וא דכתיב (ויקרא ו) זאת תורת העולה זאת תורת המנחה זאת תורת החטאת זאת תורת האשם זאת תורת זבח השלמים זאת התורה אדם כי ימות באהל ד"א בתורים בשני תארים בשני אחים זה משה ואהרן שתוארן טובה זה על זה זה שמח בגדולתו של זה וזה שמח בגדולתו של זה אמר ר' פנחס כתיב (שמות ד) ודבר הוא לך אל העם והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים לתורגמן ואתה תהיה לו לאלהים וכי עבודת כוכבים נעשה משה לאהרן דאת אמרת ואתה תהיה לו לאלהים אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה משה כשם שמוראי עליך כך יהיה מוראך על אחיך והוא לא עשה כן אלא (שם) וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל וידבר אהרן את כל הדברים הקיש כתפו לכתפו שעדיין היה שמח זה בגדולתו של זה וזה בגדולתו של זה ומניין שהיה אהרן שמח בגדולת משה שנאמר (שם) וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו תני רבי שמעון בן יוחאי לב ששמח בגדולת משה אחיו ילבש אורים ותומים הה"ד (שמות כח) ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן ומניין שהיה משה שמח בגדולת אהרן שנאמר (תהלים קלג) כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן אמר רבי אחא וכי שני זקנים היו לאהרן דכתיב על הזקן זקן אהרן אלא כיון שהיה רואה משה שמן המשחה יורד על זקנו של אהרן היה דומה עליו כאילו יורד על זקנו של משה והיה שמח לכך נאמר על הזקן זקן אהרן:

ב צוארך בחרוזים אלו שבעים סנהדרין שהיו חורזים אחריהם בלוניא של מרגליות ד"א נאוו לחייך בתורים אלו סופרים ומשנים ומלמדי תינוקות באמונה צוארך בחרוזים אלו התינוקות ד"א נאוו לחייך בתורים אלו הרבנין צוארך בחרוזים אלו התלמידים שחוזרין צואריהם לשמוע דברי תורה מפיהם כאדם שלא שמע דברי תורה מימיו ד"א נאוו לחייך בתורים בשעה שמייללין ההלכה אלו עם אלו כגון ר' אבא בר מימי וחבריו צוארך בחרוזים בשעה שהיו חורזים בדברי תורה ומדברי תורה לנביאים ומנביאים לכתובים והאש מתלהטת סביבותיהם והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני וכי עיקר נתינתן מהר סיני לא באש היו נתנין שנאמר (דברים ד) וההר בוער באש עד לב השמים בן עזאי היה יושב ודורש והאש סביבותיו אזלון ואמרון לרבי עקיבא ר' בן עזאי יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו הלך אצלו ואמר לו שמעתי שהיית דורש והאש מלהטת סביבך אמר לו הן אמר לו שמא בחדרי מרכבה היית עסוק אמר לו לאו אלא הייתי יושב וחורז בדברי תורה ומתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני והיו ערבים כעיקר נתינתן וכן עיקר נתינתן מסיני לא באש היו נתנין הה"ד (דברים ד) וההר בוער באש ר' אבהו היה יושב ודורש ואש מלהטת סביבותיו אמר שמא איני חורז בדברי תורה כתיקנן דאמר ר' לוי אית דידע למחרוז ולא ידע למקדח ואית דידע למקדח ולא ידע למחרוז ברם אנא הוינא חרוזא ואנא הוינא קדוחא:

ג ד"א נאוו לחייך בתורים בשעה שקורין בדברי תורה בתוריהן הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג הדא דאת אמר (אסתר ב) ובהגיע תור נערה ונערה צוארך בחרוזים ר' לוי בשם ר' חמא בר' חנינא אמר אלו פרשותיה של תורה שהן חרוזות זו בזו ומושכות זו בזו ומדלגות זו מזו ודומות זו לזו וקרובות זו לזו אמר ר' מנחמא כגון הדין דכתיב (במדבר כו) לאלה תחלק הארץ בנחלה מה כתיב תמן (שם כ"ז) ותקרבנה בנות צלפחד (שם) כן בנות צלפחד דוברות וכתיב בתריה (שם) עלה אל הר העברים הזה הר נבו וכי מה ענין זה לזה כיון דאתפלגת ארעא באו בנות צלפחד ליטול חלקן אצל משה ונסתלק משה מדינן הה"ד (שם) ויקרב משה את משפטן אמר לו הקב"ה משה מדינן את מסתלק ומלפני אין את מסתלק עלה על הר העברים הזה אמר לפניו רבש"ע הואיל ואתה מסלקני מן העולם הודיעני מה פרנסים אתה מעמיד לישראל אמר לו הקדוש ברוך הוא משה על בני אתה צריך צווי ועל פועל ידי אתה מצוני עד שאתה מצווני על בני צוה את בני עלי הה"ד (במדבר כ"ח) צו את בני ישראל ואמרת אליהם משל למה"ד לאשתו של מלך שהיתה מסתלקת מן העולם אמרה לו חי אדוני המלך אני מפקדת אותך על בני אמר לה עד שאת מצוה אותי על בני צוה בני עלי כך בשעה שאמר משה לפני הקב"ה רבש"ע הואיל ואתה מסלקני מן העולם הודיעני מה פרנסים אתה מעמיד עליהם:

א תורי זהב נעשה לך תורי זהב נעשה לך זו בזת הים עם נקודות הכסף זו בזת מצרים כשם שהפריש בין כסף לזהב כך יש שבח ממון הים מבזת מצרים (יחזקאל ט"ז)ותבואו בעדי עדיים בעדי זו בזת מצרים עדיים זו בזת הים ד"א תורי זהב נעשה לך זו התורה שלמד אלקולאין בדעתו של הקדוש ברוך הוא עם נקודת הכסף רבי אבא בר כהנא אמר אלו האותיות רבי אחא אמר אלו התיבות ד"א תורי זהב נעשה לך זה הכתב עם נקודות הכסף זה הסרגל ר"א תורי זהב זה המשכן הה"ד (שמות כ"ו) ואת הקרשים תצפה זהב עם נקדות הכסף המד"א (שמות כ"ז) ווי העמודים וחשוקיהם כסף ר' ברכיה פתר קרייה בארון תורי זהב זה הארון דכתיב (שם כ"ה) וצפית אותו זהב טהור עם נקדות הכסף אלו שני העמודים העומדים לפנים שהיו של כסף כמן אצטווין וכיצד נעשה הארון ר' חנינא ור' שמעון בן לקיש ר' חנינא אמר שלש תיבות עשאו שתים של זהב ואחת של עץ נתן של עץ על של זהב ושל זהב על של עץ וחיפה שפתיו העליונות בזהב ריש לקיש אמר תיבה אחת עשאו וחפהו מבפנים ומבחוץ דכתיב (שם) מבית ומחוץ תצפנו ומה מקיים ר' חנינא קרייה דריש לקיש א"ר פנחס שחיפה בין נסר לנסר יהודה בר' אומר נאוו לחייך בתורים זו התורה צוארך בחרוזים אלו הנביאים תורי זהב אלו הכתובים עם נקדות הכסף זה שיר השירים מלה חתומה ומלה מסיימה:

א עד שהמלך במסבו ר' מאיר ור' יהודה רבי מאיר אומר עד שהמלך מלכי המלכים הקב"ה במסבו ברקיע נתנו ישראל ריח רע ואמרו לעגל (שמות ל"ב) אלה אלהיך ישראל אמר ליה ר' יהודה דייך מאיר אין דורשין שיר השירים לגנאי אלא לשבח שלא נתן שיר השירים אלא לשבחן של ישראל ומהו עד שהמלך במסבו עד שהמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו ברקיע נתנו ישראל ריח טוב לפני הר סיני ואמרו (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע היא דעתיה דר' מאיר למימר סיריי נתן ריחו אלא מסכתא עלתה בידם מן הגולה ושנו בה שקפץ להם מעשה העגל והקדים להם מעשה המשכן ר' אליעזר ור' עקיבא ור' ברכיה ר' אליעזר אומר עד שהמלך במסבו עד שמלך מלכי המלכים הקב"ה במסבו ברקיע כבר הר סיני מתמר באור שנאמר (דברים ד') וההר בוער באש ר' עקיבא אומר עד שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו ברקיע כבר (שמות כ"ד) וישכן כבוד ה' על הר סיני ר' ברכיה אומר עד שמשה במסבו ברקיע שנקרא מלך שנאמר (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם כבר (שמות כ') וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר ר' אליעזר בן יעקב ורבנן רבי אליעזר אומר עד שמלך מלכי המלכים הקב"ה במסבו ברקיע כבר ירד מיכאל השר הגדול מן השמים והציל את אברהם אבינו מכבשן האש ורבנן אמרי הקדוש ברוך הוא ירד והצילו שנאמר (בראשית ט"ו) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים ואימתי ירד מיכאל בימי חנניה מישאל ועזריה אמר רבי טביומי עד שיעקב אבינו מסב במטתו נצנצה בו רוח הקדש ואמר לבניו והיה אלהים עמכם אמר להם עתיד הוא להשרות שכינתו ביניכם אמר רב נחמן כתיב (שם מ"ו) ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע להיכן הלך הלך לקוץ ארזים שנטע אברהם אבינו בבאר שבע שנא' (שם כ"א) ויטע אשל בבאר שבע אמר רבי לוי כתיב (שמות כ"ו) והבריח התיכון בתוך הקרשים הבריח שלשים ושתים אמה היה ומהיכן היתה נמצאת בידם לשעה מלמד שהיו מוצנעים עמהם מימות יעקב אבינו הה"ד (שמות ל"ה) וכל איש אשר נמצא אתו עצי שטים אשר נמצא עצי שטים אין כתיב כאן אלא אשר נמצא אתו מתחלה אמר ר' לוי בר חייא במגדלא דצבעייא קצצום והורידום עמם למצרים ולא נמצא בהם קשר ופקע אעין דשטים הוו במגדלא והוו נוהגים בהם באיסור מפני קדושת הארון אתון ושאלון לרב חנניה חברין דרבנן ואמר לון אל תשנו ממנהג אבותיכם:

ב ר' פנחס בשם רבי הושעיא אמר עד שהמלך במסבו עד שהמלך מלכי המלכים הקדוש ב"ה במסבו ברקיע כבר הקדים שנא' (שמות י"ט) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר למלך שגזר ליום פלוני אני נכנס למדינה וישנו להם בני המדינה כל הלילה וכשבא המלך ומצאם ישנים העמיד עליהם בקלאנין בוקינס ושופר והיה השר של אותה מדינה מעוררן ומוציאן לאפנתי של מלך והיה המלך מהלך לפניהם עד שהגיע לפלטין שלו כך הקב"ה הקדים דכתיב (שם) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר וכתיב (שם) כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם ישנו להם ישראל כל אותו הלילה לפי ששינה של עצרת עריבה והלילה קצרה אמר ר' יודן אפילו פורטענא לא עקץ בם בא הקדוש ברוך הוא ומצאן ישנים התחיל מעמיד עליהם בקלאנין הה"ד ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים והיה משה מעורר לישראל ומוציאן לאפנתי של מלך מלכי המלכים הקב"ה הה"ד (שם) ויוצא משה את העם לקראת האלהים והיה הקדוש ברוך הוא מהלך לפניהם עד שהגיע להר סיני דכתיב (שם) והר סיני עשן כלו א"ר יצחק זה הוא שמקנתרן על ידי ישעיהו שנאמר (ישעיה נ') מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה הקצר קצרה ידי מפדות:

ג אמר ר' יודן עד שחזקיהו וסיעתו אוכלין פסחיהם בירושלים כבר הקדים הקב"ה בלילה ההוא שנאמר (מ"ב יט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור א"ר אבהו עד שמשה וישראל מסובין ואוכלין פסחיהם במצרים כבר הקדים הקדוש ברוך הוא שנאמר (שמות י"ב) ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים היא דעתיה דרבי אבהו למימר סיריי נתן ריחו מלמד שהיה ריחו של אותו הדם קשה והופיע להם הקב"ה ריח טוב מבשומי גן עדן והיתה נפשם קוהא לאכול אמרו לו משה רבינו תן לנו מה נאכל אמר להם משה כך אמר לי הקדוש ברוך הוא (שם) כל בן נכר לא יאכל בו עמדו והפרישו הנכרים שביניהם והיתה נפשם קוהא לאכול אמרו לו משה רבינו תן לנו מה נאכל אמר להם כך אמר לי הקב"ה (שם) וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו עמדו ומלו את עבדיהם והיתה נפשם קוהא לאכול אמרו לו תן לנו מה נאכל אמר להם כך אמר לי הקדוש ברוך הוא סינטומוס (שם ) כל ערל לא יאכל בו מיד כל אחד ואחד נתן חרבו על ירכו ומהל עצמו מי מלן ר' ברכיה אמר משה היה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה וי"א יהושע היה מוהל ואהרן פורע ומשה היה משקה הה"ד (יהושע ה') בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית ולמה שנית מכאן שמלן בראשונה מיד ויעש לו יהושע חרבות צורים וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות מהו אל גבעת הערלות אמר רבי מכאן שעשו אותה גבעה בערלה:

א [י"ג] צרור המור דודי לי מהו צרור המור ר' עזריה בשם ר' יהודה פתר קרייה באברהם אבינו מה המור הזה ראש לכל מיני בשמים כך אברהם ראש לכל הצדיקים מה המור הזה אין ריחו מפיח אלא באור כך אברהם לא נודעו מעשיו עד שהושלך לכבשן האש ומה המור הזה כל מי שליקטו ידיו מתמרמרות כך אברהם ממרר עצמו ומסגף עצמו ביסורים בין שדי ילין שהוא מותאם בין שכינה למלאך שנא' (בראשית יח) וירא וירץ לקראתם וירא בשכינה וירץ כמלאך:

א [י"ד] אשכול הכפר אשכול זה יצחק שנכפת על המזבח כאשכול הכפר שמכפר עונותיהם של ישראל בכרמי עין גדי זה אבינו יעקב שנכנס בכרום פניו מתפחד בהכלמו אצל אביו ולבש בגדי גדי עזים ונטל הברכות שהן עין עולם רבי חוניא בשם רבי אחא אין לה חביב לאשה הזאת יותר מצרור הבשם איכן היא מלינה אותו בין שדיה ואמר רבי חוניא בשם ריש לקיש אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע הצרתה למצרים בבכוריהם המרתה להם בנפשותיהם ולי בין שדי ילין הא כיצד היה מצרי אומר לישראל הטמן לי הבכור הזה בין בניך והיה נוטלו ומטמינו והמלאך נכנס ונוגפו ולי בין שדי ילין:

ב רבי ברכיה אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא בשעה שאתה מיצר לי מימר לי דודי לי את נעשה דודי ורואה אי זה הוא אדם גדול שיש בו שיכול לומר למדת הדין די ואת נוטלו וממשכנו בעדי הה"ד אשכל הכפר מהו אשכל איש שהכל בו מקרא משנה תלמוד תוספתות ואגדות הכפר שמכפר עונותיהם של ישראל בכרמי עין גדי אלו אבות העולם שנמשכו אחריך כגדיים ונטלו הברכות שהן עין עולם:

ג רבי יוחנן פתר קרייה בקטרת בית אבטינס צרור המור זה אחד מאחד עשר סממנין שנותנין בה רבי הונא אמר לה (שמות ל') ויאמר ה' אל משה קח לך סמים הרי ב' נטף ושחלת וחלבנה הרי ה' סמים אי תימר דאינון תרין והלא כבר נאמר סמים בד בבד יהיה תן חמשה כנגד חמשה הרי עשרה ולבונה זכה הרי אחד עשר מיכן בדקו חכמים ומצאו שאין יפה לקטרת אלא אחד עשר סממנים הללו בלבד בין שדי ילין שהיתה מצומצמת בין שני בדי הארון אשכול הכפר שמכפרת עוונות של ישראל אמר רבי יצחק אשכול שהיתה מתמרת ועולה עד הקורות ואחר כך פוסה ויורדת כאשכול הכפר המכפרת עונותיהם של ישראל ואמר ר' יצחק כתיב (ויקרא ט"ז) וכסה ענן הקטרת הכסוי הזה אין אנו יודעין מהו עד שבא דוד ופרשו (תהלים פ"ה) נשאת עון עמך כסית בכרמי עין גדי בזכות התנאים שהתניתי לאברהם אביכם בין הבתרים שנאמר (בראשית ט"ו) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר מדבר הכתוב באברהם שנאמר (שם) אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה רבי לוי בשם ר' חמא אמר הרהורי דברים היו שם מי הרהר אברהם הרהר ואמר לפני הקב"ה רבש"ע כרת ברית עם נח שאין את מכלה זרעו מן העולם ועמדתי אני וסגלתי מעשים טובים לפניך ודחת בריתי לבריתו שמא יעמוד אדם אחר ויסגול מצות ומעשים טובים יותר ממני וידחה בריתו לבריתי אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם) אל תירא אנכי מגן לך מנח לא העמדתי מגינים וצדיקים וממך אני מעמיד מגינים וצדיקים ולא עוד אלא שבניך באים לידי עבירות ומעשים רעים אני רואה איזה הוא אדם גדול שבהן שיכול לומר למדת הדין די ואני נוטלו וממשכנו בעדם שנא' אשכול איש שהכל בו מקרא ומשנה תלמוד תוספתות ואגדות הכפר שמכפר עונותיהם של ישראל בכרמי עין גדי אני נוטלו וממשכנו בעדם ד"א אשכל בן נזירה אמר זה הקב"ה איש שהכל בו הכפר שכפר באומות העולם והודה בהן בישראל ואימתי כפר באומות העולם הוי אומר במלחמת יהושפט הה"ד (ד"ה ב' כ') ויהי אחרי כן באו בני מואב ובני עמון ועמהם מהעמונים על יהושפט למלחמה את מוצא ישראל באים מכחו של אברהם ועמון ומואב באים מכחו של לוט אלו עושין מלחמה עם אלו ונפלו אלו ביד אלו ויהושפט עזרו אלהיו ונצח הוי שכפר באומות העולם ואם יאמר לך אדם שאין הכתוב מדבר ביהושפט אמור לו נאמר כאן עין גדי ונאמר להלן (שם) בחצצון תמר היא עין גדי מה עין גדי שנאמר להלן במלחמת יהושפט הכתוב מדבר אף כאן במלחמת יהושפט הכתוב מדבר אמר רבי לוי בר זכריה מה אם בעולם הזה שכתוב בהקדוש ברוך הוא (דברים ד') כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא הוא כפר באומות העולם והודה בישראל לעתיד לבא שנמשל כטל שנאמר (הושע י"ד) אהיה כטל לישראל עאכ"ו:

א [ט"ו] הנך יפה רעיתי הנך יפה הנך יפה במצות הנך יפה בגמילות חסדים הנך יפה במצות עשה הנך יפה במצות לא תעשה הנך יפה במצות הבית בחלוק תרומה ומעשרות הנך יפה במצות השדה בלקט שכחה ופאה ומעשר עני וההפקר הנך יפה בכלאים הנך יפה בסדין בציצית הנך יפה בנטיעה הנך יפה בערלה הנך יפה בנטע רבעי הנך יפה במילה הנך יפה בפריעה הנך יפה בתפלה הנך יפה בקריאת שמע הנך יפה במזוזה הנך יפה בתפילין הנך יפה בסוכה הנך יפה בלולב ואתרוג הנך יפה בתשובה הנך יפה במעשים טובים הנך יפה בעולם הזה הנך יפה בעולם הבא:

ב עיניך יונים עיניך הן סנהדרין שהם עינים לעדה הה"ד (במדבר ט"ו) והיה אם מעיני העדה רמ"ח איברים יש באדם וכלם אינן הולכים וחוזרים אלא אחר העינים כך אין ישראל יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם יונים מה היונה הזאת תמה כך ישראל נאים בהילוכן כשהן עולין לפעמי רגלים מה יונה זאת מצויינת כך ישראל מצויינין בתגלחת במילה בציצית מה יונה זו צנועה כך ישראל צנועים מה יונה זו פושטת צוארה לשחיטה כך ישראל שנאמר (תהלים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום מה יונה זו מכפרת על העונות כך ישראל מכפרים על האומות שכל אותן שבעים פרים שמקריבים בחג כנגד שבעים אומות שלא יצדה העולם מהם הה"ד (שם קיט) תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה מה יונה זו משעה שמכרת בן זוגה עוד אינה ממירה אותו באח"כ ישראל משעה שהכירו להקב"ה לא המירוהו באחר מה יונה זו נכנסת לקנה ומכרת את קנה ושובכה וגוזליה ואפרוחיה וחלונותיה כך הן ג' שורות של תלמידי חכמים כשהן יושבין לפניהם כל אחד ואחד מכיר את מקומו מה יונה זו אף על פי שאת נוטל גוזליה מתחתיה אין מנחת שובכה לעולם כך ישראל אע"פ שחרב בית המקדש לא בטלו שלש רגלים בשנה מה יונה זו מחדשת בכל חדש וחדש גרן כך ישראל מחדשין בכל חדש תורה ומעשים טובים מה יונה זו שוגרת רוגליות הרבה וחוזרת לשובכה כך ישראל הה"ד (הושע י"א) יחרדו כצפור ממצרים זה דור המדבר וכיונה מארץ אשור אלו עשרת השבטים אלו ואלו והושבתים על בתיהם נאם ה' רבי אומר יש מין יונה שמאכילים אותה וחברותיה מריחות אותה ובאות אצלה לשובכה כך בשעה שהזקן יושב ודורש הרבה גרים מתגיירים באותה שעה כגון יתרו הוא שמע ואתא רחב שמעה ואתיא אף בחנניה מישאל ועזריה הרבה גרים נתגיירו באותה שעה מה טעם (ישעיה כ"ט) כי בראותו ילדיו מה כתיב בתריה (שם) וידעו תועי רוח:

ג רבי היה יושב ודורש ונתנמנם הציבור בקש לעוררן אמר ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא בכרס אחת והיה שם תלמיד אחד ורבי ישמעאל ברבי יוסי שמו אמר ליה מאן הות כן אמר ליה זו יוכבד שילדה את משה ששקול כנגד ששים רבוא של ישראל הה"ד (שמות ט"ו) אז ישיר משה ובני ישראל (במדבר א') ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה (דברים ל"א) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה:

ד עיניך יונים כיונים דוגמה דידך דמיא להדא יונה מה יונה זו הביאה אורה לעולם אף את מביאה אורה לעולם שנאמר (ישעיה ס') והלכו גוים לאורך ואימתי הביאה יונה אורה לעולם בימי נח הה"ד (בראשית ח') ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה מהו טרף בפיה קטיל כמה דתימר (שם ל"ז) טרוף טורף יוסף אמר רבי ברכיה אילולי קטל יתיה אילן רב הוה מתעביד ומהיכן הביאה אותו רבי לוי אמר משמטוטי ארץ ישראל הביאתו הדא היא הא דאמרין בריתא ארץ ישראל לא לקת במוי דמבולא הוא שנא'ע"ייחזקאל (יחזקאל כ"ב) בן אדם אמור לה את ארץ לא מטוהרה היא לא נשמה ביום זעם אמר ר' יוחנן אפילו אצטרבולין של רחים נמחו במים רבי טריי אמר שערי גן עדן נפתחו לה ומשם הביאתו אמר ליה רבי איבו אילו מגן עדן הביאה אותו לא היה לה להביא דבר מעולה כגון קנמון ובלסמון אלא רמז רמזה לנח ואמרה לו מרי נח מר מזה מתחת ידו של הקדוש ברוך הוא ולא מתוק מתחת ידיך:

א [ט"ז] הנך יפה דודי אף נעים ר' אבהו ורבי חנינא ר' אבהו אמר הוא קלסה בלשון כפול והיא קלסתו בלשון פשוט הוא קלסה בלשון כפול הנך יפה רעיתי הנך יפה שאם בקש לו לעשות אומה אחרת שהוא יכול היא קלסתו בלשון פשוט הנך יפה דודי אף נעים אמר ליה ר' חנינא אף היא קלסתו בלשון כפול שנאמר הנך יפה דודי אף נעים אמרה לו רבש"ע אף שאת מביא עלי נעים הוא למה שאת מחזירני ומביאני לידי מוטב:

ב אף ערשנו רעננה זה בית המקדש המד"א (מלכים ב' י"א) ואת מניקתו בחדר המטות מהו בחדר המטות ר' אלעזר ור' שמואל בר נחמן ר' אלעזר אמר בתאים ורבי שמואל בר נחמן אמר בעליות ולא פליגי מאן דאמר בתאים בימות הגשמים מאן דאמר בעליות בימות החמה ד"א אף ערשנו רעננה ר' עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון למלך שיצא לו למדבר והביאו לו מטה קצרה התחיל מצטער בעצמו ומדחק באיבריו כיון שנכנס למדינה הביאו לו מטה ארוכה התחיל פושט עצמו ומותח איבריו כך עד שלא נבנה בית המקדש היתה השכינה מתמצעת בין שני בדי הארון משנבנה בית המקדש ויאריכו הבדים:

ג דבר אחר אף ערשנו רעננה מה מטה זו אינה עשויה אלא לנחת רוח כך עד שלא נבנה בית המקדש היתה השכינה מטלטלת ממקום למקום הדא הוא דכתיב (שמואל ב' ז') ואהיה מתהלך באהל ובמשכן משנבנה בית המקדש (תהלים קלב) זאת מנוחתי עדי עד ד"א אף ערשנו רעננה מה מטה זו אינה עשויה אלא לנחת רוח כך ישראל עד שלא נבנה בית המקדש היו מטלטלין ממקום למקום ויסעו ויחנו משנבנה בית המקדש (מלכים א' ה') וישב יהודה וישראל לבטח דבר אחר אף ערשנו רעננה מה מטה זו אינה אלא לפריה ורביה כך עד שלא נבנה בית המקדש (ד"ה א' כ"א) לכו ספרו את ישראל משנבנה (מלכים א' ד') יהודה וישראל רבים ד"א אף ערשנו רעננה מה מטה זו אינה אלא לפריה ורביה כך עד שלא נבנה בית המקדש (עזרא ב') כל הקהל כאחד ארבע רבוא משנבנה בית המקדש פרו ורבו דאמר רבי יוחנן מגבת ועד אנטיפרס ששים רבוא עיירות היו והיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים וכדין אפילו את מצנעה יתהון ששים רבוא דקני לא מטחנא להון ולא נסב יתהון אמר רבי חנינא קפצה להם ארץ ישראל:

א [י"ז] קורות בתינו ארזים רבי מנחמא בשם רבי ברכיה אבנים שישן עליהם יעקב אבינו נעשו תחתיו במטה וכפלומה ומה הרטבה הרטיב מהן קורות בתינו ארזים דבר אחר קורות בתינו ארזים אלו הצדיקים והצדיקות הנביאים והנביאות שעמדו ממנו:

ב רהיטנו ברותים אמר ר' יוחנן אין אדם נהנה מן הברותים הזה למה שהיא נכפפת היא דעתיה דר' יוחנן דא"ר יוחנן (הושע י"ד) אני כברוש רענן אני הוא שכפפתי לעקור יצרה של עבודת כוכבים (שם) אפרים מה לי עוד מה לי וליצרך של עבודת כוכבים אני עניתי אני עוניתי לו ואשורנו לא אשורנו לא אמרנו לך שירה אלא הוי אומר אני הוא שכפפתי לעקור יצרה של עבודת כוכבים ד"א רהיטנו ברותים מקום שהכהנים רהוטים בברותים המד"א (מלכים א' ו') ויצף את קרקע הבית בצלעות ברושים אמר רבי יוחנן למדה תורה דרך ארץ שיהא אדם מקרה בארזים ומרהיט בברותים שנאמר קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים.

פרשה ב
א [א] אני חבצלת השרון אמרה כנסת ישראל אני היא וחביבה אני אני שחבבני הקב"ה משבעים אומות חבצלת השרון שעשיתי לו צל על ידי בצלאל דכתיב (שמות ל"ז)ויעש בצלאל את הארון השרון שאמרתי לפניו שירהע"ימשה דכתיב (שמות ט"ו)אז ישיר משה ובני ישראל ד"א אני חבצלת השרון אני היא וחביבה אני אני היא שהייתי חבויה בצלן של מצרים ולשעה קלה כנסני הקדוש ברוך הוא לרעמסס והרטבתי מעשים טובים כשושנה ואמרתי לפניו את השירה שנאמר (ישעיה ל') השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ד"א אני חבצלת השרון אני היא וחביבה אני אני היא שהייתי חבויה בצלו של ים ולשעה קלה הרטבתי מעשים טובים כשושנה והראיתיו באצבע מנון עבורי שנא' (שמות ט"ו) זה אלי ואנוהו ד"א אני חבצלת השרון אני היא וחביבה אני אני היא שהייתי חבויה בצלו של סיני ולשעה קלה הרטבתי מעשים טובים כשושנה בידי ולבי ואמרתי לפניו (שם כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ד"א אני חבצלת השרון אני היא וחביבה אני אני היא שהייתי חבויה ודמוסה בצלן של מלכיות למחר כשיגאלני הקב"ה מצלן של מלכיות אני מרטבת כשושנה ואומרת לו שיר חדש שנא' (תהלים צ"ח) שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו:

ב ר' ברכיה אמר הפסוק הזה המדבר אמרו אמר המדבר אני מדבר וחביב אני שכל טובות שבעולם חבויין בי שנאמר (ישעיה מ"א) אתן במדבר ארז שטה נתנם לי הקדוש ברוך הוא שיהו שמורים בי וכשהקב"ה מבקשם ממני אני מחזיר לו פקדונו בלא חסרון ואני מרטיב מעשים טובים ואומר לפניו שירה שנא' (שם ל"ה) יששום מדבר וציה משום רבנן אמרו הארץ אמרה אותו אמרה אני היא וחביבה אני שכל מתי העולם חבויין בי שנא' (ישעיה כ"ו) יחיו מתיך נבלתי יקומון לכשיבקשם הקדוש ברוך הוא ממני אחזירם לו וארטיב מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה לפניו שנא' (שם כ"ד) מכנף הארץ זמירות שמענו:

ג רבי יודן ורבי אליעזר רבי יודן אמר אני חבצלת לא היא חבצלת ולא היא שושנה אלא כל זמן שהיא קטנה הוא קורא אותה חבצלת הגדילה קורא אותה שושנה חבצלת ולמה נקראת חבצלת שחבויה בצלה אמר רבי אליעזר משל את הצדיקים במשובח שבמינים ובמשובח שבאותו המין המשובח שבמינים כשושנה ובמשובח שבאותו המין שושנת העמקים ולא כשושנת ההר שנוחה להכמש אלא כשושנת העמקים שמרטבת והולכת משל את הרשעים במגונה שבמינים ובמגונה שבאותו המין מגונה שבמינים כקש לפני רוח אם תאמר כמוץ שבבקעה כבר יש בו לחלוח אלא ורדף המוץ הרים לפני רוח. רבי אבא בר כהנא אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אני היא וחביבה אני שנתונה בעמקי הצרות וכשידלני הקדוש ברוך הוא מהצרות אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה לפניו הדא הוא דכתיב (שם כ"ו) ה' בצר פקדוך אמר ר' אחא אמרה כנסת ישראל בשעה שאת מעמיק עיניך בי אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה הה"ד (תהלים ק"ל) שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה' רבנן אמרין כנסת ישראל אמרתהו אמרה כנסת ישראל אני היא וחביבה אני שאני נתונה בעמקי גיהנם וכשיגאלני הקב"ה ממעמקיה הה"ד (שם מ') ויעלני מבור שאון אני מרטבת מעשים טובים ואומרת לפניו שירה הה"ד (שם) ויתן בפי שיר חדש אתיא דרבנן כההיא דאמר ר' אלעזר המודעי עתידים שרי אומות העולם לעתיד לבא שיבואו לקטרג את ישראל לפני הקדוש ברוך הוא ואומרים רבש"ע אלו עבדו עבודת כוכבים ואלו עבדו עבודת כוכבים אלו גלו עריות ואלו גלו עריות אלו שפכו דמים ואלו שפכו דמים מפני מה אלו יורדין לגיהנם ואלו אין יורדין והקב"ה משיב להם ואומר אם כן הוא ירדו כל העמים עם אלהיהם לגיהנם הה"ד (מיכה ד') כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו אמר ר' ראובן אלו לא היה הדבר כתוב אי אפשר לאומרו כביכול (ישעיה ס"ו) כי באש ה' נשפט ה' שופט אין כתיב כאן אלא נשפט הוא שאמר דוד ברוח הקדש (תהלים כ"ג) גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי ד"א שבטך אלו היסורין ומשענתך זו תורה המה ינחמוני וגו' יכול בלא יסורין תלמוד לומר אך יכול בעולם הזה ת"ל (שם) אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים:

א [ב] כשושנה בין החוחים ר' יצחק פתר קרייה ברבקה שנאמר (בראשית כ"ה) ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי וגו' אם ללמד שהיא מפדן ארם מה ת"ל אחות לבן הארמי אלא אביה היה רמאי אחיה היה רמאי ואנשי מקומה רמאין והצדקת הזאת יצאה מבינותם למה היא דומה כשושנה בין החוחים ר' פנחס בשם ר' סימון אמר כתיב (שם כ"ח) וישלח יצחק את יעקב פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי וכלל כולם לרמיות:

ב ר' אליעזר פתר קרייה בגאולת מצרים מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים קשה לבעלה להלקט כך גאולתן של ישראל היתה קשה לפני הקדוש ב"ה הה"ד (דברים ד') או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי ר' יהושע בשם ר' חנן אמר גוי מקרב עם ועם מקרב גוי אין כתיב כאן אלא גוי מקרב גוי שהיו אלו ערלים ואלו ערלים אלו מגדלין בלורית ואלו מגדלין בלורית אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים אם כן לא היתה מדת הדין נותנת שיגאלו ישראל לעולם אמר ר' שמואל בר נחמן אלולי שאמר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה לא היו ישראל נגאלין לעולם הדא הוא דכתיב (שמות ו') לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים ואין לכן אלא שבועה המד"א (שמואל א' ג') ולכן נשבעתי לבית עלי אמר ר' ברכיה (תהלים ע"ז) גאלת בזרוע עמך בטרוניא אמר ר' יודן מלבא לקחת לו גוי ועד מוראים גדולים ע"ב אותיות הן ואם יאמר לך אדם ע"ה אמור לו צא מהן גוי השני שאינו מן המנין אמר ר' אבין בשמו גאלן ששמו של הקב"ה שבעים ושנים שמות הן:

ג רבי עזריה בשם רבי יהודה אמר ר' סימון משל למלך שהיה לו פרדס וירדו ונטעו שורה של תאנים ושורה של גפנים ושורה של רמונים ושורה של תפוחים ומסרו לאריס והלך לו לאחר ימים בא המלך והציץ בפרדס לידע מה עשה ומצא מלא חוחין ודרדרים הביא קצצים לקצצו וראה בו שושנה אחת של ורד ונטלה והריח בה ושבת נפשו עליו אמר המלך בשביל שושנה זו ינצל הפרדס כך העולם לא נברא אלא בשביל ישראל לאחר עשרים וששה דורות הציץ הקדוש ברוך הוא בעולמו לראות מה שעשה ומצאו מים במים דור אנוש נמחה מן המים דור המבול נמחה מן המים דור הפלגה במים הביא קצצים לקצצו שנאמר (תהלים כ"ט) ה' למבול ישב וראה שושנה של ורד אלו ישראל ונטלה והריח בה בשעה שסדרו ישראל עשרת הדברות ושבת נפשו עליו בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע אמר הקב"ה בשביל שושנה זו ינצל הפרדס בזכות התורה ולומדיה ינצל העולם:

ד ר' חנן דצפורי פתר קרייה בגמילות חסדים בנוהג שבעולם עשרה אנשים נכנסין לבית האבל ואין אחד מהם יכול לפתוח פיו לברך ברכת אבלים ובא אחד ופתח פיו וברך ברכת אבלים למה הוא דומה לשושנה בין החוחים ועוד בנוהג שבעולם עשרה בני אדם נכנסין לבית המשתה ואין אחד מהן יכול לפתוח פיו לברך ברכת חתנים ובא אחד ופתח פיו וברך ברכת חתנים למה הוא דומה ביניהם כשושנה בין החוחים בנוהג שבעולם עשרה בני אדם נכנסין לבית הכנסת ואין אחד מהן יכול לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה ואחד מהן פורס על שמע ועובר לפני התיבה למה הוא דומה כשושנה בין החוחים רבי אלעזר אזל לחד אתר אמרי ליה פרוס את שמע אמר לון לינא חכם עבר לפני התיבה אמרין דין הוא ר' אלעזר דין הוא דמתגלגלין ביה על מגן צווחין ליה רבן נתכרכמו פניו והלך לו אצל רבי עקיבא רבו אמר לו למה פניך חולניות תני ליה עובדא אמר ליה צבי רבי דיילף אמר ליה אין ואלפיה לבתר יומין אזל לההוא אתר אמרי ליה פרוס לן את שמע פרוס לון עבור לפני התיבה ועבר אמרין אתחסם רבי אלעזר וקרון ליה ר' אלעזר חסמא רבי יונה הוה מליף לתלמידוי ברכת חתנים וברכת אבלים כי היכי דיהוון גוברין בכל מלה:

ה רבי הונא פתר קרייה במלכיות מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים רוח צפון יוצא ומטה אותה כלפי צפון והחוח עוקצה אף על פי כן לבה מכוון למעלה כך ישראל אף על פי שהן נגבין ארנוניות בורסגניות לבם מכוון כלפי אביהם שבשמים שנא' (תהלים כ"ה) עיני תמיד אל ה' רבי איבו פתר קרייה בגאולת מחר מה השושנה הזו כשהיא נתונה בין החוחים קשה לבעלה להלקט מהו עושה מביא אור ושורף חוצה לה ואחר כך לוקטה כך (איכה א') צוה ה' ליעקב סביביו צריו כגון חלמיש לגווה יריחו לנועדן סוסיתן לטיבריה קסטרא לחיפא לוד לאונו הה"ד (יחזקאל ה') זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה למחר כשיגיע הקץ מה הקדוש ברוך הוא עושה מביא האור ושורף חוצה לה הה"ד (ישעיה ל"ג) והיו עמים משרפות סיד מה כתיב תמן (דברים ל"ב) ה' בדד ינחנו:

ו אמר ר' אבון מה שושנה זו שרב יוצא עליה והיא כמושה יצא טל היא מפרחת כך כל זמן שצלו של עשו קיים כביכול נראין כמושין בעולם הזה עבר צלו של עשו ישראל מרטיבין והולכין הה"ד (הושע י"ד) אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה מה השושנה הזו אינה בטלה לעולם אלא גב ריחה כך ישראל אינן בטלין אלא גב מצות ומעשים טובים מה שושנה זו אינה אלא לריח כך לא נבראו הצדיקים אלא לגאולתן של ישראל מה שושנה זו עולה לשולחן מלכים תחלה וסוף כך ישראל הן הן לעוה"ז הן הן לעולם הבא מה שושנה זו נכרת בין העשבים כך ישראל נכרין בין אומות העולם שנא' (ישעיה ס"א) כל רואיהם יכירום מה שושנה זו מתוקנת לשבתות וימים טובים כך ישראל מתוקנים לגאולה של מחר אמר רבי ברכיה אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור להם לישראל בני כשהייתם במצרים הייתם דומין לשושנה בין החוחים עכשיו שאתם נכנסין לארץ כנען היו דומין לשושנה בין החוחים תנו דעתכם שלא תעשו כמעשה אלו וכמעשה אלו הה"ד (ויקרא י"ח) כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו וגו':

א [ג] כתפוח בעצי היער ר' הונא ורבי אחא בשם רבי יוסי בן זמרא מה התפוח הזה הכל בורחין ממנו בשעת השרב ולמה כן לפי שאין לו צל לישב בצלו כך ברחו אומות העולם משבת בצל הקב"ה ביום מתן תורה יכול אף ישראל כן ת"ל בצלו חמדתי וישבתי חמדתי אותו וישבתי אני הוא שחמדתי אותו ולא האומות רבי אחא ברבי זעירא אמר תרתי אמר חדא התפוח הזה מוציא ניצו קודם לעליו כך ישראל שבמצרים הקדימו אמנה לשמועה הה"ד (שמות ה') ויאמן העם וישמעו כי פקד ה':

ב רבי אחא ברבי זעירא אמר חורי מה תפוח זה ניצו קודם לעליו כך ישראל בסיני הקדימו עשייה לשמיעה שנא' נעשה ונשמע רבי עזריה אמר תרתי מה התפוח זה אינו גומר פירותיו אלא בסיון כך לא נתנו ישראל ריח טוב אלא בסיון רבי עזריה אמר חורי מה התפוח זה משעה שמוציא ניצו ועד שגומר פירותיו חמשים יום כך משעה שיצאו ישראל ממצרים ועד שקבלו את התורה נ' יום ואימתי קבלו אותה (שם י"ט) בחדש השלישי לצאת בני ישראל ר' יהודה ברבי סימון אמר תרתי מה תפוח זה את נותן בו איסר ואת מריח בו כמה ריחות כך אמר להם משה לישראל אם מבקשין אתם להגאל בדבר קל אתם נגאלין לאחד שלקה ברגליו וחזר על כל הרופאים להתרפאות ולא נתרפא ובא אחד ואמר לו אם אתה מבקש להתרפאות בדבר קל אתה מתרפא טפול לך גללי בהמה כך אמר משה לישראל אם אתם מבקשים להגאל בדבר קל אתם נגאלין (שם י"ב) ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם אמרו לו משה רבינו הדא מיסרתא דאזובא בכמה היא טבא בארבעא מיני או בחמשא מיני אמר לון אפילו בחד והיא גרמה לכון לירש בזת מצרים ובזת הים ובזת סיחון ועוג ובזת שלשים ואחד מלכים לולב שהוא עומד על אדם בכמה דמים ויש בו כמה מצות עאכ"ו לפיכך משה מזהיר לישראל ולקחתם לכם ביום הראשון:

ג ר' יהודה בר סימון אמר חורי משל למלך שהיתה לו אבן טובה ומרגליות בא בנו ואמר לו תנה לי אמר לו לך היא ושלך היא ולך אני נותנה כך ישראל אמרו לפני הקדוש ברוך הוא (שם ט"ו) עזי וזמרת יה אמר להם הקב"ה לכם היא ושלכם היא ולכם אני נותנה ואין עוז אלא תורה שנא' (תהלים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן אמר רבי לוי שלש קוויות טובות קוו ישראל על הים קוו לתורה קוו לדגלים קוו למשכן קוו לתורה דכתיב בצלו חמדתי וישבתי קוו לדגלים דכתיב חמדתי קוו למשכן דכתיב וישבתי המד"א (ש"ב ז') כי לא ישבתי בבית למיום העלותי את בני ישראל ממצרים כההיא דאמר רבי מנחמן (שמות ט"ו) ויצאו אל מדבר שור מלמד שנתנבאו על עצמן שעתידין להעשות מחנות מחנות דגלים דגלים שורות שורות כמטעת של כרם ופריו מתוק לחכי אמר ר' יצחק אלו שנים עשר חדש שעשו ישראל לפני הר סיני מתמתקים בדברי תורה מה טעם ופריו מתוק לחכי לחכי היה מתוק אבל לחיך אומות העולם היה מר כלענה:

ד מאהל מועד אמר ר' אלעזר אע"פ שנתנה התורה מסיני לא נענשו ישראל עליה עד שנתפרשה להם באהל מועד לדיוטגמה שהיא כתובתה ומחותמת ונכנסה למדינה ולא נתחייבו עליה בני המדינה עד שנתפרשה להם במדינה כך אף על פי שהתורה נתנה בהר סיני לא נענשו עליה עד שנתפרש להם באהל מועד הה"ד עד שהבאתיו אל בית אמי זה הר סיני ואל חדר הורתי זה אהל מועד שמשם נתחייבו ישראל על ההוראה:

ה אמר ריב"ל אלו היו האומות יודעים מה היה אהל מועד יפה להם באהליות וקסטריות היו מקיפין אותו שעד שלא עמד אהל מועד היו שומעים קול הדיבור ונתרזין מתוך פניקטיהון הה"ד (דברים ה') כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים א"ר סימון דיפרוספין היה הדיבור יוצא סם חיים לישראל וסם המות לאומות העולם סם חיים לישראל (שם ד') כאשר שמעת אתה ויחי שמעת וחיית וסם המות לאומות העולם שמעו ומתו לפיכך הוא אומר תחת התפוח עוררתיך מאהל מועד תני רבי חייא שמשם היה קול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל אמר רבי יצחק עד שלא עמד אהל מועד היתה נבואה מצויה באומות העולם משעמד אהל מועד פסקה נבואה מהם משם אחזתיו ולא ארפנו ואם תאמר והלא בלעם בן בעור נתנבא אמור לטובתן של ישראל נתנבא שנא' (במדבר כ"ד) מה טבו אהליך יעקב (שם כ"ג) לא הביט און ביעקב כי לא נחש ביעקב מי מנה עפר יעקב דרך כוכב מיעקב (שם כ"ד) וירד מיעקב:

א [ד] הביאני אל בית היין רבי מאיר ורבי יהודה ר' מאיר אומר אמרה כנסת ישראל הושלט בי יצר הרע כיין ואמרתי לעגל (שמות ל"ב) אלה אלהיך ישראל הדין חמרא כד עלל בבר נש הוה מערבב ליה אמר לו ר' יהודה דייך מאיר אין דורשין שיר השירים לגנאי אלא לשבח שלא נתן שיר השירים אלא לשבחן של ישראל ומהו הביאני אל בית היין אמרה כנסת ישראל הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף גדול של יין זה סיני ונתן לי שם דגלי תורה ומצות ומעשים טובים ובאהבה גדולה קבלתי אותם רבי אבא בשם ר' יצחק אמר אמרה כנסת ישראל הביאני הקב"ה למרתף גדול של יין זה סיני ונתן לי משם התורה שנדרשת מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא מנין ודגלו ומאהבה גדולה קבלתיה שנא' ודגלו עלי אהבה רבי יונה אמר שני חברים שעוסקין בדבר הלכה זה אומר בית אב של הלכה וזה אינו אומר בית אב של הלכה אמר הקדוש ברוך הוא ודגלו עלי אהבה אמר ר' אחא עם הארץ שקורא לאהבה איבה כגון ואהבת ואייבת אמר הקב"ה ודילוגו עלי אהבה אמר ר' יששכר תינוק שקורא למשה משה לאהרן אהרן לעפרן עפרן אמר הקדוש ברוך הוא וליגלוגו עלי אהבה אמר רבי חונייא לשעבר אדם מראה איקונין באצבעו והיה נזוק ועכשיו אדם מניח ידו על האזכרה כמה פעמים ואינו נזוק ולא עוד אלא שאמר הקב"ה וגודלו עלי אהבה ורבנן אמרי אפילו התינוק מדלג על האזכרה כמה פעמים ואינו נזוק ולא עוד אלא אמר הקדוש ברוך הוא ודילוגו עלי אהבה אמר ר' ברכיה אפילו אותן הדגולין שדגל יעקב באביו המד"א (בראשית כ"ז) ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו אמר הקב"ה בהן אני משרה שכינתי הה"ד (שמות כ"ו)ועשית יריעות עזים ולא עוד אלא שאמר הקדוש ברוך הוא ודגלו עלי אהבה ודיגולו עלי אהבה רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמרה כנסת ישראל הביאני הקב"ה למרתף גדול של יין זה סיני ושם ראיתי מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו וראו עיני טקסים של מעלה ואהבתי אותם באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למשה הואיל ורצונם של בני לחנות בדגלים יחנו בדגלים הה"ד (במדבר ב') איש על דגלו באותות:

א [ה] סמכוני באשישות בשתי אשות באש של מעלה ובאש של מטה דבר אחר סמכוני באשישות בשתי אשות תורה בכתב ותורה בפה דבר אחר סמכוני באשישות באשות הרבה באשו של אברהם ושל מוריה ושל סנה ובאשו של אליהו ושל חנניה מישאל ועזריה ד"א סמכוני באשישות אלו ההלכות המאוששות רפדוני בתפוחים אלו ההגדות שריחן וטעמן כתפוחים כי חולת אהבה אני אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע כל חלאים שאתה מביא עלי בשביל לאהבני לך ד"א כי חולת אהבה אני אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע כל חלאים שאומות העולם מביאין עלי בשביל שאני אוהבת אותך ד"א כי חולת אהבה אני אע"פ שאני חולה אהובה אני לו תני עד שלא יחלה אדם אוכל מה שמוצא כיון שחלה מבקש לאכול כל מיני תענוגים אמר רבי יצחק לשעבר היתה התורה כלל והיו מבקשין לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד ועכשיו שאין התורה כלל היו מבקשין לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה אמר רבי לוי לשעבר היתה פרוטה מצויה והיה אדם מתאוה לשמוע דבר משנה והלכה ותלמוד ועכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שהן חולים מן השעבוד אין מבקשין לשמוע אלא דברי ברכות ונחמות:

ב תני רשב"י בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומין לבן מלך שעמד מחליו אמר לו פדגוגו ילך בנך לאיסכולי אמר לו המלך עדיין לא בא בני בזיוו שנשתנה מחליו אלא יתעדן ויתענג בני כשלשה חדשים במאכל ובמשתה ואח"כ ילך לאיסכולי כך בשעה שיצאו ישראל ממצרים היו בהן בעלי מומין משעבוד טיט ולבנים אמרו לו מלאכי השרת הרי השעה תן להם את התורה אמר להם הקב"ה עדיין לא בא זיותן של בני משעבוד טיט ולבנים אלא יתעדנו בני עד ג' חדשים בבאר ומן ושלו ואחר כך אתן להם התורה ואימתי בחדש השלישי:

ג בשלפי השמד נתכנסו רבותינו לאושא ואלו הן ר' יהודה ורבי נחמיה ר"מ ור' יוסי ורשב"י ור' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ור' אליעזר בן יעקב שלחו אצל זקני הגליל ואמרו כל מי שהוא למד יבא וילמד וכל מי שאינו למד יבא וילמוד נתכנסו ולמדו ועשו כל צרכיהון כיון שהגיע זמנם להפטר אמרו מקום שנתקבלנו בתוכו אנו מניחים אותו ריקם חלקו כבוד לר' יהודה שהיה בן עיר ולא שהיה גדול מהם בתורה אלא מקומו של אדם הוא מכבדו נכנס ר' יהודה ודרש (שמות ל"ג) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה נאמר כאן הרחק ונאמר להלן (יהושע ג') אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה מה רחוק שנאמר כאן אלפים אמה אף הרחק האמור להלן אלפים אמה (שמות ל"ג) והיה כל מבקש משה אין כתיב כאן אלא מבקש ה' מכאן למדנו שכל מי שמקבל פני חברים כאלו מקבל פני שכינה ואתם אחינו רבותינו גדולי התורה מי שנצטער בכם עשרה מיל או עשרים או שלשים או ארבעים כדי לשמוע דברי תורה על אחת כמה וכמה שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרכם בזה ובבא נכנס ר' נחמיה ודרש (דברים כ"ג) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' תני שתי אומות גדולות פרשו מלבא בקהל ה' למה (שם) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים וכי צריכין היו ישראל באותה שעה והלא כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היה הבאר עולה להם והמן יורד להם והשלו מצוי להם וענני כבוד מקיפין אותם ועמוד ענן נוסע לפניהם ואת אמר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ואמר ר' אלעזר דרך ארץ הוא שהבא מן הדרך מקדמין לו במאכל ומשתה בא וראה מה פרע להם הקב"ה לאלו שתי אומות כתיב בתורה לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' ואתם בני אושא שקדמתם רבותינו במאכלכם ומשקיכם ומטותיכם הקדוש ברוך הוא יפרע לכם שכר טוב נכנס רבי מאיר ודרש (מלכים א' י"ג) ונביא אחד זקן יושב בבית אל ואיזה זה זה אמציה כהן בית אל אמר לו ר' יוסי מאיר פתפותי בצים יש כאן איזה זה זה יונתן בן גרשם בן משה הה"ד (שופטים י"ח) ויהונתן בן גרשם בן מנשה נון תלויה במנשה זכה בן משה ואם לאו בן מנשה חבריא בעון קומי ר' שמואל בר נחמן אמרין ליה כומר לעבודת כוכבים והאריך כל אותן השנים אמר לון הן על ידי שהיתה עינו צרה בעבודת כוכבים כיצד הוה בר נש אתי למסגד ליה והוה אמר ליה בר כמה שנין את הוה אמר ליה בר ארבעין שנין או חמשין או שתין או שבעין או בר כמה הוה והוה אמר ליה בר כמה שנין את בר ארבעין שנין או חמשין או שתין או שבעין או תמנין שנין והדה ע"ז לית היא עבידא אלא מחמשה או תרתי עשרה שנין ואת בעי משבוק אלהך ומסגיד ליה דא פחיתא והוא מתבהית ואזיל ליה אתא חד בר פחין ואמר ליה כן אמר ליה ומה את יתיב הכא ועבד בה אמר ליה אנא נסיב אגרי ומסמי עיניה כיון ששמע בו דוד שלח ואייתיתיה ואמר לו את הוא בן בנו של אותו צדיק ואת עובד עבודת כוכבים אמר לו כך אני מקובל מבית אבי אבא מכור עצמך לע"ז ולא תצטרך לבריות אמר לו חס ושלום לא הוא כן אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה ממך ולא תצטרך לבריות כיון שראה דוד שהממון חביב עליו עמד ומינה אותו קומסין תסברין אמרו כיון שמת דוד חזר לסורו הה"ד (מלכים א י"ג) ויאמר גם אני נביא כמוך וגו' כחש לו מהו כחש לו שיקר לו ומה שיקר לו האכילהו לחם כזבים וכתיב (שם) ויהי הם יושבים על השלחן ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו והלא דברים קל וחומר ומה אם זה שכיחש בו והאכילהו לחם כזבים זכה ששרתה עליו רוח הקדש אתם אחינו בני אושא שקבלתם רבותינו במאכל אמת ומשתה ומטה עאכ"ו שישלם לכם הקב"ה שכר טוב נכנס רבי יוסי ודרש (שמואל ב' ו') וישב ארון ה' בית עובד אדום הגתי וגו' (שם) ויגד למלך דוד לאמר ברך ה' את בית עובד אדום ואת כל אשר לו באיזו זכות בעבור ארון האלהים ובמה ברכו בבנים הה"ד (ד"ה א' כ"ו) עמיאל הששי יששכר השביעי וכן הוא אומר (שם) כל אלה מבני עובד אדום המה ובניהם אמרו שמנה בנים היו לו ושמנה כלות היו לו וכל חדא מנהון הות ילדת תרין בכל ירחא הא כיצד טמאה שבעה וטהורה שבעה והיא יולדת טמאה שבעה וטהורה שבעה והיא יולדת שיתא עשר בכל ירח תלתא ירחין הא ארבעין ותמניא ושיתא דידיה הא חמשין וארבעה ותמניתהון הא שתין ותרתין הלא הוא דכתיב (שם) ששים ושנים לעובד אדום חבריא בעון קומי ר' יוחנן אמרו ליה מהו דין דכתיב פעולתי השמיני אמר להם על ידי שפעל פעולה גדולה בתורה ומה פעל בתורה שהיה מדליק לפני הארון נר אחד שחרית ונר אחד בין הערבים והרי דברים ק"ו ומה ארון האלהים שאינו אוכל ושותה ומדבר אלא שהיו בו שני לוחות אבנים והדליק בו נר אחד זכה להתברך בכבודו ואתם אחינו בני אושא עאכ"ו נכנס ר' שמעון בן יוחאי ודרש (מלכים ב' ד') ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם אמר לו ר' יהודה ברבי סימוןע"י שכתב ותחזק בו לאכל לחם זכתה להחיות את בנה רבי יודן בשם רבי זעירא ור' יוחנן בשם רשב"י אמרו גדולה היא הפרנסה שגורמת לתחיית המתים לבא שלא בעונתה צרפית על ידי שהאכילה את אליהו זכתה להחיות את בנה שונמית על ידי שהאכילה את אלישע זכתה להחיות את בנה א"ר יהודה בר' אלעאי אפילו נרות אפילו פתילות היה אליהו מעביר ממקום למקום כדי שלא יטריח לכל בריה ר' יהודה בר' סימון אמר וכי משלה אכל והלא היא והוא משלו אכלו דכתיב (מלכים א' י"ז) ותאכל היא והוא הוא והיא כתיב אלא ע"י שקבלה אותו בסבר פנים יפות ושמשתו זכתה להחיות את בנה ואתם בני אושא גומלי החסד עאכ"ו נכנס ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ודרש (שמואל א' ט"ו) ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך העמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים וכתיב (שם) עם כל ישראל עשה יתרו חסד והלא לא עשה אלא עם משה בלבד אמר רבי אלעזר יתרו ודאי עשה חסד עם משה הה"ד (שמות ב') קראן לו ויאכל לחם אמר ר' סימון אין הוא כן אלא בשכרו האכילו דכתיב (שם) וגם דלה דלה לנו ר' יהודה ורבי נחמיה ורבנן רבי יהודה אמר דלה לנו ולאבותינו ר' נחמיה אמר דלה לנו ולרועים ורבנן אמרי דלה לנו בזכות אבותינו דלה לרועים בשביל להטיל שלום ביניהם ואת אמרת עם כל ישראל עשה חסד אלא ללמדך שכל מי שעושה חסד עם אחד מגדולי ישראל מעלין לו כאלו עשה עם כל ישראל ואתם אחינו בני אושא על אחת כמה וכמה נכנס רבי אליעזר בן יעקב ודרש (דברים כ"ז) וידבר משה והכהנים והלוים אל כל ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהייתה לעם וכי היום קבלו התורה והלא כבר ארבעים שנה שקבלו את התורה ואת אמרת היום הזה אלא מלמד כיון ששנה להם משה את התורה וקבלוה בסבר פנים יפות העלה להם הכתוב כאלו קבלוה היום מהר סיני לכך נאמר היום הזה נהייתה לעם לה' אלהיך ואתם אחינו בני אושא שקבלתם רבותינו בסבר פנים יפות עאכ"ו:

א [ו] שמאלו תחת לראשי אלו לוחות הראשונים וימינו תחבקני אלו לוחות השניים דבר אחר שמאלו תחת לראשי זו ציצית וימינו תחבקני אלו תפילין ד"א שמאלו תחת לראשי זו קריאת שמע וימינו תחבקני זו תפלה ד"א שמאלו תחת לראשי זו סוכה וימינו תחבקני זה ענן שכינה לעתיד לבא הה"ד (ישעיהו ס') לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך מי מאיר לך (שם) והיה לך ה' לאור עולם ד"א שמאלו תחת לראשי זו מזוזה תני ר"ש בן יוחאי וכתבתם על מזוזות ביתך ביאתך מן השוק לביתך א"ר יוחנן כתיב (שמות כ"ו) ושמת את השולחן מחוץ לפרוכת וגו' ואינו כן אין אדם מניח את המנורה משמאל כדי שלא תהא מעכבת הימין אין אדם מניח את השמאל תחת הראש ומחבק בימין א"ר אחא רבי יוחנן מייתי לה מן הדא קרייה (דברים י"א) לאהבה את ה' אלהיך ולדבקה בו אי זהו דיבוק שמאלו תחת לראשי:

א [ז] השבעתי אתכם בנות ירושלים במה השביען ר' אליעזר אומר השביען בשמים ובארץ בצבאות בצבא של מעלה ובצבא של מטה בשתי צבאות הוי אומר בצבאות או באילות השדה זו חית השדה המד"א (איוב ה') כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך ר' חנינא בר פפא ור' יהודה ברבי סימון ר' חנינא אמר השביען באבות ובאמהות בצבאות אלו אבות שעשו צביוני ועשיתי צביוני בם או כאילות השדה אלו השבטים המד"א (בראשית מ"ט) נפתלי אילה שלוחה רבי יהודה ברבי סימון אמר השביען במילה בצבאות בצבא שיש בה אות או באילות השדה ששופכין דמם כדם צבי ואיל ורבנן אמרי השביען בדורו של שמד בצבאות שעשו צביוני בעולם ושעשיתי צביוני בהן או באילות השדה ששופכין דמן על קדושת שמי כדם הצבי ודם האיל הה"ד (תהלים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום אמר ר' חייא בר אבא אם יאמר לי אדם תן נפשך על קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא אני נותן ובלבד שיהרגוני מיד אבל בדורו של שמד איני יכול לסבול ומה היו עושים בדורו של שמד היו מביאין כדוריות של ברזל ומלבנין אותן באש ונותנין אותן תחת שיחיהן ומשיאין נפשותם מהן ומביאין קרטיות של קנים ונותנין אותן תחת צפרנן ומשיאין נפשותיהם מהם הוא שאמר דוד (שם כ"ה) אליך ה' נפשי אשא אשיא כתיב שהיו משיאין נפשם על קדושת שמו של הקב"ה אמר רבי אושעיא אמר הקדוש ברוך הוא לישראל המתינו לי ואני עושה אתכם כצבא של מעלה ר' יודן בשם ר' מאיר אמר הקב"ה לישראל אם תשמרו שבועתי אעשה אתכם כצבא של מעלה ואם לאו אעשה אתכם כצבא של מטה רבי יוסי בר חנינא אמר שתי שבועות יש כאן אחת לישראל ואחת לאומות העולם נשבע לישראל שלא ימרדו עול המלכיות ונשבע למלכיות שלא יקשו עול על ישראל שאם מקשים עול על ישראל הן גורמין לקץ לבא שלא בעונתו א"ר לוי כתיב (ישעיהו ל"ב) הן לצדק ימלוך מלך אין הקדוש ברוך הוא מעמיד מלך חנף על אומתו עד שגובה דייקי שלה וגומרה תחילה רבי אבהו בשם ר' תנחום אמר מה שוטרי ישראל אומרין לפרעה הה"ד (שמות ה') תבן אין נתן לעבדיך וגו' וחטאת עמך את חטי על עמך ואת חטי על אומתך ואת גורם לעצמך שתסתלק המלכות ממך ותנתן לאומה אחרת ר' חלבו אומר ארבע שבועות יש כאן השביע לישראל שלא ימרדו על המלכיות ושלא ידחקו על הקץ ושלא יגלו מסטירין שלהם לאומות העולם ושלא יעלו חומה מן הגולה אם כן למה מלך המשיח בא לקבץ גליותיהן של ישראל רבי אוניא אמר ד' שבועות השביען כנגד ד' דורות שדחקו על הקץ ונכשלו ואלו הן אחד בימי עמרם ואחד בימי דיניי ואחד בימי בן כוזבא ואחד בימי שותלח בן אפרים הה"ד (תהלים ע"ח) בני אפרים נושקי רומי קשת ויש אומרים אחד בימי עמרם ואחד בדורו של שמד ואחד בימי בן כוזבא ואחד בימי שותלח בן אפרים שנא' בני אפרים נושקי רומי קשת והן היו מחשבין בשעה שנתגזרה גזרה כשדבר הקב"ה עם אברהם אבינו בין הבתרים ומשנולד יצחק התחיל מה עשו נתקבצו ויצאו למלחמה ונפלו מהן חללים הרבה מפני מה שלא האמינו בה' ולא בטחו בישועתו על שעברו על הקץ ועברו על השבועה אם תעירו ואם תעוררו רבי יודן ור' ברכיה ר' יודן אמר אהבה שאהב יצחק את עשו שנאמר (בראשית כ"ה) ויאהב יצחק את עשו מהו עד שתחפץ עד שנעשה חפצו של זקן ר' ברכיה אמר אהבה שאהב הקדוש ברוך הוא לישראל שנאמר (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה' מהו עד שתחפץ מלכות של מעלן לכשתחפוץ מדת הדין מאליה אני הוא מביאה בקולי קולות ולא אתעכב לכך נאמר עד שתחפץ:

סדרא תנינא א [ח] קול דודי הנה זה בא רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן ר' יהודה אומר קול דודי הנה זה בא זה משה בשעה שבא ואמר לישראל בחדש זה אתם נגאלין אמרו לו משה רבינו היאך אנו נגאלין והלא אמר הקב"ה לאברהם (בראשית ט"ו) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ועדיין אין בידינו אלא מאתים ועשר שנה אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם אלא מדלג על ההרים אין הרים וגבעות האמורין כאן אלא קצים ועיבורין מדלג על החשבונות ועל הקצים ועיבורין ובחדש הזה אתם נגאלין שנא' (שמות י"ב) החדש הזה לכם ראש חדשים ר' נחמיה אמר קול דודי הנה זה בא זה משה בשעה שאמר לישראל בחדש הזה אתם נגאלין אמרו לו משה רבינו היאך אנו נגאלין והלא אין בידינו מעשים טובים אמר להם הואיל וחפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים ובמי הוא מביט בצדיקים שבכם ובמעשיהם כגון עמרם ובית דינו:

ב מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות אין הרים אלא בתי דינים המד"א (שופטים י"א) ואלכה וירדתי על ההרים ובחדש הזה אתם נגאלין שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים רבנן אמרי קול דודי הנה זה בא זה משה בשעה שבא ואמר לישראל בחדש הזה אתם נגאלין אמרו לו משה רבינו היאך אנו נגאלין וכל מצרים מטונפת מעבודת כוכבים שלנו אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בעבודת כוכבים שלכם אלא מדלג על ההרים ואין הרים אלא עבודת כוכבים המד"א (הושע ד') על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו ובחדש הזה אתם נגאלים שנא' החדש הזה לכם ר' יודן ור' חוניא ר' יודן בשם ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ור' חוניא בשם ר' אליעזר בן יעקב אומר קול דודי הנה זה בא זה מלך המשיח בשעה שהוא אומר לישראל בחדש הזה אתם נגאלין אומרים לו היאך אנו נגאלין ולא כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא משעבדנו בע' אומות והוא משיבן שתי תשובות ואומר להם אחד מכם גולה לברבריה ואחד מכם גולה לסמטריה דומה כמו שגליתם כולכם ולא עוד אלא שהמלכות הזאת מכתבת טירוניא מכל העולם מכל אומה ואומה כותי אחד או ברברי אחד בא ומשעבד בכם כגון ששעבדתם בהם כל אומתם וכאילו נשתעבדתם בשבעים אומות ובחדש הזה אתם נגאלין הה"ד החדש הזה לכם ראש חדשים:

א [ט] דומה דודי לצבי אמר רבי יצחק אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אתה אומר לנו דיו דיו (פי' דיאו דיאו) דיאו את לגבן תחלה דומה דודי לצבי מה צבי זה מדלג מהר להר ומבקעה לבקעה מאילן לאילן ומסוכה לסוכה ומגדר לגדר כך הקדוש ב"ה קפץ ממצרים לים ומים לסיני ומסיני לעתיד במצרים ראו אותו שנאמר (שמות י"ב) ועברתי בארץ מצרים בים ראו אותו שנאמר (שם ט"ו) וירא ישראל את היד הגדולה וגו' זה אלי ואנוהו בסיני ראו אותו דכתיב (דברים ה') פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר וכתיב (שם ל"ג) ה' מסיני בא או לעופר האילים רבי יוסי בר חנינא אמר לאורזליהון דאיילתא הנה זה עומד אחר כתלנו אחר כתלנו של סיני הה"ד (שמות י"ט) כי ביום השלישי ירד ה' משגיח מן החלונות וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר מציץ מן החרכים וידבר אלהים את כל הדברים ענה דודי ואמר לי מה אמר לי אנכי ה' אלהיך:

ב ד"א דומה דודי לצבי אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע את אמרת לי דיו דיו דיאו דיאו את לגבן תחלה דומה דודי לצבי מה צבי זה מדלג מהר להר מבקעה לבקעה מאילן לאילן ומסוכה לסוכה מגדר לגדר כך הקב"ה מקפץ מבית הכנסת זה לבית הכנסת זה מבית מדרש זה לבית מדרש זה כל כך למה כדי לברך ישראל ובאיזו זכות בזכותו של אברהם הדא ה"ד (בראשית יח) וירא אליו ה' באלוני ממרא רבי ברכיה בשם ר' לוי יושב ישב כתיב בא אברהם לעמוד אמר לו הקדוש ברוך הוא שב אברהם את סימן לבניך מה את יושב ואני עומד כך יהיו בניך בשעה שיכנסו לבית הכנסת ובית המדרש וקורין קריאת שמע הם יושבין וכבודי עומד ביניהם מה טעמא (תהלים פ"ב) אלהים נצב בעדת אל רבי חגי בשם רבי יצחק אמר אלהים עומד אין כתיב אלא נצב מהו נצב איטימוס המד"א (שמות ל"ד) ונצבת לי שם על ראש ההר וכתיב (ישעיה ס"ה) והיה טרם יקראו וגו' ר' שמואל משום ר' חנינא כל קילוס וקילוס שישראל מקלסין להקב"ה הקדוש ברוך הוא יושב ביניהם הה"ד (תהלים כ"ב) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל או לעופר האילים ר' יוסי בר' חנינא לעורזליהון דאיילתא הנה זה עומד אחר כתלנו אחר כתלי בתי כנסיות ובתי מדרשות משגיח מן החלונות מבין כתפיהם של כהנים מציץ מן החרכים מבין אצבעותיהם של כהנים ענה דודי ואמר לי מה אמר לי יברכך ה' וישמרך:

ג ד"א דומה דודי לצבי אמרה כנסת ישראל להקב"ה את אמר לן דיו דיו את דיאו דיאו לגבן תחלה דומה דודי לצבי מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה נראה וחוזר ונכסה כך גואל הראשון נראה ונכסה וחוזר ונראה וכמה נכסה מהם ר' תנחומא אמר שלשה חדשים הה"ד (שמות ה') ויפגעו את משה ואת אהרן יהודה ברבי אמר לקירסין כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהן וכמה נכסה מהן ארבעים וחמשה ימים הה"ד (דניאל י"ב) ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים וכתיב (שם) אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה אילין יתיריא מאן אינון רבי יוחנן בן קצרתה בשם רבי יונה אמר אלו מ"ה יום שהוא נכסה מהם ואותן הימים ישראל קוטפים מלוחים ושרשי רותם ואוכלין הה"ד (איוב ל') הקוטפים מלוח עלי שיח ושרשי רתמים לחמם ולאיכן הוא מוליכן מאן דאמר למדבר יהודה ומאן דאמר למדבר סיחון ועוג מאן דאמר למדבר יהודה הה"ד (הושע י"ב) עוד אושיבך באהלים כימי מועד ומאן דאמר למדבר סיחון ועוג מדכתיב (שם ב') הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר (שם) ודברתי על לבה ונתתי לה את כרמיה וכל שהוא מאמין לו והולך אחריו וממתין הוא חיה וכל שאין מאמין לו והולך לאומות העולם בסוף הן הורגין אותו א"ר יצחק בר מריון לסוף מ"ה ימים נגלה להם ומוריד להם את המן ואין כל חדש תחת השמש:

ד ד"א או לעופר האילים לאורזליהון דאיילתא הנה זה עומד אחר כתלנו אחר כותל מערבי של בית המקדש למה שנשבע לו הקדוש ברוך הוא שאינו חרב לעולם ושער הכהן ושער חולדה לא חרבו לעולם עד שיחדשם הקב"ה משגיח מן החלונות זו זכות אבות מציץ מן החרכים זו זכות אמהות ענה דודי ואמר לי מה אמר לי החדש הזה לכם ראש חדשים:

ה ד"א ענה דודי ואמר לי רבי עזריה אמר לא היא עניה ולא היא אמירה אלא ענה ליע"ימשה ואמר לי על ידי אהרן ומה אמר לי קומי לך רעיתי יפתי קומי לך זרוזי גרמיך ד"א קומי לך בתו של אברהם דכתיב ביה (בראשית י"ב) לך לך מארצך וממולדתך רעיתי יפתי בתו של יצחק שריעה אותי וייפה אותי על גבי המזבח ולכי לך בתו של יעקב ששמע לאביו ולאמו שנאמר (שם כ"ח) וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם:

א [יא] כי הנה הסתו עבר אלו ת' שנה שנגזרו על אבותינו במצרים הגשם חלף הלך לו אלו מאתים ועשר שנים ולא הוא הגשם ולא הוא הסתו אמר ר' תנחומא עיקר טרחותא מיטרא הוא כך עיקר שעבודן של ישראל במצרים שמונים ושש שנים היו משעה שנולדה מרים (פירושה שלכך נקרא שמה מרים על שום שנאמר (שמות א') וימררו את חייהם כי מרים לשון מירור הוא):

א [יב] הנצנים נראו בארץ הנצוחות נראו בארץ איזה זה זה משה ואהרן שנא' (שם י"ב) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר עת הזמיר הגיע הגיע זמנן של ישראל להגאל הגיע זמנה של ערלה שתזמר הגיע זמן של מצרים שיזמרו הגיע זמן עבודת כוכבים שלהן שתעקר שנא' (שם) ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים הגיע זמן של ים שיבקעו מימיו שנא' (שם י"ד) ויבקעו המים הגיע זמן של שירה שתאמר שנא' (שם ט"ו) אז ישיר משה ר' תנחומא אמר הגיע זמן שתעשו זמירות להקדוש ברוך הוא שנא' (שם) עזי וזמרת יה זמירות יה אמר ר' ביבי (תהלים קי"ט) זמירות היו לי חוקיך וקול התור נשמע בארצנו אמר ר' יוחנן קול תייר טב נשמע בארצנו זה משה בשעה שאמר (שמות י"א) ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה:

א [יג] התאנה חנטה פגיה אלו פושעי ישראל שמתו בשלשה ימי אפילה שנא' (שמות י') ויהי חושך וגו' לא ראו איש את אחיו והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הנשארים שעשו תשובה ונגאלו אתא משה לגבן אמר לון כל הדין ריחא טבא אית גביכון ואתון יתיבין הכא קומי לך רעיתי יפתי:

ב ד"א ענה דודי ואמר לי אמר ר' עזריה לא היא עניה ולא היא אמירה אלא ענהע"ימשה ואמר לי על ידי אהרן מה אמר לי קומי לך רעיתי יפתי כי הנה הסתו עבר אלו מ' שנה שעשו ישראל במדבר הגשם חלף הלך לו אלו ל"ח שנה שהיו ישראל כמנודין במדבר ולא היה הדבור מדבר עם משה עד שתמו כל אותו הדור הה"ד (דברים ב') והימים אשר הלכנו מקדש ברנע וגו' (שם) וגם יד ה' היתה בם ויהי כאשר תמו מיד ויאמר ה' אלי לאמר הנצנים נראו בארץ הנצוחות נראו בארץ אלו הנשיאים שנאמר (במדבר לד) ונשיא אחד נשיא אחד עת הזמיר הגיע הגיע זמנה של ערלה שתזמר הגיע זמנן של כנענים שיזמרו הגיע זמנה של ארץ ישראל להחלק לישראל שנאמר (במדבר כ"ו) לאלה תחלק הארץ וקול התור נשמע בארצנו אמר רבי יוחנן קול תייר טב נשמע בארצנו זה קולו של יהושע בשעה שאמר עברו בקרב המחנה התאנה חנטה פגיה אלו סלי הבכורים והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הנסכים:

ג דבר אחר ענה דודי ואמר לי ענה ליע"ידניאל ואמר לי על ידי עזרא מה אמר לי קומי לך רעיתי יפתי כי הנה הסתו עבר אלו שבעים שנה שעשו ישראל בגולה הגשם חלף הלך לו אלו חמשים ושתים שנה משחרב הבית עד שנעקרה מלכות כשדים ולא שבעים שנה הן אמר רבי לוי צא מהן שמונה עשרה שנה שהיתה בת קול מפוצצת ואומרת לנבוכדנצר עבדא בישא סוק חרוב ביתא דמרך דבנוי דמרך לא שמעון ליה הנצנים נראו בארץ כגון מרדכי וחבורתו עזרא וחבורתו עת הזמיר הגיע הגיע זמן של ערלה שתזמר הגיע זמן של רשעים שישברו שנא' (ישעיה י"ד) שבר ה' מטה רשעים הגיע זמן של בבליים להשמד הגיע זמן בית המקדש שיבנה שנאמר (עובדיה א') ועלו מושיעים בהר ציון וכתיב (חגי ב') גדול יהיה כבוד הבית הזה וקול התור נשמע בארצנו אמר ר' יוחנן קול תייר טב נשמע בארצנו אי זה זה זה קולו של כורש הה"ד (עזרא א') כה אמר כורש מלך פרס וגו' כל ממלכות הארץ וגו' מי בכם מכל עמו התאנה חנטה פגיה אלו הסלים של בכורים והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הנסכים:

ד ד"א ענה דודי ואמר לי ענהע"יאליהו ואמר לי על ידי מלך המשיח מה אמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך אמר ר' עזריה כי הנה הסתו עבר זו מלכות כותים שמסיתה את העולם ומטעת אותו בכזביה המד"א (דברים י"ג) כי יסיתך אחיך בן אמך הגשם חלף הלך לו זה השעבוד הנצנים נראו בארץ הנצוחות נראו בארץ מי הם רבי ברכיה בשם ר' יצחק כתיב (זכריה ב') ויראני ה' ארבעה חרשים ואלו הן:

אליהו ומלך המשיח ומלכי צדק ומשוח מלחמה עת הזמיר הגיע הגיע זמנן של ישראל להגאל הגיע זמנה של ערלה להזמר הגיע זמנה של מלכות כותים שתכלה הגיע זמנה של מלכות שמים שתגלה שנאמר (שם י"ד) והיה ה' למלך על כל הארץ וקול התור נשמע בארצנו איזה זה זה קולו של מלך המשיח המכריז ואומר (ישעיה נ"ב) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר התאנה חנטה פגיה א"ר חייא בר אבא סמוך לימות המשיח דבר גדול בא לעולם והרשעים כלים והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הנשארים ועליהם נאמר (שם ד') והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם אמר ר' יוחנן שבוע שבן דוד בא שנה ראשונה מתקיים מה שנאמר (עמוס ד') והמטרתי על עיר אחת בשניה חצי רעב משתלחין בה בשלישית רעב גדול ומתים בו אנשים ונשים וטף וחסידים ואנשי מעשה מתמעטים והתורה משתכחת מישראל ברביעית רעב ולא רעב שובע ולא שובע בחמישית שובע גדול ואוכלין ושותין ושמחים והתורה חוזרת לחדושה ומתחדשת לישראל בששית קולות בשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא אמר אביי כמה שבועין אתת כהדא ולא אתא ולא אתי אלא כההיא דאמר ריש לקיש דור שבן דוד בא בית הוועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישום ואנשי הגליל יסבבו מעיר לעיר ולא יחננו וחכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ואנשי חסד נאספים והאמת נעדרת ופני הדור כפני הכלב ומנין שאמת נעדרת שנא' (ישעיה נ"ט) ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל להיכן הולכת דבי ר' ינאי אומר הולכת ויושבת לה עדרים עדרים במדבר ורבנן אמרי דור שבן דוד בא חכמי הדור מתים והנותרים עיניהם כלות ביגון ואנחה וצרות רבות ורעות רבות באות על הצבור וגזרות קשות מתחדשות ומשתלחות עד שהראשונה קיימת אחרת באה ונסמכה לה אמר ר' נהוראי דור שבן דוד בא הנערים ילבינו לזקנים ויעמדו הזקנים בפני הנערים (מיכה ז') בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו ובן אינו מתבייש מאביו ר' נחמיה אומר קודם ימות המשיח עניות ירבה ויוקר הווה והגפן תתן פריה והיין יסריח והמלכות כלה תהפך למינות ואין תוכחות אמר ר' אבא בר כהנא אין בן דוד בא אלא בדור שפניו דומין לכלב אמר רבי לוי אין בן דוד בא אלא בדור שפניו חצופות וחייב כלייה אמר ר' ינאי אם תראה דור אחר דור מחרף ומגדף צפה לרגלי מלך המשיח הה"ד (תהלים פ"ט) אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך מה כתיב בתריה ברוך ה' לעולם אמן ואמן:

א [יד] יונתי בחגוי הסלע מהו יונתי בחגוי הסלע אמר ר' יוחנן אמר הקב"ה קורא אני לישראל יונה דכתיב (הושע ז') ויהי אפרים כיונה פותה אין לב אצלי הם כיונה אבל אצל אומות העולם כמין חיות דכתיב (בראשית מ"ט) גור אריה יהודה נפתלי אילה שלוחה יהי דן נחש עלי דרך בנימין זאב יטרף וכל י"ב שבטים משולים כחיות לפי שהאומות נלחמים לישראל ואומרים לישראל מה אתם רוצים מן השבת ומן המילה והקדוש ברוך הוא מגבירן לישראל ונעשין בפני האומות כחיות להכניען לפני הקב"ה ולפני ישראל אבל אצל הקדוש ברוך הוא נעשים כיונה תמה ושומעין לו הה"ד (שמות ד') ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' אמר הקב"ה למשה משה את עומד וצועק כבר שמעתי ישראל וצעקתם הה"ד (שם י"ד) מה תצעק אלי אין בני ישראל צריכין לך לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא יונתי בחגוי הסלע אמר רבי יהודה ברבי סימון אמר הקב"ה לישראל אצלי הם תמימים כיונים אבל באומות העולם הם ערומים כנחשים הה"ד (דניאל ג') ענו שדרך משך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר אין למלכא למה נבוכדנצר ואין נבוכדנצר למה מלכא אלא כך אמרו לו אם לפסים וגולגליות ודימוסיות וארנוניות מלך את עלינו הה"ד למלכא נבוכדנצר ואם לדבר זה שאת אומר לנו להשתחוות לצלמך נבוכדנצר את ונבוכדנצר שמך הוא גברא וחד נבו עלינו כחדא נבוכדנצר נבח ככלבא נפיח כקולתה נצר כצרצרה מיד נבח ככלבא ואתעבד ככדא ונצר כצרצרה כתיב (קהלת ח') אני פי מלך שמור אמר רבי לוי אני פי מלך מלכי המלכים אשמור אותו הפה שאמר לנו בסיני (שמות כ') אנכי ה' אלהיך (קהלת ח') ועל דברת שבועת אלהים על שם לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא:

ב תני דבי ר' ישמעאל בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומין ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע ומצאה שם הנחש מקנן ונכנסה לפנים ולא היתה יכולה להכנס שעדיין הנחש מקנן תחזור לאחורה לא תהי יכולה שהנץ עומד בחוץ מה עשתה היונה התחילה צווחת ומטפחת באגפיה כדי שישמע לה בעל השובך ויבא ויצילה כך היו ישראל דומים על הים לירד לים לא היו יכולין שעדיין לא נקרע להם הים לחזור לאחוריהם לא היו יכולין שכבר פרעה הקריב מה עשו וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' מיד (שמות י"ד) ויושע ה' ביום ההוא ר' יהודה בשם ר' חמא דכפר תחומין משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מתאוה לשמוע שיחתה מה עשה הוציא כרוז ואמר כל עמא יפקון לקמפון כשיצאו מה עשה רמז לעבדיו ונפלו לה פתאום בליסטין והתחילה צווחת אבא אבא הצילני אמר לה אילו לא עשיתי לך כך לא היית צווחת ואומרת אבא הצילני כך כשהיו ישראל במצרים היו המצריים משעבדין אותם והתחילו צועקין ותולין עיניהם להקדוש ברוך הוא הה"ד (שם ב') ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו וגו' מיד וישמע אלהים את נאקתם שמע הקב"ה לתפלתן והוציאן ביד חזקה ובזרוע נטויה והיה הקדוש ברוך הוא מתאוה לשמוע קולן ולא היו רוצין מה עשה הקב"ה חיזק לבו של פרעה ורדף אחריהם הה"ד (שם י"ד) ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים וירדוף וגו' וכתיב ופרעה הקריב מהו הקריב שהקריב את ישראל לתשובה כיון שראו אותם תלו עיניהם להקדוש ברוך הוא ויצעקו לפניו שנא' וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' כאותה צעקה שצעקו במצרים כיון ששמע הקב"ה אמר להם אילולי שעשיתי לכם כן לא שמעתי את קולכם על אותה שעה אמר יונתי בחגוי הסלע השמיעני את הקול אין כתיב כאן אלא קולך שכבר שמעתי במצרים וכשצעקו בני ישראל לפני הקדוש ברוך הוא מיד ויושע ה' ביום ההוא:

ג ר' אלעזר פתר קרייה בישראל בשעה שעמדו על הים יונתי בחגוי הסלע שהיו חבויים בסתרו של ים הראיני את מראיך הה"ד (שם) התיצבו וראו את ישועת ה' השמיעני את קולך זו השירה שנא' אז ישיר משה כי קולך ערב זה השיר ומראך נאוה שהיו ישראל מראין באצבע ואומרים זה אלי ואנוהו:

ד ר"ע פתר קרייה בישראל בשעה שעמדו לפני הר סיני יונתי בחגוי הסלע שהיו חבויין בסתרו של סיני הראיני וגומר שנא' וכל העם רואים את הקולות השמיעני את קולך זה קול שלפני הדברות שנא' (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע כי קולך ערב זה קול שלאחר הדברות שנאמר (דברים ה') וישמע ה' את קול דבריכם וגו' הטיבו כל אשר דברו מהו הטיבו כל אשר דברו חייא בר אדא ובר קפרא חד אמר הטבה כהטבת הנרות וחד אמר הטבה כהטבת הקטורת ומראך נאוה שנא' (שמות כ') וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק:

ה רבי יוסי הגלילי פתר קרייה במלכיות יונתי בחגוי הסלע שחבויין בסתרן של מלכיות הראיני את מראיך זה התלמוד השמיעני את קולך זה מעשה הטוב וכבר נמנו פעם אחת בבית עליית ערים בלוד ואמרו מי גדול התלמוד או המעשה ר' טרפון אומר גדול הוא המעשה ר' עקיבא אומר גדול הוא התלמוד נמנו וגמרו גדול הוא התלמוד שמביא לידי מעשה כי קולך ערב זה התלמוד ומראך נאוה זה מעשה הטוב:

ו רבי הונא ור' אחא בשם רבי אחא בר חנינא פתרי קרייה על דעתיה דרבי מאיר באהל מועד יונתי בחגוי הסלע שחבויין בסתר אהל מועד הראיני את מראיך שנא' (ויקרא ח') ותקהל העדה אל פתח אהל מועד השמיעני את קולך (שם ט') וירא כל העם וירונו שירה נאה אמרוע"ישראו דבר חדש לפיכך אמרו שירה חדשה כי קולך ערב זה השיר ומראך נאוה המד"א (שם) ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' אמר ר' תנחומא אינון פתרון לה על דעתיה דר' מאיר באהל מועד אף אנא נפתרינה על דעתיה דרבנן בבית העולמים יונתי בחגוי הסלע שהיו חבויין בסתר בית עולמים הראיני את מראיך המד"א (מלכים א' ח') אז יקהל שלמה השמיעני את קולך המד"א (ד"ה ב' ה') ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים קול אחד ר' אבין בשם ר' אבא כהן בן דליה אמר כתיב (שמות י"ט) ויענו כל העם יחדיו וכתיב (שם כ"ד) ויען כל העם קול אחד ויאמרו עד איכן עמד להם אותו הקול עד ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד כי קולך ערב זה השיר ומראך נאוה אלו הקרבנות המד"א (מלכים א' ח') ויזבח שלמה את זבח השלמים וגו' בקר אי זה בקר את ארבע העגלות ואת שמונת הבקר:

ז ר' אליהו פתר קרייה בעולי רגלים הראיני את מראיך אלו עולי רגלים שנא' (דברים ט"ז) שלש פעמים בשנה יראה וגו' השמיעני את קולך זה קריאת ההלל בנועם בשעה שישראל קורין את ההלל קולן עולה למרום מתלא אמר פסחא בבייתא והלילא מתברא אברייאה כי קולך ערב זה השיר ומראך נאוה זה הדוכן:

ח ר' יהודה בן סימון בשם ר' שמעון בן אלעזר אמר מפני מה נתעקרה רבקה כדי שלא יהיו אומות העולם אומרים תפלתנו עשתה פירות שאמרו לה (בראשית כ"ד) אחותנו את היי לאלפי רבבה עד שהתפלל עליה יצחק ונפקדה הה"ד (שם כ"ה) ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו רבי עזריה בשם ר' חנינא בר פפא אמר מפני מה נתעקרו אמהות כדי שלא יהו מתרפקות על בעליהן בנויין ר' הונא ורבי ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמר מפני מה נתעקרו אמהות כדי שיצאו רוב שנים בלא שעבוד רבי חוניי בשם ר' מאיר מפני מה נתעקרו אמהות כדי שיהנו בעליהן בנויין שבזמן שהאשה מקבלת הריון היא מתכערת ומתעובת תדע לך שהוא כן שכל השנים שהיתה שרה אמנו עקרה היתה יושבת בתוך ביתה ככלה בתוך חופתה כיון שעיברה נשתנה זיוה המד"א (בראשית ג') בעצב תלדי בנים רבי לוי בשם רבי שילא מכפר תמרתא ורבי חלבו בשם ר' יוחנן מפני מה נתעקרו אמהות בשביל שהיה הקב"ה מתאוה לשמוע שיחתן אמר להם יונתי אומר לכן מפני מה העקרתי אתכן שהייתי תאוה לשמוע שיחתכן הה"ד כי קולך ערב ומראך נאוה:

א [טו] אחזו לנו שועלים כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא באש הה"ד (יחזקאל ט"ו) ונתתי אני את פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם וכשהוא מושל את המצריים אינו מושלן אלא בדבר שכבה באש הה"ד (ישעיה מ"ג) דעכו כפשתה כבו כשהוא מושל המלכיות אינו מושלן אלא בכסף וזהב הלא הוא דכתיב (דניאל ב') הוא צלמא רישיה די דהב טב כשהוא מושל המצריים אינו מושלן אלא בעופרת שנא' (שמות ט"ו) צללו כעופרת כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא בארזים הלא ה"ד (יחזקאל ל"א) הנה אשור ארז בלבנון וכתיב אילנא די חזית די רבה וגו' וכתיב (עמוס ב') ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם וגו' כשהוא מושל המצריים אינו מושלן אלא בקש שנאמר (שמות ט"ו) יאכלמו כקש כשהוא מושל המלכיות מושלן בחיות שנא' (דניאל ז') וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא שניין דא מן דא וכתיב קדמיתא כאריה כשהוא מושל המצריים מושלן בשועלים שנא' אחזו לנו שועלים שמרו אותם ליאור א"ר אלעזר ברבי שמעון ערומין היו המצריים לפיכך הוא מושלן בשועלים מה שועל זה מביט לאחוריו כך היו המצריים מביטין לאחוריהם והיו אומרים במה נדונם נדונם באש והלא כבר נאמר (ישעיה ס"ו) כי באש ה' נשפט נדונם בחרב והלא כתיב ובחרבו את כל בשר אלא נדונם במים שכבר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם עוד כדכתיב (שם נ"ד) כי מי נח זאת לי אמר להם הקב"ה חייכם שכל אחד ואחד מכם אני גוררו למבולו שנא' (תהלים ס"ג) יגירוהו על ידי חרב מנת שועלים יהיו יגירוהוע"יחרב אלו הרשעים שגררן לחרבו של ים מנת שועלים יהיו אמר הקדוש ברוך הוא המנה הזאת תהיה מתוקנת לשועלים אמר ר' ברכיה שועלים קדמאה מלא תניינא חסר שעלים כתיב אותם הם השועלים שירדו לשעלו של ים:

ב אמר ר' תנחומא בשם ר' יהודה ברבי סימון כתיב (ישעיה מ"ג) הנותן בים דרך אין זו מדה קשה ובמים עזים נתיבה אין זו מדה קשה אלא איזו היא מדה קשה המוציא רכב וסוס חיל ועזוז אמר רבי יודן קיניגין מכללה ודיארטיה עתידים מן בלטוורא דא דיחתו וייטורד זה שטיהם אחריהם בים אמר ר' חנן מה היו בנות ישראל הכשרות והצנועות עושות היו נוטלות בניהם וטומנות אותם במחילות והיו מצריים הרשעים נוטלין בניהם הקטנים ומכניסין אותם לבתיהם של ישראל ועוקצין אותם והם בוכים והיה התינוק של ישראל שומע קול חבירו שבוכה ובוכה עמו והיו נוטלין אותם ומשליכין אותם ליאור הה"ד אחזו לנו שועלים שועלים קטנים ושמרו אותם להשליכם ליאור וכמה תינוקות היו שהשליכו ליאור עשרת אלפים שנא' (יחזקאל ט"ז) רבבה כצמח השדה ורבי לוי אמר ששים רבוא שכן אמר משה (במדבר י"א) שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ומה היו המצריים עושים מביאים בניהם מן האיסכוליות שלהן ומשלחים אותם לבתי מרחצאות שלהן ורואין איזו אשה מישראל מעוברת והן מרשמים לפניהם וחוזרים ואומרים לאבותם פלניתא יש לה ג' חדשים פלניתא יש לה ארבעה חדשים וה' חדשים למניינם היו נוטלים מדדיהן ומשליכים אותן ליאור הה"ד אחזו לנו שועלים שועלים קטנים תפשו לנו הרגו לנו אין כתיב כאן אלא אחזו לנו ששמרו אותנו ליאור:

ג ר' יודן ור' ברכיה ר' יודן אמר שועלים קטנים אלו עשו ודוכסיה המד"א (עובדיה א') הנה קטן נתתיך בגוים א"ר שמעון בן אלעזר משל למדינה שמגדלת איספתרין למלך והיתה שם אשה אחת וילדה בן ננס א' והיתה קוראת את בנה מיקרו ליפארוס אמרה להם בני מיקרו ליפארוס ואין אתם עושים אותו איספסתורין אמרו לה אם בעיניך מיקרו ליפארוס אינו בעינינו אלא ננס שבננסים כך אמר הקב"ה עשו זה הרשע אביו קראו גדול שנא' (בראשית כ"ז) ויקרא את עשו בנו הגדול אמו קראה אותו גדול שנא' (שם) את בגדי עשו בנה הגדול אמר להם הקדוש ברוך הוא אם בעיניכם הוא גדול בעיני הוא קטן שנא' הנה קטן נתתיך בגוים ואין רב הוא לפום תורא טבחיא הה"ד (ישעיה ל"ד) כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום מחבלים כרמים אלו ישראל דכתיב (שם ה') כי כרם ה' צבאות בית ישראל וכרמנו סמדר המד"א (מיכה ז') אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי ר' ברכיה אמר שועלים קטנים אלו ארבע מלכיות שנא' (משלי ל') ארבעה הם קטני ארץ מחבלים כרמים אלו ישראל שנאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל וכרמנו סמדר מי גרם לכרמינו להיות סמדר (יחזקאל כ"ב) ואבקש מהם איש גודר וגו' ולא מצאתי אילולי נח דניאל ואיוב:

א [טז] דודי לי ואני לו הוא לי לאלהים ואני לו לאומה הוא לי לאלהים (שמות כ') אני ה' אלהיך ואני לו לעם ואומה שנא' (ישעיה נ"א) הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו הוא לי לאב ואני לו לבן הוא לי לאב (שם ס"ג) כי אתה אבינו (ירמיה ל"א) כי הייתי לישראל לאב ואני לו לבן (שמות ד') בני בכורי ישראל (דברים י"ד) בנים אתם לה' הוא לי לרועה (תהלים פ') רועה ישראל האזינה ואני לו לצאן (יחזקאל ל"ד) ואתנה צאני צאן מרעיתי הוא לי לשומר (תהלים קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן וגו' ואני לו לכרם שנא' (ישעיה ה') כי כרם ה' צבאות בית ישראל הוא לי במקניאין ואני לו במכעיסין הוא לי במקניאין שהכה בכורי מצרים שנא' (שמות י"ב) ועברתי בארץ מצרים (שם) ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור ואני לו במכעיסין שזבחתי לאלהי מצרים וכן (שם) ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים ואני זבחתים לו שנא' (שם ח') הן נזבח את תועבת מצרים וכן (שם י"ב) ויקחו להם איש שה לבית אבות הוא אמר לי אל יחסר המזג שנא' (שיר ז') שררך אגן הסהר אל יחסר המזג ואני אמרתי לו את הוא רחמי טבא לא לחסר טבותך לעולם המד"א (תהלים כ"ג) ה' רועי לא אחסר אמר רבי יהודה ב"ר אלעאי הוא זמרני ואני זמרתיו הוא קלסני ואני קלסתיו הוא קראני אחותי רעיתי יונתי תמתי ואני אמרת ליה זה דודי וזה רעי הוא אמר לי הנך יפה רעיתי ואני אמרתי לו הנך יפה דודי אף נעים הוא אמר לי (דברים ל"ג) אשריך ישראל מי כמוך ואני אמרתי לו (שמות ט"ו) מי כמוך באלים ה' הוא אמר לי (שמואל ב' ז') ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ואני מיחדת שמו בכל יום פעמים (דברים ו') שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד לכשיהיה לי דבר ולא תבעתי אלא מידו שנאמר (שמות ב') ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים וגו' וישמע אלהים את נאקתם וירא אלהים את בני ישראל וכשיהיה לו דבר לא תבע אותו אלא ממני ומידי שנא' (שם י"ב) דברו אל כל עדת ישראל לאמר כשהיה לי דבר לא תבעתי אלא מידו שנא' (שם י"ד) ופרעה הקריב וישאו בני ישראל וגו' וכשהיה לו דבר לא תבע אלא ממני שנאמר (שם כ"ה) דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וכשהיתה לי צרה לא תבעתי אלא ממנו (שופטים ד') ויצעקו בני ישראל אל ה' כי תשע מאות רכב ברזל לו והוא לחץ את בני ישראל בחזקה וגו' מהו בחזקה בחירופין וגידופין כשהיה לו דבר לא תבע אלא ממני שנאמר (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש:

ב הרועה בשושנים רבי יוחנן אתייסר ועבד חשש בצמר מורייה ג' שנים ופלג סלק רבי חנינא למבקרה יתיה אמר ליה מה אית עלך אמר ליה אית עלאי יותר ממשאוי אמר ליה לא תהוי אומר כן אלא הוי אומר האל הנאמן כד הוה צערא קשי עלוי הוה אמר האל הנאמן וכד הוה מקשה עלוי צערא יותר מצרכו הוה סלק רבי חנינא אמר עלוי מלה והוה נסב נפש לבתר יומין אתשש רבי חנינא סלק ר' יוחנן למבקריה אמר ליה מה אית עלך אמר ליה מה קשין הן היסורין א"ל ומה שכרן מרובה אמר ליה לא אנא בעי להון ולא לאגרהון אמר ליה למה לית את אמר ההיא מילתא דהויית אמר עלי ואיתנסיב נפש א"ל כד הוינא מלבר הוינא ערב לאחרנין וכדון דאנא מלגיו לית אנא בעי אחורנין דיערבוני אמר לו כתיב הרועה בשושנים אין שרביטו של הקב"ה ממשמש ובא אלא בבני אדם שלבם רך כשושנים אמר ר' אלעזר לבעל הבית שהיו לו שתי פרות אחת כחה יפה ואחת כחה רע על אי זו מהן הוא מטריח לא על אותה שכחה יפה כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים למה שאינן יכולין לעמוד דכתיב (ישעיה נ"ז) והרשעים כים נגרש ומי הוא מנסה הצדיקים שנאמר (תהלים י"א) ה' צדיק יבחן (בראשית כ"ב) ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם וכתיב (שם ל"ט) ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף אמר ר' יוסי ברבי חנינא פשתני זה כשפשתנו קשה אינו מקיש עליו ביותר למה שהיא פוקעת וכשפשתנו יפה כל שהוא מקיש עליה היא משבחת והולכת כך אין הקב"ה מנסה לרשעים שאין יכולין לעמוד ומנסה הצדיקים שנא' ה' צדיק יבחן אמר רבי יוחנן היוצר הזה כשהוא בודק כבשנו אינו בודק בקנקנים מרועעים למה שכיון שמקיש עליהם הן נשברין ובמי הוא בודק בקנקנים יפים שאף על פי שמקיש עליהם כמה פעמים אינן נשברין כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים ומי הוא מנסה הצדיקים שנא' ה' צדיק יבחן:

א [טז] עד שיפוח היום רבי יודן ור' ברכיה רבי יודן אמר עד שאכניס פיחה בלילן של מלכיות לא כבר הכנסתי פיחה בלילן של מצרים שהיו ארבע מאות שנה ועשיתים מאתים ועשר שנה ונסו הצללים לא כבר העברתי מהן שני צללים קשים צל טיט ולבנים רבי חלבו אמר הגוי וגם את הגוי מצרים וארבע מלכיות רבי יודן אמר גירות ועבדות ועינוי בארץ לא להם אפי' באיספטלייה שלהן סוב דמה לך דודי לצבי סוף שאני נהפך לכם ממדת הדין למדת רחמים וממהר בגאולתכם כדם הצבי וכדם האיל או לעופר האילים רבי יוסי ברבי חנינא אמר לעורזליהון דאיילתא על הרי בתר בזכות התנאים שהתניתי עם אברהם אביכם בין הבתרים שנא' (בראשית ט"ו) ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר ר' ברכיה אמר עד שארתיח היום כד"א (יחזקאל כ"א) באש עברתי אפיח עליך (שם כ"ב) לפחת עליו אש ומהו ונסו הצללים אלו צללי יגון ואנחה סוב דמה לך דודי סוף שאני נהפך לכם ממדת הדין למדת רחמים וממהר גאולתכם כדם צבי ואיל או לעופר האילים לעורזליהון דאיילתא על הרי בתר ר' יודן אמר כדי שיתלו המלכיות בתר אריהון א"ר לוי בר חיתא כד תסב מלכותא בתר סולא א"ר ברכיה אמר הקב"ה אפי' אין לי עליהם אלא מה שעשו בבית תר דיני ימתח להם ומה עשו בבית תר אמר ר' יוחנן אדרינוס קיסר הרג בביתר ת' רבוא אלף בני אדם. פרשה ג א [א] על משכבי בלילות א"ר אבא בר כהנא מהו על משכבי בלילות על מרעי המד"א (שמות כ"א) ולא ימות ונפל למשכב אמר ר' לוי אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע לשעבר היית מאיר לי בין לילות ללילות בין לילן של מצרים ללילן של בבל בין לילן של בבל ללילן של מדי ובין לילן של מדי ללילן של יון ובין לילן של יון ללילן של אדום ועכשיו שישנתי לי מן התורה ומן המצות נסמכו לי לילות ללילות על משכבי בלילות א"ר אלכסנדרא כשישנתי לי מן התורה ומן המצות נסמכו לי לילות ללילות על משכבי בלילות באו לילות:

ב ד"א על משכבי בלילות זה לילה של מצרים בקשתיו את שאהבה נפשי זה משה (במשה) בקשתיו ולא מצאתיו:

א [ב] אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחובות בכרמים ובמדינות אבקשה את שאהבה נפשי זה משה בקשתיו ולא מצאתיו:

א [ג] מצאוני השומרים הסובבים זה שבטו של לוי היך מה דאת אמרת (שמות ל"ב) עברו ושובו משער לשער את שאהבה נפשי זה משה:

א [ד] כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי זה משה אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי זה סיני ואל חדר הורתי זה אהל מועד שמשם נתחייבו ישראל בהורייה:

ב ד"א על משכבי בלילות זה לילה של בבל בקשתי את שאהבה נפשי זה דניאל בקשתיו ולא מצאתיו אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחובות בכרכים ובמדינות אבקשה את שאהבה נפשי זה דניאל בקשתיו ולא מצאתיו מצאוני השומרים אלו הכשדים את שאהבה נפשי זה דניאל להיכן הלך מאן דאמר לתענית ומאן דאמר לסעודה מאן דאמר לתענית שהיה מבקש רחמים על חורבן בית המקדש (דניאל ט') ועתה שמע אלהינו אל תפלת עבדך ומאן דאמר לסעודה לקרוא כתביו של בלשצר הה"ד (שם ה') מנא מנא תקל ופרסין ר' חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא רבי חייא אמר מנא ממתום ננקפי אאלרן רבי שמעון בן חלפתא אמר יטת יטת אדך פוגחמט ורבנן אמרין אנם אנם לקת ניסרפו רבי מאיר אומר כמשמעו מנא מנא תקל ופרסין מנא מנא אלהך מלכותך והשלמא תקל תקלתא במאזניא וגו' פרס פריסת מלכותך ויהיבת וגו' באותה שעה נתקבצו כל ישראל אצל דניאל ואמרו לו רבינו דניאל כל הנבואות הרעות והקשות שנתנבא ירמיה באו עלינו ונבואה אחת טובה שנתנבא עלינו (ירמיה כ"ט) כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה עדיין לא באה אמר להם הביאו לי ספר ישעיה התחיל קורא והולך עד שהגיע לפסוק זה (ישעיה כ"א) משא מדבר ים כסופות בנגב אם ים למה מדבר ואם מדבר למה ים אלא אלו ארבע מלכיות שהן משולות כחיות כדכתיב (דניאל ז') וארבע חיון רברבן רבי חנינא אמר רבי יוחנן (שם) שניין דא מן דא מכותיהן שונות זו מזו אם זכיתם מן ימא ואם לאו מן חורשא מה הדא חיותא סלקא מן ימא ולא מכיה נפקא מן חורשא מכיה כך אם זכיתם אין אומות מושלות בכם ודכוותה (תהלים פ') יכרסמנה חזיר מיער עי"ן תלויה אם זכיתם מן היאור ואם לאו מן היער מה הדא חיותא סלקא מן נהרא ולא מכיה נפקא מן חורשא מכיה כך כסופות בנגב לחלוף אמר ר' לוי אין לך עלעול קשה יותר מן העילעול הזה שהוא בא מן הצפון ועולה ומכסיף את הבריות שנתונות בדרום ואיזה זה זה נבוכדנצר שעלה מן הצפון והחריב בית המקדש שנתון בדרום ממדבר בא מהיכן בא ר' חנינא אמר דרך שממות מדבר בא (ישעיה כ"א) ממדבר בא מארץ נוראה חזות קשה הוגד לי בעשר לשונות נקראת הנבואה חזון נבואה הטפה דבור אמירה צווי משא משל מליצה חידה אי זה קשה מכולן רבי אליעזר אומר חזון קשה שנאמר חזות קשה הוגד לי רבי יוחנן אמר דבור קשה שנא' (בראשית מ"ב) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות רבנן אמרי משא קשה כמשמעו כמשא כבד (ישעיה כ"א) הבוגד בוגד והשודד שודד עלי עילם צורי מדי כבר נתעלם צרתה של עילם צורי מדי כבר נוצרה צרתה של מדי כל אנחתי השבתי כל אנחתה של בבל על כן מלאו מתני חלחלה אמר רשב"ג על ידי שהריחו מקצת צרתן של מלכיות קצרה רוחן של אבותינו בתחילה (במדבר כ"א) לסבב את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך ירמיה אמר (איכה ה') בנפשנו נביא לחמנו דניאל אמר (דניאל ז') אתכרית רוחי אנא דניאל ישעיה אמר (ישעיה כ"א) על כן מלאו מתני חלחלה אנו שאנו מובלעין בתוך מעיהן כמה ימים וכמה שנים וכמה קצים וכמה עיבורן עאכ"ו על כן מלאו מתני חלחלה צירים אחזוני כצירי יולדה נעויתי משמוע נבהלתי מראות נעויתי משמוע קול חירופין וגידופין של רשע הה"ד (דניאל ה') ועל מרא שמיא התרוממת ולמאניא די ביתא וגו' נבהלתי מראות מראות שלותו של אותו רשע הה"ד (דניאל ה') בלשאצר מלכא עבד לחם רב מהו רב ר' חמא בר' חנינא אמר רב משל אלוהו אמר להם עומר שלכם בכמה קרב אמרו בי"ג נפה אמר להם ושלי בי"ד נפה תעה לבבי זה בית דין שטעה בחשבונו יום אחד פלצות בעתתני ר' פנחס בשם רבי יהושע אמר פיילי נהניתה אתה ד"א פלצות פה שהוא מפיץ דברי לצות ד"א פלצות בעתתניע"ישנפקו לדבר לצות את נשף חשקי שם לי לחרדה הנשף שהיתה נפשי חשוקה בו לגאלה שם לי לחרדה (ישעיה כ"א) ערוך השולחן סדרת פתורא צפה הצפית אקימת מגרתא אדלקת בוצינא קומו השרים זה כורש ודריוש משחו מגן קבלו מלכותא הוה אמר כורש לדריוש מלוך את קדמיי אמר דריוש לכורש לא כן פירש דניאל פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס למדי תחילה ואח"כ לפרס הוי את תמליך קדמוי כיון ששמע אותו רשע שלח ואמר לחיילותיו כל אומה ומלכות שמרדה בי נבוא עליהם אמר לו הקב"ה רשע אצל הכל שלחת או שמא אצלי שלחת חייך לית פורענות דההוא גברא מן אתר אחרן אלא מגבי הה"ד (תהלים ע"ה) כי לא ממוצא וממערב וגו' כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים ישפיל לבלשאצר וירים לכורש ודריוש כורש ודריוש שוערין של בלשאצר היו וכיון ששמע הכתובים הללו אמר לון כל מאן דמתחמי הכא ליליא הדין אפי' דהוא אמר לכון דאנא הוא מלכא ארימון ליה ראשיה ואין דרכן של מלכים להיות מניחים בית הרעי שלהם לפנים מטרקליניהון אלא חוץ לטרקליניהון נתותרו מעיו כל אותו הלילה ונפק מנפק ולא ארגשון ביה מכי עייל ארגשון ביה א"ל מאן את אמר לון אנא הוא מלכא אמרין ליה ולאו כן פקיד מלכא דכל מאן דמתחמן הכא ליליא דין אפי' אמר לכון דאנא הוא מלכא ארימון רישיה מה עשו נטלו פרחה של מנורה ופצעו את מוחו הה"ד (דניאל ה') בה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאי באיזו שעה נהרג רבי אלעזר ור' שמואל בר נחמן ר' אלעזר אמר בשעת מחליית שינתא ורבי שמואל אמר כבין דבו לכלב ולא פליגין דמאן דאמר בשעת מחליית שינתא עבד מפרפר כל ההוא יומא מה שהיה מתבקש לו מן המלכות ומאן דאמר כבין דבו לכלב דהוה מדמדם כל ההוא ליליא שהיה מתבקש לו מן המלכות א"ר בנימין בן לוי כבין כוס לכוס נכנסה מלכות במלכות הה"ד (תהלים ע"ה) כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך ויגר מזה וגו' הוא שהנביא מקנתר ואמר (ישעיה מ"ז) רדי ושבי על עפר מדה כנגד מדה מה להלן (איכה ב') ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון ברם הכא רדי ושבי על עפר אמר ר' חוניא כך אמרה ירושלים לבת בבל פני פילאי קקום כאמי מחי את סבורה בעצמך שאת בתולה זקנה את שבי לארץ אין כסא בטלה זכותו של אותו כסא ואי זה זכות היה לו (ישעיה ל"ט) בעת ההיא שלח מרודך בלאדן אמרו מרודך עובד לחמה היה והיה למוד לאכול בשש שעות וישן לו עד ט' שעות וכיון שחזר גלגל חמה בימי חזקיהו מלך יהודה ישן לו ועמד ומצאו שחרית בקש להרוג כל חיילותיו אמר להם הנחתם אותי ישן כל היום וכל הלילה אמרין ליה יומא הוא דחזר אמר להם ואי זה אלוה החזירו אמרו לו אלוהו של חזקיהו החזירו אמר להם וכי יש אלוה גדול מאלהי אמרו לו אלוהו של חזקיהו גדול הוא מאלהיך מיד שלח ספרים ומנחה לחזקיהו הדא הוא דכתיב (שם) בעת ההיא שלח מרודך בלאדן ומה כתב בהן שלום לחזקיהו שלום לאלהא רבה שלום לירושלים וכיון שיצאו הכתבים נתישב על דעתו אמר לא עשיתי כהוגן הקדמתי שלומו של חזקיהו לאלוהו מיד עמד מכסאו ופסע שלש פסיעות והחזיר הכתובים וכתב כתבים אחרים תחתיהם וכתב בהן שלום לאלהא רבה של חזקיהו ושלום לחזקיהו ושלום לירושלים אמר הקדוש ברוך הוא אתה עמדת מכסאך ופסעת שלש פסיעות לכבודי חייך שאני מעמיד ממך שלשה מלכים קוזמוקרוטין שולטין מסוף העולם ועד סופו ואלו הן נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצר וכיון שעמדו וחרפו קעקע הקב"ה ביצתן מן העולם והעמיד אחרים תחתיהם כתיב (שם ) וישמח עליהם חזקיהו ויראם את בית נכתה מהו בית נכתה אמר ר' אימי נכיתה שנכת מסנחריב ובזה שבזז מסנחריב רבי יוחנן אמר זיין בולע זיין הראה להם ר' שמעון בן לקיש אמר בתי השן נמשכין כשעוה הראה להם ר' יהודה אומר דבש בריא כאבן הראה להם ר' לוי אמר בזה אנו עושין מלחמה ונוצחין כתיב (שם מ"ז) קחי רחים וטחני קמח אמר ר' יהושע בן לוי כל עמא טוחנין חטים ואת אמרת קחי רחים וטחני קמח אלא כך אמרה ירושלים לבת בבל אילולי ממרום עשו מלחמה עמי את היית יכולה לי אילולי שלח אש בעצמותי את היית יכולה לי הוי קמחא טחינא טחנת ואריא קטילא קטילת ודרא יקידא יקדת ד"א קחי רחים וטחני קמח לשעבר היו אחרים טוחנין לך עכשיו קחי רחים וטחני קמח גלי צמתך פרשי צניעותך זה המלך שנתון לפנים משבעה קנקלין חשפי שובל קלופי סובלתא דנהרא עברי נהרות לשעבר היית עובר בקרונין של כסף וזהב ועכשיו גלי שוק עברי נהרות תגל ערותך מדה כנגד מדה מה להלן (איכה א')כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה אף כאן גלי ערותך אמר ר' יהושע בן לוי אמר הקדוש ברוך הוא עתיד אני להביא פורענות לבת בבל ואפי' דדניאל בעי עלה רחמין דכתיב (דניאל ד') וחטאיך בצדקה פרוק וגו' אין אני שומע לו למה (ישעיה מ"ז) גואלנו ה' צבאות שמו:

א [ה] מי זאת עולה מן המדבר עילויה מן המדבר סילוקה [ס"א חילוקה] מן המדבר מיתתה מן המדבר המד"א (במדבר י"ד) במדבר הזה יתמו תורה מן המדבר משכן מן המדבר סנהדרין מן המדבר כהונה מן המדבר לויה מן המדבר מלכות מן המדבר שנא' (שמות י"ט) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכל מתנות טובות שנתן הקב"ה לישראל מן המדבר אמר ר' שמעון בן יוחאי במדבר טענו ובמדבר פרקו נבואה מן המדבר הוי עילויה מן המדבר:

ב כתימרות עשן אמר רבי אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא בשעה שהיו יש??אל מתנודדין ממסע למסע היה עמוד הענן יורד ועמוד אש צומח ועשן המערכה עולה כמין שני זקוקין של אש יוצאין מבין שני בדי הארון ושורפים לפניהם נחשים שרפים ועקרבים והיו אומות העולם רואין ואומרין אלוהות הן אלו אין תשמישן של אלו אלא באש ומאימתן של ישראל נופל עליהם פחד ורעדה הה"ד (שמות ט"ו) תפול עליהם אימתה ופחד נפלה אין כתיב אלא תפול מיכן ולהבא מקטרת מור זה אבינו אברהם מה המור הזה ראש לכל הבשמים אף אברהם אבינו היה ראש לכל הצדיקים מה המור הזה כל מי שלוקטו ידיו מתמררות כך היה אברהם אבינו ממרר ומסגף עצמו ביסורים מה המור הזה אינו מפיח ריחו אלא באור כך לא הודיע אברהם את מעשיו הטובים אלא בכבשן האש ולבונה זה אבינו יצחק שנתקרב כקומץ לבונה על גבי המזבח מכל אבקת רוכל זה יעקב אבינו שהיתה מטתו שלמה לפניו ולא נמצא בהן פסולת א"ר תנחומא מה קופת הרוכל יש בה מכל מיני בשמים כך כהונה מיעקב ולויה ומלכות מיעקב יצחק נתן לו אברהם אבינו כל שלו שנאמר (בראשית כ"ה) ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ברם רוכלותיו של יעקב לא היתה אלא מאותו האבק שתחת רגליו ר' יודן אמר תרתי ר' יודן אמר כל הרוכלות שישראל עושין ומצליחין בעולם הזה בזכות אותו האבק של יעקב אבינו ר' יודן אמר חורי כל פרגמטיא שישראל עושין ומצליחין בעולם הזה בזכות אותו האבק של יעקב אבינו ר' עזריה אמר תרתי כל מלחמות שישראל עושין ומצליחין בזכות האבק של יעקב אבינו ר' עזריה אמר חורי כל תורה שישראל עושין בעולם הזה בזכות יעקב אבינו רבי ברכיה ור' סימון בשם ר' אבהו אותו האבק נטלו הקדוש ברוך הוא ונתנו תחת כסא הכבוד שלו הה"ד (נחום א') ה' בסופה ובשערה דרכו וענן אבק רגליו:

ג ר' ברכיה בשם ר' חלבו אמר כתיב (בראשית ל"ב) ויאבק איש עמו אין אנו יודעין מי היה ברשותו של מי אם המלאך היה ברשות יעקב ואם יעקב ברשות המלאך אלא ממה דכתיב (שם) ויאמר שלחני כי עלה השחר אמר לו המלאך ליעקב שלחני כי הגיע קילוסי לקלס הוי המלאך ברשות יעקב אבינו ובאיזה צד נדמה לו ר' חמאי בר' חנינא אמר לשרו של עשו הרשע נדמה לו הה"ד (שם ל"ג) כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים אמר ליה אפך דמיין לשרך משל למלך שהיה לו ארי אימירון וכלב אגריון מה עשה המלך זיווג את הארי והיה מלבבו כנגד בנו והיה אומר שאם יבא הכלב להזדווג לבני יאמר בני לארי יכלתי ולכלב איני יכול כך בשעה שאומות העולם באים להזדווג לישראל הקב"ה אומר להם שר שלכם לא יכול לעמוד באביהם ואתם יכולין להם ר' הונא אמר לרועה נדמה לו לזה צאן ולזה צאן לזה גמלים ולזה גמלים אמר לו העבר את שלי ואני מעביר את שלך כיון שהעביר יעקב אבינו את שלו אמר נחזור ונחמי דילמא אנשינן כלום מן דחזר ויאבק איש עמו ר' חייא רבה ורבי שמעון ברבי הוו עסקי בפרגמטיא והוו נסבין ויהבין בהדא מיטכסין עלון להדא צור ועבדון עיבידתהון מן דנפקון מן פילי אמרון נחזור ונחמי דילמא אנשינן כלום חזרו ומצאו חבילה של מיטכסין אמרין הדא מלה מן יעקב סבאן היא דכתיב (שם) ויאבק איש עמו ורבנן אמרי לארכיליסטים נדמה לו לזה צאן ולזה צאן לזה גמלים ולזה גמלים אמר לו העבר שלי ואני מעביר שלך כך העביר המלאך צאנו של יעקב כהרף עין והיה אבונן יעקב עניא דמלאכא מעבר וחוזר ומשכח עאן אוחרי כל אותו הלילה מה עשה יעקב אבינו אמר ר' פנחס באותה שעה נטל פרקדן וכרכו על צוארו אמר ליה פרמקוס פרמקוס חרש את לית חרשין מצליחין בלילה אמר ר' הונא באותה שעה אמר המלאך לינא מידע לדין עם מאן נסיב ויהיב מה עשה נתן אצבע על הצור התחילה תוססת אש אמר ליה מן הדא את מדחיל לי אנא כולי מיניה שנאמר (עובדיה א') והיה בית יעקב אש אמר רבי חנינא בר יצחק אמר לו הקדוש ברוך הוא למלאך שרו של עשו מה את עומד הוא בא עליך וחמשה קמיעים בידו זכותו וזכות אביו וזכות אמו וזכות זקנו וזכות זקנתו מדוד עצמך עמו שאין אתה יכול לעמוד אפילו בזכותו מיד וירא כי לא יכול לו א"ר לוי וירא בשכינה כי לא יכול לו לארכיליסטים שהיה מתגושש עם בנו של מלך תלה עיניו למעלה וראה את אביו המלך עומד על גביו והרפיש עצמו תחתיו כך כיון שראה המלאך השכינה עומדת למעלה מיעקב הרפיש עצמו תחתיו הה"ד וירא כי לא יכול לו אמר ר' לוי וירא בשכינה כי לא יכול לו ויגע בכף יריכו בצדיקים ובצדיקות בנביאים ובנביאות שהיו עתידין לעמוד ממנו ומבניו איזה זה זה דורו של שמד ותקע כף ירך יעקב ר"א ורבי ברכיה ר"א אומר שייעא ר' ברכיה בשם רבסא סידקה כדג ר' נחמן בר יעקב אמר פירקה ממקומה המד"א (יחזקאל כ"ב) ותקע נפשי מעליה:

ד ר' יוחנן פתר קרייה מקוטרת מר ולבונה מכל אבקת רוכל בקטרת בית אבטינס וזה אחד מאחד עשר סממנין שהיו נותנין בה רב הונא פתר לה (שמות ל') ויאמר ה' אל משה קח לך סמים הא תרין נטף ושחלת וחלבנה הא חמשה סמים אי תימר דאינון תרין והלא כבר נאמר סמים בד בבד יהיה אילין חמשה כנגד חמשה הא עשרה ולבונה זכה הא אחד עשר סממנין מכאן בדקו חכמים ומצאו שאין יפה לקטורת אלא אחד עשר סממנין הללו שבה תני בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטרת בפיטום הקטרת והיה מעלה עשן ולא רצו ללמד ושלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריה והיו בקיאין במעשה הקטרת ולא היו בקיאין במעלה עשן של בית אבטינס היתה מתמרת ועולה כאשכול עד הקורות ואח"כ פוסה ויורדת כמקל של אלכסנדריה היתה פוסה ויורדת למטן מיד וכשידעו חכמים בדבר אמרו כל שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו שנא' (ישעיה מ"ג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וחזרו בית אבטינס למקומן שלחו אחריהם ולא רצו לבא עד שכפלו להם שכרן י"ב מנה היו נוטלין בכל יום חזרו להיות נוטלין כ"ד מנה כדברי ר' מאיר ר' יודא אומר בכל יום היו נוטלין כ"ד מנה ועכשיו נטלו מ"ח מנה אמרו להם מה ראיתם שלא ללמד אמרו מסורת בידינו מאבותינו שעתיד המקדש להחרב ולא רצינו ללמד שלא יהיו נוהגין ועושים לפני עבודת כוכבים שלהן כדרך שאנו עושין לפני הקדוש ברוך הוא ובדבר הזה היו מזכירין אותן לשבח ולא עוד אלא שלא יצאה אשה מהם ותינוק מהם כשהוא מבושם וכשנושאין אשה ממקום אחר הם פוסקים עמה שלא תתבשם לעולם שלא יהיו ישראל אומרים מפיטום הקטרת הם מתבשמות לקיים מה שנא' (במדבר ל"ב) והייתם נקיים מה' ומישראל ואומר (משלי ג') ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם אמר ר' עקיבא סח לי שמעון בן לוגה אני ותינוק אחד מבני בניהם של בית אבטינס היינו מלקטים עשבים בשדה וראיתיו שבכה וצחק ואמרתי לו בני על מה בכית אמר לי על כבוד בית אבי שנתמעט ולמה צחקת אמר לי שמור ומתוקן לצדיקים לעתיד לבא וסוף שהמקום עתיד לשמח את בניו בקרוב ומה ראית אמר לי והלא מעלה עשן כנגדי נומיתי לו הראני אמר לי מסורת בידינו שלא להראות לאדם בעולם אמרו לא באו ימים קלים בעולם עד שמת אותו התינוק אמר ר' יוחנן בן נורי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי זקן אחד של בית אבטינס ובידו מגילת סממנין אמרתי לו מה בידך אמר לי כשהיו צנועין בית אבא היו מוסרין מגילותם זה לזה ועכשיו הא לך והזהר בה שמגילת סממנין היא וכשבאתי והרציתי הדברים לפני ר' עקיבא זלגו דמעותיו אמר לי מעתה אין אנו רשאין לספר בגנויין של אלו:

ה של בית גרמו היו בקיאים במעשה לחם הפנים וברדייתו ולא רצו ללמד ושלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריה והיו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו לא היו בקיאים של בית גרמו היו מסיקים בתנור מבחוץ והיא נרדת מבפנים ואלו היו מסיקין מבפנים ואופין מבחוץ ויש אומרים שהיתה מעפשת וכשידעו חכמים בדבר אמרו כל שפעל הקב"ה לא פעל אלא למענו שנא' (משלי ט"ז) כל פעל ה' למענהו וחזרו בית גרמו למקומן שלחו אחריהם ולא רצו לבא עד שכפלו להם שכרן י"ב מנה היו נוטלין בכל יום חזרו והיו נוטלין כ"ד מנה כדברי ר' מאיר רבי יהודה אומר בכל יום היו נוטלין כ"ד מנה ועכשיו מ"ח מנה אמרו להם מה ראיתם שלא ללמד אמרו יודעים היו בית אבא שבית המקדש עתיד להחרב ושמא ילמד אדם שאינו הגון וילך ויעבוד עבודת כוכבים בכך ובדבר הזה מזכירין אותם לשבח ולא עוד אלא שמעולם לא נמצאה פת נקיה ביד בניהם ובנותיהם שלא יהיו ישראל אומרין מלחם הפנים הם נזונים לקיים מה שנא' והייתם נקיים מה' ומישראל ואומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם וכולן מצאו תשובה לדבריהם חוץ משל בית קמצר שלא מצאו תשובה אמרו להם מה ראיתם שלא ללמד ושתקו ולא השיבו תשובה ועל ידי שבקשו להרבות כבודן ולמעט כבוד המקום כבודן נתמעט ומלכות שמים במקומה ולא עוד אלא שאין להם לא נין ונכד בישראל על הראשונים נאמר (משלי י') זכר צדיק לברכה ועל אלו נאמר ושם רשעים ירקב מכאן אמר בן עזאי משלך יתנו לך ובשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ואין שכחה לפני המקום ואין אדם נוגע במוכן לחברו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא:

ו הוגרם בן לוי היה יודע פרק בשיר יותר מאחיו ולא רצה ללמד אמרו עליו על הוגרם בן לוי בשעה שפותח פיו בשיר היה נועץ אגודלו בתוך פיו ואגודלו אחר בקרקע ומכניס אצבעות בין הנימים ומגביה קולו בנעימה והיה מוציא כל מיני זמר עד שהיו כל אחיו הלוים נסקרין בבת ראש לאחוריהם פנחס המלביש אלבש איסטראטיגא ונסב אגריה:

ז מי זאת עולה וגו' מדבר באלישבע בת עמינדב אמרו אלישבע בת עמינדב ראתה חמש שמחות ביום אחד ראתה יבמה מלך ואחיה נשיא ובעלה כהן גדול ושני בניה סגני כהונה ופנחס בן בנה משוח מלחמה כיון שנכנסו בניה להקריב יצאו שרופין ונהפכה שמחתה לאבל מיד נעשית כתימרות עשן כד דמך ר' אלעזר ברבי שמעון היה דורו קורא עליו מי זאת עולה מן המדבר וגו' מכל אבקת רוכל מה הוא מכל אבקת רוכל דהוה ר' אלעזר בר ר' שמעון קראוי ותנויי וקריבוי ופייטויי:

א [ו] הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה ר' ביבי בשם רבי אלעזר בר' יוסי פתר קרייה בברכת כהנים הנה מטתו הנה מטותיו ושבטיו המד"א (חבקוק ג') שבועות מטות שלשלמה של מלך שהשלום שלו ששים גבורים סביב לה אלו ששים אותיות שבברכת כהנים מגבורי ישראל שהם מגברין את ישראל כלם אחוזי חרב אמר ר' עזריה דברים מבורכין בגבורה (במדבר ו') יברכך ה' יאר ה' ישא ה' מלומדי מלחמה שהם נלחמים בכל מיני פורעניות שיש בעולם איש חרבו על ירכו מפחד בלילות שאפילו אדם רואה בחלומו חרב מחתכת בירכו מה יעשה ילך לבית הכנסת ויקרא קריאת שמע ויתפלל תפלתו וישמע ברכת כהנים ויענה אחריהם אמן ואין דבר רע מזיקו לפיכך מזהיר את בני אהרן ואומר להם (שם) כה תברכו את בני ישראל:

ב ר' שמלאי פתר קרייה במשמרות הנה מטתו הנה מטותיו ושבטיו המד"א שבועות מטות אומר סלה שלשלמה למלך שהשלום שלו ששים גבורים סביב לה אלו כ"ד משמרות כהונה וכ"ד משמרות לויה ושתים עשרה מחלוקות מגבורי ישראל שמשמרין את ישראל כלם אחוזי חרב רבי זעירא ור' יהודה בשם שמואל אלו תלמידי חכמים שמלמדין לכהנים שחיטה והלכות זריקה וקבלה וקמיצה ר' יצחק בשם ר' אמי אמר אלו מבקרי מומי קדשים ונוטלין שכרן מתרומת הלשכה רבי גידול בר בנימין בשם רבי יסא שני דייני גזלות היו בירושלים והיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה שמואל אומר נשים היו אורגות בפרוכת ונוטלות שכר מתרומת הלשכה רב הונא אמר מלשכת בדק הבית הדין עבד לה כבנין והדין עבד לה כקרבנות מלמדי מלחמה שהיו מלמדין לכהנים היאך יעשו עבודה איש חרבו וגו' שהיו מזהירין אותם בעת ששוחטים שלא יפגל אחד מהזבחים שלא לפסול אחד מהקרבנות בנותרות:

ג רבי יוחנן פתר קרא בסנהדריות הנה מטתו מטותיו ושבטיו כמה דתימר שבועות מטות שלשלמה למלך שהשלום שלו ששים גבורים אלו ששים איש מעם הארץ הה"ד (מלכים ב' כ"ה) וששים איש מעם הארץ הנמצאים בעיר מגבורי ישראל אלו אחד עשר אנשים הה"ד (שם) ויקח שר טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניהו כהן משנה ואת שלשת שומרי הסף ומן העיר לקח סריס אחד זה מופלא בית דין ולמה קורא אותו סריס שמסרס את ההלכה וחמשה אנשים מרואי פני המלך הרי אחד עשר וכשהוא אומר (ירמיה נ"ב) שבעה להוסיף עליו שני סופרי דיינין שיושבין לפניהם מגבורי ישראל מזכין את ישראל בגבורה כלם אחוזי חרב ר' מאיר ור' יוסי רבי מאיר אומר שהיו כלן שונין הלכה כחרב שאם בא מעשה על ידיהם לא תהא הלכה קוהא להם ר' יוסי אומר בשעת הדין הכל נושאין ונותנין היאך להוציא את הדין ואת המעשה ומתפחדין מדינה של גיהנם רבי מנחם חתניה דר' אלעזר בר אבונא בשם ר' יעקב בר אבינא אם באת אשה לפניך לבית המדרש לשאול לך שאלה על כתמה ועל נדתה תהא רואה אתה כאילו שיצאת מירכיך ואל תתן עיניך בה ותתפחד מדינה של גיהנם:

ד ורבנן פתרי קרא ביוצאי מצרים הנה מטתו מטותיו ושבטיו המד"א שבועות מטות שלשלמה למלך שהשלום שלו ששים גבורים אלו ששים רבוא שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ולמעלה מגבורי ישראל אלו ששים רבוא שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ולמטה כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו שבשעה שאמר להם משה כך אמר אלי הקדוש ברוך הוא סונטימוס (שמות י"ב) וכל ערל לא יאכל בו מיד כל אחד ואחד נטל חרבו על ירכו ומל עצמו מי מלן ר' ברכיה אמר משה היה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה ויש אומרים יהושע היה מוהל ואהרן פורע ומשה משקה הה"ד (יהושע ה') בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית ולמה שנית מכאן שמלן בראשונה מיד (שם) ויעש לו יהושע חרבות צורים וגו' וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות ומהו אל גבעת הערלות אמר ר' לוי מכאן שעשו אותה גבעה בערלה:

ה תני עד שלא יחטא אדם נותנין לו אימה ויראה והבריות מתפחדין ממנו כיון שהוא חוטא נותנין עליו אימה ויראה ומתפחד הוא מאחרים תדע לך שכן אמר ר' עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע קול הדיבור עומד על רגליו ולא היה מתיירא כיון שחטא כששמע קול הדיבור נתיירא ונתחבא שנא' (בראשית ג') את קולך שמעתי וגו' ויתחבא האדם רבי איבו אמר באותה שעה נגרע גובה קומתו של אדם ונעשית של מאה אמה רבי לוי אמר עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע את הקול אדיבון וכיון שחטא היה שומע את הקול אגריון עד שלא חטאו ישראל רואין טוכסות זו את זו ולא היו מתיראין ומזדעזעין ונפחדין וכיון שחטאו אפילו פני הסרסור לא היו יכולין להסתכל הה"ד (שמות ל"ד) כי קרן עור פני משה וכתיב וייראו מגשת אליו ר' פנחס ורבי אבון בשם ר' חנין אמרו אף הסרסור הרגיש עמהם באותה העבירה עד שלא חטאו ישראל מה כתיב (תהלים ס"ח) מלכי צבאות ידודון ידודון רבי איבו אמר מלאכי צבאות אין כתיב אלא מלכי צבאות מלכיהון דמלאכיא אי זה זה מיכאל וגבריאל לא היו יכולין להסתכל פניו של משה וכיון שחטאו אפילו פניהם של גוליירין לא היה יכול משה להסתכל הה"ד (דברים ט') כי יגורתי מפני האף והחמה עד שלא אירע לדוד אותו המעשה כתיב (תהלים כ"ז) ה' אורי וישעי ממי אירא משאירע בו כתיב (שמואל ב' י"ז) ואבא אליו והוא יגע ורפה ידים עד שלא חטא שלמה היה רודה בשרים ובשרות הה"ד (קהלת ב') עשיתי לי שרים ושרות זכרים משוררים ונקבות משוררות ותענוגות בני האדם פרובטייה שדה ושדות שידה ושידתה דהוו אזיין בהון כיון שחטא מינה לו ששים גבורים מגבורי ישראל והעמידן לשמור את מטתו הדא הוא דכתיב הנה מטתו וגו' כלם אחוזי חרב שהיה מתפחד מן הרוחות:

א אפריון עשה לו ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון פתר קרייה במשכן אפריון זה משכן אמר ר' יהודה ברבי אלעאי למלך שהיתה לו בת קטנה עד שלא הגדילה ובאת לידי סימנים היה רואה אותה בשוק ומדבר עמה בפרהסיא במבוי ובחצר כיון שהגדילה ובאת לידי סימנין אמר המלך אין שבחה של בתי שאהא מדבר עמה בפרהסיא אלא עשו לה פפליון וכשאהיה צריך לדבר עמה אדבר עמה מתוך הפפליון כך כתיב (הושע י"א) כי נער ישראל ואהבהו במצרים ראו אותו בפרהסיא שנא' (שמות י"ב) ועבר ה' לנגוף את מצרים בים ראו אותו בפרהסיא שנאמר (שם י"ד) וירא ישראל את היד הגדולה והיו העוללים מראים אותו באצבען ואומרים (שם ט"ו) זה אלי ואנוהו בסיני ראו אותו פנים בפנים שנאמר (דברים ל"ג) ויאמר ה' מסיני בא וגו' כיון שעמדו ישראל על הר סיני וקבלו את התורה ואמרו (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע נעשה לו אומה שלימה אמר הקב"ה אין שבחן של בני שאהיה מדבר עמם בפרהסיא אלא יעשו לי משכן וכשאני צריך לדבר עמהם אהיה מדבר עמהם מתוך המשכן הה"ד (שם ל"ד) ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו עשה לו המלך שלמה המלך שהשלום שלו מעצי הלבנון המד"א (שם כ"ו) ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים:

א עמודיו עשה כסף אלו העמודים שנא' (שם כ"ז) ווי העמודים וחשוקיהם כסף רפידתו זהב שנא' (שם כ"ז) ואת הקרשים תצפה זהב מרכבו ארגמן שנא' (שם) ועשית פרכת תכלת וארגמן תוכו רצוף אהבה רבי יודן אמר זו זכות תורה וזכות צדיקים שעוסקין בה רבי עזריה בשם ר' יודה בשם רבי סימון אמר זו השכינה כתוב אחד אומר (מלכים א' ח') ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת וגו' וכתוב אחד אומר (יחזקאל י') והחצר מלאה את נוגה כבוד ה' כיצד יתקיימו שני כתובים רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי למה היה אהל מועד דומה למערה שהיתה סמוכה לים געש הים והציף את המערה המערה נתמלאה והים לא נחסר כלום כך אהל מועד נתמלא מזיו השכינה והעולם לא חסר מן השכינה אימתי שרתה השכינה בעולם ביום שהוקם את המשכן שנא' (במדבר ז') ויהי ביום כלות משה וגו':

ב ר' יודה ברבי אלעאי פתר קרא בארון אפריון זה הארון ומה הוא אפריון פריומא משל למלך שהיתה לו בת יחידה נאה וחסידה ומשובחת אמר להם המלך לעבדיו בתי נאה וחסידה ומשובחת ואין אתם עושין לה פריום עשו לה פריום ומוטב שיראה יפיה של בתי מתוך הפריום כך אמר הקדוש ברוך הוא תורתי נאה וחסידה ומשובחת ואין אתם עושים לה ארון מוטב שיראה יופיה של תורתי מתוך הארון עשה לו המלך שלמה המלך שהשלום שלו מעצי הלבנון המד"א (שמות ל"ז) ויעש בצלאל את הארון עצי שטים עמודיו עשה כסף אלו שני העמודים העומדים לפנים שהיו של כסף רפידתו זהב שנא' (שם) ויצפהו זהב טהור מרכבו ארגמן ר' תנחומא אומר זו פרכת הסמוכה לה רבי ביבי אמר זה הכפרת שזהבה דומה לארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלם ר' יודן אמר זו זכות תורה ולומדיה רבי עזריה אמר בשם ר' יודה בשם ר' סימון זו השכינה א"ר אבא בר כהנא ונועדתי לך שם וגו' ללמדך שאפי' מה שאחרי הכפרת לא היה פנוי מן השכינה עובד כוכבים אחד שאל לר' יהושע בן קרחה אמר לו למה דבר הקב"ה מתוך הסנה ולא מאילן אחר אמר לו אלו דבר עמו מתוך חרוב או מתוך שקמה היית שואלני והייתי משיבך עכשיו להוציאך חלק אי אפשר ללמדך שאין מקום פנוי בארץ מהשכינה שאפי' בתוך הסנה היה מדבר עמו:

ג ד"א אפריון זה בהמ"ק עשה לו המלך שלמה שלמה ודאי מעצי הלבנון שנא' (ד"ה ב' ב') ואנחנו נכרת עצים מן הלבנון עמודיו עשה כסף שנא' (מ"א ז') ויקם את העמודים לאולם ההיכל רפידתו זהב כההוא דתנינן שכל הבית נטוח בזהב חוץ מאחורי הדלתות אמר ר' יצחק הדא מתניתא דתנינן לבנין השני אבל לבנין הראשון אפי' אחורי הדלתות היה מחופה בזהב תנינן שבעה מיני זהבים הם שהיו בו זהב טוב זהב טהור זהב סגור זהב שחוט זהב מופז זהב מזוקק זהב פרוים זהב טוב כמשמעו המד"א (בראשית ב') וזהב הארץ ההיא טוב א"ר יצחק טובוי דהוא בביתה טובוי דהוא בת בלוייתיה זהב טהור שהיו מכניסין אותו לכור ואינו חסר כלום ר' יודה בשם רבי אמי אלף ככרים זהב הכניס שלמה לאור אלף פעמים עד שהעמידו על ככר אחד והא תני א"ר יוסי ב"ר יהודה מעשה במנורת המקדש שהיתה יתרה על מנורת המדבר משקל גורדינון הכניסוה לאור שמונים פעמים עד שחסרה אלא מן קדמיי הות חסרה סגין ברם מן הכא ולהלן לא הות חסרה אלא צבחר צבחר זהב שחוט שנמשך כשעוה אדריינוס היה לו משקל ביצה דוקליטיאנוס היה לו משקל דינר גורדייני הדא מלכותא לית לה מיניה ולא הוי ליה מיניה זהב סגור שהיה סוגר בעד כל בעלי זהבים והא כתיב (ד"ה א' כ"ט) ושבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח קירות הבתים וכי כסף היה והלא זהב היה ולמה קורין אותו כסף שהיה מכסיף בעד כל בעלי זהבים וממנו היו נעשים כל הכלים הסיפים והסירות והיעים והמזמרות והמזרקות והמזלגות והכפות והמחתות והפותות ר' יצחק מגדלאה אמר אלו חפיפות ר' סימאי אמר זה פותה שתחת הציר ללמדך שאפי' דבר קל לא היה המקדש חסר זהב מופז ר' פטריקי אחוי דרבי דרוסה בשם ר' אבא ברבי בונא אמר דומה לגפרית הזה שמוצצת באש רבי אבון אמר על שם מדינתו נקרא מאופז זהב מזוקק דבי ר' ינאי ודבי רבי יודן ברבי שמעון דבי ר' ינאי אמרי שמחתכין אותו כזיתים ומאכילין אותו לנעמיות והוא יוצא מזוקק דבי ר' יודן ברבי שמעון אמרי שמטמינין אותו בזבל ז' שנים ויוצא מזוקק זהב פרוים ריש לקיש אמר אדום דומה לדם הפר ויש אומרים שעושה פירות שכשבנה שלמה בית המקדש צר בו כל מיני אילנות ובשעה שאילנות שבשדה עושים פירות אלו שבבית עושים פירות והיו משירים פירותם ומלקטין אותם ומניחים אותם לבדק הבית ובשעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל יבשו כל אותם האילנות הה"ד (נחום א') ופרח לבנון אמלל אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא חוזר אותם הה"ד (ישעיה ל"ה) פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן מרכבו ארגמן המד"א (ד"ה ב' ג') ויעש את הפרוכת תכלת וארגמן וכרמיל ובוץ תוכו רצוף אהבה ר' יודן אמר זו זכות התורה וזכות צדיקים העוסקין בה ר' עזריה בשם ר' יודה בשם ר' סימון אמר זו השכינה:

ד ד"א אפריון זה העולם עשה לו המלך שלמה המלך שהשלום שלו מעצי הלבנון שנבנה מבית קדשי הקדשים שלמטה דתנינן משניטל הארון אבן היתה שם מימות הנביאים הראשונים ושתיה היתה נקראת ולמה נקראת שתיה שממנה הושתת כל העולם הה"ד (תהלים נ') מציון מכלל יופי עמודיו עשה כסף. זה שלשלת יוחסין רפידתו זהב אלו פירות הארץ ופירות האילן שנמכרין בזהב מרכבו ארגמן המד"א (דברים ל"ג) רוכב שמים בעזרך תוכו רצוף אהבה ר' יודן אמר זו זכות התורה וזכות צדיקים העוסקין בה רבי עזריה בשם רבי יודה בשם ר' סימון אמר זו השכינה ד"א אפריון זה כסא הכבוד עשה לו המלך שלמה המלך שהשלום שלו מעצי הלבנון זה בית קדשי הקדשים של מעלה שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים של מטה הה"ד (שמות ט"ו) מכון לשבתך מכוון כנגד שבתך עמודיו עשה כסף המד"א (איוב כ"ו) עמודי שמים ירופפו רפידתו זהב אלו דברי תורה שנאמר (תהלים י"ט) הנחמדים מזהב ומפז רב מרכבו ארגמן המד"א (שם ס"ח) לרוכב בשמי שמי קדם תוכו רצוף אהבה ר' ברכיה ורבי בון בשם ר' אבהו ארבע גאים הם גאה שבעופות נשר גאה שבבהמות שור גאה שבחיות אריה גאה שבכלן אדם וכלן נטלן הקב"ה וחקקן בכסא הכבוד שנא' (שם ק"ג) ה' בשמים הכין כסאו ממה שהכין כסאו על הגאים תדע שמלכותו בכל משלה:

א [יא] צאינה וראינה בנות ציון בנים המצוינים לי בתגלחת במילה ובציצית במלך שלמה במלך שברא בריותיו שלמות ברא חמה ולבנה על מלאתן כוכבים ומזלות על מלאתן בר קפרא אמר אדם וחוה כבן עשרים שנה נבראו במלך שלמה במלך שהשלום שלו ד"א במלך שלמה במלך שהשלים מעשיו לבריותיו כיצד השלים האש לאברהם אבינו השלים החרב ליצחק השלים המלאך ליעקב ד"א במלך שלמה במלך שעשה שלום בין בריותיו תני ר' שמעון בן יוחאי הרקיע של שלג והחיות של אש הרקיע של שלג שנאמר (יחזקאל א') ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא וגו' והחיות של אש שנא' (שם) ודמות החיות מראיהם כגחלי אש וכתיב (שם) והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק ולא זה מכבה זה ולא זה מכבה זה מיכאל שר של שלג וגבריאל של אש ולא זה מכבה זה ולא זה מזיק זה א"ר אבין לא סוף דבר בין מלאך למלאך אלא אפי' בין מלאך אחד שחציו שלג וחציו אש הקדוש ברוך הוא עושה שלום ביניהן ואית ליה חמש אפין ואלו הן וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ולא זה מזיק זה כתוב אחד אומר (תהלים ק"ד) המקרה במים עליותיו וכתוב אחד אומר (דברים ד') כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא וכתיב (דניאל ז') כרסיה שביבין די נור ולא זה מזיק זה ולא זה מזיק זה א"ר יוחנן כתיב (איוב כ"ה) עושה שלום במרומיו הרקיע של מים והכוכבים של אש ואינן מזיקין זה לזה מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה אמר יעקב דכפר חנין כתיב (שם) המשל ופחד עמו המשל זה מיכאל ופחד זה גבריאל עמו מהו עמו מושלמין לו א"ר לוי אין לך כל מזל ומזל שהוא קודם לחברו בעלייתן אין לך כל כוכב שמביט מה למעלה ממנו אלא מה שלמטה ממנו כהדין בר נשא דנחית בסולמא ואינו חמי לאחוריו אף במכות פרעה עשה הקב"ה שלום שנא' (שמות ט') ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד רבי יודה ורבי נחמיה ורבנן ר' יודה אמר צלוחיות של ברד מלאות אש ולא זו מכבה זו ולא זו מכבה זו אמר ר' חנין הדא דר' יודה דמייה לההיא פיטרתא דרימונא דכל הדא פיטרתא מיתחמיא מלגו ור' נחמיה אמר אש וברד פתוכין זה בזה אמר ר' חנין הדא דרבי נחמיה דמייה להדא עשאשיתא דקנדילא מיא ומישחא מערבין כחדא והיא דלקה ואזלה ולא זה מכבה זה ולא זה מכבה זה ורבנן אמרי מיתא ומתקלחא מיתה ומתקלחא בשביל לעשות רצון בוראם א"ר אחא למלך שהיו לו שני לגיונות קשין והיו דבובין זה לזה כיון שראו שהוקשה מלחמתו של מלך עשו שלום זה עם זה כדי לעשות מלחמתו של מלך כך אש וברד דבובין זה עם זה כיון שראו מלחמתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהיא מלחמת המצריים עשו שלום ביניהם ועשו מלחמת הקב"ה במצרים הדא הוא דכתיב ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד נס בתוך נס:

ב בעטרה שעטרה לו אמו א"ר יוחנן שאל רשב"י את רבי אלעזר ברבי יוסי אמר לו אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו אמר לו הן אמר לו היאך אמר לו למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה יותר מדאי והיה קורא אותה בתי ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי כך היה מחבב יותר מדאי הקדוש ברוך הוא לישראל וקראן בתי הה"ד (תהלים מ"ה) שמעי בת וראי ולא זז מחבבן עד שקראן אחותי שנא' (שיר ה') פתחי לי אחותי רעיתי ולא זז מחבבן עד שקראן אמי שנא' (ישעיה נ"א) הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו ולאמי כתיב עמד רשב"י ונשקו על ראשו ואמר אלו לא באתי אלא לשמוע מפיך הטעם הזה דיי אמר רבי חנינא בר יצחק חזרנו על כל המקרא כולה ולא מצינו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה ואת אמרת בעטרה שעטרה לו אמו אלא מה עטרה הזו מקובעת באבנים טובות ומרגליות כך היה אהל מועד מצויין בתכלת וארגמן ובתולעת השני ובשש ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר את מוצא בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה לי משכן היה לו להעמיד ארבעה קונדסין ולמתוח המשכן עליהם והרי הוא משכן אבל הקדוש ברוך הוא לא עשה כן אלא העלה אותו למעלה והראהו אש אדומה ירוקה שחורה לבנה ואמר לו עשה לי כזה אמר לפניו רבש"ע וכי מניין יש לי אש שחורה אדומה ירוקה ולבנה אמר לו (שמות כ"ה) בתבניתם אשר אתה מראה בהר אמר רבי אבון למלך שהיה לו אותונין נאה אמר לבן ביתו עשה לי כמותה אמר אדוני המלך וכי יכול אני לעשות כמותה אמר לו את בסממניך ואני בכבודי כך אמר לו הקב"ה למשה וראה ועשה אמר לפניו רבש"ע אלוה אני שאעשה כמותו אמר לו בתבניתם וגו' רבי ברכיה בשם ר' בצלאל למלך שנגלה לבן ביתו בלבוש נאה של מרגליטון ואמר לו עשה לי כמוהו אמר לו אדוני המלך וכי יכול אני לעשות כמוהו כך א"ל הקדוש ברוך הוא למשה עשה לי משכן אמר לפניו רבש"ע יכול אני לעשות כמוהו אמר לו וראה ועשה אמר לו יכול אני לעשות כמוהו אמר ליה בתבניתם כשם שאתה רואה למעלה עשה למטה עצי שטים העמיד אין כתיב כאן אלא עומדים כנתונים באיסטרטיאה של מעלה ואם את עושה לזה של מעלה למטה אני מניח סנקליטון שלי של מעלה ויורד ומצמצם שכינתי ביניכם למטה כיצד מה למעלה שרפים עומדים אף למטה עצי שטים עומדים מה למעלה כוכבים אף למטה כוכבים א"ר חייא בר אבא מלמד שהיו קרסי זהב נראים במשכן ככוכבים הנראים ברקיע ביום חתונתו זה סיני כחתנים היו וביום שמחת לבו אלו דברי תורה המד"א (תהלים י"ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב ד"א ביום חתונתו זה אהל מועד וביום שמחת לבו זה בית העולמים.

א [א] הנך יפה רעיתי הנך יפה הנך יפה במצות הנך יפה בגמילות חסדים הנך יפה במצות עשה הנך יפה במצות לא תעשה הנך יפה במצות הבית בחלה תרומה ומעשרות הנך יפה במצות השדה בלקט שכחה ופאה ומעשר עני וההפקר הנך יפה בכלאים הנך יפה בסדין בציצית הנך יפה בנטיעה הנך יפה בערלה הנך יפה בנטע רבעי הנך יפה במילה הנך יפה בפריעה הנך יפה בתפלה הנך יפה בקריאת שמע הנך יפה במזוזה הנך יפה בתפילין הנך יפה בסוכה הנך יפה בלולב ואתרוג הנך יפה בתשובה הנך יפה במעשים טובים הנך יפה בעולם הזה הנך יפה בעולם הבא:

ב עיניך יונים עיניך הן סנהדרין שהם עינים לעדה הה"ד (במדבר ט"ו) והיה אם מעיני העדה רמ"ח אברים יש באדם וכולם אינם הולכין וחוזרין אלא אחר העינים כך אין ישראל יכולים לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם יונים מה יונה זו תמה כך ישראל נאים בהילוכן כשהן עולין לפעמי רגלים מה יונה זו מצויינת כך ישראל מצויינין בתגלחת במילה וציצית מה יונה זו צנועה כך ישראל צנועים מה יונה זו פושטת צוארה לשחיטה כך ישראל (תהלים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום מה יונה זו מכפרת על העולים כך ישראל מכפרין על האומות שכל אותן שבעים פרים שמקריבים בחג כנגד שבעים אומות שלא יצדה העולם מהן הה"ד (שם ק"ט) תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה מה יונה זו משעה שמכרת בן זוגה עוד אינה ממירה אותו באחר כך ישראל משעה שהכירו להקב"ה לא המירוהו באחר מה יונה זו נכנסת לקנה ומכרת קנה ושובכה וגוזליה ואפרוחיה וחלונותיה כך הן שלש שורות של תלמידי חכמים כשהן יושבין לפניהם כל אחד ואחד מכיר את מקומו מה יונה זו אע"פ שאת נוטל גוזליה מתחתיה אין מנחת שובכה לעולם כך ישראל אף על פי שחרב בית המקדש לא בטלו שלש רגלים בשנה מה יונה זו מחדשת לה בכל חדש וחדש גרן כך ישראל מחדשים להם בכל חדש תורה ומצות ומעשים טובים מה יונה זו משוגרת רוגליות הרבה וחוזרת לשובכה כך ישראל הה"ד (הושע י"א) יחרדו כצפור ממצרים זה דור המדבר וכיונה מארץ אשור אלו עשרת השבטים אלו ואלו והושבתים על בתיהם נאם ה' רבי אומר יש מין יונה שמאכילין אותה וחברותיה מריחות אותה ובאות אצלה לשובכה כך בשעה שהזקן יושב ודורש הרבה גרים מתגיירין באותה שעה כגון יתרו הא שמע ואתי רחב שמעה ואתיא אף בחנניה מישאל ועזריה הרבה גרים נתגיירו באותה שעה מה טעמא (ישעיה כ"ט) כי בראותו ילדיו מה כתיב בתריה וידעו תועי רוח בינה רבי היה יושב ודורש ונתנמנם הציבור בקש לעוררן אמר ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא בכרס אחת והיה שם תלמיד אחד ורבי ישמעאל ברבי יוסי שמו אמר ליה מאן הות כך אמר ליה זו יוכבד שילדה את משה ששקול כנגד ששים רבוא שהם כל ישראל הה"ד (שמות ט"ו) אז ישיר משה ובני ישראל (שם ל"ט) ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה (דברים ל"ד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה עיניך יונים כיונים דוגמא דידך דמייה להדא יונה מה יונה זו הביאה אורה לעולם כך ישראל מביאין אורה לעולם שנא' (ישעיה ס') והלכו גוים לאורך ואימתי הביאה יונה אורה לעולם בימי נח הה"ד (בראשית ח') ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וגו' מהו טרף בפיה קטיל כמה דתימר (שם ל"ז) טרוף טורף יוסף אמר ר' ברכיה אילולי קטלתיניה אילן רב הוה מתעבד ומהיכן הביאה אותו רבי לוי אמר משמטוטי ארץ ישראל הביאתו הדא היא דאמרין בריתא ארץ ישראל לא לקת במוי דמבולא הוא שנאמר על ידי יחזקאל (יחזקאל כ"ב) בן אדם אמור לה את ארץ לא מטוהרה היא לא גשמה ביום זעם אמר רבי יוחנן אפי' אצטריבולין של ריחים נמחו במים ר' טריי אמר שערי גן עדן נפתחו לה ומשם הביאה אותו אמר ליה ר' איבו אילו מגן עדן הביאה אותו לא היה לה להביא דבר מעולה כגון קנמון ובלסמון אלא רמז רמזה לנח ואמרה לו מרי נח מר מזה מתחת ידו של הקדוש ברוך הוא ולא מתוק מתחת ידיך:

ג מבעד לצמתך אמר ר' לוי כל כלה שעיניה כעורות כל גופה צריך בדיקה ושעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה והאשה הזאת כשמצמת שערה לאחוריה והוא תכשיט לה כך היתה סנהדרי גדולה יושבת אחורי בית המקדש והיא היתה תכשיט של בית המקדש אמר רבי אבהו נראין מצומדין והן מרווחין כהדין רבה דצפורין ור' לוי אמר לשון ערבי הוא אין בעי ליה מימרא ארוח לי הוא אומר מבעד לי שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד הר שגלשתי מתוכו עשיתי אותו גלעד לאומו' העולם איזה זה זה ים סוף ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר טורא דאתנהרתון מן גווה הדא אתתא כד שערה סגין היא עבדה לה גלשין גלשין הדא מוצינא כההוא לפי טבאות הוא עבד גלשין גלשין ומה גלשה הגלשתי מתוכה שניך כעדר הקצובות מילין קצובין בזת מצרים ובזת הים שעלו מן הרחצה ר' אבא בר כהנא אמר בשם רבי יהודה ברבי אלעאי לפני השירה כתיב (שופטים ד') ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' לאחר השירה כתיב (שם ו') ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה' תחלת עשייה אלא כבר מחלה שירה לשעבר כיוצא בדבר אתה אומר (שמואל ב' כ"ג) ואלה דברי דוד האחרונים והראשונים היכן הם אלא כבר מחלה שירה לשעבר שכלם מתאימות שהיו כולן מותאמים בין שכינה למלאך הה"ד (שמות י"ד) ויסע מלאך האלהים ההולך וגו' ושכלה אין בהם שלא ניזק אחד מהם:

א [ג] כחוט השני שפתותיך בשעה שאמרו את השירה (שם ט"ו) אז ישיר משה ומדברך נאוה שמראין באצבע ואומרים (שם) זה אלי ואנוהו באותה שעה התחיל משה משבחן כפלח הרמון רקתך הריקן שבכם רצוף מצות כרמון הזה אין צריך לומר מבעד לצמתך על הצנועין והמצומתין שבכם:

א [ד] כמגדל דויד צוארך מה שגידל אתכם דוד בספרו ומה גידל אתכם דוד בספרו (תהלים קל"ו) לגוזר ים סוף לגזרים בנוי לתלפיות מהו לתלפיות ספר שאמרו לו פיות הרבה עשרה בני אדם אמרו ספר תהלים אדם הראשון ואברהם משה ודוד ושלמה על אילין חמשה לא איתפלגון אילין חמשה אחרנייתא מאן אינון רב ורבי יוחנן רב אמר אסף והימן וידותון ושלשה בני קרח ועזרא ר' יוחנן אמר אסף והימן וידותון אחד ושלשה בני קרח אחד ועזרא על דעת רב אין אסף בכלל בני קרח על דעת ר' יוחנן הוא אסף דהכא הוא אסף דתמן אלאע"ישהיה בן תורה זכה לומר שירה עם אחיו וזכה לומר שירה בפני עצמו על דעת רב אסף אחר הוא שנא' (ד"ה א' כ"ה) על יד אסף הנבא על ידי המלך הנבא רב ור' יוחנן רב אמר לידותון הנבא על הידותון על הדינין שעברו עליו ועל ישראל רב יוחנן אמר לידותון הנבא על הדתין על הדינין שעברו עליו ועל ישראל רבי הונא בשם ר' אחא אע"פ שעשרה בני אדם אמרו ספר תהלים מכלהון לא נאמר על שמותם אלא על ידי דוד מלך ישראל משלו משל למה"ד לחבורה של אנשים שמבקשים לומר הימנון למלך אמר להם המלך כלכם נעימים כלכם חסידים כלכם משבחין לומר הימנון לפני אלא איש פלוני יאמרע"יכלכם למה שקולו ערב כך בשעה שבקשו עשרה צדיקים לומר ספר התהלים אמר להם הקדוש ב"ה כלכם נעימים וחסידים ומשובחים לומר הימנון לפני אלא דוד יאמר על ידי כלכם למה שקולו ערב הה"ד (ש"ב כ"ג) ונעים זמירות ישראל רבי הונא בשם רבי אחא אמר מי מנעים זמירותיהם של ישראל דוד בן ישי אלף המגן תלוי עליו כל אותן האלפים והרבבות שעמדו על הים והגנתי עליהם לא הגנתי עליהם אלא בזכות אותו שבא לאלף דור כל שלטי הגבורים להביא מי שהוא עומד וישלט ביצרו ויתגבר על יצרו כגון משה בשעתו דוד בשעתו עזרא בשעתו כל דורו נתלה בו ועל ידי מי נקרע לכם ים סוףע"ישני שדיך אלו הם משה ואהרן. רבי יוחנן פתר קרייה בישראל לפני הר סיני עדר שעמדו על הר סיני לא היו עומדים באלירא מבעד לצמתך שהיו מצמצמין עצמן על כל דיבור ודיבור ולא היו עומדין באלירא אלא ביראה ורתת וזיע רבי אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן מייתי לה מן הכא כתיב (ישעיה ס') והגוים חרוב יחרבו מחורב נחרבו נטלו אפופסים שלהם למיתה שערך כעדר העזים ר' יהושע בשם רבי לוי אמר טורא דאתנהרתון מן גוייה הר שגלשתם מתוכו עשיתי אותו גל ועד לאומות העולם איזה זה זה הר סיני ומה הגלשה הגלשתן מתוכו שניך כעדר הקצובות מילין קציבין רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה שעלו מן הרחצה שהיו כלן מרוחצין מן העונות ר' אחא ור' משרשיא בשם ר' אידי אומר בכל המוספין כתיב (במדבר כ"ז) ושעיר עזים אחד לחטאת ושעיר חטאת אבל בעצרת אין כתיב חטאת ללמדך שלא היה בידם לא חטא ולא עון שכולם מתאימות א"ר יוחנן ביום שירד ה' על הר סיני ליתן תורה לישראל ירדו עמו ששים רבוא של מלאכי השרת וביד כל אחד ואחד מהן עטרה לעטר את ישראל לכל אחד ואחד מישראל ר' אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן מאה ועשרין רבוא של מלאכי השרת ירדו עם הקב"ה לסיני אחד מלבישו עטרה ואחד אוסרו זוני מהו זוני ר' הונא רבה דציפורי אמר זונם המד"א (איוב י"ב) מוסר מלכים פתח ויאסור אזור במתניהם ושכולה אין בהם שלא היה ניזוק אחד מהם כחוט השני שפתותיך זה הקול שלפני הדיבור המד"א (שמות כ"ד) ויען כל העם קול אחד ומדברך נאוה זה הקול של אחר הדיבור שנא' (דברים ה') וישמע ה' את קול דבריכם וגו' ויאמר ה' אלי שמעתי את קול דברי וגו' הטיבו כל אשר דברו מהו הטיבו כל אשר דברו ר' חייא בר אדא ובר קפרא חד אמר הטבה כהטבת נרות וחד אמר הטבה כהטבת הקטורת באותה שעה התחיל משה מקלסן כפלח הרמון רקתך הריקן שבך רצוף הוא תורות כרמון הזה ואין צריך לומר מבעד לצמתך על הצנועין שבכם ועל המצומתין שבכם כמגדל דויד צוארך מה שגדל אתכם דוד בספרו ומה גדל אתכם דוד בספרו (תהלים ס"ח) אלהים בצאתך לפני עמך מה כתיב בתריה ארץ רעשה וגו' וכן (שופטים ה') הרים נזלו מפני ה' וגו' שאין תלמוד לומר זה סיני מפני ה' אלהי ישראל בנוי לתלפיות ספר שאמרוהו פיות הרבה אלף המגן כל אותן האלפים והרבבות שעמדו לפני הר סיני והגנתי עליהם לא הגנתי עליהם אלא בזכות אותו הבא לאלף דור ולא אתם בעצמכם נתליתם בו אלא כל שלטי הגבורים שכל מי שיעמוד וישלוט ויתגבר על יצרו כגון משה בשעתו דוד בשעתו עזרא בשעתו כל דורן נתלה בהם ועל ידי מי נתן התורה על ידי שני שדיך אלו משה ואהרן:

ג רבי יצחק פתר קרייה במלחמת מדין שערך כעדר העזים עדרים שהלכו למלחמת מדין לא הלכו אלא בזכות משה ופנחס הה"ד (במדבר ל"א) ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מאתם שגלשו מהר גלעד הר שגלשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם איזו זו זו מלחמת מדין ומה הגלשה הגלשתן מתוכו שניך כעדר הקצובות מילין קצובים שנים עשר אלף בנדבה ושנים עשר אלף במסירה שנא' (שם) וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה אמר רבי חנניה בר יצחק בשנים עשר אלף הלכו למלחמת מדין שעלו מן הרחצה רבי הונא אמר שלא הקדים אחד מהן תפילין של ראש לתפילין של יד שאלו הקדים אחד מהן תפילין של ראש לתפילין של יד לא היה משה משבחן ולא היו עולין משם בשלום הוי אומר שהיו צדיקים ביותר שכולם מתאימות שבשעה שהיו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה היה אחד מהן מפחם פניה ואחד מהם מפרק נזמיה והיו אומרות להם אין אנו מבריותיו של הקדוש ברוך הוא שתעשו לנו כך והיו ישראל אומרים להם לא דייכם שנטלו שלנו מתחת ידיכם הה"ד (שם כ"ה) ויאמר ה' אל משה קח את ראשי העם והוקע אותם ושכלה אין בהם שלא נחשד מהם אחד בעבירה כחוט השני שפתותיך בשעה שאמרו למשה (במדבר ל"א) עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש לעריה ולחטא ומדברך נאוה שאמרו לו (שם) ונקרב את קרבן ה' אמר להם משה דבריכם סותרים זה את זה אמרתם ולא נפקד ממנו איש לעריה ולחטא ואמרתם ונקרב את קרבן ה' אלו לא חטאתם קרבן זה למה אמרו לו משה רבינו זוגות זוגות היינו נכנסין אצל האשה והיה אחד ממנו מפחם פניה ואחד מפרק נזמיה אפשר שלא הזיע יצר הרע קימעה על אותה הזיעה של יצר הרע אנו אומרים להביא קרבן באותה שעה התחיל משה משבחן כפלח הרמון רקתך רקנין שבכם רצופין מצות ומעשים טובים כרמון הזה שכל מי שבא עבירה לידו וניצל ממנה ולא עשה אותה מצוה גדולה עשה ואין צריך לומר מבעד לצמתך על הצנועין ועל המצומתין שבכם כמגדל דוד מה שגדל אתכם בספרו ומה גדל אתכם דוד בספרו (תהלים קל"ו) לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן ונתן ארצם לנחלה בנוי לתלפיות ספר שאמרוהו פיות הרבה אלף המגן תלוי עליו כל הרבבות והאלפים שהלכו למלחמת מדין והגנתי עליהם לא הגנתי עליהם אלא בזכות אותו שבא לאלף דור ולא אתם בעצמכם נתליתם בו אלא כל שלטי הגבורים כל שעומד ושולט ומתגבר ביצרו קרוי גבור כגון משה בשעתו דוד בשעתו עזרא בשעתו כל דורן נתלה בהם ועל ידי מי נעשית מלחמת מדין על ידי שני שדיךע"יסנדרנא משה ופנחס:

ד רבי הונא פתר קרייה בירדן שערך כעדר כעזים עדר שעברו את הירדן לא עברו אלא בזכות יעקב אבינו הה"ד (יהושע ד') והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל ר' הונא אמר ישראל סבא רבי יודן בשם ר' יוחנן בג' מקומות מצאנו בתורה בנביאים בכתובים שלא עברו ישראל הירדן אלא בזכות יעקב אבינו בתורה (בראשית ל"ב) כי במקלי עברתי את הירדן הזה בנביאים (יהושע ד') והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה עבר ישראל ישראל סבא בכתובים (תהלים קי"ד) מה לך הים כי תנוס הירדן וגו' מלפני אלוה יעקב וגו' שגלשו מהר גלעד הר שלגשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם אי זה זה זה הירדן ומה הגלשה הגלשתם מתוכו שניך כעדר הקצובות בזת סיחון ועוג שעלו מן הרחצה אמר ר' אלעזר בששים אלף נכבשה ארץ כנען היא דעתיה דרבי אלעזר דא"ר אלעזר כל מלחמה שהיא יתירה על ששים אלף מלחמת עירבוביא היא רבי יהודה בשם חזקיה אמר כל מקום שנאמר כעשר כעשרים כשלשים כארבעים אמר או חסר או יתר תמן איתמר (יהושע ד') כארבעים אלף חלוצי צבא והכא איתמר (ד"ה א' ה') ארבעים וארבעה אלף ושבע מאות וששים אמר ר' אחא אלף שלם היו והשאר כלו בדרכים אותן ט"ו אלף איכן הם אמר להם שומרי כלים היו ולא מנאן הכתוב שכלם מתאימות שהיו מותאמים בין החלוץ למאסף הה"ד (יהושע ו') והחלוץ הולך וגו' ושכלה אין בהם וגו' שלא היה ניזק א' מהן כחוט השני שפתותיך כשאמרו ליהושע (יהושע א') כל אשר צויתנו נעשה וגו' ומדברך נאוה שאמרו (שם) כל איש אשר ימרה את פיך באותה שעה התחיל יהושע משבחן כפלח הרמון רקתך הריקן שבך רצוף הוא תורות כרמון הזה ואין צריך לומר מבעד לצמתך על הצנועין שבכם ועל המצומתים שבכם כמגדל דויד צוארך כמה גדל אתכם דוד בספרו (תהלים קל"ו) למכה מלכים גדולים בנוי לתלפיות ספר שאמרוהו פיות הרבה אלף המגן כל אותן האלפים והרבבות שעברו את הירדן והגנתי עליהם לא הגנתי עליהם אלא בזכות אותו הבא לאלף דור ולא אתם בעצמכם נתליתם בו אלא שלטי הגבורים שכל מי שיעמוד וישלוט ויתגבר על יצרו כגון משה בשעתו דוד בשעתו עזרא בשעתו כל דורן נתלה בהן ועל ידי מי עברו ישראל את הירדן על ידי שני שדיך אלו הן יהושע ואלעזר:

ה ד"א מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם ואי זה זה זה בית המקדש שנא' (תהלים ס"ח) נורא אלהים ממקדשך מאיכן מורא יוצאה לא מבית המקדש הדא דאת אמר (ויקרא כ"ו) את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו שהוא מקודש בחרבנו כשהיה מקודש בבנינו והרי דברים ק"ו ומה אם למקדשו לא נשא לו הקב"ה פנים לכשיבא להפרע ממחריביו עאכ"ו ומה הגלשה הגלשתן מתוכו שניך כעדר הקצובות מילין קצובין אלו בגדי כהונה גדולה דתנינן תמן כהן גדול משמש בשמנה בגדים וההדיוט בד' בכתונת ומכנסים מצנפת ואבנט מוסיף עליו כהן גדול חשן ואפוד ומעיל וציץ נזר הקדש כתונת היתה מכפרת על שופכי דמים היך מה דאת אמר (בראשית ל"ז) ויטבלו את הכתנת בדם ויש אומרים על לובשי כלאים היך מה דאת אמר (שם) ועשה לו כתונת פסים מכנסים מכפרים על גלוי עריות המד"א (שמות כ"ח) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה מצנפת מכפרת על גסי הרוח המד"א (שם) ושמת את המצנפת על ראשו אבנט על מה היה מכפר על העוקמנין טעמא מאן דאמר על הגנבים לפי שהיה חלול כנגד הגנבים שעושין מעשיהם בסתר ומאן דאמר על העוקמנין אמר ר' לוי שלשים ושתים אמות היה בו והיה מעקמו לכאן ולכאן חשן היה מכפר על מטי דין הדא דאת אמר (שם) ונתת אל חשן המשפט אפוד היה מכפר על עובדי עבודת כוכבים המד"א (הושע ג') ואין אפוד ותרפים מעיל היה מכפר על לשון הרע ר' סימון בשם ר' יונתן דבית גוברין שני דברים לא היה להם כפרה וקבעה להם התורה כפרה ואלו הן לשון הרע וההורג נפש בשגגה לשון הרע לא היה לה כפרה וקבעה התורה כפרה זוג המעיל שנא' (שמות כ"ח) והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו וגו' יבא קול ויכפר על קול לשון הרע וההורג בשגגה לא היה לו כפרה וקבעה לו התורה כפרה זו מיתת כהן גדול שנא' (במדבר ל"ה) וישב בה עד מות הכהן הגדול ציץ היה מכפר על עזי פנים ומאן דאמר על הגודפנים מאן דאמר על עזי פנים המד"א (שמות כ"ח) על מצח אהרן ולהלן הוא אומר (ירמיה ג') ומצח אשה זונה היה לך וגו' ומאן דאמר על הגודפנין והיה על מצחו תמיד ולהלן הוא אומר (שמואל א' י"ז) ותטבע האבן במצחו כתיב ויפול על פניו ארצה למה ויפול על פניו אלא מתחלה אתה דורש גבהו שש אמות וזרת כדי שלא יצטער אותו צדיק ויהלך מלא קומתו לפיכך כתיב ויפול על פניו ארצה אמר רבי הונא לפי שהיה דגון אלהיו חקוק על לבו לקיים מה שנא' (ויקרא כ"ו) ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם ד"א ויפול על פניו ארצה אמר ר' כדי שיטמן אותו פה סרוח שחירף וגידף כענין שנא' (איוב מ') טמנם בעפר יחד ד"א ויפול על פניו ארצה כדי שלא יצטער אותו צדיק בתוך ישובו ד"א ויפול על פניו כדי שיבא אותו צדיק וידרוך על צוארו לקיים מה שנאמר (דברים ל"ג) ואתה על במותימו תדרוך שעלו מן הרחצה שמכפרין על ישראל שכולם מתאימות אלו שתי שרשרות גבלות של זהב שיוצאות מבין החשן והיו נראין מתוכו כמין שתים נרתיקות ושכלה אין בהם שלא נתאכלה אחת מהן כחוט השני שפתותיך זה נזר הקדש ומדברך נאוה זה הציץ ר' יונתן הוה סליק לצלויי בירושלם כיון דמטא גבי חד פלאטנוס פגע ביה חד כותי אמר ליה לאן את אזיל אמר ליה למצלי בירושלם אמר ליה ולא טב לך תיסוק ותצלי בהדין טורא בריכא ולא תצלי בההיא קיקלתא אמר ליה ולמה הוא בריך טורא הדין אמר ליה דלא טף במוי דמבולא הדא היא דברייתא אמרין ארעא דישראל לא טפת במוי דמבולא אתעלמת מלתא מן רבי יונתן בההיא שעתא ולא השיבו אמר ליה חמריה רבי תרשני ואני משיבו אמר ליה השיבו אמר לההוא כותי הדין טורא ממה את עביד ליה אי מן טורא רממיא הא כתיב (בראשית ז') ויכסו כל ההרים הגבוהים אי מן מכיכיא הא כתיב (שם) חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים ולא אשגח ביה עילוי קרייה בהרים הנמוכים אם ההרים שהיו גבוהים מלמעלה כתיב ויכסו כל ההרים קל וחומר לנמוכים בההיא ענתא נשתתק אותו כותי ולא אשכח מה להשיב בההיא ענתא נחת ליה רבי יונתן וארכביה לחמריה תלתא מילין וקרא עליה תלתא קריין (דברים ו') ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך אפי' בבהמין שבכם והדין (ישעיה נ"ד) כל כלי יוצר עליך לא יצלח וגו' והדין כפלח הרמון רקתך ריקן שבישראל מלא תשובות כרמון מבעד לצמתך ואין צריך לומר על הצנועין והמצומתין שבכם:

ג ד"א שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד הר שגלשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם אי זה זה אלו המשמרות ומה הגלשה הגלשתן מתוכו שניך כעדר הקצובות מילין קציבין כ"ד משמרות כהונה וכ"ד משמרות לויה שנים עשר מחלקות שעלו מן הרחצה שמשמרין לישראל שכולם מתאימות דתנינן תמן בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוות ושכלה אין בהם דתנינן הראשון בראש ורגל כחוט השני שפתותיך דתנינן שחה לנסך הניף הסגן בסודר והקיש בן ארזא בצלצל ומדברך נאוה זה השיר דתנינן תמן השיר שהיו הלוים אומרים במקדש בראשון היו אומרים (תהלים כ"ד) לה' הארץ ומלואה בשני (שם מ"ח) גדול ה' ומהלל מאד בעיר אלהינו וגו' בשלישי (שם פ"ב) אלהים נצב בעדת אל ברביעי (שם צ"ד) אל נקמות ה' אל נקמות הופיע בחמישי (שם פ"א) הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב בששי (שם צ"ג) ה' מלך גאות לבש בשבת (שם צ"ב) מזמור שיר ליום השבת לעתיד לבא ליום שכלו שבת ומנוחה לחיי העולמים:

ד ד"א שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד הר שגלשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם ואי זה זה אלו הקרבנות מה הגלשה הגלשתן מתוכו שניך כעדר הקצובות מילין קציבין (במדבר כ"ח) את הכבש אחד תעשה בבקר וגו' שעלו מן הרחצה שמכפרים והולכין על ישראל שכולם מתאימות דתנינן איל קרב באחד עשר בחמשה עשר ושכלה אין בהם דתנינן הקרבים והסלת והיין בשלשה שלשה:

ה ד"א שערך כעדר העזים הר שגלשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם ואי זה זה אלו סנהדרין ומה הגלשה הגלשתן מתוכו שניך כעדר הקצובות מילין קציבין אלו מזכין ואלו מחייבין שעלו מן הרחצה שמזכין את ישראל שכלם מתאימות דתנינן מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו מעבירין דינו למחר והן מעבירין לזוגות ושכלה אין בהם ר' לוי אמר שמלמדין דבר מתוך דבר ר' אבא אמר שאין הלכה קוהא להם כחוט השני שפתותיך רבי יודן אמר כגזירת המלך גזירת בית דין הן מצווין בפיהם סקילה שרפה הרג וחנק רבי חוניא אמר דמים דתנינן וחוט של סקרא חוגרו באמצע כדי להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים רבי עזריה בשם ר' יודה כשם שחוט הסיקרא מבדיל בין דמים העליונים לתחתונים כן סנהדרין מבדילין בין טומאה לטהרה בין איסור להיתר בין פטור לחיוב:

ו ד"א כחוט השני שפתותיך זה לשון של זהורית ומדברך נאוה זה שעיר המשתלח אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע אין לנו לשון זהורית ושעיר המשתלח אמר להם כחוט השני שפתותיך רחישת פיך חביבה עלי כחוט השני של זהורית ר' אבהו אמר עלה (הושע י"ד) ונשלמה פרים שפתינו מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר המשתלח שפתינו ומדברך נאוה מדברך יאי מדברתיך יאיא א"ר אבא בר כהנא אף על פי שהוא מדבר חייבין על מחיצתו עכשיו כשהוא חרב כשם שמחויבין על מחיצתו כשהוא בנוי אמר רבי לוי אמר הקב"ה בחורבנה העמידה לי צדיקים ובבנינה העמידה לי רשעים בחורבנה העמידה לי צדיקים דניאל וחבורתו מרדכי וחבורתו עזרא וחבורתו בבנינה העמידה לי רשעים כגון אחז וחבורתו מנשה וחבורתו אמון וסייעתו ר' אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן על הדא דר' לוי אמר (ישעיה נ"ד) כי רבים בני שוממה מבני בעולה הוי צדיקים העמידה לי בחורבנה יותר מצדיקים שהעמידה לי בבנינה כפלח הרמון רקתך רבי אבא בר כהנא ורבי אחא חד אמר הריקן שבשלש שורות רצוף תורה כרמון הזה ואין צריך לומר מבעד לצמתך על היושבין בסנהדרין עצמה וחד אמר הריקן שבסנהדרין רצוף תורה כרמון הזה ואין צריך לומר מבעד לצמתך על היושבין תחת הזית ותחת הגפן והתאנה ועוסקין בדברי תורה כמגדל דויד צוארך זה בית מקדש ולמה מדמהו בצואר שכל ימים שהיה בית המקדש בנוי וקיים היו צוארן של ישראל פשוט בין אומות העולם וכיון שחרב בית המקדש כביכול נכפף צוארן של ישראל הה"ד (ויקרא כ"ו) ושברתי את גאון עזכם זה בית המקדש ד"א מה צואר זה נתון בגבהו של אדם כך בית המקדש נתון בגבהו של עולם ומה צואר זה רוב תכשיטין תלויין בו כך כהונה מבית המקדש לויה מבית המקדש ומה צואר זה אם ניטל אין לאדם חיים כך משחרב בית המקדש אין חיים לשונאי ישראל בנוי לתלפיות טטרגונין חייא בר' בון אמר יופי היה ונעשה תל אמר הקדוש ברוך הוא אני הוא שעשיתיו תל בעוה"ז ואני הוא שעתיד לעשותו יפיפית לעולם הבא ד"א תלפיות תל שמתפללים בו כל פיות מכאן אמרו העומדים בחוצה לארץ ומתפללין הופכין פניהם לארץ ישראל שנאמר (מלכים א' ח') והתפללו אליך דרך ארצם העומדין בא"י הופכין פניהם כנגד ירושלם ומתפללין שנא' (ד"ה ב' ו') והתפללו אליך דרך העיר הזאת העומדים ומתפללים בירושלם הופכין פניהן כנגד המקדש שנא' (מ"א ח') והתפלל אל הבית הזה העומדים בהר הבית הופכים פניהם כנגד קדשי הקדשים ומתפללין שנא' (שם) והתפללו אל המקום הזה נמצאו העומדים בצפון פניהם לדרום והעומדים בדרום פניהם לצפון והעומדים במזרח פניהם למערב והעומדים במערב פניהם למזרח נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד ומניין שכל ישראל מתפללין אל מקום אחד ריב"ל אמר (מלכים א' ו') הוא ההיכל לפני הוא ההיכל שכל הפנים מכוונות אותו עד כדון בבניינו בחורבנו מניין אמר רבי אבין בנוי לתלפיות הוא ההיכל שכל הפיות מתפללות בו בקריאת שמע הוא אומר בונה ירושלים בתפלה הוא אומר בונה ירושלם בברכת המזון הוא אומר בונה ירושלים הוי שכל הפיות מתפללין עליו לפני הקב"ה עתיד הוא לבנותו ולהשרות שכינתו בו כתוב אחד אומר (מלכים א' ט') והיו עיני ולבי שם כל הימים וכתוב אחד אומר (הושע ה') אלך אשובה אל מקומי כיצד יתקיימו שני כתובין הללו אלא פנים למעלה ולבו למטה דתניא יכוין אדם לבו כנגד בית קדשי הקדשים רבי חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא ר' חייא רבה אמר כנגד קדש הקדשים של מעלה ור' שמעון בן חלפתא אמר כנגד קדש הקדשים של מטה א"ר פנחס מקיים אני דברי שניכם כנגד קדש הקדשים של מעלה שמכוון כנגד קדש הקדשים של מטה הה"ד (שמות ט"ו) מכון לשבתך פעלת ה' מכוון נגד שבתך זה בית המקדש של מעלה הר המוריה ר' חייא רבה ורבי ינאי חד אמר שממנו יוצא מרה לעולם וחרינא אמר שממנו יוצא מורא לעולם ארון רבי חייא רבה ור' ינאי חד אמר שמשם יוצא אורה לעולם וחד אמר שמשם יצא ארירה לאומות העולם דביר רבי חייא רבה ורבי ינאי חד אמר שממנו יוצא דבר לאומות העולם וחד אמר שמשם יוצא דברות לעולם אלף המגן תלוי עליו א"ר ברכיה אמר הקדוש ברוך הוא אלף דור קפלתי והבאתי אותו המגן שהיה תאות לבבם ר' ברכיה בשם ר' יצחק אמר אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע לי נעשית מגן ולבני אין אתה נעשה מגן אמר לו הקדוש ברוך הוא לך הייתי מגן אחד שנא' (בראשית ט"ו) אנכי מגן לך אבל לבניך אני נעשה מגינים הרבה הה"ד אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים זו כהונה ומלכות:

א [ה] שני שדיך אלו משה ואהרן מה השדים הללו הודה והדרה של אשה כך משה ואהרן הודן והדרן של ישראל מה השדים הללו נויה של אשה כך משה ואהרן נוין של ישראל מה השדים הללו כבודה ושבחה של אשה כך משה ואהרן כבודן ושבחן של ישראל מה השדים הללו מלאים חלב כך משה ואהרן ממלאים ישראל מן התורה ומה השדים הללו כל מה שהאשה אוכלת התינוק אוכל ויונק מהן כך כל תורה שלמד משה רבינו לימדה לאהרן הה"ד (שמות ד') ויגד משה לאהרן את כל דברי ה' ורבנן אמרי גילה לו שם המפורש מה השדים הללו אין אחד מהם גדול מחברו כך היו משה ואהרן הה"ד (שם ו') הוא משה ואהרן וכתיב (שם) הוא אהרן ומשה לא משה גדול מאהרן ולא אהרן גדול ממשה בתורה ר' אבא אמר למלך שהיו לו שתי מרגליות טובות ונתנן בכף מאזנים לא זו גדולה מזו ולא זו גדולה מזו כך הם משה ואהרן שוים א"ר חנינא בר פפא ברוך המקום שבחר בשני אחים האלה שלא נבראו אלא לתורה ולכבודן של ישראל רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי שתי משפחות של כהנים היו באלכסנדריאה אחת מקרית ואחת מרתחת מעשה ששלחו הרופאים והביאו מהן ועשו אותן תריאקה ובהן היו מרפאין רבא בשם ר' שמעון בשר ודם אין מקדים רטייה עד שרואה המכה אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא מקדים הרטייה ואחר כך הוא מכה הה"ד (ירמיה ל"ג) הנני מעלה לה ארוכה ומרפא ורפאתים וגו' וכתיב (הושע ז') כרפאי לישראל אמר הקב"ה באתי לרפאת עונותיהן של ישראל ונגלה עון אפרים ורעות שומרון אבל אומות העולם מכה אותן ואח"כ מרפאן שנא' (ישעיה י"ט) ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא נגוף על ידי אהרן ורפוא ע"י משה אשריהם שני אחים הללו שלא נבראו אלא לכבוד ישראל והדא הוא דאמר שמואל הנביא (שמואל א' י"ב) ה' אשר עשה את משה ואת אהרן הוי שני שדיך אלו משה ואהרן:

ב תאמי צביה ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי מה תאומים הללו כיון שפורש אחד מהן מדדיהן דדן נסתם כך כתיב (זכריה י"א) ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד והלא לא מתו אלא בשנה אחת אלא בירח אחד נגזרה עליהם גזירה על שלשתן הה"ד (תהלים מ"ז) נדיבי עמים נאספו ר' יוסי אומר שלשה פרנסין טובים עמדו לישראל ואלו הן משה ואהרן ומרים ובזכותן נתנו להם שלש מתנות טובות הבאר המן וענני כבוד המן בזכות משה הבאר בזכות מרים בזכות אהרן ענני הכבוד מתה מרים ופסקה הבאר והיו אומרין לא מקום זרע ותאנה וחזרה בזכות משה ואהרן מת אהרן נסתלקו ענני הכבוד הה"ד (במדבר כ') ויראו כל העדה כי גוע אהרן אל תקרי ויראו אלא וייראו וחזרו שניהם בזכות משה מת משה נסתלקו שלשתן ושוב לא חזרו והצרעה לא עברה עמם את הירדן ולא ראו ישראל קורת רוח מן אותה שעה הרועים בשושנים אמר שמואל בר נחמני מרים ויוכבד הן הן חיותיהן של ישראל והיו רועות את ישראל שלבם רך כשושנים והיכן היתה מרעיתן של ישראל במצרים עד ים סוף:

א [ו] עד שיפוח היום רבי אבהו ורבי לוי חד אמר בשעה שמל אברהם אבינו את עצמו ובניו ובני ביתו עשה ערלותיהן גבעה וזרחה עליהן החמה והתליעו ועלה ריחן לפני הקדוש ברוך הוא כריח קטרת הסמים וכריח קומץ הלבונה שעל גבי האשים ואמר הקב"ה לכשיבואו בניו של זה לידי עבירות ומעשים רעים אני נזכר להם זה הריח ואתמלא רחמים עליהם והופך להם מדת הדין למדת רחמים מה טעם אלך לי אל הר המור ר' לוי אמר בשעה שמל יהושע את בני ישראל העמיד להם ערלותיהם גבעה וזרחה עליהם חמה והתליעו ועלה ריחן לפני הקדוש ברוך הוא כריח קטרת סמים וכריח קומץ של לבונה שעל גבי אישים באותה שעה אמר הקב"ה לכשיבואו בניהם של אלו לידי עבירות ומעשים רעים אני נזכר להם ריח זה ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין לרחמים מה טעם אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה כתיב (בראשית י"ז) בעצם היום הזה נמול אברהם א"ר ברכיה אילו מל אברהם את עצמו בלילה היה דורו אומר אילו ראינוהו לא הנחנוהו אלא בעצם היום הזה נמול אברהם דרגשה ליה ימלל ר' אבהו בר כהנא ור' לוי רבי אבהו אמר הרגיש ונצטער כדי שיכפול לו הקדוש ברוך הוא שכרו כתיב (שם) המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך אמר הקב"ה יבא טמא ויטפיל בטהור אפשר כן אלא המול ימול אני טהור ואברהם טהור נאה לטהור להטפל בטהור ר' אבין בשם ר' שמעון אמר שיתף הקדוש ברוך הוא ימינו עם אברהם ומלו שנא' (נחמיה ט') וכרות עמו הברית:

ב ד"א אלך לי אל הר המור זה אברהם שהוא ראש לכל הצדיקים ואל גבעת הלבונה זה יצחק שנתקרב כקומץ לבונה על גבי המזבח:

א [ז] כלך יפה רעיתי זה יעקב אבינו שהיתה מטתו שלמה לפניו ולא נמצא בה פסולת מהו כלך יפה רעיתי תני רשב"י בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני ואמרו (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אותה שעה לא היה בהם לא זבים ולא מצורעין ולא חגרין ולא סומין לא אלמין ולא חרשין לא שוטין ולא שממין לא טפשין ולא חלוקי לב על אותה שעה נאמר כולך יפה רעיתי כיון שחטאו לא היו ימים קלים והיו בם זבים ומצורעים חגרין וסומין אלמים חרשים שוטים וטפשין באותה שעה נאמר (במדבר ה') וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב אמר רבי חלבו כתיב (במדבר ז') ויהי המקריב ביום הראשון וגו' ביום השני הקריב נתנאל קרבנו ולמה עשה יהודה טפלה שלא יתגאה יהודה ויאמר הואיל ואני הקרבתי תחלה אני הוא גדול שבכלם אלא העלה הקב"ה עליהם כאלו הקריבו כלם ביום ראשון וביום אחרון אמר ר' אלעזר כתיב (שם) זאת חנכת המזבח ביום המשח והלא כל אחד ואחד מהן הקריב מזרק אחד כף אחת ומה ת"ל קערות כסף שתים עשרה מזרקי כסף שנים עשר כפות זהב שתים עשרה אלא שלא יאמר יהודה הואיל ואני הקרבתי תחלה אני גדול שבכלם לפיכך העלה הקדוש ברוך הוא עליהם כאילו הקריבו כלם ביום הראשון וביום האחרון א"ר ברכיה כתיב (בראשית מ"ט) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר מאחר שברכן חזר וברכן אלא מלמד שישב יעקב אבינו ומשלן בחיות משל ליהודה באריה שנאמר (שם) גור אריה יהודה דן לנחש שנא' (שם ) יהי דן נחש עלי דרך נפתלי לאילה שנא' (שם) נפתלי אילה שלוחה בנימן לזאב שנא' (שם) בנימן זאב יטרף וחזר וקראן כלן זאבים כלן נחשים כלן שרפים כלן עקרבים תדע לך שהוא כן שהרי דן שקראו נחש חזר וקראו אריה שנאמר (דברים ל"ג) דן גור אריה אמר ר' אידי מצינו בקרבנות של נשיאים מה שהקריב זה הקריב זה זה הקריב עולה וזה הקריב עולה זה מנחה וזה מנחה זה חטאת וזה חטאת זה שלמים וזה שלמים למה שכולם שלמים ושוין כאחד ומה ראה הכתוב ליחסן בספר ואלה שמות ראובן שמעון לוי רבי חנינא ורבי לוי חד אמר מפני שקינטרן אביהם וחד אמר מפני שייחסן אצל משה ואהרן ולית אנן ידעין מאן דאמר דא ומאן דאמר דא אלא מן דא"ר יודן בשם רבי יהודה בר' סימון בשם ר' הונא (משלי ט"ו) אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין הוי רבי הונא הוא דאמר מפני שקינטרן ולפי שקבלו תוכחת אביהם זכו להתייחס בצד משה ואהרן לכך נאמר כולך יפה ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן ר' יהודה אמר לפי שכל השבטים לא שמרו יחוסיהן במצרים וראובן שמעון לוי שמרו יחוסיהן במצרים ר' נחמיה אמר לפי שכל השבטים עבדו עבודת כוכבים במצרים ושבט ראובן שמעון לוי לא עבדו עבודת כוכבים ורבנן אמרין לפי שכל השבטים לא נהגו שררה במצרים על ישראל ושבטים הללו נהגו שררה במצרים כיצד מת ראובן נתנה שררה לשמעון מת שמעון נתנה שררה ללוי מת לוי בא ליתן שררה ליהודה יצתה בת קול ואמרה הניחו אותה עד שיגיע זמנה ואימתי הגיע זמנה אחרי מיתת יהושע הה"ד (שופטים א') ויהי אחרי מות יהושע ויאמר ה' יהודה יעלה שלשה שמות נקראו לו יהודה עתניאל יעבץ ר' ברכיה ור' לוי בשם ר' חמא בר' חנינא זה בעז ר' סימון בשם ריב"ל זה עתניאל כתיב (יחזקאל כ"ב) בן אדם היו לי בית ישראל לסיג כלם וגו' אמר זכריה אנא חמיתה אולוכורסין (זכריה ד') ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה וגו' ושנים זיתים עליה וגו' תרין אמוראי חד אמר גולה וחד אמר גואלה מאן דאמר גולה שגלו בבבל וגלתה שכינה עמהם ולמאן דאמר גואלה הוא פרוקה דכתיב (ישעיה מ"ז) גואלנו ה' צבאות שמו וגו' אמר הקב"ה הואיל וכך כולך יפה רעיתי ומום אין בך:

א [ח] אתי מלבנון כלה אתי מלבנון אמר הקדוש ברוך הוא אתי מלבנון תבאי תמן תנינן נותנין לבתולה שנים עשר חדש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה ואני לא עשיתי כן אלא עד שאתם עוסקין בטיט ולבנים קפצתי וגאלתי אתכם דעה סרוחה של אחשורוש אמר (אסתר ב') ששה חדשים בשמן המור ר' יהודה בר יחזקאל אמר זה שמן אפיקסנון ר' ינאי אמר זה שמן אופקינון שמשיר השער ומחליק הבשר של גוף ואני לא עשיתי כן ר' ברכיה ורבי ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמר דרש ר' לוי בן סיסי בנהרדעא (שמות כ"ד) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו' זאת עד שלא נגאלו אבל משנגאלו איכן היתה במקום שדרכה של לבינה ראויה להנתן שם היתה נתונה אמר ר' ברכיה מעשה אין כתיב אלא כמעשה היא וכל ארגלייה שלה נתנה היא והסל והמגרפה שלה נתנה בר קפרא אמר עד שלא יצאו ישראל ממצרים היתה רשומה ברקיע ומשיצאו ישראל ממצרים עוד לא נראת בענן מה טעם (שם ) וכעצם השמים לטוהר כד אינון נקיין מן עננין אמר להם הקב"ה כשגליתם לבבל עמכם הייתי שנא' (ישעיה מ"ג) למענכם שלחתי בבלה לכשתחזרו לבית הבחירה בקרוב אני עמכם הה"ד אתי מלבנון כלה אמר ר' לוי לא היה צריך קרא לומר אלא אתי ללבנון כלה ואת אמרת מלבנון אלא בתחלה הוא נוער מבית המקדש ואחר כך הוא פורע מן אומות העולם אמר ר' ברכיה בג' שעות הקדוש ברוך הוא פורע מן עשו הרשע ומאלופיו מה טעם (תהלים י"ב) עתה אקום יאמר ה' וגו' ר' שמעון בר' ינאי עתה אקום כל זמן שמוכפשת באפר כביכול והוא כן והוא שישעיה אמר (ישעיה נ"ב) התנערי מעפר קומי שבי ירושלם באותה שעה (זכריה ב') הס כל בשר מפני ה' למה כי נעור ממעון קדשו אמר ר' אחא כהדא תרנגולתא דמנערה גפא מגווא קטמא:

ב תשורי מראש אמנה א"ר חוניא בשם ר' יוסטא עתידות הגליות מגיעות עד טיורוס מונוס ואומרים שירה ועתידים אומות העולם להביא אותה סרדיוטות למלך המשיח מה טעם תשורי מראש אמנה אין לשון תשורי אלא לשון קרבן המד"א (שמואל א' ט) ותשורה אין להביא לאיש ראויה היא ואנא לא ראויה לא כבר עשיתי לכם בימי חזאל (מלכים ב' ח') וילך חזאל לקראתו ויקח מנחה בידו וכל טוב דמשק משא ארבעים גמל אמר ר' יהודה וכי כל טוב דמשק משא ארבעים גמל היה אלא ללמדך שהיתה בידו אבן טובה ומרגליות שהיה ראוי ליתן בדמיהם כל טוב דמשק ואת אמרת ויקח מנחה בידו וכל טוב דמשק אלא הן עצמן עתידין להביא דורנות למלך המשיח מה טעם (ישעיה ס"ו) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות מהו ובכרכרות רבי ברכיה בשם ר' יהודה אמר כאילין סביא דלית אינון יכולין מטענין בכל קדיקה ואינון מטעינין להון בבורתידא הה"ד (תהלים כ"ט) הבו לה' משפחות עמים אמר ר' אחא עמים הבו לה' משפחות אין כתיב כאן אלא משפחות עמים הבו לה' כבוד ועוז כשתהיו מביאין אותם לא תהיו מביאין דרך בזיון אלא בכבוד ועוז באיזו זכות בזכות שאמרו שירה על הים רב נחמן אמר בזכות אמנה שהאמין אברהם שנא' (בראשית ט"ו) והאמין בה' רבי חלבו בשם ר' יוחנן אמר כתיב (שמות י"ד) וירא ישראל את היד הגדולה דאדין אדדם ואינם מאמינים אית בר נש דחמי ולא מהימן הוי בזכות האמנה שהאמינו ישראל במצרים שנא' (שם ד') ויאמן העם:

ג ד"א תשורי מראש אמנה זה אברהם שכתוב בו והאמין בה' מראש שניר וחרמון זה יצחק מה זה השניר שונא את הניר כך לא נתנסה יצחק אלא פעם אחת בלבד וחרמון זה יעקב מה חרמון זה כל טובו נתון בזוטו כך כהונה מיעקב לויה מיעקב מלכות מיעקב ממעונות אריות זה סיחון ועוג מה הארי הזה שחוץ כך היו סיחון ועוג שחוצים וגבורים שלא היה בין זה לזה אלא מהלך יום אחד בלבד ולא זה בא לסיועו של זה ולא זה בא לסיועו של זה מהררי נמרים אלו הכנעניים ומה הנמר הזה חצוף כך הכנעניים חצופים הה"ד (יהושע ח') ולא נשאר איש בעי וגו' ר' ברכיה בשם ר' אלעזר אמר ראוין היו ישראל לומר שירה על מפלתן של סיחון ועוג וראוי היה חזקיהו לומר שירה על מפלת סנחריב דכתיב (ד"ה ב' ל"ב) ולא כגמול עליו השיב (לו) יחזקיהו (למה) כי גבה לבו את חמי חזקיה מלך וצדיק ואת אמרת כי גבה לבו אלא גבה לבו מלומר שירה אתא ישעיה לגביהון דחזקיהו וסיעתו אמר להון (ישעיה י"ב) זמרו ה' אמרון ליה למה (שם ) כי גאות עשה אמרון ליה כבר מודעת זאת בכל הארץ א"ר אבא בר כהנא אמר חזקיהו תורה שאני עוסק בה מכפרת על השירה א"ר לוי אמר חזקיהו מה אנו צריכין לומר נסיו וגבורותיו של הקב"ה כבר מודעת זאת מסוף העולם ועד סופו לא כבר עמד גלגל החמה באמצע הרקיע וראו נסיו וגבורותיו של הקדוש ברוך הוא עד סוף העולם ר' ישמעאל בר' יוסי בשם ר' אבא אומר כבר פרעה מלך מצרים ותרהקה מלך כוש היו באותו הנס ובאו לסייע לחזקיהו הרגיש בהן סנחריב ומה עשה להם סנחריב הרשע בערבית כפתן בחצי הלילה יצא המלאך ונגפן לחיילותיו של סנחריב הה"ד (שם ל"ז) ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור בשחרית השכים חזקיהו ומצאן כפותין אמר דומה שלא באו אלו אלא לסייעני התירן והלכו וספרו נסיו וגבורותיו של הקב"ה הה"ד (שם מ"ה) כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש יגיע מצרים זה פרעה וסחר כוש זה תרהקה מלך כוש (שם) וסבאים אנשי מדה אלו חיילותיהן עליך יעבורו זה חזקיהו וסיעתו ולך יהיו כבר מושלמין לך אחריך ילכו בזקים יעבורו בקרקומניקיאה ואליך ישתחוו זו ירושלים ואליך יתפללו זו בית המקדש ומה היו אומרין (שם) אך בך אל ואין עוד אפס אלהים אמר ישעיה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע (שם) אכן אתה אל מסתתר מהו אכן איכן אתה אל מסתתר אכן יש בך דינמוס ואתה מסתתר אמר לו (שם) אלהי ישראל מושיע חוזר אני ומתנקם ריב"ל אמר אילו אמר חזקיהו שירה על מפלת סנחריב היה נעשה הוא מלך המשיח וסנחריב גוג ומגוג והוא לא עשה כן אלא אמר (תהלים כ') עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו וגו' אלה ברכב וגו' מה כתיב בתריה (שם) ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו:

א [ט] לבבתני אחותי כלה לבבתני אמר הקב"ה לב אחד היה לכם במצרים ונתתם לי שני לבבות לבבתני באחד בעיניך בדם הפסח ובדם המילה באחד ענק מצורוניך זה משה המיוחד והגבור שבשבטיך ד"א לבבתני אחותי כלה אמר הקדוש ברוך הוא לב אחד היה לכם בים ונתתם לי שני לבבות לבבתני באחד מעיניך שעמדתם לפני על הר סיני ואמרתם (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע באחד ענק מצורוניך זה משה המיוחד והגבור שבשבטיך ד"א לבבתני אחותי כלה אמר הקב"ה לב אחד היה לכם במדבר ונתתם לי שני לבבות לבבתני באחד מעיניך בהקמת המשכן שנאמר (במדבר ט') וביום הקים את המשכן באחד ענק מצורוניך זה משה המעולה בשבטים אית דאמרי נשי דור המדבר כשרות היו כיון שהגיעו לאותו מעשה עמדו ונמלכו עצמן ולא נתנו כלום מנזמיהן למעשה העגל וכיון ששמעו שהן אסורות להן מיד נעלו דלתותיהן דבר אחר לבבתני אחותי כלה אמר הקדוש ברוך הוא לב אחד היה לכם במרגלים ונתתם לי שני לבבות זה יהושע וכלב שנא' (במדבר ל"ב) בלתי כלב בן יפנה הקנזי ויהושע בן נון וגו' באחד ענק מצורוניך זה משה המיוחד והגבור שבשבטיך ד"א לבבתני אחותי כלה אמר הקב"ה לב אחד היה לכם בשטים ונתתם לי שני לבבות לבבתני באחד מעיניך זה פנחס שנאמר (תהלים ק"ו) ויעמוד פינחס ויפלל ותחשב לו לצדקה באחד ענק מצורוניך זה משה:

א [י] מה יפו דודיך אחותי כלה ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן אמר בעשרה מקומות נקראו ישראל כלה שיתא הכא וארבעה בנביאים שיתא הכא אתי מלבנון כלה לבבתני אחותי כלה מה יפו דודיך אחותי כלה תטופנה שפתותיך כלה גן נעול אחותי כלה באתי לגני אחותי כלה הא שיתא וארבעה בנביאים (ירמיה ז') קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה (ישעיה ס"א) וככלה תעדה כליה (שם מ"ט) ותקשרים ככלה (שם ס"ב) ומשוש חתן על כלה וכנגדן לבש הקדוש ברוך הוא עשרה לבושין (תהלים צ"ג) ה' מלך גאות לבש הרי א' לבש ה' עוז הרי ב' התאזר הרי ג' (ישעיה נ"ט) וילבש צדקה כשרין הרי ד' (שם) וילבש בגדי נקם הרי ה' תלבושת הרי ו' ויעט כמעיל קנאה הרי ז' (שם ס"ג) זה הדור בלבושו הרי ח' מדוע אדום ללבושיך הרי ט' (תהלים ק"ד) הוד והדר לבשת הרי י' כדי ליפרע מאומות העולם שבטלו מישראל עשרת הדברות שהיו מצמצמים עליהן ככלה וריח שמניך מכל בשמים אמר ר' שמואל בר נחמן מה שמן זה חלקע"ישאת מפטמו את מריח בו כמה ריחות כך הפסוק הזה את דורש ומוצא בו כמה טעמים טובים:

א [יא] נפת תטופנה שפתותיך כלה ר' דרוסא ור' ירמיה בשם רבי שמואל בר יצחק ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו ר' יעקב בשם ר' יוחנן אמר מאה ועשרים רבוא דא"ר יוחנן מגיבת ועד אנטיפטרס ששים רבוא עיירות ואין לך עיירות מקולקלות בכלן כבית אל ויריחו שאררה יהושע בית אל ששם היו שני עגלי זהב של ירבעם עומדים כתוב אחד אומר (מלכים ב' ב') ויצאו בני הנביאים אשר בבית אל אל אלישע נביאים אין פחות משנים ולמה לא נתפרסמה נבואתן שלא היה צורך לדורות אמר מעתה כל נבואה ששעתה והיתה צורך לדורות נתפרסמה וכל נבואה שהיתה שעתה ולא היתה בה צורך לדורות לא נתפרסמה אבל לעתיד לבא הקב"ה מביאן ומפרסם נבואתן הדא הוא דכתיב (זכריה י"ד) ובא ה' אלהי כל קדושים עמך רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר כשם שעמדו לישראל ששים רבוא של נביאים כך עמדו להם ששים רבוא של נביאות ובא שלמה ופרסמן שנאמר נפת תטפנה שפתותיך כלה ר' הונא ורבי חלפתא קיסרייה בשם ר' שמעון בן לקיש אמרי מה כלה זו מתקשטת בעשרים וארבעה תכשיטין ואם חסרה חיסור דבר אחד מהן אינה כלום כך ת"ח צריך שיהא רגיל בכ"ד ספרים ואם חיסר אחד מהם אינו כלום ר' הונא בשם רשב"ל מה כלה זו צנועה כך ת"ח צריך שיהא צנוע ר' חלפתא בשם ריש לקיש מה כלה זו יושבת בפוריא ואומרת ראו שאני טהורה וזו עדותי מעידה עלי כך ת"ח צריך שלא יהא בו דבר של דופי רבי אלעזר בר"ש ור' יוסי בר חנינא ורבנן ר' אלעזר אומר כל מי שהוא אומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין לשומעיהן כסולת זו שצפה על גבי נפה נוח לו שלא אמרן ר' יוסי אומר כל מי שאומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין על שומעיהן כדבש זה שבא מצוף נוח לו שלא אמרן רבנן אמרי כל מי שאומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין על שומעיהן כדבש וחלב המעורבין זה בזה נוח לו שלא אמרן רבי יוחנן וריש לקיש ר' יוחנן אמר כל מי שאמר דברי תורה ברבים ואינן ערבין לשומעיהן ככלה זו שעריבה על בני אדם בחופתה נוח לו שלא אמרן ריש לקיש אמר כל מי שאמר דברי תורה ואינן ערבין על שומעיהן ככלה זו שערבה על בעלה בשעת חופתה נוח לו שלא אמרן:

ב דבש וחלב תחת לשונך ר' ברכיה אמר אין משקה סורח יותר ממשקה זה שתחת הלשון ואת אומר דבש וחלב תחת לשונך אלא אם הלכות קהות תחת לשונך דבש וחלב הלכות המאוששות עאכ"ו אמר ר' לוי אף הקורא מקרא בענוגו ובניגונו עליו נאמר דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמותיך כריח לבנון כתיב (בראשית כ"ז) ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו א"ר יוחנן אין לך דבר שריחו רע וקשה יותר משטף של עזים והוא אומר וירח את ריח בגדיו אלא כיון שנכנס יעקב אבינו נכנס עמו גן עדן הדא דאמר ליה ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' כיון שנכנס עשו הרשע אצל אביו נכנס עמו גיהנם מה טעם (משלי י"א) בא זדון ויבא קלון הדא דאמר ליה מי אפוא מי נאפה בתנור זה השיבו רוח הקדש הוא הצד ציד שאל ר' אלעזר בר"ש את ר"ש בר' יוסי בן לקוניא חמוי אמר ליה כלי קוריוס יצאו עם ישראל למדבר אמר ליה לאו אמר לו מהיכן היו לובשין כל אותן מ' שנה שעשו ישראל במדבר אמר לו ממה שהלבישום מלאכי השרת הה"ד ואלבישך רקמה רבי סימיי אמר פורפירא תרגם עקילס איפליקתא אמר ליה ולא היו כלים אמר לו ולא קרית מימיך (דברים ח') שמלתך לא בלתה מעליך אמר ליה ולא היו גדלים אמר ליה צא ולמד מן החלזון שכל זמן שהוא גדל נרתיקו גדל עמו אמר ליה ולא היו צריכין תכבוסת אמר ליה הענן היה שף בהם ומגהיצן אמר ליה ולא היו נשרפים אמר ליה צא ולמד מן אמיינטון הזה שאינו מתגהץ אלא באור אמר ליה ולא היו עושין כנמיות אמר ליה אם במיתתן לא עשו בחייהן עשו ולא היו עושין ריח רע מריח הזיעה של גופן אמר ליה מתגעגין היו בעשב הבאר הה"ד (תהלים כ"ג) בנאות דשא ירביצני והיה ריחן נודף מסוף העולם ועד סופו בא שלמה ופירש וריח שלמותיך כריח לבנון:

א [יב] גן נעול אחותי כלה רבי יהודה בר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי למלך שהיו לו שתי בנות אחת גדולה ואחת קטנה ולא נפנה להשיאן והניחן המלך שנים הרבה והלך למדינת הים ועמדו הבנות מיחו על עצמן והשיאו עצמן לאנשים והיתה כל אחת מהן נוטלת חותם של בעלה וסימנטירין שלו לאחר ימים בא המלך ממדינת הים ושמע קול הבריות מליזין אחר בנותיו ואומרים כבר זנו בנותיו של מלך מה עשה הוציא כרוז ואמר כל עמאי יפקון לקמפון בא וישב עליה בפרוזדור אמר להן בנותי כך עשיתן וקלקלתן את עצמכן מיד הוציאו כל אחת ואחת חותם בעלה וסימנטרין שלו קרא לחתנו אמר לו למי את עשוי חתן אמר לו אני חתנך הראשון לבתך הגדולה אמר לו זה מה הוא אמר לו זה חותם שלי וזה סימנטרין שלי וכן לשני באותה שעה אמר המלך בנותי גדורות מהערוה ואתם מליזין ומבזין אותם חייכם אני עושה בכם דינין כך הן האומות לפי שהיו מונין לישראל ואומרים (שמות א') ויעבידו מצרים את בני ישראל אם בעשותן הן מכריחין כל שכן בגופן ובנשותיהם באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא אחותי כלה גן נעול מהו גן נעול אמר הקב"ה גנתי נעולה והיא מתגניא אמר רבי פנחס באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאך הממונה על ההריון ואמר צא וצור אותן בכל קטורים של אבותן עיקר אבותיהן למי היו דומין לגדולי המשפחות הה"ד לראובן (במדבר כ"ו) משפחת הראובני אמר ר' הושעיה ראובן הראובני שמעון השמעוני אמר ר' מרינוס ברבי הושעיא הא כמה דתימר ברוני סברוני סיבוי רבי הונא בשם ר' אידי ה"א בראש התיבה ויו"ד בסופה י"ה מעיד עליהם שהם הם בני אבותיהם אמר ר' פנחס גן נעול אלו הבתולות גל נעול אלו הבעולות מעין חתום אלו הזכרים תני בשם ר' נתן גן נעול גל נעול שתי פעמים למה אלא שתי ביאות לאשה כדרכה ושלא כדרכה רבי הונא בשם בר קפרא אמר בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ולא אמרו לשון הרע ולא נמצא בהן אחד פרוץ בערוה לא שנו את שמם ראובן ושמעון נחתין ראובן ושמעון סלקין ולא היו קורין לראובן רופוס ולשמעון לא היו קורין לוליני וליוסף לסטים ולבנימן אלכסנדרא ולא שנו לשונם להלן כתיב (בראשית י"ד) ויבא הפליט ויגד לאברם העברי וכאן כתיב (שמות ה') אלהי העברים נקרא עלינו וכתיב (בראשית מ"ה) כי פי המדבר אליכם בלשון הקדש ולא אמרו לשון הרע שנא' (שמות י"א) דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו את מוצא זה הדבר היה מופקד אצלם שנים עשר חדש ולא נמצא בהן אחד שהלשין על חברו ולא נמצא אחד מהן פרוץ בערוה שנאמר (ויקרא כ"ד) ויצא בן אשה ישראלית ויקוב בן האשה הישראלית להודיע שבחן של ישראל שלא נמצא בהם אלא זו ופירסמה הכתוב אמר ר' אבא בר כהנא שרה ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה וכל הנשים נגדרו בזכותה יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה ונגדרו כל הזכרים בזכותו רבי פנחס בשם ר' חייא כדאי היתה גדירת ערוה עצמה שבזכותה נגאלו ישראל ממצרים מה טעם גן נעול אחותי כלה מה כתיב בתריה שלחיך פרדס רמונים תני רשב"י לאחד שנפלה לו ירושה במקום אשפה והיה היורש עצל והלך ומכרה בדבר מועט קל והלך הלוקח ונזדרז וחפר בה ומצא בה סימא ובנה בה פלטין גדולה התחיל הלוקח מהלך בשוק ועבדים מהלכין אחריו מן הסימא ההיא שקנה בה התחיל המוכר רואה ונחנק ואומר ווי מה אבדתי כך כשהיו ישראל במצרים היו משועבדים בטיט ולבנים והיו מאוסין בעיני המצריים וכיון שראום דגלים חונים על הים בטקסיס המלכים התחילו המצריים נחנקים ואומרים ווי מה שלחנו מארצנו שנא' (שמות י"ג) ויהי בשלח פרעה אמר ר' יונתן לאחד שהיה לו שדה בית כור והלך ומכרה בדבר קל והלך הלוקח וחפר בה מעיינות ועשה בה גנות ופרדסין התחיל המוכר רואה ונחנק ואומר ווי מה אבדתי כך כשהיו ישראל במצרים היו משועבדים בטיט ולבנים והיו מאוסין בעיני המצריים וכיון שראום דגלים חונים על הים בטקסיס מלכים התחילו המצריים נחנקין ואומרים ווי מה שלחנו מארצנו שנאמר ויהי בשלח פרעה ר' יוסי אומר לאחד שהיה לו קצצה של ארזין ומכרה בדבר קל והלך הלוקח ועשה בה תיבות ומגדלים שדה ושדות התחיל המוכר רואה ונחנק ואומר ווי מה אבדתי כך כשהיו ישראל במצרים היו משועבדין בטיט ולבנים והיו מאוסין בעיני המצריים וכיון שראום דגלים חונים על הים בטקסיס מלכים התחילו המצריים נחנקין ואומרים ווי מה שלחנו מארצנו שנא' ויהי בשלח פרעה:

ב ד"א שלחיך פרדס רמונים דמייה לפרדס רמונים לישן בני נש הוא מה שלח פלוני לארוסתיה רמונים ר' חנינא ור' סימון חד אמר היא הכניסה לו שלש עשרה והוא הכניס לה שלש עשרה היא הכניסה לו שלש עשרה מה שמפורש בואלה שמות (שמות כ"ה) וזאת התרומה [וגו'] זהב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים ועורות אלים מאדמים ועורות תחשים ועצי שטים אבני שהם ואבני מלואים והוא הכניס לה שלש עשרה מה שמפורש ביחזקאל (יחזקאל ט"ז) ואלבישך רקמה ר' סימי אמר פורפירא תרגם עקילס אפליקטא (שם) ואנעלך תחש תחת עורות תחשים ואחבשך בשש תחת שש ועזים ואכסך משי ר' איבו אמר עשאן ממש בעולם ור' יהודה בר' סימון אמר הקיפן ענני כבוד המד"א (שמות י"ג) לא ימיש עמוד הענן ואעדך עדי זה זיין תני רשב"י אומר זיין שנתן להם בחורב שם המפורש חקוק עליו וכשחטאו נוטל מהן וכיצד נוטל ר' איבו אמר מאליו היה נקלף ורבנן אמרין מלאך ירד וקלפו (יחזקאל ט"ז) ואתנה צמידים על ידיך אלו שני לוחות הברית שחקוק עליהם עשרת הדברות המד"א (שמות ל"ב) והלוחות מעשה אלהים המה וגו' רביד על גרונך אלו דברי תורה כד"א (משלי ו') קשרם על לבך תמיד ואתן נזם זה נזר הקדש ועגילים על אזניך זה הציץ דתנינן הציץ דומה לטס של זהב ורחב שתי אצבעות ומוקף מאוזן לאוזן ועטרת תפארת בראשך זו השכינה המד"א (ישעיה ס"ב) והיית עטרת תפארת ביד ה' וכתיב (מיכה ב') ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם ואילין תלתי אחרנייאתא מה אינון (יחזקאל ט"ז) ותעדי זהב וכסף ויצא לך שם בגוים כפרים עם נרדים רבי הונא אמר היא הכניסה לו שלשה עשר והוא הכניס לה ששה ועשרים כדרך חתן להיות כופל כתובה של כלה רבי אחא אמר היא הכניסה לו כלים ובשמים והוא הכניס לה כלים ובשמים כלים על ידי משה ובשמיםע"ישלמה הה"ד (מלכים א' י') ותתן למלך מאה ועשרים ככר זהב ובשמים הרבה מאד ואבן יקרה לא בא כבשם ההוא עוד לרב אשר נתנה מלכת שבא למלך שלמה רבי סימון אמר היא הכניסה לו כלים ובשמים במנין והוא הכניס לה כלים ובשמים שלא במנין בא שלמה ופירש כפרים עם נרדים:

ג ד"א שלחיך פרדס רמונים שלחיך עתיד הקב"ה לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא ואיזה זה זה הבאר מאן היו ישראל מנטרים כל מ' שנה שעשו במדבר רבי יוחנן אמר מן הבאר וממנו היו רוב הנייתן דא"ר יוחנן הבאר היתה מעלה להם מיני דשאים מיני זרעונים מיני אילנות תדע לך שהוא כן שכיון שמתה מרים ופסקה הבאר מהן היו אומרים (במדבר כ') לא מקום זרע ותאנה וגפן רבי לוי אמר מן האשכול על שם (שם י"ג) ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד אפשר כן א"ר אבא בר כהנא פירות היו גסין באותה שעה ורבנן אמרין ממה שהיו תגרי עובדי כוכבים מוכרין להם לישראל תני ר' ישמעאל עדיין לא נאסר יינם של עובדי כוכבים לישראל:

ד ד"א שלחיך פרדס רמונים שלוחיך עתיד הקדוש ברוך הוא לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא איזה זה זה הנחל דכתיב (יחזקאל מ"ז) ועל הנחל יעלה על שפתו וגו' ועלהו לתרופה מהו לתרופה א"ר יוחנן לתרפיון מציץ עליה ותרף מזוניה רב ושמואל חד אמר להתיר פה של מעלן וחד אמר להתיר פה של מטן ר' חנינא וריב"ל חד אמר להתיר פה אלמים וחד אמר להתיר פה עקרות:

ה ד"א שלחיך פרדס רמונים שילוחיך עתיד הקב"ה לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא איזה זה זה אליהו זכור לטוב דתנינן תמן משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן וקרבוה בני ציון בזרוע ועוד אחרת היתה ורחקוה בני ציון בזרוע כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב ר' יהודה אמר לקרב אבל לא לרחק ר' שמעון אמר להשוות את המחלוקות וחכמים אומרים לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם שנא' (מלאכי ג') הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים וגו':

א [יד] נרד וכרכם נרד נרדינון כרכם כמשמעו קנה זה קנה בשם שנא' (שמות ל') וקנה בשם וקנמון ר' הונא בשם ר' יוסי אומר קנמון היה גדל בארץ ישראל והיו עזים וצבאים אוכלים ממנו מור אינמרנון ואהלות ר' יסא אמר פילטא למה קורא אותה אהלות ר' אבא בר יודן בשם ר' יהודה אמר מפני שהוא בא דרך אהלים ורבנן אמרי שהוא פוסה באהל ומהיכן היו בנות ישראל מתקשטות ומשמחות לבעליהן כל מ' שנה שעשו ישראל במדבר ר' יוחנן אמר מן הבאר הה"ד מעין גנים באר מים חיים ר' אבהו אמר מן המן הה"ד (תהלים מ"ה) מר ואהלות קציעות כל בגדותיך וגו' ממה שנתון תחת השן ממנו היו בנות ישראל הצנועות והכשרות מתקשטות ומשמחות לבעליהן כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר כתיב (עמוס ו') כי הנה ה' מצוה והכה את הבית הגדול רסיסים לא דמי הדין ריסה להדין ביזעא הדא ריסה אית מינה אליסים והדין ביזעא לית מינה אליסים:

א [טו] מעין גנים באר מים חיים א"ר יוחנן ארבעים ושמנה פעמים כתיב בתורה באר באר כנגד ארבעים ושמנה דברים שנקנה בם התורה הה"ד מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון א"ר עזריה זה מזיל מקצת דבר וזה מזיל מקצת דבר עד שתהא הלכה יוצאת כמין לבנון א"ר תנחומא זה מלחים מקצת דבר וזה מלחים מקצת דבר עד שתהא הלכה יוצאת כמין לחיים:

א [טז] עורי צפון ובואי תימן ר' אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא רבי אלעזר אמר שלמים הקריבו בני נח ר' יוסי אמר עולות הקריבו בני נח מותיב ר' אלעזר לר' יוסי (בראשית ד') והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן דא מה עבד לה ר' יוסי מן שמיניהון מותיב ר' אלעזר לר' יוסי (שמות כ"ד) וישלח את נערי בני ישראל דא מה עבד לה ר' יוסי שלמים בגופן בלא הפשט וניתוח מותיב רבי אלעזר כתיב (שם י"ח) ויקח יתרו [וגו'] עולה וזבחים עולה לשם עולה ושלמים לשם שלמים דא מה עבד לה רבי יוסי אמר לך פליגי בה תרי אמוראי חד אמר לאחר מתן תורה בא יתרו ואחרינא אמר קודם מתן תורה בא יתרו מאן דאמר קודם מתן תורה בא יתרו שלמים הקריבו בני נח ומאן דאמר אחר מתן תורה בא יתרו עולות הקריבו בני נח ודא מסייעא לר' יוסי ברבי חנינא עורי צפון ובואי תימן עורי צפון זו העולה שנשחטת בצפון ולמה קורין לה עורי דבר שהוא ישן ונתעורר ובואי תימן אלו שלמים שנשחטין בדרום ולמה קורין אותה ובואי דבר של חידוש ר' אבא בר כהנא ור' חנינא בר פפא ור' יהושע בשם ר' לוי אמרי אף הדין קרא מסייעא לרבי יוסי (ויקרא ו') זאת תורת העולה היא העולה שהקריבו בני נח בתחלה וכד הוי מטי גבי שלמים אמר וזאת תורת זבח השלמים אשר הקריבו אין כתיב כאן אלא אשר יקריבו מכאן ולהבא מה מקיים ר' אלעזר קרא דין עורי צפון ובאי תימן לכשיתעוררו הגליות הנתונות בצפון ויבאו ויחנו בדרום המד"א (ירמיה ל"א) הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ לכשיתעורר גוג ומגוג שנתון בצפון ויבא ויפול בדרום המד"א (יחזקאל ל"ט) ושבבתיך וששאתיך והעליתיך לכשיתעורר מלך המשיח שנתון בצפון ויבא ויבנה בית המקדש שנתון בדרום המד"א (ישעיה מ"א) העירותי מצפון ויאת הפיחי גני יזלו בשמיו אמר ר' הונא בשם ר' יהושע בר' בנימין בר לוי לפי שבעולם הזה כשרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת וכשרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מביא רוח ארגסטיס לעולם ומנהיג שתי רוחות כאחת ושתיהן משמשות הה"ד (ישעיה מ"ג) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי יבא דודי לגנו א"ר יוחנן לימדתך התורה דרך ארץ שלא יהיה החתן נכנס לחופה עד שתתן לו הכלה רשות מה טעם יבא דוד לגנו.

]א[באתי לגני אמר ר' מנחם חתניה דר' אלעזר בר אבונה בשם ר' שמעון בר' יוסנה באתי לגן אין כתיב כאן אלא לגני לגנוני למקום שהיה עיקרי מתחלה ועיקר שכינה לא בתחתונים היתה הה"ד (בראשית ג') וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן א"ר אבא מהלך אין כתיב כאן אלא מתהלך מקפץ וסליק מקפץ וסליק חטא אדם הראשון ונסתלקה השכינה לרקיע הראשון חטא קין נסתלקה לרקיע השני חטא אנוש נסתלקה לרקיע השלישי חטא דור המבול נסתלקה לרקיע הרביעי חטא דור המגדל נסתלקה לרקיע החמישי חטאו אנשי סדום נסתלקה לרקיע הששי חטאו המצריים בימי אברהם נסתלקה לרקיע השביעי כנגדן עמדו שבעה צדיקים והורידוה לארץ זכה אברהם הורידה משביעי לששי עמד יצחק והורידה מששי לחמישי עמד יעקב והורידה מחמישי לרביעי עמד לוי והורידה מרביעי לשלישי עמד קהת והורידה משלישי לשני עמד עמרם והורידה משני לאחד שהוא ראשון עמד משה והורידה לארץ א"ר יצחק הה"ד (תהלים ל"ז) צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה הרשעים מה עשו תלויין באויר כי לא השכינו שכינה לארץ אבל הצדיקים השכינו שכינה לארץ מה טעם צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה ישכינו לשכינה עליה שוכן עד וקדוש שמו ואימת שרת שכינה עליה ביום שהוקם המשכן שנא' (במדבר ז') ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן רבי עזריה בשם ר' יהודה ברבי סימון אמר משל למלך שכעס על מטרונה והוציאה מתוך פלטין שלו לאח"כ בקש להתרצות לה שלחה לו ואמרה יעשה לי המלך דבר חדש ויבא אצלי כך לשעבר היה הקב"ה מקבל הקרבנות מלמעלה דכתיב (בראשית ח') וירח ה' את ריח הניחוח וגו' עכשיו מקבל מלמטה הה"ד באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי זה קטרת הסמים וקומץ הלבונה אכלתי יערי עם דבשי אלו איברי עולה ואמורי קדשי קדשים שתיתי ייני עם חלבי אלו הנסכים ואמורי קדשים קלים אכלו רעים זה משה ואהרן שתו ושכרו דודים אלו נדב ואביהוא שנשתכרו בצרתן א"ר אידי בקש דוד להקריב קרבנו כקרבנן של נשיאים הה"ד (תהלים ס"ו) עולות מחים אעלה לך וגו' איזהו קרבן שיש בו פרים ואילים ועתודים הוי אומר זה קרבן של נשיאים הדא ה"ד (במדבר ז')ולזבח השלמים בקר שנים אמר ר' שמעון בן יוסינא למה הוא קורא אל הנשיאים רעים אלא שכיון להאהיבן ולקרבן וא"ר שמעון בן יוסינא בכל מקום אין היחיד מביא קטרת בנדבה וכאן קטרת בנדבה בכל מקום אין היחיד מביא חטאת נדבה וכאן חטאת נדבה בכ"מ אין קרבן יחיד דוחה טומאה ושבת וכאן קרבן יחיד דוחה את השבת ואת הטומאה בכל מקום אין היחיד מביא חטאת אלא על חטא וכאן היחיד מביא חטאת שלא על חטא ד"א אכלו רעים אלו הנשיאים שתו ושכרו דודים אלו הנסיכים ד"א אכלו רעים אמר ר' ברכיה למלך שעשה סעודה וזימן האורחין ונפל השרץ לתוך התמחוי שאילו משך המלך את ידו היו הכל מושכין את ידיהם פשט המלך את ידו ופשטו הכל את ידיהם א"ר ינאי למלך שעשה סעודה וזימן אורחין אצלו והיה מחזיר עליהם ואומר להם יערב לכם ויבסם לכם א"ר אבהו למלך שעשה סעודה וזימן אורחין אצלו לכשאכלו ושתו אמר טלו מנה זו יפה ותנו לבעל הבית אף הכא כן באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי אף אתון אכלון שתיתי ייני עם חלבי אף אתון שתו ושכרו דודים:

א [ב] אני ישנה אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע אני ישנה מן המצות ולבי ער לגמילות חסדים אני ישנה מן הצדקות ולבי ער לעשותן אני ישנה מן הקרבנות ולבי ער לקריאת שמע ותפלה אני ישנה מבית המקדש ולבי ער לבתי כנסיות ובתי מדרשות אני ישנה מן הקץ ולבי ער לגאולה אני ישנה מן הגאולה ולבו של הקב"ה ער לגאלני א"ר חייא בר אבא איכן מצינו שנקרא הקדוש ברוך הוא לבן של ישראל מן הדין קרא דכתיב (תהלים ע"ג) צור לבבי וחלקי אלהים לעולם:

ב קול דודי דופק על ידי משה בשעה שאמר (שמות י"א) ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים פתחי לי רבי יסא אמר אמר הקב"ה לישראל בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו ר' תנחומא ור' חוניא ור' אבהו בשם ריש לקיש כתיב (תהלים מ"ו) הרפו ודעו כי אנכי אלהים וגו' אמר הקדוש ברוך הוא לישראל הרפו ממעשיכם הרעים ודעו כי אנכי אלהים ר' לוי אמר אילו היו ישראל עושין תשובה אפי' יום אחד מיד הם נגאלין ומיד בן דוד בא מה טעם (שם צ"ו) כי הוא אלהינו ואנחנו עמו וצאן מרעיתו היום אם בקולו תשמעו ר' יודן ור' לוי אמרי אמר הקב"ה לישראל הרפו ממעשיכם הרעים ועשו תשובה כהרף עין ודעו כי אנכי אלהים אחותי שנתאחו לי במצרים בשתי מצות בדם הפסח ובדם המילה הה"ד (יחזקאל ט"ז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי זה דם הפסח ואומר לך בדמיך חיי זה דם המילה רעיתי שריעו אותי בים ואמרו (שמות ט"ו) זה אלי ואנוהו (שם) ה' ימלוך לעולם ועד יונתי במרה שמשם נצטוו ונצטיינו בכל המצות וצדקות ומעשים טובים כיונה זו שמצויינת הה"ד (שם) שם שם לו חק ומשפט תמתי תמותי שנתממו עמי בסיני ואמרו (שם כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע רבי ינאי אמר תאומתי כביכול לא אני גדולה ממנה ולא היא גדולה ממני ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי תאומתי מה התאומים הללו אם חושש אחד מהן בראשו חבירו מרגיש כך כביכול אמר הקדוש ב"ה (תהלים צ"א) עמו אנכי בצרה שראשי נמלא טל על שם (שם ס"ח) ארץ רעשה אף שמים נטפו קווצותי רסיסי לילה על שם שנאמר (שופטים ה') גם עבים נטפו מים:

א [ג] פשטתי את כתנתי א"ר יוחנן אפילו תמה שבתמות יודעת לפשוט וללבוש ואת אמרת פשטתי את כתנתי רבי חנינא ור' יוחנן אמרי יום שנזדוג להם נבוכדנצר הרשע לישראל פשט מהם שני לבושים גדולים לבוש כהונה ולבוש מלכות רחצתי את רגלי מטינוף עבודת כוכבים יודעת הייתי שאבק של אותו מקום משיאני לעבודת כוכבים אעפ"כ דודי שלח ידו מן החור אמר ר' אבא בר כהנא וכי מה טיבו של חור זה להיות מגדל שרצים אלא כך אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע כל נסים שעשית ליע"יכורש לא היה מוטב לעשותן לי על ידי דניאל ועל ידי אדם צדיק אף על פי כן מעי המו עלי א"ר עזריה אמר הקב"ה גזר טב אנא אתון אמרין ומעי המו עלי גם אני אמרתי (ירמיה ד') מעי מעי אוחילה ד"א פשטתי את כתנתי א"ר יוחנן בשם ריש לקיש אפילו תמה שבתמות יודעת לפשוט וללבוש ואת אמרת פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה אלא מהו זה לפי ששינת העצרת עריבה והלילה קצרה א"ר יודן אף פורטענא לא עקצה בהם רחצתי את רגלי מטינוף של עבודת כוכבים יודעת הייתי שאבק של אותו המקום משיאני לעבודת כוכבים אעפ"כ דודי שלח ידו מן החור א"ר אמי כעני שמבקש צדקה אף על פי כן ומעי המו עלי והוא אמר לי (שם ל"א) המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה':

א [ה] קמתי אני לפתוח לדודי קמתי אני ולא אומות העולם תרגם רבי יעקב בר אבונה קמי ר' יצחק כתיב (עזרא א') ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימן והכהנים והלוים וגו' ליהודה שהוא מלך ובנימן שבית המקדש בחלקו לכהנים מפני העבודה וללוים מפני הדוכן לפתוח לדודי בתשובה וידי נטפו מור מררים דגזר כורש ואמר דעבר פרת עבר דלא עבר לא יעבר א"ר יוחנן כתיב (ישעיה י"ג) חשך השמש בצאתו לווי הוה קבל ההוא יומא ולא דנחה יצא כורש לטייל במדינה וראה המדינה שוממת אמר מה טיבה של מדינה זו שוממת איכן הם הזהבים איכן הם הכספים אמרי ליה ולאו את הוא דגזרת ואמרת כל יהודאין יפקון ויבנון בית מקדשא מנהון דהבים ומנהון כספים הא דסלקין למבנא מקדשא בההיא שעתא גזר ואמר דעבר פרת עבר דלא עבר לא יעבור דניאל וסיעתו וחבורתו עלו באותה שעה אמרו מוטב שנאכל סעודת ארץ ישראל ונברך על א"י עזרא וסיעתו וחבורתו לא עלו באותה שעה ולמה לא עלה באותה שעה עזרא שהיה צריך לברר תלמודו לפני ברוך בן נריה ויעלה ברוך בן נריה אלא אמרי ברוך בן נריה אדם גדול וישיש היה ואפילו בגלקטיקא לא היה יכול להטען אמר ריש לקיש מקודש הבית שלא עלה עזרא באותה שעה שאלו עלה עזרא באותה שעה היה לשטן לקטרג ולומר מוטב שישמש עזרא בכהונה גדולה מלשמש יהושע בן יהוצדק כהן גדול ויהושע בן יהוצדק היה כהן גדול בן כהן גדול אבל עזרא על ידי שהיה אדם צדיק לא היה ראוי לשמש בכהונה גדולה כמותו א"ר סימון קשה היא שלשלת יוחסין לפני הקדוש ברוך הוא להעקר ממקומה על כפות המנעול שמשם ננעל פרת לפניהם ד"א קמתי אני ולא א"ה לפתוח לדודי בתשובה וידי נטפו מור מררים שאמרתי לעגל (שמות ל"ב) אלה אלהיך ישראל ואצבעותי מור עובר אעפ"כ מר עובר עבר על מררי שנא' (שם) וינחם ה' על הרעה וגו' על כפות המנעול שמשם ננעל בפניהם שלא יכנסו לארץ ישראל:

א [ו] פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נתחטא נתמלא עלי עברה נפשי יצאה בדברו בדיבורו של כורש דגזר דלא עבר פרת לא יעבר בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני ד"א פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נתחטא נמתלא עלי עברה כאשה עוברת נפשי יצאה בדברו בדיבורו מקול דיבורו הראשון שאמר אנכי ה' אלהיך בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני:

א [ז] מצאוני השומרים הסובבים בעיר זה (עזרא ה') תתני פחת עבר נהרא וחבריו הכוני פצעוני (שם ד') כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות חומותיה של ירושלם א"ר אבא בר כהנא לשעבר היתה נבנה החומה אבן שמנה אמות ואבן עשר אמות (מ"א ז' י') ברם הכא (עזרא ה') הוא מתבנא אבן גלל ואבן דגולגל ד"א מצאוני השומרים שבטו של לוי דכתיב בהו (דברים ל"ג) כי שמרו אמרתך הסובבים בעיר המד"א (שמות ל"ב) עברו ושובו משער לשער הכוני פצעוני המד"א (שם) והרגו איש את אחיו נשאו את רדידי מעלי זה הזין תני רשב"י זין שנתן להם לישראל בחורב שם המפורש היה חקוק עליו וכיון שחטאו נטל מהם כיצד נטל מהם ר' איבו אמר מלאך ירד וקלפו ורבנן אמרי מאליו היה נקלף שומרי החומות שומרי חומותיה של תורה:

א [ח] השבעתי אתכם בנות ירושלם מה תגידו לו שחולת אהבה אני מה חולה זו מצפה לרפואה כך הדור שבמצרים מצפה לגאולה:

א [ט] מה דודך מדוד היפה בנשים אומות העולם אומרים לישראל מה דודך מדוד מה אלוה הוא מאלוהות מה פטרון הוא מפטרונין ישראל אומרים להם דודי צח ואדום צח לי בארץ מצרים וגומר ואדום למצרים צח לי בארץ מצרים שנא' (שמות י"ב) ועברתי בארץ מצרים וגו' ואדום למצרים שנא' (שם י"ד) וינער ה' את מצרים צח לי בים שנאמר (שם) ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ואדום לי בים שנא' וינער ה' את מצרים בתוך הים צח לי בעוה"ב ואדום לי בעולם הזה רבי לוי בר חייתא אמר בה תלת צח לי בשבת ואדום לי כל ימי השבת צח לי בראש השנה ואדום לי כל ימות השנה צח לי בעולם הזה ואדום לי בעולם הבא דגול מרבבה א"ר אבא בר כהנא מלך בשר ודם מעטיפתו ניכר ברם הכא הוא אש משרתיו אש ואתא מרבבות קדש ואות הוא בתוך רבבות קדש:

א [יא] ראשו כתם פז ראשו זו התורה שנא' (משלי ח') ה' קנני ראשית דרכו ר' חוניא בשם ריש לקיש שני אלפים שנה קדמה התורה לברייתו של עולם מה טעם (שם) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום ויומו של הקדוש ב"ה אלף שנים שנא' (תהלים צ') כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור כתם פז אלו דברי תורה שנא' (שם י"ט) הנחמדים מזהב ומפז רב קווצותיו תלתלים זה הסירגול שחורות כעורב אלו האותיות ד"א קווצותיו תלתלים תילי תילים ד"א רבי עזריה אומר אפילו דברים שאתה רואה אותם שהם קוצים בתורה הן קוצי קוצים ר' אליעזר ור' יהושע אומרים תילי תילים ד"א ר' עזריה אומר אפילו דברים שאתה רואה אותם שהן קיצין בתורה תילי תילים הן במי הן מתקיימות שחורות כעורב במי שהוא משכים ומעריב בהן ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש ר' יוחנן אמר אין גרנה של תורה אלא בלילה מה טעם (משלי ל"א) ותקם בעוד לילה וכתיב (איכה ב') קומי רני בלילה ר' שמעון אמר ביום ובלילה על שם שנאמר (יהושע א') והגית בו יומם ולילה אמר ריש לקיש יפה למדני ר' יוחנן שאין גרנה של תורה אלא בלילה ארשב"ל כד הוינא לעי באורייתא ביממא בלילה הוה מנהרא לי דכתיב והגית בו יומם ולילה:

ב ר' יוחנן דצפרין פתר קרא בתלוליות של עפר מי שהוא טפש מהו אומר מי יכול לקצות את זה מי שהוא פקח מהו אומר הריני קוצה שתי משפלות ביום ושתי משפלות בלילה ולמחר כן עד שאני קוצה את כולה כך מי שהוא טפש אומר מי הוא יכול ללמד כל התורה נזיקין שלשים פרקים כלים שלשים פרקים והחכם אומר הריני לומד שתי הלכות היום ושתים למחר עד שאני לומדה כולה א"ר ינאי (משלי כ"ד) ראמות לאויל חכמות לככר נקוב שתלוי באוירו של בית הטפש אומר מי יכול להוריד לזה והפקח אומר ולא אחר תלאו אלא הריני מביא שני קנים ומחברן זה עם זה עד שאני מורידו כך הטפש אומר מי יכול ללמוד התורה שבלב רבי והפקח אומר והוא לא מאחר למדה הריני לומד היום שתי הלכות ושתים למחר עד שאני למד התורה של חכם זה אמר רבי לוי לקרסטל נקוב ששכרו בעליו פועלים למלאותו מים אומר הטפש מה אני מועיל מכניס בזו ומוציא בזו והפקח אומר ולא שכרי אני נוטל ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל מבעל הבית כך הטפש אומר הריני לומד תורה ומשכחה מה אני מועיל והפקח אומר ולא שכר יגיעה נותן לי הקב"ה דא"ר לוי אפי' דברים שאת רואה קוצין בתורה תילי תילים הן יכולות הן להחריב את העולם ולעשותו תל המד"א תל עולם כתיב (דברים ו') שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אם תעשה מן הדל"ת רי"ש תחריב לכל העולם (שמות ל"ד) לא תשתחוה לאל אחר אם תחליף רי"ש בדל"ת תחריב העולם כתיב (ויקרא כ"ב) ולא יחללו את שם קדשי אם תחליף חי"ת לה"א תחריב העולם כתיב (ישעיה ח') וחכיתי לה' אם תחליף חי"ת לה"א תחריב העולם כתיב (תהלים ק"נ) כל הנשמה תהלל יה אם תחליף ה"א לחי"ת תחריב העולם כתיב (ירמיה ה') כחשו בה' אם תחליף בי"ת לכ"ף תחריב העולם כתיב (הושע ה') בה' בגדו כי בנים זרים ילדו אם תחליף בי"ת לכ"ף תחריב העולם כתיב (שמואל א' ב') אין קדוש כה' כי אין בלתך א"ר אבהו בר כהנא הכל בלה ואת לא בלה כי אין בלתך אין לבלותיך:

ג שחורות כעורב ר' אלכסנדרי בר הדרין ורבי אלכסנדרי קרובה אמר אפילו אם מתכנשין כל באי עולם להלבין כנף אחד מן העורב אינן יכולין כך אם מתכנשין כל באי עולם לעקור יו"ד שהוא קטן האותיות שבתורה אינן יכולין ממי את למד משלמה המלך שעל ידי שבקש לעקור יו"ד מן התורה עלה קטיגורו ומי קטרג ר' יהושע בן לוי אמר יו"ד שבירבה קטרג רשב"י אומר ספר משנה תורה עלה ונשתטח לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו רבונו של עולם כתבת בתורתך דייתיקי שמקצתה בטלה כולה בטלה שלמה המלך מבקש לעקור יו"ד שבתורה אמר לו הקב"ה לך הרי שלמה בטל ומאה כיוצא בו ויו"ד שבך אינו בטל לעולם:

ד רבי יהושע בן קרחה אומר יו"ד שבשרי עלה ונשתטח לפני הקדוש ברוך הוא ואמר רבש"ע עקרתני משמה של צדקת זו אשת צדיק זה אברהם אבינו וקראת שמה שרה אמר לו הקב"ה לך מתחלה היית בסופן של אותיות ובשם נקבה עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראשון של אותיות בצדיק שבעולמים הה"ד (במדבר י"ג) ויקרא משה להושע בן נון יהושע ר' אלעזר בר אבונה בשם רבי אחא לעשרים וששה דורות היה אל"ף קורא תגר לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע נתתני בראש האותיות ולא בראת בי העולם אלא בבי"ת שנא' בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ אמר לו הקב"ה עולמי ומלואו לא נבראו אלא בזכות התורה שנא' (משלי ג') ה' בחכמה יסד ארץ למחר אני נגלה ונותן התורה לישראל ואני נותנך בראשון של דברות ובך אפתח תחלה שנא' (שמות כ') אנכי ה' אלהיך בר חוטא אמר למה נקרא שמו אל"ף שהוא מסכים מאלף דור שנא' (תהלים ק"ה) דבר צוה לאלף דור:

ה רבי יהודה פתר קרא בתלמידי חכמים תלתלים שחורות כעורב אלו תלמידי חכמים שאע"פ שנראין כעורין ושחורין בעולם הזה לעתיד לבא (נחום ב') מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו רבי שמואל בר יצחק פתר קרא בפרשיות התורה תלתלים שחורות כעורב אלו תלמודות של תורה שנראות כעורות ושחורות מלאומרן ברבים אמר הקדוש ברוך הוא ערבות הן עלי המד"א (מלאכי ג') וערבה לה' מנחת יהודה תדע לך שהוא כן הדבר שהרי פרשת זב וזבה לא נאמרו שתיהן כאחד אלא זו בפני עצמה וזו בפני עצמה שנא' (ויקרא ט"ו) איש איש כי יהיה זב מבשרו וגו' ואשה כי יזוב זוב דמה:

ו א"ר שמעון בן לקיש תורה שנתן הקב"ה היתה עורה של אש לבנה וכתובה באש שחורה היא אש וחצובה מאש והיא מוכללת באש ונתונה באש הה"ד (דברים ל"ג) מימינו אש דת למו:

א [יב] עיניו כיונים עיניו אלו סנהדרין שהם עינים לעדה שנאמר (במדבר ט"ו) והיה אם מעיני העדה רמ"ח אברים יש בו באדם וכולן הולכין אחר העינים כך ישראל אין יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהן על אפיקי מים שהם אפיקים על מימיה של תורה דאמר ר' חמא בר עוקבא דברי תורה מגבירין הם לכל מי שהוא עוסק בם כל צרכן רוחצות בחלב אלו ההלכות שהן רוחצין אותם בשנים עד שעושים אותה נקיים כחלב יושבות על מלאת מלאתה של תורה:

ב דבר אחר יושבות על מלאת על מלאתה של ירושלם המד"א (ישעיה א') מלאתי משפט ר' פנחס בשם ר' הושעיא רבה ארבע מאות ושמנים בתי כנסיות היו בירושלם מנין מלאתי א"ר תנחומא על מלאת זה ממלא מקצת דבר וזה ממלא מקצת דבר עד שתהא הלכה יוצאה כמין לבנון דאמר ר' תנחומא זה מלחים מקצת דבר וזה מלחים מקצת דבר עד שתהא הלכה יוצאה כמין לחיים:

א [יג] לחיו כערוגת הבשם א"ר ינאי ביומוי דזמניין תרתין חבורן והוינן נפקין ולעיין באורייתא בהדא אסטרין ולא כטעם שהיתה זו אומרת זו אומרת מגדלות מרקחים אמר ר' תנחומא מה מגדלות הרקח הזה יש בו מכל מיני בשמים כך ת"ח צריך להיות מלא מקרא משנה ותלמוד והלכות ואגדות כהונה ולויה מיעקב שפתותיו שושנים זה תלמיד חכם הרגיל במשנתו שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר זה תלמיד שאינו רגיל במשנתו ששפתיו נוטפות מור אף על פי כן עובר הוא וחוזר ומברר תלמודו:

א [יד] ידיו גלילי זהב אלו לוחות הברית שנא' (שמות ל"ב) והלוחות מעשה אלהים המה גלילי זהב אלו דברי תורה שנאמר (תהלים י"ט) הנחמדים מזהב ומפז אמר ר' יהושע בר נחמיה מעשה נסים היו נגללין היו של סנפרינון היו והיו נגללין רבי מנחמא בשם ר' אבון אמר וחצובין מגלגל חמה היו כיצד היו כתובין חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה על שם שנא' ידיו גלילי זהב כדברי רבי חנינא בן גמליאל הה"ד (דברים ד') ויכתבם על שני לוחות אבנים ורבנן אמרי עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה שנאמר (שם) ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם עשרת הדברים ויכתבם על שני לוחות אבנים רבי שמעון בן יוחאי אמר עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה שנא' ויכתבם על שני לוחות אבנים עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה ר' סימאי אומר ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה שנא' (שמות ל"ב) לוחות כתובים משני עבריהם מזה ומזה טטרוגא:

ב חנניה בן אחי ר' יהושע אמר בין כל דבור ודבור פרשיותיה ודקדוקיה של תורה היו כתובין ר' יוחנן כד הוה פשיט קרייה והוה מטי בדין פסוקא ממולאים בתרשיש הוה אמר יפה למדני בן אחי ר' יהושע מה גלים הללו בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים כך בין כל דבור ודבור פרשיותיה ודקדוקיה של תורה היו כתובים ממולאים בתרשיש זה התלמוד שהוא כים הגדול הדא דאת אמר תרשישה הדא מה דאת אמר כל הנחלים הולכים אל הים;מעיו עשת שן זו תורת כהנים מה הכרס הזה הלב מכאן והכרעים מכאן והוא בתוך כך תורת כהנים שני ספרים מכאן ושנים מכאן והוא באמצע עשת שן מה עשת שן זה את עושה ממנה כמה יתדות כמה רמחים כך תורת כהנים יש בה כמה מצות כמה דקדוקין כמה קלים וחמורים כמה פיגולים כמה נותרות כתובים בתורת כהנים:

ג מעולפת ספירים מעולפת כחן של בני אדם שהיא קשה כספיר הזה ר' יודן ורבי פנחס רבי יודן אמר אי תימר שהספיר הזה רך הוא בא וראה מעשה שהיה באדם א' שהביא ספיר א' ברומי למכרו אמר הלוקח ע"מ לבדוק אותו נבחין אותו לשבור ממנו חתיכה קטנה נתנו על הסדן התחיל מכה עליו בפטיש נבקע הסדן ונחלק הפטיש והספיר במקומו ולא חסר הה"ד מעולפת ספירים א"ר אבא בר ממל אם נתעלף אדם בדברי תורה והלכה סוף שנעשה בהם קסם ורבנן אמרין כל מי שנעשה קסם בדברי תורה סוף שהוא נעשה בהם מלך המד"א (משלי ט"ז) קסם על שפתי מלך רבי אלעזר ב"ר שמעון אתוי חמרייא גבי אבוי למיזבן עיבור מן קרייתא המונייא יתיב גבי תנורא אמיה נסחא והוא אכיל אמיה נסחא והוא אכיל עד דאכיל כל אצוותא אמרין ווי חיווא בישא שריא במיעני דהדין דומה שזה מביא רעבון לעולם שמע קולהון מדנפקון למזבן טעניהון נסב חמריהון ואסיקון לאגרא אתון תבעון חמריהון ולא אשכחון יתהון תלון עיינהון וחמון יתהון יהיבין באגרא אזלון גבי אבוי תנון ליה עובדא אמר לון דלמא מילה בישא אשמעתוניה אמרין ליה לא מרי אלא כן וכן הוה עובדא אמר לון ולמה הכנסתם בו עין רעה וצרה איפשר דמן דדכון הוה אכיל או עליכון אינון מזונוי לא ההוא דברייה ברא ליה מזוני אף על פי כן אוזלו ואמרון ליה מן שמי והוא מחית לכון הנס האחרון היה קשה מן הראשון מן מסקן להון הוה מסיק להון חד חד מן נחית להון הות מחית להון תרי תרי וכיון שנתעסק בתורה אפילו טליתו לא היה יכול לסבול לקיים מה שנאמר מעולפת ספירים בן בית אחד היה לו לרבן גמליאל והיה למוד להיות נוטל קופה של ארבעים סאה ומוליכה אצל הנחתום א"ל כל הדין חילא טבא אית בך ולית את עסיק באורייתא כיון שנתעסק בתורה התחיל להיות נוטל של שלשים של עשרים של שנים עשר של שמונה סאים כיון דגמר ספרא אפילו קופה של סאה לא היה יכול לסבול ואית דאמרי אפילו סבניה לא הוה יכול למיסבל אלא אחרנין מעברין ליה מעילווי דהוא לא היה יכול לקיים מה שנאמר מעולפת ספירים:

א [טו] שוקיו עמודי שש שוקיו זה העולם עמודי שש שהוא מיוסד לששה ימים דכתיב (שמות לא) כי ששת ימים עשה ה' וגו' מיוסדים על אדני פז אלו פרשיותיה של תורה שנדרשות לפניהם ולאחריהם ולמה הם דומות לעמוד זה שיש לו בסיס מלמטן וקיפלורוסים מלמעלן כך פרשיות התורה נדרשות לפניהם ולאחריהם לפניהם מניין שנא' (ויקרא י"ט) ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע מה כתיב בתריה וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וכי מה ענין זה לזה אלא משהוא מנכיש הוא אזל ומתעביד ברבוי מתוך שהוא נכנס ויוצא לתוך ביתו הוא נחשד על שפחתו אמר לא חטאת אני חייב ולא אשם אני חייב חטאת אני מביא אשם אני מביא רבי יודן אמר בשם ר' לוי אלו שנוהגין היתר בשפחות בעוה"ז עתידים הן להתלות בקדקדי ראשיהן לעתיד לבא הה"ד (תהלים ס"ח) אך אלהים ימחץ ראש אויביו קדקד שער מתהלך באשמיו מהו מהתלך באשמיו עמיה חובוי אמר יזיל האי גברא בחובוי ונדרשות לאחריהן כיצד דכתיב (ויקרא י"ט) שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל מה כתיב בתריה לא תאכלו על הדם לא תנחשו וגו' אמר הקדוש ברוך הוא לערלה אתה ממתין שלש שנים ולאשתך אי אתה ממתין עד שהיא מטהרת מנדתה לערלה אתה ממתין שלש שנים ולבהמתך אי אתה ממתין שיתמצה דמה ומי קיים מצות הדם שאול התחיל לקיים מצות הדם הה"ד (שמואל א' י"ד) ויגידו לשאול לאמר הנה העם חוטאים לה' לאכל על הדם (שם) ויאמר שאול פצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיו ושחטתם בזה ואכלתם מהו בזה רבנן אמרין סכין בר ארבע עשרה הראה להם הבי"ת תרתי זיי"ן שבעה ה"א חמשה הרי ארבעה עשר אמר להם כסדר הזה היו שוחטין ואוכלים ואימתי פרעו לו הקב"ה במלחמת פלשתים דכתיב (שם י"ג) והיה ביום מלחמת ולא נמצא חרב וחנית ביד כל העם אשר את שאול ואת יונתן ותמצא לשאול וגו' ולא נמצא ואת אמרת ותמצא ומי המציאה לו רבי חגי בשם ר' יצחק מלאך המציאה לו ורבנן אמרי הקדוש ברוך הוא המציאה לו כתיב (שם י"ד) ויבן שאול מזבח לה' אותו החל לבנות וגו' וכמה מזבחות בנו ראשונים נח בנה מזבח אברהם בנה מזבח יצחק בנה מזבח יעקב בנה מזבח משה בנה מזבח יהושע בנה מזבח ואת אמר אותו החל לבנות אלא אותו החל להיות ראש למלכים א"ר יודן לפי שנתן נפשו על הדבר הזה העלה עליו הכתוב כאילו אותו החל לבנות מזבח לה':

ב ר' שמעון בר' יוסי בר לקוניא לפי שבעולם הזה אדם בונה בנין ואחר מכלה אותו אדם נוטע נטיעה ואחר יאכל אותה אבל לעתיד לבא מה כתיב (ישעיה ס"ה) לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל וגו' לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי ה' המה וגו' (שם ס"א) ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'.

א [טז] חכו ממתקים כתיב (עמוס ה') כי כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו יש לך חיך גדול מתוק מזה כתיב (יחזקאל ל"ג) חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע וגו' יש לך חיך גדול מתוק מזה (שם י"ח) כי לא אחפוץ במות המת נאם ה' אלהים והשיבו וחיו יש לך חיך גדול מתוק מזה (שם) ובשוב רשע מרשעתו ויעש משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה יש לך חיך גדול מתוק מזה אמר ריש לקיש ובלבד בתוהה על הראשונות הא כיצד תני רבי שמעון בן יוחאי הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף נעשה צדיק גמור עליו הכתוב אומר ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו וגו' אמר ר' יוחנן ולא עוד אלא שכל עבירות שעשה הקב"ה מונה אותן לו זכות הדא הוא דכתיב (תהלים מ"ה) מור ואהלות קציעות כל בגדותיך כל הבגידות שבגדת בי הרי הן כמור ואהלות לפני תני בן כמה שנים הכיר אברהם את בוראו ר' חנינא ור' יוחנן תרויהון אמרין בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו ר' שמעון בן לקיש אמר בן שלש שנים היה שנא' (בראשית כ"ו) עקב אשר שמע אברהם בקולי מנין עקב אמר ר' לוי כד אתא מיתלי עקבא מן ארעא:

ב א"ר שמואל בר נחמן בשלשה מקומות נתוכח הקב"ה עם ישראל ושמחו אומות העולם שמחה גדולה ולבסוף יצאו בבושת פנים בשעה שאמר להם הנביא (ישעיה א') לכו נא ונוכחה יאמר ה' שמחו אומות העולם אמרו היאך הן יכולין להתוכח עם בוראן ומי יוכל לווכח עם בוראו עכשיו הוא מכלה אותם מן העולם כיון שראה הקדוש ברוך הוא שאומות העולם שמחים הפכה להם לטובה שנא' (שם) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו תמהו אומות העולם ואמרו זו תשובה וזו תוכחה אלא לא אתא אלא להתפוגגה עם בנוי בשעה שאמר הקב"ה (מיכה ו') שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים מוסדי ארץ וגו' ועם ישראל יתוכח שמחו אומות העולם אמרו היאך הן יכולין להתוכח עם בוראן ומי יוכל לווכח עם בוראו עכשיו הוא מכלה אותם מן העולם כיון שראה הקדוש ברוך הוא שמחתן של אומות העולם הפכה להם לטובה הה"ד (שם) עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי עמי זכר נא מה יעץ וגו' תמהו האומות ואמרו היאך הוא זה לא אתא אלא להתפוגגה עם בנוי ובשעה שאמר הנביא (הושע י"ב) וריב לה' על יהודה ולפקוד על יעקב וגו' שמחו אומות העולם אמרו היאך הן יכולין לעמוד בפני בוראן ומי יכול לריב עם בוראו עכשיו הוא מכלה אותם מן העולם כיון שראה הקב"ה שמחתן של אומות העולם הפך להם לטובה שנא' (שם) בבטן עקב את אחיו וגו' א"ר יודן לאשה אלמנה שהיתה קובלת על בנה לדיין כיון דחמאה דיינא דהוא דאין בנור ובזפת בדינין ומגלבין אמרה אין אנא מודע ליה לדיינא סורחנין דברי קטיל ליה כיון דאחסל אמר לה איינוי בריך אמר לה מה סרח עליך הדין בריך אמרה ליה מרי כד הוה במעיי הוה בעט בי אמר לה לאו דינא הוא הה"ד בבטן עקב את אחיו ר' אלעזר ב"ר סימון אמר אלוהו של יעקב אבינו חלק לו כבוד:

ג חכו ממתקים ר' עזריה ורבי אחא בשם ר' יוחנן אמרו בשעה ששמעו ישראל בסיני אנכי פרחה נשמתן הה"ד (דברים ה') אם יוספים אנחנו לשמוע הה"ד נפשי יצאה בדברו חזר הדיבור לפני הקדוש ברוך הוא ואמר רבונו של עולם אתה חי וקיים ותורתך חיה וקיימת ושלחתני אצל מתים כולם מתים באותה שעה חזר הקב"ה והמתיק להם את הדבור הה"ד (תהלים כ"ט) קול ה' בכח קול ה' בהדר אמר ר' חמא בר ר' חנינא קול ה' בכח לבחורים קול ה' בהדר לתשישין תני ר' שמעון בן יוחאי תורה שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל החזירה להם נפשותיהן הה"ד (שם י"ט) תורת ה' תמימה משיבת נפש ד"א חכו ממתקים למלך שדיבר כנגד בנו ונתירא ונשמטה נפשו ממנו כיון שראה המלך כך שנשמטה נפשו התחיל מגפף ומנשק אותו ומפתהו ואומר לו מה לך לא בני יחידי אתה לא אני אביך כך כשדיבר הקב"ה אנכי ה' אלהיך מיד פרחה נשמתן כיון שמתו התחילו המלאכים מגפפין ומנשקין אותם ואומרין להם מה לכם אל תיראו בנים אתם לה' אלהיכם והקדוש ברוך הוא ממתיק בחכן הדיבור ואומר להם לא בני אתם אנכי ה' אלהיכם עמי אתם חביבין אתם לפני והתחיל מפתה אותן עד שחזרה נשמתן והתחילו מבקשין מלפניו הוי חכו ממתקים התחילה התורה מבקשת רחמים על ישראל מן הקדוש ב"ה אמרה לפניו רבש"ע יש מלך משיא בתו והורג את בן ביתו כל העולם כולו שמח בשבילי ובניך מתים מיד חזרה נשמתן הה"ד תורת ה' תמימה משיבת נפש:

ד רבי אחא ורבי תנחום ב"ר חייא בשם ר' יוחנן (יחזקאל כ') ואת שבתותי קדשו במה את מקדשו קדשהו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה דכתיב (שמות ל"א) כי אות היא ביני וביניכם לדעת כי אני ה' וגו' אני ה' נאמן לשלם שכר טוב לכם אמר רבי חייא בר אבא בנוהג שבעולם אדם עושה מלאכה עם בעל הבית ועל ידי שהוא מנבל את עצמו בטיט הוא נותן לו שכרו אבל הקב"ה אינו כן אלא מזהיר להם לישראל ואומר להם אל תנבלו עצמכם בדבר רע ואני נותן לכם שכר טוב הה"ד (ויקרא י"א) אל תשקצו את נפשותיכם ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וגו' אני ה' אני ה' נאמן לשלם לכם שכר טוב לעולם הבא:

ה ר' יודן בשם ר' חמא ברבי חנינא ורבי ברכיה בשם ר' אבהו כתיב (שם כ') ואבדיל אתכם מן העמים וגו' אלו נאמר ואבדיל את העמים מכם לא היתה תקומה לשונאי ישראל אלא ואבדיל אתכם מן העמים כזה שהוא מברר הרעה מהיפה שוב אינו חוזר ומברר אבל המברר היפה מן הרעה שוב חוזר ומברר כך אלו נאמר ואבדיל את העמים מכם לא היתה תקומה לשונאי ישראל אלא נאמר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי לשמי לעולם אמר רבי אחא מכאן שאמר הקדוש ברוך הוא לאומות העולם שיעשו תשובה ויקרבם תחת כנפיו אמר רבי לוי כל מעשיהן של ישראל משונין מאומות העולם בחרישתן בזריעתן ובנטיעתן בקצירתן בעימורן בדישן בגרניהן ביקביהן בגגותיהן בבכורותיהן בבשרן בתגלחתן במניינן בחרישתן שנא' (דברים כ"ב) לא תחרוש בשור ובחמור בזריעתן שנא' (שם) לא תזרע כרמך כלאים בנטיעתן שנא' (ויקרא י"ט) וערלתם ערלתו את פריו בקצירתן שנאמר (שם) ובקצרכם את קציר ארצכם בעימורן שנא' (דברים כ"ד) ושכחת עומר בשדה בדישן שנא' (שם כ"ה) לא תחסום שור בדישו בגרניהם ביקביהם שנאמר (שמות כ"ב) מלאתך ודמעך לא תאחר וכתיב (במדבר י"ח)כתבואת גורן וכתבואת יקב בגגותיהן שנא' (דברים כ"ב) ועשית מעקה לגגך בתגלחתיהן שנא' (ויקרא י"ט) ולא תשחית את פאת זקנך במנינם שנא' (שמות ל') כי תשא את ראש בני ישראל וגו' ישראל מונין ללבנה ואומות העולם לחמה:

ו ר' ברכיה אמר תרתי חדא בשם כהנא וחדא בשם רבי לוי חדא בשם כהנא היא קלסתו והוא קלסה היא קלסתו מלמעלה למטה והוא קלסה מלמטה למעלה היא קלסתו מלמעלה למטה שהיה בעליונים והשרה שכינתו בתחתונים והוא קלסה מלמטה למעלה שהיא במדרגה התחתונה והוא עתיד להעלותה שנא' (דברים כ"ח) ונתנך ה' אלהיך עליון וחדא בשם רבי לוי למלך שקידש את מטרונה ואמר מבקש אני לראותה כיון שראה אותה התחיל משבחה ומקלסה הה"ד זאת קומתך דמתה לתמר גם היא אמרה רוצה אני לראותו כיון שראתה אותו התחילה בקילוס שקילסתו חכו ממתקים וכולו מחמדים:

א [א] אנה הלך דודך היפה בנשים אומות העולם אומרים לישראל אנה הלך דודך ממצרים לים לסיני אנה פנה דודך מה כנסת ישראל משיבה לאומות העולם מה טיבכם שואלים עליו ואין לכם חלק בו מאחר שנדבקתי בו יכולה אני לפרוש ממנו מאחר שנדבק בי יכול הוא לפרוש ממני כל הן דהוא לגבי הוא אתי ליה:

א [ב] דודי ירד לגנו לערוגת הבושם א"ר יוסי ב"ר חנינא הפסוק הזה לא ראשו סופו ולא סופו ראשו לא היה צריך קרא למימר אלא דודי ירד לרעות בגנו ואת אמר לרעות בגנים אלא דודי זה הקב"ה לגנו זה העולם לערוגת הבושם אלו ישראל לרעות בגנים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות וללקוט שושנים לסלק את הצדיקים שבישראל מה בין מיתת זקנים למיתת נערים ר' יהודה ורבי אבהו ר' יהודה אומר הנר הזה בזמן שהוא כבה מאליו יפה לו ויפה לפתילה ובזמן שאינו כבה מאליו רע לו ורע לפתילה רבי אבהו אמר התאנה הזו בזמן שנלקטת בעונתה יפה לה ויפה לתאנה ובזמן שאינה נלקטת בעונתה רע לה ורע לתאנה:

ב דילמא ר' חייא בר אבא ותלמידיו ואית דאמרי ר' עקיבא ותלמידיו ואית דאמרי רבי יהושע ותלמידיו הוו נהיגין יתבין פשטין תחות חדא תאנה ובכל יום ויום היה משכים בעל התאנה ומלקט תאנתו אמרון נשנה את מקומנו שמא חושדנו מה עשו הלכו וישבו להם במקום אחר השכים בעל התאנה ולא מצאן הלך וחזר אחריהם עד שמצאן אמר להם רבותי מצוה אחת הייתם עושין לי ואתם מבקשין למנעה ממני אמרו ליה חס ושלום ומפני מה הנחתם מקומכם וישבתם במקום אחר אמרינן שמא אתה חושדנו אמר להם חס ושלום אלא אומר לכם מפני מה אני משכים ללקוט תאנתי שכיון שהחמה זורחת על התאנים הן מתליעות מיד חזרו לתמן ההוא יומא אשכחון דלא לקט נטלו מהן ופצעו אותם ומצאום מותלעות אמרו יפה אמר בעל התאנה ואם הוא יודע עונתה של תאנתו והוא לוקטה כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלקן והוא מסלקן:

ג א"ר שמואל בר נחמן למלך שהיה לו פרדס ונטע בו שורות של אגוזין ושל תפוחין ושל רמונים ומסרו ביד בנו בזמן שבנו עושה רצונו היה המלך מחזיר ורואה איזו נטיעה יפה בעולם והיה עוקרה ומביאה ושותלה בתוך אותו הפרדס ובזמן שלא היה בנו עושה רצונו היה המלך רואה איזו נטיעה יפה בתוך הפרדס ועוקרה כך כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום רואה איזה צדיק יש באומות העולם כגון יתרו ורחב מביאו ומדבקו בישראל ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של הקב"ה רואה איזה צדיק וישר וכשר וירא שמים יש בהם ומסלקו מתוכן:

ד כד דמך חייא בר אויא בר אחתיה דבר קפרא אמרין לר' יוחנן עול ואפטר עילוי אמר לון ייעול ריש לקיש דהוא תלמידיה והוא ידע חייליה עאל ר' שמעון ואפטר עילוי דודי ירד לגנו הקדוש ברוך הוא יודע במעשיו של רבי חייא בר אויא וסלקו מן העולם:

ה כד דמך ר' סימון בר זבדי עאל רבי אילא ואפטר עלוי (איוב כ"ח) והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה ארבעה דברים שהם תשמישו של עולם ואם אבדו יש להן חליפין ואלו הן (שם) כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה תלמיד חכם אם מת מי מביא לנו תמורתו אנו שאבדנו את ר' סימון מאיכן נמצא כמוהו אמר רבי לוי שבטים מציאה מצאו וכתיב (בראשית מ"ב) ויצא לבם ויחרדו אנו שאבדנו את ר' סימון בר זבדי מאיכן אנו מוצאים תמורתו הוי והחכמה מאין תמצא:

ו כד דמך ר' בון ברבי חייא עאל ר' זירא ואפטר עילוי (קהלת ה') מתוקה שנת העובד נימר לכון למה רבי בון דומה למלך שהיה לו כרם ושכר עליו פועלים והיה שם פועל אחד מתכשר במלאכתו יותר מכולן כיון שראהו המלך כשר במלאכתו יותר מדאי אחזו בידו והתחיל מטייל עמו ארוכות וקצרות לעתותי ערב באו הפועלים ליטול שכרן ובא אותו פועל ליטול שכרו עמהם ונתן לו המלך שכרו כמותן התחילו הפועלים מצירים אמרו לו אדוננו המלך אנו שיגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתים או שלש שעות ביום והוא נוטל שכרו כמותינו אמר להם המלך מה אתם מצירין יגע זה בשתים או בשלש שעות מה שלא יגעתם אתם כל היום כלו כך יגע רבי בון בר חייא לעשרים ושמנה שנה בתורה מה שלא יגע תלמיד ותיק למאה שנה אמר ר' יוחנן כל מי שהוא עוסק בתורה בעולם הזה אף לעתיד לבא אין מניחין אותו לישן אלא מוליכין אותו לבית מדרשו של שם ועבר ושל אברהם יצחק ויעקב ושל משה ואהרן ועד היכן עד (ד"ה א' י"ז) ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ:

א [ד] יפה את רעיתי כתרצה ר' יהודה בר סימון פתר קרייה בקרבנות יפה את רעיתי כתרצה אלו הקרבנות שאתם מתרצים בקרבנות המד"א (ויקרא א') ונרצה לו לכפר עליו נאוה כירושלם אלו הקדשים שבירושלים המד"א (יחזקאל ל"ו) כצאן קדשים כצאן ירושלם ד"א יפה את רעיתי כתרצה אלו נשי תירען דאמר רבי נשי תירען כשרות היו עמדו ומיחו על עצמן ולא נתנו מנזמיהם למעשה העגל אמרו מה ליסטטרין הקשה שיברו הקדוש ב"ה ליסטטירין הרך עאכ"ו נאוה כירושלם שכל מי שהוא רוצה ומבקש טיפוסים של פעור היה הולך ומוצאה בירושלים הה"ד (ישעיה י') ופסיליהם מירושלם ומשמרון:

ב ד"א יפה את רעיתי כתרצה כשאת רוצה כד את בעייא לית את צריכה בעייה מכלום מילף מכלום מי אמר להם להביא עגלות ובקר לטעון המשכן לא מהן ובהן הביאו אותן הה"ד (במדבר ז') ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב כנגד ששה רקיעים ולא שבעה הם א"ר אבון הן דמלכא שרי טמיקון שש כנגד שש ארצות ארץ ארקא אדמה גיא ציה נשיה תבל וכתיב (תהלים צ"ח) והוא ישפוט תבל בצדק ו' כנגד ו' ערכי משנה שש כנגד ששת ימי בראשית ו' כנגד ו' אמהות שרה רבקה רחל לאה זלפה בלהה צב דומות לקוליינון צב מצויינות צב מטוכסות צב שצבא הלוים עומדים עליהם תני בשם נחמיה כמין קמרוטין היו שלא יהיו כלי שרת מתבקעין ושני עשר בקר כנגד שנים עשר נשיאים עגלה על שני הנשיאים ושור לאחד מלמד שלא לקחום בדמים אלא זה הביא שור וזה הביא שור זה הביא עגלה וזה הביא עגלה ויקריבו אותם לפני המשכן מלמד שמסרום לציבור (במדבר ז') ויאמר ה' אל משה לאמר מהו לאמר אמר לו הקב"ה צא ואמור להם דברי שבח ונחמות א"ר הושעיא אמר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליכם כאילו כבר הייתי צריך לסבול בו את עולמי והבאתם לי באותה שעה נתיירא משה אמר בלבו תאמר רוח הקדש נסתלקה ממני ושרת על הנשיאים או שמא נביא אחד עמד וחידש את ההלכה אמר לו הקב"ה משה אילו להם הייתי אומר שיביאו הייתי אומר לך שתאמר להם אלא (שם) קח מאתם והיו מהו קח מאתם מאתם היו הדברים ומי נתן להם את העצה א"ר סימון שבטו של יששכר אמר להם המשכן הזה שאתם עושים פורח הוא באויר עשו לו עגלות כדי שיהא נטען בהם הוא שהכתוב משבח שבט יששכר שנא' (ד"ה א' י"ב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים מהו לעתים רבי תנחומא אמר לקירסין ר' יוסי בר קסריי אמר לעיבורין (שם) לדעת מה יעשה ישראל שהיו יודעים לרפאות את הקורס ראשיהם מאתים אלו מאתים ראשי סנהדראות שהיה שבטו של יששכר מעמיד וכל אחיהם על פיהם מלמד שכל אחיהם היו מסכימין ההלכה על פיהם כהלכה למשה מסיני באותה שעה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע שמא תמות אחת מן הפרות וישבר אחד מן הגלגלים ונמצא קרבנן של נשיאים פסול ונמצאת עבודת המשכן בטלה מיד (במדבר ז') ויאמר ה' אל משה לאמר קח מאתם והיו לעבד וגו' והי' נתן להם הויה שיהו חיות וקיימות בעולם לעולמי עולמים עד איכן היו קיימות רבי יודן ורבי הונא בשם בר קפרא עד הגלגל הה"ד בהושע (הושע י"ג) בגלגל שורים זבחו גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי ואיכן הקריבו אותן רבי אבון אמר בנוב הקריבו אותן רבי אבא אמר בגבעון הקריבו אותן לוי אמר בשילה הקריבום ורבנן אמרין בבית העולמים הקריבום רבי חמא אמר טעמא דרבנן דכתיב (ד"ה ב' ז') ויזבח המלך שלמה את זבח הבקר זבח בקר לא נאמר אלא זבח הבקר אי זה בקר הוי אומר (במדבר ז') את שתי העגלות ואת ארבעת הבקר וכתיב (שם ) ואת ארבע העגלות ואת שמונת הבקר ר' מאיר אומר עכשיו הן קיימות ולא הוממו ולא הזקינו ולא הטריפו אלא הן חיות וקיימות והרי דברים קל וחומר ומה הפרות שנדבקוע"יאדם במלאכת המשכן נתן להם הוויה שיהיו הן חיות וקיימות לעולמי עולמים ישראל שדבקים בחי העולמים עאכ"ו שנאמר (דברים ד') ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום:

א [ה] הסבי עיניך ר' עזריה בשם רבי יהודה בר' סימון למלך שכעס על מטרונה ודחפה והוציאה מפלטין בחוץ מה עשתה הלכה וצמצמה פניה אחר העמוד חוץ לפלטין לכשעבר המלך אמר המלך העבירוה מנגד פני שאיני יכול לסבול כך בשעה שבית דין יושבין וגוזרין תעניות והיחידים מתענים הקב"ה אומר איני יכול לסבול שהם הרהיבוני הן גרמו לי לפשט ידי בעולמי ובשעה שבית דין גוזרים תעניות ותינוקות מתענים אומר הקדוש ברוך הוא איני יכול לסבול שהם הרהיבוני הם המליכוני עליהם ואמרו (שמות ט"ו) ה' ימלוך לעולם ועד ובשעה שגוזרין תעניות וזקנים מתענים אומר הקב"ה איני יכול לסבול שהם הרהיבוני הם קבלו מלכותי עליהם בסיני ואמרו (שם כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע וכתיב (תהלים פ"ז) אזכיר רהב ובבל ליודעי וגו' רבי פנחס בשם ר' חמא בר חנינא בר פפא כתיב (שם ס"ח) אך סוררים לשכן יה אלהים ואף סוררים והקדוש ברוך הוא משרה שכינתו ביניהם באי זו זכות בזכות כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע שערך כעדר העזים מה עז זו בזויה כך ישראל בזויין בשטים שנאמר (במדבר כ"ה) וישב ישראל בשטים וגו':

א [ו] שניך כעדר הרחלים מה רחל זו צנועה כך היו ישראל צנועים וכשרים במלחמת מדין ר' הונא בשם ר' אחא אמר שלא הקדים אחד מהן תפילין של ראש לתפילין של יד שאלו הקדים אחד מהן תפילין של ראש לתפילין של יד לא היה משה משבחם ולא היו עולין משם בשלום הוי אומר שהיו צדיקים ביותר. שכולם מתאימות בשעת שהיו נכנסים זוגות זוגות אצל האשה היה אחד מהם מפחם פניה ואחד מהם מפרק נזמיה והיו אומרות להם אין אנו מבריותיו של הקב"ה שתעשו לנו כך והיו ישראל אומרים להן לא דייכם שנטלנו שלנו מתחת ידיכם הדא הוא דכתיב (במדבר כ"ה) ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם ושכולה אין בהם שלא נחשד מהם אחד בעבירה:

א [ז] כפלח הרמון רקתך באותה שעה כשחזרו ממלחמת מדין התחיל משה לשבחן אפילו ריקנין שבכם רצופים מצות ומעשים טובים כרמון הזה שכל מי שבא עבירה לידו ונצל ממנה ולא עשה אותה מצוה גדולה עשה ואצ"ל לצמתך על הצנועין ועל המצומתים שבכם:

א [ח] ששים המה מלכות ר' חייא ציפוראה ורבי לוי פתרי קרייה בא"ה ר' חייא אמר ששים ושמונים הרי מאה וארבעים ארבעים מהם יש להם לשון ואין להם כתב וארבעים מהם אין להם לשון ויש להם כתב ועלמות אין מספר השאר מהם שאין להם לא כתב ולא לשון יכול אף ישראל כן ת"ל (אסתר ח') ואל היהודים ככתבם וכלשונם ר' לוי אמר ששים ושמונים הרי מאה וארבעים שבעים מהם מכירים אבותיהם ואין מכירים אמותיהם ושבעים מהם מכירין אמותיהם ואין מכירין אבותיהם ועלמות אין מספר שאין מכירין אבותיהם ואמותיהם יכול אף ישראל כן ת"ל (במדבר א') ויתילדו על משפחותם לבית אבותם:

א [ט] אחת היא יונתי תמתי אחת זה אברהם שנא' (יחזקאל ל"ג) אחד היה אברהם אחת היא לאמה זה יצחק שהיה יחיד לאמו ברה היא ליולדתה זה יעקב אבינו שהיה ברור ליולדתו שהיה צדיק גמור ראוה בנות ויאשרוה אלו השבטים שנאמר (בראשית מ"ה) והקול נשמע בית פרעה ד"א ראוה בנות ויאשרוה זו לאה שנאמר (שם ל') באשרי כי אשרוני בנות מלכות ופלגשים ויהללוה זה יוסף שנא' (שם מ"א) ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה אם אנו מהלכין מסוף העולם ועד סופו אין אנו מוצאין כזה שנאמר (שם) אחרי הודיע אלהים אותך כל זאת וגו':

ב ר' יצחק פתר קרייה בפרשיותיה של תורה ששים המה מלכות אלו ששים מסכתיות של הלכות ושמונים פילגשים אלו שמונים פרשיות שבתורת כהנים ועלמות אין מספר אין קץ לתוספות אחת היא הן חולקים אלו עם אלו וכלהון דורשין מטעם אחד מהלכה אחת מגזירה שוה מקל וחומר ר' יודן בר' אלעאי פתר קרייה בעץ חיים ובגן עדן ששים המה מלכות אלו ששים חבורות של צדיקים שיושבות בגן עדן תחת עץ החיים ועוסקות בתורה תני עץ חיים מהלך חמש מאות שנה וכל מימי בראשית מתפלגין ויוצאין מתחתיו:

ג רבי יהודה בר' אלעאי אמר לא סוף דבר גופו אלא אפילו קורתו מהלך ת"ק שנה תני תמצית כור תרקב שותה ותמצית כוש מצרים שותה ומצרים מהלך ארבעים יום והיא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה והיא אחד מששים בכוש וכוש מהלך שבע שנים ועוד והיא אחד מששים בעולם וארכו של עולם ת"ק שנה מהלך ורחבו מהלך ת"ק שנה והוא אחד מארבע מאות שנה לגיהנם ומוצא הילוכה של גיהנם שני אלפים מאה שנה מצינו שכל העולם כלו ככיסוי קדירה לגיהנם ועולם אחד מששים בעדן ועדן אין לה שיעור ושמנים פילגשים אלו שמנים חבורות בינונית שיושבות ועוסקות בתורה חוץ לעץ החיים ועלמות אין מספר אין קץ לתלמידים יכול שהן חלוקין זה עם זה ת"ל אחת היא יונתי תמתי כולן דורשין מטעם אחד מהלכה אחת מגזירה שוה אחת מקל וחומר:

ד רבנן פתרי קרייה ביוצאי מצרים ששים המה מלכות ששים אלו ששים רבוא שיצאו מבן עשרים שנה ומעלה ושמנים פילגשים אלו שמנים רבוא שיצאו ישראל ממצרים מבן עשרים שנה ולמטה ועלמות אין מספר אין קץ ואין סכום לגרים ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר אומות העולם יש להם מנין ואין להם סכום יש להם מנין (בראשית י') בני יפת גומר ומגוג אבל ישראל יש להם מנין ויש להם סכום הה"ד (במדבר ג') פקודיהם במספר כל זכר פקודיהם זה המנין במספר זה הסכום ודכוותיה (שמואל ב' כ"ד) ויתן יואב את מספר מפקד העם אל המלך וגו' מספר זה המנין מפקד זה הסכום אין תימר שאנו מעידין על עצמנו והלא בלעם הרשע העיד בנו דכתיב (במדבר כ"ג) מי מנה עפר יעקב זה מנין ומספר את רובע ישראל זה הסכום:

ה ד"א אחת היא יונתי תמתי זו כנסת ישראל שנאמר (שמואל ב' ז') ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אחת היא לאמה שנא' (ישעיה נ"א) הקשיבו אלי עמי ולאמי אלי האזינו לאמי כתיב ברה היא ליולדתה תרגם ר' יעקב בר אבונה קומי רבי יצחק בר מינה לית ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה המד"א (מלאכי ג') ואשרו אתכם כל הגוים מלכות ופילגשים ויהללוה המד"א (ישעיה מ"ט) והיו מלכים אומניך:

א [י] מי זאת הנשקפה כמו שחר דלמה רבי חייא ור' שמעון בר חלפתא הוון מהלכין בהדא בקעת ארבאל בקריצתה וראו אילת השחר שבקעה אורה א"ל ר' חייא רבה לר' שמעון בר חלפתא כך תהיה גאולתן של ישראל מצפצפת דכתיב (מיכה ז') כי אשב בחשך ה' אור לי בתחלה היא באה קימעה קימעה ואחר כך היא מנצנצת ובאה ואחר כך פרה ורבה ואח"כ מרטבת והולכת כך בתחלה (אסתר ב') בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך ואחר כך (שם ח') ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה וגו' כמו שחר אי מה שחר זה שאין לו צל יכול אף ישראל כן ת"ל יפה כלבנה אי מה הלבנה הזו אין אורה ברור כך ישראל ת"ל ברה כחמה הה"ד (שופטים ה') ואוהביו כצאת השמש בגבורתו אי מה החמה קופחת יכול אף ישראל כן ת"ל יפה כלבנה הה"ד (תהלים ל"ו) מה יקר חסדך אלהים אי מה לבנה זו פעמים חסרה פעמים יתירה יכול אף ישראל כן ת"ל ברה כחמה אי מה חמה זו משמשת ביום ואינה משמשת בלילה יכול אף ישראל כן ת"ל יפה כלבנה מה לבנה זו משמשת ביום ובלילה דכתיב בה (בראשית א') ולמשול ביום ובלילה כך ישראל הן הן בעולם הזה הן הן לעולם הבא אי מה חמה ולבנה אין להם אימה יכול אף ישראל כן ת"ל איומה כנדגלות כדגלין של מעלן כגון מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו ומניין שיש להם אימה שנאמר (יחזקאל א') וגביהן וגבה להם ויראה להם רבי יהושע אמר אימה שלמטה כגון דוכסין ואיפרכין ואיסטרטיליטין ומניין שיש להם אימה שנא' (דניאל ז') דחילה ואמתני ותקיפא רבי יודן ור' הונא רבי יודן בשם ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ורבי הונא בשם ר' אלעזר המודעי כדגלים אין כתיב כאן אלא כנדגלות כדור שנתנדנד לגלותו איזה זה זה דורו של חזקיהו שנאמר (ישעיה ל"ז) יום צרה ותוכחה ומניין שיש להם אימה שנאמר (ד"ה ב' ל"ב) וינשא לעיני כל הגוים ר' הונא בשם ר' אלעזר המודעי כדגלים אין כתיב כאן אלא כנדגלות כדור שנתנדנד לגלות ולא גילה ואיזה זה זה דורו של מלך המשיח הה"ד (זכריה י"ד) ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה ומניין שיש לו אימה שנא' (ישעיה י"א) והכה ארץ בשבט פיו רבי אלעזר בשם ר' יוסי בר ירמיה בשעה ההיא יהיו ישראל מתנדנדים ממסע למסע ר' יהושע דסכנין אומר אמרה כנסת ישראל הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף של יין זה סיני שם מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו אמר הלואי נסע בטכסיס הזה של מעלן באותה שעה אמר הקדוש ב"ה הואיל ונתאוו בני להיות כדגלים יחנו בדגלים שנאמר (במדבר ב') איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל:

א [יא] אל גנת אגוז ירדתי אמר ר' יהושע בן לוי נמשלו ישראל באגוזה מה האגוזה נגזזת ונחלפת לטובתה היא נגזזת למה שהיא מחלפת כשער הזה שנגזז ונחלף וכצרפנים הללו שנגזזין ונחלפין כך כל מה שישראל נגזזין מעמלן ונותנין לעמלי תורה בעולם הזה לטובתן הן נגזזין ונחלפין להם ומרבין להם עושר בעולם הזה ושכר טוב לעולם הבא ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר מה הנטיעות הללו אם את מכסה שרשיהם בשעת נטיעתן הן מצליחות ואם לאו אין מצליחות אבל האגוז הזה אם את מכסה שרשיו בשעת נטיעתו אינו מצליח כך ישראל (משלי כ"ח) מכסה פשעיו לא יצליח א"ר אלעשה לא היה צריך קרא למימר אלא אל גינת ירק ואמר אל גנת אגוז אלא מלמד שנתן להם כחן של נטיעות וזיון של ירק ר' עזריה אמר תרתי מה אגוז זה עצו משמר פריו כך עמי הארץ שבישראל מחזיקין בדברי תורה הה"ד (משלי ה') עץ חיים היא למחזיקים בה אמר חורי מה אגוז זה אם נופל לתוך הטנופת את נוטלו ומורקו ושוטפו ומדיחו והוא חוזר כתחילתו והוא יפה לאכילה כך כל מה שישראל מתלכלכין בעונות כל ימות השנה בא יום הכפורים ומכפר עליהם הה"ד (ויקרא ט"ז) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם ר' יהודה בר' סימון אומר מה אגוז זה יש לו שתי קליפות כך ישראל יש להן שתי מצות מילה ופריעה ד"א אל גנת אגוז אמר ר"ל מה אגוז זה חלק דתנינן ר' שמעון אומר אף בחלקי אגוזים וכל מי שעולה לראשו ואינו נותן דעתו האיך יעלה הוא נופל ומת ונוטל שלו מן האגוז כך כל מי שהוא מנהיג שררה על הציבור בישראל ואינו נותן דעתו היאך הוא מנהיג את ישראל סוף שהוא נופל ונוטל שלו מתחת ידיהם הה"ד (ירמיה ב') קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אכליו יאשמו וגו' ד"א אל גנת אגוז ירדתי מה אגוז זה שחוק לתינוקות ושעשוע למלכים כך הן ישראל בעולם הזה על ידי עונות דכתיב (איכה ג') הייתי שחוק לכל עמי וגו' אבל לעתיד לבא (ישעיה מ"ט) והיו מלכים אומניך ד"א אל גנת אגוז ירדתי מה האגוז הזה יש בו אגוזי פרך אגוזים בינונים ואגוזים קנטרנין כך ישראל יש מהן עושין צדקה מאליהן ויש שאם אתה תובען הם נותנים ויש שאת תובען ואין עושין א"ר לוי מתלא אמר תרעא דלא פתיח למצוותה יהא פתיח לאסיה ד"א אל גנת אגוז ירדתי מה אגוז זה האבן שוברו כך התורה קרואה אבן ויצר הרע קרוי אבן התורה קרויה אבן שנא' (שמות כ"ד) ואתנה לך את לוחות האבן ויצר הרע קרוי אבן שנא' (יחזקאל ל"ו) והסירותי את לב האבן מבשרכם א"ר לוי למקום ארימון שהוא משובש בגייסות מה עשה המלך הושיב בו כוסטריינים בשביל לשמרו כדי שלא יקפחו לעוברים ולשבים כך אמר הקב"ה תורה קרויה אבן ויצר הרע קרוי אבן תהא האבן משמר האבן ד"א אל גנת אגוז ירדתי מה אגוז זה אינו יכול לגנוב המכס שלו שהוא נשמע וניכר כך הם ישראל כל מקום שאחד מהם הולך אינו יכול לומר שאינו יהודי למה שהוא ניכר הה"ד (ישעיה ס"א) כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' ד"א אל גנת אגוז ירדתי מה אגוז זה השק מלא אגוזים בידך את נותן לתוכו כמה שומשמים כמה חרדלים והן מחזיקין כך כמה גרים באו ונתוספו בישראל הה"ד (במדבר כ"ג) מי מנה עפר יעקב ד"א אל גנת אגוז ירדתי מה אגוז זה את נוטל אחד מהכרי וכולן מדרדרין ומתגלגלים זה אחר זה כך הן ישראל לקה אחד מהן כולן מרגישין הה"ד (שם ט"ז) האיש אחד יחטא וגו' אמר ר' ברכיה מה אגוז זה עשוי ארבע מגורות והסירה באמצע כך היו ישראל שרויין במדבר ארבע דגלים ארבע מחנות ואהל מועד באמצע הה"ד (במדבר ב') ונסע אהל מועד ד"א אל גנת אגוז ירדתי זה העולם לראות באבי הנחל אלו ישראל לראות הפרחה הגפן אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות הנצו הרמונים אלו התינוקות שיושבין ועוסקין בתורה ויושבין שורות שורות כגרעיני רמונים:

א [יב] לא ידעתי נפשי שמתני תני ר' חייא משל לבת מלכים שהיתה מלקטת בשלפים נמצא המלך עובר והכיר שהיא בתו שלח אוהבו נטלה והושיבה עמו בקרונין והיו חברותיה תמהות עליה ואומרות אתמול הייתה מלקטת בשלפים והיום יושבת בקרונין עם המלך אמרה להם כשם שאתם תמהות עלי כך אני תמהה על עצמי וקראת על עצמה לא ידעתי נפשי שמתני כך כשהיו ישראל במצרים משועבדין בטיט ולבנים והיו מאוסין ובזויין בעיני המצריים וכשנעשו בני חורין ונגאלו ונעשו סגנים על כל באי עולם והיו אומות העולם תמהות ואומרות אתמול הייתם עובדים בטיט ולבנים והיום נעשיתם בני חורין וסגנים על כל העולם והיו ישראל אומרים להם כשם שאתם תמהים עלינו כך אנו תמהים על עצמנו וקראו על עצמן לא ידעתי נפשי שמתני ד"א לא ידעתי נפשי שמתני ביוסף הצדיק הכתוב מדבר אתמול (תהלים ק"ה) ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו והיום (בראשית מ"ב) ויוסף הוא השליט על הארץ וקרא על עצמו לא ידעתי נפשי שמתני ד"א לא ידעתי נפשי שמתני הכתוב מדבר בדוד אתמול היה בורח מפני שאול והיום ויהי דוד מלך וקרא על עצמו לא ידעתי נפשי שמתני ד"א לא ידעתי נפשי שמתני הכתוב מדבר במרדכי אתמול (אסתר ד') וילבש שק ואפר והיום (שם ח') ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור וגו' וקרא על עצמו לא ידעתי נפשי שמתני ד"א לא ידעתי נפשי שמתני הכתוב מדבר בכנסת ישראל כנסת ישראל אומרת לאומות העולם (מיכה ז') אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי שבשעה שהייתי יושבת בחשך הקדוש ברוך הוא הוציאני לאור שנא' (שם) כי אשב בחשך ה' אור לי וקראה על עצמה לא ידעתי נפשי שמתני יוסטא חייטא דציפורין סלק למלכותא ואיתקבל למלכא אמר ליה מלכא שאל שאלה ואתן לך אמר ליה הב דוכסותא דגבן יהב ליה מלכא כד נסב דוכסותא נחת מינה הוו אילין דחכמין ליה אמרין הוא הוא ומנהון אמרין לית הוא הוא אמר לון חד כדון הוא עבר בשוקא אין הוא מסתכל לההוא מסטוביתה דהוה נהיג יתיב ומחייט עלה הוא הוא ואין לא לית הוא עבר בשוקא ושרי מסתכל לההוא מסטוביתה דהוה נהיג יתיב ומחייט עלה וחכמוניה דהוא הוא אמר לון אתון תמהין עלי ואנא תמה עלי יותר מנכון וקרון עליה לא ידעתי נפשי שמתני וגו' עמי נדיב עמי הוה מהלך נדיב חי העולמים.

א [א] שובי שובי השולמית רבי שמואל בר חייא בר יודן בשם ר' חנינא ד' פעמים כתיב כאן שובי שובי כנגד ד' מלכיות ששולטין בישראל וישראל נכנסין תוך ידיהן בשלום ויוצאין לשלום השולמית אומה ששלום חי העולמים מתנהג בה הה"ד (שמואל ב' ז') ואהיה מתהלך באהל ובמשכן דבר אחר השולמית אומה שמסיימים לה שלום בכל יום המד"א (במדבר ז') וישם לך שלום דבר אחר השולמית אומה שאני עתיד להושיבה בנוה שלום הדא הוא דכתיב (ישעיה ל"ב) וישב עמי בנוה שלום וגו' ד"א השולמית אומה שאני נוטה עליה שלום הדא הוא דכתיב (שם ס"ו) הנני נוטה אליה כנהר שלום ר' אלעזר ב"ר מרון אמר אומה שמשלמת איסטטיונרון של עולם הן בעוה"ז הן בעולם הבא ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר אומה שכל טובות שבעולם אינן באות אלא בזכותה הה"ד (בראשית כ"ז) ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ לך בזכותך ובך הדבר תלוי דכתיב (דברים כ"ח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב בזכותך ובך הדבר תלוי ר' שמואל בר תנחום ור' חנן בריה דר' ברכיה בוצריה בשם ר' ירמיה אומה שעשתה שלום ביני ובין עולמי שאילו לא קבלה תורתי הייתי מחזיר עולמי לתהו ובהו דאמר הונא בשם ר' אחא כתיב (תהלים ע"ה) נמוגים ארץ וכל יושביה אלולי שעמדו ישראל לפני הר סיני ואמרו (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע כבר היה העולם מתגמגם והולך ומי ביסם העולם אנכי שנא' (תהלים ע"ה) אנכי תכנתי עמודיה סלה בזכות (שמות כ') אנכי ה' אלהיך תכנתי עמודיה:

ב ונחזה בך אומות העולם אומרות לישראל עד מתי אתם מתים על אלהיכם ומשלמין לו הה"ד (שיר א') על כן עלמות אהבוך ועד מתי אתם נהרגין עליו כדכתיב (תהלים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום ועד מתי אתם גומלין טובות עליו ולו לעצמו והוא גומל לכם רעות באו לכם אצלנו ואנו ממנין אתכם דוכסין אפרכין ואיטרטלין ונחזה בך ואתון אינון מחזיתיה דעלמא הה"ד (שמות י"ח) ואתה תחזה מכל העם וישראל משיבין להם מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים שמעתם מימיכם אברהם יצחק ויעקב עבדו עבודת כוכבים שיעבדו בניהם אחריהם ולא אבותינו עבדו עבודת כוכבים ולא אנו נעבוד עבודת כוכבים אחריהם אלא מה אתם יכולין לעשות לנו כחולה שנעשה ליעקב אבינו כשיצא מבית לבן ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר ששים רבוא מלאכים היו חלין ומרקדים לפני יעקב אבינו בצאתו מבית לבן ורבנן אמרי מאה ועשרים רבוא הה"ד (בראשית ל"א) ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה הרי ששים רבוא (שם) ויקרא שם המקום ההוא מחנים הרי מאה ועשרים רבוא או שמא אתם יכולין לעשות לנו כחולה שנעשה לאבותינו על הים שנא' (שמות י"ד) ויסע מלאך האלהים או שמא יכולין אתם לעשות לנו כחולה שנעשה לאלישע שנא' (מלכים ב' ו') וישכם משרת איש האלהים לקום ויצא והנה חיל סובב את העיר וסוס ורכב ויאמר נערו אליו אהה אדני איכה נעשה וכתיב ויאמר אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אותם מיד ויתפלל אלישע ויאמר ה' פקח נא את עיניו ויראה ויפקח ה' את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבות אלישע או שמא יכולין אתם לעשות לנו כחולה שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא ר' ברכיה ור' חלבו ועולא ביראה ור' אלעזר בשם ר' חנינא אמרו עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות ראש חולה לצדיקים לע"ל שנא' (תהלים מ"ח) שיתו לבכם לחילה לחולה כתיב ומראין לו באצבע שנא' (שם) כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו עלמות כעלמות כמחולות של צדיקים:

א [ב] מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב א"ר יודן אפי' הדיוט מקלס בלשון זה גנאי הוא לו ואת אומר מה יפו פעמיך אלא אינו מדבר אלא פעמי רגלים והלא פעמים הללו פעמים מגולין פעמים מכוסין אלא מה יאיין עקיביך במסאנא ברתיה דרחמי א"ר ברכיה כך דרשו שני הרי עולם ר' אליעזר ור' יהושע אמרו מה יפו פעמיך בנעלים מה היה יפיין לפעמיך שהיו נועלין בעד כל הצרות מעשה באחד ששכח לנעול דלתי ביתו ועלה לפעמי רגלים וכשבא מצא הנחש קשור בטבעות דלתותיו שוב מעשה באחד ששכח ולא הכניס תרנגולתיו לתוך ביתו ועלה לפעמי רגלים ובא ומצא החתולות מקורעות לפניהם שוב מעשה באחד ששכח ולא הכניס כרי של חטים לתוך ביתו ועלה לרגל וכשבא מצא אריות מקיפין לחטים אמר רבי פנחס מעשה בשני אחים עשירים שהיו באשקלון והיו להם שכנים רעים מאומות העולם והוון אמרין אימתי אילין יהודאין סלקין למצלייה בירושלם ואנן עלין מקפחין ביתיהון ומחרבין להון מטא זמנא וסלקין זימן להם הקב"ה מלאכים כדמותן והוו נכנסין ויוצאין בתוך בתיהם מן דאתיין מן ירושלם פלגין מן מה דאייתון עמהון לכל מגיריהון אמרון לון אן הויתון אמרון לון בירושלם אימת סליקתון ביום פלן ואימת אתיתון ביום פלן אמרין בריך אלההון דיהודאין דלא שבקון ולא שבק יתהון אינון גבריא סבירין אימת יסקון אלין יהודאין למצלייה בירושלם דאינון עלין ומקפחין לביתיהון ומחרבין להון ושלח אלההון מלאכים כדמותהון דהוו נפקין ועללין בגו בתיהון בגין דאתרחיצו ביה לקיים מה שנא' מה יפו פעמיך:

ב ד"א מה יפו פעמיך בנעלים בשני נעלים א"ר חמא בר' חנינא לשני פרגמטיטין שנכנסו למדינה ענה אחד מהם ואמר לחברו אם פותחין אנו שנינו כאחד במדינה אנו עושין אפרגייס במדינה אלא פתח אתה שבתך ואני שבתי ר' חנניה בריה דר' איבי אמר מה יפו פעמיך בנעל אין כתיב כאן אלא בנעלים שתי נעלים נעילה בפסח ונעילה בחג אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אתם נועלים לפני בחג ואני נועל לפניכם בפסח אתם נועלים לפני בחג ואני פותח ומשיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומזריח חמה ומגדל צמחים ומדשן פירות ועורך שלחן לפני כל אחד ואחד צרכיו ולכל גויה וגויה כדי מחסורה ואני נועל לפניכם בפסח ואתם יוצאים וקוצרים ודשין וזורים ועושים כל צרכיכם בשדה ומוצאין אותה מלאה ברכות א"ר יהושע בן לוי ראויה היתה העצרת של חג שתהא רחוקה חמשים יום כנגד העצרת של פסח אלא עצרת של חגע"ישהן יוצאים מן הקיץ לחורף לית ביומיהו דייזלון וייתון משל למה"ד למלך שהיו לו בנות הרבה מהן נשואות במקום קרוב ומהן נשואות למקום רחוק יום אחד באו כלם לשאול שלום המלך אביהם אמר המלך אלו שנשואות במקום קרוב אית בעונתה למיזל ולמיתי ואלין שנשואות במקום רחוק לית בעונתה ליזיל ולמיתי אלא עד דאינון כלהון אצלי הכא נעבד כלן חד יום טב ונחדי עמן כך עצרת של פסח עד דאינון נפקין מהחורף לקיץ אמר הקב"ה אית ביומא למיזל ולמיתי אבל עצרת של חג על ידי שהן יוצאין מהקיץ לחורף ואבק דרכים קשה וידות דרכים קשות לפיכך אינה רחוקה חמשים יום אמר הקדוש ברוך הוא לית ביומיא למיזל ולמיתי אלא עד דאינון הכא נעבד כלן חד יום טב ונחדי לכך משה מזהיר לישראל ואומר להם (במדבר כ"ט) ביום השמיני עצרת תהיה לכם הוי אומר מה יפו פעמיך בנעלים:

ג בת נדיב בתו של אברהם שנקרא נדיב המד"א (תהלים מ"ז) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם וגו' חמוקי ירכיך א"ר יוחנן כל חיטטין ופרניקין שישראל מחטין ומתפרנקין בעוה"ז בזכות מילה שנתנה בין ירכים א"ר חייא מה ראו חכמים לקבוע רופא בברכה שמינית כנגד המילה שנתנה בשמיני הה"ד (מלאכי ב') בריתי היתה אתו החיים והשלום וגו' כמו חלאים כמה חליים מתחת ידיה כמה תינוקות הנמולים ומתים תחת ידיה א"ר נתן מעשה שבאתי למדינת קפוטקיא והיתה שם אשה אחת והיתה יולדת בנים זכרים ונמולים ומתים מלה ראשון ומת שני ומת שלישי ומת רביעי הביאתו לפני וראיתי בשרו ירוק נסתכלתי בו ולא מצאתי בו דם ברית אמרו לי מה אנו מולין אותו אמרתי להם המתינו והניחו אותו עד שיבא לו דם ברית דתנינן תמן הקטן החולה אין מולין אותו עד שיבריא והניחו אותו מלו אותו ונמצא הבן של חיים והוציאו שמו נתן כשמי הוי כמו חלאים ד"א כמו חלאים למה חלאים היה דומה רבי חוניא ורבנן רבי חוניא אמר לחוליא של עמוד ורבנן אמרין לחוליא של מרגלית ומי עשאה רבי מנחמא אמר מעשה ידי אמן מעשה ידי אומנתו של הקב"ה בעולם אמר רבי שמואל למלך שהיה לו פרדס ונוטע בו שורות שורות של אגוזין ותפוחים ורמונים ומסרן לבנו אמר לו בני איני תובע ממך דבר אלא בשעה שהנטיעות הללו מבכרות תהא מביא לפני מהן ומטעמני כדי שאראה מעשה ידי ואשמח בך כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני איני תובע מכם דבר אלא כשיולד לאחד מכם בן בכור יהא מקדישו לשמי הה"ד (שמות י"ג) קדש לי כל בכור וכשאתם עולין לפעמי רגלים תהיו מעלין אותו וכל זכרים שלכם להראות לפני לפיכך הזהיר משה את ישראל (שמות כ"ג) שלש פעמים בשנה:

א [ג] שררך אגן הסהר שררך אלו סנהדרין מה תינוק זה כל זמן שהוא במעי אמו אינו חי אלא מטיבורו כך אין ישראל יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם אגן הסהר אדרה דאזהרה אבון בר חסדי אמר אית אתרין דקריין וצווחין לזהרא סהרא אל יחסר המזג אל תחסר סנהדרין מעשרים ושלשה דבר אחר אל יחסר המזג אל תחסר סנהדרין מופלא שלה דבר אחר אל יחסר המזג אל תחסר סנהדרין זה שהוא ממזג לה את ההלכה כההיא דתנינן תמן מזג שני חלקים מים ואחד יין מיין השרוני ד"א אל יחסר המזג לא נחסר מזגא דעלמא המד"א (תהלים כ"ג) ה' רועי לא אחסר:

ב בטנך ערמת חטים זה תורת כהנים מה כרס זה הלב מכאן והכרעים מכאן והוא באמצע כך תורת כהנים שני ספרים מכאן ושני ספרים מכאן והוא באמצע ערמת חטים ערמת של חטאים סוגה בשושנים אלו ד"ת שהן רכים כשושנים כמה מצות ודקדוקים יש בתורת כהנים כמה קלין וחמורין פיגולין ונותרות יש בתורת כהנים א"ר לוי בנוהג שבעולם אדם נושא אשה בן ל' שנה בן מ' שנה משמוציא יציאותיו הוא בא לזקק לה והיא אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי ופורש ממנה מיד מי גרם לו שלא יקרב לה איזה כותל ברזל יש ביניהם ואיזה עמוד ברזל ביניהם אי זה נחש נשכו איזה עקרב עקצו שלא יקרב לה דברי תורה שרכין כשושנה שנא' בה (ויקרא י"ח) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב וכן מי שהביאו לו תמחוי של חתיכות אמרו לו חלב נפל שם ומשך ידו ולא טעמו מי גרם לו שלא לטעום איזה נחש נשכו שלא יטעום ואיזה עקרב עקצו שלא יקרב ויטעם אותו דברי תורה שרכין כשושנה שכתוב בה (ויקרא ג') כל חלב וכל דם לא תאכלו:

ג ד"א בטנך ערמת חטים והלא של איסטרובילין יפה משל חטים אלא איפשר לעולם להיות בלא איסטרובילין ואי איפשר לעולם להיות בלא חטים א"ר אידי מה חטה זו סדוקה כך ישראל סדוקה מילתן ר' יוסי בר חנניה אמר מה חטה זו סופגת כך ישראל סופגין נכסיהם של אומות העולם הה"ד (דברים ז') ואכלת את כל העמים וגו' וכתיב (ישעיה ס"א) חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו ארשב"ל מה חטים הללו פסולת שלהם נמדדות עמהם כך ישראל (דברים כ"ט) מחוטב עציך עד שואב מימיך אמר ר' יצחק מה חטים הללו כשהן יוצאין לזרע אינן יוצאין אלא במנין וכשנכנסין מהגורן נכנסין במנין כך כשירדו ישראל למצרים ירדו במנין שנא' (שם י') בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה וכשעלו עלו במנין שנא' (שמות י"ב) כשש מאות אלף רגלי רבי חוניה אמר על הדא דרבי יצחק כשם שאין בעל הבית משגיח לא על משפלות של זבל ולא על משפלות של תבן ולא על הקש ולא על המוץ למה שאין נחשבין לכלום כך אין הקב"ה משגיח על אומות העולם למה שאינן כלום שנא' (ישעיה מ') כל הגוים כאין נגדו וגו' ועל מי הוא משגיח על ישראל שנא' (שמות ל') כי תשא את ראש בני ישראל וגו' (במדבר א') שאו את ראש כל עדת בני ישראל ר' נחמיה בשם ר' אבון אומות העולם אין להם נטיעה אין להם זריעה אין להם שרש ושלשתם בפסוק אחד (שם) אף בל נטעו אף בל זורעו אף בל שרש בארץ גזעם וגו' אבל ישראל יש להם נטיעה שנאמר (ירמיה ל"ב) ונטעתים בארץ הזאת וגו' וכתיב (עמוס ט') ונטעתים על אדמתם וגו' יש להם זריעה שנאמר (הושע ב') וזרעתיה לי בארץ יש להם שרש שנאמר (ישעיה כ"ז) הבאים ישרש יעקב משל למה"ד התבן והמוץ והקש היו מדיינין זה עם זה זה אומר בשבילי נזרעה הארץ וזה אומר בשבילי נזרעה השדה אמר להן החטים המתינו לי עד שתבא הגורן ואנו יודעין בשל מי נזרעה השדה בא הגורן וכשנכנסים אל הגורן יצא בעל הבית לזרותה הלך לו המוץ לרוח נטל התבן והשליכו לארץ נטל הקש ושרפו נטל את החטין ועשה אותן כרי היו עוברים הבריות כל מי שרואהו מנשקו המד"א (תהלים ב') נשקו בר כך אומות העולם הללו אומרין אנו ישראל ובשבילנו נברא העולם והללו אומרין אנו ישראל ובשבילנו נברא העולם אמר להם ישראל המתינו עד שיבא היום של הקדוש ברוך הוא ואנו יודעין בשביל מי נברא העולם הה"ד (מלאכי ג') כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' וכתיב (ישעיה מ"א) תזרם ורוח תשאם אבל ישראל נאמר עליהם (שם) ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל:

א [ד] צוארך כמגדל השן כתיב (בראשית ל"ג) וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צואריו וישקהו כולו נקוד א"ר שמעון בן אלעזר כל מקום שאת מוצא הכתב רבה על הנקודה את תפיש את הכתב ומניח הנקודה נקודה רבה על הכתב את תפיש הנקודה ומניח את הכתב ברם הכא לא כתב רבה על הנקודה ולא נקודה רבה על הכתב אלא כולו נקוד וישקהו עליו אלא מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו ונעשה צוארו של יעקב אבינו של שיש וקהו שיניו של אותו רשע ונמסו כדונג ומה תלמוד לומר ויבכו אלא זה בוכה על צוארו וזה בוכה על שיניו ר' אבהו בשם ר' אלעזר מייתי לה מן הדא צוארך כמגדל השן כתיב (שמות ב') וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה ויברח משה וכי יש אדם יכול לברוח מן המלך אלא מלמד שהיה עומד ונדון באותו היום וחייבו להתיז את ראשו א"ר אביתר נתזה החרב מצוארו של משה והתיזה צוארו של קוסטנר הרשע הה"ד (שם י"ח) כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה אותי הציל ולקוסטנר לא הציל רבי בון הוי קרי עליה (משלי י"א) צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו אמר ר' ברכיה (שם כ"א) כפר לצדיק רשע בר קפרא אמר מלמד שירד מלאך בדמותו של משה ותפשו את המלאך והניחו את משה וברח ר' אבא בריה דרב פפי ור' יהושע דסכנין בשם רבי לוי כל איסקולין של פרעה נעשו באותה שעה מהן אלמין מהן חרשין מהן סומין מהן חגרין אומרין לאלמין איכן הוא משה ולא היו מדברים ולסומין ולא היו רואים ולחרשין ולא היו שומעים ולחגרים ולא היו מהלכין שנא' (שמות ד') ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי ה' הלא אנא הוא דעבד כל אילין ועתה לכה ואשלחך אל פרעה:

ב עיניך ברכות בחשבון עיניך אלו סנהדרין שהם עינים לעדה המד"א (במדבר ט"ו) והיה אם מעיני העדה רמ"ח אברים שיש בו באדם וכולן הולכין אחר העינים כך הן ישראל אין יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהן ברכות בחשבון מילי דחושבן ל"ו מזכין ל"ה מחייבין על שער בת רבים זו ההלכה שיוצאה מבית שער ומרווחת לרבים ר' יהודה ברבי אמר שיכן לנטות אחרי רבים:

ג אפך כמגדל הלבנון זה בית המקדש מה האף הזה נתון בגבהו של אדם כך בית המקדש נתון בגבהו של עולם מה האף הזה רוב תכשיטין תלויין עליו כך כהונה ולויה ומלכות מיעקב כמגדל הלבנון שנא' (דברים ג') ההר הטוב הזה והלבנון ר' טביומי אמר שמלבין עונותיהם של ישראל כשלג שנאמר (ישעיה א') אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ר' שמעון בן יוחאי אומר שכל הלבבות שמחות בו שנא' (תהלים מ"ח) יפה נוף משוש כל הארץ ורבנן אמרי על שם (מלכים א' ט') והיו עיני ולבי שם כל הימים צופה פני דמשק א"ר יוחנן עתידה ירושלים שתהא מגעת עד שערי דמשק שנא' (זכריה ט') משא דבר ה' בארץ חדרך מהו חדרך ר' יהודה ור' נחמיה רבי יהודה אמר מקום הוא שנקרא חדרך אמר לו ר' יוסי בן דורמסקית העבודה שאני מדמשק ויש שם מקום ששמו חדרך רבי נחמיה אמר זה מלך המשיח שהוא חד ורך חד לאומות ורך לישראל ד"א חדרך זה מלך המשיח שעתיד להדריך כל באי העולם בתשובה לפני הקב"ה ודמשק מנוחתו וכי דמשק מנוחתו והלא אין מנוחתו אלא בית המקדש שנא' (תהלים קל"ב) זאת מנוחתי עדי עד אמר לו עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדיה עד שתהא מגעת לשערי דמשק וגליות באות ונינוחות תחתיה לקיים מה שנא' ודמשק מנוחתו עד דמשק מנוחתו מה מקיים ר' יוחנן (ירמיה ל') ונבנתה עיר על תלה כתאנה זו שקצרה מלמטה ורחבה מלמעלה כך עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדיה וגליות באות ונינוחות תחתיה לקיים מה שנא' (ישעיה נ"ד) כי ימין ושמאל תפרוצי הרי לארך לרחב מנין ת"ל (זכריה י"ד) ממגדל חננאל עד יקבי המלך ר' זכאי רבה אמר עד שיחיה ריפע עד היקבין שיקבן מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא הרי לארכה ולרחבה ולמעלה מניין ת"ל (יחזקאל מ"א) ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות תני עתידה ירושלים להתרחב ולעלות ולהיות מגעת עד כסא הכבוד עד שתאמר צר לי המקום רבי יוסי ברבי ירמיה אמר עדיין לא למדנו שבח ירושלים מהיכן את למד שבחה מחומותיה שנאמר (זכריה ב') ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב:

א [ו] ראשך עליך ככרמל אמר הקב"ה לישראל ראשך עליך ככרמל הרשים שבכם חביבים עלי כאליהו שעלה להר הכרמל שנאמר (מלכים א' י"ח) ואליהו עלה אל ראש הכרמל וישם פניו בין ברכיו ולמה שם פניו בין ברכיו אלא אמר לפני הקדוש ברוך הוא אין לנו זכות הבט לברית ודלת ראשך כארגמן אמר הקב"ה הדלים והרשים שבישראל חביבין עלי כדוד שנא' (זכריה י"ב) והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד ויש אומרים כדניאל דכתיב ביה (דניאל ה') והלבישו לדניאל ארגונא מלך אסור ברהטים זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא דכתיב ביה (תהלים צ"ג) ה' מלך גאות לבש אסור ברהטים שאסר עצמו בשבועה שהוא משרה שכינתו בתוך ישראל ברהטים של יעקב אבינו בזכות מי ר' אבא בר כהנא ור' לוי חד אמר בזכותו של אברהם אבינו שנא' (בראשית י"ח) ואל הבקר רץ אברהם וחד אמר בזכות יעקב אבינו שכתוב בו (שם ל') ויצג את המקלות א"ר ברכיה מלך זה משה שנאמר (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך ברהטים שנגזר עליו שלא יכנס לארץ ישראל בשביל מה ברהטים של מי מריבה הה"ד (במדבר כ') המה מי מריבה ר' נחמיה אמר מלך זה משה שנאמר (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך אמר הקב"ה למשה מניתיך מלך על ישראל ודרכו של מלך להיות גוזר ואחרים מקיימין כך תהא גוזר על ישראל והן מקיימין הה"ד (ויקרא כ"ד ב') צו את בני ישראל:

א [ז] מה יפית ומה נעמת מה יפית במצות ומה נעמת בגמילות חסדים מה יפית במצות עשה ומה נעמת במצות לא תעשה מה יפית במצות הבית בחלוק תרומה ומעשרות ומה נעמת במצות השדה בלקט שכחה ופאה ומעשר עני וההפקר מה יפית בכלאים ומה נעמת בסדין בציצית מה יפית בנטיעה ומה נעמת בערלה מה יפית בנטע רבעי ומה נעמת במילה מה יפית בפריעה ומה נעמת בתפלה מה יפית בקריאת שמע ומה נעמת במזוזה מה יפית בתפילין ומה נעמת בסוכה מה יפית בלולב ומה נעמת בתשובה מה יפית במעשים טובים ומה נעמת בעולם הזה מה יפית בעוה"ב ומה נעמת לימות המשיח אהבה בתענוגים זה אהבתו של אברהם שהיה מתחטא על מלך סדום הה"ד (בראשית י"ד) ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי אל ה' אם מחוט ועד שרוך נעל ד"א אהבה בתענוגים זה אהבתו של דניאל שהיה מתחטא על בלשצר שנא' (דניאל ה') מתנתך לך להוין ונבזביתך לאחרן הב ר' אבא בר כהנא אמר נבוז ראשה תמן הינון צווחין ליה לאיפרכא נבוזבזאתך רבי ברכיה אמר בזבוזיך בזיזין בני בזיזין אתון מתלא אמר מן דיירות ולא מן דבזין ליה:

א [ח] זאת קומתך דמתה לתמר ר' חוניא בשם ר' דוסא בר טבת שני יצרים ברא הקדוש ברוך הוא בעולמו יצר עבודת כוכבים ויצר זנות יצר עבודת כוכבים כבר נעקר ויצר זנות הוא קיים אמר הקב"ה כל מי שהוא יכול לעמוד בזנות מעלה אני עליו כאילו עומד בשתיהן אמר ר' יהודה לחבר שהיה לו חכינים חבר את הגדולה והניח את הקטנה אמר כל מי שהוא יכול לעמוד בזו מעלין עליו כאילו עומד בשתיהם כך עקר הקדוש ברוך הוא יצר עבודת כוכבים והניח של זנות אמר כל מי שעומד ביצר זנות מעלין לו כאילו עמד בשתיהן אימתי נעקר יצר עבודת כוכבים רבי בנייה אמר אלו מרדכי ואסתר ורבנן אמרי אלו חנניה מישאל ועזריה מיתיבין רבנן לרבי בנייה וכיע"ייחידי היה נעקר מותיב רבי בנייה לרבנן וכי מרדכי ואסתר יחידים היו הדא מסייעא לרבי בנייה א"ר תנחומא ור' מיאשא ור' ירמיה בשם ר' שמואל בר כהנא כתיב (אסתר ד') שק ואפר יצע לרבים רובן של אותו הדור צדיקים היו ודא מסייעא לרבנן ר' פנחס ורבי חלקיה בשם ר' שמואל כתיב (יחזקאל ו') וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו שם וגו' פליטיכם אלו חנניה מישאל ועזריה שהיו פלטים מכבשן האש בגוים אשר שבו שם אין כתיב כאן אלא בגוים אשר נשבו שם אמר הקב"ה לישראל (הושע י"ד) אפרים מה לי עוד לעצבים מה לי ליצרה של עבודת כוכבים אני עניתי אני עוניתי לו לא אשורנו לא אמרנו שירה לפניך הוי אומר אני הוא שכפפתי יצרה של עבודת כוכבים אם כן למה באו ישראל בספק בימי המן רבנן ורשב"י רבנן אמרי על שעבדו ישראל עבודת כוכבים ור' שמעון אמר על שאכלו מתבשיל הגוים אמרו לו והלא לא אכלו סעודה אלא אנשי שושן הבירה בלבד הה"ד (אסתר א') ובמלאת הימים האלה אמרו לו והלא כל ישראל ערבין אילין באילין דכתיב (ויקרא כ"ו) וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו אמר להם אם כדעתכם אתם חייבתם את כל ישראל כלייה דכתיב (שמות י"ב) זובח לאלהים יחרם אמרו לו אעפ"כ לא עבדו אותה בכל לבם שנא' (איכה ג') כי לא ענה מלבו אף ע"פ כן (שם) ויגה בני איש העמיד עליהם אדם קשה ביותר לנסותן זה נבוכדנצר ועמד והגה את מכתן רבי ברכיה בשם ר' לוי אמר בשני מקומות פעלו ישראל עם הקדוש ברוך הוא בסיני פעלו בפיהם ולא פעלו בלבם שנאמר (תהלים ע"ח) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו בבבל פעלו בלבם ולא פעלו בפיהם שנא' כי לא ענה מלבו אף על פי כן ויגה בני איש הביא עליהם איש שנא' (אסתר ז') איש צר ואויב המן הרע הזה והגה את מכתן על דעת רבנן עבדו ישראל עבודת כוכבים בימי נבוכדנצר על דעת ר' שמעון בן יוחאי לא עבדו ישראל עבודת כוכבים בימי נבוכדנצר על דעת רבנן עבדו ישראל עבודת כוכבים כיצד נבוכדנצר העמיד צלם והפריש עשרים ושלשה מכל אומה ואומה ועשרים ושלשה מכל ישראל על דעת ר' שמעון לא עבדו ישראל עבודת כוכבים הא כיצד נבוכדנצר העמיד צלם והפריש מכל אומה ואומה שלשה שלשה ושלשה מכל ישראל וחנניה מישאל ועזריה שהיו השלשה מישראל עמדו ומיחו על עצמן ולא עבדו עבודת כוכבים הלכו להם אצל דניאל אמר לו רבינו דניאל נבוכדנצר העמיד צלם והפריש מכל אומה ואומה שלשה שלשה ולנו הפריש מכל ישראל מה אתה אומר לנו נסגוד ליה או לא אמר להם הנה הנביא לפניכם לכו אצלו הלכו להם מיד אצל יחזקאל אמרו לו כמו שאמרו לדניאל נסגוד ליה או לא אמר להם כבר מקובל אני מישעיה רבי (ישעיה כ"ו) חבי כמעט רגע עד יעבור זעם אמרו ליה מה את בעי דיהון אמרין הדין צלמא סגדין ליה כל אומיא אמר לון ומה אתון אמרין אמרו ליה אנן בעינן נתן ביה פגם דניהוי תמן ולא נסגוד ליה בגין דיהון אמרין הדין צלמא כל אומיא סגיד ליה לבר מישראל אמר להם אם כדעתכם המתינו לי עד שאמלך בגבורה הה"ד (יחזקאל כ') באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה' וישבו לפני ומי היו אלו חנניה מישאל ועזריה אמר לפני הקב"ה רבש"ע חנניה מישאל ועזריה מבקשים ליתן נפשם על קדושת שמך מתקיים את עליהן או לא אמר לו איני מתקיים עליהם הה"ד (שם) בן אדם דבר את זקני ישראל ואמרת אליהם וגו' הלדרוש אותי אתם באים מאחר שגרמתם לי להחריב ביתי ולשרוף היכלי ולהגלות בני לבין האומות ואח"כ אתם באים לדרשני (שם) חי אני אם אדרש לכם באותה שעה בכה יחזקאל וקונן והילל בעצמו ואמר ווי לשונאי ישראל אבדה שארית יהודה שלא נשתייר מיהודה אלא אלו בלבד שנא' (דניאל א') ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה וזו תשובה באה להם והוה בכי ואזיל כיון דאתא אמרו ליה מה אמר לך הקדוש ברוך הוא אמר להם אינו מתקיים עליכם אמרו לו בין מתקיים בין שאין מתקיים אנו נותנין נפשותינו על קדושת שמו תדע לך שהוא כן שעד שלא באו אצל יחזקאל מה אמרו לו לנבוכדנצר (שם ג') לא חשחין אנחנא על דנה פתגם להתבותך הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכל לשזבותנא לאחר שבאו אל יחזקאל ושמעו התשובה אמרו לנבוכדנצר (שם) והן לא ידיע ליהוא לך מלכא בין מציל בין לא מציל ידיע ליהוא לך מלכא די לאלהיך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד מן דנפקין מן גביה דיחזקאל נגלה הקב"ה ואמר לו יחזקאל מה את סבור שאיני מתקיים עליהם מתקיים אני עליהם בודאי הה"ד (יחזקאל ל"ו) כה אמר ה' אלהים עוד זאת אדרש לבית ישראל אלא שביק להון ולא תימר להון מידי אשבוק להון מהלכין על תומם הה"ד (משלי י') הולך בתום ילך בטח וגו' מה עשו הלכו ופזרו עצמן בין האוכלוסין והוון אמרין והן לא מציל ידיע ליהוא לך הדא היא דברייתא משתבעין ואמרין במאן דאקים עלמא על תלתא עמודים אית דאמרי אברהם יצחק ויעקב אינון ואית דאמרין אלו הן חנניה מישאל ועזריה זאת קומתך דמתה לתמר מה תמר נגזרה עליה שריפה ולא נשרפה אף אלו נגזר עליהם שריפה ולא נשרפו כיצד נעשה להם האור רבי אלעזר ור' שמואל בר נחמיה רבי אלעזר אמר כמין טלנס ורבי שמואל אמר כמין אוקיי:

א [ט] אמרתי אעלה בתמר אמרתי שאני מתעלה בכל האומה כולה ולא נתעליתי אלא בכם אוחזה בסנסניו בסנסנייה הדא תמרתא כד לא עבדה כלום לא פחיתא דהיא עבדה מן תלת אילנין אלבנין אבון בר חסדי אמר באתרין צווחין לאלבנייה סנסנייה הה"ד (דניאל ג') באדין גבריא אלך כפיתו בסרבליהון ר' יודן ורבי הונא ר' יודן אמר בגוליהון ור' הונא אמר במוקסיהון א"ר אבדימי דמן חיפה (שלשה) [ששה] נסים נעשו באותו היום צף הכבשן ונפרץ הכבשן ונשרפו ד' מלכיות ונעשה נבוכדנצר אימוס שירוף והפילה הרוח את הצלם והחיה יחזקאל המתים בבקעת דורא צף הכבשן מניין א"ר יצחק מן הדא קרא (דניאל ג') אדין נבוכדנצר מלכא תוה וקם בהתבהלה ענה ואמר וגו' הא אנה חזה גברין ארבעה שרין מהלכין בגו נורא וגו' ורוה די רביעאה דמה לבר אלהין רבי פנחס בשם רבי ראובן אמר באותה שעה ירד מיכאל המלאך וסטרו על פיו א"ל אי רשע לחה סרוחה בר אית ליה חזור ויתיב מילך חזר ויתיב מילוי (שם) ענה נבוכדנצר ואמר בריך אלההון די שלח בריה אין כתיב כאן אלא די שלח מלאכה ושזיב לעבדוהי די התרחצו עלוהי א"ר ראובן פריטון משלו היו נפרץ הכבשן מניין דכתיב (שם ) באדין קרב נבוכדנצר לתרע אתון נור יקדתא ענה ואמר שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא עלאה פרקו ואתו אין כתיב כאן אלא פוקו ואתו מכאן שנפרץ הכבשן נשרפו ארבעה מלכיות מניין א"ר יצחק דכתיב (שם) שלח למכנש לאחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא אדרגזריא איפרכיא גדבריא איסטרטטיא דתבריא איסכלוסקוקי הוא קורא להם דתבריא שהם שוברים את הדברים תפתיא מימרם ולמה הוא קוראן כן תפתיא שמפתין יצר הרע על זנות אין לי אלא אלו מניין לרבות דוכסין ואנדיקין וההגמונין ת"ל (שם) וכל שלטוני מדינתא אין לי אלא אלו בירידתן בעלייתן מניין דכתיב (שם) ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא ודברי מלכא אחשדרפניא רבי אחא ורבנן רבי אחא אמר אלו הארכונות שהן נחשדין ופונין דין לכל צד ורבנן אמרי שמהדרין פנים ופונים דין סגניא סכולוסטיקי ופחותא קתאליקי והדברי מלכא קשיש ואיסטרולוגיסי חזין לגובריא אלך ונעשה נבוכדנצר אימוס שירוף מניין א"ר יצחק מן הדא דהוא אמרה בפומיה (שם) אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא עילאה שפר קדמי להחויה למי עבד בגופי עבד הפילה הרוח את הצלם מניין א"ר יצחק מן הדא קרא (ישעיה מ"ו) כרע בל קורס נבו החיה יחזקאל את המתים מניין א"ר יצחק מן הדא קרא (יחזקאל ל"ז) מארבע רוחות באי הרוח א"ר פנחס אותה הרוח שהפילה את הצלם הרוח ההוא החיה המתים א"ר אלעזר אותו היום שבת ויום הכפורים היה ורבנן אומרים כמה הוה נבוכדנצר מפתהו לדניאל ואומר לו לית את סגיד לצלמא דרידא ליה ואית ליה ממשא אמר ליה תא חמי מהו עביד ואת מן גרמך את סגיד ליה מה עשה אותו רשע נטל ציצו של כהן גדול ונתנו לתוך פיו וכינס כל זני זמרא והוו מקלסין קדמוהי והוא אומר אנכי ה' אלהיך כיון דחמא דניאל כן אמר ליה לית את יהיב לי רשותא למיסק ולמנשק הדין צלמא דידך על פומיה אמר ליה ולמה על פומיה אמר ליה דהוא טעים משתעי מיד נתן לו רשות וסלק מיסלק אישתבע לציצא ואמר ליה בשר ודם אני ושלוחו של הקדוש ברוך הוא אני אלא הזהר שלא יתחלל בך שם שמים וגוזר אני עליך שתבא אחרי בא לנשקו והוציא בלעו מתוך פיו מן דנחת מתכנשין כל זני זמרא והוו מקלסין קדמוהי ולא הוה עביד כלום באותה שעה הפיל הרוח את הצלם כיון שראו אומות העולם נסים וגבורות שעשה הקב"ה עם חנניה וחבריו הוו נסבין ית טעותהון ומתברין יתהון ועבדין יתהון זוגין פעמונין ותלן יתהון בכלביהון ובחמוריהון והוו מקרקשין בהון ואמרון אתון חמון למה הוינן סגדין לקיים מה שנא' כרע בל קרס נבו היו עצביהם לחיה ולבהמה ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן זה פרץ וזרח מה פרץ וזרח נגזרה עליהם שריפה ולא נשרפו אף אלו נגזרה עליהם שריפה ולא נשרפו וריח אפך כתפוחים אמר רבי אלעזר מאחר שכתב בהן (דניאל ג') וריח נור לא עדת בהון ואת אמר וריח אפך כתפוחים ולמה היה דומה ריחן לריח שדה של תפוחים:

א [י] וחכך כיין הטוב אמר רבי יוחנן באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת כולן ואמר להם רדו ונשקו שפתותיהן של אבותיהם של אלו שכשם שפעלו הם לפני באש כך פעלו לפני בניהם באש ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון באותה שעה קרא הקב"ה למלאכי השרת ואמר להם רדו נשקו שפתותיהן של אלו שאילולי אלו לא קבלו תורתי ומלכותי בסיני הייתי נעשה בעל דבב לאלו שהם ישנים במערת המכפלה דובב שפתי ישנים א"ר יוחנן בן תורתה אע"פ שמת שפתותיו רוחשות עליו בקבר מאי טעמא דובב שפתי ישנים שמואל אמר ככומר זה של ענבים שהוא זב מאיליו ר' חנינא בר פפא ור' סימון חד אמר כהדין דשתי קונדיטון וחד אמר כהדין דשתי חמר עתיק אע"ג דהוא שתי ליה טעמא וריחא בפומיה:

א [יא] אני לדודי ועלי תשוקתו ג' שוקין הן אין שוקן של ישראל אלא באביהם שבשמים שנאמר אני לדודי ועלי תשוקתו אין שוקה של אשה אלא בבעלה שנא' (בראשית ג') ואל אישך תשוקתך אין שוקו של יצר הרע אלא בקין וחבורתו שנא' (שם ד') ואליך תשוקתו ר' יהושע בשם ר' אחא אין שוקן של גשמים אלא בארץ שנאמר (תהלים ס"ח) פקדת הארץ ותשוקקה רבת תעשרנה אם זכיתם תעשירנה ואם לא תעשרנה שתעשה לכם אחד מעשרה ד"א ועלי תשוקתו תשים אנו אף על פי שאנו תשים אנו מצפים ומקוים לישועתו של הקדוש ברוך הוא בכל יום ויום ומיחדים שמו שתי פעמים ואומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד:

א [יב] לכה דודי נצא השדה רוח הקדש צווחת ואומרת נצא ונטייל בדימוסין של עולם נלינה בכפרים בכופרים בו אלו כרכי אומות העולם שכפרו בהקב"ה א"ר אבא בר כהנא אעפ"כ לשעה:

א [יג] נשכימה לכרמים אלו ישראל שנא' (ישעיה ה') כי כרם ה' צבאות בית ישראל נראה אם פרחה הגפן זו קריאת שמע פתח הסמדר אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות הנצו הרמונים תינוקות שיושבים ועוסקים בתורה שם אתן את דודי שם אני נותנת הצדיקים והצדיקות והנביאים והנביאות שעמדו ממנו:

א [יד] הדודאים נתנו ריח אלו עולמי ישראל שלא טעמו טעם חטא ועל פתחינו כל מגדים אלו בנות ישראל שדבקו בבעליהן ואינן מכירות אדם אחר ד"א הדודאים נתנו ריח ר' יודן ור' לוי ר' יודן אמר בא וראה כמה הם חביבין הדודאים לפני מי שאמר והיה העולם שבשכר הדודאים הללו עמדו שני שבטים גדולים מסוימים ואלו הם שבטו של יששכר ושבטו של זבולון שנא' (בראשית ל') ויבא יעקב מן השדה בערב ר' אלעזר ור' שמואל בר נחמן ר' אלעזר אומר זו הפסידה וזו הפסידה זו נשתכרה וזו נשתכרה לאה הפסידה דודאים ונשתכרה שבטים וקבורה רחל נשתכרה דודאים והפסידה שבטים וקבורה ר' שמואל אמר זו הפסידה וזו הפסידה זו נשתכרה וזו נשתכרה לאה הפסידה דודאים ונשתכרה שבטים והפסידה הבכורה רחל נשתכרה דודאים ונשתכרה בכורה והפסידה שבטים א"ר לוי כתיב (ירמיה כ"ד) הראני ה' והנה שני דודאי תאנים וגו' הדוד האחד תאנים טובות מאד זו גלותו של יכניה והדוד האחד תאנים רעות מאד זו גלותו של צדקיהו אין תימר גלותו של יכניה עשת תשובה וגלותו של צדקיה לא עשת תשובה ת"ל הדודאים נתנו ריח שני הדודאים הטובים והרעים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים דבית ר' שילא ורבנן דבית ר' שילא אמרין לאשה כשרה שהניח לה בעלה מעט חפצים ומעט יציאות כיון שבא בעלה אמרה לו ראה מה הנחת לי ומה סגלתי לך וגם הוספתי לך עליהם ורבנן אמרי למלך שהיה לו פרדס ונתנו לאריס מה עשה אותו האריס מלא כלכלות של תאנים מפירותיו של פרדס ונתנן על פתח הפרדס כשהיה המלך עובר רואה כל השבח הזה אמר כל השבח הזה בפתח הפרדס בפרדס כולו עאכ"ו כך בדורות הראשונים אנשי כנסת הגדולה הלל ושמאי ורבן גמליאל הזקן בדורות האחרונים ר' יוחנן בן זכאי ור' אליעזר ור' יהושע ור' מאיר ור' עקיבא ותלמידיהון עאכ"ו ועליהם הוא אומר חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך א"ר אבא בר כהנא אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אתם צופנים לי ואני צופן לכם אתם צופנים במצות ומעשים טובים ואני צופן לכם באוצרות מלאים יותר מכל הטובות שבעולם א"ר אבא בר כהנא בר יודן אלא דדידיה הינון סגין מן דידן הה"ד (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך וגו'.

א [א] מי יתנך כאח לי באי זה אח כקין להבל קין הרג להבל שנא' (בראשית ד') ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו אלא כישמעאל ליצחק ישמעאל שונא ליצחק אלא כעשו ליעקב הרי נאמר (שם כ"ז) וישטום עשו את יעקב אלא כאחי יוסף ליוסף שונאין היו אותו שנא' (שם ל"ז) ויקנאו בו אחיו באי זה אח יונק שדי אמי הוי אומר כיוסף לבנימין שאהבו בלבו שנאמר (שם מ"ג) וירא יוסף אתם את בנימין אמצאך בחוץ אשקך חוץ זה המדבר שהוא חוץ לישוב אשקך בשני אחים שנשקו זה לזה ואלו הן משה ואהרן שנא' (שמות ד') וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו לא יבוזו לו אמר ר' פנחס מעשה בשני אחים שהיה אחד במירון ואחד בגוש חלב נפלה דליקה בבית זה שהיה במירון ובאת אחותו מגוש חלב התחילה מגפפתו מחבקתו ומנשקתו ואומרת לית דא מבדה לי דהוה אחי באננקי ונתפלט ממנה:

א [ב] אנהגך אביאך אנהגך מהעליונים לתחתונים אביאך אל בית אמי זה סיני א"ר ברכיה למה קוראין לסיני בית אמי שמשם נעשו ישראל כתינוק בן יומו תלמדני מצות ומעשים טובים אשקך מיין הרקח אלו משניות גדולות כגון משנתו של ר' חייא רבה ומשנתו של רבי הושעיא ושל בר קפרא ומשנת ר' עקיבא מעסיס רמוני אלו ההגדות שטעמן כרמון ד"א אשקך מיין הרקח זה התלמוד שמפוטם במשניות כרקח מעסיס רמוני אלו בגדי כהונה גדולה המד"א (שמות כ"ח) פעמון זהב ורמון:

א [ה] מי זאת עולה מן המדבר עלויה מהמדבר סילוקה מן המדבר מיתתה מן המדבר הדא מה דאת אמר (במדבר י"ד) במדבר הזה יתמו ושם ימותו מתרפקת על דודה א"ר יוחנן שהיא מנחת פרקי תורה ופרקי מלכות לעתיד לבא תחת התפוח עוררתיך דרש פלטיון איש רומי ואמר נתלש הר סיני ונצב בשמי מרום והיו ישראל נתונים תחתיו שנא' (דברים ד') ותקרבון ותעמדון תחת ההר ד"א תחת התפוח עוררתיך זה סיני ולמה נמשל בתפוח אלא מה תפוח זה עושה פירות בחדש סיון כך התורה נתנה בסיון ד"א תחת התפוח עוררתיך למה לא באגוז ואילן אחר אלא כל אילן דרכו מוציא עליו תחלה ואח"כ פירותיו ותפוח זה מוציא פירותיו תחלה ואחר כך מוציא עליו כך הקדימו ישראל עשייה לשמיעה שנא' (שמות כ"ד) נעשה ונשמע אמר הקב"ה אם אתם מקבלים עליכם תורתי מוטב ואם לאו הריני כובש עליכם ההר הזה והורג אתכם שמה חבלתך אמך וכי שמה חבלה אמר ר' ברכיה לאחד שהלך במקום סכנה וניצל פגע ביה חבריה א"ל בההוא אתרא דסכנתא עברת כמה סכנתא עברת כדון ילדך אמך כמה צערה עברה עליך וכדין איתברית ברייה חדתא אמר רבי אבא בר כהנא שמה חבלה ושמה חובלה חבלה בשעה שאמרו (שם) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע שמה חובלה בשעה שאמרו לעגל (שם ל"ב) אלה אלהיך ישראל וחובלו נתמשכנו תני רשב"י זיין שנתן לישראל בחורב שם המפורש היה חקוק עליו וכשחטאו נוטל מהם רבי איבו ורבנן רבי איבו אמר מאליו היה נקלף ורבנן אמרי מלאך היה יורד ומקלפו א"ר שמעון בן חלפתא עלובה היא הכלה שמקלקלת בתוך חופתה א"ר יוחנן אבדו עצה טובה שנתנה להם בסיני שנאמר (משלי א') ותפרעו כל עצתי ואין עצה אלא תורה שנאמר (שם ח') לי עצה ותושיה ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי כתיב (דברים ט') ובחורב הקצפתם את ה' אמר הקדוש ברוך הוא באתי לברך אתכם ומצאתי חככם נקוב שאינו מחזיק ברכה שנא' (שמות ל"ב) וירא משה את העם כי פרוע הוא ואין פרוע אלא נקוב המד"א ותפרעו כל עצתי רבי לוי אמר עשיתם להקב"ה כאלו מתאבל עליכם אית אתרין צווחין לבית אבלה בית קצופה:

א [ו] שימני כחותם א"ר מאיר אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע מה שחשבת בלבך לעשות לנו עשה דאמר ר' יוחנן בשם ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני ואמרו נעשה ונשמע באותה שעה קרא הקב"ה למלאך המות ואמר לו אע"פ שמניתיך קפוקליטור קוזמוקרוטור על בריותי אין לך עסק באומה זו הה"ד (דברים ה') ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך וכי יש חשך למעלה והא כתיב (דניאל ב') ונהורא עמה שרא ומהו מתוך החשך זה מלאך המות שקרוי חשך שנא' (שמות ל"ב) והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות רבי יהודה ור' נחמיה ורבנן רבי יהודה אומר חירות ממלאך המות ר' נחמיה אמר חירות מן המלכיות ורבנן אמרי חירות מן היסורין:

ב ד"א שימני כחותם ר' ברכיה אמר זה קריאת שמע שנא' (דברים ו') והיו הדברים האלה וגו' על לבבך כחותם על זרועך אלו התפילין המד"א (שם) וקשרתם לאות על ידך א"ר מאיר שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כיהויכין דא"ר מאיר נשבע הקדוש ברוך הוא שבועה שהוא נותק מלכות בית דוד מידו הה"ד (ירמיה כ"ב) חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך א"ר חנינא בר יצחק משם אני נותק מלכות בית דוד ד"א אנתקתך אין כתיב כאן אלא אתקנך אתקנך בתשובה ממקום שנתיקתך שם תהיה תקנתך א"ר זעירא אנא שמעית קליה דרבי יצחק יתיב דריש הדא מילה ולית אנא ידעה מה היא אמר ליה רבי אחא אריכא תימר הדא ה"ד (שם) כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו בימיו אינו מצליח אבל בימי בנו מצליח דכתיב (חגי ב') ביום ההוא נאם ה' צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם וגו' ר' אחא בר רבי אבון בר בנימין בשם ר' אחא בריה דרב פפי אמרין גדול כחה של תשובה שמבטלת הגזירה ומבטלת את השבועה מבטלת הגזרה מניין שנא' כתבו את האיש הזה ערירי וכתיב ביום ההוא נאם ה' צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי וגו' מבטלת את השבועה מניין שנא' חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני וכתיב (ד"ה א' ג') ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו וגו' רבי תנחום בר' ירמיה אמר אסיר שהיה חבוש בבית האסורין שאלתיאל שממנו הושתלה מלכות בית דוד ד"א אסיר שאסר הקב"ה בשבועה את עצמו שאלתיאל ששאל לבית דין של מעלה והתירו לו נדרו:

ג אמר ר' איבו שני דברים שאלו ישראל מלפני הקדוש ברוך הוא ולא שאלו כהוגן עמדו הנביאים ותקנו על ידיהם ישראל אמרו (הושע ו') ויבא כגשם לנו אמרו להן הנביאים לא שאלתם כהוגן שהגשמים הללו סימן טירחות הן לעולם יוצאי דרכים מצירין בהם מפרישי ימים מצירין בהם טחי גגות מצירין בהם דורכי גיתות מצירין בהם עומסי גרנות מצירין בהם מי שבורו מלא מים וגתו מלא יין מצירין בהם ואתם אומרים ויבא כגשם לנו ועמדו הנביאים ותקנו (שם י"ד) אהיה כטל לישראל ועוד אמרו ישראל לפני הקב"ה שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך אמרו להם הנביאים לא שאלתם כהוגן הלב פעמים נראה ופעמים אינו נראה ואין חותמו נגלה ואיזהו כהוגן (ישעיה ס"ב) והיית עטרת תפארת ביד ה' ר' סימון בן קוזות אמר בשם ר' לוי אמר להם הקדוש ברוך הוא לא אתם ולא נביאכם שאלתם כהוגן וכראוי שמלך בשר ודם עובר ועטרה נופלת מעל ראשו וצניף מלוכה מעליה ואיזה כהוגן הה"ד (שם מ"ט) הן על כפים חקותיך חומותיך נגדי תמיד כשם שאי אפשר לו לאדם לשכח כפות ידיו כך (שם) גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך:

ד כי עזה כמות אהבה עזה אהבה כמות שהקב"ה אוהב אתכם הה"ד (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה' וגו' קשה כשאול קנאה בשעה שמקנאים אותו בעבודת כוכבים שלהם שנא' (דברים ל"ב) יקניאוהו בזרים ד"א כי עזה כמות אהבה אהבה שאהב יצחק את עשו הה"ד (בראשית כ"ה) ויאהב יצחק את עשו קשה כשאול קנאה שקנא עשו ליעקב שנא' (שם כ"ז) וישטום עשו את יעקב ד"א כי עזה כמות אהבה אהבה שאהב יעקב ליוסף שנא' (שם ל"ז) וישראל אהב את יוסף מכל בניו קשה כשאול קנאה שקנאו בו אחיו שנא' (שם) ויקנאו בו אחיו ד"א כי עזה כמות אהבה אהבה שאהב יהונתן לדוד שנאמר (שמואל א' י"ח) ויאהבהו יהונתן כנפשו קשה כשאול קנאה קנאה שקנא שאול לדוד שנאמר (שם) ויהי שאול עוין את דוד ד"א כי עזה כמות אהבה אהבה שאוהב האיש לאשתו שנא' (קהלת ט') ראה חיים עם אשה אשר אהבת קשה כשאול קנאה קנאה שמקנא לה ואומר לה אל תדברי עם איש פלוני והלכה ודברה עמו מיד (במדבר ה') ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו ד"א כי עזה כמות אהבה אהבה שאהבו דורו של שמד להקדוש ברוך הוא שנא' (תהלים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום קשה כשאול קנאה שעתיד הקב"ה לקנא לציון קנאה גדולה הה"ד (זכריה ח') כה אמר ה' קנאתי לציון קנאה גדולה רשפיה רשפי אש שלהבת יה רבי ברכיה אמר כאש של מעלה לא האש מכבה למים ולא המים מכבין לאש:

א [ז] מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה מים רבים אלו אומות העולם שנא' (ישעיה י"ז) הוי המון עמים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה אהבה שהקדוש ברוך הוא אוהב לישראל שנא' אהבתי אתכם אמר ה' ונהרות לא ישטפוה אלו אומות העולם המד"א (שם) ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה בעברי נהר וגו' ולכן הנה ה' מעלה וגו' מי הנהר אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה אם פותחין הן כל אומות העולם את כל תסבריות שלהן ונותנים ממונם בדבר אחד מן התורה אינו מתכפר בידם לעולם ד"א אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה אם פותחין אומות העולם כל תסבריות שלהן בדבר אחד מן התורה ונותנין כל ממונם בדמיו של ר' עקיבא וחביריו אין מתכפר להם לעולם בוז ??בוזו לו ר' יוחנן הוה מטייל וסליק מטבריה לציפורין והוה רבי חייא בר אבא סמך ליה מטון חד בית חקלא א"ר יוחנן הדין בית חקלא הות דידי וזבינתיה בגין מלעי באוריתא מטון חד בית כרם וא"ר יוחנן הדין בית כרם דידי הוה וזבינתיה בגין מלעי באוריתא מטון חד בית זיתא ואמר כמו כן שרי ר' חייא בר אבא בכי א"ל מה את בכי א"ל בכי אנא דלא שבקת לסיבותיך כלום א"ל חייא בני ונקלה זו בעיניך מה שעשיתי שמכרתי דבר שניתן לששה ימים שנא' (שמות כ') כי ששת ימים עשה ה' אבל התורה ניתנה לארבעים יום שנא' (שם ל"ד) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וכתיב (דברים ט') ואשב בהר ארבעים יום כד דמך רבי יוחנן היה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב ר' יוחנן את התורה בוז יבוזו לו כד דמך רבי אושעיא איש טרייה ראו מטתו פורחת באויר היה דורו קורין עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב הקב"ה לר' אושעיא איש טרייה בוז יבוזו לו:

א [ח] אחות לנו קטנה אלו ישראל רבי עזריה בשם רבי יהודה ב"ר סימון לעתיד לבא עתידין כל שרי אומות העולם באין ומקטרגין את ישראל לפני הקדוש ברוך הוא ואומרין רבש"ע אלו עבדו עבודת כוכבים ואלו עבדו עבודת כוכבים אלו גלוי עריות ואלו גלוי עריות אלו שפכו דמים ואלו שפכו דמים מפני מה אלו יורדין לגיהנם ואלו אינן יורדין אמר להם הקב"ה אחות לנו קטנה מה קטן זה כל מה שהוא עושה אין ממחין על ידו למה שהוא קטן כך כל מה שישראל מתלכלכין כל ימות השנה בעונותיהן בא יוה"כ ומכפר עליהם שנאמר (ויקרא ט"ז) כי ביום הזה יכפר עליכם:

ב ר' ברכיה פתר קרא באברהם אבינו אחות לנו קטנה זה אברהם שנא' (יחזקאל ל"ג) אחד היה אברהם ויירש את הארץ ואיחה את כל באי העולם לפני הקדוש ברוך הוא בר קפרא אמר כאדם שהוא מאחה הקרע עד שהוא קטן היה עסוק במצות ומעשים טובים ושדים אין לה שעדיין לא בא לכלל מצות ומעשים טובים מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה ביום שגזר נמרוד הרשע ואמר לירד לכבשן האש:

א [ט] אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף אם חומה היא זה אברהם אמר הקב"ה אם מעמיד הוא דברים כחומה נבנה עליה טירת כסף נצילנו ונבנה אותו בעולם ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז אם דל הוא ממצות ומטלטל מעשיו כדלת נצור עליה לוח ארז מה צורה זו אינה מתקיימת אלא לשעה אחת כך איני מתקיים עליו אלא לשעה אחת אני חומה אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא אני חומה ואעמיד מעשים טובים כחומה ושדי כמגדלות שאני עתידה להעמיד כתים כתים וחבורות של צדיקים כיוצא בי בעולמך אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום אמר לו הקב"ה כשם שירדת לכבשן האש כך אני מוציאך בשלום הה"ד (בראשית ט"ו) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים:

ב ר' יוחנן פתר קראי בסדום ובישראל אחות לנו זו סדום הה"ד (יחזקאל ט"ז) ואחותך הגדולה שמרון ושדים אין לה שלא הניקה מצות ומעשים טובים מה נעשה לאחותנו ביום שגזר ב"ד של מעלה שתשרף באש שנא' (בראשית י"ט) וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש אם חומה היא נבנה עליה אלו ישראל אמר הקדוש ברוך הוא אם מעמידין ישראל מעשיהן כחומה נבנה עליהם ונצילם ואם דלת היא אם מטלטלין הן דבריהם כדלת זו נצור עליה לוח ארז מה צורה זו אינה מתקיימת אלא לשעה אחת כך איני מתקיים עליו אלא לשעה אחת אני חומה אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אנו חומה ונעמיד מצות ומעשים טובים כחומה ושדי כמגדלות שאנו עתידים להעמיד כתות כתות של צדיקים כיוצא בנו בעולמך אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום למה שהיו כל אומות העולם מונין לישראל ואומרים להם א"כ למה הגלה אתכם מארצו ולמה החריב למקדשו וישראל היו משיבין להם אנו דומין לבת מלכים שהלכה לעשות רגל רדופים בבית אביה סוף שחוזרת לביתה לשלום ד"א אם חומה היא זה חנניה מישאל ועזריה אמר הקדוש ברוך הוא אם מעמידין הן חנניה מישאל ועזריה מעשיהם נבנה עליהם העולם ונצילם ואם דלת ואם מטלטלין הן מעשיהן כדלת זו נצור עליה לוח ארז מה צורה זו אינה מתקיימת אלא לשעה אחת כך איני מתקיים עליהן אלא לשעה אחת אני חומה אמרו לפני הקב"ה אנו חומה ואנו מעמידין מצות ומעשים טובים כחומה ושדי כמגדלות אנו עתידין להעמיד בעולמך כתות של צדיקים כיוצא בנו אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום אמר להם הקדוש ברוך הוא כשם שירדתם לכבשן האש בשלום כך אוציא אתכם משם בשלום הה"ד (דניאל ג') באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו:

ג רבנן פתרי קרא בעולי גולה אחות לנו קטנה אלו עולי גולה קטנה שהיו דלים באכלוסין ושדים אין לה אלו חמשה דברים שהיה בית אחרון חסר מן הראשון ואלו הן אש של מעלה ושמן המשחה ארון רוח הקדש ואורים ותומים הה"ד (חגי א') וארצה בו ואכבדה ואכבד כתיב חסר ה' מה נעשה לאחותנו מה נעשה ביום שנגזר (עזרא ה')די עבר פרת עבר די לא עבר לא יעבור אם חומה היא אלו ישראל העלו חומה מבבל לא חרב בית המקדש בההיא שעתא פעם שנית רבי זעירא נפיק ליה לשוקא למיזבן מקומא א"ל לדין דהוא תקיל תקיל יאות ואמר ליה לית את אזיל לן מן הכא בבלייא די חרבון אבהתיה בההיא ענתה אמר ר' זעירא לית אבהתי כאבהתהון דהדין על לבית וועדא ושמע קליה דרבי שילא יתיב דריש אם חומה היא אילו עלו ישראל חומה מן הגולה לא חרב בית המקדש פעם שנייה אמר יפה לימדני עם הארץ ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז מה צורה זו אף על פי שהיא מטשטשת מקומה ניכר כך אע"פ שחרב בית המקדש לא בטלו ישראל פעמי רגלים שלהם ג' פעמים בשנה אני חומה א"ר איבו אמר הקב"ה עתיד אני לעשות לישראל סניגור בין אוה"ע אי זה זה זה בת קול הה"ד (ישעיה א') לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד תנא משמתו נביאים אחרונים חגי זכריה ומלאכי פסקה רוח הקדש מישראל אף על פי כן היו משמשין בבת קול מעשה שנמנו חכמים בעליית בית גדיא ביריחו יצתה בת קול ואמרה להם יש ביניכם אדם אחד שהוא ראוי לרוח הקדש אלא שאין דורו כדי לכך נתנו עיניהם בהלל הזקן כשמת היו אומרים עליו הא ענו הא חסיד תלמידו של עזרא שוב מעשה שנמנו בכרם ביבנה חכמי ישראל וכי בכרם היו אלא זו סנהדרין שעשויה שורות שורות דגלים דגלים כמטעת של כרם יצתה בת קול ואמרה להם יש ביניכם אדם אחד שהוא ראוי לרוח הקדש אלא שאין דורו כדי לכך נתנו עיניהם בשמואל הקטן וכשמת אמרו עליו הא ענו הא חסיד תלמידו של הלל הזקן אף הוא אמר ג' דברים בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחרבא ושאר חברוהי לקטלא ושאר עמא לביזא ועקן סגיאן עתידין למיתי בעלמא ובארמי אמרן ואף על יהודה בן בבא התקינו שיהו אומרין עליו הא ענו הא חסיד תלמידו של שמואל אלא שנטרפה לו שעה שאין מספידין הרוגי מלכות מעשה ששמע יוחנן כהן גדול בת קול יוצאת מקדש הקדשים ואמרה נצחו טליא דאזיל לאגחא קרבא באנטוכיא וכתבו אותו היום ואותה שעה והיה כן ובאותו היום נצחו מעשה ששמע שמעון הצדיק בת קול יוצאת מבית קדש הקדשים ואמרת בטילת עבידתא די אמר סנאה למיחרבא היכלא ונהרג גיוסלוקין ובטלו גזירותיו ובלשון ארמי שמען ר' חוניא בשם ר' ראובן מלך במדינה צועקים לו והוא עושה אם אין מלך במדינה איקונין שלו שם אלא שאין איקונין עושה מה שהמלך עושה רבי יוחנן ור' שמואל בר נחמן ר' יוחנן אמר כתיב (דברים כ"ח) ונתן ה' לך שם לב רגז כיון שעלו רוגז ניתן ועלה עמהם רבי שמואל אמר שמה לב רגז כיון שעלו נתרפאו ר"ל כד הוה חמי להון מצמתין בשוקא הוה אמר להון בדרו גרמיכון א"ל בעליתכם לא נעשיתם חומה וכאן באתם לעשות חומה ר' יוחנן כד הוה חמי להון הוה מקנתר להון אמר מה נביא מקנתר להון שנאמר (הושע ט') ימאסם אלהי כי לא שמעו לו ואנא לית אנא מקנתר להון א"ר אבא בר כהנא אם ראית ספסלין מלאין בבליין בארץ ישראל צפה לרגלי מלך המשיח מה טעם (איכה א') פרש רשת לרגלי תני רשב"י אם ראית סוס פרסי קשור בקברי ארץ ישראל צפה לרגליו של משיח מה טעם (מיכה ה') והיה זה שלום אשור כי יבא בארצנו וכי ידרוך בארמנותינו והקמונו עליו שבעה רועים וגו' ואלו הן שבעה רועים דוד באמצע אדם שת מתושלח מימינו אברהם ויעקב ומשה משמאלו ויצחק להיכן הלך הלך וישב על פתחה של גיהנם להציל בניו מדינה של גיהנם ושמנה נסיכי אדם אלו הן שמונה נסיכים ישי שאול שמואל עמוס צפניה חזקיה אליהו ומלך המשיח:

א [יא] כרם היה לשלמה אלו ישראל שנא' (ישעיה ה') כי כרם ה' צבאות בית ישראל היה לשלמה למלך שהשלום שלו בבעל המון המון בעל שהמו אחרי הבעל היך מה דאת אמר (שופטים י') ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות לפיכך באו עליהן המונות העמיד עליהם משמרות איש יביא בפריו אלף כסף הביא איש על פריו ומצא בו אלף צדיקים שלמים בתורה ובמעשים טובים דבר אחר כרם אלו ישראל שנא' (ירמיה ב') ואביא אתכם אל ארץ הכרמל (דברים י"א) ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה היה לשלמה למלך שהשלום שלו בבעל המון שהמו אחרי המוני המוניות דמלכוותה הה"ד (יהושע ז') וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה ר' חנינא בר יצחק אמר פורפירה בבליה מה בבל עבדה הכא תני רשב"י מלך בבל היה וקנה ביריחו והיה זה משלח לזה כותבות וזה משלח לזה דורוניות הדא אמר כל מלך שלא היה לו קצין בארץ ישראל לא היה תופש בעצמו שהוא מלך נתן את הכרם לנוטרים זה נבוכדנצר איש יביא בפריו אלף כסף הביא איש על פריו וליקט מהן אלף צדיקים שלמים בתורה ובמע"ט הה"ד (מלכים ב' כ"ד) החרש והמסגר אלף החרש אלף והמסגר אלף ורבנן אמרי זה וזה אלף:

ב דבר אחר כרם זו סנהדרין דתנינן תמן שלשה דברים העיד רבי ישמעאל לפני חכמים בכרם ביבנה וקבלו דבריו וכי בכרם היו יושבין אלא זו סנהדרין שעשויה שורות שורות ככרם היה לשלמה למלך שהשלום שלו בבעל המון שהמו אחר הבעל לפיכך באו עליהם המונים שהמו אחריהם המוני מלכים הה"ד (תהלים ס"ח) מלכי צבאות ידודון ידודון ר' יודן בשם ר' איני מלאכי צבאות אין כתיב כאן אלא מלכי הן מלכיהון דמלאכייא אפילו מיכאל ואפי' גבריאל ידודון ידודון רבי יודן אמר ידודון בהם ממדדין פיטקין המד"א (יואל ד') ועל עמי ידו גורל ר' יודן בר' סימון אמר ידודון בהליכה ידודון בחזירה רבי אחווא בריה דרבי זעירא אמר עשאן מרוצין המד"א (שמואל ב' ידח) למה זה אתה רץ בני וגו' מהו ונות בית תחלק שלל הנוה שבבית זו התורה ואת נותנה לו והיא מחלקת שלל ד"א ונות בית הנוה שבבית את מחלקת שלל למטה הנוה שבבית זה משה שנאמר (במדבר י"ב) בכל ביתי נאמן הוא ואת נותנה לו והוא מחלקה שלל לתחתונים ר' פנחס ור' אחא בשם ר' אלכסנדריא כתיב (תהלים ח') ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי תנה הודך אין כתיב כאן אלא אשר תנה הודך הודכה בה אישורך הוא שתהא תורתך בשמים אמר לון לאו לית שוקא נפיק מן גביכון אמר ר' יודן לאחד שהיה לו בן גידם אצבעים מה עשה הוליכו אצל סדקאריס ללמדו אומנות התחיל מסתכל באצבעותיו אמר כל עצמה של אומנות זו אינה נקנית אלא באצבעים היאך זה שילמד הוי לית שוקה נפיק מן גביכון כך בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל היו מלאכי השרת מדדין להם לישראל והיו מדדין לפני הקב"ה ואומרים רבונו של עולם אישורך הוא הודך הוא כבודך הוא שתהיה תורתך בשמים אמר לון לית שוקה נפיק מן גביכון כתיב בה (ויקרא ט"ז) ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים וכי יש אשה ביניכם הוי לית שוקה נפיק מן גביכון ועוד כתיב בה (במדבר י"ט) אדם כי ימות באהל וכי יש מיתה ביניכם הוי לית שוקה נפיק מן גביכון הוא שהכתוב משבחו (תהלים ס"ח) עלית למרום שבית שבי א"ר אחא אלו הלכות שנוהגות בבני אדם כגון זבין וזבות נדות ויולדות הוי לית שוקה נפיק מן גביכון ורבנן אמרי למלך שמשיא בתו חוץ למדינה אמרו לו בני המדינה אדונינו המלך שבחך הוא ובדין הוא שתהא בתך אצלך במדינה אמר להם וכי מה איכפת לכם אמרו לו שמא למחר אתה הולך אליה ודר אצלה ועמה בשביל אהבתה אמר להם בתי אשיא חוץ למדינה אבל אני דר עמכם במדינה כך בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל אמרו לו מלאכי השרת להקדוש ב"ה רבש"ע אשר תנה הודך על השמים אישורך הוא הודך הוא שבחך הוא שתהיה תורה בשמים אמר להם וכי מה איכפת לכם אמרו לו שמא למחר אתה משרה שכינתך בתחתונים אמר להם הקב"ה תורתי אני נותן בתחתונים אבל אני דר בעליונים אני נותן את בתי בכתובתה במדינה אחרת שתתכבד עם בעלה ביפיה ובחמדתה שהיא בת מלך ויכבדוה אבל אני דר עמכם בעליונים ומי פירש זה חבקוק שנא' (חבקוק ג') כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ ר' סימון בשם ריב"ל אמר כל מקום שהשרה הקדוש ב"ה תורתו השרה שכינתו ומי פרש זה דוד הה"ד (תהלים קמ"ד) יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים קודם על הארץ ואח"כ על השמים:

א [י] כרמי שלי לפני תני ר' חייא למלך שכעס על בנו ומסרו ביד עבדו מה עשה התחיל חובט עליו במקל אמר לו אל תשמע לאביך אמר לו שוטה שבעולם כל עצמו של אבא לא מסרני לדידך אלא על ידי שלא הייתי שומע לו ואתה אומר לי אל תשמע לאביך כך כיון שגרמו העונות וחרב בית המקדש וגלו ישראל לבבל אמר להם נבוכדנצר אל תשמעו לתורת אביכם שבשמים אלא (דניאל ג') תפלון ותסגדון לצלמא די עבדת אמרו לו ישראל שוטה שבעולם כל עצמנו לא מסרנו הקדוש ברוך הוא לידך אלא שהיינו משתחוים לצלם המד"א (יחזקאל כ"ג) צלמי כשדים חקוקים בששר ואת אמר לן תפלון ותסגדון לצלמא די עבדת ווי ליה לההוא גברא באותה שעה אמר הקב"ה כרמי שלי לפני אמר לפניו אותו רשע אלף היו ונתמעטו כאן ונעשו מאתים איש אמר לו הקדוש ברוך הוא אוי לו לאותו רשע לחה סרוחה אלף היו ונתרבו כאן ונעשו מאתים אלף האלף לך שלמה ר' הילל בריה דר' שמואל בר נחמן הרב נוטל אלף ותלמיד נוטל שכר מאתים מה טעם האלף לך שלמה רבי אלכסנדרי אמר אין הרב נוטל שכר של תלמודו עד שישלימנו לאחרים מה טעם האלף לך שלמה ר' חייא בריה דרבי אבא דיפו אמר הלומד תורה בצער נוטל אלף שלא בצער מאתים נוטל בשכרו ממי את למד משבטו של יששכר ומשבטו של נפתלי שבטו של נפתלי ע"י שהיו עוסקים ולומדים תורה בצער נטלו שכר אלף הה"ד (ד"ה א' י"ב) ומנפתלי שרים אלף אבל שבטו של יששכרע"ישהיו למדין תורה שלא בצער נטלו שכר מאתים שנאמר (שם) ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם ר' יודן בשם ר' בון אמר הלומד תורה שלא במקומו נוטל שכר אלף ובמקומו נוטל שכר מאתים וממי את למד משבטו של יששכר ומשבטו של נפתלי שבטו של נפתלי על ידי שהיו למדין תורה שלא במקומן נטלו שכר אלף הדא ה"ד ומנפתלי שרים אלף אבל שבטו של יששכרע"ישהיו למדין תורה במקומן נטלו שכר מאתים שנאמר ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם:

א [יא] היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני רבי נתן בשם ר' אחא אמר למלך שכעס על עבדיו וחבשן בבית קולין מה עשה המלך נטל כל קצרקטין שלו ועבדיו והלך לשמוע מה היו מן הן אומרים שמע שהיו אומרים אדונינו המלך הוא שבחנו הוא חיינו אל נחסר לאדונינו המלך לעולם אמר להם בני הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים שעל גבכם כך אף על פי שישראל עסוקין במלאכתן כל ששת ימים וביום השבת משכימים ובאים לבית הכנסת וקורין קריאת שמע ועוברין לפני התיבה וקורין בתורה ומפטירין בנביא והקב"ה אומר להם בני הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים שעל גבכם ואין חברים אלא מלאכי השרת ותנו דעתכם שלא תשנאו זה את זה ולא תקנאו זה את זה ולא תחרחרו זה עם זה ולא תביישו זה לזה שלא יאמרו מלאכי השרת לפני רבש"ע תורה שנתת להם לישראל אינן עוסקין בה והרי איבה וקנאה ושנאה ותחרות ביניהם ואתם מקיימים אותה בשלום בר קפרא אמר למה קרא למלאכי השרת חברים לפי שאין ביניהם איבה וקנאה ושנאה ותחרות ומינות ופלוגת דברים:

ב ד"א היושבת בגנים חברים מקשיבים כשישראל נכנסין לבתי כנסיות וקורין קריאת שמע בכיוון הדעת בקול אחד בדעה וטעם אחד הקדוש ברוך הוא אומר להם היושבת בגנים כשאתם קורין חברים אני ופמליא שלי מקשיבים לקולך השמיעני אבל כשישראל קורין קריאת שמע בטירוף הדעת זה מקדים וזה מאחר ואינם מכוונין דעתם בקריאת שמע רוח הקדש צווחת ואומרת:

א [יב] ברח דודי ודמה לך לצבי לצבא של מעלה הדומים לכבודך בקול אחד בנעימה אחת על הרי בשמים בשמי שמים העליונים ד"א ברח דודי מן גלות שאנו בה ומתלכלכין בעונות ודמה לך לצבי טהרנו כצבי או לעופר האילים שתקבל את תפלתנו כקרבן גדיים ואילים על הרי בשמים אתא לך לריחא טבא בזכות אבותינו שריחן עולה לפניך כבשמים זו גן עדן שכולה בשמים לכך נאמר על הרי בשמים ד"א היושבת בגנים חברים ר' ירמיה בשם ר' חייא רבה שני חברים שהיו עסוקים בדבר הלכה ונכבשין זה לזה בהלכה עליהם הכתוב אומר (מלאכי ג') אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ואין דבור אלא לשון נחת שנא' (תהלים מ"ז) ידבר עמים תחתינו ולא עוד אלא שאם טעו הקב"ה מחזיר להם טעותן מ"ט ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו וישמע להם ויכתב שהוא כותב על לבם המד"א (ירמיה ל"א) ועל לבם אכתבנה ספר זכרון לפניו שהוא מזכירה להם למאן ליראי ה' ולחושבי שמו א"ר יודן בשעה שישראל קורין בתורה בחבורות קולך השמיעני ואם לאו ברח דודי א"ר זירא בשעה שישראל קורין את שמע בפה אחד בקול אחד בנעימה אחת קולך השמיעני ואם לאו ברח דודי ברח דודי א"ר לוי למלך שעשה סעודה וזימן האורחין מהם אוכלין ושותין ומברכים למלך ומהן אוכלין ושותין ומקללין למלך הרגיש המלך ובקש להכניס בהם מהומה בסעודתו ולערבבה נכנסה מטרונה ולימדה עליהם סניגוריא אמרה לו אדוני המלך עד שאתה מביט באלו שאוכלין ושותין ומקללין אותך הביט באלו שאוכלים ושותים ומברכים אותך ומשבחים לשמך כך כשישראל אוכלים ושותים ומברכין ומשבחין ומקלסין להקדוש ברוך הוא מקשיב לקולם ומתרצה ובשעה שאומות העולם אוכלין ושותין ומחרפין ומנאצין להקב"ה בעריות שמזכירים אותה שעה חושב הקדוש ברוך הוא אפילו להחריב לעולמו והתורה נכנסה ומלמדת סניגוריא ואומרת רבונו של עולם עד שאתה מביט באלו שמחרפין ומכעיסים לפניך הביטה בישראל עמך שמברכים ומשבחים ומקלסים לשמך הגדול בתורה ובזמירות ובשבחות ורוח הקדש צווחת ברח דודי ברח מאומות העולם והדבק בהם בישראל ודמה לך לצבי מה צבי זה בשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה ועינו אחת קמוצה כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא מביט אליהם בשתי עיניו הדא הוא דכתיב (תהלי' ל"ד) עיני ה' אל צדיקים ובשעה שאין עושים רצון הקב"ה מביט להם בעינו אחת שנא' (שם ל"ג) הנה עין ה' אל יראיו על הרי בשמים א"ר סימון אמר הקדוש ב"ה המתינו לי עד שאשב בדין על הריהם שהם שריהם שנתונות אצלי בשמים הה"ד על הרי בשמים א"ר יצחק כי הדא (שמות ל') ואתה קח לך בשמים ראש ראש גמלים נושאים זהב ובשמים זהב וסמים ר' חוניא על הדא דר' יצחק אין הקדוש ברוך הוא פורע מאומה למטה עד שמשפיל שריה מלמעלה ואית ליה חמשה קריין חד דכתיב (ישעיה כ"ד) והיה ביום ההוא יפקד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה תרין (שם י"ד) איך נפלת משמים הילל בן שחר ואחר כך נגדעת לארץ תלתא (שם ל"ד) כי רותה בשמים חרבי ואח"כ הנה על אדום תרד ארבעה (תהלים קמ"ט) לאסור מלכיהם בזקים ואח"כ ונכבדיהם בכבלי ברזל א"ר תנחומא לאסור מלכיהם בזקים אלו שרים של מעלה ונכבדיהם בכבלי ברזל אלו שרים של מטה חמשה (שם) לעשות בהם משפט כתוב ואחר כך הדר הוא לכל חסידיו הללויה בארבעה דברים נמשלה גאותן של ישראל בקציר ובבציר בבשמים וביולדה בקציר הדא חקלא כד היא מחצדא בלא ענתה אפילו תבנא לית הוא טב בענתה הוא טב הדא הוא דכתיב (יואל ד') שלחו מגל כי בשל קציר נמשלה בבציר הדין כרמא כד מקטיף בלא ענתיה אפילו בסמיה לית הוא טב בענתיה הוא טב כך (ישעיה כ"ז) כרם חמר ענו לה איתעביד כרמא חמר זמר לה נמשלה בבשמים מה בשמים הללו כשהן נלקטין כשהן רכין לחים אין ריחם נודף כשהן יבשים ונלקטין ריחן נודף נמשלה כיולדה הדא איתתא כד ילדה כלא ענתה לא חייא ולדא כד ילדת בענתה חיי כך כתיב (מיכה ה') לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ר' אחא בשם ר' יהושע בן לוי אמר (ישעיה ס') אני ה' בעתה אחישנה לא זכיתם בעתה זכיתם אחישנה כן יהי רצון במהרה בימינו אמן: