א נשא את ראש בני גרשון וגו' הה"ד (משלי ג) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה תנינן תמן חכם קודם למלך ישראל מת חכם אין לנו כיוצא בו מלך ישראל שמת כל ישראל ראויין למלכות המלך קודם לכהן גדול שנאמר (מ"א א) ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם וגו' כ"ג קודם לנביא שנאמר (שם) ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא צדוק קודם לנתן ר' הונא בשם ר' חנינא אמר נביא כופף ידיו ורגליו ויושב לו לפני כהן מה טעם דכתיב (זכריה ג) שמע נא יהושע הכ"ג וגו' יכול בני אדם הדיוטות היו ת"ל (שם) כי אנשי מופת המה ואין מופת אלא נבואה שנאמר (דברים יג) ונתן אליך אות או מופת משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים נביא קודם למשוח מלחמה משוח מלחמה קודם לסגן סגן קודם לראש משמר ראש משמר קודם לראש בית אב ראש בית אב קודם לאמרכל אמרכל קודם לגזבר גזבר קודם לכהן הדיוט כהן הדיוט קודם ללוי לוי קודם לישראל ישראל לממזר ממזר לנתין נתין לגר גר לעבד משוחרר אימתי בזמן שכולן שוין אבל אם היה ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ שנאמר יקרה היא מפנינים סברין מימר לפדות להחיות ולכסות הא לישיבה לא אמר רבי אבין אף לישיבה מה טעם יקרה היא מפנינים אפי' מזה שהוא נכנס לפני ולפנים ד"א יקרה היא מפנינים מדבר בקהת וגרשון אע"פ שגרשון בכור ומצינו שבכל מקום חלק הכתוב כבוד לבכור לפי שהיה קהת טוען הארון ששם התורה הקדימו הכתוב לגרשון שבתחלה אמר נשא את ראש בני קהת ואחר כך אומר נשא את ראש בני גרשון וגו' הוי יקרה היא מפנינים מבכור שיצא ראשון ואין פנינים אלא תחלה כמה דתימא (רות ד) וזאת לפנים בישראל:

ב נשא את ראש וגו' הה"ד (איוב לו) לא יגרע מצדיק עיניו וגו' אין הקב"ה מונע דוגמא דידהו לפי שמצינו שיעקב חמד את הבכורה לשם שמים כדי שיוכל להקריב ולקחה מעשו בדמים והסכים הקדוש ברוך הוא עמו וקראו בני בכורי ונתן גדולה לבכורים שיקריבו לפניו הוי לא יגרע מצדיק עיניו ואין עיניו אלא תחתיו כמה דתימא (ויקרא יג) והנה הנגע עמד בעיניו ומהו תחתיו אלו בניו כמה דתימא (תהלים מה) תחת אבותיך יהיו בניך (איוב לו) ואת מלכים לכסא שחלק הקב"ה כבוד לבכורים ולהם ראוי מלכות ליטול שנאמר (ד"ה ב כא) ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור וכן בדוד הוא אומר (תהלים פט) אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ הוי ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח שהם היו ראוים ליטול הכהונה ומה שהלוים עושים אלולי לא חטאו במעשה העגל שבתחלה היו הבכורים מקריבי' שנאמר (שמות כד) וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וגו' וכן יעקב אומר לראובן (בראשית מט) ראובן בכורי אתה וגו' שאת זו כהונה כמה דתימא (ויקרא ט) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם עוז זו מלכות שנאמר (ש"א ב) ויתן עוז למלכו שאלולי לא סרח ראובן במעשה בלהה היה ראוי ליטול כהונה ומלכות לפי שהיה בכור ומנין אף לעבודת הלוים היה ראוין שכן את מוצא שנכנסו פשוטי הלוים תחת בכורי ישראל שנאמר (במדבר ג) ולקחת את הלוים לי אני ה' תחת כל בכור בבני ישראל וגו' הוי ויושיבם לנצח זו היא הלויה שהיו ראוין הבכורים ליטול כמה דתימא (ד"ה א' כ"ג) ויספרו הלוים מבן שלשים שנה ומעלה וגו' (עזרא ג) מאלה לנצח על מלאכת בית ה' וגו' ועל שבט הלוי אמר הכתוב (תהלים קא) עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי הוי וישיבם לנצח ויגבהו מי גרם להם לבכורים שאבדו הכבוד הזה על שנתגבהו בעצמם ועבדו לפני העגל לפיכך ואם אסורים בזיקים שנאסרו מלהקריב דבר הנעשה באש ואין זיקים אלא אש שנאמר (ישעיה נ) הן כולכם קודחי אש וגו' שהם צריכין לפדות עצמם כל אחד ואחד בחמשה שקלים כסף וליתן ללוים הרי מצינו בבכורי ישראל שירדו מגדולתם על מעשה העגל אבל בכורי הלוים שלא טעו בעגל ניתנה הכהונה לאהרן שהיה בכור ושאר בכורי הלוים לא הוצרכו לפדיון ולא לכפרה וזכו ללוים עם אחיהם ואם לחשך אדם והלא גרשון היה בכור למה הקדים הכתוב לקהת לנשיאת ראש ואחר מנה לגרשון אף אתה אמור לו לפי שקהת היה מטועני הארון ושהוא קודש הקדשים ויצא ממנו אהרן הכהן שהוא קודש הקדשים וגרשון היה קודש לכך הקדימו הכתוב לקהת ומנין את למד שגרשון לא איבד גדולתו לפי שהיה בכור שכן את מוצא כשם שאמור בקהת נשא את ראש בני קהת כך אמור בגרשון נשא את ראש בני גרשון ומהו שאמר הכתוב גם הם שלא תאמר שלכך מנה בני גרשון שניים שהם פחותים מבני קהת לאו אלא כתב גם הם שאף בני גרשון כיוצא בהם של בני קהת אלא שהקדימו הכתוב כאן בשביל כבוד התורה אבל במקומות אחרים הקדים לגרשון תחלה לקהת:

ג לבית אבותם למשפחותם לבית אבות עשה לו משפחות ולא לבית אמותם שאם נשאו בני גרשון מבנות קהת או מבנות מררי יקראו בניהם על שם משפחות גרשון אבל אם משאר משפחות נשאו מבנות גרשון היו בניהם נקראין על שם שאר המשפחות מבן שלשים שנה ומעלה וגו' תני כהן גדול אין נכנס לעזרה לעבודה אא"כ נמשח שבעה ונתרבה שבעה אף על פי שלא נמשח שבעה ונתרבה שבעה ועבד עבודתו כשרה כהן הדיוט אין נכנס לעזרה לעבודה אלא אם כן הביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו אף על פי שלא הביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו ועבד עבודתו כשרה בן לוי אין נכנס לעזרה לעבודה אא"כ למד חמש שנים שנאמר (במדבר ח) זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה ולהלן הוא אומר מבן שלשים שנה אם נאמר מבן חמש ועשרים למה נאמר מבן שלשים ואם נאמר מבן שלשים למה נאמר מבן חמש ועשרים אלא כל אותן שנים שמבן חמש ועשרים ועד בן שלשים היה למד מכאן ואילך מקריבין אותו לעבודה מכאן אמרו כל שאינו רואה סימן ברכה במשנתו בתוך חמש שנים שוב אינו רואה ר' יוסי אומר שלש שנים שנאמר (דניאל א) ולגדלם שנים שלש זקן אין מושיבין אותו בגזית אלא אם כן נעשה דיין בעירו משנעשה דיין בעירו מעלין ומושיבין אותו בהר הבית משם מעלין ומושיבין אותו בחיל משם מעלין ומושיבין אותו בלשכת הגזית כל הבא לצבא צבא שהיו שוערים לעבוד עבודה באהל מועד שהיו משוררים זאת עבודת משפחות הגרשוני ולא אחרת מלמד שבני גרשון היו אסורין ליכנס לעבודת בני מררי בקרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו לעבוד ולמשא שבעת שהיו מקימין המשכן הם היו פורשין יריעות במשכן אהל מועד וכל מה שהיה ממונה תחת ידם היו מקימין ובעת שהיו פורקין המשכן הם היו טוענין אותו על העגלות ומכסה התחש אשר עליו מלמעלה כמשמעו אמרו רשב"ל אומר היה ר' מאיר תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היתה ולא הכירו בה חכמים שבאותו הדור אם מין חיה הוא או מין בהמה הוא וקרן אחת היתה לה במצחה ולפי שעה נזדמן לו למשה ונעשה ממנה משכן ונגנזה מדקאמר קרן אחת היתה לה במצחה מזה למדנו שטהורה היתה ואת מסך פתח אהל מועד כמה דתימא (שמות כו) ועשית מסך לפתח וגו' ואת קלעי החצר אלו קלעים שעשו סביב לחצר כמה דתימא ועשית את החצר וגו' וכן לפאת צפון וגו' ורוחב החצר וגו' וחמש עשרה אמה קלעים וגו' ולכתף השני וגו' ואת מסך פתח שער וגו' כמה דתימא ולשער החצר וגו' אשר על המשכן ועל המזבח סביב תני מזבח העולה ארכו חמש אמות ורחבו חמש אמות וגבהו ג' אמות שנא' ועשית את מזבח העולה וגו' דברי ר"מ אמר לו ר' יוסי ממשמע שנאמר (שם כז) חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב איני יודע שהוא רבוע מה תלמוד לומר רבוע יהיה אלא מופנה להקיש לדון ממנו גזירה שוה נאמר כאן רבוע ונאמר להלן רבוע מה רבוע האמור להלן גבהו שנים ברחבו אף כאן גבהו שנים ברחבו אמר לו ר"מ אם כדבריך נמצא גובה מזבח מן הקלעים חמש אמות אמר לו ר' יוסי והלא כבר נאמר וקלעי החצר סביב וגו' מה משכן עשר אמות אף מזבח עשר אמות ואת מיתריהם אלו המיתרים מה היו עושין בהם היו מקפלין היריעות והקלעים והיו אוסרים אותם בהם ומניחים אותם על העגלות ואת כל כלי עבודתם אלו קרסי זהב ואלו קרסי נחושת שהיו מחברים בהם היריעות ואת כל אשר יעשה להם ועבדו כל מה שהיה נעשה לכל הכלים יהיו בני גרשון עושים על פי אהרן ובניו תהיה להם וגו' זו היא שאמרו שחלק הקדוש ברוך הוא כבוד לבכור כשם שעבודת בני קהת היתה על פי אהרן ובניו כמה דתימא (במדבר ד) אהרן ובניו יבואו ושמו אותם איש איש וגו' כן עבודת בני גרשון היתה על פי אהרן ובניו אבל בבני מררי לא נאמר בו על פי אהרן ובניו ופקדתם עליהם במשמרת את כל משאם הביא הכתוב משה עמהם שיהיו מצוים עליהם שיהיו שומרים על כל מה שנושאים זאת עבודת משפחות בני הגרשוני וגו' בתחלה שמו אהרן ובניו ומשה עמהם לבני רשון על עבודתם ועל משאם ועל משמרתם מכאן ואילך עבודתם ומשמרתם היתה ביד איתמר בן אהרן הכהן:

ד בני מררי למשפחותם בבני קהת ובני גרשון נאמר בהן נשיאות ראש שחלק להם הקב"ה כבוד לקהת בעבור כבוד הארון ולגרשון על שהיה בכור אבל בבני מררי שלא היו אלא בני פשוט ועבודת משאם לא היה אלא קרשים ובריחים ועמודים ואדנים ולא נאמר בהם נשא את ראש למשפחותם לבית אבותם תפקוד אותם למה נאמר בבני קהת ובני מררי למשפחותם לבית אבותם הקדים משפחותם לבית אבותם ובגרשון הקדים לבית אבותם ואחר אמר למשפחותם לפי שנשיאות ראש של בני גרשון באה מבית אב שלהם אבל נשיאות ראש של בני קהת אינה תלויה בבית אבות שלהם כי אם בנשיאות הארון וכן בני מררי לא היו כי אם מבית אב פשוט לכך הקדים משפחות לבית אבות וזאת משמרת משאם וגו' זאת ולא אחרת מלמד שבני מררי אסורין לשמור ולעבוד מה שבני גרשון שומרים ונושאים ועובדים קרשי המשכן אלו מ"ח קרשים של משכן ובריחיו אלו ט"ו בריחים והבריח התיכון ועמודיו אלו ארבעה עמודי שטים שפורסים עליהם הפרוכת וחמשה עמודי שטים שפורסים עליהם המסך של פתח האהל ואדניו אלו אדני הקרשים ואדני העמודים שהיו ק"ח אדנים ועמודי החצר סביב אלו נ"ו עמודים שהיו עומדים סביב החצר שעליהם פורסים הקלעים ואדניהם אלו נ"ו אדנים שבהם היו מעמידין העמודין וד' עמודים וד' אדנים שהיו פורסין עליהם מסך שער החצר ויתדותם אלו יתדות המשכן ויתדות החצר של נחושת שהיו נועצים בארץ סביב שלא יפול הרוח לקלעים ומיתריהם לכל כליהם ולכל עבודתם שבהם היו מעמידים הקלעים עם היתדות ובהם אוסרים העמודים והבריחים וטוענים על העגלות שלא יפלו לארץ אבל לקרשים היו עושים אטבי של ברזל שבהם מחזיקים הקרשים שלא יפלו מעל העגלות ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם הזהירם הקדוש ברוך הוא שיהיו מפקידים כל הלוים איש איש על עבודתו ועל משאו כדי שלא יבואו לידי מחלוקת וכך היו עושין איש פלוני לוי יטעון קרשים איש פלוני לוי יטעון בריחים איש פלוני לוי יטעון עמודים וכן כל כלי וכלי זאת עבודת משפחות בני מררי וגו' בני מררי על שלא היה נשיאתם מבית אב שלהם לכך לא נאמר על פי אהרן ובניו תהיה כשם שנאמר בבני גרשון אלא כל מעשיהם היתה ביד איתמר מלמד שהיה איתמר נוטל כל הכלים ונותנם לבני מררי וכן לבני גרשון והיה מעמידם על עבודתם ועל משמרתם:

ה ויפקד משה ואהרן מיד עשו משה ואהרן ופקדו את בני הקהתי תחלה כשם שאמר להם הקב"ה ומנין שאמר הקדוש ברוך הוא לשניהם שיפקדו אותם שנאמר (במדבר ה) וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר נשא את ראש בני קהת מפני מה נאמר דבור בקהת ובגרשון מה שלא נאמר במררי כדי לחלוק כבוד לגרשון על שהיה בכור ולהקישו לקהת למה לא נאמר ואל אהרן בדבור פרשת בני גרשון כשם שנאמר בפרשת בני קהת לפי שאהרן ממועט הוא מכל הדברות שנאמר למשה שלא דברה שכינה עם אהרן ולמה יש מקומות הרבה שכתב בהן אהרן לא שהיה הדבור עם אהרן אלא כל פרשה שהיה אהרן צריך לה כתיב בה אהרן לאמר הקב"ה אמר למשה כדי שיאמר לאהרן לכך נכתב אהרן בדבור בני קהת לפי שכל משא בני קהת וכל עבודתם היו נותנים להם אהרן ובניו שהם לא היו רשאין ליגע בארון ובכל הכלים עד שאהרן ובניו היו מכסים אותם כמה דתימא (שם ד) וכלה אהרן ובניו לכסות את הקודש וגו' לכך כתיב בדבור פרשת בני קהת אהרן שהוא היה מצווה על עבודתם ועל משאם אבל בבני גרשון אין את מוצא שיעשה שם אהרן כלום אלא על פיו היו עושין בני גרשון כל מה שהיו עושין ומעשיהם ביד איתמר שהוא היה נותן לכל אחד ואחד עבודתו ומשאו לכך לא נכתב אהרן בדבור פרשת בני גרשון:

ו ונשיאי העדה את בני הקהתי וגו' מה צריך נשיאים כאן והלא הקדוש ברוך הוא לא א"ל למשה שיהיו נשיאי ישראל עמו במנין הלוים למה עשה כן אלא כך אמר משה אחר שהנשיאים היו עמי במנין כל ישראל כמה דתימא ואתכם יהיו וגו' לא אעשה להם חלישות דעת ואוליכם עמי למנין הלוים ומנין שכן הוא אתה מוצא אחר מנין ישראל כתיב (שם א) אלה הפקודים אשר פקד וגו' אבל אחר מנין הלוים אין את מוצא שיזכיר שם נשיאים אלא אשר פקד משה ואהרן ללמדך שנשיאי ישראל לא מנו הלוים על פי הדבור אלא משה הוליכם עמו כדי לחלוק להם כבוד:

ז מבן שלשים וגו' מכאן אמרו בן שלשים לכח ויהיו פקודיהם למשפחותם וגו' זו היא שאמרו שהארון היה הורג בבני קהת שכשמנאם מבן חודש היו שמונה אלפים ושש מאות וכשמנאן מבן שלשים שנה לא נמצאו שליש אלה משפחות הקהתי וגו' זו היא שאמרו שהנשיאים לא מנו עמהם מפי הדבור שאין מזכיר כאן נשיאים ע"פ ה' ביד משה ואהרן הם עשו ע"פ ה' כשם שאמר הקב"ה למשה שימנה אהרן עמו בבני קהת שנאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר נשא את ראש וגו' לכך נאמר ביד משה שמשה אמר לאהרן לפי שאהרן נתמעט מכל הדברות שבתורה שנאמר למשה:

ח ופקודי בני גרשון וגו' כשם שמנה לבני קהת על פי ה' כך מנה לבני גרשון מבן שלשים שנה וגו' באהל מועד היו פסולים מחמשים שנה ולהלן אבל משנכנסו לא"י לא היו נפסלים אלא בקול ויהיו פקודיהם וגו' זו היא שאמרו שבני גרשון לפי שלא היו מטועני הארון לפיכך לא חסרו ממנין הראשון שני שלישים אלא היו מאה ושלשים יותר משליש אלה פקודי משפחות וגו' למה לא נאמר במנין הקהתים בני קהת וכתיב בהן הקהתי כשם שאמור בבני גרשון ובני מררי לפי שמנינם היה לשם טעינת הארון צירף הקדוש ברוך הוא שמו עמהם כדי שלא יכלו ה"א בראשו ויו"ד בסופו הרי י"ה לומר י"ה יצילם ממיתה לקיים מה שנאמר (תהלים לג) להציל ממות נפשם אשר פקד משה ואהרן על פי ה' למה לא נאמר במנין בני גרשון ביד משה כשם שאמור במנין בני קהת לפי שבני קהת אמר הקב"ה למשה שימנה אהרן עם משה הקדוש ברוך הוא הזכיר לאהרן בראש המנין על דעת כן שימנה כל הלוים עם משה אבל משה מששמע שבמנין בני קהת הזכיר הקב"ה לאהרן ולא הזכירו עוד לא במנין בני גרשון ולא במנין בני מררי חשב משה בדעתו ואמר לכך אמר לי הקדוש ברוך הוא שימנה אהרן עמי לבני קהת מפני שעל ידו נעשית כל משא וכל עבודתם אבל עבודת בני גרשון ובני מררי שאינה נעשית על ידו אינו רוצה שימנה עמי לכך אמר לו לאהרן שימנה בני קהת עמו בשם הקב"ה ולכך כתיב במנין בני קהת על פי ה' ביד משה אבל כשבא למנות בני גרשון לא אמר לו משה לאהרן בשם הקדוש ברוך הוא שימנה בני גרשון עמו אלא חלק לו כבוד לפי שהיה אחיו הגדול והוליכו עמו וצירפו עמו למנין לכך לא נאמר ביד משה אע"פשבדעתו של הקב"ה היה שימנה אהרן עמו כל הלוים ולדעת כן הזכיר אהרן בראש המנין לפי שלא אמר לו משה לאהרן שימנה בני גרשון עמו בשם הקדוש ברוך הוא חיסר כאן ביד משה:

ט ופקודי משפחות וגו' מפני מה נאמר בבני מררי במנין משפחות ולא בבני קהת ולא בבני גרשון לפי שבני מררי היו מרובין לעבודה שהרבו משפחות שהיו ששה אלפים ושני מאות נתרבו מבן שלשים מאה יותר על מחצה מבן חודש שכן את מוצא מבן חודש עלה מספרם ששה אלף ושני מאות ומבן שלשים שנה ומעלה עלה מספרם שלשה אלף וארבע מאה יותר ממחצית אבל בבני קהת לא נאמר משפחות בני קהת שמבן שלשים שנה ומעלה לא נמצאו שליש מאותו שנספרו מבן חודש ומעלה וכן בבני גרשון לא נאמר ופקודי משפחות שאף הם לא הגיעו לחצי אותם שהיו מבן שלשים שנה ומעלה לפי שמבן חדש ומעלה היו שבעה אלף וחמש מאות ומבן שלשים שנה ומעלה לא היו כי אם שני אלפים ושש מאות ושלשים מבן שלשים שנה ומעלה וגו' מבן חמשים שנה ומעלה היו פסול לעמוד במשכן לעשות עבודה שלא היו יכולים לומר שירה אבל מחמשים שנה ומעלה חוזר היה לנעילת שערים ויהיו פקודיהם למספר שלשת אלפים ומאתים זו היא שאמרו לפי שנתרבו באוכלוסא ראוין לעבודה נאמר בהן משפחות אלא פקודי משפחות וגו' למה נאמר בבני מררי ביד משה שבשעה שראה הקב"ה שלא אמר לו משה לאהרן בשם הקדוש ברוך הוא שימנה בני גרשון לפיכך כשבא למנות בני מררי א"ל הקב"ה למשה לך אמור לו לאהרן בשמי שימנה בני מררי עמו לכך נאמר ביד משה:

י כל הפקודים אשר פקד משה וגו' מאחר שחשב הלוים משפחות בני קהת לבד ומשפחת בני גרשון לבד ומשפחת בני מררי לבד חזר וכלל מנינם ביחד להגיד שכולם שקולים לפני המקום בחיבה מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה כל הבא לעבוד עבודת עבודה ועבודת וגו' תני השיר מעכב את הקרבן דברי רבי מאיר וחכ"א אינו מעכב אר"א טעמיה דר"מ מהאי קרא (במדבר ח) ואתנה את הלוים נתונים וגו' לכפר על ב"י וגו' מה כפרה מעכבת אף שירה מעכבת ורבנן מוקמין מהאי קרא מה כפרה ביום אף שירה ביום אמר רבי יהודה בשם שמואל מנין לעיקר שירה מן התורה שנאמר (דברים יח) ושרת בשם ה' איזהו שירות שבשם ה' הוי אומר זו שירה רבי יצחק אמר מהכא (תהלים פא) שאו זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל רב נחמן בר יצחק אמר מהכא (ישעיה כד) המה ישאו קולם ירונו בגאון ה' וגו' תני ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו ממשמע שנאמר בכתף איני יודע שישאו מה תלמוד לומר ישאו אין ישאו אלא לשון שירה וכן הוא אומר שאו זמרה ותנו תוף וגו' ואומר ישאו קולם ירונו חנניה בן אחי ר' יהושע אמר מהכא (שמות יט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול על עסקי קול רבי אסא אמר מהכא (ד"ה ב ה) ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד רבי יונתן אומר מהכא (במדבר יח) ולא ימותו גם הם גם אתם מה אתם בעבודת מזבח אף הם בעבודת מזבח רבי יוחנן אמר מהכא לעבוד עבודת עבודה איזו היא עבודה שצריכה עבודה הוי אומר זו שירה:

יא ויהיו פקודיהם שמונת אלפים וה' מאות ושמונים זו היא שאמרו מנאם בפרט מנאם בכלל כאדם שיש לו חפצים נאים ומשובחין וחביבין עליו ביותר מונה אותם בפרט וחוזר ומונה אותם בכלל מתוך ששמח ברבוי מנינם כן צוה הקדוש ברוך הוא לכתוב מנין הלוים בפרט וכלל לפי שהיו בני ביתו וכשרים וחביבים עליו ביותר על פי ה' אשר פקד אותם ביד משה הרי זה אמור כנגד בני קהת שאהרן מנאם לבני קהת ואמר פלוני ופלוני ישאו את הארון פלוני ופלוני ישאו את המזבח וכן כל כלי קודש הקדשים כשם שאמר הקב"ה למשה שיעשה אהרן כן עשה אהרן הוי ביד משה ומנין אתה אומר שבעבודת בני קהת הכתוב מדבר שכן כתיב (שם ד) איש איש על עבודתו ועל משאו וכן אמור בבני קהת אהרן ובניו יבואו ושמו אותם איש איש על עבודתו ועל משאו ופקודיו אשר צוה ה' את משה הרי זה אמור כנגד בני גרשון ובני מררי שצוה הקדוש ברוך הוא למשה שעל פיו תהיה עבודתם עם אחיו אהרן בבני גרשון כתיב (שם) ופקדתם עליהם במשמרת את כל משאם הרי משה עמהם ובני מררי כתיב (שם) ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם הביא משה לכך כתיב (שם) ופקודיו אשר צוה ה' את משה שמנה משה ואמר פלוני ופלוני ופלוני של בני גרשון ישאו את היריעות פלוני ופלוני ופלוני ישאו את אוהל מועד וכן כל כלי עבודתם משא של בני גרשון היה ממנה להם במנין וכן מנה משה ואמר פלוני ופלוני ופלוני של בני מררי ישאו את הקרשים פלוני ופלוני ופלוני של בני מררי ישאו את הבריחים וכן עשה לכל כלי עבודת משא בני מררי שמנה אותם במנין על עבודתם הוי אשר צוה ה' את משה שמשה נצטוה על שתי המשפחות הללו בני גרשון ובני מררי שהוא יצום האיך ישאו והאיך ישמרו מה שתחת ידיהם הוי אשר צוה ה' את משה.

א צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה וגו' הה"ד (משלי כה) הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי א"ר תנחומא ב"ר אבא מהו הגו סיגים מכסף כל זמן שהפסולת הזו בכסף אינו מראה יופיו לא עשה אלא נסתננו הפסולת ממנו מיד הוא מראה שבחו הגו סיגים מכסף אח"כ ויצא לצורף כלי כיצד בשעה שיצאו ישראל ממצרים היו כל רובן בעלי מומין למה מפני שהיו יגעים בטיט ובלבנים ועולים לראש הבנין ומי שהוא בונה על ידי שהיו עולין לראשי הדמוסין או האבן נופלת וקוטעת ידו או הקורה או הטיט נכנס בעיניו והוא נסמא והיו בעלי מומין כיון שבאו למדבר סיני אמר האלהים כך הוא כבודה של תורה שאתן אותה לדור בעלי מומין ואם אמתין עד שיעמדו אחרים הרי אני משהא במתן תורה מה עשה האלהים אמר למלאכים שירדו אצל ישראל וירפאו אותן ותדע לך שכן א"ר יהודה א"ר סימון מנין שלא היה בהן חגרין שנאמר (שמות יט) ויתיצבו בתחתית ההר ואין נצב אלא על רגליו מנין שלא היה בהן גידמין שנאמר (שם כד) כל אשר דבר ה' נעשה ומנין שלא היה בהן חרשין שנאמר ונשמע ומנין שלא היה בהן סומין שנאמר (שמות כ) וכל העם רואים את הקולות ומנין שלא היה בהן אלמים שנא' (שם) ויענו כל העם נמצאת אומר שהרי נתרפאו כולן ואם אין אתה למד מכאן יש לך ללמוד ממקום אחר שנאמר (שם טו) כל המחלה אשר שמתי וגו' הרי לך שנתרפאו אבל כיון שעשו אותו מעשה של עגל חזרו למומן ונעשו זבין ומצורעין שכן משה רואה אותן שנאמר (שם לב) וירא משה את העם כי פרוע הוא ואין פרוע אלא לשון צרוע כמה דתימא (ויקרא יג) והצרוע אשר בו הנגע וגו' ראשו יהיה פרוע וגו' אמר האלהים למשה עד שלא עשיתם את המשכן הייתי מגלגל בדברים והיו הזבים והמצורעים מעורבים עמכם עכשיו שעשיתם את המשכן ואני משרה שכינתי ביניכם הפרישו אותם מכם וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש בשביל מה ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם:

ב וישלחו מן המחנה כל צרוע וגו' למה נסמכה פרשת מצורעים לפרשת הלוים את מוצא ישראל והלוים קבלו עליהם מלכותו של הקב"ה בסיני שנאמר (שמות יט) ויענו כל העם יחדיו לסוף מ' יום מרדו ישראל בהקדוש ברוך הוא (שם לב) ועשו להם עגל מסכה וגו' ויאמר אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים אבל הלוים נמצאו מושלמים עם הקב"ה שנאמר (שם) ויעמוד משה בשער המחנה וגו' אמר הקדוש ברוך הוא (ש"א ב) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו בני לוי שכבדוני שלא כפרו בי להם אני מכבד אבל ישראל שביזוני שאני העליתי אותם ממצרים והם אמרו לעגל שהוא העלם בדין הוא שיקלו מה כבוד כיבד הקב"ה את הלוים שלקחם לחלקו שנאמר (במדבר ג) ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל וגו' וכיון שבא למנותם לעמוד בשימושו הוא בעצמו מנאם ומנין שכן הוא א"ר יהודה ב"ר שמעון כתיב למעלה מן פרשת מצורעים ע"פ ה' פקד אותם ביד משה ואומר ופקודיו אשר צוה ה' וכתיב בראש הענין ויהיו פקודיהם א"ר יהודה ב"ר שמעון האיך ימצא הדורש ידיו בין פקודיו לפקודיהם אם פקודיו למה פקודיהם אלא פקודיהם מה שמנו משה ואהרן ופקודיו מה שמנה האלהים ולמה מנאם האלהים אמר הקדוש ברוך הוא שלא יאמר אדם וכי משה ואהרן היו יכולים למנות כל אותן האוכלוסין אמר האלהים אם הרהרת אחריהם כאלו אחרי אתה מהרהר לכך כתב ופקודיו ופקודיהם והאיך מנאם משה א"ר ברכיה הקב"ה אמר לו למשה במשפחת פלוני כך וכך עד שמנה אותן הה"ד ע"פ ה' פקד אותם ביד משה לכך כשמנאם משה מבן חודש ע"פ הקדוש ברוך הוא מנאם שנאמר כל פקודי הלוים וגו' א"ר ברכיה הכהן כך את סבור שהיה משה הולך ונכנס לאהלו של כל אחד ואחד לראות כמה בנים היו לו לאו אלא אמר האלהים למשה יש באהלו של פלוני ב' ובאהלו של פלוני ג' עד שמנה אותן מנין שנאמר ע"פ ה' הוי כבוד גדול חלק להם שהוא בעצמו מנאם אבל במנין ישראל אין את מוצא ע"פ ה' לפי שהם לא כבדוהו אף הוא לא כבדם וכן כשבא הקב"ה לעשות משכן קירב הלוים לשימושו כשם שאמר בפרשה אמר הקדוש ברוך הוא הלוים שכבדוני יהיו אצלי אבל אותן שטעו בעגל הם ילקו בצרעת שנאמר (שמות לב) וירא משה את העם כי פרוע וכן הוא אומר (תהלים קא) עשה סטים שנאתי וגו':

ג (במדבר ה) וישלחו מן המחנה כל צרוע וגו' את מוצא מלך ב"ו יש לו פריפיסיטין אף האלהים יש לו פריפיסיטין שנאמר (שם א) שאו את ראש כל עדת בני ישראל וגו' מלך ב"ו יש לו דוכוסין אף האלהים יש לו דוכוסין (שם ג) ונשיא נשיאי הלוי וגו' א"ר יהושע בן לוי דוך דוכנין היה מלך ב"ו מחלק דונטיבא ללגיונותיו האלהים מחלק דונטיבא שנאמר (שמות טז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים מלך ב"ו מחלק כלים ובסטיא לאיסרטיוטות שלו ואף האלהים כן שנאמר (דברים ח) שמלתך לא בלתה וגו' מלך ב"ו יש לו ספקולא ואף האלהים יש לו ספקולא שנאמר (ויקרא כ) מות יומת הנואף והנואפת מלך ב"ו יש לו קטריקס אף האלהים יש לו קטריקס שנאמר (דברים כב) וענשו אותו מאה כסף מלך ב"ו יש לו קטפירס אף האלהים יש לו קטפירס שנאמר (שם כה) ארבעים יכנו לא יוסיף מלך ב"ו יש לו מטלון של טרודין אף האלהים יש לו מטלון של טרודין שנאמר וישלחו מן המחנה כל צרוע וגו':

ד וישלחו מן המחנה וגו' מהיכן באת עליהם הצרעת רבי יהודה ב"ר סימון אמר מן מעשה העגל ורבותינו אומרים מן המתאוננים לדעת רבותינו מן המתאוננים באת עליהם הצרעת כיצד בשעה שהוריד להם האלהים את המן עשה להם אלהים כמה נסים אמרו רבותינו לא היו נצרכין להפנות כדרך בני אדם למה כן אלא אמר האלהים יהיו בני נצרכין להפנות והאיך הכתבתי עליהם שהם אלהים שנאמר (תהלים פב) אני אמרתי אלהים אתם אלא כשם שאין המלאכים צריכין לדבר זה אף הן לא יצרכו לדבר זה עוד ד"א אמר האלהים האומות אוכלין ונצרכין והאיך אני נותן הפרש בין בני לבין האומות לפיכך לא היו נצרכין מה עשו בטובה שעשה להם האלהים התחילו אומרים ליצנות עליו אומר זה לזה אי אתה שומע שמעון אחי וזה אומר מה אתה אומר ראובן אחי אמר לו בחייך ראית בימיך אדם נותן חטים ברחים ואינן נטחנות ויורדות אף אנו אוכלין את המן ואינו יורד אומר לו חבירו מתיירא אני שליום אחרון תנפח כריסי ותבקע מפני שאין אנו מוציאין אותו באותה שעה אמר האלהים למשה איני יכול לסבול ולכבוש (במדבר יד) עד אנה ינאצוני וגו' ועד אנה לא יאמינו בי בכל נפלאותי אשר אעשה עמו אין כתיב כאן אלא אעשה בקרבו א"ר שמעון בן יוחאי כמה אותות ונפלאות עשיתי בקרביהן והן מנאצין אותי כענין שנאמר (ויקרא א) והקרב והכרעים וגו' ומנין שלא היה יוצא מהן שנאמר (תהלים עח) לחם אבירים אכל איש אל תהי קורא אבירים אלא לחם איברים לחם שהוא נמוח באיבריהם אעפ"כ למד משה סניגוריא עליהם וחזר בו אלהים מן הרעה ואח"כ אמרו זה לזה יהיו זכורין אותן הימים שהיינו במצרים בשעה שהיינו מבשלין קדירות קדירות של בשר ויושבין ואוכלין פכסמין ופותין בתוך הזום של בשר לואי מתנו שם ולא הוציאנו האלהים משם שנאמר (שמות טז) מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו וגו' ועכשיו אין לנו אלא המן הזה בלבד בערב כן בבוקר כן בחול כן בשבת עשה אדם יו"ט אין לו לאכול אלא מן עשה יום רע אין לו לאכול אלא מן הרי נפשות יבשים שנאמר (במדבר יא) ועתה נפשנו יבשה אין כל וגו' א"ר שמעון בן יוחאי וכי בשר היו מבקשין והלא כל מעדני עולם טועמין במן כל מי שהיה מתאוה בשר היה טועמו וכל מי שהיה מתאוה דגה היה טועמו מי שהיה מתאוה תרנגול או פסיון או טווס כך היה טועם כל מה שהיה מבקש ולמה מתרעמים אלא שהיו מבקשים עלילה היאך לחזור למצרים ואף על פי כן אמר האלהים למשה מה הם מבקשים בשר אמור להם שאני אתן להם בשר ואין אתם אוכלים ממנו יום אחד בלבד או יומים אלא חדש ימים הה"ד (שם) לא יום אחד תאכלהו וגו' עד חדש ימים באותה שעה נתן להם האלהים בשר כל מי שלא נתרעם לפני האלהים היה אוכלו ונהנה ממנו ומי שהיה מנאץ לפני האלהים היה אוכלו והיה בודקו ויוצא מאפו שנא' (שם) עד אשר יצא מאפכם וגו' ר"ש בן לקיש אומר לאסכרא ר' הונא הכהן בר אבין בשם רבי שמואל בר נחמן בשם רבותינו שבגולה אומר לזרא ולבוטנא רבי אביתר אומר מאי לזרע לקרדא או שאהיה אותן דורא במעיהן רבי איבו בר נגרי אומר והיה לכם לאזהר' שמיכן ואילך יזהירו להם רבי יהודה ב"ר סימן אמר מה והיה לכם לזרא שנעשו כלם זרים כמה שנאמר (ויקרא כב) וכל זר לא יאכל בו כך כל מי שניאץ לאלהים נעשה זר והיאך נעשה זר אלא שבאת עליהם הצרעת אמר לו האלהים למה הם נאצו אותי הרי הם זרים מן הקהל וישלחו מן המחנה כל צרוע וגו' ועל דעתיה דרבי יהודה ב"ר סימון דאמר מן מעשה העגל באת עליהם הצרעת מפיק ליה מהאי קרא (ישעיה יז) ביום נטעך תשגשגי וגו' אמרו רבותינו אחר מ' יום שקבלו ישראל את התורה עשו ישראל את העגל מנין שכן אתה מוצא שהאלהים רמז למשה על כך אמר לו האלהים משה אין את רואה לישראל היכן הם עומדים ואומרים (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע חייך בכזבים הם עומדים אינם משלמים לי אלא מ' יום שנא' (שם יט) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' חסר מקרא כלום לי למ"ד שלשים יו"ד עשרה הרי מ' רבי שמעון בן יוחאי ורבי אליעזר בן יעקב אחד מהם היה אומר כ"ט יום היו ישראל מושלמין וחד מנהון היה אומר י"א יום היו ישראל מושלמין ותרויהון מחד קרא שנאמר (דברים א) אחד עשר יום מחורב וגו' אחד מהן אומר מהו י"א אמר להם משה לא כ"ט יום הייתם מושלמין לאלהים וי"א אחרונים הייתם מתחשבין האיך לעשות את העגל שנאמר אחד עשר יום וחבירו אומר אחד עשר יום היו מושלמים לאלהים וכ"ט היו מתחשבין האיך לעשות את העגל ר"ש בן חלפתא אומר יום אחד היו מושלמין שנאמר (שם ד) יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב ר"מ אומר לא כדברי אלו ולא כדברי אלו אלא אפילו בשעה שהיו אומרים (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע היו אומרים בפיהם אחד ובלבם אחד שנאמר (תהלים עח) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו הרי אפילו באותו היום שהיו עומדים לפני הר סיני לא היה לבם נכון לבוראם הוא שישעיה אומר להם ביום נטעך תשגשגי אמר להם האלהים ביום שבקשתי לעשות אתכם נטיעה לשמי עשיתם סיגים הוי ביום נטעך תשגשגי מהו (ישעיה יז) ובבקר זרעך תפריחי ר' חמא ור' חנינא ורבי שמואל בר נחמן חד מנהון אמר למה"ד למלך שהיה לו גינה אחת מליאה בכרוב נאה ומשובח נכנס לתוכה בין הערבים וראה אותה ואמר מה נאה ומשובח לבקר אני מוכר אותה לתגרין ואמלא כיסי זהובים בבקר נכנס לראותה ומצא אותה שהפריגה א"ל תיפח רוחך בערב היית נאה ומשובחת ובבקר הרי הפרגת כך אמר האלהים לישראל ובבוקר זרעך תפריחי וחבירו אומר למי שהיה לו שדה של פשתן נכנס לתוכה בערב והיתה נאה בא להכנס בבקר ומצאה שנעשה גבעולין כך אמר להם אלהים בבקר זרעך תפריחי ביום נחלה ביום שסברתי לעשותכם נחלה לשמי לא קיימתם מלכותי עליכם (שם ) וכאב אנוש בואו וקבלו את הצרעת ולמה קורא אותה וכאב אנוש לשון גבר מפני שהיא מכה הגברתנית ד"א וכאב אנוש היא מנתשת את הגוף שהיא נכנסת בו לפיכך אמר האלהים למשה הפרש המצורעים שביניהם שהם עשו אותה המעשה וישלחו מן המחנה כל צרוע וגו':

ה מכאן א"ר יהודה הלוי ב"ר שלום על י"א דברים הצרעת באה על קללת השם ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל האומר על חבירו דבר שאינו בו ועל גסות הרוח ועל הנכנס בתחום שאינו שלו ועל לשון שקר ועל הגניבות ועל שבועת שקר ועל המחלל שם שמים ועל עבודת כוכבים רבי יצחק אמר על עין רעה ורבותינו אומרים על מי שמנאץ בדברי תורה ועל דעתייהו דרבנן דאמרין על מי שהוא מנאץ בדברי תורה שנאמר (ישעיה ה) לכן כאכול קש לשון אש וגו' ופרחם כאבק יעלה זה צרעת שנא' (ויקרא יג) ואם פרוח תפרח הצרעת מהו כאבק יעלה כאותו פיח כבשן שזרק משה השמימה (שמות ט) והיה לאבק על כל ארץ מצרים וממנו לקו המצרים בשחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה על דעתיה דרבי יצחק דאמר על עין הרע כשאדם צר עין ואינו משאיל את כליו הקב"ה משלח צרעת בביתו ומוציא כליו לחוץ והבריות אומרים פלוני שלא היה משאיל כליו ואומר שלא היו לו כלים הרי שהיה לו כלים ועליו הכתוב אומר (איוב כ) יגל יבול ביתו ועל דעתיה דרבי יהודה הלוי דאמר על קללת השם מפיק ליה מגלית שנאמר (שמואל א יז) כי חרף מערכות אלהים חיים מה כתיב בו (שם) היום הזה יסגרך ה' בידי ואין יסגרך הצרעת שנאמר והסגירו הכהן ועל גילוי עריות מנין שנאמר (ישעיה ג) וספח ה' קדקד בנות ציון א"ר אלעזר בן פדת אין וספח אלא הצרעת שנאמר שאת או ספחת וגו' ועל שפיכות דמים מקין שנא' (בראשית ד) וישם ה' לקין אות א"ר נחמיה זו הצרעת נאמר כאן אות ונאמר בחזקיהו אות מה אות האמור בחזקיהו שחין אף כאן שחין ואם אין את למד מיואב ששפך דמים מה כתיב בו (שמואל ב ג) ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע ועל האומר דבר לחבירו שאינו בו זה משה בשעה שאמר לו האלהים שילך אצל ישראל אמר לו רבוני והרי אינן מאמינין אותי שנאמר (שמות ד) והן לא יאמינו לי וגו' אמר לו האלהים הא משה הא משה כבר את יודע שאינן מאמינין אותך מאמינין בני מאמינין הם אמרת לי (שם ) והן לא יאמינו לי וגו' הבא נא ידך בחיקך וגו' מיד ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג ועל גסות הרוח זה נעמן שנאמר (מלכים ב ה) (ונעמן) [שר צבא מלך ארם] היה איש גדול מהו גדול שהיתה רוחו גסה מפני שהיה גבור חיל ועל ידי כך נצטרע ועל הנכנס בתחום שאינו שלו זה עזיהו שביקש להכנס בתחום הכהונה ומה כתיב בו (ד"ה ב כו) והצרעת זרחה במצחו ועל לשון שקר זו מרים שנאמר (במדבר יב) ותדבר מרים ואהרן במשה ומה כתיב אחריו (שם) ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת ועל הגנבות ועל שבועת שקר דכתיב (זכריה ה) ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר וגו' אי זו היא מכה שהיא מכלה את העצים ואת האבנים הוי אומר זו הצרעת שנאמר (ויקרא יד) ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו וגו' ועל המחלל שם שמים זה גיחזי שרץ אחר נעמן ליטול ממנו ממון שנא' (מלכים ב ה) וירדוף גיחזי אחרי נעמן וגו' אלישע קידש שמו של הקדוש ברוך הוא שלא רצה ליטול מנעמן כלום וגיחזי רדף אחריו ונשבע לו לשקר ששלח אצלו שישלח לו ממון נמצא זה מחלל שם שמים מה שקידש אלישע אמר לו הקב"ה לגיחזי רשע אתה אמרת (שם) חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה נשבעת בשמי כדי לחללו חייך מאומה אמרת ומומו אתה נוטל וצרעת נעמן תדבק בך ועל ע"ז אלו ישראל כשעשו אותו מעשה נעשו מצורעים שנאמר (שמות לב) וירא משה את העם כי פרוע הוא ואומר (ישעיה יז) וכאב אנוש לפיכך אמר אלהים למשה הפרש המצורעים שביניכם ממחנה ישראל שהם עשו אותו המעשה וישלחו מן המחנה כל צרוע:

ו א"ר יוסי הגלילי בא וראה מה כח עבירה קשה שעד שלא פשטו ידיהם בעבירה לא היו בהן זבין ומצורעים משפשטו ידיהם בעבירה היו בהן זבין ומצורעין לפי דרכנו למדנו שג' דברים אלו אירעו בו ביום צו את בני ישראל כל מקום שנאמר צווי הצווי מיד בשעת המעשה ונוהג לדורות רבי יהודה בן בתירה אומר אין צווי בכ"מ אלא זירוז שנא' (דברים ג) וצו את יהושע וחזקהו לפי דרכנו למדנו שאין מחזיקין אלא המוחזקין ואין מזרזין אלא המזורזין ר"ש בן יוחאי אומר אין צווי בכל מקום אלא חסרון כיס שנאמר (ויקרא כד) צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך:

ז (במדבר ה) צו את בני ישראל וישלחו (שם לה) צו את בני ישראל ונתנו ללוים (שם כח) צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני הא אין צווי בכ"מ אלא חסרון כיס חוץ מאחת ואי זה זה (שם לד) צו את בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם באים אל הארץ כנען תייחס לענין חילוק הארץ רבי אומר אין צווי בכל מקום אלא אזהרה שנאמר (בראשית ב) ויצו ה' אלהים על האדם ומעץ הדעת טוב ורע:

ח וישלחו מן המחנה ממחנה שכינה מלמד שמצורעים וטמאי מתים משתלחים משם צרוע זה מוסגר כל צרוע זה מוחלט זב זה זב גמור כל זב לרבות זב שתי ראיות וכל זב לרבות זב ראיה אחת טמא לנפש זה אדם שהוא יכול להשתלח כל טמא לרבות כלים הנוגעים במת וכל טמא לרבות כלים הנוגעים בשרץ וי"א טמא לנפש זה אדם וכלים הנוגעים כל טמא לרבות הנוגעים בשרץ מזכר ועד נקבה בכל אדם הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בלוים נושאי ארון ת"ל מזכר עד נקבה תשלחו בכל אדם הכתוב מדבר מזכר עד נקבה אחד גדולים ואחד קטנים במשמע מזכר טבול יום ועד נקבה לרבות מחוסר כפרה ולא יטמאו את מחניהם יכול כלם ישתלחו חוץ למחנה אחת אמרה צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה ריבה כאן מחנה אחת אל מחוץ למחנה תשלחום ריבה כאן ב' מחנות ולא יטמאו את מחניהם ריבה כאן ג' מחנות מכאן אמרו ג' מחנות הן מחנה ישראל ומחנה לויה ומחנה שכינה מפתח ירושלים ועד הר הבית מחנה ישראל מפתח הר הבית ועד העזרה מחנה לויה מפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה יכול כולם ישתלחו למקום אחד ת"ל במצורע בדד ישב מחוץ למחנה מושבו כל שהזב מטמא מצורע מטמא חמור מצורע שמטמא בביאה כל שטמא מת מטמא הזב מטמא חמור הזב שהוא מטמא תחת אבן מסמא כל שטבול יום מטמא טמא מת מטמא חמור טמא מת שהוא מטמא את האדם כל שמחוסר כפורים פוסל טבול יום פוסל חמור טבול יום שהוא פוסל את התרומה מכאן נתנו חכמים מחיצות ואמרו עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ומה היא קדושתה שמביאין ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם מה שאין כן בכל הארצות ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן ארץ כנען כשרה לבית שכינה ואין עבר הירדן כשר לבית שכינה עיר חומה מקודשת מן הארץ שמצורעים הולכים בכל הארץ ואינם הולכים בערי חומה ירושלים מקודשת מערי חומה שקדשים קלים ומעשר שני נאכלין בירושלים ואינן נאכלים בערי חומה הר הבית מקודש מירושלים שזבים וזבות נכנסים בירושלים ואין נכנסים בהר הבית החיל מקודש מהר הבית שנכרים וטמא מת נכנסין להר הבית ואין נכנסין לחיל עזרת הנשים מקודשת הימנו שאין טבול יום נכנס לשם ואין חייבים עליו חטאת עזרת ישראל מקודשת הימנה שמחוסר כפורים נכנסין לעזרת הנשים ואין נכנסים לעזרת ישראל ישראל מעורבין שמש נכנסים לעזרת כהנים ברוחב י"א אמה על אורך קל"ה אבל לא היו עומדין על הדוכן והלוים היו עומדים על הדוכן אבל לא היו נכנסין מיכן ולפנים ובעלי מומין כהנים ופרועי ראש ושתויי יין היו נכנסין מיכן [ולפנים] אבל לא היו נכנסין בין האולם ולמזבח ולא לאולם ולא להיכל ולא לסביבות המזבח ד' אמות ושאר כהנים נכנסין לאולם ולהיכל ולסביבות המזבח ד' אמות אבל לא היו נכנסין לבית קדשי הקדשים וכהן גדול היה נכנס לבית קדשי הקדשים ד' פעמים ביוה"כ א"ר יוסי בה' דברים בין האולם ולמזבח שוה להיכל שאין פרוע ראש ושתוי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים נכנסין לשם וכדרך שהם פורשים מן ההיכל בשעת הקטרה כך היו פורשין מבין האולם בשעת הקטרה הוי מה מעלה בין האולם ולמזבח ולהיכל אלא שבין האולם ולמזבח נכנסין לעבודה ושלא לעבודה ולהיכל אין נכנסין אלא לעבודה בלבד וכשם שהיו במדבר ג' מחנות מחנה שכינה מחנה לויה מחנה ישראל כך היו בירושלים מפתח ירושלים ועד פתח הר הבית מחנה ישראל מפתח הר הבית ועד שער ניקנור מחנה לויה משער ניקנור ולפנים מחנה שכינה והן הן קלעים שבמדבר ובשעת מסעות אין בהן משום קדושה ואין חייבין עליהם משום טומאה ולא יטמאו את מחניהם למה נאמר לפי שהוא אומר וישלחו מן המחנה שומע אני לא יגעו לא בארון ולא בנושאין אבל יקצו להם מקום בפני עצמן ת"ל ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם חביבין הן ישראל שאע"פ שהן טמאין שכינה ביניהם שנאמר (ויקרא טז) השוכן אתם בתוך טומאותם ואומר ולא יטמאו את מחניהם ואומר ולא תטמא את הארץ וגו':

ט ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם אל מחוץ למחנה להודיע שבחן של ישראל שכשם שאמר להם משה כן עשו כאשר דבר ה' אל משה כן עשו בני ישראל ר"א ב"ר שמעון אומר אין במשמע אלא המשלחים לא הוצרכו ומנין אף המשתלחים לא הוצרכו ת"ל כאשר דבר ה' אל משה כן עשו בני ישראל מעצמן לא הוצרכו שיעשיאום את משה ואת אהרן:

י ד"א צו את בני ישראל רבנן פתרין קרייה בגלות צו את בני ישראל על שעברו ישראל על המצות נתחייבו שילוח זה גלות הה"ד וישלחו מן המחנה אין וישלחו אלא לשון גלות כמה דתימא (ירמיה טו) שלח מעל פני ויצאו מן המחנה זו א"י ששם השכינה חונה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש רמז להם שאם יעברו ישראל על שלש עבירות הללו עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים יתחייבו גלות צרוע זו עבודת כוכבים מה מצורע מטמא בביאה אף עבודת כוכבים מטמא בביאה זב זו גילוי עריות שאלו ואלו מטמאין על ידי שכבת זרע טמא לנפש אלו שופכי דמים שהן מטמאין עצמן ומטמאין הארץ בשפיכות דמים ותנינן כן גלות בא לעולם על עבודת כוכבים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל שמיטת הארץ על עבודת כוכבים כיצד הוא אומר (ויקרא כו) והשמדתי את במותיכם וגו' וכתיב (שם) ואתכם אזרה בגוים וגו' אמר להם המקום לישראל הואיל ואתם רוצים בעבודת כוכבים אף אני אגלה אתכם למקום שיש עבודת כוכבים לכך השמדתי את במותיכם ועל גילוי עריות כיצד אמר רבי ישמעאל בר' יוסי כל זמן שישראל פרוצין בעריות שכינה מסתלקת מהם שנאמר (דברים כג) ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך ועל שפיכות דמים כיצד שנאמר (במדבר לח) ולא תחניפו את הארץ וגו' מגיד הכתוב ששפיכות דמים מטמא את הארץ ומסתלקת השכינה ומפני שפיכות דמים חרב בית המקדש וגלו ישראל מארצם ודברים הללו היו במקדש ראשון ולכך גלו וחרב בהמ"ק דאמר רבי יוחנן בן תורתא מקדש ראשון מפני מה חרב מפני שהיו בה ג' דברים עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים עבודת כוכבים דכתיב (ישעיה כח) כי קצר המצע מהשתרע וגו' א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן קצר מצע זו מלהשתרר עליו שני רעים כאחד והמסכה צרה כהתכנס א"ר שמואל בר נחמני כי מטי רבי יונתן להאי קרא בכי אמר מאן דכתיב ביה (תהלים לג) כונס כנד מי הים תעשה לו מסכה צרה גילוי עריות ויאמר ה' (ישעיה ג) יען כי גבהו בנות ציון וגו' שפיכות דמים דכתיב (מ"ב כא) וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד וגו' ולפיכך הביא עליהם הקדוש ברוך הוא שלש פורעניות כנגד עבירות שבידם שנאמר (מיכה ג) לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' והשילוח הזה אמור בגלות בבל מזכר עד נקבה תשלחו הרי זה אמור כנגד גלות מדי שהלכו מבבל למדי ולפי שלא יצאו מא"י כשגלו למדי לכך לא נאמר כאן מחנה ולמה כתיב בגלות מדי מזכר עד נקבה רמז להם שעתידה מלכות מדי לגזור עליהם גזירות מזכר ועד נקבה שנאמר (אסתר ג) ונשלוח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך להשמיד וגו' אל מחוץ למחנה תשלחום הרי זה אמור כנגד גלות אדום שהחריבו ביהמ"ק והגלו את ישראל מארצם ולמה סמך גלות אדום אצל גלות בבל לפי שכשם שבבל חרב המקדש והגלה ישראל כך עשו אדומיים וכן הוא אומר (תהלים קלז) בת בבל השדודה הכתוב קרא לאדום בת בבל ואף על פי שגלות מדי מבדיל ביניהם במקרא לא עשה הכתוב כן אלא מפני שגלות מדי לא בא אלא מכח גלות בבל שכשגלו למדי מבבל יצאו ולא יטמאו את מחניהם הרי זה אמור כנגד שעבוד יון ולכך לא נאמר בזה שילוח שלא הגלום מארצם ולכך נאמר בזה טומאה שטמאו יונים את ההיכל בעבודת כוכבים שלהם אשר אני שוכן בתוכם רמז להם שבכל מקום שיגלו שכינה עמהם תני ר' נתן אומר חביבין ישראל שכל מקום שגלו שכינה עמהם גלו למצרים שכינה עמהם שנאמר הנגלה נגליתי לבית אביך וגו' גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר (ישעיה מג) למענכם שלחתי בבלה וגו' גלו לעילם שכינה עמהם שנאמר (ירמיה מט) ושמתי כסאי בעילם גלו לאדום שכינה עמהם שנאמר (ישעיה סג) מי זה בא מאדום וכשהן פזורין שכינה עמהם שנאמר (דברים ל) ושב ה' אלהיך את שבותך וגו' והשיב לא נאמר אלא ושב ואומר (שיר ד) אתי מלבנון כלה וגו' ויעשו כן בנ"י וישלחו אותם אל מחוץ למחנה כיון שחטאו גלו כאשר דבר ה' אל משה כן עשו בנ"י מה דבר הקב"ה למשה שאם יעשו תשובה במלכיות שיהיו שם הקדוש ברוך הוא מקבצם שנאמר (דברים ל) והיו כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה וגו' והביאך ה' אלהיך וגו' ומל ה' אלהיך וגו' כן עשו בנ"י שעתידין ישראל שיעשו תשובה באחרית הימים והם נגאלים שנאמר (ישעיה ל) בשובה ונחת תושעון וכשם שמצורע וזב וטמא נפש לא יטהרו לעולם עד שיבואו במים טהורים כך עתיד הקב"ה לזרוק עליהם מים טהורים ולטהרם שנאמר (יחזקאל לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'.

א איש או אשה כי יעשו מכל חטאת וגו' רבי אבהו אומר (הושע יד) ישובו יושבי בצלו אלו הגרים שהם באים וחסים בצלו של הקדוש ברוך הוא יחיו דגן בתלמוד יפרחו כגפן באגדה זכרו כיין לבנון אמר הקב"ה חביב עלי שמותן של גרים כיין נסך שהוא מתנסך על גבי המזבח ולמה הוא קורא אותו לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל כשלג שנאמר (ישעיה א) אם יהיו חטאיכם כשנים וגו' ר"ש בן יוחאי אומר שכל הלבבות שמחים בו הה"ד (תהלים מח) יפה נוף משוש כל הארץ ורבנן אמרי על שם (מ"א ט) והיו עיני ולבי שם כל הימים ד"א יחיו דגן יעשו עיקר הם כישראל כמה דתימא (זכריה ט) דגן בחורים יפרחו כגפן כישראל כמה דתימא (תהלים פ) גפן ממצרים תסיע וכן את מוצא כשם שכתובה פרשה בתורה בין ישראל לחבירו אם מועל בו שהוא חייב קרבן שנאמר (ויקרא ה) נפש כי תחטא ומעלה וגו' כך הקדוש ברוך הוא כתב פרשה בתורה בין ישראל לגרים שאם גוזל אדם מישראל לגר דינו כגוזל מישראל את מוצא בזה כתב חטא כי תחטא ובגוזל הגר כתיב מכל חטאת האדם בזה כתיב ומעלה מעל בה' ובזה כתיב למעול מעל בה' בזה כתיב והיה כי יחטא ואשם ובגר כתיב ואשמה הנפש ההיא בזה כתיב ושלם אותו בראשו ובגר כתיב והשיב את אשמו בראשו בזה כתיב וחמישיתיו יוסף עליו ובגר כתיב חמישיתו יוסף עליו בזה כתיב ואת אשמו יביא לה' ובגוזל הגר כתיב מלבד איל הכפורים הא למדנו שהגרים עיקר הם כישראל הוי יחיו דגן ויפרחו:

ב איש או אשה וגו' הה"ד (תהלים קמו) ה' אוהב צדיקים וגו' כך אמר הקב"ה אני אוהבי אהב וכה"א (ש"א ב) כי מכבדי אכבד הם אוהבים אותי ואף אני אוהב אותם ולמה הקדוש ברוך הוא אוהב צדיקים שאינן נחלה אינם משפחה את מוצא הכהנים בית אב הם הלוים בית אב הם שנאמר (תהלים קלו) בית אהרן ברכו את ה' בית הלוי ברכו את ה' אם מבקש אדם להיות כהן אינו יכול להיות לוי אינו יכול למה שלא היה אביו לא כהן ולא לוי אבל אם מבקש אדם להיות צדיק אפילו גוי יכול הוא שאינו בית אב לכך הוא אומר יראי ה' ברכו את ה' בית יראי ה' לא נאמר אלא יראי ה' אינו בית אב אלא מעצמם נתנדבו ואהבו להקב"ה לפיכך הקדוש ברוך הוא אוהבם לכך נאמר (שם קמו) ה' אוהב צדיקים וגו' הרבה הקב"ה אוהב את הגרים למה הדבר דומה למלך שהיתה לו צאן והיתה יוצאת בשדה ונכנסת בערב כן בכל יום פעם אחד נכנס צבי אחד עם הצאן הלך לו אצל העזים היה רועה עמהם נכנסה הצאן לדיר נכנס עמהם יצאת לרעות יצא עמהם אמרו למלך הצבי הזה נלוה עם הצאן והוא רועה עמהם כל יום ויום יוצא עמהם ונכנס עמהם היה המלך אוהבו בזמן שהוא יוצא לשדה היה מפקיד רועה יפה לרצונו לא יכה אדם אותו הזהרו בו ואף כשהוא נכנס עם הצאן היה אומר להם תנו לו וישתה והיה אוהבו הרבה אמרו לו מרי כמה תישים יש לך כמה כבשים יש לך כמה גדיים יש לך ואין את מזהירנו ועל הצבי הזה בכל יום ויום את מצוינו אמר להם המלך הצאן רוצה ולא רוצה כך היא דרכה לרעות בשדה כל היום ולערב לבא לישן בתוך הדיר הצביים במדבר הם ישנים אין דרכם ליכנס לישוב בני אדם לא נחזיק טובה לזה שהניח כל המדבר הרחב הגדול במקום כל החיות ובא ועמד בחצר כך אין אנו צריכין להחזיק טובה לגר שהניח משפחתו ובית אביו והניח אומתו וכל או"ה ובא לו אצלנו לכן הרבה עליו שמירה שהזהיר את ישראל שישמרו עצמם מהם שלא יזיקו להם וכה"א ואהבתם את הגר וגר לא תזנה וגו' וכשם שחייבה תורה לגוזל לחבירו תשלום ממון וקרבן איל הכפורים כן חייבה תורה לגוזל את הגר לשלם לו ממונו ויביא קרבן איל הכפורים שכן כתיב דבר אל בנ"י איש או אשה והפרשה הזו בגוזל הגר אמורה דכתי' (תהלים קמו) ה' שומר את גרי' שהרבה בשמירתם כדי שלא יחזרו לסורן חביבין הגרים שבכ"מ הכתוב מקיש אותם בישראל שנאמר (ישעיה מא) ואתה ישראל עבדי יעקב וגו' נאמרה אהבה בישראל שנאמר (מלאכי א) אהבתי אתכם אמר ה' ונאמרה אהבה בגרים שנאמר (דברים י) ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה נקראו ישראל עבדים שנאמר (ויקרא כה) כי לי בני ישראל עבדים נקראו גרים עבדים שנא' (שם כו) מהיות להם עבדים נאמר רצון בישראל שנא' (שמות כח) והיה על מצחו תמיד לרצון וגו' ונאמר רצון בגרים שנאמר (ישעיה נו) עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי וגו' נאמר שירות בישראל שנאמר (שם סא) ואתם כהני ה' תקראו וגו' ונאמר שירות בגרים שנאמר (שם נו) ובני הנכר הנלוים וגו' נאמר שמירה בישראל שנא' (תהלים קכא) ה' שומרך וגו' נאמר שמירה בגרים שנא' (שם קמו) ה' שומר את גרים וכן את מוצא בד' כתות העומדות לפני המקום שנאמר (ישעיה מד) זה יאמר לה' אני וגו' זה יאמר לה' אני הרי כולו למקום לא נתערב בו חטא (שם) וזה יקרא בשם יעקב אלו גרי צדק (שם) זה יכתוב ידו לה' אלו בעלי תשובה (שם) ובשם ישראל יכנה אלו יראי שמים הא למדנו שהגרים הרי הם כישראל ולכך נאמר פרשה זו איש או אשה וגו':

ג הה"ד (ש"א ב) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו תני רבי יוסי אומר כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות וכל המבזה את התורה גופו מבוזה על הבריות שנאמר (שם) כי מכבדי אכבד וגו' ד"א כי מכבדי אכבד זה פרעה שנהג כבוד במי שאמר והיה העולם ויצא בראש פמליא שלו שנאמר (שמות יד) ופרעה הקריב וגו' אמרו לו עבדיו אדונינו כל המלכים אינם יוצאים אלא לאחר פמליא שלהם אתה מפני מה אתה יוצא בראש פמליא שלך אמר להם וכי לפני ב"ו אני הולך הריני הולך להקביל פני ממ"ה הקדוש ברוך הוא לפיכך נהג הקב"ה בו כבוד ולא נפרע ממנו אלא הוא בעצמו שנאמר (שיר א) לסוסתי ברכבי פרעה וגו' ובוזי יקלו זה סנחריב מלך אשור שנא' (מלכים ב יט) ביד מלאכיך חרפת ה' וגו' לפיכך הקדוש ברוך הוא נוהג בו בזיון ולא נפרע ממנו אלא ע"י מלאך שנאמר (שם) ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' ד"א כי מכבדי וגו' מדבר בגרים הם מכבדים להקב"ה שמניחים מעשיהם הרעים ובאים וחסים תחת כנפי השכינה הקדוש ברוך הוא מכבדם ללמדך שכל המיישר אורחותיו הוא מכבד להקב"ה שנאמר (תהלים נ) זובח תודה יכבדנני ואומר (ירמיה יג) תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך וגו' ובוזי יקלו אלה הרשעים שהרי סרים מאחרי המקום הקדוש ברוך הוא מקילם מי היו שבזו המקום אלו עובדי העגל מה ביזוי עשה להם שלקו בצרעת ובזיבות ושלחם מן המחנה שנאמר וישלחו מן המחנה וגו' מה כיבוד עשה הקב"ה לגרים שאחר פרשת שילוח טמאים כתיב פרשת אזהרת גרים ללמדך לחוטאים מישראל הרחיק המקום ולגרים הבאים לשמו קירב המקום שעשה דינם חמור כדין ישראל שכל הגוזל להם כאלו גוזל לישראל הוי כי מכבדי אכבד:

ד איש או אשה וגו' הה"ד (תהלים קלח) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך אמר רבי פנחס ב' דברים שמעו מלכי או"ה מפי הקב"ה ועמדו מכסאותם והודו בשעה שנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל ואמר (שמות כ) אנכי ה' אלהיך אמרו מלכי או"ה זה כמוני אומר אי זה מלך רוצה שיהא אחר מכחיש וכן הקב"ה בשעה שאמר לא יהיה לך אמרו אי זה מלך רוצה שיהיה לו שותף וכן הקדוש ברוך הוא בשעה שאמר לא תשא אמרו אי זה מלך רוצה שיהיו נשבעים בו ומשקרים וכן הקב"ה בשעה שאמר זכור את יום השבת אמרו אי זה מלך רוצה שלא יהיו הבריות מכבדים את יום השביעי אבל בשעה שאמר כבד אמרו בנימוסות שלנו כל מי שמכתיב א"ע סיגרון למלך הוא כופר באבותיו וזה מכריז ואומר כבד את אביך ואת אמך עמדו מכסאותם והודו לו בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא ואת אשר חטא מן הקדש ישלם אמרו בנימוסות שלנו כל דאכיל צינורא מן קיסר יהב ביה סכין דפדן וזה מכריז ואומר ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ולא עוד אלא שהחמיר בהדיוט יותר מגבוה שבגבוה כתיב (ויקרא ה) נפש כי תמעול מעל וגו' ובהדיוט כתיב נפש כי תחטא וגו' עשאו כמזיד ולא עוד אלא שבזה הקדים מעילה לחטא ובזה הקדים חטא למעילה ולא עוד לישראל אלא אפילו בגוזל הגר כן מי הוא אלוה כזה האוהב את אוהביו ומקרב רחוקים כקרובים הבאים לשמו עמדו מכסאותם והודו לו ולא תאמר בגירי הצדק שנתגיירו לשם שמים קירב הקב"ה אלא אפילו אותן שנתגיירו שלא לש"ש מצינו שתבע הקדוש ברוך הוא עלבונם הה"ד (שמואל ב כא) ויהי רעב בימי דוד וגו' מהו שנה אחרי שנה מלמד שהיו ג' שנים רצופות כשראה דוד שהתחיל הרעב לבא בימיו אמר בעון ה' דברים הגשמים אינן יורדין בעון עובדי עבודת כוכבים ומגלי עריות ושופכי דמים פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין ובעון שאינן נותנין מעשרותיהם כתקנן בעון עובדי עבודת כוכבים מנין שנאמר (דברים יא) השמרו לכם פן יפתה וגו' ואומר וחרה אף ה' בכם וגו' בעון מגלי עריות מנין שנאמר (ירמיה ג) ותחניפי ארץ בתזנותיך וגו' ואומר (שם) וימנעו רביבים ומלקוש וגו' בעון שופכי דמים מנין שנאמר (במדבר לה) כי הדם הוא יחניף את הארץ כי הדם הוא יחן אף על הארץ בעון פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין מנין שנאמר (משלי כה) נשיאים ורוח וגשם אין למה (שם) איש מתהלל במתת שקר בעון שאין נותנין מעשרותיהן כתקנן מנין שנאמר (מלאכי ג) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו' שנה ראשונה התחיל דוד להוכיח דורו בעל הרגל ואמר להן שמא יש בכם בני אדם שהן עובדים עבודת כוכבים שאין השמים נעצרים מהוריד טל ומטר אלא בעון זה יצאו ובקשו ולא מצאו שנה שנייה אמר להם שמא גלוי עריות יש בכם שאין השמים נעצרים אלא מפני כך יצאו ובקשו ולא מצאו שנה שלישית אמר להם שמא שופכי דמים או פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין יש בכם או מונעי המעשרות יש בכם שאינן הגשמים נעצרים אלא עליהם יצאו ובקשו ולא מצאו מכאן ואילך אמר דוד אין הדבר תלוי אלא בי התחיל שואל באורים ותומים הה"ד (שמואל ב כא) ויבקש דוד את פני ה' אמר רשב"ל ששאל באורים ותומים א"ר אלעזר טעמיה דרבי שמעון בן לקיש אתיא פני פני כתיב הכא ויבקש דוד את פני ה' וכתיב התם ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו וגו' אמר לו הקב"ה דוד מוצל אתה אלא על שאול ועל בית הדמים הה"ד (שם) ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים וגו' על שאול שלא עשיתם עמו חסד ולא נספד כהלכה א"ל הקדוש ברוך הוא דוד אינו שאול שנמשח בשמן המשחה אינו שאול שבימיו לא נעשה עבודת כוכבים בישראל אינו שאול שחלקו עם שמואל הנביא ואתה בארץ והוא בחוצה לארץ ואל בית הדמים (שם) על אשר המית את הגבעונים והיכן מצינו שהמית גבעונים אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן א"ר אלעזר כתיב (צפניה ב) בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו מהו אשר משפטו פעלו שהוא עושה משפטו ופעלו כאחת את מוצא הקב"ה תובע משפטן של גבעונים מן שאול וזוכר פעולתו של שאול לשלם לו שכר טוב באותה שעה אמר דוד וכי בשביל הגרים הללו עשה הקדוש ברוך הוא לעמו כן א"ל הקב"ה אם תרחיק את הרחוקים סופך לרחק את הקרובים צא ולמד יהושע רבך שבשעה שאמרו הגבעונים (יהושע י) עלה אלינו מהרה והושיעה לנו ועזרנו באותה שעה אמר יהושע וכי בשביל הגרים הללו אנו מטריחים על הצבור א"ל הקדוש ברוך הוא יהושע אם תרחיק את הרחוקי' סופך לרחק את הקרובי' צא ולמד מהיכן הוא מטעך לא מן הגרי' שנא' (בראשי' מו) ויולד ליוסף בארץ מצרים וגו' וכתי' למטה אפרים הושע בן נון מיד (שמואל ב כא) ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם והגבעונים וגו' מה שאמר הכתוב (שם) והגבעונים לא מבני ישראל המה וכי מה ענין זה לזה אלא כך אמר הכתוב לפי שקרא דוד לגבעונים ואמר אליהם מה שאמר ולא קבלו ממנו לכך והגבעונים לא מבני ישראל המה שעמד דוד וריחקן שלא יבאו בקהל וזו היא ששנינו שנתינים אסורים לבא בקהל באותה שעה אמר דוד ג' מתנות נתן הקב"ה לישראל רחמנין וביישנין וגומלי חסדים רחמנין דכתיב (דברים יג) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך ביישנים דכתיב (שמות כ) ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו זה סימן לביישן שאינו חוטא וכל מי שאין לו בושת פנים דבר ברי שלא עמדו אבותיו על הר סיני וגו' גומלי חסדים מנין דכתיב (בראשית יט) למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו' וכתיב (דברים ז) ושמר ה' אלהיך את הברית ואת החסד ואלו אין בהם אחד מאלה מיד עמד וריחקן הה"ד והגבעונים לא מבני ישראל המה אין ראויין אלו להתערב עמהם אע"פ שגרים הם לא עמדו אבותיהם על הר סיני כי על שם כנענים מתחשבים הה"ד (שמואל ב כא) כי אם מיתר האמרי מה כתיב בהם (דברים ז) לא תתחתן בם וגו' אף אלו כמותן אינן ראוין לידבק בישראל כתוב אחד אומר ויאמר איש ישראל החוי וגו' וכאן קרי ליה אמורי אלא מן האמרי היו ולמה קורא אותן חוי על שעשו מעשה חוי מעשה נחש הנחש אמר יודע אני שאמר להם הקדוש ברוך הוא (בראשית ב) כי ביום אכלך ממנו מות תמות אלא הריני הולך ומרמה בהם והם אוכלין ונענשים ואני יורש את הארץ לעצמי כך עשו הגבעונים אמרו יודעים אנו שאמר הקב"ה לישראל כי החרם תחרימם החתי והאמרי וגו' (דברים ו) לא תכרות להם ברית וגו' אלא הרי אנו הולכין ומרמין בהם והם כורתים אתנו ברית מה נפשך יהרגו אותנו יעברו על השבועה יקיימו אותנו עוברים על הגזירה בין כך ובין כך נענשים ואנו יורשין את הארץ לעצמנו לפיכך כשראה יהושע כן אמר להם (יהושע ט) למה רמיתם אותנו וגו' אמר להם יהושע אתם עשיתם מעשה נחש לפיכך תטלו שכרו של נחש א"ר אלעזר אררן כנחש דכתיב (שם) ועתה ארורים אתם כשם שכתוב בנחש (בראשית ג) ארור אתה מכל הבהמה מהו ובני ישראל נשבעו להם אמר דוד בעת שבני ישראל נשבעו להם תלוי הדבר בי שאם אחפוץ לרחקן ולקרבן הרשות בידי הריני מרחקן ומנין שתלוי הדבר בדוד דכתיב (יהושע ט) ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים וגו' א"ר אמי בשם רבי יהושע בן לוי אחר שאמר לעדה ולמזבח ה' מה צורך לומר אל המקום אשר יבחר אלא תלאו יהושע בדוד אמר אני איני לא מקרבן ולא מרחקן אלא מי שהוא עתיד לבנות בית הבחירה אם ראתה דעתו לקרב יקרב לרחק ירחק וכיון שבא דוד וראה שהיו אכזרים ריחקן אף עזרא ריחקן דכתיב (נחמיה יא) והנתינים יושבים בעופל וגו' אף לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מרחקן שנאמר (יחזקאל מח) והעבד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל יאבדוהו מכל שבטי ישראל (שמואל ב כא) ויבקש שאול להכותם אף על פי שלא הכם נתאכזרו עליו ללמדך שלא על חנם ריחקן דוד בקנאתו לבני ישראל ויהודה אע"פ שלא כעס עליהם שאול אלא בשביל קנאה שהיה לו על ישראל ויהודה ולא עשה בשביל שנאה שהיה שונאם ולא ריחמו על בניו מה היא הקנאה שלא היו מגלים לו היכן דוד מתחבא מיד שלח דוד וקרא להם מה לכם ולבית שאול אמרון ליה על שפסק מזונינו ועל שהמית ממנו שבעה אנשים שני חוטבי עצים ושני שואבי מים וחזן וסופר ושמש אמר לון ומה אתון בעי כדון הה"ד (שם) ויאמר דוד אל הגבעונים מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את נחלת ה' אמר להם מה הניי' ליהוי לכון אם תקטלון מן בית שאול נפשא אלא אמרו לי מה תקנה אעשה לכם שאתם מתפייסין וכמה כסף וזהב אתן לכם כופר נפשכם ובמה אכפר כמה דתימא (שמות כא) אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו כדי שיפסוק הרעב הה"ד וברכו את נחלת ה' וכמה דתימא (בראשית מז) ויברך יעקב את פרעה שברכו שיכלה הרעב (ש"ב כא) ויאמרו לו הגבעונים אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו לי כתיב לנו קרי למה כן אמר להם דוד מה הנייה לכון דאינון מתקטלין סבו לכון כסף וזהב אמרו לו אין אנו מבקשין כסף וזהב עם שאול ועם בני ביתו לא היה לנו חייב ממון שממון ניטול ממנו אלא נפשות חייב לנו ונפשות אנו מבקשין אמר דוד דלמא דאינון בהתין פלגין מן פלגין נסב כל חד וחד מנהון והוה מפייס ליה קבל גרמי' והו' אמר לו מה הניי' לך ואינון מתקטלין סב לך ממון והוא אמר ליה אין לי כסף וזהב עם שאול ועם ביתו ואין לנו לחזור על אחרים אלא עליו שעבדיו לא רצו לשלוח יד בכהנים ולא בנו שנאמר (שמואל א כב) ולא אבו עבדי המלך לשלוח את ידם לפגוע בכהני ה' הוי ואין לנו איש להמית בישראל כיון שראה דוד שלא קבלו ממנו אמר להם מה אתם אומרים אני עושה לכם אם נפשות אתם מבקשים אני אעשה הה"ד (שם כא) ויאמר מה אתם אומרים אעשה לכם כיון שאמר להם דוד כן אמרו לו אין אנו מבקשין לפרוע לו ככל מדתו הוא כלנו וחשב להשמידנו שלא יהיה לנו עמידה בכל גבול ישראל אין אנו מבקשים מכל בניו אלא ז' כנגד השבעה אשר הרגם ממנו הה"ד ויאמר אל המלך האיש אשר כלנו ואשר דמה לנו וגו' אשר כלנו ז' אותיות הן כנגד ז' נפשות שהרג מהם לפיכך (שם) יותן לנו ז' אנשים מבניו והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה' וגו' כדי שיראו כל העולם ויתיראו ולא יוסיפו עוד להרע לגרים לכך כתיב לה' שהוא צוה להיטיב לגרים והוא הרע להם למה בגבעת שאול כדי שידעו אם למלך לא נשא הקב"ה פנים ק"ו להדיוטים בחיר ה' אתמהה הם מקטרגים עליו וקריין ליה בחר ה' אלא הם אמרו בגבעת שאול יצתה בת קול ואמרה בחיר ה' כיון שראה דוד צרתו צרה התחיל אומר להם אני אתן הה"ד (שם) ויאמר המלך אני אתן (שם) ויחמול המלך על מפיבושת בן יהונתן וגו' על שהיה אדם גדול בתורה נתן דוד עיניו בו להצילו מידם אמר דוד הריני מעבירן לפני המזבח וכל מי שהמזבח קולטו הרי הוא שלו והעבירן לפני המזבח ונתפלל עליו והלך המזבח וקלטו הה"ד (תהלים נז) אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי שהסכים הקדוש ברוך הוא עם דוד ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול וגו' והכתיב (שמואל ב ו) ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה ומירב היכן היא אמור מעתה בני מירב היו וגידלתם מיכל ונקראו על שמה ויתנם ביד הגבעונים ויוקיעום בהר לפני ה' ויפלו שבעתם יחד שבעתם כתיב חסר יו"ד זה מפיבושת בן יונתן שניצל שהיה חסר מן השבעה והמה הומתו בימי קציר בראשונים בתחלת קציר שעורים מלמד שהומתו ט"ז בניסן יום שהיו קריבים את העומר (שם ב כא) ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור מהו אל הצור א"ר הושעי' שהיתה אומרת הצור תמים פעלו מתחלת קציר שעורים עד נתן עליהם מים מן השמים ר' אחא בר זבינא אמר בשם ר' הושעיא גדול הוא קידוש השם מחילול השם בחילול השם כתיב (דברים כא) לא תלין נבלתו על העץ ובקידוש השם כתיב מתחלת הקציר עד שניתך מים עליהם מן השמים מלמד שעמדו תלוים מט"ז בניסן עד י"ז במרחשון והכתיב (שם כד) לא יומתו אבות על בנים ובנים מתו בעון אביהם א"ר חייא בר אבא בשם רבי יוחנן מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא והיו אוה"ע אומרים תורתן של אלו פלסטון היא כתוב בתורתן לא תלין נבלתו ואלו תלוים ז' חדשים כתיב בתורתן אין דנים שנים ביום אחד ואלו שבעתם יחד כתוב בתורה לא יומתו אבות על בנים ואלו מתים בעון אבותם והיו שואלים עליהם מה חטאו אלו שנשתנית מדת הדין והיו ישראל אומרים להם אבותיהם של אלו פשטו ידיהם בגרים גרורים א"ל וכי מה טיבן אמרו להם אלו הגרים שנתגיירו בימי יהושע אמרו להם וכי בשביל הגרים הגרורים הארורים הללו עשה הקב"ה לעמו כן מה בבני מלכים כן בהדיוטות עאכ"ו מה אם אלו שלא נתגיירו לשם שמים ראו היאך תבע הקדוש ברוך הוא את דמן המתגייר לש"ש עאכ"ו ודאי אין אלוה כאלהיהם ואין אומה כאומתם ואין לנו לידבק אלא באומה זו שאלהיה גדול מכל אלהים מיד נתגיירו הרבה גרים מאו"ה באותה שעה ק"ג אלף שנאמר (ד"ה ב ב) ויספור שלמה כל האנשים הגרים אשר בא"י אחרי הספר אשר ספרם דוד אביו וימצאו ק"ג אלף וג' אלפים ושש מאות מהם עשה שלמה ע' אלף נושא סבל ופ' אלף חוצב בהר שנאמר (שם) ויספור שלמה ע' אלף איש נושא סבל וגו' וכ"כ למה להודיע שהקב"ה הוא מקרב את הרחוקים וסמך לרחוקים כקרובים ולא עוד אלא שמקדים שלום לרחוקים מן הקרובים שנאמר (ישעיה נז) שלום שלום לרחוק ולקרוב הוי עד נתך מים עליהם מן השמים מהו ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם בוא וראה החסד שעשתה רצפה בת איה עמהם שהיתה שומרם ביום מעוף השמים ובלילה מחית השדה ז' חדשים ואף על פי שאמר הקדוש ברוך הוא לדוד על שאול שלא נספד כהלכה והוא נקבר בחוצה לארץ היה דוד מתעצל בהספדו שאמר שאול כבר עברו עליו תריסר ירחי שתא ולא ארחיה לאספודי כיון שהגידו לו מעשים של רצפה בת איה נשא ק"ו בעצמו ואמר מה זו שהיא אשה כך עשתה לגמילות חסדים אני שאני מלך עאכ"ו מיד הלך לגמול חסד עמהם הה"ד (שמואל ב כא) ויגד לדוד את אשר עשתה וגו' (שם) וילך דוד ויקח את עצמות שאול וגו' ויעל משם את עצמות שאול וגו' מה עשה דוד עמד וכנס כל זקני ישראל וגדוליהם ועברו את הירדן ובאו ליבש גלעד ומצאו את עצמות שאול ויהונתן בנו ונתנו אותם בתוך ארון המת ועברו את הירדן שנאמר (שם) ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו וגו' מהו בצלע בקבר קיש אביו מלמד שהביאוהו לגבול ירושלים וקברוהו שם וצלע היא בצד ירושלים שנאמר (יהושע יח) וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים וגו' (ש"ב כא) ויעשו כל אשר צוה המלך ומה צוה המלך צוה להיות מעבירים ארונו של שאול בכל שבט ושבט והיה השבט שהיה נכנס בו ארונו של שאול יוצאים הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם וגומלים חסד עם שאול ובניו כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים עד שבאו לארץ אחוזתו לגבול ירושלים וכיון שראה הקב"ה שגמלו לו כל ישראל חסד ועשו דינם של גבעונים מיד נתמלא רחמים ונתן מטר על הארץ שנאמר (שם) ויעתר אלהים לארץ אחרי כן הא למדנו כמה קירב הקדוש ברוך הוא את הרחוקים אפילו שנתגיירו שלא לשם שמים ואין צריך לומר על גירי הצדק הוי יודוך ה' כל מלכי ארץ וגו':

ה דבר אל בני ישראל תני דבר אל בנ"י על ידי ישראל מתודים ואין מתודים לא על ידי גוים ולאע"יתושבים איש או אשה להשוות אשה לאיש בכל חטאת ונזקין שבתורה כי יעשו מכל חטאת האדם למה נאמרו פרשה זו לפי שהוא אומר נפש כי תחטא וגו' אבל בגוזל הגר לא שמענו בכל התורה לכך נאמר איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם בא הכתוב ולימד על גוזל הגר ונשבע לו שישלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח זו מדה בתורה כל פרשה שנא' במקום אחד וחיסר בה דבר אחד וחזר ושנאה במקום אחר לא שנאה אלא על שחיסר דבר אחד כי יעשו שחשבו לעשות ולא עשו ללמדך שמשעה שמחשב אדם לחטוא כמועל במקום מכל חטאת האדם ממה שבינו לבין חבירו על הגניבות ועל הגזילות ועל לשון הרע למעול מעל בה' לרבות הנשבע בשם לשקר והמקלל ד"א מכל חטאת האדם למעול מעל בה' למה נאמר לפי שהוא אומר נפש כי תחטא וגו' או מצא אבידה אין לי אלא במשקר באלו מעלה עליו הכתוב כאלו משקר במקום בשאר כל דבר מנין ת"ל כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' וגו' למעול מעל אין מעילה בכל מקום אלא שיקור וכה"א (ד"ה א ה) וימעלו באלהי אבותיהם ואומר (יהושע ז) וימעלו בני ישראל מעל בחרם ואומר (ד"ה א י) וימת שאול במעלו אשר מעל ואומר בעזיה (שם ב כו) צא מן המקדש כי מעלת ואומר ומעלה בו מעל ואשמה הנפש ההיא מנין אתה אומר בגוזל את הגר ונשבע לו ונלך להביא את הכסף ואת האשם ולא הספיק להביא עד שמת שיהיו היורשים פטורים ת"ל ואשמה הנפש ההיא או כשם שפטורים מן האשם כך הם פטורים מן הקרן ת"ל ונתן לאשר אשם לו ואשמה הנפש ההיא הכל במשמע האנשים והנשים והגרים במשמע משמע מביא את אלו ומביא את הקטן אמרת מה אם עבודת כוכבים החמורה פטר בה את הקטן ק"ו לכל מצות שבתורה ואשמה הנפש ההיא והתודו למה נאמ' לפי שהוא אומ' והתודה מאשר חטא עליה אין לי אלא חטאת שטעונה וידוי אשם מנין ת"ל ואשמה הנפש ההיא והתודו ר' נתן אומר בנה אב לכל המתים שטעונין וידוי אין במשמע וידוי אלא בארץ ומנין אף בגלות וידוי אמרת והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו' וכן דניאל אומר (דניאל ט) לך ה' הצדקה וגו' מפני מה כי חטאנו לך והתודו את חטאתם אשר עשו ולא על מה שעשה אביו שאם אמר לו תן פקדון שהפקדתי אצל אביך והוא אומר לא נתת פקדון משביעני ואמר אמן ולאחר מכאן נזכר שומע אני שהוא חייב ת"ל והתודו את חטאתם אשר עשו ולא על מה שעשה אביו והשיב את אשמו בראשו למה נאמר לפי שהוא אומר ושלם אותו בראשו אין לי אלא עיקר דמים חומש מנין תלמוד לומר והשיב את אשמו בראשו וחמישיתו בראשו וחמישיתו יוסף כשהוא בראשו מביאים חומש ואשם ואין מביאים על תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה חומש ואשם וחמישתו יוסף עליו שיהא הוא וחומשו חמשה ונתן לאשר אשם לו למי שנגזל משלו ר' נתן אומר הרי שהיה הנגזל חייב מנה לחבירו ובא בב"ד ולא הספיק ליתנו עד שנמצא בעל חוב של נגזל מנין שמוציאין מן יד הגזלן ונותנין לבעל חוב של נגזל ת"ל ונתן לאשר אשם לו מכ"מ ואם אין לאיש גואל אין לי אלא איש אשה מנין ת"ל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן בכסף הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא באשם כשהוא אומר מלבד איל הכפורים הרי אשם אמור הא מה ת"ל האשם המושב לה' בכסף הכתוב מדבר האשם זה הקרן המושב זה החומש לה' לאסרו לזרים או יכול מקודש ת"ל לכהן קנאו השם ונתנו לכהנים לכהן שבאנשי משמר מלבד איל הכפורים מכאן אמרו משמרת שזכתה בכסף זכתה באיל באיזה איל הכתוב מדבר באיל האמור להלן במכחש בפקדון ובגזל ואת אשמו יביא לה' איל תמים מן הצאן וגו' אשר יכפר צריך שיקדים כסף לאיל בו פרט לאיל שמת עליו היה ר"ע אומר הרי שגזל את חבירו ונשבע לו ונתן הכסף לאנשי משמר והלך להביא את האשם ולא הספיק להביא עד שמת מנין אתה אומר שיורשיו פטורים להביא איל הכפורים במקומו שנאמר אשר יכפר בו עליו יצא זה שכפרה לו נפשו:

ו וכל תרומה מגיד הכתוב על התרומה שהיא נוהגת בכל לכל קדשי בנ"י ריבה קדשים אחרים סתומין שאין מפורשין בענין הזה שהם לכהנים ואין בהם לשם כלום כשם שאמר המושב על גזל הגר ואתמהה מה אני מרבה החלה והחרמים והעורות והבכורות פדיון הבן ופדיון פטר חמור אשר יקריבו רבי ישמעאל אומר וכי תרומה מקריבין מה ת"ל אשר יקריבו לפי שהוא אומר ראשית בכורי וגו' אבל לא שמענו מה יעשה להם ת"ל אשר יקריבו לכהן לו יהיה בא הכתוב ולמד על הבכורים שיהיו נתונין כלם לכהנים:

ז ואיש את קדשיו לו יהיו למה נאמר לפי שהוא אומר וכל תרומת הקדשים אשר יקריבו בנ"י וגו' שומע אני יטלו בזרוע ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו מגיד שטובת קדשים לבעליהן ואיש את קדשיו לו יהיו קדשי ישראל לישראל מעשר כספו מעשר בהמתו ושלמים ונטע רבעי ותודה ופסחו קדשי כהן לכהן חטאתו ואשמו מעשרו ובכורו איש אשר יתן לכהן לו יהיה לפי שאמרו משמרת שזכתה בכסף זכתה באיל הרי מי שנתן כסף לכהן ולא הספיק להביא את האיל עד שמת האיש יכול יטול הכסף מכהן ויחזיר ליורשי האיש ת"ל ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה א"ר אלעזר ב"ר שמעון זו היתה משנת ר' עקביא עד שלא בא מזיפרין משבא מזיפרין אמר מה לי בין יהויריב נוטל את הכסף בין ידעיה נוטל את הכסף הרי שנתן כסף ליהויריב ולא הספיק להביא את האיל עד שנכנס ידעיה יכול יטול הכסף מיהויריב ויתן לידעיה אמר איש אשר יתן לכהן לו יהיה אמרת מתנת איש מתנה ואין מתנת קטן מתנה אין לי אלא מתנת איש ומנין את מרבה מתנת אשה ויורשי (ויורש) קטן אמרת ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה ואיש את קדשיו לו יהיו הרי שמדד לכהן בארץ ונתוספו אחרים עליהם יכול קורא אני עליו ואיש את קדשיו לו יהיו תלמוד לומר איש אשר יתן לכהן לו יהיה או יכול אפי' מדד לו בקופה ונתוספו אחרים יכול קורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו רבי יוסי אומר הרי שפדה בנו בתוך שלשים יום ומת יכול קורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו לאחר שלשים יום אין מוציאין מיד כהן וקורא אני עליו ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה:

ח ד"א ואיש את קדשיו לו יהיו מה כתוב למעלה וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל וגו' אמר הקב"ה כל מי שיתן תרומה וקדשים לכהן כראוי יזכה שישיא בנותיו לכהונה ויהיה זרעו אוכל בקדשים ועל זה נאמר ואיש את קדשיו לו יהיו שזרעו יהיה אוכל קדשים בזכות תרומה ומעשרות והקדשים שנתן לכהן בעין יפה:

ט ד"א ואיש את קדשיו לו יהיו הה"ד (תהלים קכח) אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו אינו אומר אשרי ישראל אשרי כהנים אשרי לוים אלא אשרי כל ירא ה' אלו הגרים שהם יראי ה' שהם באשרי כשם שנא' בישראל (דברים לג) אשריך ישראל לכך נאמר בהם אשרי כל ירא ה' ובאיזה גר אמור אשרי בגר שהוא גר צדק לא בכותיים הללו שכתוב בהם (מ"ב יג) את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים אלא בגר שהוא ירא מן הקדוש ברוך הוא והולך בדרכיו של הקב"ה הה"ד ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל זה הגר שאין לו זכות אבות וכדי שלא יאמר אוי לי שאין לי זכות אבות כל מעשים טובים שאסגל אין לי שכר אלא בעוה"ז לכך הכתוב מבשר לגרים שבזכות עצמו יאכל בעוה"ז ובעוה"ב הה"ד יגיע כפיך כי תאכל אלו מעשים טובים שיגע בעוה"ז כמה דתימא (איוב ג) ושם ינוחו יגיעי כח ואומר (קהלת ט) כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה וגו' ומה שכרו (תהלים קכח) אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא אשתך כגפן פוריה אע"פ שאשתו נתגיירת עמו ואינה מבנות ישראל הרי היא כבנות ישראל הה"ד כגפן פוריה אלו ישראל שנא' (שם פ) גפן ממצרים תסיע פוריה שהיא טוענת פירות ולא כגפן בוקק שהוא זוכה לבנים בירכתי ביתך בזמן שהיא נוהגת בעצמה דת יהודית שהיא צנועה זוכה שיוצאין ממנה בנים בעלי מקרא בעלי משנה בעלי מע"ט הה"ד (שם קכח) בניך כשתילי זיתים מה הזית הזה זיתים לאכילה זיתים ליבש וזיתים לשמן ושמנו דולק מכל השמנים ואין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים כך באים בני הגרים מהם בעלי מקרא מהם בעלי משנה מהם בעלי משא ומתן מהן חכמים מהם נבונים ומהם יודעי דבר בעתו ויש להם זרע קיים לעולם סביב לשולחנך שלבניך יעמוד זכותך שמשלחנך יזכו בניך למעלות גדולות (שם) הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' שכן מצינו באברהם ושרה שהיו גרים והיה אברהם ירא ה' הוא נתברך בענין הזה וכן יתברכו כל הגרים שינהגו כמנהגם יברכך ה' מציון מלמד שהקדוש ברוך הוא מברכם ממקום שהוא מברך את ישראל ומנין שהברכות יוצאות מציון שנאמר (שם קלג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון וגו' ואומר יברכך ה' מציון וגו' וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך שיזכו לראות בטוב ירושלים לעתיד לבא וראה בנים לבניך שלום על ישראל וכי בשביל שיראה הגר בנים לבניו לכך יבא שלום על ישראל אלא בגר צדק הכתוב מדבר שזוכה שמשיא בתו לכהן וזוכה ועומדים מבניה שהם בני בניו כהנים שמברכין את ישראל ואומר יברכך וגו' יאר ה' וגו' ישא ה' וגו' לכך נאמר שלום על ישראל כשם שמצינו ברחב הזונה על שהכניסה את המרגלים לביתה ומלטה אותם העלה עליה הקב"ה כאלו עמו עשתה ונתן לה שכרה וכה"א (יהושע ב) ותקח האשה את שני האנשים ותצפנם אין כתיב כאן אלא ותצפנו ומה שכר נטלה שנשאו מבנותיה לכהונה וילדו בנים שהיו עומדים ומשמשים ע"ג המזבח והיו נכנסין למקדש ומברכין את ישראל בשם המפורש ואלו הן ברוך בן נריה ושריה בן מחסיה וירמיה בן חלקיה וחנמאל בן שלום הרי למדנו שאין הכתוב מדבר אלא בגירי הצדק לכך נאמר (תהלים קכח) וראה בנים לבניך שלום על ישראל וכן רמז משה בתורה כן שאחר פרשת גזל הגר כתיב ואיש את קדשיו לו יהיו לומר שגר שמתגייר לשם שמים זוכה שיוצאים מבניו בנים שיהיו הקדשים שלהם וכה"א (דברים י) ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה עקילס הגר נכנס אצל ר"א אמר לו הרי כל שבחו של גר ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה אמר לו וכי קלה היא בעיניך דבר שנתחבט עליו אותו זקן (בראשית כח) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ובה זה והושיטה לו בקנה נכנס אצל ר' יהושע התחיל מנחמו בדברים לחם זו תורה שנאמר (משלי ט) לכו לחמו בלחמי שמלה זו טלית זכה אדם לתורה זכה למצות ולא עוד אלא שמשיאין בנותיהם לכהונה ויהיו בני בניהם מקריבים עולות ע"ג המזבח לחם זה לחם הפנים ושמלה אלו בגדי כהונה גדולה הרי במקדש בגבולים מנין לחם זו חלה ושמלה זו ראשית הגז לכך נאמר ואיש את קדשיו לו יהיו בפרשת הגר.

ח שעורים ושבעון עבודת כוכבים נעשו ישראל כקמח כמה דתימא (ישעיה מז) קחי רחים וטחני קמח והסעירם הקדוש ברוך הוא בין האומות כמה דתימא (זכריה ז) ואסערם על כל הגוים לפי שבדיבור לא יהיה רמז שם ד' מלכיות לא יצוק עליה שמן שאמר לו הקב"ה ועתה הניחה לי וגו' ולא יתן עליה לבונה כמה דתימא (דברים ט) הרף ממני וגו' לומר שלא יזכיר לו לא זכות אבות ולא זכות אמהות כי מנחת קנאות הוא כמה דתימא (שם) ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא מנחת זכרון שבדיבור לא יהיה יהיה לישראל שם זכרון טוב לבוערים בעבודת כוכבים כמ"ש (שמות כ) ועושה חסד לאלפים וגו' מזכרת עון לטועים אחריה כמו שנא' (שם) פוקד עון אבות וגו' והקריב אותה הכהן שנתפלל עליהם כמה דתימא (שמות לב) ויחל משה את פני ה' וגו' והעמידה לפני ה' שמחל הקדוש ברוך הוא ואמר שלא יאבד את כולם כמה דתימא וינחם ה' על הרעה:

מו ולקח הכהן זה משה מים קדושים לקדושת שמו של הקב"ה וירד אל הנחל היורד מן ההר בכלי חרש כשם שאין לכלי חרש טהרה אחר שנטמא כך לא היה להם תקנה לכל הטועים בעגל שכולם נאבדו ומן העפר זה היה עפרות הזהב אשר טחן כמה דתימא (שם) ויטחן עד אשר דק אשר יהיה בקרקע המשכן שע"י העגל ירדו ישראל שעבדוהו עד לקרקע ונתמשכנו בידי המות יקח הכהן זה משה ונתן אל המים כמה דתימא (דברים ט) ואשליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר והעמיד הכהן זה משה את האשה לפני ה' כמה דתימא (שמות לב) ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי וגו' ופרע את ראש האשה וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן באותה שעה שלטה בהם הצרעת כמה דתימא וראשו יהיה פרוע ונתן על כפיה את מנחת הזכרון שהוכיחם על התורה שקבלו שאם יזכו יהיה להם לזכרון שם ולפי שעברו עליה היתה להם מנחת קנאות וביד הכהן זה משה יהיו מי המרים המאררים למדך הכתוב שעל ידי משה נהפך הנחל למים רעים:

מז והשביע אותה הכהן זה שבועה שהשביעם שיקיימו את התורה כמה דתימא (שם כד) הנה דם הברית אשר כרת ה' וגו' ואין ברית בלא שבועה וכך אמר להם משה אם קיימתם שבועת הברית אם לא שכב וגו' שלא טעיתם אחר עבודת כוכבים שלא השתחויתם לה ואם לא שטית שלא זבחתם טומאה שלא שחקתם לפניה הנקי ממי המרים האלה כמה דתימא (שם טו) ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך וגו' את כי שטית זה המזבח לעגל ואת כי שטית זה המקטר כי נטמאת זה המנסך וכי נטמאת זה המשתחוה ויתן איש בך וגו' זה המקבלו עליו לאלוה ואמר לו אלי אתה וכל אלה עדים ולא התראה והשביע הכהן את האשה וגו' כמה דתימא (דברים כט) לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו אין ברית אלא שבועה כמה דתימא (בראשית כא) כי שם נשבעו שניהם ויכרתו ברית בבאר שבע ומנין שבסיני לקחו שבועת האלה שכן כתיב אלה דברי הברית וגו' מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב הקיש ברית חורב לברית ארץ מואב מה להלן באלה אף כאן באלה אי זהו ברית של חורב ואם לא תשמעו לי וגו' ואמר הכהן לאשה זה משה יתן ה' אותך לאלה ולשבועה וגו' אלו קללות שבתורת כהנים ובאו המים המאררים האלה אלו המים של נחל שבו השליך משה עפר זהב העגל והשביעם משה בכל מה שקבלו בסיני שהמים יבדקו אותן שלשה פעמים כתוב כאן ובאו כנגד שלשה דינין שנידונו עובדי העגל חרב ובדיקת מים ומגפה לצבות בטן ולנפיל ירך מלמד שאף אהרן השוכב נענש עמהם שנא' (דברים ט) ובאהרן התאנף וגו' ואין להשמידו אלא מיתת בנים כמה דתימא (עמוס ב) ואשמיד פריו ממעל וגו' ראויים היו כל בניו למות אלא שנתפלל משה עליו ומתו השנים כנגד ב' קללות האמורות כאן לצבות בטן ולנפיל ירך ומנין שעל מיתת הבנים הכתוב מדבר שכן כתיב (תהלים קכז) שכר פרי הבטן ואומר פרי בטנך ואומר יוצאי ירך יעקב ונשארו השנים וכה"א על כל דבר פשע מדבר באהרן שהפשיע את ישראל בדיבור לא יהיה על שור כמה דתימא (שם קו) וימירו את כבודם בתבנית שור על חמור אלו המצריים שנקראו חמורים כמה דתימא (יחזקאל כג) אשר בשר חמורים וגו' הם הסיתו את ישראל לעשות העגל על שה אלו ישראל שטעו אחריו שנקראו שה כמה דתימא שה פזורה ישראל על שלמה שהמליכוהו עליהם כמה דתימא (ישעיה ג) שמלה לכה קצין תהיה לנו על כל אבידה שאבדו מה שאמרו בסיני (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה אשר יאמר כי הוא זה שאמרו לעגל אלה אלהיך ישראל עד האלהים יבא דבר שניהם זה משה שנקרא אלהים (שם) ראה נתתיך אלהים לפרעה אשר ירשיעון אלהים זה משה ירשיען כתיב ישלם שנים לרעהו אלו שני בניו ששילם להקדוש ברוך הוא שהוא ריע ישראל שמתו ואמרה האשה אמן אלו ישראל שענו אמן אחר קללת עבודת כוכבים כמה דתימא (דברים כז) ארור האיש אשר יעשה פסל וגו' למה ב' פעמים אמן כנגד ארור בפרט ארור בכלל כמה דתימא (שם י) ארור אשר לא יקים וגו':

מח וכתב האלות האלה הכהן זה משה בספר זה הלוח שהיה כתוב בו פוקד עון אבות וגו' וכי הוא כתבן והלא הקב"ה כתבן אלא לפי שטעו ישראל לא נתנן הקדוש ברוך הוא אלא למשה כמה דתימא (שמות לא) ויתן אל משה ולכך נקראו על שמו כאלו הוא כתבן ולמה קרא הלוח ספר לפי שהיה ספר ומחה אל מי המרים לפי שבעון ישראל שיבר את הלוחות ופרח הכתב מעליהם ובאותה מחיית הכתב שתו ישראל עונשם במים והשקה את האשה כמה דתימא (שם לב) וישק את בנ"י בדקן כסוטות ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות אלו הלוחות שהיה הקב"ה שולח להם לקחם מהם שלא רצה ליתנה להם והניף את המנחה לפני ה' שהחזיר כתב הלוחות למקומן והקריב אל המזבח אלו הלוחות ששיבר תחת ההר כמה דתימא (שם) וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר במקום המזבח אשר בנה משה תחת ההר לקבל התורה כמה דתימא (שם כד) ויבן מזבח תחת ההר וקמץ הכהן מן המנחה וגו' שלימד משה סניגוריא על ישראל ממה שכתוב בלוחות ועושה חסד לאלפים לאוהבי אמר משה הרי האבות אוהביך עשה עמהם חסד ונצל את בניהם הה"ד (שם) זכור לאברהם וגו' ואחר ישקה וגו' אחר שנתחלה עליהם והעביר פניו של זעם כמה דתימא (שם) ויפן וירד משה אחר כן בדקן כסוטות והשקה את המים והיתה אם נטמאה ותמעל מעל באישה ובאו וגו' בעת ששתו מהם נבדקים ומתו כל החוטאים מיתה משונה מטרונה שאלה את ר"א מפני מה חטייה אחת בעגל והם מתו בה ג' מיתות אמר לה אין חכמה לאשה אלא בפלכה דכתיב (שם לה) וכל אשה חכמת לב בידיה טוו אמר לו הורקנוס בשביל שלא להושיבה דבר אחד מן התורה איבדה ממנו ג' מאות כור מעשר בכל שנה אמר לו ישרפו ד"ת ואל ימסרו לנשים וכשיצא אמרו לו תלמידיו רבי לזו דחית בקנה לנו מה אתה משיב ר' ברכיה בר אבא בר כהנא בשם ר' אלעזר אמר כל מי שהיה לו עדים והתראה היה מת בב"ד עדים ולא התראה היה נבדק כסוטה לא עדים ולא התראה היה מת במגפה רב ולוי בר סיסי תרויהון אמרין זיבח קיסר וניסך היה מת בב"ד טיפח ריקד שחק היה נבדק כסוטה שמח בלבו היה מת במגפה והיתה האשה לאלה בקרב עמה ועמה שלום שהן לקו והשאר פלטו ואם לא נטמאה האשה אלו שהיו כשרים ששתו וטהורה היא אלו שבט לוי ונקתה אלו הלוים שזכו לעבודת הקדש על זאת שכל מעשיהם בנקיות ונזרעה זרע אלו ישראל הכשרים שזרעם נכנס לארץ כמ"ד (הושע ב) וזרעתיה לי בארץ ועשה להם הקדוש ברוך הוא מה שאמר לאברהם (שמות לב) וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם וגו' שכן כתיב לאחר מעשה העגל (שם לג) וידבר ה' אל משה לך עלה מזה:

מט זאת תורת הקנאות כך אמר הקב"ה התורה הזאת של קנאות עבודת כוכבים לעולם תהיה שכשם שפרע הקדוש ברוך הוא מעובדי העגל בקנאה כך יפרע מהם לדורות וכה"א (דברים לב) הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם מה כתיב מזי רעב נגד וצבתה בטנה שכן תרגם אונקלוס נפיחי כפן מחוץ תשכל חרב כנגד אותן שהרגו בני לוי בחרב וקטב מרירי זה הדבר כנגד ויגוף ה' את העם אשר תשטה אשה (יחזקאל טז) האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים היה נביא מוכיחם שתחת הקב"ה עבדו עבודת כוכבים או איש אשר תעבור עליו רוח קנאה היה מתנבא משה שעתיד הקדוש ברוך הוא לקנאתם ולכך כתב בתחלת הפרשה ועבר עליו רוח קנאה שהוא מדבר כנגד קנאה העגל שעברה ולבסוף כתיב תעבור עליו רוח קנאה שהוא אומר על העתיד וקנא את אשתו זה היה בימי יחזקאל שהיו ישראל עובדי עבודת כוכבים וקנא להם הקב"ה שנאמר (שם ח) ויאמר אלי בן אדם שא נא עיניך דרך צפונה ואשא עיני דרך צפונה והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בביאה והעמיד את האשה לפני ה' שהוכיחם יחזקאל על זאת להשיבם להקדוש ברוך הוא ולא הועיל ועשה לה הכהן זה יחזקאל את כל התורה הזאת שנבאו להם הוא וירמיה הכהן שיבאו עליהם פורעניות כשם שבאו על ישראל במדבר על מעשה העגל ובאה הפורעניות על ישראל בימיהם את מוצא במעשה עגל מתו בחרב כך בימי אלו הכהנים כתיב בהם (ירמיה מג) אשר לחרב לחרב בעגל מתו מיתות משונות כך בימי ירמיהו (שם טז) ממותי תחלואים ימותו בעגל מתו בדבר שנאמר (שמות לב) ויגוף ה' את העם כך בימי ירמיהו אשר לדבר לדבר בעגל כתיב (שם) וביום פקדי ובימי יחזקאל כתיב (יחזקאל ט) קרבו פקודת העיר לכך נאמר ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת ונקה האיש מעון זה הקב"ה שינקה את ישראל שלא יעשו לו עוד עון לפניו שכך אמר להם ע"י יחזקאל (שם לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' ונתתי לכם לב חדש וגו' ואת רוחי אתן בקרבכם וגו' והושעתי אתכם מכל טומאותיכם וגו' והאשה ההיא תשא את עונה כמה דתימא (שם) לא למענכם אני עושה נאם ה' אלהים יודע לכם בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל וכשם שמחל להם הקדוש ברוך הוא בעגל ונתרצה להם ושכן בתוכם והכניסם לארץ כך נבא יחזקאל שכך יעשה הקב"ה לבסוף שנאמר (שם לז) ודבר אליהם כה אמר ה' אלהים הנה אני לוקח וגו' ולא יטמאו עוד בגלוליהם וגו' והיה משכני וגו' (שם) כי אני ה' מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם.

א איש או אשה כי יפליא וגו' הה"ד (שיר ה)שוקיו עמודי שש וגו' שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראתו כמה דתימא ועלי תשוקתו ומנין שכן הוא אומר שנאמר (בראשית ב)ויכלו השמים והארץ וגו' אין ויכלו אלא לשון תאוה שנאמר (תהלים פד)נכספה וגם כלתה נפשי וגו' עמודי שש שהעמיד כל מעשה בראשית לששה ימים שנא' (בראשית ב)כי ששת ימים עשה ה' וגו' הרי שלשה אמהות שמהם נבראו הכל מיוסדים על אדני פז שיסודן היה שלשה דברים משובחים ואין כמותן בעולם הה"ד (משלי ג)ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה (שם )בדעתו תהומות נבקעו זה הים חכמה היא יראת ה' כמה דתימא (איוב כח)הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה דעת זה המכיר את בוראו כמה דתימא (הושע ד)ואין דעת אלהים בארץ ואומר השכל וידוע אותי מראהו כלבנון זה שכר בעל תשובה שהוא נקרא סור מרע שעליו אמר הכתוב (שם יד)ארפא משובתם וגו' (שם )ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון בחור כארזים זה הירא והמכיר בוראו שהוא נקרא צדיק ועליו אמר הכתוב (תהלים צב)צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה ואומר (שמואל א ב)ובחור אותו מכל שבטי ישראל וגו' ואומר (תהלים סה)אשרי תבחר ותקרב חכו ממתקים זה הקב"ה ראה מהו אומר (עמוס ה)כי כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו ויש לך חיך מתוק מזה (יחזקאל לג)חי אני נאם אדני אלהים אם אחפוץ במות הרשע וגו' ויש לך חיך מתוק מזה (שם )ובשוב רשע וגו' אין לך חיך מתוק מזה ארשב"ל ובלבד בתוהה על הרשע הא כיצד תני רשב"י הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף נעשה צדיק גמור עליו הכתוב אומר (שם )ורשעת הרשע לא יכשל בה א"ר יוחנן לא עוד אלא כל עבירות שעבר הקב"ה מונה אותן לו זכיות הה"ד (תהלים מה)מור ואהלות קציעות כל בגדותיך כל בגידות שבגדת בי הרי הן כמור ואהלות בזמן שהן קציעות ואומר (יחזקאל לג)עליהם יחיה ד"א חכו ממתקים א"ר שמואל בר נחמן בג' מקומות שמעו אומות העולם שהקב"ה מוכיח את ישראל ושמחו ובסוף יצאו בבושת פנים ואלו הן (ישעיה א)לכו נא ונוכחה יאמר ה' אמרו עכשיו הוא מכלה שונאיהם של ישראל מן העולם אפשר לאלו להתוכח עם בוראן כיון שאמר להם אם יהיו חטאיכם כשנים וגו' אמרו זו התוכחת לא בעי אלא מתפוגגה עמהון ודכוותה (מיכה ו)שמעו הרים את ריב וגו' אמרו עכשיו הוא מכלה שונאיהן של ישראל מן העולם אפשר לאלו להתוכח עם בוראן וכיון שאמר להם (שם )עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי אמרו זו תוכחת לא בעי אלא מתפוגגה עמהון ודכותיה (הושע יב)וריב לה' עם יהודה ולפקוד על יעקב וגו' אמרו עכשיו הוא מכלה שנואיהם של ישראל מן העולם אפשר לאלו להתוכח עם בוראן כיון שאמר להם (שם )בבטן עקב את אחיו וגו' אמרו זו תוכחת לא בעי אלא מתפוגגה עמהון א"ר יודן בר ר"ש לאלמנה שקבלה על בנה חמתיה לדיין דאין בנור ובזפת ובמגלבין אמרה אין דאין הוא לברי באלין דיניא קטיל הוא ליה דחלת כד גמר מיליא אמר לה מה הוא עביד ליך אמרה ליה כד הוה במעי הוה מבעט לי אמר לה זו סורחנא כך יעקב בבטן עקב את אחיו ר"א בשם ר' סימאי אלוהו של יעקב חלק לו כבוד ד"א חכו ממתקים ר' עזריה ורב אחא בשם רבי יוחנן בשעה ששמעו ישראל אנכי בסיני נפשם יצאה מהם חזר הדבור אצל הקב"ה אמר לפניו רבון העולמים אתה חיים ותורתך חיים שלחתני אצל מתים כולם מתים באותה שעה חזר הקב"ה והמתיק להם את הדיבור (תהלים כט)קול ה' בכח קול ה' בהדר אמר רבי חמא בר רבי חנינא לבחורים קול ה' בכל לתשים קול ה' בהדר תני רשב"י התורה החזירה להם נפשותיהם שנאמר (שם יט)תורת ה' תמימה משיבת נפש כולו מחמדים רבי חייא בר אבא בנוהג שבעולם פועל עושה עם בעל הבית על ידי שהוא מנבל עצמו בטיט הוא נותן לו שכרו אבל הקב"ה מזהיר את ישראל ואומר להן אל תנבלו עצמכם בדבר רע ואני נותן לכם שכרכם הה"ד (ויקרא יא)אל תשקצו את נפשותיכם וגו' מהו אני ה' נאמן אני לשלם מתן שכר על כך אתמהה הוי כולו מחמדים רבי תנחום ב"ר חייא בשם רבי יוחנן כתיב (יחזקאל כ)ואת שבתותי קדשו במה את מקדשו במאכל ובמשקה ובכסות נקיה מה כתיב בו (שם )והיו לאות ביני וביניכם לדעת כי אני ה' אלהיכם אני ה' נאמן אני לשלם לכם מתן שכר הוי כלו מחמדים זה דודי כמה דתימא (ויקרא כ)ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי א"ר לוי כל מעשיהם של ישראל מובדלים מן אומות העולם בחרישתן ובזריעתן בקצירתן בעומרן בדישתן בגרניהם ביקביהם ובתגלחתם ובמניינם בחרישתן (דברים כב)לא תחרוש בשור ובחמור יחדו בזריעתן (ויקרא יט)שדך לא תזרע כלאים בקצירתן (שם )לא תכלה פאת שדך בקצרך בעומרן (דברים כד)ושכחת עומר בשדה וגו' בדישתן (שם כה)לא תחסום שור בדישו בגרניהם ביקביהם (שמות כב) מלאתך ודמעך לא תאחר בתגלחתם (ויקרא כא)ופאת זקנם לא יגלחו במניינם שישראל מונים ללבנה ואומות העולם מונין לחמה (שמות ל)כי תשא את ראש וגו' שאו את ראש וגו' להיות לי הרי אתם שלי הוי זה דודי וזה רעי ר' יודן בשם ר' חמא ב"ר חנינא ור' ברכיה בשם רבי אבהו אמר שהוא מרבה לי רעים כיצד כתיב ואבדיל אתכם מן העמים כזה שהוא בורר את היפה מן הרע בורר וחוזר ובורר שכל מי שבורר את הרע מן היפה שוב אינו חוזר ובורר כך הקב"ה מצפה לאומות העולם שמא יעשו תשובה ויקרבן לתחת כנפיו ד"א שוקיו עמודי שש וגו' שוקיו זו תורה שנאמר (משלי ג)ושקוי לעצמותיך עמודי שש למה נמשלו דברי תורה לעמודים לפי שהם עמודי העולם שנאמר (ירמיה לג)אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי רבי הונא בשם בר קפרא אמר מה העמודים הללו יש להם קופליות מלמעלן ובסיסיות מלמטן כך היו פרשיותיה של תורה נדרשת לפניהם ולאחריהם נדרשת מלפניהם כגון הדא (ויקרא יט)כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ וגו' מה כתיב לפניהם (שם ) ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע וכי מה ענין זה לזה אלא אינש דהוא אזיל ומתחבר בחבריה בנטיעותיו ומתוך שהוא נכנס ויו??א בתוך ביתו נחשד על שפחתו וכשם שאדם פורש את עצמו מן פירות ערלה כך המקולקלין בשפחות פרושין מן הכשרים ליום הדין דאמר רבי יודן בשם רבי לוי אלו שהיו נוהגין התר בשפחות בעולם הזה עתידין להתלות בקדקדי ראשיהם לעתיד לבא שנאמר (תהלים סח)אך אלהים ימחץ ראש אויביו קדקד שער והוא אומר לא אשם אני חייב יתהלך באשמיו יזיל האי גברא בחוביו כיצד נדרשות מאחריהם (ויקרא יט)שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל מה כתיב בתריה (שם )לא תאכלו על הדם וכי מה ענין זה לזה אלא אמר הקב"ה לערלה את ממתין שלש שנים ולאשתך אין את ממתין עד שהיא מטהרת מנדתה לערלה את ממתין ג' שנים ולבהמתך אין את ממתין עד שתמצה דמיה מי קיים מצות הדם שאול קיים מצות הדם שנאמר (שמואל א יד)ויגידו לשאול לאמר הנה העם חוטאים לה' לאכול על הדם וגו' (שם ) ויאמר שאול פוצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש וגו' מהו ושחטתם בזה רבנין אמרי סכין הראה להם כמה היה צריך להיות שיעור ארכו מנין בזה ב' תרין ז' שבעה ה' חמשה הרי ארביסר אצבעות אמר להם כסדר הזה תהיו שוחטים ואוכלים והיכן פרע לו הקב"ה ביום מלחמת שנאמר (שם יג)והיה ביום מלחמת ולא נמצא חרב וחנית ביד כל העם אשר את שאול ואת יהונתן ותמצא לשאול וליונתן בנו מי המציאה לו ר' הונא בשם רב יצחק אמר המלאך המציאה לו ורבנן אמרי הקב"ה המציאה לו חרב מדה כנגד מדה מה כתיב (שם יד)ויבן שאול מזבח לה' וגו' והלא כמה מזבחות בנו ראשונים נח בנה מזבח אברהם בנה מזבח יצחק בנה מזבח יעקב בנה מזבח משה בנה מזבח יהושע בנה מזבח ואת אומר אותו החל לבנות מזבח לה' רבי יוסי אומר החל במלכים ר' יודן אמר לפי שנתן נפשו על הדבר של שחיטה שהיא צורך מזבח לפיכך העלה עליו הכתוב כאלו אותו החל לבנות מזבח ודכוותיה פרשת נזיר נדרשת לפניה ולאחריה כיצד לאחריה זאת תורת הנזיר וגו' מה כתיב אחריו (במדבר ו)כה תברכו את בני ישראל וגו' וכי מה ענין זה לזה אלא כך צוה הקב"ה כשם שאין הנזיר טועם יין אף אתם לא תטעמו יין כשתהיו מברכים את ישראל לכך כתיב כה תברכו בענין נזיר ולכך אין הכהנים נושאים כפיהם במנחה משום שכרות כיצד נדרשת לפניה איש או אשה כי יפליא וגו' מה כתיב למעלה (שם ה)זאת תורת הקנאות וכי מה ענין זה לזה אלא כשהם משקים את הסוטה היו אומרים לה הרבה יין עושה וכל ישראל עומדים שם אנשים ונשים ואם היתה טמאה וצבתה בטנה וגו' וכשם שבודקים אותה כך בודקים אותו והיו ישראל האנשים והנשים שהיו רואין באים לתוך בתיהם ואומרים אוי לי לפלוני ולפלונית ששתו יין ונשתכרו ועברו עבירה ומתו נשבע אני שאיני שותה יין לעולם שלא יהא לי כמותו וכן הנשים אומרות לכך נסמכו זו לזו אמר הקב"ה אם נזיר אדם מן היין כך תורתו איש או אשה כי יפליא וגו' ד"א כשם שהנזיר מובדל מיין כך אני מבדיל את הסוטה משאר נשים לרעה:

ב איש או אשה כי יפליא וגו' הה"ד (משלי כג)תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה תנה בני אלו ישראל שנקראו בנים שנא' (דברים יד) בנים אתם לה' אלהיכם לבך לי כמה דתימא (שם י)ומלתם את ערלת לבבכם וגו' ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועיניך דרכי תצרנה כמה דתימא (במדבר טו)וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' (משלי כג)כי שוחה עמוקה זונה בעבודת כוכבים הכתוב מדבר שהיא נקראת זונה כמה דתימא (דברים לא)וזנה אחרי אלהי נכר הארץ נקראת שוחה על שם וישח אדם (משלי שם )עמוקה על שם וישפל איש וכה"א (ישעיה ב)ושח גבהות האדם וגו' ומנין שבעבודת כוכבים הכתוב מדבר שכך כתיב אחריו (שם )והאלילים כליל יחלוף (משלי כג)ובאר שע"י עבודת כוכבים ירדו ישראל לבור שנאמר (איכה ג)צמתו בבור חיי צרה כמה דתימא (דברים כח)והצר לך בכל שעריך נכריה זו עבודת כוכבים כמה דתימא אלהי נכר אף היא מנא לן שעבודת כוכבים מביאה אף על האדם שנאמר (שם יא)פן יפתה לבבכם וגו' וחרה אף ה' בכם כחתף תארב כמה דתימא ואבדתם מהרה (שם )בוגדים באדם תוסיף אדם אלו ישראל שנקראו אדם אתם ובוגדים כמה דתימא (ישעיה כד)רזי לי רזי וגו' ד"א ובוגדים באדם אלו קללות של תורת כהנים שהם פורעניות אחר פורעניות וכתיב בהם ויספתי כמה דתימא (ויקרא כו)ואם עד אלה לא תשמעו וגו' ויספתי עליכם מכה ומנין שעל עובדי עבודת כוכבים הכתוב מדבר שכן כתיב והשמדתי את במותיכם וגו' (משלי כג)למי אוי למי אבוי וגו' אע"פ שחטאו ישראל ומסרן הקב"ה ביד או"ה בעונותיהם אף הם לא יצאו נקיים שלסוף הקב"ה דן את או"ה שמסרו בידם כמו שעשה במצרים ובבבל לכך כתיב ו' פעמים למי כנגד ו' גליות שגלו ישראל לבין האומות וכולן לקו על ידיהם ואלו הן מצרים תחלה ואחר אשור בבל מדי ויון ואדום וכה"א (זכריה א)וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט וגו' (ירמיה מו)כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שם לכך נאמר למי אוי למי אבוי וגו' (משלי כג)למאחרים על היין אלו ישראל שנקראו יין כמה דתימא (ישעיה כז)ביום ההוא כרם חמר ענו לה למאחרים אלו או"ה המאחרים על היין לשתות וליקח כל יגיעם הבאים לחקור ממסך שהם חוקרים עלילות אחריהם באי זה ענין יטלו את אשר להם ויהרגו אותם ויעשו עמהם רעה (משלי כג)אל תרא יין כי יתאדם הקב"ה מזהיר את העובדי כוכבים שלא יכבידו עול קשה על ישראל הה"ד אל תרא יין כי יתאדם מהו (שם )כי יתן בכוס עינו בכיס כתיב שהם נותנים עיניהם בכיסם של ישראל (שם )יתהלך במישרים שנוטלין כל אשר להם ונשארים בתיהם כמישור ד"א יתהלך במישרים שעושים בהם איש כל הישר בעיניו ד"א יתהלך במישרים שכל גזילות שגוזלין לישראל אין חושבין עצמם עון אלא חושבין שכל מה שעושין להם מן היושר (שם ) אחריתו כנחש ישך אומר להם הקב"ה חוה לפי שהלכה אחר עיניה בעצת הנחש כמה דתימא (בראשית ג)ותרא האשה כי טוב וגו' מה היה סופה נתקללה ע"י הנחש ז' קללות מן הכתוב מזה (שם )ובשוב רשע וגו' אין לך חיך מתוק מזה ארשב"ל ובלבד אף אתם תלקו ע"י ישראל שנקראו יין בעת שתסתכלו בהם ותשתו ממונם שנאמר (ירמיה ב)קדש ישראל לה' ראשית תבואתה וגו' (משלי כג) וכצפעוני יפריש מה הצפעוני מפריש את האדם מן חיים למות כך בעון שעושין רעה לישראל יאבדם מן העולם שנאמר (יואל ד) מצרים לשממה תהיה וגו' זה הגזל שהוא חשוב עליהם כמות הה"ד (שם )אשר שפכו דם נקי בארצם (משלי כג)עיניך יראו זרות תחת הראייה שהיו עובדי כוכבים מסתכלים בישראל כנגד זה יביא עליהם הקב"ה פורעניות משונות שיהיו זרות זו לזו כדרך שבא לישראל כמה דתימא (דברים לא)ומצאוהו רעות רבות וצרות רעות שהן צרות זו לזו כגון זבורא ועקרבא ולבך ידבר תהפוכות אתם מתהפכים עליהם בכל יום כמה דתימא (איכה ג)אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום ולבם של ישראל יוצא מדעתו מרוב התלאות שעושים להם כך ישלם הקב"ה גמול להם מדה כנגד מדה שיביא עליהם פורעניות לתהוכח עם בוראן וכיון שאמר להם (שם )עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי אמרו זו תוכחת לא בעי אלא מתפוגגה עמהון קול ה' משלם גמול לאויביו מדה כנגד מדה (משלי שם )והיית כשוכב בלב ים זה פרעה שטבע בלב ים כמה דתימא (שמות טו)קפאו תהומות בלב ים ואומר ונער פרעה וחילו בים סוף מה פרעה הכהו הקב"ה עשר מכות כנגד עשרה דברים שגזר על ישראל ולבסוף טבעו כנגד (שם א)כל הבן הילוד וגו' כך יעשה הקב"ה לכל האומות עובדי כוכבים שעושים רעה לישראל מדה כנגד מדה וכשוכב בראש חבל זה היה סיסרא מה כתיב (שופטים ד)והוא לחץ את בנ"י בחזקה כ' שנה מה היה סופו לפי שהיה מחרפם ומגדפם בנחיצה לכך מת מיתה גדופה שמסרו ביד אשה כמ"ד (שם )כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא לכך נאמר וכשכוב זה היה סיסרא שכתוב בו (שם ה)בין רגליה כרע נפל שכב בראש חבל שחבלתו יעל בראשו עם היתד שבאהל הה"ד (שם )ידה ליתד תשלחנה וימינה וגו' מדה כנגד מדה ד"א וכשוכב בראש חבל זה היה המן שבקש להרוג את כל היהודים הם ובניהם ולבוז את ממונם ובקש לתלות את מרדכי לכך הגיע לו מדה כנגד מדה שמת הוא ובניו ולקח מרדכי ממונו לכך נאמר (משלי שם )וכשוכב זה היה המן שמת מיתה משונה כד"א (יחזקאל לב)שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה אשר נתנו בגבורתם את חללי חרב והמה את ערלים ישכבו ואת יורדי בור (משלי שם )בראש כד"א (אסתר ח)ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אותו (משלי שם )חבל אלו בניו שנאמר ותלו אותו ואת בניו על העץ ואין חבל אלא בניו כמה דתימא (קהלת ה)למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך מעשה ידיו של אדם אלו בניו חיבל חבל כתיב זה היה המן שנחנק בחבל ומניין שהיה ממונו למרכדי שנאמר (אסתר ח)ותשם אסתר את מרדכי על בית המן מדה כנגד מדה (משלי כג)הכוני בל חליתי אוי להם לעובדי כוכבים שאין לומדים מוסר במה שעשה הקב"ה לראשונים לא למדו אחרונים הה"ד הכוני בל חליתי אומרים העובדי כוכבים אע"פ שהכה הקב"ה פרעה ומצרים על אודות ישראל על פי כן לא לקחתי מוסר הה"ד בל חליתי הלמוני בל ידעתי אע"פ שפרע מסיסרא שכתוב בו והלמה סיסרא לא נתתי לדעתי בו ולקחת מוסר ממנו מתי אקיץ ולא עוד אלא שהייתי ממתין מתי תעבור המכה ואוסיף לבקש רעתם של ישראל הה"ד (שם )אוסיף אבקשנו עוד וכה"א (שם כז)אם תכתוש את האויל במכתש וגו' ד"א תנה בני לבך לי וגו' מה ראה הקב"ה לשאול מישראל הלב והעינים שיהיו אחריו לפי שהעבירה תלויה בהם הה"ד (במדבר טו)ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' עינא וליבא תרי סרסורי דחטאה אינון כי שוחה עמוקה זונה כשם שאמר משה אשר אתם זונים אחריהם לומר שהזנות תלויה בהם העינים רואות את הזונה והלב מהרהר אחריה כך אמר רוח הקדש ע"י שלמה כי שוחה עמוקה זונה למה קראה שוחה על שם כי שחה אל מות ביתה עמוקה כמה דתימא (משלי ח)בעמקי שאול קרואיה זונה זו אשת איש ובאר צרה שהיא מורידה לנואף לגיהנם הה"ד (שם ה)שאול צעדיה יתמכו ושאול נקרא בור דכתיב (תהלים ל)ה' העלית משאול נפשי חייתני מירדי בור מהו שאמר צרה זה גיהנם שהיא רחבה מלמטה ופיה צר מלמעלה הה"ד (איוב לו)ואף הסיתך מפני צר רחב לא מוצק תחתיה נכריה שהיא נכריה לך שהיא אשת איש אף היא שמביאה את האף על האדם שכן כתיב לא תנאף לא תהנה האף ממך ד"א אל תנאף אל תתן אף בין איש לאשתו כחתף תארב שאין הקב"ה מאריך למנאפים להפרע מהם וכה"א (מלאכי ג)והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים (משלי כג)ובוגדים באדם תוסיף שהיא מפתה אנשים כשרים ועושה אותן בוגדים ומוספת רשעים בישראל הה"ד (שם ט)אשת כסילות הומיה (שם )וישבה לפתח ביתה וגו' לקרא לעוברי דרך המישרים ארחותם (שם )מי פתי יסור הנה וחסר לב ואמרה לו מים גנובים ימתקו וגו' ולא ידע כי רפאים שם וגו' הוי ובוגדים באדם תוסיף למי אוי למי אבוי כנגד הנואף אומר למי אוי כמה דתימא לצבות בטן למי אבוי זה אב אוי כמה דתימא ולנפיל ירך לפי שהירך הוא עושה העבירה לכך נקרא אבוי אב אוי למי מדינים כל אלו למי האוי והאבוי לנואף המשלח מדנים בין איש לאשתו הוי למי מדנים לפי שהמדנים שלו וכן הוא אומר (שם ו)ומשלח מדנים בין אחים זה איש ואשתו שהם אחים זה לזה למי שיח ועוד למי הם באות הקללות שאמרנו האוי והאבוי הוי למי שיח למי פצעים חנם זו הזונה שהיתה נפצעת פצעי אהבה חנם בלי שום פצע מבעלה שוחקת עם אחר למי חכלילות עינים זו הזונה שמשקת את הנואף יין כמה דתימא (בראשית מט) חכלילי עינים מיין ד"א למי שיח זו שבועת האלה כמ"ד ואמר הכהן לאשה יתן ה' וגו' למי פצעים חנם על עסקיה נפצעת חנם שהכהן פורע את ראשה ואוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו אם נפרמו נפרמו למי חכלילות עינים זו שתיית המים שמיד כשהיתה שותה עיניה בולטות כל אלו למי למאחרים על היין מכאן שהיין גורם לבאים לחקור ממסך מן דשמע הן אית ליה חמר טבא רדיף בתריה אל תרא יין כי יתאדם הזהירה רוח הקדש על היין שלא ישתכר אדם למה כי יתאדם שאחריתו דם שעובר עבירה שיתחייב עליה מיתה ד"א כי יתאדם כי יתאוה לדם נדה ולדם זבה (משלי כג)כי יתן בכוס עינו בכיס כתיב על ידי הכוס יתן עינו בכיס לשון נקי דברה תורה לומר שיבא על הערוה יתהלך במישרים סוף אשתו אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי ואינו פורש א"ר אסי אם תלמיד חכם הוא סוף שמטמא את הטהור ומטהר את הטמא ד"א יתהלך במישרים סוף שהוא מתיר את העבירות ועושה אותן הפקר כמישור מסיח עם אשה בשוק מנבל פיו דברים רעים בשכרות ואינו מתבייש אחריתו כנחש ישך מה הנחש ע"י שהסית לחוה לשתות יין נתקללה האדמה בעבורו שנא' (בראשית ג)ארורה האדמה בעבורך כך נח ע"י יין נתקלל בנו שלישי של עולם שנאמר (שם ט)וייקץ נח מיינו וגו' ארור כנען זה היה חם שהיה בנו שלישי והוא נקרא אבי כנען וכן היו מאררים מה צפעון זה מפריש בין מתים לחיים כך מפריש היין את האדם מדרכי חיים לדרכי המות לפי שהיין גורם לו לעבודת כוכבים הה"ד (משלי כג)עיניך יראו זרות כמה דתימא (תהלים פא)לא יהיה בך אל זר ד"א שהוא בא על אשת איש כמה דתימא (משלי ה)למה תשגה בני בזרה ד"א שיעשה את המצות זרות כמה דתימא (תהלים קיט)גערת זדים ארורים השוגים וגו' ואין זדים אלא הטועים בעבור היין כמה דתימא (משלי כא)זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון זה שכור שנקרא יהיר ולץ יהיר מנין שנאמר (חבקוק ב)ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה לץ מנין דכתיב (משלי כ)לץ היין הומה שכר כל שוגה בו לא יחכם ולבך ידבר תהפוכות שהוא הופך פניו מן הקב"ה ומן המצות כמה דתימא (דברים לב)כי דור תהפוכות וגו' והיית כשוכב בלב ים זה נח ששכב בתיבה י"ב חדש בתוך מי המבול ועל ששתה ונשתכר אירע בו פסול שנסתרס וכשוכב בראש חבל זהו אדם הקדמוני שהוא היה ראש לכל בני אדם שע"י היין נקנסה עליו מיתה וגרם להביא חבלי מות לעולם הכוני בל חליתי אוי לו לנואף שאינו לומד דעת ממה שעברו עליו הוא ראה מה אירע לסוטה ע"י היין ולא למד דעת הלמוני בל ידעתי ראה בתורה מה אירע לנואף על ידי היין ולא ידע להבין אלא אמר מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד שכל זמן שיהיה לו פנאי להתעסק בזנות ירדוף אחריה הא למדנו שהיין גורם לזנות ולכך כתב הקב"ה בתורה פרשת נזיר אחר פרשת סוטה שלא יעשה אדם כמעשה נואף ונואפת ששתו יין ונתקלקלו אלא הירא מן החטא יזיר את עצמו מן היין לכך נאמר איש או אשה כי יפליא וגו':

ג הה"ד (עמוס ו)הוי השאננים בציון וגו' זה שבט יהודה ובנימין שהיו מסובין בהיכלי עונג והבוטחים בהר שומרון אלו עשר השבטים שיושבים לבטח בסבסטי נקובי ראשית הגוים הבאים משני שמות שם ועבר שמשם נקראו ישראל עברים ובאו להם בית ישראל עובדי כוכבים בשעה שהם אוכלים ושותים הם מתעסקין בדברי תפלות מי חכם כבלעם מי גבור כגלית מי עשיר כהמן ואח"כ באין ישראל ואומרים להם אחיתופל לא היה חכם שלמה לא היה חכם שמשון לא היה גבור דוד לא היה גבור קרח לא היה עשיר שלמה לא היה עשיר שנא' בו (מלכים א י)ויתן המלך את הכסף בירושלים וגו' ומסכימין כולם כדברי ישראל עברו כלנה וראו זה קטיספון ולכו משם חמת רבה זו חמת אנטוכיא ורדו גת פלשתים אלו תלוליא דפלסטוני הטובים מן הממלכות האלה זה ציון ושומרון אם רב גבולם מגבולכם אמר להם הקב"ה חלק גדול וטוב נתתי לכם שאין לאחת מכל האומות טוב וגדול מחלק שלכם ולמה אין אתם עושים רצוני ואין אתם מתיראים ממני שאביא עליכם פורענות על שאין אתם משימין דברי על לבבכם הה"ד (עמוס ו)המנדים ליום רע זה יום של גלות שמרחיקים אותו מלבם שאין חוששין עליו שאומרים לא תבא עלינו רעה (שם )ותגישון שבת חמס הגשתם עצמכם לישב אצל החמס זה עשו כמה דתימא (עובידה א)מחמס אחיך יעקב וגו' השוכבים על מטות שן על ערסין דפיל וסרוחים על ערסותם שהיו מסריחין בעבירות את מטותיהן שהיו מחליפין נשותיהם זה לזה ומסריחין מטותיהם בשכבת זרע שאינה שלהם האוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק באו וראו כל שבט ושבט היה לו מיומם בפני עצמו כיון שהיה מבקש לילך למיומם שלו היה מעביר כל המרעה לפניו והיה נוטל השמן שבהם ועומד עליו ושחטו הפורטים על פי הנבל כדוד חשבו להם כלי שיר כשם שהיה דוד משורר ע"י נבלים להקב"ה כך התקינו להם נבלים לשורר על היין הה"ד השותים במזרקי יין רב ור"י ורבנן רב אמר קלוריא ר' יוחנן אמר בכוסות קטנים רבנן אמרי בכוסות שיש להם זרבוביות מהיכן שותים ר' אבהו בשם ר' חנינא אמר מפתגיתא שהיה יינו מפתה את הגוף רבנן אמרין בשם ר' חנינא מפלוגתא ראשית שמנים ימשחו רב יהודה בר יחזקאל אמר זה שמן אנפקינון שמשיר את השער ומחליק את הבשר ר' ינאי אמר שמן אנטכנון ואחר כל השבח הזה לא נחלו על שבר יוסף מה סופן על ידי יין נתפתו וזנו ולכך יגלו הה"ד (עמוס ו)לכן עתה יגלו בראש גולים וגו' הא למדנו כל מקום שיש יין יש ערוה ולכך כתב הקב"ה פרשת נזיר אחר פרשת סוטה לפי שהיין גורם ערוה ולפיכך יזיר אדם עצמו ממנו שלא יטעה אותו ולכך נאמר איש או אשה כי יפליא וגו':

ד הה"ד (משלי לא)דברי למואל מלך למה נקרא שלמה למואל א"ר ישמעאל באותו הלילה שהשלים שלמה מלאכת בהמ"ק נשא בתיה בת פרעה והיה שם צהלת שמחת ביהמ"ק וצהלת בת פרעה ועלתה צהלת שמחת בת פרעה יותר מצהלת בית המקדש הוא דאמר מתלא כולא מחנפים למלכא ולכך נקרא למואל שהשליך עול מלכות שמים מעלי כלומר למה לו אל ובאותו שעה עלתה במחשבה לפני הקב"ה להחריב את ירושלים הה"ד (ירמיה לב)כי על אפי ועל חמתי וגו' רבנן אמרי אלף מיני זמר הכניסה לו בת פרעה והיה מצוה לזמר לפניו באותו לילה והיתה אומרת לו כך מזמרין לפני עבודת כוכבים פלונית וכך מזמרין לפני עבודת כוכבים פלונית מה עשתה בת פרעה כמין פרס שטחה לו למעלה ממנו וקבעה בו כל מיני אבנים טובות ומרגליות שהיו מבהיקות כעין כוכבים ומזלות וכל זמן שהיה שלמה רוצה לעמוד היה רואה אותן הכוכבים והמזלות והיה ישן לו עד ארבע שעות א"ר לוי אותו היום נתקרב תמיד בארבע שעות ועל אותה שעה שנינו מעשה היה ונתקרב תמיד של שחר בארבע שעות והיו ישראל עצבים שהיה יום חנוכת בית המקדש ולא היו יכולין לעשות מפני שהיה ישן שלמה והיו מתיראים להקיצו מפני אימת המלכות הלכו והודיעו לבת שבע אמו והלכה היא והקיצתו והוכיחתו הה"ד (משלי לא)משא אשר יסרתו אמו א"ר יוחנן מלמד שכפפתו אמו על העמוד ואמרה לו (שם )מה ברי הכל יודעין שאביך ירא שמים היה עכשיו יאמרו כן בת שבע היא אמו גרמה לו (שם )ומה בר בטני כל נשים של בית אביך כיון שמתעברות שוב אין רואות פני המלך ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא הבן מלובן ומזורז (שם )ומה בר נדרי כל נשים של בית אביך כיון שמתעברות היו נודרות ואומרות יהיה לנו בן הגון למלכות ואני נדרתי ואמרתי יהיה לי בן זרוז ומלומד בתורה והגון לנביאות (שם )אל תתן לנשים חילך שתהא רודף אחר זמה שהם מטלטלין דעתו של אדם (משלי כט)ורועה זונות יאבד הון (שם לא)ודרכיך למחות מלכין התורה הזהירה ואמרה (דברים יז)ולא ירבה לו נשים הזהר בדברים הללו שהם מחיית מלכים (משלי שם )אל למלכים למואל מה לך אצל מלכים שאומרים למה לנו אל לעשות כמעשיהם (שם )אל למלכים שתו יין מה לך להשוות עצמך למלכים השותים יין ומשתכרין ועושין כל מיני זמה אל תעשה כמעשיהם (שם )ולרוזנים אי שכר מי שכל רזי עולם גלוים לו ישתה יין וישתכר (שם ) פן ישתה וישכח מחוקק א"ר שמעון אלו דברי תורה החקוקים וכתוב בהם לא תנאף (שם )וישנה דין כל בני עוני אמרה לו הדין נמסר למלכות בית דוד כמ"ד (ירמיה כא)בית דוד כה אמר ה' דינו לבוקר משפט תשתה יין ותשנה דין כל בני עוני תזכה את החייב ותחייב את הזכאי מכאן אמרו דיין ששתה רביעית יין אל ידון וכן חכם ששתה רביעית יין אל יורה (משלי שם )תנו שכר לאובד ויין למרי נפש א"ר חנן לא נברא יין בעולם הזה אלא לשלם שכר לרשעים בעוה"ז שהם אבודים לעוה"ב ולנחם אבלים הה"ד ויין למרי נפש מכאן אמרו כל הנהרגין בב"ד היו משקין אותו יין חי כדי שתטרף דעתו עליו לקיים מה שנאמר תנו שכר לאובד (שם )ישתה וישכח רישו על האובד יאמר שישכח המות שהוא רישו ועמלו ועל מרי נפש הוא אומר שימותו לו בנים ובנות והוא מר נפש והיין ישמח לב ולא יזכר עוד את צערו ועמלו לא יזכר עוד אלו בניו שהם עמלו כההיא דתנינן ואת עמלינו אלו הבנים כמה שנאמר (שמות א)כל הבן הילוד וגו' (משלי כ)פתח פיך לאלם מכאן שאם אין טוענין ליורש וללוקח שב"ד טוענין ד"א פתח פיך לאלם כנגד היתומים הוא אומר שאינן יודעין לטעון ועוד שאין יודעין בעסק אביהם שב"ד טוענים בשבילן הוי אל דין כל בני חלוף זה בני המת שחלף והלך לבית עולמו ד"א שהן חלופי אביהם כמה דתימא (תהלים נה)אשר אין חליפות למו וגו' א"ר חנינא זה שאין מניח לו בן פתח פיך שפט צדק שלא תעשה שתלמדם טענות ודין עני ואביון כמה דתימא (שמות כג)לא תטה משפט אביונך בריבו ד"א אלו הצדקות ומתנות עניים שהם דינם שאתה צריך להוציא מן הגזלן ולתת להם לקיים מה שנאמר (משלי כב)אל תגזל דל כי דל הוא וגו' ד"א דברי למואל מלך משא וגו' זו היתה תורה שמסרתו לשלמה שנקראת אם לומדיה כמה דתימא (שם ב)כי אם לבינה תקרא אם כתוב ולמה נקרא הדבר משא לפי שדבר קשה בא לו לכל מי שיעשה כמעשה שלמה מה ברי וגו' אין אומר מה בני אלא מה ברי אלו צוואות ואזהרות של תורה שהיא נקראת בר כמה דתימא (תהלים ב)נשקו בר פן יאנף וגו' שכל דבריה ברים ועל אזהרה הכתובה בתורה (דברים י)ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו הוא אומר דבר זה לפי ששלמה לקח מבנות הגוים והתחתן בהם שנאמר (מ"א יא)והמלך שלמה אהב נשים וגו' מן הגוים אשר אמר ה' אל בני ישראל לא תבאו בהם והם לא יבואו בכם אכן יטו וגו' חנניה בן רבי יהושע אמר מש"ה אמר לא תתחתן בם רשב"י אומר לאהבה ממש לזנות ר' יוסי בר חלפתא אומר לא חייבן לגיירן ולקרבן תחת כנפי שמים מה בר בטני הזהירה תורה על אשת איש ולכך כתוב בכאן בטן שבנואף ונואפת כתיב וצבתה בטנה וגו' לצבות בטן וגו' ומה בר נדרי הזהירתו התורה שלא לשתות יין כדי שלא יבא להתעסק בזנות ולכך כתוב בכאן נדרי כנגד פרשת נזיר הכתובה אחר פרשת סוטה שכתוב בה איש כי יפליא וגו' (משלי לא)אל תתן לנשים חילך אחר שזכר רוח הקודש אלו ג' אזהרות ברמז חזר ופרטן בפירוש הה"ד אל תתן לנשים חילך כנגד נשים נכריות שלקח וסרו לבבו מן הקב"ה הוי חילך זה חילה של תורה שאמרה רק לא ירבה לו נשים וגו' ועבר עליה ודרכיך למחות מלכין כנגד זנות א"א הכתוב מדבר הה"ד ודרכיך למחות כמה דתימא (בראשית ו)כי השחית כל בשר וגו' למחות דברי תורה היועצים אותך טובה כמה דתימא (משלי ח)לי עצה ותושיה ואין מלכין אלא עצות כמה דתימא (דניאל ד)להון מלכא מלכי ישפר עליך הוי למחות מלכין כמה דתימא וכתב האלות האלה וגו' אל למלכים למואל וגו' שלש שמות נקראו לו ידידיה קהלת ושלמה ריב"ל אמר שבעה אגור בן יקה למואל איתיאל ארשב"נ עיקר אוותינניה שלהם שלשה ידידיה קהלת ושלמה מודה רבי שמואל ברבי נחמן באילין ארבעתיה אלא שנתכנה בהם והוצרכו להדרש אגור שאגר דברי תורה יקה שהקיא דברי תורה כספל הזה שהוא מתמלא בין שעתו ומתפנה בין שעתו למואל שנם לאל ואמר יכילנא להרבות נשים ולא לחוטא איתיאל שאמר אתי אל ואוכל ואומר אל למלכים למואל אמרה התורה ג' דברים שנצטוו המלכים שלא להרבות נשים ושלא להרבות סוסים ושלא להרבות כסף וזהב אין עליהם לומר לאל שירבו ולא יחטאו אל למלכים שתו יין הרי זה אמור כנגד נדר נזיר האמור אחר פרשת סוטה שצריכין המלכים לשמור עצמן מן היין וכן הרוזנים כדי שלא יבואו לידי זימה ויחייבו העולם ולמה הזהירה מלכים ורוזנים לבדם והלא כל בני אדם צריכין להזהר מן היין שלא ישתו ויקלקלו אלא מפני שספק ביד מלכים לשתות ולעשות כל רצונם בעבירה ואין שימחה בידם (נשלי לא)פן ישתה וישכח מחוקק שבשביל היין שישתה ישכח מה שצותה תורה למחוקק חקים של תורה היא פרשת סוטה (שם ) וישנה דין כל בני עוני הנואף הזה כשהוא הולך אצל א"א והיא מתעברת הימנו נמצא אותו ממזר שאין לו דין חלק בנכסי בעלה והוא יחלק עם בניו בנכסים שיהיו סבורים שהוא בנו ד"א פעמים לא יניח הבעל בן ומן התורה ירושתו חוזרת לאחיו וזה הממזר יורש ממונו שיהיו סבורים שהוא בנו וישנה דין כל בני עוני לכך הזהירה תורה אחר סוטה דין נזיר שהיין גורם לנואף ונואפת לבא לתקלה הה"ד איש או אשה כי יפליא וגו' ומנין שחזר שלמה והודה שנאמר (שם ל)כי בער אנכי מאיש זה נח דכתיב (בראשית ט)ויחל נח איש וגו' שע"י יין נתקלל ולא למדתי ממנו ולא בינת אדם לי זה אדה"ר שע"י יין ששתה נתקלל העולם בעבורו דא"ר אבין יין מסכה לו חוה לאדם ושתה שנאמר (בראשית ג)ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכתיב (משלי כג)אל תרא יין כי יתאדם וגו' ולא למדתי חכמה מחכמת התורה שבכל מקום שכתוב יין בתורה עושה רושם ודעת קדושים אדע מי שרצה לקדש עצמו שלא יכשל בזנות יזיר עצמו מן היין וקלקלתי בזנות ודעת קדושים אדע לכך נאמר פרשת נזיר אחר סוטה:

ה דבר אל ב"י אלו הנודרים בנזיר ואמרת אליהם להזהיר ב"ד על כך שלא יניחו לנזיר לעבור על נזירותו שאם יראו שירצה לבטל נזירותו יכופו אותו כדי לקיים דבריו ללמדך שהגדולים מוזהרין ע"י הקטנים והם נענשים על ידיהם אם לא יוכיחו אותם וכה"א וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה איש או אשה כי יפליא וגו' הה"ד (שופטים יג)ויהי איש אחד מצרעה וגו' ויהי א"ר לוי כ"מ שנא' ויהי אינו אלא לשון צער (אסתר א)ויהי בימי אחשורוש היה המן (רות א)ויהי בימי שפוט היה רעב (בראשית ו)ויהי כי החל האדם ויראו בני האלהים וגו' (שם יד)ויהי בימי אמרפל עשו מלחמה (יהושע ו)ויהי בהיות יהושע ביריחו וגו' וחרבו שלופה בידו ויהי ה' את יהושע (שם ז)וימעלו בני ישראל מעל בחרם (ש"א ח)ויהי כאשר זקן שמואל ולא הלכו בניו בדרכיו ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (שם יח)ויהי שאול עוין את דוד ויהי איש אחד מצרעה (שופטים יג)ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות ויהי א"ר יודן כ"מ שנאמר בלשון הזה בצדיקים שקול הוא כל"א צדיקים כמנין ויהי איש אחד כ"מ שנא' אחד גדול הוא בהקב"ה נאמר אחד דכתיב ה' אחד אין בעולם כיוצא בו וכן באברהם (יחזקאל לג)אחד היה אברהם לא היה באותן ימים כיוצא בו בישראל כתיב (ד"ה א יז)ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אין באומות כיוצא בהן וכן באבימלך הוא אומר (בראשית כב)כמעט שכב אחד העם לפי שהיה מלך וכן באלקנה הוא אומר אחד לפי שלא היה בדורו כיוצא בו מצרעה כל ששמו ושם עירו מפורש בידוע שהוא מאותו העיר שמו ולא שם עירו בידוע שהוא מירושלים ממשפחת הדני לפי שצרעה היה ליהודה כדכתי' (יהושע טו)אשתאול וצרעה ואשנה וצרעה היה לדן (יהושע יט)ויהי גבול נחלתם צרעה ואשתאול לפיכך צריך לפרש שהיה ממשפחת הדני אינו אומר משבט אלא ממשפחת הדני מלמד שהיה אביו מדן ואמו של מנוח מיהודה וע"ז אמר יעקב (בראשית מט)דן ידין עמו וגו' כמיוחד שבשבטים זה יהודה לכך הקישו ליהודה שמארץ יהודה היה ואמו היתה מיהודה וכן מנוח היה מדן ואשתו היתה מיהודה נמצא שמשון בא משבט דן ומשבט יהודה שכך אמרו אמיה דשמשון הצללפוני שמה והיא מיוחסת על שבט יהודה שנא' (ד"ה א ד)ושם אחותם הצללפוני ושמו מנוח הרשעים קודמים לשמם נבל שמו גלית שמו שבע בן בכרי שמו אבל הצדיקים שמן קודמם ושמו אלקנה ושמו ישי ושמו בועז ושמו מרדכי ושמו מנוח דומין לבוראן ושמו ה' איתיבין ליה הכתיב (בראשית כד)ולרבקה אח ושמו לבן ר' יצחק אומר אפורדוכסיס ור' ברכיה אמר מלובן ברשע איתיבין ושמו מיכיהו לפי שהיה מקבל אורחים נכתב שמו כשם הצדיקים אתיבון מבני שמואל ויהי שם בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה רבנין אמרי מה זה רשע אף זה רשע ר' יודן אמר בשם ר' סימון לבסוף עשו תשובה ולכך נקרא שמו ושני שנשתנו למעשים טובים ולכך זכו לרוח הקדש הה"ד (יואל א)דבר ה' אשר היה אל יואל בן פתואל זה שמואל למה נקרא שמו פתואל שפיתה להקב"ה בתפלתו מנוח למה נקרא שמו מנוח שזכה לדבר עמו מלאך והנבואה נקראת מנוחה שנא' (ירמיה נא) ושריה שר מנוחה מלמד שזכה ברוך בן נריה לרוח הקודש כמה דתימא (ישעיה יא)ונחה עליו רוח ה' ואשתו עקרה ולא ילדה מלמד שהיה מחלוקת בין מנוח לאשתו הוא אומר לה את עקרה ולכך אינך יולדת והיא אומרת לו את עקר ולכך לא ילדתי לא היה מנוח עקר וירא מלאך ה' אל האשה מכאן אתה למד שאשתו של מנוח צדקת היתה שזכתה לדבר עמה מלאך ולשום שלום בינה לבין בעלה ולהודיעה שהיא עקרה והיא מונעת ההריון ולא בעלה לכך דבר עמה ולפי שראתה במלאך נקראת שמה צללפוני שהיא פונה במלאך ואין צלל אלא מלאך כמה דתימא (בראשית יט)כי על כן באו בצל קורתי להלן שהיה לוט צדיק יותר מאשתו באו המלאכים בצל קורתו ולא בצל קורתה ברם הכא שבא המלאך אצלה לפי שהיתה צדקת לכך נקראת הצלל למה נאמר הצלל ולא אמר הצל לפי ששתי פעמים נראה לה לאשה אחת בעיר ואחת בשדה (שופטים יג)ויאמר אליה הנה נא את עקרה ולא ילדת הודיעה שהיא עקרה ולכך לא ילדה כדי לשום שלום בינה לבין בעלה לפי שהיתה מתרעמת על מנוח בעלה על שלא היתה יולדת (שם )()והרית ויולדת בן מכאן ואילך את תקבלי הריון ותלדי בן (שם )ועתה השמרי נא הזהירה שלא תשתה חומץ יין וחומץ שכר וכל משרת ענבים שאלו אינם אלא משמרת ליין כדי שלא יבא הנזיר לשתות יין הנזיר לכך אסרן עליו הכתוב (שם )אל תשתו יין ושכר כמשמעו כמה דתימא מיין ושכר יזיר (שם )ואל תאכלו כל טמא ואין טמא אלא אסור שהתורה הזהירה לנזיר שלא לאכול כלום (שם )מכל אשר יצא מגפן היין כמה דתימא (במדבר ו)וענבים לחים ויבשים לא יאכל מכל אשר יעשה מגפן היין וגו' (שופטים ו )כי הנך הרה ויולדת בן מכאן שהיתה השכבת זרע של הלילה שמורה ברחמה שלא פלטתה וכיון שאמר לה המלאך והרית ויולדת בן אותה שעה קבלה הרחם אותה טיפה לשם (שם )ומורה לא יעלה על ראשו כמה דתימא ותער לא יעבור על ראשו למה נקרא שמו של תער מורה שאין השער מתיירא אלא מן תער שהוא מגלחו גילוח של השחתה כמה דתימא ולא תשחית את פאך זקנך (שם )כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן גלוי היה לפני הקב"ה ששמשון היה הולך אחר עיניו לפיכך הזהירו בנזיר שלא יהיה שותה יין לפי שהיין מביא לידי זמה ומה בזמן שהיה נזיר הלך אחר עיניו אילו היה שותה לא היה לו תקנה לעולם מרוב שהיה רודף אחר זמה מהו שאמר מן הבטן לקיים מה שנאמר (ירמיה א)בטרם אצרך בבטן ידעתיך אבל ברשעים מהו אומר (תהלים נח)זורו רשעים מרחם תעו מבטן דוברי כזב וכה"א (שם נא)הן בעוון חוללתי וגו' (שם )והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים בו תהיה חלה נבואות יעקב שאמר (בראשית מט)דן ידין עמו וגו' יהי דן וגו' (שופטים יג)ותבא האשה וגו' מראהו כמראה מלאך וגו' מכאן שלא היתה שורה השכינה אלא על בעלי מראה ויאמר לו הנך הרה וגו' אבל מה שאמר לה הנה נא את עקרה לא גלתה לו שלא רצתה לגלות קלקולה כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן עד יום מותו היא הוסיפה עד יום מותו לפי שלא ידעה מה שעתיד אבל המלאך שהיה יודע שעתיד הוא לאבד נזירותו על ידי דלילה לכך לא אמר עד יום מותו (שם )ויעתר מנוח אל ה' ויאמר בי אדוני איש וגו' אמר רשב"ל למה נמשלה תפלת הצדיקים לעתר לומר לך מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום כך תפלתן של צדיקים מהפכין מדת אכזריות למדת רחמניות (שם ) וישמע אלהים בקול מנוח למה חזר המלאך אצל האשה ולא בא אצל מנוח שלא לפסול דבריו הראשונים שאמר לאשה ד"א כדי לחבבה בעיניו (שם )ותמהר האשה ותרץ וגו' מלמד שכל מעשה הצדיקים במהירות (שם )אשר בא ביום אלי אינו אומר היום אלא ביום מלמד שלא נראה המלאך אליה עד למחר לפי שמנוח לא נתפלל עד למחר בתפלת הבקר כמה דתימא (תהלים ה)ה' בוקר תשמע קולי וגו' מלמד שהצדיקים מבררים על מעשיהם (שם )ויאמר אני אני הוא בתחלה ואני הוא בסוף שאיני מחליף בדברי (שם )ויאמר מנוח עתה יבא דברך אמר לו מנוח עד כאן ששמעתי מן האשה והנשים אינם בנות הוראה ואין לסמוך על דבריהן אבל עתה יבא דברך מפיך אני רוצה לשמוע שאיני מאמין בדבריה שמא חלפה בדבריה או פיחתה או הותירה מה יהיה משפט הנער מה נזירות יצטרך הנער לשמור אחר שיולד (שם )ומעשהו מה תעשה אמו קודם לכן כל הימים שתהא הרה ממנו (שם )ויאמר מלאך ה' אל מנוח מכל אשר אמרתי אל האשה לחלק כבוד לאשה ולחבבה בעיניו (שם )תשמר על חומץ יין וחומץ שכר ומשרת ענבים אמר לו מכל אשר יצא מגפן היין וגו' (שם )ויין ושכר אל תשת כמשמעו (שם )וכל טומאה לא תאכל כמה דתימא (במדבר ו)וענבים לחים ויבשים לא תאכל (שם )וכל אשר צויתיה תשמר מה שאמר לה ומורה לא יעלה על ראשו (שם )ויאמר מנוח אל מלאך ה' נעצרה נא אותך א"ל מנוח עצורים היינו כמה דתימא (בראשית כ)כי עצור עצר ה' בעד כל רחם ואתה בשרתנו בהרוחה נעשה עמך יום טוב כמה דתימא (במדבר כט)ביום השמיני עצרת תהיה לכם (שופטים יג)ונעשה לפניך גדי עזים שמחתנו ונשמח עמך בגדי עזים לפי שאין שמחה אלא בבשר (שם )ויאמר מלאך ה' אל מנוח אם תעצרני לא אוכל בלחמך אמר לו המלאך אין דרך נביאי ה' לקבל שכר על נבואתם בנביאי שקר מהו אומר (יחזקאל יג)ותחללנה אותי אל עמי בשעלי שעורים ופתותי לחם להמית וגו' אבל בנביאי אמת מהו אומר (מ"ב ה) ויאמר חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח (שופטים יג)ואם תעשה עולה לה' תעלינה רמז לו המלאך שצריך להעלות עולה לה' על בשורה טובה כשם שעשה אברהם בשעה שא"ל הקב"ה (בראשית יב)לזרעך אתן את הארץ הזאת מיד בנה אברהם מזבח על בשורה טובה שכן כתיב ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו ואין מזבח אלא קרבן (שופטים יג)כי לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא למה נאמר לפי שאשתו אמרה לו (שם )מראהו כמלאך ה' נורא מאד היתה סבורה שהכיר בו מנוח שהוא מלאך ואעפ"כ היה מזמנו לו לאכול שטועה היה כסבור שיש אכילה למעלה לכך נאמר לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא לכך היה מזמנו לאכול אבל אלו היה יודע שהיה מלאך אינו אומר לו שיאכל שבקי היה שאין אכילה למעלה ולמה לא הכיר בו מכאן את למד בשעה שהיו הנביאים הולכים בשליחותו של הקב"ה רוח הקודש שהיתה שורה עליהם היתה נותנה להם אימה בעיני רואיהם שהכל מתיראים מהם שהיו דומים למלאכים ולמה אכלו המלאכים שבאו לבשר את שרה בהריון וזה לא רצה לאכול לפי שאותם מלאכים כשנתראו תחלה לאברהם כדמות עוברי דרך נתראו לו והוא הכניסם לביתו כמנהגו והזמינם לאכול והם לא רצו לבטל ממנו מנהג האכסנים ואכלו עמו ואחר שאכלו אמרו שליחותן ולא נראה הדבר שיקבלו שכר על שליחותן אבל זה המלאך בתחלה אמר שליחותו ואלו היה אוכל עמו היה נראה כאלו קיבל שכר על שליחותו לכך נמנע מלאכול (שם )ויאמר מנוח אל מלאך ה' מה שמך לפי שלא הכיר בו שהיה מלאך לכך שאל לו על שמו (שם )כי יבא דברך וכבדנוך א"ל מנוח אמור לי שמך כדי שאשאל באיזה מקום אמצאך בעת שיתקיים נבואתך ונתן לך דורון ואין וכבדנוך אלא מנחה כמה דתימא (במדבר כב)כי כבד אכבדך (שופטים יג)ויאמר לו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי אמר לו המלאך אין את צריך לידע שמי שאין סופך שתראני עוד לעולם הה"ד (שם )והוא פלאי על עצמו אמר לו שהוא יהיה מכוסה ממנו שלא יראנו עוד לעולם כמה דתימא (תהלים קלט)פליאה דעת ממני ד"א והוא פלאי א"ל המלאך איני יודע לומר לך שמי שלפי השליחות ששולח הקב"ה אותנו קורא לנו שם הוי והוא פלאי לפי פליאה ופליאה שעושה על ידינו הוא קורא לנו שם ד"א והוא פלאי שם שמו המלאך פלאי לפי שליחות הוא בא להזיר את שמשון כמה דתימא כי נזיר אלהים יהיה הנער לכך קרא שמו פלאי כענין שאמר הכתוב איש או אשה כי יפליא וגו':

ו את מוצא שרמז משה בפ' זו לנזירות שמשון ללמדך שאין לך דבר כתוב בנביאים וכתובים שלא רמזו משה בתורה איש זה היה המלאך שבא להזיר את שמשון שנקרא איש כמה דתימא (שופטים יג)האתה האיש אשר דברת אל האשה מהו ויאמר אני אמר לו המלאך אתה חושב בי שאני איש ואני איני איש אלא אני מלאך ודכוותיה (בראשית כז)אתה זה בני עשו ויאמר אני איני עשו אלא יעקב או אשה שלא נראה תחלה אלא לאשה כי יפליא ששם שמו פלאי לנדור נדר נזיר להזיר לה' כמ"ד כי נזיר אלהים יהיה הנער:

ז דבר אל בני ישראל וגו' תני דבר אל בני ישראל ישראל נודרין נזירות ואין העובדי כוכבים נודרים נזירות ואמרת אליהם לרבות את העבדים איש ולא קטן או אשה לעשות הנשים כאנשים וזו היא ששנינו הכותים אין להם נזירות נשים ועבדים יש להם נזירות חומר בנשים מבעבדים שהוא כופה עבדו ואינו כופה את אשתו חומר בעבדים מבנשים שהוא מיפר נדרי אשתו ואינו מיפר את נדרי עבדו הפר לאשתו הפר עולמית הפר לעבדו יצא לחירות משלים נזירתו עבר מכנגד פניו ר"מ אומר לא ישתה ור"י אומר ישתה כי יפליא מי שיודע להפלות מכאן אמרו מופלא הסמוך לאיש נדריו קיימין ד"א כי יפליא כשיפרוש לנדור פרט למהרהר בלב לנדור נדר נזיר למה נאמר' פרשה זו לפי שהוא אומר איש כי ידור נדר לה' או השבע וגו' שאם נדר יום אחד אסור יום א' שנים אסור שנים מאותו המין שנדר מאותו המין אסור שומע אני אף בנזירות כן לכך נאמרה פרשה זו שאם נדר יום א' או שעה אחת אסור ל' יום לשתות יין וליטמא למתים ואסור בתגלחת לנדור נדר נזיר למה כתב כאן נדר לעשות נזירות כנדרים מה בנדרים עובר על בל יחל ועל בל תאחר אף בנזירות כיוצא בהן ומה בנדרים האב מיפר נדרי בתו והאיש מיפר נדרי אשתו אף בנזירות כיוצא בהן נזיר להזיר לעשות כינוי נזירות כנזירות האומר הריני נזיק נזיח פזיח הרי זה נזיר להזיר יכול שיזיר את אחרים ת"ל נזיר את עצמו מזיר ואין מזיר את אחרים אבל הלכה למשה מסיני שהאיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר ר' ישמעאל אומר נזיר להזיר מכאן שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו להזיר לה' שמעון הצדיק אמר מימי לא אכלתי אשם הנזיר אלא אחד פעם אחת עלה אלי אחד מן הדרום וראיתיו אדמוני ויפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרות תלים תלים אמרתי לו מה ראית להשחית את השער הנאה הזה נם לי רבי רועה הייתי בעירי והלכתי למלא את הניאוב מן המעיין וראיתי את הבוביא שלי בתוך המים ופחז יצרי עלי ובקש לאבדני מן העולם אמרתי לו רשע מה אתה מתגאה בדבר שאינו שלך של עפר של רמה ושל תולעה הוא עלי להקדישך לשמים ולגלחך לשמים והרכנתי את ראשי ונשקתיו ואמרתי לו כמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל עליך אמר הכתוב להזיר לה' ר' מונא בעי למה לא היה שמעון הצדיק אוכל אשם נזיר א"ת מפני שנזיר חוטא הוא על שציער עצמו מן היין וכי לא אכל שמעון הצדיק חטאת חלב או חטאת דם מימיו סבור שמעון הצדיק בני אדם מתוך הקפדה הם נודרים בנזיר וכיון שהם נודרים מתוך הקפדה סופן לתהות וכיון שהוא תוהה נעשו קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה וזה מתוך ישוב הדעת נדר ופיו ולבו שוים:

ח מיין ושכר יזיר וגו' הה"ד (ישעיה ה)הוי גבורים לשתות יין וגו' מצדיקי רשע עקב שוחד וגו' תמן כתיב (קהלת י)אשריך ארץ שמלכך בן חורים אימתי הארץ באשרי בזמן שמלכה עוסק בתורה שנאמר (שמות לב)והלוחות מעשה אלהים המה וגו' אל תקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שהוא עוסק בתלמוד תורה בלבד (קהלת י)ושריך בעת יאכלו שקובעים עתים לתורה ואחר כך הם אוכלים לקיים מה שנאמר (שם יט)לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך הה"ד אחריו (שם י) בגבורה ולא בשתי בגבורה של תורה ולא בשתייה של יין לכך אמר ישעיה גבורה של תורה היא באשרי אבל גבורת יין הוא באוי הוי גבורים לשתות יין וכה"א (משלי כג)למי אוי למי אבוי וגו' למאחרים על היין וגו' (ישעיה ה)ואנשי חיל למסך שכר תמן כתיב (שמות יח)ואתה תחזה מכל העם וגו' ושפטו את העם וגו' אבל אלו אינם אנשי חיל אלא למסך שכר כמה דתימא (משלי כג)לבאים לחקור ממסך מהו למסך שכר שהיו מוסכים יין חזק ביין קל כדי להשתכר בו מעשה בחבורה אחת של זלין שהיו יושבים ושותים יין עד חצי הלילה ולא היו מתשכרים בא להם יין אמרו למזוג יין ביין היו עושים כן עד שנכנס בהם היין עמדו והכו זה את זה מתוך השכרות נפלה הצוחה בעיר ובא הלופר ותפשם ומסרם למלכות ונאבדו כולם מי גרם להם היין שהיו שותים ועליהם נאמר לבאים לחקור ממסך אין ממסך אלא יין ביין הוי ואנשי חיל למסוך שכר ומתוך כך משכחין את התורה ומעוותים את הדין שכן כתיב אחריו (ישעיה ה) מצדיקי רשע עקב שוחד ואומר (משלי לא)פן ישתה וישכח מחוקק ישכח את התורה שניתנה על ידי מחוקק זה משה שנאמר (דברים לג)כי שם חלקת מחוקק ספון מה כתיב (משלי לא)וישנה דין כל בני עוני היין והדעת נמשלו ככימה ועקרב כל שעה שכימה נראית ברקיע אין עקרב נראה ברקיע ומשעקרב נראה אין כימה נראית כך היין משול כעקרב והדעת משולה ככימה מה עקרב מכה בעוקצו כך היין מכה בסופו שנאמר (שם כג)אחריתו כנחש ישך וכשם שהכימה מבשלת את הפירות ונותנת בהם טעם כך הדעת נותנת ריח וטעם בדבריו של אדם נכנס היין יצא הדעת כל מקום שיש יין אין דעת נכנס יין יצא סוד יין חשבונו שבעים וסוד חשבונו שבעים הדעת מתחלקת בארבע חלקים ב' בשתי הכליות וחלק אחד בפה וחלק אחד בלב ומנין ששני חלקים של חכמה בשתי כליות שנאמר (איוב לח)מי שת בטוחות חכמה אלו הכליות שהן טוחות בגוף וחלק אחד בלב שנאמר (תהלים נא)ובסתום חכמה תודיעני וחלק אחד בפה (שם מט)פי ידבר חכמות ניתנה הדעת הזו בארבעה כלים האלו וכנגדן נתנו חכמים שיעור לשכרות בארבעה רביעית יין חי שהן ארבעה כוסות שתה אדם כוס אחד שהוא רביעית יצא האדם מרביעית דעתו שתה שנים כוסות יצאו שני חלקים מדעתו שתה ג' כוסות יצאו שלשה חלקים מדעתו ולבו מטורף מיד הוא מתחיל לדבר שלא כהוגן שתה כוס רביעית יצא כל דעתו נשתעממו כל הכליות ונטרף לבו והלשון נפסק מבקש לדבר ואינו יכול אלא לשונו עגום לכך אמרו כהן ששתה רביעית יין פסול לעבודה ישראל ששתה רביעית יין פסול מלדון ללמדך שאין טוב יוצא מן היין הה"ד מיין ושכר יזיר וחומץ מפני שכרות למה אסרה משרת ענבים שהוא לא ישתכר מהם וגם אסרה אכילת כל היוצא מן הגפן דברים שלא ישתכר מהם למה כך מכאן שחייב אדם להרחיק עצמו מן הכיעור ומן הדומה לכיעור ומן הדומה לדומה מכאן שעשתה תורה סייג לדבריה תמן תנינן הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה כיצד יעשה אדם סייג לדבריו כדרך שעשתה תורה סייג לדבריה הרי הוא אומר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים ת"ל לא תקרב יכול תישן עמו בבגדיה על המטה ת"ל לא תקרב יכול תרחץ את פניה ותכחל את עיניה ויטול הימנה את הכוס ת"ל והדוה בנדתה כל ימים שהיא דוה תהא בנידוי מכאן אמרו כל המנבלת עצמה בימי נדתה רוח חכמים נוחה הימנה כל המתקשטת עצמה בימי נדתה אין רוח חכמים נוחה הימנה הרי הוא אומר איש איש אל כל שאר בשרו וגו' מכאן אמרו אל יתיחד אדם עם כל הנשים בפונדק אפילו עם אחותו ואפילו עם בתו ועם חמותו מפני טענת הבריות לא יספר עם אשה בשוק אפילו עם אשתו ואין צריך לומר עם אשה אחרת מפני טענת הבריות כאן נאמר אצל שאר בשר לא תקרבו ולהלן הוא אומר לא תקרבו לדבר המביא לדבר עבירה לא תקרבו הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור שכך אמרו חכמים הרחק מחטא הקל שמא יביאך לידי חמור הוי רץ למצוה קלה שיביאך לחמורה אחריתו כנחש ישך מה הנחש ע"י שהסית לחוה לשתות יין נתקללה האדמה בעבורו שנא' (בראשית ג)ארורה האדמה בעבורך כך ע"י יין נתקלל שלישו של עולם שנאמר (שם ט)וייקץ נח מיינו ונאמר ארור כנען זה היה חם שהיה בנו שלישי והוא נקרא אבי כנען מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים כך מפריש היין את האדם מדרכי חיים לדרכי המות לפי שהיין גורם לו לעבודת כוכבים הה"ד (משלי כג)עיניך יראו זרות כמה דתימא (תהלים פא)לא יהיה בך אל זר וכה"א וכל משרת ענבים לא ישתה וגו' מכל אשר יעשה מגפן היין עשתה תורה סייג לדבריה שלא יאכל ולא ישתה מכל דבר הנעשה מגפן היין כדי שלא יבא לשתות מתלא אמר לך לך אמרין לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב מיין ושכר יזיר אפילו לא אמר אלא הריני נזיר מן היין הרי הוא נזיר שלם לפי שמצינו ג' דברים אסורים בנזיר לשתות יין ולגלח שערו וליטמא למתים יכול לא יהא נזיר עד שיזיר מכולם ת"ל מיין ושכר יזיר אפילו מאחד משלשתן הרי זה נזיר אמרו האומר הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים מן התגלחת מן הטומאה הרי זה נזיר וכל דקדוקי נזיר עליו ר' יוסי הגלילי אומר מיין ושכר יזיר למה כפל הכתוב יין ושכר והלא יין הוא שכר ושכר הוא יין למה כן לפי שהוא אומר (דברים יד)ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר מעשר דגנך וגו' יכול אף הנזיר במשמע ומה אני מקיים מיין ושכר יזיר בשאר כל המינים חוץ מיין מצוה או אף ביין מצוה ומה אני מקיים (שם )ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר וגו' בשאר כל אדם חוץ מן הנזיר ת"ל מיין ושכר יזיר לעשות יין מצוה כיין רשות ר"א הקפר אומר יין זה מזוג שכר זה חי או אינו אלא יין זה חי ושכר זה מזוג ת"ל ונסכו יין רביעית היין ואומר הסך נסך שכר חי אתה מנסך ואין אתה מנסך מזוג הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון יין זה מזוג שכר זה חי יזיר אין נזירות בכל מקום אלא פרישות וכה"א וינזרו מקדשי בני ישראל ואומר ענבי נזירך ואומר וינזרו לבשת ואומר האבכה בחדש החמישי הנזר הא אין נזירות בכ"מ אלא פרישות יזיר שומע אני מסחורתו ומרפואתו ת"ל לא ישתה בשתיה הוא אסור ומותר ברפואתו ובסחורתו חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה מגיד שעשה בו חומץ כיין וחומץ מצוה כיין מצוה וכל משרת וגו' מגיד שאם שרה ענבים במים שהם בנותן טעם מכאן אתה דן לכל אסורים שבתורה מה אם היוצא מן הגפן שאין איסורן איסור עולם ואין איסורן איסור הנאה ויש לו התר אחר איסורו עשה בו טעם כעיקר שאר איסורין שבתורה שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנאה ואין להם התר לאחר איסורן אינו דין שנעשה בו טעם כעיקר וענבים כמשמען לחים להביא את בוסר ויבשים לא יאכל לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו ומכאן אתה דן לכל איסורין של נזיר ומה כאן שהוא מין אחד והם שני שמות חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו אף כל שהם מין אחד והם שני שמות חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו להביא יין חדש וענבים שהוא חייב ב':

ט כל ימי נזרו מכל וגו' בא הכתוב ללמדך שאם אכל כזית מכולם שהוא לוקה את הארבעים מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה מה אם היוצא מן הגפן שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש לו התר לאחר איסורו הרי הן מצטרפין זה עם זה לכזית שאר איסורין שבתורה שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנאה ואין להם התר אחר איסור דין הוא שיצטרפו זה עם זה לכזית מכל אשר יעשה מגפן היין שומע אני אף העלין והלולבין במשמע ת"ל מחרצנים עד זג מה פרט מפורש פרי ופסולת פרי אף אין לי אלא פרי ופסולת פרי להוציא את העלין ואת הלולבין שאינן פרי ופסולת פרי מחרצנים מיעוט חרצנים שנים ועד זג אחת דברי ר"א בן עזריה אלו הן החרצנים ואלו הן הזגים החרצנים אלו החיצונים והזגין אלו הפנימים כמה דתימא (שמות כח)פעמון זהב ורמון ומתרגמינן זגא דדהבא ורמונא דברי ר' יהודה ור' יוסי אומר שלא תטעה כזוג של בהמה החיצון זוג והפנימי ענבל לא יאכל אין אכילה פחות מכזית מכאן לאיסורי נזיר בכזית:

י כל ימי נדר נזרו תער וגו' למה צוה הקב"ה לנזיר שלא יגלח ראשו לפי שהגילוח מתארו ומיפהו כשם שאמרו ביוסף (בראשית מא) ויגלח ויחלף שמלותיו וגידול שער הוא לשון צער ואבל לכך אמר הקב"ה אחר שזה הנזיר אסר עצמו מן היין כדי להרחיק עצמו מן הזימה יגדל שערו שיתנבל ויצטער כדי שלא יהא יצה"ר קופץ עליו עד מלאת הימים אשר יזיר לה' קדוש יהיה יאסרו עליו כקדש שלא יגע בו לפי שהוא הקדישו לשם שמים כל ימי נדר נזרו נדרו תלויה בנזירתו ולא נזירותו תלויה בנדרו תער לא יעבור אין לי אלא תער תלש מירט וסיפסף כל שהוא מנין ת"ל לא יעבור על ראשו לרבות כל המעבירים ומאחר שסופנו לרבות כל דבר מה ת"ל תער לפי שלא למדנו לתגלחת אחרונה שהיא בתער ללמד ממצורע א"א שאין דנין קל מחמור להחמיר עליו רבי אומר אינו צריך הרי הוא אומר תער לא יעבור עד מלאת התורה אמרה אחר מלאת לא תהא תגלחת אלא בתער ד"א א"כ למה נאמר תער ללמדך שאינו סותר לא זוג ולא מספרים אלא תער בלבד עד מלאת הימים אשר יזיר לה' מנין אתה אומר שאם אמר הריני נזיר סתם מגלח יום שלשים וא' ואם גילח יום ל' לא יצא ת"ל עד מלאת הימים אשר יזיר לה' ועדיין לא מלאו ימי נזירותו קדוש יהיה זו קדושת שער קדוש יהיה אין לי אלא המגלח כמצותו ששערו אסור גילחוהו אחרים קודם זמנו ושלא כמצותו מנין ת"ל קדוש יהיה מכ"מ בר פדא אמר סתם נזירות שלשים יום שנא' קדוש יהיה יהיה בגימטריא שלשים רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן כנגד תשעה ועשרים פעם שכתוב בפרשה נדר נזיר נזרו יזיר להזיר והא אינון תלתין א"ר יוסי בר בון אחד לחידושו יצא ואינו עולה מן המנין על דעתיה דבר פדא אם גילח יום שלשים לא יצא על דעתיה דרבי שמואל אם גילח יום שלשים יצא אית דבעי נשמענה מן הדא גדל פרע שער ראשו כמה הוא גידול שער שלשים יום ואית דבעי נשמענה מן הדא עד מלאת הימים וכמה הם ימים מלאים שלשים יום מעתה אם גילח יום ל' לא יצא א"ר יצחק בר אלעזר הימים הימם כתיב גדל פרע לומר לך שהוא גדל פרע אין לי אלא מי שיש לו פרע מי שאין לו פרע מנין ת"ל שער ראשו משהו אין לי שהוא אסור לגלח אלא עד מלאת הימים אשר יזיר מנין שהוא אסור בתגלחת עד הבאת קרבן ת"ל ואחר ישתה הנזיר יין וכי הנזיר שותה יין אלא מופנה להקיש לדון ממנו ג"ש נאמר כאן נזיר כל ימי נדר נזרו ונאמר להלן נזיר מה להלן אסור לשתות עד הבאת קרבן אף כאן אסור לגלח עד הבאת קרבן:

יא כל ימי הזירו לה' וגו' בא וראה שכל מי שמקדש את עצמו מלמטה מקדישין אותו מלמעלה זה לפי שמזיר את עצמו מן היין ונוהג צער בעצמו שלא יגלח ראשו כדי לשמור עצמו מן העבירה אמר הקב"ה הרי הוא חשוב לפני ככהן גדול מה כהן אסור ליטמא לכל המתים אף נזיר אסור ליטמא לכל המתים מה בכ"ג כתיב (ויקרא כא)כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אף בנזיר הוא אומר כי נזר אלהיו על ראשו מה בכהן כתיב (ד"ה א כג)ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים אף נזיר נקרא קדוש שנא' כל ימי נזרו קדוש הוא לה' בא וראה כמה המצות מעטרות את ישראל והלא גדול שער ניוול הוא לאדם שהוא אינו חופף ראשו ולפי שהוא מגדלו לשם שמים קראו הכתוב עטרה לראשו הה"ד כי נזר אלהיו על ראשו כל ימי הזירו וגו' נזיר שכל ימיו אסור לשתות ולגלח וליטמא למתים ואם גילח ושתה יין ונטמא למתים סופג את הארבעים על המתים מנין שלוקה דכתיב כל ימי נזרו וגו' לעשות ימים של אחר מלאת כימים שלפני מלאת לגלח מנין דכתיב כל ימי נדר נזרו וגו' לרבות ימים של אחר מלאת כימים שלפני מלאת על הטומאה מנין דכתיב כל ימי הזירו לה' וגו' לעשות ימים של אחר מלאת כימים שלפני מלאת שלשה מינין אסורים בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן הטומאה מנין דכתיב כל ימי הזירו לה' על נפש מת וגו' תגלחת מנין דכתיב (במדבר ו)כל ימי נזרו תער לא יעבור על ראשו היוצא מן הגפן דכתיב מכל אשר יעשה מגפן וגו' כל ימי נזרו חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן שהטומאה והתגלחת סותרים והיוצא מן הגפן אינו סותר וחומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ותגלחת שלא הותר כלל היוצא מן הגפן והותר בתגלחת מצוה כגון מצורע דנפקא מראשו האמור במצורע דמיותר להביא נזיר מצורע שמגלח והותר במת מצוה ליטמא חומר בטומאה מתגלחת שהטומאה סותרת את הכל וחייבין עליה קרבן ותגלחת אינה סותרת אלא שלשים יום ואין חייבין עליה קרבן על נפש מת לא יבא שומע אני נפשות בהמה במשמע כענין שנאמר (ויקרא כד)מכה נפש בהמה ת"ל לאביו ולאמו במה ענין מדבר בנפשות אדם רבי ישמעאל אומר א"צ הרי הוא אומר לא יבא בנפשות המטמאות בביאה הכתוב מדבר ואלו הן נפשות אדם לאביו למה נאמר לפי שהוא כולל בכהן הדיוט (שם כא)לנפש לא יטמא בעמיו וחזר והתירו לקרובים כי אם לשארו וגו' יכול אף נזיר כן יהא מותר ליטמא לקרובים ת"ל לאביו לומר שאינו מטמא לקרובים ולאמו למה נאמר לפי שהוא אומר בנזיר לא יטמא להם במותם רבי אומר במותם אין מטמא אבל מטמא הוא בנגען ובזיבתן ואין לי אלא בנזיר בכ"ג מנין ת"ל אמו בכ"ג שלא הייתי צריך שכבר ק"ו הוא ומה אם במקום שכהן הדיוט מטמא לאחיו מאביו אין כ"ג מטמא לאביו מקום שאין כהן הדיוט מטמא לאחיו מאמו דין הוא שלא יהא כ"ג מטמא לאמו אם זכית מן הדין מה ת"ל לאמו בכ"ג מופנה להקיש לדון ממנו גזירה שוה נאמר בכ"ג אמו ונאמר בנזיר אמו מה אמו האמור בנזיר מטמא בנגען ובזיבתן אף אמו האמור בכ"ג מטמא בנגען ובזיבתן לאחיו למה נאמר לאחיו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה לאחותו מה ת"ל הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא להם במותם יכול לא יטמא למת מצוה ת"ל לאחותו לאחותו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה נאמר לאחיו להתירו לטמא למת מצוה שאינו אלא איסור לאו לא יטמא להם ונאמר ולאחותו להתירו לטמא אפילו במקום פסח ומילה דחייבי כריתות הן אבל לבנו ולבתו לא נאמר שאין הקטנים ניזורין ר"ע אומר נפש אלו הרחוקים מת אלו הקרובים לאביו לאביו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה ואם נאמר לאביו למה נאמר לאמו אם נאמר אביו ולא נאמר אמו הייתי אומר לכך לא יטמא לו משום דחזקה בעלמא הוא אבל אמו דודאי ילידתיה ליטמא לה ואי כתב רחמנא אמו הייתי אומר לאמו הוא דלא אזיל זרעה בתרה אבל אביו כיון שאמר הכתוב למשפחותם לבית אבותם אימא ליטמא ליה לכך נאמר לאביו לאחיו שאם הוא כ"ג ונזיר לאחיו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה ולאחותו שאם היה הולך לשחוט פסחו ולמול את בנו לאחותו איני מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה לא יטמא להם במותם אבל עומד הוא בהספד ובשורה רבי אומר במותם אינו מטמא אבל מטמא הוא בנגעם ובזיבתם כי נזר אלהיו על ראשו להגיד מה גרם:

יב כל ימי נזרו קדוש הוא לה' למה נאמר לפי שהוא אומר עד מלאת הימים אין לי אלא מי שיש לו פסק לנזירתו נזיר עולם מנין ת"ל כל ימי נזרו להביא נזיר עולם קדוש הוא לה' זו קדושת הגוף:

יג וכי ימות מת עליו במחוורת עליו הטומאה להוציא את הספק זו טומאת התהום אי זו טומאת התהום כל שאין מכירה אחד בסוף העולם היה מכירה אחד בסוף העולם אין זו טומאת התהום היה טמון בתבן או בצרורות הרי זו טומאת התהום במים באפלה ובנקיקי הסלעים אין זו טומאת התהום ולא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד בפתע פתאום רבי יונתן אמר בפתע זה שוגג וכה"א (במדבר לה)בפתע בלא איבה הדפו פתאום זה אונס וכה"א (שם יב)ויאמר ה' פתאום אל משה וגו' ורבנן אמרי פתאום זה מזיד וכה"א (משלי כב)ופתיים עכרו ונענשו ד"א פתאום זה שוגג דכתיב (שם כד)פתי יאמין לכל דבר וכי מאחר שיש בפתאים להוציא ממנו מזיד אונס ושוגג למה צריך הכתוב לכתוב בפתע להביא את השוגג אלו לא נכתב פתע הייתי אומר כי מביא קרבן על טומאתו היכא דנטמא בשוגג מידי דהוה אכל התורה כולה אבל אונס ומזיד אימא לא כתב רחמנא פתע דשוגג הוא לגלות על פתאום דאונס ומזיד הוא ואפילו הכי חייב קרבן על טומאתו וטמא ראש נזרו במי שהיה טהור ונטמא הרי הוא חייב בהעברת שער ובהבאת קרבן ולפטור הנזיר בקבר וגלח ראשו ראשו הוא מגלח ואין מגלח כל שערו ביום טהרתו ביום הזייתו בשביעי אתה אומר ביום הזייתו בשביעי או בשמיני ת"ל ביום השביעי יגלח אי בשביעי אע"פ שלא הזה ת"ל ביום טהרתו ביום הזייתו ביום השביעי אין לי אלא שביעי שמיני תשיעי ועשירי מנין ת"ל יגלחנו אין לי אלא ביום בלילה מנין ת"ל יגלחנו אין לי אלא תגלחת הטומאה תגלחת טהרה מנין ת"ל יגלחנו כיצד היה מזה בשלישי ובשביעי ומגלח בשביעי ומביא קרבנותיו בשמיני ואם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום דברי ר"ע:

יד וביום השמיני להוציא את השביעי או אינו אלא להוציא את התשיעי נאמר כאן שמיני ונאמר להלן שמיני ומיום השמיני והלאה וגו' מה שמיני האמור להלן הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה אף שמיני האמור כאן הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה אלו אמר תורים יכול הרבה ת"ל יביא שתי תורים לא אמרתי אלא שתים יכול יביא תורים ובני יונה ת"ל או שני בני יונה יכול יביא פרידה אחת מזו ופרידה אחת מזו ת"ל שתי תורים או שני בני יונה מכאן אמרו אין מביאין תורין כנגד בני יונה ולא בני יונה כנגד תורין אל הבהן אל פתח אהל מועד מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתם עד שיביאם אל פתח אהל מועד:

טו ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה שיפרישם הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה בעשייתן אין לי אלא הפרשה לכהן בבעל מנין נאמר ביולדת ולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת הרי שהבעלים מפרישין בשעת לקיחתן נמצאו למדין הפרשה בכהן והפרשה בבעלים ומצינו למדים כאן קן סתומה בזמן שהכהן צריך להפרישן בזמן שהבעלים מפרישין אותה סתומה ונמצינו למדין כאן קן מפורשת בזמן שהבעלים מפרישין איזו לעולה ואיזו לחטאת וכפר עליו מאשר חטא על הנפש משום טומאת המתים דברי רבי ישמעאל ר"א אומר מאשר חטא על נפשו שציער עצמו מן היין והלא דברים ק"ו ומה המצער נפשו מן היין צריך כפרה ק"ו המצער נפשו על כל דבר וקדש את ראשו ביום ההוא והזיר לה' את ימי נזרו נמצינו למדין שמתחיל למנות מיום שגילח דברי רבי יוסי ב"ר יהודה רבי אומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש את ראשו ביום ההוא ביום הבאת קרבנותיו:

טז והזיר לה' את ימי נזרו כל אשמות שבתורה מעכבין את הכפרה חוץ מזה יכול אף זה מעכב ת"ל והזיר והביא אע"פ שלא הביא הזיר משם רבי ישמעאל אמרו אף זה מעכב שנאמר והזיר לה' אימתי והביא כבש בן שנתו לאשם והזיר לה' את ימי נזרו מנין שהוא אסור ליטמא למתים בימים של אחר נזירתו כימים שבתוך נזירתו עד הבאת קרבן ת"ל ואחר ישתה הנזיר יין וכי נזיר שותה יין אלא מופנה להקיש לדון ממנו גזירה שוה נאמר כאן נזיר ונאמר להלן נזיר מה נזיר האמור להלן עשה בו ימים של אחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן אף נזיר האמור כאן נעשה בו ימים של אחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן והביא כבש ולא איל בן שנתו לעצמו ולא בן שנה לשני עולם לאשם הרי זה קנס א"ר שמעון לא מצינו אשם שיבא לבטל אלא זה בלבד שכן כתיב אחריו והימים הראשונים יפלו והימים הראשונים יפלו מי שיש לו ראשונים ואחרונים סותרו מנין אם אמר הריני נזיר מאה יום ונטמא סוף מאה חסר יום אחד מנין שהוא סותר את הכל ת"ל והימים הראשונים יפלו מי שיש לו אחרונים סותר וזה יש לו אחרונים נטמא ביום ק' יכול יהא סותר הכל ת"ל והימים וגו' מכלל דאיכא אחרונים וזה אין לו אחרונים או אפילו נטמא בתחלת מאה סותר את הכל ת"ל הימים הראשונים יפלו מי שיש לו ראשונים וזה אין לו ראשונים כי טמא נזרו הטומאה סותרת את הכל ואין התגלחת סותרת את הכל אלא שלשים יום דבעינן גדל פרע הטומאה סותרת ואין היין סותר:

יז וזאת תורת הנזיר תורת אחד נזיר ימים ואחד נזיר עולם יכול שאת מרבה נזירות שמשון ת"ל וזאת שכן אמרו מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער ומביא ג' בהמות ואם נטמא מביא קרבן טומאה נזיר שמשון הכביד שערו אין מיקל בתער ואם נטמא אין מביא קרבן טומאה רבי אומר אבשלום נזיר עולם היה שנאמר (שמואל ב טו)ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון כי נדר נדר עבדך בשבתי בגשור בארם לאמר אם ישוב ישיבני ה' ירושלים ועבדתי את ה' מהו מקץ מ' שנה ר' נהוראי אומר משום ר' יהושע לקץ ארבעים שנה ששאלו להם מלך ואותה שנה ששאלו להם מלך היא שנת עשר לשמואל הרמתי ומגלח אבשלום אחד לשנים עשר חדש דברי רבי שנאמר (שם ב יד)והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך נאמר כאן ימים ונאמר להלן (ויקרא כה)ימים תהיה גאולתו מה להלן שנים עשר חודש אף כאן י"ב חודש ר' נהוראי אומר מגלח אחד לשלשים יום כדרך שהכהנים מגלחים שנא' (יחזקאל מד)ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את ראשיהם ר' יוסי אומר מערב שבת לע"ש שכן מצינו בבני מלכים מגלחים מערב שבת לע"ש זאת תורת לקרבן טהרה או אף לקרבן טומאה ת"ל ביום מלאת ימי נזרו לא אמרתי אלא במי שיש פסק לנזירתו ביום מלאת ביום יביא ולא בלילה יביא אותו הוא יביא את עצמו ואין אחרים מביאין אותו זו אחת משלשה אתים שהיה רבי ישמעאל דורש בתורה והשיאו אותם עון אשמה וכי אחרים משיאים אותם והלא הם משיאין את עצמן כיוצא בו אתה אומר (דברים לד)ויקבור אותו בגיא וכי אחרים קברו אותו והלא הוא קבר את עצמו אף כאן אתה אומר יביא אותו הוא יביא את עצמו ואין אחרים מביאים אותו:

יח והקריב את קרבנו לה' מגיד שבהמה מקודשת לשם בן שנתו בן שנה לעצמו ולא בן שנה לשנים תמים להוציא את בעלת מום אחד ולא שנים אחד שיהא הקדש לשם לעולה שיהא הקדשו לשם עולה וכבשה יכול שתים ת"ל אחת אמרת אחת אין מגלחין שני נזירות כאחת בת שנתה בת שנה לעצמה ולא בת שנה לשנים תמימה להוציא בעלת מום לחטאת שיהא הקדשה לשם חטאת ואיל יכול שנים ת"ל אחד אמרת אחד מגלח הוא על זבח אחד תמים להוציא בעל מום לשלמים שיהא הקדש לשם שלמים לימד בנזיר שיטעון בג' בהמות:

יט סל מצות מצוה שיביא בסל אין לי אלא סל מנין את מרבה שאר הכלים ת"ל סל וסל וסל מצות כלל חלות מצות פרט אין בכלל אלא מה שבפרט מלמד שאין טעון ד' מינין כתודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים למה צריך לומר מצות ברקיקים יכול ליתן לחלות משיחה ולרקיקים בלילה ת"ל מצות למצה שוו ולא שוו לבלילה ולמשיחה ורקיקי מצות משוחים בשמן יכול כדרך המושחין ת"ל בשמן כדי קיום שמן כיצד הוא עושה טובל אצבעו ונותן אחת על זו ואחת על זו ומנחתם ונסכיהם לעולה ולשלמים או אף לחטאת ולאשם כדרך שהוא אמור במצורע שמביא מנחה על חטאתו ואשמו ועולתו שנאמר וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת בת שנתה וגו' היה מביא שלשה עשרונים עשרון לכל מין ומין יכול אף בנזיר כן ת"ל ואת האיל יעשה זבח שלמים וגו' ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו והלא איל היה בכלל ומנחתם ונסכיהם ויצא מן הכלל ולימד על הכלל מה האיל שהוא שלמים מיוחד שהוא בא בנדר ובנדבה טעון נסכים אף כל הבאים בנדר ובנדבה שיטענו נסכים:

כ והקריב הכהן לפני ה' ועשה את חטאתו ואת עולתו מלמד שהחטאת קרב קודם לעולה בכל מקום ואת האיל יעשה זבח שלמים מגיד שהעולה קודמת לשלמים על סל המצות שיקדים הלחם לזביחת האיל שאין הלחם קדוש אלא בדם הזבח ועשה הכהן את מנחתו וגו' לענין שאמרנו:

כא וגלח הנזיר פתח אהל מועד רבי יאשיה אומר בשלמים הכתוב מדבר או אינו אלא פתח אהל מועד כמשמעו אמרת אם כך אמרה תורה לא תעלה במעלות על מזבחי וגו' ק"ו לדבר בזיון שלא יגלח הא מה ת"ל פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר שנאמר בהן ושחטו פתח אוהל מועד רבי יצחק אומר אינו צריך הרי הוא אומר ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת וגו' במי שמחוסר לקיחה ונתינה ולא במי שמחוסר לקיחה הבאה ונתינה הוי מקום שהיה מבשל שם היה מגלח אין לי שמגלח אלא במקדש ומנין אף במדינה אמרת גלח וגלח אף במדינה מה בין מגלח פתח אה"מ למגלח במדינה המגלח פתח אה"מ היה משלח את השער תחת הדוד והמגלח במדינה לא היה משלחו תחת הדוד וגלח הנזיר פתח אהל מועד אבא חנן אומר משום רבי אלעזר אם אין שם פתח פתוח לא היה מגלח ונוטל את הרוטב ונתן על שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד של שלמים שנאמר ונתן על האש אשר תחת זבח מזבחו יהא תחתיו השלמים אין לי אלא תחת השלמים תחת חטאת מנין ת"ל זבח מכל מקום אין לי ששורפו אלא בזמן שמגלח במקדש במדינה מנין ת"ל ונתן על האש מכל מקום:

כב ולקח הכהן את הזרוע בשלה אין בשלה אלא שלימה ד"א ולקח הכהן את הזרוע יכול חיה ת"ל בשלה אי בשלה יכול בפני עצמה ת"ל מן האיל מלמד שנתבשל עם האיל כיצד הוא עושה חותכה עד שהוא מניח כשערה לא הקדש בולע מן החול ולא החול בולע מן הקדש ר' יהושע בן לוי בשם בר קפרא אמר כל נותני טעמים אחד ממאה רבי חייא ורבי יהושע בשם בר קפרא אמר כל נותני טמעים אחד מששים ושניהם למדים מאיל נזיר מ"ד אחד ממאה את עושה את הזרוע אחד ממאה לאיל ומ"ד אחד מששים את עושה את הזרוע א' מששים מ"ד אחד ממאה את מוציא את העצמות מן הזרוע מ"ד א' מששים אין את מוציא העצמות מן הזרוע וכשם את מוציא את העצמות מן הזרוע כך הוצא מן האיל לית יכול דתני אין טנופת של תרומה מצטרפת עם התרומה להעלות את החולין אבל טנופת של חולין מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה וחלת מצה אחת מן הסל שאם נפרצה או חסרה פסולה ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו אלו אחר התגלחו את נזרו ואין הבאת קרבנו אחר התגלחו את נזרו:

כג והניף אותם הכהן מניח הכהן ידיו תחת כפי הנזיר ומניף כיצד מניף מוליך ומביא ומנין שהיה מעלה ומוריד שנאמר אשר הונף ואשר הורם מקיש הרמה לתנופה מה תנופה מוליך ומביא אף הרמה מוליך ומביא מה הרמה מעלה ומוריד אף תנופה מעלה ומוריד מכאן אמרו מצות תנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד תנופה תנופה אחת ולא שתים לפני ה' במזרח שבכל מקום שנא' לפני ה' הוא במזרח עד שיפרוט לך הכתוב קדש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה והלא איל נזיר בכלל כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה וגו' ולמה נאמר כאן לפי שיצא איל נזיר לידון בדבר חדש שהוא טעון בהפרשת זרוע יכול אין לו אלא חידושו בלבד לכך צריך הכתוב להחזירו לכללו שהוא טעון הפרשת חזה ושוק ואחר ישתה הנזיר אחר מעשה יחידי או אינו אלא אחר המעשים כולם כתיב הכא אחר ישתה וכתיב התם אחר התגלחו את נזרו מה התם אחר מעשה יחידי אף כאן אחר מעשה יחידי:

כד זאת תורת הנזיר וגו' אין לי אלא לשעה לדורות מנין שיהא הדבר נוהג בשילו ובבית עולמים ת"ל תורת יכול אף בבמה ינהוג קרבן נזירות ת"ל זאת קרבנו לה' על נזרו ולא נזרו על קרבנו קרבנו לה' על נזרו הרי נזרו כקרבן לומר כדרך שמועלין בקרבן כך מועלין בשער מלבד אשר תשיג ידו וכי נזיר תלוי בהשגת יד הא כיצד קרבנו לה' על נזרו שהפריש הוא משלו מלבד אשר תשיג ידו שהפרישו לו אחרים שיתכפר במתנתם כפי נדרו אשר ידור מנין אתה אומר שאם אמר הריני נזיר ע"מ לגלח על מאה עולות ועל מאה שלמים שצריך להביא את כולם ת"ל כפי נדרו או אפילו אמר הריני נזיר ע"מ לגלח על מאה חטאות ועל מאה אשמות שיהא חייב להביאן ת"ל אשר ידור לא אמרתי אלא קדשים הבאים בנדר ובנדבה יצאו חטאות ואשמות שאין באין בנדר ובנדבה כן יעשה על תורת נזרו או אפילו אמר הריני נזיר ע"מ שאהא שותה יין ומטמא למתים קורא אני עליו כפי נדרו ת"ל כן יעשה על תורת נזרו או אפילו אמר הרי עלי חמשה נזירות שאגלח תגלחת אחת ותעלה לכולן קורא אני עליו כפי נדרו ת"ל כן יעשה על תורת נזרו:

כה היה רבי שמעיה אומר מה ראתה תורה להקל על נזיר טמא שמביא תורים או בני יונה לפי שהוא כשנזר לשם שמים נתכוון וכשנטמא מאבד כל מה שעשה וחוזר מראש לפיכך חסה התורה עליו לפטור עצמו בקרבן עני למה היה כבש לאשם לפי שלא שמר לעצמו מן הטומאה קנסה אותו התורה כדי שיקבל נזירות בטהרה למה נזיר טהור מביא שלשה מיני קרבן כדי להתיר ג' דברים האסורים לו היוצא מן הגפן והתגלחת והטומאה החטאת היה מביא להתיר הטומאה והעולה להתיר התגלחת והשלמים להתיר היוצא מן הגפן ולפי שכתובין ב' אזהרות באכילת היוצא מן הגפן לכך היה מביא עם השלמים שני מיני לחם נסכים לעולה ולשלמים כנגד ב' אזהרות של שתייה להתירן ולמה היה מפריש משלמי נזיר הזרוע כדי לחזק זרועו למה פרשת נזיר אחר פרשת סוטה ואחר פרשת נזיר ברכת כהנים לפי שהיו אומרים לסוטה בתי הרבה יין עושה אין דרכה של אשה אלא להבדל מן היין כנזיר מתנים עליה כל האמור בפרשה אם היתה טהורה ונקתה ונזרעה זרע יוצאים הימנה כהנים מברכים את ישראל.

א כה תברכו את בנ"י וגו' הה"ד (משלי ג) אל תקנא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו איש חמס זה עשו הרשע איש כמה דתימא (בראשית כה) ויהי עשו איש יודע ציד חמס כמה דתימא (עובדיה א) מחמס אחיך יעקב ומהו שאמר אל תקנא לפי שהיה גלוי לפני הקדוש ברוך הוא שעתידין ישראל שיהיו משועבדים תחת אדום ויהיו דחוקים ולחוצים ביניהם ועתידים ישראל להתרעם על זאת כשם שאמר מלאכי (מלאכי ג) אמרתם שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וגו' (שם) ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עושי רשעה גם בחנו אלהים וימלטו לפיכך אמר רוח הקודש על ידי שלמה אל תקנא באיש חמס אל תקנאו בשלום עשו הרשע ואל תבחר בכל דרכיו שלא תעשו כמעשיהם למה הביטו לאחרית הדבר שהנה היום יבא שיתעב האלהים כל מי שהיה מליז במצות הה"ד (משלי ג) כי תועבת ה' נלוז וכה"א (תהלים ה) איש דמים ומרמה יתעב ה' אבל מי שמישר ארחותיו לפניו הוא יהיה מאנשי סודו הה"ד (משלי ג) ואת ישרים סודו וכה"א (במדבר כג) כעת יאמר ליעקב וגו' ואומר (תהלים כה) סוד ה' ליראיו וגו' ואומר (מלאכי ג) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו (משלי ג) מארת ה' בבית רשע זה עשו הרשע כמה דתימא (מלאכי א) רששנו ונשוב ונבנה חרבות כה אמר ה' צבאות המה יבנו ואני אהרוס וגו' (משלי ג) ונוה צדיקים יברך אלו ישראל שכתוב בהם ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ (מלאכי שם) ועיניכם תראינה ואתם תאמרו יגדל ה' וגו' (משלי שם) אם ללצים הוא יליץ אלו אדומים שנקראו לצים שנאמר (שם כא) זד יהיר לץ שמו והם נקראו זדים כמה דתימא (מלאכי ג) ועתה אנחנו מאשרים זדים ומנין שבאדומים הכתוב מדבר שכן כתוב גם נבנו עושי רשעה אלו אדומים כמה דתימא (שם א) וקראו להם גבול רשעה והם מתלוצצים בכל יום על ישראל על הצרות הבאות עליהם כמה דתימא (יחזקאל לה) ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי (משלי ג) הוא יליץ שעתיד הקב"ה למדוד להם כמדתם כמה דתימא (עובדיה א) כאשר עשית כן יעשה לך גמולך ישוב בראשך (משלי ג) ולענוים יתן חן אלו ישראל שהם עניים ביניהם ומהלכים בענוה בתוכם וסובלים עולם עליהם כדי לקדש שמו של הקדוש ברוך הוא שעתיד הקב"ה לחון עליהם לעשות דין בהן כמה דתימא (ישעיה ל) ולכן יחכה ה' לחננכם ואומר ויספו ענוים בה' שמחה ואומר (שם) כי עם בציון ישב בירושלים בכו לא תבכה (משלי שם) כבוד חכמים ינחלו אלו ישראל שהם נקראו חכמים בעת שהם עושים את התורה ואת המצות שנא' (דברים ד) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם וגו' ולפי שישראל משמרים את התורה ביניהם עתיד הקדוש ברוך הוא להנחילם כסא כבוד כמה דתימא (שמואל א ב) וכסא כבוד ינחילם שעתיד הקב"ה להחזיר לישראל המלכות כמה דתימא (דניאל ז) ומלכותא ושלטונא ורבותא די מלכות תחות כל שמיא וגו' (משלי ג) וכסילים מרים קלון אלו אדומים כמה דתימא (עובדיה א) והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו ואומר (ירמיה מט) האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם מהו מרים קלון שהם ירימו בחלקם קלון שסופם ילכו לאש ואין קלון אלא שריפה כמה דתימא (שם כט) אשר קלם מלך בבל באש ואומר אביב קלוי באש וכה"א ובית יוסף להבה וגו' ואומר (דניאל ז) חזי הוית עד דקטילה חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקדא וגו' הוי וכסילים מרום קלון ד"א אל תקנא באיש מדבר בנואף שהוא בעת ששוכב עם אשת חבירו והיא מתעברה ממנו הוא גוזל ממון מבני בעל האשה ונותן לממזר לפי שבעלה חושב בו שהוא בנו ואינו בנו ומנחילו עם בניו ועל דבר זה נקרא הנואף איש חמס מהו אל תקנא שכל מי שרואה לנואף שהוא עושה תאות לבו עם אשת חבירו והיא מאכילתו ומשקתו אל יקנא בשלוותו ואל יבחר בכל דרכיו למה כי הנואף נקרא תועבה (משלי ו) שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו ומשלח מדנים בין אחים היא מן התועבה זה הנואף שמשלח מדנים בין איש לאשתו כמה דתימא (במדבר ה) ועבר עליו רוח קנאה וגו' לכך נאמר כי תועבת ה' נלוז זה הנואף שכתב בו ונלוזים במעגלותם ואת ישרים סודו זה שרואה מעשיו ונוזר עצמו מן היין כדי ליישר ארחותיו כמה דתימא (משלי ט) המישרים ארחותם מהו סודו שהקדוש ברוך הוא מלמדו האיך ינצל ממנה כמה דתימא (שם ד) בדרך חכמה הוריתיך היין עולה חשבונו ע' והסוד ע' הוא נוזר עצמו מן היין העולה מניינו ע' זוכה לסוד החכמה שהוא עולה ע' נכנס יין יצא סוד יצא יין נכנס סוד הוי ואת ישרים סודו מארת ה' בבית רשע זה הנואף מה היא המארה שהמים המרים המאררים בודקין אותו כשם שבודקין אותה הוי מארת ה' כמה דתימא יתן ה' אותך לאלה וגו' ונוה צדיקים יבורך זה נזיר ונזירה שאם נזרו מן היין להשמר מן העבירה זוכים לברכה לכך סמך אחר פרשת נזיר פרשת ברכת כהנים שהוא זוכה לקבל הברכות של ברכת כהנים הוי ונוה צדיקים יבורך כמה דתימא יברכך ה' וישמרך אם ללצים זה הנואף הטועה ביין שנקרא לץ כמה דתימא (שם כ) לץ היין הומה שכר וגו' הוא יליץ שהכל מתלוצצים על הנואף שהוא לאלה ולשבועה לבחירי ולענוים יתן חן אלו הנזירים שתופשים ענוה בעצמן שנוזרים מן היין ומגדלים פרע כדי לענות עצמן ולהשמר מן העבירה הקב"ה נותן להם חן כמו שכתוב בברכת כהנים ויחנך כבוד חכמים ינחלו לפי שהיו הנזירים יראים מן החטא נקראו חכמים כמה דתימא (תהלים קיא) ראשית חכמה יראת ה' ואומר הן יראת ה' היא חכמה נוחלים כבוד שהקדוש ברוך הוא נושא פניו אליהם ומשיא להם שלום שבעת שאדם יושב בשלום בביתו הוא כבודו וכה"א הכבד ושב בביתך שכן כתיב אחר פרשת נזיר ברכת כהנים שכתוב בה וישם לך שלום וכסילים מרים קלון אלו נואף ונואפת והם נקראו כסילים נואף מנין (משלי ט) מי פתי יסור הנה הנואפת דכתיב (שם) אשת כסילות הומיה מרים קלון ופרע את ראש האשה ואומר וצבתה בטנה וגו' יש לך קלון יותר מזה הוי מרים קלון לכך נאמר פרשת ברכת כהנים אחר פרשת נזיר שכל מי שמזיר עצמו מן היין לשם שמים זוכה לכל הברכות האמורות בברכת כהנים מנין כמה שאומר בענין כה תברכו וגו':

ב (שיר ב) דומה דודי לצבי או לעופר האילים וגו' א"ר יצחק אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון העולמים אין את אתא לגבן תחלה דומה דודי לצבי מה הצבי הזה מדלג כך היה הקדוש ברוך הוא מדלג ומקפץ ממצרים לים ומן ים לסיני במצרים (שמות יב) ועברתי בארץ מצרים וגו' בים שנא' זה אלי ואנוהו לסיני (דברים לג) ויאמר ה' מסיני בא או לעופר האילים ר' יוסי ב"ר חנינא אמר לאורזילא דאיילתא (שיר ב) הנה זה עומד אחר כתלנו זה מדבר סיני משגיח מן החלונות (שמות יט) וירד ה' על הר סיני וגו' מציץ מן החרכים (שם כ) וידבר אלהים את כל הדברים וגו' ענה דודי ואמר לי (שם) אנכי ה' אלהיך ד"א דומה דודי לצבי א"ר יצחק אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון העולמים את אמרת לנו את אתא לגבן תחלה דומה דודי לצבי מה הצבי הזה נגלה וחוזר ונכסה כך גואל הראשון נגלה ונכסה ר' ברכיה בשם רבי לוי אמר כגואל הראשון כך גואל האחרון הגואל הראשון זה משה נגלה להם וחזר ונכסה מהם כמה נכסה מהם רבי תנחומא אמר שלשה חדשים הה"ד (שם ה) ויפגעו את משה ואת אהרן וגו' אף גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם כמה יהא נכסה מהם אמר רבי תנחומא בשם ר' חמא ב"ר הושעיא ארבעים וחמשה ימים הדא הוא דכתיב (דניאל יב) ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים וכתיב (שם) אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה אילין מותריה כמה אינון ארבעים וחמשה יום שהוא נכסה מהן וחוזר ונגלה להם ולהיכן מעלה אותן אית דאמרין למדבר יהודה ואית דאמרין למדבר סיחון ועוג כל מי שהוא מאמינו והולך אחריו הוא אוכל שורשי רתמים ועלי מלוחים הה"ד (איוב ל) הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם וכל מי שאינו הולך אחריו הוא הולך ומשלים לאו"ה ובסוף או"ה הורגין אותו א"ר יצחק בר מריון לסוף ארבעים וחמשה ימים הקדוש ברוך הוא מוריד להם מן הה"ד (הושע יב) עוד אושיבך באהלים כימי מועד ואומר מועד צאתך ממצרים או לעופר האילים א"ר יוסי ברבי חנינא לאורזילא דאיילתא הנה זה עומד אחר כתלנו זה כותל מערבי של ביהמ"ק שאינו חרב לעולם למה שהשכינה במערב משגיח מן החלונות בזכות אבות מציץ מן החרכים בזכות אמהות כשם שיש הפרש בין חלון לחרך כך יש הפרש בין זכות אבות לזכות אמהות ענה דודי ואמר לי מה אמר (ישעיה מט) חי אני נאם ה' כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה ד"א דומה דודי לצבי מה הצבי הזה מקפץ ממקום למקום ומגדר לגדר ומאילן לאילן ומסוכה לסוכה כך הקב"ה מדלג ומקפץ מכנסת זו לכנסת זו כל כך למה בשביל לברך את ישראל שנאמר (שמות כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו' באי זו זכות בזכות של אברהם אבינו דכתיב כה תברכו כמה דתימא (בראשית טו) כה יהיה זרעך או לעופר האילים רבי יוסי אומר לאורזילא דאיילתא הנה זה עומד אחר כתלנו בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבקר אברהם אבינו ביום שלישי למילה כמה דתימא (שם יח) וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב וגו' ישב כתיב בה לעמוד א"ל הקב"ה שב אברהם אתה סימן לבניך שבשעה שבניך נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקוראין את שמע ויושבים וכבודי עומד ומה טעם (תהלים פ"ב) אלהים נצב בעדת אל א"ר חנאי בשם ר' יצחק אלהים עומד אין כתיב כאן אלא אלהים נצב איטומים הא כמה דתימא (ישעיה סה) והיה טרם יקראו ואני אענה לכך נאמר הנה זה עומד אחר כתלנו אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות משגיח מן החלונות בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאהרן ולבניו כה תברכו וגו' אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון העולמים לכהנים את אומר שיברכו אותנו אין אנו צריכין אלא לברכותיך ולהיותינו מתברכים מפיך הה"ד (דברים כו) השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו' אמר להם הקדוש ברוך הוא אף על פי שאמרתי לכהנים שיהיו מברכין אתכם עמהם אני עומד ומברך אתכם לפיכך הכהנים פורשים את כפיהם לומר שהקב"ה עומד אחרינו ולכך הוא אומר משגיח מן החלונות מבין כתפותיהם של כהנים מציץ מן החרכים מבין אצבעותיהם של כהנים ענה דודי ואמר לי ואני אברכם כה תברכו הה"ד (בראשית יב) ואעשך לגוי גדול וגו' א"ר פנחס בן יאיר ז' ברכות בירך הקדוש ברוך הוא את אברהם ואלו הן ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה ואברכה מברכך ומקללך אאור ונברכו בך כנגד שבעה פסוקים שבמעשה בראשית שכתוב בהן כי טוב ר' לוי בר חיתא ור' אבא בריה דר' חייא בר אבא אמר ג' גדולות וד' ברכות כתיב כאן בישר שהן ג' אבות וד' אמהות והלא גדולות אינו אלא שתים ואעשך גדולה היא דכתיב (ש"א י"ב) ה' אשר עשה את משה אמר רשב"ל ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלהי אברהם ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זה שאומרים אלהי יעקב יכול יהיו חותמין בכולן ת"ל והיה ברכה בך חותמין ואומרים מגן אברהם ואין חותמין בכולן א"ר חייא בר זעירא והיה ברכה ברכתך קודמת לברכתי שמשהם אומרים מגן אברהם אחר כך אומרים מחיה המתים ד"א והיה ברכה והיה בריכה מה הבריכה הזו מטהרת את הטמאים אף אתה מקרב רחוקים תחת כנפי השכינה ואעשך לגוי גדול א"ר ברכיה אתנך אשימך אין כתיב כאן אלא ואעשך משאברא אותך בריה חדשה וכשם שנאמר (בראשית) ויעש אלהים את הרקיע את פרה ורבה לגוי גדול אמר אברהם לפניו רבש"ע מנח לא העמדת ע' אומות א"ל אותה אומה שכתוב בה (דברים ד) כי מי גוי גדול אני מעמידה ממך א"ר פנחס הכהן בר חמא אימתי עשה הקב"ה אברהם לגוי גדול כשיצאו ישראל ממצרים ובאו לסיני וקבלו את התורה והגיעו לא"י הביט בהם משה ואמר הרי הן עשויים כשם שהבטיח הקדוש ברוך הוא לזקן שנאמר ומי גוי גדול ד"א לגוי גדול שאתן לבניך את התורה וממנה יקראו גוי גדול שנאמר (שם) רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ואברכך א"ר ברכיה לפי שהדרך גורמת לאדם לשלשה דברים ממעטת פריה ורביה ממעטת את היציאה וממעטת את השם לכך נאמר לו ואעשך לגוי גדול שאין הדרך ממעטת לך פריה ורביה ואברכך שלא תמעט לך הדרך את היציאה ואגדלה שמך שלא תמעט לך את השם אמרי אינשי במתלא מביתא לביתא חלוק מאתר לאתר נפש ברם את לא נפש חסר ולא ממון את חסר והיה ברכה כבר כתיב ואברכך מה ת"ל והיה ברכה א"ר אליעזר אמר לו הקב"ה משבראתי עולמי ועד עכשיו הייתי זקוק לברך את בריותי שנא' (בראשית א) ויברך אותם אלהים וגו' ואומר (שם ט) ויברך אלהים את נח ואת בניו אבל מכאן ואילך הרי ברכות מסורות לך למאן דהני לך למברכה ברוך ואעפ"כ לא בירך אברהם לבניו למה כן משל למלך שהיה לו פרדס נתנו לאריס והיה בתוך אותו פרדס אילן אחד של סם חיים ואילן א' של סם המות אמר האריס אני אעבוד ואשלים ומה שהמלך רוצה לעשות לו בפרדיסו יעשה כך המלך זה הקדוש ברוך הוא והפרדס זה העולם מסרו לאברהם שאמר לו והיה ברכה מה עשה אברהם היו לו ב' בנים אחד צדיק ואחד רשע יצחק וישמעאל אמר אברהם אם מברך אני את יצחק הרי ישמעאל מבקש להתברך והוא רשע אלא עבד אני ב"ו אני למהר אפטר מן העולם ומה שהקב"ה חפץ לעשות בעולמו יעשה כשנפטר אברהם נגלה הקדוש ברוך הוא על יצחק וברכו שנא' (שם כה) ויהי אחרי מות אברהם וגו' ויצחק ברך את יעקב ויעקב ברך לשנים עשר שבטים שנאמר (שם מט) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם מכאן ואילך אמר הקב"ה הרי הברכות מסורות לכם הכהנים יהיו מברכים את בני כשם שאמרתי לאברהם אביהם והיה ברכה לכך נאמר כה תברכו וגו':

ג כה תברכו הה"ד (שיר ג) הנה מטתו שלשלמה וגו' ר' שמעון בן יוחאי פתר ליה בשלמה הנה מטתו שלשלמה זה שלמה המלך ששים גבורים סביב לה שהיו ששים גבורים סובבים מטתו בלילה והן היו מגבורי ישראל כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה למה היה עושה כן מפחד בלילות שהיה מתיירא מן הרוחות שלא יזיקוהו א"ר שמעון בן יוחאי עד שלא יחטא אדם נותנים לו אימה ויראה משהוא חוטא נותנין עליו אימה ויראה עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע קול הדיבור ועומד על רגליו ויכול לעמוד בו משחטא היה שומע קול הדבור ומתחבא שנא' (בראשית ג) ויתחבא האדם ואשתו וגו' א"ר אבין עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע הקול אימירון משחטא היה שומע את הקול אגריון עד שלא חטאו ישראל ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר א"ר אבא בר כהנא שבע מחיצות של אש היו כוססות זו בזו והיו ישראל רואים ולא מתיראים ולא מתפחדים וכיון שחטאו אפילו פני הסרסור לא היו יכולין להסתכל (שמות לד) וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן וגו' רבי פנחס ב"ר אבין א"ר חנין אף הסרסור הרגיש עמהם מן שעה לשעה שלשעבר (תהלים סח) מלכי צבאות ידודון רבי יודן בשם ר' איבו מלכי צבאות מלכיהון דמלאכיא אפי' מיכאל אפילו גבריאל היו מתיראים מפני משה וכיון שחטאו בגולורין שלהם לא היה משה יכול להסתכל הה"ד (דברים ט) כי יגורתי מפני האף והחמה עד שלא חטא שאול ושאול לקח את המלוכה אין כתיב כאן אלא (שמואל א יד) ושאול לכד המלוכה על ישראל וגו' מהו (שם) בכל אשר יפנה ירשיע נצח באיזו זכות בזכות מצות ומעשים טובים שהיו בידו שהיה עני ואוכל חולין בטהרה ומבזבז את ממונו וחס על ממונן של ישראל וששקל כבוד עבדו לכבוד עצמו רבי יהודה בר נחמן בשם ר' שמעון ב"ל אמר ושהיה בן תורה דכתיב (משלי ח) בי מלכים ימלוכו וגו' וכיון שחטא (שמואל א כח) וירא שאול את מחנה פלשתים ויירא וגו' עד שלא חטא דוד באותו מעשה (תהלים כז) ה' אורי וישעי ממי אירא וגו' וכיון שבא אותו מעשה (שמואל ב יז) ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים עד שלא חטא שלמה היה רודה בשירים ובשירות והיה מושל על השדים שנאמר עשיתי לי שרים ושרות וגו' משוררים זכרים ומשוררות נקבות ותענוגות בני אדם פרוזבטה שדה ושדות שידה ושידתין דהוו אזיין בהון כיון שבנה ביהמ"ק וכל המעשה של אשמדאי וכיון שחטא טרדו אשמדאי ולאחר שחזר למלכותו היה פחדו עליו והביא ששים גבורים שהיו משמרים את מטתו הה"ד מפחד בלילות שהיה מתפחד מן הרוחות הנה מטתו שלשלמה וגו' רבנין פתרין קרייה ביוצאי מצרים הנה מטתו מטותיו שבטיו כמה דתימא (חבקוק ג) שבועות מטות שלשלמה של הקדוש ברוך הוא שהשלום שלו ששים גבורים סביב לה ששים רבוא שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה מגבורי ישראל להביא טף ונשים כולם אחוזי חרב (שמות יג) וחמושים עלו בני ישראל מלומדי מלחמה ממי למדו מן הקב"ה שנאמר (שם טו) ה' איש מלחמה איש חרבו על ירכו בשעה שאמר להם משה כך אמר לו הקדוש ברוך הוא סינטומוס (שם יב) כל ערל לא יאכל בו היה כל אחד ואחד נוטל חרב ומניחו על ירכו ומל עצמו מי מלן רבי ברכיה תני לה בשם רשב"י משה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה וי"א יהושע מוהל ואהרן פורע ומשה משקה הה"ד (יהושע ה) ושוב מול את בני ישראל שנית הרי מכאן שמלן ראשונה (שם) וימל את בני ישראל וגו' מהו (שם) אל גבעת הערלות א"ר לוי מקום שעשו אותו גבעה בערלות הרי איש חרבו על ירכו מהו מפחד בלילות שלא היו יכולין לעשות פסח דכתיב (שמות יב) כל ערל לא יאכל בו ואם לא יעשו ישראל פסח היו מתים בלילי הפסח כאשר מתו בכורי מצרים שנאמר (שם) וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכותי בארץ מצרים הוי מפחד בלילות הנה מטתו וגו' רבי יונתן פתר קרייה בסנהדריות הנה מטתו שבטיו כמה דתימא שבועות מטות שלשלמה של הקב"ה שהשלום שלו ששים גבורים סביב לה אלו ששים עם הארץ שנאמר (מלכים ב כה) וששים איש מעם הארץ הנמצאים בעיר מגבורי ישראל להביא אחד עשר איש הרי שבעים ואחד סנהדרין ומאי נינהו אחד עשר איש דכתיב ויקח רב טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניה כהן משנה ואת שלשה שומרי הסף הרי חמשה ומן העיר לקח סריס אחד זה מופלא של בית דין הרי ששה (שם) וחמשה אנשים מרואי פני המלך הרי אחד עשר איש כתוב אחד אומר (שם) וחמשה אנשים וכתוב אחד אומר (ירמיה נב) ושבעה אנשים מרואי פני המלך מאי נינהו השנים יתרים להוסיף עליהם שני סופרי הדיינין (ירמיה נט) ואת סופר שר הצבא המצביא זה שליח בית דין כולם אחוזי חרב ר' מאיר ור' יוסי ר' מאיר אומר כולם היו משננין את ההלכה כחרב שאם בא מעשה לתוך ידיהם שלא תהא הלכה קורא להם ר' יוסי אומר בשעת הדין הכל נושאים ונותנין בהלכה להוציא את הדין לאמתו והיו רואין כאלו חרב מונחת להן בין ירכותיהן וגיהנם פתוחה לפניהם הוי מפחד בלילות היו מתפחדין היאך להוציא את המעשה כדי להנצל מדינה של גיהנם ר' מנחם חתניה דר' אלעזר בר ר' אבינה אם באה אשה אצלך לבה"מ לשאול לך על הדין או על השאלה תהא רואה אותה כאלו יצאה מירכך לא תתן בה עין ותהא מפחד מדינה של גיהנם הדומה ללילה הנה מטתו וגו' ר' שמלאי פתר קרייה במשמרות הנה מטתו מטותיו שבטיו היאך מה דתימא שבועות מטות שלשלמה של הקדוש ברוך הוא שהשלום שלו ששים גבורים סביב לה אלו כ"ד משמרות כהונה וכ"ד משמרות לויה וי"ב מחלוקת מגבורי ישראל להביא שאר העם שהיו עומדים בירושלים סנהדרין ובתי דינין ותלמידים וכולם אחוזי חרב כמה דתימא (תהלים קמט) וחרב פיפיות בידם מלומדי מלחמה זו מלחמתה של תורה כמה דתימא (במדבר כא) בספר מלחמות ה' ר' זעירא ור' יהודה בשם ר' שמואל תלמידי חכמים המלמדים את הכהנים הלכות שחיטה וקבלה וזריקה וקמיצה היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ר' יצחק בר רבי רדיפה בשם רב אמי מבקרי מומין שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ר' אחא ור' תנחום בר' חתניה דר' שמלאי מגיהי ספר העזרה היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה גדל בר בנימין בשם ר' אמי שני דייני גזלות היו בירושלים והיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ר' הונא אמר פרכת היתה באה מבדק הבית שמואל אמר נשים האורגות את הפרוכת היו נוטלות שכרן מתרומת הלשכה הוי מלומדי מלחמה שהיו מלמדין לכהנים היאך יעשו עבודה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות היו מזהירין אותן בעת ששוחטין שלא לפגל הזבחים ושלא לפסול אחד מן הקרבנות בנותרות הנה מטתו וגו' ר' ביבי בשם ר' אלעזר פתר קרייה בברכת כהנים הנה מטתו זה בית המקדש כשם שהמטה אינה אלא לפריה ורביה כך כל מה שהיה בביהמ"ק היה פרה ורבה שנאמר (מלכים א ח) ויאריכו הבדים ואומר הזהב זהב פרוים מהו פרוים שהיה עושה פירות ואומר (שם א ו) בית יער הלבנון למה נקראת בית המקדש יער הלבנון לומר לך מה יער עושה פירות אף בית המקדש הצורות שהיו בקירותיו של זהב שהיו מצוירין שם כל מיני אילנות היו עושים פירות שלשלמה זה הקב"ה שהשלום שלו ששים גבורים סביב לה אלו ששים אותיות שבברכת כהנים מגבורי ישראל שהם מגברים את ישראל א"ר עזריה דברים שהם נזכרים בגבורה ששמו של הקדוש ברוך הוא נזכר בכל אחת ואחת יברכך ה' וישמרך יאר ה' ישא ה' כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה שהם נלחמים כנגד כל פורעניות שבתורה איש חרבו על ירכו שאפי' אדם רואה בחלומו כאלו חרב מחתכת בירכו מה יעשה ישכים לבית הכנסת ויעמוד לפני הכהנים וישמע בברכת כהנים ואין דבר רע מזיקו לפיכך מזהיר את הכהנים ואומר להם כה תברכו וגו':

ד דבר אל אהרן וגו' לפי שכל מעשה הפרשה באהרן הביא את אהרן ואת בניו לכל דיבור שזה כלל כל זמן שהמעשה בכהנים הדיבור לכהנים המעשה לישראל הדיבור לישראל כה תברכו רבי יהודה אומר מנין אתה אומר שמפי הקב"ה נאמר למשה באיזה סדר יברכו את ישראל ת"ל כה תברכו את בני ישראל כה תברכו את בני ישראל בלשון הקודש אתה אומר בלשון הקדש או אינו אלא בכל לשון נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך את העם מה להלן בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש רבי יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר כה עד שיאמרו בלשון הזה שכל מקום שנאמר עניה ואמירה וכה בלשון הקדש כה תברכו בעמידה אתה אומר בעמידה או שלא בעמידה ת"ל (דברים כז) ואלה יעמדו לברך את העם נאמר כאן ברכה ונאמר להלן ברכה מה ברכה האמורה להלן בעמידה אף ברכה האמורה כאן בעמידה ר' נתן אומר אינו צריך שכבר נאמר לשרתו ולברך בשמו מקיש ברכה לשירות מה שירות בעמידה דכתיב לעמוד לשרת אף ברכה בעמידה כה תברכו בנשיאות כפים אתה אומר בנשיאות כפים או אינו אלא בנשיאות כפים ושלא בנשיאות כפים ת"ל וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם מה הוא בנשיאות כפים אף בניו בנשיאות כפים ר' יונתן אומר אי מה להלן ראש חדש וקרבן ציבור וכהן גדול אף כאן ראש חדש וקרבן ציבור וכהן גדול ת"ל (שם יח) כי בו בחר ה' וגו' הוא ובניו מקיש בניו לו מה הוא בנשיאות כפים אף בניו בנשיאות כפים וכתיב כל הימים ואיתקש ברכה לשירות כה תברכו בשם המפורש אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכנוי ת"ל ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם בשם המיוחד לי יכול אף בגבולין נאמר כאן ושמו את שמי ונאמר להלן לשום את שמי מה להלן ביהמ"ק אף כאן ביהמ"ק מכאן אמרו במקדש בשם המפורש ובמדינה בכינוי דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר הרי הוא אומר בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו' זה מקרא מסורס שבכ"מ שאני אבא אליך וברכתיך שם אזכיר את שמי והיכן אני נגלה אליך בבית הבחירה אף אתה לא תהא מזכיר את שמי אלא בבית הבחירה מכאן אמרו שם המפורש אסור לומר בגבולין כה תברכו וגו' אין לי אלא ברכה לישראל ברכה לגרים לנשים ולעבדים משוחררין מנין ת"ל אמור להם לכולן כה תברכו את בנ"י פנים כנגד פנים או עורף מול פנים ת"ל אמור להם פנים כנגד פנים כאדם שאומר לחבירו אמור להם מכאן שהחזן צריך לומר להם שיאמרו אם שני כהנים הם שיעלו לדוכן צריך שיאמר להם החזן כהנים ברכו ואם אינו אלא כהן אחד אינו צריך לומר שנאמר אמור להם לשנים א"ר יהושע בן לוי כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלשה עשה כה תברכו אמור להם ושמו את שמי א"ר יהושע בן לוי כל כהן שאינו עוקר את רגליו לעלות אצל התיבה בברכת עבודה שוב אינו עולה שנא' וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה א"ר שמלאי בית הכנסת שכולם כהנים כולם עולים לדוכן והוא דאישתיירו עשרה ישראל שעונין אמן בית הכנסת שכולה כהנים מקצתן עולים לדוכן מקצתם עונים אמן העם שאחורי הכהנים אינן בכלל ברכה ולכך היו הכהנים עולים אל הארון כדי שיהיו כל העם בפניהם א"ר שמעון בן פזי כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו שנא' (תהלים קלד) שאו ידיכם קדש וברכו את ה' שאלו תלמידיו את ר"א בן שמוע במה הארכת ימים אמר להם מימי לא עשיתי בית הכנסת קפנדריא ולא פסעתי על ראשי עם קדש ולא נשאתי את כפי בלא ברכה מאי מברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה כי עקר הכהן רגליו לעלות לדוכן מאי אמר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל שלא יהא בה מכשול ועון וכי מסיים לברך ומחזיר פניו מן הציבור מאי אמר רבש"ע עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו מה שהבטחתנו אמר רב חסדא אין הכהנים רשאים לכוף קשרי אצבעות ידם עד שיחזירו פניהם מן הציבור ואין הקורא רשאי לקרות ב"כ עד שיכלה אמן מפי הציבור ואין הכהנים רשאים להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הציבור ואין הכהנים רשאים להחזיר פניהם מן הציבור עד שיתחיל ש"ץ בשים שלום ואינם רשאין לעקור רגליהם ולילך עד שיגמור ש"ץ שים שלום בזמן שהכהנים מברכין העם מה הציבור אומרים א"ר זירא (שם כג) ברכו ה' מלאכיו וגו' ברכו ה' כל צבאיו וגו' (שם) ברכו ה' כל מעשיו וגו' היכן אומר אותן רב יוסף אמר בין כל ברכה וברכה רב אמר בהזכרת השם פליגי בה רב מארי ורב זביד ח"א פסוק כנגד פסוק וח"א בכל פסוק אומר לכל ג' הפסוקים במוסף של שבת כשהכהנים מברכים מה הצבור אומרים א"ר אסי (שם קלד) שיר המעלות הנה ברכו את ה' וגו' שאו ידיכם וגו' ברוך ה' מציון וגו' ולמה אינו אומר יברכך ה' מציון וגו' שכתוב בההוא ענין אמר ר' יהודה בריה דר"ש בן פזי מתוך שהתחיל בברכותיו של הקדוש ברוך הוא מסיים בברכותיו של הקב"ה במנחה של תעניות מאי אמרי אמר רב אחא בר יעקב (ירמיה יד) אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך כי רבו משובתינו לך חטאנו (שם) מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכאורח נטה ללון למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואתה בקרבנו ה' ושמך עלינו נקרא בנעילה של יום הכפורים מאי אמרי (תהלים קכח) הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל א"ר חייא בר אבא כל האומרן בגבולין אינו אלא טועה א"ר חנינא בר פפא תדע דבמקדש נמי לא ליבעי לממרינהו כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מאזין א"ר אחא בר חנינא תדע דבגבולין נמי מבעי לממרינהו כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מסביר פנים אמר רבי אבהו מריש הוה אמינא להני קראי כיון דחזינא לרבי אבא דמן עכו דלא אמר להו אנא נמי לא אמינא להו מכאן שאין אומרין אותו בגבולין במדינה אומרים ברכת כהנים ג' ברכות ובמקדש ברכה אחת כ"כ למה שאין עונין אמן במקדש תני מנין שאין עונין אמן במקדש שנאמר (נחמיה ט) קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה מנין שעל כל ברכה תהלה שנאמר ומרומם על כל ברכה ותהלה על כל ברכה וברכה תן לו תהלה במדינה נושאין כפיהם כנגד כתפותיהם ובמקדש על גבי ראשיהם חוץ מכהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ אמור להם מלא אמר להם הקדוש ברוך הוא לכהנים לא מפני שאמרתי לכם שתהיו מברכים את ישראל תהיו מברכים אותם באנגריא ובבהלות אלא תהיו מברכין בכוונת הלב כדי שתשלם הברכה בהן לכך נאמר אמור להם:

ה יברכך ה' וישמרך עם הברכה שמירה מלך ב"ו יש לו עבד בסוריא והוא יושב ברומי שלח המלך בשבילו עלה ובא אצלו נתן לו מאה לטרין של זהב טענו יצא לדרך נפלו עליו לסטים ונטלו כל מה שנתן לו וכל מה שהיה אצלו שמא יכול הוא לשמרו מן הלסטים לפיכך יברכך ה' בעושר וישמרך מן הלסטים ד"א יברכך ה' בממון וישמרך שלא תהא עשוי במדינה פניאס ושלא תבא זימיא למדינה ויאמרו לך תן זהב אלא יברכך וישמרך יברכך בבנים וישמרך בבנות שצריכות שמירה יברכך בעושר וישמרך שתעשה ממנו מצות יברכך ה' בברכה המפורשת בתורה (דברים ז) ברוך תהיה מכל העמים וגו' ברוך אתה בעיר וגו' ברוך טנאך וגו' ברוך אתה בבואך וגו' ובאו עליך כל הברכות האלה וגו' ר' נתן אומר יברכך בנכסיך וישמרך בגופך ר' יצחק אומר והלא אם מבורכים הם שמורים ואם שמורים המה מבורכים ומה ת"ל וישמרך מיצה"ר שלא יוציאך מן העולם וכה"א (משלי ג) כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד ד"א וישמרך שלא ישלטו אחרים עליך וכה"א (תהלים קכא) יומם השמש לא יככה וגו' הנה לא ינום וגו' ה' שומרך וגו' ה' ישמרך מכל רע וגו' ה' ישמר צאתך וגו' ד"א וישמרך מן המזיקים המקיפים אותך שנא' (שם צא) יפול מצדך וגו' כי מלאכיו יצוה לך וגו' ד"א וישמרך ישמור לך ברית אבותיך וכה"א ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו' ד"א וישמרך ישמר לך את הקץ וכה"א (ישעיה כא) משא דומה אלי קורא משעיר וגו' ד"א וישמרך ישמור נפשך בשעת מיתה וכה"א (שמואל א כה) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור וגו' שומע אני את הצדיק ואת הרשע ת"ל ואת נפש אויביך יקלענה וגו' ד"א וישמרך ישמור רגלך מן גיהנם וכה"א (שם א ב) רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחושך ידמו הרי הם מבורכים ושמורים ומנין שאף שכינה ביניהם ת"ל יאר ה' פניו וגו' יאר ה' וגו' יתן לך מן מאור השכינה שנא' (ישעיה ס) קומי אורי וגו' ואומר (תהלים לו) באורך נראה אור אל ה' ויאר לנו:

ו יאר ה' פניו אליך יתן לך מאור עינים ד"א יאר ה' וגו' שיביט בך בפנים מאירות ולא בפנים זעומות ד"א יאר זה מאור תורה שיאיר עיניך ולבך בתורה ויתן לך בני תורה כמה דתימא כי נר מצוה ותורה אור ד"א יאר ה' פניו יעמיד ממך כהנים שמאירים את המזבח כמה דתימא ולא תאירו מזבחי חנם ואומר (ויקרא כו) והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה ויחנך הרי הם מבורכים ושמורים ושכינה ביניהם ומנין אף חנוני בדעת בבינה ת"ל ויחונך כמה דמצלינן אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה ד"א ויחנך יתן בכם דעת שתהיו חוננים זה את זה ומרחמים זה את זה כענין שנא' ונתן לך רחמים וגו' ד"א ויחנך יחון אותך בבנים כמה דתימא (בראשית לג) הילדים אשר חנן אלהים את עבדך ואומר (שם מג) אלהים יחנך בני ד"א ויחנך כמה דתימא (תהלים סז) אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה ד"א ויחנך יחנך במשאלותיך וכה"א (ישעיה ל) חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך ד"א ויחנך שנה רבי חייא הגדול יחנה ה' אצלך ד"א ויחנך יעמיד ממך נביאים כמה דתימא (זכריה יב) ושפכתי על בית דוד רוח חן ותחנונים ד"א ויחנך וגו' יתן חנו עליך בכל מקום שאתה הולך כמה דתימא (בראשית לט) ויתן חנו בעיני וגו' (אסתר ב) ותהי אסתר נשאת חן וגו' ויתן אלהים חן את דניאל וגו' (משלי ג) ומצא חן ושכל טוב וגו' ד"א ויחנך בתלמוד תורה וכה"א (שם ד) תתן לראשך לוית חן וגו' (שם א) כי לוית חן הם לראשך וגו' ד"א ויחנך במתנת חנם וכה"א (תהלים קכג) חננו ה' חננו וגו' (שם) כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו ד"א ויחנך להוציאך משיעבוד מלכיות כמה דתימא (שם) חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז ד"א ויחנך לגאול אותך כמה דתימא ה' חננו לך וגו':

ז ישא ה' פניו אליך וגו' יעביר כעסו ממך ואין ישא אלא לשון הסרה כמה דתימא (בראשית מ) ישא פרעה את ראשך וגו' פניו אלו פנים של זעם כמה דתימא (ויקרא כ) ונתתי את פני בנפש ההיא וגו' כלומר אותם פנים של זעם שהיו ראויות לבא אליך יסירם ממך ד"א ישא ה' בשעה שאתה עומד ומתפלל שנאמר (בראשית יט) ויאמר אליו הנה נשאתי פניך וגו' הרי דברים ק"ו אם ללוט נשאתי פנים מפני אברהם אוהבי לך לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך זהו שנאמר ישא ה' פניו אליך כתוב אחד אומר ישא ה' פניו אליך וכתוב א' אומר (דברים י) אשר לא ישא פנים כיצד נתקיימו שני כתובים הללו כשישראל עושין רצון המקום ישא ה' פניו אליך וכשאין עושין רצון המקום אשר לא ישא פנים ד"א ישא ה' פניו וכי הקב"ה נושא פנים והלא כבר נאמר אשר לא ישא פנים אמר הקדוש ברוך הוא כשם שהם נושאים לי פנים כך אני נושא להם פנים כיצד כתבתי בתורתי ואכלת ושבעת וברכת ואדם מישראל יושב הוא ובניו ובני ביתו ואין לפניהם כדי שביעה ונושאין לי פנים ומברכין ודקדקו על עצמן עד כזית עד כביצה לפיכך ישא ה' פניו וגו' ד"א ישא ה' כתוב אחד אומר ישא וכתוב אחד אומר אשר לא ישא עד שלא נחתם גזר דין ישא ה' וגו' משנחתם גז"ד אשר לא ישא פנים ודכוותיה כתוב אחד אומר (תהלים סה) שומע תפלה וכתוב אחד אומר (איכה ג) סכתה בענן לך וגו' עד שלא נחתם גז"ד שומע תפלה משנחתם גז"ד סכתה בענן לך כתוב אחד אומר (תהלים קמה) קרוב ה' לכל קוראיו וכתוב אחד אומר (שם י) למה ה' תעמוד ברחוק עד שלא נחתם גז"ד קרוב ה' לכל קוראיו משנחתם גז"ד למה ה' תעמוד ברחוק כתוב אחד אומר (איכה ג) מפי עליון לא תצא הרעות והטוב וכתוב אחד אומר (דניאל ט) וישקד ה' על הרעה עד שלא נחתם גז"ד מפי עליון וגו' משנחתם גז"ד וישקד ה' וגו' כתוב אחד אומר (ירמיה ד) כבסי מרעה לבך ירושלים וכתוב אחד אומר (שם י) כי אם תכבסי בנתר וגו' עד שלא נחתם גז"ד כבסי מרעה וגו' משנחתם גז"ד אם תכבסי וגו' כתוב אחד אומר (ירמיה ג) שובו בנים שובבים וכתוב אחד אומר אם ישוב ולא ישוב אלא כאן קודם גז"ד כאן לאחר גז"ד כתוב אחד אומר (ישעיה נה) דרשו ה' בהמצאו וכתוב אחד אומר (יחזקאל לב) חי אני אם אדרש לכם כאן קודם גז"ד כאן לאחר גז"ד כתוב אחד אומר (שם לג) אם אחפוץ במות הרשע וכתוב א' אומר (שמואל א ב) כי חפץ ה' להמיתם כאן קודם גז"ד כאן לאחר גז"ד ד"א ישא ה' פניו אליך בעוה"ז אשר לא ישא פנים לעוה"ב ד"א ישא ה' פניו אליך וכתוב א' אומר (דברים י) אשר לא ישא פנים היה ר' יוסי בן דוסתאי אומר כיצד יתקיימו שתי מקראות הללו אלא ישא ה' פניו בדבר שבינך לבינו אשר לא ישא פנים בדבר שבינך לבין חבירך ר"ע אומר כתוב אחד אומר ונקה וכתוב אחד אומר לא ינקה היאך אפשר לקיים ב' פסוקים הללו אלא בדבר שבינך לבינו ונקה בדבר שבינך לבין חבירך לא ינקה בן עזאי אומר מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים ד"א ישא ה' פניו וגו' יהפך פניו כלפי אצלך לא דומה שואל שלום חבירו בתוך פניו כשואל מן הצדדין אלא ישא ה' פניו אליך יהפך פניו אצלך כמה דתימא (ויקרא כו) ופניתי אליכם והפריתי וישם לך שלום שלום בכניסתך שלום ביציאתך שלום עם כל אדם ר' נתן אומר וישם לך שלום שלום זה שלום מלכות בית דוד (ישעיה ט) למרבה המשרה ולשלום אין קץ רבי אומר זה שלום תורה שנאמר (תהלים כט) ה' עוז לעמו יתן וגו' גדול השלום שהקב"ה שינה בדבר מפני השלום שנאמר (בראשית יח) האף אמנם אלד ואני זקנתי גדול שלום ששינה המלאך שדבר עם מנוח מפני השלום שלאשה אמר (שופטים יג) הנה נא את עקרה ולא ילדת ולא ספר דבר זה למנוח גדול שלום שהשם שנכתב בקדושה אמר הקדוש ברוך הוא ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו ר"א אומר גדול שלום שלא נטעו הנביאים בפי כל הבריות אלא שלום ר"ש בן חלפתא אמר גדול שלום שאין כלי מקבל ברכה אלא שלום שנאמר (תהלים כט) ה' יברך את עמו בשלום אף בב"כ אחד כל ברכות סיימן בשלום וישם לך שלום לומר שאין הברכות מועילות כלום אא"כ שלום עמהם ר"א הקפר אומר גדול שלום שאין חותם כל התפלה אלא שלום ואין חותם ב"כ אלא שלום גדול שלום שניתן לענוים שנאמר (שם לז) וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום גדול שלום שהוא שקול כנגד הכל אנו אומרים עושה שלום ובורא את הכל רבי אלעזר בנו של ר"א הקפר אומר שאפי' ישראל עובדין עבודת כוכבים ושלום ביניהם כביכול אמר הקב"ה אין השטן נוגע ביניהם שנא' (הושע ד) חבור עצבים אפרים הנח לו אבל משנחלקו מה נאמר בהם (שם) חלק לבם עתה יאשמו הא גדול שלום ושנואה מחלוקת גדול שלום שאפי' בשעת מלחמה צריכין שלום שנאמר (דברים כ) כי תקרב אל עיר וגו' ואומר (שם ב) ואשלח מלאכים ממדבר קדמות וגו' ואומר (שופטים יא) השיבה אתהן בשלום גדול השלום שאפי' המתים צריכין שלום שנאמר (בראשית טז) ואתה תבא אל אבותיך בשלום ואומר בשלום תמות גדול השלום שניתן לעושי תשובה שנא' (ישעיה נז) בורא ניב שפתים שלום שלום ר' מאיר אומר גדול הוא השלום שלא ברא הקדוש ברוך הוא מדה יפה מן השלום שניתנה לצדיקים שבשעה שנפטר מן העולם שלש כתות של מה"ש מקדימין אותו בשלום הראשונה אומרת (שם) יבא שלום שנייה אומרת (שם) ינוחו על משכבותם והשלישית אומרת (שם) הולך נכוחו ולא דיין לצדיקים שמיתתן בידי כבוד שנאמר (שם נח) כבוד ה' יאספך אלא שמקלסים לפניהם בשלום יבוא שלום גדול השלום שלא ברא הקב"ה מדה יפה כמו השלום ומנעה מן הרשעים שבשעה שנפטרין מן העולם ג' כתות של מלאכי חבלה מקדימות אותו הראשונה אומרת (שם מח) אין שלום השניה אומרת אמר ה' לרשעים השלישית אומרת (שם נ) למעצבה תשכבון לא דיין לרשעים שמיתתן ביד מחבלים שנאמר (איוב לג) ותקרב לשחת נפשו וחייתו לממיתים ואומר יהדפוהו מאור לחושך ואומר (תהלים לה) יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם אלא שהם מתקנטרים לפניהם ואומרים להם אין שלום וגו' למעצבה תשכבון גדול השלום שניתן שכר התורה והמצות שנאמר (ויקרא כו) ונתתי שלום בארץ גדולה שלום שניתן לאוהבי תורה שנא' (תהלים קיט) שלום רב לאוהבי תורתך גדול השלום שניתן ללומדי תורה שנאמר (ישעיה נד) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך גדול השלום שניתן לעושי צדקה שנאמר (שם לב) והיה מעשה הצדקה שלום גדול השלום ששמו של מקום קרוי שלום שנאמר (שופטים ו) ויקרא לו ה' שלום גדול השלום שדרי עליונים צריכין שלום שנאמר (איוב כה) עושה שלום במרומיו והרי דברים ק"ו ומה אם במקום שאין איבה ושנאה צריכין שלום ק"ו למקום שיש בו כל המדות הללו ר"ש היה אומר בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מלך ב"ו כשהולך למלחמה הוא הולך באוכלוסין ובלגיונות וכשהולך לשלום הולך יחידי אבל מדת הקב"ה אינו כן כשהוא הולך לשלום יוצא באוכלוסין ובלגיונות שנא' עושה שלום במרומיו וכתיב אחריו (שם) היש מספר לגדודיו אומר (תהלים סח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקדש ואומר (דניאל ז) אלף אלפים ישמשוניה ורבו רבבן וגו' וכשהוא הולך למלחמה אינו הולך אלא יחידי שנאמר (שמות טו) ה' איש מלחמה וגו' בשמו הוא נלחם ואינו צריך לסיוע ואומר (ישעיה סג) פורה דרכתי לבדי וגו' את מוצא כשפרע הקדוש ברוך הוא מדור המבול לא פרע אלא יחידי שנא' (בראשית ו) הנני מביא את מי המבול מים וכן מאנשי סדום לא פרע אלא יחידי שנאמר (שם יט) וה' המטיר על סדום וגו' וכן כשפרע מן המצריים שנאמר (שמות יב) וה' הכה כל בכור וגו' וכן פרע מן האמוריים יחידי שנאמר (יהושע י) וה' השליך עליהם אבנים גדולות וכן מסנחריב פרע יחידי שנא' (מ"ב יט) ויצא מלאך ה' ויך במחנה וגו' כתוב אחד אומר היש מספר לגדודיו וכתוב אחד אומר (דניאל ז) אלף אלפים ישמשוניה משגלו ישראל מארצם אלף אלפים ישמשוניה כביכול נתמעטה פמליא של מעלה רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי אלף אלפים ישמשוניה גדוד אחד וכמה הן גדודיו היש מספר כתוב אחד אומר (תהלים קמו) מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא וכתוב אחד אומר (ישעיה מ) המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא כשהקב"ה קורא אותם הוא קורא שמות כולן כאחת והם עונין מה שא"א לו לב"ו לקרוא שני שמות כאחת וכה"א (שמות כ) וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר מלמד שכל עשרת הדברות אמר בדיבור אחד ואומר (תהלים סב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עוז לאלהים ואומר (ירמיה כג) הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי מהו לכולם שמות יקרא שאין שם שינוי לא השם שנקרא עכשיו נקרא לאחר זמן וכה"א (שופטים יג) למה זה תשאל לשמי והוא פלאי איני יודע לאיזה שם אני מתחלף כתוב אחד אומר (ד"ה א כא) ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות וכתוב אחד אומר (שמואל ב כד) בכסף שקלים חמשים כיצד יתקיימו שני פסוקים הללו מקום הגרן בשש מאות מקום המזבח בחמשים רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי שנים עשר שבטים היו ונטל דוד מכל שבט ושבט חמשים שקל נמצאו שש מאות שקלים מכל השבטים ר' אלעזר בן שמוע אומר הגורן בשש מאות אבל הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים בשקל כסף חמשים כתוב אחד אומר (ד"ה ב ט) ויהי לשלמה ארבעת אלפים ארוות סוסים וכתוב א' אומר (מלכים א ה) ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים כיצד יתקיימו שני כתובים הללו ד' אלפים אסטבלאות ארבעים אלף סוסים כתוב אחד אומר (ד"ה ב ד) מחזיק בתים ג' אלפים יכיל וכתוב א' אומר (מלכים א ו) אלפים בת יכיל כיצד ב' כתובים הללו מתקיימים בלח אלפים שהם שלשת אלפים ביבש מכאן אמרו שני כורים בלח שהם שלשת כורי' ביבש חביב הוא השלום שכל מעשים וזכיות שעשה אברהם אבינו לא נתן שכרו אלא שלום שנא' (בראשית טו) ואתה תבא אל אבותיך בשלום וכן אתה מוצא ביעקב אבינו שביקש מן המקום שלום שנאמר (שם כח) ושבתי בשלום וגו' וכן אתה מוצא באהרן שלא נשתבח לפני המקום אלא בשלום שנאמר (מלאכי ב) בריתי היתה אתו וגו' וכן אתה מוצא בפנחס שנתן שכרו שלום שנאמר (במדבר כה) הנני נותן לו את בריתי שלום וכן אתה מוצא שלא נמשלה התורה אלא בשלום שנאמר (משלי ג) וכל נתיבותיה שלום וכן אתה מוצא שאין הקדוש ברוך הוא מנחם את ירושלים אלא בשלום שנאמר (ישעיה לב) וישב עמי בנוה שלום וכן לא פרע מן עמון ומואב אלא שמנע מהם שלום שנאמר (דברים כג) לא תדרוש שלומם וטובתם וגו' וכן ישראל מתברכים בכל יום בשלום שנא' וישם לך שלום:

ח ושמו את שמי מגיד שהם מתברכים בשם המיוחד יכול אף בגבולין יהיו מתברכין בשם המיוחד ת"ל ושמו את שמי ונאמר להלן לשכן את שמי מה להלן מקדש אף כאן מקדש אלא משרבו הפריצים חזרו להיות מוסרים את השם לצנועים שבכהונה א"ר טרפון מעשה והייתי עם אחי הכהנים בשורה והטיתי אזני כלפי כ"ג ושמעתי שאמרו בתוך נעימת הכהנים או במקדש מברכין ואין מברכין בגבולין אמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אף בגבולין אלא שבגבולין אומר ג' ברכות ובמקדש ברכה אחת במקדש אומר השם ככתבו בגבולין בכינויו בגבולין נושאין ידיהם כנגד כתפותיהם ובמקדש על גבי ראשיהם (במדבר ו) ואני אברכם למה נאמר לפי שנא' כה תברכו את בני ישראל אין לי אלא ברכה לישראל לגרים לנשים ולעבדים מנין ת"ל ואני אברכם יכול אם רצו הכהנים לברך את ישראל הרי הם מבורכים ואם לאו אין מבורכין ת"ל ואני אברכם שלא יהיו הכהנים אומרים אנו נברך את ישראל ת"ל ואני אברכם אני אברך את עמי וכה"א (דברים ט) כי ה' אלהיך ברכך וגו' הכהנים מברכים את ישראל מי מברך את הכהנים ת"ל ואני אברכם הכהנים מברכים את ישראל ואני אברך אלו ואלו הוי ואני אברכם.

א ויהי ביום כלות משה וגו' הה"ד (תהלים פה) אשמעה מה ידבר האל ה' וגו' את מוצא בשעה שעשו ישראל אותו מעשה וכעס עליהם הקב"ה שנאמר (שמות לב) ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה וגו' הרף ממני וגו' מיד עמד משה ובקש רחמים מלפניו שיתרצה להם כמה שנא' ויחל משה וגו' ונתרצה להם הקדוש ברוך הוא שנא' וינחם ה' על הרעה וגו' אף על פי כן היה בלבו עליהם שנאמר (שם) וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם כיון שנעשה המשכן אמר ר' יהודה ברבי סימון הלך משה והרכין אזנו במשכן אמר משה תאמר שיש בלבו של הקב"ה על ישראל הה"ד (תהלים פה) אשמעה מה ידבר האל ה' מהו האל ה' אמר משה שעד עכשיו הוא עומד בכעסו כנגדם והוא בקושי עמהם ואין האל אלא לשון חוזק כמה דתימא (יחזקאל טו) ואת אילי הארץ לקח או הוא מתרצה להם והוא נוהג במדת רחמים עמהם הה"ד ה' אין ה' אלא מד"ר שנא' ה' ה' אל רחום וחנון מיד פייסו הקדוש ברוך הוא שאין בלבו על ישראל כלום כמה דכתיב (שמות לד) ויעבור ה' על פניו שהעביר זעמו מהם ועבר על פשעיהם א"ר סימון למה כתיב ב"פ ה' ה' אלא שפייסו הקב"ה ואמר לו למשה מה לשעבר הייתי נוהג עמהם במדת רחמים עד שלא עשו אותו המעשה כך עכשיו במדת רחמים אנהיג עמהם אמר רב יהודה בר רב סימון באותה שעה שמע משה קול נאה וקול משובח לשעבר היה משה עומד והיה הדיבור בא לתוך אזנו כמין סילון ולא היה אחד מישראל שומע אבל כשהיו פניו מאדימות היו יודעים שהדיבור בא אצלו וכיון שנעשה המשכן שמע קול נאה מה שמע (תהלים פה) כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו א"ר ברכיה הכהן בשם ר' יהודה ב"ר סימון אמר הקדוש ברוך הוא למשה לשעבר היתה איבה ביני לבין בני שנאה ביני ובין בני תחרות ביני ובין בני אבל עכשיו שנעשה המשכן אהבה ביני ובין בני שלום ביני ובין בני הוי כי ידבר שלום אל עמו אלו ישראל על שעשו המשכן ואל חסידיו זה שבט לוי שכתוב בו (דברים לג) וללוי אמר תומיך ואוריך וגו' ומנין אתה אומר שבמשכן הכתוב מדבר שכן כתיב אחריו (תהלים פה) אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו אימתי היתה שלום לישראל בזמן ששכן כבוד הקב"ה במשכן כמה דתימא (שמות מ) וכבוד ה' מלא את המשכן אמר רשב"ל מה לי ללמד דבר זה מספר תלים דברי תורה היא אפי' במקומה אינה חסרה כלום ראה מה כתיב וישם לך שלום אימתי ביום כלות משה:

ב ויהי ביום כלות וגו' הה"ד (איוב ד) האנוש מאלוה יצדק וגו' א"ר ברכיה הכהן כשהלך יעקב אצל פרעה לא יצא מאצלו עד שבירכו שנאמר (בראשית מז) ויברך יעקב את פרעה מה בירכו אמר לו יעלה נילוס לרגלו אף אני כשאבוא אצלכם אני בא טעון ברכות והיכן רמזה להם בסיני אמר ריב"ל ברמז אמר הקדוש ברוך הוא לישראל שיעשו את המשכן שהוא נותן להם ברכות בביאתו שנאמר מזבח אדמה תעשה לי וגו' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך וכן עשה כשבא למשכן בירכן שנאמר יברכך ה' וישמרך אימתי ויהי ביום כלות הא למדנו שאין אדם צדיק יותר מן האלהים הוי האנוש מאלוה יצדק לאו אלא גם הקב"ה ברך ישראל בביאתו אצלם לכך נאמר יברכך ה' וישמרך וסמך לו ויהי ביום כלות וגו':

ג ויהי ביום כלות וגו' הה"ד (תהלים צא) יושב בסתר עליון אמר רב הונא בשם רבי אידי מי אמר המזמור הזה היינו סבורים שבא שלמה ואמרו ולא אמרו אלא משה הה"ד יושב בסתר עליון זה משה שישב בסתר עליון שנכנס בתוך הענן שהוא סתר עליון כמה דתימא (איוב כב) עבים סתר לו וכ"כ ויבא משה בתוך הענן בצל שדי יתלונן שלן שם לינות הרבה שנאמר (שמות לד) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה והוא אמר אומר לה' מחסי וגו' ד"א יושב בסתר עליון וגו' א"ר יהודה בר סימון בשם ר' יוחנן ג' דברים שמע משה מן הקדוש ברוך הוא והרתיע לאחוריו כיון שאמר לו ונתנו איש כופר נפשו אמר משה מי יוכל ליתן כופר נפשו (איוב ב) עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ועדיין אינו מגיע שנאמר (תהלים מט) אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו ויקר פדיון נפשם אמר לו הקב"ה איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן זה יתנו א"ר מאיר נטל הקדוש ברוך הוא כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראה לו למשה זה יתנו כזה יתנו וכן בשעה שאמר לו הקב"ה צו את בני ישראל את קרבני לחמי לאשי אמר משה מי יוכל להספיק לו קרבנות אם אנו מקריבין לפניו כל חיתו שדי ועורכין כל עצי לבנון אינו מספיק לו שנאמר (ישעיה מ) ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה אמר לו הקדוש ברוך הוא איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן ואמרת להם זה האשה וגו' ולא שניהם בבת אחת אלא את הכבש אחד תעשה בבקר וגו' וכן בשעה שאמר לו הקב"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם אמר משה מי יוכל לעשות לו מקדש שישרה בתוכו (מ"א ח) הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וגו' ואומר (ירמיה כג) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וגו' ואומר (ישעיה סו) השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו' אמר הקדוש ברוך הוא איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן כשאני מבקש כל העולם כולו אינו יכול להחזיק כבודי ולא שמש אחד משלי אלא אני איני מבקש מידך אלא עשרים בדרום ועשרים בצפון ושמונה במערב לכך משה אמר יושב בסתר עליון הקב"ה שהוא יושב בסתרו של עולם הוא רואה את הכל ואינו נראה הוא נתאוה ללון בצילנו אמר רבי פרוזדק בר נחשא בשם רבי יהודה ברבי סימון שדי נתלונן בצל שעשה לך בצלאל זה המשכן הוי בצל שדי יתלונן אומר לה' מחסי שיר זה של פגעים אמר משה בשעה שהיה עולה להר שהיה מתיירא מן המזיקין מהו אומר לה' מחסי אגנתי ומצודתי קסטרא דידי אלהי אבטח בו שבשמו אני מבריח את המזיקין ואת מלאכי חבלה כי הוא יצילך אמר לו הקדוש ברוך הוא בי בטחת אני עומד לך כי הוא יצילך וגו' מפח יקוש מצדתה דציידא מדבר הוות מדבר שהוא מביא הוות בעולם באברתו יסך לך מהו באברתו ידך לך בזכות התורה שנתנה מימינו של הקב"ה שנאמר (דברים לג) מימינו אש דת למו תחת כנפיו תחסה מי שבא לחסות תחת כנפיו של הקדוש ברוך הוא הוא לו צנה וסוחרה של אמת מהו צנה וסוחרה אמתו ארשב"ל אמר הקב"ה זיין אני עושה לכל מי שהוא סוחר באמתה של תורה א"ר שמעון בן יוחאי אמתה של תורה זיין הוא לבעליה א"ר שמעון בן יוחאי זיין נתן הקדוש ברוך הוא לישראל בסיני ושם המפורש כתוב עליו לא תירא מפחד לילה מן אגרת בת מחלת ומרכבתה ולא מכל המזיקים המושלים בלילה מחץ יעוף יומם א"ר ברכיה יש מזיק שהוא פורח באויר כעוף וקושט כחץ ומי יצילך ממנו שילוח הקן שכן כתיב למעלה כי הוא יצילך מפח יקוש איו פח אלא צפור כענין שנאמר (עמוס ג) התפול צפור אל פח הארץ וכתיב (דברים כב) כי יקרא קן צפור לפניך וגו' שלח תשלח וגו' מדבר באופל יהלוך מי שמעשיו באופל הדבר שולט בו וכה"א (חבקוק ג) לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו אף כאן הוא אומר מקטב ישוד צהרים רבנן אמרין שד הוא ולמה קרי ליה קטב רבי אבא בר כהנא אמר דהוא בזא סוגייה דיומא מן ראשיהן דד' עד סופיהן דתשע ר' לוי אמר דהוא בזיז סוגיה דטיהרא מן סופיהון דד' עד ראשיהן דתשע ואינו שולט לא בצל ולא בחמה אלא בין הצל לחמה ראשו דומה לעגל וקרן אחד יוצאה בתוך מצחו והוא מתגלגל ככד א"ר הונא בשם ר' יוסף קטב מרירי עשוי קליפין קליפין שערות שערות עינים עינים א"ר שמעון בן לקיש ועין אחת קבועה לו בלבו וכל מי שהוא רואה אותו אין לו חיים מעולם בין אדם בין בהמה וכל מי שהוא רואה אותו נופל ומת ומרירי שולט משבעה עשר בתמוז ועד תשעה באב חזקיה ראה אותו ונפל על פניו ומת א"ר פנחס הכהן מעשה באחד שראה אותו ונכפה על פניו אמרו יהודה בן ר' שמואל ראה ולא נפל אמרו אעפ"כ מת ר' אבהו הוה יתיב פשיט בחדא כנישתא מדוכתא דקסרין חמא חד פארי בתר חבריה ובידיה חד קטו בעי דימחיניה בה חמא מזיק פארי בתריה ובידיה חד קטו דפרזל נפק ר' אבהו ופארי בתריה א"ל לא תמחיניה דלמא הוא מיית א"ל ר' מן הדא הוא מייתא א"ל הא מזיקא פארי בתרך ובידיה קטותא דפרזלא את מחי לה בהדה והוא מחי לה בההיא והוא מיית רבי יוחנן הוה מפקד לספריא ולמתניניא באילין יומיא דלא יהוון טענין ערקא על מניקיא ר' שמואל בר רב יצחק הוה מפקד לספריא ולמתניניא באלין יומיא דיהוין מפטירין טלייא בד' שעין יפול מצדך וגו' רב יצחק אמר היד שהיא שולטת על מצוה אחת זו מצות תפילין כתיב בה יפול מצדך אלף שנמסר לה אלף מלאכים לשומרו אבל הימין שהיא שולטת במצות הרבה ורבבה מימינך רבבות של מלאכים נמסרים לה א"ר חנינא ב"ר אבהו אינו אומר ימסרו לך אלא יפול אם באים אלף מזיקים הם נופלים מן הצד שהיא שולטת על מצוה אחת ואם באים הם רבוא מזיקין הם נופלין לפני הצד שהיא שולטת במצות הרבה בנוהג שבעולם אדם נמסר לאלף איש עליו לזון אותן למה שהן מוסרין לו לשומרו והקב"ה מוסר לאדם הזה אלף מלאכים משמאלו ורבוא מימינו לטובתו ולשומרו אליך לא יגש שתזון אותם רק בעיניך תביט שלותך ושלומת רשעים תראה מה שישלם הקדוש ברוך הוא לרשעים כמעשיהם תראה כי אתה ה' מחסי וגו' א"ר חנינא אמרו ישראל הקב"ה אתה נותן את התורה בתחתונים אצלנו ושכינתך תשרה בעליונים הה"ד כי אתה ה' מחסי שנתת לי תורתך ועליון שמת מעונך ואתה שמת מעונך בעליונים לא תאונה אליך רעה כמה דתימא (משלי יב) לא יאונה לצדיק כל און ונגע לא יקרב באהלך א"ר יוחנן עד שלא הוקם המשכן היו המזיקין מתגרין בעולם לבריות ומשהוקם המשכן ששרה השכינה למטה כלו המזיקין מן העולם הה"ד ונגע לא יקרב באהלך זה אהל מועד ארשב"ל מה לך אצל ספר תהלים והלא במקומו אינו חסר יברכך ה' וישמרך מן המזיקין אימתי ויהי ביום כלות משה מהו ביום כלות שכלו המזיקין מן העולם:

ד ויהי ביום כלות וגו' הה"ד (שיר ג) אפריון עשה לו זה העולם שהוא עשוי כמין כילה המלך שלמה זה הקדוש ברוך הוא ששם שלום בין אש למים ופתכן זה בזה ועשה מהן רקיע שנא' (בראשית א) ויקרא אלהים לרקיע שמים שהוא אש ומים מעצי הלבנון שנבנה ממקום בית המקדש א"ר יוסי בר חלפתא למה נקרא אבן שתיה שממנה הושתת העולם הה"ד (תהלים נ) מציון מכלל יופי אלהים הופיע עמודיו עשה כסף זה הרקיע כמה דתימא (איוב כו) עמודי שמים ירופפו ולמה קרי ליה כסף שהוא מכסף על כל מעשה בראשית וכה"א (תהלים יט) השמים מספרים וגו' רפידתו זהב זו הארץ שהיא מעלה פירות הארץ ופירות האילן שהן דומים לזהב מה הזהב יש בו מינין הרבה וגוונין הרבה אף פירות הארץ מהן ירוקין ומהן אדומין מרכבו ארגמן זה השמש שהוא נתון למעלה והוא רוכב במרכבה ומאיר לעולם כמה דתימא והוא כחתן יוצא מחופתו וגו' ומכח השמש הגשמים יורדים ומכח השמש הארץ מעלה פירות ולכך קראו ארגמן שיצרו הקב"ה לארוג מן לבריות ואין מן אלא פירות ומזונות כמה דתימא (דניאל א) וימן להם המלך וגו' תוכו רצוף אהבה שאחר כל מעשה בראשית ברא אדם וחוה למשול בכולם וכה"א (משלי ט) שלחה נערותיה תקרא הוי מבנות ירושלים שיהיו כל הבריות יראים מהם ומושלמים להם כמה דתימא (בראשית ט) ומוראכם וחתכם יהיה וגו' ד"א אפריון זה העולם למה קראו אפריון שלא בראו אלא לפריה ורביה וכה"א (ישעיה מה) לא תוהו בראה לשבת יצרה עשה לו המלך שלמה שלא בראו הקדוש ברוך הוא אלא ע"מ שיהא שלום בין הבריות שנאמר (שם) יוצר אור ובורא חושך עושה שלום וגו' מעצי הלבנון שבעצת התורה המלובנת בדבריה ברא הקב"ה עולמים וכה"א (משלי ח) לי עצה ותושיה ומנין שהתורה מלובנת בדבריה שכן כתיב (איוב כח) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם וגו' עמודיו עשה כסף זה שלשלת יוחסין וכה"א (משלי י) וצדיק יסוד עולם ואין כסף אלא זיקוק יחוס כמה דתימא (מלאכי ג) וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם רפידתו זהב זו התורה שכתוב בה (תהלים יט) הנחמדים מזהב ומפז רב ולא נתנה הקדוש ברוך הוא ללומדיה אלא מי שמשמר יחוסו וכה"א (תהלים נ) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך למה כן (שם) אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך ואומר (שם צו) הבו לה' משפחות עמים הבו לה' כבוד ועוז מרכבו ארגמן זה הקב"ה שכתוב בו (דברים לג) רוכב שמים בעזרך והוא אורג את העולם שיצאו כולם למיניהם ולא יתערבו מין בשאינו מינו כמה דתימא (בראשית א) תדשא הארץ דשא והוא אין משרה שכינתו אלא על המיוחסים שבישראל וכה"א (שם יז) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך בזמן שזרעך ניכר אחריך הקדוש ברוך הוא הווה לך לאלהים ובזמן שאין זרעו ניכר אחריו שהם מערבים זרעם בנשי חבריהם אין הווה להם לאלהים תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים ר' יודן אמר זו זכות התורה שנאמר בה אילת אהבים וזכות הצדיקים שנאמר (מלאכי א) ואוהב את יעקב ר' עזריה בשם ר' יהודה בר סימון אמר זו השכינה כמה דתימא (דברים ו) ואהבת את ה' אלהיך ד"א אפריון זה בית העולמים למה נקרא אפריון שכל הצורות של זהב מן מיניה מעצי הלבנון כמה דתימא (ד"ה ב ב) ואנחנו נכרת עצים מן הלבנון וגו' עמודיו עשה כסף ויקם את העמודים על פני ההיכל אחד מימין וגו' וכי כסף היה והלא נחשת היה אלא שהיה נחשת ממורט שוה ככסף רפידתו זהב תני שכל הבית היה נטוח בזהב חוץ מאחורי הדלתות א"ר איבו מתניתין בבנין שני אבל בבנין ראשון אפי' אחרי הדלתות שבעה מיני זהבים הם זהב טוב זהב טהור זהב שחוט זהב סגור זהב מופז זהב מזוקק זהב פרוים זהב טוב כמשמעו כד"א (בראשית ב) וזהב הארץ ההיא טוב א"ר יצחק טוביו דהוא בביתיה טוביו דהוא בלוייתיה זהב טהור מכניסין אותו לאור ואינו חסר כלום רבי יהודה בשם רבי אמי אמר אלף ככר הכניס שלמה אלף פעמים לכור ולא עמדו אלא על ככר אחת והא תני רבי יוסי ב"ר יהודה מעשה במנורות בית המקדש שהיתה יתירה על של מדבר משקל דינר גורדייני והכניסוה לכור פ' פעמים עד שחסרה מן קדמוי הות חסרה סגין מכאן ולהלן לא הוות חסרה אלא ציבחר זהב שחוט שנטווה כחוט והיה נמשך כשעוה אדרינוס היה לו משקל ביצה דיקלטיינוס היה לו משקל דינר גורדייני הדה אומתה לית לה מיניה זהב סגור שהיה סוגר בעד כל הזהבים כתיב וז' אלפים כסף מזוקק לטוח לקירות הבית וכי כסף היה והלא זהב היה דכתיב (ד"ה ב ג) ואת הבית הגדול חפה עצי ברושים ויחפהו זהב טוב ולמה קרי ליה כסף שהיה מכסיף בעד כל הזהבים וכל הכלים היו נעשים ממנו הספות והיעים והמזרקות והמזלגות והכפות והמחתות זהב סגור תמן כתיב (מלכים א ז) והפותות לדלתות הבית מהו פותות ר' יצחק מגדלאה אמר זה פותה שתחת הציר ר' סימאי אומר אלו פותחות ללמדך שאפילו דבר קל לא היה בית המקדש חסר זהב מופז ר' פטרוקי אחוי דר' דרוסאי בשם ר' ואיבו אבא אומר דומה לגפרית מוצתת באש ר' אבין אמר לשם מקומו נקרא זהב מאופז זהב מזוקק בית ר"ל אמר מחתכים אותו כזיתים ומאכילים אותו לנעמיות והוא יוצא מזוקק זהב פרוים רשב"ל אומר אדום ודומה לדם הפר וי"א שעושה פירות א"ר חנינא בר יצחק יום שהכניס מנשה צלם להיכל יבשו כל אותן הפירות הה"ד (נחום ח) ופרח לבנון אומלל ולעתיד לבא הכל חוזר דכתיב (ישעיה לה) פרוח תפרח ותגל וגו' מרכבו ארגמן ויעשו את הפרוכת תכלת וארגמן כרמיל ובוץ לפי שארגמן חשוב שבכולן שהוא לבוש מלכות כמה דתימא (דניאל ו) וארגוונא ילבש לכן חשב ליה לדידיה ודכותה (ישעיה סו) אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר ומה איסור גדול יש להחזיר מן שאר בהמות טמאות ולעכבר משאר שרצים אלא חשב חזיר והוא הדין לכל הבהמות וחיות טמאות ומנה לעכבר וה"ה לכל השרצים שבעולם ד"א אפריון זה הארון רבי יהודה בר רב אלעאי אמר למלך שהיה לו בת נאה משובחת וחסודה אמר המלך עשו לה פרוים מוטב שתראה נויה של בתי מן פרוים כך התורה נאה ומשובחת וחסודה אמר הקב"ה עשו לה ארון שיראה נויה של תורה מן הארון עשה לו המלך שלמה זה הקדוש ברוך הוא שהשלום שלו ועשה כן התורה כולה שנאמר (משלי ג) וכל נתיבותיה שלום מעצי הלבנון ועשו ארון עצי שטים עמודיו עשה כסף אלו שני עמודים של כסף שהיו עומדין לפניו כמין איסטווה רפידתו זהב וצפית אותו זהב טהור מרכבו ארגמן רבי תנחומא אמר זה הכפורת שהוא דומה לארגמן וכתוב בו ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים רבי יהודה ב"ר סימון אמר זו זכות התורה זו זכות הצדיקים שעוסקין בה ר' עזריה בשם רבי יהודה בר' סימון אמר זו השכינה א"ר אבא בר כהנא כתיב ונועדתי לך שם וגו' וכולה ד"א אפריון זה המשכן אמר רבי עזריה משום רבי יהודה ב"ר סימון משל למה"ד למלך ב"ו שהיה לו בת והיה אוהבה יותר מדאי כ"ז שבתו קטנה היה מדבר עמה בפרהסיא ראה אותה בחצר היה מדבר עמה כיון שהגדילה ובאת לידי סימנים אמר המלך אין זו כבודה של בתי שאהיה מדבר עמה בפרהסיא אלא עשו לה פאפליון לכשאני מבקש לדבר עם בתי אהיה מדבר עמה מן הפאפליון ולפנים כך כשראה הקב"ה את ישראל במצרים היו נערים שנא' (הושע יא) כי נער ישראל ואוהבהו וממצרים קראתי לבני ראה אותם על הים היה מדבר עמם שנאמר (שמות יד) ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי ראה אותם בסיני היה מדבר עמם שנאמר (דברים ה) פנים בפנים דבר ה' עמכם וכיון שקבלו את התורה ונעשו לו אומה שלימה אמרו (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אמר הקדוש ברוך הוא אין שבחן של בני שאהיה מדבר עמהם בפרהסיא אלא עשו לי משכן וכשאני צריך לדבר עמהן אהיה מדבר עמהם מן המשכן הה"ד (במדבר ז) ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וגו' עשה לו המלך שלמה זה הקב"ה שהשלום שלו שהוא עושה שלום עם ישראל מן התחרות שהיה לו עמהן מן מעשה העגל מעצי הלבנון ועשית את הקרשים למשכן וגו' עמודיו עשה כסף ווי העמודים וחשוקיהם כסף רפידתו זהב ואת הקרשים תצפה זהב מרכבו ארגמן ועשית פרוכת תכלת וארגמן וכתיב (שמות מ) וסכת על הארון את הפרכת וגו' תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים רבי עזריא בשם רבי יהודה בר' סימון אמר זו השכינה ר' יודן אמר זה זכות התורה וזה זכות הצדיקים א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי ולא יכול משה לבא וגו' משל למה"ד למערה שהיא נתונה על שפת הים רעש הים ונתמלאת המערה והים לא חסר כלום כך אהל מועד נתמלא מזיו השכינה והעולם לא חסר כלום הוי תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים זו השכינה א"ר אבא בר כהנא כתיב ונועדתי לך שם וגו' ללמדך שאפי' מה שאחורי הכפורת אינו פנוי מן השכינה עובד כוכבי' אחד שאל את רבן גמליאל אמר מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא למשה מתוך הסנה אמר לו אלו נגלה על חרוב אחד או על תאנה אחת כך היית שואלני ולהוציאך חלק א"א ללמדך שאין מקום בארץ פנוי מן השכינה שאפי' מן הסנה היה מדבר עם משה ד"א אפריון וגו' מה כתיב למעלה (שיר ג) הנה מטתו שלשלמה וגו' זו ברכת כהנים כדאמרינן למעלה ללמדך ששלמה לא בא אלא לפרש את התורה וסמך דבריו על סדר התורה כשם שלמעלה מפרשת המשכן כתוב פרשת ברכת כהנים כך עשה שלמה בתחלה זכר ברכת כהנים (וגו') ואחר דיבר על המשכן אפריון עשה לו וגו' למה כן א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי למה"ד למלך שקדש את בתו ועשה לה קדושין גדולים ושלטה בהם עין רעה כשבא המלך להשיא את בתו מה עשה נתן לה קמיע אמר לה יהא הקמיע הזה עליך שלא ישלוט בך עין רעה עוד כך עשה הקב"ה כשבא ליתן תורה לישראל עשה פומבון גדולה כמה שכתוב (שמות כ) וכל העם רואים את הקולות ולא היו אלא קדושים כמו שכתוב (שם יט) לך אל העם וקדשתם היום ומחר ושלטה בהם עין רעה ונשתברו הלוחות כמה דתימא (שמות לב) וישבר אותם תחת ההר לא עשה כן אלא כיון שבאו ועשו את המשכן נתן להם הקדוש ברוך הוא את הברכות תחלה כדי שלא תשלוט בהן עין רעה לפיכך כתוב תחלה יברכך ה' וישמרך מן עין רעה ואח"כ ויהי ביום כלות וגו':

ה א"ר אבין אין מדותיו של הקב"ה כמדת מלך ב"ו מלך ב"ו נכנס במדינה משבני המדינה מקלסין אותו ומכבדין אותו אחר כך הוא עושה להם צרכיהם בונה להם דימוסיאות עושה להם נחת רוח במדינה אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא עד שלא עשו ישראל את המשכן נתן להם את הברכה תחלה כמה שנאמר יברכך ה' וישמרך ואח"כ ויהי ביום כלות וגו':

ו ויהי ביום וגו' מהו ויהי א"ר יהושע תנאים עשה הקב"ה עם ישראל עד שהם במצרים שאינו מוציאם משם אלא ע"מ שיעשו לו משכן וישרה שכינתו ביניהם כמ"ש (שם כט) וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם ע"מ לשכני בתוכם וכיון שהוקם המשכן וירדה השכינה ושרתה בתוכם ויהי רב אמר דבר שלא היה משנברא העולם עד עכשיו נעשה באותו היום שמשנברא העולם ועד אותה שעה לא שרתה שכינה בתחתונים אלא משהוקם המשכן ואילך לכך נאמר ויהי דבר חדוש הוא רשב"י אמר דבר שהיה ופסק וחוזר לכמות שהיה שכן אתה מוצא מתחלת ברייתו של עולם שרתה השכינה בתחתונים כמ"ש (בראשית ג) וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן וגו' וכיון שנסתלקה השכינה בעת שחטא אדם שוב לא ירדה עד שהוקם המשכן לפיכך כתיב ויהי דבר שהיה ופסק ימים הרבה וחזר לכמות שהיה:

ז ויהי ווי היה מי אמר ווי אמר ר' אבין כביכול הקדוש ברוך הוא אמר ווי למה"ד למלך שהיה לו מטרונה רוטננית ואמר לה המלך עשי לי פורפירא כל ימיה שהיתה עסוקה באותה פורפירא לא היתה מרננת אחר ימים גמרה את הפורפירא ונתנה אותה לכובס ועשאה והביאה למלך כיון שראה אותה המלך והתחיל צווח ווי שלא תחזור לרוטנניתה כך את מוצא שהיו ישראל מרננים בכל שעה כמה שכתוב (שמות טו) וילונו העם על משה וכן (שם יו) וילונו כל עדת בני ישראל וגו' וכן (במדבר יז) אתם המתם את עם ה' תבע הקב"ה שיעשו לו מקדש כמו שכתוב (שמות כה) ועשו לי מקדש וגו' את מוצא כל הימים שהיו עסוקים במלאכת המשכן לא היו מרננים וכיון שגמרו מלאכת המשכן התחיל הקדוש ברוך הוא צווח ווי שלא יחזרו וירננו כשם שהיו מרננים ויהי הבכורים אמרו ווי שנטלה מהם הכהונה שעד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות שנא' (שם כד) וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וגו' וכן כתיב (שם יט) ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם וגו' רבי יהושע בן קרחה ורבי אחד מהם אומר הכהנים אלו הבכורות וחבירו אמר זה נדב ואביהוא וכן כתיב (ישעיה יד) שבר ה' מטה רשעים שבט וגו' אמר ר' אבא בר ממל אלו הבכורות לפי שהקריבו לפני העגל אבדו כהונה וכן את מוצא שכל הכהנים שעבדו לעבודת כוכבים בבנין ראשון פסלן הקב"ה במקדש שני שנא' (יחזקאל מד) והכהנים הלוים בני צדוק וגו' לפיכך כשהוקם המשכן צווחו הבכורים ווי ויהי מי אמר ווי מלאכי השרת אמרו ווי אמרו עכשיו הקדוש ברוך הוא מניח אותנו ויורד ודר בארץ אף על פי כן פייסם הקב"ה ואומר להם חייכם העיקר למעלה הוא שכן כתיב (חבקוק ג) כסה שמים הודו ואחר כך ותהלתו מלאה הארץ א"ר סימון בשם רבי יהושע בן לוי שחק עליהם הקדוש ברוך הוא כשאמר להם העיקר למעלן מניין שכן כתיב (תהלים קמח) הודו על ארץ ושמים תחלה ארץ ואח"כ שמים לפיכך אמרו ווי ויהי מי אמר ווי אומות העולם אמרו למה ווי אלא כך אמרו עד שלא היה הקדוש ב"ה שוכן ביניהם היה מתקיים עליהם ועושה מלחמותיהם עכשיו שעשו לו המשכן והוא דר ביניהם עאכ"ו לפיכך אמרו ווי:

ח ביום הה"ד (שיר ג) צאנה וראינה בנות ציון וגו' מדבר וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם בנות ציון המצויינים לו במילה שאלולי שהיו מהולים לא היו יכולין להביט בשכינה אלא נופלים היו כשם שנפל אברהם שנאמר (בראשית יז) ויפול אברם על פניו וידבר אתו אלהים וכן בבלעם אומר (במדבר כד) נופל וגלוי עינים וכה"א (ויקרא יט) ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' מהו זה הדבר על המילה אמר להם כמה דתימא (יהושע ה) וזה הדבר אשר מל יהושע אשר צוה ה' לעשות לאברהם משל לחנוני אחד שהיה לו אוהב והיה כהן והיה לו טומאה בתוך ביתו של אוהבו והיה מבקש להביאו בתוך ביתו אמר לו הכהן אם אתה מבקש כדי שאבוא לתוך ביתך שמע לי והסר הטומאה מתוך ביתך וכשידע החנוני שאין שם טומאה הלך והביא הכהן אל ביתו כך הקב"ה כיון שביקש להראות לאברהם אוהבו היתה ערלה תלויה בו כיון שמל עצמו מיד נגלה שנאמר (בראשית יז) בעצם היום הזה נמול אברהם ואחר כך וירא אליו ה' לפיכך אמר להם משה המילה צוה האלהים לעשות לאברהם אביכם בעת שביקש להראות לו אף אתם מי שיש בכם ערל יצא וימול עצמו וירא אליכם כבוד ה' לכך אמר שלמה צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה במלך שהוא חפץ בשלמים כמה דתימא (שם ) התהלך לפני והיה תמים שהערלה מום הוא בגוף ד"א במלך שלמה במלך שברא בריותיו שלימים ברא חמה וירח על מליאתן וכל מעשה בראשית בקומתם נבראו שנא' (שם ב) הארץ וכל צבאם בר קפרא אמר אדם וחוה כבני כ' שנה נבראו ד"א במלך שלמה במלך שהשלים מעשיו לאוהביו השלים אש לאברהם חרב ליצחק מלאכים ליעקב ד"א במלך שלמה במלך שהוא עושה שלום בין בריותיו החיות של אש והרקיע של שלג החיות של אש שנא' (יחזקאל א) והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק והרקיע של שלג שנאמר (שם) ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח וגו' ולא זה מכבה את זה ולא זה מכלה את זה א"ר יוחנן כתיב (איוב כה) המשל ופחד עמו וגו' המשל זה מיכאל והוא של שלג ופחד זה גבריאל והוא של אש מהו עמו מושלים לו לא זה מזיק את זה ולא זה מזיק את זה א"ר אבין לא סוף דבר בין מלאך למלאך אפי' במלאך עצמו הוא עושה שלום ואית ביה חמש אפין הה"ד (דניאל י) וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק וגו' לא זה מבכה את זה ולא זה מכלה את זה כתיב (שם ז) נהר דינור נגד ונפק והרקיע של מים שנא' (תהלים קד) המקרה במים עליותיו ולא זה מכבה את זה ולא זה מכלה את זה א"ר יעקב דכפר חנן עושה שלום במרומיו מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה א"ר יוחנן לית משל חמי במה דקדים ליה ולית מזל חמי במה דלעיל מיניה אלא במה דלרע מיניה כהדין בר נש דהוא נחית בסולמא הפוך לאחוריו תני רשב"י אומר הרקיע הוא של מים והכוכבים של אש והן דרים זה עם זה ואינן מזיקין זה את זה ואפי' בין המכות הוא עושה שלום הה"ד (שמות ט) ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אמר צלוחיות של ברד מלאות אש רבי נחמיה אמר אש וברד פתוכים זה בזה א"ר חנן טעמיה דרבי יהודה כהדא פרטתא דרומנא דחרצינתה מתחמי' מלגו טעמי' דר' נחמיה כהדא שאשיתא דקנדילא דמיא ומשחא מעורבים כחדא והיא דלקא מן גביהון אמר רבי יהודה ב"ר סימון מהו מתלקחת מיתא ומתקהלא לעשות שליחותם בשביל לעשות רצון בוראה א"ר אדא למלך שהיו לו ב' לגיונות קשים והיו מריבים זה לזה וכיון שהגיע מלחמתו של מלך עשו שלום זע"ז ובאו ועשו מלחמתו של מלך כך אש וברד מריבים זה לזה וכיון שראו מלחמתו של הקדוש ברוך הוא במצרים נאמר ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד נס בתוך נס לכך נאמר (שיר ג) במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו א"ר יצחק חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה אלא עטרה זה אהל מועד כעטרה הזאת שמקובעת באבנים טובות ומרגליות ומעוטרת בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש א"ר חוניא שאל רשב"י את רבי אלעזר ב"ר יוסי אמר לו אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו א"ל הן למלך שהיתה לו בית יחידה והיה אוהבה יותר מדאי לא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותו לא זז מחבבה עד שקרא אותה אמו כך היה הקב"ה מחבב את ישראל קראן (שיר ה) אחותי רעיתי יונתי תמתי לא זז מחבבן עד שקראן אמו הה"ד (ישעיה נא) הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו ולאמי כתיב עמד רשב"י ונשקו על ראשו אמר לו אלולי לא יצאתי לעולם אלא לשמוע טעם זה מפיך די ד"א אמו אומתו רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה עשו לי משכן היה לו להעמיד ארבע קונטיסים ולמתוח את המשכן עליהם אלא מלמד שהראה הקב"ה למשה למעלן אש אדומה אש ירוקה אש שחורה אש לבנה אמר לו כתבנית אשר אתה מראה בהר רבי ברכיה בשם ר' בצלה למלך שהיה לו לבוש משובח עשוי במרגליטון אמר לבן ביתו עשה לי כזה אמר לו אדוני המלך יכול אני לעשות כמותו אמר לו אני בכבודי ואתה בסממנך כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא אלהי יכול אני לעשות כאלה אמר לו כתבנית אשר אני וגו' בתכלת ובארגמן ובתולעת שני ובשש אמר הקב"ה למשה אם את עושה מה שלמעלה למטה אני מניח סנקליטון שלי של מעלה וארד ואצמצם שכינתי ביניהם למטה למעלה שרפים עומדים אף למטה עצי שטים עומדים העמד אין כתיב כאן אלא עומדים כנתון באסטרטיא של מעלה הה"ד (שם ו) שרפים עומדים ממעל לו מה למעלה כוכבים אף למטה כוכבים אמר רבי חייא בר אבא מלמד שהיו קרסי הזהב נראין במשכן ככוכבים הקבועים ברקיע ביום חתונתו זה סיני חיתונין היו שנא' (שמות יט) וקדשתם היום ומחר וביום שמחת לבו זה מתן תורה שנא' (שם לא) ויתן אל משה ככלותו וגו' ככלתו כתיב ד"א ביום חתונתו זה אהל מועד וביום שמחת לבו זה בית העולמים ומנין לאהל מועד שחיתונין היו דכתיב ביום כלות משה להקים את המשכן כלת כתיב ביומא דעלת כלתא לגננא:

ט ד"א ביום כלות ביום הקים אין כתיב כאן אלא ביום כלות ביום שכלו המזיקין מן העולם ויהי ביום כלות משה וגו' הה"ד (משלי כז) נוצר תאנה יאכל פריה וגו' מדבר ביהושע שהוא שימש את משה כמה דתימא (שמות לג) ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל למה נמשלה תורה כתאנה שרוב האילנות הזית הגפן התמרה נלקטים כאחת והתאנה נלקטת מעט מעט וכך התורה היום לומד מעט ולמחר הרבה לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתים עליו נאמר נוצר תאנה מהו יאכל פריה פרי של תורה מלכות ושרות שנאמר (משלי ה) בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו וכן אירע ליהושע שלא ירשו בניו של משה מקומו אלא יהושע ירש מקומו כמה דתימא (במדבר כז) קח לך את יהושע בן נון וגו' (משלי כז) ושומר אדוניו יכובד זה יהושע שהיה משמש את משה ביום ובלילה כמה דתימא (שמות לב) לא ימיש מתוך האהל ואומר (במדבר יא) אדוני משה כלאם לפיכך כבדו הקדוש ברוך הוא מה כבוד עשה לו הקב"ה לפי שכך אמר ליהושע (שם כז) ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים וגו' ולפי ששמש אדוניו זכה לרוח הקודש שנא' (יהושע א) ויהי אחרי מות משה וגו' שאין תלמוד לומר משרת משה למה נאמר לומר לך לפי שהיה משרת משה זכה לנבואה הוי יכובד ד"א נוצר תאנה וגו' אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר בריה בכ"מ שאדם יגע ונותן נפשו על הדבר אין הקב"ה מקפח שכרו רצונך לידע שלמה בנה בית המקדש שנאמר (מלכים א ו) ויבן שלמה את הבית ויכלהו ובשביל שנתן דוד נפשו על בית המקדש שנבנה שנאמר (תהלים קלב) זכור ה' לדוד את כל ענותו וגו' אם אבא באהל ביתי וגו' אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום לה' וגו' ולא קיפח הקדוש ברוך הוא שכרו אלא הכתיבו על שמו (שם ל) מזמור שיר חנכת הבית לדוד לשלמה אין כתיב כאן אלא לדוד הוי נוצר תאנה יאכל פריה וכן אתה מוצא במשה שנתן נפשו על שלשה דברים נקראו על שמו ואלו הן דינים תורה ומשכן דינים מנין דכתיב (שמות יח) וישב משה לשפוט את העם וגו' ונקראו על שמו דכתיב (דברים לג) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל תורה מנין שנאמר (שמות כד) ויהי משה בהר מ' יום וגו' ונקראת על שמו שנאמר (מלאכי ג) זכרו תורת משה עבדי משכן מנין שכן את מוצא שהיה משה מחזר על האומנין בכל יום ובכל שעה ללמדם כיצד יעשו את המלאכה שלא יטעו בה לפי שאמר לו הקב"ה וראה ועשה כתבניתם וגו' ולכך כתיב על כל דבר ודבר כאשר צוה ה' את משה שלא היה זז מעל גביהם וכה"א וירא משה את כל המלאכה וגו' ויברך אותם משה מה ברכה אמר (תהלים צ) ויהי נועם ה' אלהינו וגו' אמר להם תשרה השכינה במעשה ידיכם א"ר חייא בר יוסף כל שבעת ימי המלואים היה משה מעמיד המשכן ומפרקו בכל יום ב' פעמים ואם תאמר שהיה אחד משבטו של לוי נותן לו יד לאו אלא אמרו חכמים היה קובעו ומפרקו ולא סייעו אחד מישראל שנאמר ויהי ביום כלות משה לכך נקרא על שמו שאינו אומר ביום הקים אלא ביום כלות יום שכלו הקמותיו וזכר שמו שם לכך נאמר כלות משה:

י כלות משה הה"ד (קהלת ב) כי יש אדם שעמלו וגו' כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון זה בצלאל שעשה המשכן בחכמה ובדעת כמה שכתוב ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה וגו' ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו זה משה שלא עמל במשכן ונקרא על שמו הה"ד כלות משה ודכותיה שלמה ודוד:

יא להקים את המשכן הה"ד (משלי ל) מי עלה שמים וירד וגו' מי עלה שמים זה הקדוש ברוך הוא דכתיב ביה (תהלים מז) עלה אלהים בתרועה ה' וגו' וירד וירד ה' על הר סיני (משלי שם) מי אסף רוח אשר בידו נפש כל חי מי צרר מים בשמלה צורר מים בעביו מי הקים כל אפסי ארץ ה' ממית ומחיה וגו' מה שמו צור שמו שדי שמו ה' צבאות שמו (שם) ומה שם בנו כי תדע בני בכורי ישראל ד"א מי עלה שמים זה אליהו דכתיב ביה (מלכים ב ב) ויעל אליהו בסערה השמים וירד רד אותו אל תירא מי אסף רוח בחפניו (מכלים א יז) חי ה' אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר וגו' מי צרר מים בשמלה (שם ב ב) ויקח אליהו את אדרתו וגו' מי הקים כל אפסי ארץ ויאמר אליהו ראי חי בנך ד"א מי עלה שמים וירד מי הוא זה שתפלתו עולה לשמים והיא מורידה את הגשמים ובזכותו רוחות טובות מנשבות לגדל את העשבים שנאמר מי אסף רוח זה שמחלק מעשרותיו בחפניו הוי בחפניו וכה"א (מלאכי ג) הביאו את המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח להם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי ד עד שיבלו שפתותיכם לומר די ומנין שהרוחות צורך התבואה שכך כתיב (דברים לב) יערוף כמטר לקחי תזל וגו' מי צרר מים בשמלה מי שאינו מחלק מעשרותיו בחפניו אין תפלתו עולה לשמים ואינה מורדת את הגשמים אלא צורר המים בעבים ואינם יורדים לארץ מי הקים כל אפסי ארץ כמה דתימא (שם כח) יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר מה שמו ומה שם בנו כי תדע מה שמו אברהם הפריש מעשר תחלה שנאמר (בראשית יד) ויתן לו מעשר מכל והקנה לו הקב"ה שמים וארץ ולמה בירכו שיקנה לו האלהים שמים וארץ לזרעותיו ומה שם בנו זה יצחק שנתן מעשר ונתברך שנאמר (שם כו) ויזרע יצחק וגו' מהו וימצא בשנה ההיא מאה שערים מלמד שמדדן לעשרן כי תדע וכן הזהיר הקדוש ברוך הוא את ישראל שאם יעשרו תבואתם יברכם בעושר שנאמר (דברים יד) עשר תעשר וגו' עשר בשביל שתתעשר ד"א מי עלה שמים זה משה דכתיב ביה (שמות יט) ומשה עלה אל האלהים וירד וירד משה מן ההר אל העם מי אסף רוח בחפניו כצאתי את העיר אפרוש וגו' מי צרר מים בשמלה כמה דתימא (שם טו) נצבו כמו נד נוזלים מי הקים כל אפסי ארץ וכי משה הקים כל אפסי ארץ אלא שהקים אוהל מועד שהעולם הוקם עמו ריב"ל בשם רשב"י להקים המשכן אין כתיב כאן אלא להקים את המשכן משכן אחר הקים עמו שנקרא אוהל כשם שהמשכן נקרא אוה"מ כמה דתימא (ישעיה מ) וימתחם כאוהל לשבת שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת משהוקם המשכן נתבסס העולם לכך נאמר להקים את המשכן:

להקים את המשכן הה"ד (שמות טו) נחית בחסדך וגו' תמן תנינן על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים ושלשתן זכרן משה בפסוק אחד נחית בחסדך עם זו גאלת זה החסד נהלת בעזך זו תורה כמה דתימא (תהלים כט) ה' עוז לעמו יתן אל נוה קדשך זו עבודת המשכן והמקדש נחית בחסדך אלו הדורות שעמדו משנברא העולם עד שיצאו ישראל ממצרים שקבלו התורה שהיה הקב"ה מנהג אותם בחסדו שלא היו מעשים טובים שיחיו בהם וזנם הקדוש ברוך הוא בחסדו וכנגדן אמר דוד כ"ו פעמים כל"ח ובאותו חסד יצאו ישראל ממצרים לכך אמר נחית בחסדך עם זו גאלת שבחסד גאלם נהלת בעזך ניהלם בזכות התורה שקבלו עד הקמת המשכן למה היה העולם דומה באותה שעה לטרסקל על שתי רגלים שאינו יכול לעמוד והוא רותת כיון שעשו לו רגל שלישי נתבסס ועמד כך כיון שנעשה המשכן כמה דתימא אל נוה קדשך מיד נתבסס ועמד שמתחלה לא היה לעולם אלא שתי רגלים חסד ותורה והיה רותת נעשה לו רגל שלישי זה משכן מיד עמד ולכך כתיב להקים את המשכן מהו את העולם שנקרא אהל הוקם עמו הוי להקים את המשכן ד"א להקים את המשכן א"ר סימון בשעה שאמר הקב"ה לישראל להקים את המשכן רמז למלאכי השרת שיעשו אף הם משכן ובעת שהוקם למטן הוקם למעלן והוא משכן הנער ששמו מטטרון שבו מקריב נפשותיהם של צדיקים לכפר על ישראל בימי גלותם ולכך כתיב את המשכן שמשכן אחר הוקם עמו וכה"א מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך:

ד"א את המשכן שהוא שקול כנגד העולם שקרוי אוהל כשם שמשכן קרוי אוהל כיצד כתיב בראשית ברא אלהים וגו' וכתיב (תהלים ק"ד) נוטה שמים כיריעה ובמשכן כתיב ועשית יריעות עזים לאוהל על המשכן וגו' כתיב בשני (בראשית א) יהי רקיע ויהי מבדיל וגו' ובמשכן כתיב והבדילה הפרוכת לכם בשלישי יקוו המים מתחת השמים ובמשכן ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה וגו' ברביעי יהי מאורות ברקיע השמים ובמשכן ועשית מנורת זהב טהור וגו' בחמישי ועוף יעופף על הארץ וגו' ובמשכן והיו הכרובים פורשי כנפים בששי נברא אדם ובמשכן ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך בשביעי כתיב (שם ב) ויכולו השמים וגו' ובמשכן ותכל כל עבודת משכן וגו' בבריאת עולם כתיב ויברך אלהים ובמשכן ויברך אותם בשביעי ויכל אלהים ובמשכן ויהי ביום כלות משה בשביעי ויקדש אותו ובמשכן ויקדש אותו הוי את המשכן:

יד המשכן הה"ד (במדבר כד) מה טובו אוהליך יעקב וגו' מה טובו אהליך יעקב זה אוהל מועד שבמדבר ושבשילה ובנוב וגבעון משכנותיך ישראל אל תהי קורא משכנותיך אלא משכנותיך ישראל שהמשכן ומקדש יתמשכנו ע"י ישראל בעת שחטאו משכן מנין שנאמר (תהלים עח) ויטש משכן שילה אוהל שכן באדם שנתמשכן על ידי ישראל שנקראו אדם צאן מרעיתי אדם אתם המקדש מנין שנאמר (איכה ד) שפך חרון אפו ויצת אש בציון ואומר (נחמיה א) חבול חבלנו לך זה מקדש ראשון כמה דתימא (שמות כב) אם חבול תחבול שלמת רעך לכך נקרא משכן שכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אמור להם לישראל שיעשו לי משכן שאם יחטאו יהא מתמשכן על ידיהם:

ד"א ויהי ביום כלות משה אי זה יום זה ר"ח ניסן שנאמר ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן א"ר זירא מהו ביום מכאן שהקמת הלילה היתה פסולה לעבודת היום כל ז' ימי המלואים היה משה מעמיד את המשכן בכל בוקר ובוקר מושחו ומקריב ומפרקו אותו היום העמידו ומשחו ולא פרקו רבי חייא בר יוסף אמר שני פעמים בכל יום היה משה מעמידו ומפרקו אחת בבוקר ואחת בערב ר' חנינא הגדול אומר שלשה פעמים בכל יום שנאמר הוקם ויקם להקים אחת לתמיד של שחר ואחת למלואים ואחת לתמיד של ערב נמצאנו למדין שבכ"ג באדר התחילו ימי המלואים אהרן ובניו ומשכן וכל הכלים לימשח מנין לפירוקין א"ר זירא ביום כלות משה ביום שכלו הקמותיו בר"ח ניסן הוקם המשכן בשני נשרפה פרה אדומה בשלישי היזה ממנה על הלוים כמה דתימא (במדבר ח) הזה עליהם מי חטאת ותחת הזיה שניה שהיו צריכין הלוים להזות מפני שהיו כולם טמאי מתים במה שהרגו בעובדי העגל כמה דתימא (שמות לב) והרגו איש את אחיו וגו' ויעשו בני לוי כדבר משה וגו' צוה המקום לגלחם במקום הזיה של יום שביעי משה נתקדש בענן כל שבעה שנאמר (שם כד) וישכן כבוד ה' על הר סיני וגו' אהרן ובניו נתקדשו בשמן ובדם שנאמר (ויקרא ח) ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח ויז על אהרן וגו' מעלה נטל אהרן יותר מבניו לפי שהיה כהן גדול שיצק על ראשו משמן המשחה מה שלא עשה לבניו משיחת אהרן כיצד כל שבעת ימי המלואים היה משה מפשיט את אהרן את בגדיו ומרחיצו וסכו בין עיניו ישראל נתקדשו בפרת חטאת שנאמר (במדבר יט) דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה וגו' הלוים נתקדשו בהזיה ובתגלחת בקרבן ובתנופה בהזיה מנין שנאמר ולקחו פר בן בקר ובתנופה מנין שנאמר (שם ח) והניף אהרן את הלוים תנופה המשכן נתקדש בעמידה ובפירוק ובמשיחה בעמידה מנין שנאמר להקים את המשכן בפירוק מנין שנאמר (שם ד) ולא יבואו לראות כבלע את הקודש בשמן המשחה מנין שנא' (ויקרא ח) וימשח את המשכן ואת כל אשר בו וגו' שומע אני ראשון שנמשח היה קדש ת"ל וימשחם ויקדש אותם מגיד שלא קידש א' מהם עד שנמשחו כולם א"ר איבו מכיון דכתיב וימשח אותו ויקדש אותו מאי זה דבר נאמר וימשחם ויקדש אותם א"ר איבו א"ר תחליפא דמן קיסרין ור"ש בן לקיש חד אמר משהיה מושח כל א' וא' חזר והיה מושח כולם כא' וחד אמר וימשחם משיחה בעולם הזה ומשיחה לעוה"ב מגיד שבמשיחתן של אלו הוקדשו כל הכלים לעתיד לבא ודכוותיה (שמות לו) ויחבר את היריעות אחת אל אחת בקרסים מה ת"ל ויהי המשכן אחד רבי איבו א"ר תחליפא דמן קסרי ור"ש בן לקיש חד אמר משהיה מחבר כל אחת ואחת היה מחבר כולם כא' וחד אמר מהו ויהי המשכן א' א' למדידה וא' למשיחה וימשחם משחם מבחוץ ומבפנים ר' יאשיה אומר מדות הלח נמשחו מבפנים ומבחוץ ומדות היבש נמשחו מבפנים ולא נמשחו מבחוץ רבי יונתן אומר מדת הלח נמשחו מבפנים ולא נמשחו מבחוץ ומדות היבש לא נמשחו לא מבחוץ ולא מבפנים תדע לך שאינן מקדשות שנאמר (ויקרא כג) ממושבותיכם תביאו לחם תנופה וגו' הא אימת הן לה' לאחר שנאפו:

טז ויקריבו נשיאי ישראל למה נזדרזו הנשיאים לבא ולהקריב תחלה ובמלאכת המשכן נתעצלו ולא הביאו אלא אבני שוהם ואבני מלואים באחרונה לפי שבשעה שאמר משה כל נדיב לב יביאו תרומת ה' למלאכת המשכן ולא אמר לנשיאים היה רע בעיניהם על שלא א"ל להביא אמרו יביאו העם מה שיביאו ומה שיחסרו נמלא אנחנו שמחו כל ישראל במלאכת המשכן והביאו בשמחה כל נדבה ובזריזות ראה מה כתיב (שמות לה) ויבאו האנשים על הנשים שהיו דוחקות זה על זה ובאים אנשים ונשים בערבוביא ולשני בקרים הביאו כל הנדבה שנאמר והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר וכתיב והמלאכה היתה דים וגו' לאחר שני הימים בקשו הנשיאים להביא נדבתם ולא יכלו שכבר צוה משה ויעבירו קול במחנה וגו' והיו הנשיאים מצירים על שלא זכו בנדבת המשכן אמרו הואיל ולא זכינו בנדבת המשכן ניתן בבגדי כהן גדול הה"ד (שם) והנשיאם הביאו את אבני השוהם וגו' אמר הקב"ה בני שנזדרזו יכתב שהביאו והותר והנשיאים שנתעצלו חיסר אות אחת משמם שכן כתיב והנשיאם חסר יו"ד כיון שנגמר המשכן הקדימו והביאו קרבן בזריזות הה"ד ויקריבו נשיאי ישראל וגו' אמרו הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה ששרתה שכינה במעשה ידינו כיון שנעשה המשכן ולא היה חסר כלום אמרו מה יש לנו להביא הלכו והביאו עגלות שיהיו נושאים עליהם את המשכן ומי נתן להם העצה הזאת שבטו של יששכר שכך אמרו להם משכן שעשיתם פורח הוא באויר אלא התנדבו עגלות שתהיו נושאים אותו בהם לכך כתיב ויקריבו נשיאי ישראל שנתנחמו על מה שעשו בתחלה ויקריבו נשיאי ישראל שומע אני שהיו הדיוטות ונתמנו ת"ל ראשי בית אבותם ולא ראשי בית אבות אלא אף נשיאי שבט הה"ד (במדבר ז) הם נשיאי המטות נשיאים בני נשיאים הם נשיאי המטות הם שהיו ממונים עליהם במצרים (שמות ה) ויכו שטרי בני ישראל וגו' הם העומדים על הפקודים על מנין הדגלים כמה דתימא (במדבר א) ואתכם יהיו איש איש למטה וגו':

ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב וגו' שש כנגד ששת ימי בראשית שש כנגד ששה סדרי משנה שש כנגד אמהות אלו הן שרה ורבקה רחל ולאה בלהה זלפה שש אמר רב הונא כנגד ו' מצות שהמלך מצווה עליהם בכל יום אלו הן (דברים יז) לא ירבה לו נשים רק לא ירבה לו סוסים וכסף וזהב לא ירבה לו מאד לא תטה משפט ולא תכיר פנים ולא תקח שוחד שש כנגד שש מעלות לכסא ושש מעלות לכסא באי זה צד בצד שהיה עולה ויושב עלה לישב על מעלה הראשונה הכרוז יוצא ואומר לו לא ירבה לו נשים עלה לישב על מעלה שניה הכרוז יוצא ואומר לו (שם) לא ירבה לו סוסים עלה לישב על מעלה שלישית הכרוז יוצא ואומר וכסף וזהב לא ירבה לו מאד עלה לישב על מעלה רביעית הכרוז יוצא ואומר לא תטה משפט עלה לישב על מעלה חמשית הכרוז יוצא ואומר לא תכיר פנים עלה לישב על מעלה ששית הכרוז יוצא ואומר לא תקח שוחד בא לישב על כסאו וידות מזה ומזה עד מקום השבת כיצד שרביט של זהב נתון נתלה מאחריו ויונה בראשו ועטרה של זהב בפי יונה ויושב תחתיה בשבת נוגעת ואינה נוגעת ו' עגלות כנגד ו' רקיעים ולא ז' הם אמר ר' אבין הן דמלכא שרי טומיקין שש עגלות צב מהו צב דומות לקליינין צב ר' ישמעאל אומר אין צב אלא מצוירות צב אין צב אלא מטוקסות שלא היו מחוסרות כלום צב רבי אומר אין צב אלא קמירות וכמנסקי פסקאות היו מחופות ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' וגו' צב ר' שמעון אומר אין צב אלא צמודות שנאמר (ישעיה מט) והביאו בניך בחוצן וגו' תני בשם ר' נחמיה כמין כמרוסא היו כיפין עשויות רבי נחמיה אומר היו כצבעו של רקיע ושנים עשר בקר כנגד שנים עשר שבטים וכנגד שנים עשר מזלות שומע אני עגלה על כל א' וא' ת"ל עגלה על שני הנשיאים שומע אני שני שוורים לנשיא א' ת"ל ושור לא' מפני מה לא הביאו חציין עגלות וחציין שוורים מפני שהיו יראים שמא ימות שורו של א' מהם או שמא תשבר עגלה של א' מהם ונמצא אותו השבט אין לו חלק במשכן:

ויקריבו אותם לפני המשכן מלמד שהביאום ומסרום לצבור באו ועמדו לפני המשכן ולא קבל מהם עד שנאמרה לו מפי הגבורה קח מאתם הה"ד ויאמר ה' אל משה לאמר קח מאתם וגו' מהו לאמר תני רב הושעיא אמר לו הקדוש ברוך הוא משה צא ואמור להם דברי כבושים ודברי נחמות קח מאתם באותה שעה היה משה מתיירא ואומר תאמר שמא נסתלקה ממני רוה"ק ושרתה על הנשיאים א"ל הקדוש ברוך הוא משה אילו להם הייתי אומר שיביאו לך הייתי אומר שתאמר להם אלא כך מאתם מאתם היה הדבר הא הסכימה דעתם לדעת העליונה והיה משה מתיירא ואומר תאמר שמא אחת מן העגלות נשברה או א' מן השוורים מת ונמצא קרבן של נשיאים פסול אמר לו הקב"ה והיו לעבוד את עבודת אוהל מועד ניתן להם הוויה שיהיו קיימים לעולם עד היכן היו קיימים ר' יודא בשם ר"ש בר ר' נחמן ור' חוניא בשם בר קפרא אמר עד שבגלגל שוורים זבחו והיכן הקריבום ר' אבא בר כהנא אמר בנוב הקריבום ר' אבהו אמר בגבעון הקריבום ר' חמא בר ר' חנינא אמר בבית העולמים הקריבום א"ר לוי טעמיה דר' חמא ב"ר חנינא דכתיב (מ"א ח) ויזבח (המלך) שלמה את זבח וגו' תני בשם ר"מ עד עכשיו הן העגלות והפרות קיימות ולא הוממו ולא הזקינו ולא הטריפו ולא נשברו והלא דברים ק"ו מה אם העגלות שנדבקו במלאכת אוהל מועד ניתן להם הוויה עד שיהיו קיימות לעולם ישראל שהם דבוקים בהקדוש ברוך הוא עאכ"ו שנא' (דברים ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגו' ונתת אותם אל הלוים איש כפי עבודתו לפי טורח משאו הרבה לו עגלות להקל ממשאו:

ויקח משה את העגלות וגו' הרי משה נוטלן ומחלקן לפי דעתו את שתי העגלות וגו' לפי שלא היה עבודת בני גרשון כי אם יריעות האוהל והמכסאות והמסך והקלעים והמיתרים שהיו מעמידים בהם היריעות ראשי המיתרים האחד היה קשור ביריעות וראשיהם השני היה קשור ביתדות והיו נועצים היתדות בארץ כדי שלא יגלול הרוח ליריעות לפי שלא היתה עבודתם כבדה נתן להם שתי עגלות בלבד אבל לבני מררי שהיתה עבודתם קשה וכבידה קרשים ובריחים ועמודים ואדנים ויתידות ומיתרים לכל כליהם ולכל עבודתם נתן להם ארבע עגלות הה"ד ואת ארבע העגלות וגו':

כ ולבני קהת לא נתן וגו' ר' נתן אומר מכאן נתעלם מעיני דוד שלא נשאו הלוים את הארון אלא בעגלה חדשה שנאמר (ש"ב ו) וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה וגו' ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא אמר אחיתופל לדוד לא היה לך ללמוד מן משה רבך שלא נשאו הלוים את הארון אלא בכתף שנאמר (במדבר ז) ולבני קהת לא נתן וגו' הרי דוד משלחן ומעלן בכתף שנאמר (ד"ה א טו) ויקרא דוד לצדוק ולאביתר הכהנים וללוים לאוריאל עשיה ויואל עד כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוה משה בדבר ה' והיכן צוה ולבני קהת לא נתן וגו' הא לא חידשו הלוים כלום אלא הכל מפי משה ומשה מפי הקב"ה:

כא ויקריבו הנשיאים את חנכת המזבח וגו' מגיד הכתוב כשם שהתנדבו הנשיאים למלאכת המשכן כך התנדבו לחנוכת המזבח ויקריבו הנשיאים את קרבנם וגו' באו ועמדו לפני המזבח ולא קבל מהם משה עד שנא' לו מפי הקדוש ברוך הוא יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח ועדיין לא היה משה יודע כיצד יקריבו אם למסעות אם לתולדות עד שנא' לו מפי הקב"ה יקריבו אותם למסעות ועדיין לא היה משה יודע כיצד יקריבו אם כולם כאחד אם כל אחד ואחד יומו עד שנא' לו מפי הקדוש ברוך הוא כל אחד ואחד יומו שנא' נשיא אחד ליום והלא נשיאים היו מתנדבין ולא הדיוטות מה ת"ל נשיא אחד ליום לפי שהיה נחשון מלך והוא הקריב תחלה לא יאמר הואיל והקרבתי תחלה אקריב עם כל אחד וא' ביומו לכך נאמר נשיא אחד ליום וי"א בשעה שא"ל הקב"ה למשה נשיא אחד ליום אמר להם משה לנשיאים לכולכם א"ל הקדוש ברוך הוא שתקריבו אבל לא נאמר לי מי יקריב ראשון נתנו עיניהם בנחשון זה קידש שמו של הקב"ה על הים זה ראוי להוריד את השכינה והוא יקריב ראשון לכולם וכן עשה הדא הוא דכתיב ויהי המקריב וגו'.

א ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון וגו' הה"ד (תהלים נא) הטיבה ברצונך את ציון וגו' אז תחפוץ זבחי צדק וגו' לפי שבמדבר בהקמת המשכן הקריבו לחנוכת המזבח קמעא כמה דתימא קרבנו קערת כסף וגו' כף אחת וגו' פר אחד וגו' שעיר עזים וגו' ולזבח השלמים וגו' הרי כל הקרבן למה הדבר דומה למלך שיצא לדרך והיו מביאים לפניו סעודה לפי הדרך ולפי הפונדק אמר להם המלך כך אתם מכבדים לי וכך אתם נותנים לי איני מלך ואיני שולט במלכות אמרו לו אדונינו בדרך אנחנו ולפי הדרך ולפי הפונדק הכנסנו לך כשתכנס למדינה ותכנס לפלטרין שלך תראה כמה אנו מכבדין אותך כך כשהוקם המשכן הקריבו לו הנשיאים דורון וקרבן קערה ומזרק וכף פר אחד וגו' ושעיר עזים וגו' ולזבח וגו' אמר להם הקדוש ברוך הוא כך הוא כבודי אמרו לו רבון העולמים במדבר אנו נתונים ולפי המדבר הקרבנו לפניך כשתכנס לפלטרין שלך אתה רואה כמה קרבנות וכמה פרים נקריב לפניך הה"ד הטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים אז תחפוץ זבחי צדק אז יעלו על מזבחך פרים ולא פר אחד וכן את מוצא בשלמה שבנה בית המקדש ובקש להקריב לחנוכת בית המקדש ראה מה כתיב שם (מלכים א ח) ויזבח שלמה את זבח השלמים וגו' וכן בימי עזרא והקריבו לחנוכת בית אלהא דנה תורין מאה דיכרין וגו' הוי הטיבה ברצונך את ציון וגו' אז תחפוץ וגו':

ויהי המקריב וגו' הה"ד (שיר ד) עורי צפון ובואי תימן וגו' היה רבי יוסי אומר אימתי התחילו מלואים בכ"ג באדר ובא' בניסן שלמו ימי המלואים וכל ז' ימי המלואים היה משה מעמיד את המשכן וכל בקר ובקר מקריב קרבנותיו עליו ופירקו בשמיני העמידו ולא פירקו שנא' (שמות מ) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית בא' לחדש הוקם המשכן ואותו יום שמיני א' בשבת היה וראש חדש של ניסן היה בו ביום עמד אהרן ובניו ורחצו ידיהם ורגליהם מן הכיור עבדו את עבודתם וסדרום על הסדר בו ביום הקריבו ישראל תמידים נדרים ונדבות חטאות ואשמות בכורות ומעשרות על אותו היום הוא אומר עורי צפון ובואי תימן וגו' עורי צפון זו עולה שנשחטת בצפון ובואי תימן אלו שלמים שנשחטים בדרום הפיחי גני זה אהל מועד יזלו בשמיו זה קטרת הסמים יבא דודי לגנו זה השכינה ויאכל פרי מגדיו אלו הקרבנות באתי לגני אחותי כלה זה יום שמיני אריתי מורי עם בשמי זה לבונת הקטרת ולבונת המנחה אכלתי יערי עם דבשי זה אברי העולה ואמורי קדשי קדשים שתיתי ייני עם חלבי אלו הנסכים ואימורי קדשים קלים אכלו רעים זה משה ואהרן שתו ושכרו דודים זה כנסת ישראל ר"א ור' יוסי ברבי חנינא רבי אלעזר אמר שלמים הקריבו בני נח ר' יוסי בר' חנינא אמר עולות הקריבו בני נח מתיב ר"א לר' יוסי בר' חנינא והא כתיב (בראשית ד) והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן דבר שחלבו קרב מה עבד לה' ר' יוסי ב"ר חנינא מן שמניהון מתיב ר"א לר' יוסי ב"ר חנינא (שמות כד) וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים מה עבד לה ר' יוסי בר ר' חנינא שלמים בעורן בלא הפשט ובלא נתוח מתיב ר"א לר' יוסי בר חנינא הא כתיב (שם יח) ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים עולה זו עולה זבחים אלו זבחי שלמים מה עביד לה ר' יוסי בר חנינא כמאן דאמר לאחר מתן תורה בא יתרו רב אמר אתפלגות רבי אלעזר ור' יוסי בר חנינא חד אמר קודם מתן תורה בא יתרו ואחרינא אמר לאחר מתן תורה בא יתרו א"ר חמא א"ר חנינא מ"ד קודם מתן תורה בא יתרו כמ"ד שלמים הקריבו ומ"ד לאחר מתן תורה בא יתרו כמ"ד עולות הקריבו הדא מסייע לרבי יוסי בן חנינא עורי צפון זו עולה שנשחטה בצפון מהו עורי דבר שהיה ישן ונתעורר ובואי תימן אלו שלמים שהם נשחטים בדרום מהו ובואי דבר שהוא בא לחדש רבי אבא בריה דרבי פפי ורבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר אף הדין קריה מסייע ליה לר' יוסי ברבי חנינא זאת תורת העולה היא העולה שהקריבו בני נח כדאתי לשלמים זאת תורת זבח השלמים אשר הקריבו אין כתיב כאן אלא אשר יקריבו מכאן ולהבא במה מקיים ר"א קרייה דרבי יוסי בן חנינא עורי צפון ובואי תימן פתר ליה בגליות עורי צפון לכשיתעוררו הגליות שהן נתונות בצפון יבאו ויחנו בדרום לכשיתעורר גוג שהוא נתון בצפון יבא ויפול בדרום (יחזקאל לט) ושובבתיך וששאתיך והעליתיך מירכתי צפון לכשיתעורר מלך המשיח שהוא נתון בצפון יבא ויבנה את בהמ"ק שהוא נתון בדרום כד"א (ישעיה מא) העירותי מצפון ויאת וגו' ד"א עורי צפון מלמד שהרוחות עתידות להכניס קנאה זו עם זו רוח הדרום אומרת אני מביאה גלות תימן וגלות הגרה וכל הדרום ורוח צפון אומרת אני מביאה גלות צפון והמקום נותן שלום ביניהם והם נכנסות בפתח אחד לקיים מה שנא' (שם מג) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאי בני מרחוק וגו' רבי חוניא בשם רבי בנימין בר לוי אמר לפי שבעולם הזה כשרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת אבל לע"ל אמר הקב"ה אני מביא רוח אגרסטים לעולם ושתי הרוחות משמשות בו הה"ד אומר לצפון תני וגו' ד"א עורי צפון וגו' לע"ל עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים בג"ע ואין צריכין לא בפלסמון ולא ראשי בשמים אלא רוח צפון ורוח דרום מכבדות וזוחלות כל ביסמני ג"ע ונותנים ריחם הה"ד (שיר ד) הפיחי גני זה כיבוד הגן יזלו בשמיו זה זילוף (שם) יבא דודי לגנו אומרים ישראל לפני הקב"ה וכי יש בעל הבית שיעשה סעודה לאורחים ולא יהיה מיסב עמהם יש חתן עושה סעודה למקוראים ולא ישב עמהם אם רצונך יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו אמר להם הקדוש ב"ה הריני עושה כשם שאתם מבקשים באותה שעה הקדוש ברוך הוא בא לג"ע הה"ד (שם ה) באתי לגני אחותי כלה וגו' אחותי שנתאחו לי בגלות כלה שנתכלו בגלות כמה דתימא (תהלים מד) כי עליך הורגנו כל היום וגו' לפיכך עתיד לקרותם אחותי שיהיו אחוים אצלו כלה כמה דתימא (איכה ב) כלילת יופי ואומר (ישעיה סא) וככלה תעדה כליה ואומר ותקשרים ככלה (שיר ה) אריתי מורי עם בשמי שנתמררו בגלות והיו מבשמים עצמם בקידוש שם שמים לכך עתיד הקב"ה לענגם בג"ע ולקטר לפניהם מכל הבשמים (שם) אכלתי יערי עם דבשי לפי שהערו ישראל נפשם למיתה בגלות כמה דתימא (ישעיה נג) תחת אשר הערה למות נפשו והיו עוסקים בתורה המתוקה מדבש לפיכך עתיד הקדוש ברוך הוא להשקותם יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית ולהרחיצם בנחלי חלב ד"א על שם (יואל ד) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וגו' (שיר ה) אכלו רעים אלו ישראל שעשו רצונו של הקב"ה בגלות ולא רצו להתערב באומות אלא שמרו בריתו של הקדוש ברוך הוא ד"א אכלו רעים אלו בעלי מצות שתו ושכרו דודים אלו חכמי תורה ור' יוסי בר חמא דריש ליה להאי קרייה כולו עורי צפון במשכן עורי צפון ובאי תימן אלו עולות ושלמים שהעולות נשחטות בצפון והשלמים בדרום הפיחי גני זה המשכן מהו גני גנוני מה הכילה הזאת מצויירת במיני צבעונים כך היה המשכן מצוייר במיני צבעונין (שמות כו) תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר יזלו בשמיו זה הקטרת יבוא דודי לגנו א"ר חוניא לימדתך התורה דרך ארץ שלא יהא החתן נכנס לחופה עד שהכלה נותנת לו רשות הה"ד יבא דודי לגנו ואח"כ באתי לגני ר' עזריה בשם ר' יהודה ב"ר סימון משל למלך שכעס על מטרונה וטרדה והוציאה מתוך פלטרין שלו לאחר זמן בקש להחזירה אמרה יחדש לי דבר ואחר כך הוא מחזירני כך לשעבר היה אדם שרוי בג"ע במחנה השכינה כעס עליו הקב"ה וגירשו ממחיצתו כשיצאו ישראל ממצרים בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר ישראל למחיצתו ואמר להם שיעשו לו משכן וישכן בתוכם כמה דתימא (שמות כה) ועשו לי מקדש וגו' אמרו ישראל יחדש לנו הקב"ה דבר אחד שהוא חפץ להחזירנו אצלו מה הוא החידוש לשעבר היה הקדוש ברוך הוא מקבל קרבנות מלמעלן (בראשית ח) וירח ה' את ריח הניחוח ועכשיו יהיה מקבל קרבנות מלמטן הה"ד יבא דודי לגנו זו השכינה ויאכל פרי מגדיו אלו הקרבנות באתי לגני אחותי כלה למה הדבר דומה למלך שאמר לבני המדינה שיבנו פלטר ובנו אותו והיו בני המדינה עומדים על פתח פלטר ומצעקים ואומרים יכנס המלך לפלטר מה עשה נכנס בפשפש ושלח להם הכרוז אל תצעקו שכבר באתי לפלטר כך כשעמד המשכן היו ישראל אומרים יבא דודי לגנו לפי שמלאכת המשכן נגמרה בכ"ה בכסלו ועמד המשכן מקופל עד ר"ח ניסן והיו ישראל אומרים הרי עשינו המשכן מתי תבוא השכינה ותשרה בתוך מעשה ידינו כשהגיע ר"ח ניסן וצוה הקב"ה להקים את המשכן שלח להם ע"י משה מה אתם יראים כבר באתי לגני אחותי כלה א"ר ישמעאל ב"ר יוסי באתי לגן אין כתיב כאן אלא באתי לגני לגנוני למקום שהוא עיקרי מתחלה וכי עיקר שכינה אינה בתחתונים היתה הה"ד (בראשית ג) וישמע את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום א"ר חמא בר כהנא מהלך אין כתיב כאן אלא מתהלך בגן מקפץ ועולה מהו (שם) ויתחבא האדם ואשתו א"ר איבו באותה שעה גרעה קומתו של אדם הראשון ונעשית של ק' אמה כיון שחטא אדם נסתלקה השכינה לרקיע הראשון חטא קין נסתלקה לרקיע השני חטאו דור אנוש נסתלקה לרקיע השלישי חטאו דור המבול נסתלקה לרקיע הרביעי חטאו דור הפלגה נסתלקה לרקיע החמישי חטאו הסדומיים נסתלקה לרקיע הששי חטאו המצריים נסתלקה לרקיע השביעי וכנגדן עמדו שבעה צדיקים והורידו את השכינה מן העליונים לתחתונים ואלו הן אברהם הורידה מן השביעי לששי יצחק הורידה מן הששי לחמישי יעקב הורידה מן החמישי לרביעי לוי הורידה מן הרביעי לשלישי קהת הורידה מן השלישי לשני עמרם הורידה מן השני לראשון משה הורידה מן העליונים לתחתונים א"ר יצחק כתיב (תהלים לז) צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה הרשעים במה ישכנו באויר אלא הרשעים סלקו השכינה מן הארץ אבל הצדיקים השכינו השכינה בארץ אימתי שרתה השכינה בארץ ביום שהוקם המשכן שנאמר (שמות מ) ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן (שיר ה) אריתי מורי עם בשמי זו הלבונה והקטורת אכלתי יערי עם דבשי אלו איברי עולה ואימורי קדשי הקדשים שתיתי ייני עם חלבי אלו המנחות והנסכים אכלו רעים זה משה ואהרן שתו ושכרו דודים זה נדב ואביהוא שנשתכרו בצרתן ד"א אכלו רעים אלו הנשיאים א"ר שמעון בן יוסניה למה קרא לנשיאים רעים שמכיון שהיה אחד מהם מקריב קרבן וקרבנו מתקבלת היה עושה יום טוב לאוהביו לרעיו ולקרוביו שתו ושכרו דודים אלו הנשיאים למה קרי להו דודים שהיו דודים אלו לאלו למה אמר להם אכלו רעים שתו ושכרו דודים א"ר ברכיה למלך שעשה סעודה והזמין אורחים כיון שאכלו ושתו א"ל תנו את המנה הזאת לבעל הבית אף הכא באתי לגני אחותי כלה ואף אתם אכלו רעים שתו ושכרו דודים א"ר ברכיה משל למלך שעשה סעודה והזמין אורחים ונח השרץ לתוך התמחוי ופשט המלך את ידו ופשטו הכל את ידיהם שאלו משך המלך את ידו משכו הכל את ידיהם א"ר ינאי משל למלך שעשה סעודה והזמין אורחים והיהת עינו יפה באורחים והיה מחזר עליהם ואומר להם יערב לכם יבסם לכם ד"א אריתי מורי וגו' אר"ש בן יוסניה ג' דברים כתוב כאן אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי כנגד שלשה דברים שעשו הנשיאים שלא כהוגן וקבלם הקדוש ברוך הוא ואלו הן בכל מקום אין היחיד מתנדב בקטורת והנשיאים הביאו (במדבר ז) כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת בכל מקום אין היחיד מביא חטאת אלא אחר ידיעת חטאו ואלו הביאו שעיר שלא בחטא בכ"מ אין קרבן יחיד דוחה את השבת וכאן קרבן יחיד דוחה את השבת הא למדנו כמה קרבן נשיאים חביב לפני הקב"ה:

ג ויהי המקריב וגו' הה"ד (משלי כט) גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמך כבוד א"ר תנחומא בר אבא גאות אדם תשפילנו זה אדם הראשון כיצד בשעה שעבר אדם על צוויו של הקדוש ברוך הוא ואכל מן האילן ביקש הקב"ה שיעשה תשובה ופתח לו פתח ולא בקש אדם הה"ד (בראשית ג) ויאמר אלהים הן האדם וגו' א"ר אבא בר כהנא מהו ועתה אלא שאמר לו הקדוש ברוך הוא אפי' עכשיו עשה תשובה ואני מקבלך ואמר אדם אי אפשי הקב"ה אמר ועתה ואמר אדם פן אי איפשי א"ר שמעון בן לקיש כיון שיצא אדם מן הדין התחיל מחרף ומגדף נאמר כאן כרובים (שם) וישכן מקדם לגן עדן את הכרוכים ונאמר בסנחריב כרובים (ישעיה לז) ה' צבאות יושב הכרובים מה להלן חרופים וגדופים אף כרובים שנאמר כאן חרופים וגדופים הוי גאות אדם תשפילנו לפי שנתגאה על הקדוש ברוך הוא מעשות תשובה השפיל אותו וגרשו מגן עדן ושפל רוח יתמך כבוד זה אברהם שהשפיל רוחו ואמר (בראשית יח) ואנכי עפר ואפר לכך קרא אותו הקדוש ב"ה (יהושע יד) האדם הגדול בענקים שם זה גדול מן אדם הראשון ד"א גאות אדם תשפילנו זה פרעה שנתגאה על משה ואמר (שמות ה) מי ה' אשר אשמע בקולו וגו' והשפילו הקב"ה (תהלים קלו) ונער פרעה וחילו ושפל רוח יתמך כבוד זה משה (שמות ח) למתי אעתיר לך וגו' ואומר (שם ט) כצאתי את העיר אפרוש את כפי וגו' ד"א גאות אדם זה עמלק שנתגאה על הקדוש ברוך הוא בחרופיו וגדופיו שהיה משליח זמורה אל אפו והיה נוטל זכרותן של ישראל וזורק כלפי מעלה ומחרף ומגדף ואומר בזו חפצת הה"ד (דברים כה) ויזנב בך שהכם מכת זנב ושפל רוח יתמך כבוד זה יהושע שהרגו שנאמר (שמות יז) ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו וגו' ד"א גאות אדם תשפילנו זה תבור וכרמל שבאו מסוף העולם מתגאים לומר שאנו גבוהים ועלינו הקב"ה נותן את התורה ושפל רוח יתמך כבוד זה סיני שהשפיל את עצמו לומר שאני נמוך ועל ידי כך תמך הקדוש ברוך הוא כבודו עליו ונתנה עליו התורה וזכה לכל הכבוד הזה כמה דתימא (שם יט) וירד ה' על הר סיני ד"א גאות אדם תשפילנו זה יוסף שהנהיג שררה שהיו אומרים לו אחיו לפניו עבדך אבינו והיה שותק לפיכך נקרא עצמות בחייו שנאמר והעליתם את עצמותי מזה ושפל רוח יתמך כבוד זה יהודה שהשפיל עצמו לפני יוסף בשביל בנימין (בראשית מד) ידבר נא עבדך דבר כי עבדך ערב את הנער ועתה ישב נא עבדך וגו' א"ר ברכיה הכהן בר רבי בשם רבי לוי אמר הקב"ה יהודה אתה השפלת עצמך מפני אחיך הקטן הימך חייך כשיוקם המשכן ויבאו השבטים להקריב אין אחד מהם מקריב ראשון לפניך אלא חולקים לך כבוד ואתה הוא שתקריב ראשון הה"ד (במדבר ז) ויהי המקריב ביום הראשון למטה יהודה וגו':

ד המקריב וגו' הה"ד (תהלים עו) נודע ביהודה אלהים וגו' זש"ה (איוב טו) אשר חכמים יגידו וגו' זה יהודה שהודה ואמר (בראשית לח) צדקה ממני ולא כיחד מיעקב ומשם ולפי שהציל תמר ושני בניה מן השריפה דכתיב (שם) ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף לכך הוצלו חנניא מישאל ועזריה מכבשן האש דכתיב (דניאל ג) ענה נבוכדנצר ואמר בריך אלההון דשדרך מישך ועבד נגו וגו' (שם) ומני שים טעם די כל אומה ולישן וגו' ולכך אמר נודע ביהודה אלהים וגו' ד"א נודע ביהודה אלהים כשירד דניאל לגוב אריות והוצל דכתיב (שם ו) באדין דריוש מלכא שלח לכל עממיא וגו' הן קדמי שים טעם די בכל שלטן מלכותי להוון זאעין וגו' משזיב ומציל ועבד אתין ותמהין וגו' הוי נודע ביהודה אלהים מפני מה הוצל דניאל מן האריות לפי שהתפלל לפני הקדוש ברוך הוא שנקרא אריה דכתיב (הושע יא) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג ודניאל משבט יהודה שנקרא אריה שנא' (בראשית מט) גור אריה יהודה וכתיב (דניאל א) ויהי בהם מבני יהודה דניאל וגו' יבא אריה ויציל אריה מפי אריה ד"א מפני שנדמה לאריות שהוא אריה לכך לא הזיקוהו מפני מה לא הושלך לכבשן מפני שהיה אלוהו של נ"נ דכתיב (שם ב) ולדניאל סגיד ומנחה וניחוחין אמר לנסכה ליה ד"א מפני שהיה נשרף דכתיב (דברים ז) פסילי אלהיהם תשרפון באש לכך זימן הקב"ה בלבו של דריוש שלא יטילנו לכבשן האש להודיע גבורתו ד"א נודע ביהודה אלהים הה"ד (הושע ה) אפרים לשמה תהיה וגו' אפרים לשמה תהיה כמשמעו (שם) ביום תוכחה כמה דתימא (ישעיה לז) יום צרה ותוכחה ונאצה (הושע ה) בשבטי ישראל בשבתי בתוכם בשכני בתוכם (שם) הודעתי נאמנה כמה דתימא (תהלים יט) עדות ה' נאמנה בשעה שגלו השבטים ולא גלו יהודה ובנימין התחילו אומות העולם אומרים נשא להם פנים בשביל שהיו בני אכסניא שלו ולא הגלם וכשגלו הודיע האלהים אותו עון בעולם (הושע שם) היו שרי יהודה כמסיגי גבול עליהם אשפוך כמים עברתי הוי נודע ביהודה אלהים ד"א נודע ביהודה כמ"ד (תהלים כז) אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי וגו' מהו אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח באיזה זאת במה שאמר משה (דברים לג) וזאת ליהודה ויאמר וגו' בישראל גדול שמו הה"ד (משלי יט) נכונו ללצים שפטים וגו' נכונו לעוברי עבירות דינין משל לאחד שהיה רוכב על הבהמה אם אינה סוחרת אינה מלקה ואם סוחרת מלקה כך אמר הקדוש ברוך הוא נכונו ללצים שפטים אמר הקב"ה עד שלא בראתי את האדם התקנתי לו ה' מגלבין שאת ספחת בהרת שחין מכוה ואית דאמרי צרעת ונתק כנגד חמשה תורות שנא' זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולשאת ולספחת ולבהרת לעבד רע שהיה נמכר והלך אחד לקנותו ידע בו שהוא רע לקח עמו כבלים ומגלבים שאם יסרח יהא רודה אותו בהן כשסרח הביא כבלים וכבלו והכהו במגלבין אמר לו העבד אדוני יודע היית תחלה שאני עבד רע למה קנית אותי אמר לו לפי שהייתי יודע שאתה רע מעללים לכך התקנתי כ"כ לאסריך ולהלקותיך שאם תסרח תלקה בהם כך אמר הקדוש ברוך הוא עד שלא בראתי אדם אני ידעתיו (בראשית ח) כי יצר לב האדם רע מנעוריו אוי לה לעיסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה ולכך נאמר נכונו ללצים שפטים מהו מהלומות שלשה תיבות אמר ר' ברכיה מה לו מות אמר ר' אבין משל למטרונה שנכנסה לפלטין וחמת שוטיא וברדליא והיא מדחלא אמרו לה בני פלטין דידה לא תדחלי אלו לעבדים ולשפחות הם אבל את לאכול ולשתות ולהתכבד כך כנסת ישראל כששמעו פרשת אלות ונגעים התחילו מתיראין אמר להם משה אלו לעובדי כוכבים אבל אתם לאכול ולשתות ולעסוק בתורה (משלי לא) היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה הוי (תהלים עו) בישראל גדול שמו דבר אחר בישראל גדול שמו הה"ד (מלאכי א) כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים גו' וכי בכ"מ מקריבים קטרת ומנחה לשם הקב"ה אלא בכל מקום שישראל עומדים ומתפללים תפלת מנחה עליה נאמר מנחה כמשמעו ואומר (מלכים א יח) ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא מוגש זו תפלת שחרית כמה דתימא (בראשית יח) ויגש אברהם וגו' בתפלה מוקטר זו תפלת ערבית כמה דתימא (תהלים קמא) תכון תפלתי קטורת לפניך וגו' הוי גדול שמי בגוים בכ"מ שישראל עומדים שם לכך נאמר גדול שמי בגוים ד"א נודע ביהודה אלהים בזמן שינקום מאויביהם כמה דתימא (יואל ד) מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה וגו' (שם) ונקיתי דמם לא נקיתי וגו' הוי נודע ביהודה אלהים כמה דתימא (תהלים ט) נודע ה' משפט עשה בפועל כפיו וגו' נודע ביהודה אלהים א"ר יהודה בר' אלעאי כשעמדו ישראל על הים היו השבטים מדיינים אלה עם אלה זה אומר אני יורד תחלה וזה אומר אני יורד תחלה קפץ נחשון לתוך גלי הים וירד ועליו אמר דוד (שם סט) הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש אמר הקדוש ברוך הוא למשה ידידי שוקע בים ואתה מתפלל (שמות יד) דבר אל בני ישראל ויסעו הוי נודע ביהודה אלהים ולפיכך הגדיל הקב"ה שמו של נחשון בישראל שזכה להקריב ראשון שנאמר ויהי המקריב ביום ראשון וגו' הוי בישראל גדול שמו:

ה ויהי א"ר שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן כל מקום שנא' ויהי משמש צרה ושמחה אם צרה אין צרה כיוצא בה ואם שמחה אין שמחה כיוצא בה אתא רבי שמואל בר נחמן ועבדה פלגא בכל מקום שנאמר ויהי צרה והיה שמחה אתיבון ליה הכתיב (בראשית א) ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור אמר להם אף היא אינה שמחה שלא זכה העולם להשתמש באותה אורה דאמר ר' יהודה ב"ר סימון אותה אורה שברא הקדוש ברוך הוא ביום הראשון היה אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו וכיון שראה הקב"ה דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה עמד וגנזה והתקינה לצדיקים לעתיד לבא שנא' (משלי ד) ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום אתיבון ליה ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד אמר להם אף היא אינה שמחה שכל מה שנברא ביום הראשון עתיד להבלות שנאמר (ישעיה נא) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ויושביה כמו כן ימותון וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא תחת אתיבון ליה כל ויהי מששת ימי בראשית אמר להם אף הם אינה שמחה שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכים עשייה כגון החרדל צריך למתק והתורמסין צריכין לשלוק וחטים צריכין ליטחן אתיבון ליה והכתיב (בראשית לט) ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי אמר להם אף היא אינה שמחה שמתגרת בו הדוב (במדבר ז) ויהי ביום כלות משה אמר להם אף היא אינה שמחה שנגנז בו בנין הבית והכתיב (ויקרא ט) ויהי ביום השמיני קרא משה אמר להם אף היא אינה שמחה שבו ביום מתו נדב ואביהוא והכתיב (יהושע ז) ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ אף היא אינה שמחה שבו ביום קרע שמלותיו שנאמר (שם) ויקרע יהושע שמלותיו ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה' עד הערב הוא וזקני ישראל והכתיב (ש"ב ז) ויהי כי ישב המלך בביתו אמר להם אף היא אינה שמחה שבו ביום בא אליו נתן הנביא ואמר לו הקדוש ברוך הוא (ד"ה ב ו) רק אתה לא תבנה הבית והכתיב ויהי המקריב אמר להם אף היא אינה שמחה מפני שהיה צפוי לפני הקב"ה שהם הולכים עם קרח במחלקתו אמר רבי יהודה ב"ר סימון בשם ר' לוי בן פרטה משל לבן פולוטמנין שגנב במרחץ והיה הבלני מתיירא לומר לו שמו אעפ"כ פרסמו בחור אחד לבוש לבנים כך אף על פי שלא פירש שמותן של נשיאים שחלקו עם קרח והלכו עמו פירסמן ברמז נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם כמה דתימא (במדבר א) אלה קריאי העדה נשיאי מטות אבותם וגו' אנשי שם שזכר שמותן בדגלים כמה דתימא (שם) אלה שמות האנשים אשר יעמדו אתכם וגו' אמרי ליה אמרינן דידן אמור את דידך אמר להם כל מקום שנאמר והיה שמחה (יואל ד) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס (זכריה יד) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים (ישעיה יא) והיה ביום ההוא יוסיף ה' וגו' (שם ז) והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר (שם כז) והיה ביום ההוא יתקע וגו' (שם ד) והיה הנשאר בציון והכתיב (ירמיה לח) והיה כאשר נלכדה ירושלים אמר להם אף היא אינה צרה אלא שמחה שבו ביום נולד מנחם ובו ביום נטלו ישראל אפוכי על עונותיהם דאמר ר' שמואל בר נחמן אפוכי שלימה נטלו ישראל על עונותיהם ביום שחרב בהמ"ק שנא' (איכה ד) תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך:

ו ביום הראשון אמר ר' שמואל בר אבא מהו ביום הראשון מן היום הראשון שברא הקדוש ברוך הוא את העולם נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים ראה היאך כתיב בבריית יום ראשון (בראשית א) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד יום ראשון אינו אומר אלא יום אחד וכשם שאמר יום אחד יאמר יום שנים יום שלשה אלא למה אמר יום אחד שעד שהקב"ה היה יחידי בעולמו נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים לא עשה כן אלא כיון שהוקם המשכן והשרה בו הקדוש ברוך הוא שכינתו ובאו הנשיאים להקריב אמר הקב"ה יכתב שביום זה נברא העולם ד"א ביום הראשון ביום שהוקם המשכן אינו אומר כאן אלא ביום הראשון מהו הראשון לבריאת עולם מלמד שאחד בשבת היה נמצאת אומר עשר עטרות נטל אותו היום ראשון לבריאת עולם ראשון לכהונה ראשון לנשיאות ראשון לשכינה דכתיב (שמות כה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ראשון לעבודה ראשון לברכת כהנים ראשון לראשי חדשים ראשון לאיסור במה ראשון לאכילת קדשים ראשון לירידת האש דכתיב (ויקרא ט) ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח וגו':

ז נחשון בן עמינדב למטה יהודה למה נקרא שמו נחשון על שם שירד תחלה לנחשול שבים אמר רבי שמעון בן יוחאי אמר הקדוש ברוך הוא למשה מי שקידש את שמי בים הוא יקריב תחלה וזה היה נחשון וכן עשה הה"ד (במדבר ז) נחשון בן עמינדב וגו' יחסו הכתוב על שם שבטו שבח לו שבח לאביו שבח לשבטו או שגבה משבטו והביא ת"ל זה קרבן נחשון בן עמינדב משלו הביא ולא שגבה משבטו והביא אלא מה ת"ל נחשון בן עמינדב יחסו הכתוב על שם שבטו:

ח וקרבנו קערת כסף וגו' הה"ד (שיר ד) כולך יפה רעיתי ומום אין בך מדבר בישראל תני רבי שמעון בן יוחאי בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל את התורה ולא היו בהם לא סומים ולא חרשים ולא שוטים ולא אלמים ולא פסחים ולא חגרים ועל אותה שעה הוא אומר כלך יפה רעיתי ומום אין בך עד שחטאו בעגל ונעשו בהן זבים ומצורעים כמה דתימא (שמות לב) וירא משה את העם כי פרוע וגו' וכתיב (ויקרא יג) והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל אותה שעה הוא אומר (במדבר ה) וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב אבל לפני הר סיני כולם שלמים היו הוי כולך יפה רעיתי וגו' ד"א כולך יפה רעיתי מדבר בשבטים ואם תאמר כיצד היו כולם יפים שהרי יעקב אביהם בירך לשבטים ומקנתר לראובן ושמעון ולוי והיאך אתה אומר כולך יפה רעיתי א"ר אלעזר אע"פ שבירך את השבטים האחרונים וקנתר לראשונים אלא חזר ובירכם שנאמר (בראשית מט) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וגו' עשה אותם יונקים זה מזה מהו (שם) ויברך אותם איש אשר כברכתו וגו' משברכן חזר וברכן אלא מלמד כשבירך יעקב אבינו את בניו והיה מושלן בחיות משל יהודה באריה (שם) גור אריה יהודה משל דן בנחש יהי דן נחש וגו' נפתלי באילה נפתלי אילה שלוחה וגו' בנימין בזאב בנימין זאב יטרף אף על פי כן חזר וקרא כולם אריות כולם נחשים כולם אילות כולם זאבים תדע לך שהוא כן שהרי דן שקראו נחש חזר וקראו אריה דן גור אריה וגו' הא למדת שחזר וכלל ראובן ושמעון ולוי בברכת אחיהם לקיים מה שנאמר כולך יפה רעיתי וגו' ולכך חזר הכתוב ומנה לראובן ושמעון ולוי לעצמם בספר ואלה שמות ולא מנה השבטים אחרים רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן רבי יהודה אומר לכך מנה ראובן ושמעון ולוי לעצמם שכל השבטים לא שמרו יחוסיהם במצרים וראובן ושמעון ולוי שמרו יחוסיהם לכך הוא מונה שם יחוסם ר' נחמיה אומר כל השבטים היו עובדי עבודת כוכבי' במצרי' ושבט ראובן ושמעון ולוי לא עבדו עבודת כוכבים ולכן זכו למנות לעצמם ורבנן אמרין כל השבטים לא הנהיגו שררה במצרים ראובן ושמעון ולוי הנהיגו שררה במצרים מת ראובן נתנו שררה לשמעון מת שמעון נתנו שררה ללוי מת לוי בקשו לתת שררה ליהודה ויצאת בת קול ואמרה להם הניחו אותה עד שיגיע זמנה אימתי הגיע זמנה לאחר מיתתו של יהושע (שופטים א) ויהי אחרי מות יהושע וישאלו וגו' ויאמר ה' יהודה יעלה וגו' רבי לוי ור' חנין חד מנהון אמר לכך חזר וייחס אלו שלשה השבטים מפני שקינתרן אביהם ואחרינא אמר מפני שייחסן אצל משה ואהרן ולית אנן ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא ממה דאמר רבי יודן בשם ר' יהודה בר רבי סימון בשם רבי חנין בשם ר' שמואל בר יצחק (משלי טו) אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין הוי הוא רבי חנין דאמר מפני שקנתרן ולפי שקבלו תוכחת אביהם זכו להתייחס בצד משה ואהרן לכך נאמר כולך יפה רעיתי וגו' ד"א כולך יפה רעיתי וגו' לפי שירמיה אומר (ירמיה ו) כסף נמאס קראו להם ויחזקאל קורא אותם סיגים (יחזקאל כב) בן אדם היו לי בית ישראל לסיג וגו' בא זכריה ואמר (זכריה ד) ראיתי והנה מנורת וגו' של זהב היא כולה לקיים מה שנאמר כולך יפה רעיתי וגו' ד"א כולם יפה וגו' מדבר בנשיאי השבטים בעת שהקריבו לחנוכת המזבח לא הקריבו כולם ביום אחד אלא כל אחד ואחד יומו כמה דתימא נשיא אחד ליום יכול מי שהקריב ראשון הוא היה חביב יותר ויהודה שהקריב תחלה הוא יהיה חביב מכולם לכך א"ר חלבו בכל השבטים כתיב קרבנו קרבנו ובנשיא יהודה כתיב וקרבנו אתמהא הוא הקריב ראשון ואמר וקרבנו לא היה צ"ל כן אלא הראשון קרבנו והאחרונים וקרבנו למה כן א"ר ברכיה הכהן בר ר' בשביל יהודה שהקריב ראשון שאם בא להתגאות על אחיו ולומר אני מכובד מכם שאני הקרבתי תחלה הם משיבים אותו ואומרים לו אתה הוא שהקרבת אחרון שכך כתיב וקרבנו עשה אותך טפלה לאחיך הוי כולך יפה וגו':

ד"א למה בראשון וקרבנו א"ר יודן העלה עליהם הקב"ה כאלו כולם הקריבו ביום ראשון וביום אחרון שאין זה גדול מזה כתיב זאת חנכת המזבח וגו' והלא קערה אחת היתה ומזרק אחד היה וכף אחת היתה ביום המשח אותו מה ת"ל קערות כסף שתים עשרה וגו' אלא העלה עליהם כאלו כולם הקריבו ביום ראשון וכאלו כולם הקריבו ביום אחרון:

י ד"א וקרבנו א"ר פנחס בן יאיר למה בכל קרבנות הנשיאים כתיב קרבנו עתדים חסר ובנחשון כתיב וקרבנו עתודים מלאים וקרבנו למה וי"ו יתירה כנגד ו' דברים שנתחדש באותו היום בעולם ראשון לשכינה ששרתה בישראל שנאמר (שמות כה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ראשון לנשיאים ראשון לברכת כהנים שנאמר (ויקרא ט) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם ראשון למחיצת מחנה שכינה ראשון לאיסור הבמה דכתיב (דברים יב) השמר לך פן תעלה עולותיך וגו' ראשון לירידת האש דכתיב (ויקרא ט) ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח וגו' ולכך יבא בן נחשון בשש מדות שלמים ויבנה יסוד בית המקדש כמה דתימא (שמואל א יז) ויען אחד מהנערים וגו' יודע נגן יודע לשאול גבור חיל יודע להשיב איש מלחמה יודע לישא וליתן במלחמתה של תורה ונבון דבר שמבין דבר מתוך דבר ואיש תואר שמראה פנים בהלכה וה' עמו שהלכה כמותו בכ"מ ולכך עתודים מלאים שדוד שעמד ממנו נתברך בו' ברכות ואין עתודים אלא לשון עמידה כמה דתימא (איוב טו) אשר התעתדו לגלים ואומר (משלי כד) ועתדה בשדה לך:

ד"א למה עתודים מלא והוא יתיר וא"ו כנגד ו' בנים שהיו מנחשון בעלי שש ברכות ואלו הן דוד משיח דניאל חנניה מישאל ועזריה דוד דכתיב יודע נגן וגו' משיח דכתיב (ישעיה יא) ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה הרי תרין רוח עצה וגבורה הרי ד' רוח דעת ויראת ה' הרי ו' דניאל חנניה מישאל ועזריה מנין דכתיב (דניאל א) ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה וגו' ילדים אשר אין בהם כל מאום ומשכילים בכל חכמה וגו':

יב ד"א וקרבנו למה וי"ו יתירה ר' ביבי בשם ר' ראובן שיתא כנגד ו' דברים שניטלו מאדם הראשון ועתידים לחזור על ידי בן נחשון הוא משיח אלו הן ו' דברים שניטלו מאדם הראשון זיוו וחייו וקומתו ופירות הארץ ופירות האילן ומאורות זיוו שנאמר משנה פניו ותשלחהו חייו מניין שנאמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב קומתו שנא' ויתחבא האדם וגו' שעשה קומתו מאה אמה פירות הארץ ופירות האילן (בראשית ב) ארורה האדמה בעבורך וגו' מאורות (ישעיה סד) וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו' מנין שגנזם דכתיב (איוב לח) וימנע מרשעים אורם וגו' ומנין שעתידים לחזור לימות המשיח זיוו מנין שנאמר (שופטים ה) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו חייו (ישעיה סה) כימי העץ ימי עמי תני ר' שמעון בן יוחאי אין עץ אלא תורה דכתיב (משלי ג) עץ חיים היא למחזיקים בה קומתו (ויקרא כו) ואולך אתכם קוממיות תני ר' חייא בקומה זקופה ואין יראים מכל בריה ר' שמעון אומר מאתים אמה קוממיות קומה של מיות ר' יהודה אומר ק' אמה כאדם הראשון ר' אלעזר בר' שמעון אומר ג' מאות אמה שנאמר קוממיות ק' מאה מיות מאתים ר' אבהו אומר ט' מאות אמה ר' הונא בשם ר' דוסא טעמיה דר' אבהו דכתיב כימי העץ ימי עמי וסדן של שקמה עושה בארץ ו' מאות שנה והולד הזה יוצא ממעי אמו אמה גדומא צא וחשוב אמה ומחצה לכל שנה את מוצא ט' מאות אמות פירות הארץ ופירות האילן מנין דכתיב (זכריה ח) כי זרע השלום הגפן וגו' מאורות מנין (ישעיה ל) והיה אור הלבנה כאור החמה:

יג וקרבנו קערת כסף אחת תני מגיד שלא נעשו מתחלה אלא על שם קרבנו (במדבר ז) מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקודש אין לי אלא מזרק שנתפרש בו בשקל הקודש קערה מנין ת"ל שניהם מלאים סולת מה זה בשקל הקודש אף זה בשקל הקודש רבי חנניה בן אחי ר' יהושע אומר אין צריך שהרי כבר נאמר כל כסף הכלים אלפים וד' מאות בשקל הקודש מה ת"ל שניהם מלאים שהיו שוים במדה ומה הפרש בין קערה למזרק קערה גילדה עבה מזרק גילדו דק סלת בלולה בשמן זו מן הנדבה כף אחת עשרה זהב וגו' א"ר חנין שעושה כל מה שבכף אחת שכלי הקודש מצרף מה שבתוכו ליטמא שאם נגע טבול יום במקצת מה שבתוכו פסל את כולו עשרה זהב היא של זהב משקלה של כסף אתה אומר כן היא של זהב ומשקלה של כסף או היא של כסף ומשקלה של זהב ת"ל כל זהב הכפות ק"כ הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון היא של זהב ומשקלה של כסף מלאה קטורת זו קטורת נדבה פר אחד בן בקר שלא היה בעדרו כמוהו איל אחד שלא היה בעדרו כמוהו בן שנתו שנה של עצמו ולא שנה למנין עולם לעולה מגיד שכלם כשרות לעולה או כבש שנתפרש בו כשר לעולה ושאר כולם לא הוכשרו לעולה ת"ל פר אחד איל אחד כבש אחד מגיד שכולם כשרות לעולה שעיר עזים אחד לחטאת לכפר על קבר התהום ולזבח השלמים מגיד שכולם כשרות לזבח השלמים או בקר שנתפרש בו כשר לזבח השלמים וכולם לא הוכשרו לזבח השלמים ת"ל ולזבח השלמים וגו' מגיד שכולם כשרות לזבח השלמים זה קרבן נחשון בן עמינדב משלו הביא ולא שגבה משבטו והביא זה קרבן זה הביא קטרת נדבה ואין היחיד מביא קטרת נדבה זה מביא חטאת שלא חטא ואין היחיד מביא חטאת שלא חטא זה קרבן דוחה את השבת ואין קרבן יחיד דוחה את השבת:

יד ד"א וקרבנו וגו' מה ראו הנשיאים להקריב קרבנות בענין הזה רבנן אמרין אף על פי שקרבן שוה הקריבו כולם על דברים גדולים הקריבו וכל אחד ואחד הקריבו לפי דעתו התחיל נחשון והקריב על סדר המלוכה כמה שהמליכו אביו על אחיו כמה דתימא (בראשית מט) יהודה אתה יודוך אחיך גור אריה יהודה וגו' וכה"א (ד"ה א ה) כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו וגו' והיה מסורת ביד שבט יהודה חכמיהם וגדוליהם מן יעקב אבינו כל מה שעתיד ליארע לכל שבט ועד ימות המשיח וכן היה ביד כל שבט ושבט מסורת כל מה שיארע לו עד ימות המשיח מן יעקב אביהם וקרבנו וגו' הקערה והמזרק הקריב כנגד מלכי בית דוד שעתידים לעמוד ממנו שמלכו בכיפה בים וביבשה כגון שלמה ומלך המשיח שלמה מנין דכתיב (מלכים א ה) כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה רב ושמואל חד אמר תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם וחד אמר גבי הדדי הוו קיימו וכשם שמלך על תפסח ועל עזה כך מלך על העולם כולו ואומר (שם י) וכל הארץ מבקשים את פני שלמה לשמוע את חכמתו וגו' והמה מביאים איש מנחתו וגו' ומנין שהיה שולט בים דכתיב (שם) וגם אני חירם אשר נשא זהב מאופיר וגו' (שם) כי אני תרשיש למלך בים עם אני חירם אחת לשלש שנים וגו' ואומר (תהלים פט) ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו מלך המשיח מנין דכתיב (שם עב) וירד מים ועד ים ומנהר עד אפסי ארץ בארץ מנין דכתיב (שם) וישתחוו לו כל מלכים כל גוים יעבדוהו ואומר (דניאל ז) וארו עם ענני שמיא וגו' וליה יהיב שלטן וגו' (שם ב) ואבנא די מחת לצלמא הוות לטור רב ומלאת כל ארעא ולכך הקריב קערה כנגד הים שהוא מקיף את העולם כולו ודומה לקערה למה היה שלשים ומאה משקלה לפי שכשהקוה הקדוש ברוך הוא ביום השלישי של יצירת העולם כל המים למקום אחד קראן ימים שנאמר (בראשית א) ולמקוה המים קרא ימים וימים בגימטריא הוא מאה יו"ד יו"ד עשרים מ"ם מ"ם שמונים הרי מאה בא שלמה והוסיף ים א' למלאכת המקדש לטבול בו הכהנים כמה דתימא (מלכים א ז) ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו אל שפתו וגו' וכנגד אותן שלשים אמה שהיה קו הים שעשה שלמה סביב הוסיף על משקל הקערה שלשים שקלים כנגד הים של שלמה הרי ק"ל שקל משקל הקערה כנגד הימים וים של שלמה מזרק א' כסף כנגד העולם שהוא עשוי ככדור הנזרק מיד ליד למה משקלו שבעים שקל ששלטו שניהם על ע' אומות שהם מסוף העולם ועד סופו ומנין שהים עשוי דוגמת קערה והעולם עשוי ככדור כההיא דתנינן וחכמים אומרים אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל או צפור או כדור קערה וסייף ועטרה וטבעת מקל שהוא רודה בו את העולם צפור ותמצא כקן ידי לחיל העמים כדור שהעולם עשוי ככדור א"ר יונה אלכסנדרוס מקדנוס כד בעי מיסק לעיל הוי סליק וסליק עד שראה את העולם ככדור ואת הים כקערה בגין כן ציירין ליה כדורא בידיה ויצוריניה קערה בידיה אינו שליט בים אבל הקב"ה שליט בים ושליט ביבשה מציל בים ומציל ביבשה ולכך הביאו קערה כנגד הים ומזרק כנגד היבשה שניהם מלאים שלשלמה הביאו האומות מנחות וכן עתידים להביא למלך המשיח כמה דתימא (תהלים עב) מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו ואין מלאים אלא לשון דורון כמה דתימא (שמואל א יח) וימלאום למלך סלת כמה דתימא (איכה ד) המסולאים בפז בלולה בשמן כמה דתימא (קהלת ז) טוב שם משמן טוב ואומר (שיר א) שמן תורק שמך שהיה שמם הטוב יוצא בכל העולם למה היו של כסף כמה דתימא (משלי י) כסף נבחר לשון צדיק כף אחת עשרה זהב כנגד עשרה דורות מן פרץ ועד דוד שנא' (רות ד) ואלה תולדות וגו' וחצרון הוליד וגו' ועמינדב הוליד את נחשון וגו' ועובד הוליד וגו' וישי הוליד את דוד וגו' כף אחת שהיו יד אחת כולם צדיקים גמורים הוי מלאה קטורת שמעשיהם היו נעימים כריח הקטורת פר א' בן בקר כנגד אברהם שהיה עיקר היחוס שעליו נאמר (בראשית יח) ואל הבקר רץ אברהם איל א' כנגד יצחק שנא' בו (שם כב) ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו כבש א' כנגד יעקב שנאמר בו (שם ל) והכשבים הפריד יעקב שעיר עזים א' לחטאת כנגד יהודה שהוא הביא לאביו כתונת הפסים של יוסף שהטבילוהו בדם השעיר שנאמר (שם לז) וישחטו שעיר עזים וגו' ויהודה הביאה לאביו ואמר (שם ) הכר נא הכתונת בנך וגו' לכך נמדד לו באותה מדה שאמרה לו תמר (שם לח) הכר נא למי החותמת והפתילים ולכך נאמר בזה החטאת שהביאוהו כפרה עליו על שציער את אביו ולזבח השלמים וגו' אלו דוד ושלמה שהם התחילו במלכות שאין בקר אלא ל' מלכות כמה דתימא (דברים לב) חמאת בקר וחלב צאן וגו' ומתרגמינן יהב להון ביזת מלכיהון שלמים שהיו צדיקים גמורים והיו ישראל בימיהם מושלמין ובימי שלמה היה המלכות שלימה שנא' (ד"ה א כט) וישב שלמה על כסא ה' ושניהם בנו בהמ"ק דוד עשה היסוד ושלמה בנאו אילים חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה חמשה הרי ט"ו כנגד ט"ו מלכים שהיו מן רחבעם ועד צדקיהו מלך בן מלך מהם היו צדיקים גמורים מהם בינונים מהם רשעים גמורים זה קרבן נחשון בן עמינדב כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהקריב על סדר האבות ושלשלת המלוכה התחיל מקלס את קרבנו זה קרבן נחשון בן עמינדב:

טו טז ביום השני הקריב נתנאל וגו' למה נאמר בו הקריב לפי שבא ראובן וערער אמר דיי שקדמני יהודה למסעות אקריב אני לתולדות נזף בו משה וא"ל מפי הקב"ה נאמר לי הקרב למסעות ד"א הקריב הקריבו משה בעל כרחו של ראובן ד"א הקריב כאלו הקריב תחלה למה כן לפי שזכה בעצת נשיאים העלה עליו הכתוב כאלו הוא הקריב תחלה אבא חנן אומר משום רבי אליעזר לפי שזכה בעצה זכה שניתן בינה בשבטו שנא' (שם יב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ונאמר (שופטים ה) ושרי ביששכר עם דבורה וגו' וכן הכתוב מספר בשבחו בבתי דינין במצרים שנאמר (במדבר כו) לישוב משפחת הישובי ואין ישוב אלא בתי דינין שנא' (יחזקאל לג) ויבאו אליך כמבוא עם וישבו לפניך וגו' (בראשית כה) ויעקב איש תם יושב אוהלים ואומר ויששכר באהליך הקריב את קרבנו וגו' א"ר פנחס בן יאיר למה הוסיף הקרב וחסר יו"ד אלא כנגד פרה אדומה שעשו באותו היום לכך הוסיף הקרב חסר יו"ד והעמיד התיבה על ד' אותיות כנגד ד' דברים שהיתה פרה צריכה אדומה תמימה בלא מום בלא נשיאות עול כמה דתימא (במדבר יט) ויקחו אליך פרה אדומה תמימה וגו' קערת כסף אחת בא נשיא יששכר והקריב ע"ש התורה לפי שהם אהבו את התורה יותר מכל השבטים שנאמר (ד"ה א ב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו' מהו לעתים ר' תנחומא אמר לקרסין ר' יוסי אומר לעבורים (שם) לדעת מה יעשה ישראל באיזה יום יעשו מועדים (שם) ראשיהם מאתים אלו מאתים ראשי סנהדראות שהיו שבט יששכר מעמיד (שם) וכל אחיהם על פיהם שהיו מסכימים הלכה על פיהם ואומר (בראשית מט) ויט שכמו לסבול שהיו סובלים עול תורה ויהי למס עובד שכל מי שהיה טועה בהלכה היו שואלים אותה לשבט יששכר והם מבארים אותה להם קערת כסף כנגד התורה שהיא קרואה לחם שנאמר (משלי יט) לכו לחמו בלחמי ונאמר בלחם הפנים ועשית קערתיו וכפותיו ותנינן קערותיו אלו דפוסים שהיו עושים לחם הפנים בדפוסי' שלשי' ומאה משקלה צא וחשוב כ"ד ספרים של תורה שבכתב ושמונים מן משנה שמתחלת במ"ם מאימתי קורין את שמע וכו' ומסיימת במ"ם (תהלים כט) ה' יברך את עמו בשלום מ"ם ארבעים ומ"ם ארבעים הרי שמונים הרי ק"ד שעולים מניינם של תורה שבכתב ותורה שבעל פה ד"א שראשי ש"ס משנה חשבון ראשי אותיות הן עולים שמונים צא וחשוב מ' מן מאימתי של סדר זרעים י' מן יציאות השבת של סדר מועד ח' מן חמש עשרה נשים מן סדר נשים א' מן ארבעה אבות נזיקין מן סדר ישועות כ' מן כל הזבחים מן סדר קדשים א' מן אבות הטומאות מן סדר טהרות הרי שמונים מיכן שעולים תורה שבכתב ותורה שבעל פה למנין ק"ד ונתנה לכ"ו דורות שהיו מאדם ועד משה שניתנה תורה על ידו הרי ק"ל לכך היה משקל הקערה ק"ל מזרק אחד כסף כנגד התורה המשולה ביין שנא' (משלי ט) ושתו ביין מסכתי ולפי שדרך היין לשתות במזרק כמה דתימא (עמוס ו) השותים במזרקי יין לכך הביא מזרק שבעים שקל בשקל הקדש למה כשם שיין חשבונו שבעים כך יש שבעים פנים בתורה למה נאמר בקערה האחת כנגד התורה הצריכה להיות אחת כמה דתימא (במדבר טו) תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם למה נאמר במזרק אחד שדברי תורה שבכתב ודברי תורה שבע"פ כולם נתנו מרועה אחד כולם אל אחד אמרן למשה מסיני למה היו של כסף כנגד התורה שנאמר בה (תהלים יב) אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל וגו' שניהם מלאים סלת המקרא והמשנה מלאים הם שאין אחד סותר על חבירו סלת כמה דתימא (שם יט) ונופת צופים כסלת שצפה על גבי נפה בלולה בשמן זו התורה שצריכה לבלול במעשים טובים כההיא דתנינן יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון הוי למנחה שאותה שעה הוא נושא נחת רוח ליוצרו בזמן שאדם עוסק בת"ת והוא בעל מעשים טובים ושומר עצמו מן החטא כף אחת כנגד הלוחות שנכתבו מיד הקדוש ברוך הוא כמה דתימא (שמות לב) והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים וגו' עשרה זהב אלו עשרת הדברות שהיו כתובים בלוחות כמה דתימא (דברים י) ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון וגו' זהב כמה דתימא (שיר ה) ידיו גלילי זהב ואומר הנחמדים מזהב וגו' מלאה קטורת שתרי"ג מצות בלולות בהן וכן את מוצא תרי"ג אותיות יש מן אנכי עד אשר לרעך כנגד תרי"ג מצות וז' יתירות כנגד ז' ימי בראשית ללמדך שכל העולם לא נברא אלא בזכות התורה הוי מלאה קטרת שכן ק' מתחלפת בד' א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ועולה חשבון התיבה אחר כן למנין תרי"ג ד"א מלאה קטרת שבין כל דבור ודבור שהיו כתובים בלוחות פרשיותיה ודקדוקיה של תורה היו כתובים ואתיא כההיא דאמר חנניה בן אחי ר' יהושע ידיו גלילי זהב אלו שני לוחות הברית שכתוב עליהן כתובים באצבע אלהים גלילי זהב מה הגלים הללו בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים כך בין כל דיבור ודיבור פרשיותיה של תורה היו כתובים ודקדוקיה פר אחד בן בקר כנגד כהנים איל אחד כנגד לוים כבש אחד כנגד ישראל שכלם קבלו את התורה בסיני שעיר עזים אחד לחטאת כנגד הגרים שעתידים להתגייר ושהיו שם שכולם ראוים שנאמר (ויקרא יח) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים לוים וישראלי' לא נאמר אלא האדם מלמד שאפי' עובד כוכבי' המתגייר ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול ולזבח השלמים בקר שנים כנגד שתי תורות המקרא והמשנה שכל מי שמבקר וזובח יצרו לעשות ככל הכתוב בהן הוא עושה שני שלומות שלום למעלה ושלום למטה שנאמר (ישעיה כז) או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי אילים חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה כנגד ג' פסוקים של תורה שבהם ו' סדרי משנה והן מן שתים פסקה וכל פסקה ופסקה מן חמשה תיבות ואלו הם (תהלים יט) תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' וגו' פקודי ה' וגו' מצות ה' וגו' יראת ה' וגו' משפטי ה' וגו' לכך הקריבו לשלמים ג' מיני קרבנות אלו כנגד השלשה פסוקים שבהם ששה סדרי משנה אתיא כההיא דא"ר תנחומא (שם) תורת ה' תמימה וגו' שזה סדר נשים שמזהיר על האדם לפרוש מן הערוה כדי להצילו מן המיתה כמ"ד (משלי ה) רגליה יורדות מות וגו' ואומר (שם ב) כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים ואומר (שם) להצילך מאשה זרה וגו' עדות ה' וגו' זה סדר זרעים שאדם מאמין בחייו של עולם וזורע פקודי ה' וגו' זה סדר מועד שיש בו כל המועדות שכתוב בהן ושמחת בחגך מצות ה' וגו' זה סדר קדשים שהוא מאיר עינים בין חולין לקדשים יראת ה' טהורה זה סדר טהרות שהוא מפריש בין טומאה לטהרה משפטי ה' וגו' זה סדר נזיקין שיש בו רוב הדינים ולכך הקריבו מכל מין ומין חמשה חמשה כנגד חמשה תיבות הכתובות על כל סדר וסדר ולמה נכתבה חמשה תיבות על כל סדר וסדר כנגד התורה שהיא חמשה ספרים ללמדך שהם גופי תורה למה שם הקב"ה כתוב בכל סדר וסדר שהוא מעיד עליהן שמפיו אמרן למשה כשם שאמר חמשה ספרי תורה זה קרבן נתנאל וגו' כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהקריב על סדרי התורה התחיל משבח את קרבנו זה קרבן נתנאל בן צוער:

יז ביום השלישי נשיא לבני זבולון אליאב בן חלון למה בכל הנשיאים מזכיר שבטם ואח"כ מזכיר שמותם וביהודה ויששכר מזכיר שם נשיאיהם תחלה ואחר כך מזכיר שמותן לפי שנחשון היה מלך ונתנאל היה מלכה של תורה וכמ"ש (משלי ח) בי מלכים ימלוכו ובכל מקום המלך מקדים לעמו שנאמר (מיכה ב) ויעבור מלכם לפניהם וגו' (מ"א ח) לעשות משפט עבדו ואח"כ ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו למה בכל הנשיאים כתיב שם נשיא ונחשון אינו קרוא נשיא לפי שהקריב תחלה שאם בא להתגאות על הנשיאים האחרים לומר שאני מלך עליכם שאני הקרבתי תחלה הם יאמרו לו אין אתה אלא הדיוט שכולם קרואים נשיא נשיא ואתה לא נקראת נשיא לקיים מה שנאמר (משלי טז) תועבת ה' כל גבה לב וגו' ואומר (תהלים קלח) כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע למה זכה זבולון להקריב שלישי לפי שחיבב את התורה והרחיב ידיו לפזר ממונו ליששכר כדי שלא יצטרך שבט יששכר לפרנסה ולא יתבטל מלעסוק בתורה לפיכך זכה זבולון להיות שותף לתורה והיה חבירו של יששכר ולכך הקריב אחריו ואחר יהודה לקיים מה שנאמר (משלי יח) מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו קרבנו קערת כסף אחת בא נשיא זבולון והקריב קרבנו על השותפות שהיה לו עם יששכר אחיו לפי שהיו זבולון ויששכר שותפים יששכר היה עוסק בתורה וזבולון היה עוסק בפרקמטיא והיה טורח זבולון ונותן לתוך פיו של יששכר ועל זה היה קרבנו קערת כסף כנגד הים שהוא עשוי כקערה שהיה חלק זבולון שנאמר (בראשית מט) זבולון לחוף ימים ישכון מזרק אחד כסף כנגד הארץ שהיא עשויה ככדור שהיתה חלק יששכר שנאמר (שם) וירא מנוחה כי טוב וגו' שלשים ומאה משקלה מזרק אחד וגו' הרי מאתים כנגד מאתים ראשי סנהדראות שהיו בשבט יששכר שנאמר ראשיהם מאתים ולכך תלה חשבון הגדול בזבולן לפי שגדול מעשה יותר מן העושה שלולי זבולן לא היה יששכר יכול לעסוק בתורה שהוא היה מאכילו ונותן לתוך פיו ד"א קערה כנגד לחם שהיה מאכילו מזרק כנגד היין שהיה משקהו ולמה היה של כסף שגם כסף היה נותן לו לעשות כל צרכו כמה דתימא (קהלת י) לשחוק עושים לחם ויין ישמח חיים והכסף יענה את הכל שניהם מלאים סלת וגו' זבולון ויששכר שניהם היו נוטלין שכר תורה ביחד ושניהם היו מתפרנסין ביחד כף אחת זו ברכתו של זבולן שברכו אביו זבולון לחוף ימים ישכון ואין כף אלא חף כמה דתימא (תהלים צח) נהרות ימחאו כף עשרה זהב מלאה קטרת כנגד י' תיבות שיש בברכת זבולן הה"ד זבולן לחוף ימים וגו' ולזבח השלמים בקר שנים כנגד הברכה שבירכן משה (דברים לג) כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול פר אחד בן בקר וגו' הזכיר שם מכל המינים עולה לבד שעיר שהיה לחטאת שלא מצינו שעיר לעולה כנגד ברכת משה שבירכן שניהם לענין הקרבן שנא' (שם) עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק והעולה היא זבחי צדק שאינה באה על חטא ד"א שזבולון ויששכר שניהם היו מקריבים ביחד וזבחי צדק היו הקרבנות שכשם שהיה לזבולון חלק בשכר תורתו כך היה לישככר חלק בממונו של זבולון ולזבח השלמים בקר שנים כנגד מה שבירכן משה כי שפע ימים יינקו שני ימים אילים חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה הקריב שלשה מינין כנגד שלשה דברים שבירכן משה ושפוני טמוני חול שפוני זה חלזון טמוני זו טרית חול זו זכוכית לבנה למה היה חמשה מכל מין ומין נגד ה' תיבות שהם בפסוק שבירך משה שותפותם שנאמר (שם ) שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך זה קרבן אליאב וגו' כיון שראה הקב"ה שהקריב אליאב על שותפות התורה התחיל משבח קרבנו זה קרבן אליאב לקיים מה שנאמר (משלי ג) עץ חיים היא למחזיקים בה זה שבט יששכר ותומכיה מאושר זה שבט זבולון:

יח ביום הרביעי נשיא לבני ראובן וגו' כיון שגמר דגל יהודה התחיל נשיא ראובן להקריב שהיה בכור והקריב קרבנו על שבטו של ראובן קרבנו קערת כסף אחת אל תקרי קערת אלא עקרת זה ראובן שהוא היה עיקר הצלה שהוא פתח בהצלה תחלה הה"ד (בראשית לז) וישמע ראובן ויצילהו מידם ד"א שעקר מחשבת אחיו שהיו חפצים להרגו כמה דתימא ועתה לכו ונהרגהו וגו' כסף ע"ש (משלי י) כסף נבחר לשון צדיק שלשים ומאה משקלה זה דיבור שאמר להם תחלה שלשה אותיות שבראשי ג' תיבות הללו חשבונם עולה ק"ל קח ל' מלא ונ' מנכנו ונ' מנפש הרי ק"ל מזרק אחד כסף כנגד העצה שנתן להם שיזרקו אותו אל הבור כמה דתימא (בראשית לז) ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור וגו' כסף כמה דתימא כסף נבחר לשון צדיק שבעים שקל בשקל הקדש כנגד הסוד שהיה בלבו להצילו וסוד חשבונו שבעים שניהם מלאים סולת וגו' שמה שאמר להם לא נכנו נפש ומה שאמר להם השליכו אותו לא נתכוון אלא להצילו שבשני הדברים כתובה שם הצלה בתחלה כתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם ולבסוף כתיב למען הציל אותו מידם כף אחת עשרה וגו' כף כנגד מה שאמר לאחיו ויד אל תשלחו בו עשרה זהב שהציל עצמו שמיחה בהם והציל תשעה אחיו משפיכות דמים ולכך כתיב זהב שיש מין א' בזהב הדומה לדם וזהו זהב פרוים מלאה קטרת אע"פ שאירע לשבטים שבא לידיהם מכירת יוסף את סבור שלא היה בא לידם אותו המעשה אלא א"כ היו רשעים במעשה אחרים לאו אלא צדיקים גמורים היו ולא בא לידם חטא מעולם אלא הוא הה"ד (שם מא) ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו וגו' שהיו מפשפשים בעצמם למה אירע להם תפיסת מצרים ולא מצאו אלא זה בלבד ומתוך גנותם סיפר הכתוב שבחם שלא היה בידם עון אלא זה בלבד ולפי שמכירת יוסף זכות היה לו שהיא גרמה לו למלוך וזכות היתה לאחיו ולכל בית אביו שכלכלם בלחם בשני רעבון לכך נמכר על ידם שמגלגלין זכותע"יזכאי הוי מלאה קטורת ד"א מלאה קטרת שבאותו זמן היה ראובן בעל תשובה ולובש שק ומתענה ומתפלל לפני הקדוש ברוך הוא שימחול לו על עון מעשה בלהה והתפלה משולה לקטרת כמה דתימא (תהלים קמא) תכון תפלתי קטרת לפניך וגו' הוי מלאה קטרת פר אחד בן בקר אלו הזבחים הקריב כנגד התשובה שהיה עוסק בה בעת שנמכר יוסף והתשובה משולה כנגד כל זבחי חוטא שכן כתיב (שם נא) זבחי אלהים רוח נשברה וכשם שחוטא מביא על חטאו עולה וחטאת לכך הביא בכאן כנגדו עולה וחטאת ולפי שהעולה חביבה מן החטאת לכך הקריב מכל המינין עולה חוץ מן השעיר שלא מצינו שעיר לעולה בכל התורה שעיר עזים אחד לחטאת לכפר על מעשה בלהה ולזבח השלמים בקר שנים לפי שהיה חסר מלהמנות עם אחיו משום מעשה בלהה שכן כתיב (בראשית לה) וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל והפסיק הענין שהניח שם פרשה לומר שנתרחק ולכך אותה פרשה פתוחה אף על פי שנתרחק ידיו של הקב"ה פתוחות לקבל שבים ובשביל שביקש שני מעשים טובים הצלת יוסף והתשובה נעשה שלם עמהם שנכנס במנינם הה"ד אחריו ויהיו בני יעקב י"ב על אלו ב' המעשים שעשה ראובן מצא משה פתח להתפלל על ראובן שלא יהא חסר מאחיו הה"ד (דברים לג) יחי ראובן וגו' יחי ראובן במה שהחיה יוסף ואל ימות במעשה בלהה במה שעשה תשובה ויהי מתיו מספר שיהיו בניו במנין שאר השבטים לכל דבר ולכך נאמר ולזבח השלמים בקר שנים כנגד שני מעשים טובים שביקר הצלת יוסף והתשובה נעשה שלם ונמנה עם אחיו אילים חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה למה ג' מינין כנגד ג' פעמים שמזכיר ראובן בפרשת הצלת יוסף וכנגד שלשה ויאמר הכתובין שם למה היו חמשה חמשה כנגד ה' תיבות שבהן נתקרב ראובן הה"ד ויהיו בני יעקב שנים עשר זה קרבן אליצור וגו' כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהקריב על הסדר הזה התחיל מקלס את קרבנו זה קרבן וגו':

יט ביום החמישי נשיא לבני שמעון שלומאיל בן צורישדי וגו' לפי שראובן נזדרז להציל אחיו מן המיתה ושמעון קנא על זנות אחותו בשכם להציל אחותו מיד טמאים לכך זכה להקריב אחריו קרבנו קערת כסף אחת וגו' בא נשיא שמעון והקריב על סדר מעשה המשכן ולמה הקריב קרבנו כנגד מעשה המשכן דוגמת מעשה שמעון אבי השבט לפי ששמעון קנא על הזנות והרג כל אנשי שכם על שענו דינה אחותו כמה דתימא (בראשית לד) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו וכן המשכן היה הורג בנואפים ובסוטות כמ"ד (במדבר ה) ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן וגו' ואומר והשקה את המים והיתה אם נטמאה ותמעל מעל וגו' ולכך הקריב שלמיאל קרבנו על סדר מעשה המשכן זכרון למעשה שמעון קרבנו קערת כסף אחת וגו' קערת כנגד חצר המשכן שהיה מקיף את המשכן כשם שהים מקיף את העולם שלשי' ומאה משקלה כמה דתימא (שמות כו) אורך החצר מאה באמה והמשכן שהיה בתוכו שלשים אמה ארכו הרי מאה ושלשים מזרק אחד כסף כנגד החצר בלא המשכן שהיתה ע' אמה ג' אמה לפני המשכן וך' אמה אחורי המשכן הרי ע' אמה ד"א החצר היה ארכו ק' אמה ורחבו נ' אמה כמ"ד אורך החצר ק' באמה ורחב חמשים בחמשים וגו' טול חמשים שהיה האורך יתר על הרוחב ועשה ממנו רצועות וסבב על החמשים של רוחב בריבוע יהיה ארכו כרחבו ע' אמה ושירים על ע' אמה ושירים ועל זה אמר שבעים שקל וגו' והשירים לפי שלא היה אמה לא חשיב ליה ד"א למה שבעים כנגד ע' עמודים שהיו בחצר המשכן עשרים עמודים לפאת נגב וד' עמודים לפאת צפון וי' לפאת ים וששה עמודים לפאת קדמה וד' עמודים למסך שער החצר הרי ס' לחצר וד' לפרכת וה' למסך פתח המשכן ועמוד הענן הרי ע' שניהם מלאים סולת בלולה בשמן למנחה כנגד החצר והמשכן שבחצר היו מקריבין על מזבח העולה מנחה בלולה בשמן ובמשכן היה שם לחם הפנים שהיה של סולת והיה שם מנורה שמדליקין אותה בשמן והיה לבונה על השלחן שעולה לריח ניחוח כף אחת זה הוא ספר התורה שהיה מונח אצל הארון מה הכף הזו יש בה ה' אצבעות כך היו בו ה' ספרים עשרה זהב אלו הלוחות שהיו בארון שהיה בהם עשרת הדברות ד"א עשרה זהב כנגד י' פרשיות שכתוב בהן עשייה הנאמרת במשכן ואלו הן ועשו ארון וגו' ועשית כפרת וגו' ועשית שלחן וגו' ועשית מנורת וגו' ואת המשכן תעשה וגו' ועשית יריעות וגו' ועשית את הקרשים וגו' ועשית פרכת וגו' ועשית את המזבח וגו' ועשית את חצר המשכן וגו' פר אחד בן בקר כנגד יריעות המשכן שהיו של מיני צבעונין כמה דתימא (שם כו) ואת המשכן תעשה עשר יריעות וגו' איל אחד כנגד המכסה של עורות אילים מאדמים כבש אחד כנגד עורות תחשים שעיר עזים כנגד האהל שהיה יריעות עזים ולזבח השלמים בקר שנים כנגד בצלאל ואהליאב שהם השלימו מלאכת המשכן ד"א כנגד מסך פתח המשכן ומסך פתח החצר שהם היו משלימים לסגירת האהל מצדדיו וסגירת החצר מכל צדדיה אילים חמשה וגו' שלשה מינים אלו כנגד קלעי החצר מן שלשה רוחותיה תימנה וצפונה וימה שהיו תימן וצפון ארכן של קלעים ק' אמה כנגד אורך החצר וים ארכה כנגד רחבה נ' אמה ולמה היו של ה' ה' כנגד קלעי החצר שהיו גבוהות ה' אמה שנא' וקומה ברוחב חמש אמות לעומת קלעי החצר ואומר וקומה חמש אמות שש משזר ג' פעמים הרי ט"ו כנגד קלעי הרוח הרביעית שלא היתה ארכן אלא של ט"ו ט"ו אמה שנא' (שם כו) ולפאת קדמה מזרחה חמשים אמה וחמש עשרה אמה קלעים לכתף ולכתף השנית מזה ומזה לשער החצר קלעים ט"ו אמה זה קרבן שלמיאל וגו' כיון שראה הקב"ה שהקריב על סדר המשכן התחיל מקלס את קרבנו זה קרבן שלמיאל וגו':

כ ביום הששי נשיא לבני גד אליסף בן דעואל לפי ששמעון לקח חרבו והלך ועשה מלחמה עם אנשי שכם בשביל אחותו ובני גד עברו את הירדן לעזור לאחיהם לירש את הארץ כמה דתימא (דברים לג) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל לכך זכה והקריב אחר שמעון קרבנו קערת כסף אחת וגו' א"ר ברכיה כנגד יציאת מצרים הקריב נשיא גד ולמה כן לפי שבירכו אביו בגדודים שנאמר (בראשית מט) גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב ודבר זה אמר יעקב על מה שהיה עתיד לעבור חלוץ למלחמה את הירדן כמה דתימא (במדבר לג) ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה' למלחמה וגו' וביציאת מצרים כתיב צבא כמה דתימא (שמות יב) יצאו כל צבאות ה' וגו' ונאמר בהם (שם יג) וחמושים עלו בני ישראל וגו' הוא חמושים הוא חלוצים וליוצאי מצרים נחלקה הארץ כמה דתימא (שם ו) ונתתי אותה לכם מורשה אני ה' ובני גד סייעו להם עד שנכבשה הארץ ונחלקה לכולם לפיכך הקריב נשיא שלהם על יציאת מצרים א"ר ברכיה התחיל להקריב קרבנו כנגד מה שאירע להם מיום שירדו יעקב ובניו למצרים עד שיצאו הדא הוא דכתיב קרבנו קערת כסף אחת כנגד יוכבד אם משה שנא' בה (שם ב) וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי מלמד שגירשה עמרם וחזר ולקחה ולכך הקריב קערה שלא תקרי קערת אלא קרעת לפי שנקרעת ממנו אתויי דדין הוא אתווי דדין כסף אחת שנתאוה עמרם להחזירה לאשה על ידי מרים אחות אהרן ולכך כתיב כסף על שם התאוה כמה דתימא (תהלי' פד) נכספה וגם כלתה נפשי וגו' ואומר (בראשית לא) כי נכסף נכספתה לבית אביך וגו' אחת אל תקרי אחת אלא אחות שבעת שהיתה אחות אהרן נתנבאת ואמרה לאביה שיחזיר אשתו שעתיד להוליד ממנה בן שיגאול את ישראל על זה נאמר (שמות טו) ותקח מרים הנביאה אחות אהרן וגו' וכי אחות אהרן ולא אחות משה אלא שהיתה נבואתה בעת שהיתה אחות אהרן ולא אחות משה שעדיין לא נולד משה ולפיכך בעת שהושלך משה ליאור הלכה וראתה מה יארע למשה ומה יהיה בסוף נבואתה כמה דתימא (שם ב) ותתצב אחותו מרחוק וגו' הוי כסף אחת שלשים ומאה משקלה לפי שהיתה בת ק"ל שנה בעת שנולד משה הא כיצד לפי שיוכבד נולדה בין החומות בעת שירדו ישראל למצרים ולפיכך נכנסה בחשבון היורדים למצרים שנאמר כל נפש שלשים ושלש בכללן את מוצא שלשים ושלש ובפרטן אין את מוצא כי אם ל"ב למה שיוכבד נולדה בין החומות והיתה מן הבאים למצרים אין אנו יודעין שבמצרים נולדה אחר שלא הוזכר שמה עם שמות הבאים אלא לומר לך שבמצרים נולדה בין החומות בעת שנכנסו למצרים אבל לא הורתה במצרים צא וחשוב מיום שירדו אבותינו למצרים עד יום שנולד משה הן ק"ל שנה לפי שרד"ו שנים עשו ישראל במצרים מנין שנא' (בראשית מב) רד"ו שמה צא מהן שמנים שנה שהיו למשה בעת שיצאו ישראל ממצרים נשתיירו ק"ל הא למדנו שיוכבד בת ק"ל שנה היתה בעת שנולד משה מזרק אחד כסף זה משה שנזרק ליאור דבר אחר שנזרק מן מצרים שנא' (שמות ב) ויברח משה וגו' שבעים שקל בשקל הקדש אלו ע' זקנים שמינה משה כולם נביאים מאותן שאמר לו הקדוש ב"ה (שם ג) ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך וגו' וכה"א (במדבר יא) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה שהוא והם כולם נתמלאו רוח הקדש והם נתמלאו רוח הקדש מרוחו של משה ומשה לא חסר כלום כאדם שמדליק נר מנר הנר דולק וחבירו אינו חסר כאדם שמריח באתרוג הוא נהנה והאתרוג אינו חסר כלום למנחה כמה דתימא (שם ) ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו וגו' ד"א שניהם מלאים כנגד אלדד ומידד כמ"ד (שם) וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד וגו' למנחה כמה דתימא ותנח עליהם הרוח וגו' כף אחת שמתחת יד משה לקו המצריים י' מכות הוי עשרה זהב למה היו מקצת הכלים של כסף ומקצתן של זהב לומר לך האחרונים שהיו של זהב כנגד ביזת הים שכשם שהזהב נחמד ויקר מן הכסף כך היתה ביזת הים גדולה משל מצרים ועל אלו ואלו נאמר (שיר א) תורי זהב נעשה לך זו ביזת הים עם נקודות הכסף זו ביזת מצרים וכה"א (יחזקאל טז) ותבאי בעדי עדים בעדי זו ביזת מצרים עדים זו ביזת הים הוי מלאה קטרת שכל ישראל נתמלאו מהם כסף וזהב וכל מיני בשמים וכה"א (שיר ד) שלחיך פרדס רמונים נרד וכרכום קנה וקנמון הוי מלאה קטרת ד"א ק"ל של קערה וע' של מזרק וי' של כף הרי ר"י כנגד רד"ו שנים שעשו ישראל במצרים מיום שירד יעקב למצרים עד שיצאו משם פר אחד בן וגו' הזכיר ג' מינים לעולה כנגד ג' פרנסים טובים שנתן להם הקדוש ברוך הוא לישראל משה אהרן ומרים שנאמר (מיכה ו) ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים נתן להם מן בזכות משה וענני כבוד בזכות אהרן ובאר בזכות מרים ד"א למה נאמר ג' מיני עולה כנגד ג' מדות טובות שהיו בידן של ישראל במצרים ובזכותן נגאלו שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ושגדרו עצמם מן הערוה שעיר עזים אחד לחטאת כנגד הפסח שצוה הקב"ה לעשות מן העזים על פרישות עבודת כוכבים לפי שעובדי עבודת כוכבים היו ישראל במצרים ולא היתה מדת הדין נותנת לגאלם עד שפרשו ממנה ועל פרישת עבודת כוכבים שעשו ונגאלו עליה כמה דתימא (שמות יב) וראיתי את הדם ופסחתי עליכם לפיכך הקריבו כנגדה שעיר לחטאת לפי שבעון עבודת כוכבים היו מקריבין שעיר לחטאת ולזבח השלמים בקר שנים כנגד יעקב ויוסף שבזכותם נגאלו ישראל ממצרים שנא' (תהלים עז) גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה ד"א כנגד משה ואהרן שהם עשו את כל המופתים ועל ידיהן יצאו שנאמר ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה וגו' אילים חמשה וגו' למה ג' מינים כנגד ג' אבות שזכר הקדוש ברוך הוא להם הברית שכרת להם וגאלם שנאמר (שמות ג) וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב למה ה' ה' לפי שחשבונם עולה ט"ו כנגד האבות והשבטים שהם ט"ו שכשם שנשבע הקב"ה לאבות כך נשבע לשבטים שנא' (חבקוק ג) שבועות מטות אומר סלה ד"א למה ט"ו לפי שנגאלו בט"ו בניסן שנא' (במדבר לג) ממחרת הפסח וגו' ואומר (הושע ל) ואכרה לי בט"ו כסף זה קרבן אליסף וגו' כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהקריב על סדר גאולת מצרים התחיל מקלס את קרבנו קרבן אליסף בן דעואל.

לו היה לנו נביא כמשה היינו עובדים להקב"ה ואיזה נביא היה להם כמשה זה בלעם בן בעור אלא הפרש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם ג' מדות היה ביד משה מה שלא היה ביד בלעם משה היה מדבר עמו עומד שנאמר (דברים ה) ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך וגו' ועם בלעם לא היה מדבר עמו אלא נופל שנא' (במדבר כג) נופל וגלוי עינים משה היה מדבר עמו פה אל פה שנא' (שם יב) פה אל פה בו ובבלעם נאם שומע אמרי אל שלא היה מדבר עמו פה אל פה משה היה מדבר עמו פנים בפנים שנאמר (שמות לג) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ועם בלעם לא היה מדבר כי אם במשלים כמה דתימא (במדבר כג) וישא משלו ויאמר וגו' ג' מדות היו ביד בלעם מה שלא היה ביד משה משה לא היה יודע מי מדבר עמו בלעם היה יודע מי מדבר עמו שנאמר נאם שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה משה לא היה יודע אימתי הקדוש ברוך הוא מדבר עמו ובלעם היה יודע אימתי הקב"ה מדבר עמו שנא' ויודע דעת עליון משלו משל לטבחו של מלך שהוא יודע מה המלך מקריב על שלחנו ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו כך היה בלעם יודע מה הקדוש ברוך הוא עתיד לדבר עמו בלעם היה מדבר עמו בכל שעה שירצה שנאמר נופל וגלוי עינים היה משתטח על פניו ומיד היה גלוי עינים על מה ששואל ומשה לא היה מדבר עמו בכל שעה שירצה ר' שמעון אומר אף משה היה מדבר עמו בכל שעה שירצה שנאמר ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו מיד וישמע את הקול מדבר אליו:

כא וישמע את הקול מדבר אליו יכול שהיה קול נמוך ת"ל את הקול קול לא נאמר אלא הקול הוא הקול המתפרש בכתובים ומה הוא הקול המתפרש בכתובים (תהלים כט) קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים קול ה' חוצב להבות אש קול ה' יחיל מדבר קול ה' יחולל אילות יכול שהיו שומעים אותו מבחוץ תלמוד לומר וידבר ה' אליו מאהל מועד מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל כיוצא בו אתה אומר (יחזקאל י) וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה יכול מפני שהיה קול נמוך ת"ל כקול שדי בדברו א"כ למה נאמר נשמע עד החצר החיצונה אלא כיון שהיה מגיע עד החצר החיצונה היה נפסק רבי אליעזר אומר הרי הוא אומר (שמות כה) ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי עתיד אני להתוועד להם ולהתקדש בהם אימתי הרי זה יום שמיני שנאמר (ויקרא ט) וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם או אינו אומר אלא ליתן להם יעידה לדברות ת"ל ונועדתי לך לך היתה יעידה ולא היתה יעידה לכל ישראל אוציא את ישראל שלא כשרו לעלות בהר ולא אוציא את הזקנים שכשרו לעלות בהר אוציא את הזקנים שלא נראו בדבר עם משה ולא אוציא את בני אהרן שנראו בדבר עם משה אוציא את בני אהרן שלא נתועדו בדבר עם משה ולא אוציא את אהרן שנתועד בדבר עם משה ת"ל אשר אועד לך לך היתה יעידה ולא היתה יעידה לכלם אוציאם מן היעידה ולא אוציאם מן הדברות ת"ל ודברתי אתך אוציא את ישראל ולא אוציא את הזקנים אוציא את הזקנים ולא אוציא את בני אהרן אוציא את בני אהרן ולא אוציא את אהרן עצמו ת"ל לדבר אליך עמך היה הדבר ולא עם כולם היה הדבר יכול לא היו שומעין את הדבר אבל היו שומעין את הקול ת"ל (במדבר ז) וישמע את הקול מדבר אליו קול לו קול אליו אוציא את ישראל ולא אוציא את הזקנים אוציא את הזקנים ולא אוציא את בני אהרן אוציא את בני אהרן ולא אוציא את אהרן עצמו ת"ל קול לו אוציא את כולם ולא אוציא את מלאכי השרת שאין משה יכול ליכנס לרשותן למקומן עד שיקרא ת"ל קול לו קול אליו משה היה שומע את הקול ואין כל אלו שומעין את הקול יכול היה הקב"ה מדבר עמו ולא היה קראו תחלה תלמוד לומר ויקרא אל משה וידבר הקדים קריאה לדבור דרך ארץ שלא ידבר אדם עם חבירו אא"כ קוראו תחלה הלא דין הוא נאמר באהל מועד דבור ונאמר בסנה דבור מה דבור האמור בסנה הקדים בו קריאה לדבור דכתיב (שמות ג) ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה אף דבור האמור באהל מועד הקדים קריאה לדבור לא אם אמרת בדבר הסנה שהוא תחלה לדברות תאמר בדבר אוה"מ שאינו תחלה לדברות דבר הר סיני יוכיח שאינו תחלה לדברות והקדים בו קריאה לדבור לא אם אמרת בדבר הר סיני שהוא לכל ישראל תאמר אהל מועד שאינו לכל ישראל הרי אתה דן מבנין אב לא הרי דבר הסנה שהוא תחלה לדברות כהרי דבר הר סיני שאינו תחלה לדברות לא הרי דבר הר סיני שהוא לכל ישראל כהרי דבר הסנה שאינו לכל ישראל הצד השוה שבהם שהם דבר ומפי קדוש למשה הוא והקדים בו קריאה לדבור אף כל שהוא דבור ומפי קדוש למשה נקדים בו קריאה לדבור אי מה הצד השוה שבהם שהם דבר ובאש ומפי קדוש למשה והקדים בהם קריאה לדבור אף כל שהוא דבר ובאש ומפי קדוש למשה נקדים בו קריאה לדבור יצא דבר אהל מועד שאינו באש תלמוד לומר ויקרא וידבר הקדים קריאה לדבור יכול לא היתה קריאה אלא לדבור זה בלבד ומנין לכל הדברות שבתורה ת"ל מאוהל מועד כל שהוא מאהל מועד נקדים בו קריאה לדבור יכול לא היתה קריאה אלא לדברות בלבד מנין אף לאמירות ולצווים א"ר שמעון ת"ל דבר וידבר לרבות אף לאמירות ולצווים יכול אף להפסקות ת"ל וידבר לדבור היתה קריאה ולא היתה קריאה להפסקות וכי מה הפסקות היו משמשות ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין והרי דברים ק"ו ומה אם מי שהוא שומע מפי הקדוש ברוך הוא ומדבר ברוה"ק צריך להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין עאכ"ו הדיוט מהדיוט ומנין שכל הקריאות היו משה משה ת"ל ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה שאין ת"ל ויאמר אלא מלמד שכל הקריאות היו משה משה ומנין שעל כל קריאה וקריאה היה אומר הנני ת"ל (שם) ויאמר משה משה ויאמר הנני שאין ת"ל ויאמר אלא ויען הנני מה ת"ל ויאמר מלמד שעל כל קריאה וקריאה היה אומר הנני משה משה אברהם אברהם יעקב יעקב שמואל שמואל לשון חבה ולשון זירוז ד"א משה משה הוא משה עד שלא נדבר עמו ומשה משנדבר עמו:

כב מעל הכפורת אשר על ארון העדות למה נאמר לפי שהוא אומר להלן וידבר ה' אליו מאהל מועד יכול מכל הבית ת"ל מעל הכפרת אשר על ארון העדות אי מעל הכפורת יכול מעל הכפרת כולה ת"ל מבין שני הכרובים דברי ר"ע א"ר שמעון בן עזאי איני כמשיב על דברי רבי אלא כמוסיף על דבריו הכבוד שנא' בו (ירמיה כג) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' ראה חיבתן של ישראל להיכן גרמה להם הכבוד הזה המרובה דחק ליראות מדבר מעל הכפרת מבין שני הכרובים רבי דוסא אומר הרי הוא אומר (שמות לג) כי לא יראני האדם וחי בחייהם אינם רואים אבל רואים הם בשעת מיתתן וכה"א (תהלים כב) לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה ר"ע אומר כי לא יראני האדם וחי אף חיות הנושאות את הכסא אינן רואות את הכבוד א"ר שמעון בן עזאי איני כמשיב על דברי רבי אלא כמוסיף על דבריו כי לא יראני האדם וחי אף מלאכי השרת שחייהם חיי עולם אינן רואים את הכבוד וידבר אליו ולא למלאכי השרת שהיו שם מגיד הכתוב שהיה יוצא הקול מפי הקב"ה כמין סילון לתוך אזנו של משה והמלאכים היו באמצע ולא היו שומעין אותו וכה"א (איוב לז) ירעם אל בקולו נפלאות הוי וידבר אליו.