אלה פקודי המשכן. זה שאמר הכתוב איש אמונות רב ברכות אתה מוצא כל מי שהוא נאמן הקב"ה מביא ברכות על ידו ומי שאינו נאמן ואץ להעשיר לא ינקה.

דבר אחר איש אמונות זה משה על כל הדברים שנעשה גזבר עליהם היו מתברכים על ידו למה שהוא נאמן. ואץ להעשיר זה קרח שהיה לוי ובקש עוד ליטול כהונה גדולה.

דבר אחר איש אמונות רב ברכות זה משה שנעשה גזבר לעצמו ואף על פי שהיה גזבר לעצמו היה קורא לאחרים (ומחבב) [ומחשב] על ידיהם שנאמר ביד איתמר. שנו רבותינו מי שהיה נכנס לתרום הלשכה לא היה נכנס לא בפרגוד חפות ולא בפונדיא שאם יעשיר יאמרו משל לשכה העשיר, שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא יוצא ידי שמים שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל ומשה היה גזבר לעצמו וכו'. אמר רבי יוחנן לשני בוקרים הביאו כל המשכן והותירו אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם עשינו כל המלאכות של המשכן והותרנו שנאמר והמלאכה היתה דים מה נעשה בנותר, אמר ליה לך ועשה בהם משכן לדברות, הלך ועשה כן כיון שבא ליתן חשבון אמר להם כך וכך יצא למשכן וביותר עשיתי משכן העדות שנאמר אלה פקודי המשכן משכן העדות. מהו משכן משכן שני פעמים אמר רבי שמעון שני פעמים נתמשכן על ידיהם. אמר רבי ישמעאל זה סימן לכל באי עולם שאין סליחה אלא לישראל בלבד שנאמר משכן העדות עדות היא לכל באי עולם שהקב"ה נתרצה לישראל. משל למה הדבר דומה למלך שנשא אשה והיה מחבבה ביותר כעס עליה והניחה והיו שכנותיה אומרות לה אינו חוזר לך. לאחר ימים נתרצה לה המלך ונכנס לפלטין (שלו) [שלה] ואכל ושתה ולא היו שכנותיה מאמינות שנתרצה לה המלך והיה ריח בשמים עליה מיד ידעו שנתרצה לה המלך. כך הקב"ה חבב את ישראל והביאם לפני הר סיני ונתן להם את התורה וקרא אותם מלכים לסוף ארבעים יום עשו את העגל. באותה שעה אמרו הגוים אין הקב"ה מתרצה להם עוד. כשעמד משה ונתפלל עליהם אמר ליה הקב"ה סלחתי כדברך ולא עוד אלא שאני משרה שכינתי עליהם וביניהם והכל יודעים שסלחתי להם שנאמר ועשו לי מקדש:

אלה פקודי המשכן כל מה שהיה משה עושה היה (הקב"ה) עושה על ידי אחרים שנאמר עבודת הלוים ביד איתמר לא עשה אלא משנגמרה מלאכת המשכן. אמר להם בואו ואעשה לפניכם חשבון נכנסו כל ישראל עד שהוא יושב ומחשב שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה ווים לעמודים התחיל יושב ותמה אמר עכשיו ישראל מוצאים ידיהם לומר נטלו משה האיר הקב"ה עיניו וראה אותם עשוין ווים לעמודים אמר להם ואת האלף ושבע המאות וגו', באותה שעה נתפייסו ישראל על מלאכת המשכן שנאמר אלה פקודי המשכן. ולמה עשה עמהן חשבון והקדוש ברוך הוא מאמינו שנאמר לא כן עבדי משה וגו' אלא ששמע משה ישראל מדברים אחריו שנאמר והיה כבא משה האהלה. ומה היו אומרים רבי יצחק אומר לשבח היו אומרים אשרי יולדתו של זה, כל ימיו הקדוש ברוך הוא מדבר עמו כל ימיו הוא מושלם להקדוש ברוך הוא. והביטו אחרי משה רבי חמא אמר לגנאי היו אומרים ראה צוארו ראה שוקיו ראה כרעיו אוכל משל יהודים שותה משל יהודים וכל מה שיש לו משל יהודים. וחברו משיבו ריקה אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר. כיון ששמע משה כך אמר להם חייכם משהמשכן נגמר אני נותן לכם חשבון שנאמר אלה פקודי המשכן. מהו העדות זו התורה שהיו יגעים בה אמר להם הקדוש ברוך הוא בזכות התורה ובזכות הקרבנות אני מציל אתכם מגיהנם, וכן הראה הקדוש ברוך הוא לאברהם בברית בין הבתרים שנאמר ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר וגו':

ואתו אהליאב בן אחיסמך אמר רבי יוחנן מנין שלא ישנה אדם מאומנות אבותיו שנאמר וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצור בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צורי חרש נחשת ואמר מר אמיה מדן וכתיב ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן:

ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה'. אשר צוה משה אין כתיב כאן אלא אשר צוה ה' אפילו דברים שלא שמע מרבו הסכימה דעתו כמה שנאמר למשה בסיני. רבי יוחנן בשם רבי בנייהו כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע [וכן עשה יהושע] לא (הפיל) [הסיר] דבר מכל אשר צוה ה' את משה, כל אשר צוה משה אין כתיב כאן אלא אשר צוה ה' את משה אפילו דברים שלא שמע מרבו וכו'. רבי הונא אמר תורת אמת היתה בפיהו אלו דברים ששמע מרבו. ועולה לא נמצא בשפתיו אלו דברים שלא שמע מרבו. ורבנן אמרין כי ה' יהיה בכסלך אלו דברים שאתה כסיל בהם. ושמר רגלך מלכד רבי דוסא אמר מן ההוריה. רבי לוי אמר מן המזיקין. אמר רבי אבא מכאן אם נתת מכיסך צדקה הקדוש ברוך הוא משמרך מן המזיקין ומן הזימים ומן הגולגולת ומן הארנונות. מעשה ברבי ישבב שעמד וחלק כל נכסיו לעניים ושלח לו רבן גמליאל והלא אמרו באושא חומש נכסיו לעניים ורבן גמליאל לאו קודם לאושא הוה רבי יוסי בר בון בשם רבי לוי כך היתה הלכה בידם ושכחוה ועמדו השניים והסכימו על דעת ראשונים ללמדך שכל דבר שנותנין בית דין נפשם עליו סוף שהוא מתקיים כמו שנאמר למשה בסיני. ואתיא כי הא דרבי מנא כי לא דבר רק הוא ואם רק הוא מכם הוא רק למה שאין אתם יגעים בו כי הוא חייכם בשעה שאתם יגעים בו:

בקע לגלגלת מחצית השקל. שאל קונטריקוס ההגמון את רבן יוחנן בן זכאי בגבוי הכסף אתה מוצא מאתים ואחד ככר ואחת עשרה מנה דכתיב בקע לגלגלת מחצית השקל בשקל הקדש לכל העובר וגו'. ובנתינת הכסף אתה מוצא מאת ככר דכתיב ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו' משה רבכם גנב היה או קוביוסטוס היה או אינו בקי בחשבונות היה נתן מחצה ונטל [מחצה] ומחצה שלם לא החזיר אמר ליה משה רבינו גזבר נאמן היה ומנה של קודש כפול היה. ועוד שאלו בפרטן של לוים עשרים ושנים אלף ושלש מאות ובכללן אתה מוצא עשרים ושנים אלף אותן שלש מאות להיכן הלכו. אמר ליה אותן שלש מאות בכורות היו ואין בכור מפקיע בכור דיו לבכור שיפקיע קדושת עצמו, ועוד שאלו כתוב אחד אומר ישרצו המים (כתוב למעלה ברמז ס"ד). ויעש את הכתנות שש (כתוב ברמז שע"ט וכולא פרשתא):

ויביאו את המשכן אל משה. זה שאמר הכתוב תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק מדבר במשה. בשעה שאמר לו הקב"ה לעשות משכן מיד אמר להם קחו מאתכם תרומה לה' והיה משה עסוק במשכן שלשה חדשים עשו אותו קפלו אותו והיו מתלוצצים עליו ואומרים הרי נעשה המשכן לא היה אומר שהוא משרה שכינתו אצלנו והקדוש ברוך הוא נתכוון שיעמיד המשכן בחדש שנתבשר אברהם אבינו ביצחק לא עשה אלא כיון שהגיע החודש אמר ליה הקדוש ברוך הוא ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן וגו' אותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא תאלמנה שפתי שקר אותן שהיו מתלוצצין אחר המשכן התחילו טוענין אותו ובאין כל אחד ואחד במלאכתו שנאמר ויביאו את המשכן. הדא הוא דכתיב עוז והדר לבושה זה משה ומשה לא ידע כי קרן וגו'. ותשחק אלו לצני הדור שהיו מתלוצצים אחר משה לומר אפשר שהשכינה שורה על מעשה ידיו של משה לא עשה אלא כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא להקים את המשכן התחיל שוחק עליהם ותשחק ליום אחרון אמר להם הביאו שנקים את המשכן התחילו כל אחד ואחד טוענים ובאים אצלו כמה חכמים היו שם ולא היו יכולין להקים את המשכן אמר שלמה רבות בנות עשו חיל למה עשו את המשכן ולא היו יודעין ליישב אותו מה עשו כל אחד ואחד נטל מלאכתו והלך אצל משה ואמר הרי קרסים הרי קרשים הרי בריחים ושרתה רוח הקדש על משה והקים את המשכן. ולא תאמר משה אלא המשכן מעצמו עמד שנאמר הוקם המשכן, ולא תאמר המשכן אלא אפילו בית עולמים אלולי שגזר הקדוש ברוך הוא לא שלמה ולא כל ישראל היו בונין אותו מנין שכך אמר דוד אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. לפיכך במעשה נסים הוקם המשכן כיון שהוקם התחילו כל ישראל שמחים שנאמר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה במלך שהשלום שלו זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. בעטרה שעטרה לו אמו והוא קורא למשכן עטרה מה עטרה הזו מצוירת כן היה המשכן מצוייר בתכלת וארגמן. שעטרה לו אמו אמר רבי יצחק חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה והוא אומר בעטרה. רבי שמעון בן יוחאי שאל לרבי אליעזר ברבי יוסי אמר ליה אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו אמר ליה כך אמר אבא משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה אוהבה ביותר מדאי, לא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי, לא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי, לא זז מחבבה עד שקרא אותה בתי, כך חבב הקדוש ברוך הוא את ישראל וקרא אותם בת שנאמר שמעי בת וראי, לא זז מחבבם עד שקרא אותם אחותי שנאמר אחותי רעיתי. לא זז מחבבם עד שקרא אותם אמי שנאמר שמעו אלי עמי ולאומי ולאמי כתיב, עמד רבי שמעון בן יוחאי ונשקו על ראשו ואמר אילולי לא באתי אלא לשמוע דבר זה דיו. ביום חתונתו על הים, וביום שמחת לבו בירושלים.

דבר אחר ביום חתונתו בסיני, וביום שמחת לבו במלואים, אמר דוד יפה נוף משוש כל הארץ כתאנה שהיא צרה מלמטה ורחבה למעלה שנאמר ורחבה ונסבה למעלה למעלה. יפה נוף רבי לוי אמר נאה היא לעצמה שהיא מניפה לאומות העולם שנאמר להנפה גוים בנפת שוא ורסן מתעה על לחיי עמים.

דבר אחר מהו יפה נוף בהניפתה שנאמר וינף אהרן והניף את העומר. משוש כל הארץ אמר רבי יונתן בן אלעזר מעשה היה בפרקמטוט אחד שהלך לארץ ישראל למכור פלפלין הלך וישב לו ולא מכר אמר זו היא שאמרו משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון. לשעה אחת מכר כל פרקמטיא שהיה בידו אמר ודאי זו היא משוש כל הארץ וכל השבח הזה בשביל שהיא קרית מלך רב. משחרבה ירושלים ערבה כל שמחה ולה משוש כל הארץ מהו ערבה חשכת קבלת כמא דאת אמר ויהי ערב. בעולם הזה שבת משוש כל הארץ כשישוב הקדוש ברוך הוא ויבנה ירושלים הוא מחזיר את השמחה שנאמר כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה. ויברך אותם משה אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם רבי יוסי אומר כך אמר להם ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם וגו' ויברך אתכם וגו'. אמר להם כדרך שזכיתם במעשה המשכן תזכו לבנות לכם את בית עולמים שבתוכו עתידה שכינה לשרות שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם:

וסכת על הארון. תנו רבנן חמתה מחמת סכך ולא מחמת דפנות. רבי יאשיה אומר אף מחמת דפנות. מאי טעמא דרבי יאשיה דכתיב וסכת על הארון את הפרכת פרכת מחיצה היא דכתיב והבדילה הפרכת לכם וקא קרייה רחנא סכך אלמא בעינן מחיצה בסכך. ורבנן האי דקאמר רחמנא דליכוף בה פורתא כי היכי דתיחזי כסכך:

תניא ונתת על המערכת לבונה זכה. רב אמר על בסמוך. או אינו אלא על ממש כשהוא אומר וסכת על הארון את הפרכת הוי אומר על בסמוך. ויפרוש את האהל (כתוב ברמז שע"א וברמז שע"ב). לא יכול משה לבוא (כתוב בואלה המשפטים). ובהאריך הענן (כתוב ברמז תשי"ח). כי ענן ה' על המשכן יומם רבי אומר שני עננים היו שנאמר כי ענן ה' וגו'. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר ענן אחד היה שנאמר פרש ענן למסך ולמה היה משתנה להם מפני הזבין והמצורעין כדי שיהו יודעין אימתי הוא ערב אימתי הוא בקר. הרי הוא אומר וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה וגו' והיכן צוהו ועשו לי מקדש. ויתן את השלחן באהל מועד ויערך עליו ערך לחם וגו' והיכן צוהו ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד. וישם את המנורה וגו' והיכן צוהו על המנורה הטהורה יערוך את הנרות. וישם את מזבח הזהב וגו' ויקטר עליו קטרת סמים היכן צוהו בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה. ואת מזבח העולה שם פתח משכן אהל מועד וגו' היכן צוהו את הכבש אחד תעשה בבקר:

דבר אחר וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אותם משה מה היא הברכה שברכן אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. רבי מאיר אומר כך ברכן ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם וגו' אמר להם כשם שנתעסקתם במלאכת המשכן ושרתה השכינה במעשה ידיכם כן תזכו ותבנו לפניו בית הבחירה ותשרה שכינה במעשה ידיכם. והם אומרים ויהי נועם ה' אלהינו. בזמן שישראל ברצון לפני המקום מה נאמר בהן את קרבני לחמי כבנים המפרנסים לאביהם. בשעת תוכחות מהו אומר לאשי ריח כל קרבנות שאתה מקריב אינן אלא לאש וכן הוא אומר לא על זבחיך אוכיחך וגו' לא אקח מביתך פר ממכלאותיך עתודים כי לי כל חיתו יער אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה, וכי יש רעבון לפני ואילו יש רעבון לפני כבש אתה מקריב לי בבקר וכבש בין הערבים וכי יש רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי מה שאמרתי לך זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך אלא שתהא מודה ותשלם לעליון נדריך. וכתיב ועשו לי מקדש אמר הקדוש ברוך הוא למשה מעלה אני שבטך שבט לוי עשוי ארבעה מעלות מעין הכבוד של מעלה הושיבם בענני כבוד שנאמר לא ימיש עמוד הענן עשה אותם דגלים כדגלי מרום. שבט יהודה במזרח יששכר וזבולון עמו כנגדן במרום טלה שור תאומים עם החמה במזרח משמשים חמש חלקים מתוך שמונה במזרח. דגל ראובן בדרום ושמעון וגד עמו כנגדן במרום סרטן אריה בתולה משמשין עם החמה בדרום חמש חלקים מתוך שמונה ומחניהם חלק אחד במזרח ושנים במערב, נמצא רוב תשמישן בדרום, דגל אפרים במערב מנשה ובנימין עמו כנגדן החמה במערב מאזנים עקרב וקשת. דגל דן בצפון אשר ונפתלי עמו כנגדן משמשין עם החמה בצפון גדי דלי דגים מן העגלה ולדרום. בזמן שהעולם מכוסה בעבים בימות הגשמים קורא אותן צבאות ה' וקרא אותם כוכבים והנכם היום ככוכבי השמים חבב את שמותם משפחת הפרצי משפחת הזרחי עשה אותן מעלות מעלות משוררין לפניו ומשרתים לעבודתו שנאמר לעמוד לפני ה' לשרתו וגו', משה ואהרן ובניו חונין במזרח בין דגל יהודה לאהל מועד. משה לדברות ואהרן לקרבנות. שניים להם בני קהת בדרום. ומה היא עבודתן כל כלי הקדשים אשר באהל מועד והשלחן והמנורה והמזבחות, שלישים להם בני גרשון במערב ועבודתן היריעות והקלעים. רביעית להן בני מררי בצפון ועבודתן הקרשים והעמודים והאדנים, וכדרך חנייתן כך נסיעתן ואהל מועד באמצע כאשר יחנו כן יסעו:

היה רבי נחמיה אומר אהל מועד שעשה משה במדבר כנגד מעשה בראשית. יריעות כנגד שמים וארץ. כיור וכנו כנגד ששת ימי בראשית. מזבח העולה כנגד כל הבהמות. מזבח הקטרת כנגד כל הבשמים. מנורה כנגד חמה ולבנה. שבעה נרותיה כנגד שבעה כוכבים המשמשין את העולם ואלו הן שבתאי צדק מאדים חמה נגה כוכב לבנה. ראה נסים שעשה להם ארך החצר מאה באמה ומה תלמוד לומר חמשים בחמשים אלא שתי טבליות היו טבלא הפנימית שבמשכן מפתח אהל מועד ולפנים אורך שלושים אמה ורוחב עשר אמות נמצא חמשים אמה מכל צדדין לפנים חמשים אמה במזרח חמשים אורך חמשים רוחב בתוך חמשים. מזבח העולה חמש על חמש וכבש כולו כנגדו בדרום ומשוך כשלושים אמות וכמלא השערה הן היורד ביניהם ולדברי האומרים שלש אמות קומתו עשר אמות היה הכבש שלו וכיור וכנו היה נתון בתוך עשרים אמות שבמזרח והמזבח והכבש מתוקן ואהרן ובניו עסוקין בעבודה והקב"ה מלמדן סדר עבודה שנאמר וימציאו בני אהרן וגו':

ראה נסים שעשה להן הקב"ה שכל אותם האוכלוסין עומדים בתוך חמשים אמה שאם תבוא לחשבון צריך יותר מארבע מיל וכל אותן אלפים ורבבות עומדין בחצר המשכן ורואין את האש יורדת מן השמים כעמוד ונכנסת באהל מועד, יוצאה ורובצת שם על גבי המזבח ואוכלת את החלבים ועומדת במקומה שנאמר ותצא אש מלפני ה' וגו'. וכולן ראו את הנס הגדול ומשתטחין על פניהן והיה לכל אחד ואחד ריוח כדי ארבע אמות ושרתה עליהן רוח הקדש ואמרו שיר ורננה שנאמר וירא כל העם וירונו. ומה שירה ורננה אמרו רננו צדיקים בה' ועל אותו היום נאמר צאינה וראינה. האהל היה משוך שלושים אמה ונתון בתוך שלש אמה הפנימיות ועשרים קרשים בדרום, כל קרש וקרש ארכו עשר אמות ורחבו אמה ומחצה. ושתי ידות לכל אחד מלמטה משוקעות בתוך שני אדני כסף, מלמעלה ראשיהן מצופין זהב ונתונים בתוך טבעות של זהב, ושלש בריחין היו להן משולשין בתוך עשר אמות ואחד מבריח מן הקצה אל הקצה ארכו שלושים אמות נתון מזרח ומערב, ושני בריחים שמבחוץ מכאן ומכאן חמש עשרה אמה ארכו ושני טבעות לכל קרש וקרש ונתונין לרחבו של קרש חצי חלק מכאן וחלק באמצע נמצא בין טבעת לטבעת בכל הקרשים מדה שוה. ושפופרת של קנה זה היתה בין טבעת לטבעת והבריח נכנס בהן וקרשים מצופין זהב [והבריחים] מעצי שטים נכנסין בשפופרת וטבעות נמצאו כלן מצופין זהב שנאמר ואת הקרשים צפה וגו'. והבריח התיכון מובלע בתוך הקרשים מראש ועד סוף לא נראה לא מבפנים ולא מבחוץ. וכמעשה הקרשים הדרומים כך הצפונים. ושמונה קרשים במערב ששה כנגד חללו של אהל ושתים כנגד זויותיו. יריעות התחתונות היו תכלת וארגמן ותולעת שני אורך כל אחת עשרים ושמונה אמות ורחבה ארבע אמות חמשה במזרח וחמשה במערב. רחב של סדר וסדר עשרים אמה מגיעות עד חצי האהל:

חמשים ללאת תכלת בכל אחת ואחת לחברן בהן וכן חמש יריעות האהל נמצאו שני סדרים ארכן ארבעים אמה ורחבן עשרים בחללו של אהל ואמה עובי הקרשים שבמזרח ואמה במערב נמצאו שלשים ושתים אמה. נשתיירו שמונה אמות לכסות את הקרשים שבמערב ורחבן היה עשרים ושמונה אמות, צא מהן עשר אמות חללו של אהל ושתים אמות עובי הקרשים שבצפון ושבדרום הרי שתים עשרה אמה נשתיירו תשעה אמות מכאן ותשעה אמות מכאן לכסות הקרשים שבצפון ושבדרום:

מעשה היריעות תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר והחוט כפול ארבע. רבי יוסי אומר וחוט של זהב היה יתר בהם שנאמר וירקעו את פחי הזהב. מעשה חושב רב נחמן אמר מעשה חושב שני פרצופין שני דמויות אחד מכאן ואחד מכאן ומעשה רוקם דמות אחד פרצוף אחד. יריעות אחרות היו למעלה מהן עשויות מנוצה של עזים עשתי עשרה יריעות שני סדרים סדר אחד של חמשה במערב ושל ששה במזרח אורך שני סדרים ארבע וארבעים אמות כנגד רחבן של יריעות של מטה ורחבן שלשים אמה כנגד ארכו של מטה מחוברות בקרסי זהב ושל מעלה מחוברות בקרסי נחשת לחבר את האהל להיות אחד. והיו נתונות כנגד שלישו של אהל שכנגדו הפרוכת פרוסה למטה, רבי יוסי אומר כנגד הקרשים היתה כפולה נמצאו שם שני אמות יתירות הן היו עודפות על היריעות של תכלת מן המזרח ועד המערב שנאמר יהיה סרוח מכאן אתה למד דרך ארץ שיהא אדם חס על היפה. ועשית מכסה לאהל מכסה אחר מכסה את האהל משולש מן הצפון מן הדרום מן המערב רבי נחמיה אומר כמין מסיפסין היו עשויות. רבי יהודה אומר מלמטה עורות אילים מאדמים ולמעלה עורות תחשים. כיצד היתה מדתן צפון ודרום ארכו שלשים אמה עשר על עשר שבמערב היה בית קודש הקדשים הוא מקומו של ארון. פרוכת היתה בסוף עשר אמות חולקת את הבית עשר אמות לפנים ועשרים לחוץ והיתה פרוסה תחת הקרשים שביריעות וחוץ ממנה עשרים על עשר. מזבח הזהב היה נתון בסוף עשר אמות חולק את הבית עשר אמות למזרח ועשר למערב חמשה לצפון וחמשה לדרום. המנורה והשלחן היו לפנים מן המזבח המנורה בדרום והשלחן בצפון חמשה אמות בין המנורה לשלחן שתי אמות ומחצה מן הקרשים שבדרום למנורה וכן מן הקרשים שבצפון לשלחן וחמשה אמות ממקומו לפרוכת וחמשה אמות ממקומו למזבח. ופתחו של היכל היה במזרח ולא היו שם קרשים אלא עמודים עובי כל אחד ואחד היה אמה על אמה מצופין כסף ואדניהם כסף. ומסך היה פרוס עליהם כנגד הפרוכת של פנים ומקום הקרשים שעמודים שבדרום ושבצפון ושבמערב היה רוחב אמה ולא היה ממדת האהל:

רב נחמן אמר כל הקרשים מבפנים ומבחוץ היו מצופין זהב והבריח התיכון המובלע בתוך חללן של קרשים מובלע בתוך שפופרת של זהב שאורך כל אחת ואחת אמה ומחצה נתונה בתוך חללו של קרש והבריח התיכון מובלע בהן מן הקצה אל הקצה:

ויקחו לי תרומה. אחד עשר דברים נדבת המשכן סימן לדבר אחד עשר יום מחורב. כשבא משה להוכיח על מעשה העגל אמר לו הקב"ה ודי זהב כפרו באחד עשר דבר שהתנדבו למלאכת המשכן לפיכך היו סובבין את הר שעיר שמונה ושלשים שנה ונסב את הר שעיר ימים רבים. נתנדבו זהב ככרים שבע מאות ושלשים שקלים ממנו עשו את הארון ואת הכפורת ואת הכרובים ואת המנורה וכל כליה שלחן וכליו וצפו את המזבח ועשו את כל כליו זהב קצצו ממנו לעשות לפרוכת וצפו את הקרשים ובריחיהן ועשו טבעות והקרסים של יריעות התחתונות:

וכסף פקודי העדה מאת ככר חשבונות מאה בני אדם מחצית השקל הרי חמשים סלעים ששים פעמים מאה הרי ששת אלפים נמצאת אומר ששת אלפים לככר ששים רבוא במאה ככר נעשה בהן אדני המשכן מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן חשבון ארבעים בצפון וארבעים בדרום ארבעה עשר למערב ארבעה במזרח, שבצפון ושבדרום ושבמערב היו רצופות שנים לכל קרש ושבמזרח לא היו רצופות אלא שבעה עמודי שטים סדורים בתוך עשרה אמות כפתחו של היכל נתונים על ארבע אדני כסף ופרוכת פרוסה עליהן, הרי מן חשבון מאת הככר נשאר אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל מהן עשה ווי העמודים וצפה ראשיהן וחשק אותם. ונחשת התנופה שבעים ככר מהן עשה קרסי יריעות העזים וצפה עמודי החצר ועשה אדני עמודי החצר יתדות המשכן והחצר ומזבח הנחשת אשר לו וכל כליו וכיור וכנו:

כתיב והלוים יחנו סביב כיצד היתה חנייתן כפסיקיא אחת של ארבעת אלפים אמה היו חונין ומקיפין את המשכן מכל רוח משה ואהרן ובניו במזרח הם ובניהם וכל אשר להם על פני כל מזרח אהל מועד. הבאר היתה בפתח החצר סמוכה לאהלו של משה והיא היתה מודיעה לכל המחנות היאך יחנו כיצד כיון שעמדו קלעי החצר היו שנים עשר [נשיאים] עומדים על הבאר ואומרים שירה שנאמר באר חפרוה שרים, והיו מימי הבאר יוצאין ונעשין נהרים נהרים. נהר אחד יוצא ומקיף את מחנה שכינה ומאותו נהר יוצאין ארבע נהרות בארבע זויות החצר כל אחד ואחד הולך לבסוף משמש שני רוחות דרום ומזרח ויוצא אל מחנה ישראל, עבר מחנה הלוים היו מתערבין הנהרים זה לזה ומקיפין את כל מחנה הלוים ומהלכין בין משפחה למשפחה ונראין טבליות טבליות מקיפין את מחנה השכינה. ונהר גדול מקיף את כל מחנה ישראל מבחוץ ונעשין נהרים נהרים בין כל שבט ושבט והיו הנהרות מודיעין בין כל אחת ואחת גבולן ואין אחד צריך לחברו. ולא תאמר שמא בסילות המים אלא מגדלין להן כל מיני מעדנים מעין העולם הבא שנאמר שלחיך פרדס רמונים נרד וכרכם ועכשיו מחנות מחנות מזרח ומערב וצפון ודרום כל מחנה ומחנה ארבעת אלפים אמה משה אהרן ובניו במזרח בני קהת בדרום בני גרשון במערב בני מררי בצפון כל אחד ואחד מהם על פני מאה באמה בתוך ארבעת אלפים אמה ועוד ארבעה אלפים מכל רוח ורוח כך היה מקומן נמצא מקומן של לוים מאחד בשמונה במקומן של שבטים. ובהמתן היכן היתה שנים עשר מיל על שנים עשר מיל היתה חנייתן. חשוב מחנה שכינה ומחנה לויה ומחנה ישראל ובשאר זויות של כל רוח היתה בהמתן רועה נגד חנייתן והנהרות מקיפין מבפנים ומבחוץ ומציינין אותו טבליות טבליות מראש ועד סוף שיהא להם רשות להלך [למשכן] בשבת וממחנה למחנה והענן פרוס עליהן מבדיל בינם לבין בהמתן שנאמר וענן ה' עליהם יומם ומזיו התכלת היו הנהרות נראין כתכלת מצויירין כעין השחר והלבנה והחמה ואומות העולם רואין אותן לכמה מילין ומשבחין להקב"ה מי זאת הנשקפה וכו'. פחדם ואימתם נופל על הכל שנאמר תפול עליהם אימתה ופחד וגו':

כיצד היו הלוים משמרין במשכן בני קהת משמרין בדרום שנאמר משפחות בני קהת יחנו וגו'. והם היו ממונין על הארון שנאמר ומשמרתם הארון והשלחן וגו'. חוצה להן שלשה שבטים ראובן שמעון וגד. בני גרשון משמרים במערב שנאמר משפחות הגרשוני אחרי המשכן יחנו ימה. והם היו ממונין על האהל שנאמר ונשאו את יריעות המשכן וחוצה להן שלשה שבטים אפרים ומנשה ובנימין. בני מררי היו משמרין בצפון שנאמר וניא בית אב למשפחות מררי. והן היו ממונין על הקרשים ועל הבריחים שנאמר ופקודת משמרת בני מררי וגו'. וחוצה להן שלשה שבטים דן אשר ונפתלי. למזרח משה ואהרן ובניו שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו. וחוצה להן שלשה שבטים יהודה יששכר וזבולון. מחנה ישראל היתה שנים עשר מיל על שנים עשר מיל מן המזרח למערב שנים עשר מיל. ודגלו של יהודה ארבעת מילין. מחנה לויה ומחנה שכינה ארבעת מילין. דגלו של ראובן ארבעת מילין מן הצפון לדרום שנים עשר מיל. דגלו של אפרים ארבעת מילין. מחנה לויה ומחנה שכינה ארבעת מילין. דגלו של דן ארבעת מילין. נמצאו ארבע זויות של ארבעת מילין שמשמשין בכל צדדין שנאמר איש על דגלו באותות איש על ידו לדגליהם, כיון שהיו נוסעין ישראל היה עמוד הענן מקופל ונמשך על גבי בני יהודה כמין קורה. תקעו והריעו ותקעו ונסע דגל של יהודה שנאמר (ונסע) [ויסע] דגל מחנה בני יהודה. מיד נכנסו אהרן ובניו ופרקו את הפרכת וכסו בה את ארון העדות ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה. תקעו והריעו ותקעו ונסע דגלו של ראובן שנאמר ונסע דגל מחנה (בני) ראובן. מיד נכנסו בני גרשון ובני מררי ופרקו את המשכן וטענוהו בעגלה והעמידו אותו עד בוא בני קהת שנאמר ונסעו הקהתים. תקעו והריעו ותקעו ונסע דגל אפרים שנאמר ונסע דגל מחנה [בני] אפרים. מיד נכנסו בני קהת ופרקו את הקדש וטענו אותו בכתף שנאמר וכלה אהרן ובניו, תקעו והריעו ותקעו ונסע דגלו של דן שנאמר ונסע דגל מחנה בני דן. ונמצאו שני דגלים מלפניהם ושני דגלים מאחריהם ומחנה לויה ומחנה שכינה באמצע שנאמר ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות, וכשם שהיו חונין כך היו נוסעין שנאמר כאשר יחנו כן יסעו. על פי שלשה נוסעין ישראל על פי הקודש ועל פי משה ועל פי חצוצרות. על פי הקודש מנין שנאמר על פי ה' יסעו בני ישראל. על פי משה היה אומר להם מבערב בהשכמה אתם נוסעים מיד היו ישראל מוציאין את בהמתם ומתקנים את כליהם לצאת. על פי חצוצרות תקעו והריעו ותקעו שלש תקיעות על כל דגל ודגל. רבי יהודה אומר שלש תקיעות על כל מטה ומטה. כיון שהיו ישראל חונין היה עמוד הענן מתמר ועולה ונמשך על גבי בני יהודה כמין סוכה ונקפל נוקפן ומחפה את האהל מבפנים וממלא את המשכן מבחוץ שנאמר ויכס הענן את אהל מועד. וזה אחד מענני כבוד ששמשו את ישראל במדבר ארבעים שנה אחד בימינם ואחד בשמאלם אחד מלפניהם ואחד מאחריהם ואחד למעלה מהם וענן שכינה ביניהם. ועמוד ענן נוסע לפניהם משפיל לפניהם את הגבוה ומגביה להם את השפל והורג נחשים ועקרבים ושורף קוצים וברקנים ומדריכם בדרך ישרה וענן שכינה שורה באהל. רבי שמעון בן יוחאי אומר כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרך אחד מהם לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה אלא האדים היו יודעין ששקעה החמה. הלבין היו יודעין שזרחה החמה. מסתכל בחבית ויודע מה שבתוכה, בטפיח ויודע מה שבתוכה מפי ענן שכינה שביניהם שנאמר לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם, ואף לעתיד לבוא כן שנאמר קומי אורי כי בא אורך וגו' ואומר לא יהיה לך עוד (אור) השמש לאור יומם ואומר לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ה' יהיה לך לאור (יומם) [עולם]. מהיכן היתה שכינה מדברת עם משה. רבי נתן אומר מעם מזבח הקטרת שנאמר ונתתה אותו לפני הפרכת וגו'. שמעון בן עזאי אומר מאצל מזבח הקטרת שנאמר ושחקת ממנה הדק וגו'. תלמידיו של רבי ישמעאל אומרים מאצל מזבח העולה שנאמר עולת תמיד לדורותיכם: