ואלה שמות בני ישראל זה שאמר הכתוב כשמך אלקים כן תהלתך. מלך בשר ודם נכנס למדינה והן מקלסין אותו שהוא גבור ואינו אלא חלש. מקלסין אותו שהוא רחמן ואינו אלא אכזרי. מקלסין אותו שהוא נאה ואינו אלא כעור. אבל הקב"ה אינו כן אלא כל מה שמקלסין אותו הוא יותר מקילוסו. מקלסין אותו שהוא גבור והוא גבור שנאמר האל הגדול הגבור. ראה מה כתיב נורא תהלות נורא הוא על כל תהלתו. וכן אמר דוד לך ה' הגדולה וגו'. שמך מתנשא לכל לראש וגדולה שנקלסך. ראה אנשי כנסת הגדולה מקלסין לו שמך מרומם על כל ברכה ותהלה הוי כשמך כן תהלתך. אבל בני אדם אינם כן יש ששמותיהן נאים ומעשיהן כעורין כו' (כדכתוב ברמז קכ"ו). שמותיהן נאים ומעשיהם נאים אלו השבטים ראובן שמעון מונה מספר לכוכבים אלו השבטים. מה הכוכבים כשיוצאין יוצאין בשמות שנאמר המוציא במספר צבאם ונכנסין במנין שנאמר לכולם שמות יקרא. כך השבטים כשנכנסו למצרים כתיב בשבעים נפש ירדו אבותיך. וכשיצאו [יצאו] בשש מאות אלף. ואלה שמות כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים. ואלה שמות בני ישראל הבאים וכי היום באים והלא כבר היה להם ימים הרבה שם ולמה הוא אומר הבאים. אלא כל ימים שהיה יוסף קיים לא היה עליהם משוי של מצרים וכיון שמת יוסף ניתן משא של מצרים עליהם לפיכך הבאים כאילו אותו היום נכנסים. את יעקב מהיכן הן באין מכוחו של יעקב.

דבר אחר ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו איש וביתו מלמד שלא ירד יעקב למצרים עד שמונה לפרץ וחצרון [וחמול] זה בן שנה וזה בן שתי שנים וזיווג להם נשים. איש וביתו באו.

דבר אחר ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה והלא ישמעאל ויצחק אחים היו ועשו ויעקב אחים היו ולמה לא ירדו לא ישמעאל ולא עשו. אמר ר"א למה הדבר דומה לאחד שלוה מן המלך לאחר ימים נפטר הלוה והניח שני בנים ומצא אחד משמש לפניו ואחד ברח אמר לאותו המשמש לפניו ממך אני גובה כל חובי שנתחייב לי אביך אמר לפניו לפי ששמשתי לפניך הפסדתי אמר לו חייך שכר גדול אני נותן לך לכשיתפש אותו אני מוסרו לך לעבד כך לעתיד לבוא וירשו הנגב את הר עשו. ועוד כתיב ואת אחיך תעבוד לא די שלא עבדו אלא שהעבידו בכל מיני צרות כאשר עשה כן יעשה לו:

ראובן שמעון לוי ויהודה. למה מונה אותם בכמה מקומות משל למלך שבנה בירה ונפלה וחזר ובנאה ונפלה ותיקן כמה עמודים ועמדה ושמח בה המלך שעמד בנינו ומזכירו לשבח. כך אברהם העמיד ישמעאל ובני קטורה. יצחק עשו ואלופיו. וכיון שבא יעקב והעמיד שנים עשר שבטים וכולם נתקיימו צדיקים שמח בהן ומזכירן. כל השבטים לשם גאולתן נקראו. ראובן ויאמר ה' ראה ראיתי. שמעון וישמע אלקים את נאקתם. לוי ונלוו גוים רבים אל ה'. יהודה ואמרת ביום ההוא אודך ה'. בנימין נשבע ה' בימינו. דן וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. נפתלי נופת תטופנה שפתותיך כלה. גד לשם המן והמן כזרע גד. אשר לשם הגאולה ואשרו אתכם כל הגוים. יוסף והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו. יששכר יש שכר לפעולתך נאם ה'. זבולן בנה בניתי בית זבול לך. אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי למה פעמים מקדים זה לזה וזה לזה כדי שלא יהו בני הגבירות נתונין תחילה ובני השפחות אחריהן שלא יהו אלו גדולים מאלו.

דבר אחר לפי שהן תקרתו של עולם למי שהוא מקרה כראוי נותן [עביה] של תקרה זו בצד ראשה של אחרת ומנין שהן תקרתו של עולם שנאמר שמע אלי יעקב וישראל מקוראי:

ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש ובעשו כתיב כל נפשות ביתו (כתוב ברמז קל"ח). ויוסף היה במצרים ראה עולם חדש (כתוב ברמז מ"ט). (סדר עולם) וימת יוסף וכל אחיו אין לך קצר ימים בשבטים פחות מיוסף ואין לך בשבטים שהאריך ימים יותר מלוי. שכל זמן שהיה לוי קיים לא נשתעבדו ישראל במצרים שנאמר וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא ובני ישראל פרו. נמצא משמת לוי עד שיצאו ישראל ממצרים מאה ושש עשרה שנה אין שעבוד יותר עליו לא פחות משמונים ושש כשנותיה של מרים שנקראת על שם המרור. אמר ר' יהודה אמר רב שלשה דברים מקצרין ימיו של אדם (כתוב ברמז ס"ו). וימת יוסף וכל אחיו ראובן נולד בי"ד בכסליו מת בן מאה חמשים וחמש שנים. שמעון נולד בכ"ח בטבת ומת בן מאה ועשרים שנה. לוי נולד בי"ו בניסן ומת בן מאה שלושים ושבע שנים. יהודה נולד בט"ו בסיון ומת בן מאה ותשע עשרה שנים. דן בט' באלול ומת מאה ועשרים וחמש שנה. נפתלי נולד בה' בתשרי ומת בן מאה שלושים ושלוש שנה. גד בי' במרחשון ומת בן מאה ועשרים וחמש שנים. אשר בכ' בשבט ומת בן מאה ועשרים ושלש שנים. יששכר נולד בי' באב ומת בן מאה ועשרים ושתים שנים. זבולון בז' בתשרי ומת בן מאה ועשר שנה. בנימין נולד בי"א במרחשון ומת בן מאה וחמש עשרה שנים. באייר ושבט לא נולדו נשתייר לאפרים ומנשה:

ובני ישראל פרו וישרצו תרין אמוראין חד אמר אם לגדול שבשרצים את מדמה אותם הדא עכברא ילדה שיתא. ואם לקטן שבשרצים את מדמה אותם הדא עקרבא ילדה שיתין. וימת יוסף וכל אחיו אף על פי שמתו. אלקיהם לא מת. הדא הוא דכתיב ובני ישראל פרו וישרצו. רבי חייא אמר כל אחת ואחת מישראל היתה יולדת ששה בכרס אחד שנאמר ותמלא הארץ אותם. אמר ר' יוחנן מלאו את מצרים.

דבר אחר שנתמלאו בתי טרטיאות ובתי קרקסיאות מהם. מיד גזרו עליהם שיפרשו מהן. ויקם מלך חדש על מצרים אמר רבי אבא בר כהנא וכי מלך חדש היה אלא שחדש עליהם גזירות של פורענות. ד"א הוא היה פרעה הראשון אלא שאמרו לו בוא ונזדווג לאומה זו. אמר להם עד עכשיו היינו משלהן ואנו מזדווגין להן אילולי יוסף לא היה לאותן אנשים ידים ואתם מזדווגין להם. מיד הורידוהו מכסא שלשה חדשים וכיון שראה כן אמר להם כל מה שאתם אומרים אני שומע לכם לפיכך ויקם מלך חדש. אמר הנביא בה' בגדו כי בנים זרים ילדו שהיו מולידין ולא מלין. עתה יאכלם חדש חדש כתיב ויקם מלך חדש. אשר לא ידע את יוסף לא היה מכיר את יוסף למה הדבר דומה לאחד שרגם איקונין של דוכוס אמר המלך טלו אותו וחתכו את ראשו היום עשה לזה כך למחר עושה לי כך אמר הקב"ה עכשיו אשר לא ידע את יוסף למחר לא ידעתי את ה':

ויקם מלך חדש רב ושמואל חד אמר חדש ממש דכתיב חדש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו דלא כתיב וימת וימלוך ומאי לא ידע דהוה דמי ליה כמאן דלא ידע ליה ליוסף כלל. ויאמר אל עמו הוא התחיל בעצה תחילה לפיכך לקה תחילה דכתיב ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים. ויאמר אל עמו (כתוב למטה ברמז קס"ו). הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו מהיכן פרים ורבים ממנו שנאמר אדני ממקור ישראל. הבה נתחכמה לו חרף כלפי מעלה. פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה הן מתוספים על שונאינו ועולים מן הארץ כל זמן שישראל בירידה התחתונה הן עולים. וכן אמר דוד כי שחה לעפר נפשנו באותה שעה קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך:

הבה נתחכמה לו להם מיבעיא ליה הכי קאמר בוא ונתחכם למושיען של ישראל במה נדונם נדונם באש הנה ה' באש יבוא. נדונם בחרב ובחרבו את כל בשר. בוא ונדונם במים שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם שנאמר כי מי נח זאת לי. והן אינן יודעין שעל כל העולם כולו אינו מביא אבל על אומה אחת מביא. אי נמי הוא אינו מביא אבל הן באין ונופלין לתוכה וכן הוא אומר ומצרים נסים לקראתו. והיינו דאמר ר' אלעזר כי בדבר אשר זדו עליהם בקדרה שבשלו בה נתבשלו. שלשה היו באותה עצה. בלעם שיעץ נהרג. איוב ששתק נדון ביסורים. יתרו שברח זכו בניו וישבו בלשכת הגזית. ועלה מן הארץ ועלינו מבעיא ליה כאדם המקלל עצמו ותולה קללתו באחרים:

וישימו עליו שרי מסים עליהם מבעיא ליה מלמד שהביאו מלבן ותלו לפרעה בצוארו וכל ישראל שאומר איסטניס אני אומר לו כלום איסטניס אתה מפרעה. וישימו עליו שרי מסים דבר שמשים עליו לבנים. למען ענותו לפרעה בסבלותם של ישראל. ויבן ערי מסכנות רב ושמואל חד אמר שמסכנות את בעליהן. וחד אמר שממסכנות את בעליהן. דאמר מר כל העוסק בבנין מתמסכן. את פיתום ואת רעמסס חד אמר פיתום שמו ולמה נקרא שמו רעמסס שראשון ראשון מתרוסס. וחד אמר רעמסס שמו ולמה נקרא שמו פיתום שראשון ראשון פי תהום בלעו. וכאשר יענו אותו כן רבו וכן פרצו מבעיא ליה אמר ריש לקיש רוח הקודש מבשרתן כן ירבה וכן יפרוץ. ויקוצו מפני בני ישראל מלמד שהיו בעיניהן דומים כקוצים:

ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. רבי אלעזר אומר בפה רך. ר' שמואל אומר בפריכה. וימררו את חייהם בעבודה קשה אמר רבא בתחילה בחומר ובלבנים ולבסוף ובכל עבודה בשדה. את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך למאן דאמר בפריכה שהיו מחלפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים. ולמאן דאמר התם בפה רך הכא ודאי פריכה. בשעה שאמר הבה נתחכמה לו קבץ פרעה את כל ישראל ואמר להם בבקשה מכם עשו עמי היום בטובה היינו דכתיב בפרך בפה רך. נטל סל ומגרפה וכל מי שהיה רואה פרעה נוטל סל ומגרפה ועושה בלבנים היה עושה. מיד הלכו ישראל בזריזות ועשו אומנות עמו כל היום לפי כחן לפי שהיו בעלי כח וגבורים כיון שהחשיך העמיד עליהן נוגשים ואמרו להם חשבו את הלבנים. מיד עמדו ומנו אותם ואמר להם כזה אתם מעמידים לי בכל יום. מינה נוגשים של מצרים על שוטרים של ישראל. היו באין הנוגשים ומונים את הלבנים ונמצאו חסרות היו השוטרים מוכים על יתר העם ולא היו מוסרין אותם ביד הנוגשים והיו אומרים מוטב לנו ללקות ואל יכשלו יתר העם. לפיכך כשאמר המקום אספה לי שבעים איש אמר משה רבונו של עולם איני יודע מי ראוי ומי אינו ראוי. אמר ליה אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו אותם שמסרו עצמם ללקות עליהם במצרים הם יבואו ויטלו בגדולה הזו. מכאן אתה למד כל מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לכבוד ולגדולה. ובכל עבודה בשדה [וכי בשדה היו עובדין ולא בעיר אלא שגזרו עליהן אנשים ילינו בשדה והנשים בעיר כדי למעטן בפריה ורביה. ונשיהם היו מחממין להן חמין ומביאות לבעליהם כל מאכל ומשתה ומנחמות אותן ואומרות לעולם לא משתעבדין בנו. סוף הקב"ה גואל אותנו מתוך כך באין עליהן ופרים ורבים. ומה שכרן זכו לבזת מצרים ובזת הים שנאמר אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף וכתיב גן נעול אלו נשים שהיו גדורות כגנה שאין בה פרצה. גל נעול אלו הזכרים שהיו מוטלין כגלים על השדה:

דרש ר' עקיבא בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו ישראל ממצרים בשעה שהיו הולכות לשאוב מים הקב"ה מזמין להן דגים קטנים בתוך כדיהן ושואבות מחצה דגים ומחצה מים ובאות ושופתות שתי קדרות אחת של חמין ואחת של דגים ומוליכות אותן אצל בעליהן בשדה מרחצות אותם וסכות אותם ומאכילות ומשקות אותם ונזקקות להם בין שפתים שנאמר אם תשכבון וגו'. וכיון שמתעברות באות לבתיהן וכשמגיע זמן לידתן הולכות [ויולדות] בשדה תחת התפוח שנאמר תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך והקב"ה שולח משמי מרום מי שמנקה אותם ומשפר אותם כחיה שמשפרת את הולד שנאמר ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך. ומלקט להן שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש דכתיב ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור. וכיון שמכירין בהן המצריים באין להרגן ונעשה להן נס ונבלעין בקרקע ומביאין שוורים וחורשים על גבן שנאמר על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם. לאחר שהולכין מבצבצין ויוצאין כעשב השדה שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך וכיון שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהן שנאמר ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים אל תקרי בעדי עדיים אלא בעדר עדרים וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחילה שנאמר זה אלי ואנוהו:

בשנת מאה ושלושים לרדת ישראל מצרים ופרעה חולם והנה יושב על כסא מלכותו וישא עיניו וירא זקן אחד עומד כנגדו ובידו מאזנים ממאזני הסוחרים. ויקח האיש הזקן את המאזנים ויתלם לפני פרעה ויקח כל זקני מצרים שריה וגדוליה ויאסרם ויתנם יחד בכף מאזנים האחת. ואחר כן לקח טלה חלב אחד ויתנהו בכף מאזנים השנית ויכריע הטלה את כולן ויתמה פרעה על החזון הנורא ההוא מדוע יכריע הטלה את כולם וייקץ פרעה והנה חלום וישכם בבוקר ויקרא לכל עבדיו ויספר להם את החלום וייראו האנשים יראה גדולה. ויען סריס אחד מסריסי המלך אין זה כי אם רעה גדולה אשר תצמח למצרים באחרית הימים כי ילד יולד בישראל ויחריב כל ארץ מצרים. אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי מצרים אשר כל זכר הילוד בעברים יהרג למען תחדל הרעה הזאת מארץ מצרים ויעש המלך כן:

ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה רב ושמואל חד אמר אשה ובתה יוכבד ומרים וחד אמר כלה וחמותה יוכבד ואלישבע תניא כמאן דאמר אשה ובתה. שפרה זו יוכבד ולמה נקרא שמה שפרה שמשפרת את הולד.

דבר אחר שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה זו מרים ולמה נקרא שמה פועה שפועה לולד.

דבר אחר שהיתה פועה ברוח הקודש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל.

דבר אחר שהיתה פועה ובוכה על אחיה שנאמר ותתצב אחותו מרחוק:

ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים סימן גדול מסר להן דכתיב וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים אמר להן מה יוצר זה ירך מכאן וירך מכאן וסדן באמצע אף אשה ירך מכאן וירך מכאן והולד באמצע. ואית דאמרי בשעה שכורעת לילד ירכותיה מצטננות כאבנים. אם בן הוא והמתן אותו סימן גדול מסר להם בן פניו למטה בת פניה למעלה. ותיראן המילדות את האלקים ולא עשו כאשר דבר אליהן להן מיבעיא ליה אלא מלמד שתבען לדבר עבירה ואינן נתבעות:

ותחיין את הילדים לא דיין שלא המיתו אותן אלא שהם מספקות להן מים ומזון. ותאמרן המילדות אל פרעה כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה מאי חיות אילימא חיות ממש אטו חיה מי לא צריכה חיה אחריתי לאולודה אלא כך אמרו ליה אומה זו כחיה נמשלה גור אריה יהודה. דן גור אריה. נפתלי אילה שלוחה. יששכר חמור גרם. יוסף בכור שורו הדר לו. בנימין זאב יטרף. דכתיב ביה כתיב ביה ודלא כתיב ביה כתיב מה אמך לביא בין אריות רבצה. ויהי כי יראו המילדות את האלקים ויעש להם בתים רב ולוי חד אמר בתי כהונה ולויה אהרן ומשה. וחד אמר בתי מלכות דוד נמי ממרים קאתי:

ויעש להם בתים בתים אלו איני יודע מה הן כשהוא אומר מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה (את שני הבתים) את בית ה' זו כהונה ואת בית המלך זו מלכות. זכתה יוכבד לכהונה ומרים למלכות שנאמר וקוץ הוליד את ענוב ואת הצבבה ומשפחת אחרחל זו מרים שנאמר ותצאן כל הנשים אחריה. בן חרים [הרום] בן יוכבד שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה. והיתה נשאת מרים לכלב שנאמר ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור ואומר ודוד בן איש אפרתי הא כל המקרב את עצמו מן השמים מקרבין אותו:

דבר אחר יוכבד נטלה שכרה כהונה ומלכות משה ואהרן מה נטלה מרים שכרה חכמה שנאמר הן יראת ה' היא חכמה. העמיד ממנה בצלאל שהיה חכם שנאמר ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה. ויצו פרעה לכל עמו אף על עמו גזר שהיו איסטרולוגין אומרים ביום הזה הגואל של ישראל נולד ואין אנו יודעין אם מצרי הוא ואם לאו. באותה שעה כנס לכל המצריים ואמר להם השאילו לי בניכם יום אחד שנאמר כל הבן הילוד לישראל אין כתיב כאן אלא כל הבן בן ישראל ובן מצרי. מי זה אמר ותהי ה' לא צוה כי ביד חזקה ישלחם וכן הות ליה ונער פרעה וחילו בים סוף. ודכוותה ככל אשר צוה המן. המן צוה להשמיד להרוג ולאבד מי זה אמר ותהי ה' לא צוה ומה צוה ישוב מחשבתו הרעה וכן הות ליה ותלו אותו ואת בניו על העץ. ויצו פרעה לכל עמו אף על עמו גזר. בתחילה גזר אם בן הוא והמתן אותו ואחר כך כל הבן הילוד ולבסוף אף על עמו גזר:

וילך איש מבית לוי להיכן הלך שהלך בעצת בתו. תנא עמרם גדול הדור היה כיון שראה שאמר פרעה כל הבן הילוד אמר לשוא אנו עמלים. עמד וגרש את אשתו עמדו כולן וגרשו את נשותיהן. אמרה לו בתו אבא גזירתך קשה [משל פרעה] שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גוזר על הזכרים ועל הנקבות. פרעה לא גזר אלא בעולם הזה ואתה גזרת בעולם הזה ובעולם הבא. פרעה רשע הוא ספק מתקיימת גזירתו ספק אינו מתקיימת ואתה צדיק וגזירתך מתקיימת שנאמר ותגזר אומר ויקם לך. עמד והחזיר את אשתו עמדו כולן והחזירו את נשותיהן. ויקח את בת לוי ויחזיר מבעיא ליה אלא מלמד שעשה בה מעשה לקוחין הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדין לפניה ומלאכי השרת אומרים אם הבנים שמחה. את בת לוי אפשר בת מאה ושלשים שנה היתה וקרי לה בת דאמר ר' חמא בר חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים ואין הורתה במצרים וקרי לה בת אלא שנולדו בה סימני נערות נתעדן הבשר ופשטו הקמטים וחזר היופי למקומו. תנו רבנן שלש נבטו ולא ראו. נבט ואחיתופל ואיצטגניני פרעה. נבט ראה אש יוצאה מאמתו סבר איהו מליך ולא היא ירבעם [הוא] דנפק מניה. אחיתופל ראה צרעת שזרחה על אמתו סבר איהו מליך ולא היא בת שבע היא דנפקא מניה דנפק מניה שלמה. איצטגניני פרעה ראו שמושיען של ישראל לוקה במים דאמר ר' חנינא מאי דכתיב המה מי מריבה המה שראו וטעו אמרו כל הבן הילוד והם לא ידעו שעל עסקי מריבה הוא לוקה אמר פרעה עד דאינון דקיקין תחת כורסי אנא מחנק להון (כדכתוב ברמז קי"ו):

כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו רבי שילא אמר כל הילדים שהשליכו היה היאור פולט אותם במדבר והיה הקב"ה מביא סלע בפי כל אחד ואחד וסלע מצדו והסלע שביניהן היה מניק אותם דבש וחלב והסלע שבצדיהן היה מסיך אותן שמן כחיה שהיא ממסכת את בנה שנאמר ויניקהו דבש מסלע וגו'. ר' ינאי אומר לא העבידו המצריים את ישראל אלא שעה אחת מיומו של הקב"ה שמונים ושש שנה שאמרו החרטומים אל פרעה עתיד נער אחד להולד והוא יוציא את ישראל ממצרים והשיב פרעה ואמר השליכום ליאור. שלש שנים ושליש שנה השליכום ליאור עד שנולד משה ומשנולד אמרו לו הרי נולד והוא כמוס בעינינו אמר לו הואיל ונולד מכאן ואילך אל תשליכו את הילדים ליאור אלא תנו עליהן עול קשה למרר עליהן חייהן שנאמר וימררו את חייהם. וילך איש מבית לוי ותהר האשה ותלד בת ותקרא את שמה מרים בימים ההם החלו המצריים למרר חיי בני ישראל. ותהר עוד ותלד בן ותקרא את שמו אהרן כי בימי הריונה החל פרעה לשפוך זכוריהם ארצה ומהם להשליך ביאור:

ותהר האשה ותלד בן והא הות מעברא ביה תלת ירחי מעיקרא. אלא מקיש לידתה להורתה מה הורתה שלא בצער אף לידתה שלא בצער מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפתקה של חוה. ותרא אותו כי טוב הוא רבי מאיר אומר טוב שמו. רבי יהודה אומר ראוי לנביאות. רבי נחמיה אומר טוביה שמו. אחרים אומרים נולד כשהוא מהול. וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא כל העולם כולו אורה כתיב הכא כי טוב הוא וכתיב התם וירא אלקים את האור כי טוב. אמרי ליה רבנן לרבי פרידא רבי זעירא בר בריה דרבי אבטולס דהוא עשירי לרבי אלעזר בן עזריה דהוא עשירי לעזרא קאי אבבא אאמר להו מאי כולי האי אי בר אוריין הוא יאי אי בר אבהן ובר אוריין יאי ויאי. בר אבהן ולאו בר אוריין אשא תכליה. אמרי ליה בר אוריין הוא אמר להו ליעול וליתי. חזייה דהוה עכירא דעתיה פתח ואמר וכו' כיון דשמע דקאמר אדיר פתח ואמר יבוא אדיר ויפרע לאדירים מאדירים באדירים. אדיר זה הקב"ה שנאמר אדיר במרום ה'. ויפרע לאדירים אלו ישראל דכתיב ואדירי כל חפצי בם. מאדירים אלו מצריים דכתיב צללו כעופרת במים אדירים. באדירים אלו מים שנאמר אדירים משברי ים. יבוא ידיד בן ידיד לידיד ובחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים. יבוא ידיד זה שלמה דכתיב וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה. בן ידיד זה אברהם דכתיב מה לידידי בביתי. ויבנה ידיד זה בית המקדש דכתיב מה ידידות משכנותיך. לידיד זה הקב"ה דכתיב אשירה נא לידידי. בחלקו של ידיד זה בנימין שנאמר לבנימן אמר ידיד ה'. ויתכפרו בו ידידים אלו ישראל דכתיב נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה. יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים. יבוא טוב זה משה דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא. ויקבל טוב זה תורה דכתיב כי לקח טוב וגו'. מטוב זה הקב"ה דכתיב טוב ה' לכל. לטובים אלו ישראל דכתיב הטיבה ה' לטובים. יבוא זה ויקבל זאת מזה לעם זו. יבוא זה זה משה דכתיב כי זה משה. ויקבל זאת זו תורה דכתיב וזאת התורה. מזה זה הקב"ה דכתיב זה אלי ואנוהו. לעם זו אלו ישראל דכתיב עם זו קנית. ותצפנהו שלשה ירחים דלא מנו לה מצראי אלא משעתא דאהדרה והות מעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא:

ולא יכלה עוד הצפינו אמאי תצפניה ותזיל. אלא כל היכא דשמעי מצראי דמתיליד ינוקא ממטי ינוקא להתם. ומעוו כי היכי דלישמעוה ומעוי בהדיה דכתיב אחזו לנו שועלים. ותקח לו תבת גמא מאי שנא גמא אמר ר' אלעזר מכאן לצדיקים שממונן חביב עליהן מגופן כל כך למה שאין פושטין ידיהם בגזל. ורבי שמואל בר נחמני אמר דבר רך שיכול לעמוד בפני רך ובפני קשה. ותחמרה בחמר ובזפת חמר מבפנים וזפת מבחוץ כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע (כתוב ברמז נ"ג):

ותשם בסוף ר' אלעזר אמר ים סוף. רבי שמואל בר נחמני אמר אגם כדכתיב קנה וסוף קמלו. ותרד בת פרעה לרחוץ שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה וכן הוא אומר אם רחץ ה' את צואת בנות ציון. ונערותיה הולכות אין הליכה אלא לשון מיתה וכן הוא אומר אנכי הולך למות. ותרא את התבה בתוך הסוף כיון דחזו דקא בעא לאצולי למשה אמרו לה גברתנו מנהג של עולם מלך בשר ודם גוזר גזירה אם כל העולם כולו אין מקיימין אותה בניו ובני ביתו מקיימין אותה ואת עוברת על גזירת אביך בא גבריאל וחבטן בקרקע:

כתיב ותקח מרים הנביאה אחות אהרן ולא אחות משה מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן ואמרה עתידה אמי שתלד בן שהוא מושיע את ישראל. בשעה שנולד משה נתמלא כל הבית אורה עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה בתי נתקיימה נבואתך. כשהטילוהו לים [עמד אביה] וטפח לה על ראשה אמר לה היכן נבואתך היינו דכתיב ותתצב אחותו לידע מה יהא בסוף נבואתה:

במדה שאדם מודד בה מודדין לו וכן לענין הטובה מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים. יוסף וכו' מי דמי התם חדא שעתא הכא שבעה יומי. אימא ולענין מדה טובה אינו כן. רבא אמר וכן לענין מדה טובה דכוותה מדה כנגד מדה ולעולם מדה טובה מרובה ממדת פורענות. ותתצב אמר רבי יצחק פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר ותתצב דכתיב ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם. אחותו דכתיב אמור לחכמה אחותי את. מרחוק דכתיב מרחוק ה' נראה לי. לדעת דכתיב כי אל דעות ה'. מה דכתיב מה ה' אלקיך שואל מעמך. יעשה דכתיב יעשה ה' לאדוני בית נאמן. לו דכתיב ויקרא לו ה' שלום. ללמדך שבמדה שאדם מודד מודדין לו מרים המתינה למשה שעה אחת דכתיב ותתצב אחותו והמקום עיכב לה במדבר הארון והשכינה והכהנים והלוים ושבעת ענני כבוד שנאמר והעם לא נסע וגו':

ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור שהיתה מנוגעת בנגעים קשים ולא היתה יכולה לרחוץ בחמין וירדה לרחוץ ביאור וראתה הנער בוכה ושלחה ידה והחזיקה בו ונתרפאה וקיימתו לחיים ואמרה הנער הזה צדיק הוא וכל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא לפיכך זכתה לחיי העולם הבא:

וישלח ה' שרב ושמש וחום בארץ מצרים ויבער בשר האדם עליו כאשר יבער השמש בתקופת תמוז ויצר להם מאד ותרד בת פרעה לרחוץ מפני החום והשרב. ותשלח את אמתה ותקחה ר' יהודה ור' נחמיה חד אמר ידה וחד אמר שפחתה. מאן דאמר ידה דכתיב אמתה ומאן דאמר שפחתה מדלא כתיב ידה. ולמאן דאמר שפחתה הא אמרת בא גבריאל וחבטן בקרקע. דשייר לה חדא דלאו אורח ארעא למיקם בת מלכא לחודא. ולמאן דאמר ידה ליכתוב ידה הא קא משמע לן דאישתרבב אישתרבובי כדאמר מר וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה וכן אתה מוצא בשיני רשעים שנאמר שני רשעים שברת אל תקרי שברת אלא שרבבת. ותפתח ותראהו את הילד ותרא מבעיא ליה אלא שראתה עמו שכינה. והנה נער בוכה קרי ליה נער וקרי ליה ילד תנא הוא ילד וקולו כנער דברי ר' יהודה. אמר ליה ר' נחמיה אם כן עשיתו למשה בעל מום אלא מלמד שעשתה לו אמו חופת נערים בתיבה:

דבר אחר והנה נער בוכה זה אהרן.

דבר אחר המלאך שהיה מתלוה עמו שמלאך נקרא נער שנאמר רוץ [דבר] אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלים. ותחמול עליו מלמד כשאמרו לה נערותיה הניחתו וזרק הקב"ה רחמנות בלבה והחזירה אצלו. ותאמר מילדי העברים זה שעל ידו יהיו ישראל עתידין לאמר זה אלי ואנוהו. ותלך העלמה שהעלימה דברים שלא אמרה שהיא אמו. היליכי את הילד הזה מלמד שהראתה לה כל אבריו של משה ואמרה לה ראי והזהרי בו שתחזיריהו לי שלם:

מילדי העברים זה מנא ידעה שראתה אותו מהול. זה מלמד שהתנבאה שלא מדעתה זה נופל ואין אחר נופל והיינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים. צופין ואין יודעין מה צופין מהגין ואין יודעין מה מהגין ראו שמושיען של ישראל במים הוא לוקה עמדו וגזרו וכל הבן הילוד וגו'. וכיון שהושלך למים אמרו תו לא חזינן כי ההיא סימנא בטלו לגזרתייהו ולא ידעי שעל ידי מי מריבה הוא לוקה והיינו דכתיב המה מי מריבה. המה ראו איצטגניני פרעה וטעו. והיינו דקאמר משה כשש מאות אלף רגלי אמר להן משה לישראל בשבילי נצלתם כולכם. רבי חנינא בר פפא אמר אותו היום כ"א בניסן היה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מי שעתיד לומר לפניך שירה על הים ביום הזה ילקה ביום הזה. ר' אחא בר חנינא אמר אותו היום ששה בסיון היה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מי שעתיד לקבל תורה מסיני יום זה ילקה ביום זה. בשלמא למאן דאמר בששה בסיון משכחת לה שלשה ירחי דאמר מר בשבעה באדר נולד משה ובשבעה באדר מת משה ומשבעה באדר עד ששה בסיון שלשה ירחי. אלא למאן דאמר בכ"א בניסן היכי משכחת לה. אותה שנה מעוברת היתה רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם. ותאמר אחותו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות מאי שנא מן העבריות מלמד שהחזירוהו על המצריות כולן ולא ינק. אמר פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא והיינו דכתיב את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים. ותלך העלמה שהלכה בזריזות רבי שמואל בר נחמני אמר שהעלימה את דבריה. ותאמר לה בת פרעה היליכי מתנבאת ואינה יודעת מה מתנבאת הא ליכי הא שליכי. ואני אתן את שכרך לא דיין לצדיקים שמחזירין להן אבדתן אלא שנותנין להן שכר. ותקח מרים הנביאה וכו' עד עמד אביה וטפח לה על ראשה וכו' מה יהא בסוף נבואתה:

ויהי מקץ שנתים ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה כי מן המים משיתיהו ואביו קרא לו חבר כי בעבורו חובר עם אשתו אשר גרש. ואמו קראה לו יקותיאל כי קותהו אל שדיה וישיבהו האלקים אליה ואחותו קראה לו ירד כי בעבורו ירדה אחריו אל היאור לדעת מה יהיה בסופו ואחיו קרא לו אבי זנוח לאמר זנח אבי את אמי והשיב בעבור זה וקהת ומניקתו קראו לו אבי סוכו לאמר כסוכה הוצפן שלשה חדשים מפני בני חם וכל ישראל קראו לו שמעיה בן נתנאל כי בימיו שמע אלקים את נאקתם מיד דוחקיהם. ויהי בשנה השלישית ללדת משה ופרעה יושב על כסאו והגבירה יושבת מימינו ובתיה יושבת משמאלו והנער יושב בחיקה וכל שרי המלוכה יושבים אצלו ויהי הם יושבים אל השלחן ויושט הנער את ידו ויקח את העטרה מעל ראש המלך וישם אותה בראשו ויבהלו המלך והשרים על זה ויתמהו תמיהה גדולה מאד. ויען בלעם הקוסם אחד מסריסי המלך ויאמר זכר נא אדוני המלך את החלום אשר חלמת ואת אשר פתר עבדך ועתה הלא זה העלם מילדי העברים אשר אלקים בקרבם ומחכמה עשה זאת ויבחר לו את מלכות מצרים. מה עשה אברהם אשר התיש את חיל נמרוד מלך כשדים ואת אבימלך מלך גרר וירש את ארץ בני חת ואת כל ממלכות כנען ומצרימה ירד גם הוא ויאמר אל אשתו אחותי היא למען הכשיל מצרים ואת מלכה. גם יצחק מה עשה לפלשתים אשר גר בגרר ויעצם כחו מכל פלשתים גם את מלכם רצה להכשיל באמרו לאשתו אחותי היא. ויעקב הלך בעקבה ויקח מיד אחיו בן אמו את בכורתו ואת ברכתו וילך פדנה ארם אל בית לבן אחי אמו ויקח את בנותיו ואת מקנהו ואת כל אשר לו ויברח וישב בארצה כנען. מכרו בניו את יוסף וירד מצרימה וינתן בבית הכלא שנים שתים עשרה עד אשר חלם פרעה הקדמוני חלומו ויוציאהו מבית הכלא ויגדלהו על כל שרי מצרים על פתרו חלומותיו לו. ויהי בהרעיב אלקים את הארץ וישלח ויבא את אביו ואת אחיו מצרימה ויכלכלם בלא מחיר והון ואותנו קנה לעבדים ואם על המלך טוב נשפכה את דמו ארצה בטרם יגדל ויקח את המלוכה מידך ותאבד תקות מצרים אחרי מלכו. וישלח אלקים מלאך ממלאכים קדושים ושמו גבריאל וידמה כאחד מהם ויען המלאך ויאמר אם על המלך טוב יביאו אבן שהם וגחלת אש וישימו אותם לפני הילד והיה אם ישלח ידו אל השהם דע כי מחכמה עשה זאת ונהרגהו ואם על הגחלת ישים ידו דע כי לא מחכמה עשה זאת ונחייהו וייטב הדבר בעיני המלך והשרים ויעש המלך כדבר המלאך. ויביאהו לו את השהם ואת הגחלת ויקח המלאך ידו אל הגחלת ותדבק הגחלת באצבע וישאה אל פיו ותבער קצת שפתיו ושפת לשונו ונעשה כבד פה וכבד לשון ויחדלו המלך והשרים מהמית את הילד ויהי בבית פרעה אחרי כן שנים חמש עשרה. ויהי בהיות הילד בבית המלך בבגדי ארגמן לבושו ויגדל בקרב בני המלך. ויהי מקצה שנים חמש עשרה לבוא בית המלך היא שנת שמונה עשרה ליום הולדו ויתאו הילד אל אביו ואל אמו וילך אליהם ויצא אל אחיו וירא בסבלותם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. ויהי כראות האיש המוכה את משה וינס אליו לעזרה כי האיש משה נכבד וגדול בבית פרעה ויאמר אליו בי אדוני האיש המצרי הזה בא הלילה אל ביתי ויאסרני ואל אשתי בא לפני ועתה מבקש את נפשי לקחתה. ויהי כשמוע משה הדבר הרע הזה ויחר אפו מאד וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול ויצל את העברי מיד מכהו וילך משה וישב בית המלך והאיש עברי שב לביתו. ויהי כשוב האיש הביתה ואמר לגרש את אשתו כי לא נכון לבית יעקב לבוא אל אשתו אחרי אשר הוטמאה ותלך האשה ותגד לאחיה ויבקש אחי האשה להרגו וינס אל ביתו וימלט. ויגדל משה ר' יהודה אומר כל בנים אינן גדלין שהוא אומר ויגדל אלא שהיה בן חמש שנים ונמצא כבן אחת עשרה מה אמר ויגדל שני פעמים למעלה בקומה ולמטה בגדולה מה היתה גדולתו שיצא אל אחיו:

וירא איש מצרי ראה אחד מנוגשי פרעה מכה לאחד מבני הקהתי הלוים שהן אחיו והתחיל לקלל אותו בחרב שבפיו והרגו וטמנו בתוך מחנה ישראל שנאמר ויטמנהו בחול. וכתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים. יצא ביום השני אמר לו דתן מה אתה מבקש להרוג אותי בחרב שבפיך כשם שהרגת אתמול את המצרי שנאמר הלהרגני אתה עושה אין כתיב כאן אלא אתה אומר. שלשה דברים נתן משה נפשו עליהן ונקראו על שמו. נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו שנאמר זכרו תורת משה עבדי והלא תורת אלקים היא דכתיב תורת ה' תמימה אלא לפי שנתן נפשו עליה שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה ואומר ואשב בהר ארבעים יום הא לפי שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו. נתן נפשו על ישראל ונקראו על שמו שנאמר לך רד כי שחת עמך הלא עם ה' הם שנאמר והם עמך ונחלתך ואומר עם ה' אלה ומארצו יצאו אלא לפי שנתן נפשו עליהן שנאמר ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם נקראו על שמו. נתן נפשו על הדינין שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך והלא המשפט לאלקים הוא אלא לפי שנתן נפשו על הדינין שנאמר ויצא ביום השני ואומר מי שמך לאיש שר ושופט ואומר ויקם משה ויושיען מדינין ברח ולדינין חזר צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל הא לפי שנתן נפשו על הדינין נקראו על שמו:

ויפן כה וכה אמר ר' חנינא מצרי שהכה את ישראל חייב מיתה שנאמר ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי אמר רבי חנינא הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה שנאמר מוקש אדם ילע קודש. אמר ר' שמעון בן לקיש כל המגביה ידו על חבירו אף על פי שלא הכהו נקרא רשע שנאמר ויאמר לרשע למה הכית לא נאמר אלא למה תכה. זעירא אמר ר' חנינא נקרא חוטא שנאמר ואם לא לקחתי בחזקה וכתיב ותהי חטאת הנערים. רב הונא אמר תקצץ ידו שנאמר וזרוע רמה תשבר רב הונא קץ יצא ר' אלעזר אמר אין לו תקנה אלא קבורה שנאמר ואיש זרוע לו הארץ. והנה שני אנשים עברים נצים אמר ר' אבהו שהיו עקבותיהן מוציאין ניצוצין. ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר אומר היה משה לפני הקב"ה רבונו של עולם מפני מה זאת האומה משתעבדת יותר מכל האומות שיש בעולם אכן נודע הדבר החטאה הזאת שלא על חנם משתעבדים:

מה ראה משה ליתן נפשו על ערי מקלט שהוא אומר אז יבדיל משה שלש ערים אמר ר' לוי מי שאכל את התבשיל הוא יודע טעמו. כיצד כשהרג משה את המצרי ובא ביום השני ומצא לדתן ואבירם מריבין זה עם זה ויאמר לרשע זה דתן התחיל מבזה אותו אמר לו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי. כיון ששמע פרעה כן אמר כמה דברים שמעתי ושתקתי כיון שהגיע עד שפיכות דמים תפסו אותו והיאך ברח שהוא אומר ויברח מפני פרעה אמר ר' ינאי בא קסטינר ליתן החרב על צוארו וקהית החרב מצוארו שנעשה של שיש ושלמה מקלס אותו צוארך כמגדל השן. אמר ר' אביתר ולא עוד אלא שנהפכה החרב על קסטינר שנאמר ויצילני מחרב פרעה. אמר משה לי הציל אבל לקסטינר לא. אמר בר קפרא מלאך ירד בדמות משה והבריחו והיו סבורין במלאך שהוא משה. אמר ר' יהושע ראה נסים שעשה הקב"ה למשה כל אוכלוסי פרעה מהן נעשו אלמים מהן נעשו חרשים מהן נעשו סומים וברח משה ולא ראו אותו. תדע בשעה שביקש הקב"ה לשלוח אותו בשליחותו אמר לו הקב"ה אין את זכור מה עשיתי לאוכלוסי פרעה שנאמר מי שם פה לאדם ואותה שעה עמדתי לך עכשיו איני עומד לך. אמר ר' יצחק בוא וראה אין מעשה הקב"ה כמעשה בשר ודם בנוהג שבעולם בשר ודם עושה לו פטרון שהוא מתקיים עליו והוא נתפס באנקלימון הלכו ואמרו לו לפטרונו נתפס בן ביתו אמר להם אני מתקיים עליו יצא ליהרג היכן הוא והיכן פטרונו. אבל הקב"ה אינו כן אמרו מלאכי השרת נתפס משה בן ביתך אמר להם אני מתקיים עליו אמר ליה הרי הוא עומד לפני פרעה הרי אפומנימא שלו נקרין הרי הוא יוצא ליהרג אמר להם הרי אני מתקיים עליו מנין ויצילני מחרב פרעה. ויך את המצרי ויטמנהו בחול בשעה שהרגו לא היה שם מצרי אלא ישראל ואין חול אלא ישראל מה החול הזה מטלטלו ממקום למקום ואין קולו הולך כך ישראל אין ראוי להן להיות בעלי לשון הרע. אילולי אלו רשעים לא יצא הדבר לעולם. ומי היו דתן ואבירם ולמה כל מה שאתה יכול לתלות ברשעים תלה הם שאמרו הדבר הזה והן שהותירו את המן והן שאמרו נתנה ראש והן שנחלקו עם קרח. מי שמך לאיש שר ושופט שבאותה שעה לא היה כי אם בן עשרים שמסורת בידינו עשרים שנה גדל בפלטין של פרעה וששים שנה היה במדין. כשנגלה עליו הקב"ה בן שמונים שנה היה. ואמרו מי שמך לאיש שאין אדם נקרא איש עד עשרים וחמש שנים כלומר עדיין לא הגעת לאיש ואחר כך אמרו לו לא בנה של יוכבד אתה דייך שקורין לך בן בתיה. ויפן כה וכה וירא כי אין איש ראה שאין גר וצדיק עומד ממנו.

דבר אחר למלאכים המקיפין אותו שאל אם ראוי להרגו דכתיב זה בכה וזה אומר בכה.

דבר אחר אמר לפני הקב"ה אם כך הורגין בניו איה הכה שאמרת לאברהם.

דבר אחר למי תאמר כה בסיני כה תאמר לבית יעקב. שני אנשים עברים נצים שראו ניצוצות יוצאות מעקבותיהם ונותנין עלילות לפני משה כדי שיגלה על ידן. מי שמך לאיש אמר הקב"ה בשימה גנו אותך בשימה אני עושה אותך שופט שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. הלהרגני אתה אומר נתנבאו על עצמן שבאמירה הוא מבליען שנאמר ואם בריאה יברא ה'. אכן נודע הדבר מלמד שהיה משה מהרהר מה ראה הקב"ה לשעבד ישראל יותר מכל האומות. עד שבאו דתן ואבירם שעשו בו דלטוריא. הלכו ואמרו לפרעה מבזה הוא על פורפירא שלך ועל עטרה שלך אמר להם יערב לו. הוא מסייע לשונאים מיד ביקש להרגו. רב נחמן אמר על הכל ערב לו עד שאמרו ליה אינו בן בתך. ורבנן אמרי על הכל לא הקפיד עד שאמרו לו שופך דמים הוא והרג את המצרי. וירא איש מצרי מכה איש עברי המצריים היו נוגשים וישראל היו שוטרים ומצרי ממונה על עשרה שוטרים והשוטר ממונה על עשרה מישראל נמצא הנוגש ממונה על מאה ועשרה בני אדם. חד זמן קרן נוגש גבי שוטר אמר ליה זיל כבוש עישוריתך אזל למיכנש עישוריתא שחקה לו אשה אמרה דהדיין גברא דידי יצא והבעל הטמין עצמו אחרי הסולם כיון שסבר שיצא בעלה נכנס וקלקל עמה הפך לאחוריו וחמתיה כיון דידע דארגיש ביה נפק מן ביתא והוה מחי ליה כל ההוא יומא ואמר ליה לעי טבות לעי טבות צפה משה רבינו ברוח הקודש מאי הוה ליה גביה אמר לא מיסתייה דקלקל עם איתתיה עוד בעי מיקטליניה. מיד ויפן כה וכה ראה מה שעשה לו בבית ומה שהיה לעשות לו בשדה. וירא כי אין איש ר' יהודה אומר ראה שאין מי שיעמוד ויקנא לשמו של הקב"ה להרגו ועמד הוא וקנא והרגו. ר' נחמיה אומר ראה שאין מי שיעמוד ויזכיר עליו את השם ויהרגנו והזכיר עליו והרגו. ורבנן אמרי ראה שאין תוחלת עתיד לצאת ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות ועמד עליו והרגו. במה הרגו ר' יצחק אמר באגרוף הרגו כמה דאת אמר ולהכות באגרוף רשע. ר' לוי אמר במסטירין של ישראל הדא הוא דכתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים:

ויברח משה מפני פרעה כתיב לך עמי בא בחדריך בשעה שאתה רואה השעה חצופה לא תעמד כנגדה אלא תן לה מקום הסתכלו בי כביכול כשראיתי השעה חצופה בעוונותיכם נתתי לה מקום שנאמר השיב אחור ימינו. וכל מי שעומד כנגד השעה נופל בידה וכל מי שנותן מקום לשעה השעה נופלת בידו. נבות עמד כנגד השעה ונפל [בידה] אברהם נתן מקום לשעה וברח מפני נמרוד ונפלה בידו. יצחק נתן מקום לשעה ונפלה בידו שנאמר ואבימלך הלך אליו מגרר. משה נתן מקום לשעה שנאמר ויברח משה מפני פרעה וחזרה השעה ונפלה בידו שנאמר גם האיש משה גדול מאד וגו' בעיני עבדי פרעה. דוד נתן מקום לשעה ויברח דוד מניות חזרה השעה ונפלה בידו ואמר לו שאול ידעתי כי מלוך תמלוך. וכן יעקב נתן מקום לשעה ויברח יעקב שדה ארם ונפלה השעה בידו ויקח עשו את נשיו וגו':

ויהי כמלוך פרעה על מצרים ויכבד לבו על כל יושבי ארצו וגם על בית יעקב לא חמל בעצת בלעם הקוסם ושני בניו כי יועצים למלך היו בימים ההם ויועץ המלך את שלשת יועציו ויאמר הנה עם בני ישראל וגו' ויען רעואל המדיני את המלך אם על המלך טוב אל תשלח ידך בם כי אלקיהם בחר בם מימי קדם ויקחם לחבל נחלתו מכל גויי הארץ ומי בכל מלכי הארץ אשר שלח בם ידו ונקה ולא עשה בו אלקימו נקם. הלא ברדת אברהם מצרימה ויצו פרעה לקחת את שרי אשתו וינגעהו ה' נגעים גדולים עד אשר השיב את אשתו. גם לאבימלך הגררי הוכיח בעוצר כל רחם והשיב לו אשתו. אף אל יצחק הפליא פלאיו בהגרשו מגרר ויתיבשו כל מוצאי מימיה ועצי תנובתם לא צמחו ושדי נשיהם ובהמתם צמקו וילך אליו אבימלך מגרר ואחוזת מרעהו ופיכל שר צבאו ויקדו לו ארצה ויבקשו ממנו תחנה ויתפלל עליהם אל ה' ויעתר לו וירפא אותם. יעקב איש תם הוצל בתומו מיד עשו ולבן הארמי ומיד כל מלכי כנען ומי הוא אשר שלח בהם ידו ונקה והלא אביך גדל את יוסף על כל חכמתו ומלט כל שוכני ארץ מן הרעב ויצו להוריד יעקב ובניו מצרימה למען תמלט ארץ מצרים מרעב ועתה אם טוב בעיניך חדל מהשחיתם ואם אין בלבך להושיבם במצרים שלח אותם מזה וילכו לארץ כנען. ויחר אף פרעה ויברח משה וימלט מדינה ומטה יוסף לקח בידו. ויאמר המלך לאיוב העוצי מה יעשה באלה ויאמר לו הלא כל יושבי ארצך בידך כטוב בעיניך עשה. ויאמר בלעם הפתורי למלך אם בלהבת אש תאמר להמעיטם הלא אלקימו מלט את אברהם מאור כשדים ואם בחרב תאמר להשמידם הלא יצחק בא להאסף ויתן איל תחתיו. ועתה אדוני המלך אם תבקש למחות את שמם צוה להטיל ילדיהן המימה כי לא נסה אחד מהם בזה וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן. ויהי כאשר גדל משה בבית המלך ותחשבהו בת פרעה לבן וייראו מפניו כל בית פרעה ויהי היום ויוגד לבלעם לאמר הנה בן בתיה מבקש להרגך ויברח בלעם הקוסם ושני בניו אתו וינוסו וימלטו את נפשם וילכו ארץ כוש. בימים ההם נהיתה מלחמה בין כוש ובין בני קדם ויעזוב את בלעם הקוסם ויצא קוקנוס מלך כוש להלחם בארם ובבני קדם ויעזוב את בלעם הקוסם הוא לבן הארמי מפתור ושני בניו ינוס וימברוס לשמור את העיר ודלת הארץ אתו ויועץ בלעם את עם הארץ למרוד במלך קוקנוס לבלתי בוא העירה וישמעו אליו עם הארץ וישבעו לו וימליכוהו עליהם ואת בניו הפקידו לשרי צבאות ויגביהו את החומות מאד משני צדי העיר. ומן העבר השלישי חפרו בארות רבות אין מספר בין העיר ובין הנהר הסובב את כל ארץ כוש ויבקיעו שם את מי הנהר. ומן העבר הרביעי קבצו נחשים לרוב מאד בלחשיהם ובכשפיהם ואין יוצא ובא אליהם. ויהי כשוב המלך וכל שרי החיילות מן המלחמה וישאו עיניהם ויראו את חומות העיר כי גבהו מאד ויאמרו ראה ראו כי אחרנו במלחמה ויגביהו את חומות העיר ויחזיקום לבלתי בוא עליהם מלכי כנען למלחמה. ויהי כאשר קרבו אל העיר ויראו והנה שערי העיר סגורים ויקראו אל השוערים לאמר פתחו לנו ונבואה העירה. וימאנו השוערים לפתוח להם במצות בלעם הקוסם ולא נתנום לבוא השערה ויערכו מלחמה נכח השערה ויפול מחיל קוקנוס ביום ההוא מאה ושלושים איש. ויהי ביום השני וילחמו מעבר הנהר ויבוא שלשים רוכבי הפרשים בימים ההמה ולא יכולו ויטבעו בתוך הבורות וימותו ויצו המלך לחטוב עצים לעשות רפסודות לעבור עליהם ויעשו. ויהיה בבואם אל מקום הבורות היו המים מתגלגלים ברחים ויטבעו ביום ההוא מאתים איש על עשר רפסודות. ויהיה ביום השלישי ויבואו מצד הנחשים ולא יכלו לגשת שמה ויהרגו הנחשים מאה ושבעים איש ויחדלו להלחם על כוש. ויהי בהיות המצור על כוש ויברח משה ממצרים ויבוא אל מחנה קוקנוס מלך כוש ומשה בן שמונה עשרה שנה בברחו והימים אשר צר קוקנוס על כוש תשע שנים ויהיה הבחור הולך ובא עמהם ויאהב המלך והשרים וכל חיל המלחמה את הבחור כי רב ויקיר הוא וקומתו כארז ופניו כצאת השמש וכח גבורתו כארי ויהי יועץ למלך. ויהי מקץ תשע שנים ויחלה המלך את חליו אשר ימות בו ויהיה ביום השביעי לעת חלותו וימת ויחנטוהו עבדיו ויקברוהו נכח שער העיר הפונה ארץ מצרים ויבנו עליו בנין גדול נאה וגבוה מאד ויכתבו עליו כל מלחמותיו וכל גבורותיו. ויהי אחרי השלימו הבנין ויאמרו איש אל רעהו מה נעשה אם אמרנו נלחמה העירה ויפלו ממנו חללים רבים ואם אמרנו נשב במצור ושמעו כל מלכי ארם ובני קדם כי מת מלכנו ויבואו עלינו פתאום ולא ישאירו לנו שריד ועתה לכו ונמליכה עלינו מלך ונשב במצור עד תנתן העיר בידינו. וימהרו ויפשיטו איש לבושו וישליכו ארצה ויעשו במה גדולה ויושיבו עליה את משה ויתקעו בשופרות ויאמרו יחי המלך יחי המלך וישבעו כל השרים וכל העם לתת לו את הכושית הגבירה אשת קוקנוס לו לאשה וימליכו אותו עליהם. ומשה בן שבע ועשרים שנה במלכו על בני כוש ויהי ביום השני למלכו ויועדו כולם לפני המלך ויאמרו לו אם על המלך טוב הבה לנו עצה מה נעשה כי זה תשע שנים לא ראינו את נשינו ואת בנינו ונשב במצור. ויען המלך את העם ויאמר אם תשמעו בקולי דעו כי תנתן העיר בידינו ועתה אם נלחום נלחם בהם ויפלו ממנו כבראשונה ואם אמרנו נבוא העיר ויטבעו ממנו כבראשונה עתה לכו היערה והביאו מבני החסידה איש אפרוחו בידו והיו לכם למשמרת עד גדלם ולמדום לטוש כדרך בני הנץ וימהרו העם וילכו היערה ויעלו הברושים ויביאו איש אפרוחו בידו ויעשו כדבר המלך ויהי כאשר גדלו בני החסידה ויצו המלך להרעיבם ימים שנים ויעש העם כן. ויהי ביום השלישי ויאמר המלך אליהם לבשו איש כלי מלחמתו בידו ורכבו איש על סוסו וקחו איש אפרוחו בידו ונקומה ונלחמה בעיר מקום אשר נחשים שם ויעשו כדבר המלך. ויהי בהגיעם אל מקום הנחשים ויאכלום וישביתום מן המקום ההוא. ויהי כראות המלך והעם כי נשבתו הנחשים ויריעו העם תרועה גדולה וילחמו העירה ויתפשוה ויבואו איש אל ביתו אל אשתו ואל אשר לו וימותו ביום ההוא מעם הארץ אלף ומאה איש מיושבי העיר ומעם המצור לא מת אחד. ויהי כראות בלעם הקוסם כי נלכדה העיר ויפתח השער וירכב על הסוס הוא ושני בניו וינוסו ויבואו מצרים אל פרעה מלך מצרים המה החרטומים המכשפים הכתובים בספר הישר היועצים אל פרעה לאבד שם יעקב מעל פני האדמה. וילכוד משה את העיר בחכמתו ויושיבוהו על כסא המלוכה וישימו כתר מלכות בראשו וגם את הכושית הגבירה נתנו לו לאשה ויירא משה את אלקי אבותיו ולא בא אליה כי זכר את השבועה אשר השביע אברהם את אליעזר עבדו לאמר לא תקח אשה על בני מבנות כנען. וגם כה עשה יצחק בברוח יעקב מפני עשו ויצוהו ויאמר לו לא תתחתן בבני חם כי זכרנו את אשר נתן את בני חם לעבדים לבני שם ולבני יפת ויירא משה מפני ה' אלקיו ויתהלך לפניו באמת בכל לבבו ולא סר מן הדרך אשר הלכו בה אברהם יצחק ויעקב ויתחזק במלכות בני כוש וילחם את אדום ואת בני קדם ואת ארם ויכניעם תחת יד בני כוש. והימים אשר מלך על בני כוש ארבעים שנה. ויצלח בכל מלחמתו כי ה' אלקי אבותיו אתו. בשנת ארבעים למלכו והוא יושב על כסא המלוכה והגבירה יושבת לימינו אצלו ותאמר הגבירה אל השרים ואל העם הנה זה ארבעים שנה אשר מלך זה על כוש ואלי לא קרב ואת אלקי בני כוש לא עבד. ועתה שמעו נא בני כוש ולא ימלוך עליכם זה הנה מונחם בני ימלוך עליכם כי טוב לכם לעבוד את בן אדוניכם מעבוד איש נכרי עבד מלך מצרים. ויהי כל העם נדון עד הערב וישכימו בבוקר וימליכו את מונחם בן קוקנוס עליהם וייראו בני כוש לשלוח יד במשה וכי זכרו את השבועה אשר נשבעו לו ויתנו לו מתנות גדולות וישלחוהו בכבוד גדול ויצא משם ויחדול ממלוך על כוש. ומשה בן שבע שנים וששים שנה בצאתו מכוש כי מה' יצא הדבר כי בא הקץ אשר התעתד מימי קדם להוציא את בני ישראל. וילך משה מדינה כי ירא [לשוב] מצרימה מפני פרעה ויבוא אל רעואל ויספר לו משה את אשר ברח ממצרים ואת אשר מלך לבני כוש ואת אשר לקחו מידו המלוכה ויגרשוהו. ויהי כשמוע רעואל את דבריו אמר בלבו אתנה זה בית הכלא וארצה בו לבני כוש כי נוסם הוא ויקחהו אל בית הסוהר ויהי כלוא שם עשר שנים. ויהי בהיותו עצור שמה ותחמול עליו צפורה בת רעואל ותכלכלהו לחם ומים ויהי מקץ עשר שנים ותאמר אל אביה לאמר האיש העברי אשר כלאתו זה עשר שנים בבית הסוהר ואין דורש ואין מבקש אליו ועתה אם טוב בעיניך אבי נשלח ונראה אם מת ואם חי הוא ואביה לא ידע כי כלכלתהו ויען ויאמר רעואל הנהיה כדבר הזה להעצר גבר בבית הכלא עשר שנים ולא יאכל ויחיה. ותען צפורה את אביה לאמר הלא שמעת [אבי] כי אלקי העברים גדול ונורא הוא ומפליא להם בכל עת. הוא הציל אברהם מאור כשדים ואת יצחק מן החרב ואת יעקב מן המלאך בהאבקו עמו. וגם עם זה רבות עשה ויצלהו מיאור מצרים ומחרב פרעה גם מזה יכול למלטהו. וייטב הדבר בעיני רעואל ויעש כן כדבר בתו וישלח אל הבור לראות מה נעשה בו. ויראו והנה האיש חי ועומד על רגליו ומתחנן אל אלקי אבותיו. ויוציאוהו מן הבור ויגלחוהו וישנו את בגדי כלאו ויאכל לחם. ויהי האיש אל גנת רעואל אשר אחרי הבית. ויתפלל אל אלקיו אשר עשה אתו נפלאות רבות. ויהי בהתפללו ויבט בצדו והנה מטה ספיר מוצב ארצה והוא נטוע בתוך הגנה ויקרב אל המטה והנה חקוק בו שם ה' אלקים צבאות כתוב ומפורש על המטה ויקרא בו ויתלשהו כהתלש עץ יער מסבכו ויהי למטה בכפו. הוא המטה הנברא בתבל מפעלות אלקים אחרי בוראו שמים וארץ וכל צבאם ימים ונהרות וכל דגתם. ויהי בהגרש אדם מגן עדן ויקח את כל המטה בידו ויצא ויעבוד את האדמה אשר לוקח משם ויגיע המטה עד נח ויותר אל שם ואל תולדותיו עד הגעתו אל ידי אברהם העברי ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק גם את מטה האותיות ירוש ירש. ויהי כברוח יעקב פדנה ארם ויקחהו בידו ובבואו אל יצחק אביו בארה שבע נטוש לא נטשו וברדתו מצרימה לקחו בידו ויתנהו אל יוסף שכם אחד על אחיו כי באמצו לקחו יעקב מיד עשו אבי אדום. ויהי אחרי מות יוסף וישבו שרי מצרים בית יוסף ויגיע המטה אל יד רעואל המדיני ובעת צאתו ממצרים לקחו בידו ויטעהו בתוך גנתו. ויבחנו כל גבורי קיני לתלשו בבקשם לקחת צפורה בתו ולא יכלו וישאר בתוך הגן עד בוא אשר לו המשפט ויקחהו. ויהי כראות רעואל את המטה בידו ויתמה על ככה ויתן רעואל צפורה בתו למשה. ומשה בן שבע שנים ושבעים שנה בצאתו מבית הסהר ויקח צפורה המדינית לאשה ותלך צפורה בדרכי בית ישראל לא חסרה דבר מצדקת שרה ורבקה רחל ולאה גבעות עולם ותהר בן ויקרא משה שמו גרשום וגו' רק לא מל את בשר ערלתו בגזרת רעואל חותנו ויהי בעת ההיא מקץ שלש שנים ותהר עוד ותלד בן שני וימל את בשר ערלתו ויקרא שמו אליעזר וגו':

ולכהן מדין שבע בנות ששה שמות נקראו לו יתר יתרו רעואל חובב קיני פוטיאל. אית דאמרי שבעה שמות נקראו לו יתר יתרו חבר חובב רעואל פוטיאל קיני. יתר שהותיר במעשים טובים. חבר שנתחבר למקום. חובב שהוא חביב למקום כבן. רעואל שהוא כריע למקום. פוטיאל שנפטר מעבודה זרה. קיני שקנה למקום וקנה לו את התורה.

דבר אחר בתחלה לא היו קורין אותו אלא יתר שנאמר וילך משה וישב אל יתר חותנו כשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחת ונקרא יתרו. וכן אתה מוצא באברהם אבינו שבתחילה לא היו קורין אותו אלא אברם וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחת ונקרא אברהם. וכן אתה מוצא בשרה שמתחלה שרי ונקראת שרה. וכן אתה מוצא ביהושע ויקרא משה להושע בן נון יהושע. ויש אחרים שמנעו מהן אות יש לך ללמד מן עפרון שמתחלה היו קורין אותו עפרון ומשנטל דמיה של ארץ מנעו ממנו אות אחת ונקרא עפרן שנאמר וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרן. וכן אתה מוצא ביונדב שמתחלה נקרא יהונדב וכשבא לאותו מעשה מנעו ממנו אות אחת ונקרא יונדב. מכאן אמרו חכמים אל יתחבר אדם לרשע אפילו לקרבו לתורה. ויבואו הרועים ויגרשום (כתוב ברמז קכ"ד):

ותבאנה אל רעואל אביהן רעואל היה שמו כשהוא אומר וחבר הקיני נפרד מקין מבני חובב חותן משה חובב היה שמו ולא רעואל היה שמו ומה תלמוד לומר ותבאנה אל רעואל אביהן מלמד שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא. רבי שמעון בן מנסיא אומר רעואל היה שמו ריע של אל שנאמר ויבוא אהרן וכל זקני ישראל. ר' דוסתאי אומר קיני היה שמו שפירש ממעשה קינאי שמקנין בו למקום שנאמר הם קנאוני בלא אל ואומר אשר שם סמל הקנאה. רבי יוסי אומר קיני היה שמו שקנה את השמים ואת התורה. רבי ישמעאל בר' יוסי אומר רעואל היה שמו שריע אל שנאמר רעך ורע אביך אל תעזב. ר' שמעון בן יוחאי אומר שני שמות היו לו חובב ויתרו. יתרו על שם שיתר פרשה אחת בתורה ואתה תחזה מכל העם. והרי אף למשה היא מסיני שנאמר אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלקים למה נתעלמה מעיני משה כדי שיתלה הדבר ביתרו. חובב על שם שחבב את התורה שלא מצינו בכל הגרים שחבבו את התורה כיתרו. וכשם שחבב הוא את התורה כך חבבו בניו את התורה שנאמר הלוך אל בית הרכבים וגו'. והרי דברים קל וחומר ומה אלו שקרבו את עצמן כך קרבן המקום. ישראל שעושין את התורה על אחת כמה וכמה:

ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרועים מכאן שהשליכום למים שנאמר וגם דלה דלה לנו וכתיב ויקם משה ויושיען ואין הלשון הזה אלא לשון הצלת מים שנאמר הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש. ויאמר אל בנותיו ואיו מיד יצאה צפורה כצפור והביאתו.

דבר אחר שטהרה כל בית אביה כדם הצפור. ר' יוסי בר חנינא אמר בקשו לענותן כדכתיב צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה. דלה דלה לנו בעולם הזה ולעולם הבא דליה אחת דלה והשקה כל הצאן. ויאמר אל בנותיו ואיו שמא הוא מאותו זרע איה שרה אשתך שכל העולם כולו מתברך בהם. ולמה קורא אותו כהן מדין שעתידין בני בנותיו להיות כהנים גדולים. רבי יהושע אומר עבודת אלילים היה כענין שנאמר ויהונתן בן גרשם בן מנשה. ר' אלעזר המודעי אומר שר היה כענין שנאמר ובני דוד כהנים היו. אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן קיסמא גדולה לגימה שהרחיקה שתי משפחות מישראל שנאמר על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. ור' יוחנן דידיה אמר מרחקת את הקרובים וכו' ומקרבת את הרחוקים שנאמר קראן לו ויאכל לחם. ומשרה שכינה על נביאי הבעל שנאמר ויהי הם יושבים אל השלחן. ומעלמת עין מן הרשעים מיהונתן בן גרשם. ר' סימון אמר בשם ר' אליעזר מי שהוא עושה חסד עם משה דכתיב למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם. אמר ר' סימון אין כאן חסד בשכרו האכילו דכתיב דלה דלה לנו. ואימתי פרע לו הקב"ה בימי שאול דכתיב ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו וגו' וכי עם כל בני ישראל עשה חסד והלא עם משה בלבד עשה אלא ללמדך שכל מי שעושה חסד עם אחד מבני ישראל מעלה עליו הכתוב כאלו עשה חסד עם כל ישראל. והרי דברים קל וחומר ומה אם שעושה חסד עם מי שהוא חייב לו ראה מה פרע לו הקב"ה שכרו. מי שעושה עם מי שאינו חייב לו על אחת כמה וכמה:

ויואל משה לשבת את האיש בשעה שאמר משה ליתרו תנה לי את צפורה בתך לאשה אמר לו קבל עליך דבר אחד שאני אומר לך ואני נותנה לך לאשה. אמר לו משה מה הוא. אמר לו הבן שיהיה לך תחלה יהיה לעבודה זרה מכאן ואילך לשם שמים וקבל עליו. אמר לו השבע לי וישבע לו שנאמר ויואל משה לשבת אין אלה אלא לשון שבועה שנאמר ויואל שאול את העם (וכן הוא אומר הואל קח ככרים ). לפיכך הקדים המלאך להרוג את משה מיד ותקח צפורה צר. וירף ממנו רבי יהודה אומר אין ויואל אלא לשון דירה שנאמר הואל נא ולין כיון שנטל בתו קבל עליו לרעות צאנו. וישמע אלקים את נאקתם (כתוב ברמז ל"א). כי התרפים דברו און משל לשני נערים אחד מת אביו וקברו ואחד אביו קיים. זה שאביו קיים קורא לו אביו ומיד עונה אותו. וזה שמת אביו הולך על קברו וצועק אבי אבי עד שתש כחו ולא משיבו. כך ישראל אביהם קיים ומיד הוא עונה אותם שנאמר וישמע אלקים את נאקתם. והיה טרם יקראו ואני אענה ואומר יקראני ואענהו. אבל הגוים יצעקו אליו ולא יענה ואומר ויקחו את הפר וגו'. ר' עקיבא אומר ספקלטורין של פרעה מחנקין את ישראל בקירות בתים לבנין והיו צועקין מתוך הבנין צועקין מתוך הקירות והקב"ה שומע נאקתם שנאמר וישמע אלקים את נאקתם. ועוד שהיו שורפין את בניהן בכור אש זבח לאלקיהן שנאמר ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים. כתיב הכא וירא וכתיב התם וכל העם רואים וגו'. וכן הוא אומר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים. רבי יהושע בן לוי אומר בזכות המשכן דכתיב וירא משה את כל המלאכה וכתיב אשר הוצאתי אותם לשכני בתוכם. רבי אלעזר אמר בזכות חנניה מישאל ועזריה כתיב הכא וירא אלקים וכתיב התם כי בראותו ילדיו ילדים אשר אין בהם כל מום:

ומשה היה רועה כתיב ה' צדיק יבחן אמר רבי יצחק במה בוחן את הצדיקים במרעה. דוד נבחן במרעה שנאמר מאחר עלות הביאו לרעות עמו. [עמוס] נבחן במרעה שנאמר ויקחני ה' מאחרי הצאן. אף משה נבחן במרעה שנאמר ומשה היה רועה. וינהג את הצאן אחר המדבר להרחיק מן הגזל.

דבר אחר שראה שנטל גדולה מן המדבר. מלכות וכהונה מן המדבר. באר מן המדבר. מן מן המדבר. ענני כבוד מן המדבר. ויבוא אל הר האלקים חורבה הלכה צאנו של משה ארבעים יום ולא טעמה כלום כשם שעשה אליהו זכור לטוב שנאמר ויקם וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום.

דבר אחר אחר המדבר בשרו שצאנו כלה במדבר והוא עמהם נאסף. וירא מלאך ה' אליו בלבת אש למה בלבת אש כדי ללבבו כשיבוא לסיני ויראה האש ולא יתירא.

דבר אחר בלבת אש שהלב נתון משני חלקים. למה מתוך הסנה ולא מתוך אילן אחר אומר הקב"ה עמו אנכי בצרה והם נתונים בשעבוד ואני נגלה מתוך אילן אחר לפיכך מתוך הסנה שכולו מלא קוצים. ויאמר משה אסורה נא ואראה רבי יוחנן אמר שלש פסיעות פסע משה ריש לקיש אמר לא פסע אלא צוארו עקם. אמר הקב"ה נצטערת לראות חיייך שאגלה עליך מיד ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני. אמר הקב"ה אתה אמרת הנני חייך אף אני אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני. ויבוא אל הר האלקים חורבה שמשם נתחייבו בעלי חרבות כגון רוצח ונואף ונואפת.

דבר אחר למה נקרא שמו חורב שמשם תבוא חרב על אומות העולם שלא קבלו את התורה. ולמה נקרא שמו סיני שנשנאו כל באי עולם. וירא מלאך ה' אליו בתחלה לא נראה אלא במלאך אחר שעמד באמצע הסנה כדי שלא יתבהל. והנה הסנה בוער באש אמר הקב"ה על ידי שנאה ששנאו אחיו ליוסף ירדו מצרים ובשבילו אני נגלה בסנה ואגאל אותם שנאמר גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה מה דרכו של סנה אדם מכניס ידו לתוכו אינו ניזוק לפי שקוציו כולן כפופין למטה אבל כשמבקש להוציא הקוצין תופסין לו ואין יכול להוציאה. כך המצרים בתחלה קבלו לישראל בסבר פנים יפות וכשבקשו לצאת לא הניחום שנאמר ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך. והסנה איננו אכל רמז לו אף על פי שישתעבדו בארבעה מלכיות אינן כלין. ויאמר משה אסורה נא ואראה אמר לרועים שהיו עמו ולא ראו זה שראה משה. וכן אתה מוצא באברהם ודניאל. כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא כאן אתה עתיד לבנות לפני מזבח. מנין שכל הקריאות היו משה משה תלמוד לומר ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר משה משה. שאין תלמוד לומר ויאמר אלא מלמד שכל הקריאות היו משה משה. ומנין שעל כל קריאה היה אומר הנני תלמוד לומר ויאמר הנני שאין תלמוד לומר ויאמר אלא מלמד שעל כל קריאה היה אומר הנני:

משה משה אברהם אברהם יעקב יעקב שמואל שמואל לשון חבה לשון זירוז.

דבר אחר הוא משה עד שלא נדבר עמו הוא משה משנדבר עמו. מבנין אב כיצד זה היסוד המלמד על כל מה שאחריו ואימתי נקרא יסוד משיהא הוא תחלה. א"ר יצחק על כל דבור ודבור היה קורא משה משה והוא אומר הנני בנין אב לכולן ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה וגו' לפי שהוא תחלה. כיוצא בו אתה אומר והיה כי יבצע אדני את כל מעשהו למה כי אמר בכח ידי עשיתי והקב"ה אמר לו היתפאר הגרזן על החוצב בו וגו'. אין את דומה אלא לקרדום זה שאם אין את מבקע בו אינו עושה מעצמו כלום וכמטה הזה שאם אין אדם מכה בו אינו מתגאה ואתה אומר בכח ידי עשיתי לכן ישלח האדון ה' צבאות במשמניו רזון וכל מלכי עכו"ם נידונין על כן. ואם כן פרשו באשור לפי שהוא תחלה. ויאמר אל תקרב הלום (ברמז נז וסה):

ויאמר אנכי אלהי אביך נגלה עליו בקולו של עמרם אביו כדי שלא יתירא. באתה שעה שמח משה ואמר עמרם אבי. אמר ליה הקב"ה אתה אמרת שאני אביך ואיני אלא אלהי אביך באותה שעה ויסתר משה פניו. אמר ליה הקב"ה חלקת לי כבוד חייך אני חולק לך כבוד שנאמר וירא אהרן וכל בני ישראל את משה וגו'. אתה יראת כי ירא מהביט לפיכך וייראו מגשת אליו. בשכר מהביט ותמונת ה' יביט. כתיב ויאמר לא תוכל לראות את פני אמר ליה הקב"ה למשה כשרציתי לא רצית ועכשיו שאתה רוצה איני רוצה. ופליגא דרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן דאמר בשכר שלש זכה לשלש. בשכר ויסתר משה פניו זכה לקלסתר פנים. בשכר כי ירא וגו' וכו':

ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי מלמד שהיה הקב"ה מביט במצרים היאך היו משתעבדים בישראל שנאמר הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגו' כביכול אני עמהם. ירידה חמישית ירדה לסנה שנאמר וארד להצילו מיד מצרים הניח כל ההר ושכן בתוך הסנה והסנה כולו צרה וצוקה וכולו קוצים ודרדרים ולמה שכן עליו שראה לישראל בצרה גדולה שנאמר בכל צרתם לו צר. ראה משה את האש בתוך הסנה והאש אינה אוכלת את הסנה והסנה אינה מכבה שלהביותיו של אש ואין הסנה נצמח בארץ אלא אם כן יש מים תחתיו וראה משה והיה תמה והלך לראות את המופת. אמר לו הקב"ה עמוד ששם אני עתיד ליתן תורה לישראל. אמר לו ואשלחך אל פרעה. אמר לו רבונו של עולם אין בי כח שאני פגום בלשוני. ולא עוד אלא שאתה שולחני ביד אויבי מבקשי נפשי אמר אל תירא כי מתו כל האנשים. וכי מתים היו אלא שירדו מנכסיהם. מכאן אתה למד כל היורד מנכסיו כאלו מת. אמר לו רבון העולמים שלח נא ביד אותו האיש שאתה עתיד לשלוח לעתיד לבוא אמר לו לא אמרתי לך ואשלחך אל ישראל אלא אל פרעה ולאותו האיש שאתה אומר אני שולח אותו לעתיד אל ישראל הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא. אמר לפניו תן לי אות. אמר לו השלך מטך ארצה. ולמה הראה הקב"ה למשה בנחש. אלא מה נחש ממית ונושך לבני אדם כך היה פרעה ועמו נושכים וממיתים לבני ישראל וחוזר ונעשה כעץ יבש כך היה פרעה ועמו כעץ יבש. ולמה הראה לו בדבר טמא אלא מה המצורע הזה טמא ומטמא את ישראל וחוזר ונטהר כך יטהרו ישראל מטומאת מצרים. ולמה הראה לו האש מתוך הסנה אלא האש אלו ישראל שנמשלו כאש שנאמר והיה בית יעקב אש. הסנה אלו אומות העולם שנמשלו כקוצים ולא עכו"ם מכבים שלהבת של ישראל שהן דברי תורה ולא אשן של ישראל אוכלת את העכו"ם. לעתיד לבוא אשן של ישראל אוכלת את כל העכו"ם שנאמר והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים. אמר לפניו רבון העולמים הודיעני את שמך הגדול והקדוש שאקרא בשמך ותענני והודיעו אהיה אשר אהיה וראו העליונים שמסר הקב"ה שם המפורש ואמרו ברוך אתה ה' חונן הדעת. אהיה אשר אהיה אמר לו הקב"ה למשה לך אמור להם לישראל אני הייתי עמהם בשעבוד זה אני אהיה עמהם בשעבוד מלכיות. אמר לפניו רבון העולמים דיה לצרה בשעתה אמר לו לך אמור להם אהיה שלחני אליכם. ועדיין היה משה מסרב אמר לו הקב"ה ראוי אתה לרדות במקל. ויאמר מה זה בידך ויאמר מטה אמר לו הקב"ה אם לא היה בדעתך לילך היה לך לומר בתחלה איני הולך אלא המתנת עד שמסרתי לך מסטורין שלי ושם המפורש. והיה אם לא יאמינו לקול האות הראשון מה תלמוד לומר לקול. אמר ריש לקיש שהיה המטה מדבר לפני ישראל עם משה הייתי במדין ונהפכתי לנחש ואחר כך נעשיתי מטה ואף היא מרימה קולה טהורה הייתי ונטמאתי וחזרתי ונטהרתי וכן במצרים להודיע גדולתו של הקב"ה:

ואת המטה הזה תקח בידך אמר לו הקב"ה משה אם אין אתה רוצה לעשות את שליחותי מקל זה עושה שליחותי אלא אני רוצה לזכותך ונסים הרבה אני נותן על ידך המן ובאר ושבת וענני כבוד והתורה. ר' אבינא רמי כתיב זה שמי לעלם וכתיב וזה זכרי לדר דר אמר הקב"ה לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דל"ת. [רבא סבר למדרשיה בפירקא אמר ליה ההוא סבא לעלם כתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אטו האידנא לאו אחד הוא אמר רב אחא בר חנינא לא כעולם הזה העולם הבא העולם הזה] על שמועות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות אומר ברוך דיין האמת אבל לעולם הבא כולו הטוב והמטיב:

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרין אותו לתלמידיהן פעם אחת בשבת ואמרי לה פעם אחת בשבוע כתיב זה שמי לעולם לעלם כתיב. ועתה לך ואשלחך אמר ר' אלעזר לך היו מצפים ישראל לך היו ישראל מקוים גדולה יש לך בדבר הזה. ר' יוחנן אמר לך מסור הדבר הזה (ברמז תכ"ח ותש"כ ותשנ"ו). ויאמר משה אל ה' בי אדני בייא את מעביר עלי. אם אהרן אחי גדול ממני ואתה תשלחני. לא איש דברים אנכי אמר לו הקב"ה מי שם פה לאדם. ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו והוריתיך אני עושה אותך בריאה חדשה כאשה זו שהיא הרה ויולדת.

דבר אחר אני יורה דברי לתוך פיך כחץ ואין והוריתיך אלא לשון ירה יירה. וכיון שבשרו הקב"ה שהוא עמו קבל עליו לילך שנאמר וילך משה וישב אל יתר חותנו:

לך ואספת את זקני ישראל לא במקום אחד ולא בשני מקומות המקום חולק כבוד לזקנים בכל מקום אתה מוצא שהקב"ה חולק כבוד לזקנים. כיוצא בו אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל. ואל משה אמר עלה אל ה' ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה. ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו וגו'. ר' שמעון בן יוחאי אומר מנין שלעתיד לבוא חולק כבוד לזקנים שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו'. ונגד מלכיו ונגד נביאיו לא נאמר אלא ונגד זקניו כבוד והלא דברים קל וחומר ומה מי שאמר והיה העולם עתיד לחלוק כבוד לזקנים על אחת כמה וכמה בשר ודם שצריך שיחלוק כבוד לזקנים. וכן אתה מוצא שהמקום מצטער על זקן אחד כנגד כל ישראל שנאמר קצפתי על עמי חללתי נחלתי [יכול] יהיו מחוללי על הכל תלמוד לומר על זקן הכבדת עולך. פקד פקדתי (ברמז ס"ד):

ושאלה אשה משכנתה ר' אלעזר הקפר אומר ארבע מצות היו בידן של ישראל שאין העולם כלו כדאי להן. שלא נחשדו על העריות שנאמר ויצא בן אשה ישראלית להודיע שבחן של ישראל שלא היתה אלא זו בלבד ופרסמה הכתוב. ומפורש בקבלה גן נעול גל נעול גן נעול אלו הזכרים. גל נעול אלו הנקבות. ר' נתן אומר גן נעול אלו הנשואות. גל נעול מעין חתום אלו הארוסות.

דבר אחר גן נעול גל נעול שתי ביאות. ולא נחשדו על לשון הרע שנאמר ושאלה אשה משכנתה כבר היה בידם שנים עשר חדש ואין את מוצא באחד מהן שהלשין על חברו. ולא שנו את שמם שכשם שמיחסם בירידתן ראובן ושמעון כך מיחסן בעליתן שנאמר ויתילדו על משפחותם ולא היה בהם זנות שנאמר שבטי יה עדות לישראל ששם עלו שבטים שבטי יה. אמר הקב"ה שמי מעיד בישראל שלא נטמאו במצרים בזנות ולא חלפו לשונם. מי שמך לאיש שר ושופט וגו'. שני אנשים עברים נצים מכאן שהיו מדברים עברית שנאמר כי פי המדבר אליכם:

אלקי העבריים נקרה עלינו שנאמר ויבוא הפליט ויגד לאברם העברי:

והן לא יאמינו לי אמר ריש לקיש החושד בכשרים לוקה בגופו מנלן ממשה דכתיב והן לא יאמינו לי וקמי קוב"ה גליה דהוו מהימני אמר לו הן מאמינים בני מאמינים ואתה אין סופך להאמין. מאמינים דכתיב ויאמן העם. בני מאמינים דכתיב והאמין בה'. ואתה אין סופך להאמין דכתיב יען לא האמנתם בי. וממאי דלקה דכתיב הבא נא ידך בחיקך. אמר רבא מדה טובה ממהרת לבוא ממדת פורענות. במדת פורענות כתיב ויוציאה והנה ידו מצרעת ואלו במדה טובה כתיב ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו. מחיקו הוא דשבה כבשרו. ויבלע מטה אהרן את מטותם אמר ר' אלעזר נס בתוך נס. אמר לו לשון הרע אתה אומר על בני מה הנחש דאמר לשון הרע והלקיתי אותו בצרעת אף אתה הבא נא ידך בחיקך. והיה אם לא יאמינו ולקחת ממימי רמז לו מאין אתה תטול שלך מן המים שנאמר המן הסלע הזה. וישליכהו ארצה ויהי לנחש אמר הקב"ה למשה כשם שהנחש מתעקם כך פרעה עתיד להתעקם עליכם הוי מגיד מראשית אחרית. אמר הקב"ה למשה שני סימנין הללו נחש ומצורע אחד שלי ואחד שלך. וידבר העם באלקים ובמשה וגו' וישלח ה' בעם את הנחשים ומי שהוא מדבר בעצמך לוקה בצרעת והנה מרים מצרעת כשלג:

עד שלא זכה משה לתורה כתיב בו לא איש דברים אנכי. כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל מדבר שנאמר אלה הדברים אשר דבר משה. וכן לעתיד לבוא ועלהו לתרופה מי שהוא אלם לועט מתרפא לשונו ומצחצח מיד בדברי תורה שנאמר ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה ואין מזה ומזה אלא תורה שנאמר מזה ומזה הם כתובים. אמר הקב"ה ראה לשונה של תורה שמרפא את הלשון שנאמר מרפא לשון עץ חיים.

דבר אחר למה הדבר דומה לאחד שהיה מוכר ארגמן והיה מכריז ואמר הרי ארגמן. הציץ המלך ושמע את קולו קרא אותו ואמר לו מה אתה מוכר אמר לו ולא כלום אמר לו אני שמעתי את קולך שאמרת הרי ארגמן ואת אומר ולא כלום. אמר לו מרי ארגמן הוא אבל אצלך ולא כלום. כך משה אצל הקב"ה שברא את הפה ואת הדבור אמר לא איש דברים אנכי אבל אצל ישראל אלה הדברים. כל שבעת הימים היה הקב"ה מדבר עם משה מתוך הסנה שנאמר גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך. ופרק הפסח היה ובאותו הזמן לשנה הבאה בט"ו בניסן יצאו ישראל ממצרים. בט"ו בניסן נולד יצחק. בט"ו בניסן נתבשרה שרה. בט"ו בניסן נדבר עם אברהם אבינו בין הבתרים. שנאמר ויהי מקץ קץ אחד לכולן. בי"ד בו שחטו את פסחיהם ויום רביעי היה. בו בלילה לקו בכורות. למחרת נסעו מרעמסס וברביעי ויוגד למלך מצרים. ובחמישי ובשישי רדפו. לשחרית אמרו שירה ויום רביעי היה ויום טוב אחרון של פסח היה:

שלח נא ביד תשלח את סבור שמא עיכב משה שלא ילך. לא עשה אלא כמכבד אהרן אמר משה עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם שמונים שנה הוא שכתוב ואודע להם בארץ מצרים. ומנין שהיה אהרן מתנבא להם שנאמר ויבוא איש אלקים אל עלי ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן. אמר כל השנים הללו היה אהרן מתנבא להם עכשיו אני בא לתחומו של אחי שיהיה מצר לכך לא ביקש משה לילך. אמר לו הקדוש ברוך הוא אהרן אחיך אינו מצר בדבר הזה אלא ישמח תדע לך שהוא יוצא לאנפטי שלך שנאמר הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח לא בפיו אלא בלבו בלבו יותר מבפיו. אמר ר' שמעון בן יוחאי הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים ותומים שנאמר ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים והיו על לב אהרן כיון שאמר לו הקב"ה כך קיבל עליו לילך. מיד נגלה הקב"ה על אהרן אמר לו צא לקראת משה אחיך כדי שידע שאתה שמח בדבר זה לכך נאמר לקראת משה המדברה. אילו היה אהרן יודע (כתוב ברמז קמ"ב):

ויחר אף ה' במשה ר' יהושע בן קרחה אומר כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם חוץ מזה שלא נאמר בו רושם. ר' שמעון בן יוחאי אומר אף זה נאמר בו רושם שנאמר הלא אהרן אחיך הלוי והלא כהן הוא הכי קאמר אני אמרתי אתה כהן והוא לוי עכשיו הוא כהן ואתה לוי. וחכמים אומרים לא נתכהן משה אלא בשבעת ימי המלואים בלבד. ויש אומרים לא פסקה אלא מזרעו של משה שנאמר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו. מאי ואומר וכי תימא ההוא לדורות הוא דכתיב ואומר משה ואהרן בכהניו. וכל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם והכתיב ויצא מעם פרעה בחרי אף ולא אמר ליה ולא מידי אמר ריש לקיש סטרו ויצא. והכתיב ונצבת לקראתו על שפת היאר ואמר ריש לקיש מלך הוא והסבר לו פנים ור' יוחנן אמר רשע הוא והעז לו פנים איפוך:

אם נאמר אהיה עם פיך למה נאמר הוריתיך ואם נאמר הוריתיך למה נאמר אהיה עם פיך אלא אהיה עם פיך זה פתיחת פה ומענה לשון. הוריתיך זה גנזי חכמה שגלה הקב"ה למשה על כל גנזי תורה חכמה ומדע וגנזי חיים והראהו מה שעתיד להיות לעולם הבא וכיון שראה בפרגוד של הקב"ה כתות כתות של סנהדרין שהיו יושבין בלשכת הגזית ודורשים התורה בארבעים ותשע פנים והראהו רבי עקיבא דורש כתרי אותיות אמר אין לי עסק בשליחות של מקום שנאמר ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח מה עשה הקב"ה שגרו לשר של חכמה ותפשו למשה והוליכו למקום אחד והראה לו בפרגוד של הקב"ה רבוא רבבות של סנהדרין שיושבים ודורשים ואומרים הלכה למשה מסיני מיד נתקררה דעתו של משה:

ואת המטה הזה תקח בידך המטה שנברא בין השמשות נמסר לאדם הראשון בגן עדן ואדם מסרו לחנוך וחנוך מסרו לשם ושם מסרו לאברהם ואברהם מסרו ליצחק ויצחק מסרו ליעקב ויעקב הוליכו למצרים ומצרים ליוסף וכשמת יוסף נטלטל כל ביתו וניתן בפלטין של פרעה והיה יתרו אחד מחרטומי מצרים וראה את המטה וחמד אותו בלבו ולקחו והביאו ונטעו בתוך גן שלו ולא היה יכול לקרב אליו עד שבא משה לארץ מדין ונכנס לתוך גן ביתו וראה את המטה וקרא את האותיות אשר עליו ושלח ידו ולקחו וראה יתרו ואמר זה הוא האיש שהוא עתיד לגאול את ישראל ממצרים לפיכך נתן לו צפורה בתו לאשה שנאמר ויואל משה וגו' והיה משה רועה ומנהיג באותו מטה את צאנו של יתרו ארבעים שנה ולא שכלה אותם חית השדה והם פרים ורבים הרבה מאד ועליהם הכתוב אומר כצאן קדשים. וינהג את הצאן עד שבא להר חורב ושם נגלה הקב"ה מתוך הסנה. אמר ר' יהודה בר אמי המטה משקל ארבעים סאה היה ושל סנפירינון היה ועשר מכות חקוקות עליו ובנוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב אמר לו הקב"ה המטה הזה יביא עליו את המכות:

ויאמר ה' אל משה במדין תני המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו מנא הני מילי אמר רב נחמן דכתיב ויאמר ה' אל משה במדין אמר ליה במדין נדרת לך והתר נדרך דכתיב ויואל משה לשבת ואין אלה אלא שבועה דכתיב ויבוא אותו באלה וכתיב וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלקים. ר' אליעזר אומר פותחין בנולד וחכמים אוסרין. כיצד שאיני נהנה לאיש פלוני ונעשה סופר או שהיה משיא את בנו אמר אילו הייתי יודע שהוא נעשה סופר או שהיה משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר. מאי טעמא אמר רב חסדא דאמר קרא כי מתו כל האנשים והא מיתה דנולד הוא מכאן שפותחין בנולד. ורבנן מאי טעמא קסברי הנהו מי מתו והאמר מר כל מקום שנאמר נצים נצבים אינו אלא דתן ואבירם אלא שירדו מנכסיהם. וילך משה וישב אל יתר חותנו לא היה צריך לומר אלא וישב אל מצרים ולמה שב אל יתרו להתיר נדרו מה עשה הקב"ה קשר ענן שם כביכול התיר נדרו של משה.

דבר אחר שהלך ליטול רשות ממנו. ויאמר לו לך לשלום כל מי שכתוב בו לשלום הולך וחוזר וכל מי שכתוב בו בשלום הולך ואינו חוזר. באבנר כתיב וישלח דוד את אבנר וילך בשלום הלך ולא חזר אבל יתרו שאמר למשה לך לשלום הלך וחזר:

ויקח משה את אשתו ואת בניו באותה שעה נאמר לאהרן לך לקראת משה המדברה יצא לקראתו והיה מגפפו ומחבקו ומנשקו אמר ליה משה אחי היכן היית כל השנים הללו אמר ליה במדין מה טף ונשים אלו עמך אמר ליה אשתי ובני אמר ליה להיכן אתה מוליכן אמר ליה למצרים אמר ליה על הראשונים אנו מצטערין ועכשיו הבאת את האחרונים באותה שעה אמר לה לכי לבית אביך לכך נאמר אחר שלוחיה. [וירכיבם על החמור (כתוב ברמז צ"ח). ויהי בדרך במלון וגו' ויבקש המיתו (כתוב ברמז פ"א ותתנ"ג). ותקח צפורה צר (ברמז פ"א)]. אז אמרה חתן דמים [למולת] כל פרקמטיא של משה לא היתה אלא באז כיצד הצלת נפשו לא היתה לא באז שנאמר וירף ממנו אז אמרה. קנתורו לא היה אלא באז שנאמר ומאז באתי אל פרעה. שירתו לא היתה אלא באז שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל. אף הפרשת ערים לא היתה אלא באז שנאמר אז יבדיל משה שלש ערים:

ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה זה שאמר הכתוב ירעם אל בקולו נפלאות אימתי עשה הקדוש ברוך הוא בקולו נפלאות בשעה שביקש הקב"ה לשלוח משה בשליחות לגאול את ישראל והיה במדין אמר ליה שוב מצרים נחלק הדיבור לשני קולות ונעשה דו פרצופין ושמע משה במדין לך שוב מצרים ואהרן שמע במצרים לך לקראת משה המדברה ומה שבאמצע לא היו שומעין הוי ירעם אל בקולו נפלאות. זה שאמר הכתוב מי יתנך כאח לי אמרו ישראל להקדוש ברוך הוא מי יתנך כמשה ואהרן שנאמר מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד שהיו אוהבין זה לזה ומחבבין זה לזה. שבשעה שנטל משה את המלכות ואהרן את הכהונה לא קנאו זה לזה אלא היו שמחין זה בגדולת זה. אמצאך בחוץ אשקך וילך ויפגשהו בהר האלקים וישק לו. זה שאמר הכתוב חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. צדק זה משה שנאמר צדקת ה' עשה. שלום זה אהרן שנאמר בשלום ובמישור הלך אתי. חסד זה אהרן שנאמר וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך. ואמת זה משה שנאמר בכל ביתי נאמן הוא. כל נשיקה של תפילות (ברמז קכ"ד):

וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל אמרו להם כך אמר הקב"ה פקד פקדתי אתכם סימן היה לישראל כל גואל שבא בלשון הזה שהוא גואל של אמת שכך אמר להם יוסף פקד יפקד אלקים אתכם. ויקדו וישתחוו כיון שהזכיר להם פקד פקדתי מיד ויאמן העם אמרו להם משה ואהרן בואו עמנו ונלך אצל פרעה מיד קיבלו עליהם זקני ישראל והלכו עמהם. עד שהיו הולכין היו מגנבין עצמן אחד אחד ושנים שנים כיון שהגיעו לפלטין של פרעה לא נמצאו עמהן אחד מהן שנאמר ואחר באו משה ואהרן והיכן הם הזקנים אלא שהלכו להם. אמר להם הקדוש ברוך הוא מה אתם סבורים שאיני פורע לכם חייכם כשיעלו משה ואהרן לקבל את התורה אתם עולים עמהם ואני מחזיר אתכם שנאמר ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה:

אמר רבי חייא בר אבא יום גינוסיא היה והיו כל המלכים באים ומעטרים אותו שהיה קוזמקטור והיו משה ואהרן עומדין על פתח פלטין נכנסו אצל פרעה ואמרו לו שני זקנים עומדין על פתח פלטין שלך אמר להם ויש בידם עטרות אמרו לו לאו אאמר להם באחרונה יכנסו נכנסו אצל פרעה אמר להם מה אתם מבקשים אמרו לו אלקי העברים שלחני אליך שלח את עמי ויחוגו לי במדבר אמר להם מי ה' אשר אשמע בקולו ולא היה יודע לשלוח לי עטרה משלו אלא בדברים בא אלי מי ה' אשר אשמע בקולו אמר ר' לוי הוציא באותה שעה דיפתרא של אלהות וקרא אלקי אדום מואב וצידון אמר להם הרי קראתי ואיני מוצא מה שאתם אומרים אמר רבי לוי למה הדבר דומה לכהן שהיה לו עבד יצא הכהן מן המדינה הלך עבדו לבקשו בין הקברות התחיל צווח אדוני אדוני אמרו לו מי הוא אדונך אמר להם פלוני כהן אומרים לו שוטה שבעולם כהן אתה מבקש בבית הקברות כך אמר פרעה למשה מי ה' הוצאתי דיפתרא של אלהות ובקשתיו בתוכה ולא מצאתיו אמר ליה שוטה שבעולם האלוהות שבידך מתים הם אבל אלקינו חי וקיים הוא שנאמר וה' אלקים אמת הוא אלקים חיים מלך עולם:

אמר רבי יוחנן לפי שבאו משה ואהרן וזקני ישראל ורצו ליכנס ראו סביב פלטין שלו כמה אוכלוסים ונזדעזעו. אמר רבי מאיר ארבע מאות פתחים היו לפלטין מאה לכל רוח על כל אחד ישבו ששים אלף גבורים לפיכך בא גבריאל והכניסן כיון שראה פרעה אותן אמר מה טיבן של אלו מיד הביא שומרי הפתחים מהן הרג מהן הלקה מהן העביר והעמיד אחרים תחתיהן. שוב למחר נכנסו לפני פרעה קרא לשומרים אמר להם היאך אלו נכנסין אמרו ליה אין אנו יודעין כשפנים הם שדרך פתחים אינן נכנסין. מיד אמר לאהרן שישליך מטהו ונעשה נחש. מי ה' אשר אשמע בקולו אמר ליה הקב"ה אתה אמרת מי. חייך במי אתה לוקה מי ים למפרע בים אתה יודע מי אני. אתה אמרת לא ידעתי את ה' חייך למחר אתה אומר ה' הצדיק אתה אמרת וגם את בני ישראל לא אשלח חייך למחר אתה אוחז ביד כל אחד לשלחו שנאמר ויהי בשלח פרעה:

דבר אחר בו בלשון שחטא בו בלשון עשה תשובה. הוא אמר מי ה' מי כמוכה נאדר בקדש והצילו הקב"ה מבין המתים והעמידו לספר כח גבורתו שנאמר ואולם בעבור זאת העמדתיך והלך ומלך בנינוה וכששלח הקב"ה יונה לנינוה להנבא עליה להחריבה שמע פרעה ועמד מעל כסאו וקרע את בגדיו ולבש שק ואפר ולאחר ארבעים יום שבו למעשיהם הרעים ונבלעו כמתים בשאול תחתית שנאמר מעיר מתים ינאקו. לא ידעתי את ה' למה היה פרעה דומה למלך שהלך למדינת הים והפקיד כל מה שהיה לו אצל עבדו לאחר ימים בא המלך אמר לו תן לי מה שהפקדתי אצלך אמר לו לא עבדא דילך אנא לא הפקדת גבי כלום מה עשה לו נטלו בגרדין אמר לו עבדך אנא וכל מה דאפקדת גבי אנא משלם לך. כך בתחילה אמר הקב"ה למשה ועתה לך ואשלחך אל פרעה. אמרו לו שלח עמי אמר להם לא ידעתי את ה' וכיון שהביא עליו עשר מכות אמר ה' הצדיק. מכות המצרים שנים עשר חדש. ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקושש קש אימתי דרכו של קש באייר והם יצאו בניסן. רבי שמעון בן יוחאי אומר התחיל מחרק בשניו כנגדם ואמר נרפים אתם:

אמר רבי יהודה הלוי שבטו של לוי פנוי לטרגיה במצרים אמר להם פרעה בשביל שאתם פנוים אתם באים ואומרים נלכה נזבחה למה משה ואהרן תפריעו למה אתם למה דבריכם. לכו לסבלותיכם תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר שהיו להם מגילות שהיו משתעשעים בהן משבת לשבת לומר שהקדוש ברוך הוא גואלנו אמר פרעה אל ישעו בדברי שקר אל יהו נשענים ואל יהו משתעשעים ואל יהו נפושים שנאמר ויצו פרעה ביום ההוא את הנוגשים וגו' אמר הקב"ה למחר אני מביא עליהם מכות. כיון שישראל יוצאין להביא קש לעשותו תבן היה המצרי מכה אותו בזמן שרואהו בתוך שדהו לפיכך ויפץ העם בכל ארץ מצרים. ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם היו ישראל מקוששין את הקש במדבר ורומסין בחומר ובקש היה נוקב את עקביהן והדם מתבוסס בחומר. רחל בת בנו של תושלח היתה הרה ללדת ורמסה בחומר עם בעלה ויצא הולד ממעיה ונתערב בתוך המלבן וירד מיכאל והעלהו לפני כסא הכבוד ובאותו לילה הכה כל בכורי מצרים שנאמר ויהי בחצי הלילה:

ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים אלו דתן ואבירם שכתוב בהם יצאו נצבים. ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפוט אמר ר' יהודה הלוי א"ל ישראל למה אנו דומין לשה אחת שבא הזאב ונטלה מן העדר ובא הרועה אחריו מה עשה הזאב ביקש לבקש את השה מבין הרועים ומבין הזאב הגיע השה בסכנה. כך אמר משה לפני הקב"ה בין פרעה ובינך אנו מתים שנאמר ויאמר משה למה הרעותה וזה שאמר הכתוב הלא דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו ונעבדה את מצרים. עתה תראה (כתוב בפרשת וארא בפסוק כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו):

ואחר באו משה ואהרן ויהי כבואם אל שער בית המלך והנה שני כפירי אריות אסורים שם בכבלי ברזל ואין איש יוצא ובא מפניהם לבד אשר יצוה המלך לבדו וילכו האומנין ויסירו הכפירים בלחשיהם ויביאוהו וימהר משה וינף את המטה על הכפירים ויתירם. ויבואו בית המלך והכפירים באו עמם בשמחה גדולה כאשר ישמח הכלב אל אדוניו בבואו מן השדה. ויהי כראות פרעה כן ויתמה על ככה ויבהל מאד מפני האנשים כי היתה תוארם כתואר בני אלהים. ויאמר להם המלך מה אתם רוצים ויאמרו לו ה' אלהי העברים שלחנו אליך לאמר שלח את עמי ויעבדוני ויירא מאד מפניהם ויאמר להם לכו היום ובואו למחר ויעשו כדבר המלך. ויהי אחרי לכתם וישלח פרעה ויקרא לבלעם הקוסם וינו"ס וימברינו"ס בניו המכשפים וכל חרשי מצרים ויבואו אל המלך ויספר להם המלך את אשר דברו אליו. ויאמרו החרטומים אליו איך באו אליך האנשים מפני הכפירים [ויאמר להם הניפו המטה עליהן] ויתירום ויבואו אלי גם הכפירים נעשו ככלבים וישמחו לקראתם ויען בלעם אל המלך אין אלה כי אם מכשפים כמונו ועתה שלח בעדם ויבואו ונבחנה אתם ויעש המלך כן:

אמר עולא ביקש משה מלכות ולא ניתנו לו דכתיב ויאמר אל תקרב הלום ואין הלום אלא מלכות דכתיב מי אנכי אדני אלהים ומי ביתי כי הביאתני עד הלום. מיתיבי רבה רבי ישמעאל אומר יבמה מלך. אמר רבה לו ולזרעו קאמרינן. וכל היכא דכתיב הלום עד עולם הוא והא גבי שאול כתיב הבא עוד הלום איש הוא אין זרעו לא. איבעית אימא הא הוה איש בושת. ואי בעית אימא שאני שאול דאפילו בגויה לא קיימא כדר' אלעזר אמר ר' חנינא בשעה שפוסקים גדולה לאדם פוסקין לו ולזרעו עד סוף כל הדורות שנאמר לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא ויושבים לנצח ויגבהו ואם הגיס דעתו הקב"ה משפילו שנאמר ואם אסורים בזקים ילכדון בחבלי עוני: