א [א] דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם זה שאמר הכתוב ברוח הקדש על ידי שלמה מלך ישראל (משלי כ"ב) חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב מעשה בר' חנינא בן דוסא שראה בני עירו מעלין נדרים ונדבות לירושלים אמר הכל מעלין לירושלים נדרים ונדבות ואני איני מעלה דבר מה עשה יצא למדברה של עירו וראה שם אבן אחת ושבבה וסיתתה ומירקה ואמר הרי עלי להעלותה לירושלים בקש לשכור לו פועלים נזדמנו לו חמשה בני אדם אמר להן מעלין לי אתם אבן זו לירושלים אמרו לו תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלים אותה לירושלם בקש ליתן להם ולא נמצא בידו דבר לשעה הניחוהו והלכו להם זימן לו הקדוש ברוך הוא חמשה מלאכים בדמות בני אדם אמר להם אתם מעלין לי אבן זו אמרו לו תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלין לך אבנך לירושלים ובלבד שתתן ידך ואצבעך עמנו נתן ידו ואצבעו עמהם ונמצאו עומדים בירושלים בקש ליתן להם שכרן ולא מצאן נכנס ללשכת הגזית ושאל בשבילם אמרו לו דומה שמלאכי השרת העלו אבנך לירושלים וקראו עליו המקרא הזה חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב קרי ביה לפני מלאכים יתיצב א"ר סימון בשם ר' שמעון בן חלפתא לבלווטוס שהיה גדל בפלטין של מלכים אמר לו המלך שאל מה אתן לך אמר אותו בלווטוס אם שואל אני כסף וזהב או מרגליות טובות הוא נותן לי בגדים הוא נותן לי אלא אני שואל בתו והכל ינתן לי בכלל בתו כך (מ"א ג') בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן לך אמר שלמה אם אני שואל כסף וזהב ומרגליות הוא נותן לי אלא הריני שואל את החכמה והכל בכלל הה"ד (שם) ונתת לעבדך לב שומע אמר לו הקב"ה החכמה שאלת ולא שאלת לך עושר וכבוד ונפש אויביך לפיכך החכמה והמדע נתון לך ועל ידי כן גם עושר ונכסים וכבוד אתן לך מיד (שם) ויקץ שלמה והנה חלום א"ר יצחק חלום עומד על כנו צפור מצויץ ויודע על מה מצויץ חמור נוהק ויודע על מה נוהק מיד (שם) ויבא ירושלם ויעמד לפני ה' ויעל עולות ושלמים ויעש משתה לכל עבדיו א"ר יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה מיד שרתה עליו רוח הקודש ואמר שלשה ספרים הללו משלי ושיר השירים וקהלת הה"ד דברי קהלת בן דוד:

ב ד"א דברי קהלת בן דוד שלשה נביאים ע"י שהיה נבואתן דברי קנתרין נתלת נבואתן בעצמן ואלו הן דברי קהלת (עמוס א') דברי עמוס (ירמיה א') דברי ירמיהו ולמה נקרא שמו ירמיה שבימיו נעשה ירושלים אירמיאה עמוס למה נקרא שמו עמוס א"ר פנחס שהיה עמוס בלשונו אמרו אנשי דורו הניח הקדוש ברוך הוא את כל בריותיו ולא השרה שכינתו אלא על הדין קטיע לישנא פסילוסא קהלת למה נקרא שמו קהלת שהיו דבריו נאמרין בהקהל על שם שאמר (מלכים א' ח') אז יקהל שלמה ר' אחא בשם ר' הונא משמר נכנס משמר יוצא לשמוע חכמת שלמה והוא שמלכת שבא אמרה לו אשרי אנשיך ואשרי עבדיך אלה וכתיב (שם ד') ויבואו מכל העמים לשמוע את חכמת שלמה שלש שמות נקרא לו ידידיה קהלת שלמה ר' יהושע אומר שבעה אגור יקה למואל איתיאל אמר שמואל עיקר אותנטייא שלהם ידידיה קהלת שלמה מודה ר' שמואל באילין ארבעה אלא שנתכנה בהן שלמה ושנתנו להדרש אגור שאגור בדברי תורה יקה שהיה מקיא בדבריו כספל הזה שמתמלא בשעתו ומתפנה בשעתו כך שלמה למד תורה בשעתה ושכחה בשעתה למואל שנם לאל בלבו ואמר יכול אני להרבות ולא לחטוא איתיאל שאמר אתי אל ואוכל בן דוד מלך בן מלך חכם בן חכם צדיק בן צדיק אבגינוס בן אבגינוס ר' יודן בשם ר' אלכסנדרי השור הזה עד שלא נחתכו גידיו נתלה הוא אפילו בגיד אחד משלו אבל משנחתכו גידיו כמה חבלים וכמה מסמרות צריך לתלות בהן כך עד שלא חטא שלמה היה נתלה בזכות עצמו וכיון שחטא תלו לו בזכות אבותיו הה"ד (ישעיה ל"ז) ולמען דוד עבדי תני ר"ש בן יוחאי אשרי מי שזכה למלוך במקום מלכות להלן כתיב (דברים א') אשר יושב בעשתרות באדרעי ברם הכא מלך בירושלים במקום מלכות:

א [ב] הבל הבלים ר' הונא בשם ר' אחא אמר דוד אמר דבר אחד ולא פירשו ופירשו שלמה בנו שלמה אמר דבר אחד ולא פירשו ופירשו דוד אביו דוד אמר (תהלים קמ"ד) אדם להבל דמה לאיזה הבל אם להבל של תנור יש בו ממש אם להבל של כירה יש בו ממש בא שלמה בנו ופירש הדא הוא דכתיב הבל הבלים אמר קהלת ר' שמואל בר נחמן מתני לה בשם ר' יהושע בן קרחה לאדם ששופת שבע קדרות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו והבל של עליונה אין בו ממש שלמה אמר כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים ויעשם כצל באיזה צל אם כצלו של כותל יש בו ממש אם כצלו של דקל יש בו ממש בא דוד ופירש (שם) ימיו כצל עובר ר' הונא בשם רב אחא כהדין עופא דעבר וטוליה עבר עמיה שמואל אמר כצלן של דבורים שאין בו ממש של כלום ר' שמואל בר רב יצחק מתני לה בשם ר' שמעון בן אלעזר שבעה הבלים שאמר קהלת כנגד שבעה עולמות שאדם רואה בן שנה דומה למלך נתון באיספקרפסטי והכל מחבקין ומנשקין אותו בן שתים ושלש דומה לחזיר שפושט ידיו בביבין בן עשר שנה קופץ כגדי בן עשרים כסוס נהים משפר גרמיה ובעי אתתא נשא אשה הרי הוא כחמור הוליד בנים מעיז פניו ככלב להביא לחם [נ"א להם] ומזונות הזקין הרי הוא כקוף הדא דתימר בעמי הארץ אבל בבני תורה כתיב (מלכים א' א') והמלך דוד זקן אע"פ שהוא זקן מלך ר' יהודה בר' סימון אמר ז' הבלים שאמר קהלת כנגד שבעה ימי בראשית בראשון (בראשית א') בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וכתיב (ישעיה נ"א) כי שמים כעשן נמלחו בשני יהי רקיע וכתיב (שם ל"ד) ונגלו כספר השמים בשלישי יקוו המים וכתיב (שם י"א) והחרים ה' את לשון ים מצרים ברביעי יהי מאורות וכתיב (שם כ"ד) וחפרה הלבנה בחמישי ישרצו המים וכתיב (צפניה א') אסף עוף השמים בששי נעשה אדם וכתיב (שם) אסף אדם ובהמה בשבת מאי אית לך למימר (שמות ל"א) מחלליה מות יומת הדא אמר במזיד אבל בשוגג יביא קרבן ויתכפר לו אמר ר' ברכיה כיון שראה אדם שבחו של שבת שהמביא קרבן מתכפר לו התחיל משורר עליה להקב"ה שבח ומזמור הה"ד (תהלים צ"ב) מזמור שיר ליום השבת א"ר לוי אדם הראשון אמרו:

א [ג] מה יתרון לאדם א"ר בנימין בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שמצאו בו דברים מטין לצד מינות אמרו הרי כל חכמתו של שלמה שבא לומר מה יתרון לאדם בכל עמלו יכול אף בעמלה של תורה חזרו ואמרו לא אמר בכל עמל אלא בעמלו בעמלו אינו עמל אבל עמל הוא בעמלה של תורה א"ר שמואל בר' יצחק בקשו חכמים לגנוז ספר קהלתע"ישמצאו בו דברים שמטין לצד מינות אמרו כל חכמתו של שלמה כך שאמר שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ומשה אמר (במדבר ט"ו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ושלמה אמר והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך הותרה הרצועה לית דין ולית דיין כיון שאמר ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט אמרו יפה אמר שלמה ר' הונא ור' אחא בשם ר' חלפיי עמלו תחת השמש ואוצר לו למעלה מהשמש א"ר יודן תחת השמש אין לו למעלה מן השמש יש לו ר' לוי ורבנן ר' לוי אמר מה הנאה יש לבריות אשר מסגלות במצות ובמעשים טובים דיין שאני מזריח עליהם אורה ורבנין אמרי מה הנאה יש אל הצדיקים שמסגלין במצות ובמעשים טובים דיין שאני עתיד לחדש פניהם כגלגל חמה דכתיב (שופטים ה') ואוהביו כצאת השמש בגבורתו א"ר ינאי בנוהג שבעולם אדם לוקח ליטרה של בשר כמה צער וכמה יגיע רואה עד שיבשלנה ואני משיב לך רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים וטללים ומגדל צמחין ומבשלן ועורך שלחן בפני כל אחד ואחד ונותן כל צרכיו לכל אחד ואחד ולכל גויה וגויה כדי מחסורה ואין אתם מביאין לי את העומר אמר ר' פנחס בנוהג שבעולם אדם מכבס כסותו בימות הגשמים כמה צער וכמה יגיע רואה עד שינגבה ואני משיב לך רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים וטללים ומגדל צמחים ומכבסן ומבשלן ומנגבן ועורך שלחן לפני כל אחד ואחד ונותן כל צרכיו לכל אחד ואחד ולכל גויה וגויה כדי מחסורה ואין אתם מביאין לי את העומר אמר רבי ברכיה פסנטורך אנא ולית את מטעם לי מתבשילי דאידע מהו צריך ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר סנטורך אנא ולית את יהיב לי מסנטריותי אמר ר' אלעזר כתיב (ירמיה ה') ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' וגו' הא חייבין מן כדון לית אתון צריכין לי תלמוד לומר (שם) שבעות חקות קציר ישמר לנו ישמר לנו משרב ישמר לנו מהטללים רעים והוא שדוד אומר (תהלים ס"ח) גשם נדבות תניף אלהים אם גשם היא צריכה נדבה ואם טללים היא צריכה תניף אלהים תני ר' חייא כתיב (ויקרא כ"ג) שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי בזמן שאין ישוע ושכניה ביניהם אמר ר' אבא בא וראה כמה צער וכמה יגיע רואין עד שמביאין את העומד כדתנינן כיצד עושין שלוחי בית דין יוצאין בערב יום טוב ועושין אותו כריכות במחובר לקרקע כדי שיהא נוח ליקצר וכל העיירות הסמוכות לשם מתכנסות לשם כדי שיהיה נקצר בעסק גדול אמר ר' לוי אמר לך הקדוש ברוך הוא אדם הרי חרשת וזרעת וקצרת ועמרת ועשית ערמות ערמות אם איני מוציא לך מעט רוח יכול את לזרות ואפילו שכר אותו הרוח אין אתה נותן לי הוי ומה יתרון לו שיעמול לרוח רבי עשה סעודת משתה בנו קרא ר' לכל רבנן ואינשי למקרי בר קפרא אזל וכתב על תרעא אחר כל שמחתך מות ומה יתרון לשמחתך אמר מאן עבד לן הדא אמרו בר קפרא דאנשיתון למיקרי ליה לגרמיה חפיה הוא אזל ועבד אריסטון אוחרן וקרא לכל רבנן וקרא ליה לבר קפרא ועל כל תבשיל ותבשיל דהוה מניח קדמיהון הוה אמר עליה תלת מאה מתלין על הדין תעלה והוה עריב להון והות תבשילא צנין ולא טעמין ליה והוה רבי אמר למשומשנוהי למה תבשילינון עללין ונפקין ולא טעמין מידי אמרין ליה בגין חד סב דיתיב תמן וכיון דתבשילא עליל הוא אמר תלת מאה מתלין בהדין תעלה בגין כן תבשילא צנין ולא טעמין מידי סליק לגביה אמר ליה למה את עביד כן שביק אריסטון דיכלין אמר לו לא תהא סבור דבגין מגיסך אתית אלא בגין דלא צווחת לי עם חבירי לא כן אמר שלמה מה יתרון לאדם וגו' מאחר שדור הולך ודור בא מן דפייסן דין לדין עבדין שלמא אמר אבא בר קפרא לרבי ומה בעוה"ז שאינו שלך השפיע לך הקב"ה שלוה עולם הבא שכולו שלך עאכ"ו א"ר בנאה אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני דעו מה ביני לביניכם מה כתיב (שמות ט"ו) עמר לגולגולת מספר נפשותיכם וגו' מן דיהבון אתון כלכון עומר ולא עומר של חטין אלא של שעורים אעפ"כ תהיו זהירין להביא אותו בעונתו לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם (ויקרא כ"ג) והבאתם את עמר וגו':

א [ד] דור הולך ודור בא ר' יודן בשם ר' לוי אומר אין לך בכל יום ויום שאין נולדין בו ששים רבוא ומתים בו ששים רבוא ומה טעם דור הולך ודור בא וזרח השמש ובא השמש ר' ברכיה ור' יעקב בר אבונא ור' חייא בר אבא בשם ר' לוי בר סיסי משזרח השמש ובא השמש דור הולך ודור בא ומניין לדוד שהוא ששים רבוא שנאמר (דברים א') אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה ואותו הדור ששים רבוא היה א"ר ברכיה היוצר הזה משקיע כבשונו מה שמשקיע ראשון הוא אחרון ברם הכא הלך ראשון בא ראשון הלך אחרון בא אחרון:

ב ר' לוי ור' יעקב גבולאי בשם ר' חנינא כדור הולך כן דור בא הולך חיגר בא חיגר הולך סומא בא סומא שלא יהו אומרים אחרים המית ואחרים החיה דכתיב (שם ל"ב) אני אמית ואחיה מי שאומר את החמורה הוא אומר את הקלה אני אמית ואחיה הרי חמורה וכל שכן (שם) מחצתי ואני ארפא שהיא קלה ממנה אלא שאני מעמיד אותם במומיהון שלא יהו אומרים אחרים המית ואחרים החיה אני אמית ואחיה מחצתי ואני חוזר ומרפאן:

ג דבר אחר מחצתי ואני ארפא ר' חנינא בשם רשב"ל ור' יהושע דסכנין בשם ר' יוחנן ורבי לוי בשם ר' יוחנן הכיתי אין כתיב כאן אלא מחצתי מחיצה שעשיתי בין העליונים לתחתונים שהעליונים קיימין והתחתונים מתים בעולם הזה אבל לעתיד לבא אין מיתה כל עיקר שנא' (ישעיה כ"ה) בלע המות לנצח א"ר אבא אף אותה מחיצה אני חוזר ומרפא אותה מחצתי מחיצתי אני ארפא:

ד ר' אבא בר כהנא ואמרי לה בשם ר' אדא בר חוניא יהיה בעיניך דור שבא כדור שהלך שלא תאמר אילו היה ר' עקיבא קיים הייתי קורא לפניו אילו היו ר' זירא ור' יוחנן קיימין הייתי שונה לפניהם אלא דור שבא בימיך וחכם שבימיך כדור שהלך וחכמים הראשונים שהיו לפניך א"ר יוחנן כתיב (שמואל א' י"ב) ה' אשר עשה את משה ואת אהרן וגו' וכתיב (שם) וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ירובעל זה גדעון בדן זה שמשון יפתח כמשמעו וכתיב (תהלים צ"ט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו שקל הכתוב שלשה קלי עולם עם שלשה גדולי עולם ללמדך שבית דינו של ירובעל גדול וחשוב לפני הקב"ה כבית דינו של משה ובית דינו של שמשון כבית דינו של אהרן ובית דינו של יפתח כבית דינו של שמואל ללמדך שכל מי שנתמנה פרנס על הציבור אפילו הוא קל שבקלים הרי הוא כאביר שבאבירים הראשונים שנא' (דברים י"ז) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וגו' אין ל אלא שופט שבדורך שופט שאינו בדורך מניין מה ת"ל ואל השופט אשר יהיה בימים ההם מלמד שהשופט שבדורך הרי הוא בזמנו כשופט שהיה בימים הראשונים וכה"א אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה ארשב"ל אין לך לשמוע אלא שופט שבדורך כתיב (במדבר ל"ו) ויקרבו ראשי האבות למשפחות בני גלעד בן מכיר בן מנשה וגו' א"ר יודן האבות אבות אלא אלו נכנסין לארכי ואלו נשמטין מן הארכי לפיכך פגמן הכתוב א"ר ברכיה כתיב (ד"ה א' י"ב) ויהוידע הנגיד לאהרן וכי יהוידע היה נגיד לאהרן אלא אילו היה אהרן קיים בדורו של יהוידע יהוידע היה גדול ממנו בשעתו אמר ר' סימאי כתיב (שם ו') ואהרן ובניו מקטירים על מזבח העולה וגו' וכי אהרן ובניו קיימים והלא צדוק ובניו היו אלא ללמדך שאילו היה אהרן ובניו קיימים צדוק היה גדול מהם בשעתו ר' הילל בריה דרבי שמואל בר נחמן מייתי לה מהכא (נחמיה ח') ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי יושע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאד פגם הכתוב בכבודו של צדיק בקבר בשביל פלוני בשעתו ורבנן מייתי לה מן הכא (עזרא ז') בן אבישוע בן פנחס בן אלעזר וגו' הוא עזרא עלה מבבל אלא אלו היה אהרן קיים היה עזרא גדול ממנו בשעתו:

א והארץ לעולם עומדת א"ר יהושע בן קרחה לא היה צריך קרא למימר אלא והארץ הולכת והארץ באה והדור לעולם הוא עומד וכי מי נברא בשביל מי ארץ נברא בשביל דור או דור נברא בשביל הארץ לא ארץ בשביל דור אלא דור על ידי שאינו עומד בתפקידיו של הקדוש ברוך הוא לפיכך הוא בולה והארץע"ישהיא עומדת בתפקידיו של הקב"ה לפיכך אינה בולה ארשב"י כתיב (ישעיה ס"ה) כי כימי העץ ימי עמי ואין עץ אלא תורה שנאמר (משלי ג') עץ חיים היא למחזיקים בה וכי מי נברא בשביל מי התורה בשביל ישראל או ישראל בשביל תורה לא תורה בשביל ישראל אלא תורה שנבראת בשביל ישראל הרי היא קיימת לעולמי עולמים ישראל שנבראו בזכות' עאכ"ו אמר ר' יצחק מלכות נכנסת ומלכות יוצאת וישראל עומד לעולם הוי והארץ לעולם עומדת רבי שמואל בשם ר' פלטיא דנוה מייתי ליה מן הדין קרייא (שופטים י"ח) ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ וכי ארץ גולה או מטלטלת אלא אלו ישראל שנקראו ארץ שנא' (מלאכי ג') ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ אתם תקראו ארץ חפץ אמר ר' ברכיה בשם ר' שמעון בן לקיש כל מה שברא הקדוש ברוך הוא באדם ברא בארץ לדוגמא לו אדם יש לו ראש והארץ יש לה ראש שנא' (משלי ח') וראש עפרות תבל אדם יש לו עינים והארץ יש לה עינים שנא' (שמות י') וכסה את עין הארץ אדם יש לו אזנים והארץ יש לה אזנים שנא' (ישעיה א') והאזיני ארץ אדם יש לו פה והארץ יש לה פה שנא' (במדבר ט"ז) ותפתח הארץ את פיה אדם אוכל והארץ אוכלת שנאמר (שם י"ג) ארץ אוכלת יושביה אדם שותה והארץ שותה שנא' (דברים י"א) למטר השמים תשתה מים אדם מקיא והארץ מקיאה שנא' (ויקרא י"ח) ולא תקיא הארץ וגו' אדם יש לו ידים והארץ יש לה ידים שנא' (בראשית ל"ד) והארץ הנה רחבת ידים אדם יש לו ירכים והארץ יש לה ירכים שנא' (ירמיה ל"א) וקבצתים מירכתי ארץ אדם יש לו טבור והארץ יש לה טבור שנא' (יחזקאל ל"א) יושבי על טבור הארץ אדם יש לו ערוה והארץ יש לה ערוה שנאמר (בראשית י"ב) לראות את ערות הארץ באתם אדם יש לו רגלים והארץ יש לה רגלים שנא' והארץ לעולם עומדת מה היא עומדת מעמדת ר' אחא ורבנן ר' אחא אמר תפקידיה רבנן אמרי מזונותיה א"ר שמעון בן יוסי בן לקוניא לפי שבעולם הזה אדם בונה בנין ואחר מבלה נוטע נטיעה ואחר אוכל אבל לעתיד לבא לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל שנא' (ישעיה ס"ה) כי כימי העץ ימי עמי ומעשי ידיהם יבלו בחירי:

א [ה] וזרח השמש ר' ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא אמר וכי אין אנו יודעין שזרח השמש ובא השמש אלא מה הוא כן עד שלא ישקע שמשו של צדיק זה הוא מזריח שמשו של צדיק אחר יום שמת ר' עקיבא נולד רבי וקראו עליו פסוק זה וזרח השמש ובא השמש יום שמת רב אדא בר אהבה נולד רב המנונא בריה וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש יום שמת רב המנונא נולד ר' אבין בריה וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש יום שמת ר' אבין נולד אבא הושעיא איש טריא וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש עד שלא השקיע שמשה של שרה הזריח שמשה של רבקה הה"ד (בראשית כ"ב) ובתואל ילד את רבקה ואח"כ ותמת שרה בקרית ארבע וכתיב (שם כ"ד) ויביאה יצחק האהלה שרה אמו עד שלא השקיע שמשו של משה הזריח שמשו של יהושע עד שלא השקיע שמשו של יהושע הזריח שמשו של עתניאל והוא יעבץ וכן כולם בכל דור ודור הוי וזרח השמש ובא השמש:

ב תני בשם ר' נתן גלגל חמה יש לו נרתק הה"ד (תהלים י"ט) לשמש שם אהל בהם ובריכה של מים לפניו ובשעה שהוא רוצה לצאת הוא משולהבת והקב"ה מתיש כחו במים כדי שלא ישרוף את העולם אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מערטלו ומהשתקו ומנרתקו ומלהט אותו ברשעים שנא' (מלאכי ג') כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' ר' ינאי ור' ישמעאל תרויהון אמרין אין גיהנם לעתיד לבא אלא שמש היא יוצאה צדיקים נהנין ממנה מניין שנא' (שם) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ורשעים נדונין בה שנא' (שם) ולהט אותם היום הבא:

א [ו] הולך אל דרום וסובב אל צפון הולך אל דרום ביום וסובב אל צפון בלילה סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח אלו פני מזרח ומערב ועל סביבותיו שב רוח א"ר יהושע בן חנניה הרוח הזה בשעה שהוא יוצא בעולם הקב"ה מחשלו בהרים ומשברו בגבעות ואומר לו תן דעתך שלא תזיק לבריותי ומה טעם (ישעיה נ"ז) כי רוח מלפני יעטוף משלהי ליה היך כמה דאת אמר (יונה ב') בהתעטף עלי נפשי כל כך למה בשביל ונשמות אני עשיתי אמר רבי הונא בג' מקומות יצא הרוח שלא במשקל ובקשה הרוח להחריב את העולם כולו על יושביו אחת בימי איוב ואחת בימי אליהו ואחת בימי יונה אחת בימי איוב שנא' (איוב א') והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר ואחת בימי אליהו שנא' (מלכים א' י"ט) והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים ואחת בימי יונה שנא' (יונה א') וה' הטיל רוח גדולה אל הים א"ר יהודה בר שלום אותו הריח שהיה בימי איוב לא היה בעולם אלא בשביל אותו הבית בלבד ואותו של יונה לא היה בעולם אלא בשביל אותה ספינה בלבד ואין לך קוזמיקון אלא אותו של אליהו שנא' (מלכים א' י"ט) ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה' וגו' רבי חייא בר תנחום ואמרי לה בשם ר' יוחנן לעולם אין מלך המשיח בא עד שיעמדו כל הנשמות שעלו במחשבה להבראות ואלו הן הנשמות האמורות בספרו של אדם הראשון שנא' (בראשית ה') זה ספר תולדות אדם:

א [ז] כל הנחלים הולכים אל הים ומהיכן הארץ שותה ר' אליעזר ור' יהושע ר' אליעזר אומר מימי אוקינוס היא שותה דכתיב (שם ב') ואד יעלה מן הארץ והשקה אמר לו ר' יהושע מימי אוקינוס לא מים מלוחין הן אמר לו מתמתקין הן בעבים דכתיב (איוב ל"ו) אשר יזלו שחקים איכן הם נעשים נוזלים בשחקים ור' יהושע אומר ממים העליונים היא שותה דכתיב (דברים י"א) למטר השמים תשתה מים והעננים מתגברין מן הארץ עד לשמים ומקבלין אותן כמפי הנוד דכתיב (איוב ל"ו) יזקו מטר לאדו וחושרין אותה ככברה ואין טיפה נוגעת בחברתה דכתיב (תהלים י"ח) חשכת מים עבי שחקים ולמה קורא אותן שחקים שהם שוחקין את המים ר' אבא בר כהנא אמר כהדין מסוסא ר' שמואל בר נחמן אמר כדקין הללו של בהמה דאמר ר' יהושע קשה יום ירידת גשמים שהיא שקולה כנגד כל מעשה בראשית ומה טעם (איוב ט') עושה גדולות ואין חקר נפלאות עד אין מספר במה הנותן מטר על פני ארץ גו':

ב כיצד הארץ שותה ר' יהודה ור' סימון ורבנן ר' יהודה אומר כהדין נילוס דמשקה וחוזר ומשקה ר' סימון אמר כמין תיבה כהדין קבריאל דמרבי וקבר ורבנן אמרי כמין תווהא (נהר הוא בבבל ושמו תווהא) ולמה הוא קורא אותו תווהא שהוא חוזר ומשקה אחת לארבעים שנה ממנו היתה הארץ שותה מתחילה שנא' (בראשית ב) ואד יעלה מן הארץ וחזר בו הקדוש ברוך הוא שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלה ר' שמואל בר נחמן בשם ר' חנינא דציפורי ואית דאמרי ר' חנין דצפורי בשם ר' שמואל בר נחמן בשביל ארבעה דברים חזר בו הקב"ה שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלן בשביל בעלי זרוע ובשביל להדיח טללים רעים ושיהא הגבוה שותה כנמוך ושיהו הכל נושאין עיניהם לשמים שנא' (איוב ה') לשום שפלים למרום וגו':

ג ד"א כל הנחלים הולכים אל הים זה אוקיינוס והים איננו מלא זה אוקיינוס שאינו מתמלא לעולם מעשה בר' אליעזר ור' יהושע שהיו פורשין בים הגדול נכנסה הספינה למקום שהמים לא היו מהלכין אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע לא באנו לכאן אלא לנסיון מלאו משם חבית מלא מים מכיון דאתון לרומי אמר לון אדריאנוס מי אוקיינוס מה הן אמרין ליה מים בולעים הן למים ואמר לון אפשר כל הנחלים שם ואינן מתמלאין אמרין ליה בולעין הן לכל מים שבעולם אמר לון איני מאמין לכם עד דתחמון לי לכאן נסבון המים שלקחו ממי אוקיינוס ומלון לוקניתא מים והוון יהבין בגויה מים והן בולעין להון על דעתיה דר' אליעזר משם הם שואבין ועל דעתיה דר' יהושע לשם הם שבים ללכת:

ד ד"א כל הנחלים הולכים אל הים כל חכמתו של אדם אינה אלא בלב והים איננו מלא והלב אינו מתמלא לעולם תאמר שמשעה שאדם מוציא חכמתו מלבו שוב אינה חוזרת עליו לעולם ת"ל שם הם שבים ללכת:

ה ד"א כל הנחלים כל התורה שאדם לומד אינה אלא בלב והים איננו מלא והלב איננו מלא לא הנפש שבעה לעולם שנא' וגם הנפש לא תמלא תאמר שמשעה שאדם מוציא את תלמודו לאחר שוב אינה חוזרת עליו ת"ל שם הם שבים ללכת דכתיב (דברים ו') והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי בר חלפתא אמרה ליה מהו דין שנא' (דניאל ב') יהב חכמתא לחכימין לא הוה צריך קרא למימר אלא יהב חכמתא ללא חכימין ומנדעא ללא ידעי בינה אמר לה משל אם יבאו אצלך שני בני אדם ללות ממך ממון אחד מהן עשיר ואחד מהן עני לאיזה מהן את מלוה לעשיר או לעני אמרה לו לעשיר אמר לה ולמה אמרה לו שאם אבד העשיר ממוני יש לו מהיכן יפרע אבל אם איבד העני ממוני מאין יפרע לי אמר לה ולא ישמעו אזניך מה שאת מוציאה מפיך אילו נתן הקדוש ברוך הוא חכמה לטפשים היו יושבין והוגין בה בבתי כסאות ובבתי תיאטריאות ובבתי מרחצאות אלא נתן הקב"ה חכמה לחכימין והם יושבין והוגין בה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות הוי יהיב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה:

ו ד"א כל הנחלים הולכים אל הים כל הגרים אינן נכנסין אלא בישראל והים איננו מלא וישראל ממניינן אינן חסרין לעולם שנ' (במדבר כ"ג) מי מנה עפר יעקב שמא תאמר שכל מי שאיננו מתגייר בעוה"ז מתגייר בעוה"ב ת"ל (ישעיה נ"ד) הן גור יגור מכאן ואילך אפס מאותי הפסק מאתי מאן גבי מי גר אתך בעוה"ז עליך יפול לעוה"ב אמר ר' יוחנן ולא עוד אלא במקום שהוא מתגייר משם הוא נוטל חלקו שנא' (יחזקאל מ"ז) והיה בשבט אשר גר הגר וגו':

ז ד"א כל הנחלים הולכים אל הים כל המתים אינן נכנסין אלא לשאול והשאול אינו מתמלא לעולם שנא' (משלי כ"ז) שאול ואבדון לא תשבענה וגו' תאמר משהם מתים בעוה"ז שוב אינם חיים לעוה"ב ת"ל אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת למקום שהמתים מתכנסין לעוה"ב שם הם שבים ועתידים לומר שירה לימות המשיח מ"ט (ישעיה כ"ד) מכנף הארץ זמרות שמענו ואומר (שם כ"ו) יחיו מתיך נבלתי יקומון:

ח ד"א כל הנחלים הולכים אל הים כל ישראל אינם מתכנסין אלא לירושלים ועולים בפעמי רגלים בכל שנה ושנה והים איננו מלא וירושלים אינה מתמלאת לעולם דתנינן עומדין צפופים ומשתחוים רווחים ר' שמואל בר חובה בשם ר' אחא אמר ארבע אמות ריוח בין כל אחד ואחד ואמה מכל צד כדי שלא יהא שומע תפלתו של חבירו ויטעה אל מקום שהנחלים הולכים למקום שישראל מתכנסין בעוה"ז שם הם מתכנסין לעוה"ב לעתיד לבא שנא' (שם כ"ז) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים:

ט ד"א כל הנחלים הולכים אל הים כל הממון אינו עולה אלא למלכות אדום ומלכות אדום אינה מתמלאת לעולם דא"ר לוי כתיב (משלי כ"ז) ועיני האדם לא תשבענה ועיני אדום לא תשבענה תאמר משהממון נכנס באדום שוב אינו חוזר לבעליו ת"ל אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת למקום שהממון מתכנס למלכות אדום בעוה"ז משם הוא מתפזר לימות המשיח דכתיב (ישעיה כ"ג) והיה סחרה ואתננה קדש לה' וגו' ר' ישמעאל בר' יוסי בעא קמיה ר' אמר ליה מהו דין דכתיב (שם) כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה א"ל כגון את וחבריך ושני עטופי סדינים כיוצא בך שאין אתם חשובים בעצמכם כלום א"ר ירמיה בן אלעזר עתיד הקדוש ברוך הוא לחדש מאור פניהם של צדיקים לעתיד לבא הא כמד"א (שופטים ה') ואוהביו כצאת השמש בגבורתו כשם שהוא מחדש פניהם כך הוא מחדש לבושיהם יומא דין סימיסריקון מחר אולוסריקון א"ל מהו דין דכתיב (ישעיה כ"ג) לאכל לשבעה ולמכסה עתיק א"ל יומא דין ארסקינון ולמחר אולוסריקון:

א [ח] כל הדברים יגעים לא יוכל וגו' דברי הבטלה מיגעין את האדם קורא היום כבוש שמה סלע כעופרת מעוט חתיכות מתפללות בטור מסכן חתוכין שרויין חתוכין שור משפט בטור מסכן תרדין בחרדל ר' יונתן נשר שעריה אזל להדיה מוגדלה דצבעיה מיתאסייא הוה תמן חד ספר אמר בשביל שערך באתה לכאן לרפאתו א"ל שיטפו מאלל והא סבית שיש בה סעל לרפאתו ואני הועתקתי לכאן להחיש מחיה קם ורבע ליה על רגליו אמר ליה כאן בריש מישתעי קמיה דרב באורתא:

ב ד"א כל הדברים יגעים דברי אומנות מיגעין ר"א בש"ר חנינא בריה דר' אבהו הוה אמר הדין עובדא הוה באיתתא שהוליכה את בנה אצל הנחתום בקיסרין אמרה ליה אליף ית בני אומנות אמר לה ישב אצלי חמש שנים ואני מלמדו חמש מאות מינין בחטה ישב אצלו ה' שנים ולמדו חמש מאות מינין בחטה ואמר לה ישב אצלי ה' שנים אחרות ואני מלמדו אלף מינין בחטה וכמה מינין אית בחטה רבנן אמרי בחטי מנית חטין דמנין ר' אחא אמר חמש מאות מינין בחטה מנין מנית ר' חנינא ור' יונתן תרויהון יתבון וחשבון וקומון על שתין ועוד ר"א בש"ר יוסי אמר עובדא הוה בהדא איתתא בקיסרין שהוליכה את בנה אצל חד פרכוניס אמרה ליה למד את בני אומנות אמר לה ישב אצלי ארבע שנים ואני מלמדו מאה מינין בביצה וישב אצלו ארבע שנים ולמדו מאה מינין בביצה אמר לה ישב עמי ד' שנים אחרות ואני מלמדו מאה מינין אחרים בביצה שמע רבי ואמר לא ראינו טובה מימינו:

ג ד"א כל הדברים יגעים דברי מינות מיגעין את האדם מעשה בר"א שנתפס לשום מינות נטלו אותו הגמון והעלו על הבימה לדון אותו אמר לו ר' אדם גדול כמותך יעסוק בדברים בטלים הללו אמר לו נאמן עלי הדיין והוא סבר שבשבילו אמר והוא לא אמר אלא לשום שמים אמר לו מאחר שהאמנתני עליך אף אני הייתי סבור ואומר אפשר שישיבות הללו טועות הן בדברים בטלים הללו דימוס פטור אתה אחר שנפטר ר' אליעזר מן הבימה היה מצטער על שנתפס על דברי מינות נכנסו תלמידיו אצלו לנחמו ולא קבל נכנס ר"ע אצלו א"ל ר' שמא אחד מן המינין אמר לפניך דבר וערב לפניך אמר לו הן השמים הזכרתני פעם אחת הייתי עולה באיסטרטא של צפורי ובא אלי אדם אחד ויעקב איש כפר סכניא שמו ואמר לי דבר אחד משום פלוני והנאני הדבר ואותו הדבר היה כתוב בתורתכם (דברים כ"ג) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב מה הן אמרתי לו אסורין אמר לי לקרבן אסורים לאבדן מותר אמרתי לו וא"כ מה יעשה בהם אמר לי יעשה בהן בתי מרחצאות ובתי כסאות אמרתי לו יפה אמרת ונתעלמה ממני הלכה לשעה כיון שראה שהודתי לדבריו אמר לי כך אמר פלוני מצואה בו ולצואה יצאו שנא' (מיכה א') כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו יעשו כורסוון לרבים והנאני ועל אותו הדבר נתפשתי לשם מינות ולא עוד אלא שעברתי על מה שכתוב בתורה (משלי ה') הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה הרחק מעליה דרכך זו המינות ואל תקרב אל פתח ביתה זו זנות למה כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה עד כמה א"ר חסדא עד ארבע אמות מכאן היה מת ר' אלעזר בן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל שנשכו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו בשום פלוני ולא הניחו ר' ישמעאל אמר אין אתה רשאי בן דמא אמר לו הנח לי ואני אביא לך ראיה מן התורה שהוא מותר ולא הספיק להביא לו ראיה עד שמת ושמח ר' ישמעאל ואמר אשריך בן דמא שיצתה נשמתך בטהרה ולא פרצת גדרן של חכמים שכל מי שפורץ גדרן של חכמים סוף שהפורעניות באות עליו שנאמר ופורץ גדר ישכנו נחש ולא נשוך היה אלא שלא ישכנו נחש לעתיד לבא ומה הוה ליה ביה (ויקרא י"א) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם:

ד מעשה באשה אחת שבאת אצל ר' אליעזר להתגייר אמרה לו רבי קרבני אמר לה פרטי את מעשיך אמרה בני הקטן מבני הגדול נזף בה הלכה אצל ר' יהושע וקבלה אמרו לו תלמידיו ר' אליעזר מרחק ואתה מקרב אמר להם כיון שנתנה דעתה להתגייר אינה חיה לעולם דכתיב (משלי ב') כל באיה לא ישובון ואם שבו לא ישיגו ארחות חיים חנינא בן אחי ר' יהושע אזל להדיה כפר נחום ועבדון ליה מינאי מלה ועלון יתיה רכיב חמרא בשבתא אזל לגביה יהושע חביביה ויהב עלוי משח ואיתסי א"ל כיון דאיתער בך חמרא דההוא רשיעא לית את יכיל שרי בארעא דישראל נחת ליה מן תמן לבבל ודמך תמן בשלמיה ר' יונתן ערק חד מן תלמידוי לגביהון אזל ואשכחיה עבד בן אפטוניות שלהון מיניא בתריה כך אמרין ליה ולא כך כתיב (שם א') גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכולנו והוה פרח ואינון פרחין בתריה אמרין ליה רבי איתא גמול חסדא להדא כלתא הלך ומצאן עסוקים בריבה אחת אמר לון כן ארחיהון דיהודאי עבדין אמרין ליה ולא כן כתיב בתורה גורלך תפיל בתוכנו כיס וגו' והוה פרח ואינון פרחין בתריה עד דמטא לתרע וטרד באפיהון אמרין ר' יונתן אזיל גלוג לאמך דלא הפכת ולא איסתכלת בן דאילו הפכת ואיסתכלת בן יותר מן מה דהוינן פרחין בתרך הוית פריח בתרן ר' יהודה בן נקוסה היו המינין מתעסקין עמו היו שואלים אותו ומשיב שואלין אותו ומשיב אמר לון על מגן אתון מגיבין אתון נעביד בינינן דכל בר נש דנצח חבריה יהא פצע מוחיה דחבריה בקורנס והוא נצח לון ופצע מוחיהון עד דאיתמלאון פיצעין פיצעין וכיון דאתא אמרין ליה תלמידוי רבי סייעוך מן השמים ונצחת אמר לון ועל מגן לכו והתפללו על אותו האיש ועל אותה החמת שהיתה מלאה אבנים טובות ומרגליות אבל עכשיו מלאה פחמין:

ה דבר אחר כל הדברים יגעים אפילו דברי תורה מיגעין את האדם בתחלה אדם נכנס ללמוד תורה והן מטהרין לו את הטמא ומטמאין את הטהור והוא אינו יודע שכל מה שהן מתישין בהן כחו סוף שהוא מוציא קלות וחמורות וגזרות שוות וטומאה וטהרה ואיסור והיתר:

ו לא תשבע עין וגו' אמר שמואל בר נחמן כל טובות וברכות ונחמות שראו הנביאים בעוה"ז לא לחנם ראו אלא על ידי שהיו הוגין ועושין מצות וצדקות ואם תאמר שראו כבר נאמר (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלהים זולתך וגו' וא"ת שלא ראו כבר ראו מקצת שנאמר (עמוס ג) כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים כיצד ראו ר' ברכיה אמר כמבין סידקו של פתח ר' לוי אמר ראו ומתן שכרן לא ראו א"ר שמעון בן חלפתא כל טובות וברכות ונחמות שראו הנביאים בעולם הזה לבעלי תשובה ראו אבל מי שלא טעם חטא מימיו עין לא ראתה וגו':

א מה שהיה הוא שיהיה רבנן אמרי לעתיד לבא הדורות מתכנסין לפני הקב"ה ואומרים לפניו רבש"ע מי יאמר לפניך שירה תחלה ואומר להם לשעבר לא אמר שירה לפני אלא דורו של משה ועכשיו לא יאמר שירה לפני אלא הוא מאי טעמא שנאמר (ישעיהו מב) שירו לה' שיר חדש תהלתו בקצה הארץ יורדי הים ומלואו וגו' מעשה ושלחה מלכות אצל רבותינו ואמרה להם שלחו לנו קסלופנוס אחד משלכם אמרו כמה קסלופנוס יש להם והם מבקשין ממנו קסלופנוס אחד כמה מקות פנסין יש להם כמה אבנים טובות ומרגליות יש להם כמדומין אנו שאין מבקשין ממנו אלא מאיר פנים בהלכה שלחו להם את ר' מאיר והיו שואלין אותו והוא משיב שואלין אותו והוא משיב ובסוף שאלו אותו למה נקרא שמו חזיר אמר להם שהוא עתיד להחזיר את המלכות לבעליה ועוד ישב ר' מאיר ודרש עתיד זאב להיות גזוז מילתן והכלב גלבטינון אמרו לו דייך ר' מאיר ואין כל חדש תחת השמש רבנן אמרין לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מוציא כרוז ומכריז ואומר כל מי שלא אכל בשר חזיר מימיו יבא ויטול שכרו והרבה מאומות העולם שלא אכלו בשר חזיר מימיהם והם באים ליטול שכרן באותה שעה הקב"ה אומר נשתכרו אלו שני עולמות לא דיין שאכלו עולמן אלא הם מבקשין לאכול עולמן של בני עוד באותה שעה הקדוש ברוך הוא מוציא כרוז פעם שנייה ומכריז ואומר כל מי שלא אכל בשר נבלות וטרפות שקצים ורמשים אם לא אכל משלו אכל משל חבירו הוי למה נקרא שמו חזיר שעתיד להחזיר הגדולה והמלכות לבעליה עורות תחשים מה הן ר' יהודה אומר אלטינון ר' נחמיה אומר גלטינון ר' יוחנן אומר מין חיה גדולה הראה הקב"ה למשה ועשה הימנה צורך המשכן וגנזה ר' אבין אמר קרש היה שמה תני ר' הושעיה קרן אחת היתה לו במצחו שנאמר (תהלים סט) ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס וגו' מקרין תרתי שמע מינה א"ר חנינא בר יצחק מקרן כתיב רבי ברכיה אמר בש"ר יצחק כגואל ראשון כך גואל אחרון מה גואל ראשון נאמר (שמות ד) ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור כך גואל אחרון שנאמר (זכריה ט') עני ורוכב על החמור מה גואל הראשון הוריד את המן שנאמר (שמות ט"ז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים אף גואל אחרון יוריד את המן שנאמר (תהלים ע"ב) יהי פסת בר בארץ מה גואל ראשון העלה את הבאר אף גואל אחרון יעלה את המים שנאמר (יואל ד') ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים:

ב יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כתיב (דברים ט') ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים אמר ר' יהושע בן לוי עליהם ועליהם כל ככל דברים הדברים המצוה כל המצוה ללמדך שמקרא ומשנה הלכות תוספתות והגדות ומה שתלמיד ותיק עתיד להורות כבר היה וניתן הלכה למשה מסיני מניין ממה שכתוב יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא והרי חבירו מוכיח עליו כבר היה לעולם ר' ברכיה בש"ר חלבו לאחד שהיתה סלע צרורה בכנפיו ונפלה ממנו ליתן גדולה ממנה אין המקום מחזיק ליתן קטנה ממנה אינה מתמלאה ליתן כיוצא בה המקום מתמלא כך שמעת תורה מפי תלמיד חכם יהי בעיניך כאלו שמעוה אזניך מהר סיני הוא שהנביא מקנתרן ואומר להם (ישעיה מ"ח) קרבו אלי שמעו זאת לא מראש בסתר דברתי מעת היותה שם אני אמרי ליה למה לא אמרת לן אמר להם שלא נבראו בי קינים ועכשיו שנבראו בי קינים (שם) ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו:

א [יא] אין זכרון לראשונים א"ר אחא אין זכרון לראשונים זה דור המבול וגם לאחרונים אלו הסדומיים ועל מי נאמר עם שיהיו לאחרונה אלו ישראל שנאמר (במדבר ב') לאחרונה יסעו לדגליהם ר' יודן בשם ר' שמעון בן שקפא אמר אין זכרון לראשונים אלו המצריים וגם לאחרונים אלו העמלקים ועל מי נאמר למחות את זכר עמלק לישראל שנאמר (דברים כה) תמחה את זכר עמלק כמה נסים נעשו לישראל משיצאו ממצרים ועד שלא יצאו ישראל ממצרים עליהם הוא אומר אין זכרון לראשונים וגם לאחרונים שיהיו ולמי אני נותן זכרון לנסים של עוה"ב דכתיב (ירמיה כ"ג) ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים אלא כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מכל הארצות וגו' כמה נביאים עמדו להם לישראל ולא נתפרשו שמותן אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא בא ומביאן עמו היינו דכתיב (זכריה י"ד) ובא ה' אלהי כל קדשים עמך א"ר זירא כמה חסידים ובני תורה היו ראויין לימנות כגון יהודה ב"ר חזקיה עליהם הוא אומר וגם לאחרונים אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא עתיד להמנות לו חבורה של צדיקים משלו ומושיבן אצלו בישיבה גדולה שנאמר (ישעיה כ"ד) וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו' ונגד זקניו כבוד ונגד מלאכיו ונגד גדודיו ונגד כהניו לא נאמר אלא ונגד זקניו כבוד א"ר אבין בשם ר"ש בן יוחאי עתיד הקב"ה לישב כבגורן וצדיקים יושבין לפניו כההוא דכתיב ביהושפט שנאמר (ד"ה ב' י"ח) ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה וגו' יושבין בגורן וגו' וכי בגורן היו יושבין אלא כדתנן סנהדרין עשויה כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה ואמר שלמה אנא חמיתיה מצמצם ביניהם הה"ד (משלי ל"א) נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ ר' ברכיה ור' חלבו ועולא ביראה ור' ביבי ור' אלעזר בש"ר חנינא אומר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות ראש מחולה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (תהלים מ"ח) שיתו לבכם לחילה לחולה כתיב לחולה שהן חלין לפניו כעלמות ומראין עליו באצבע ואומרי' (שם) כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות עלמות בזריזות עלמות כאילין עולמתא המד"א עלמות תופפות עלמות תרגם עקילס ענתה נסיע עלמות בשני עולמות ינהגנו בעוה"ז וינהגנו בעוה"ב:

א [יב] אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים א"ר שמואל בר רב יצחק זה היה ראוי להכתב ולהיות תחלת הספר ולמה נכתב כאן אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ודכוותיה תני רבי ישמעאל (שמות ט"ו) אמר אויב ארדוף אשיג זה היה ראוי להיות תחלת השירה ולמה נכתב כאן אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ודכוותיה (ויקרא ט') ויהי ביום השמיני זה היה ראוי להיות תחלת הספר ולמה נכתב כאן אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ודכוותיה (דברים כ"ט) אתם נצבים היום זה היה ראוי להיות תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ודכוותיה (יהושע ג') ויאמר ה' אל יהושע היום הזה אחל גדלך זה היה ראוי להכתב תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ודכוותיה (שופטים ה') שמעו מלכים האזינו רוזנים זה היה ראוי להיות ראש לשירה אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ודכוותיה (ישעיה ו') בשנת מות המלך עוזיהו זה היה ראוי להיות תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ודכוותיה (ירמיה ב') הלך וקראת באזני ירושלים זה היה ראוי להיות תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ודכוותיה (יחזקאל י"ז) ויאמר אלי בן אדם חוד חידה זה היה ראוי להיות תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ודכוותיה (תהלים ע"ג) ואני בער ולא אדע בהמות וגו' זה היה ראוי להיות תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ודכוותיה אני קהלת הייתי מלך על ישראל זה היה ראוי להיות תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה אני קהלת הייתי מלך על ישראל הוינא כד הוינא וכדו לית אנא מידי ר' חנינא בר יצחק אמר כד הוינא הוינא וכדו לית אנא שוי מידי שלשה עולמות ראה בימיו ובחייו ר' יודן ורבי אוניה ר' יודן אמר מלך והדיוט ומלך חכם טפש וחכם עשיר עני ועשיר ומאי טעמא את הכל ראיתי בימי הבלי לית בר נש מתינהו אנוקי דידיה אלא בשעת רווחיה כשיחזור לעותריה ור' אוניה אמר הדיוט מלך והדיוט טפש וחכם וטפש עני עשיר ועני ומה טעם אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים:

א [יג] ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה מהו ולתור בחכמה תור לחכמה לעשות תואר לחכמה המד"א (במדבר י"ג) שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען מאן דקרא טבאות יתיה לגביה דתני טבאות יתיה לגביה ד"א לדרוש ולתור לתור ולהותיר הדין פוייטנא כד הוה עביד אלפביתין זמנין חשל לה וזמנין מחסר לה אבל שלמה כד הוה עביד אלפביתין הוה מותר לה ה' אתואן הה"ד (מלכים א' ד') ויהי שירו חמשה ואלף ויהי שיורו של משל חמשה ואלף ולא בדברי תורה בלבד היה שלמה תייר אלא על כל אשר נעשה תחת השמים כגון היאך ממתיקין את החרדל וממתיקין את התורמסין והיאך שותין את החמין יין ומים ופלפלין בשליש הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו ר' בון אומר זו שיפוטו של ממון אמר ר' יודן בשם ר' איבו אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו אלא אן אית ליה מאה בעי למעבד יתהון תרתין מאוון ואן אית ליה תרתי מאוון בעי למעבד יתהון ארבעה מאה לענות בו ר' פנחס בש"ר יוחנן לפי שהוא בענין עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים אין לך קשה מכולם אלא גזל ר' יהודה בש"ר לוי זכה אדם ועשה מממונו מצוה התפלל ונענה בו המד"א (בראשית נ') וענתה בי צדקתי וגו' אם לאו הוא עונה בו ומקטרגו המד"א (דברים י"ט) לענות בו סרה ר' יוחנן אמר זה שיפוטו של גזל דאר"ש בר אבא בש"ר יוחנן משל לסאה מלאה עונות מי מקטרג בראש כלם זה גזל דא"ר יודן בש"ר יוחנן ובצעם בראש כלם כתיב ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן עשרים וארבעה חטאות סידר יחזקאל ומכולם לא חתם אלא בגזל הה"ד (יחזקאל כ"ב) והנה הכיתי כפי על בצעך אשר עשית וגו' ר' חוניא פתר קרייא בנביאים ובכתובים שאילו זכו ישראל לא היו קורין אלא חמשה חומשי תורה ה' ספרים בלבד וכלום ניתנו להם נביאים וכתובים אלא שיהיו יגעים בהן ובתורה ועושין מצות וצדקות כדי לקבל עליהם שכר טוב רבנן אמרין אע"פכן לענות בו מקבלים עליהם שכר בחמשה ספרי תורה ר' אבהו אמר זה שיפוטה של תורה שאדם למד תורה ושכחה רבנן דתמן בשם ר' יצחק דהכא ורבי טוביה בש"ר יצחק לטובתו אדם למד תורה ושוכח שאילו היה אדם למד תורה ולא שכחה היה מתעסק בתורה שתים שלש שנים וחוזר ומתעסק במלאכתו ולא היה משגיח בה לעולם כל ימיו אלא מתוך שאדם למד תורה ושוכחה אינו מזיז ואינו מזיע את עצמו מדברי תורה ורבנן אמרי זה שיפוטו של גזל תדע שהוא כן שהרי דורות הראשונים על ידי שהיו עסוקין ושטופין בגזל המד"א (איוב כ"ד) גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו ראה כי נמחו במים מן העולם אבל שבט ראובן וגד שהרחיקו עצמן מן הגזל לפיכך נתן להם הקב"ה נחלתם במקום שאין בו גזל שנאמר (במדבר ל"ב) והנה המקום מקום מקנה וגו' וכן ממהיר ששה עשר מיל על ששה עשר מיל:

א [יד] ראיתי את כל המעשים שנעשו וגו' א"ר אבא בר כהנא לזקן שהיה יושב בפרשת דרכים והיו לפניו שני שבילין אחד תחלתו מישור וסופו קוצים וארזים וקנים ואחד תחלתו קנים וארזים וקוצים וסופו מישור והיה מזהיר לעוברין ולשבים ואומר זו תחלתו מישור וסופו ארזים וקוצים וקנים וזה תחלתו קוצים וארזים וקנים וסופו מישור אין הבריות צריכין להחזיק לו טובה שהוא מזהירן לטובתן שלא ליגען כך אין הבריות צריכין להחזיק טובה לשלמה שהוא יושב על שערי החכמה ומזהירן לישראל שבתי וראה תחת השמש ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש וגו' חוץ מתשובה ומעשים טובים ורבנן אמרי לאיסטרולוגוס שהיה יושב על פתח הלמן והיה מזהיר לכל העוברים והשבים ואומר להם פרגמטיא פלונית יוצאה במקום פלוני ופרגמטיא פלונית יוצאה במקום פלוני אין הבריות צריכין להחזיק לו טובה כך לשלמה שאמר ראיתי את כל המעשים וגו' חוץ מתשובה ומעשים טובים:

א [טו] מעות לא יוכל לתקן בעוה"ז מי שהוא מעוות יכול להתקן ומי שהוא בחסרון יכול להמנות אבל לעתיד לבא מי שהוא מעוות אינו יכול להתקן ומי שהוא בחסרון אינו יכול להמנות יש מן הרשעים שהיו חברים זה לזה בעולם אחד מהם הקדים ועשה תשובה בחייו קודם מיתתו ואחד לא עשה תשובה קודם מיתתו זכה זה שעשה בחייו ועמד בצד חבורה של צדיקים וזה עומד בצד חבורה של רשעים והוא רואה את חבירו ואומר שמא משוא פנים יש בעוה"ז אוי לאותו האיש הוא וזה היינו בעולם יחד שהיינו כאחד וגנבנו כאחד וגזלנו כאחד ועשינו כל מעשים רעים שבעולם כאחד מפני מה זה בצד חבורה של צדיקים ואותו האיש בצד חבורה של רשעים ואומר לו שוטה שבעולם מנוול היית לאחר מיתתך ימים ושלשה ולארון לא הכניסוך ובחבלים גררוך לקבר (ישעיה י"ד) תחתיך יוצע רמה ומכסיך תולעה וראה חברך בניוולך ונשבע לשוב מדרך רשעתו ועשה תשובה כצדיק וגרמה לו תשובתו ליטול לכאן חיים וכבוד וחלק עם צדיקים כל כך למה שהיתה ספיקא בידך לשוב ואילו שבתה היה טוב לך והוא אומר להם הניחו לי ואלך ואעשה תשובה ומשיבין אותו ואומרים לו אי שוטה שבעולם אין אתה יודע שהעוה"ז דומה לשבת ועולם שבאת ממנו דומה לערב שבת אם אין אדם מתקן מערב שבת מה יאכל בשבת ואין אתה יודע שהעולם שבאת ממנו דומה ליבשה והעוה"ז דומה לים ואם אין אדם מתקן לו ביבשה מה יאכל בים ואין אתה יודע שהעוה"ז דומה למדבר ועולם שבאת ממנו דומה ליישוב אם אין אדם מתקן לו מן היישוב מה יאכל במדבר מיד חורק שיניו ואוכל את בשרו שנאמר הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו והוא אומר הניחו לי ואראה בכבוד חברי והן אומרין שוטה שבעולם מצווין אנו מפי הגבורה שלא יעמדו צדיקים בתוך רשעים ולא רשעים בתוך צדיקים ולא טהורים בצד טמאים ולא טמאים בצד טהורים ועל מה אנו מצווין על השער הזה שנאמר (תהלים קי"ח) זה השער לה' וגו' מיד קורע את בגדיו ותולש את שערו שנאמר (שם קי"ב) רשע יראה וכעס:

ב דבר אחר מעוות לא יוכל לתקן משנתעוותו המים מששת ימי בראשית עוד לא נתקנו וחסרון לא יוכל להמנות משחסר הקדוש ברוך הוא שנת הלבנה משנת החמה אחד עשר יום הרי כמה שנים וקצים וכמה עבורים ולא הגיעה שנת חמה ללבנה ד"א מעות לא יוכל לתקן משנתעוותו דור המבול במעשיהם הרעים שוב לא נתקנו וחסרון משחסר הקב"ה שנותיהם שנאמר (בראשית ו') והיו ימיו מאה ועשרים שנה עוד לא נמנו ד"א מעות לא יוכל לתקן אם אדם מעוות עצמו מדברי תורה יכול הוא לתקן את עצמו וחסרון לא יוכל להמנות אם אין אדם מחסיר עצמו מדברי תורה יכול הוא עוד להמנות משאדם מעוות עצמו מדברי תורה אינו יכול לתקן ומשאדם מחסר עצמו מדברי תורה אינו יכול להמנות כי הא דר' יהודה ור' אלעזר הוו תניין כחדא ונסב ליה ר' יהודה אנתתיה וקדמיה ר' אלעזר שבעת ימים דמשתיתא ועבר כמה שנים דימטי ביה ולא מטא ביה הוי וחסרון לא יוכל להמנות הגיע שעת קרית שמע ולא קרא בעונתה עליו הכתוב אומר מעות לא יוכל לתקן הגיע שעת התפלה ולא התפלל בה עליו נאמר וחסרון לא יוכל להמנות תנינן ר' שמעון בן מנסיא אומר אי זהו מעוות שאינו יכול לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר תאמר בגזלן ובגנב יכול הוא לתקן ר' שמעון בר' יוסי אומר אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן תחלה ונתעוות ואי זהו זה תלמיד חכם הפורש מן התורה ר"ש בן מנסיא אומר גנב אדם אפשר שיחזיר הגניבה גזל יחזיר את גזלו ועל זה לא נאמר מעות לא יוכל לתקן אבל הבא על אשת איש טרף חייו מן העולם וגם אסרה על בעלה רשב"י אומר אין אומרים בקרו גמל זה שמא בעל מום הוא בקרו את החזיר הזה שמא בעל מום הוא ואת מי מבקרין את התמידין ואיזה זה זה תלמיד חכם שפירש מן התורה יהודה בן לקיש בש"ר שמעון בן גמליאל עליו הכתוב אומר (משלי כ"ז) כצפור נודדת מן קנה כן איש וגו' וכך הוא אומר אלף דור עלו במחשבה להבראות כמה נמחו מהם תשע מאות וארבעה ושבעים דורות ומה טעם (תהלים ק"ה) דבר צוה לאלף דור ואיזה זה זו התורה ר' לוי בש"ר שמואל בר נחמן תשע מאות ושמונים ומה טעם דבר צוה לאלף דור זו היא המילה רבי יעקב בר אחא בש"ר יוחנן לעולם אל ימנע אדם עצמו לילך לבהמ"ד שהרי כמה פעמים נשאלה הלכה זו ביבנה בעריבת הירדן עריבת הירדן למה היא טמאה ולא עמד אדם ולא אמר בה דבר עד שדרשה רבי חנינא בן עקביא בעירו עריבת הירדן למה היא טמאה מפני שטוענין אותה ביבשה ומורידין אותה למים אתיבון ליה והלא יורדי אשקלון שקעוה וכו' אמר רבי אלעזר בן יוסי שנייה היא שמקצתה משוקעת בארץ ועוד דבר אחר דרש חריות של דקל שגדען בין לשכיבה בין לאהלים צריכות הן קישור:

א [טז] דברתי אני עם לבי הלב רואה שנאמר ולבי ראה הרבה הלב שומע שנא' (מ"א ג) ונתת לעבדך לב שומע הלב מדבר שנא' דברתי אני עם לבי הלב הולך שנא' (מ"ב ה) לא לבי הלך הלב נופל שנא' (ש"א יז) אל יפול לב אדם עליו הלב עומד שנא' (יחזקאל כב) היעמד לבך הלב שמח שנא' (תהלים ט"ז) לכן שמח לבי ויגל כבודי הלב צועק שנא' (איכה ב) צעק לבם אל ה' הלב מתנחם שנא' (ישעיה מ) דברו על לב ירושלים הלב מצטער שנא' (דברים טו) ולא ירע לבבך הלב מתחזק שנא' (שמות יט) ויחזק ה' את לב פרעה הלב מתרכך שנא' (דברים כ) אל ירך לבבכם הלב מתעצב שנא' (בראשית ו) ויתעצב אל לבו הלב מתפחד שנא' (דברים כח) מפחד לבבך הלב משתבר שנא' (תהלים נ"א) לב נשבר ונדכה הלב מתגאה שנא' (דברים ח) ורם לבבך הלב מסרב שנא' (ירמיה ח) ולעם הזה היה לב סורר ומורה הלב מתבדה שנא' (מ"א יב) בחדש אשר בדא מלבו הלב מהרהר שנא' (דברים כט) כי בשרירות לבי אלך הלב מרחש שנא' (תהלים מ"ה) רחש לבי דבר טוב הלב מחשב שנא' (משלי יט) רבות מחשבות בלב איש הלב מתאוה שנא' (תהלים כא) תאות לבו נתתה לו הלב סוטה שנא' (משלי ז) אל ישט אל דרכיה לבך הלב זונה שנא' (במדבר טו) ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' הלב נסעד שנא' (בראשית יח) וסעדו לבכם הלב נגנב שנא' (שם לא) ויגנוב יעקב את לב לבן הלב נכנע שנא' (ויקרא כו) או אז יכנע לבבם הלב משתדל שנא' (בראשית לד) וידבר על לב הנערה הלב תועה שנא' (ישעיה כא) תעה לבבי הלב חרד שנא' (ש"א ד) כי היה לבו חרד הלב נעור שנא' (שיר ה) אני ישנה ולבי ער הלב אוהב שנא' (דברים ו) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך הלב שונא שנא' (ויקרא יט) לא תשנא את אחיך בלבבך הלב מקנא שנא' (משלי כג) אל יקנא לבך וגו' הלב נחקר שנא' (ירמיה יז) אני ה' חוקר לב וגו' הלב נקרע שנאמר (יואל ב) וקרעו לבבכם ואל בגדיהם הלב הוגה שנא' (תהלים מט) והגות לבי תבונות הלב הוא כאש שנא' (ירמיה כ) והיה בלבי כאש הלב הוא כאבן שנא' (יחזקאל ל"ו) והסירותי את לב האבן הלב שב בתשובה שנא' (מ"ב כג) אשר שב אל ה' בכל לבבו הלב חם שנא' (דברים יט) כי יחם לבבו הלב מת שנא' (ש"א כה) וימת לבו בקרבו הלב נמס שנא' (יהושע ז) וימס לבב העם הלב מקבל דברים שנא' (דברים ו) והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך הלב מקבל יראה שנא' (ירמיה לב) ואת יראתי אתן בלבבם הלב מודה שנא' (תהלים קיא) אודה ה' בכל לבב הלב חומד שנא' (משלי ו) אל תחמוד יפיה בלבבך הלב מתקשה שנא' (משלי כח) ומקשה לבו הלב מטיב שנא' (שופטים טז) ויהי כטוב לבם הלב עושה מרמה שנא' (משלי יב) מרמה בלב חורשי רע הלב מתוכו מדבר שנא' (ש"א א) וחנה היא מדברת על לבה הלב אוהב שוחד שנא' (ירמיה כב) כי אין עיניך ולבך וגו' הלב כותב דברים שנא' (משלי ג) כתבם על לוח לבך הלב חורש שנא' (שם ו) תהפוכות בלבו חורש רע הלב מקבל מצות שנא' (שם י) חכם לב יקח מצות הלב עושה זדון שנאמר (עובדיה א) זדון לבך השיאך הלב עושה סדרים שנא' (משלי טז) לאדם מערכי לב הלב מתגדל שנאמר (דה"ב כ"ה) ונשאך לבך הוי דברתי אני עם לבי לאמר אני הנה הגדלתי וגו':

א [יח] כי ברב חכמה רוב כעס כל זמן שאדם מרבה בחכמה מרבה בכעס וכל זמן שהוא מרבה בדעת מרבה ביסורין אמר שלמה ע"י שהרביתי בחכמה הרביתי בכעס ועל ידי שהרביתי בדעת הרביתי ביסורין רב אמר תלמיד חכם אין צריך התראה א"ר שמואל בר נחמן ככלי פשתן הדקין הבאים מבית שאן אם נתפחמו אחד מהן בכמה דמין הוא עשוי כלי פשתן הגסין הבאין מארבל אם פחמו אחד מהן מה הן ומה דמיהן מלה"ד לשנים שנכנסו לחנות אחד אכל פת קיבר וקטנית ואחד אכל פת נקייה ובשר שמן ושתה יין ישן ומיני אגרטון ויצא חולה דין אכל מילין קלילין ואיתנזק ודין אכל מילין בורין ולא איתנזק כך ראית מימיך חמור עוית עליו גמל עוית עליו אלא איכן היסורין מצויין בבני האדם תני ר' ישמעאל לפום גמלא שיחנא תני בש"ר מאיר לפי שהיתה חכמתו של נחש יותר כך היתה מכתו לפי חכמתו שנאמר (בראשית ג') והנחש היה ערום מכל חית השדה לפיכך הוא ארור מכל הבהמה ומכל חית השדה יש שהרבו חכמה לטובתן ויש שהרבו חכמה לרעתן שהרבו לטובתן משה ושלמה שהרבו לרעתן דואג ואחיתופל יש שהרבו גבורתן לטובתן ויש שהרבו גבורתן לרעתן שהרבו לטובתן דוד ויהודה שהרבו לרעתן שמשון וגלית יש שהרבו עושר לטובתן ויש שהרבו לרעתן שהרבו לטובתן דוד ושלמה ושהרבו לרעתן קרח והמן יש שהרבו בנים לטובתן ויש שהרבו בנים לרעתן שהרבו לטובתן בני יעקב ודוד לרעתן בני אחאב ועלי שנא' (שמואל א' ב') ובני עלי בני בליעל וגו' בני אחאב שלא קבלו עליהם עול שמים לא ידעו את ה' שאמרו אין מלכות בשמים.

א [א] אמרתי אני בלבי לכה נא אנסכה בשמחה ר' פנחס ור' חזקיה בש"ר סימון בר זבדי ר' פנחס אמר אנסכה ואנסכה אנסה בדברי תורה ואנסה בדברי מינות אנוסה מדברי מינות לדברי תורה וראה בטוב בטובתה של תורה והנה גם הוא הבל לא היה צריך קרייה למימר אלא והנה גם הוא שמחה ואת אמר והנה גם הוא הבל ר' חזקיה בש"ר סימון בר זבדי אמר כל התורה שאת למד בעוה"ז הבל הוא לפני תורה שבעולם הבא לפי שבעולם הזה אדם למד תורה ושוכח אבל לעתיד לבוא מה כתיב תמן (ירמיה ל"א) נתתי את תורתי בקרבם ורבנן אמרין עוד ינתך יצר רע לפני יצר טוב וראה בטוב בטובתו של עולם הבא רבי יונה בשם רבי סימון בר זביד כל שלוה שאדם רואה בעולם הזה הבל היא לפני שלותו של עולם הבא לפי שבעולם הזה אדם מת ומוריש שלותו לאחר אבל לעולם הבא כתיב (ישעיהו ס"ה)לא יבנו ואחר ישב:

א [ב] לשחוק אמרתי מהולל אמר רבי אבא בר כהנא מה מעורבב השחוק שאומות העולם שוחקים בבתי קרקסיאות ובבתי תיארטיאות שלהם ולשמחה מה זו עושה מה טיבו של תלמיד חכם להכנס שם דבר אחר לשחוק אמרתי מהולל מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על דור המבול הדא הוא דכתיב (איוב כ"א) בתיהם שלום מפחד וגו' זרעם נכון לפניהם וגו' שורו עבר ולא יגעיל וגו' (שם) ישלחו כצאן עויליהם ישאו בתף וכנור וגו' יבלו בטוב ימיהם וגו' מה כתיב תמן (שם) ויאמרו לאל סור ממנו וכיון שאמרו מה שדי כי נעבדנו אמר להם הקדוש ברוך הוא ולשמחה מה זו עושה חייכם שאמחה אתכם מן העולם הדא הוא דכתיב (בראשית ז') וימח את כל היקום דבר אחר לשחוק אמרתי מהולל מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על אנשי סדום שנאמר (איוב כ"ח) ארץ ממנה יצא לחם וגו' מקום ספיר אבניה וגו' נתיב לא ידעו עיט וגו' וכשאמרו נשכח תורת הרגל מבינותינו הה"ד (שם) פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל אמר להם הקדוש ברוך הוא חייכם אני אשכח אתכם מן העולם שנאמר (בראשית י"ט) וה' המטיר על סדום:

ב ד"א לשחוק אמרתי מהולל מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על אלישבע בת עמינדב אלישבע בת עמינדב ראתה ד' שמחות ביום אחד משה יבמה מלך נחשון אחיה נשיא ראש כל הנשיאים אהרן בעלה כהן מלובש אבני אפוד שני בניה סגני כהונה וכיון שנכנסו להקטיר שלא ברשות נשרפו ונהפכה שמחתה לאבל הוי אומר ולשמחה מה זו עושה שנאמר (ויקרא ט"ז) אחרי מות שני בני אהרן וגו':

ג ד"א לשחוק אמרתי מהולל מה מעורבב השחוק דא"ר אחא אמר שמואל שלשה הן הדברים ששיחקה עליהם מדת הדין ולבסוף הוללתם ועירבבתם כתיב (דברים י"ז) ולא ירבה לו נשים וכתיב (מלכים א' י"א) ויהי לשלמה שבע מאות שרות ושלש מאות פלגשים כתיב (דברים י"ז) לא ירבה לו סוסים וכתיב (מלכים א' ה' ו') ויהי לשלמה ארבעים אלף ארות סוסים כתיב וכסף וזהב לא ירבה לו מאד וכתיב ויתן המלך את הכסף ואת הזהב בירושלם כאבנים לא היו נגנבות אמר ר' יוסי בר' חנינא אבני עשר אמות ואבני שמנה אמות תני בשם רשב"י אפי' משקולת שהיו בימי שלמה של זהב היו שנאמר (שם י') אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה אמר הקב"ה ולשמחה מה זו עושה מה עטרה זו עושה בידך רד מכסאי באותה שעה ירד מלאך בדמותו של שלמה וישב על כסאו והיה מחזר על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות ועל בתי גדולי ישראל ואומר אני קהלת הייתי מלך והיו מכין אותו בקנה ונותנין לפניו קערה של גריסין באותה שעה בכה ואמר וזה היה חלקי מכל עמלי:

ד ד"א לשחוק אמרתי מהולל א"ר פנחס דדהובא מערבב מה חדותא עבדא עובדא הוה בבר נש חד מרברבי סבל שנשא בנו אשה ברביעי עשה סעודה לחכמים אמר לבנו עלה לעלייה והבא לנו יין טוב מחבית פלוני עלה להביא יין ישן מן העליה הכישו נחש ומת המתין לירד ולא ירד אמר אעלה ואראה מה טיבו שבני מתעכב עלה ומצאו שהכישו נחש ומת מושלך בין החביות המתין אותו חסיד עד שאכלו ושתו האורחין כל סעודתן וגמרו לברך אמר להם רבותי לא לברך ברכת חתנים לבית אותו האיש באתם לברך בנו עכשיו אמרו עליו ברכת אבלים על בנו לא להכניסו לחופה באתם הכניסוהו לקבר עאל ר' זכאי ואפטר עליה לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה:

א [ג] תרתי בלבי למשוך ביין אמר שלמה תרתי בלבי למשוך ביין למשוך ביינה של תורה את בשרי ולבי נוהג בחכמה בחכמתה של תורה ולאחוז בסכלות רבי יודן בעא קמיה דרבי אחא מהו דין דכתיב ולאחוז בסכלות אמר ליה לאחוז בסכלנותא:

א [ד] הגדלתי מעשי אמר שלמה הגדלתי מעשי ממעשה אבותי הגדלתי מעשי הה"ד (מלכים א' י') ויעש המלך כסא שן גדול וגו' בניתי לי בתים הה"ד (שם ט') ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים נטעתי לי כרמים שנא' (שיר ח') כרם היה לשלמה בבעל המון:

א [ה] עשיתי לי גנות ופרדסים כמשמעו ונטעתי בהן עץ כל פרי אפילו פלפלין א"ר אבא בר כהנא ברוחות היה שלמה משתמש ושולח להנדיקי ומביאין לו משם מים ומשקין כאן ועושה פירות א"ל ר' ינאי בריה דר' שמעון אם אתה אומר כן נמצאת מיגעו אלא עמד שלמה בחכמתו על משתיתה של ארץ וראה איזה משתיתה מופנה לשם ונטע בה על משתיתה של ארץ וכך היתה עושה פירות:

א [ו] עשיתי לי ברכות מים פוסקינוס להשקות מהם יער צומח עצים זו ארץ ישראל שנאמר (שם י') ויתנם המלך בבית יער הלבנון:

א [ז] קניתי עבדים ושפחות דכתיב (נחמיה ז') וכל הנתינים ובני עבדי שלמה שלש מאות ותשעים ושנים ובני בית היה לי שנאמר (מלכים א' ד') וכלכלו הנציבים את המלך וגו' לא יעדרו דבר מה הוא לא יעדרו דבר א"ר חמא בר חנינא מעולם לא חכר שלחנו של שלמה לא וורד בימות החמה ולא קישואין בימות הגשמים אלא היה טועמן כל השנה גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי ואומר (שם) וברבורים אבוסים מה הוא וברבורים אבוסים רבנן אמרי מיניא ברברייה ר' ברכיה בש"ר יהודה עוף גדול היה ומעולה ומשובח והיה עולה ויושב על שלחנו בכל יום ויום ומהיכן הוא בא מברברייה היה בא בכל יום:

א [ח] כנסתי לי גם כסף וזהב הה"ד (מ"א י') ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים אפשר כאבנים בדרכים ובחצרות ולא היו נגנבות אלא היו גדולות אבני ח' אמות ואבני י' אמות תנא אפילו משקלות שהיה בימי שלמה של זהב היו והיו משתמשין בכלי משקלות של זהב קנטרין וכל משקל ומשקל גדול וקטן של זהב היו וסגולת מלכים שנאמר (דברי הימים ב' ט')וכל מלכי הארץ מבקשים את שלמה והמדינות זו מלכת שבא שהיתה מדיינת עמו בחכמתה ובשאלותיה ולא יכלה לנצחו שנאמר (מ"א י) ותבא אליו לנסותו בחידות ויתן לה המלך את כל שאלתה אשר שאלה עשיתי לי שרים ושרות זמרין וזמרתא ותענוגות בני האדם דימוסיות ומרחצאות שדה ושדות שידא ושידתא דהוון אזיין בהון א"ר חייא בר נחמיה וכי אין הכתוב מודיענו אלא עשרו של שלמה הא אין מדבר אלא בדברי תורה הגדלתי מעשי הדא ה"ד (שמות ל"ב) והלוחות מעשה אלהים המה בניתי לי בתים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות נטעתי לי כרמים אלו שורות של תלמידי חכמים שהם יושבין שורות שורות ככרם כדתנן זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה וכי כרם היה אלא אלו תלמידי חכמים שיושבין שורות שורות ככרם עשיתי לי גנות ופרדסים אלו משניות גדולות כגון משנתו של ר' חייא רבה ומשנתו של ר' הושעיא רבה ומשנתו של בר קפרא ונטעתי בהם עץ כל פרי זה התלמוד שכלול בהם עשיתי לי ברכות מים ר' חייא רבה אמר אלו הדרשות להשקות מהן יער צומח עצים אלו התינוקות שהם למדים ר' נחמן אמר זה התלמוד להשקות מהם יער צומח עצים אלו תלמידי חכמים שהם למדים קניתי לי עבדים ושפחות אלו האומות שנאמר (יואל ג') וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי והעכו"ם לעתיד לבא יהיו עבדים לישראל כמו שכתוב בישעיה (ישעיה ס"א) ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' ובני בית היה לי זה רוח הקדש גם מקנה בקר וצאן אלו הקרבנות הה"ד (ויקרא א') מן הבקר ומן הצאן תקריבו כנסתי לי גם כסף וזהב אלו דברי תורה שנאמר (תהלים י"ט) הנחמדים מזהב וסגלת המלכים שנאמר (משלי ח') בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו והמדינות אלו תלמידי חכמים שמדיינין בהלכה עשיתי לי שרים ושרות אלו התוספתות (משוררים זכרים משוררות נקבות) ותענוגות אלו האגדות שהן ענוגי של מקרא שדה ושדות דיינין זכרים ודיינות נקבות:

ב ר' יהושע בן לוי פתר קרייה בישראל בכניסתן לארץ הגדלתי מעשי (במדבר ט"ו) כי תבואו אל ארץ מושבותיכם ועשיתם אשה לה' בניתי לי בתים (דברים ו') ובתים מלאים כל טוב נטעתי לי כרמים (שם) כרמים וזיתים אשר לא נטעת עשיתי לי גנות ופרדסים אדריאנוס שחיק טמיא שאל את רבי יהושע בן חנינא כתיב בתורה (שם ח') ארץ אשר לא במסכנות וגו' יכול את מייתי לי תלת מילין דאנא שאיל אמר ליה ומה אינון אמר ליה פלפלין ופוסיאנין ומטקסא אייתי פלפלין מן נצחנה ופוסיאנין מן ציידן ומאן דאמר מן עכברין ומטקסא מן גוש חלב עשיתי לי ברכות מים שנאמר (שם) ארץ נחלי מים להשקות מהם יער צומח עצים אמר רבי לוי אפילו קנים של חצים לא חסרה ארץ ישראל קניתי עבדים ושפחות (שמות י"ב) וגם ערב רב וגו' ובני בית היה לי אלו הגבעונים שעשאן יהושע חוטבי עצים ושואבי מים שנאמר (יהושע ט') ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי (במדבר לב) ומקנה רב היה וגו' כנסתי לי גם כסף וזהב שנאמר (תהלים קה) ויוציאם בכסף וזהב וסגלת מלכים והמדינות זו ביזת עוג וביזת מדין עשיתי לי שרים ושרות משוררים זכרים ומשוררות נקבות ותענוגות בני האדם זה ענוגן של ישראל שדה ושדות תפנוקין ותפנוקיין:

א (ט) וגדלתי והוספתי מכל אשר היו לפני בירושלים וכי מה היה לפניו בירושלים לא דוד אביו היה ארבעה נקראו מנה בן פרס און בן פלת בנו צפור בנו בעור וחזקיה ושנים נקראו מנה בן מנה בן עקיש ושלמה אף חכמתי עמדה לי אמר רבי אחא אמר שלמה כל תורה שלמדתי בזקנתי פסטירין באף נתקיימת בי:

א (י) וכל אשר שאלו עיני וגו' לא מנעתי את לבי מכל שמחה זו שמחת העושר כי לבי שמח מכל עמלי וזה היה חלקי מכל עמלי מאן דאמר קודיה מאן דאמר קשרתיה ד"א וכל אשר שאלו עיני בנשים לא אצלתי מהם לא מנעתי את לבי מכל שמחה זו שמחת הנשים כי לבי שמח מכל עמלי זו הפרשת חלה ומאן דאמר זו הפרשת נסכים:

א (יא) ופניתי אני לראות חכמה ופניתי ופיניתי כספל הזה שנתמלא בשעתו ונשפך בשעתו כך למד שלמה תורה בשעתו ושכחה בשעתו לראות חכמה והוללות וסכלות ר' חנינא בר פפא ור' סימון ר' חנינא בר פפא אומר הוללות זו הוללה של מלכות וסכלות זו הטרחות ר' סימון אומר הוללות זו הוללה של מינות וסכלות זו הטפשות כי מה האדם שיבא אחרי המלך וגו' אם יאמר לך אדם יכול אני לעמוד על משתיתו של עולם אמור לו אחרי המלך ב"ו אי אתה יכול לעמוד אחר ממ"ה הקדוש ברוך הוא אתה יכול לעמוד ר' נחמן אמר תרתי לחרישת הקנים שאין אדם יכול להכנס לתוכה מה עשה פיקח אחד כיסח ונכנס כיסח ונכנס דרך הכיסוח ויצא דרך הכיסוח ר"נ אמר חורי לפלטין גדולה שהיה לו פתחים הרבה וכל מי שנכנס לתוכה טועה היה שם פיקח אחד נכנס ונטל פקיעת גמי וקשרה נגד הפתח הכל נכנסין אצל הפקעת ויוצאין דרך הפקעת א"ר שמעון בן יוחאי מלה"ד למלך ב"ו שבנה פלטין וכל העוברים ושבים נכנסים לתוכו ואמרו אלו היו עמודיה גבוהים היתה נאה אילו היו כותליה גבוהים היתה נאה אלו היתה תקרתה גבוה היתה נאה שמא יבא איש ויאמר אילו היו לי שלשה ידים או שלשה עינים או ג' אזנים או ג' רגלים הייתי נאה ת"ל את אשר כבר עשוהו אין כתיב כאן עשהו אלא עשוהו כביכול הקב"ה ובית דינו עשאוהו נמנים על כל אבר ואבר משלך ומעמידך על תיקונך ואם תאמר שתי רשויות הן והלא כבר נאמר (דברים ל"ב) הוא עשך ויכוננך א"ר לוי בר חיתא מלך ב"ו בונה פלטין אם נתן ביבה על פתחה אינה נאה ואינה משובחת אלא הקדוש ברוך הוא ברא את האדם ונתן ביבו על פתחו ואיזה זה זה בית חוטמו והוא נואו והוא שבחו א"ר יצחק בר מריון כתיב (בראשית ב') ויצר ה' אלהים את האדם מה ת"ל אשר יצר אלא הצור הוא צייר נאה כביכול מתגאה בעולמו ואומר ראו בריה שבראתי וצורה שציירתי ואמר רבי יצחק בר מריון (שם) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם הוא בראן והוא משבחן ומי מגנן בוראן מקלסן מי נותן בהן דופי אלא הם נאים ומשובחים הם שנאמר אלה תולדות השמים והארץ ר' פנחס בשם רבי לוי אמר בהבראם בה"א בראם:

א [יג] וראיתי אני שיש יתרון תני בשם רבי מאיר כשם שיש יתרון בין האור לבין החשך כן יש יתרון בין דברי תורה לדברי הבלים:

א [יד] החכם עיניו בראשו וגו' החכם עיניו בראשו והכסיל עיניו ברגליו אלא עד שהחכם בראשו של ענין הוא יודע מה יש בסופו ר' מאיר הוה צווח לסופיה דמלה רישיה ד"א החכם עיניו בראשו זה אברהם אבינו והכסיל בחשך הולך זה נמרוד וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם:

א [טו] ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני וגו' אני נקראתי מלך ונמרוד הרשע נקרא מלך זה מת וזה מת א"כ ולמה חכמתי אני אז יותר למה מסרתי נפשי על קדושת שמו של הקב"ה והזהרתי ואמרתי אין אלוה כמוהו בעליונים ובתחתונים ועוד חזרתי ואמרתי כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם הכל נשכח למה דכיון דישראל נכנסין לידי צרה הן אומרים (שמות ל"ב) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וגו' שמא או"ה אומרים זכור למעשה נמרוד הה"ד ואיך ימות החכם עם הכסיל:

ב ד"א החכם עיניו בראשו זה משה והכסיל בחשך הולך זה בלעם הרשע וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם ואמרתי אני בלבי וגו' זה נקרא נביא וזה נקרא נביא א"כ ולמה חכמתי אני אז יותר למה נתתי נפשי על התורה וחזרתי ואמרתי כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם הכל נשכח למחר ישראל נכנסין לצרה ואומרים (ישעיה ס"ג) ויזכור ימי עולם משה עמו וגו' שמא א"ה אומרים ויזכור ימי עולם בלעם עמו הה"ד ואיך ימות החכם עם הכסיל:

ג ד"א החכם עיניו בראשו זה דוד מלך ישראל והכסיל בחשך הולך זה נבוכדנצר הרשע וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם וחזרתי ואמרתי אני בלבי וגו' כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח זה בנה בהמ"ק ומלך ארבעים שנה וזה החריבו ומלך ארבעים שנה א"כ ולמה חכמתי אני אז יותר למה נתתי נפשי על בנין בין המקדש וחזרתי ואמרתי כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם הכל נשכח מחר שלמה עומד ובונה בית המקדש ואומר (ד"ה ב' ו') זכרה לחסדי דויד עבדך שמא אויל מרודך עומד ואומר זכרה לחסדי נבוכדנצר עבדך הה"ד ואיך ימות החכם עם הכסיל:

ד ד"א החכם עיניו בראשו זה שלקח חטים לשלש שנים והכסיל בחשך הולך זה שלקח חטים לשנה אחת וידעתי גם אני וגו' וחזרתי ואמרתי אני בלבי וגו' זה אוכל וזה אוכל א"כ למה חכמתי אני אז יותר למה משכנית מאניי מן קייטא לאמטי לי מזונין וחזרתי ואמרתי כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם וגו' הכל נשכח למחר שנת בצורת באה זה אוכל ביוקר וזה אוכל בזול הה"ד ואיך ימות החכם עם הכסיל:

ה ד"א החכם עיניו בראשו זה ת"ח שהוא רגיל במשנתו וידעתי גם אני וגו' וחזרתי ואמרתי אני בלבי וגו' זה נקרא ר' וזה נקרא ר' זה חכם וזה חכם זה עוטף בטליתו וזה עוטף בטליתו א"כ למה חכמתי אז יותר למה נתתי נפשי על תורתי וחזרתי ואמרתי אין זכרון לחכם עם הכסיל למחר שניהם נכנסין לבית הוועד או למקום אחר ושואלין זה את זה זה נשאל ומשיב וזה נשאל ואינו משיב הה"ד ואיך ימות החכם עם הכסיל א"ר חייא בר נחמיה אם אין התלמיד צריך לומר שמועה משמו של רבו למחר תורתו משתכחת ואיך לא יתן הרב את עצמו על התלמיד מעתה:

א (טז) ושנאתי את החיים אימיקנטרון היה כותב לאדריאנוס קיסר א"ל אם למולים את שונא אלו הישמעאלים אם למשמרי שבת את שונא אלו הכותיים הרי אין את שונא אלא האומה הזאת בלבד אלהיה יפרע מאותו האיש גזר אדריאנוס דכל די עבד כן יפרסם גרמיה למלכא דמלכא בעי יתן לית מלה אזל חד ופרסים ית גרמיה אמר ארימין רישיה א"ל למה אמרת כן א"ל דאת פני לההוא גברא מן תלת נסיסין בישין א"ל מה אינון א"ל נפשיה דההוא גברא בעיא מיגס גביה בצפרא וברמשא ולית ליה מה דיתן לה וכן אינתתיה וכן בנוי אמר אדריאנוס הואיל והוא חיי חיין בישין שבוקו ליה וקרא אנפשיה ושנאתי את החיים מעשה בגרגרן אחד שהיה עמל כל ימות השנה ששת ימי המעשה ובשבת לא היה לו מה יאכל מה עשה פעם אחת נתעטף בכלי קורייס שלו ועלה לראש הגג ונפל ומת וקרא אנפשיה ושנאתי את החיים ר' הושעיא אתון אמרין ליה דייניך שתיין חמרא בשוקא ולא חמי להון חד זמן נפק ואשכח דיינוי שתן חמרא בשוקא וקרא על נפשיה ושנאתי אני את החיים ודמך ליה בשלמא ר' הונא אמר ויהי האדם לנפש חיה ועשאו מכורן עבד בפני עצמו דאין לא לעי לא אכיל על דעתיה דרבי הונא דאמר רבי הונא נתנני ה' בידי לא אוכל קום דאין לא לעי ביממא לא קאים בליליא:

א (יז) ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש וגו' ר' מאיר הוה כתבן טב מובחר והוה לעי תלת סלעין כל שבת והוה אכיל ושתי בחדא ומתכסי בחדא ומפרנס אוחרתא לרבנן אמרין ליה תלמידוי רבי בנך מה את עביד עליהון אמר לון אין הוון צדיקים כההוא דאמר דוד ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם ואם לאו מה אני מניח את שלי לאויבי המקום לכן אמר שלמה ומי יודע החכם יהיה או סכל וגו':

א (כ) וסבותי אני ליאש את לבי מליגע וחזרתי ואמרתי כשם שיגעו אחרים לי כך אני יגע לאחרים אדריאנוס שחיק עצמות הוה עבר באילין שבילי דטבריא וחמא חד סבא קאים חצד חצובין למינצב נציבין אמר ליה סבא סבא בר כמה שנין את יומא דין אמר ליה בר מאה שנין אמר ליה ואת בר מאה שנין קאים חצד חצובין למינצב נציבין סבור את דאת אכיל מנהון אמר ליה אין זכיתי אכלית ואין לאו כשם שיגעו לי אבהתי כך אני יגע לבני אמר ליה בחייך אין זכית ואכיל מנהון תהא מודע לי לסוף יומין עבדין תאיניא אמר הא ענתה נודע למלכא מה עבד מלא קרטילא תאינין וסלק קם על תרע פלטין אמרין ליה מה עיסקך אמר לון איזלון ואמרון למלכא סבא יהודאי דעברת עלוי בעי מישאל בשלומך אזלין אמרין למלכא חד סב יהודאי בעי מישאל בשלומך אמר לון יעלין יתיה כיון דעל אמר ליה מה עיסקך אמר ליה אנא סבא דעברת עלי ואנא חצב חצובין למינצב נציבין ואמרת לי אין זכית ואכיל מנהון תהא מודע לי הא זכיתי ואכלית מנהון והלין תאינייא מן פיריהון אמר אדריאנוס בההיא ענתה קלוונין אנא דתתפנו הדין קרטילא ותימלון יתיה ליה דינרין אמרין ליה עבדוהי כל מוקרא תיקרינה להדין סבא יהודאי אמר לון ברייה אוקריה ואנא לא מוקר ליה אינתתיה דמגירא הות ברת פחין אמרה לבעלה בר קיבליי בר קיבליי חמי דהדא מלכא רחימא תינין ומפרגא בדינרין מה עבד מלא מרעיליה תאינין וקם קדם פלטין אמרין ליה מה עיסקך אמר לון דשמעית דמלכא רחמיה תינין ומפרגא בדינרין עלון ואמרין למלכא חד סבא קאים על תרע פלטין טעין מלא מרעיליה תאינין ואמרנו לו מה עיסקך ואמר לנא שמעית דמלכא רחים תינין ומפרגא בדינרין אמר קלוונין אנא דתקימון יתיה על תרע פלטין וכל מאן דעליל ונפיק יהא טריה על אפיה באפתי רמשא פנון יתיה ואזיל לביתיה אמר לאינתתיה כל הדין יקרא אנא שלים ליך אמרה איזילי גליגי לאימיך דהוון אינון תאינין ולא הוון אתרוגים דהוון בשלין ולא פגינן:

ב כי יש אדם שעמלו בחכמה וגו' א"ר יודן בר' סימון גדול כחן של נביאים שמדמים את הצורה ליוצרה הה"ד (דניאל ח') ואשמע קול אדם בין אולי וא"ר יודן בר סימון אית קרייה חורן דהוא מחוור יתיר מן דין (יחזקאל א') ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם בחכמה (משלי ד') ה' בחכמה יסד ארץ בדעת בדעתו תהומות נבקעו ובכשרון ר' ברכיה בשם רבי יהודה בר ר' סימון לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו דכתיב (תהלים ל"ג) בדבר ה' שמים נעשו ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו זה דור אנוש ודור המבול גם זה הבל ורעה רבה דכתיב (בראשית ו') וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וגו':

א (כג) כי כל ימיו מכאובים וגו' זה דור המבול שהם מכאיבין להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים וכעס ענינו שמכעיסין להקב"ה במעשי ידיהם גם בלילה לא שכב לבו שלא שכב לבו מן העבירות ומניין אף היום שנא' (שם) וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום ואף הקדוש ברוך הוא הביא עליהם פורענות ביום ובלילה שנאמר (שם ז') ויהי הגשם על הארץ וגו' ד"א גם בלילה לא שכב לבו זה הקב"ה שחשב בלבו להביא עליהם פורענות ביום ובלילה שנאמר (שם) וימח את כל היקום ד"א כי כל ימיו מכאובים אלו הסדומיים שהיו מכאיבין להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים וכעס ענינו שהכעיסו להקב"ה במעשי ידיהם גם בלילה לא שכב לבו להביא עליהם פורענות ביום ובלילה שנאמר (שם י"ט) וה' המטיר על סדום ועל עמורה וגו' ד"א כי כל ימיו מכאובים אלו המצריים שהיו מכאיבים להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים וכעס ענינו שהכעיסו להקב"ה במעשי ידיהם גם בלילה לא שכב לבו מאחר שהיה אחד מישראל משלים מלאכתו היה אומר לו המצרי עדור לי שתי עדירות ובקע לי שתי בקיעות ד"א גם בלילה לא שכב לבו זה הקדוש ברוך הוא שחשב בלבו להביא עליהם פורענות ביום ופורענות בלילה שנאמר (שמות י"ב) ויהי בחצי הלילה וגו':

א (כד) אין טוב באדם שיאכל ושתה ר' תנחומא אמר ר' נחמן בריה דר' שמואל בר נחמן ור' מנחמא ואמרין לה ר' ירמיה ור' מיישא בש"ר שמואל בר רב יצחק כל אכילה ושתיה שנאמר במגילה הזאת בתורה ובמעשים טובים הכתוב מדבר א"ר יונה בנין אב שבכולם שנאמר והוא ילונו בעמלו בעולמו בעולם הזה ימי חייו לקבר וכי יש מאכל ומשתה בקבר שמלווין את האדם לקברו אלא אלו תורה ומעשים טובים:

א (כה) כי מי יאכל ומי יחוש וגו' אמר שלמה מאן אכיל כמה דאכלית ומאן שתה כמה דשתיתי ומאן עבד כמה דעבדית רבי ירמיה בש"ר שמואל בר רב יצחק נשר גדול היה לו לשלמה והיה רוכב עליו והולך לתדמור במדבר ובא בו ביום אחד הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב' ח') ויבן את תדמור במדבר:

א [כו] כי לאדם שטוב לפניו וגו' כי לאדם שטוב לפניו זה אברהם אבינו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה נמרוד ולמי נאמר לתת לטוב לפני האלהים זה אברהם שנאמר (בראשית כ"ד) ואברהם זקן בא בימים וגו' ד"א כי לאדם שטוב לפניו זה יצחק נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה אבימלך ולמי נאמר לתת לטוב לפני האלהים זה יצחק שנאמר (שם כ"ו) ויזרע יצחק בארץ ההיא ד"א כי לאדם שטוב לפניו זה יעקב נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה לבן ולמי נאמר לתת לטוב לפני האלהים זה יעקב שנא' (שם ל"א) כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך ד"א כי לאדם שטוב לפניו אלו ישראל שהיו במצרים נתן חכמה ודעת ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס אלו הכנענים א"ר לוי אפילו טפת שמן לא היה נותן אחד מהם בגריסין שלו ואפילו נשברה ביצתו לא היה טועמה אלא היה מוכרה ועושה אותה דמים כדי שיכנסו ישראל לארץ וימצאו אותה מלאה ברכות ולמי נאמר לתת לטוב לפני האלהים אלו ישראל שנא' (במדבר כ"ו) לאלה תחלק הארץ ד"א כי לאדם שטוב לפניו זה חזקיה נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה סנחריב ולמי נאמר לתת לטוב לפני האלהים זה חזקיה שנאמר (ד"ה ב' ל"ב) וינשא לעיני כל הגוים ד"א כי לאדם שטוב לפניו זה מרדכי נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה המן ולמי נאמר לתת לטוב לפני האלהים זה מרדכי שנאמר (אסתר ח') ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן וגו'.

א (א) לכל זמן ועת לכל חפץ זמן היה לו לאדם הראשון שיכנס לגן עדן שנא' (בראשית ב') ויניחהו בגן עדן וזמן היה לו שיצא משם שנאמר (שם ג') ויגרש את האדם וגו' זמן היה לו לנח שיכנס לתיבה שנאמר (שם ז') בא אל התבה וגו' וזמן היה לו לצאת שנאמר (שם ח') צא מן התבה וגו' זמן היה לאברהם שינתן לו המילה שנאמר (שם י"ז) ואתה את בריתי תשמור וזמן היה לבניו להמול מהן שימולו בשני מקומות אחת במצרים ואחת במדבר שנאמר (יהושע ה') כי מולים היו כל העם היוצאים וגו' ועת לכל חפץ תחת השמים זמן היה שתנתן התורה לישראל א"ר ביבי זמן היה לאותו דבר שהיה נתון למעלה מן השמים ועכשיו יהיה נתון למטה מן השמים ואיזו זו התורה שנאמר (שמות כ') וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר:

א (ב) עת ללדת ועת למות א"ר ברכיה הרי כל חכמתו של שלמה שאמר עת ללדת ועת למות מה הוא אשריו לאדם ששעת מיתתו כשעת לידתו מה שעת לידתו נקי אף שעת מיתתו נקי עת ללדת ועת למות בשעה שהאשה יושבת על המשבר אינון צווחין לה חייתא ולמה אינון צווחין לה חייתא שהיא מייתה וחייה ולמה אינון צווחין לה מחבלתא דהיא ממשכנא בידוי דמיתה המד"א (שם כ"ב) אם חבול תחבול שלמת רעך וגו' ר' סימון בש"ר נתן דבית גוברין אמר (משלי ל')שאול ועוצר רחם למה נסמך שאול אצל רחם לומר לך מה רחם מוציאין ממנו בקולי קולות אף שאול מוציאין ממנו בקולי קולות:

ב ד"א עת ללדת וגו' ואפילו מלאך המות נעשה קטיגור שלה א"ר שמואל בר נחמן על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן וכו' ובשלשה דברים אנשים מתים השרוי בבית המרועע והמהלך בדרך יחידי והמפרש בים הגדול נעשה השטן קטיגורו דא"ר לוי בשלשה מקומות השטן מצוי לקטרג השרוי בבית המרועע והמהלך בדרך יחידי והמפרש בים הגדול ר' שמעון בר אבא בש"ר חנינא כל הדרכים בחזקת סכנה ר' ינאי הוה נפיק לאיסטרטה הוה מפקד גו ביתיה ר' חלבו ור' שמעון בר אבא בש"ר יהושע בן לוי אמר כל החולים בחזקת סכנה ר' נתן כהן אחוי דר' חייא בר אבא הוה מפרש בימא אמר לאחוי צלי עלי אמר ליה ומה נצלי עלך הן דאת קטר לולבך קטר אלפך ואין עללת לבי כנישתא ושמעת קלא דצבורא מצליין למיטרא לא תיסתמך על צלותי ר' יהושע בריה דר' תנחום בר' חייא דכפר אגון הוה באסיא בעא דיפרוש בין חגא לחנוכה אמרה ליה ההיא מטרוניתא באילין יומיא פרשין ולא שמע למילה ואיתחמיה ליה אבוהו בחילמא אמר ברי בלא קבורה וגם קבורה לא היתה לו ולא שמע לא למילוי דדין ולא למילוי דדין וכן הות ליה:

ג ד"א עת ללדת מעת ללדת היא עת למות משעה שאדם נולד הוא נגזר עליו כמה שנים יחיה אם זכה הוא משלים את שנותיו אם לאו פוחתין לו מהם דכתיב (משלי י') יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה כך דברי ר' עקיבא ורבנן אמרין אם זכה מוסיפין לו על שנותיו אם לאו פוחתין לו משנותיו אם זכה מוסיפין לו שנא' (ישעיה ל"ח) הנני יוסף על ימיך חמש עשרה שנה אמר להון משלו מוסיפין תדע דהא כתיב (מלכים א' י"ג) הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו וגו' ועדיין לא בא מנשה לעולם אמר להון מי כתיב הנה בן נולד לבית דוד משל חזקיהו לא נאמר כן אלא לבית דוד בן משאר מלכות בית דוד ודא מסייע למה דאמרינן חכימיא רבנן מעשה באחד מגדולי צפורי שבאתה לו מילה ועלו אנשי עין תאנה לכבדו ועלה עמהם ר"ש בן חלפתא כד אתון לפילן אשכחון קל טלייא קיימין מדחכין קומי חדא דרתא חמן לרבי שמעון בן חלפתא עולין ויאה אמרון לית את זיע מן הכא עד דאת מרקיד לן ציבחר אמר לון לית דא מן דידי דאנא גבר סב וזעף לון ולא איזדעזעו ולא איתכנעון תלה אפוי וחמא הדא דרתא הפיכא אמר לון אניסון אבתרי מה דאנא אמר לכון איזלון אמר להדין מרא דהדא דרתא אין דמיך יתעיר דרישיה דחטייה חלי וסופיה מריר מן קל מיליהון איתעיר מרא דהדא דרתא ונפק ליה ורבע ליה על ריגליה אמר רבי אנא בעי מינך לא תסתכל למיליהון דאינון טליין ושטיין א"ל מה נעביד לך וגזירתא גזירא ברם תלי אנא לך עד זמן דתפיק כל מה דאית לך בדרתא כיון דאפיק כל מה דאית ליה בדרתא סליקת ההיא דרתא ונחתת לה אזלין למקיימה מצותא דגזירתא והוה אבוי דמיינוקא משקי לון חמר עתיק ואמר שתון מן הדין חמרא טבא דאנא רחיץ במאריה דשמיא מיניה אנא משקי לכון במשתותיה וענו בתריה כשם שהכנסתו לברית כך תכניסהו לתורה ולחופה מן קל מיליהון נפק ר"ש בן חלפתא בחשיכתא ופגע ביה שליחהון דברייתא א"ל מן בגין דאתון רחצין על עובדיכון טביא אתון נפקין על שעה דלא שעה אמר לו את מאן את אמר לו אנא שליחהון דברייתא אמר לו ולמה אפיך בישין אמר מן קל מיליא קשיאתא דאנא שמע מן ברייתא בכל יום א"ל ומה אינון א"ל הדין מיינוקא דגזרתון יומא דין פתקיה גבי דאינסב יתיה מן הכא לתלתין יומין והוה אבוי משקי לכון ואמר אישתון חמר טב דאנא רחיץ במארי דשמיא מיניה אנא משקי לכון במשתותיה ושמעית ועצבית דצלותהון מבטלה יתיה א"ל חייך דאת מחמי לי פיטקי אמר לית אנא שליט על דידך ולא על דלחברך א"ל למה אמר דבכל יום ויום אתון עמלין בתורה ובמצות ועושין צדקות והקב"ה מוסיף ימים על ימיכם אמר ליה יהא רעוא מקמיה קוב"ה היך מה דלית את שליט על פיטקינן כך לא יהא לך רשו לעבור על מילנן ובעין רחמי מן שמיא וחיי מינוקא א"ר עקיבא מה לנו המעשה אין לי המעשה אלא מקרא מלא (שמות כ"ג) את מספר ימיך אמלא שהרי משה כמה מצות עשה וכמה צדקות ובסוף נאמר לו (דברים ל"א) הן קרבו ימיך למות הוי עת ללדת ד"א עת ללדת ועת למות משנולד אדם הקב"ה מצפה לו שישא אשה עד כ' שנה הגיע לכ' ולא נשא אשה הקדוש ברוך הוא אומר לו עת ללדת הוא לך ולא רצית אין זו אלא עת למות אית דאמרי מה דיקליה ידבה ציבחר עת לטעת בשעת שלום ועת לעקר נטוע בשעת מלחמה:

א [ג] עת להרוג בשעת מלחמה ועת לרפוא בשעת שלום עת לפרוץ בשעת מלחמה ועת לבנות בשעת שלום:

א [ד] עת לבכות בשעת האבל ועת לשחוק אחר האבל עת ספוד בשעת האבל ועת רקוד אחר האבל:

א (ה) עת להשליך אבנים בשעה שאשתך טהורה ועת כנוס אבנים בשעה שאשתך טמאה עת לחבוק אם ראית כת של צדיקים עומדים עמוד וחבק ונשק וגפפם ועת לרחוק מחבק אם ראית כת של רשעים רחק מהם ומכיוצא בהן:

א (ו) עת לבקש בשעת שלום ועת לאבד בשעת מלחמה עת לשמור בשעה טובה ועת להשליך בשעה רעה עובדא הוה בחד פרגמטוטים דהוה אזיל פריש בימא הוא ובריה והוה אייתי גביה קובין דנרין יהיב ליה מותביהון באפלה שמע קלהון דנווטיא אמרין כד עללין אנא לפילגוס אנן קטלין לון ומשליכין לון לימא ונסבין הדין מודליה דדינרין מיניה מה עבד ההוא גברא עבד גרמיה מצהיב עם בריה ונסב יתהון ורמא יתהון לימא כיון דעלון לון למדינתא אזל וקביל עליהון גבי אנטיפוטא דקסרין ואייתינון בבי אסירי ואזדון וחייבהון ליתן ליה מודליה דדינרין אמרין ליה מנן את הכא דיינא לן דחייבין אמר לון משלמה מלך ישראל דכתיב עת להשליך וגו':

א (ז) עת לקרוע בשעת מלחמה ועת לתפור בשעת שלום עת לחשות ועת לדבר אינתתיה דרבי מנא דמכת בצפורין סליק רבי אבון לגביה למיחמיה ליה אפין אמר ליה לית מארי משגח אמר לן הדא מילה דאוריתא אמר ליה הא מטה ענתה דאוריתא דמחשי מתעלייה למשתקה:

א (ח) עת לאהוב בשעת שלום ועת לשנוא בשעת מלחמה עת מלחמה בשעת מלחמה ועת שלום בשלום:

ב ר' יהושע דסכנין פתר קרייא בישראל עת ללדת ועת למות אמר הקדוש ברוך הוא לשעה קלה הייתי אני מילדת לבני דכתיב (יחזקאל ט"ו) ומולדותיך ביום הולדת ועת למות דכתיב (במדבר י"ד) במדבר הזה יתמו ושם ימותו ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפנה וגו' ועת לטעת שנא' (עמוס ט') ונטעתים על אדמתם ועת לעקור נטוע דכתיב (דברים כט) ויתשם ה' מעל אדמתם עת להרוג דכתיב (איכה ב') ויהרוג כל מחמדי עין ועת לרפוא דכתיב (ירמיה ל"ג) הנני מעלה לה ארוכה ומרפא וגו' עת לפרוץ דכתיב (עמוס ד') ופרצים תצאנה אשה נגדה ועת לבנות דכתיב (שם ט') ובניתיה כימי עולם עת לבכות דכתיב (איכה א') בכה תבכה בלילה ועת לשחוק דכתיב (תהלים קט"ו) אז ימלא שחוק פינו וגו' עת ספוד דכתיב (ישעיה כ"ב) ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ועת רקוד דכתיב (זכריה ח') ורחובות העיר ימלאו וגו' עת להשליך אבנים דכתיב (איכה ד') תשתפכנה אבני קדש ועת כנוס אבנים דכתיב (ישעיה כ"ח) הנני יסד בציון אבן וגו' עת לחבוק שנאמר (שיר ב') וימינו תחבקני ועת לרחוק מחבק שנאמר (ישעיה ו') ורחק ה' את האדם עת לבקש דכתיב (דברים ד') ובקשתם משם את ה' אלהיך ועת לאבד דכתיב (דברים יא) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' ואבדתם מהרה עת לשמור דכתיב (תהלים קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ועת להשליך דכתיב (דברים כ"ט) וישליכם אל ארץ אחרת וגו' עת לקרוע דכתיב (שמואל א' טו) קרע ה' את ממלכות ישראל ועת לתפור דכתיב (יחזקאל לז) והיו לאחדים בידך וגו' עת לחשות דכתיב (ישעיה מב) החשיתי מעולם וגו' ועת לדבר דכתיב (ישעיה מ') דברו על לב ירושלים וגו' עת לאהוב דכתיב (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה' ועת לשנוא דכתיב (ירמיה י"ב) נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה עת מלחמה דכתיב (ישעיה ס"ג) ויהפך להם לאויב וגו' ועת שלום דכתיב (שם ס"ו) הנני נוטה אליה כנהר שלום וגו':

א [ט] מה יתרון העושה וגו' אמר שלמה הואיל ועתים עתים הן לכל מה מהני אומנה באומנותיה וכשירא בכשרותיה ד"א מה יתרון כל אינש ואינש לא מתרין אלא עם בעלי אומנותיה א"ר יצחק בר' מריון (חבקוק ב') וצדיק באמונתו יחיה (שצדיק באמונתו יחיה) אפילו צדיק חי העולמים מאמונתו הוא חיה אמר הקב"ה בתחלה הרגתי בכורי מצרים שנאמר (שמות י"ב) ויהי בחצי הלילה וה' הכה וגו' אף כל בכור אשר יולד לך תהא מקדישו לי שנאמר (שמות י"ג) קדש לי כל בכור תהא מקדש לי הבכורות באמונתי הוי וצדיק באמונתו יחיה ר' פנחס בש"ר ראובן משל לה"ד למלך שעשה סעודה וזימן אצלו אורחים וגזר מלכא גזירתא ואמר כל אינש ואינש ייטי ליה מה דירבע אית דאייתי טפוטין ואית דאייתי פסתיין ואית דאייתי סטרומטין ואית דאייתי נמורקין ואית דאייתי כורסוון ואית דאייתי קיסין ואית דאייתי אבנין אדיק מלכא ואמר כל אינש ואינש ירבע על מה דאייתי אותן שהיו יושבין על העצים ועל האבנים היו מתרעמין על המלך ואומרים כך היא כבודו של מלך שנהיה יושבין על העצים ועל האבנים כששמע המלך אמר להם לא דייכם שניוולתם פלטין באבנים ובעצים שעמדה לי בכמה יציאות אלא מחציפין אתם וקושרין עלי קטיגוריא יקרכון לא עביד אלא אתון לגרמיכון כך לעתיד לבא הרשעים נידונין לגיהנם והן מתרעמין על הקדוש ברוך הוא הרי שהיינו מצפין לישועתו של הקדוש ברוך הוא וכך יהיה עלינו אומר להם הקב"ה בעולם שהייתם בו לא בעלי מחלוקת ולשון הרע וכל רעות הייתם ולא בעלי מריבות וחמסים אתם הייתם הדא הוא דכתיב (ישעיה נ) הן כולכם קודחי אש מאזרי זיקות לפיכך אתם הולכים באור אשכם ובזיקות בערתם ושמא תאמרו מידי היתה זאת לכם לאו אלא אתם עשיתם אתם לעצמכם לפיכך למעצבה תשכבון מידכם היתה זאת לכם רשב"ל הוה לעי באורייתא כל צרכיה בהדא אליסס דטבריא והוה פיילדה נהיג מעתיד ליה חד משקויי דמים בכל יום והוה עליל משלהי משלהי ונסיב ביה ושתי ליה חד זמן על ויתיב גביה ועביד עימיה אויר קליל א"ל ר' נהור את דהוינא אנא ואת אזלין לכנשתא כחדא את זכית וההוא גברא לא זכי צלי עלי דיהוו חולקי עמך לעלמא דאתי א"ל ומה נצלי עלך דנהוי לך דאתת עם בני אומנותך דכל אינש ואינש לא משרין אלא עם בעלי אומנותיה:

א (י) ראיתי את הענין א"ר איבו זה שיפוטו של ממון דאמר ר' יודן בש"ר איבו אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו אלא אם אית ליה מאה בעי דיעבדון תרתי מאה ומאן דאית ליה תרתי מאה בעי דיעבדון ארבעה לענות בו ר' יהושע דסכנין בש"ר לוי אם זכה אותו אדם ועשה מממונו מצות ומתפלל ונענה בו המד"א (בראשית כ"ט) וענתה בי צדקתי וגו' ואם לאו הוא עונה בו ומקטרגו דכתיב (דברים י"ט) לענות בו סרה ר' יוחנן אמר זה שיפוטו של גזל דאמר רשב"ל בש"ר יוחנן משל לסאה מלאה עונות מי הוא מקטרג ראשון שבכולן גזל דאמר ר' הונא בש"ר יוחנן (עמוס ט') ובצעם בראש כלם ר' פנחס בש"ר יוחנן לפי שהיו בענין עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים אין לך קשה שבכולן אלא גזל רבי יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן כ"ד חטאות סדר יחזקאל ומכולן לא חתם אלא בגזל דכתיב (יחזקאל כ"ב) והנה הכיתי כפי אל בצעך וגו' ר' חוניא פתר קרייה בנביאים ובכתובים שאלו זכו ישראל לא היו קורין אלא חמשה חומשי תורה חמשה ספרים בלבד וכלום ניתנו להם נביאים וכתובים אלא שיהיו יגעין בהם ובתורה ועושים מצות וצדקות כדי לקבל עליהם שכר טוב רבנן אמרין אף על פי כן לענות בו מקבלין עליהם שכר כחמשה ספרי תורה ר' אבהו אמר זה שיפוטה של תורה שאדם לומד תורה ושכחה רבנן דתמן בש"ר יצחק דהכא ור' טוביה בש"ר יצחק לטובתו אדם לומד תורה ושכח שאלו היה אדם לומד תורה ולא שכח היה מתעסק בתורה שתים שלש שנים וחוזר ומתעסק במלאכתו ולא היה משגיח בה לעולם כל ימיו אלא מתוך שאדם לומד תורה ומשכחה אינו מזיז ואינו מזיע את עצמו בדברי תורה ורבנן אמרין זה שיפוטו של גזל תדע שהוא כן שהרי דורות הראשונים ע"י שהיו עסוקין ושטופין בגזל המד"א (איוב כ"ד) גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו ראה כי נמחו במים מן העולם אבל שבט ראובן וגד שהרחיקו עצמן מן הגזל לפיכך נתן להם הקב"ה נחלה במקום שאין בו גזל שנאמר (במדבר ל"ב) והנה המקום מקום מקנה וכן ממהיר ששה עשר מיל על ששה עשר מיל:

א [יא] את הכל עשה יפה בעתו א"ר תנחומא בעונתו נברא העולם לא היה ראוי להבראות קודם לכן אלא לשעתו נברא שנא' את הכל עשה יפה בעתו א"ר אבהו מכאן שהיה הקדוש ברוך הוא בונה עולמות ומחריבן בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו ואמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי ר' אלעזר אומר זה הפתח פתוח עד התהום שנא' (בראשית א') וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד אילו אחר אמר את הכל עשה יפה בעתו הייתי אומר זה שלא אכל פרוסה מימיו הוא אומר את הכל עשה יפה בעתו אלא שלמה לפי שכתוב בו (מלכים א' ד') ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סלת וגו' לזה נאה לומר את הכל עשה יפה בעתו ד"א אילו אחר אמר הבל הבלים אמר קהלת וגו' הייתי אומר זה שלא קנה לו ב' פרוטות מימיו הוא פירת בממונו של עולם ואומר הבל הבלים אלא זה שלמה שכתוב בו ויתן המלך את הכסף בירושלם כאבנים ולא היו נגנבות שהיו אבני עשר אמות ואבני שמונה אמות ומשקלות שהיו בימי שלמה של זהב היו שנאמר (שם י') אין כסף לא נחשב בימי שלמה למאומה לזה נאה לומר הבל הבלים למה אמר הבל הבלים ראה העולם והעתיד להיות בסופו ואילו אחר אמר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין הייתי אומר שמא זה שלא שלט על שתי זבובים מימיו הוא אמר (דניאל ד') וכל דיירי ארעא כלא חשיבין יותר שהיה נבוכדנצר הרשע ששלט בעולם כולו שנאמר (ירמיה כ"ח) וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו מן מה שכתוב (דניאל ב') ובכל די דיירין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון לזה נאה לומר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין וגו' אילו אחר אמר זה הפסוק מן חכמי האומות (שמות י"ח) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים הייתי אומר זה שאינו יודע ודאי של עבודת כוכבים אומר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים אלא זה יתרו שאמר עתה ידעתי כי גדול וגו' שעבד עבודת כוכבים הרבה דתני ר' ישמעאל לא הניח רעואל זה יתרו עבודת כוכבים בעולם שלא יחזיר עליה ועבדה דכתיב (שמואל א' ד') אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה אלה הם האלהים וגו' וחזר ואמר מכל האלהים ולבסוף נתגייר והודה להקב"ה לזה נאה לומר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים וגו' שב בתשובה לפני הקדוש ברוך הוא וקבלו וקבעו לישראל לדורות ואלו עמד אחר נביא וחכם לומר (דברים ל"ב) הצור תמים פעלו וגו' אלא משה רבינו לפי שכתוב בו (תהלים ק"ג) יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו לזה נאה לומר הצור תמים אלו אדם אחר בא והתוכח את ישראל הייתי אומר אדם שאכל ושתה מהן ונהנה מהן מוכיחן אלא משה שכתוב בו (במדבר ט"ז) לא חמור אחד מהם נשאתי וגו' לזה נאה להוכיחן לישראל הה"ד (דברים א') אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן וגו':

ב ד"א את הכל עשה יפה בעתו ר' בון אמר בה תרתי שיטי ר' בון אמר היה ראוי אברהם להבראות קודם אדם הראשון אלא אמר הקב"ה אם אברא תחלה את אברהם שאם יקלקל אין מי יבוא ויתקן אחריו אלא הריני בורא אדם ואם יקלקל זה יבא אברהם אחריו ויתקן ר' בון אמר חורי כתיב (יהושע י"ד) האדם הגדול בענקים הוא ראוי היה אברהם להבראות תחלה שנאמר האדם הגדול בענקים הוא ולמה קורא גדול שהיה ראוי להבראות תחלה אלא אמר הקדוש ברוך הוא אם אני בורא אותו תחלה שאם יקלקל אין מי יבא אחריו ויתקן אלא הרי אני בורא אדם הראשון תחלה ואם יקלקל יבא אברהם ויתקן אחריו א"ר אבא בר כהנא יש מושלין משל למה"ד לאחד שהיה לו שפעת קורייה בתוך דירתו וביתו איכן הוא נותנה לא באמצע הטרקלין כדי שתהיה סובלת קורות שלפניה וקורות של אחריה כך מפני מה ברא הקב"ה לאברהם אבינו באמצע כדי שיסבול הדורות שלפניו והדורות הבאים אחריו א"ר לוי מכניסין את המתוקנת לביתה של המקולקלת ואין מכניסין המקולקלת לביתה של המתוקנת א"ר יהודה בר' סימון ראוי היה אדם הראשון שתנתן התורה על ידו שנאמר (בראשית ד') זה ספר תולדות אדם אמר הקדוש ברוך הוא אדם יציר כפי ואיני נותן לו תורה ויהא לעי בה חזר ואמר מה אם שש מצות נתנו לו ולא היה יכול לעמוד בהן ולשמרן אלו נתתי לו שש מאות ושלש עשרה מצות רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות ל"ת עאכ"ו שלא יעמוד בהם לכך כתיב ויאמר לאדם לא אדם לאדם איני נותנן ולמי אני נותנן לבניו א"ר יעקב דכפר חנן ראוי היה אדם הראשון שיעמדו ממנו שנים עשר שבטים דכתיב (בראשית ב') זה ספר תולדות אדם ז' שבעה ה' חמשה שנים עשר שבטים הרי מנין ז"ה תולדות אדם אמר הקב"ה אדם יציר כפי ואיני נותן לו י"ב שבטים חזר ואמר ומה שני בנים נתתי לו ועמד אחד מהן והרג לאחיו אילו נתתי לו שנים עשר בנים עאכ"ו ולכך כתיב ויאמר לאדם לא אדם איני נותנן לאדם ולמי אני נותנן ליעקב הצדיק א"ר יצחק ראויין היו ישראל בשעה שיצאו ממצרים שתנתן להם תורה מיד אלא אמר הקדוש ברוך הוא עדיין לא בא זיוון של בני משעבוד טיט ולבנים יצאו ואין יכולין לקבל תורה מיד מלה"ד למלך שעמד בנו מחליו ואמרו לו ילך בנך לאיסכולי שלו אמר עדיין לא בא זיוו של בני ואתה אומר ילך בנך לאיסכולי שלו אלא יתעדן בני שנים ושלשה ירחים במאכל ובמשתה ויבריא ואחר כך ילך לאיסכולי שלו כך אמר הקב"ה עדיין לא בא זיוון של בני משעבוד טיט ולבנים יצאו ואני נותן להם את התורה אלא יתעדנו בני ב' וג' חדשים במן ובאר ושלו ואח"כ אני נותן להם את התורה אימתי בחדש השלישי וא"ר ביבי ור' איבו ור' הונא בש"ר יצחק בר מריון ראויין היו ישראל בשעה שיצאו ממצרים שיכנסו לארץ מיד אלא שהיו ישנות מימי נח האילנות אמר הקדוש ברוך הוא מה אני מכניס את ישראל לחרבה אלא הריני מקיפן דרך המדבר ארבעים שנה כדי שיעמדו הכנענים ויקיצו ישנות ויטעו חדשות כדי שיכנסו לארץ וימצאו אותה מליאה ברכות רבי אומר אפילו לדבר עבירה יפה בעתו:

ג ד"א את הכל עשה יפה בעתו רבי ברכיה אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר מחלוקת שהיתה בין רחבעם וירבעם בין דוד ושבע בן בכרי ראויה היתה להיות אלא אמר הקדוש ברוך הוא עדיין לא נבנה ב"ה ואני מכניס מחלוקת במלכות בית דוד אלא יבנה בית המקדש ואח"כ מה דהוי בסופא הוי (רבי אומר אפילו לדבר עבירה יפה בעתו) ר' בנימין בשם רבי לוי אמר גם את העולם נתן בלבם אהבת עולם נתן בלבם אמר רבי יונתן פחדתו של מלאך המות נתן בלבם נחמיה בריה דר' שמואל בר נחמן אמר והנה טוב מאד והנה טוב זה אדם והנה טוב זה יצר טוב מאד זה יצר הרע וכי יצר הרע טוב מאד אלא ללמדך שאילולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד בנים שכן שלמה אומר כי היא קנאת איש מרעהו ר' ברכיה ורבי אבהו בש"ר יונתן אמר גם את העולם נתן בלבם אהבת עולם נתן בלבם אהבת תינוקות נתן בלבם מלה"ד למלך שהיו לו ב' בנים אחד גדול ואחד קטן הגדול מכבד והקטן מטנף אעפ"כ הוא אוהב את הקטן יותר מן הגדול א"ר אחווה בריה דר' זירא העולם הועלם מהם שם המפורש משל למלך שעשה סעודה זימן אורחים משאכלו ושתו אמרו לו תן לנו חרבות ורמחים ונשחק בהם נתן להם שבישתא דהדס והכו אלו את אלו ופצעו אלו את אלו אמר המלך ומה אני נתתי לכם שבישותה של הדס כך עשיתם אלו נתתי לכם חרבות ורמחים עאכ"ו כך אמר הקב"ה ומה אם שעה שהעלמתי מהם שם המפורש הם הורגים בכינוי אלו נתתי וגליתי להם שם המפורש עאכ"ו עובדא הוה בחד אינתא פרסייא דאקלת ברה בחדא מילה מן שמא מפרשא שמעה שמואל אמר זיל אתקין ליה תכריכין ר' חנינא הוה בידו שם המפורש כד אתי מידמך אמר אית הכא בר נש דמימסור ליה אמרין אית הכא עניני בר נחשון שלח בתריה ואתא ועלל בריה ואיטמר תחות ערסא כד אתי מימסור עטוש ההוא ינוקא אמר אבוי פוק לך מן תמן את לא זכית למישמע ודין לא זכה למיקבלה חד אסייא בציפורי הוה בידו שם המפורש כד בעא למידמך אמרין אית הכא בר נש דמימסור ליה אמרין אית הכא רבי פנחס בר חמא שלח בתריה ואתא ושאיל יתיה ואמר ליה נסיבת מן יהודאי כלום מן יומיך אמר ליה נסיבית מעשר ולא קבל עליה מימסר ליה מימסר אמר דילמא תבע גבי בר נש כלום ולא יהיב ליה וכעס עלוי וקטל ליה תנא אין מוסרין את השם לכל אדם ולא לעומד בחצי ימיו אלא למי שיצאו רוב שניו ואין מוסרין אותו אלא מעומד ואין מוסרין אותו אלא במקום טהור ועל המים בראשונה היו מוסרין אותו לכל אדם וכשרבו הפושעים התקינו שלא יהו מוסרין אותו אלא לצנועים שבכהונה והצנועין שבכהונה היו מבליעין אותו בתוך נעימת הכהנים א"ר טרפון פעם אחת עליתי עם שמשון אחי אמא על הדוכן והטיתי אזני כלפי כהן גדול והבליעו בתוך נעימת הכהנים וא"ר טרפון פעם אחת שמעתי ונפלתי על פני הקרובים שכשהם שומעין אותו נופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אלו ואלו לא היו זזין משם עד שעה שנתעלם מהם שנאמר (שמות ג') זה שמי לעולם לעלם כתיב וכל כך למה מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף:

א [יב] ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו וגם כל האדם שיאכל ושתה וגו' ר' תנחומא אמר ר' נחמן בריה דרב שמואל בר נחמן ר' מנחמא ואמרי ליה ר' ירמיה ור' מיאשה בש"ר שמואל בר רב יצחק כל אכילה ושתיה שנאמר במגלה הזאת בתורה ובמעשים טובים הכתוב מדבר א"ר יונה בנין אב שבכולן שנאמר והוא ילונו בעמלו בעולמו בעוה"ז ימי חייו לקבר וכי יש מאכל ומשתה בקבר שמלוין את האדם לקברו אלא אלו תורה ומע"ט שעושה האדם:

א (יד) ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם וגו' א"ר יהודה בר' סימון ראוי היה אדם הראשון שיהיה חי וקים לעולם ומפני מה נקנסה עליו מיתה אלא והאלהים עשה שייראו מלפניו א"ר אלעזר מתחלת ברייתו של עולם נאמר (בראשית א') יקוו המים מתחת השמים וכל כך למה ותראה היבשה ומפני מה כתיב (עמוס ט') הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו ב' פעמים אחד בדור המבול ואחד בדור הפלגה אלא והאלהים עשה שייראו מלפניו אמר ריש לקיש כתיב (דברים י"ג) את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו אבל הצדיקים מוסיפין עליו ואין גורעין ממנו אמר רבי יוסי ברבי חנינא מכאן שאין הבמה ניתרת אלא על ידי נביא ואליהו עומד ומקריב בראש הכרמל א"ר שמלאי דברויירא אמר ליה (מלכים א' י"ח) ובדבריך עשיתי את כל הדברים האלה א"ר חנינא כתיב (שמואל ב' ו') ונאמן ביתך וממלכתך אימתי (תהלים קל"ב)אם ישמרו בניך בריתי וגו' ואם לאו ופקדתי בשבט פשעם וגו' א"ר יודן גדולה היא היראה ששמים וארץ לא נבראו אלא בזכות היראה הה"ד והאלהים עשה שייראו מלפניו א"ר ירמיה גדולה היא היראה ששני ספרים שכתב שלמה לא חתמן אלא ביראה הה"ד בספר משלי (משלי ל"א) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל ובסיפרא הדין כתיב סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא רשב"ל הוה עליל מן המתגרה פגע ביה ר' יונתן אמר ליה היך מרי אמר אילין קרייא ומסר ליה ואילין קרייא מקרתה כך גזר הקדוש ברוך הוא על העליונים שיהיו עליונים ועל התחתונים שיהיו תחתונים עמד משה ועשה עליונים תחתונים ותחתונים עליונים הה"ד (שמות י"ט) ומשה עלה אל האלהים וירד ה' על הר סיני כך גזר הקב"ה על התחתונים שיאכלו וישתו ועל העליונים שלא יאכלו ושלא ישתו עמד אברהם ועשה עליונים אוכלים ושותים הה"ד (בראשית י"ח) והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו וכי אוכלין היו א"ר נתן נראין כאוכלין היו הראשון ראשון מסתלק עמד משה ועשה תחתונים שאין אוכלים ואין שותין הה"ד (שמות כ"ד) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה כך גזר הקדוש ברוך הוא על הים שיהא ים ועל היבשה שתהא יבשה עמד משה ועשה ים יבשה הה"ד (שם י"ד) ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה עמד אלישע תלמיד תלמידו ועשה יבשה ים הה"ד (מלכים ב' ג') עשה הנחל הזה גבים גבים וגו' כך גזר הקב"ה שיהיו השמים מקלסין אותו שנאמר (תהלים י"ט) השמים מספרים כבוד אל עמד משה ושיתקן שנאמר (דברים ל"ב) האזינו השמים ואדברה וגו' כך גזר הקדוש ברוך הוא על השמש ועל הירח שיהיו מקלסין אותו שנאמר (תהלים קי"ג) ממזרח שמש עד מבואו מהלל שם ה' מהלל כתיב עמד יהושע תלמידו ושיתקן שנאמר (יהושע י') שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון כך גזר הקב"ה על קיץ שיהיה קיץ ועל החורף שיהיה חורף עמד שמואל ועשה קיץ חורף שנאמר (שמואל א' י"ב) הלא קציר חטים היום וגו' עמד אליהו ועשה החורף קיץ שנאמר (מלכים א' י"ז) אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי כך גזר הקדוש ברוך הוא על היום שיהא יום ועל הלילה שיהא לילה עמד יעקב אבינו ועשה היום לילה שנאמר (בראשית כ"ח) ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ודאי כבה השמש רבנן אמרין השקיע הקב"ה גלגל חמה בלא עונתו ודבר עמו בצינעה משל לאוהבו של מלך שבא אצלו לקיצים והיה המלך נזקק לכל בני המדינה בשבילו אמר כבו הפנסין והנרות כדי שאדבר עם אוהבי בצינעה כך הצניע הקב"ה את השמש שלא בעונתו ודבר עם יעקב אבינו בצינעה עמדו דבורה וברק ועשו לילה יום הה"ד (שופטים ה') ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום ההוא וגו' רבי פנחס ור' חלקיה בשם רבי סימון ששה נסים נעשו באותו היום בו ביום באו בו ביום שלחה אחריו ושלח הוא בו ביום עשו מלחמה בו ביום נהרג סיסרא בו ביום חלקו ביזה בו ביום אמרו שירה שנאמר ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום ההוא וגו':

א [טו] מה שהיה כבר הוא ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר אם אומר לך אדם אפשר שהיה העולם כולו מים במים אמור לו כבר הוא אוקיאנוס כולו מים במים ואשר להיות כבר היה וגו' אם יאמר לך אדם אפשר שהקדוש ברוך הוא עתיד לעשות ים יבשה אמור לו כבר היה לא כך עשהע"ימשה שנאמר (שמות י"ד) ובני ישראל הלכו ביבשה וכתיב ואתה הרם את מטך וגו' וכתיב ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה אם יאמר לך אדם אפשר שאלו לא חטא אדם הראשון שהוא חי וקים לעולם אמור לו כבר הוא הוא אליהו זכור לטוב שלא חטא הוא חי וקים ואשר להיות כבר היה אם יאמר לך אדם אפשר שהקב"ה עתיד להחיות לנו את המתים אמור לו כבר היה כבר החיה לנו את המתים ע"י אליהו ועל ידי אלישע ועל ידי יחזקאל רבי אחא בש"ר חלפתא כל מה שהקדוש ברוך הוא עתיד לעשותו ולחדש בעולמו לעתיד לבוא כבר הקדים ועשה מקצת על ידי נביא בעוה"ז אני הוא שעתיד לעשות ים יבשה כבר עשיתי כן בעוה"ז ואתה הרם את מטך וגו' אני הוא שעתיד לפקד עקרות כבר הייתי פוקד ע"י אברהם שנאמר (בראשית כ"א) וה' פקד את שרה וגו' אני הוא שעתיד להחיות מתים כבר החייתי על ידי אליהו ואלישע ויחזקאל אני הוא שעתיד לעשות מלכים שישתחוו לכם כבר עשיתי לכם ע"י דניאל שהשתחוה נבוכדנצר לדניאל שנאמר (דניאל ב') באדין נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד אני הוא שעתיד לפקוח עורים לעתיד לבא כבר עשיתי על ידי אלישע שנאמר (מלכים ב' ו') ויפקח ה' את עיני הנער והאלהים יבקש את נרדף רבי הונא בשם רבי יוסי אמר לעולם האלהים יבקש את נרדף את מוצא צדיק רודף את צדיק והאלהים יבקש את נרדף רשע רודף צדיק והאלהים יבקש את נרדף רשע רודף רשע והאלהים יבקש את נרדף מכל מקום יבקש את נרדף ר' יהודה בר' סימון בש"ר יוסי בר' נהוראי לעולם הקב"ה מבקש דמן של נרדפים מן הרודפים תדע לך שכן הבל נרדף מפני קין ולא בחר הקדוש ברוך הוא אלא בהבל שנאמר (בראשית ד') וישע ה' אל הבל ואל מנחתו נח נרדף מפני דורו ולא בחר הקב"ה אלא בנח שנאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני אברהם נרדף מפני נמרוד ובחר הקדוש ברוך הוא באברהם שנאמר (נחמיה ט') אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם יצחק נרדף מפני פלשתים ובחר הקב"ה ביצחק שנאמר (בראשית כ"ו) ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך יעקב נרדף מפני עשו ובחר הקדוש ברוך הוא ביעקב שנאמר (תהלים קל"ה) כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגלתו יוסף נרדף מפני אחיו ובחר הקב"ה ביוסף שנאמר (שם פ"א) עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים משה נרדף מפני פרעה ובחר הקדוש ברוך הוא במשה שנאמר (שם ק"ו) לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו דוד נרדף מפני שאול ובחר הקב"ה בדוד שנאמר (שם ע"ח) ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאות צאן שאול נרדף מפני פלשתים ובחר הקדוש ברוך הוא בשאול שנאמר (שמואל א' י') הראיתם אשר בחר בו ה' ישראל נרדף מפני האומות ובחר הקב"ה בישראל שנאמר (דברים ז') בך בחר ה' להיות לו לעם סגולה ר' אלעזר בר' יוסי בן זמרא אמר אף בקרבנות כן אמר הקדוש ברוך הוא שור נרדף מפני ארי עז מפני נמר כבש מפני זאב לא תקריבו לפני מן הרודפים אלא מן הנרדפים שנאמר (ויקרא כ"ב) שור או כשב או עז וגו':

א [טז] ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט וגו' ר' אלעזר ורבי יהושע בן לוי אומרים מקום המשפט שמה הרשע מקום שסנהדרי גדולה יושבין וחותכין דין של ישראל שמה הרשע שנאמר (ירמיה ל"ט) ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך מקום שחותכין בו את ההלכות שמה הרשע שם ישבו נרגל שראצר סמגר נבו שרסכים רב סריס נרגל שראצר רב מג וכל שארית שרי מלך בבל מתלא אמר הן דתלה מרי זיינא קולבי רעיא תלה קולתיה ורוח הקדש צווחת ומקום הצדק שמה הרשע מקום שנא' בו (ישעיה א') צדק ילין בה ועתה מרצחים הא עבידין קטולין שם הרגו את זכריה ואת אוריה ר' יונתן בעא קמיה ר' אחא באיזה מקום הרגו את זכריה בעזרת ישראל או בעזרת נשים אמר לו לא בעזרת נשים ולא בעזרת ישראל אלא בעזרת כהנים ולא נהגו בדמו לא כדם צבי ולא כדם איל בדם איל וצבי כתיב בהם בתורה (ויקרא י"ז) ושפך את דמו וכסהו בעפר אבל זכריה הצדיק לא נהגו בדמו לא כדם איל וצבי אלא שפכוהו על האבנים דכתיב (יחזקאל כ"ד) כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו וגו' כל כך למה להעלות חמה ולנקום נקם ועל כך כתיב וזכור את בוראיך בימי בחורותיך את מוצא בשעה שעלה נבוזראדן להחריב את ירושלים רמז הקב"ה לאותו הדם שיהיה תוסס ועולה רנ"ב שנה מן יואש עד צדקיה מה עשו גרפו עליו כל עפר ועשו כל ערמה ולא נח והיה הדם תוסס ומרתיח אמר הקדוש ברוך הוא לדמא הא ענתא דתיגבי דייתיקי דידך כיון שעלה נבוזראדן וחמא יתיה אמרו לון מה טיבו של דם הזה שתוסס כך אמרו לו דם פרים ואילים וכבשים שהיו שוחטין ומקריבין הביא פרים וכבשים ואילים ושחט עליו ולא שתק ולא נח ולא עמד מיד הביאן תלאן בגרדון אמר לון אמרו לי מה טיבי של דם זה ואם לאו אנא מסרק יתכון במסרקא דפרזלא אמרו לו הואיל והקב"ה רוצה לתבוע דמו מידנו נגלה לך אמרו לו כהן ונביא ושופט היה מתנבא עלינו את כל הדברים האלה שאתה עושה עמנו ולא היינו מאמינים בו ועמדנו עליו והרגנוהו על שהיה מוכיחנו מיד הביא שמונים אלף פרחי כהונה ושחט עליו ולא נח והיה הדם בוקע ועולה עד שהגיע לקברו של זכריה ועוד הביא סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה ושחט עליו ולא נח באותה שעה בא אותו רשע וזעק על דמא ואמר ליה מה טב את ומה דמא דידך יתירא מדמי אילין בעי את דניבד כל אומתך בגינה באותה שעה נתמלא הקדוש ברוך הוא רחמים ואמר ומה אם זה רשע בן רשע ואכזרי ועלה להחריב את ביתי נתמלא עליהם רחמים אנכי שכתוב בי (שמות ל"ד) ה' ה' אל רחום וחנון וכתיב בי (תהלים קמ"ה) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו עאכ"ו באותה שעה רמז הקב"ה לאותו דם ונבלע במקומו א"ר יודן שבע עבירות עברו ישראל באותה שעה הרגו כהן ונביא ודיין ושפכו דם נקי וטמאו את העזרה ויום השבת ויוה"כ היה ר' יהושע פתר קרא במעשה העגל מקום המשפט שמה הרשע מקום שעשה משה מדת הדין שנא' (שמות ל"ב) עברו ושובו משער לשער במחנה שמה הרשע שמה כתיב (שם) ויגוף הי את העם וגו' ורוח הקדש צווחת ומקום הצדק שמה הרשע מקום שצדקתים וקראתים אלוהות שנאמר (תהלים פ"ב) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם שמה הרשע שם הרשיעו ועשו העגל שנאמר (שמות ל"ב) וישתחוו לו ר' יודה פתר קרא בשטים מקום המשפט שמה הרשע מקום שעשתה מדת הדין בשטים שנאמר (במדבר כ"ה) קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש שמה הרשע שנאמר (שם) ויהיו המתים במגפה עשרים וארבעה אלף ורוח הקדש צווחת ואומרת ומקום הצדק שמה הרשע מקום שצדקתים בקללות של בלעם והפכתים לברכות שנאמר (דברים כ"ג) ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה שמה הרשע שמה הרשיעו וזנו שנא' (במדבר כ"ה) וישב ישראל בשטים ר' לוי ור' יצחק ר' לוי אמר שני דברים ביד ושני דברים בימין שני דברים ביד דכתיב (איוב י"ב) אשר בידו נפש כל חי וגו' וכתיב (דברים ל"ב) ותאחז במשפט ידי ושני דברים בימין שנאמר (שם ל"ג) מימינו אש דת למו וכתיב (תהלים מ"ח) צדק מלאה ימינך א"ר יצחק אמר הקדוש ברוך הוא לנפש נפש כל מה שהחזקתי אותך וצויתי אותך ואמרתי (דברים י"ב) רק חזק לבלתי אכול הדם וגו' והרי יוצאת וגוזלת וחומסת וחוטאת ועומדת במדת הדין יוצאה ממדת הדין וחוטאת שנאמר (ויקרא ד') דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה וגו':

א [יז] אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפוט האלהים ר' חנינא בר פפא אמר צדיק כרשע ישפוט האלהים לסטים עולה לגרדון ור' עקיבא עולה לגרדון ורבי אמר צדיק ביד רשע ישפוט האלהים טורנוסרופוס הרשע דן את ר' עקיבא וכשהרג טרכינוס את לוליאנוס ואת פפוס אחיו בלודקייא אמר להם אין אתם מעמם של חמו"ע ואני מבני בניו של נבוכדנצר יבוא אלהיהם של חמו"ע ויציל אתכם מידי אמרו לו חמו"ע כשרין היו והמלך נבוכדנצר היה מלך הגון וראוי היה לעשות על ידו נס אבל אנו בני אדם חייבין אנו למקום ואתה מלך חייב ואינך ראוי לעשות נס על ידך ואנו מחויבי מיתה אם אתה הורגנו מוטב ואם לאו הרבה אריות ודובים ונחשים ועקרבים יש למקום שבני אדם נהרגין על ידיהם ואם אתה הורגנו אינך חשוב אלא כאחד מהם אלא שהקדוש ברוך הוא עתיד לתבוע דמינו מידך אמרו לא הספיקו לזוז משם עד שבאו עליו דיופלי מרומי והוציאו את מוחו בגזירין (פירוש בבקעיות) כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם לכל חפץ יש עת ולכל עת יש חפץ ועל כל המעשה שם בהדין עלמא מה דאינש בעי הוא עביד ברם תמן דינא וחושבנא:

א [יח] אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם על מדברות שהרשעים מדברים בהם בעוה"ז שהם מחרפין ומגדפין בעוה"ז והקב"ה משפיע להם שלום כל כך למה לברם האלהים לברר להם מדת הדין של רשעים ולראות שהם בהמה המה להם לראות ולהראות לעולם שהרשעים נמשלו כבהמה מה הבהמה נידונת בהריגה ואינה באה לחיי העוה"ב אף הרשעים כבהמות נידונין בהריגה ואינן באים לחיי העולם הבא ד"א על דברת בני האדם על מדברות שהצדיקים מדברים בעוה"ז בסיגוף ובתעניות וביסורין וכל כך למה לברם האלהים לברר להם מדת צדקותם ולראות שהם בהמה המה להם לראות ולהראות לאו"ה היאך ישראל נמשכין אחריו כבהמה שנא' (יחזקאל ל"ד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אלא מה בהמה זו פושטת צוארה לשחיטה כך הצדיקים שנא' (תהלים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום וגו' אלא המסורת הזה תהיה בידך כל העושה מצוה סמוך למיתתו דומה שלא היתה מדת צדקתו חסירה כי אם אותה מצוה והשלימה וכל העובר עבירה סמוך למיתתו דומה שלא היתה מדת רשעתו חסירה אלא אותה עבירה והשלימה אלו ואלו הולכין שלימין אלו שלימין במדת צדקם ואלו שלימין במדת רשעם ר' בון ור' יצחק ר' בון אמר אמר הקדוש ברוך הוא לא כשם שהעמדתי נביאים מישראל שהם קרויים אדם שנאמר אדם אתם לא כך העמדתי נביאים לעכו"ם שהם קרויים בהמה שנאמר (יונה ד') ובהמה רבה ור' יצחק אמר:

א (יט) כי מקרה בני אדם ומקרה הבהמה לא כשם שמקרה אדם כך מקרה הבהמה אמר הקדוש ברוך הוא לא כשם שגזרתי ואמרתי על האדם (ויקרא י"ב) וביום השמיני ימול בשר ערלתו לא כך גזרתי על הבהמה שנאמר (שם כ"ב) ומיום השמיני והלאה וגו' מותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל מהו אין רב נחמן ברבי יצחק אמר עשה לו נוי לתחתיתו שלא יהיה מתבזה כבהמה רבי ינאי ור' יודן חד אמר עשה לו מנעול ואפופרין כפוי עליו שלא יהא מתבזה כבהמה וחד אמר עשה לו כסתות לתחתיתו שלא יהא מצטער בשעת ישיבתו ר' לוי ור' אמי חד אמר עשה לו קבורה וחד אמר עשה לו ארון וחד אמר עשה לו ארון ותכריכין:

א [כ] הכל הולך אל מקום אחד וגו' ר' אליעזר ור' יהושע ר' אליעזר אומר כל מה שברא הקב"ה בשמים ברייתו מן השמים וכל מה שברא בארץ ברייתו מן הארץ מ"ט (תהלים קמ"ח) הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים הללוהו כל מלאכיו וגו' עד הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וברד שלג וקיטור וגו' עד סוף כל המזמור ור' יהושע אומר כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בשמים ובארץ ברייתו מן השמים השלג אף על פי שכתוב בו (איוב ל"ז) כי לשלג יאמר הוא ארץ אין ברייתו אלא מן השמים שנא' (ישעיה נ"ה) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו' ר' חייא בר יוסף אומר כל מה שבשמים ובארץ ברייתו מן הארץ הגשם אע"פ שכתוב בו כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים אין ברייתו אלא מן הארץ ומה טעם (בראשית ב') ואד יעלה מן הארץ ר' יודן מייתי לה מן הכא הכל הולך אל מקום אחד וגו' ר' נחמן אמר אפילו גלגל חמה לא נברא אלא מן הארץ דכתיב (איוב ט') האומר לחרס ולא יזרח וגו':

א [כא] מי יודע רוח בני האדם וגו' תני אחת נשמתן של צדיקים ואחת נשמתן של רשעים כולם עולות למרום אלא שנשמותיהן של צדיקים הן נתונות באוצר ונשמותיהן של רשעים מטורפות בארץ שאמרה אביגיל לדוד ברוח הקדש (שמואל א' כ"ה) והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים יכול אף של רשעים כן ת"ל ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע מטרונא שאלה לר' יוסי בן חלפתא אמרה לו מה הוא דין דכתיב ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה אמר לה אלו נשמותיהן של צדיקים שהם נתונות באוצר שכן אביגיל אמרה לדוד ברוח הקדש והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וגו' יכול אף של רשעים כן ת"ל ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע אמרה ליה ומהו דין דכתיב ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ א"ל אלו הן נשמותיהן של רשעים שהן יורדות לגיהנם למטה שנאמר (יחזקאל ל"א) ביום רדתו שאלה האבלתי כסתי עליו את תהום וגו':

א [כב] וראיתי כי אין טוב וגו' כי מי יביאנו לראות מי יביאנו לדוד לראות במה שעשה שלמה מי יביאנו לשלמה לראות במה שיהיה אחריו במה שעשה רחבעם.

א [א] ושבתי אני ואראה ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן ר' יהודה אומר אלו הקטנים הנגנזים בחייהן בעון אבותם בעוה"ז לע"ל הן עומדין בצד חבורה של צדיקים ואבותיהם בצד חבורה של רשעים והם אומרין לפניו רבש"ע כלום מתנו אלא בעון אבותינו יבואו אבותינו בזכיותינו והוא אומר להם אבותיכם חטאו מאחריכם וחטאתיכם מלמדין קטיגור ר' יהודה בר' אלעאי בשם ר' יהושע בן לוי באותה שעה אליהו זכור לטוב יושב ומלמד סניגוריא ואומר להם אמרו לפניו רבש"ע אי זו מדה מרובה מדת הטובה או מדת הפורענות אמר מדת הטוב מרובה ומדת הפורענות מעוטה ומתנו בעון אבותינו אם מדת הטוב מרובה לא כל שכן שיבואו אבותינו אצלנו אמר להם יפה למדתם סניגוריא יבואו אצלכם דכתיב (זכריה י') וחיו את בניהם ושבו ששבו מלירד לגיהנם והם ניצלין בזכות בניהם לפיכך חייב כל אדם ללמד את בנו תורה שיצילהו מגיהנם ור' חנינא פתר קרייה בהרוגי מלכות שהם באים לחיי עוה"ב אף על פי שאינן מתודין ר' בנימין פתר קרייא בחניפי תורה סבורים כל עמא שהוא קריין ולית הוא קריין תנויי ולית הוא תנויי עטיף גולתיה ותפילין ברישיה והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם אמר הקב"ה עלי להפרע מהן שנא' (ירמיה מ"ח) ארור עושה מלאכת ה' רמיה ורבנן פתרין קרייה באו"ה והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם אמר הקדוש ברוך הוא עלי להתוכח עמהם דכתיב (שם נ') גאלם חזק ה' צבאות שמו ריב יריב את ריבם דניאל חייטא פתר קרייא בממזרין אלו ממזרין עצמן ואיזה זה זה הבא על הערוה והולידו זה מה חטא וזה מה איכפת ליה אמר ר' יהודה בן פזי אפילו הממזר בא לעוה"ב דכתיב והנה דמעת העשוקים וגו' אמר הקב"ה לפי שבעוה"ז הם פסולין אבל לעתיד לבא אמר זכריה אנא חמיתה אילו כורסין שנא' (זכריה ד') והנה מנורת זהב כלה וגו' ושנים זיתים עליה וגו' תרין אמורין חד אמר גולה וחד אמר גאולה מאן דאמר גולה גולה שבבבל וגלת שכינה עמהם ומאן דאמר גאולה הוא פרוקא דכתיב (ישעיה נ"ז) גואלנו ה' צבאות שמו וכתיב (מיכה ג') עלה הפורץ לפניהם וגו':

א [ב] ושבח אני את המתים שכבר מתו אלו דור אנוש ודור המבול מן החיים אשר המה חיים עדנה אלו הסדומיים והמצריים:

א [ג] וטוב משניהם את אשר עדן לא היה אלו אלף דור שעלו במחשבה להבראות וכמה נמחו מהם ר' יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של ריה"ג אומר תשע מאות ושבעים וארבעה דורות שנאמר (תהלים ק"ה) דבר צוה לאלף דור רבי יהושע פתר קרייא בישראל בשעה שעמדו לפני הר סיני כיון שבאו לאותו מעשה לא הניח משה זוית בקרקע ההר שלא נחבט עליה ומבקש תפלה ורחמים על ישראל ולא נענה ונזדווגו לו חמשה מלאכי חבלה קצף ומשחית והשמד אף וחמה מיד נתיירא משה מהן מה עשה נתלה במעשה אבות מיד הזכיר ואמר (שמות ל"ב) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אמר לו הקדוש ברוך הוא משה אבות העולם מה יש להם עלי אם באתי לדקדק אחריהם אני יש לי עליהם אברהם יש לי עליו שאמר (בראשית ט"ו) במה אדע כי אירשנה יצחק יש לי עליו שנאמר (שם כ"ה) ויאהב יצחק את עשו ואני שנאתיו שנאמר (מלאכי א') ואת עשו שנאתי יעקב יש לי עליו שאמר (ישעיה מ') נסתרה דרכי מה' כיון שאמר (שמות ל"ב) אשר נשבעת להם בך למען שמך באותה שעה נתמלא הקב"ה רחמים שנאמר (שם) וינחם ה' וגו' מיד נסתלקו ממנו שלשה מלאכי חבלה קצף ומשחית והשמד ונשתיירו שנים אף וחמה הה"ד (דברים ט') כי יגורתי מפני האף והחמה אמר לפניו רבש"ע יכיל אנא מיקם בתרויהון סבול את חד ואנא חד הה"ד (תהלים ז') קומה ה' באפך וגו' ומניין שעמד משה באחד מלאך חמה שנאמר (שם ק"ו) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית על אותה שעה הוא אומר ושבח אני את המתים כגון אני וחבורתי ר' שמואל בר נחמן פתר קרייא בדוד בשעה שבנה שלמה את בית המקדש בקש שתרד אש מן השמים ולא ירדה הקריב אלף עולות ולא ירדה התפלל כ"ד תפלות ולא ירדה עד שאמר (ד"ה ב' ו') זכרה לחסדי דוד עבדך מיד ירדה שנאמר (שם ז') וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה ר' יודה ברבי לעיי ורבנן רבי יודה בר' לעיי אמר חיה דוד באותה שעה ורבנן אמרין ארונו הביא ולא פליגין מאן דאמר חיה דוד באותה שעה הוא שדוד אומר בפיו (תהלים ל') ה' העלית מן שאול נפשי וגו' וכתוב אחד אומר ה' אלהים אל תשב פני משיחך דהוא קיים קדמך ומאן דאמר ארונו הביא הה"ד זכרה לחסדי דוד עבדך ועל אותה שעה נאמר ושבח אני את המתים וגו' כגון אני וחבורתי ר' יהודה בר' סימון פתר קרייא ביחזקאל בשעה שעמד על הבקעה ואמר (יחזקאל ל"ז) העצמות היבשות שמעו דבר ה' מיד ותקרבו עצמות עצם אל עצמו וגו' אמר להם בתחלה אמרתי לכם (ירמיה ב') שמעו דבר ה' בית יעקב ולא שמעתם ועכשיו שמעתם בחייכם לא שמעתים במיתתכם שמעתם על אותה שעה נאמר ושבח אני את המתים כגון אני וחבורתי:

א [ה] הכסיל חובק את ידיו מלה"ד לשני בני אדם שהיו יגעין בתורה אחד יגע והשביח ואחד יגע ופירש זה שהיה יגע בתורה ופירש רואה את זה שהשביח עומד בצד חבורה של צדיקים והוא עומד בצד חבורה של רשעים מיד חובק את ידיו ואוכל את בשרו:

א [ו] טוב מלא כף נחת טוב מי שהוא שונה הלכות ורגיל בהם ממי שהוא שונה הלכות ומדות ואינו חוזר ורגיל בהם מתלא אמר טבא חדא ציפרא כפותא מן מאה פרחיין ורעות רוח רעותיה דיהוי מיתקרי מרי מכילאן ד"א טוב מלא כף נחת טוב מי שהוא עושה צדקה מעוטה משלו ממי שהוא גוזל וחומס ועושק ועושה צדקות גדולות משל אחרים מתלא אמר גייפא בחזורין ומפלגא לבישיא (פירוש נואפת בתפוחים שלוקחת בשכרה ומחלקתן לחולים) ורעות רוח רעותיה מיתקרי בר מצוותא דבר אחר טוב מלא כף נחת טוב מי שיש לו עשרה זהובים ונושא ונותן ומתפרנס בהם ממי שהוא נוטל ממון של אחרים ומפסידו ומאבדו מתלא אמר לא מיסתייה מובד דידיה אלא דאחרונין מובד דידיה ודלא דידיה ורעות רוח רעותיה די יהוי מיתקרי פרגמטיוטא ד"א טוב מלא כף נחת טוב מי שהוא שוכר גנה ואוכל פירותיה ממי שהוא שוכר גנות הרבה והוא מביירן (פי' מבטלן ומאבדן) מתלא אמר דאגיר גנא אכיל ציפרין דאגיר גנייאן אכלין ליה ציפרין ורעות רוח רעותיה מיתקרי מרי אוסייאן אמר רבי יעקב ברבי קורשאי טוב מלא כף נחת לעולם הבא ממלא חפנים עמל ורעות רוח בעולם הזה הוא היה אומר יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה ויפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא שהעולם הבא אינו בא אלא מכח העולם הזה אמר ר' חייא בר אבא טוב מלא כף נחת זה יום השבת ממלא חפנים עמל ורעות רוח אלו ששת ימי המעשה דאמר ר' חייא בר אבא אין ישראל נגאלין אלא בזכות שבת שנאמר (ישעיה ל') בשובה ונחת תושעון בשובה ונייח תושעון ורעות רוח רעותיה דמיתקרי לעי ונגיס א"ר ברכיה טובה דריסה שדרס הקדוש ברוך הוא בארץ מצרים שנאמר (שמות י"ב) ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה ממלא חפנים ממלא חפניהם פיח כבשן למה שבזו היתה גאולה ונגאלו ובזו של פיח הכבשן לא נגאלו ר' יצחק פתר קרייא בשבט גד ושבט ראובן שבאו לארץ ישראל וראו כמה בית זרע יש בה כמה בית נטע יש בה אמרו טוב מלא כף נחת בארץ ישראל ממלא חפנים עמל בעבר הירדן וחזרו ואמרו מה לא אנן גרמינן לן לא אמרין אנן (במדבר ל"ב)יותן את הארץ הזאת לעבדיך א"ר יצחק כתיב (ויקרא ט"ז) וכסה ענן הקטרת הכסוי הזה אין אנן יודעין מהו עד שבא דוד ופירשו שנאמר (תהלים פ"ה) נשאת עון עמך וגו' ואף הקב"ה אמר חביב עלי מלא קמצו של עני מנחת נדבה ממלא חפנים של כהן גדול קטרת הסמים למה שזו באה כפרה וזו אינה באה כפרה דכתיב (ויקרא ב') ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה':

א [יז] ושבתי אני ואראה הבל תחת השמש זו אידרתו של מלאך המות:

א [ח] יש אחד ואין שני יש אחד זה הקדוש ברוך הוא שנאמר בו (דברים ו') ה' אלהינו ה' אחד ואין שני שאין לו שותף בעולמו גם בן ואח אין לו אח אין לו בן מאין יש לו אלא שחבב הקב"ה לישראל וקראן בנים שנאמר (שם י"ד) בנים אתם לה' אלהיכם וקראם אחים שנאמר (תהלים קכ"ב) למען אחי ורעי ואין קץ לכל עמלו לכל מה שעשה בששת ימי בראשית ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה לא להדבק בדרכיו אם אין הצדיקים עומדים ומסגלין מצות ומעשים טובים לפניו אין זה הבל שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו ד"א יש אחד ואין שני זה אברהם שנאמר (יחזקאל ל"ג) אחד היה אברהם ואין שני שאין לו בן זוג גם בן ואח אין לו בן ואח לא היה לו בשעה שירד אל הכבשן ובשעה שאמר לו הקב"ה קח נא את בנך את יחידך לא ראה שיש לו בן בשעה שאמר לו לך לך מארצך לא ראה שיש לו אח ואין קץ לכל עמלו ממצות ומעשים טובים ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה לא להדבק בדרכיו שכל מי שאינו עושה כמותו גם זה הבל ד"א יש אחד זה שבט לוי גם בן ואח אין לו בשעה שאמר לו משה (שמות ל"ב) עברו ושובו משער לשער וכתיב (דברים ל"ב) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר וגו' ואין קץ לכל עמלו במלאכת המשכן גם עינו לא תשבע עושר אלו הקרבנות ולמי אני עמל לא להדבק בדרכיו כל מי שאינו עושה כמותו גם זה הבל וענין רע הוא ד"א יש אחד זה יצר הרע ואין שני שאין לו בן זוג בעבירה גם בן ואח אין לו בשעה שהולך אדם לעבור עבירה אינו רואה שיש לו בן שימות בעונותיו ואינו רואה שיש לו אח שיתבייש ממנו ולהתגנות בו ואין קץ לכל עמלו במעשיו הרעים גם עינו לא תשבע עושר אלו מעשיו הרעים ולמי אני עמל שלא להדבק בדרכיו ומי שאינו עושה כן גם זה הבל ד"א יש אחד זה גביני בן חרסון ואין שני שאין לו בן זוג גם בן ואח אין לו שהיה יחיד לאמו ואין קץ לכל עמלו ממה שהניח לו אביו גם עינו לא תשבע עושר שהיה סומא אחת מעיניו ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה אמרו בשעה שמת אביו אמר לאמו הראיני כל כסף וזהב שהניח לי אבא אזלת וחמיית ליה חד כורא דדינרי והות קיימא היא מן דין סיטרא והוא מן דין סיטרא ולא חמון דין לדין ר' לוי בשם ריש לקיש אמר יום שמת גביני בן חרסון נולד בלשאצר סנטרא דבבל:

א [ט] טובים השנים מן האחד טובים השנים שהם יגעין בתורה מן האחד שעוסק זה לעצמו וזה לעצמו כי אם יפולו האחד יקים את חברו שאם שכח הלכה אחד מהם חבירו מחזיר ההלכה והחוט המשולש לא במהרה ינתק זה הרב שהוא מחזיר להם טעותן ד"א טובים השנים מן האחד טובים השנים שהם נושאין ונותנין בפרקמטיא מן האחד זה לעצמו וזה לעצמו כי אם יפלו שאם יפול ויסתכן אחד מהן חבירו מעמידו והחוט המשולש כד אינון תלת ר"מ כד הוה חמי חד נפיק לאיסטרטא הוה צוח ליה זיל שלם עלך מרי מיתה תרין הוה צווח לון שלם לכון מרי קטטה תלת צווח לון שלם לכון מרי שלמא ר' יוחנן אמר בה תרתין ר' יוחנן אמר טובים השנים איש לאשתו מן הא' זה לעצמו וזו לעצמה והחוט המשולש זה הקדוש ברוך הוא שהוא פוקדן בבנים ר' יוחנן אמר בה חורי טובים השנים זה עמרם ויוכבד אשר יש להן שכר טוב בעמלם זה משה שנקרא טוב שנא' (שמות ב') ותרא אותו כי טוב הוא כי טוביה שמו שנולד מהול ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן ר' יהודה אומר זה דוד ובת שבע והחוט המשולש זה נתן הנביא שאמר לה לבת שבע (מלכים א' א') ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך וכשבאו אצל דוד הסכים עמהם ואמר (שם) והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי וגו' ור' נחמיה אמר טובים השנים זה יהוידע ויהושבע מן האחד זה לעצמו וזה לעצמו והחוט המשולש זה סנהדרין שהסכימו עמהם הה"ד (ד"ה ב' כ"ג) ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר וגו' ורבנן אמרי טובים השנים זה מרדכי ואסתר מן האחד זה לעצמו וזה לעצמו והחוט המשולש זה אחשורוש שהסכים עמהם וגזר ואמר (אסתר ח') ואתם כתבו על היהודים וגו'. ר' לוי בר חמא בשם רבי חנינא אמר טובים השנים שתלו מרדכי ואסתר מן האחד שתלה יוסף שאלו נעשו נסים על ידיהם לכל ישראל וזה לא נעשו נסים על ידו והחוט המשולש זה הקב"ה למעלה מכולן שהפיל שונא דכתיב (שם ז') ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וגו' א"ר יצחק טובה פרשה שנאמרה על פי שנים מפרשה שנאמרה ביחיד בשנים שנא' (שמות י"ב) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם וגו' מפרשה שנאמרה ביחיד שנאמר וידבר ה' אל משה לאמר והחוט המשולש (ויקרא י"א) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם לבניו לאלעזר ולאיתמר תני ר' חייא לאמר אליהם לאלעזר ולאיתמר והם לאמר לכל ישראל ד"א טובים השנים זה משה ואהרן מן האחד זה לעצמו וזה לעצמו את מוצא כשבא משה וברך את ישראל לא שרתה שכינה על ידו וכשבאו שניהם וברכו את ישראל מיד שרתה שכינה על ידיהם הה"ד (שם ט') ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם בירכו את ישראל ואחר כך וירא כבוד ה' שרתה שכינה על ידיהם א"ר זעירא משפחות ומשפחות הם משפחת סופרים מעמדת סופרים בני תורה מעמדת בני תורה עשירים מעמדת עשירים אתיבון והא זרעית זרעיתא פלונית דמטת ופסקת אמר לון ומי כתיב לא לעולם ינתק לא במהרה ינתק כתיב אין אתקשי עלנא מתפסיק מעותרא היינו דאמר בר קפרא אם לא הוא בא בנו אם לא בנו בא בן בנו:

א [יג] טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל טוב ילד מסכן וחכם זה יצר טוב ולמה נקרא שמו ילד כי אין מזדווג לאדם אלא מבן י"ג שנה ולמעלה ולמה נקרא שמו מסכן שאין הכל שומעין לו ולמה נקרא שמו חכם שהוא מלמד את הבריות לדרך ישרה ממלך זקן וכסיל זה יצר הרע ולמה קורא אותו מלך שהכל שומעין לו ולמה קורא אותו זקן שהוא מזדווג לו מילדותו ועד זקנתו ולמה קורא אותו כסיל שהוא מלמד לאדם לדרך רעה אשר לא ידע להזהר עוד שאינו יודע כמה צער וכמה יסורין באין עליו והוא אינו נזהר מהם כי מבית הסורים יצא למלוך דהוא מכשכש לברייאתה כמן ביני סריאתה כי גם במלכותו נולד רש במלכות יצר טוב נולד רשותו של יצר הרע ד"א טוב ילד מסכן זה אברהם ממלך זקן וכסיל זה נמרוד מה הוא (בראשית י"ד)אל עמק שוה ששם השוו וקצצו ארזים ועשו לו בימה גדולה והושיבוהו עליה למעלה והיו מקלסין לפניו ואומר (בראשית כ"ג) שמענו אדוני נשיא אלהים אתה בתוכנו כי גם במלכותו נולד רש במלכותו של אברהם נולד רשותו של נמרוד ד"א טוב ילד מסכן זה יוסף וחכם שבחכמתו החיה כל העולם כולו ברעב ממלך זקן וכסיל זה פוטיפר כמה נסים ראה על ידו ולא נזהר כי מבית הסורים יצא למלוך מבית גיררתו של פרעה יצא מלך שנאמר (שם מ"א) אני פרעה ובלעדיך לא ירים וגו':

א [טו] ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש אלו מעשיהם של צדיקים מה גרם להם להיות חיים שמהלכין תחת השמש עם הילד השני זה יצר טוב:

א [טז] אין קץ לכל העם לכל אשר היה לפניהם אין קץ לכל הדורות שאיבד יצר הרע גם האחרונים לא ישמחו בו שנשמעין לו:

א [יז] שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים תני לא יכנס אדם להר הבית במעות צרורות בסדינו ובאבק שעל רגליו ובפונדתו החגורה לו מבחוץ המד"א שמור רגלך כאשר תלך ר' יוסי בן יהודה אומר (אסתר ד') ויבא עד לפני שער המלך כי אין לבוא אל שער המלך וגו' ומה לכבוד מלך ב"ו לא יעשה כן לכבוד ממ"ה עאכ"ו ר' אדא בר' שמעון בשם רבי נתן לעולם לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך מאי טעמא (תהלים ק"ל) ממעמקים קראתיך ה' רבי אומר לעולם אל יתפלל אדם וצריך לנקביו שנאמר (עמוס ד') הכון לקראת אלהיך ישראל אמר ר' אלכסנדרי כתיב שמור רגלך ר' קרוצפי בשם ר' יוחנן אמר שמור רגלך מן הטיפין שבין רגליך כאשר תלך אל בית האלהים תהיה טהור בד"א בדקין אבל בגסין אם יכול לסבול יסבול א"ר אבא (משלי ה') יהי מקורך ברוך בבית מקוראך תהיה ברוך יהיה מקראך לקבר ברוך שמעון סיכנא איש עיצה היה חופר בורות שיחין ומערות בירושלים אמר לרבי יוחנן בן זכאי אני גדול כמוך אמר לו למה אמר לו שאני עוסק בצרכי רבים כמוך אמר אם אדם בא לידך לדין או לשאלה אתה אומר לו שתה מן הבור הזה שמימיו זכין וצונן או אם שאלה לך אשה על נידותה אתה אומר לה טבלי בבור הזה שמימיו מטהרין וקרא עליו פסוק זה וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע חונא בר גניבא אמר חביבה קרית שמע בעונתה מאלף עולות שהכסיל זובח למה כי אינם יודעים לעשות רע הכסיל אינו יודע להפריש בין נדר לנדר מניין מיפתח ר"ש בן חלפתא אמר חלש למעלה וגבור למטה מי נוצח העליון כל שכן שעליון חי העולמים שהוא הגבור למעלן ואתה למטן וקדמך הכתוב כי האלהים בשמים ואתה על הארץ וגו'.

א [ב] כי בא החלום ברוב ענין כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על דור המבול ברוב ענין רע שהיה בידם וקול כסיל ברוב דברים ברוב דברים שהוציאו מפיהם ואמרו (איוב כ"א) ומה שדי כי נעבדנו וגו' ד"א כי בא החלום ברוב ענין כל חבלים ויסורין שהביא הקב"ה על דור הפלגה ברוב ענין רע שהיה בידם וקול כסיל ברוב דברים שאמרו (בראשית י"א) ונעשה לנו שם וגו' ד"א כי בא החלום ברוב ענין כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על הסדומיים ברוב ענין רע שהיה בידם וקול כסיל ברוב דברים שאמרו נשכח תורת הרגל מבינותינו הה"ד (איוב ל"ט) ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה ד"א כי בא החלום ברוב ענין כל חבלים ויסורין שהביא הקב"ה על המצריים ברוב ענין רע שהיה בידם וקול כסיל ברוב דברים שאמרו (שמות ה') מי ה' אשר אשמע בקולו וגו' ד"א כי בא החלום ברוב ענין כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על סיסרא ברוב ענין רע שהיה בידו וקול כסיל ברוב דברים שנאמר (שופטים ד') והוא לחץ את בני ישראל וגו' ד"א כי בא החלום ברב ענין כל חבלים ויסורין שהביא הקב"ה על סנחריב ברוב ענין רע שהיה בידו וקול כסיל ברב דברים שחירף וגידף שנאמר (ישעיה ל"ו) מי בכל אלהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם וגו' ד"א כי בא החלום ברב ענין כח חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על שבט יהודה ובנימין ברוב ענין רע שבידן שנאמר (ירמיה ה') כחשו בה' ד"א כי בא החלום ברב ענין כל חבלים ויסורין שהביא הקב"ה על נבוכדנצר על שאמר (דניאל ג') ומן הוא אלהא די ישיזבנכון מן ידי ד"א כי בא החלום ברב ענין כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על בלשצר ברוב ענין רע שבידו דכתיב אשתיו חמרא ושבחו לאלהי דהבא וכספא וגו' וכן את מוצא בפרעה שנאמר (בראשית מ"א) ויהי מקץ שנתים ימים וגו' אמר פרעה מי מתקיים על מי אני על אלהי או אלהי עלי לא אנא מתקיים על אלהי הה"ד ויהי מקץ שנתים ימים וכן את מוצא באחשורוש א"ר יהודה בר' סימון כל הלילה היה אחשורוש רואה המן על גביו עומד וחרבו שלופה בידו ומעביר פורפרין מעליו וכתרו מעל ראשו ומבקש להרגו והוה מתער ואמר מה חלמאה דין חיזווא הוא דין עד היכן עד דאתא צפרא אמר המלך מי בחצר אמר לו הנה המן עומד בחצר אמר הא חילמא כי בא החלום ברוב ענין והמן בא לחצר בית המלך החיצונה לאמר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו ולחבריו כתיב (תהלים ז') ולו הכין כלי מות חציו לדולקים יפעל מהו לדולקים אמר רבי אלו רשעים שמשליכין דלק עליהם ר' יעקב דכפר חנן אמר אלו שהציתו את האור בחורבן בית המקדש ורבנן אמרי אלו רודפיהם של ישראל דכתיב (איכה ד) על ההרים דלקונו (אסתר ז') ויאמר המן בלבו הרשעים ברשות לבם שנא' (בראשית כ"ז) ויאמר עשו בלבו (מלכים א' י"ב) ויאמר ירבעם בלבו אבל צדיקים לבם ברשותם דכתיב (ש"א א') והנה היא מדברת על לבה (שם כ"ז) ויאמר דוד אל לבו (דניאל א') וישם דניאל על לבו דומין לבוראן שנא' (בראשית ח) ויאמר ה' אל לבו ר' לוי ורבנן רבי לוי אמר הן חושבין רעות בלבבם ואני טובות בלבי הן חושבים רעות בלבבם ואני דן אותם בלבבם שנא' (תהלים ל"ז) חרבם תבא בלבם (אסתר ו) ויאמר המן בלבו מיד השיב המן ואמר יביאו לבוש מלכות אמר לו הרבה לבושין יש לך אלא לבוש מלכות אותו שלבשת ביום שמלכת וסוס אשר רכב עליו המלך אמר לו הרבה סוסים יש לך אלא אותו הסוס שרכבת ביום שמלכת ואשר נתן כתר מלכות בראשו כיון שהזכיר לו את הכתר נשתנו פניו אמר הא מטיא ענתיה הה"ד כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל ברב דברים:

א [ד] טוב אשר לא תדור אמר ר' מאיר וטוב משניהם שאינו נודר כל עיקר אלא מביא כבשתו לעזרה ומקדישה ושוחטה שנא' (דברים כ"ג) וכי תחדל לנדור א"ר הונא מעשה באחד שנדר ולא שלם ופרש בים הגדול וטבעה ספינתו בים ומת א"ר שמואל כל מי שהוא נודר ואינו משלם גורם לעצמו שתמות אשתו דכתיב (בראשית מ"ח) ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל וגו' א"ר שמואל בר יצחק כל הנודר ואינו משלם גורם לבא לידי ארבע עבירות עבודת כוכבים גילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע וכולם למדם מיעקב עבודת כוכבים דכתיב (שם ל"ה) הסירו את אלהי הנכר גילוי עריות דכתיב (שם ל"ד) כי טמא את דינה בתו שפיכות דמים דכתיב (שם) ויקחו שני בני יעקב וגו' ולשון הרע דכתיב (שם ל"א) וישמע את דברי בני לבן א"ר מנא כל הנודר ואינו משלם גורם מיתה לעצמו שנאמר (דברים כ"ג) כי דרוש ידרשנו ה' אלהיך מעמך ואמר ר' אמי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון אין מיתה בלא חטא שנאמר (יחזקאל י"ח) הנפש החוטאת היא תמות ואין יסורין בלא עון שנאמר (תהלים פ"ט) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם:

א [ה] אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ר' יהושע בן לוי פתר קרייא בפוסקי צדקה ברבים ואינם נותנים ואל תאמר לפני המלאך זה החזן כי שגגה היא תהא אנא בי למה יקצוף האלהים על קולך על אותו הקול שאמרת וחבל את מעשה ידיך מיעוט מצות שביד אותו האיש הקב"ה מכניס בהן מארה ומאבדן ממנו ר' בנימין פתר קרייא בחניפי תורה אל תתן את פיך אל תתן רשות לפיך לחטיא את בשרך להחטיא את גופך בלימודך ואל תאמר לפני המלאך זה הרב כי שגגה היא עביד גרמיה קרי ולא קרי תני ולא תני למה יקצוף האלהים על קולך על הקול שאמרת הדא הלכה אמר לי הדין פרק אמר לי וחבל את מעשה ידיך אפילו מיעוט הלכות שביד אותו האיש הקדוש ברוך הוא מכניס בהן שכחה ומארה ומאבדן ממנו ורבנן פתרין קרייא בנודר לפני המלאך זה חכם כי שגגה היא אנא לא נדרית למה יקצוף האלהים שפתחת בנדר וחבל את מעשה ידיך אפילו מעט ממון שביד אותו איש הקב"ה מכניס בו מארה ומאבדו ממנו רב הונא פתר קרייא בלשון הרע אל תתן את פיך לומר לשון הרע לפני המלאך זה הגוף כי שגגה היא אנא לא אמרית לשון הרע וחבל את מעשה ידיך אלו גידין ועצמות שבגוף אותו האיש הקדוש ברוך הוא מכניס בהן שחפת וקדחת ומאבד אותן ממנו ר' מני פתר קרייא במרים אל תתן את פיך זו מרים לחטיא את בשרך שאמרה לשון הרע במשה (במדבר י"ב) הרק אך במשה לפני המלאך זה משה שנאמר (שם) וישלח מלאך כי שגגה היא אשר נואלנו ואשר חטאנו למה יקצוף האלהים על קולך ותדבר מרים וחבל את מעשה ידיך מרים שאמרה בפיה ולקו כל איבריה תני ר' יהושע מילא בסלע משתוקא בתרין כאבן טבא אמר רבי סמא דמילתא משתיקא כדתנינן תמן באבות שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה:

א [ו] כי ברב חלומות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא אמר רבי אם ראית חלומות קשין וחזיונות קשין והפוכין או שאת מתיירא מהן קפוץ לשלשה דברים ואתה ניצל מהן דאמר ר' יודן בש"ר אליעזר ג' דברים מבטלין גזירות רעות ואלו הן תפלה צדקה תשובה ושלשתן בפסוק אחד הה"ד (דברי הימים ב' ז') ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם ויתפללו זו תפלה ויבקשו פני זו צדקה המד"א (תהלים י"ז) אני בצדק אחזה פניך וישובו מדרכיהם הרעים זו תשובה ואחר כן ואני אשמע מן השמים וגו' ר' מונא אמר אף התענית שנאמר (שם כ') יענך ה' ביום צרה ר' חייא ור' יוסי אומר אף שינוי השם ושינוי מעשה ויש אומרים אף שינוי מקום דכתיב (בראשית י"ב) לך לך מארצך שינוי השם מאברהם אבינו שנא' (שם י"ז) ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם אברם אינו מוליד אברהם מוליד שרי אינה יולדת שרה יולדת שינוי מעשה מנינוה שנאמר (יונה ג') וירא האלהים את מעשיהם רבה בר מחסיא וחמא בר גוריא אמרי יפה תענית לחלום כאש לנעורת אמר רב חסדא ובו ביום א"ר יוחנן ואפילו בשבת וכן את מוצא בחזקה מלך יהודה בשעה שחלה חזקיה אמר הקב"ה לישעיה לך אמור לו (ישעיה ל"ח) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה אמר לו חזקיה לישעיה ישעיה בנוהג שבעולם אדם שהולך לבקר את החולה אומר לו מן השמים ירחמו עליך והרופא הולך אצלו ואומר לו מילתא פלוני אכול ופלוני לא תאכל הדין תשתה והדין לא תשתה ואפילו שיראה אותו נטוי למות אינו אומר לו צו לביתך שלא יחלש דעתו ואתה אומר לי צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה אף אנא לא לך אנא ספין ולא למילך אנא שמע ואיני תופש אלא מה שאמר זקני כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה וגו' מיד (שם) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר לאיזה קיר נשא פניו ר' יהושע ב"ל אמר בקיר של רחב נשא פניו דכתיב (יהושע ב') כי ביתה בקיר החומה אמר לפניו רבש"ע רחב שתי נפשות הצילה לך וכמה נפשות הצלת לה תני רשב"י אומר אפילו היה במשפחתה מאתים אנשים ונדבקו במאתים משפחות כולם ניצולו בזכותה ואת כל משפחתה אין כתיב כאן אלא ואת כל משפחותיה הוציאו אבותי שכנסו לך כל הגרים עאכ"ו ר' שמואל בר נחמן אמר בקירה של שונמית נשא עיניו דכתיב (מלכים ב' ד') נעשה נא עלית קיר אמר לפניו רבש"ע שונמית זו קיר אחת עשתה לאלישע והחייתה את בנה אבותי שעשו לך כל השבח הזה עאכ"ו ר' הונא בש"ר יוסי אמר בקירות לבו נשא עיניו שנאמר (ירמיה ד') מעי מעי אוחילה קירות לבי הומה לבו כתיב אמר לפניו רבש"ע חזרתי על רמ"ח איברים שיצרת בי ולא מצאתי שהכעסתיך באחד מהן עאכ"ו שתנתן לי נפשי ורבנן אמרי בקירות בית המקדש נשא עיניו דכתיב (יחזקאל מ"ג) בתתם ספם את ספי וגו' אמר לפניו רבש"ע אבותי בני אדם גדולים היו ולא היו יכולין להתפלל בכל שעה בבית המקדש אלא היו עומדים בתוך בתיהם ומתפללין והקיר בינם ובין המקדש ואני אין קיר כשאני מתפלל ביני ובין המקדש עאכ"ו שתנתן לי נפשי מיד (ישעיהו ל"ח)ויהי דבר ה' אל ישעיהו לא יצא משם אמר ישעיהו לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע בתחלה אמרת לי כן ועכשיו אתה אומר לי כן ואיך אלך ואומר כן אמר לו ענוותן הוא ומקבל ממך ולא עוד אלא עדיין לא יצא הדיבור דכתיב (מלכים ב' כ')ויהי וגו' אל ישעיהו לא יצא כשהלך ישעיהו אצלו אמר לו לא כך אמרתי לך מתחלה לא לך אנא ספין ולא למיליך אנא שמיע אלא מה שאמר לי זקני כי ברוב חלומות והבלים וגו':

א (ז) אם עושק רש אם ראית עושק דלים ורשים וצדיק חי העולמים משפיע לו שלוה וטובה תראה במדינה תראה בו דינה של גיהנם כי גבוה אלו המלאכים וגבוהים עליהם זה הקב"ה ר' יוסי בר חנינא פתר קריה בעשו אם ראית עשו בכרך הגדול שברומי עושק דלים וגוזל רשים והקדוש ברוך הוא משפיע לו שלוה תראה בו מדת הדין אל תתמה על מה שאמר הזקן ונעשה חפצו שנאמר (בראשית כ"ז) הנה משמני הארץ יהיה מושבך כי גבוה אלו דוכסין ואיפרכין ואיסטרטליטין וגבוהים עליהם זה מלך חי העולמים אמר ר' אחא מהנה של ב"ו את למד הנה של הקב"ה ומה הנה של ב"ו נתן חיים לאומה שלמה בעוה"ז שנא' (אסתר ח') הנה בית המן נתתי לאסתר לכשיבא הנה של הקדוש ברוך הוא שנאמר (זכריה י"ד) הנה יום בא לה' עאכ"ו:

א (ח) ויתרון ארץ בכל הוא ר' יהודה אומר אפי' דברים שאת רואה אותן כאילו הם מיותרין בעולם הן הן בכלל הווייתו של עולם הן כגון שיבא למיעבד חבלא סוגיא למסיך גניא הן הן בכלל הווייתו של עולם הן מלך לשדה נעבד אפילו מלך שולט מסוף העולם ועד סופו לשדה נעבד שאיל ואמר עבדת ארעא לא עבדת ארעא לפיכך אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה שכל מי שהוא הומה ומהמה אחר הממון וקרקע אין לו מה הנאה יש לו ר"י בר' יוסי ור' חנין אמרי כתיב (יחזקאל כ"ז) וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט מלחים כל חובלי הים אל ארץ יעמודו וכי אין אנו יודעים שעל הארץ הם עומדים אלא כיון ששקעה ספינתו של אחד מהם ויש לו קרקע על הארץ הוא מעמידו אין לו קרקע אין הבל גדול מזה:

ב ר' נחמיה אומר ויתרון ארץ בכל היא דברים שתראה הן מיותרין בתורה כגון תוספות של בית רבי ותוספות של ר' נתן הלכות גרים ועבדים אף הם נתנו למשה מסיני וכגון הלכות ציצית תפילין ומזוזות בכלל התורה הם כדכתיב (דברים ט') ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים וכתיב (שם ח') כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם וגו' כל ככל דברים הדברים מצוה המצוה מקרא משנה הלכה תלמוד תוספות ואגדות ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו כולן נתנו הלכה למשה מסיני מלך זה בעל תלמוד לשדה נעבד זה בעל משנה שהוא עודר לפניו את ההלכה ר' יעקב בר אבונא בשם ר' יוסי אמר למד ולא לימד אין הבל גדול מזה ורבנן אמרי אפילו דברים שאת רואה בעולם מיותרין כגון זבובים ופרעושים ויתושין אף הם בכלל ברייתו של עולם שנאמר ויכלו וגו':

מלך זה הקב"ה לשדה נעבד זה ציון שנא' ציון שדה תחרש לפיכך אוהב כסף אוהב מצות לא ישבע מן המצות ואם אין לו מצוה קבועה לדורות מה הנייה לו שהרי משה כמה מצות וצדקות עשה ויש לו מצוה קבועה לדורות דכתיב (דברים ד') אז יבדיל משה שלש ערים:

ד ד"א ויתרון ארץ וגו' אמר הקדוש ברוך הוא לנביאים מה אתם סבורים שאם אין אתם הולכים בשליחותי אין לי שליח הוי ויתרון ארץ בכל היא בכל אני עושה שליחותי א"ר אחא אפי' ע"י נחש על ידי עקרב וע"י יתוש ואפי' על ידי צפרדע טיטוס הרשע נכנס לבית קדשי הקדשים וחרבו שלופה בידו וגדר את הפרוכת ותפש שתי זונות בידו ובעלן על גבי המזבח ויצא וחרבו מלאה דם מאן דאמר מדם הקדשים ומאן דאמר מדם שעיר של יום הכפורים התחיל מחרף ומגדף ואומר לא דמי ההוא דעביד קרבא עם מלכא במדברא ונצח ליה לדעביד קרבא עם מלכא בגו ביתיה ונצח ליה מה עשה כנס כל כלי בית המקדש לגו גרגותני אחת וירד לספינה כיון שירד מחא נחשולא גו ימא אמר דומה שאין כח אלוה של אומה זו אלא במים דור אנוש לא פרע מהם אלא במים ואף אני כשהייתי בתוך ביתו לא היה יכול לעמוד בי ועכשיו לכאן קדמוני אמר הקב"ה אי רשע בן רשע חייך בבריה פחותה מכל מה שבראתי בששת ימי בראשית אני פורע מאותו רשע מיד גער הקדוש ברוך הוא לים ועמד מזעפו יצא משם כשהגיע לרומי יצאו כל בני רומי וקלסוהו נקיטא ברברייא מיד הסיקו לו את המרחץ ורחץ כשיצא מזגו לו כוס פיילי פוטירין של יין זימן לו הקב"ה יתוש לתוך הכוס ונכנס לתוך חוטמו והגיע למוחו והתחיל מנקר במוחו ואוכל והולך עד שגדל והיה כמין גוזל בן יונה ובו משקל שני ליטרין אמר קראו לו לרופאים ופצעו מוחו של אותו האיש לידע במה פרע ממנו אלוה של אומה זו קראו לרופאים ופצעו את מוחו ומצאו כמין גוזל בן יונה ובו משקל שני ליטרין א"ר אלעזר ב"ר יוסי אני הייתי שם ברומי ונתנו הגוזל ההוא מצד אחד וב' הליטרין מצד אחד והוה תקיל חד לקבל חד נתנו אותו בקערה כל דהוה דין שאני הוה דין שאני פרח יתושא פרחה נפשיה דטיטוס לאבדון לדראון עולם הוי ויתרון ארץ:

ה ור' תנחומא ור' מנחמא הוו מתנין בהדין עובדיא עובדא הוה בחד גברא דהוה קאים גבי נהרא חמא חד אורדעא טעונה חד עקרב ומגיזא יתיה נהרא אמר ודאי זו מוכנת לעשות שליחותיה אגיזתיה ועבדת שליחותה וחזרת יתה לאתרה ונשמע קול יללה בעיר פלוני נשכו עקרב ומת ר' פנחס בש"ר חנין דציפורין עובדא הוה בחד גבר דהוה חציד בבקעת בית טופת וחמא עישבא עבד כלילא לרישיה אתא חד חיויא ומחא יתיה וקטליה אתא חד גבר וקם ליה סקר בחויא אמר תמה אנא על מאן דקטל הדין חיויא אמר ההוא גבר אנא קטלתיה חמא ההוא עישבא ברישיה א"ל יכול את למינסב הדין כלילא דעישבא מן רישך אמר אין א"ל יכיל את קריב הדין חיויא בהדין חוטרא א"ל אין כיון דקרב לההוא חיויא מיד נשרין איבריה ר' ינאי הוה יתיב מתני על פיילי קרתא וראה נחש אחד מרתיע ובא והוה מרדיף ליה מן הכא והוה חזר ליה מן הכא מן דין סיטרא אמר זה ודאי מוכן לעשות שליחותו מיד נפל קול הברה בעיר פלוני נשוך בנחש ומת ר' אלעזר הוה יתיב על בית הכסא אתא חד רומא ואקימיה ויתיב ליה א"ל הדין לא אתי על מגן מיד בא נחש ונשכו ומת וקרא עליו הפסוק הזה (ישעיה מ"ג) ואתן אדם תחתיך ואתן אדום תחתיך ר' יצחק ב"ר אלעזר הוה מטייל על שונתא דימא דקיסרין ראה קולית אחת מתגלגלת ובאה והוה מצנע לה והיא מתגלגלת מצנע לה והיא מתגלגלת אמר זו מוכנת לעשות שליחותה לבתר יומין עבר חד בלדר מן מלכותא איתגלגלת ביני ריגלוהי ונכשל ונפל ומת אזלון ופשפשוניה בשקיה ואשכחון יתיה טעון כתבין בישין על יהודאין דקיסרין ר"ש בן חלפתא הוה עוסקן והוה ליה חד פרדס והוה ביה חד סדיין אזל חד דוכיפת ותקניה קם רבי שמעון וסתריה מה עבד אייתי לי ועבד באפיה חד לוח ויהב חד מסמרא ותקניה מה עבד דוכיפת אזל ואייתי חד עישבא ויהב על ההוא מסמרא וסתריה מה עבד ר"ש אמר טב אנא גנז הדין דלא ילכון גנביא ויעבדון כדין ויחרבון ברייתא חמרתיה דרבי ינאי אכלת עישבא ואיסתמיית אכלה עישבא חורן ואיתפתחת עובדא הוה בתרין גוברין דהוון עללין בשבילא דטבריא חד סמי וחד פתיח פתיח גדש לסמיא יתבון למקרטא באורחא וארעת שעתא ואכלון מן עישבא דין דהוה סמיא איתפתח ודין דהוה פתיח איסתמי לא עלון מן תמן עד דגדש סמיא לפתיחא עובדא הוה בחד גבר דסלק מן בבל יתיב למקרטא על אורחא וחמא תרין ציפורין מתנציין הדא עם הדא קטלא הדא לחברתה אזלת חוריתא ואייתא עישבא ויהבא על מיתא ואחייא אמר טב לי נסב הדא עישבא מחיי בה מיתא דארעא דישראל מיפרא וסלק חמא חד תעל מיית ומקלק באורחא אמר טב לי מנסיא בהדין תעל ויהב עלוי ואחייה הוה מהלך עד שהגיע לסולמא של צור כיון שהגיע לסולמא של צור חמא חד אריה קטיל רמי באורחא אמר טב לי מינסי בהדין יהב עלוי ואחייה וקם עלוי ואכליה הדא דברייתא אמרין טב לביש לא תעביד ובישתא לא ימטי לך וטב לביש אין עבדת בישא עבדת א"ר תנחומא אפילו במים הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו ומעשה במוכה שחין שירד לטבול בימה של טבריא וארעת שעתא וטפת בארה של מרים ואסחי ואיתסי והיכן היא בארה של מרים א"ר חייא בר אבא כתיב (במדבר כ"א) ונשקפה על פני הישימון שכל מי שעולה על הר ישימון רואה כמין כברה קטנה בימה של טבריא וזו היא בארה של מרים רבי יוחנן אמר שיערו אותה רבנן והיא מכוונת כל קבל תרעא מציעאה דכנשתא עתיקתא דסרונגיא א"ר הונא בר פפא באיסור הבמה היו ישראל מקריבין במדבר עד שלא הוקם המשכן תנינן עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים והיו ישראל נוהגין באיסור במה במדבר והיו פורעניות מכלות אותם והיו או"ה אומרין עבדן לשמו והוא הורגן במדבר לפיכך הקב"ה אומר למשה (ויקרא י"ז) איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב וגו' ואל פתח אהל מועד וגו':

א [י] ברבות הטובה רבו אוכליה ר' חנניה ור' יונתן שאלון למנחם טלמיא ור' ברכיה בש"ר יוסי בן חנניה אמר שאל לון מנחם טלמיא מהו דין (דברים ח') ויענך וירעיבך וכי מאכל רעבון נתן להם הקדוש ברוך הוא המן לישראל מה עשה הביא לפניו ב' קשואין אחת שלימה ואחת שבורה אמר הדא שלימתא היא בכמה א"ל בתרין מנה והדא תבירא בכמה א"ל בחד מנה אמר לון לית טופא דהדא דהיא מתעביד בהדא אמר להם לא דומה כשם שהוא מתהנה מן הטעם כך הוא נהנה מן הראיה ר' אלעזר בש"ר יוסי בר זמרא שלשה דברים נאמרו בגואי התאנה טוב למאכל ויפה לעינים ומוסיף חכמה ושלשתן בפסוק אחד (בראשית ג') ותרא האשה כי טוב העץ למאכל מכאן שהוא טוב למאכל וכי תאוה הוא לעינים מכאן שהוא יפה לעינים ונחמד העץ להשכיל מכאן שהוא מוסיף חכמה הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ט) משכיל לאיתן האזרחי וכן יצחק אומר (בראשית כ"ז) ועשה לי מטעמים אמר לו בתחלה הייתי נהנה מן הראייה ועכשיו איני נהנה אלא מן הטעם וכן שלמה אומר ברבות הטובה רבו אוכליה לא דמי ההוא דחמי סלגיתיה פניא וכפן לההוא דחמי סלגיתיה מליא ושבע חד כותי שאל לר' מאיר א"ל חיין מתייא א"ל אין א"ל בחשאי או בפרהסיא א"ל בפרהסיא א"ל מאן את מחמי לי א"ל לא ממקרא ולא ממשנה אלא מדרך ארץ אני משיבך א"ל נאמן אחד בעירנו והכל מפקידין אצלו בחשאי והוא מחזיר להם בפרהסיא בא אחד והפקיד אצלו בפרהסיא היאך יחזיר לו או בחשאי או בפרהסיא לא בפרהסיא א"ל אין א"ל ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר הבריות מפקידין אצל נשותיהן טיפה של לבנות והקב"ה מחזיר להם אותה טיפה בריה נאה שלמה בפרהסיא המת שהוא הולך בפרהסיא לא כל שכן שיבא בפרהסיא אלא כשם שהוא הולך בקולי קולות כך הוא בא בקולי קולות ר' יונתן בש"ר יונתן דבית גוברין אמר כתיב (משלי ל') שאול ועצר רחם וכי מה ענין זה לזה אלא מה עוצר רחם בקולי קולות אף שאול בקולי קולות אמר איך אינון אתיין שליחין או לבושין אמר ליה לבושין אמר ליה מאן את מחמי לי אמר ליה לא ממקרא ולא ממשנה אלא מדרך ארץ אני משיבך אמר ליה זרעית מימיך אפונין אמר ליה אין אמר ליה היאך זרעתין שליחין או לבושין אמר ליה שליחין אמר ליה היאך אינון אתיין לבושין או שליחין אמר ליה לבושין אמר ליה ולא שמעין אודנך מה פומך ממלל ומה אם אפונין כד זרע להון שליחין עלון להון לבושין המת שהוא הולך בלבוש לא כל שכן שיבא בלבוש ר' איבו ותני לה בש"ר נתן כתיב (איוב ל"ח) תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש כסות היורדת עם אדם בעוה"ז לשאול היא באה עמו לע"ל א"ל הואיל ואינון אתיין חיין ולבושין מאן מספק לון מזונין א"ל אזלתא לחמת גרר מימיך אמר ליה אין א"ל בענתה ודלא בענתה א"ל בענתה ודלא בענתה א"ל ואיך היו מזונין תמן שכיחין א"ל שכיחין בענתה או דלא בענתה א"ל בענתה ודלא בענתה דבגין אוכלסין מייתין לזבון ולזבון אמר ליה כך מאן דמייתי אוכלוסיא מייתי מזוניהון דכתיב בשלמה ברבות הטובה רבו אוכליה כשירבו אוכלי הטובה תרבה הטובה אמר ליה הואיל ואינון אתיין חיין ולבושין ומתפרנסין למה אתון בכיין עליהון אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא אית בר נש דמוביד מחמדתיה ולא בכי אלא כשם שבא בקולי קולות כך הוא יוצא בקולי קולות:

ב תני בזמן שהולד נוצר במעי אמו שלשה הם שותפין בו הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו אביו מזריע בו לובן שממנו הלובנים והמוח והצפרנים ולובן שבעין והעצמות והגידין אמו מזרעת אודם שממנו הדמים והעור והבשר ושער ושחור שבעינים והקב"ה יתברך שמו ויתרומם זכרו נותן בו עשרה דברים ואלו הן רוח ונשמה וקלסתר פנים ומראית עינים ושמיעת אזנים ודבור שפתים ונשיאות ידים והילוך רגלים וחכמה ובינה ועצה ודעת וגבורה וכשבא שעת פטירתו הקדוש ברוך הוא נוטל חלקו ומניח חלק אביו ואמו לפניהם ואביו ואמו בוכין אמר להם הקב"ה מה לכם בוכין כלום נטלתי משלכם לא נטלתי אלא שלי אומרים לפניו רבש"ע כל זמן שהיה חלקך מעורב בחלקנו היה חלקנו שמור מן רמה ותולעה ועכשיו שנטלת חלקך מתוך חלקנו הרי חלקנו מושלך ונתון לרמה ותולעה ר' יהודה הנשיא היה מושלו משל למה"ד למלך שהיה לו כרם ומסרו לאריס אמר המלך לעבדיו לכו בצרו את כרמי וטלו את חלקי והניחו חלק האריס במקומו מיד הלכו ועשו כדבר המלך והתחיל אותו האריס צווח ובוכה א"ל המלך כלום משלך נטלתי ולא שלי נטלתי אמר ליה אדוני המלך כל זמן שהיה חלקך עם חלקי היה חלקי שמור מבזה וגנבה ועכשיו שנטלת חלקך הרי חלקי מושלך לבזה וגנבה המלך זה ממ"ה הקדוש ברוך הוא האריס זה אביו ואמו של אדם כל זמן שהנשמה באדם שמור הוא כיון שמת הרי הוא לרמה ולתולעה שנא' (איוב כ"ה) אף כי אנוש רמה אלו הבנים שבחייו ובן אדם תולעה אלו תולעים שמרחישין תחתיו במותו שמעון בן אלעזר אומר אפי' בן יומו חי אינו צריך שימור לא מן החולדה ולא מן העכברים ולא מן הנחשים הכלב רואה ובורח הנחש רואה ובורח אבל כשמת אפי' כעוג מלך הבשן צריך שימור מן החולדה ומן העכברים ומן הנחשים שכל זמן שאדם חי אימתו מוטלת על כל הבריות והחיות והרמשים שנא' (בראשית ט') ומוראכם וחתכם יהיה וגו' כיון שמת אדם נטלה אימתו וצריך שימור ותינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת ומדקאמר שלמה כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (תהלים ל"ט) הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא וגו' אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע הודיעני את קצי אמר לו גזירה היא מלפני שאין מודיעין קצו של ב"ו מדת ימי מה היא אמר לו גזירה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של ב"ו ואדעה מה חדל אני אמר לו בשבת א"ל אמות באחד בשבת א"ל כבר הגיעה מלכות שלמה בנך ואין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא א"ל אמות בערב שבת אמר לו (שם פ"ד) כי טוב יום בחצריך מאלף טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח כל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס כולי יומי ההוא יומא הוה ליה בוסתנא אחורי ביתיה אתא מלאך המות בחיש באילניא נפק למיחזי הוה סליק בדרגא איפחית דרגא מתותיה אישתיק ונח נפשיה שלח שלמה לבי מדרשא אבא מיית ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים מה אעשה שלחו ליה חתוך נבלה והנח לפני כלבים ואביך הנח עליו ככר או תינוק וטלטלו ולא יפה אמר שלמה כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת:

א [יא] מתוקה שנת העובד רבי נפק מן דימוסיין אתעטף בבגדים ויתיב עסיק בצרכיהון דברייתא מזג ליה עבדיה כסא מדעסיק בצרכי דברייתא לא איתפני מקבלא יתיה מיניה נתנמנם עבדא ודמך ליה הפך רבי ואיסתכל ביה ואמר יאות אמר שלמה מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישן כגון אנן דאנן עסקינן בצרכיהון דברייתא אוף למידמוך לית אנן מישתבקין א"ר ברכיה משל למה"ד למלך שהיה לו פרדס ומסרו לבנו כל זמן שהיה בנו עושה רצונו היה המלך רואה איזו נטיעה יפה בעולם ושותלה בפרדס של בנו וכל זמן שלא היה בנו עושה רצונו רואה איזו נטיעה יפה ומשובחת בפרדס והיה עוקרה כך המלך זה הקדוש ברוך הוא הפרדס זה העולם ויש אומרים אלו ישראל כל זמן שהם עושים רצונו של הקב"ה רואה איזה צדיק באומות העולם כגון יתרו רחב ורות וכגון אנטונינוס מביאו ומדבקו בישראל וכל זמן שאין עושין רצונו רואה איזה צדיק יש בישראל ומסלקו מהם:

ב מה בין מיתת נערים למיתת זקנים ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר הנר הזה בזמן שהוא כבה מאליו טוב לו וטוב לפתילה ובזמן שאין כבה מאליו רע לו ורע לפתילה ור' נחמיה אומר התאנה הזאת כל זמן שהיא נלקטת בעונתה יפה לה ויפה לתאנה וכשאינה נלקטת בעונתה רע לה ורע לתאנה דילמא ר' חייא רבה ותלמידיו ואית דאמרין ר"ש בן חלפתא ותלמידיו ואית דאמרין רבי עקיבא ותלמידיו הוו יתבין פשטין תחות חדא תאנתא והיה בעל התאנה משכים ולוקט את תאנתו אמרו נשנה את מקומנו שמא הוא חושדנו ישבו במקום אחר למחר השכים בעל התאנה ללקט תאנתו ולא מצאן חזר אחריהם ומצאן אמר להם רבותי מצוה חדא הויתון עבדין עמי מנעתון יתה מני אמרין ליה חס ושלום אמר לון ומפני מה הנחתם מקומכם וישבתם במקום אחר אמרין ליה אנן אמרין שמא הוא חושדנו אמר להם חס ושלום אלא אומר לכם מפני מה הייתי משכים ולוקט אותה שכשתנץ עליהם השמש הם מתליעים ההוא יומא שבקון דלא לקט ומצאו אותם שזרחה השמש עליהם והתליעו אמרין יפה בעל התאנה יודע עונתה של תאנתו אימתי ראויה להלקט והוא לוקטה כך הקדוש ברוך הוא יודע מתי הגיע עונתו של צדיק ומסלקו:

ג חייא בר רב אדא בר אחתיה דבר קפרא דמך אמרי לר' יוחנן עול ואפטור עלוי אמר לון ייעול רשב"ל דהוא ידע מה הייליה עאל ר' שמעון ואפטר עלוי דודי ירד לגנו הקב"ה יודע מעשיו של רבי חייא בר אדא וסילקו:

ד כד דמך ר' סימון בר זביד עאל ר' אילא ואפטר עלוי הלין קרייה (איוב כ"ח) והחכמה מאין תמצא לא ידע אנוש ערכה (שם) ונעלמה מעיני כל חי תהום אמר לא בי הוא א"כ ת"ח שמת מאין אנו מוצאין תמורתו ארבעה דברים שהם תשמישו של עולם וכולם אם אבדו יש להם חליפין ואלו הן (שם) כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה אבל ת"ח אם מת מי מביא לנו תמורתו אנו אבדנו את ר' סימון מי מביא לנו תמורתו א"ר לוי שבטים מציאה מצאו ותמהו ויצא לבם שנאמר (בראשית מ"ב) ויצא לבם ויחרדו אנו שאבדנו את ר' סימון בר זביד עאכ"ו:

ה כד דמך ר' בון ברבי חייא עאל ר' זירא ואפטר עלוי הדין פסוקא מתוקה שנת העובד למה היה ר' בון בר' חייא דומה למלך שהיה לו כרם ושכר פועלים הרבה לעשותו והיה שם פועל אחד מתכשר במלאכתו יותר מן הכל יותר מדאי מה עשה המלך נטלו בידו והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות לעתותי ערב באו הפועלים ליטול שכרן ובא אותו הפועל עמהם ונתן לו שכרו משלם התחילו הפועלים מצרין אמרו אנו יגענו כל היום וזה יגע בשתי שעות ונתן לו המלך שכרו משלם אמר להם המלך מה לכם מצירין יגע זה בשתי שעות בכושרות מה שלא יגעתם אתם כל היום כך למד ר' בון בר' חייא תורה לכ"ח שנה מה שאין תלמיד ותיק יכול ללמוד למאה שנה א"ר יוחנן כל מי שהוא יגע בתורה בעוה"ז לעוה"ב אין מניחין אותו לישון אלא מוליכין אותו לבית מדרשו של שם ושל עבר ושל אברהם יצחק ויעקב ומשה ואהרן עד היכן עד (שמואל ב' ז') ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ:

א [יב] יש רעה חולה ראיתי תחת השמש יש רעה חולה וכי יש רעה חולה ויש רעה טובה אלא איזו רעה חולה כגון דגלום פטרגוס מסכין תשיש ערטיל וכפין עושר שמור לבעליו לרעתו א"ר יהושע זה קרח ורבי שמואל אמר זה נבות היזרעאלי רבי יהודה אמר זה המן רבי יצחק אמר אלו בני ראובן ובני גד ורבנן אמרי זה איוב דהוה עתיר ומתמסכן וחזר למה דהוה רבי גמליאל ברבי חנינא בעא קומי ר' מונא אמר ליה מהו דין דכתיב עושר שמור לבעליו לרעתו אמר לו כל סמא דמילתא הוא קטאדיקי דידיה כשבא עליו קטאדיקי דמלכות יתן לה מה דיתן:

א [יג] ואבד העושר ההוא בענין רע ר' חגי בשם ר' יצחק אמר בענין רע שחשב על אותו עני אמר לו לא טוב לך לעי ונגיס חמי שקין חמי כרעין חמי קופדין לא טב לך לעי ואכיל אמר הקדוש ברוך הוא לא דיי לך דמשלך לא נתת לו כלום ובמה שנתתי לו אני אתה מכניס בו עין רעה לפיכך והוליד בן ואין בידו מאומה מן ממונא דידיה דהוה בידיה לא ישבוק לבריה:

א [יד] כאשר יצא מבטן אמו גניבא אמר לשועל שמצא כרם והיה מסוייג מכל פנותיו והיה שם נקב אחד ובקש להכנס בו ולא הוה יכיל מה עבד צם תלת יומין עד דכחיש ותשש ועאל בהדא נקובא ואכל ושמן בעא למיפק ולא יכיל מעיבר כלום חזר וצאים תלת יומן אוחרנין עד דכחיש ותשש וחזר היך מה דהוה ונפק כד נפק הוה אפיך אפוי ואיסתכל ביה אמר כרמא כרמא מה טב את ומה טבין אינון פירין דבגווך וכל מה דאית בך יאין ומשבחן ברם מה הניה ממך כמה דבר נש עליל לגוויך כך הוא נפיק כך הוא דין עלמא ד"א כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא תניא כמו שבא אדם כן ילך אדם בא בקול ונפטר מן העולם בקול בא לעולם בבכיה ונפטר מן העולם בבכיה בא לעולם בחבה ונפטר מן העולם בחבה בא בעולם באנחה ונפטר מן העולם באנחה בא לעולם בבלי דעת ונפטר מן העולם בבלי דעת תני בשם רבי מאיר כשאדם בא לעולם ידיו הן קפוצות כלומר כל העולם כלו שלי הוא אני נוחלו וכשהוא נפטר מן העולם ידיו הן פשוטות כלומר לא נחלתי מן העוה"ז כלום שכן שלמה אומר כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה וגו':

א [ט"ו] וגם זו רעה חולה כל עומת שבא כן ילך הא היך מה דאתא בחליטין כן ייזיל ליה בחליטין א"ר פנחס כשם שפתח העולם בד' מלכיות חתם בארבע מלכיות פתח בארבע מלכיות שנא' (בראשית יד) את כדרלעומר מלך עילם ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר וחתם בארבע מלכיות בבל יון מדי ואדום ומה יתרון לו שיעמול לרוח אמר הקב"ה לאדם חרשת וזרעת וקצרת ועמרת ודשת ועשית אותו תבואה וערימה אם אין אני מוציא רוח שתזרה לך מהיכן את חייה הא אינן נותנין העומר אלא שכר אותו הרוח הוי ומה יתרון לו שיעמול לרוח:

א [ט"ז] גם כל ימיו בחשך ילך מדבר בדורן של שופטים וכעס הרבה שהיו מכעיסים להקדוש ברוך הוא במעשיהן הרעים וחליו וקצף וחליו אלו היסורין וקצף שהקציפו להקב"ה ואמרו (שופטים כ"א) למה ה' אלהי ישראל היתה זאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד ד"א גם כל ימיו בחשך ילך מדבר בדורו של שמואל וכעס הרבה שהיו מכעיסין להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים וחליו אלו היסורין וקצף שהקציפו ואמרו למה נגפנו ה' גלו עשרת השבטים ולא נשתייר מהם גלו שבט יהודה ושבט בנימין ונשתייר מהם:

א [יז] הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות ר' תנחומא אומר כל אכילה ושתייה שנאמרה במגילה הזאת בתורה ובמע"ט נאמרה אמר רבי יונה ואב שבכולן והוא ילונו בעמלו וכי יש אכילה ושתיה מלוין את האדם לקבר ומה מלוהו תורה ומע"ט:

א [י"ח] גם כל האדם אשר נתן לו האלהים עושר ונכסים והשליטו לאכול ממנו א"ר פנחס המדה הזאת אינה נוהגת בכל בני אדם אלא במי שירצה בו הקב"ה:

א [י"ט] כי לא הרבה יזכור את ימי חייו זה דורו של עלי כי האלהים מענה בשמחת לבו זה אלקנה שהיה מדריך את ישראל ומעלה אותם בירושלים בכל שנה ושנה בדרך אחרת לכך הכתוב מקלסו (שמואל א' א') ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה.

א [א] יש רעה אשר ראיתי תחת השמש אמר ר' שמואל בר אמי זו מחשבתן של רמאין כגון המערב מים ביין מי בלקיא בשמן מי מאיס בדבש חלב חמור בקטף קומוס במור עלי גפנים בפליון סקרא בציר כרשנים בפלפלין קנה מאזנים ארוך מצד זה וקצר מצד זה ועל כולן אמר ר"י בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר אם אומר שמא ילמדו הרמאין אם לא אומר שמא יאמרו הרמאין אין ת"ח בקיאין במעשה ידינו סוף סוף אמרו (הושע י"ד) כי ישרים דרכי ה':

א [ב] איש אשר יתן לו האלהים ר' אבא בר כהנא עאל לכנישתא ושמע קליה דר' לוי יתיב דריש הדין פסוקא איש אשר יתן לו האלהים עושר זה בעל מקרא ונכסים זה בעל משנה וכבוד זה בעל תוספתא ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה אלו משניות גדולות כגון משנתו של רבי עקיבא ומשנתו של רבי חייא ושל רבי הושעיה ושל בר קפרא ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו שאסור להורות מהם כי איש נכרי יאכלנו זה בעל תלמוד שמטמא ומטהר אוסר ומתיר עמד ר' אבא בר כהנא נשקו על ראשו אמר לו אילו לא עליתי אלא לשמוע מפיך הטעם הזה דיי ר' ישמעאל אומר (משלי כ"ח) חכם בעיניו איש עשיר זה בעל תלמוד ודל מבין יחקרנו זה בעל אגדה:

א [ג] אם יוליד איש מאה זה קין שהוליד מאה בנים ושנים רבות יחיה שחיה שנים הרבה ורב שיהיו ימי שניו שלא שבע נפשו מממונו ולא שבע מטובו של עולם וגם קבורה לא היתה לו שהיה תלוי ברפיון ובא המבול ושטפו דכתיב (בראשית ז') וימח את כל היקום מהו היקום קיומא ר' בון אמר אוקומיני ר"א אומר היקום הוא הממון שמעמיד רגליו של בעליו ר' שמואל אמר היקום זה קין שנשטף טוב ממנו הנפל זה הבל אחיו ד"א אם יוליד איש מאה זה אחאב שהוליד מאה בנים א"ר אחא והכתיב (מלכים ב' י') ולאחאב שבעים בנים בשומרון א"ר הושעיא כשם שהיה לו שבעים בנים בשומרון כך היה לו שבעים בנים ביזרעאל וכל אחד ואחד מהן היו לו שתי פלטריות אחת לקיץ ואחת לחורף דכתיב (עמוס ג') והכיתי בית החרף על בית הקיץ ורבי יהודה ברבי סימון אמר תרי לקייטא ותרתי אוחרנייתא לסיתוא שנאמר (שם) ואבדו בתי השן רבנן אמרי ו' שנאמר (שם) וספו בתים רבים ושנים רבות יחיה שחיה שנים רבות ונפשו לא תשבע מן הטובה מממונו וגם קבורה לא היתה לו דכתיב (מלכים א' כ"א) במקום אשר לקקו הכלבים וגו' טוב ממנו הנפל זה נפלה של זונה:

א [ד] כי בהבל בא בלא נר ובלא מרחץ אלא בלא תורה ובלא מעשים טובים:

א גם שמש לא ראה ולא ידע משל לשני בני אדם שהיו באים בספינה כשהגיע ללמן ירד אחד מהם ונכנס למדינה וראה שם כמה מאכל כמה משקה ושלוה כשחזר בספינה אמר לחבירו למה לא עללת למדינתא אמר לו ואת שירדת ועללת מה חמית תמן אמר לו ראיתי כמה מאכל כמה משתה ושלוה א"ל כלום נהנת אמר לו לא אמר לו אנא דלא עללית נוח לי סגין מינך דלא נחתית ולא חמיתי הה"ד נחת לזה מזה:

א [ו] ואלו חיה אלף שנים וגו' כל עמל האדם לפיהו א"ר שמואל כל מה שיעמול אדם ויסגל מצות ומעשים טובים בעוה"ז אינו מספיק להבל היוצא מתוך פיהו וגם הנפש לא תמלא אפילו הוצאתה אינה ממלא את הגומא כיצד הוצאת הנפש ר' יוחנן אמר כקפיטורין מתוך הושט ר' חנינא אמר כציפורן מתוך הושט רבי שמואל ברבי אמר כסילון רטוב והפוך מן הושט א"ר חנינא בן יצחק כל מה שיעמול אדם מצות ומעשים טובים לפיו ולא לפי בנו ולא לפי בתו וגם הנפש לא תמלא שהנפש יודעת כל מה שהיא עמלה לעצמה היא עמלה לכך אינה שבעה לא תורה ולא מעשים טובים משל למה"ד לעירוני שנשא בת מלכים אם יביא לה כל מה שבעולם אינן חשובין לה כלום למה שהיא בת מלך כך הנפש אילו הבאת לה כל מעדני עולם אינם כלום לה למה שהיא מן העליונים ג' אין מחזיקין טובה לבעליהן הנפש והארץ והאשה הנפש מניין שנאמר וגם הנפש לא תמלא הארץ שנאמר (משלי ל') ארץ לא שבעה מים אשה שנאמר (שם) אכלה ומחתה פיה שלשה נותנין בשפע ונוטלין בשפע ואלו הן הים והארץ וגם המלכות ר' יהושע דסיכנין אמר ששה פעמים כתיב בה נפש כנגד ששת ימי בראשית אמר הקדוש ברוך הוא לנפש כל מה שבראתי בששת ימי בראשית בשבילך בראתי ואת גוזלת וחוטאת וחומסת:

א [ח] כי מה יותר לחכם מן הכסיל מה לעני יודע להלוך נגד החיים אלא מה יעשה ילך אצל גדול ממנו בתורה ויבאר לו משנתו ד"א מה לעני יודע מה לעני בנכסיו להלוך אצל העשיר מה יעשה ילך ויעסוק בפרקמטיא ד"א מה לעני יודע מה יעשה במשא ומתן מה יעשה יושב ובטל ילמד אומנות והקב"ה מפרנסו ויחיה:

א [ט] טוב מראה עינים מהלך נפש טוב מי שהוא מבאר משנתו ממי ששונה ורגיל בהרגל לשון והולך:

א [י] מה שהיה כבר נקרא שמו זה אדם הראשון שנ' (בראשית ב') ויקח ה' אלהים את האדם ונודע אשר הוא אדם משל למלך ואפרכוס שהיו נתונין בקרונין והיו מבקשין בני המדינה לומר למלך דומינין ולא היו יודעין אי זהו מה עשה המלך דחפו והוציאו חוץ לקרונין וידעו הכל שהוא אפרכוס כך בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש מה עשה הקב"ה הפיל עליו שינה וידעו שהוא אדם ואמר לו כי עפר אתה ואל עפר תשוב ד"א מה שהיה כבר נקרא שמו זה משה שנא' (ויקרא א') ויקרא אל משה ונודע לכל כי זה משה נביא הוא בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות ג') ועתה לכה ואשלחך אל פרעה וכשבא לאותו מעשה אמר לך רד וגו' אמר לפניו רבש"ע כד אינון טבין אינון דידך וכד אינון בישין אינון דידי בין טבין בין בישין דידך אינון משל למלך שהיה לו כרם ומסרו לאריס לעמול בו כשעושה יין טוב אומר המלך כמה חמריה דכרמי טב וכשעושה יין רע אומר המלך חמריה דכרמא דאריסי ביש והאריס בוכה וצווח ואומר לפניו אדני המלך כד עבד חמר טב דידך הוא וכד הוה עביד ביש דידי הוא אלא בין טב ובין ביש דידך הוא כך אמר משה בין טבין בין בישין דידך אינון ולא יוכל לדין עם שתקיף ממנו כשאמר לו (דברים ג') אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אמר לו הקב"ה (שם) רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ד"א מה שהיה זה ירמיהו ונודע לכל שהוא נביא שנאמר (ירמיה א') בטרם אצרך בבטן ידעתיך:

א [י"א] כי יש דברים הרבה מרבים הבל כגון מגדלי קופות וחתולות וחולדות הסנאין ואדני שדה וכלב הים מה אית להון הנייה מניהון או חד אמכותי או חד מעקוצי מה הנייה או חד פלקא או חד פדעה וכן המסקל מתוך שדהו ונותנו לרשות הרבים מה הנייה אית ליה או חד תוקלא או חד מרמוצי ויש אומרים מרצומי מעשה בחסיד אחד שהיה מסקל מתוך שדהו ונותנו לרשות הרבים והיה שם חסיד אחד והיה רודפו ואומר לו מפני מה את מסקל מתוך שאינו שלך ונותן לתוך שלך והיה שוחק עליו ולאחר ימים נצרך החסיד ומכר את שדהו והיה מהלך בר"ה ונתקל אמר לא על חנם אמר לי אותו חסיד נותן לתוך שלך מה יותר לאדם:

א [י"ב] כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים ר' הונא בשם ר' אחא דוד אמר דבר אחד ולא פרשו ופרשו שלמה בנו ושלמה אמר דבר אחד ולא פרשו ופרשו דוד אביו שלמה אמר כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים ויעשם כצל כיצד אם תאמר לצלו של כותל יש בו ממש אם לצלו של דקל יש בו ממש בא דוד ופרש (תהלים קמ"ד) ימיו כצל עובר דוד אמר דבר אחד ולא פרשו ופרשו שלמה בנו דוד אמר (שם ) אדם להבל דמה לאיזה הבל אם להבל של תנור יש בו ממש אם להבל של כירה יש בו ממש בא שלמה ופרש הבל הבלים ד"א כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים אמר ר' פנחס הואיל והבל הם ימיו של אדם ומספר הם וכצל הם מה הנאה יש לו בחיים אלא יתעסקו בדברי תורה שכולן חיים אשר מי יגיד לאדם וגו' אמר שלמה אני אגיד לך מה טוב מכולן טוב שם משמן טוב.

סדרא תניינא :

א [א] טוב שם משמן טוב שמן טוב יורד ושם טוב עולה שמן טוב לשעתו ושם טוב לעולם שמן טוב כלה ושם טוב אינו כלה שמן טוב בדמים ושם טוב בחנם שמן טוב נוהג בחיים ושם טוב נוהג בחיים ובמתים שמן טוב בעשירים ושם טוב בעניים ובעשירים שמן טוב מהלך מקיטון לטרקלין ושם טוב הולך מסוף עולם ועד סופו שמן טוב נופל על המת ומבאיש שנא' זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח שם טוב נופל על המתים ואינו מבאיש שנאמר (מ"ב ד') ויעל ויגהר על הילד וגו' שמן טוב נופל על המים ונידוח ושם טוב נופל על המים ואינו נידוח שנאמר (יונה ב') ויאמר ה' לדג ויקא את יונה שמן טוב נופל על האור ונשרף ושם טוב נופל על האור ואינו נשרף דכתיב (דניאל ג') באדין נפקין וגו' אמר ר' יהודה בר' סימון מצינו בעלי שמן טוב נכנסו למקום חיים ויצאו הם שרופין ובעלי שם טוב נכנסו למקום מתים ויצאו חיים נדב ואביהוא נכנסו למקום חיים ומתו חנניה מישאל ועזריה נכנסו לאתון נורא ויצאו חיים לכך נאמר טוב שם משמן טוב וגו':

ב רבנן אמרי אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך ומנה לי כהן גדול. אמר לפניו רבש"ע מאיזה שבט אמר לו משבט לוי ובמה אני מושחו אמר לו בשמן המשחה באותה שעה שמח משה אמר כך שבטי חביב לפני הקב"ה אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך לא שבטך הוא אלא אחיך הוא הה"ד (שמות כ"ח) ואתה הקרב אליך ומשיחתו משמן המשחה מניין שנאמר (שם כ"ט) ולקחת משמן המשחה אבל עבודתו אינה עבודה ונתחייב אילולי ששמותן של שבטים חקוקים על לבו דכתיב (שם) ונשא אהרן את שמות וגו' אמר הקב"ה חביבין עלי שמותן של שבטים משמן המשחה שנמשחו כהנים ומלכים אמר ר' נחמיה אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך ומנה לי כהן גדול אמר לפניו רבש"ע מאיזה שבט אמר לו משבט לוי ובמה אני מושחו אמר לו בשמן המשחה באותה שעה שמח משה אמר כך שבטי חביב לפני הקב"ה אמר ליה הקדוש ברוך הוא חייך לא שבטך הוא אלא אחיך הוא הה"ד (שם) ואתה הקרב אליך ומשיחתו משמן המשחה מניין שנאמר ולקחת משמן המשחה אבל עבודתו אינה עבודה ונתחייב אלולי שמותן של שבטים חקוקים על שתי כתיפיו דכתיב (שם) ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון ששה משמותם אמר ר' ביבי אלו היו חסרים אות אחת לא היו משמשין תני ר' אושעיא אפי' נקודה אחת תני ר' שמעון בן יוחאי שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות כתר כהונה זכה בו אהרן ונטלו כתר מלכות זכה בו דוד ונטלו כתר תורה הרי מונח לדורות כל מי שזוכה לתורה כאילו זכה לשלשתן וכל שלא זכה לתורה כאלו לא זכה לאחת מהן ר' בון בשם ר' שמואל בר נחמני אמר מצינו שהלך הקב"ה מהלך ה' מאות שנה לקנות לו שם דכתיב (שמואל ב' ז') אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם ולשום לו שם אמר ר' יוסי הגלילי אומה ואלהיה אמר לו ר' עקיבא עשית קדש חול אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא כביכול עצמך פדית שנאמר (שם) אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו כתיב (דברי הימים א' י"ז) אשר הלך לו אלהים ולהלן הוא אומר אשר הלכו אלהים הלך זה הקב"ה הלכו זה משה ואהרן:

ג אמר ר' שמעון בן יוחאי חביב שם טוב מארון הברית שארון הברית לא הלך אלא שלשה ימים שנאמר (במדבר י') וארון ברית ה' נוסע לפניהם ושם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו מנא לן מדוד שנאמר (ד"ה א' י"ד) ויצא שם דוד בכל הארצות וה' נתן את פחדו על כל הגוים חביב שם טוב מכהונה ומלכות שכהונה ומלכות בטלו ושם טוב לא בטל תלמידיו דר' אבא ואבא צידוני בשם ר' שמואל בר נחמן אמר חביבה מיתתן של שבטים יותר מבחייהם שבחייהם לא נאמר ששה משמותם ובמיתתן נאמר ששה משמותם אמר ר' יהודה מרים ויוכבד הן הן היו חיותיהם של ישראל דכתיב (שמות א') שם האחת שפרה ושם השנית פועה שפרה זו יוכבד שהיתה משפרת את הילדים ד"א שפרה ורבה ד"א שפרו ורבו ישראל על ידיה ד"א ששפרו אותן במצות ובמעשים טובים ד"א שפרה לשם שבח שנאמר (איוב כ"ו) ברוחו שמים שפרה פועה זו מרים שהיתה פועה באשה והולד יוצא ד"א פועה שהיתה פועה ובוכה על אחיה משה שהושלך ליאור שנאמר (שמות ב') ותתצב אחותו מרחוק ד"א פועה שהופיעה את מעשה אחיה ד"א שפעת בפני פרעה ואמרה לו אוי לך מיום הדין תני שלשה שמות נקראו לאדם הזה אחד שקראו לו אביו ואמו ואחד שקראו לו אחרים ואחד שקרוי לו בספר תולדות ברייתו:

ד ר' פנחס אמר אדם חביב בשמו ואיני יודע באיזה מהן בא שלמה ופרש טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו נולד אדם מונין לו למיתה מת מונין לו לחיים נולד אדם הכל שמחין מת הכל בוכין ואינו כן אלא נולד אדם ואין שמחין לו שאין יודעין באיזה פרק ומעשים יעמוד אם צדיק ואם רשע אם טוב ואם רע ומת הם צריכין לשמוח שנפטר בשם טוב ויצא מן העולם בשלום משל לשני ספינות פורשות לים הגדול אחת יוצאת מן הלמן ואחת נכנסת ללמן היוצאת מן הלמן הכל שמחין והנכנסת ללמן לא שמחו לה היה שם פקח אחד אמר להם חילוף הדברים אני רואה זו שהיתה יוצאה מן הלמן לא צריכין לשמוח עמה שאין יודעין באיזה פרק עומדת כמה ימים מזדווגת לה כמה עלעולין הן מזדווגות ושנכנסת ללמן הכל צריכין לשמוח שנכנסה לשלום כך מת אדם הכל צריכין לשמוח ולשבח שנפטר בשם טוב בשלום מן העולם הוא ששלמה אמר ויום המות מיום הולדו את מוצא כשהצדיקים נולדין אין בריה מרגשת וכשמתין הכל מרגישים כשנולדה מרים לא הרגיש בה בריה וכשמתה נסתלקה הבאר והרגישו הכל הבאר הודיעה מיתתה נולד אהרן כהן גדול ולא הרגיש בו בריה וכשמת נסתלקו ענני כבוד הרגישו הכל הענן הודיע מיתתו נולד משה רבינו ולא הרגיש בו בריה וכשמת הרגישו הכל המן הודיע מיתתו ששבת נולד יהושע ולא הרגיש בו בריה וכשמת הרגישו הכל שנא' (יהושע כ"ד) ויקברו אותו בגבול וגו' מצפון להר געש רבנן אמרי חזרנו על כל המקרא כולה ולא מצינו מקום ששמו הר געש אלא מהו הר געש ע"י שנתגעשו ונתרשלו ישראל מלגמול חסד ליהושע רצה הקדוש ברוך הוא להרעיש וגם להגעיש עליהם ההר ולהפילו להם לאבדן לפי שנתחלקה א"י והיה חלוקה חביב עליהם יותר מדאי זה עוסק בשדהו וזה עוסק בכרמו וזה עוסק בזיתו וזה עוסק בפחמו כולן עוסקין במלאכתן לכך בקש הקב"ה להרעיש עליהם את העולם לפיכך הרגישו בו הכל והודיעו את מיתתו נולד דוד ולא הרגיש בו בריה וכשמת הרגישו בו הכל שנאמר (מלכים א' י"א) והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבותיו וגו' אמר רבי פנחס והלא שכיבה היא מיתה אלא דוד שהיה מלך כתיב בו שכיבה יואב שהיה שר הצבא כתיב בו מיתה דבר אחר והלא שכיבה היא מיתה אלא דוד שנמשח בשמן המשחה כתיב בו שכיבה ויואב שלא נמשח בשמן המשחה כתיב בו מיתה ד"א והלא שכיבה היא מיתה אלא דוד שמת על מטתו כתיב בו שכיבה ויואב שנהרג כתיב בו מיתה ד"א והלא שכיבה היא מיתה אלא דוד שירשו בניו את מקומו נאמרה בו שכיבה ויואב שלא ירשו בניו מקומו נאמרה בו מיתה לפיכך הרגישו הכל כשמת דוד הודיע שלמה מיתתו נולד שמואל ולא הרגישה בו בריה וכשמת הרגישו הכל שנאמר (שמואל א' כ"ה) וימת שמואל ויספדו לו כל ישראל אמר ר' יהושע בן לוי מתלא אמר מאן דנכתיה חיויא חבלא מדחיל ליה אמר ר' שמואל בר נחמן משלו נתנו לו שנא' (שם ז') והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל כתוב אחד אומר וימת שמואל וכתוב אחד אומר (שם א' כ"ח) ושמואל מת א"ר אסי ושמואל מת מיתה ודאי וימת שמואל אין הדברים אמורים אלא לענין נבל שנא' (שם א' כ"ה) וימת שמואל [וגו'] ואיש במעון א"ר שמואל בר נחמן הכל סופדין וטופחין על מיתת הצדיק וזה הרשע עושה לו מרזיחין אמר ר' יהודה ללמדך שכל הכופר בגמילות חסד כאילו כופר בעיקר אבל דוד המלך עליו השלום מה היה עושה גומל חסד לכל אומר כן אפי' הורג או נהרג או רודף או נרדף גומל אני לו חסד כמו לצדיק הה"ד (תהלים י"ג) ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי:

א [ב] טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה למה שלב חכמים בבית אבל שכל מי שמתאבל הקב"ה משמחו שנאמר (ישעיה כ"ט) ויספו ענוים בה' שמחה ד"א טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה מוטב ללכת למדה שיש לה פרעון ממדה שאין לה פרעון מוטב לילך במדה נוהגת בחיים ובמתים ממדה שאינה נוהגת אלא בחיים מוטב לילך במדה נוהגת בעשירים ובעניים ממדה שאינה נוהגת אלא בעשירים מוטב לילך במדה שיש בה פיוס ממדה שאין בה פיוס:

ב אמר רבי ברכיה גמילות חסד בתורה בראשה ובאמצעיתה ובסופה בראשה דכתיב (בראשית ב') ויבן ה' אלהים את הצלע מלמד שקילעה הקדוש ברוך הוא לחוה והביאה אל האדם ונעשה שושבין להם שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בניאתא ובאמצעיתה דכתיב (שם י"ח) וירא אליו ה' באלני ממרא מלמד שביקרו (שם כ"ה) ויברך אלהים את יצחק בנו זו ברכת אבלים בסופה שנאמר (דברים ל"ד) ויקבור אותו בגיא אמר ר' חנין מדת פרעון מה היא יעקב מת בארץ מצרים מי ראוי להטפל בו לא הקב"ה שאמר לו (בראשית מ"ו) אנכי ארד עמך מצרימה וגו' בא יוסף וחטף לו את המצוה דכתיב (שם נ') ויעל יוסף לקבור את אביו מת יוסף במצרים מי ראוי להטפל בו לא השבטים שהשביע אותם שנאמר (שם) וישבע יוסף בא משה וחטף לו את המצוה שנאמר (שמות י"ג) ויקח משה את עצמות יוסף מת משה ופרע לו הקדוש ברוך הוא בכבודו שנאמר (דברים ל"ד) ויקבור אותו בגיא:

ג כתיב (בראשית ג') ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם מצינו שהקב"ה גומל חסדים מקשט כלות מברך חתנים מבקר חולים וקובר מתים מנחם אבלים מקשט כלות דכתיב (שם ב') ויבן ה' אלהים ר' יוחנן אמר בנאה וקשטה והראה לו א"ר אבהו שמא תאמר מתוך חרוב אחד או מתוך שקמה אחת הראה לו אלא מאחר שקשטה בכ"ד מיני תכשיטין אח"כ הראה לו שנאמר (שם) ויביאה אל האדם מברך חתנים שנאמר (שם) ויברך אותם אלהים מבקר חולים שנאמר (שם י"ח) וירא אליו ה' באלני ממרא קובר מתים דכתיב (דברים ל"ד) ויקבור אותו בגיא מנחם אבלים דכתיב (בראשית ל"ה) ויקרא שמו אלון בכות א"ר שמואל בר נחמן מהו אלון בכות עד שמשמר אבלה של דבורה מניקתו באתה לו שמועת רבקה אמו ובכה ב' בכיות לכך נאמר אלון בכות ויעקב הוא אומר ויברך ברכת אבלים ברכו:

ד א"ר סימון מצינו שהלכו לבית המשתה ולא נתפרשו שמותן לבית האבל ונתפרשו שמותן עוג הלך במשתה אברהם ולא נתפרש שמו שלשת ריעי איוב הלכו לבית האבל ונתפרשו שמותן מצינו שהלכו לבית המשתה ולא נדחו מגיהנם והלכו לבית האבל ונדחו מגיהנם עוג היה במשתה אברהם ולא נדחה מגיהנם ואלו שהלכו לבית האבל נדחו מגיהנם אמר ר' יששכר דכפר מנדי דרכן של רשעים להנתן בדיוטא תחתונה של גיהנם שנאמר (איוב ל"ד) תחת רשעים ספקם שלשת ריעי איוב הלכו לבית האבל ונדחו מגיהנם דכת??ב (איוב ב') ויבא איש ממקומו איש מביתו איש מעירו איש מארצו אין כתיב כאן אלא איש ממקומו ממקום שנתבצר להם בגיהנם נדחו ונצולו ממנו מצינו שהלכו לבית המשתה ולא שרת עליהם רוח הקדש זה עוג ושלשת ריעי איוב הלכו לבית האבל ושרת עליהם רוח הקדש הה"ד (איוב ד') ויען אליפז ויען בלדד תני בשם רבי מאיר כל מקום שנא' ענייה ואמירה כה ככה אלו בלשון הקדש ברוח הקדש הוא מדבר:

ה והחי יתן אל לבו מה ת"ל עביד חסדא דיעבדון לך לווי דילווניך ספוד דיספדונך קבור דיקברונך גמול חסד דתתגמל חסד אמר רבי מנא והחי יתן אל לבו אלו הצדיקים שנותנין מיתתן כנגד לבן ולמה כותשין על הלב מימר דכלה תמן ד"א והחי יתן אל לבו זה חי העולמים שהוא משלם שכר לבר נש על כל פסיעה ופסיעה בגמילות חסדים דאמר ר' יונה אין שואלין הלכות לפני מטתו של מת והא ר' יוחנן שאל לרבי ינאי קומיה ערסיה דר' שמעון בן יהוצדק הקדיש עולתו לבדק הבית מהו מועלים בה ומגיב ליה משהכהנים מעכבין בשחיטתה מעל נאמר כד הוה רחיק הוה מגיב ליה תני הכתפין אסורים בנעילת הסנדל שמא יפסק סנדלו של אחד מהם ונמצא מתעכב מן המצוה ר' זעירא שרע בדיבורא אזלון מוזקופוניה ואשכחוניה איעני בדיבורא אמרין ליה מהו כן אמר לון עלמא דאתינן מן לתמן הא מה דאיתמר והחי יתן אל לבו:

א [ג] טוב כעס משחוק אמר שלמה אילו כעס אבא על אדוניה קמעא טוב היה לו משחוק ששחקה עליו מדת הדין למה כי ברוע פנים ייטב לב אלו הרע לו פנים הביאו למוטב אלא (מ"א א) ולא עצבו אביו מימיו וכן אמנון טוב היה לו אם כעס דוד אבא על אמנון קמעא משחוק ששחקה עליו מדת הדין ולמה כי ברוע פנים ייטב לב אלא (ש"ב י"ג) כי אמנון לבדו מת ד"א טוב כעס משחוק טוב היה אילו כעס הקדוש ברוך הוא על דור המבול משחוק ששחקה עליהם מדת הדין שנאמר (איוב כ"א) זרעם נכון לפניהם ד"א טוב כעס משחוק טוב שהיה הקב"ה כועס על הסדומים משחוק ששחקה עליהם מדת הדין שנא' (שם) בתיהם שלום מפחד וגו':

א [ד] לב חכמים בבית אבל אמר ר' יצחק משל לאחד שאמר לעבדו צא והבא לי חפץ טוב א"ל ומהיכן אני מוצא חפץ טוב א"ל משתמצא רוב בני אדם הולכין שם חפץ טוב:

א [ה] טוב לשמוע גערת חכם אלו הדרשנים מאיש שומע שיר כסילים אלו המתורגמנין שמגביהין קולם בשיר להשמיע את העם דבר אחר טוב לשמוע גערת חכם אלו תוכחות שהוכיח משה רבינו מאיש שומע שיר כסילים אלו ברכות של בלעם הרשע שבהן גבה לבן ונפלו בשטים:

א [ו] כי כקול הסירים תחת הסיר ר' לוי בריה דר' זעירא עבד לה נטילת רשות כל העצים כשהן דולקין אין קולן הולך ברם הלין סרייתא כד אינון דולקים קולן הולך מימר אוף אנן קיסין:

א [ז] כי העושק יהולל חכם עסק שתלמידי חכמים עסוקין בו זה עם זה יהולל חכם מערבבין חכמתו ויאבד את לב מתנה אמר ריב"ל פ' הלכות למדתי מיהודה בן פדיה בחרישת הקבר ועל ידי שהייתי עסוק בצרכי רבים שכחתים איזהו תלמיד חכם ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל שהוא מבטל עסקיו מפני משנתו תני כל ששואלין אותו הלכה ממשנתו ומשיב עליה:

ב חמשה תלמידים היו לו לרבי יוחנן בן זכאי כל זמן שהיה קיים היו יושבין לפניו כשנפטר הלכו ליבנה והלך ר' אלעזר בן ערך אצל אשתו לאמאוס מקום מים יפים ונוה יפה המתין להם שיבאו אצלו ולא באו כיון שלא באו בקש לילך אצלם ולא הניחתו אשתו אמרה מי צריך למי אמר לה הן צריכין לי אמרה לו חמת העכברים מי דרכו לילך אצל מי העכברים אצל החמת או החמת אצל העכברים שמע לה וישב לו עד ששכח תלמודו מאחר זמן באו אצלו שאלו אותו פת חטין או פת שעורים מי טב אוכלה בלפתן ולא ידע להשיבן בליפתן רבי אליעזר ורבי יוסי אומרים ב' תבשילין לפותין זה בזה ר' הוה ממני תרין מנאין בכל שנה אין הוון כדי הוון מתקיימין ואין לא הוון דמכין מן דאתא רבי למדמך אמר לבריה לא תעביד כן אלא הוי ממני כולהון כחדא ומני לך ר' חנינא קדמאי והוא למה לא מנייה ר' יוסי בר זביד אמר על דצווחין ציפוריא עליה ומן צווחא עבדין הא כדון צווחין טבאות אם אנן שמעין בהדא אוף בההיא צריכין שמוע להון ר' בון אמר ליה קדם מן קרייתא א"ל קדם רבי המנונא ספרא דבבל א"ל כד תיזל לתמן אמור ליה שמניתיך זקן וידע דלא מתמני ביומיה כיון דדמך בעא בריה דימניניה ולא קביל עליה אמר לית אנא מקבל אלא קדם ר' אפס דרומא הוה תמן חד סב אמר אם רבי חנינא קדמי אנא תניין ואם רבי אפס קדמי אנא תניין קביל עלוי ר' חנינא למתמני תליתוי וזכה למארכה סגין שנין אמר לית אנא ידע מן בגין מה זכיתי מארכה שנין סגין מן בגין הדא מילתא ואם מן בגין דהוינא סליק מן טבריה לציפורין והוינא עקים איסטרטיא שאיל בשלמה דרבי שמעון בן חלפתא באידין מתניין לית אנא ידע ד"א כי העושק יהולל חכם עושק שעשקו דתן ואבירם למשה רבן אבדו חכמתו ממנו ויאבד את לב מתנה מתונה כתיב אלו היה משה מתון היה ניצול אלא שהקניטו והקפידו אותו ואמרו לו (שמות ה') ירא ה' עליכם ולא סבל אלא אוף הוא הקפיד מכעסו ואמר (שם) ומאז באתי אמר לו הקדוש ברוך הוא אני כתבתי עליך שאת חכם ואת מקפיד ואומר לי כך חייך יש לך לידע וליידע טוב אחריתן של בני מראשית שנתתי להם במצרים דכתיב (שם) עתה תראה באותה שעה אמר הקב"ה ווי דמובדין ולא משתכחין אבדתי את אברהם יצחק ויעקב שלא הרהרו אחרי ולא מצאתי כיוצא בהן באותה שעה בקשה מדת הדין לפגוע בו דכתיב (שמות ו') וידבר אלהים ואין אלהים אלא מדת הדין ונאמר (שם) ויאמר אליו אני ה' א"ל את ב"ו לא יכולת לסבול אותם אני ה' רחמן בעל הרחמים במדותי ארחם שנאמר (ירמיה מו) אני עשיתי ואני אשא:

א [ח] טוב אחרית דבר מראשיתו ר' מאיר הוה יתיב ודריש בבי מדרשא דטבריה והוה אלישע רביה גייז בשוקא ארכיב על סוסיא בשבתא אמרון לרבי מאיר הא אלישע רבך אתי גייז בשבתא בשוקא נפק לגביה אמר ליה במה הויתא עסיק א"ל (איוב מ"ב) וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו אמר ליה ברך שהכפיל לו את ממונו א"ל עקיבא רבך לא הוה אמר כן אלא וה' ברך אחרית איוב מראשיתו בזכות תשובה ומעשים טובים שהיה בידו מראשיתו א"ל ומה את אמרת שוב טוב אחרית דבר מראשיתו א"ל ומה את אמרת ביה א"ל יש לך אדם שהוא קונה סחורה בנערותו והוא מפסיד ובזקנותו הוא משתכר בה ד"א טוב אחרית דבר מראשיתו יש לך אדם שמוליד בנים בנערותו והן מתים מוליד בזקנותו והן מתקיימין ד"א טוב אחרית דבר מראשיתו יש לך אדם שעושה מעשים רעים בנערותו ובזקנותו עושה מעשים טובים ד"א טוב אחרית דבר מראשיתו יש לך אדם שהוא למד תורה בנערותו ומשכחה ובזקנותו הוא חוזר עליה הוי טוב אחרית דבר מראשיתו א"ל ר' עקיבא רבך לא כך אמר אלא טוב אחרית דבר כשהוא טוב מראשיתו וכן היה מעשה אבויה אבי מגדולי הדור וכשבא למולני קרא לכל גדולי ירושלים וקרא לכל גדולי הדור וקרא לר' אליעזר ולר' יהושע עמהם וכשאכלו ושתו שרון אילין אמרין מזמורין ואילין אמרין אלפכטרין א"ר אליעזר לר' יהושע אילין עסקין בדידהון ואנן לית אנן עסקין בדידן והתחילו בתורה ומן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים והיו הדברים שמחין כנתינתן מסיני והאש מלהטת סביבותיהן עיקר נתינתן לא מסיני נתנו באש שנאמר (דברים ד') וההר בוער באש עד לב השמים אמר הואיל וכך הוא גדול כחה של תורה הבן הזה אם מתקיים לי הריני נותנו לתורה וע"י שלא היתה כוונת מחשבתו לש"ש לא נתקיימה בי תורתי ומה את אמר תובן (איוב כ"ח) לא יערכנה זהב וזכוכית אמר ליה ומה אמרת ביה א"ל אלו דברי תורה שקשין לקנות ככלי זהב וזכוכית א"ל עקיבא רבך לא אמר כן אלא מה כלי זהב וזכוכית אם נשברו יש להם תקנה אף תלמיד חכם שאיבד משנתו יכול הוא לחזור עליה אמר ליה חזור עול לך א"ל למה עד כאן תחום שבת אמר ליה מנן את ידע א"ל מטלפי סוסי שכבר הלך אלפים אמה א"ל וכל הדא חכמתא אית בך ולית את חוזר בך א"ל לית בחילי א"ל למה אמר ליה רוכב הייתי על הסוס ומטייל אחורי בית המקדש ביוה"כ שחל להיות בשבת ושמעתי בת קול מצפצפת ואומרת (ירמיה ג') שובו בנים שובבים (מלאכי ג') שובו אלי ואשובה אליכם חוץ מאלישע בן אבויה שהיה יודע כחי ומרד בי ומהיכן היה לו ראה אדם אחד עלה לראש הדקל בשבת ונטל האם על הבנים וירד בשלום ובמוצאי שבת ראה אדם אחד עלה לראש הדקל ונטל הבנים ושלח את האם וירד והכישו נחש ומת אמר כתיב (דברים כ"ב) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים היכן טובו של זה והיכן אריכת ימיו של זה ולא ידע שדרשה ר' עקיבא למען ייטב לך בעולם שכלו טוב והארכתי ימים לעולם שכלו ארוך ויש אומרים על ידי שראה לשונו של ר' יהודה הנחתום נתון בפי הכלב אמר מה הלשון שיגע בתורה כל ימיו כך לשון שאינו יודע ויגע בתורה עאכ"ו אמר א"כ לא מתן שכר לצדיקים ולא תחיית המתים ויש אומרים על ידי שכשהיתה אמו מעוברת בו עברה על בתי עבודת כוכבים והריחה ונתנו לה מאותו המין ואכלה והיה מפעפע בכריסה כאריסה של חכינה לאחר ימים חלה אלישע בן אבויה אתון אמרין לר"מ אלישע חולה אזל לגביה א"ל חזור בך אמר ליה ועד כדון מקבלין א"ל ולא כתיב (תהלים צ') תשב אנוש עד דכא עד דכדוכה של נפש באותה שעה בכה אלישע בן אבויה ומת והיה ר' מאיר שמח ואומר דומה שמתוך תשובה נסתלק ר' וכיון שקברוהו באתה האור לשרוף את קברו אתון אמרין ליה לר' מאיר קבר רבך נשרף יצא ופרש טליתו עליה אמר ליה (רות ג') ליני הלילה בעולם הזה שכולו לילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל מהו והיה בבקר בעולם שכלו טוב אם יגאלך טוב זה הקדוש ברוך הוא שנאמר (תהלים קמ"ה) טוב ה' לכל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבקר ודמכת ליה אמרון ליה רבי לעלמין דאתי אין אמרין לך מה את בעי אביך או רבך מה תימר אמר אבא ובתר כן רבי אמרין ליה ושמעי לך אינון אמר להון ולאו מתניתא היא מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין מצילין אלישע בזכות תורתו לבסוף באו בנותיו ותובעות צדקה אצל רבינו אמר (שם ק"ט) אל יהי לו מושך חסד ואל יהי חונן ליתומיו אמרין רבי לא תסתכל בעובדוהי אסתכל לאוריתיה באותה שעה בכה ר' וגזר עליהם שיתפרנסו אמר מה מי שלא היתה תורתו לשם שמים כך העמיד מי שתורתו לשם שמים עאכ"ו טוב ארך רוח מגבה רוח חד פרסי אתא גבי רב אמר ליה אלפני אוריא אמר ליה אמור אל"ף אמר ליה מאן דיימר דהוא אל"ף ימרון דאינו כן אמור בי"ת אמר ליה מאן אמר דהוא בי"ת גער בו והוציאו בנזיפה אזל לגבי שמואל א"ל אלפני אוריא אמר ליה אמור אל"ף א"ל מאן דיימר דהוא אל"ף אמר ליה אמור בי"ת אמר ליה מאן אמר דהוא בי"ת אחדיה באודניה ואמר אודני אודני אמר ליה שמואל מאן אמר דהוא אודניך אמר ליה כולי עלמא ידעין דהוא אודני א"ל אוף הכא כולי עלמא ידעין דהוא אל"ף ודהוא בי"ת מיד נשתתק הפרסי וקביל עלוי הוי טוב ארך רוח מגבה רוח טובה היא האריכה שהאריך שמואל עם הפרסי מהקפדה שהקפיד עליה רב אילולי כן חזר הפרסי לסיאורו וקרא עליו טוב ארך רוח ועוד עקילס הגר שאל לר' אליעזר אמר לו הרי חיבה שחיבב הקדוש ברוך הוא את הגר בלחם ובשמלה בלבד שנאמר (דברים י') ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה כמה טווסין וכמה פסיונין אית לי ואפילו עבדי לא משגיחין עליהון אמר ליה וכי קלה היא בעיניך דבר שבקש בו אבינו יעקב מתחלה שנאמר (בראשית כ"ח) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש דבר קל הוא אתא לגבי ר' יהושע ושאל ליה כך אמר לו גר שנתגייר לשם שמים זכה ומשיאין מבנותיו לכהונה לחם זו לחם הפנים ובגד אלו בגדי כהונה צמצמו בדברים אמרו לו תלמידיו וכי קלה היא בעיניך דבר שנחבט בו הזקן שנאמר (שם) ונתן לי לחם ולמה את מושיטו בקנה התחיל מפייסו בדברים לחם זו התורה שנאמר (משלי ט') לכו לחמו בלחמי ובגד זה הכבוד שנאמר (שם ח) בי מלכים ימלוכו הוי טוב ארך רוח טובה היא האריכה שהאריך רבי יהושע עם עקילס הגר מהקפדה שהקפיד בו רבי אליעזר שאילולי כן חזר לסיאורו וקרא עליו טוב ארך רוח מגבה רוח:

א [ט] אל תבהל ברוחך לכעוס א"ר יודן הכמה דמעזילא עזיל על פלכתיה כן סליק ליה בפלכתיה הוא נסיב היך מה דקימקומא גליש על גיסיה שפיך כל דרקק לעיל על אפוי נפל:

א [יא] טובה חכמה עם נחלה טובה חכמה כשהיא נחלה ד"א טובה חכמה כשיש עמה נחלה דתנינן תמן באבות רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ וכו' ד"א טובה חכמה טובה חכמתו של משה שנאמר (משלי ל') עיר גבורים עלה חכם עם נחלה שהנחיל תורתו לישראל ד"ט טובה חכמה זו חכמתו של בצלאל שהנחיל ארון לישראל ובשעה שאמר לו משה עשה ארון וכלים ומשכן אמר לו בצלאל משה רבינו מביאין את הכלים ומעמידין אותם באויר בתחלה יעשה המשכן ואחר כך יעשה הארון אמר לו משה שמא בצל אל היית יושב וידעת בתחלה (שמות כ"ה) ועשו ארון ואח"כ ואת המשכן תעשה הוי טובה חכמה עם נחלה טובה חכמה של בצלאל עם נחלה שהנחיל ארון לישראל ד"א טובה חכמה של יהושע עם נחלה שהנחיל את הארץ ויותר לרואי השמש ד"א טובה חכמה שיש עמה זכות אבות אשרי שזכות אבותיו עומדת ומאירה לו ר' אחא בשם ר' תנחום למד אדם ולימד ושמר ועשה והיתה ספיקא בידו להחזיק ולא החזיק הרי הוא בכלל ארור אשר לא יקים את דברי תורה הזאת למד ולא לימד לא שמר ולא עשה ולא היתה ספיקא בידו להחזיק והחזיק הרי הוא בכלל ברוך אשר יקים כי כל ארור הוא מכלל ברוך ר' הונא אמר עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצות אצל בעלי תורה מאי טעמא כי בצל החכמה בצל הכסף שלש מאות נזירין עלו להקריב תשע מאות קורבנין בימי שמעון בן שטח מאה וחמשים מצא להם פתח ומאה וחמשים לא מצא להם פתח סליק שמעון בן שטח לגבי ינאי מלכא אמר ליה ש' נזירין סלקין בעיין למקרבא תת"ק קורבנין ולית להון אלא הב את פלגא מן דידך ואנא פלגא מן דידי ויזלון ויקרבון יהב להון ינאי פלגא ואזלון וקרבון אתון אמרין לישן דביש לינאי מלכא על שמעון בן שטח אמרין לינאי מלכא תהוי ידיע כל מה דאקריבינון מן דידך הוה ברם שמעון בן שטח לא יהב כלום מן דידיה שמעיניה וכעס על שמעון בן שטח ושמע שמעון בן שטח וערק בתר יומין הוו תמן בר נש רברבין מן מלכותא דפרס הוון יתבין על פתוריה דינאי מלכא מן דאכלין אמרין לינאי מרי מלכא נהירין אנן דהוה הכא חד סב והוה אמר לן מילי דאוריתא אמר לשלמתו אחתיה אינתתיה דינאי שלחי ואייתי א"ל הב לי מילא ושלח ליה עזקתך והוא אתי יהב לה מילא ואתא מן דאתא יתיב ליה בין מלכא למלכתא א"ל למה ערקת א"ל שמעית דאת כעיס עלי וצרת לי בגינך דלא תקטלנני וערקית והדין קרייה קיימת דכתיב (ישעיה כ"ו) חכי כמעט רגע עד יעבור זעם א"ל ולמה אפלית בי א"ל ח"ו לא אפלית בך אלא את מן ממונך ואנא מן אורייתי דכתיב כי בצל החכמה בצל הכסף אמר ליה ולמה יתבת בין מלכא למלכתא אמר ליה דהכין כתיב בסיפריה דבן סירא סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך אמר ליה חמית מן מה אנא מוקיר לך אמר ליה לית את מוקיר אלא אורייתי היא מוקרא לי דכתיב סלסלה ותרוממך אמר לון מזגין ליה כסא דיבריך אמר מה איבריך נימר ברוך שאכל ינאי משלו א"ל את כדון את בקשיותך לא שמעית מן יומא ינאי בברכתא אמר ומה אית לי למימר ברוך שאכלנו ולא אכלתי אמר להו אייתי ליה דייכול מן דאכל אמר שאכלנו משלו אמר ר' יוחנן וחלוקין חביריו על שמעון בן שטח ר' אבין אמר על השנייה ור' ירמיה אמר על הראשונה ומחליפין שיטתיה דר' ירמיה תמן פשיטא ליה והכא צריכה ליה תמן פשיטא ליה כרשב"ג והכא צריכה ליה כרבנן דתני עלה והסב וטבל עמהן אע"פ שלא אכל עמהן כזית דגן מזמנין עליו דברי חכמים ר' יעקב בר אחא בשם ר' איסי אמר לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן תני שנים שאכלו דגן ואחד שאכל חוץ מדגן מצטרף כמאן דתנינן כרשב"ג ג' בליוטין היו בירושלים בן ציצית הכסת ונקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע וכל חד וחד היה יכול לספק ולפרנס למדינה עשר שנים והיה שם בן בטיח בן אחותו של ר' יוחנן בן זכאי והיה ממונה על האוצרות ראש קסרין שבירושלים ועמד ושרף את האוצרות שמע ר' יוחנן בן זכאי אמר ווי אזלין ואמרון לבן בטיח חביבך אמר ווי ווי שלח ואייתיתיה א"ל למה את אמרת ווי א"ל לא אמרית ווי אלא וה אמרית שכל זמן שהאוצרות יקרין קיימין לא יהבין גרמיהון למעבד קרבא בין ווי לוה נמלט רבי יוחנן וקרון עליה ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה ומעשה בר' יוחנן שאחזו בולמוס והלך לאימוניס וישב לו למזרחה של תאנה ונתרפא אמרין ליה הדא מנא לך אמר לון מן דוד דכתיב (שמואל א' ל') ויתנו לו פלח דבלה וקרון עליה ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה ר' יוסי בר יאסין הוה אתי באלפא ואתי מן טרסים ואמר ליה טליא אנא צריך למיחת אמר ליה לא תיחות לימא דימא סכנתא א"ל בעי אנא למיקרי ק"ש א"ל קרי א"ל בעי אנא למיכל א"ל אכול כיון דאתון ללמן א"ל אסור אתה עד שתטבול וקרא עליה ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה ר' מאיר הוה מתבעי למלכותא וערק עבר על חנותא דארמיין ואשכח יתהון יתיבין אכלון מן ההוא מינא חמון יתיה אמרין הוא הוא לית הוא הוא אמרין אם הוא הוא אנן כרזין ליה אין אתי אכיל עמן והוה צבע חדא אצבעותיה בדמה דחזיר ויהב אצבעותיה אוחרי בפומיה טמש הא ומתק הא אמרין דין לדין אילו הוה ר' מאיר לא הוה עביד כן שבקוניה וערק וקרא עליה ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה ר' הוה דמיך בציפורין ואמרין ציפוראי כל דאתא ואמר דמך ר' אנן קטלין ליה אזל בר קפרא ועלל בכוותא ואדיק ליה ורישיה מיכרך ומניה בזיעין אמר אחינו בני ידעיה שמעוני שמעוני אראלים ומצוקים אחזו ידן בלוחות הברית גברה ידן של אראלים וחטפו את הלוחות אמרין ליה דמך רבי ואמר להו אתון אמריתון אנא לא אמינא ולמה לא אמר דכתיב (משלי י') ומוציא דבה הוא כסיל קרעון מניהון עד דאזל קליה דקריעה עד גופתתא מהלך שלשה מילין וקרא עליה ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה ר' נחמיה בשם ר' מנא מעשה נסים נעשו באותו היום ע"ש היה ואיתכנשין כל קרייתא להספידא דרבי אשרוניה בתמני עשר כנישתא ואובלוניה לבית שערים ותלא לון יומא עד דמטא כל חד וחד מישראל לביתו ומדליק לו את הנר וצולה לו דג וממלא לו חבית מים עד שעשה האחרון שבהן שקעה החמה וקרא הגבר שרון מצוקין אמרין ווי דחללינן שבתא יצתה בת קול ואמרה כל מי שלא נתעצל בהספדו של רבי מזומן לחיי העולם הבא בר מן קצרה דהוה תמן ולא אתא כיון דשמע כן סלק וטלק גרמיה מן איגרא ונפל ומת יצתה בת קול ואמרה אף לאגרא קצרא מזומן לחיי העולם הבא:

א [י"ג] ראה את מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך ולא עוד שאת גורם מיתה לאותו צדיק משל משה רבינו למה"ד לאשה עוברה שהיתה חבושה בבית האסורים ילדה שם בן גדלה שם ומתה שם לימים עבר המלך על פתח האסורים כשהמלך עובר התחיל אותו הבן צווח ואומר אדני המלך כאן נולדתי כאן גדלתי באיזה חטא אני נתון כאן איני יודע אמר לו בחטא של אמך כך במשה כמו שכתוב הן האדם היה כאחד כתיב הן קרבו ימיך למות:

א [י"ד] ביום טובה היה בטוב אם נזדמן לך יום טוב תהא עושה אותו מיד וביום רעה ראה ראה איך לעשות תשובה שתנצל מדינה של גיהנם אמר רבי יודן בשם ר' אלעזר שלשה דברים מבטלין גזירות רעות ואלו הן תפלה וצדקה ותשובה ושלשתן בפסוק אחד הה"ד (ד"ה ב' ז') ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם ויתפללו זו תפלה ויבקשו פני זו צדקה המד"א (תהלים י"ז) אני בצדק אחזה פניך וישובו מדרכיהם הרעים זו תשובה ואחר כך ואני אשמע מן השמים וגו' ר' מנא אמר אף התענית דכתיב (שם כ') יענך ה' ביום צרה למה גם את זה לעומת זה עשה האלהים:

ב ר' תנחום בר חייא פתר קרייא בעניים ובעשירים ביום טובתו של חברך שמח עמו וביום רעה ראה ראה היאך לפרנס את העניים שתקבל עליהם שכר כך היה ר' תנחום עושה אם היה למוד ליקח ליטרא של בשר היה לוקח שתים אחד חלקו ואחד לעניים שתים אגודות של ירק אחת לו ואחת לעניים גם את זה לעומת זה אלו עניים ועשירים כדי שיזכו אלו באלו:

ג רבי אחא פתר קרייא בתורה בשמחתה תשמח וביום רעה ראה תהיה מן הרואים שכתוב בהם (ישעיה ס"ו) ויצאו וראו בפגרי האנשים ולא מן הנראים שכתוב בהם (שם) כי תולעתם לא תמות גם את זה לעומת זה זה גיהנם וגן עדן כמה ביניהם טפח ר' יוחנן אמר כותל ורבנן אמרי שתיהן שוות כדי שיהיו מציצות זו מזו ר' לוי פתר קרייא בימים טובים שנתתי לך תהא שמח ומשמח להקב"ה בקרבנות אם תבא שנה בלא בצורת נפק לכרמך חמי וחדי חמי את לזיתך וחדי אמר הקדוש ברוך הוא לא בראתי פרקליט טוב לגשמים כיום שמיני עצרת הה"ד (במדבר כ"ט) ביום השמיני עצרת:

א [ט"ו] את הכל ראיתי בימי הבלי שאלו את שמואל הקטן מהו דכתיב יש צדיק אובד בצדקו אמר להם גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהצדיק עתיד לבא לידי מייט אמר הקב"ה עד שהוא בצדקו אסלקנו שנאמר יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו כל זמן שאדם חי הקדוש ברוך הוא מצפה לו לתשובה מת אבדה תקותו שנאמר (משלי י"א) במות אדם רשע תאבד תקוה לכת אחת לסטין שהיתה חבושה בבית האסורין חתר אחד מהן חתירה אחת וברחו כולן נשתייר שם אחד מהן ולא ברח כיון שבא השלטון התחיל לחבטו במקל א"ל ביש גדא וטמיע מזלא חתירתא קומך לא הות עריק כך לעתיד לבא הקב"ה אומר לרשעים התשובה לפניכם ולא שבתם אלא (איוב י"א) ועיני רשעים תכלינה ומפני שלשה דברים אמר ר' יאשיה הקדוש ברוך הוא מאריך פנים עם הרשעים בעוה"ז שמא יעשו תשובה או יעשו מצות שישלם להם הקב"ה שכרן בעוה"ז או שמא יצאו מהן בנים צדיקים שכן מצינו האריך פנים לאחז ויצא ממנו חזקיה עם אמון יצא ממנו יאשיהו שמעי יצא ממנו מרדכי:

א [ט"ז] אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר אל תהי צדיק הרבה יותר מבוראך מדבר בשאול דכתיב (שמואל א' ט"ו) ויבא שאול עד עיר עמלק וגו' ר' הונא ור' בנייה אומר התחיל מדיין הוא כנגד בוראו ואמר כך אמר הקדוש ברוך הוא לך והכית את עמלק אם אנשים חטאו הנשים מה חטאו והטף מה חטאו והבקר ושור וחמור מה חטאו יצאת בת קול ואמרה אל תהי צדיק הרבה יותר מבוראך ורבנן אמרי התחיל מדיין כנגד עגלה ערופה ואומר אמר הכתוב (דברים כ"א) וערפו שם את העגלה בנחל הוא הורג והיא נערפת אם אדם חטא בהמה מה חטאה יצאת בת קול ואמרה אל תהי צדיק הרבה רשב"ל אומר כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן ומניין שנעשה אכזרי במקום רחמן שנאמר (שמואל א' כ"ב) ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב ולא תהא נוב כזרעו של עמלק ורבנן אמרין כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שמדת הדין פוגעת בו שנאמר (שם י"א) וימת שאול ושלשת בניו:

א [י"ז] אל תרשע הרבה א"ר ברכיה וציבחר שרי אלא דלא תימר מן דהדה בחמה כלה בחמה:

א [י"ח] טוב אשר תאחוז בזה זה מקרא וגם מזה אל תנח ידך זה משנה כי ירא אלהים יצא את כולם כגון רבי אבהו דקיסרין:

א [י"ט] החכמה תעוז לחכם זה הקב"ה שנאמר (איוב ט') חכם לבב ואמיץ כח מעשרה שליטים אשר היו בעיר מעשרה מאמרות שנברא בהן העולם ד"א החכמה תעוז לחכם זה אדם הראשון דכתיב (יחזקאל כ"ח) אתה חותם תכנית מעשרה שליטים אשר היו בעיר אלו עשרה דברים שמשמשין את הנפש ואלו הן הוושט למזון קנה לקול כבד לחמה מרה לקנאה הריאה מששתן המסס לטחון טחול לשחוק כליות יועצות לב מבין לשון גומר:

ב ד"א החכמה תעוז לחכם זה נח מעשרה שליטים אשר היו בעיר מעשרה דורות שמאדם ועד נח שמכולן לא נדבר אלא עמו ד"א החכמה תעוז לחכם זה אברהם מעשרה שליטים מעשרה דורות מנח ועד אברהם לא בחר הקדוש ברוך הוא מכולן ולא כרת עמהם ברית אלא עמו שנאמר (בראשית ט"ו) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית ד"א החכמה תעוז לחכם זה יעקב מעשרה שליטים מעשרת שבטים שירדו למצרים ועלו ולא ידעו שיוסף קיים ויעקב היה יודע שנאמר (שם מ"ב) וירא יעקב כי יש שבר במצרים היה יודע שברו במצרים:

ג ד"א החכמה תעוז לחכם זה משה מעשרה שליטים מעשרה דברים שמשמשין את הגוף שכבשן משה ואלו הן מן פומא לוושטא ומן וושטא להמסיסא ומהמסיסא לקיבתא ומקיבתא לאיסטומכא ומאיסטומכא לכרוכא קטינא ומכרוכא קטינא לבית כסא ומבית כסא לבנת מעיא ומבנת מעיא לכרוכא עביא ומכרוכא עביא לסני דיבא ומסני דיבא לפטרוכא ומפטרוכא לעיזקתא ומעיזקתא לברא ומכולן לא נצרך משה לא להכניס ולא להוציא שנאמר (שמות ל"ד) ויהי שם עם ה' ד"א החכמה תעוז לחכם אלו ישראל שנאמר (דברים ד') רק עם חכם ונבון מעשרה שליטים שמשמשין את הנפש ואלו הן הוושט למזון קנה לקול כבד לחמה מרה לקנאה הריאה מששתן המסס לטחון טחול לשחוק כליות יועצות לב מבין לשון גומר:

ד ד"א החכמה תעוז לחכם זה דוד מעשרה שליטים מעשרה זקנים שאמרו בספר תהלים ואלו הן אדם הראשון ואברהם ומשה ודוד ושלמה על אילין חמשה לא איתפלגין אילין חמשה אחרנייתא מאן אינון רב ור' יוחנן רב אמר אסף הימן וידותון ושלשה בני קרח אחד ועזרא ור' יוחנן אמר הוא אסף דהכא הוא אסף דתמן אלא ע"י שהיה בן תורה זכה לומר שירה עם אחיו וזכה לומר שירה בפני עצמו על דעת רב אסף אחר הוא שנאמר (ד"ה א' כ"ה) על יד אסף הנבאע"יהמלך רב ור' יוחנן רב אמר לידותון ממש ר' יוחנן אמר לידותון הנבא על הדתין ועל הדינין שעברו עליו ועל ישראל ר' הונא בשם ר' אחא אף על פי שעשרה בני אדם אמרו ספר תהלים מכלהון לא נאמר על שמותם אלא על ידי דוד מלך ישראל משלו משל למה"ד לחבורה של אנשים המבקשת לומר הימנון למלך אמר להם המלך כלכם נעימים כלכם חסידים כולכם משובחין לומר הימנון לפני אלא איש פלוני יאמר ע"י כלכם למה שקולו ערב כך בשעה שבקשו עשרה צדיקים לומר ספר תהלים אמר להם הקב"ה כלכם נעימים וחסידים ומשובחין לומר הימנון לפני אלא דוד יאמר על ידי כלכם למה שקולו ערב הה"ד (שמואל ב' כ"ג) ונעים זמירות ישראל:

א [כ] כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא אמר ר' יודן וכי יש אדם צדיק וחוטא אלא אלו גבאי צדקה ומחלקי צדקה שראוי שלא כראוי ושלא כראוי נותנין כראוי ולא יחטא היך כמד"א (שופטים ט') קולע באבן אל השערה ולא יחטיא:

א [כ"ג] כל זה נסיתי בחכמה כתיב (מלכים א' ד') ויתן אלהים חכמה לשלמה רבנן ור' לוי רבנן אמרי כחול מהו כחול ניתן לו חכמה כנגד כל ישראל ור' לוי אמר מה החול הזה גדר לים כך היתה חכמה גדר לשלמה מתלא אמר דעת חסרת מה קנית דעת קנית מה חסרת כתיב (שם) ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים ומה היתה חכמתן של בני קדם שהיו יודעין במזל וקוסמין בעופות ובקיאין בטייר אמר רשב"ג בשלשה דברים אני משבח את בני המזרח שאין נושקין בפה אלא ביד ואין נושכין בפה אלא חותכים בסכין ואין נוטלין עצה אלא במקום מרווח שאין יועצין אלא בשדה מה היתה חכמתן של מצרים את מוצא בשעה שבקש שלמה לבנות בית המקדש שלח אצל פרעה נכה ואמר שלח לי אומנים בשכרן שאני רוצה לבנות בית המקדש מה עשה כנס כל אסטרולוגין שלו וצפו וראו בני אדם שהן עתידין למות באותה שנה ושלחן לו וכיון שבאו אצל שלמה צפה ברוח הקדש שהם עתידין למות באותה שנה ונתן להם תכריכין ושלחן לו ואמר לו אם לא היה לך תכריכין לצורך מתיך אלו הרי הם ותכריכיהון קום קבור אותם (שם ) ויחכם מכל האדם מאדם הראשון מה היתה חכמתו של אדם הראשון את מוצא כשביקש הקדוש ברוך הוא לבראת את אדם הראשון נמלך במלאכי השרת ואמר להם נעשה אדם אמרו לפניו רבש"ע (תהלים ח') מה אנוש כי תזכרנו אמר להם אדם שאני רוצה לבראתו חכמתו מרובה משלכם מה עשה כנס כל בהמה חיה ועוף והעמידן לפניהם ואמר להם קראו להם שמות עמדו ולא ידעו הלך אצל אדם אמר לו מה שמותן של אלו אמר רבון העולמים לזה נאה לקרותו שור ולזה ארי ולזה סוס ולזה גמל ולזה נשר וכן לכולן ואמר לו אתה מה שמך אמר לפניו אדם מפני שנבראתי מן האדמה ואני מה שמי אמר לפניו אדני מפני מה שאתה אדון על בריותיך הה"ד (ישעיה מ"ב) אני ה' הוא שמי הוא שמי שקרא לי אדם הראשון הוא שמי שהתניתי ביני לבין עצמי הוא שמי שהתניתי ביני לבין בריותי ובין מלאכי השרת מאיתן האזרחי זה אברהם דכתיב (תהלים פ"ט) משכיל לאיתן האזרחי והימן זה משה שנא' (במדבר י"ב) בכל ביתי נאמן הוא וכלכל זה יוסף דכתיב (בראשית מ"ז) ויכלכל יוסף אמרו מצרים כלום עבד זה מלך עלינו אלא בחכמתו נטלו שבעים פיתקין והיו משליכין לפניו והיה קורא כל אחד ואחד בלשונו ולא עוד אלא שהיה מדבר בלשון הקדש שלא היו יודעין ומכירין בו ואינן יכולין לשמוע בו וכה"א (תהלים פ"א) עדות ביהוסף שמו ודרדע זה דור המדבר שכולו דעה בני מחול אלו ישראל שמחל להם הקב"ה על מעשה העגל:

ב (מלכים א' ה') וידבר שלשת אלפים משל א"ר שמואל בר נחמני חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שנתנבא שלמה אלא קרוב לשמונה מאות פסוקים ואת אמרת שלשת אלפים אלא מלמד שכל פסוק ופסוק שנתנבא שלמה יש בו שנים ושלשה טעמים ורבנן אמרי על כל פסוק ופסוק ג' אלפים משל ואלף וה' טעמים על כל משל ומשל דכתיב (שם) ויהי שירו שיורו של משל חמשה ואלף:

ג וידבר על העצים וכי אפשר לאדם לדבר על העצים אלא אמר שלמה מפני מה מצורע זה מטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכין בעץ ארז ואזוב אלא ע"י שאדם מגביה את עצמו כארז הוא לוקה בצרעת וכשהוא ממעט את עצמו ומשפילו כאזוב שהוא נמוך סופו להתרפאות וכן מפני מה בהמה ניתרת בשני סימנין ועוף ניתר בסימן אחד אלא מפני שהבהמה נבראת מן היבשה ועוף מן הים שכן אמר בר קפרא עוף מרקק נברא רבי אבין בשם רבי שמואל קפודקיא אמר דרגלוי דתרנגולתא דמיין לחספניתא דנונא ועל הרמש אמר מפני מה שמונה שרצים שבתורה הצדן והחובל בהם בשבת חייב ושאר כל השרצים שקצים ורמשים פטור מפני שיש להם עורות ועל הדגים אמר מפני מה כל בהמה חיה ועוף טעונין שחיטה ודגים אינם טעונין שחיטה אלא מהדין קרא (במדבר י"א) הצאן ובקר ישחט ובדגים אין כתיב אלא אסיפה הורה יעקב איש כפר גבוריא בצור על הדגים שטעונים שחיטה שמע רבי חגי שלח ואייתיניה א"ל מה הן הורית אמר ליה מן הן דכתיב (בראשית ג') ישרצו המים וגו' מה עוף טעון שחיטה אף דגים טעונין שחיטה אמר ארבעיניה דילקי אמר בר נש דאמר מילתא מן אורייתא ילקי א"ל לא הוריתה טבאות א"ל מן הן א"ל מן הכא הצאן ובקר ישחט להם וגו' האי בשחיטה והאי באסיפה אמר חבוט חבטך דהוא טבא בקלטא:

ד הורה יעקב איש כפר גבוריא בצור על בנה של נכרית שהוא נמול בשבת שמע רבי חגי שלח ואייתיניה א"ל מן הן הוריתה א"ל מן הן דכתיב (במדבר א') ויתילדו על משפחותם וכתיב (בראשית י"ז) יליד בית ומקנת כסף אמר ארבעיניה דילקי א"ל ובר נש דאמר מילתא דאורייתא ילקי אמר לא הורית טבאות א"ל מן הן רביע ואת שמע א"ל אם אתא לך בר עממיא לגבך ואמר אנא בעי למיתעבדא יהודי על מנת למיגזר יתיה ביומא דשבתא או ביומא דכיפורי מחללין עליו או לא הוי אומר אין מחללין לפי שאין מחללין שבת ויוה"כ אלא על בנה של ישראל בלבד ושל ישראלית א"ל מן הן א"ל רביעי (עזרא י') להוציא כל נשים והנולד מהם אמר ליה מן הקבלה את מלקני אמר ליה דכתיב (שם) וכתורה יעשה א"ל מאיזו תורה דאמר (דברים ז') ולא תתחתן בם למה כי יסיר את בנך בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה ומן השפחה קרוי בנך אלא בנה א"ל חבוט חבטך דהוא טבא בקלטא אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופשפשתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי כיון שהייתי יגע בה ודורש וחוקר בה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני:

א [כ"ו] ומוצא אני מר ממות את האשה וגו' רבנן אמרי על ידי שהיא תובעת בידו דברים שאינו יכול לעמוד בהן סוף שהיא ממיתה אותו מיתה מרה עובדא הוה בחד בר נש דהוה ליה מגיר ליסטים והוה נפיק ומקפח בליליא וזיין בניה ובנתיה ביממא אמרה ליה אנתתיה דההוא בר נש מה ביש גדא דההיא איתתא דאידבקת לך אמרה ליה לית את חמי בנוי דפלן מגרן היך אכלון ושתון אמר לה את בעי אעביד מה איהו עביד א"ל ומה אית ביה א"ל אייזיל פייסיה עמי דאנא אזיל עימיה אזלון ופייסוניה ונסב יתיה עימיה נפק בההוא ליליא נפק ליסטאה ותקין תזקיטא בתריהון דין דהוה חכים שביליא ערק ואישתיזב ודין לא הוה חכים שביליא איתצייד ואיצטלב וקרון עלוי לקיש לסטים בכיר לצלובים:

ב ג' דברים קשין לגוף מכת הלב קשה לגוף מכת חולי מעים קשה לגוף ממכת הלב וחסרון כיס קשה מכולן א"ר יהודה ארבעה עשר דברים קשין זה מזה וכולן מתגאין זה מזה תהום קשה והארץ מתגאה עליו שהוא כבוש עליה הארץ קשה וההרים קשין מתגאין עליה ההר קשה והברזל מתגאה עליו ושוברו ברזל קשה והאש מפעפעתו האש קשה והמים מתגאין ומכבין אותה המים קשים עננים סובלין אותן עננים קשין הרוח מפזרתן הרוח קשה והכותל מתגאה ועומד בו כותל קשה אדם מתגאה וסותרו אדם קשה וצרה מחלחלתו צרה קשה והיין מתגאה ומשכחה יין קשה והשינה מפיגתו שינה קשה וחולי מתגאה ומטלטלה חולי קשה ומלאך המות מתגאה ונוטל את נפשו ואשה רעה קשה מכולן:

ג אשר היא מצודים וחרמים שהיא צדה בים וביבשה אסורים ידיה א"ר אלעזר אילולי שכתב בה אסורים ידיה היתה אוחזת באדם בשוק ואומרת בא והזקק לי לכלבה נושכת שאחזה בעליה בשלשלת אע"פ שהיא קשורה אוחזה באדם בשוק בבגדיו כך אילולי שכתב בה אסורים ידיה היתה חוטפת באדם בשוק ראה מה כתיב (בראשית ל"ט) ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי טוב לפני האלהים ימלט ממנה זה יוסף וחוטא ילכד בה זה פוטיפר דבר אחר טוב זה פנחס וחוטא זה זמרי דבר אחר טוב זה פלטי וחוטא זה אמנון ר' איסי דקיסרין פתר קרייה במינות טוב זה ר' אלעזר וחוטא זה יעקב איש כפר גבוריא ד"א טוב זה אלעזר בן דמא וחוטא זה יעקב איש כפר סאמא ד"א טוב זה חנניא בן אחי ר' יהושע וחוטא אלו בני כפר נחום ד"א טוב זה יהודה בן נקוסא וחוטא אלו המינים ד"א טוב זה ר' נתן וחוטא זה תלמידו ד"א טוב זה ר' אליעזר ורבי יהושע וחוטא זה אלישע:

א [כ"ז] ראה זה מצאתי אמרה קהלת ולהלן הוא אומר אמר קהלת א"ר ירמיה זה רוח הקדש פעמים משיח בלשון זכר ופעמים משיח בלשון נקבה אחת לאחת למצוא חשבון א"ר יצחק בנוהג שבעולם אדם נכשל בעבירה והוא חייב עליה מיתה לשמים במה נתכפר לו מת שורו אבדה תרנגולתו נשברה צלוחיתו נכשל באצבעו הקטנה ויצא ממנה טיפת דם מקצת הנפש ככל הנפש שנאמר אחת לאחת למצא חשבון חדא מערערא חדא והחשבון מתמצה כמה הוא מיצוי החשבון ר' פנחס אמר עד אחת:

א [כ"ח] אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי אדם אחד מאלף מצאתי בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסין למקרא יוצאין מהן ק' למשנה יוצאין מהן עשרה לתלמוד יוצא מהם אחד להוראה הה"ד אדם אחד מאלף מצאתי ד"א אדם זה אברהם ואשה בכל אלה לא מצאתי זו שרה ד"א אדם זה עמרם ואשה זו יוכבד ד"א אדם זה משה ואשה אלו נשי המדבר ד"א אדם זה משה שבא לאלף דור ואשה זו היא התורה שנתנה לאלף דור הה"ד (תהלים ק"ה) דבר צוה לאלף דור מלמד שצפה הקדוש ברוך הוא בכל הקנקנים ולא מצא קנקן זפות מקנקנו של משה שפשט ידו וקבל את התורה:

א [כ"ט] לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר ישר היה שנאמר אשר עשה האלהים את האדם ישר וכתיב (בראשית ג') הן האדם היה כאחד ממנו כאחד ממלאכי השרת וכיון שנעשו שנים והמה בקשו חשבונות רבים.

א [א] מי כהחכם זה הקב"ה דכתיב ביה (איוב ט') חכם לבב ואמיץ כח ומי יודע פשר דבר שפשר תורה למשה חכמת אדם תאיר פניו אמר ר' שמעון גדול כח הנביאים שהן מדמין את הצורה ליוצרה דכתיב (דניאל ח') ואשמע קול אדם בין אולי א"ר יודן אית לן קרייה דנהיר מיניה דכתיב (יחזקאל א') ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה ועז פניו ישנא שהוא משתנה ממדת הדין למדת רחמים על ישראל:

ב ד"א מי כהחכם זה אדם הראשון דכתיב ביה (שם כ"ח) אתה חותם תכנית ומי יודע פשר דבר שפרש שמות לכל חכמת אדם תאיר פניו יופיו יאיר פניו א"ר לוי תפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה ואל תתמה בנוהג שבעולם אדם עושה לו שני דסקרין שלמין אחד לו ואחד לבן ביתו של מי הוא עושה נאה לא שלו כך אדם הראשון נברא לתשמישו של הקדוש ברוך הוא וגלגל חמה לתשמישו של אדם הראשון לא הוא בדין שתפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה ומה אם תפוח עקיבו כך קלסתר פניו על אחת כמה וכמה ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא שלש עשרה חופות קשר להם הקב"ה בגן עדן הוא דכתיב (יחזקאל כ"ח) בעדן גן אלהים היית וגו' ר"ל אמר אחת עשרה ורבנן אמרי עשר ולא פליגי מ"ד שלש עשרה עבד כל אבן יקרה מסוכתך תלת ומ"ד אחת עשרה עבד להון חדא ומ"ד עשר לא עבד חד מנהון ואחר כל השבח הזה כי עפר אתה ועז פניו ישונא כשאמר לו הקדוש ברוך הוא המן העץ ואף הקב"ה שינה עז פניו וטרדו מגן עדן:

ג ד"א מי כהחכם אלו ישראל דכתיב בהון (דברים ד') רק עם חכם ונבון ומי יודע פשר דבר שהיו יודעין לדרוש את התורה לארבעים ותשע פנים טהור וכנגדן טמא את מוצא כשעמדו ישראל על הר סיני ואמרו נעשה ונשמע ניתן עליהם מזיו שכינה של מעלן וכיון שחטאו נעשו שונאים להקב"ה דכתיב ועז פניו ישונא ואף הקדוש ברוך הוא שינה עליהם את הדברים דכתיב (תהלים פ"ב) אכן כאדם תמותון:

ד דבר אחר מי כהחכם זה תלמיד חכם מי יודע פשר דבר שהוא יודע לפרש משנתו חכמת אדם בשעה שהוא נשאל ומשיב ועז פניו ישונא בשעה שהוא נשאל ואינו יודע להשיב ר' חייא הוה יתיב ומתני מניין שאין ממירין בבכור זחלין אפוי דבר פדיה אמר הדין ידע מה אנא יתיב ומתני עובד כוכבים אחד ראה את ר' יהודה בר' אלעאי חמתיה אפוי נהרין אמר הדין גברא חדא מן תלת מילין אית ביה או שתוי חמר או מוזיף ברביתא או מרבי חזירי שמע רבי יהודה בר אלעאי אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא דחדא מן תלתיהון לית בי לא מוזיף ברביתא אנא דכתיב (דברים כ"ג) לא תשיך לאחיך ולא מרבי חזירי אנא דאסור ליה לבר ישראל למרבי חזירי דתנינן תמן לא יגדל אדם חזירים בכל מקום ולא שתוי חמר אנא דאפילו ארבע כסיה דאנא שתי בלילא פסחא אזיק לרישי מן פסחא לעצרתא א"ל ועל מה אפך נהירין א"ל אורייתי היא דמנהרא אפוי דכתיב חכמת אדם תאיר פניו וגו' ר' אבהו אזל לקיסרין ואתא מן תמן ואפוי נהירין חמוניה תלמידייא סלקין ואמרין לר' יוחנן הדין ר' אבהו אשכח סימא אמר לון למה אמרין ליה דאנפוי נהירין אמר לון דילמא אורייתא חדתא שמע סלקון לגביה אמרו ליה ומה אורייתא חדתא שמע מר אמר לון תוספתא עתיקא אמרון קרא עליו חכמת אדם וגו':

ה דבר אחר מי כהחכם זה משה דכתיב ביה עיר גבורים עלה חכם ומי יודע פשר דבר שפשר תורה לישראל ר' מנא דשאב בשם ר' יהושע בן לוי אמר על כל דבר ודבר שהיה הקב"ה אומר למשה היה אומר לו טומאתו וטהרתו וכיון שהגיע לפרשת (ויקרא כ"א) אמור אל הכהנים אמר לפניו רבונו של עולם ואם נטמאו אלו במה היא טהרתן לא השיבו דבר אותה שעה נשתנו פניו של משה וכיון שהגיעו לפרשת פרה אדומה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה משה אותה אמירה שאמרתי לך אמר אל הכהנים ואמרת לי אם נטמאו במה היא טהרתן ולא אמרתי לך דבר זו היא טהרתן ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת אמר לפניו רבש"ע וכי טהרה היא אמר הקב"ה משה חקה היא וגזירה גזרתי ואין בריה יכולה לעמוד על גזירתי דכתיב (במדבר י"ט) זאת חקת התורה:

א [ב] אני פי מלך שמר א"ר לוי אני פי ממ"ה הקדוש ברוך הוא אשמור אותו הפה שאמר (שמות כ') אנכי ה' אלהיך ועל דברת לא יהיה לך שבועת לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא:

א [ג] אל תבהל מפניו תלך ר' חייא בר גמדא פתח (משלי ג') מוסר ה' בני אל תמאס תני הפותח פותח בדבר טוב והחותם חותם בדבר טוב דתנינן בברכות קורא ומפסיק בקללות אינו מפסיק אלא אחד קורא את כולן מוסר ה' בני אל תמאס וגו' משום עמו אנכי בצרה אמר הקב"ה בני מתקללין ואני מתברך ואל תקוץ בתוכחתו אל תעש תוכחתו של הקדוש ברוך הוא קוצים קוצים ר' לוי בן פנטי קרא את ארוריא קדם רבי הונא וגמגם בהון א"ל אשמע קליך דלית אינון קללות תוכחת אינון מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו:

א [ד] באשר דבר מלך שלטון א"ר בון כתיב (דברים ו') לא תנסו (בראשית כ"ב) והאלהים נסה (ויקרא י"ט) לא תקום ולא תטור כתיב (נחום א') אל קנא ונוקם ה' א"ר לוי לרב שהיה מצוה את תלמידו ואומר לו לא תטה משפט והוא מטה משפט לא תכיר פנים והוא מכיר פנים אמר לו התלמיד רבי לך שרי ולי אסור אמר לו איני אומר לך אלא שלא תלוה לישראל ברבית אבל הלוה לעובדי כוכבים שנא' (דברים כ"ג) לנכרי תשיך כך אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע הא כתבת בתורתך (ויקרא י"ט) לא תקום ולא תטור ואת נוקם ונוטר אמר להון לישראל לא אטור דכתיב (תהלים קי"ג) לא לנצח יריב ולא לעולם יטור אבל לעובדי כוכבים (נחום א') נוקם ה' לצריו ונוטר הוא לאויביו אמר הכתבתי בתורתי לא תקום ולא תטור את בני עמך אבל נוקם את לעובדי כוכבים שנא' (במדבר ל"א) נקם נקמת בני ישראל לקיים מה שנאמר באשר דבר מלך שלטון:

א [ה] שומר מצוה לא ידע דבר רע זו אסתר שהיתה עסוקה במצות ביעור חמץ ועת ומשפט ידע לב חכם זה מרדכי דכתיב (אסתר ד') ומרדכי ידע את כל אשר נעשה:

]ו[כי לכל חפץ יש עת ולכל עת יש חפץ היך מה דבר נש בעי עביד בהאי עלמא עביד ברם תמן דינא וחושבנא:

]ח[אין אדם שליט ברוח רבנן אמרין אין אדם שליט ברוח של מלאך המות לכלותו ממנו ומניין שנקראו המלאכים רוחות שנאמר (תהלים ק"ד) עושה מלאכיו רוחות ואין שלטון ביום המות אין אדם יכול לומר למלאך המות המתן לי עד שאחשב חשבונותי ואחר כך אני בא ואין משלחת במלחמה אין אדם יכול לומר הרי בני או עבדי או בן ביתי תחתי ולא ימלט רשע את בעליו אין מי שיתלה אנקליטון אין מי שיאמר אנקלומא ור' נחמיה אמר אין אדם שליט ברוח אין נביא של ישראל שליט ברוחו של הקדוש ברוך הוא לכלותו ממנו שנא' (ירמיה כ') ואמרתי לא אזכרנו וגו' ואין שלטון ביום המות (שם ט"ז) אשר למות למות וגו' ואין משלחת במלחמה (שם) שלח מעל פני ויצאו ולא ימלט רשע את בעליו ר' חגי בשם ר' יצחק לפי שהיו ליצנים שבאותו הדור ממלמלין בפיהם ומפריזין באצבעותיהם ואומרים החזון אשר הוא חוזה וגו' אמר להם נביא לישראל חייכם כי בימיכם בית המרי ור' אליעזר בן יעקב אומר אין אדם שליט ברוחן של מלכיות לכלותן ממנו ואין שלטון ביום המות שנא' (תהלים י"ח) קדמוני מוקשי מות ואין משלחת במלחמה דכתיב (שם ע"ח) משלחת מלאכי רעים ולא ימלט רשע את בעליו אילו עשו תשובה פשרו ורבנן אמרי אין אדם שליט ברוח עצמו לכלותו ממנו א"ר חנינא כתיב (זכריה י"ב) ויוצר רוח אדם בקרבו צר רוחו של אדם בגופו שאילולי כן כיון שהיתה הצרה באה עליו היה נוטלה ומשליכה מקרבו א"ר לוי קרוב לחמשים ושתים פעמים כתיב והמלך דוד כיון שנטה למות כתיב (מ"א ב') ויקרבו ימי דוד למות משום ואין שלטון ביום המות ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי שתי חצוצרות שהיו בימי משה נגנזו כתוב אחד אומר (במדבר י') ותקעו בהן ונועדו אליך וכתוב אחד אומר (דברים ל"א) הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם וחצוצרות היכן הם אמור שכבר נגנזו בימי משה אמר הקב"ה למה הוא מת ויהיו בניו תוקעין לפניו בסלפינגס לא משום ואין שלטון ביום המות רבי אלעזר בשם רבי סימון אמר כבוד גדול חלק הקדוש ברוך הוא למשה שאמר לו עשה לך שתי חצוצרות ולא ליהושע:

א [ט] את כל זה ראיתי וגו' עת אשר שלט האדם באדם לרע לו עת היא לרע לו לשולט ועת היא לרע לו לנשלט א"ר אלעזר אין לך שהוא מתחייב על ידי אדם זה אלא אדם כיוצא בו שנאמר עת אשר שלט האדם רבי יונתן אמר ואפי' במקל ואפי' ברצועה מתחייביןע"יאדם זה שנאמר (ישעיה ט') כי את עול סבלו וגו' כיום מדין כיום הדין אמר רבי חמא בר גוריון (אפילו זאב) אפילו אילני סרק עתידין ליתן דין וחשבון ורבנן מייתין לה מן הדא (דברים כ') כי האדם עץ השדה מה האדם עתיד ליתן דין וחשבון אף אילני סרק עתידין ליתן דין וחשבון:

א [י] ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו א"ר יהודה בר סימון אם במתי יחזקאל הוא אומר הלא כבר נאמר רשעים ואותן לא היו אלא צדיקים ואם בבנה של צרפית הכתוב מדבר והלא כבר נאמר קבורים והוא לא נקבר ואם בצדקיה בן כנענה הכתוב מדבר והלא כבר נאמר ובאו והוא לא בא אלא (מ"ב י"ג) ויהי הם קוברים איש וגו' ויחי יכול לעולם ת"ל ויקם על רגליו מלמד שלא היתה עמידתו אלא לשעה לפרוש מאותו צדיק בלבד ומהו ובאו ר' שמואל אמר שקעה שמשן והטהרו הא מד"א (ויקרא כ"ב) ובא השמש וטהר א"ר לוי (איוב ט"ו) כל ימי רשע הוא מתחולל מת וחלל המד"א (יחזקאל כא) ואתה חלל רשע ד"א מדבר בגרים שהם באים ועושים תשובה וממקום קדוש יהלכו ע"י שהלכו במקום קדוש אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות וישתכחו בעיר וישתכחו מעשים רעים אשר כן עשו וישתכחו מעשיהם הטובים אשר עשו בעיר גם זה הבל אמר רבי יצחק איננו הבל וזה הבל שאינן באין מאליהן רבי בון אמר צדיקים הלכו לשם ויבואו כגון יוסף לאסנת יהושע לרחב בועז לרות משה לחובב א"ר אחא אין זה הבל אלא שאין הבריות באין ומתקדשין לתחת כנפי השכינה:

א [י"א] אשר אין נעשה פתגם על ידי שאדם חוטא ואין מדת הדין פוגעת בו על כן מלא וגו' מה אינון אמרין הא רומיא עללין הא רומיא נפקין לית להון מפוקים:

א [י"ג] וטוב לא יהיה לרשע:

א [י"ד] יש הבל אשר נעשה על הארץ אשריהן לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בעולם הזה ואוי ואללי לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים:

א [ט"ו] ושבחתי אני את השמחה א"ר תנחומא א"ר נחמן בריה דר' שמואל בר נחמן ר' מנחמה ואמרי לה ר' ירמיה ורבי מיאשה בשם רבי שמואל בר רב יצחק כל אכילה ושתיה שנאמר במגלה הזאת בתורה ובמעשים טובים הכתוב מדבר אמר ר' יונה בנין אב שבכולן שנאמר והוא ילונו בעמלו בעולמו בעוה"ז ימי חייו לקבר וכי יש מאכל ומשתה בקבר שמלוין את האדם לקברו אלא אלו תורה ומעשים טובים שעושה האדם:

א [ט"ז] כאשר נתתי את לבי וגו' שינה בעיניו איננו רואה אינו רואה תשובה ואינו עושה שני דברים טובים קרובים לך ורחוקים ממך רחוקים ממך וקרובים לך תשובה קרובה לך ורחוקה ממך רחוקה ממך וקרובה לך מיתה קרובה לך ורחוקה ממך רחוקה ממך וקרובה לך:

א [י"ז] וראיתי את כל מעשה האלהים רבי פנחס ורבי ירמיה בשם רבי חייא בר אבא הרבה שאלו לעשות ולעמוד על דברי תורה ולא יכלו ומאי טעמא בשל אשר יעמל האדם לבקש ולא ימצא וגם אם יאמר החכם זה שלמה יום שאמר יכול אני להרבות ולא להטות ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר כתיב (ישעיה מ') הנותן רוזנים לאין זה משה בשעה שאמר (דברים א') והדבר אשר יקשה מכם אמר לו הקדוש ברוך הוא משה את דן קשות אני אביא לך דין שתלמיד תלמידך יכול לדון ואפילו הנשים ואין את יכול להוציאו איזה זה זה דינן של בנות צלפחד רבנן אמרי ח"ו לא נתגאה משה אלא כך אמר והדבר אשר יקשה מכם אם הייתי סוברו ושמעתיו ואם לאו והשמעתיו לאלהים.

א [א] שמעון בר אבא פתח הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק זה נח שנא' (בראשית ו') איש צדיק תמים היה אמרו כשיצא מן התיבה הכישו ארי ושברו והיה צולע ולרשע זה פרעה אמרו כשבא פרעה לישב על כסא שלמה כשלקח בכתובת בתו לא היה יודע מנגניקון שלו והכישו ארי ושברו והיה צולע זה מת צולע וזה מת צולע הוי מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב זה משה שנאמר (שמות ב') ותרא אותו כי טוב הוא אמר ר"מ טוב שהיה מהול ולטהור זה אהרן שהיה עסוק בטהרתן של ישראל ולטמא אלו המרגלים שאמרו דבה רעה על הארץ ולא נכנסו לארץ ואלו אמרו טובתה ושבחה של ארץ ישראל ולא נכנסו בה ולזובח זה יאשיה דכתיב (ד"ה ב' ל"ה) וירם יאשיהו לבני העם ולאשר איננו זובח זה אחאב שביטל קרבן מעל גבי המזבח זה מת בחצים וזה מת בחצים כטוב זה דוד דכתיב ביה (שמואל א' ט"ז) וטוב ראי אמר ר' יצחק וטוב ראי בהלכה שכל מי שהוא רואה אותו זוכר את תלמודו כחוטא זה נבוכדנצר דכתיב (דניאל ד') וחטאך בצדקה פרוק זה בנה בית המקדש ומלך מ' שנה וזה החריבו ומלך ארבעים שנה הוי מקרה אחד הנשבע זה צדקיהו דכתיב אשר השביעו במה השביעו אמר רבי יוסי בברית השביעו רבי אמר במזבח השביעו כאשר שבועה ירא זה שמשון שנאמר (שופטים טו) השבעו לי זה מת בניקור עינים וזה מת בניקור עינים ד"א לצדיק אלו בניו של אהרן ולרשע אלו עדת קרח אלו נכנסו להקריב במחלוקת ויצאו שרופים ובני אהרן שלא נכנסו במחלוקת ויצאו שרופים הה"ד (ויקרא י"ז) אחרי מות שני בני אהרן וגו':

ב כי מי אשר יחבר אמר ר' אחא יבחר כתיב מי יבחר יצר טוב מיצר הרע אלו הצדיקים מי יבחר יצר רע מיצר טוב אלו הרשעים אל כל החיים יש בטחון אפילו אלו שפשטו ידיהם בזבול יש בטחון להחיותן אי אפשר שכבר פשטו ידיהם בזבול ולכלותם אי אפשר שכבר עשו תשובה עליהם הוא אומר (ירמיה נ"א) וישנו שנת עולם ורבנן אמרין קטני רשעי גוים הן וחיילותיו של נבוכדנצר לא חיין ולא נידונין עליהם הוא אומר וישנו שנת עולם א"ר יוחנן כל טיפה וטיפה שהוריד הקב"ה על דור המבול היה מרתיחה ואח"כ מורידה עליהם שנאמר (איוב ו') בעת יזרבו נצמתו זריבתן חלטנית היתה:

ג כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת אנדריאנוס שחיק טמיא שאל את ר' יהושע בן חנניה אמר ליה אנא טב ממשה רבך אמר ליה למה דאנא חי והוא מת וכתיב כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת אמר ליה יכיל את לגזור דלא ידלק בר נש נור תלתא יומן א"ל אין לעידן רמשא דיומא קמו סלקו תרוייהון על איגר פלטין חמי תננא סליק מן רחיק א"ל מה כן אמר איפרכא ביש ועאל אסיא ובקר יתיה ואמר ליה עד דשתי חמימי לא מיתסי אמר ליה תיפח רוחיה עד דאת בחיים בטלה גזרתך ומשה רבינו בשעה שנגזר עלינו (שמות ל"א) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת לא מדליק יהודאי נור בשבתא מיומוהי ועדיין לא נתבטלה גזירתו מכמה שנים עד השתא אמרת את כן דאנא טב מיניה:

א [ה] כי החיים יודעים שימותו ר' חייא רבה ור' יונתן הוון מהלכין קומי ערסיה דר' שמעון בן יוסי בן לקוניא הוה טליתיה דר' יונתן מהלכא על ארוניה אמר ליה ר' חייא רבה בני טלי טליתך שלא יהו אומרים למחר הן באין אצלנו והן מחרפין אותנו אמר ליה רבי לא כתיב והמתים אינם יודעים מאומה אמר ליה בני מקרא את יודע מדרש אין את יודע כי החיים יודעים אלו הצדיקים שאפי' במיתתן קרויין חיים והמתים אינם יודעין אלו הרשעים שאפי' בחייהן קרוין מתים ומניין שהצדיקים קרוין חיים במיתתן שנאמר (במדבר ל"ב) אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר וגו' לאבות לא אמר אלא לאברהם ליצחק וליעקב אמר למשה צא ואמור להן שבועה שנשבעתי להם קיימתיה שנא' (בראשית ט') לזרעך אתננה ורשעים קרוים מתים דכתיב (יחזקאל י"ח) אם אחפוץ במות המת וכי המת מת אלא אלו הרשעים שאפילו בחייהם קרוים מתים אמר לו ברוך שלמדני מדרש ונשקו על ראשו:

א [ו] גם אהבתם שהיתה לעבודת כוכבים שלהם יותר מן הקדוש ברוך הוא גם שנאתם ששונאין להקב"ה במעשה ידיהם גם קנאתם שקנאוהו בעבודת כוכבים שלהם שנאמר (דברים ל"ב) יקניאוהו בזרים וחלק אין להם עוד לעולם אבל ישראל יש להם חלק ושכר טוב שנא' לך אכול בשמחה לחמך. סליק סדרא תנינא:

סדרא תליתאה:

א [ז] לך אכול בשמחה לחמך א"ר הונא בריה דר' אחא בשעה שהתינוקות נפטרין מבית רבן בת קול יוצאת ואומרת להם לך אכול בשמחה לחמך נתקבל הבל פיכם לפני כריח ניחוח ובשעה שישראל נפטרין מבתי כנסיות ומבתי מדרשות בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך כבר נשמעה תפלתכם לפני כריח ניחוח ד"א לך אכול בשמחה לחמך זו פרשת חלה ושתה בלב טוב יינך זו פרשת נסכים כי כבר רצה האלהים את מעשיך זו הכנסת ישראל לארץ שנאמר (במדבר ט"ו) כי תבאו אל ארץ ר' עזריה בשם ר' יהודה בר סימון פתר קרייה באברהם אבינו כשאמר לו הקדוש ברוך הוא (בראשית כ"ב) קח נא את בנך את יחידך ביום הראשון לא ראה כלום ולא בשני ביום השלישי מה כתיב בו (שם) וירא את המקום מרחוק מה ראה ראה ענן קשור על ההר אמר דומה שזה ההר שאמר לי הקב"ה להעלות את יצחק בני עליו אמר לו יצחק בני רואה אתה מה שאני רואה אמר לו הן אמר לו מה אתה רואה אמר לו ענן קשור על ההר אמר לאליעזר ולישמעאל נעריו רואים אתם כלום אמרו לאו אמר הואיל ואין אתם רואים כלום והחמור אינו רואה כלום (שם) שבו לכם פה עם החמור עם דומין לחמור אז הוא נטל יצחק והעלהו הרים והורידו גבעות והעלהו לראש הר אחד גבוה ותלול ובנה מזבח וסדר מערכה ועקדו עליו ונטל המאכלת לשוחטו ואילולי שבא מלאך ואמר לו (שם) אל תשלח ידך אל הנער כבר שחטו וכשבא אל אמו אמרה לו היכן היית בני אמר לה נטלני אבא והעלני הרים והורידני גבעות והעלני להר אחד ובנה מזבח וסדר מערכה ועקדני עליו ונטל מאכלת לשוחטני אלו לא בא מלאך אחד מן השמים ואמר לו אברהם אברהם אל תשלח ידך אל הנער כבר הייתי שחוט כיון ששמעה שרה אמו כך צווחה ולא הספיקה לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתה דכתיב (בראשית כ"ג) ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה מהיכן בא מהר המוריה בא רבי יהודה בר' סימון אמר היה אברהם מהרהר בלבו ואומר תאמר שמא פסלות היה בבני ולא נתקבל יצתה בת קול ואמרה לו אברהם אברהם לך אכול בשמחה לחמך וגו' כי כבר רצה האלהים את מעשיך רצה האלהים את קרבנך ר' מונא דישאב ור' יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתר קרייא בראש השנה וביום הכפורים משל למדינה שהיתה חייבת ליפסין למלך שלח המלך גבאי טימיון לגבותה ברחוק עשרה מילין יצאו גדולי המדינה וקלסוהו והתיר להם שליש ברחוק חמשה מילין יצאו הבינונים וקלסוהו והתיר להם שליש כשקרב יצאו לקראתו אנשים ונשים וטף וקלסוהו ומחל להם את הכל. אמר לון מה דאזל אזל מן הכא ולהלן הוא חושבנא כך ערב ראש השנה גדולי הדור מתענין הקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש מעונותיהם שנאמר (תהלים ק"ל) כי עמך הסליחה למען תורא אמר ר' אחא מר"ה סליחה מתוקנת לך למען תורא שתהא יראתך על בריותיך ואותן הימים שבין ראש השנה ליוה"כ היחידים מתענין והקב"ה מתיר להם עוד שליש מעונותיהם וביום הכפורים מתענין כולן והקדוש ברוך הוא מתיר להם עוד שליש מעונותיהן עד שמתענין אנשים ונשים וטף מוחל להם הקב"ה את הכל ואומר מה דאזל אזל מן הכא ולהלן הוא חושבנא יצתה בת קול ואומרת להם לך אכול בשמחה לחמך כבר נשמעה תפלתכם אבא תחנה חסידא נכנס לעירו ערב שבת עם חשיכה וחבילתו מונחת לו על כתפו ומצא מוכה שחין אחד מוטל בפרשת דרכים אמר ליה ר' עשה עמי צדקה והכניסני לעיר אמר אם אני מניח חבילתי מהיכן אתפרנס אני וביתי ואם אני מניח את מוכה שחין אני מתחייב בנפשי מה עשה המליך יצר טוב על יצר רע והכניסו למוכת שחין לעיר ובא ונטל את חבילתו ונכנס עם דמדומי חמה והיו הכל תמהין ואומרים זה הוא אבא תחנה חסידא אף הוא הרהר בלבו ואמר תאמר שמא חללתי את השבת באותה שעה הזריח הקדוש ברוך הוא את החמה דכתיב (מלאכי ג') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וגו' באותה שעה הרהר בלבו ואמר תאמר שלא נתקבל שכרי יצתה בת קול ואמרה לו לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך נתקבל שכרך ד"א לך אכול בשמחה לחמך מדבר בדניאל איש חמודות שנא' (דניאל ט') ועוד אני מדבר בתפלה והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף טייס וחזר וטייס (שם) ויבן וידבר עמי רבי חגי בש"ר יצחק אמר דניאל איש חמודות אמר ידע הקב"ה שגמרתי תפלתי ושלח המלאך ודבר עמי שנאמר ויבן וידבר עמי ומה דבר עמי אמר לי בתחלת תחנוניך יצא דבר אמר לי גזרה נגזרה שיבנה בהמ"ק ולמלא שאלתך אמרתי בתחלת תחנוניך כי חמודות אתה שהיה מתאוה לתפלתו ר' שמואל בר אוניא בשם ר' אחא ג"פ כתיב בכאן חמודות חמודות חמודות אמר ליה דייך בוראך מתחמד לך פמליא שלו מתחמד לך ותורתו מתחמדת לך דכתיב (שם י') כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך נשמעה תפלתך יצתה בת קול ואמרה לו לך אכול בשמחה לחמך כבר נשמע תפלתך:

א [ח] בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר א"ר יוחנן בן זכאי אם בבגדים לבנים הכתוב מדבר כמה בגדים לבנים יש להם לאו"ה ואם בשמנים טובים הכתוב מדבר כמה שמנים טובים יש לאו"ה הא אינו מדבר אלא במצות ומעשים טובים ובתורה ר' יהודה הנשיא משלו מלה"ד למלך שעשה סעודה וזימן אצלו אורחים אמר להם לכו ורחצו וגהצו וסכו ורחצו בגדיכם והתקינו עצמכם לסעודה ולא קבע להם זמן אימתי יבאו לסעודה והיו הפקחין מטיילין על פתח פלטין של מלך אמרין כלום פלטין של מלך חסר כלום הטיפשין שבהן לא השגיחו ולא הקפידו על דבר המלך אמרו שסופנו להרגיש בסעודת המלך כלום יש סעודה שאין בה הטרח וחברה אלו לאלו והלך הסייד לסידו ויוצר לטיטו נפח לפחמו כובס לבית המשרה שלו פתאום אמר המלך יבאו הכל לסעודה מהרום אלו באו בכבודם ואלו באו בניוולם שמח המלך על הפקחין שקיימו דברו של מלך ולא עוד אלא שכבדו פלטין של מלך וכעס על הטפשין שלא קיימו את דבר המלך וניוולו פלטין של מלך אמר המלך אלו שהתקינו עצמן לסעודה יבאו ויאכלו בסעודת המלך ואלו שלא התקינו עצמן לסעודה לא יאכלו בסעודת המלך יכול ילכו ויפטרו להם חזר המלך לומר לאו אלא יהיו אלו מסובין ואוכלין ושותין ואלו יהיו עומדים על רגליהם לוקין ורואין ומצטערים כך לע"ל הוא שישעיה אומר (ישעי' ס"ה) הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו זיוותאי אמר משום ר' מאיר אלו מסובין ואוכלין ושותין ואלו מסובין לא אוכלין ולא שותין לא דומה צערו של זה שהוא עומד לצערו של זה שהוא מיסב זה שהוא עומד לא אוכל ולא שותה דומה למשמש זה שמיסב ואינו אוכל צערו כפול ומכופל ופניו מוריקות הוא שהנביא אומר (מלאכי ג') ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בר קפרא ור' יצחק בר קפרא אמרי לאשתו של בולדריס שהיתה מקשטת עצמה בפני שכינותיה אמרו לה שכינותיה בעליך אינו כאן בפני מי את מקשטת עצמך אמרה להון בעלי מלח הוא אם יזדמן לו מעט רוח תכף יבא ונמצא עומד למעלה מראשי לא מוטב שיראה אותי בכבודי ולא בניוולי כך בכל עת יהיו בגדיך לבנים מן העבירות ושמן על ראשך אל יחסר ממצות ומעשים טובים תני ושוב יום אחד לפני מיתתך שאלו תלמידיו את ר' אליעזר אמרין ליה רבי וכי אדם יודע אימתי הוא מת שיעשה תשובה אמר להם לא כ"ש ישוב היום שמא ימות למחר של אחריו ונמצאו כל ימיו בתשובה לכך נאמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים:

א [ט] ראה חיים עם אשה אשר אהבת אמר ר' משום עדה קדושה קנה לך אומנות עם התורה מה טעמא ראה חיים וגו' ולמה הוא קורא אותן עדה קדושה ששם היו רבי יוסי בן משולם ור"ש בן מנסיא שהיו משלשין היום שליש לתורה שלישי לתפלה שליש למלאכה ויש אומרים שהיו יגעין בתורה בימות החורף ובמלאכה בימות הקיץ ר' יצחק בן אלעזר היה קורא לר' יהושע בריה דר' טימי ור' בורקי עדה קדושה שהיו משלשין שליש לתורה שליש לתפלה שליש למלאכה תני אבל אסור להכניס לו אשה עד שלשים יום ר' יהודה אומר עד שעברו ג' רגלים זה אחר זה כנגד ג"פ שכתוב חיים חיים חיים במה דברים אמורים כשיש לו בנים אבל אין לו בנים או שהיו לו בנים קטנים מותר מפני מיעוט פריה ורביה ופרנסתן ומעשה שמתה אשתו של רבי טרפון וכשנסתם הגולל אמר לאחותה בתוך האבל הכנסי וגדלי את בני אחותך ואף על פי שכנסה לא נהג בה דרך ארץ אלא לאחר שלשים יום תני אבל אסור לילך לבית המשתה עד שלשים יום תני מצות האב חייב בבנו למולו ולפדותו וגם ללמדו תורה וללמדו אומנות ולהשיאו אשה וי"א אף להושיטו בנהר למולו מנין שנאמר (בראשית י"ז) ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לפדותו מנין שנאמר (שמות י"ג) וכל בכור אדם בבניך תפדה ללמדו תורה מנין שנאמר (דברים י"א) ולמדתם אותם ללמדו אומנות מנין שנא' (שם ל') ובחרת בחיים לישא אשה מנין שנא' (ירמיה כ"ט) קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים להושיטו בנהר מנין שנאמר ובחרת בחיים וכל מי שאין לו אשה שרוי בלא טוב בלא עזר בלא שמחה בלא ברכה בלא כפרה בלא טוב מנין (בראשית ג') לא טוב היות האדם לבדו בלא עזר מנין (שם) אעשה לו עזר כנגדו בלא שמחה מנין (דברים י"ד) ושמחת אתה וביתך בלא ברכה מנין (יחזקאל מ"ד) להניח ברכה אל ביתך בלא כפרה מנין (ויקרא ט"ז) וכפר בעדו ובעד ביתו ר' יהושע בן לוי אומר אף בלא חיים שנא' ראה חיים עם אשה אשר אהבת בלא שלום שנא' (שמואל א' כ"ה) ואתה שלום וביתך שלום ר' חייא בר גמדא אמר אף אינו אדם שלם שנא' (בראשית ד') ויברך אותם ויקרא את שמם אדם בזמן ששניהם כאחד הם אדם אין שניהם כאחד אין קרויין אדם ויש אומרים אף ממעט בדמות שנאמר (שם) כי בצלם אלהים עשה את האדם:

א [י] כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך ר' מנחמא בשם ר' בון מסרס הדין קרייה אם יודע את שאין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה ר' אחא הוה מתחמד למיחמי אפוי דר' אלכסנדרי איתחמי ליה בחלמיה הראהו ב' מילין הרוגי לוד אין לפנים ממחיצתם ברוך שהעביר חרפתן של לוליאנוס ופפוס ואשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו זבדי בן לוי הוה מתחמד למיחמי אפוי דר' יהושע ב"ל איתחמי ליה בחלמיה הראהו בני אדם פניהם זקופות ובני אדם פניהם נמוכות אמר ליה ומהו כדין א"ל אלו שפניהם זקופות תלמודן בידן אלו שפניהם נמוכות אין תלמודן בידן ריש לקיש ואית דאמרי ריב"ל הוה מתחמד למיחמי לר' חייא רבה אמרין ליה לית את הוא כדיי אמר לון למה ולא לעית באוריתא כוותיה א"ל לא אלפת אוריתא כוותיה ולא עוד אלא דהוא הוה גלי אמר לון ואנא לא הוינא גלי אמרין ליה את הוית גלי למילף והוא גלי לאלפא יתב תלת מאה תעניתא אתחזי ליה בחלמיה אמר מאן הוא דכלום ודבר בגרמיה כלום נוח ליה אם לא נברא ר' אסי צם תלתין יומין למיחמי ר' חייא רבה ולא חמייה אמרי ליה לית את כדיי אמר לון אחמיה יתיה ויהוי מה דהוי חמא דרגין דידיה וכהיין עינוי אין תימר דר' אסי לאו אדם גדול הוה חד גרדייא אתא קומי דר' יוחנן אמר חמית בחלמי רקיעא נפל וחד מן תלמידך סמכיה בידיה אמר ידעת ליה א"ל אין אעבר יתהון קמיי ידע אנא ליה עברון קומיה כד מטא לר' אסי אמר דין הוא ר' הונא ריש גלותא אמר לון כד דמיכנא אעלוני גביה ר' חייא רבה כד דמך אסקוניה לארעא דישראל אמרון כדיי הוא ר' הונא למייתי הכא גבי ר' חייא רבה מאן עליל ויהב ליה תמן א"ר חגי אנא מעייל ליה אמרין בר תמני עשר שנין הוה ורגיל תלמודיה ולא חמא קרי מן יומיה אמרין ליה עלותך את בעי דאת גברא סבא ואם דמכת תמן לא איכפת לך בחיין אמר לון עבדון לי הדא מילתא אייתון חבלה וקטרו ברגלי ואן אנא נפיק מוטב ואן לא תהוון שררין ברגלי איתעביד ליה כן עאל ואשכח תלתא דנין יהודה בני אחריך ואין עוד חזקיה בני אחריך ואין עוד יוסף בן ישראל אחריך ואין עוד תלה עיינוי למסתכלה אמרון ליה אמיך אפיך שמע קליה דר' חייא רבה אמר ליהודה בריה ברי נפש ליה לרבי הונא ריש גלותא דיתיב ליה ולא קביל עליה למיתב ליה כן זרעתיה לא פסקה לעולם יצא משם בן שמונים שנה ונכפלו לו שנותיו:

ב ר' זעירא הוה מחמד למיחמי לר' יוסי בר' חנינא איתחמי ליה א"ל אצל מי אתה תקוע א"ל אצל ר' יוחנן ור"י אצל מי אצל ר' יונתן בן עמרם ור' יונתן בן עמרם אצל מי אצל ר' חייא רבה ור' חייא רבה אצל מי אצל ר' יוחנן ור' יוחנן אצל ר' חייא לא אמר ליה אתר דזיקוקין דנור ובעורין דאשא מאן מעייל בר נפחא לתמן כד דמך ר' נחום איש קדש קדשים חפון אפוי איקנתא מחצלתא אמרין לא יחמי במיתותיה היך מה דלא חמי יתהון בחיוהי אפשר דהוה מחמי יתהון אמר רבי אשיאן אין בין צדיקים לרשעים אלא דיבור פה בלבד רשב"ל אמר אין בין צדיקים לבינן אלא דיבור בלבד אמר ר' זעירא המת שומע קילוסו מתוך ארונו כמן החלום ולמה קורין אותו נחום איש קדש קדשים שלא הביט צורת מטבע כל ימיו אמר ר' חייא (ויקרא י"ט)אל תפנו אל האלילים אל תפנו לעובדן אמר רבי אל תפנו לראותן ודאי ולמה קורין אותו רבינו הקדוש שלא הביט במילתו כל ימיו אנטלימוס הוה גזיר אמר ליה לרבינו חמי בהדא גזרתי אמר ליה בשלי לא הסתכלתי מימי ובדידך אנא מסתכל:

ג כד דמך ר' בציפורי הוון אמרין צפוראי כל דאתא ואמר דמך ר' אנן קטלין ליה אזל בר קפרא ועלל בכוותא ואדיק ליה ורישיה מיכרך ומניה בזיעין אמר אחים בני ידעיה שמעוני שמעוני אראלים ומצוקים אחזו ידן בלוחות הברית גברה ידן של אראלים וחטפו את הלוחות אמרון ליה דמך רבי אמר לון אתון אמריתון אנא לא אמינא ולמה לא אמר דכתיב (משלי י') ומוציא דבה הוא כסיל קרעון מניהון עד דאזל קליה דקריעה עד גובתתה מהלך שלשה מילין וקרא עליה ויתרון דעת החכמה ר' נחמיה בשם ר' מונא אמר מעשה נסים נעשו באותו היום ערב שבת היה ואתכנשון כל קרייתא להספידה דר' ואשרוניה בתמני עשרי כנישתא ואובלוניה לבית שערים ותלא לון יומא עד דמטא כל חד וחד מישראל לביתו ומדליק לו את הנר וצולה לו דג וממלא לו חבית של מים עד שעשה האחרון שבהן שקעה החמה וקרא הגבר שרון מצוקין אמרין ווי דחללינן שבתא יצתה בת קול ואמרה כל שלא נתעצל בהספדו של ר' מזומן לחיי העוה"ב בר מן קצרה דהוה תמן ולא אתא כיון דשמע כן סלק לאיגרא וטלק גרמיה מן איגרא ונפל ומת יצתה בת קול ואמרה אף קצרה מזומן לחיי העולם הבא. (כתובין בגיטין ירושלמי וכתובות ועבודת כוכבים כולהון עובדי דחסידי):

א [יא] שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ וגו' כי לא לקלים המרוץ זה יעקב אבינו אתמול (בראשית כ"ח) וישא יעקב רגליו היום כתיב (שם מ"ט) ויאסף רגליו אל המטה ולא לגבורים המלחמה זה יעקב אתמול (שם כ"ח) ויגש יעקב ויגל את האבן אמר ר' יוחנן כאדם שמעביר את הפקק מעל פי הצלוחית והיום (שם נ') וישאו בני ישראל את יעקב אביהם בגופו ואפי' בגלקטיקא לא היה יכול להטען וגם לא לחכמים לחם זה יעקב אתמול (שם ל"א) ויזבח יעקב זבח בהר וגו' ויאכלו לחם וכי אחיו היו אח אחד הוה ליה והלואי קבריה והלא בניו היו אלא כשהגיעו לשכמו דימה אותן לו וקרא אותן לו אחים והיום (שם מ"ג) שובו שברו לנו מעט אוכל וגו' וגם לא לנבונים עושר זה יעקב (שם ל') ויפרוץ האיש מאד מאד ר' סימון בשם ר' שמעון מלמד שהיה לו (דוגמה) מעין דוגמה של עולם הבא המד"א (מיכה ב') עלה הפורץ לפניהם והיום (בראשית מ"ז) ויכלכל יוסף את אביו וגו' וגם לא ליודעים חן זה יעקב אתמול (שם מ"ח) ידעתי בני ידעתי יודע אני מעשה יהודה בתמר מעשה ראובן בבלהה מה אם דברים שלא נתגלו לך נתגלו לי דברים שנתגלו לך עאכ"ו והיום אמר לו (שם מ"ז) אם נא מצאתי חן בעיניך וגו' אל נא תקברני במצרים ד"א כי לא לקלים המרוץ זה עשהאל שנאמר (שמואל ב' ב') ועשהאל קל ברגליו כאחד הצביים וגו' ומה היה קלותו שהיה רץ על סאסי שיבוליא ואינן משתברין אתמול ועשהאל קל ברגליו והיום (שם) ויכהו אבנר באחרי החנית וגו' ולא לגבורים המלחמה זה אבנר דכתיב (שם א' כ"ו) הלא איש אתה ומי כמוך בישראל וגו' דא"ר אסי משום ר' יוחנן נוח לו לאדם להזיז כותל בנוי שש אמות בעובי מלהזיז רגלו אחת של אבנר והיום (שם ב' ג') הכמות נבל ימות אבנר וגם לא לחכמים לחם זה שלמה אתמול (מלכים א' ד') ויהי לחם שלמה ליום אחד שלושים כר סלת וששים כר קמח וכתיב עשרה בקר בריאים וגו' אמר ר' יוחנן וכן בכל יום ויום וכן כל אשה ואשה עושה לו סעודה כסבורה שהוא סועד אצלה והיום וזה היה חלקי מכל עמלי מאן דאמר קודיה ומאן דאמר קניה ומאן דאמר קשרתיה וגם לא לנבונים עושר זה איוב אתמול (איוב א') ויהי מקנהו שבעת אלפי צאן וגו' ומקנהו פרץ בארץ א"ר יוסי בר' חנינא פרץ גדרו של עולם בכ"מ מנהגו של עולם זאבים הורגים את העזים ברם באויב העזים הורגים את הזאבים והיום (שם י"ח) חנוני חנוני אתם רעי וגו' וגם לא ליודעים חן זה יהושע אמר רבי אחוה בריה דרבי זירא שני דברים דבר יהושע בפני משה ולא נגמל חן בעיניו ואלו הן אחד במינוי הזקנים ואחד במעשה העגל במינוי הזקנים דכתיב (במדבר י"א) אדני משה כלאם אמר לו כלם והעבירם מן העולם (שם) ויאמר לו משה המקנא אתה לי אמר לו יהושע בך אני מתקנא הלואי בני כיוצא בך הלואי כל ישראל כיוצא בך (שם ) ומי יתן כל עם ה' נביאים וגו' ואחד בעגל שנאמר (שמות ל"ב) וישמע יהושע את קול העם ברעה אמר לו משה יהושע אדם שעתיד להנהיג שררה על ששים רבוא אינו יודע להבחין בין קול לקול אין קול ענות גבורה המד"א (שם י"ז) וגבר ישראל ואין קול ענות חלושה המד"א ויחלש יהושע קול ענות אנכי שומע א"ר אסי קול קילוס של עבודת כוכבים אנא שמיע ר' יודן בשם ר' אסי אמר אין לך כל דור ודור שלא נטל אונקי אחת של עגל:

ב ד"א כי לא לקלים המרוץ זה משה אתמול טס ברקיע ועולה כעוף שנאמר (שם י"ט) ומשה עלה אל האלהים והיום (דברים ג') כי לא תעבר את הירדן הזה אפי' חבל של חמשים אמה לא היה יכול לעבור ולא לגבורים המלחמה זה משה אתמול (תהלים ס"ח) מלכי צבאות ידודון ידודון מהו ידודון ידודון ידודון בהליכתן ידודון בחזירתן ר' יודן בשם ר' איבו אמר מלאכי צבאות אין כתיב כאן אלא מלכי צבאות אפילו מלכיהן דמלאכייא מיכאל וגבריאל היו מתיראין ממשה והיום אפילו גולירון שבהם לא היה יכול להסתכל בהן הה"ד (דברים ט') כי יגורתי מפני האף והחמה וגם לא לחכמים לחם זה משה אתמול עביד קומיס קלטור בפלטין של פרעה שנאמר (שמות ב') ויגדל משה ויצא אל אחיו מהו ויגדל שהיתה גדולתו להכניס ולהוציא והיום (שם) קראן לו ויאכל לחם וגם לא לנבונים עושר זה משה מהיכן בא לו עושר והעשיר א"ר חנין מחצב של ספיר גלה לו הקדוש ברוך הוא בתוך אהלו ומצא ומשם העשיר משה שנאמר (שם ל"ד) פסל לך פסילתן תהא לך והיום כל הדין עותר לא קם ליה וגם לא ליודעים חן זה משה אתמול (שם ל"ג) כי מצאת חן בעיני והיום (דברים ד') אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה כי עת ופגע יקרה את כלם עת היא שפוגעת האדם ומערערת בו כל הדברים האלה והוא מפגיע מה יעשה ילך ויעסוק בתפלה ובתחנונים והוא ניצל רב הונא שאל לשמואל אמר ליה מהו דין דכתיב כי עת ופגע א"ל פעמים שאדם מפגיע בתפלה ונענה פעמים שמפגיע ואינו נענה שאין לך שסידר תפלות ותחנונים יותר ממשה רבינו ולסוף נאמר לו (שם ל"א) הן קרבו ימיך למות:

א [י"ב] כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה א"ר ברכיה וכי יש מצודה רעה ויש מצודה טובה אמר ר"ל זו חכה הה"ד (במדבר י"ד) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במה הומתו רבנן ורשב"י רבנן אמרין אסכרה עלתה בגרונם ונחנקו ומתו ורשב"י אמר בנשילת איברים מתו ר' יהודה בר' סימון אמר טעמון דרבנן נאמר כאן במצודה רעה ונאמר להלן רעה מה רעה האמורה להלן חכה יורדת לגרונו של דג וחונקתו אף רעה האמורה כאן אסכרה עלתה בגרונם ומתו ר' ברכיה אמר טעמיה דרשב"י נאמרה כאן מגפה ונאמר להלן מגפה (זכריה י"ד) וזאת תהיה המגפה מה מגפה האמורה להלן בנשילת איברים אף מגפה האמורה כאן בנשילת איברים א"ר ברכיה יש לך מצודה שהיא צדה בים ואינה צדה ביבשה צדה ביבשה ואינה צדה בים אלא זו חכה צדה בים והיא צדה ביבשה שהיא יורדת לגרונו של דג וחונקתו ר' עזריה ור' יונתן בר' חגי בשם ר' יצחק בר מריון בשם ר' חנינא יש לך אדם שחוטא בארץ ואינו חוטא בשמים בשמים ואינו חוטא בארץ אבל מי שאומר לשון הרע חוטא בשמים ובארץ שנאמר (תהלים ע"ג) שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ א"ר אלעזר מצינו שהם מהלכים בשמים ולשונם שותתה בארץ מה טעם שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ אמר ר' יוחנן אין אדם אומר לשון הרע עד שהוא כופר בעיקר שנאמר (שם י"ב) אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו וגו' אמר ר' יצחק (שם נ') בינו נא זאת שכחי אלוה אלו שהן אומרין לשון הרע שנאמר (שם י"ב) אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו וגו':

א [י"ג] גם זה ראיתי חכמה תחת השמש וגו' א"ר שמואל בר אימי זו מחשבתן של רמאין ברמיותן כגון המערב מים ביין בלבקי בשמן מי מאיס בדבש חלב חמור בקטף קימוס במור עלי גפנים בפלפלין לא יעשה קנה מאזנים ארוך מצד זה וקצר מצד זה לא יעשה את המחק עבה מצד זה וצר מצד זה קנה מאזנים ומחק שיש בהן בית קיבול מתכות והאסיל שיש בו בית קיבול מעות וקנה של עני שיש בו בית קיבול מים ומקל שיש בו בית קיבול מזוזה ומרגלית הרי אלו טמאין ועל כולם א"ר יוחנן אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר אם אומר מלמד אני את הרמאין אם לא אומר אני מונע את התלמוד ומטמא את הטהרות ד"א שלא יהיו הרמאים הם סבורין שאין החכמים בקיאין במעשה ידינו א"ר שמואל אף על פי כן (הושע י"ד) כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם:

א [י"ד] עיר קטנה זה העולם ואנשים בה מעט זה דור אנוש ודור המבול ובא אליה מלך גדול וסבב אותה זה ממ"ה הקב"ה ובנה עליה מצודים גדולים כמנון ועקמון:

א [ט"ו] ומצא בה איש מסכן וחכם זה נח שנאמר (בראשית ו') כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה ומלט הוא את העיר בחכמתו דהוה אמר להו ווי רקייא למחר מבולא אתי עבדין תתובא והוו אמרין ליה אן משרייא פורענותא מן בייתיה דההוא גברא משרייא כיון שמת מתושלח אמרין ליה לא מביתיה דההוא גברא משרייא פורענותא ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא אמר להון הקדוש ב"ה אתון לא אדכרתוניה אנא מדכר ליה שנאמר (שם ח') ויזכור אלהים את נח וגו':

ב ד"א עיר קטנה זה מצרים ואנשים בה מעט אלו המצריים ובא אליה מלך גדול וסבב אותה זה פרעה הרשע ובנה עליה מצודים גדולים כמנון ועקמון ומצא בה איש מסכן וחכם זה יוסף הצדיק ומלט הוא את העיר בחכמתו שאמר לו לפרעה (בראשית מ"א) יעשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ וגו' ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות האלה וגו' ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא אמר הקדוש ברוך הוא אתון לא אדכרתוניה אנא מדכר ליה (שם) ויוסף הוא השליט על הארץ:

ג ד"א עיר קטנה זה מצרים ואנשים בה מעט אלו אחי יוסף שנאמר (שם) וירדו אחי יוסף עשרה ובא אליה מלך גדול וסבב אותה זה יוסף ובנה עליה מצודים גדולים אלו שלש גזרות שגזר שלא יכנס עבד למצרים ולא יכנס אדם בשני חמורים ולא יכנס אדם שלא יכתב שמו ושם אביו ושם זקנו ושם זקנתו ומצא בה איש מסכן וחכם זה יהודה ומלט הוא את העיר בחכמתו שאמר אנכי אערבנו וגו' ועוד שאמר ליוסף (שם מ"ב) ישב נא עבדך תחת הנער וגו' ואדם לא זכר וגו' אמר הקב"ה אתון לא אדכרתוניה אנא מדכר ליה (שם מ"ו) ואת יהודה שלח לפניו וגו':

ד ד"א עיר קטנה זו מצרים ואנשים בה מעט אלו ישראל שנא' (דברים י') בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה וגו' ובא אליה מלך גדול זה פרעה וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים שגזר גזרות קשות זו מזו שמנען מתשמיש המטה ומשך להם בערלה וגדל להם בלורית ומצא בה איש מסכן וחכם זה משה שנאמר (שמות י"א) ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה וגו' ומלט הוא את העיר בחכמתו שנאמר (שם י"ב) ולקחו מן הדם וגו' ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא אמר הקדוש ברוך הוא אתון לא אדכרתוניה אנא מדכר ליה (ישעיה ס"ג) ויזכור ימי עולם משה עמו:

ה דבר אחר עיר קטנה זה סיני ואנשים בה מעט אלו ישראל ובא אליה מלך גדול זה מלך מלכי המלכים הקדוש ב"ה וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים אלו מאתים וארבעים ושמונה מצות עשה ושלש מאות וששים וחמש מצות לא תעשה ומצא בה איש מסכן וחכם זה משה שנאמר (שמות י"ט) לא תגע בו יד וגו' ומלט הוא את העיר בחכמתו שנאמר (שם) כל הנוגע בהר מות יומת ואדם לא זכר וגו' אמר הקב"ה אתון לא אדכרתוניה אנא מדכר ליה (מלאכי ג') זכרו תורת משה עבדי וגו':

ו ד"א עיר קטנה זה סיני ואנשים בה מעט אלו ישראל ובא אליה מלך גדול זה יצר הרע ובנה עליה מצודים גדולים שנאמר (שם ל"ב) אלה אלהיך ישראל ומצא בה איש מסכן וחכם זה משה שנאמר (שם) למה ה' יחרה אפך בעמך וגו' ואדם לא זכר וגו' אמר הקדוש ברוך הוא אתון לא אדכרתוניה אנא מדכר ליה (תהלים ק"ז) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו וגו':

ז ד"א עיר קטנה זה בית הכנסת ואנשים בה מעט זה ציבור ובא אליה מלך גדול זה ממ"ה הקדוש ב"ה וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים זה כמנון ועקמון ומצא בה איש מסכן וחכם זה הזקן החכם או החזן שבשעה שהזקן יושב ודורש ועונין אחריו אמן יהי שמו הגדול מבורך אפי' יש לו שטר גזירות של מאה שנה הקדוש ברוך הוא מוחל על כל עונותיו ואדם לא זכר וגו' אמר הקב"ה אתון לא אדכרתוניה אנא מדכר ליה (ויקרא י"ט) מפני שיבה תקום וגו':

ח ד"א עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט אלו איבריו ובא אליה מלך גדול זה יצר הרע ולמה הוא קורא ליצר הרע גדול שהוא גדול מיצר טוב שלש עשרה שנה וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים כמנון ועקמון ומצא בה איש מסכן וחכם זה יצר טוב למה קורא אותו מסכן שאינו מצוי בכל הבריות ואין רובן של בריות נשמעין לו ומלט הוא את העיר בחכמתו שכל השומע ליצר טוב נמלט אמר דוד טוביה למאן דשמע ליה הה"ד (תהלים מ"א) אשרי משכיל אל דל ואדם לא זכר אמר הקב"ה אתון לא אדכרתוניה אנא מדכר ליה (יחזקאל ל"ו) והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו':

א [ט"ז] ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה וחכמת המסכן בזויה אמר ר' יוחנן וכי חכמתו של ר' עקיבא שהיה מסכן בזויה היתה אלא זה זקן שהוא יושב ומסכן בדבריו כגון זקן שהוא יושב ודורש (דברים י"ז) לא תכירו פנים והוא מכיר (שם) לא תקח שחד והוא לוקח לא תלוה ברבית והוא מלוה שמשון הלך אחר עיניו (שופטים ט"ז) והוא שפט את ישראל עשרים שנה גדעון שנאמר (שם ח') ויעש אותו גדעון לאפוד וגו' והוא שפט את ישראל הוי אין מסכן אלא מי שמסכין דבריו:

א [י"ז] דברי חכמים בנחת נשמעים אלו הדרשנים מזעקת מושל בכסילים אלו המתורגמנין שעומדין על הציבור ד"א דברי חכמים בנחת נשמעים זה עמרם ובית דינו א"ר בון נמנו אחר הגפה ואחר הגדר אמרו מה הנאה יש לנו שאנו נושאים נשים וזורעים ומשליכים ליאור עד כאן העולם יתקיים מזעקת מושל בכסילים זה פרעה דהוה גזר כל הבן הילוד וגו' ולא הות בדינא משגחא על גזירתיה:

א [י"ח] טובה חכמה מכלי קרב זה חכמתו של יעקב אבינו מכלי קרב של עשו הרשע א"ר לוי זיינם כלי זיין מבפנים והלבישן לבנים מבחוץ והתקין עצמו לשלשה דברים לתפלה ולדורון ולמלחמה לתפלה מניין שנאמר (בראשית ל"ב) הצילני נא מיד אחי לדורון מניין שנאמר (שם) ואמרת לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה למלחמה מניין שנאמר (שם) וישם את השפחות וגו' והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה אמר מוטב שיפגע בי ולא בבני וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה ולמה שעירה ר' אלעזר ור' שמואל בר נחמני ר' אלעזר אמר מפני שטר חוב ור' שמואל אמר מפני הבושה וחוטא אחד יאבד טובה הרבה זה עשו הרשע שאבד כל הטובות ומתנות של עוה"ב:

ב ד"א טובה חכמה זו חכמתה של סרח בת אשר מכלי קרב מכלי קרבו של יואב שנאמר (שמואל ב' כ') ותקרא אשה חכמה מן העיר מיכן דהוה רחיק ויקרב אליה ותאמר אליו לא אתה הוא יואב קוצר את לית את לפום שמך לא את בן תורה ולא דוד בן תורה לא כתיב בתורה (דברים כ') כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום שמא למלחמה דכתיב (שמואל ב' כ') ותאמר לאמר דבר ידברו בראשונה וגו' וכן התמו אמרה לו עד כאן תמו דברי תורה שלא להתקיים אמר לה ואת מאן אמרה לו מאן אנא אנכי שלומי אמוני ישראל אני הוא שהשלמתי מנינן של ישראל במצרים אני הוא שהשלמתי נאמן יוסף לנאמן משה ואתה מבקש להמית עיר ואם בישראל עיר זו אבל בית מעכה ולי שאני אם בישראל מיד (שם) ויען יואב ויאמר חלילה לי וגו' חלילה ליואב חלילה לדוד חלילה למלכותו אלא לא כן הדבר כי איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד אם במלך למה בדוד ואם בדוד למה במלך אמר רבי עזריה ורבי יונתן בר' חגי בשם רבי יצחק בר מריון ללמדך שכל המעיז פניו בתלמידי חכמים וגדול הדור כאילו מעיז פניו במלך אעכ"ו דוד שהוא מלך וחכם וגדול הדור אמר ר' יודן כל המעיז פניו במלך כאלו מעיז פניו בשכינה דכתיב (שמואל ב' כ') נשא ידו במלך בדוד במלך זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ואחר כך בדוד זה דוד מלך ישראל תנו אותו לבדו ואלכה וגו' אמרין ליה מנן את ידעית אמר לה כל המחציף פניו במלכות בית דוד מתחייב הוא מלעיל מיד (שם) ותבא האשה אל העם בחכמתה אמרה לון לית אתון שמעון ביואב ולית אתון שמעון בדוד הידא אומה קמת בהון הידא מלכות קמת בהון אמרין לה ומה הוא בעי אמרה לון אלף דגוברין אמרין לה כל בר נש יהיב לפום מה דאית ליה אמרה לון אנא אזלא ומפייסא ליה דילמא דהוא פחית עבדא גרמה אזלא ואתיא אמרה לון חמש מאון הוא בעי אמרין לה כל בר נש ובר נש יהיב לפום מה דאית ליה אמרה לון אנא אזלא ומחטא ליה דילמא דהוא פחית מנהון עבדא נפשה היא אזלא והדרא אמרה לון חד גבר הוא בעי והדא אכסניא אמרין לה אן הוא טב קרתא ניהביה ניהליה אמרה לון שבע בן בכרי שמו מיד (ש"ב כ') ויקחו את ראש שבע בן בכרי וישליכו אותו בעד החומה וגו' וחוטא אחד יאבד טובה הרבה זה שבע בן בכרי:

ג ד"א טובה חכמה זו חכמתו של חזקיהו מלך יהודה מכלי קרב של סנחריב א"ר לוי שלש גליות הגלה סנחריב פעם ראשונה הגלה שבט ראובן וגד שנייה עשרת השבטים שלישית בא על יהודה מיד עמד חזקיה וזיינם כלי זיין מבפנים והלבישם לבנים מבחוץ והתקין עצמו לשלשה דברים לתפלה ולדורון ולמלחמה לתפלה דכתיב (ישעיה לז) ויתפלל חזקיה אל ה' וגו' לדורון דכתיב (מלכים ב' י"ח) בעת ההיא קצץ חזקיה וגו' ואת האמנות מה הוא האומנות ר' לוי אמר ציפריא ורבנן אמרין שיגמיא למלחמה שנא' (ד"ה ב' ל"ב) ויעש שלח לרב ומגנם ונעץ חרב על פתח בהמ"ד ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה תהא החרב הזה עוברת על צוארו (מלכים ב' י"ח) ויבא אליקים בן חלקיהו אשר על הבית ספקלי ושבנא הסופר סקיווי פטריי ויואח בן אסף המזכיר סביא וחוטא אחד יאבד טובה הרבה זה סנחריב שנא' (דה"ב ל"ב) וישב בבשת פנים וגו' (מלכים ב' י"ט)וימלך אסר חדון בנו תחתיו.

א [א] זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח בן עזאי ור' עקיבא בן עזאי אמר זבוב אחד שמת אינו מבאיש ומביע שמן רוקח אלא בחטא יחידי שחטא איבד ממנו טובה הרבה דרש ר' עקיבא (ישעיה ה') לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק חקים אין כתיב כאן אלא לבלי חק מי שאין לו מצות שתכרע לו על זכיותיו דורשי רשומות אומרים האדם נידון אחר רובו ולעולם ימוד אדם עצמו חציו זכאי וחציו חייב עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה אמר ר"ש בן אלעזר לפי שהיחיד נידון אחר רובו והעולם נידון אחר רובו בחטא יחידי שחטא זה איבד ממנו ומן העולם טובה הרבה:

ב ד"א זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח מדבר בעדת קרח אתמול מבאישין כנגד משה ואומרין לא משה נביא אמת ולא אהרן כהן גדול ולא תורה מן השמים והיום מביעים דברים לפני משה ואומרים משה נביא אמת ואהרן כהן גדול ותורה מן השמים יקר מחכמה ומכבוד זו הנבואה סכלות מעט זו גזירתו של משה שאמר (במדבר ט"ז) ואם בריאה יברא ה' ד"א זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח וגו' מדבר בדואג ובאחיתופל אתמול מבאישין דברים כנגד דוד ואומרים פסול משפחה הוא לא מרות המואביה הוא והיום מביעין דברים ומתביישין יקר מחכמה ומכבוד זו נבואתו של דוד סכלות מעט (תהלים נ"ה) ואתה אלהים תורידם לבא שחת וגו' ד"א זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח וגו' מדבר בדורו של אליהו אתמול מבאישין דברים כנגדו ואומרין (מלכים א' י"ח) הבעל עננו והיום מביעין דברים ואומרים ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים יקר מחכמה ומכבוד מחכמה זו תורה ומכבוד זו נבואתו של אליהו סכלות מעט (שם) ויורידם אליהו אל נחל קישון וישחטם:

א [ב] לב חכם לימינו וגו' א"ר חנינא בר פפא לשני בני אדם שהיו להם שני כורין אחד של חטים ואחד של שעורים אמר אחד מהן לחבירו אם את של שעורים אני של חטים אם אני של חטים את של שעורים כל עיקר אני נוטל של חטים כך אמר אברהם ללוט (בראשית י"ג) אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה א"ר חנינא בר' יצחק אשמאלה אין כתיב כאן אלא אשמאילה אפילו את מחצף אנא משמאיל לך רבי כד הוה סליק בר נש לדינא קדמוהי אין הוה שמע לדינא הוה טבאות ואי לא הוה אמר לבר ביתיה אשמיל ליה והוה מכוין ומחמי ליה קטיף מן הדין גיסא דבר אחר לב חכם לימינו זה יעקב שנאמר (בראשית ל"א) ויקם יעקב וישא את בניו וגו' ולב כסיל לשמאלו זה עשו הרשע שנאמר (שם ל"ו) ויקח עשו את נשיו ואת בניו:

א [ג] וגם בדרך כשהסכל הולך וגו' טפשא סבר דכל עמא טפשין כוותיה והוא לא ידע דהוא טפשא וכל עמא חכימין:

א [ד] אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח כי באתה לך ממשלה אל תנח מדת ענוותנותך ללמדך שכל המניח ענוותנותו גורם מיתה לעולמו וחטאת לדורו וממי את למד מזכריה שנאמר (דברי הימים ב' כ"ד) ורוח אלהים לבשה את זכריה וגו' ויעמד מעל לעם וכי מעל ראשי העם היה הולך אלא שראה עצמו גדול מכל העם חתן המלך וכהן ונביא ודיין התחיל מדבר גדולות ואומר להם (שם) למה אתם עוברים את מצות ה' ולא תצליחו וגו' מיד ויקשרו עליו וירגמו אותו אבן במצות המלך ר' יודן שאל את ר' אחא היכן הרגו את זכריה בעזרת ישראל או בעזרת נשים א"ל לא בעזרת ישראל ולא בעזרת נשים אלא בעזרת כהנים ולא נהגו בדמו לא כדם צבי ולא כדם איל כתיב בדם איל וצבי שנשפך דמו (ויקרא ט"ז) ושפך את דמו וכסהו בעפר אבל צדיק זה לא נהגו בדמו לא כדם צבי ולא כדם איל וכל כך למה להעלות חמה ולנקום נקם את מוצא כשעלה נבוזראדן להחריב את ירושלים רמז הקב"ה לדם והתחיל תוסס אמר ליה הא ענתה דתיגבי דייתיקי דידיך אמר להון אמרו לי מה טיבו של דם זה אמרו לו זה דם פרים ואילים וכבשים שהיינו מקריבים להקדוש ברוך הוא מיד הביא פרים ואילים וכבשים ושחט עליו הרבה ולא עמד אמר להון אי אמריתו לי מוטב ואי לא אנא מסריקנא לבישרא דהנך אינשי במסריקין דפרזלא ולא אמרו והשתא דאמר להו לית הכי אמרו ליה מאי ניכסי מינך נבייא כהנא הוה לן והוה מוכח לן לשום שמיא קבילו ולא קבלינן מיניה אלא קאימנן עילוה וקטלינן ליה אמר להון אנא מפייסנא ליה אייתי סנהדרי גדולה שחט עילויה ולא נח שחט סנהדרי קטנה עילויה ולא נח אייתי פירחי כהונה שחט עילויה ולא נח שחט תינוקות של בית רבן ולא נח א"ל זכריה טובים שבעמך איבדתי רצונך שיאבדו כולם לאלתר נח הרהר אותו רשע תשובה בלבו ואמר מי שמאבד נפש אחת מישראל כך כתוב בו (בראשית ט') שופך דם האדם באדם דמו ישפך אותו האיש שאיבד נפשות הרבה עאכ"ו מיד נתמלא הקב"ה רחמים ורמז לדם ונבלע במקומו אמר רבי יודן שבע עבירות עברו באותו היום הרגו כהן ונביא ודיין ושפכו דם נקי וטמאו את העזרה ויום שבת ויום כפור היה אבל יחזיאל לא עשה כן אלא (ד"ה ב' כ') ויחזיאל בן זכריה בן בניה בן יחזיאל בן מתניה הלוי מבני אסף היתה עליו רוח ה' בתוך הקהל מהו בתוך הקהל שהשוה עצמו לקהל ד"א אם רוח המושל תעלה עליך מדבר בנח נכנס אל התיבה ברשות ויצא ברשות נכנס ברשות מניין (בראשית ז') בא אתה וכל ביתך אל התיבה ויצא ברשות מניין (שם) צא מן התיבה אתה וגו' ד"א אם רוח המושל תעלה עליך מדבר ביהושע כשם שעברו ישראל את הירדן ברשות כך לא עלו אלא ברשות עברו ברשות מניין שנאמר (יהושע א') עברו בקרב המחנה וגו' עלו ברשות שנאמר (שם ד') ויצו יהושע את הכהנים לאמר עלו מן הירדן ד"א אם רוח המושל וגו' מדבר בדוד עד שלא מלך ודוד הוא הקטן וכשמלך (דברי הימים א' כ"ח) ויקם דויד המלך על רגליו וגו' ד"א אם רוח המושל וגו' מדבר במרדכי עד שלא באתה לו גדולה (אסתר ב') ומרדכי יושב בשער המלך וכשבאת לו גדולה (שם ו') וישב מרדכי אל שער המלך:

א [ה] יש רעה ראיתי תחת השמש כשגגה שיוצא מלפני השליט כך אמר לו יעקב ללבן (בראשית ל"א) עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה וכן הות כשגגה שיוצא מלפני השליט ומיתת רחל בריה דריב"ל הוה ליה חד בלעא אזל ואייתי חד מן אילין דבר פנדירא לאפקא בלעיה אמר ליה מה אמרת עלוי אמר ליה פסוק פלן בתר פלן אמר והוה נייח ליה דקבריה ולא הות אמר עלוי הדין פסוקא וכן הות ליה כשגגה שיוצא מלפני השליט ר' ירמיה דשבשתא נטל עטרה של זית וקשרה בראשו שמע שמואל ואמר נייח הוה דייתרים רישיה ולא עבד כן וכן הות ליה אנטונינוס זעירא בר בריה דאנטונינוס רבה הוה שאיל לרבינו הקדוש אמר מאן מאית קדמאי או אנא או את אמר ליה אנא אמרין ליה תלמידוי רבינו כל עלמא מצלין לחייך טבייא ואת אמרת הכין אמר לון אן אתת ענתה מה אית בה ואן אתא מלאך המות דיסביניה מה הוא מימר ליה לא אתת לגבי לית אנא אתי ולא עוד אלא אילו הוה כן יהון אינון אמרין בריך אלההון דיהודאי אפי' בשעת מיתתהון אינון ידעין וכן הות ליה כשגגה שיוצא מלפני השליט דבר אחר יש רעה ראיתי וגו' כשגגה שיוצא מלפני השליט זה עלי הכהן שאמר לשמואל אין בני יורשין מקומי אף אין בניך יורשין מקומך וכן הות ליה כשגגה שיוצא מלפני השליט:

א [ו] נתן הסכל במרומים רבים אלו הכשדים דכתיב (ירמיה ל"ט) ויבואו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך מהו בשער התוך מקום שמחתכין בו את ההלכות ועשירים בשפל ישבו זה סנהדרין שנאמר ישבו לארץ ידמו (איכה ב'):

א [ז] ראיתי עבדים על סוסים אלו ישמעאלים ושרים הולכים כעבדים זה יוסף. א"ר לוי עבדא זבין ובר אמתא מזבין ובר חורין מזדבן לתרויהון ר' עקיבא הוה סליק לרומי פגע ביה חד סריס מן מלכותא אמר ליה את הוא רביהון דיהודאי אמר ליה אין אמר ליה שמיע מינאי תלת מילין דעל סוס מלך דעל חמר בן חורין מנעלים ברגליו בר נש דלא דין ולא דין חפיר טב מיניה אמר תלת מילין אמרת תלת מילי שמע לי חילופיהן הדרת פנים זקן שמחת לבב אשה נחלת ה' בנים אוי לו לאותו האיש דחסר שלשתן ולא עוד שקדמו הכתוב ראיתי עבדים על סוסים כיון דשמע ההוא סריס כן טרף רישיה אגודא ומית ד"א ראיתי עבדים על סוסים זה אחאב ושרים הולכים כעבדים על הארץ זה אליהו שנאמר (מלכים א' י"ח) ויד ה' היתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב וגו':

א [ח] חפר גומץ בו יפול זה פרעה הרשע שאמר (שמות א') כל הבן הילוד וגו' בו יפול שנאמר (תהלים קל"ו) ונער פרעה וחילו וגו' ד"א חופר גומץ זה המן שנאמר (אסתר ג) להשמיד להרוג ולאבד בו יפול שנאמר (שם ט') ישוב מחשבתו הרעה וגו' ופורץ גדר ישכנו נחש זו דינה כשהיו אביה ואחיה יושבין בבית המדרש יצאה לראות בבנות הארץ גרמה לעצמה שיבא עליה שכם בן חמור החוי שנקרא נחש ונשך אותה דכתיב (בראשית ל"ד) וירא אותה שכם בן חמור וגו' ויקח אותה פתה אותה בדברים כד"א (הושע י"ד) קחו עמכם דברים וישכב אותה בדרך ארץ ויענה במשכב זכור רשב"י ור' אלעזר בריה הוון טמירין במערתא דפקע תלת עשר שנין בשמדא והוון אכלין חרובין ותמרים ולסוף תלת עשר שנין נפק רשב"י ויתיב ליה על פלי דמערתא חמא חד צייד פריס מצודתיה למצוד צפרין שמע ברת קלא אמר דימוס ואתפשת שמע זמן תנינות ברת קלא אמר ספיקלא ואשתזבת אמר אפילו ציפור מבלעדי שמיא לא יברח כל שכן נפש בר נש ניחות וניתסאי בהדין מוי דמוקד דטבריה נחתון ואיתסון בהדין מוי דמוקד דטבריה אמרון צריכין אנו לעשות טובה ונהני להלון בני אתרא כדרך שעשה אבינו יעקב שנא' (בראשית ל"ג) ויחן את פני העיר שהיה עושה אטליס ומוכר להם בזול עשה אטליס ומכר בזול אמר צריכין אנו מדכייא טבריא מה עביד נסיב תורמוסין ומקליק בשוקא וכל מן דהוה מית טייף וסליק ליה חמא יתיה חד כותאי אמר לית אנא מגחיך בהדין סבא דיהודאי מה עבד נסב חד מית וטמריה בגו שוקא דדכייה אית אמרין בגריבה אית דאמרין בשוק דבר קרדימא אזל ואמר ליה דכיתיה שקק פלן א"ל אין אמר ליה ואן אפיקית לך מיניה חד מית א"ל גוד חמי לי מיד צפה רשב"י ברוח הקדש שהוא טמן אותו שם אמר גוזר אני על דין דרביע יקום ועל דקאים ירביע ואית דאמרי גוזר אני על עילאי יחות ועל תתאי יסיק וכן הות ליה מינפק ליה עבר קומי האי כנישתא דמגדלא שמע קל דינקאי ספרא בן יוחאי דכי טבריא אמר (אם לא) יבא עלי אם אין בידי שמועות כשערות ראשי שטבריא זו עתידה לטהר ועתידה להיות לאוכלי תרומה חוץ מזו ומזו לא הימנוה יתיה אמר ליה פרצת גדרן של תלמידי חכמים וקרא עליו ופורץ גדר ישכנו נחש וכן הות ליה ר' שמעון ב"י היה עבר בשמיטתא חמא חד בר נש מלקט ספיחי שביעית אמר ליה ולא שביעית הוא א"ל ולא את הוא שאת מתיר לא כן תנינין כל הספיחין מותרין חוץ מספיחי כרוב לפי שאין כיוצא בהן בירקות שדה ואמר ליה ואין חברי חולקין עלי וקרא עליו ופורץ גדר ישכנו נחש וכן הות ליה:

א [ט] מסייע אבנים יעצב בהן מי שמסיע עצמו מתלמודו לסוף הוא מצטער בעי מילא ולא משכח ובוקע עצים יסכן בם כל זמן דלעי ביה מיתהני ביה המד"א (מלכים א' א') ותהי לו סוכנת ד"א מסיע אבנים ממקום למקום יעצב בהן ובוקע עצים יסכן בם א"ר מיאשיה בשכר שתי בקיעות שבקע אברהם אבינו על הר המוריה זכה ליקרע הים לבניו שנים עשר קרעים:

א [י] אם קהה הברזל אם נתקהה הרב על התלמיד כברזל והוא לא פנים ואין הרב מסביר פנים לתלמיד קלקל קלקול מעשים יש בתלמיד וחילים יגבר מה יעשה יביא עשרה בני אדם והם מפייסין את הרב סוף שהוא מותיר הכשר חכמה ד"א אם קהה הברזל אם נתקהה התלמיד על הרב שנאמר (משלי י') ברזל בברזל יחד ואין הרב מסביר לתלמיד קלקל קלקול מעשים יש בתלמיד וחילים יגבר ילך ויביא עשרה בני אדם ויפייסין את רבו ויתרון הכשיר חכמה סוף הוא מותיר לו כעסו ויכשיר לו את תלמודו ד"א אם קהה הברזל אם נקהה תלמודך עליך כברזל והוא לא פנים קלקל אינו בא לידך להסבירו בפניך קלקל עליו בחילך חד מתלמידוי דרשב"י אינשי אולפניה אזל ליה בכי לבי עולמין מדכי הוה בכי סגי אתחמי ליה בחלמיה ואמר ליה כד תהא רמי בי תלתא קלי אנא אתי אזיל ההוא תלמידא לגבי פתר חילמייא ותני ליה עובדא א"ל אמור פירקך תלת זימנין והוא אתי לך ועבד כן וכן הות ליה א"ר ברכיה אם נקהת אומה שהיא קשה כחה כברזל דכתיב (דברים ד') ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים והוא לא פנים קלקל ואין הקדוש ברוך הוא מסביר פנים לדור קלקל מעשים רעים יש בדור מה יעשה וחילים יגבר יגזרו צומין ותעניות והקב"ה יוותר הוא להם לעולם ר' חמא בר פפא בשם ר' יהודה בר' סימון אמר אם נתקהו שמים שעל ראשיכם כברזל המד"א (ויקרא כ"ו) ונתתי את שמיכם כברזל ואין הקדוש ברוך הוא מסביר פנים קלקל מעשים יש בדור מה יעשו יגזרו תענית והקדוש ברוך הוא מרויח לעולמו:

א [י"א] אם ישך הנחש בלוא לחש אמר ר' אבא בר כהנא לעולם אין הנחש נושך אלא א"כ נלחש לו מלעיל ואין הארי טורף אא"כ נלחש לו מלמעלה ואין המלכות מתגרה בבני אדם אא"כ נלחש לה מלעיל אמר ר' שמואל בר נחמני אומרין לנחש מפני מה לשונך נושך באבר אחד וכולן מרגישין ומרתתין א"ל ולי אתם אומרים אמרו לבעל הלשון מפני מה לשונך שותת היא גרמה לי מפני מה גופך מטורף לשוני גרם מפני מה אתה נושך באבר אחד וכולן מרגישין ומרתתין אמר להם ולי אתם אומרים אמרו לבעל הלשון דהוא אומר כאן והורג ברומי או ברומי והורג כאן בסוף העולם מפני מה את מצוי בין הגדרות מפני שפרצתי גדרו של עולם תני רשב"י נחש פרץ גדרו של עולם לפיכך נעשה ספקלאטור לכל פורצי גדרות אמר רשב"ל בשעה שאמר הקב"ה לנחש על גחונך תלך ירדו מלאכי השרת וקצצו ידיו ורגליו והלך קולו מסוף העולם ועד סופו בא נחש ולמד על מפלתה של אדום שנאמר (ירמיה מ"ו) קולה כנחש ילך ורבנן מדמיין ליה להדין קרייה (בראשית ב') ושם הנהר השלישי חדקל אומרים לחדקל מפני מה קולך נשמע אמר ליה הלוואי נשתמע בין הנהרות אומרים לפרת למה לית לך קלא משתמע כמה דקלין משתמע אומר להם מעשי מוכיחין עלי אדם זורע בי זריעת ירק עולה לשלשה ימים נוטע בי נטיעה עולה לשלשים יום:

א [י"ב] דברי פי חכם חן זה כורש מלך פרס שאמר (עזרא א') מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל שפתות כסיל תבלענו שבילע דבריו וחזר בם:

א [י"ג] תחלת דברי פיהו סכלות שאמר הוא האלהים אשר בירושלים ואחרית פיהו הוללות רעה דחזר ובטל גזרותיו ואמר מאן דעבר עבר ומאן דלא עבר לא יעבר ד"א תחלת דברי פיהו סכלות זה אחשורוש שנאמר (שם ד') ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה וגו' ואחרית פיהו שעלה ובטל מלאכת בית המקדש:

א [י"ד] והסכל ירבה דברים ר' ברכיה בשם ר' סימון פתר קרא במשה אמר הקדוש ברוך הוא למשה כתבתי עליך שאת חכם עומד ומרבה דברים אתה ואינך חכם (דברים ג') אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה:

א [ט"ו] עמל הכסילים תיגענו זה תלמיד שעומד במשנתו אשר לא ידע ללכת אל עיר לא היה לו לילך לרבו שיחזיר לו תלמודו ד"א עמל הכסילים תיגענו זה יפתח אשר לא ידע ללכת אל עיר לא היה לו לילך אצל פנחס ויפר לו נדרו אלא אמר יפתח אני ראש וקצין לישראל אלך אצל פנחס ופנחס אמר אני כהן גדול בן כהן גדול ואלך אצל עם הארץ מביני תרייה ספת ההיא עלובתא ותרויהון איתחייבון על דמה יפתח נישול אבר אבר ונקבר דכתיב (שופטים י"ב) ויקבר בערי גלעד ובכמה מקומות נקבר דאת אמר ויקבר בערי גלעד אלא מלמד שהיה נישול אבר אבר ונקבר במקומו פנחס מה הפסיד נסתלקה ממנו רוח הקדש מאתים שנה דכתיב (ד"ה א' ט') ופנחס בן אלעזר נגיד עליהם אין כתיב כאן אלא נגיד היה עליהם לפנים וה' עמו:

א [ט"ז] אי לך ארץ שמלכך נער כתיב (מלכים א' ג') אז תבאנה שתים נשים זונות מי היו ר' מאיר אומר רוחות היו ורבנן אמרי יבמות היו ר' סימון בשם ר' יהושע אומר זונות ממש היו והוציא דינן בלא עדים והתראה (שם) ותאמר האשה האחת בי אדני וגו' ויהי ביום השלישי ללדתי וימת בן האשה הזאת דאיתמרטת עלוי ותקם בתוך הלילה וגו' ואקום בבקר להניק את בני וגו' ותאמר האשה לא כי ויאמר המלך זאת אומרת ר' פנחס ור' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא ור' ביבי ומטו בה משמיה דר' פדת סדר הדין כך הוא הדיין יושב והנידונין עומדין והסרסור מכריע ביניהם התובע תובע והנתבע משיב והדיין מכריע ביניהן אמר ר' סימון מכאן שצריך הדיין לשנות טענותיהם מן הדין קרייה זאת אומרת זה בני החי וזאת אומרת וגו' ויאמר המלך קחו לי חרב וגו' ויאמר המלך גזרו את הילד החי וגו' ותאמר האשה אשר בנה החי וגו' א"ר יהודה אמר ר' אלעאי אילו הייתי שם פוקרין הייתי כורך על צוארו כשהוא אומר קחו לי חרב אילולי שנתמלאת עליו רחמים כבר נהרג ועל אותה שעה הוא אומר אי לך ארץ שמלכך נער אותה שעה התחיל אנפילוגיס בחכמתו אמר כלום ברא הקב"ה לאדם זה שתי עינים שתי אזנים שתי רגלים שתי ידים אלא צפה הקדוש ברוך הוא שעתיד דין זה להיות לא עשה אלא אמר תנו לה את הילוד החי והמת לא תמיתהו על אותה שעה אומר אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו בעתו של עולם הבא ולא בשתי בגבורתו ולא בתשישו ויען המלך תנו לה את הילוד ורוח הקדש צווחת ואומרת היא אמו ודאי אמר ר' שמואל בר נחמני בג' מקומות צווחת מדת הדין בבית דינו של שם ובית דינו של שמואל ובית דינו של שלמה בבית דינו של שם מנין שנאמר (בראשית ל"ח) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני ורוח הקדש צווחת ואומרת ממני היו כל הדברים בבית דינו של שמואל מנין שנאמר (שמואל א' י"ב) הנני ענו בי נגד ה' וגו' ויאמר אליהם עד ה' בכם ועד משיחו ויאמרו עד אין כתיב כאן אלא ויאמר עד מי אמר עד רוח הקדש אומרת אתם מעידים על הגלוי ואני אעיד על הנסתרים בבית דינו של שלמה מנין שנאמר (מלכים א' ג') ויען המלך ויאמר תנו לה את הילוד וגו' ורוח הקדש אומרת היא אמו ודאי ד"א אי לך ארץ שמלכך נער אלו מלכי ישראל אשריך ארץ שמלכך בן חורים אלו מלכי יהודה ושריך בבקר יאכלו אלו מלכי ישראל ושריך בעת יאכלו אלו מלכי יהודה:

א [י"ח] בעצלתים ימך המקרה על ידי שנתעצלו ישראל מלחנות במחלוקת בהר סיני ימך המקרה כתיב (תהלים י"ח) ויט שמים וירד ובשפלות ידים ידלוף הבית עד שנשתפלו ישראל מלחנות במחלוקת על הר סיני ידלוף הבית גם עבים נטפו מים ד"א בעצלתים ימך המקרה ע"י שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי ירמיה ימך המקרה (ישעיה כ"ב) ויגל את מסך יהודה גלי דכסייה ובשפלות ידים ידלוף הבית על ידי שנשתפלו ישראל מלעשות תשובה בימי ירמיה כתיב (עמוס ט') כי הנה ה' מצוה והכה את הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקיעים א"ר הונא לא דמי הדין רסיסה להדין בקיעה מה הדין בקיעה לית מיניה אלסיס והדין רסיסה אית מיניה אלסיס ד"א בעצלתים ימך המקרה ר' כהן פתר באשה ע"י שהאשה מתעצלת לבדוק עצמה בעונתה נעשית דוה שנאמר (ויקרא ט"ו) והדוה בנדתה ובשפלות ידים על ידי שמשתפלת מלבדוק עצמה נעשית זבה שנאמר (שם) ואשה כי יזוב זוב דמה וגו':

א [י"ט] לשחוק עושים לחם לשחוקים של יראות עושים לחם ויין ישמח חיים זו התורה שנאמר (תהלים י"ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב והכסף יענה את הכל ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי פעמים נענה פעמים אינו נענה פעמים שעושים בו צדקה הוא נענה שנאמר (בראשית ל') וענתה בי צדקתי פעמים שלא יעשה בו צדקה הוא מקטרגו הא מה דאת אמר (דברים י"ט) לענות בו סרה ר' שמעון בן לקיש קרא יתיה חד מגר חמא אינשי קיימן מרקדין ומטפחין ויהבון ליה מיכלא ומשתיא אמר הא טבאות אף אנא איקום ואירקוד ואזמר קם ורקד וזמר ויהבין ליה חד גרב דחמר עתיק וקרא עלוי לשחוק עושים לחם:

א [כ] גם במדעך מלך אל תקלל אמר רבי יהודה בר' סימון אומר הקדוש ברוך הוא לאדם בשביל שנתתי לך מדע יותר מן הבהמה ומן החיה ומן העופות אתה מחרף ומגדף לפני עשיתי לך עינים ולה עינים לך אזנים ולה אזנים לך ידים ולה ידים לך רגלים ולה רגלים לך פה ולה פה נמשל כבהמה נדמה אין נדמה אלא שתיקה שיתקתם מפניך ראה כבוד שעשיתי לך ואין אתה מבין כל הטובה הזאת (תהלים מ"ט) ואדם ביקר ולא יבין דבר אחר גם במדעך מלך אשר בדורך אל תקלל ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר עשיר שבדורך אל תקלל כי עוף השמים ר' ירמיה בן אלעזר אומר זה הוא העורב חכמת טיאריו ובעל כנפים יגיד דבר משום אזנים לכותל ד"א גם במדעך מלך מלכו של עולם אל תקלל ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר עשירו של עולם כי עוף השמים יוליך את הקול ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי יש קרסיות לטובה ויש קרסיות לרעה קרסיות לטובה שנאמר (דברים ה') וישמע ה' את קול דבריכם וגו' הטיבו כל אשר דברו חייא בר אדא ובר קפרא חייא בר אדא אמר הטבה כהטבת קטורת בר קפרא אמר הטבה כהטבת הנרות קרסיות לרעה שנאמר (שם ) וישמע ה' את קול דבריכם ויקצף וישבע וגו' ר' אבהו בשם ר' תחליפא חמיו כתיב (תהלים צ"ה) אשר נשבעתי באפי אמר הקב"ה באפי נשבעתי וחוזרני בי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באים אבל באין הם למנוחה אחרת ר' ביבי בשם ר' יהושע בן לוי אמר למלך שכעס על בנו ודחפו והוציאו חוץ לפלטין שלו ונשבע שלא יכניסו לבנו לפלטין מה עשה היתה בנויה וסתרה וחזר ובנאה והכניסו נמצא מכניס בנו ומקיים שבועתו כך אמר הקדוש ברוך הוא באפי נשבעתי וחוזרני בי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינן באים אבל באים הם למנוחה אחרת ובעל כנפים יגיד דבר א"ר בון בשעה שהאדם ישן הגוף אומר לנשמה והנשמה לנפש והנפש למלאך והמלאך אומר לכרוב והכרוב אומר לבעל כנפים מי הוא זה השרף והשרף יוליך דבר ויגיד לפני מי שאמר והיה העולם ד"א במדעך מלך אל תקלל מלך שלפניך אל תקלל ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר גדול שבמקומך כי עוף השמים יוליך את הקול אמר הקב"ה לדוד לא כך היית אומר (שם ו') יבשו ויבהלו מאד כל אויבי מי היו אויביך לא שאול לא כך היית אומר (שם י"ח) ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומיד שאול אמר דוד רבש"ע זדונות אתה מעלה עלי שגגות חשוב אותן לי הה"ד (שם ז') שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני דבר אחר גם במדעך מלך אל תקלל זה משה שנאמר (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר זה משה מניין העשיר משה מפסולתן של לוחות אמר רבי חנין מחצב של סנפרינון גלה בתוך אהלו ומשם העשיר משה שנאמר (שמות ל"ד) פסל לך שני לוחות אבנים וגו' פסילתן תהא לך.

א [א] שלח לחמך על פני המים א"ר ביבי אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה שאין מים האמור כאן אלא דברי תורה שנאמר (ישעיה נ"ה) הוי כל צמא לכו למים אמר ר' עקיבא כשהייתי בא בים ראיתי ספינה שטבעה בים ונצטערתי על תלמיד חכם אחד שהיה בה ונטבע וכשבאתי למדינת קפוטקיא ראיתיו שהיה יושב לפני ושואל שאלות נמתי לו בני היאך עלית מן הים אמר לי רבי בצלותך טרדני הגל לחבירו וחבירו לחבירו עד שהגיעוני ליבשה אמרתי לו בני מה מעשים יש בידך אמר כשנכנסתי לספינה פגע בי איש אחד מסכן אמר לי זכי בי ויהבית ליה חד עיגול אמר כמה דיהבת לי נפשי במתנך כן יתיהב לך נפשך וקראתי עליו שלח לחמך על פני המים מעשה בספינה אחת גדולה מפרשת לים הגדול נטלה הרוח והוליכה למקום שאין בו מים מהלכין כשראו שצרתן צרה אמרו באו ונשתטפינון באיצטרכיא שלנו אם נמות נמות כולנו אם נחיה נחיה כולנו האיר המקום עיניהם ונטלו גדי אחד וצלו אותו ותלוהו במערבה של ספינה באה חיה גדולה לריחו והתחילה גוררת בה עד שהשליכה למים המהלכין והלכו כיון שהגיע ונכנסו לרומי תנון עובדא לר' אליעזר ור' יהושע וקרון עליהון שלח לחמך על פני המים בר קפרא מקפל בשוניתא דימא דקסרי ראה ספינה שטבעה בים הגדול ואוטפיטא עולה מתוכה ערום כד חמיניה בא אצלו ושאל בשלומו ונתן לו שתי סלעים מה עשה הכניסו לביתו והאכילו והשקהו ונתן לו עוד שלשה סלעים אחרים אמר לו אדם גדול שכמותך יוציא שלשה סלעים אחרים לבתר יומין אתצידון יהודאי בהדין ספפסא אמרין מאן אזיל ומפייס עלינא אמרין דין לדין בר קפרא דהוא חשוב במלכותא אמר לון וידעון אתון הדא מלכותא עבדא מידי על מגן אמרין ליה אית הכא חמש מאוון דדינרין סב יתהון וזיל ופייס עלינן נסב חמש מאוון דדינרין וסלק למלכותא כשראה אותו אנטפיטי עמד על רגליו ושאל בשלומו אמר לו למה איצטער רבי להכא אמר ליה בעינא מינך דתתרחם על אילין יהודאי אמר ליה ידע את דהדין מלכותא עבדא כלום על מגן אמר ליה אית עמי חמש מאוון דדינרי סב יתהון ופייס עלינן אמר ליה אית אילין דינרין אינון יהון מתמשכנין לך חלף חמשה סלעים דיהבת לי ואומתך משתזבן חלף מאכל ומשתה דאוכלת ואשקת יתי בביתך ואת זיל בשלם ביקרא סגי וקרון עלוי שלח לחמך על פני המים רבי אלעזר בן שמוע הוה מטייל על כיף ימא רבה חמא אילפא דמיטרפא בימא כהריפת עין טבעת וטבע כל מה דהוה בה חמא חד גבר דיתיב על קורשא דספינתא מגלא לגלא סליק ליבשתא כד הוא הוה ערטילאי והוה מיטמר בכיף ימא ארעת ענתה דישראל סלקין לריגלא בירושלם אמר להון מן בני עשו אחוכון אנא הבו לי זעיר כסות ואיכסי בה תתאי דערעני ימא ולא אישתזב גבאי מידי אמרין ליה כן יתערערן כל אומתך תלה עיניה וחמא ית רבי אלעזר דהוה מטייל ביניהן אמר מסתכל אנא דאת גבר סב ויקיר מאומתך ואת חכים ביקרי דברייתא אלא זכי בי והב לי תכסית דאכסי בה תתאי דערערן ימא הוה על רבי אלעזר בן שמוע שבע איצטלוון שלח חד ויהביה ליה אובליה לביתיה ואכליה ואשקיה ויהב ליה תרין מאוון דינרין וארכביה ארבעה עשר פרסין ועבד ליה יקרא סגי עד דאעליה לביתיה לבתר יומין מת קיסר הרשע ואימנו ליה מלכא תחותיה גזר על מדינתא ההיא כל גוברין לקטלא וכל נשיא לביזה אמרו לר' אלעזר בן שמוע זיל ופייס עלינן אמר לון אתון ידעיתון הדא מלכותא עבדא מידי על מגן אמרו ליה אית הכא ארבעה אלפין דינרין סב יתהון ואזיל ופייס עלינן נסב יתהון וסלק וקם על תרע מלכותא אמר לון איזלון אימרון למלכא חד גבר יהודאי קאים על תרעא בעי מישאל שלמא דמלכא אמר אעלוניה כד חמיניה מלכא שדא מעל כורסייה ונפל על אנפוהי אמר ליה מאי עיסקיה דמרי הכא ולמה איצטער מרי להכא אמר בגין דתתרחם על הדא מדינתא ותתבטל הדא גזירתא אמר ליה אורייתא כלום כתיב בה שיקרא אמר ליה לא אמר ליה לא כתיב בתורתכם לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' למה על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים וכתיב (במדבר ו) לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ואנא לא בר עשו אחוכון אנא ולא גמלון לי חסד ומאן דעבר אדאורייתא חייב לקטלא א"ל רבי אלעזר בן שמוע אע"פ דהינון חייבין לך תישבוק ותרחם עליהון אמר ליה ואת ידע הדא מלכותא עבדא מידי על מגן אמר ליה אית עמי ארבעת אלפין דינרין סב יתהון ואיתרחם עליהון אמר ליה ארבעה אלפין הללו יהון לך יהיבין חלף תרין מאוון דיהבת לי ומדינתא כולה תהא משתזבא בגינך חלף מיכלא ומישתיא דאוכלת ואשקת יתי ועול לבי געא וגנזי דידי וסב לך שבעין איצטלוון דלבושן חלף איצטלא דיהבת לי וזיל בשלם על אומתך ואשביקין בגינך וקרון עלוי שלח לחמך על פני המים עובדא הוה בחד בר נש דבכל יום הוה נסיב חד עיגול ומקלק לימא רבא חד יומא אזל וזבין חד נון קרעיה ואשכח ביה סימא אמרו ליה היידי הוא גברא דקם ליה עיגוליה וקרון עלוי שלח לחמך על פני המים א"ר יצחק עובדא הוה בפרגמטוזטוס שהיה מהלך בדרך בהדי אסרדיוט חד כשהן מהלכין זה עם זה קשר עמו חיבה כיון שנכנסו לעיר הכניסו עמו והאכילהו והשקהו לבתר יומין איתציד ההוא פרגמטוזטוס דהוה מזבין מנין מגעגעין בדמא שמע ההוא אסרדיוט ואתא לגביה אמר ליה מה את עביד הכא תני ליה עובדא אמר ליה כד את נפיק למיתדנא אימא להו פלן חכים עלי זכו כד נפק לאתדנא אמר פלוני חכים עלי זכו אמרון ליה מה זכו את ידע לדין אמר לון אחוי דקטילא הוה חייב לי ולא הוה ליה מה יתן ונסיבית ית מנוי ויהבית יתהון לדין למזבנא יתהון לי אמרין נאמן מנאמן קביל והוא נפיק לדימוס וקרון עליה שלח לחמך על פני המים ר' אלעזר ברבי סימאי פתר באברהם אבינו אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה אמרת (בראשית י"ח) ואקחה פת לחם חייך שאני פורע לבניך במדבר וביישוב ולעתיד לבא במדבר שנאמר (שמות ט"ז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים בישוב שנאמר (דברים ח') ארץ חטה ושעורה לעתיד לבא שנאמר (תהלים ע"ב) יהי פסת בר בארץ אמרת ורחצו רגליכם חייך אני פורע לבניך במדבר ובישוב ולעתיד לבא במדבר שנאמר (יחזקאל ט"ז) וארחצך במים וגו' בישוב שנאמר (ישעיה א') רחצו הזכו לעתיד לבא שנאמר (שם ד') אם רחץ ה' את צואת בנות ציון אמרת יקח נא מעט מים חייך אני פורע לבניך במדבר וביישוב ולעתיד לבא במדבר שנאמר (במדבר כ"א) עלי באר וגו' בישוב שנא' (דברים ח') ארץ נחלי מים וגו' לעתיד לבא שנא' (יואל ד') והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס וכל הגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים וגו' אמרת והשענו תחת העץ חייך אני פורע לבניך במדבר ובישוב ולעתיד לבא במדבר שנאמר (תהלים ק"ה) פרש ענן למסך בישוב שנאמר (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות לעתיד לבא שנאמר (ישעיה ד') וסכה תהיה לצל יומם וגו':

א [ב] תן חלק לשבעה וגם לשמונה ר' אליעזר ור' יהושע ר' אליעזר אומר תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי שבת המד"א (מלכים א' י"ח) ויהי בשביעית ביום השבת וגם לשמונה אלו ח' ימי המילה דכתיב (שם) וישם פניו בין ברכיו וגו' ולמה בין ברכיו אלא אמר לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע אפי' אין ביד בניך אלא זכות שתי מצות הללו שבת ומילה כדאי שתרחם עליהם רבי יהושע אומר תן חלק לשבעה אלו ז' ימי הפסח וגם לשמונה אלו שמונת ימי החג ומניין לרבות עצרת וראש השנה ויוה"כ ת"ל גם וגם ריבויין ר' עזריה אומר תן חלק לשבעה זה דור שמל משה לשבעה וגם לשמונה זה דור שמל יהושע לשמונה דכתיב (יהושע ה') בעת ההיא אמר ה' אל יהושע וגו' מול את בני ישראל שנית מכלל שמלן בראשונה ויעש לו יהושע שעשו אותה גבעה בערלות ר' נחמיה פתר קרייא בנשיאים תן חלק לשבעה דכתיב (במדבר ז') ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגם לשמונה דכתיב (שם) ביום השמיני נשיא לבני מנשה ר' יהודה פתר קרייא במלואים תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי המלואים שנאמר (ויקרא ח') כי שבעת ימים ימלא את ידכם וגם לשמונה דכתיב (שם ט') ויהי ביום השמיני ר' הונא אמר תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי הנדה וגם לשמונה אלו שמונה ימי המילה שנאמר (שם י"ב) וביום השמיני ימול ר' לוי אמר תן חלק לשבעה אלו ז' ימי הסוכה וגם לשמונה (במדבר כ"ט) ביום שמיני עצרת ר' אלעזר בר' שמעון איתשיש ואיתגליאת אדרעיה חמיתיה איתתיה וחייכת ובכית ואמרת טובוי מה הוה חלקי בהדין עלמא טובוי דאידבקת להדין גופא צדיקא ובכית ואמרת ווי דהדין גופא צדיקא לאדמה וכד הוה מידמך אמר לה אנא מידמיך ברם רמה לית ליה משליט בי אלא תולעתא דעתידא נקרא אחורי אודני דחד זמן הוינא עליל ושמעית קליה דחד בר נש מחרף והות ספיקא בידי למיעבד ביה דינא ולא עבדית וכיון דדמך אתיהב בהדא גוש חלב והוה ר' שמעון מיתגלי על מרונאי ואמר לון חד עין דימין דהות לי ולית אתון יהביה יתיה גבי והוון מרונאי אזלון בעיין מייתוניה וגוש חלב אנפקון בתריה בחוטרי ובמורניתא חד זמן קרב צומא רבה אמרין הא ענתא מייתין יתיה עד דאינון בקיין אזלון בעיין מיתוניה ונפקין תריין חיוואן דנור שרן מהלכין קדמיהון אמרון ההוא שעתא דאנן מייתין וכיון דמטון למערתא קמון לון תריין חיון ליסטר אמרון מאן עליל מייתי ליה אמרה אנא עללה ומייתי ליה דאית לי סימן ביה עללת לאייתיה ואשכח ההוא תולעתא יתיבא ונקרה אחורי אודניה בעית מרים יתיה שמעת ברת קלה אמרת שבקו למרי חובא דיגבי חוביה אייתוניה ויהבוניה גבי אבוי מן ההוא שעתא לא איתגלי ר"ש על מרונאי ר' אלעזר בר' שמעון כשהיה נכנס לבית הועד היו פניו של רבי מקדירות והוה אבוי אמר ליה ברי יאות זה ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל מן דדמך שלח תבע באיתתיה שלחת ואמרת ליה כלי שנשתמש בו קדש ישתמש בו חול אמר לה ומה עבד דאנא לא עביד דכוותיה אמרה ליה כד יתיב מלעי באורייתא הוה לעי כל צרכיה והוה אמר דכל יסוריהון דישראל ייתון עלי והיינון אתיין וכד הות ענתה דמלעי הוה אמר כל חד וחד ייזל ליה לאתריה אמר לה אוף אנא עביד כן קרא לון דייתון ואתון בעא דיזלון ולא אזלון ואית דאמרי תלת עשר שנין דיומין עביד חשש שיניה שלח ואמר לה אמרה ליה שמעתי שמעלין בקדש ולא מורידין וגם לשמונה (במדבר כ"ט) ביום השמיני עצרת:

א [ג] אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו וגו' אם ימלאו תלמידי חכמים תורה על ישראל יריקו שנקראו ארץ שנאמר (מלאכי ג') כי תהיו אתם ארץ חפץ אם יפול עץ בדרום ואם בצפון אם הגיע קירסו של תלמיד חכם להורות אם בדרום ואם בצפון כל ישראל מתכנסין שמה ומעמידין חכמתו ושומעין ממנו ולומדין ממנו ד"א אם ימלאו העבים גשם אם הנביאים ימלאו נבואה על הארץ יריקו על ישראל מתנבאין שנקראו ארץ שנאמר (שם) כי תהיו אתם ארץ חפץ תירגם עקילס הגר (ישעיה ה') ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר ועל נביאיא אפקוד דלא יתנבאון להון נבואתה אם יפול עץ בדרום ואם בצפון אם הגיע קירסן של נביאים להתנבאות אם בדרום ואם בצפון שמה יהיו כל ישראל מתכנסין ושומעין נבואתן ולמדין ממנו אמר ר' יצחק אם ראית צרות שהם משמשות ובאות על הארץ בשביל ישראל שנקראו ארץ שנאמר (מלאכי ג') כי תהיו אתם ארץ חפץ אם הגיע קירסו של תלמיד חכם להסתלק מן העולם כגון ר' מונא בצפורין ור' בון בטבריא אם בדרום ואם בצפון מקום שיפול העץ שם יהוא שמה יהיו כל ישראל גומלין אותו חסד שומר רוח לא יזרע שומר רוחן של מלכיות לא יזרע מצות ומעשים טובים ומי רואה בעבים של מלכיות לא יקצר מצות ומעשים טובים:

א [ה] כאשר אינך יודע ז' דברים מכוסים מבני אדם ואלו הם יום המיתה ויום הנחמה ועומק הדין ובמה הוא משתכר ומה בלבו של חבירו ומה בעיבורה של אשה ומלכות זו של אדום אימתי נופלת יום המיתה מניין שנאמר כי לא ידע האדם את עתו יום הנחמה מניין שנאמר (ישעיה ס') אני ה' בעתה אחישנה ועומק הדין מניין שנאמר (דברים א') כי המשפט לאלהים הוא במה הוא משתכר מניין שנאמר זו מתת אלהים הוא ומה בלבו של חבירו שנאמר (ירמיה י"ז) אני ה' חוקר לב ומה בעיבורה של אשה שנאמר כעצמים בבטן המלאה מלכות הרשעה זו של אדום אימתי נופלת שנאמר (ישעיה ס"ג) כי יום נקם בלבי:

א [ו] בבקר זרע את זרעך רבי אליעזר ורבי יהושע רבי אליעזר אומר אם זרעת בבכיר זרע באפיל שאין את יודע איזה מתקיים לך אם הבכיר ואם האפיל כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה רבי יהושע אומר נשאת אשה בילדותך ומתה תשא בזקנותך היו לך בנים בילדותך יהיו לך בנים בזקנותך שנאמר בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה ר' ישמעאל ור' עקיבא ר' ישמעאל אומר אם למדת תורה בנערותך למד בזקנותך שאין אתה יודע אי זו תורה מתקיימת אם של נערותך אם של זקנותך ואם שניהם כאחד טובים ורבי עקיבא אומר שנים עשר אלפים תלמידים היו לי מגבת ועד אנטיפרס וכולן מתו בחיי בין פסח לעצרת ובסוף העמידו לי שבעה ואלו הן רבי יהודה ורבי נחמיה ורבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון בן יוחאי ורבי אליעזר בנו של ריה"ג ורבי יוחנן הסנדלר אמר להם הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה אתם לא תהיו כן מיד עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה ר' נתן [נ"א כהן] פתר קרייא באשה אם לקחת אשה בנערותך לקח בזקנותך למה אינך יודע איזה בנים מתקיימין לך אם של נערותך אם של זקנותך אם שניהם כאחד טובים:

א [ז] ומתוק האור וטוב לעינים מתוק אורה של תורה וטוב לעינים אשרי שתלמודו מאיר לו כשמש ר' אחא אומר מתוק אור העולם הבא אשרי שיזכה לראות האור ההוא שנאמר (ישעיה ל') והיה אור הלבנה כאור החמה וגו':

א [ח] כי אם שנים הרבה ישמח בשמחת התורה ויזכר את ימי החשך אלו ימי הרעה כי הרבה יהיו תורה שאדם למד בעוה"ז הבל היא לפני תורתו של משיח:

א [ט] שמח בחור בילדותך אמר ר' שמואל בר ר' יצחק בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שמצאו בו דברים שהן מטין לצד מינות אמרו זה חכמתו של שלמה שאמר שמח בחור בילדותך משה אמר (במדבר ט"ו) ולא תתורו אחרי לבבכם שלמה אמר והלך בדרכי לבך הותרה הרצועה לית דין ולית דיין כשאמר כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט אמרו יפה אמר שלמה ר' חייא רבה ור"ש בן חלפתא ר' חייא רבה אמר לאחד שברח מפני הקוסטנר והיה רץ והוא רץ אחריו אמרו לו מעוט בריצה שלא תרבה בחזירה כך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט ר' שמעון בן חלפתא אומר לאחד שהיה שט על פני הנהר היה רץ ורצין אחריו אמרו לו מעט בכניסה שלא תרבה ביציאה ותיגע כך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט ר' חנינא בר פפא אמר לאחד שגנב את המכס חד זמן צדון יתיה אמרין ליה הב מה דאית גבך אמר לון סבון לכון מה דאית גבאי אמרון את סבר לית אנן מפקין אלא כל דאית גבך האידנא אנן תבעין מינך כל דאית גבך וכל מה דגנבת כל אילין שנייא דהוית גניב כך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט אמר ר' לוי לעוף שהיה חבוש בכלוב בא עוף אחד ועמד לו על גביו אמר לו אשריך מה מזונותיך מצויין לך אמר ליה ביש גדא וטמיע מזלא למזונותי את מסתכל ולחבושי לית את סקר דלמחר מפקין ונכסין לי כך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט ר' תנחום אמר לבן בליעל שבא אצל חנוני א"ל תן לי בשר שמן ויין ישן ומיני ארגסטירין אכל ושתה ונתבסם ובא לצאת א"ל אייתי טימי מה דאכלת אחר כריסיה דההוא גברא קומך בזעה חנוני הוה חכים מה עשה נטל מחצלת וכרכו בה והניחו על תרע חנותיה כל דעבר א"ל אישדי זכו עם הדין מיתה דנזבון ליה תכריכין עבר חד בר פחין ביש סניה אמר ליה עד כדון ביש הדין גדא וטמיע מזלא הכא מקלק אמר ליה חייך עד דאיסתנפנוי פריוטי כיון דאיסתנפנוי פריטייא דידיה אמר ליה איזיל לפחתא כך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט ד"א שמח בחור בילדותך ר' יודן ור' פנחס ר' יודן אמר בילדותך בתורתך שלמדת בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך זו המשנה והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך זה התלמוד ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט אלו מצות ומעשים טובים ר' פנחס אומר שמח בחור בילדותך מי גרם לך להבחר בזקנותך תורה שלמדת בילדותך ואם נבחרת בזקנותך אל תפליג עצמך בדברי תורה אלא והלך בדרכי לבך זה התלמוד שלמדת מרבך ודע כי על כל אלה וגו' עליו לשלם לך שכר מצות ומעשים טובים רשב"י אומר לאחד שהיה מפסיל בנשים ושטף בזמה והוה אמר הידא איתתא אנא בעי לה הדא איתתא אנא בעי לה הזקין וביקש לישא אשה אמרו לו ביש גדא וטמיע מזלא הידא איתתא בעיא לך כדון נחירך קטיף אודנך יקרין ועיינך כהיין כך כי על כל אלה יביאך האלהים לאחד שהיו לו שדות וכרמים ולא היה מפריש תרומה ומעשרות הזקין וירד מכל נכסיו אמר אלו היו לי שדות וכרמים ולא הייתי מפריש תרומה ומעשרות אמרין ליה כדון מה דהוה הוה כך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט.

א [י"ד] והסר כעס מלבך א"ר לוי כל טילוי סירוי וכל סירוי טפשן אמר שלמה הואיל והילדות והשחרות הבל לפיכך וזכור את בוראך תנינן עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ר' יהושע בן לוי דסכנין אמר שלשתן דרש עקביא מתוך תיבה אחת בורך בארך בוראך בורך זו לחה סרוחה בארך זו רמה ותולעה בוראך זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שאתה עתיד ליתן לפניו דין וחשבון לכך נאמר וזכור את בוראך בימי בחרותיך עד דחילך עלך עד אשר לא יבאו ימי הרעה אלו ימי הזקנה והגיעו שנים אלו היסורין ר' חייא בר נחמיה אמר אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה:

א [ב] עד אשר לא תחשך השמש זה קלסתר פנים והאור זה החוטם והירח זה המצח והכוכבים אלו ראשי לסתות ושבו העבים אחר הגשם ר' לוי אמר בה תרתי חדא לחבריה וחדא לבוריא חדא לחבריה בא לבכות זלגו עיניו דמעות וחדא לבוריא בא להטיל מים הגללים יוצאים ומקדמין אותו:

א [ג] ביום שיזעו שומרי הבית אלו הצלעות והתעותו אנשי החיל אלו זרועותיו ר' חייא בר' נחמיה אומר אלו צלעותיו ובטלו הטחנות זו המסס כי מעטו אלו השינים וחשכו הראות בארבות אלו העינים ר' חייא ב"ר נחמיה אומר אלו כנפי הריאה שמשם בת קול יוצאת:

א [ד] וסגרו דלתים בשוק אלו נקביו של אדם בשפל קול הטחנהע"ידלית מסוסא טחין ויקום לקול הצפור הדין סביא כד שמע ציפרין מצוציין אמר לסטין אתו לקפחא יתיה וישחו כל בנות השיר אלו השפתות ר' חייא ברבי נחמיה אמר אלו הכליות שהן חושבות והלב גומר:

א [ה] גם מגבוה ייראו הדין סבא כד צווחין ליה לאלתר (מזמנין לסעודה) הוא אמר להון אית תמן מסוריין אית תמן מסקין אית תמן מחתותיין וחתחתים בדרך ר' אבא בר כהנא ור' לוי חד אמר חיתיתיה של דרך נפלה עליו איזיל או לא איזיל אמר לא איזיל וחורגא אמר (הוא ר' לוי) התחיל מתווה תוואים בדרך אמר עד שוק פלן עד אתר פלן אית ביה מהלך ועד אתר פלן לית ביה חילא להלך וינאץ השקד ר' לוי אמר זה לוז של שדרה אדריאנוס שחיק עצמות מחיק שמיה שאיל את ר' יהושע בן חנניה אמר ליה מהיכן אדם מניץ לעתיד לבא אמר ליה מלוז של שדרה א"ל הראני מה עשה הביא לוז אחד של שדרה נתנו במים ולא נמחה באור ולא נשרף בריחים ולא נטחן נתנו על הסדן והכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא הועיל כלום ויסתכל החגב אלו קרסוליו ותפר האביונה זה התאוה המטלת שלום בין איש לאשתו שהיא בטלה ר"ש בן חלפתא הוה יליף סליק לגב רבינו כד סיב לא הוה יכיל חד זמן סליק א"ל רבינו מה זכינן למיחמי סבר אפוי דר' יומא הדין א"ל רחוקות נעשו קרובות וקרובות נעשו רחוקות שתים נעשו שלש ומטיל שלום בטל (פירושא רחוקות נעשו קרובות אלו העינים דהוון חמיאין מן רחיק כדון אפילו מן קריב לא חמיאן וקרובות נעשו רחוקות אילין אודניא דהוון אינון שמען בחד זמן ותרתין זימנין וכדון אפילו במאה זימנין לא שמען שתים נעשו שלש חוטרא ותרתין רגליא ומטיל שלום בבית בטל זו התאוה שמטיל חיבה בין איש לאשתו) כי הולך האדם אל בית עולמו אל בית העולם אין כתיב כאן אלא בית עולמו אמר ריש לקיש למלך שנכנס למדינה ועמו דוכסין ואפרכין ואיסטסטולאטין אף על פי שכולם נכנסין בפילי אגון אחת כל אחד ואחד הולך ושורה לפי כבודו כך אע"פ שכולם טועמים טעם מיתה כל אחד ואחד יש לו עולם בפני עצמו וסבבו בשוק הסופדים אלו התולעים:

א [ו] עד אשר לא ירתק חבל הכסף זה הוא חוט של שדרה ותרץ גלת הזהב זו גלגלת ר' חייא בר נחמיה אמר זו גרגרת שהיה מגלה את הזהב ומריצה את הכסף ותשבר כד על המבוע זו כריסו של אדם לאחר שלשה ימים כריסו של אדם נבקעת ומוסרת לפה ואומרת לו הא לך מה שגזלת וחמסת ונתת בי ר' חגי מייתי לה מהדין קרייא (מלאכי ב') וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם בר קפרא אמר עד שלשה ימים תקפו של אבל שעדיין צורת הפנים ניכרת תנינא אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם וכו' ונרוץ הגלגל אל הבור תרין אמורין חד אמר כאילין גלגליא דציפורין ואוחרנא אמר כאלין רגבייה דטבריה המד"א (איוב כ"א) מתקו לו רגבי נחל:

א [ז] וישב העפר על הארץ כשהיה ר' פנחס ור' חלקיה בשם רבי סימון אימתי והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה לכשישוב העפר אל הארץ ואם לאו (שמואל א' כ"ה) נפש אויביך יקלענה וגו' ר' שמואל בר נחמני בשם ר' אבדימי דחיפם לכהן חבר שמסר לכהן עם הארץ ככר של תרומה טהורה ואמר לו ראה שאני טהור וביתי טהור וכלי טהורים וככר זו שאני נותן לך טהורה היא אם אתה מחזירה לי כדרך שנתתיה לך מוטב ואם לאו הריני שורפה לפניך כך אמר הקב"ה לאדם זה ראה שאני טהור ומעוני טהור ושמשי טהורים ונשמה שאני נותן לך טהורה היא אם את נותנה לי כשאני נותנה לך מוטב ואם לאו אני שורפה בפניך כל אלה בימי זקנותו אבל בימי נערותו אם חטא הוא לוקה בזיבה וצרעת לפיכך משה מזהיר לישראל (ויקרא ט"ו) איש כי יהיה זב מבשרו ר' יהושע בן לוי פתר קריא במקדש אמר להם הנביא לישראל וזכור את בוראך זכרו את בוראכם עד שבחוריכם קיימין עד שברית כהונה קיימת שנאמר (שמואל א' ב') ובחור אותו מכל שבטי ישראל עד שברית לויה קיימת שנאמר (דברים י"ח) כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך וגו' עד שברית ירושלים קיימת שנאמר (מלכים א' ב') העיר אשר בחרתי בה עד שמלכות בית דוד קיימת שנאמר (תהלים ע"ח) ויבחר בדוד עבדו עד שבית המקדש קיים שנאמר (ד"ה ב' ז') ועתה בחרתי והקדשתי את הבית הזה עד שאתם קיימין שנאמר (דברים ז') בך בחר ה' להיות לו לעם נחלה עד אשר לא יבאו ימי הרעה אלו הן ימי הגלות הה"ד (עמוס ו') המנדים ליום רע והגיעו שנים אשר תאמר שזכות האבות בטילה עד אשר לא תחשך השמש זו מלכות בית דוד שנאמר (תהלים פ"ט) וכסאו כשמש נגדי והאור זו התורה שנאמר (משלי ו') כי נר מצוה ותורה אור והירח זה סנהדרין דכתיב (תהלים פ"ט) כירח יכון עולם והכוכבים אלו תלמידי חכמים ושבו העבים אחר הגשם את מוצא כל הנבואות קשות שנתנבא עליהם ירמיה לא באו עליהם אלא לאחר חורבן הבית ביום שיזעו שומרי הבית אלו משמרות כהונה ולויה והתעותו אנשי החיל אלו הכהנים א"ר אבא בר כהנא שנים ועשרים אלף לוים הניף אהרן ביום אחד שנאמר (במדבר א') והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ה' אמר ר' חנינא המוראה הזו דבר קל הוא והיה הכהן מכוין ונוטלו באחת ידו וזורקו לאחורי הכבש ל"ב אמה לאחורי ידיו ובטלו הטוחנות אלו משניות גדולות כגון משנתו של ר' עקיבא ומשנתו של רבי חייא ורבי הושעיא ומשנתו של בר קפרא כי מעטו זה התלמוד שבלול בהן וחשכו הרואות בארובות את מוצא כשגלו ישראל לבבל לא היה אחד יכול לסבור את תלמודו וסגרו דלתים בשוק אלו דלתות נחשתא בית אלנתן שהיו פתוחות לרווחה בשפל קול הטחנה על ידי שבטלו מדברי תורה אמר רבי שמואל בר נחמני נמשלו דברי תורה כטחנה מה טחנה זו אינה בטלה לא ביום ולא בלילה כך דברי תורה נאמר בה (יהושע א') והגית בה יומם ולילה ויקום לקול הצפור א"ר לוי י"ח שנה היתה בת קול מכרזת ומצפצפת על נבוכדנצר ואומרת לו עבדא בישא סוק אחריב ביתיה דמארך דבנוי מרדין ולא שמעין ליה וישחו כל בנות השיר שעלה ובטל השיר מבית המקדש המד"א (ישעיה כ"ד) בשיר לא ישתו יין גם מגבוה ייראו מגבהו של עולם ממ"ה נתירא וחתחתים בדרך חתית של דרך נפלה עליו ורבי לוי אמר התחיל מתאווה תוואים בדרך שנאמר (יחזקאל כ"א) כי עמד מלך בבל אל אם הדרך על אם דבצלי בראש שני הדרכים שמתווכת לשני הדרכים שני דרכים היו שם אחת הולכת אל המדבר ואחת הולכת לישוב לקסום קסם התחיל לקסום קסמים לשמה של רומי ולא עלו לשמה של אלכסנדריא ולא עלו לשמה של ירושלים ועלו קלקל בחצים לשמה של רומי ולא עלו לשמה של אלכסנדריא ולא עלו לשמה של ירושלים ועלו הדליק נרות ופנסין לשמה של רומי ולא הדליקו לשמה של אלכסנדריא ולא הדליקו לשמה של ירושלים והדליקו הציף ספינות בנהר פרת לשמה של רומי ולא הלכו לשמה של אלכסנדריא ולא הלכו לשמה של ירושלים והלכו שאל בתרפים זו עבודת כוכבים שלו ראה בכבד א"ר לוי כהדין ערביא דנכיס אימרא וחמי בכבדיה בימינו היה הקסם ירושלים היה קסמו של ירושלים בימינו לשום כרים כלורכין לפתח פה ברצח ספקלאטורין להרים קול בסרפיניסס לשום כרים עשה כרקומין לשפוך סוללה אבני בלסטרא ולבנות דיק כבשין וכולם והיה להם (שם) כקסם שוא וגו' אמר להם נביא לישראל אלו זכיתם הייתם קורין בתורה שנדרשת ז' מז' ועכשיו שלא זכיתם הרי נבוכדנצר קוסם עליכם ז' מז' וכל כך למה והוא מזכיר עון להתפש זה דמו של זכריה וינאץ השקד זו נבואתו של ירמיה שנא' (ירמיה א') מקל שקד אני רואה אמר ר"א מה השקד הזה משעת שיניץ עד שהוא גומר פירותיו כ"א יום כך כל גזרה לא היתה אלא מי"ז בתמוז עד ט' באב ויסתכל החגב זה צלמו של נבוכדנצר שנאמר (דניאל ג') נבוכדנצר מלכא עבד צלם דדהב א"ר יוחנן אשתכח דאת אמר כל דרומיה שיתין ופותייה שית צריך היקף חד מתלתא א"ר בני בקנה זה היה מעמידו ונופל מעמידו ונופל א"ר חגי בשם ר' יצחק לא היה עומד עד שהביא כל כסף וזהב שבירושלים ושפכו לפניו דימוס סמך על רגליו הה"ד (יחזקאל ז') כספם בחוצות ישליכו ותפר האביונה זו זכות אבות כי הולך האדם אל בית עולמו מבבל היו ולבבל חזרו וסבבו בשוק הסופדים זו יגלות יכניה את מוצא משעה שגלתה גלותו של צדקיה יצאת גלות יכניה לקראתם והיו מכוסים שקים מבפנים ולבנים מבחוץ והוון משאלין אילין לאילין מה אבא עביד מה אימא עבידא מה אחא עביד ואמרון לון קטילין אינון והוה מספיד בחדא ידיה ומקלס בחדא ידיה לקיים מה שנאמר (שם כ"ד) ופארכם על ראשיכם ונעליכם ברגליכם ולא תספדו ולא תבכו עד אשר לא ירתק חבל הכסף זו שלשלת יוחסים ותרוץ גלת הזהב אלו דברי תורה שנאמר (תהלים י"ט) הנחמדים מזהב ותשבר כד על המבוע תרין אמורין חד אמר כדו של ברוך על מבועו של ירמיה וחד אמר כדו של ירמיה על מבועו של ברוך הה"ד (ירמיה ל"ו) מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר ובדיו ונרוץ הגלגל אל הבור מבבל היו ולבבל חזרו מבבל היו שנאמר (בראשית י"ב) ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך ולבבל חזרו ועמא הגלי לבבל א"ר יוחנן (ישעיה מ"ד) האומר לצולה חרבי צולה זו בבל ולמה נקרא שמה צולה ששם צללו מתי דור המבול דכתיב (ירמיה נ"א) גם בבל לנפול חללי ישראל אמר ריש לקיש כתיב (בראשית י"א) וימצאו בקעה בארץ שנער למה נקרא שמה שנער שננערו שם מתי דור המבול ד"א שנער שמתו בתשנוק בלא נר ובלא מרחץ ד"א שנער שהן מנוערים מן המצות בלא תרומה ובלא מעשרות שנער ששריה מתים נערים שנער שהעמידו שונא וער ואיזה זה זה נבוכדנצר וישב העפר על הארץ כשהיה מבבל היו ולבבל חזרו והרוח תשוב אל האלהים זו רוח הקדש את מוצא כיון שראה ירמיה ירושלים חרבה ובית המקדש שנשרף וישראל שגלו ורוח הקדש שנסתלקה לה התחיל עליהם בהבל הבלים:

א [ט] הבל הבלים תני החזיק עשיר בדבר טוב תחלתו רעב הוא לו המתישן בו עשאו למרמס גם עני כי דל חלקו גם עיניו לגבות ממנו חלק שמעיז בו עשיר לזה תאוה ולזה תאוה שניהם שוין לקבר הכל הבל:

א [י] ויותר שהיה קהלת חכם בסוף קהלת כתיב בקש קהלת למצא וגו' בקש קהלת לעמוד על מתן שכרן של מצות כדכתיב (ירמיה ט') כי באלה חפצתי נאם ה' אמר לו הקדוש ברוך הוא שלמה וכתוב יושר דברי אמת הכתבתיהו על ספר הישר (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ועוד כתיב כי תהיו אתם ארץ חפץ ועוד בקש לעמוד על שכרה של תורה שנאמר (משלי ח') וכל חפצים לא ישוו בה אמר לו הקדוש ברוך הוא שלמה וכתוב יושר דברי אמת כבר הכתבתיהו על ספר הישר הה"ד (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלהים זולתך בקש קהלת לעמוד על הקץ מתי שנאמר (שיר ב') אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ אמר לו הקב"ה כבר הכתבתיהו על ספר הישר (ישעיה ס"ג) כי יום נקם בלבי וגו' רבי שאול דנווה מתני לה בשם ר' שמעון אם יאמר לך אדם מתי קץ הגאולה הוי אומר לו כי יום נקם בלבי כתיב ר' יהודה בר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי שלשה סימנים סימנתי לך וסיימתי לך בקבורתו של משה (דברים ל"ד) בגיא בארץ מואב מול בית פעור ואף על פי כן ולא ידע איש את קבורתו לבא לפומא לא גלי פומא למאן גלי:

א [יא] דברי חכמים כדרבנות ככדור של בנות מה כדור זה מתכדר מיד ליד ואינה נופלת לארץ כך לא נפל דבר אחד וגו' מה כדור זה מקלעין בה בידים ואינה נופלת כך משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לכנסת הגדולה וכו' ד"א כדרבונות כדרבן זה שמכוין את הפרה כדי לחרוש וכדי ליתן חיים לבעליה כך דברי תורה מכוונין את לב לומדיהם מדרכי מיתה לדרכי חיים ג' שמות נקראו לו דרבן מלמד מרדע מלמד שהוא מלמד את הפרה מרדע שהוא מורה דעה לפרה דרבן שהוא דייר בינה בפרה כדי לחרוש לתלמיה ליתן חיים לבעליה והלא דברים ק"ו מה לפרתו אדם עושה דרבן ליצרו שמסיתו מן העולם הזה ומן העולם הבא על אחת כמה וכמה וכמשמרות נטועים לא איצטריך הדה קרייה למימר אלא כאילנות נטועים ואת אמר וכמשמרות נטועים אלא מלמד שיש בהם שבח של מטע וכדורות של ברזל דבר אחר וכמשמרות נטועים מה המסמר הזה אף על פי שאת עוברו ממקומו רישומו ניכר כך כל מי שעונותיו גורמים וחכמים פושטין בו יד אע"פשהוא חוזר בו רישומו ניכר דבר אחר וכמשמרות נטועים כל ימיו של רבי אליעזר היו העם נוהגין כרבי יהושע ואחר שמת רבי אליעזר חזרו העם לנהוג כמדתן בעלי אסופות אימתי דברי תורה נאמרין כתקנן בשעה שבעליהן שומעין אותן באסופות מניין אתה אומר שאם שמע מפי אדם שבישראל שיהא עליו כשומע מפי חכם תלמוד לומר אשר אנכי מצוך היום ולא כשמעו מפי חכם אלא כמפי חכמים שנאמר דברי חכמים כדרבונות ולא כשמעו מפי חכמים אלא כמפי סנהדרין אספה לי שבעים איש ולא כשמעו מפי סנהדרין אלא כשומע מפי משה שנאמר נתנו מרועה אחד זה משה ולא כשומע מרועה משה אלא מפי הקב"ה שנאמר מרועה אחד ואין רועה אלא הקדוש ברוך הוא שנאמר (תהלים ס"ה) רועה ישראל האזינה ואין אחד אלא הקב"ה שנאמר (דברים ד') שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד תמן תנינן לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא ביחיד בזמן שברגלו מכה כמה מסמרות יהיו בו ר' יוחנן אמר חמשה כנגד חמשה חומשי תורה ר' דוסא בן חנניה אומר שבעה כנגד שבעה ימי השבת ור' חנינא אומר תשעה כנגד תשעה ירחי הלידה אמר ר' יוסי בן חנניה הכלבוס אינו ממנין מהמסמרות ר' זעירא בשם ר' אבא בר זבדא מהו ליתנם על גבי מנעל בשבת אמר לו מותר מהו להחליפם אמר לו מותר מהו ליתנם זה על גב זה אמר לו מותר ר' חייא נותן אחד עשר מכאן ושלשה עשר מכאן כנגד עשרים וארבעה ספרים מה הספרים כ"ד אף המשמרות כ"ד ומה המשמרות כ"ד אף המסמרים כ"ד:

א [י"ב] ויותר מהמה בני הזהר מהומה שכל המכניס בתוך ביתו יותר מכ"ד ספרים מהומה הוא מכניס בביתו כגון ספר בן סירא וספר בן תגלא ולהג הרבה יגיעת בשר להגות ניתנו ולא ליגיעת בשר ניתנו:

א [י"ג] סוף דבר הכל נשמע סוף דיבורו של אדם הכל משמיעין את מעשיו כשר היה פלוני זה ירא שמים היה פלוני זה אתון ושאלון לשלמה סופיה דכולה מה אמר להון סוף דבר אמר ר' לוי למה קורין אותו דבר דדביר טבין עם בישין ולמה קורין אותו גוביי דגבי דינא דאינשא ודברייתא שבשעה שאדם נפטר מן העולם הקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת ראו מה הבריות אומרות עליו כשר היה ירא שמים היה פלוני זה מיד מטתו פורחת באויר כד דמך ר' לוי בר סיסי עאל אבא אבוי דשמואל ואפטר עלוי הדין קרייה סוף דבר הכל נשמע למה ר' לוי דומה למלך שהיה לו פרדס והיו בו ק' גפנים והוא עושה ממנו מאה חביות יין והיה אותו פרדס חביב עליו מכל פרדסים שיש לו עמד על תשעים והיה עושה מאה חביות עמד על שמונים עמד על שבעים עמד על ששים עמד על חמשים עמד על מ' עמד על שלשים עמד על עשרים עמד על עשרה והיה עושה ק' חביות של יין עמד על אחת והיה עושה ק' חביות של יין אמר המלך חביב עלי זה הגפן מכל פרדסים שיש לי כך אמר הקב"ה חביב עלי הוא ככל העולם וכיון שמת אמרו כי זה כל האדם:

א [י"ד] כי את כל מעשה ר' הוה פשיט הדין קרייה וכיון שהיה מגיע לאחד מששה מקראות הללו היה בוכה ואלו הן (עמוס ד') כי הנה יוצר הרים וגו' ואפילו דברים שאין בם ממש ולא חטא נכתבין לו על פנקסו ומי כותבן עושה שחר עיפה ועוד (צפניה ב') בקשו את ה' כל ענוי הארץ וגו' (עמוס ה') שנאו רע ואהבו טוב וגו' והדין פסוקא כי את כל מעשה וגו' (משלי י"ט) גם בלא דעת נפש לא טוב אמר רבי ביבי לאחד שהיה למוד לשמש מטתו עם הנץ החמה ושכח ושמש מטתו קודם הנץ החמה בלא יודע לא טוב אילו יודע ושימש על אחת כמה וכמה ולא עוד אלא (שם) ואץ ברגלים חוטא לאחד שהיו לפניו שני חנויות אחת מוכרת בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ושכח ולקח בשר נבלה בלא יודע לא טוב אלו ידע ולקח על אחת כמה וכמה ולא עוד אלא ואץ ברגלים חוטא רבי יוחנן פתר קרייה לענין שבת לאחד שהיו לפניו שני שבילים אחד שפוי ואחד מלא קוצים וצרורות ושכח והלך בזה שבו קוצים וצרורות אלו ידע והלך על אחת כמה וכמה רבי יוחנן וריש לקיש פתרי קרייה רבי יוחנן אמר בנדרים ונדבות אסור בחטאות ואשמות מותר וריש לקיש אמר בנדרים ונדבות מותר בחטאות ואשמות אסור רבי יהודה ברבי סימן אמר מה העובר עבירה אחת בלא יודע לא טוב אילו ידע והלך ועשה על אחת כמה וכמה לפיכך כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע אמר עבד שרבו שוקל שגגות כזדונות תקנה יש לו מאי על כל נעלם זה ההורג כינה בפני חבירו ונמאס ושמואל אמר זה הרק בפני חבירו ונמאס מאי אם טוב ואם רע אמרי דבי רבי ינאי זה הנותן פרוטה לעני בפרהסיא כי הא דרבי ינאי חזייה לההוא גברא דיהיב פרוטה לעני בפרהסיא אמר מוטב דלא יהבת ליה מהשתא דיהבת וכסיפתיה דבי רבי שילא אמרי זה הנותן צדקה לאשה בסתר דמייתי לה לידי חשדא רבא אמר זה המשגר בשר לאשתו כשאינו מחותך בערבי שבתות איני והא רבא משדר שאני בת רב חסדא דקים ליה בגווה (אם טוב ואם רע).