ויקרבו ימי ישראל למות הדא הוא דכתיב מי גבר יחיה ולא יראה מות מי גבר כאברהם שהצילו מכבשן האש וכתיב ביה ויגוע וימת אברהם. מי גבר כיצחק שפשט צוארו על גבי המזבח וכתיב ביה לא ידעתי יום מותי ומי גבר כיעקב שנפגש עם המלאך וכתיב ויקרבו ימי ישראל וגו'. ויקרבו ימי ישראל למות זה שאמר הכתוב כי גרים אנחנו לפניך וגו' כצל ימינו על הארץ הלואי כצל כותל או כצל אילן אלא כצל עובר כצלו של עוף שהוא עובר וצלו עמו. ואין מקוה אין מי שיקוה שלא ימות הכל יודעין ואומרים בפיהם שימותו. אברהם אמר ואנכי הולך ערירי יצחק אמר בטרם אמות ואף יעקב אמר ושכבתי עם אבותי אימתי בשעה שנטה למות:

ויקרבו ימי ישראל זה שאמר הכתוב אין אדם שליט ברוח חצוצרות שעשה משה במדבר כיון שנטה למות גנזן הקב"ה שלא תהא תוקע בהן שום אדם והן באים אצלו שנאמר הקהילו אלי וכו' לקיים מה שנאמר ואין שלטון ביום המות. וכיון שעשה זמרי אותו מעשה ויבוא אחר איש ישראל וגו' והיכן היה משה ופנחס מדבר לפני משה אלא לקיים מה שנאמר אין שלטון ביום המות. ונתנה הישועה לפנחס והשפיל את משה. ואף דוד כתיב והמלך דוד זקן וכיון שנטה למות כתיב ויקרבו ימי דוד וגו'. המלך אין כתיב כאן אלא דוד. ואף יעקב כיון שנטה למות היה משפיל עצמו אצל יוסף וא"ל אם נא מצאתי חן בעיניך. אימתי כשקרב למיתה. ויקרבו ימי ישראל למות א"ל הקב"ה חייך נטמן אתה ואין אתה מת מהו ויקרבו א"ל הקב"ה היום קובל עליך כאדם שאומר לחבירו פלוני קבל על חבירו. אמרו רבותינו כל מי שנאמר בו קריבה [למות] לא הגיע לימי אבותיו. דוד כתיב בו ויקרבו ימי דוד למות לא הגיע לימי אבותיו. בועז עובד ישי אמרו רבותינו יתר מארבע מאות שנה חיו ודוד לא חיה אלא שבעים שנה. עמרם חי מאה ושלושים ושבע שנה ומשה לא חיה אלא מאה ועשרים שנה לפיכך כתיב בו קריבה הן קרבו ימיך למות. יעקב כתיב בו קריבה לא הגיע לימי אבותיו. אברהם חי מאה ושבעים וחמש יצחק חיה מאה ושמונים ויעקב חי מאה וארבעים ושבע לפיכך נאמר בו קריבה ויקרבו ימי ישראל. ויקרא לבנו ליוסף ולמה לא קרא לראובן וליהודה שראובן היה בכור ויהודה היה מלך וקרא ליוסף לפי שהיה סיפק בידו לעשות לפיכך ויקרא לבנו וגו'. ועשית עמדי חסד ואמת וכי יש חסד שהוא של שקר. אלא משל הדיוט אומר מת בריה דרחמך טעון. מת רחמך פרוק. א"ל אם תעשה לי חסד אחרי מותי הוא חסד של אמת. אל נא תקברני במצרים למה שסופה של ארץ מצרים ללקות בכנים ויהיו מרחשות תחת גופי. ד"א שלא יעשוני עבודה זרה שכשם שנפרעין מעובדי אלילים כך נפרעין ממנה שנאמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. וכן אתה מוצא בדניאל בשעה שפתר החלום לנבוכדנצר מה כתיב באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחוחין אמר לנסכה ליה. אבל דניאל לא קבל שאמר כשם שנפרעין מעובדי עבודה זרה כך נפרעים מעצמה. וכן אתה מוצא בחירם מלך צור כיון שעשה עצמו עבודה זרה מה כתיב בו יען (כי) גבה לבך ותאמר אל אני א"ל הקב"ה הנה חכם אתה מדניאל שנבוכדנצר ביקש להקריב לו והוא לא רצה ואת עושה עצמך אלוה ומה היה סופו על ארץ השלכתיך. ד"א אמר יעקב שלא יפדו בי המצריים כתיב בהם אשר בשר חמורים בשרם ואני נמשלתי כשה שנאמר שה פזורה ישראל וכתיב ופטר חמור תפדה בשה. ולמה האבות תובעין ארץ ישראל ומחבבין אותה אמר ר' אלעזר איכא דברים בגו. מהו דברים בגו אתהלך לפני ה' בארצות החיים אמר קרנא יודע היה יעקב בעצמו שצדיק גמור הוא ואם מתים שבחוצה לארץ חיים למה הטריח את בניו. שלא קבל עליו צער מחילות. כיוצא בו אומר וישבע יוסף וגו' א"ר חנינא דברים בגו יודע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור הוא ואם מתים שבחוצה לארץ חיים למה הטריח את אחיו. שלא קבל עליו צער מחילות. שנו רבותינו המוצא מת נוטלו ואת תפוסתו אמר ר' יהודה דאמר קרא ונשאתני ממצרים מקרקע מצרים טול עמי וכמה שעור תפיסה נוטל עפר תיחוח וחופר בבתולה שלש אצבעות. וישתחו ישראל על ראש המטה כתיב וילכו גם אחיו ויפלו לפניו היינו דאמרי אינשי תעלא בעדניה סגיד ליה מאי בצירותיה מאחוה אלא מהכא וישתחו ישראל וגו' (כתוב ברמז תתל"ג). ויאמר ליוסף הנה אביך חולה. הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים וגו' כל מי שיש לו אחוזה איקרי קהל ולוי שאין לו אחוזה לא איקרי קהל. אם כן חסרו להו שנים עשר אמר אביי אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (כתוב ברמז ק"ה וברמז ע"ז) אמר רבא והכתיב על שם אחיהם יקראו וגו' לנחלה הוקשו ולא ל

דבר אחר וכו' (כתוב ברמז ע"ה) והא חלוקין בנשיאים ההוא לחלוק כבוד לנשיאים דתניא שלמה עשה שבעה ימים חנוכה מה ראה משה לעשות שנים עשר ימי חנוכה לחלוק כבוד לנשיאים. ועתה שני בניך הנולדים לך א"ל רב פפא לאביי למימרא דנולדים דעתידי דמתילדי משמע. אלא מעתה שני בניך הנולדים לך הכי נמי העתידים דמתילדי. אלא מאי דילידי משמע אלא מעתה הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו הכי נמי דהוה ועדיין מנשה לא בא. אלא משמע הכי ומשמע הכי ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם. ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל תני אין איש מת אלא לאשתו שנאמר וימת אלימלך איש נעמי אין אשה מתה אלא לבעלה שנאמר מתה עלי רחל. רבנן אמרי כל מי ששוהה את נדרו סוף שהוא קובר את אשתו שנאמר ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל ואקברה שם. רבי מאיר אומר ואומר ואתה בית לחם אפרתה שומע אני בחלקו של יוסף בנה תלמוד לומד הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער במי שנמשל בחיתו יער בנימין זאב יטרף. וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר (כתוב ברמז ט' ). ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו (כתוב ברמז כ' ). האלהים הרועה אותי (כתוב ברמז ל"ז):

המלאך הגואל אותי ר' אלעזר אומר הקיש גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה מה גאולה פלאים אף פרנסה פלאים. מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום. רבי שמואל בר נחמן אמר גדולה מן הגאולה שהגאולה על ידי מלאך דכתיב המלאך הגואל אותי ופרנסה על ידי הקב"ה דכתיב פותח את ידך ומשביע. רבי יהושע בן לוי אמר גדולה מקריעת ים סוף דכתיב לגוזר ים סוף לגזרים וסמיך ליה נותן לחם לכל בשר. ויקרא בהם שמי (כתוב ברמז ק"כ). וידגו לרוב בקרב הארץ כתיב בן פרת יוסף בן פרת עלי עין אמר ר' אבהו אל תקרי עלי עין אלא עולי עין זרעא דיוסף לא שלטא ביה עינא בישא. ר' יוסי בר חנינא אמר מהכא וידגו לרוב מה דגים שבים מים מכסים בהן ואין עין הרע שולטת בהן אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהן. רבי יוחנן הוה אזיל ויתיב אשערי טבילה אמר כי סלקן בנות ישראל מנהרא מסתכלן בי ולהוי להו זרעא שפירי כוותי. אמרי ליה רבנן ולא מסתפי מר מעינא בישא. אמר להו מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטה בהו עינא בישא דכתיב בן פרת וגו' ואיכא דאמרי מהכא עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלה לא תשלוט בה עין הרע (כדלעיל). ואולם אחיו הקטן יגדל (כתוב ברמז י"א). הנה אנכי מת רב נחמן ורב יצחק הוו יתבי בסעודתא בתר דסעוד א"ל רב נחמן לרב יצחק לימא לן מר מידי א"ל הכי אמר ר' יוחנן יעקב אבינו לא מת א"ל וכי בכדי ספדו ספדניא וחנטו חנטיא א"ל מקרא אני דורש ואתה אל תירא עבדי יעקב וגו' ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך וגו' וכי בחרבו ובקשתו לקח והא כבר נאמר כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני. אלא בחרבי זו תפלה. ובקשתי זו בקשה (כתוב ברמז רל"ג) אמר יעקב מה אני מניח את בני ליפול ביד אומות העולם אני נלחם כנגדם הוא דא"ל ליוסף אשר לקחתי מיד האמורי וגו' והיכן מצינו שלקח יעקב בחרבו ובקשתו הוי אומר בשכם (הנה אביך חולה):

ויקרא יעקב אל בניו לא היה צריך לומר אלא ויקרא עשו אל בניו למה שהיה גדול אלא אמר הכתוב כי לא שאול תודך מות יהללך ומי מודה שהוא משתחוה לחי שכן כתיב חי חי הוא יודך כמוני. א"ר חנינא בנוהג שבעולם אין עבד עושה דייתיקי. ומי עושה דייתיקי בן חורין. כן עשו הרשע אינו עושה דייתיקי לא מת עשו על מטתו ומי עשה דייתיקי יעקב לכך כתיב ויקרא יעקב אל בניו. שנו רבותינו אנשי יריחו היו כורכין את שמע. כיצד אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ולא היו מפסיקין דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר מפסיקין היו אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו וגו' ואנו מאי טעמא אמרינן כדרבי שמעון בן פזי. ויקרא יעקב אל בניו ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא יש פסול במטתי כאברהם אבי אבא שיצא ממנו ישמעאל וכיצחק אבא שיצא ממנו עשו אמרו לו שמע ישראל וגו' כשם שאין בלבבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד מיד פתח ואמר ברוך שם כבוד מלכותו וגו'. אמרי רבנן היכי נעביד נאמריה לא אמריה משה לא נאמריה אמריה יעקב התקינו שיהיו אומרים אותו בחשאי. משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדיה הביאו לה בחשאי. זה שאמר הכתוב מסיר שפה לנאמנים זה יצחק ויעקב ששניהם בקשו לגלות הקץ קרא לעשו וביקש לגלות הקץ וגנזו הקב"ה ממנו שנאמר ויקרא את עשו בנו הגדול ואף יעקב ביקש לגלות את הקץ שנאמר האספו ואגידה לכם. משל למה הדבר דומה לעבד שהאמינו המלך על כל מה שיש לו. נטה אותו עבד למות וקרא לבניו וביקש לעשותן בני חורין ולומר להם היכן הוא דייתיקי שלהן והאוני שלהן ידע המלך עלה המלך למעלה הימנו. נשא העבד עיניו וראה המלך והפליג הדבר שהיה מבקש לגלות להם התחיל לומר להם בני עבדיו של מלך אתם היו מכבדין אותו כדרך שכבדתי אותו כל ימי חיי. כך יעקב ביקש לגלות לבניו הקץ מיד נגלה עליו הקב"ה וא"ל לבניך אתה קורא ולי אי אתה קורא. שכן אמר ישעיה ולא אותי קראת יעקב. כיון שראה אותו יעקב התחיל אומר בני בבקשה מכם כבדו הקב"ה כמו שכבדתיו אני ואבותי שנאמר האלהים אשר התהלכו וגו'. אמרו יודעים אנו מה בלבבך שמע ישראל ה' וגו' כשם שאין בלבבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. כיון ששמע יעקב מיד השתחוה שנאמר וישתחו ישראל וגו' התחיל אומר בלחישה ברוך שם כבוד וגו' א"ל הקב"ה כבוד אלהים הסתר דבר אין המדות הללו שלך שנאמר הולך רכיל מגלה סוד. אקרא לאלהים עליון וגו' מדבר ביעקב בשעה שנכנסו בניו לברכה התחיל מחלק להם פרוקפאות. ומנין שהסכים הקב"ה על ידו את מוצא כל מה שבירך יעקב את השבטים כך ברכן משה אימתי בשעה שהיה מסתלק מן העולם הוי ויקרא יעקב אל בניו. מהו האספו הטהרו כשם שאתה אומר תסגר מרים ואחר תאסף.

דבר אחר העשו אספות. כיון שבאו אצלו אמר ראובן בכורי אתה. ראובן בכורי אתה בכור אתה לנחלה בכור אתה ליוחסין. בכור לתשובה וישב ראובן אל הבור. בכור לנחלה ומקנה רב היה לבני ראובן. בכור לגלות ויגלם לראובני ולגדי. בכור לערי מקלט את בצר במדבר. בכור ליוחסין כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו ממון נטלו ממנו ולא להתיחס וכו' (כתוב ברמז תת"א). ד"א ראובן בכורי אתה וכל המתנות הן ראויין לך דכתיב וראשית כל בכורי כל וכל תרומת כל וחלה מנין ראשית עריסותיכם וגו' לכן נאמר ראשית אוני. יתר שאת זו לויה דכתיב וכנניהו שר הלוים במשא יסור במשא ואומר בכתף ישאו וכתוב וישא אהרן את ידיו. ויתר עז זה המלכות. פחז כמים נדמית לפחוזים המקפיצים. ר' נתן דורש לשבח בכורי אתה לך נאה הבכורה שאר בכורות גזלנין וחמסנין שנאמר ויצא עשו השדה וגו' אבל אתה לא חטאת אלא מן ההפקר שנאמר וימצא דודאים. שאר בכורות שונאין נאין זה את זה קין להבל ישמעאל ליצחק עשו ליעקב אבל אתה ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם. כחי שהעמיד גבורים בעלי כח שנאמר ארבעים אלף חלוצי צבא. שאת בנחלה ששים עיר כל חבל ארגב. ויתר עז שהיו גבורים דכתיב פני אריה פניהם. פחז כמים רמזו שאינו מתקרב עד שיקרבו משה העולה מן המים שנאמר כי מן המים משיתהו. מהו אומר יחי ראובן ואל ימות. ד"א ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני שלא ראה אבינו יעקב קרי שמונים וארבע שנים עד שנולד ראובן. יתר שאת ויתר עז א"ל ראוי אתה לטול שלשה חלקים יותר על אחיך הבכורה והכהונה והמלכות וכשחטאת ניתנה הבכורה ליוסף והכהונה ללוי והמלכות ליהודה. פחז כמים אל תותר (כדכתוב ברמז קל"ז). אז חללת יצועי עלה א"ל בני אין לך רפואה עד שיבוא מי שכתוב בו ומשה עלה וכיון שבא משה ועמד בהר עיבל ומינה שבטו של ראובן על הברכות ואמר ארור שוכב עם אשת אביו ידעו כל ישראל שהיה ראובן זכאי ונתרפא ומחל לו הקב"ה. שמעון ולוי אחים בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחד כבודי ביקש רחמים על עצמו שלא יחשב עמהם שנאמר בסודם אל תבוא נפשי אלו מרגלים. בקהלם אל תחד כבודי אלו עדת קרח. כשחטאו השבטים האלה בקהלם לא יזכר שמי שם כתיב זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני וכן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי:

ארור אפם כי עז. בשעה שהרגו שכם וכל אנשי העיר לא נמלכו באביהם וארור כעסם ביותר לפיכך אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל להעמיד משמעון סופרים ומשנים בבתי כנסיות ומשבט לוי בתי מדרשות שהיו עוסקין בתורה. ד"א שמעון ולוי אחים וכולם אינם אחים אלא אחים בעצה נטלו עצה על שכם והחריבוה שנאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי והם נטלו עצה על יוסף וביקשו להרגו שנאמר ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא ועתה לכו ונהרגהו מי היו אם תאמר ראובן הרי ראובן ביקש להצילו שנאמר וישמע ראובן ויצילהו מידם. אם תאמר יהודה הרי אמר מה בצע כי נהרוג את אחינו. ואם תאמר בני השפחות הרי כבר נאמר והוא נער את בני בלהה אלא מי הם זה שמעון ולוי דכתיב בהם שמעון ולוי אחים. וכן כשבאו למצרים אמר יוסף אם אני מניח שמעון ולוי במקום אחד הן נוטלין עצה ומחריבין כרך גדול של מצרים. לפיכך הפריש שמעון מלוי שנאמר ויקח מאתם את שמעון. וכיון שהפריש אותם נעשה לוי יחידי שנאמר ויפתח האחד את שקו. וכי אחד היה אלא זה לוי הנשאר יחידי מזוגו באותה שעה תשש כחו של לוי לכך נאמר שמעון ולוי אחים:

יהודה אתה יודוך אחיך אמר ר' תנחום בר חנילאי כשהוכיח יעקב את ראובן ושמעון הוריקו פניו של יהודה ונתירא שלא יוכיחו במעשה תמר. מיד קראו ופייסו יהודה אתה יודוך אחיך זה שאמר הכתוב על ידי אסף זובח תודה יכבדנני מקרא זה לא אמרו אלא כנגד צדיקים שכובשין את יצרם ומודין במעשיו שכל המודה במעשיו זוכה לחיי העולם הבא שנאמר זובח תודה יכבדנני. וכן אתה מוצא ביהודה שהודה במעשה תמר א"ל הקב"ה אתה הצלת תמר ושני בניה מן השריפה ואת יוסף מן הבור שנאמר ויאמר יהודה לאחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו. חייך שאני מציל מבניך ארבעה אחד מן הבור דניאל כנגד יוסף וגו' מן האש חנניה מישאל ועזריה כנגד פרץ וזרח ותמר. וכל מי שאינו מודה במעשיו הקב"ה מקללו שכן מצינו בקין בשעה שהרג את אחיו א"ל הקב"ה היכן הבל אחיך אמר לפניו רבונו של עולם אני והבל הבאנו דורון לפניך שלו קבלת ולי החזרת בפחי נפש. ממני אתה מבקשו והלא אינו מתבקש אלא ממך שאתה משמר את כל הבריות. א"ל הקב"ה אני מודיעך היכן הוא. אמר לפניו רבונו של עולם גדול עוני מנשוא לא יהא עוני גדול מששים רבוא שהן עתידין להכעיס לפניך במדבר וכיון שאומרים לפניך נושא עון מיד אתה מוחל להם שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדברך. באותה שעה אמר הקב"ה אם איני מוחל מיד אני נועל דלת בפני בעל תשובה מיד מחל לו הקב"ה מחצה. שבתחילה א"ל נע ונד תהיה בארץ ולפי שלא עשה תשובה שלמה כתיב וישב בארץ נוד. מכסה פשעיו לא יצליח זה קין. ומודה ועוזב ירוחם זה יהודה. ולפי שגרם יהודה לראובן שהודה לפיכך סמכו משה שנאמר יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה ועליהן כתיב אשר חכמים יגידו. יהודה אתה יודוך המליכו על אחיו זו מלכות דוד. ד"א יודוך למלוך עליהן בעולם הזה ובעולם הבא. ועמדו ממנו מלכים שנאמר ואלה תולדות פרץ רחבעם אביה אסא עד יכניה וכן לעולם הבא ודוד עבדי נשיא להם לעולם. ועוד משבט יהודה יצתה אלישבע אם הכהונה. ועוד משבט יהודה יצא נחשון ראש לנשיאים. ועוד במסעות היה ראשון ונסע דגל מחנה יהודה. ועוד משבט יהודה יצא בצלאל אלא שעשה המשכן וכל כליו. אחר מיתת יהושע שאלו מי יעלה לנו בתחילה ויאמר ה' יהודה יעלה. ומשבט יהודה יצא עתניאל ראשון לשופטים. ועוד משבט יהודה בועז. ועוד משבט יהודה יצא שלמה והוא בנה את בית המקדש. ועוד משבט יהודה יצא יהושפט ויותם ויאשיהו וזרובבל בן שלתיאל פחת יהודה ומלך המשיח. שלמה בנה בית ראשון זרובבל בנה בית שני ומלך המשיח עתיד לבנות בית המקדש. יהודה הרביעי לשבטים כגון דל"ת שהוא רביעי באל"ף בי"ת. וביום הרביעי ניתלו המאורות וכתיב במשיח וכסאו כשמש נגדי. ונוצלו מבניו ארבעה אחד מבור אריות ושלש מכבשן האש. דוד (הוא) אות רביעי הוא ראש וסוף שנאמר לא יסור שבט מיהודה וגו' וכתיב ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם וכתיב לעולם אשמר לו חסדי. וכשם שביום רביעי ניתלו המאורות כך יהודה נולד רביעי לשבטים. ויהודה נמנה ראש לשבטים בארבעה מקומות כנגד לידתו. ועוד כתיב בקרבן נחשון וקרבנו קערת כסף ובכולן כתיב קרבנו. הוסיף לנחשון ו' רמז ליהודה שיצאו ממנו שש צדיקים ויתברכו כל אחד ואחד בשש מדות. בדוד כתיב יודע נגן וגבור [חיל] ואיש מלחמה ונבון דבר [ואיש תאר] וה' עמו. וכתיב בדניאל חנניה מישאל ועזריה שש דברים ילדים אשר אין בהם כל מום וגו'. וכתיב בחזקיהו שש מדות ויקרא שמו פלא יועץ וגו' וכתיב בדניאל די רוח יתירא ביה וכתיב ביה מפשר חלמין ואחוית אחידן ומשרא קטרין. וכתיב במלך המשיח ונחה עליו רוח ה' וגו'. אמר יעקב יהודה בני גלוי וידוע לפני הקב"ה שאתה הצלת את יוסף מן המיתה שאלולי אתה הרגוהו שמעון ולוי ועכשיו תזכה שיודו לך אחיך שהצלת את יוסף מן המיתה ולא נטרדו אחיך לגיהנם. אף בעולם הבא תזכה שיקראו כולם על שמך יהודים. ידך בעורף אויביך. א"ל בני הקשית ערפך ובשת עצמך במעשה תמר תזכה שתהרוג אויביך בדבר שהוא נושקו על ערפו וזה הקשת. ידך בעורף אויביך איזו היא מלחמה שצריכה יד כנגד העורף הוי אומר זה קשת. רבי אלעזר אומר ידיו רב לו איזו היא מלחמה שצריכה שתי ידים הוי אומר זה קשת:

גור אריה יהודה זה משיח בן דוד שיצא משני שבטים אביו מיהודה ואמו מדן ושניהם נקראו אריה שנאמר גור אריה יהודה ודן נקרא גור אריה נאמר דן גור אריה אמר ליה יהודה בני מסולק אתה מאותו עון שאמרת טרף טרף יוסף לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את ישראל בשבט. ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים. ד"א לא יסור שבט מיהודה זה משיח בן דוד שהוא עתיד לרדות המלכות בשבט שנאמר תרועם בשבט. ומחוקק מבין רגליו אלו יושבי יעבץ שמורין הלכות בארץ ישראל בסנהדרי גדולה שהיא יושבת בחלקו של יהודה שנאמר ומשפחות סופרים יושבי יעבץ. עד כי יבוא שילה שעתידין כל האומות להביא דורון לישראל ולמלך המשיח שנאמר יובל שי לה' צבאות. ולו יקהת עמים זו ירושלים שהיא עתידה להקהות שיניהם של אומות העולם שנאמר ביום ההוא אשים את ירושלים ים אבן מעמסה לכל העמים. הרואה גפן בחלום אין אשתו מפלת נפלים שנאמר אשתך כגפן פוריה. שורקה יצפה למשיח שנאמר ולשורקה בני אותונו. כי אתא רב דימי אמר אוסרי לגפן עירה אין לך גפן וגפן שאינו צריך עיר אחד לבוצרה. ולשורקה בני אתונו אפילו אילן סרק עושה משאות שתי אתונות. ושמא תאמר אין בו יין תלמוד לומר כבס ביין לבושו. ושמא תאמר אינו אדום תלמוד לומר ובדם ענבים סותה. ושמא תאמר אין בו טעם תלמוד לומר חכלילי כל חיך שטועמו אומר לי לי. ושמא תאמר לנערים יפה לזקנים אינו יפה תלמוד לומר ולבן שנים אל תיקרי לבן שנים אלא לבן שנים. מסייע ליה לרב יצחק דאמר יפה יין לזקנים כחלב לתינוקות שנאמר ולבן שנים מחלב. פשטיה דקרא במאי כתיב אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם רמוז לי בעיניך דטב לי מחמרא ואחוי לי בשינך דטב לי מחלבא. אמר [רבי יוחנן טוב] המלבין שנים לחבירו יותר ממשקהו חלב שנאמר ולבן שנים אל תיקרי לבן אלא לבון שנים. לא כעולם הזה העולם הבא בעולם הזה יש צער לבצור ולדרוך אבל לעולם הבא כל אחד ואחד יוצא לשדה ומביא ענבה בקרון או בספינה ומניחה בקרן זוית [ומספק הימנו כפיטוס] גדול ועציו מסיקן תחת התבשיל. ודם ענב תשתה חמר אין לך ענבה וענבה שאינה עושה ששים גרבי יין שנאמר חמר לא תיקרי חמר אלא חומר:

זבולן לחוף ימים בסחורתו ויששכר בתורתו וזה עם זה שותפות בעולם הזה ובעולם הבא. מה ראה יעקב אבינו שברך זבולון אחר יהודה והלא יששכר גדול ממנו. אלא צפה אבינו יעקב וראה שעתידה ירושלים ליחרב ועתידה סנהדרין שתעקר ממקומה משבטו של יהודה ולקבוע בחלקו של זבולון לפי שבתחילה גלתה סנהדרין וישבה לה ביבנה ומיבנה לאושא ומאושא לשפרעם ומשפרעם לבית שערים ומבית שערים לצפורי וצפורי היא חלקו של זבולון ואחר כך גלתה מצפורי לטבריא וכן ישעיה אמר ישפילנה [ישפילה] עד ארץ יגיענה עד עפר. אמר ר' יוחנן טבריא היא משלמת למשיח שנאמר תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים מה כתיב אחריו והוכן בחסד כסא. באותה שעה נפרע הקב"ה מהרשעים פורענות גדולה שאין לה הפסק וקץ ומורידן לגיהנם ונדונין שם לדורי דורות שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים. וכל כך למה שנתן להם הקב"ה ליסוריהן של צדיקים [קץ] בעולם הזה באותה שעה מגעת פורענות של רשעים שאין לה קץ לעולם (וקץ) ויסורים של צדיקים הקב"ה מעבירן מן העולם שנאמר קץ שם לחשך. ההוא דהוה קאמר אכיף ימא אנא יתיב כד אתא בדקו ואשכחו דמזבולון קאתי דכתיב זבולן לחוף ימים ישכון. חייו של יששכר מנין לו מזבולון שהוא עוסק בפרקמטיא שלו ומאכיל את יששכר שהוא בן תורה הה"ד זבולן לחוף ימים ישכון. בשביל כך יששכר חמור גרם. וכשבא משה לברך את השבטים הקדים ברכת זבולון לברכת יששכר הה"ד שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך. אתה מוצא יששכר תשיעי לשבטים והוא הקריב שני למלך דכתיב בשני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר מפני שהוא היה בן תורה. אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי מלוי או מיששכר. מלוי דכתיב יורו משפטיך ליעקב. יששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. ואימא מיהודה דכתיב יהודה מחוקקי. אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא קאמינא. אשרי הצדיק ואשרי שכונותיו יהודה ויששכר וזבולון שהיו סמוכין לאהרן ולמשה שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני וגו' נעשו גדולים בתורה שנאמר יהודה מחוקקי. וכן ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ומזבולון מושכים בשבט סופר. אבל מן הדרום בני קהת וסמוכים להם ראובן ושמעון וגד והיו שרוין עם קרח אדם בעל מחלוקת אבדו עמו במחלקותן. מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכינו טוב לצדיק טוב לשכינו:

יששכר חמור גרם כשם שהחמור הזה שובר הגרם והעצם כך היו שבטו שוברין כל ישראל בהלכה שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים שהעמיד מאתים ראשי סנהדראות. חמור גרם ליששכר (ברמז תשס"ז). יהי דן נחש עלי דרך זה שמשון שצפה יעקב אבינו שהוא עומד בין העמודים והתפלל עליו שיתן לו הקב"ה כח ה' אלהי זכרני נא ופקדני וחזקני. ההוא דאמר להו דון דיני אמרי שמע מינה מדן קאתי דכתיב דן ידין עמו. א"ר יוחנן שמשון דן את ישראל כאביהן שבשמים שנאמר דן ידין עמו כאחד. א"ר יוחנן בלעם חגר ברגל אחת היה שנאמר וילך שפי. שמשון בשתי רגליו שנאמר שפיפון עלי אורח. נפתלי אילה שלוחה מלמד שקפץ למצרים והביא שטר בידו מן המערה לקבור את אביו. גד גדוד יגודנו שכל שבטו של גד כשהיה אחד מהם יוצא למלחמה היה נוצח והיו הרוגיהם ניכרים וטרף זרוע אף קדקד. מאשר שמנה לחמו שהיו מספיקין שמן המשחה לבית המקדש. בן פורת יוסף מלמד שאין עין הרע שולטת בזרעו של יוסף. בנות צעדה עלי שור שהיו המצריות בנות מלכים מבקשים לראות פני יוסף ולא תלה עיניו באחת מהן ולא הרהר באחת מהן לכך זכה לירש שני עולמים (כתוב לעיל על וידגו לרוב בקרב הארץ ). מעשה בר' מתיא בן חרש שהיה יושב בבית המדרש ועוסק בתורה והיה זיו פניו דומה לחמה וקלסתר פניו דומה למלאכי השרת שמימיו לא נשא עיניו לאשה בעולם. פעם אחד עבר שטן ונתקנא בו אמר אפשר אדם כמו זה לא חטא אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם רבי מתיא בן חרש מה הוא לפניך א"ל צדיק גמור הוא. אמר לפניו תן לי רשות ואסיתנו א"ל אין את יכול לו אף על פי כן א"ל לך. נדמה לו כאשה יפה שלא היתה כדמותה מעולם מימות נעמה אחות תובל קין שטעו בה מלאכי השרת שנאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם עמד לפניו כיון שראה אותו הפך פניו ונתן לאחריו. שוב בא ועמד לו על צד שמאלו הפך פניו לצד ימין היה מתהפך לו מכל צד. אמר מתירא אני שמא יתגבר עלי יצר הרע ויחטיאני מה עשה אותו צדיק קרא לאותו תלמיד שהיה משרת לפניו א"ל לך והבא לי אש ומסמר הביא לו מסמרין ונתנום בעיניו כיון שראה השטן כך נזדעזע ונפל לאחוריו. באותה שעה קרא הקב"ה לרפאל א"ל לך לרפא את ר' מתיא בן חרש. בא ועמד לפניו א"ל מי אתה א"ל אני הוא רפאל ששלחני הקב"ה לרפאות את עיניך א"ל הניחני מה שהיה היה. חזר לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם כך וכך אמר לי מתיא א"ל לך ואמור לו אני ערב שלא ישלוט בו יצר הרע. מיד רפא אותו. מכאן אמרו חכמים כל מי שאינו מסתכל בנשים על אחת כמה וכמה באשת חבירו אין יצר הרע שולט בו (כתוב לעיל בפסוק ואחר נגש יוסף ורחל). ותשב באיתן קשתו (כתוב ברמז קמ"ז). ולקדקד נזיר אחיו (כתוב לעיל ברמז ק"ל). בנימין זאב יטרף דכתיב וראיתם [והנה] אם יצאו בנות שילו וגו' וחטפתם. ד"א זה אהוד ויעש לו אהוד חרב.

דבר אחר בבקר יאכל עד זו יריחו שהיא מתבכרת בפירותיה ולערב יחלק שלל זובית אל שהיא מלקשת בפירותיה.

דבר אחר בבקר יאכל עד זה שאול דכתיב ושאול לכד (את) המלוכה. ולערב יחלק שלל הנה בית המן נתתי לאסתר. ד"א בבקר יאכל עד את הכבש אחד תעשה בבקר. ולערב יחלק שלל ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. ולישרים סודו כל מה שהצדיקים עושין ברוח הקודש הן עושין. יעקב כשברך שבטי יהודה ברכו באריה ומזווגו כנגד מלכות בבל דכתיב קדמיתא כאריה. ביד מי מלכות בבל נופלת ביד דניאל חנניה מישאל ועזריה ויוסף מזווגו כנגד מלכות הרביעית. מסורת היא בידינו שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל שבטו של לוי כנגד מלכות יון ובני חשמונים היו משבט לוי. ובנימין כנגד מלכות מדי שמרדכי פורע ממנו שהוא משבט בנימין:

כל אלה שבטי ישראל שנים עשר לא פחות ולא יותר אפילו רבקה ראתה אותם שנאמר ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך וכו' (כדלעיל). וזאת אשר דבר להם אביהם ברך אותם אין כתיב כאן אלא ויברך אותם למה כן אלא בשביל שנתן ליהודה גבורתו של ארי וליוסף גבורתו של שור ולנפתלי קלותו של איל ולדן נשיכתו של נחש תאמר שזה גדול מזה לכך כללן באחרונה שנאמר איש אשר כברכתו ברך אותם. ולפי שחלק להם את הארץ ונתן ליהודה ארץ עושה שעורים ולבנימין ארץ עושה חטים אף על פי כן כלל אלו כאילו הוי וזאת אשר דבר להם אביהם. זאת אין כתיב כאן אלא וזאת אמר עתיד אדם כיוצא בי לברך אתכם וממקום שפסקתי הוא מברך אתכם שנאמר וזאת אשר דבר להם. וכיון שעמד [משה] פתח להם וזאת הברכה מהיכן שפסק להם אביהם א"ל הברכות אימתי מגיעות אתכם משעה שתקבלו התורה אמר משה מזקנים אתבונן. יצחק כשברך את יעקב ברכו באל שדי יברך אותך. במה חתם בקריאה ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו. ואף יעקב התחיל בקריאה ויקרא יעקב אל בניו וחתם בזאת אשר דבר. ומשה התחיל לברך במקום שפסק יעקב וזאת הברכה וחתם באשריך ישראל מי כמוך. ודוד פתח במקום שפסק משה שנאמר אשרי הרי מזקנים אתבונן. אני נאסף אל עמי אמר להם אם זכיתם נטפלתם בי ואם לאו משאני הולך מן העולם אני הולך נאסף לעמי. וכיון שנסתלק ויעשו לו בניו כאשר צום. ויכל יעקב לצוות את בניו מה צום לטעון את מטתו שלשה מן המזרח ושלשה מן הדרום ושלשה מן הצפון ושלשה מן המערב. אמר אל יטעון מטתי אחד מבני בניכם שיש בהם מבנות כנען שנאמר ושאול בן הכנענית:

בקברי אשר כריתי לי אמר רבי כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה. ויעל יוסף לקבור את אביו יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו שנאמר ויעל יוסף לקבור את אביו. ומי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה מאי שנא מעיקרא דכתיב ויעל יוסף וגו' והדר וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו מאי שנא לבסוף דכתיב וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל העולים אתו אמר רבי יוחנן בתחילה עד שלא ראו כבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד ולבסוף שראו כבודן של ישראל נהגו בהן כבוד שנאמר ויבואו עד גרן האטד וכי יש גורן לאטד אמר רבי אבהו מלמד שהקיפו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמוקף לו אטד שבאו בני ישמעאל ובני עשו ובני קטורה למלחמה וכיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב נטלו כולן כתריהם ותלאום בארונו של יעקב. תנא שלשים ושש כתרים נתלו בארונו של יעקב. ויספדו שם מספד גדול מאלו ומאלו. רבי אליעזר אמר התירו אזורי מתניהם וחלקו כבוד ליעקב. רבי שמואל אמרי בתרי כתפותיהם התירו. ורבנן אמרי באצבע הראו ארונו ואמרו אבל כבד זה למצרים לפיכך נתן להם הקב"ה גורן. ויעש לאביו אבל שבעת ימים ומנין שאבל שבעת ימים דכתיב ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים. ולמה שבעת ימים כנגד שבעת ימי המשתה. כלעומת שבא כן ילך. אמר להם בעולם הזה נצטערתם עם הצדיק ועשיתם לו אבל שבעת ימים לעולם הבא אני מחזיר אותו אבל לשמחה שנאמר והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם:

כיון שהגיע למערת המכפלה אתא עשו וקא מעכב. אמר ממרא קרית ארבע זוגות אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה איהו קברה ללאה בדידיה האי דפש דידי הוא. אמרי ליה זבינתיה. אמר להו נהי דזבינית בכירותי פשיטותאי מי זבינית. אין דכתיב בקברי אשר כריתי לי אין כירה אלא לשון מכירה. א"ל הבו לי איגרתא א"ל איגרתא בארעא דמצרים ומאן ניזל ליזל נפתלי דקליל דכתיב נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר. וחושים בריה דדן הוו יקירן ליה אודניה א"ל מאי האי א"ל קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים א"ל עד דאתי איגרתא מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון שקל קולפא מחייה ארישיה נתרן עיניה נפלה אכרעיה דיעקב פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך. והיינו דכתיב ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע. באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה דכתיב למה אשכל גם שניכם יום אחד. אית דאמרי יהודה הרג את עשו אימתי בשעה שמת אבינו יצחק והלכו יעקב ועשו וכל השבטים לקבור אותו דכתיב ויקברו אותו עשו ויעקב בניו. היו כולם במערה עומדים ובוכין והשבטים עומדים וחולקין כבוד ליעקב. יצאו חוץ למערה כדי שלא יהא יעקב בוכה ומתבזה לפניהם. התחיל עשו נכנס למערה נסתכל יהודה וראה שנכנס עשו אחריו אמר שמא הורג את אבא בפנים. נכנס ומצא את עשו שהוא מבקש להרוג את אביו. מיד עמד והרגו מאחוריו. הוא שאביו מברכו ידך בעורף אויביך. ולמה לא הרגו בפניו מפני שהיה קלסתר פניו דומה לו לכך חלק לו כבוד והרגו מאחוריו. ולמה ברכו בעורף כמה נתחבט יהושע לפני הקב"ה שינתן לו העורף ולא ניתן. מנין שכן הוא אומר בי ה' מה אומר אחרי אשר הפך ישראל עורף לפני אויביו. אף על פי כן לא הועיל לו כלום. ולמי ניתן העורף לשבטו של יהודה שנאמר ידך בעורף אויביך. וכן דוד הוא אומר ואויבי תתה לי עורף. אמר דוד פוזמיקין שלי הוא שנאמר וזאת ליהודה. ממי את למד מגלית שנאמר ותטבע האבן במצחו ויפל על פניו לא הוה צריך לומר אלא לאחוריו והמלאך דחפו על פניו לקיים מה שנאמר ואויבי תתה לי עורף. ואי לא עסק ביה יוסף אחיו מי לא הוו עסקי ביה והכתיב וישאו אותו בניו ארצה כנען אמרו הניחו כבודו במלכים יותר מבהדיוטות. ויעשו בניו לו (כתוב ברמז תרפ"ה):

ויראו אחי יוסף כי מת אביהם מה ראו כל ימים שהיה יעקב קיים היה סועד עמהם והיו אוכלין על שלחנו. וכיון שמת יעקב לא אכלו על שלחנו. אמרו יש רעה טמונה בלבו של יוסף והשב ישיב לנו וגו'. ויצוו אל יוסף למי צוו לבלהה. אנא שא נא אמר הקב"ה אתם אמרתם בלשון אנא עתיד כהן גדול ליכנס לבית קודש הקדשים ומלמד סניגוריא על בניכם בלשון הזה אנא השם. ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך אלהי קיים. ויבך יוסף על שחשדוהו:

כה תאמרו ליוסף אמר רבי יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלשה פעמים שנאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'. אמר רבי אלעאי מותר לשנות בדבר השלום שנאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא. רבי נתן אומר מצוה שנאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר לו ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי. תנא דבי רבי ישמעאל אמרי גדול השלום שאפילו הקב"ה שינה בו כתיב ואדוני זקן וכתיב לבסוף ואני זקנתי. וינחם אותם וידבר על לבם מלמד שאמר להם דברים המתקבלים על הלב ומה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד היאך יכול נר אחד לכבות עשרה נרות. ד"א וידבר על לבם אמר רבי שמלאי אמר להון אתון רישא ואנא גופא אין אזל רישא מה גופא טב. ד"א אמר להם נמשלתם כעפר הארץ וכחול ימים וככוכבי השמים הרי אני הולך ועושה מלחמה עמהן אם יכולתי להם הרי אני יכול לכם ואם לא יכולתי להם איני יכול לכם. ד"א א"ל מה אעשה אנטידיקוס של אבא אבא מוליד ואנא קובר. ד"א א"ל מה אעשה אנטידיקוס של הקב"ה [הקב"ה] מברך ואנא מוסיף. ד"א אמר להם אתם מנהג סדורו של עולם שנים עשר שעות ביום שנים עשר שעות בלילה שנים עשר חודשים שנים עשר מזלות שנים עשר שבטים יכול אני לבטל מנהג סדורו של עולם. ד"א א"ל עד שלא ירדתם לכאן היו המצריים נוהגין בי עבדות. משירדתם לכאן הודעתם גינוסיא שלי. ואם אני הורג אתכם יהו המצריים אומרים כת של בחורים ראה ואמר אלו אחי הם תדע לך שהוא כן שלאחר זמן עלה עליהם והרגן. ד"א אמר להם אם אני הורג אתכם עכשיו יהו המצריים אומרים עם אחיו לא משמר אמנה עמנו על אחת כמה וכמה לפיכך וינחם אותם וידבר על לבם. והלא דברים קל וחומר ומה יוסף שהיה מדבר על לבם של אחיו דברים טובים דברים נחומים נחמם. כשיבוא הקב"ה לנחם את ירושלים דכתיב דברו על לב ירושלים על אחת כמה וכמה הוי נחמו נחמו עמי וכתיב כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה. שבח לאל ראשית. שסיימתי ספר בראשית: