלילים, ר' יהודה דורשו כלפי ישראל אבדו ישראל עצה טוב שניתנה להן, ואין עצה אלא תורה שנאמר לי עצה ותושיה. ואין בהם תבונה אין בהם אחד שיסתכל ויאמר אמש אחד ממנו רודף מן העו"א אלף ושנים רבבה. אם לא כי צורם מכרם, רב נחמיה דורשו כלפי העו"א אבדו עו"א ז' מצות שנתתי להם. ואין בהם תבונה אין בהם אחד שיסתכל ויאמר עכשיו אחד ממנו רודף מישראל אלף ושנים ינוסו רבבה, ולימות המשיח אחד מישראל רודף ממנו אלף ושנים יניסו רבבה:

אם לא כי צורם מכרם, מעשה בפולמוס שביהודה שרץ דיקוריון א' אחר בן ישראל בסוס להורגו ולא הגיעו [עד שלא הגיעו] יצא נחש וכרך לו על עקבו, אמר לאחד בבקשה ממך אמור לפלוני דבר אחד לא תהיו סבורין לומר שאנו גבורים ונמסרו בידינו אלא אם לא כי צורם מכרם. מה היה כחו של בן כוזיבוא בשעה שהיה יוצא למלחמה היה מקבל אבני בליסתרא באחת מארכבותיו והיה זורקן ממנו והורגת כמה נפשות וכו', ונהרג בן כוזיבוא אזלין טענין ואיתיאו רישיה לגבי אדרינוס, אמר מאן קטיל הדין, א"ל חד גינתי אנא קטליתיה, לא הימין אמר לון אייתון לי (גופיה) פטומיה, אזל ואייתיה ואשכח חויא כריכא על ארכובתיה, אמר אילולא אלהא דקטליה מאן הוה יכיל קטיל ליה, לקיים מה שנאמר אם לא כי צורם מכרם. תרין אחין הוו בכפר חרוכא והוה אדרינוס משלח גייסין עליהון מקטלא יתהון ואינון נפקין עליהון ומקטלין ואמרי כל סמא דמילתא נלבשינון כלילן ונעביד יתהון מלכין, (וכיון שגרמו העונות אמרו נבדוק), חד זמן שלח עליהון גייסות פגע בהן חד סב אמר לון אלהכון יסעדינכון אמרין לא נסעוד ולא נסכוף וכיון שגרמו העונות יצאו ונהרגו, אזלון טענין רישיהון לגבי אדרינוס ואשכח עכינא כרוכא על צואריהון אמר אילולי אלקיהון דאילון דקטלון מאן הוה יכיל קטיל להון, לקיים מה שנאמר אם לא כי צורם מכרם:

לו חכמו ישכילו זאת, אילו נסתכלו ישראל בדברי תורה שנתנה להן לא שלטה בהן אומה ומלכות וכו', ומה אמרתי להן קבלו עליכם עול מלכות שמים להכריע זה את זה ביראת שמים והתנהגו זה עם זה בגמילות חסדים:

איכה ירדף אחד אלף. אם לא עשיתם את התורה היאך אני עושה הבטחתכם, הייתם מבקשים שיהא אחד מכם רודף אלף ושנים יניסו רבבה [עכשיו אחד מן העו"א רודף אלף ושנים יניסו רבבה]. אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם, איני מסגיר אתכם ע"י עצמי אלא ע"י אחרים וכבר היה מעשה שהזבובים מסרו אותם ביהודה (כ' ברמז ע"ז). רבי חנניא איש כפר טבעין אמר לא כאחד שאומר לחבירו עבד קרי אני מוכר לך, אבל אני איני כן מוכר אני (מיד) ומסגיר אני (מיד) אתכם כטמאים ביד טהורים, ומנין שאין מסגירין אלא טמא שנאמר והסגיר הכהן את הנגע וגו':

כי לא כצורנו צורם, לא כתוקף שאתה נותן לנו אתה נותן להם, כשאתה נותן להן את התוקף הן מתנהגין עמנו במדת אכזריות הורגין ממנו וצולבין ממנו ושורפין ממנו. ואויבינו פלילים כבר כתבת לנו, שאויב לא דן ולא מעיד שנאמר והוא לא אויב לו יעידנו, ולא מבקש רעתו ידיננו ואתהמניתה עלינו אויבים עדים ודיינים:

כי מגפן סדם גפנם, ר' יהודה דורשו כלפי ישראל. רב נחמיה דורשו כלפי עובדי אלילים. ר' יהודה אומר וכי מגפנה של סדום אתם או ממטעה של עמורה אתם והלא אי אתה אלא ממטע קודש שנאמר ואנכי נטעתיך שורק כולה זרע אמת. ענבמו ענבי רוש בניו של אדם הראשון אתם שקנס עליכם מיתה ועל כל תולדותיו הבאים אחריו עד סוף כל הדורות. אשכלות וגו' שהגדולים שבכם מרתן פרוסה בהן כאשכול, ואין אשכול אלא גדול שנאמר אין אשכול לאכול וגו'. מה היה אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון ר' יהודה אומר ענבים היו שנאמר ענבמו ענבי רוש אשכלות מרורות למו אותן אשכלות הביאו מרורות לעולם:

חמת תנינם יינם שהחסידים והכשרים שבכם חמתם כתנינים. וראש פתנים אכזר אלו (הראשונים) [הראשים] שבכם כפתן זה אכזרי.

דבר אחר חמת תנינים יינם [המתונים] יראי חטא שכנסו חמתם כתנינים. וראש פתנים אכזר (ראשונים) [הראשים] שבכם כפתן הזה. רב נחמיה דורשו כלפי העו"א בודאי מגפנה של סדום אתם, וממטעה של עמורה אתם, תלמידיו של נחש הקדמוני אתם שהטעה את אדם וחוה, אשכלות מרורות למו שהגדולים שבהם מרתן פרוסה בהן כנחש (אשכלות מרורות למו) ואין אשכול אלא גדול שנאמר אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי:

הלא הוא כמוס עמדי, ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר כוס שהיה כמוס ומכוסה יכול דוחה תלמוד לומר חמר, יכול שאין בו אלא חציו, תלמוד לומר מלא מסך, יכול שאין חסר אפי' טיפה אחת תלמוד לומר ויגר מזה, מאותה טיפה שתו ממנה אנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה ואנשי סדום ועמורה, ופרעה וכל חילו, סיסרא וכל המונו, סנחריב וכל אגפיו, נבוכדנצר וכל חילו, ומאותה טיפה עתידין לשתות כל באי העולם עד סוף כל הדורות, וכן הוא אומר ועשהה' צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים שמנים ממוחיים שמרים מזוקקים וגו' בלע המות לנצח וגו' יכול שמרים (שאין) [שיש] בהן צורך, תלמוד לומר שמנים ממוחיים שמרים מזוקקים שמרים שאין בהן כלום אלא פקטים, וכן הוא אומר כוס זהב בבל ביד ה', ואומר כוס אחותך תשתי העמוקה והרחבה וגו', מה דרכו של זהב לאחר שנשבר יש לו רפואה, כך כשתפסוק פורענות מן האומות עתידין לחזור להן, וכשמגיע אצל ישראל מהו אומר ושתית אותה ומצית ואת חרשיה תגרמי, מה דרכו של חרס לאחר שנשבר אין לו רפואה, כך כשתפסוק הפורענות מישראל אינה עתידה לחזור להם. חתום באוצרותי מה אוצר זה חתום ואין מגדל פירות, כך מעשיהם של רשעים אין מגדלין פירות, אם אמרתי כן מאבדין את העולם, וכן הוא אומר אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו, אבל מעשיהם של צדיקים מגדלין פירות ופירי פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. ד"א מה אוצר זה חתום ואין חסר כלום כך צדיקים לא נטלו כולם משלהן בעולם הזה שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ומנין שלא נטלו רשעים כלום משלהן בעולם הזה שנאמר הלא הוא כמוס עמדי, אימתי אלו ואלו נוטלין, למחר כשתבא הגאולה שנאמר לי נקם ושלם, לי נקם ושלם אני בעצמי פורע מהם ואיני פורע מהם לא על ידי מלאך ולא ע"י שליח כענין שנאמר ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, ואומר ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור. לי נקם ואשלם אין כתוב כאן אלא לי נקם ושלם, משלם אני מעשיהם שעשו אבותיהם לפני בעולם הזה שנאמר לא אחשה כי אם שלמתי ושלמתי אל חיקם וגו' ואומר ושלמתי ראשונה (ושניה) משנה עונם וחטאתם על חללם את ארצי. לעת תמוט רגלם כענין שנאמר תרמסנה רגל. כי קרוב יום אידם אמר ר' יוסי אם מי שנאמר בהם כי קרוב יום אידם הרי פורענות משמשות ובאות, מי שנאמר בהם ומרוב ימים יפקדו על אחת כמה וכמה:

וחש עתידות למו כשהמקום מביא (עליהן) פורענות על העו"א (מרעיש) [מחיש] עליהם (העולם) שנאמר יעופו כנשר חש לאכול, ואומר האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה, וכשהמקום מביא פורענות על ישראל (אין ממתין להם) [הן מתונים] הא כיצד מוסרן לארבע מלכיות שיהיו משעבדים בהן, וכן הוא אומר אל תירא כי אתך אני, לושיעך ולהצילך:

כי ידין ה' עמו כשהקב"ה דן את האומות שמחה היא לפניו שנאמר כי ידין ה' עמו, וכשהמקום דן את ישראל כביכול תהות הוא לפניו שנאמר ועל עבדיו יתנחם, ואין נחמה אלא תהות שנאמר כי נחמתי כי עשיתים, ואומר נחמתי כי המלכתי את שאול:

כי יראה כי אזלת יד, כשרואה הכל מהלכין לפניו כשתכלה בגולה. ד"א כשיתיאשו מן הגאולה, כשתכלה פרוטה מן הכיס שנאמר וככלות נפץ יד עם קודש תכלינה כל אלה. ד"א כי יראה כי אזלת יד כשהוא רואה שאין בהן אדם שיבקש עליהם רחמים כמשה שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו. ד"א כשהוא רואה שאין בהן אדם שיבקש עליהם רחמים כאהרן שנאמר ויעמוד בין המתים ובין החיים. ד"א כשהוא רואה שאין בהן אדם שמבקש עליהם רחמים כפינחס שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל. ד"א כי יראה שאין עוזר לישראל. ד"א כי יראה כי אזלת יד [אין בן דוד בא] עד שירבו המסורות. ד"א עד שיתמעטו התלמידים וכו' (כדלעיל). ואפס עצור ועזוב כביכול אין עוזר וסומך לישראל, כי הא דר' זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה א"ל במטותא מינייכו לא תירחקוניה דתניא שלשה באין בהיסח הדעת ואלו הן משיח מציאה ועקרב:

ואמר אי אלקימו צור חסיו בו, זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה, מה עשה תפס זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה, ונטל סייף וגידד את הפרוכת ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא, וכסבור אותו רשע שהרג את עצמו, שנאמר שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות. אבא חנן אומר מי כמוך חסין יה, מי כמוך חסין וקשה שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ואתה שותק. דבי רבי ישמעאל תנא מי כמוך באלים ה', מי כמוך באלמים, מה עשה נטל את הפרוכת ועשאה כמין גרגותני והביא כל הכלים שבמקדש והניחן בהן והושיבן בספינה לילך ולהשתבח בעירו שנאמר ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו, אל תקרי קבורים אלא קבוצים, אל תקרי וישתכחו אלא וישתבחו, ואיכא דאמרי קבורים ממש דאפי' מילי דמטמרן איגליין להון, עמד עליו נחשול שבים לטובעו אמר אותו רשע כמדומה אני שאלקיהם של ישראל אין גבורתו אלא במים, בא פרעה וטבעו במים, בא סיסרא וטבעו במים, אף הוא עומד עלי לטובעני במים, אם גבור הוא יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה, יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה, עלה ליבשה ועשה עמה מלחמה, עלה ליבש בא יתוש ונכנס בחוטמו וניקר במוחו שבע שנים, יומא חד הוה קא חליף אבבא דבי נפחא שמע קלא ארופתא אישתיק, אמר איכא תקנתא בהכי, מכאן ואילך מייתי ומחי קמיה, לנכרי יהיב ליה ארבע זוזי, לישראל א"ל מיסתייך דקא חזית בסנאך, עד תלתין יומין עביר הכי מכאן ואילך כיון דדש דש. תניא אמר רבי פנחס בן ערובא אני הייתי בין גדולי רומי וכשמת פצעו את מוחו ומצאו בו כצפור דרור משקלו שתי סלעים, במתניתא תנא כגוזל בן שנה משקל שני ליטרין. אמר אביי נקטינן פיו של נחשת וצפורניו של ברזל, כי הוה קא מיית אמר לקלויה לההוא גברא ובדרו לקטמיה אשב ימי דלא לשכחיה אלהא דיהודאי ולוקמיה בדינא. ואמר אי אלקימו רבי יהודה דורשו כלפי ישראל, רבי נחמיה דורשו כלפי עובדי אלילים. רבי יהודה אומר ישראל שאומרים להם לעובדי אלילים היכן היפטקין והגמונין שלכם. אשר חלב זבחימו יאכלו שהיו נותנין להם אפסוניאות ועושין להן דונאטובי ומעלין להן קלניא. יקומו ויעזרוכם יקומו ויעזרו אתכם אין כתיב כאן אלא יקומו ויעזרוכם. רב נחמן אמר טיטס בן אשתו של אספסינוטס נכנס לבית קודש וכו' (כדלעיל). אשר חלב זבחימו יאכלו אמר הללו משה הטען ואמר להן בנו לכם מזבח והעלו עליו עולות ונסכו עליו נסכים כענין שנאמר את הכבש האחד תעשה בבקר, יקומו ויעזרוכם יהי עליכם סתרה. על הכל הוא מוחל ועל חילול השם פורע מיד. יין של עו"א מנלן דאסור (אמר רב נחמן) אמר רבה בר אבוה אמר קרא אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם מה זבח אסור בנאה אף יין אסור בהנאה. וזבח גופיה מנלן דכתיב ויצמדו ישראל לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה אף זבח אסור בהנאה. וזבח גופיה מנלן דכתיב ויצמדו ישראל לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה אף זבח אסור בהנאה. ומת גופיה מנלן אתיא שם שם מעגלה ערופה כתיב (התם) [הכא] ותמת שם מרים וכתיב התם וערפו שם את העגלה בנחל [מה להלן אסור בהנאה אף כאן נמי אסור בהנאה]. והתם מנא לן תנא דבי ר' ינאי כפרה כתיב בה כקדשים:

ראו עתה כי אני הוא, מה ראה לומר אני שני פעמים, אלא אני הוא בעולם הזה ואני הוא לעולם הבא אני הוא שגאלתי את ישראל ממצרים ואני הוא שעתיד לגאול אותם בסוף מלכות רביעית. ואין אלקים עמדי כל מי שיאמר שיש אלוה אחר אני אמיתנו במות שני, וכל מי שיאמר אין אלוה שני אני אחיינו לחיי העולם הבא לכך נאמר אני אמית ואחיה. מחצתי את ירושלם ביום אפי וברחמים גדולים ארפא להם לכך נאמר מחצתי ואני ארפא, וכל מלאך ושרף לא יצילו את הרשעים מידי מדינו של גיהנם שנאמר ואין מידי מציל. תנו רבנן אני אמית ואחיה יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד כדרך שהעולם נוהג, תלמוד לומר מחצתי ואני ארפא מה מחיצה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד, מכאן תשובה לאומרין אין תחיית המתים מן התורה. רבא רמי כתיב אני אמית ואחיה וכתיב מחצתי ואני ארפא. אמר הקבה מה שאני ממית אני מחיה והדר מה שמחצתי אני ארפא. ד"א כך אמר הקב"ה כשם משה שמחצתי מרפא כך מה שאני ממית אני מחיה. ראו אתה כי אני אני הוא זו תשובה לאומרים אין רשות בשמים, אומר שתי רשויות בשמים משיבין אותו ואומרים לו ואין אלקים עמדי. או שמא אין יכול לא להחיות ולא להמית לא להרע ולא להטיב, תלמוד לומר ראו עתה וגו' אני אמית ואחיה, ואומר כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון. אני אמית ואחיה זה אחד מהמקומות שניתן להן רמז לתחיית המתים, אני אמות ואחיה, תמות נפשי מות ישרים, יחי ראובן ואל ימות, יחיינו מיומים וכו' (כדלעיל):

ואין מידי מציל אין אבות מצילין את הבנים, לא אברהם מציל את ישמעאל, ולא יצחק מציל את עשו. אין לי אלא אבות שאין מצילין את הבנים, אח את אחיו מנין, תלמוד לומר אח לא פדה יפדה איש, לא יצחק מציל את ישמעאל ולא יעקבה מציל את עשו, ואפילו נותנין לו כל ממון שבעולם אין נותנין לו כפרו שנאמר לא יתן לאלקים כפרו ויקר פדיון נפשם וגו'. יקרה היא הנפש שכשאדם חוטא בה אין לה תשלומין:

כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם, כשבראו המקום לא בראו אלא במאמר [ולא] בשבועה, ומי גרם לו לישבע מחוסרי אמנה הן גרמו לו לישבע, שנאמר וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים. ואמרתי חי אנכי לעולם, שלא כמדת הקב" מדת בשר ודם, מדת בשר ודם היפקטי נכנס (לפני) [לתוך] היפרכיא שלו אם יכול ליפרע (מהיפקטי) [מהחיים יכול] ואם לאו אין יכול ליפרע, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אם אינו נפרע מן החיי נפרע מן המתים, אם אינו נפרע בעולם הזה נפרע בעולם הבא. אם שנותי ברק חרבי שורענ ות יוצאה מלפני קלה היא כברק ואף על פי כן ותאחז במשפט ידי. אשיב נקם לצרי הרי אחד, ולמשנאי אשלם הרי אלו שנים.

דבר אחר אשיב נקם לצרי (אלא) [אלו] כותיים שנאמר וישמעו צרי יהודה ובנימין כי בני הגולה בונים היכל. ולמשנאי אשלם אלו המינים, וכן הוא אומר הלא משנאיך ה' אשנא וגו'. אמר ר' שני דברים בימין ושני דברים ביד, שני דברים בימין תורה וצדקה, תורה מנין מימינו אש דת למו, צדקה מנין צדק מלאה ימינך, שני דברים ביד נפש ומשפט, נפש מנין אשר בידו נפש כל חי, משפט מנין ותאחז במשפט ידי, הנפש נתונה במקום המשפט וחוטאה הדא הוא דכתיב נפש כי תחטא. אשכיר חצי מדם וכי היאך אפשר לחצים שישתכרו בדם, אלא הריני משכר לאחרים במה שחצי עושים. וחרבי תאכל בשר וכי היאך איפשר לחרב שתאכל בשר, אלא הריני מאכיל אחרים ממה שחרבי עושה, כענין שנאמר ואתה בן אדם וגו' אמור לצפור כל כנף וגו', חרב לה' מלאה דם הודשנה מחלב למה כי זבח לה' בבצרה. מדם חלל ושביה ממה שעשו בחללי עמי, וכן הוא אומר מי יתן ראשי מים וגו'. ושביה ממה שעשו בשבויי עמי, וכן הוא אומר והיו שובים לשוביהם:

מראש פרעות אויב כשהמקום מביא פורענות על העו"א אין מביא עליהן שלהן אלא שלהן ושל אבותיהן מאברהם ואילך.

דבר אחר מראש פרעות אויב מה ראו כל הפורעניות ליתלות בראשו של פרעה, מפני שפרעה הוא היה תחלה ששעבד את ישראל, הרנינו גוים עמו למחר כשהמקום מביא גאולה לישראל עובדי אלילים מתרגזין לפניו, ולא זו תחלה להם אלא שכבר רגזו מקדם, כענין שנאמר שמעו עמים ירגזון.

דבר אחר הרנינו גוים עמו [שעתידין להיות מקלסים לפני ישראל שנאמר הרנינו גוים עמו], ומנין שאף שמים וארץ שנאמר רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ. ומנין אף הרים וגבעות שנאמר ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה. ומנין אף האילנות שנאמר וכל עצי השדה ימחאו כף. ומנין אף אבות ואמהות שנאמר ירונו יושבי סלע. כי דם עבדיו יקום ונקם שתי נקימות נקם על הדם ונקם על החמס. ומנין אתה אומר שכל חמס שחמסו עובדי אלילים את ישראל מעלה עליהם כאילו דם נקי שפכו שנאמר וקבצתי את כל הגוים וגו', באותה שעה ויהודה לעולם תשב וגו' ונקיתי דמם לא נקיתי. וכפר אדמתו עמו, מנין אתה אומר שהריגתן של ישראל ביד העו"א כפרה היא להן לעולם הבא שנאמר נתנו את נבלת עבדיך וגו' שפכו דמם כמים

דבר אחר וכפר אדמתו עמו מנין אומר שירידתן של רשעים בגיהנם כפרה היא להם לישראל לעולם הבא שנאמר ואתן אדם תחתיך. היה רבי מאיר אומר כל היושב בארץ ישראל ארץ ישראל מכפרת עליו שנאמר העם היושב בה נשוא עון, ועדין תלי בדלא תלי כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל, ועדין אין אנו יודעין אם פורקין עונותיהן עליה ואם נושאין עונותיהן עליה, כשהוא אומר וכפר אדמתו עמו הרי פורקין עונותיהן עליה ואין נושאין עונותיהן עליה, וכן היה ר"מ אומר כל הדר בא"י וקורא ק"ש שחרית וערבית ומדבר בלשון הקודש הרי הוא בן העולם הבא. אמרת גדולה שירה שיש בה עכשיו ויש בה לעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא:

ויבוא משה. נאמר כאן ויבוא משה ונאמר להלן וילך משה, אי אפשר לומר וילך משה שכבר נאמר ויבוא משה ואי אפשר וכו', אמור מעתה בא דיתיקוס שלו והרשות נתנה ביד אחר. וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם מלמד שהיה משקעה באזניהם. הוא והושע בן נון ולמה אני צריך והלא כבר נאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע [ומה תלמוד לומר הוא והושע בן נון ללמדך צדקתו של יהושע], שומע אני שתזוח עליו דעתו משנתמנה ברשות, תלמוד לומר הוא והושע בן נון הושע בצדקו ואף על פי שנתמנה פרנס על הצבור הוא הושע בצדקו, כיוצא בו אתה אומר ויוסף היה במצרים, וכי אין אנו יודעין שיוסף היה במצרים אלא להודיעך צדקו של יוסף, יוסף היה רועה צאן אביו ואף על פי שנעשה מלך (על ישראל) [ובמצרים] הוא יוסף בצדקו וכו'. ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים [מלמד] שצקיך אדם שיהו עיניו ולבו ואזניו מכונים לדברי תורה, וכן הוא אומר בן אדם שים לבך וראה בעיניך ובאזניך שמע את כל אשר אני מדבר אותך וגו'. ושמת לבך למבוא הבית בכל מוצאי המקדש, והרי דברים ק"ו ומה בית המקדש שנראה בעינים ונמדד ביד צריך אדם שיהו עיניו ולבו ואזניו מכונים, דברי תורה שהן כהררים התלוים בשערה על אחת כמה וכמה. אשר תצום אמר להם צריך אני להחזיק לכם טובה שתקיימו את התורה אחרי, אף אתם צריכין להחזיק טובה לבניכם שיקיימו את התורה אחריכם, (אילו אין) משה גדול הוא ואילו אחר אמר וקיבלנו תורתו לא היתה תורתו שוה [עכשיו] עאכ"ו, לכך נאמר אשר תצום וגו':

כי לא דבר רק הוא מכם אין לך דבר ריקם בתורה שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, שהרי אמרו למה נכתב ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פלגש, לפי שאמרה אין אני כדי שאהיה לו לאשה אהיה לו לפלגש, וכל כך למה להודיעך שבחו של אברהם שהיו מלכים ושלטונין מתאוין לידבק בו, על אחת כמה וכמה שהיו רוצין [לידבק] ביעקב הצדיק שקיים כל התורה כלה שנאמר ויעקב איש תם:

ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה זה אחד מן הדברים שהעושה אותם אוכל פירותיהן בעולם הזה ואריכות ימים לעולם הבא, ומפורש כאן בתלמוד תורה, וכיבוד אב ואם מנין תלמוד לומר כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך, בשילוח הקן מנין שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך, בהבאת שלום מנין שנאמר וכל בניך למודי ה' וגו':

וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה [בשלשה מקומות נאמר בעצם היום הזה] נאמר בנח בעצם היום הזה בא נח, לפי שהיו דורו אומרים מכך וכך אם אנו מרגישין בו אין אנו מניחין אותו, ולא עוד אלא אנו נוטלין כשילין וקרדומות ומבקעין התיבה, אמר המקום הריני מכניסו לתיבה בחצי היום, וכל מי שיש בו למחות יבוא וימחה. מה ראה לומר במצרים בעצם היום הזה, לפי שהיו מצרים אומרי מכך וכך אם אנו מרגישין בהן אין אנו מניחין אותן, ולא עוד אלא אנו נוטלים סייפות וחרבות ואנו הורגין אותן, אמר הקב"ה הריני מוציאן בחצי היום וכל מי שיש בו כח למחות יבוא וימחה. ומה ראה לומר בעצם היום הזה כאן, לפי שהיו ישראל אומרים מכך וכך אם אנו מרגישין בו אין אנו מניחין אותו, אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את התורה והגיז לנו את השליו והוריד לנו את המן ועשה לנו נסים וגבורות אין אנו מניחין אותו, אמר המקום הריני מכניסו בחצי היום למערה וכל מי שיש בו כח [למחות] יבוא וימחה, לכך נאמר וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה:

עלה אל הר. עלייה היא לך ואינה ירידה. אל הר העברים הזה שהוא קרוי ארבע שמות, הר העברים, הר נבו, הר ההר, ראש הפסגה, ולמה נקרא שמו הר נבו שנקברו בו שלשה מתים הללו שמתו שלא מידי עבירה, משה, ואהרן, ומרים. אשר בארץ מואב אשר על פני יריחו רבי אליעזר אומר באצבעו של משה היה מטטרון מראה למשה והראהו את כל ארץ ישראל, ע"כ תחומו של אפרים, עד כאן תחומו של מנשה. רבי יהושע אומר משה הוא בעצמו ראה אותם, כיצד נתן בו כח בעיניו של משה וראה מסוף העולם ועד סופו. ומות בהר אשר אתה עולה שמה אמר לפניו רבש"ע למה אני מת לא טוב שיאמרו טוב משה ממראה, משיאמרו טוב משה משמועה, לא טוב שיאמרו זה משה שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את התורה ואת המן [והגיז לנו את השליו] ועשה לנו נסים וגבורות משיאמרו כך וכך עשה כו', אמר לו הקב"ה משה גזירה היא מלפני שוה בכל אדם שנאמר זאת התורה אדם כי ימות, ואומר וזאת תורת האדם ה' אלהים, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע למה מת אדם הראשון, אמר להם שלא עשה פקודי, והרי משה עשה פקודיך, א"ל גזירה היא מלפני שוה בכל דאדם כו':

והאסף אל עמיך, אצל אברהם יצחק ויעקב אבותיך, אצל קהת ועמרם [אבותיך] אצל אהרן ומרים אחיך. כאשר מת אהרן אחיך מיתה שחמדת לה, ומהיכן חמד משה מיתתו של אהרן בשעה שאמר לו קח את אהרן ואת אלעזר בנו והפשט את אהרן את בגדיו, הפשיטו בגדי כהונה והלבישן לאלעזר כו' וכן שני וכן שלישי, א"ל הכנס למערה ונכנס, עלה למטה ועלה, פשוט ידך ופשט, קמוץ פיך וקמץ, עצום עיניך ועצם, באותה שעה אמר משה אשרי מי שמת במיתה זו, לכך נאמר כאשר מת אהרן אחיך מיתה שחמדת לה:

על אשר מעלתם בי. אתם גרמתם למעול בי, על אשר לא קדשתם אותי אתם גרמתם לי שלא לקדש אותי. כאשר מריתם פי אתם גרמתם לי למרות פי, אמר לו הקב"ה משה לא אמרתי לך מה זה בידך השליכהו ארצה והשלכתו מידך, ומה אותות שבידך לא עכבת דבור הקל לא היה לך לעכבו, ומנין שלא נפטר מן העולם עד שצרר לו הקב"ה בכנפיו שנאמר לכן לא תביאו את הקהל הזה:

כי מנגד תראה את הארץ ושמה [לא תבא, נאמר כאן ושמ לא תבוא ונאמר להלן ושמה] לא תעבור, אי אפשר לומר ושמה לא תבא שכבר נאמר ושמה לא תעבור וכו', ומה תלמוד לומר ושמה לא תבא ושמה לא תעבור, אמר משה לפני הקב"ה אם איני נכנס בה מלך אכנס בה הדיוט, אם אין אני נכנס בה חי אכנס בה מת, א"ל הקב"ה ושמה לא תבא ושמה לא תעבור, לא מלך ולא הדיוט, לא חי ולא מת: