ב רבי שמואל בר נחמן פתח (תהלים קכא) שיר למעלות אשא עיני אל ההרים אשא עיני אל ההורים למלפני ולמעבדני מאין יבוא עזרי אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה ויקח העבד עשרה גמלים וגו' ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד רבי חנינא אמר גדוד שלחו רבי יהושע בן לוי אמר שילח עמו אלא שעמד עשו ונטלה ממנו חזר ואמר מה אנא מובד סברי מן בריי חס ושלום לית אנא מובד סברי מן בריי אלא עזרי מעם ה' (שם) אל יתן למוט רגלך אל ינום שומרך הנה לא ינום ולא יישן וגו' ה' ישמרך מכל רע מעשו ומלבן ישמור את נפשך ממלאך המות ה' ישמר צאתך ובואך ויצא יעקב:
ג ר' אבהו פתח (משלי יט) בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת רבי פנחס בשם ר' אבהו מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שאין זיווגו של איש אלא מן הקב"ה בתורה מנין (בראשית כד) ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר בנביאים (שופטים יד) ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא בכתובים היינו דכתיב (משלי יט) ומה' אשה משכלת יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו יצחק זיווגו בא אצלו וירא והנה גמלים באים יעקב הלך אצל זיווגו דכתיב ויצא יעקב:
ד רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אמר לה לששת ימים כדכתיב (שמות כ) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו אמר לה הקב"ה יושב ומזווג זיווגים בתו של פלוני לפלוני אשתו של פלוני לפלוני ממונו של פלוני לפלוני אמרה לו ודא הוא אומנתיה אף אני יכולה לעשות כן כמה עבדים כמה שפחות יש לי לשעה קלה אני יכולה לזווגן אמר לה אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף הלך לו ר' יוסי בר חלפתא מה עשתה נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות אמרה פלן יסב לפלונית ופלונית תיסב לפלוני וזיווגה אותן בלילה אחת למחר אתון לגבה דין מוחיה פציעא דין עינו שמיטא דין רגליה תבירא אמרה להון מה לכון דא אמרה לית אנא בעי לדין ודין אמר לית אנא בעי לדא מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לית אלוה כאלהכון אמת היא תורתכון נאה ומשובחת יפה אמרת אמר לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף הקדוש ברוך הוא מה עושה להן מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן הה"ד (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות מהו בכושרות בכי ושירות מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי א"ר ברכיה כלשון הזה השיבה ר' יוסי בר חלפתא הקב"ה יושב ועושה סולמות משפיל לזה ומרים לזה ומוריד לזה ומעלה לזה הוי אומר (תהלים עה) אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו יצחק בא זיווגו אצלו שנאמר (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח בשדה יעקב הלך אצל זיווגו שנאמר ויצא יעקב מבאר שבע:
ה חזקיה אמר בן ס"ג שנים היה אבינו יעקב בעת שנטל את הברכות עשה עוד י"ד שנה שנטמן בבית עבר עשה עוד שבעה שנים שעבד ברחל ונמצא נושא אשה בן פ"ד שנים ועשו בן ארבעים שנה הא למדנו שהקדוש ברוך הוא משהה לצדיקים ומקדים לרשעים א"ר הושעיא כבר כתיב וישמע אל אביו ואל אמו ומה ת"ל ויצא יעקב מבאר שבע אלא אמר אבא בשעה שבקש לצאת לחוץ לארץ מהיכן הורשה לא מבאר שבע אף אני הריני הולך לבאר שבע אם נותן לי רשות הרי אני יוצא ואם לאו איני יוצא לפיכך צריך הכתוב לומר ויצא יעקב מבאר שבע:
ו ויצא וכי לא יצא משם אלא הוא והרי כמה חמרים וכמה גמלים יצאו ואת אמר ויצא יעקב רבי (זעירא) עזריה בשם ר' יהודה בר סימון אמר בזמן שהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה זיוה פנה הדרה ודכוותה (רות א) ותצא מן המקום אשר היתה שמה וגו' ותצא וכי לא יצא מן המקום אלא היא והרי כמה חמרים כמה גמלים יצאו ואומר ותצא רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון ור' חנין בשם ר' שמואל בר ר' יצחק אמר כשהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה זיוה פנה הדרה ניחא דתמן לא היתה שם אלא אותה הצדקת בלבד אלא הכא דהוי יצחק ורבקה רבי עזריה בשם רבי סימון אמר לא דומה זכותו של צדיק אחד לזכותו של שני צדיקים:
ז מבאר שבע ר' יודן ור"ה ר' יודן אמר מבארה של שבועה אמר שלא יעמוד עלי אבימלך ויאמר השבעה לי כשם שנשבע לי זקינך נמצאתי משהה בשמחת בני שבעה דורות ר"ה אמר מבארה של בכורה אמר שלא יעמוד עלי עשו ויערער על הבכורה ויאמר לי כך היית מרמה בי ונוטל את בכורתי ונמצאתי מאבד אותה שבועה שנאמר (בראשית כה) השבעה לי כיום מבאר שבע רבי ברכיה אמר מבארה של ברכות אמר שלא יעמוד עלי עשו ויאמר לי כך היית מרמה בי ונוטל את הברכות ונמצאתי מאבד אותה יגיעה שיגעה בי אמי:
ח וילך חרנה רבנן אמרי בן יומו ר' ברכיה בשם ר' יצחק אמר כלישנהון דברייתא הוא פלן אזיל לקסרין ועד כדון הוא על זוודיא חרנה תנא בשם רבי נחמיה כל דבר שהוא צריך למ"ד בתחלתו ניתן לה ה"א בסופה סדומה שעירה מצרימה חרנה איתיביה והכתיב (תהלים ט) ישובו רשעים לשאולה ר' אבא בן זבדא אמר לאמבטי התחתונה שבשאול:
ט ויפגע במקום ר"ה בשם ר' אמי אמר מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו מן מה דכתיב (שמות לג) הנה מקום אתי הוי הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו א"ר יצחק כתיב (דברים לג) מעונה אלהי קדם אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונו של עולמו ואם עולמו מעונו מן מה דכתיב (תהלים צ) ה' מעון אתה הוי הקדוש ברוך הוא מעונו של עולמו ואין עולמו מעונו א"ר אבא בר יודן לגבור שהוא רוכב על הסוס וכליו משופעים אילך ואילך הסוס טפילה לרוכב ואין הרוכב טפילה לסוס שנאמר (חבקוק ג) כי תרכב על סוסך ד"א מהו ויפגע צלי במקום צלי בבית המקדש א"ר יהושע בן לוי אבות הראשונים התקינו שלש תפלות אברהם תקן תפלת שחרית שנאמר (בראשית יט) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם וגו' ואין עמידה אלא תפלה שנאמר (תהלים קו) ויעמוד פנחס ויפלל יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח בשדה ואין שיחה אלא תפלה שנאמר (תהלים קמג) אשפוך לפניו שיחי יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיה ז) ואל תשא בעדם וגו' ואל תפגע בי וכן הוא אומר (שם כז) ואם נביאים הם ואם יש דבר ה' אתם יפגעו נא בה' צבאות א"ר שמואל בר נחמן כנגד ג' פעמים שהיום משתנה בערבית צריך אדם לומר יה"ר מלפניך ה' אלהי שתוציאני מאפילה לאורה בשחרית צ"ל מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מאפילה לאורה במנחה צריך אדם לומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שכשם שזכיתני לראות חמה בזריחתה כך תזכני לראותה בשקיעתה ד"א ויפגע במקום רבנן אמרי כנגד תמידים תקנום תפלת השחר כנגד תמיד של שחר תפלת מנחה כנגד תמיד של בין הערבים תפלת הערב אין לה קבע א"ר תנחומא אפילו תפלת הערב יש לה קבע כנגד אברים ופדרים שהיו מתאכלים באור על המזבח:
י ויפגע במקום בקש לעבור נעשה העולם כולו כמין כותל לפניו כי בא השמש רבנן אמרי כיבא השמש מלמד שהשקיע הקב"ה גלגל חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצינעה משל לאוהבו של מלך שבא אצלו לפרקים אמר המלך כיבו את הנרות כיבו הפנסין שאני מבקש לדבר עם אוהבי בצינעה כך השקיע הקדוש ברוך הוא גלגל חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצינעה ר' פנחס בשם רבי חנין דציפורן אמר שמע קולן של מלאכי השרת אומרים בא השמש בא השמש אתא שימשא אתא שימשא בשעה שאמר יוסף והנה השמש והירח אמר יעקב מי גלה לו ששמי שמש אותן שתי שעות שהשקיע לו הקב"ה חמה בצאתו מבית אביו אימתי החזירן בחזירתו לבית אביו הה"ד (בראשית לב) ויזרח לו השמש אמר לו הקדוש ברוך הוא את סימן לבניך מה אתה בצאתך השקעתי חמה ובחזירתך החזרתי לך גלגל חמה כך בניך בצאתם (ירמיה טו) אומללה יולדת השבעה ובחזירתן (מלאכי ג) וזרחה לכם יראי שמי וגו':
יא ויקח מאבני המקום ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן ר' יהודה אמר שנים עשרה אבנים נטל כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד שנים עשר שבטים אמר אברהם לא העמידן יצחק לא העמידן אני אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים רבי נחמיה אמר נטל ג' אבנים אמר אברהם יחד הקדוש ברוך הוא שמו עליו יצחק יחד הקב"ה שמו עליו ואני אם מתאחות הן ג' אבנים זו לזו יודע אני שהקדוש ברוך הוא מיחד שמו עלי וכיון שנתאחו ידע שהקב"ה מיחד שמו עליו רבנן אמרי מיעוט אבנים שנים אברהם יצא ממנו פסולת ישמעאל וכל בני קטורה ויצחק יצא עשו וכל אלופיו ואני אם מתאחות ב' אבנים זו לזו יודע אני שאינו יוצא הימני פסולת ר' לוי ור"א בשם ר' יוסי בר זימרא אמר עשאן כמין מרזב ונתן תחת ראשו שהיה מתיירא מן החיות ר' ברכיה ור"ל בשם ר' חמא בר חנינא אמר כתיב (מיכה א) כי הנה ה' יוצא ממקומו וירד ודרך על במתי ארץ וגו' מי שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא עאכ"ו ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר אותן האבנים שנתן יעקב אבינו תחת ראשו נעשו תחתיו כמטה וכפרנוס מה רטיבה הרטיב (שיר א) קורות בתינו ארזים וגו' צדיקים וצדיקות נביאים ונביאות שיצאו ממנו וישכב במקום ההוא רבי יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אמר כאן שכב אבל כל י"ד שנה שהיה טמון בבית עבר לא שכב ור' נחמיה אמר כאן שכב אבל כל כ' שנה שעמד בביתו של לבן לא שכב ומה היה אומר ר' יהושע בן לוי אמר ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים מאי טעמיה (תהלים קכב) שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל ישראל סבא ר' שמואל בר נחמן אמר כל ספר תהלים היה אומר מה טעם (שם כב) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ישראל סבא:
יב ויחלום והנה סולם אמר ר' אבהו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין חד בר נש אזל לגבי רבי יוסי בר חלפתא אמר ליה חמית בחלמי אמרין לי אזל סב פועליא דאבוך מן קפודקיא א"ל ואזל אבוך לקפודקיא מן יומיה א"ל לא א"ל זיל מני כ' שריי בכרסא דביתך את משכח ליה א"ל לית בהון כ' א"ל ואי לית בהון כ' מני מן ראשיהון לסופיהון ומן סופיהון לראשיהון ואת משכח אזל מנא ואשכח כן ומנין יליף לה ר' יוסי בר חלפתא מן קפודקיא תני בר קפרא לית חלום שאין לו פתרון והנה סולם זה הכבש מוצב ארצה זה מזבח (שמות כ) מזבח אדמה תעשה לי וראשו מגיע השמימה אלו הקרבנות שריחן עולה לשמים והנה מלאכי אלהים אלו כהנים גדולים עולין ויורדין בו שהם עולים ויורדים בכבש והנה ה' נצב עליו (עמוס ט) ראיתי את ה' נצב על המזבח רבנן פתרין ליה בסיני ויחלום והנה סולם זה סיני מוצב ארצה (שמות יט) ויתיצבו בתחתית ההר וראשו מגיע השמימה (דברים ד) וההר בוער באש עד לב השמים ד"א והנה סולם זה סיני אותיות דדין הוא אותיות דדין והנה מלאכי אלהים על שם (תהלים סח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ולמדנו לנביאים שנקראו מלאכים דכתיב (חגי א) ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה' לעם והנה מלאכי אלהים זה משה ואהרן עולים (שמות יט) ומשה עלה אל האלהים ויורדים זה משה (שם) וירד משה והנה ה' נצב עליו (שם ) וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר רבי שלמוני בשם ריש לקיש אמר תרכוסא של ג' רגלים הראה לו רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר את הוא רגל שלישי הוא דעתיה דר"י דסכנין בשם ר' לוי אמר (דברים לב) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו מה החבל הזה פחות מג' אין מפקיעין אותו כך האבות אין פחות מג' ר' ברכיה אמר עולם ושליש עולם הראה לו עולים אין פחות משנים ויורדים שנים ומנין שהמלאך שלישו של עולם שנאמר (דניאל י) וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרועותיו ומרגלותיו כעין נחושת קלל ר' חייא ורבי ינאי חד אמר עולים ויורדין בסולם וחד אמר עולים ויורדים ביעקב מאן דאמר עולים ויורדים בסולם ניחא ומאן דאמר עולים ויורדים ביעקב מעלים ומורידים בו אפזים בו קפזים בו שונטים בו שנאמר (ישעיה מט) ישראל אשר בך אתפאר את הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלה עולים למעלה ורואים איקונין שלו ויורדים למטה ומוצאים אותו ישן משל למלך שהיה יושב ודן עולים לבסילקי ומוצאים אותו דן ויוצאין בפרווד ומוצאים אותו ישן ד"א למעלן כל מי שהוא אומר זכותו עולה חובתו יורד למטן כל מי שהוא אומר זכותו יורד חובתו עולה ד"א עולים ויורדים בו עולים אותם שליוו אותו בארץ ישראל יורדים אלו שליוו אותו בחוצה לארץ ר' לוי בשם ר' שמואל בר נחמן אמר מלאכי השרת ע"י שגלו מסטורין של הקב"ה נדחו ממחיצתן קל"ח שנה ר' תנחומא הוה מפיק לישנא קלא א"ר חמא בר חנינא על ידי שנתגאו ואמרו כי משחיתים אנחנו את המקום הזה היכן חזרו כאן עולים ויורדים עולים ואח"כ יורדים:
יג ר' יהושע בן לוי פתר קרייה בגלות ויצא יעקב מבאר שבע המד"א (ירמיה טו) שלח מעל פני ויצאו וילך חרנה המד"א (איכה א) אשר הוגה ה' ביום חרון אפו ויפגע במקום (ישעיה ה) עד אפס מקום וילן שם כי בא השמש (ירמיה טו) אומללה יולדת השבעה וגו' ויקח מאבני המקום (איכה ד) תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות וישם מראשותיו (ירמיה יג) כי ירד מראשותיכם וישכב במקום ההוא (שם ג) נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו ויחלום והנה סולם זה חלומו של נבוכדנצר והנה סולם זה צלמו של נבוכדנצר הוא סמל הוא סלם אותוי דדין הוא אותוי דדין מוצב ארצה (דניאל ג) אקימיה בבקעת דורא וראשו מגיע השמימה (שם) רומיה אמין שתין פותיה אמין שית והנה מלאכי אלהים זה חנניה מישאל ועזריה עולים ויורדים בו מעלים בו ומורידים בו אפזים בו קפזים בו שונטים בו (שם) ידיע ליהוי לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקמת לא נסגוד והנה ה' נצב עליו אמר להם לחנניה מישאל ועזריה עבדוהי די אלהא עילאה פוקו ואתו ד"א והנה מלאכי אלהים זה דניאל עולים ויורדים בו שעלה והוציא את בלעו מתוך פיו הה"ד (ירמיה נא) ופקדתי על בל בבבל והוצאתי את בלעו מפיו שהיה לו תנין אחד לנבוכדנצר והיה בולע כל מה שהיו משליכין לפניו א"ל נבוכדנצר לדניאל כמה כחו גדול שבולע כל מה שמשליכין לפניו אמר לו דניאל תן לי רשות ואני מתישו נתן רשות מה עשה נטל תבן והטמין לתוכו מסמרים השליך לפניו ונקבו מסמרים את בני מעיו הה"ד והוצאתי את בלעו מפיו:
יד ד"א והנה סולם זה חלומו של נבוכדנצר (דניאל ב) ואלו צלם חד שגיא וגו' מוצב ארצה וזיויה יתיר קאם לקבלך וראשו מגיע השמימה צלמא דכן רב והנה מלאכי אלהים עולים שנים ויורדים שנים אלו שרי ארבע מלכיות ששלטנותן גומרת בהן עולים ויורדים יורדים ועולים אין כתיב כאן אלא עולים ויורדים עולין הם ועליה תהא להם אלא שכל אחד ירוד מחבירו כתיב הוא צלמא ראשיה די דהב חדוהי ודרעוהי די כסף וגו' בבל למעלה מכולם כדכתיב אנת הוא רישא די דהבא וכתיב ובתרך תקום מלכא אחרי ארע מינך וכתיב ומלכו תליתאה אחרי די נחשא וכתיב בסיפא ואצבעת רגליה מנהון פרזל ומנהון חסף מן קצת מלכוותא תהוי תקיפא ומינה תהוי תבירא והנה ה' נצב עליו כתיב וביומיהון די מלכיא אינון יקים אלה שמיא מלכא די לעלמין וגו'.
ב רבי חמא בר חנינא פתח (משלי כז) ברזל בברזל יחד אמר רבי חמא בר חנינא אין סכין מתחדדת אלא בירך של חבירתה כך אין תלמיד חכם מתחדד אלא בחבירו ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו איש זה יעקב כיון שעמד אבינו יעקב איש יחד פני רעהו שנתייחדה עליו השכינה והנה ה' נצב עליו:
ג א"ר אבהו משל לבן מלכים שהיה ישן על גבי עריסה והיו זבובים שוכנים עליו וכיון שבא מניקתו שחה עליו מניקתו וברחו מעליו כך בתחלה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו כיון שנתגלה עליו הקדוש ברוך הוא ברחו מעליו ר' חייא רבה ור' ינאי חד אמר עליו על סולם וח"א עליו על יעקב מאן דאמר עליו על הסולם ניחא אלא למ"ד עליו על יעקב מי מתקיים עליו א"ר יוחנן הרשעים מתקיימין על אלהיהם (בראשית מא) ופרעה חולם והנה עומד על היאור אבל הצדיקים אלהיהם מתקיים עליהם שנאמר והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלהי אברהם:
ד רבי חנינא בשם רבי פנחס אמר שמנה עשרה פעמים מזכיר האבות בתורה וכנגד כן קבעו חכמים י"ח ברכות שבתפלה ואם יאמר לך אדם תשעה עשר הם אמור לו והנה ה' נצב עליו לית הוא מן המנין ואם יאמר לך אדם י"ז הם אמור לו (שם מח) ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק חד מנהון הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך רבי שמעון משום בר קפרא אמר קפלה כפינקס ונתנה תחת ראשו כאינש דאמר מן תחות רישא דידך ר"ה בשם ר"א אמר ובלבד שיהא נקבר עליה:
ה והיה זרעך כעפר מה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים כך בניך אין מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה כמים ומה עפר הארץ מבלה את כל כלי מתכות והוא קיים לעולם כך בניך מבלין את כל העולם והם קיימים לעולם ומה עפר עשוי דיש לכל כך בניך עשוים דיש הה"ד (ישעיה נא) ושמתיה ביד מוגיך מהו מוגיך אלין דממיגין מחתיך [נ"א מכתיך] ומייסרין אותך ומתישין את כוחך אפילו כן לטובתך משקשקין וממרקין לך מן חוביך כמה דתימא (תהלים סה) ברביבים תמוגגנה צמחה תברך (ישעיה נא) אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה מה היו עושים להם היו מרביצים אותן בפולטריות ומעבירין כרים עליהם ר' עזריה בשם ר' אחא אמר היא סימן טוב מה פלטירה זו מבלה את העוברים ואת השבים והיא קיימת לעולם כך בניך מבלים את כל אומות העולם והם קיימים לעולם ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה א"ר אבא בר כהנא את הוא תרעייא דימה כמד"א (מיכה ב) עלה הפורץ לפניהם ר' יוסי בר חנינא אמר אף חלוקי יחזקאל הראה לו והלא לא פירש יחזקאל אלא מן המזרח למערב בא ישעיה ופירש (ישעיה נד) כי ימין ושמאל תפרוצי וגו':
ו והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך רבנן אמרי על הכל השיבו ועל הפרנסה לא השיבו אם יהיה אלהים עמדי אמר לו הנה אנכי עמך ושמרני בדרך הזה שנאמר ושמרתיך בכל אשר תלך ושבתי בשלום אל בית אבי והשיבותיך אל האדמה הזאת ועל הפרנסה לא השיבו א"ר איסי אף על הפרנסה השיבו שנאמר כי לא אעזבך ואין עזיבה אלא פרנסה המד"א (תהלים לז) ולא ראיתי צדיק נעזב וגו':
ז ויקץ יעקב משנתו ר' יוחנן אמר ממשנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה אכן השכינה שרויה במקום הזה ולא הייתי יודע ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה ר"א בשם ר' יוסי בן זמרא אמר הסולם הזה עומד בבאר שבע ושיפועו מגיע עד בית המקדש מ"ט ויצא יעקב מבאר שבע ויחלום והנה סולם ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה א"ר יהודה בר' סימון הסולם הזה עומד בבית המקדש ושיפועו מגיע עד בית אל מ"ט ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה ויקרא שם המקום ההוא בית אל אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים א"ר אחא עתיד השער הזה להפתח להרבה צדיקים כיוצא בך א"ר שמעון בן יוחאי אין בית המקדש של מעלן גבוה מבית המקדש של מטן אלא י"ח מיל מ"ט וזה שער השמים מנין וז"ה ד"א מלמד שהראה הקב"ה ליעקב בית המקדש בנוי וחרב ובנוי ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה זה בנוי המד"א (תהלים סח) נורא אלהים ממקדשיך ואין זה הרי חרב כמד"א (איכה ה) על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו כי אם בית אלהים בנוי ומשוכלל לעתיד לבא כמד"א (תהלים קמז) כי חזק בריחי שעריך:
ח וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן וגו' ויצק שמן על ראשה שופע לו מן השמים כמלא פי הפך ואולם לוז היא לוז שצובעין בה את התכלת היא לוז שעלה סנחריב ולא בלבלה נבוכדנצר ולא החריבה היא לוז שלא שלט בה מלאך המות מעולם הזקנים שבה מה עושין להם כיון שהם זקנים הרבה מוציאין אותם חוץ לחומה והם מתים א"ר אבא בר כהנא למה נקרא שמה לוז כל מי שנכנס בה הטריף מצות ומעשים טובים כלוז ורבנן אמרי מה לוז אין לה פה כך לא היה אדם יכול לעמוד על פתחה של עיר א"ר סימון לוז היה עומד על פתחה של עיר ר' אלעזר בשם ר' פנחס בר חמא אמר לוז היה עומד על פתחה של מערה והיה לוז חלול והיו נכנסין דרך הלוז למערה דרך המערה לעיר הה"ד (שופטים א) ויראו השומרים והנה איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר (וגו') ויכו את העיר לפי חרב ואת האיש ואת כל משפחתו שלחו ר' ינאי ור' ישמעאל עבד לה הפטרה מה אם זה שלא הלך לא בידיו ולא ברגליו אלא על שהראה להם באצבע ניצול מן הפורעניות ישראל שעושים חסד עם גדוליהם בידיהם וברגליהם על אחת כמה וכמה.
ב ר' הונא בשם ר' אידי אמר כתיב (ד"ה א כט) וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לה' וגם דוד המלך שמח שמחה גדולה ולפי שהיו עסוקים במצות נדבה ועלה בידן לפיכך שמחו לפיכך מהו אומר (שם) ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל וגו' אלהי אברהם יצחק וישראל אינו אומר כאן אלא אלהי ישראל אבינו תלה את הנדר במי שפתח בו תחלה א"ר יהודה עוד מן אתרא לית היא חסירה וידרו ישראל אין כתיב כאן אלא (במדבר כא) וידר ישראל ישראל סבא:
ג ד' הן שנדרו שנים נדרו והפסידו ושנים נדרו ונשתכרו יעקב נדר והפסיד יפתח נדר והפסיד חנה נדרה ונשתכרה ישראל נדרו ונשתכרו שנא' (במדבר כא) וידר ישראל נדר וגו':
ד רבי אבהו ור' יונתן חד אמר מסורסת היא הפרשה ואחרינא אמר על הסדר נאמרה מ"ד מסורסת היא הפרשה שכבר הבטיחו הקדוש ברוך הוא שנאמר והנה אנכי עמך והוא אומר אם יהיה אלהים עמדי אתמהא מ"ד על הסדר נאמרה מה אני מקיים אם יהיה אלהים עמדי אלא כך אמר יעקב אם יתקיימו לי התנאים שאמר לי להיות עמי ולשמרני אני אקיים את נדרי רבי אבהו ורבנן רבי אבהו אמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך מלשון הרע היך מה דאת אמר (ירמיה ט) וידרכו את לשונם קשתם שקר ונתן לי לחם לאכול מגילוי עריות המד"א (בראשית לט) ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל לשון נקי ושבתי בשלום אל בית אבי משפיכות דמים והיה ה' לי לאלהים מעבודת כוכבים רבנן פתרין לה בכל עניינא אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך מעבודת כוכבים מגילוי עריות משפיכות דמים מלה"ר אין דרך אלא עבודת כוכבים כמד"א (עמוס ח) הנשבעים באשמת שומרון ואמרו חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע ואין דרך אלא גילוי עריות שנאמר (משלי ל) כן דרך אשה מנאפת וגו' ואין דרך אלא שפיכות דמים שנאמר (שם א) בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם וגו' ואין דרך אלא לשון הרע שנא' (בראשית לא) וישמע יעקב את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב:
ה ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש עקילס הגר נכנס אצל ר"א אמר לו הרי כל שבחו של גר שנאמר (דברים י) ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה אמר לו וכי קלה היא בעיניך דבר שנתחבט עליו אותו זקן שנאמר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ובא זה והושיטו לו בקנה נכנס אצל רבי יהושע (נ"א עקילס הגר בא ושאל את ר"א אמר לו הרי חיבה שחיבב הקב"ה את הגר דכתיב ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה כמה טווסין אית לי כמה פוסייני אית לי אפילו על עבדי לא משגיחין נזף ביה ואזיל לגבי ר' יהושע) אמרו לו תלמידיו רבי דבר שנתחבט עליו אותו זקן את מושיטו לזה בקנה (אזל לגבי רבי יהושע) התחיל מפייסו בדברים לחם זו תורה דכתיב (משלי ט) לכו לחמו בלחמי שמלה זו טלית זכה אדם לתורה זכה לטלית ולא עוד אלא שהן משיאין את בנותיהם לכהונה והיו בניהם כהנים גדולים ומעלים עולות על גבי המזבח ד"א לחם זה לחם הפנים ושמלה אלו בגדי כהונה הרי במקדש אבל בגבולים לחם זו חלה ושמלה זו ראשית הגז אמרו אלולי אריכות פנים שהאריך ר' יהושע עם עקילס היה חוזר לסורו וקרא עליו (שם טז) טוב ארך אפים מגבור:
ו ושבתי בשלום אל בית אבי ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי נטל הקדוש ברוך הוא שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתן של בנים אמר לו הקב"ה אתה אמרת והיה לי לאלהים חייך כל טובות וברכות ונחמות שאני נותן לבניך איני נותנן אלא בלשון הזה שנאמר (זכריה יד) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים (ישעיה יא) והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו (יואל ד) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס (ישעיה כז) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו':
ז והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך חד עובד כוכבים שאליה לר' מאיר א"ל פטר חמורך במה הוא נפדה א"ל בשה דכתיב (שמות לד) ופטר חמור תפדה בשה אמר לו אין לו שה א"ל בגדי א"ל מנא לך הא א"ל דכתיב (שם יב) מן הכבשים ומן העזים תקחו א"ל אלו לפסח א"ל אף גדי נקרא שה מנא לך הא א"ל דכתיב (דברים יד) וזאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כבשים ושה עזים עמד ונשקו על ראשו ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר כותי אחד שאל את ר' מאיר אמר לו אין אתם אומרים יעקב אמתי דכתיב (מיכה ז) תתן אמת ליעקב אמר לו הין א"ל ולא כך אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך א"ל הין אמר לו הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה למה לא הפריש א' מי' לשנים שבטים אחרים אמר לו וכי י"ב הן והלא י"ד הן אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי א"ל כ"ש אוסיפתא מיא אוסיף קמחא אמר לו אין את מודה לי שהם ארבע אמהות א"ל הין אמר לו צא מהם ד' בכורות לד' אמהות הבכור קודש ואין קודש מוציא קודש אמר לו אשריך ואשרי אומתך שאת שרוי בתוכה:
ח וישא יעקב רגליו א"ר אחא (משלי יד) חיי בשרים לב מרפא כיון שנתבשר בשורה טובה טעין ליביה ית רגלוהי הדא אמר הכריסא טענא רגליא וירא והנה באר בשדה רבי חמא בר חנינא פתר ביה שית שיטין והנה באר בשדה זו הבאר והנה שלשה עדרי צאן משה ואהרן ומרים כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים שמשם כל אחד ואחד מושך מים לדגלו ולשבטו ולמשפחתו והאבן גדולה על פי הבאר א"ר חנינא כמלא פי כברה קטנה היה בה ונאספו שמה כל העדרים וגללו בשעת המחנות והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה בשעת מסעות היתה חוזרת לאיתנה ד"א והנה באר בשדה זו ציון והנה שלשה עדרי צאן אלו שלשה רגלים כי מן הבאר ההיא ישקו שמשם היו שואבים רוח הקודש והאבן גדולה זו שמחת בית השואבה א"ר הושעיא למה היו קוראים אותו בית השואבה שמשם היו שואבים רוח הקודש ונאספו שמה כל העדרים באים מלבוא חמת ועד נחל מצרים וגללו את האבן וגו' שמשם היו שואבים רוח הקודש והשיבו את האבן מונח לרגל הבא ד"א וירא והנה באר בשדה זו ציון והנה שלשה עדרי צאן אלו שלשה בתי דינים דתנן שלשה בתי דינים היו שם אחד בהר הבית ואחד בפתח העזרה ואחד בלשכת הגזית כי מן הבאר ההיא וגו' שמשם היו שומעין את הדין והאבן גדולה זה ב"ד הגדול שבלשכת הגזית ונאספו שמה כל העדרים אלו בתי דינין שבא"י וגללו את האבן שמשם היו שומעין את הדין והשיבו את האבן שהיו נושאים ונותנין בדין עד שמעמידין אותו על בוריו ד"א והנה שלשה עדרי צאן וירא והנה באר זו ציון והנה שם שלשה עדרי צאן אלו שלשה מלכיות ראשונות כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות והאבן גדולה על פי הבאר זו זכות אבות ונאספו שמה כל העדרים זו מלכות רומי שהיא מכתבת טירוניא מכל אומות העולם וגללו את האבן שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה לעתיד לבא זכות אבות עומדת ד"א והנה באר בשדה זו סנהדרין והנה שם שלשה עדרי צאן אלו שלשה שורות של תלמידי חכמים שהם יושבים לפניהם כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים שמשם היו שומעין את ההלכה והאבן גדולה ע"פ הבאר זה מופלא שבבית דין שהוא מסרס את ההלכה ונאספו שמה כל העדרים אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל וגללו את האבן שמשם היו שומעין את ההלכה והשיבו את האבן על פי הבאר שהיו נושאים ונותנים בהלכה עד שמעמידים אותה על בוריה ד"א וירא והנה באר בשדה זה בית הכנסת והנה שם שלשה עדרי צאן אלו שלשה קרואים כי מן הבאר וגו' שמשם היו שומעים את התורה והאבן גדולה זה יצר הרע ונאספו שמה כל העדרים זה הצבור וגללו את האבן שמשם היו שומעין את התורה והשיבו את האבן וגו' שכיון שהם יוצאים להם יצר הרע חוזר למקומו:
ט ר' יוחנן פתר לה בסיני וירא והנה באר זה סיני והנה שם שלשה כהנים לוים וישראלים כי מן הבאר ההיא שמשם שמעו עשרת הדברות והאבן גדולה זו שכינה ונאספו שמה כל העדרים ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמר משום ר' שמואל שאילו היו ישראל חסרים עוד אחד לא היו מקבלים את התורה וגללו את האבן שמשם היו שומעים את הקול ושמעו עשרת הדברות והשיבו את האבן (שמות כ) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי וגו':
י ויאמר להם יעקב אחי וגו' ר' יוסי בר חנינא פתר קריא בגלות ויאמר להם יעקב וגו' מחרן אנחנו מחרונו של הקדוש ברוך הוא אנו בורחים ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור הידעתם את מי שהוא עתיד ללבן עונותיכם כשלג ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום באיזו זכות והנה רחל בתו באה עם הצאן הה"ד (ירמיה לא) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם וגו' כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' ויש תקוה לאחריתך וגו':
יא ויאמר השלום לו השלום ביניכם לבינו ויאמרו שלום ואין פוטטין את בעי והנה רחל בתו באה עם הצאן הדא אמרת שהדבור מצוי בנשים ויאמר הן עוד וגו' א"ל אם שומרי שכר אתם הן עוד היום גדול ואם שלכם אתם רועים לא עת האסף המקנה עודנו מדבר עמם ורחל באה בא וראה כמה בין שכונות לשכונות להלן ז' היו ובקשו הרועים להזדווג להן הה"ד (שמות ב) ויבואו הרועים ויגרשום ברם הכא אחת היתה ולא נגע בה בריה על שם (תהלים לד) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם לסובבים ליראיו:
יב ויהי כאשר ראה יעקב ויגש יעקב ויגל את האבן א"ר יוחנן כזה שהוא מעביר פקק מעל פי צלוחית וישק יעקב לרחל כל נשיקה לתפלות בר מן תלת נשיקה של גדולה נשיקה של פרקים נשיקה של פרישות נשיקה של גדולה (ש"א י) ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וישקהו נשיקה של פרקים (שמות ד) וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו נשיקה של פרישות (רות א) ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה רבי תנחומא אמר אף נשיקה של קריבות שנאמר וישק יעקב לרחל שהיתה קרובתו וישא את קולו ויבך למה בכה אמר אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה ויקח העבד עשרה גמלים וגו' ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד ד"א למה בכה שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה הדא היא דהיא אמרה לה לכן ישכב עמך הלילה אמרה לה עמך הוא דמיך עמי לית הוא דמיך ד"א למה בכה שראה האנשים מלחשים אלו לאלו מפני שנשקה מה בא זה לחדש לנו דבר ערוה שמשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו אומות העולם וגדרו עצמן מן הערוה הדא אמרת שאנשי מזרח גדורים מן הערוה:
יג ויגד יעקב לרחל כי אחי וגו' וכי בן רבקה אם לרמאות כי אחי אביה הוא ואם לצדיק וכי בן רבקה הוא ותרץ ותגד לאביה א"ר יוחנן לעולם אין האשה רגילה אלא לבית אמה אתיביה והא כתיב ותרץ ותגד לאביה א"ל שמתה אמה ולמי היה לה להגיד לא לאביה ויהי כשמוע לבן וגו' אמר אליעזר פסול הבית היה דכתיב ויקח העבד עשרה גמלים זה שהוא אהובו של בית עאכ"ו וכיון דלא חמי אפילו אפיסתיקתיה ויחבק לו אמר דינרים אינון ואינון בחרציה וכיון דלא אשכח כלום וינשק לו אמר דלמא מרגליות אינון ואינון בפומיה וכיון דלא חמא כלום א"ל יעקב מה את סבור ממון אתית טעין לא אתית טעין אלא מילין ויספר ללבן:
יד ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי וגו' א"ל מלך הייתי סבור לעשותך עלי וכדין דלית גבך כלום אך עצמי ובשרי אתה כהדין גרמא אנא מחליק לך וישב עמו חדש ימים א"ר אמי למדתך תורה דרך ארץ עד היכן צריך אדם להטפל בקרוביו עד חדש ימים ויאמר לבן ליעקב הכי וגו' ועבדתני חנם אפשר כן אלא אין הות פועלא בעשרה פולרין הוה יהיב ליה חמשה פולרין ואם הות מובילותיה בו' פולרין הוה יהיב ליה בג' פולרין א"ל מה את סבור ממון אתית בעי מינך לא אתית אלא בגין תרתין טלייתא:
טו וללבן שתי בנות כב' קורות מפולשות מסוף העולם ועד סופו זו העמידה אלופים וזו העמידה אלופים זו העמידה מלכים וזו העמידה מלכים מזו עמדו הורגי אריות ומזו עמדו הורגי אריות מזו עמדו נביאים ומזו עמדו נביאים מזו עמדו שופטים ומזו עמדו שופטים מזו עמדו מכבשי ארצות ומזו עמדו מכבשי ארצות מזו עמדו מחלקי ארצות ומזו עמדו מחלקי ארצות קרבן בנה של זו דוחה שבת וקרבן בנה של זו דוחה שבת מלחמת בנה של זו דוחה שבת ומלחמת בנה של זו דוחה את השבת לזו ניתן שתי לילות ולזו ניתן שתי לילות לילו של פרעה ולילו של סנחריב ללאה לילו של גדעון ולילו של מרדכי לרחל (אסתר ו) בלילה ההוא נדדה שנת המלך ושם הגדולה לאה גדולה במתנותיה כהונה לעולם ומלכות לעולם דכתיב (יואל ד) ויהודה לעולם תשב וגו' וכתיב (תהלים קלב) זאת מנוחתי עדי עד ושם הקטנה רחל קטנה במתנותיה יוסף לשעה שאול לשעה ושילה לשעה (שם עח) וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר:
טז ועיני לאה רכות אמוראי דר' יוחנן תרגם קודמוי ועיני לאה הוו רכיכין א"ל עינוהי דאימך הוו רכיכין ומהו רכות רכות מבכיה שהיו אומרים כך היו התנאים הגדולה לגדול והקטנה לקטן והיתה בוכה ואומרת יהי רצון שלא אפול בגורלו של רשע א"ר הונא קשה היא התפלה שבטלה את הגזירה ולא עוד אלא שקדמה לאחותה ורחל היתה יפת תואר עיקר סמניה של רחל לא היתה אלא נאה ורחל היתה וגו':
יז ויאהב יעקב את רחל בגין דאנא ידע דאנשי מקומך רמאין לפיכך אני מברר עסקי עמך ויאמר אעבדך ברחל בתך ברחל ולא בלאה בתך שלא תביא אחרת מן השוק ושמה רחל קטנה שלא תחליף שמותן זו בזו אפילו את נותן את הרשע בחמור של חרשים אין את מועיל ממנו כלום ויאמר לבן טוב תתי אותה לך וגו' ויעבוד יעקב ברחל א"ר חנינא בר פזי נאמר כאן אחדים (בראשית כו) וישבת עמו ימים אחדים ונאמר להלן אחדים מה כאן שבע שנים אף להלן שבע שנים:
יח ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי א"ר אייבו אפילו אדם פרוץ אין אומר כלשון הזה כך היה יעקב אומר הבה את אשתי ואבואה אליה אלא כך א"ל אמר לי הקב"ה שאני מעמיד י"ב שבטים עכשיו הרי אני כבן שמונים וד' שנים ואם אין אני מעמידן עכשיו אימתי אני מעמידן לפיכך הוצרך הכתוב לומר ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי:
יט ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה כינס כל אנשי מקומו אמר להם יודעים אתם שהיינו דחוקים למים וכיון שבא הצדיק הזה לכאן נתברכו המים אמרין ליה ומה אהני לך אמר להון אין בעיין אתון אנא מרמי ביה ויהב ליה לאה דהוא רחים להדא רחל סגי והוא עבד הכא גבכון שבעה שנין אוחרין אמרין ליה עביד מה דהני לך אמר להון הבו לי משכון דלית חד מנכון מפרסם ויהבון ליה משכונין ואזל ואייתי עליהון חמר משח וקופר הוי למה נקרא שמו לבן הארמי שרימה באנשי מקומו וכולי יומא הוו מכללין ביה וכיון דעל ברמשא אמר להון מה הוא כדין אמרין ליה את גמלת חסד בזכותך והיו מקלסין קודמוי ואמרין הא ליא הא ליא היא לאה היא לאה ברמשא אתון מעלתא וחפון בוציניא אמר להן מהו כדין אמרי ליה מה את סבור דאנן דכרין דכוותכון וכל ההוא ליליא הוה צווח לה רחל והיא עניא ליה בצפרא והנה היא לאה אמר לה מה רמייתא בת רמאה לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי אמרה ליה אית ספר דלית ליה תלמידים לא כך היה צווח לך אבוך עשו ואת עני ליה ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי וגו' ויאמר לבן לא יעשה כן וגו' מלא שבוע זאת וגו' א"ר יעקב בר אחא מכאן שאין מערבין שמחה בשמחה אלא מלא שבוע זאת וגו':
כ ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה וגו' א"ר יהודה בר סימון בנוהג שבעולם פועל עושה מלאכה עם בעל הבית שתים ושלש שעות באמונה ובסוף הוא מתעצל במלאכתו ברם הכא מה הראשונות שלימות אף האחרונות שלימות מה הראשונות באמונה אף האחרונות באמונה א"ר יוחנן כתיב (הושע יב) ויברח יעקב שדה ארם ויעבוד ישראל באשה וגו' אמר להם דוגמא שלכם דומה ליעקב אביכם מה יעקב אביכם עד שלא נשא אשה נשתעבד משנשא אשה נשתעבד אף אתם משלא נולד גואל נשתעבדתם משנולד גואל אתם משתעבדים.
ב ד"א (שם קמה) סומך ה' לכל הנופלים אלו העקרות שהם נופלין בתוך בתיהם וזוקף לכל הכפופים כיון שהקדוש ברוך הוא פוקדן בבנים הן נזקפות תדע לך שכן לאה שנואת הבית היתה וכיון שפקדה הקב"ה נזקפה הה"ד וירא ה' כי שנואה לאה כי שנואה לאה שעשתה כמעשה השנואים שהיתה אומרת להנשא לשונא (נ"א שהיתה אמודה לשונא) שכך היו התנאים שיהא גדול נושא לגדולה והקטן נושא לקטנה והיתה בוכה ואומרת יהי רצון שלא אפול בחלקו של רשע א"ר הונא קשה היא התפלה שביטלה את הגזירה ולא עוד אלא שקדמה לאחותה והיו הכל סונטין בה מפרשי ימים היו סונטין בה מהלכי דרכים היו סונטין בה אף הגתיות מאחורי הקורים היו סונטין בה והיו אומרים לאה זו אין סתרה כגלויה נראה צדיקת ואינה צדיקת אילו היתה צדיקת לא היתה מרמה באחותה ר' חנין בשם ר' שמואל בר ר' יצחק אמר כיון שראה אבינו יעקב מעשים שרימה לאה באחותה נתן דעתו לגרשה וכיון שפקדה הקדוש ברוך הוא בבנים אמר לאמן של אלו אני מגרש ובסוף הוא מודה על הדבר הה"ד (בראשית מז) וישתחו ישראל על ראש המטה מי היה ראש מטתו של אבינו יעקב לא לאה ורחל עקרה א"ר יצחק רחל היתה עיקרו של בית כמה שנאמר ורחל עקרה עיקרה רחל א"ר אבא בר כהנא רוב מסובין עיקר של לאה היו לפיכך עושים רחל עיקר ורחל עקרה רחל היתה עיקרו של בית תני רבי שמעון בן יוחאי לפי שכל הדברים תלוין ברחל לפיכך נקראו ישראל על שמה (ירמיה לא) רחל מבכה על בניה ולא סוף דבר לשמה אלא לשם בנה (עמוס ה) אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף ולא סוף דבר לשם בנה אלא לשם בן בנה שנאמר (ירמיה לא) הבן יקיר לי אפרים:
ג ותהר לאה ותלד בן א"ר יוסי בר חנינא ארבע מדות נאמרו בשמות יש ששמותם נאים ומעשיהם נאים יש ששמותם כעורים ומעשיהם כעורים יש ששמותיהן כעורים ומעשיהם נאים ויש ששמותן נאים ומעשיהם כעורים שמותיהן נאים ומעשיהם כעורים עשו שמו עשו ואינו עושה ישמעאל שמו שומע ואינו שומע שמותן כעורים ומעשיהם נאים אלו בני הגולה (עזרא ב) בני בקבוק בני חקופא בני חרחור וזכו ועלו ובנו בית המקדש שמותיהן כעורים ומעשיהן כעורים אלו המרגלים סתור בן סתורים גדי גרדים ומרדין א"ר יוסי בר חנינא שמותיהן נאים ומעשיהן נאים אלו השבטים ראובן ראו בן בין הבנים שמעון שומע בקול אביו שבשמום א"ר יוסי בר חנינא אין שמותם של שבטים עכור להם אלא חפות להם:
ד ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה ותקרא את שמו שמעון זה עתיד להעמיד שונא ומי מרפא מכתו גם את זה פינחס שהוא עתיד לעמוד מלוי ותהר ותלד בן וגו' על כן קרא שמו לוי ר' יודן אמר לוי זה עתיד ללות את הבנים לאביהן שבשמים ע"כ קרא שמו בכל מקום שנאמר על כן מרובה באוכלסין ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה' ר' ברכיה בשם ר' לוי לכהן שירד לגורן נתן לו א' כור של מעשר ולא החזיק לו טובה ואחד נתן לו קומץ של חולין והחזיק לו טובה אמר ליה אדוני הכהן אני נתתי לך כור וזה לא נתן לך אלא קומץ ואתה מחזיק לו טובה אמר ליה את מחלקי נתת לי אבל זה נותן לי משלו לפיכך אני מחזיק לו טובה כך לפי שהיו אמהות סבורות שזו מעמדת שלשה וזו מעמדת שלשה וכיון שילדה לאה בן ד' אמרה הפעם אודה את ה':
ה הה"ד (במדבר יז) וקח מאתם מטה מטה לבית אב ר' יצחק אמר מטו מטו בני מטו בעגל מטו במרגלים ר' לוי אמר עלו בהם שני שבטים שבט כהונה ושבט מלכות את מוצא שכל מה שכתוב בזה כתוב בזה בזה משיחה ובזה משיחה בזה מטה ובזה מטה בזה ברית מלח ובזה ברית מלח בזה פעם ובזה פעם בזה נזר ובזה נזר בזה קריבה ובזה קריבה בזה שלשלת יוחסין ובזה שלשלת יוחסין בזה ציץ ובזה ציץ א"ר לוי (איוב לו) לא יגרע מצדיק עיניו עינוהי דוגמת דידיה כאינש דאמר עינוהי דפוריה (שם) ואת מלכים לכסא לאה תפסה פלך הודיה ועמדו הימנה בעלי הודיה יהודה (בראשית לח) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני דוד אמר (תהלים קלח) הודו לה' כי טוב דניאל אמר (דניאל ב) לך אלהא אבהתי מהודא ומשבח אנה רחל תפסה פלך שתיקה ועמדו כל בניה בעלי מסטירין בנימין ישפה יש פה יודע במכירתו של יוסף ואינו מגיד שאול (ש"א י) ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אסתר (אסתר ב) אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה על כן קראה שמו יהודה בכ"מ שנאמר על כן מרובה באוכלסין ותעמוד מלדת א"ר אמי מי מעמיד רגלה של אשה בתוך ביתה בניה:
ו ותרא רחל כי לא ילדה וגו' ותקנא רחל באחותה א"ר יצחק כתיב (משלי כג) אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום ואת אמרת ותקנא רחל באחותה אלא מלמד שקינאתה במעשיה הטובים אמרה אילולי שהיא צדקת לא היתה יולדת ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי א"ר שמואל ד' חשובים כמתים מצורע וסומא ומי שאין לו בנים ומי שירד מנכסיו מצורע דכתיב (במדבר יב) אל נא תהי כמת סומא דכתיב (איכה ג) במחשכים הושיבני כמתי עולם מי שאין לו בנים מנין שנאמר הבה לי בנים ואם אין מתה וגו' ומי שירד מנכסיו מנין שנאמר (שמות ד) כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך וכי מתים היו והלא דתן ואבירם היו אלא שירדו מנכסיהן:
ז ויחר אף יעקב ברחל רבנן דרומאה בשם ר' אלכסנדרי בשם ר' יוחנן אמר (איוב טו) החכם יענה דעת רוח זה אברהם (בראשית טז) וישמע אברם לקול שרי וימלא קדים בטנו זה יעקב ויחר אף יעקב ברחל ויאמר וגו' א"ל הקב"ה כך עונים את המעיקות חייך שבניך עתידים לעמוד לפני בנה ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן ממך מנע ממני לא מנע אמרה לו כך עשה אביך לאמך לא חגר מתניו כנגדה אמר לה אבי לא היה לו בנים אבל אני יש לי בנים אמרה לו וזקינך לא היה לו בנים וחגר מתניו כנגד שרה אמר לה יכולה את לעשות כשם שעשתה זקנתי אמרה לו מה עשתה אמר לה הכניסה צרתה לתוך ביתה אמרה לו אם הדבר הזה מעכב הנה אמתי בלהה בא אליה ואבנה גם אנכי מה זו נבנית על ידי צרתה אף זו נבניתע"יצרתה ותאמר רחל דנני אלהים דנני וחייבני דנני וזכני דנני וחייבני שנאמר ורחל עקרה דנני וזכני שנאמר ויתן לי בן על כן קראה שמו דן בכל מקום שנא' על כן מרובה באוכלוסין:
ח ותאמר רחל נפתולי אלהים נפתלתי וגו' נופתי פתיתי תליתי אחותי עלי א"ר יוחנן נינפה היה לי לעשות לפני אחותי אילו שלחתי ואמרתי לו תן דעתך שהן מרמים בך לא היה פורש אלא אמרתי אם אין אני כדאי שיבנה העולם ממני יבנה מאחותי ד"א נפתולי פיתולייה לא דידי הויין כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשבילי ד"א נופת עצמו לא שלי היא דברי תורה שנאמר בהם (תהלים יט) ונופת צופים יהיו נאמרים בחלקו של נפתלי:
ט ותלד זלפה שפחת לאה בכולם כתיב ותהר וכאן ותלד אלא בחורה היתה ולא היתה ניכרת בעיבורה ותאמר לאה בא גד אתיא גדא דביתא אתא גדא דעלמא בא מי שעתיד לגדד משתיתן של עובדי כוכבים ומנו אליהו אליהו משל מי ר' אליעזר אמר משל בנימין דכתיב (ד"ה א ח) ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם כל אלה בני בנימין ר' נהוראי אמר משל גד היה הה"ד (מלכים א טז) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד א"ר פליפי בר נהוראי מאן חזית למימר כן א"ל דכתיב (יהושע יג) ויהי להם הגבול יעזר וכל ערי הגלעד מה מקיים ר' אלעזר קרא דר' נהוראי מתושבי גלעד מיושבי לשכת הגזית הוה ומה מקיים ר' נהוראי קרא דר' אלעזר ויערשיה ואליהו אלא מדרשות הן בשעה שהיה הקדוש ברוך הוא מרעיש עולמו היה מזכיר זכות אבות בני ירוחם והקב"ה מתמלא רחמים על עולמו פעם אחת נחלקו רבותינו בדבר אלו אומרים משל גד ואלו אומרים משל בנימין בא ועמד לפניהם א"ל רבותינו מה אתם נחלקים עלי אני מבני בניה של רחל אני:
י ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות לומר אשרי מי שזכה לכך א"ר לוי לא לן אשר באכסניא מימיו ירש גבהי פלטריות מה שלא ירש יהודה ארצות הה"ד (דה"א ז') בני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח אחותם הוא אבי ברזות ר' לוי ור' סימון ר' לוי אמר שהיו בנותיהם נאים והיו נשואות לכהנים שנמשחו בשמן המשחה שמן זית ר' סימן אמר שהיו נשואות למלכים שנמשחו בשמן זית.
ב וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים ר' חייא בר אבא אמר יברוחין ר' יצחק אמר שעורין ר' יהודה בר' סימון אמר מיישין בין לדברי אלו ובין לדברי אלו הכל מודים שלא הביא אלא מן ההפקר למאן דאמר שעורים שעורים בימי קציר חטים כשדה של הפקר הן לפי שכבר כלה הקציר של שעורים תדע לך שהלך בשעת הקציר בשעת בכור כל מיני איפוריא ולא הביא אלא דבר שהוא מן המופקר להודיעך שהיו שמורים מגזל הארץ ואם כך היו שמורים מגזל הארץ על אחת כמה וכמה שהיו שמורים מכל הגזל ויבא אותם אל לאה אמו להודיעך עד היכן היתה כבודה של אמו עליו שלא טעמן עד שהביאם אל אמו:
ג ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך המעט קחתך את אישי הניאת לסבי מן דיקני תאני ר' שמעון לפי שזלזלה בצדיק לפיכך אינה נכנסת עמו בקבורה הוא דהיא אמרה לה לכן ישכב עמך הלילה אמרה לה עמך הוא דמיך עמי לית הוא דמיך אמר ר"א זו הפסידה וזו הפסידה זו נשתכרה וזו נשתכרה לאה הפסידה דודאים ונשתכרה ב' שבטים ובכורה ורחל נשתכרה דודאים והפסידה שבטים ובכורה ר' שמואל בר נחמן אמר זו הפסידה דודאים ונשתכרה שבטים וקבורה עמו רחל נשתכרה דודאים והפסידה שבטים וקבורה עמו:
ד ויבא יעקב מן השדה בערב תמן תנינן השוכר את הפועלים ופסק עמהם להשכים ולהעריב מקום שנהגו שלא להשכים ולהעריב אינו יכול לכופן א"ר מונא מקום שאין מנהג תנאי בית דין הגדול הוא שתהא הוצאה משל בעל הבית והכנסה משל פועל הוצאה משל בעל הבית מנין שנא' (תהלים קד) תזרח השמש יאספון מכאן ואילך יצא אדם לפעלו הכנסה משל פועל מנין ולעבודתו עדי ערב עד ערב לא נאמר אלא עדי ערב לומר עד חשיכה כד"א (איוב ז) עדי נשף ר' אמי בשם ריש לקיש אמר הטריחו על בעל הבית שאם היתה ערב שבת תהא הכנסה משלו עד היכן עד שיהא כל אחד ואחד ממלא לו חבית של מים וצולה לו דג מבעוד יום משום כבוד שבת ומדליק נר שנאמר ויבא יעקב מן השדה בערב הה"ד (תהלים קד) ולעבודתו עדי ערב:
ה ותצא לאה לקראתו מלמד שלא הניחה אותו לרחוץ רגליו ותאמר אלי תבא א"ר אבהו צפה הקדוש ברוך הוא שלא היתה כוונתה אלא לשם שמים להעמיד שבטים לפיכך הוצרך הכתוב לומר וישמע אלהים אל לאה ותאמר אלי תבא א"ר לוי בא וראה מה יפה היתה סרסרותן של דודאים לפני מי שאמר והיה העולם שע"י הדודאים עמדו שני שבטים גדולים בישראל יששכר וזבולן יששכר יושב ועוסק בתורה וזבולן יוצא בימים ובא ונותן לתוך פיו של יששכר והתורה רבה בישראל (שיר ז) והדודאים נתנו ריח ותאמר לאה נתן אלהים שכרי וגו' ותקרא שמו יששכר יששכר תשיעי לשבטים והוא הקריב שני למלך הה"ד (במדבר ז) ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר מפני מה מפני שהיה בן תורה הה"ד (ד"ה א יב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים מה לעתים רבי תנחומא אמר לקורניסין רבי יוסי בן קיצרי אמר לעבורים (שם) ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם מאתים ראשי סנהדראות היה יששכר מעמיד וכל אחיהם על פיהם וכל אחיהם מסכימים הלכה על פיהם והוא משיב להם הלכה כהלכה למשה מסיני וכל השבח הזה מנין היה לו ליששכר משל זבולן שהיה עוסק בפרגמטיא שלו ומאכיל את יששכר שהיה בן תורה הה"ד (בראשית מט) זבולן לחוף ימים ישכון וכשבא משה לברך את השבטים הקדים ברכת זבולן לברכת יששכר (דברים לג) שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך שמח זבולן בצאתך ממה שיששכר באהליך ויש אומרים יש שכר באהלי זבולן:
ו זבדני אלהים אותי זבד טוב השדה הזו כל זמן שאתה מזבלה ומעדרה היא עושה פירות ואחר ילדה בת תנינא כיצד היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא דבי ר' ינאי אמרי ביושבת על המשבר הדא מתניתא א"ר יהודה בן פזי אף על היושבת על המשבר יכול להשתנות הה"ד (ירמיה יא) הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל מה יוצר הזה לאחר שיצר את הכד שוברו ועושה אחר אף אני עושה כן אפילו על המשבר איתיביה והכתיב ואחר ילדה בת אמר לו עיקר ברייתו זכר היתה ומתפלתה של רחל שאמרה יוסף ה' לי בן אחר נעשה נקבה א"ר חנינא בן פזי אמהות נביאות היו ורחל מן האמהות יוסף ה' לי בנים אחרים אין כתיב כאן אלא בן אחר אמרה עוד אחד הוא עתיד להעמיד הלואי יהיה ממני אמר ר' חנינא נתכנסו כל האמהות ואמרו דיינו זכרים תפקוד עוד זאת.
ב ויזכור אלהים את רחל (שם צח) זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו זכר חסדו זה אברהם שנא' חסד לאברהם ואמונתו זה יעקב שנאמר (מיכה ז) תתן אמת ליעקב לבית ישראל ישראל סבא מי היה ביתו של אבינו יעקב לא רחל בכולם כתיב ובני לאה בכור יעקב ראובן ובני זלפה שפחת לאה גד ואשר ובני בלהה שפחת רחל דן ונפתלי וברחל כתיב בני רחל אשת יעקב ד"א זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה:
ג (תהלים נה) פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי זה יעקב מקרב לי שלא תקרב לי עצתו של רשע שלא יאמר זו שילדה יטלנה עמו וזו שלא ילדה אל יטלנה עמו דאמר ר' יודן בשם ר' אייבו בהרבה תפלות נפקדה רחל שנאמר ויזכור אלהים את רחל רחל בזכותה את רחל בזכות אחותה וישמע אליה אלהים בזכות יעקב ויפתח בזכות האמהות א"ר שמואל בר נחמן אוי להם לרשעים שהם מהפכין מדת רחמים למדת הדין בכ"מ שנא' ה' מדת רחמים שנאמר (שמות לד) ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד וכתיב (בראשית ו) וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וינחם ה' ויאמר ה' אמחה ואשריהם הצדיקים שהם הופכים מדת הדין למדת הרחמים בכל מקום שנאמר אלהים הוא מדת הדין (שמות כב) אלהים לא תקלל (שם) עד האלהים יבא דבר שניהם וישמע אלהים אל לאה (שם ב) וישמע אלהים את נאקתם (בראשית ח) ויזכור אלהים את נח:
ד ויזכור אלהים את רחל מה זכירה זכר לה שתיקתה לאחותה בשעה שהיו נותנין לו את לאה היתה יודעת ושותקת ויזכור אלהים את רחל והדין נותן שהכניסה צרתה לביתה ר"ה ור' אחא בשם רבי סימון אמר דן יוסף ובנימין בזכות דן נפקדה רחל בזכות דן עמד יוסף ובנימין ויפתח את רחמה ר' תנחומא בשם ר' ביבי אמר שלשה מפתחות ביד הקב"ה מפתח של קבורה ומפתח של גשמים ומפתח של רחם מפתח של קבורה מנין שנאמר (יחזקאל לו) הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי מפתח של גשמים מנין (דברים כח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו' לתת מטר וגו' מפתח של רחם מנין שנאמר ויפתח את רחמה ויש אומרים אף מפתח של פרנסה שנאמר (תהלים קמה) פותח את ידך וגו':
ה ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלהים את חרפתי א"ר לוי בר זכריה עד שלא תלד האשה הסרחון נתלה בה לאחר שתלד תלוי בבנה מאן אכל הדא מקמתא ברך מאן תבר הדא מקמתא אלא ברך אסף אלהים את חרפתי בפלגש בגבעה (שופטים כא) ארור נותן אשה לבנימין אסף אלהים את חרפתי בימי ירבעם (ד"ה ב יג) ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביהו ויגפהו ה' וימת א"ר שמואל בר נחמן את סבור ירבעם הוא שניגוף לא ניגוף אלא אביה ולמה ניגוף ר' אבא בר כהנא אמר על שהעביר הכרת פניהם של ישראל דכתיב (ישעיה ג) הכרת פניהם ענתה בם ר' לוי אמר שהושיב עליהם שומרים שלשה ימים עד שנשתנה צורתן דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואע"פשיש סימנים בגופו ובכליו ואין מעידים אלא עד ג' ימים ר' יוחנן אמר על שחסדם ברבים שנאמר (ד"ה ב יג) ועתה אתם אומרים להתחזק לפני ממלכת ה' וגו' ועמכם עגלי זהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים ריש לקיש אמר על שבזה לאחיה השילוני שנאמר (שם) ויקבצו עליו אנשים רקים בני בליעל קרא לאחיה השילוני בליעל רבנן אמרין על שבא עבודת כוכבים לתוך ידו ולא בערה הה"ד (שם) וילכוד ממנו ערים את בית אל ואת בנותיה וכתיב (מלכים א יב) וישם את האחד בבית אל וגו' והלא דברים קל וחומר ומה אם המלך שהונה את המלך כמוהו ניגף הדיוט שהוא מונה את הדיוט על אחת כמה וכמה:
ו ותקרא שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר אחר לגלות א"ר יהודה ב"ר סימון לא למקום שגלו עשרת השבטים גלה שבט יהודה ובנימין עשרת השבטים גלו לפנים מן נהר סמבטיון שבט יהודה ובנימין מפוזרים בכל הארצות בן אחר למחלוקת א"ר פנחס מתפלתה של רחל לא חלק שבט יהודה ובנימין עם עשרת השבטים אחר שעשה מעשה אחרים כגון ירבעם וחביריו:
ז ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף כיון שנולד יוסף נולד שטנו של עשו שנאמר (בראשית ל) ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי דא"ר פנחס בשם ר"ש בר נחמן מסורת היא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל הה"ד (ירמיה מט) אם לא יסחבום צעירי הצאן ולמה הוא קורא אותן צעירי הצאן שהם צעירים שבשבטים:
ח ויאמר לבן אם נא מצאתי חן בעיניך וגו' נסיתי ובדקתי ויברכני ה' בגללך ויאמר נקבה שכרך עלי סכום קטע פריש (אמור הסכום קצוב ופרש מה שכרך) ויאמר אליו אתה ידעת וגו' כי מעט אשר היה לך וגו' ויפרוץ לרוב ר' יהודה בשם ר' סימון בשם ר' חזקיה אמר מעט שבעים נפש נאמר כאן מעט ונאמר להלן מעט במתי מעט מה להלן בע' נפש אף כאן ע' ויברך ה' אותך לרגלי כל מקום שהצדיקים הולכים ברכה משתלחת ירד יצחק לגרר באת ברכה לרגלו שנאמר (בראשית כו) ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה וגו' ירד יעקב אצל לבן ובאת ברכה לרגלו שנאמר ויברך ה' אותך לרגלי יוסף ירד אצל פוטיפר באת ברכה לרגלו שנאמר (שם לט) ויברך ה' את בית המצרי ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי ראובן בעי בי ושמעון בעי בי:
ט וענתה בי צדקתי ביום מחר ר' יהודה בר סימון אמר כתיב (משלי כז) אל תתהלל ביום מחר אתה אמרת וענתה בי צדקתי ביום מחר למחר בתך יוצאת ומתענה שנאמר (בראשית לד) ותצא דינה בת לאה ויאמר לבן הן לו יהי כדברך א"ר חייא רבה כל דבר ודבר שהיה לבן מתנה עם יעקב היה חוזר בו י' פעמים למפרע שנאמר הן לו ורבנן אמרי מאה פעמים שנאמר ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים י' פעמים י' דאין מנין פחות מעשרה וישם דרך שלשת ימים וגו' ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות ריש לקיש אמר נותרות מנהון בישין מנהון עקרון מנהון קווסרין נתרת כתיב (כמד"א ונתור ככיה ושיניה דקיסר):
י ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון חוטר חיור דלוז ודדליף כך היה אבינו יעקב נותן את המקלות בשקתות המים והיתה בהמה באה לשתות ורואה את המקלות ונרתעת לאחוריה והזכר רובעה והיתה יולדת כיוצא בו א"ר הושעיה נעשו המים זרע בתוך מעיהם ולא היו חסירות אלא צורת הולד בלבד מעשה בכושי אחד שנשא לכושית אחת והוליד ממנה בן לבן תפס האב לבן ובא לו אצל ר' א"ל שמא אינו בני א"ל היה לך מראות בתוך ביתך א"ל הן א"ל שחורה או לבנה א"ל לבנה א"ל מיכן שהיה לך בן לבן א"ר הונא דבית חורון מלאכי השרת היו טעונים מתוך צאנו של לבן באים ונותנים בתוך צאנו של יעקב הה"ד שא נא עיניך וראה כל העתודים העולים על הצאן עולים על הצאן אין כתיב כאן אלא העולים מאליהם היו עולים ר' תנחומא אמר שטף של גשמים רבנן אמרי ענני כבוד ובהעטיף הצאן לא ישים והיו העטופים ללבן ר' יוחנן וריש לקיש רבי יוחנן אמר בכירייא דלבן ריש לקיש אמר לקישיא דלבן:
יא ויפרוץ האיש ר' שמעון בר אבא אמר מלמד שנפרצה לו פרצה מעין דוגמא של עולם הבא היך מה דאת אמר (מיכה ב) עלה הפורץ לפניהם רבי אבא בר כהנא אמר מאה ותרתין רבוון שבעה אלפים מאתן עדרין הוו ליה לאבינו יעקב רבי לוי אמר ששים רבוא כלבים רבנן אמרי מאה ועשרין רבוא ולא פליגי מאן דאמר ששים רבוא לכל עדר ועדר חד כלב מאן דאמר מאה ועשרים רבוא לכל עדר תרין כלבין:
יב וישמע את דברי בני לבן חזקיה אמר עד שלא ירד יעקב אבינו לשם לא נפקד בזכרים וכיון שירד יעקב אבינו לשם נפקד בזכרים הה"ד וישמע את דברי בני לבן את כל הכבוד הזה ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר אין כבוד אלא כסף המד"א (נחום ב) בוזו כסף בוזו זהב ואין קצה לתכונה כבוד מכל כלי חמדה וירא יעקב את פני לבן בר סירא אמר לב אדם ישנה פניו בין לטוב ובין לרע אמר לו הקדוש ברוך הוא חמיך אינו מסביר לך פנים ואת יושב כאן שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך.
ב וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה וגו' אמר ר' שמעון בן גמליאל בג' דברים אני אוהב את בני המזרח שאינן נושכין ואוכלין אלא חותכין ואוכלין ואין חותכין בשר אלא על גבי השלחן ואין נושקין אלא ביד ואין נוטלין עצה אלא במקום רווח כענין שנאמר וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה במקום רווח מתלא אומר בחקל דאית בה איזגרין לא תימר מלה דמסטירין:
ג ויאמר להן רואה אנכי וגו' ואביכן התל בי א"ר חייא רבה כל דבר ודבר שהיה מתנה עם אבינו יעקב היה חוזר בו י' פעמים למפרע שנאמר הן לו רבנן אמרי ק' פעמים שנאמר ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים ואין מנין פחות מעשרה אם כה יאמר נקודים יהיה שכרך וילדו כל הצאן ר' ברכיה בשם ר' חנינא צפה הקדוש ברוך הוא מה לבן עתיד לעשות עם אבינו יעקב והיה צר צורה כיוצא בה אם כה יאמר אמר אין כתיב כאן אלא יאמר רבי יודן ורבי אייבו אמרו כי ראיתי את כל אשר עשה לך לבן אין כתיב כאן אלא את כל אשר לבן עושה לך ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום וגו' רבי אלעזר בן יעקב אמר לו ולדורותיו אין דור שאין בו כאברהם ואין דור שאין בו כיעקב ואין דור שאין בו כשמואל ויאמר שא נא עיניך וראה כל העתודים העולים על הצאן נקודים וברודים א"ר הונא דבית חורון עולים אין כתיב כאן אלא העולים מאליהן היו עולין ר' תנחומא אמר שטף של גשמים רבנן אמרי ענני כבוד ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי כזה שהוא מציל מן הנצולת:
ד ותען רחל ולאה ותאמרנה לו למה מתה רחל תחלה ר' יודן ור' יוסי ר' יודן אמר שדברה בפני אחותה א"ל ר' יוסי ראית מימיך אדם קורא ראובן ושמעון עונה אותו והלא לרחל קרא ורחל ענתה אותו על דעתיה דר' יהודה ניחא על דעתיה דרבי יוסי לא מתה אלא מקללתו של זקן שנאמר עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה והיה כשגגה היוצא מלפני השליט ותגנוב רחל וגו' ותמת רחל וגו' הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו וגו' אפשר כן אלא אם הוה קוקיא טבא הוה נסיב לה פטיקלין טב הוה נסיב ליה:
ה כי כל העושר אשר הציל אלהים מאבינו וגו' ויקם יעקב וישא את בניו א"ר יוחנן כתיב (קהלת י) לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו לב חכם לימינו זה יעקב שנאמר ויקם יעקב וישא את בניו ואחר כך ואת נשיו ולב כסיל לשמאלו זה עשו ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואח"כ ואת בנותיו וינהג את מקנהו ואת כל רכושו אשר רכש מקנה קנינו מה שקנה מקנינו של לבן הלך לגזוז את צאנו בכ"מ שנאמר גזיזה עושה רושם ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה והיא לא נתכוונה אלא לשם שמים אמרה מה אנא מיזיל לי ונשבוק הדין סבא בקלקוליה לפיכך הוצרך הכתוב לומר ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה:
ו ויגד ללבן ביום השלישי א"ר אבהו מה שהלך אבינו יעקב לג' ימים הלך לבן ליום אחד ויוגד ללבן ביום השלישי שלישי לבריחה א"ר חייא רבה מה שהלך אבינו יעקב לז' ימים הלך לבן ביום אחד ממה נפשך רוצה ולא רוצה כבר כתיב וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב וכתיב ויוגד ללבן ביום השלישי שלישי לבריחה שנאמר ויקח את אחיו עמו וירדוף אחריו דרך שבעת ימים יומא דהוו קיימין ביה הוי מה שהלך יעקב בז' ימים הלך לבן ליום אחד:
ז ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה מה בין נביאי עובדי כוכבים לנביאי ישראל ר' חמא בר חנינא ור' יששכר דכפר מגדי ר' חמא בר חנינא אמר אין הקב"ה נגלה לנביאי עובדי כוכבים אלא בחצי דיבור דכתיב (במדבר כג) ויקר אלהים אל בלעם ר' יששכר דכפר מגדי אמר אין הלשון הזה ויקר אלא לשון טומאה המד"א (דברים כג) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה אבל לנביאי ישראל בדבור שלם בלשון חיבה בלשון קדושה בלשון שמלאכי השרת מקלסין אותו וקרא זה אל זה ואמר קדוש רבי יוסי בר חנינא אמר אין הקדוש ברוך הוא נגלה לנביאי עובדי כוכבים אלא בשעה שדרך בני אדם לפרוש אלו מאלו דכתיב (איוב ד) בשעיפים מחזיונות לילה בנפול תרדמה על אנשים ואלי דבר יגונב וגו' א"ר אלעזר ב"ר מנחם (משלי טו) רחוק ה' מרשעים אלו נביאי עובדי כוכבים ותפלת צדיקים ישמע אלו נביאי ישראל מה בין נביאי ישראל לנביאי עובדי כוכבים ר' חנינא בר פפא ור' סימון ר' חנינא בר פפא אמר למלך ואהובו שהיו נתונים בטרקלין כל שעה שהוא מבקש הוא מדבר עם אהובו (נ"א למלך ואוהבו שהיו נתונים בטרקלין וביניהם וילון כל שעה שהוא מבקש לדבר עם אוהבו מקפל את הוילון ומדבר עם אוהבו) ר' סימון אמר למלך שהיה לו אשה ופילגש בשעה שהוא בא אצל אשתו הוא בא בפרהסיא ובשעה שהוא בא אצל פילגשו הוא בא במטמוניות כך אין הקב"ה נגלה על עובדי כוכבים אלא בלילה (במדבר כב) ויבא אלהים אל בלעם לילה (בראשית כ) ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (שם לא) ויבא אלהים אל לבן בחלום הלילה ויאמר לו השמר לך אפי' שאת אומרן לטובתו הוא חושבן לרעתו השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע:
ח למה נחבאת לברוח ולא הגדת לי ואשלחך וגו' אמר דלמא חזר ביה ולא נטשתני לנשק לבני ולבנותי א"ל עד כדון אית ביה יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר אמר לית הוא מיניה ועתה הלך הלכת כי נכסוף נכספתה לבית אביך למה גנבת את אלהי את חמדת לילך אל בית אביך למה גנבת את אלהי א"ר אייבו כיון ששמעו השבטים כך אמרו בושנו בך אבי אמנו שלעת זקנותך אתה אומר למה גנבת את אלהי:
ט עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה והוה כן כשגגה היוצאה מלפני השליט ותגנוב רחל ותמת רחל ויבא לבן באהל יעקב ובאהל רחל באהל יעקב שהוא אהלה של רחל ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל למה באהל רחל שתי פעמים שהיה מכיר שהיא משמשנית ורחל לקחה את התרפים ותשימם בכר הגמל בעביטא דגמלא ותשב עליהן ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדוני כי לא אוכל וגו' א"ר יוחנן תרפים לא מצא קיתוניות מצא נעשו תרפים קיתוניות שלא לבייש את רחל:
י ויחר ליעקב וירב בלבן רבי עזריה בשם ר' חגי ור' יצחק בר מרון ותני לה בשם ר' חנינא בר יצחק קפדנותן של אבות ולא ענוותנותן של בנים קפדנותן של אבות מניין ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת דא את סבור שמא מכות או פצעים יהיו שם אלא דברי פיוסים יעקב מפייס את חמיו כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך א"ר סימון בנוהג שבעולם חתן שהוא דר אצל חמיו אפשר לו שלא ליהנות אפילו כלי אחד אפילו סכין אחד ברם הכא מששת את כל כלי אפילו מחט אפילו צינורא לא מצאת ולא ענוותנותן של בנים מדוד שנאמר (שמואל א כ) ויברח דוד מניות ברמה ויבא ויאמר לפני יונתן מה עשיתי מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי מזכיר שפיכות דמים בפיוסו מילי דקטלא ברם הכא כי דלקת אחרי:
יא זה עשרים שנה וגו' טריפה לא הבאתי אליך דקטילא אנכי אחטנה מידי תבקשנה אני הייתי חוטא על הארי שכך גזר הקדוש ברוך הוא לארי שיהיה טורף ואוכל מצאנו של לבן בכל יום ואם תאמר שאם היה רועה אחר היה מצילן ת"ל (ישעיה לא) כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו אשר יקרא עליו מלא רועים מקולם לא יחת ומהמונם לא יענה גנובתי יום וגנובתי לילה קריין לי גנבא ביממא וגנבא בליליא מה היה אומר ר' יהושע בן לוי אמר ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים היה אומר הה"ד (תהלים קכד) לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל ישראל סבא ר' שמואל בר נחמן אמר כל ספר תהלים היה אומר (שם כב) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ישראל סבא זה לי עשרים שנה א"ר חייא רבה כל דבר ודבר שהיה לבן מתגר עם אבינו יעקב היה חוזר עשר פעמים למפרע שנאמר הן לו רבנן אמרי מאה פעמים שנאמר והחליף את משכורתי עשרת מונים ואין מנין פחות מעשרה:
יב לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק זבדי בן לוי ור' יהושע בן לוי זבדי בן לוי אמר כל מקום שנ' לולי בא בזכות אבות אמר לו רבי יהושע והא כתיב (בראשית מג) כי לולי התמהמהנו א"ל כל עצמן לא עלו אלא בזכות אבות שאלולי זכות אבות לא היו עולים משם בשלום א"ר תנחומא אית דמפקין לישנא דר' יהושע בן לוי לזבדי בן לוי ריב"ל אמר בכל מקום שנאמר לולי בא בזכות אבות חוץ מזה א"ל אף זה בא בזכות אבות ר' יוחנן אמר בזכות קדושת השם ר' לוי אמר בזכות אמנה ובזכות תורה בזכות אמנה (תהלים כז) לולי האמנתי לראות בזכות התורה (שם קיט) לולי תורתך שעשועי את עניי ואת יגיע כפי ר' ירמיה אמר חביבה היא המלאכה מזכות אבות שזכות אבות הצילה ממון ומלאכה הצילה נפשות זכות אבות הצילה ממון שנאמר לולי אלהי אבי וגו' ומלאכה הצילה נפשות את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים וגו':
יג ויען לבן ויאמר ליעקב הבנות בנותי והבנים בני אמר רבי אבין כולהון בנותיו היו הבנות בנותי הרי שתים ולבנותי מה אעשה הרי ארבע רבנן מייתי ליה מהכא אם תענה את בנותי הרי שתים ואם תקח נשים על בנותי הרי ארבע ויקח יעקב אבן וגו' אר"י כשן הזה של טבריא היתה ויאמר יעקב אל אחיו לקטו אבנים כמה אחין היו לו חד ולווי קבריה אלא אלו בניו שהוא קורא אותן בלשון הקודש אחיו א"ר הונא גבורים כיוצא בו צדיקים כיוצא בו א"ר יודן לבש אדם לבושו של אביו הרי הוא כיוצא בו:
יד ויקרא לו לבן יגר שהדותא א"ר שמואל בר נחמן אל יהא לשון פרסי הזה קל בעיניך שבתורה בנביאים בכתובים מצינו שהקדוש ב"ה חולק לו כבוד בתורה ויקרא לו לבן יגר שהדותא בנביאים (ירמיה י) כדנה תאמרון להום וגו' בכתובים (דניאל ב) וידברו הכשדים למלך ארמית והמצפה אשר אמר יצף ה' א"ר אבהו כי יסתר אין כתיב כאן אלא כי נסתר עד כאן היינו רואין זה את זה מכאן ואילך אין אנו רואים זה את זה ואם תענה את בנותי א"ר ראובן כולהון בנותיו היו הבנות בנותי אם תענה את בנותי שלא תקח נשים בחייהן ואם תקח נשים על בנותי לאחר מיתתן ראה אלהים עד ביני וביניך:
טו ויאמר לבן ליעקב א"ר יוחנן כזה שהוא מורה את החנית עד הגל הזה וגו' לרעה אין אתה עובר אבל אתה עובר עלי בפרגמטיא בשעה ששלח דוד את יואב לארם נהרים ולארם צובה פגע באדומיים בקש לזנבן הוציאו לו אפיסטולי שלהם (דברים ב) רב לכם סוב את ההר וגו' פגע במואביים בקש לזנבן והוציאו לו אפיסטולי שלהם (שם) אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה באותה שעה שלח יואב אצל דוד א"ל פגעתי באדומיים ובקשתי לזנבן הוציאו לי אפיסטולי שלהם רב לכם במואביים והוציאו לו אפיסטולי שלהם אל תצר את מואב באותה שעה לא נהג דוד כבוד מלכות בעצמו אלא עמד והעביר פיפורין מעליו ועטרה מעל ראשו ונתעטף בטליתו והלך לו אצל סנהדרין אמר להם רבותי לא באתי לכאן אלא ללמד אם נותנים אתם לי רשות אני מלמד שלחתי את יואב לארם נהרים ולארם צובה ופגע באדומיים והוציאו לו אפיסטולי שלהן רב לכם והלא הם פרצו את הגדר תחלה (שופטים ד) ויאסוף אליו את בני עמון פגע במואביים ובקש לזנבן והוציאו לו אפיסטולי שלהן אל תצר את מואב והם לא פרצו הגדר תחלה (במדבר כב) וישלח מלאכים אל בלעם ועתה לכה ארה לי הה"ד (תהלים טז) מכתם כמה אגרות כתב ר' אייבו אמר שתים כתב אחד לאדומיים ואחד למואביים ר' חנינא אמר איגרת אחד כתב הה"ד וישב יואב וגו' חזר ולמד אדומיים משל מואביים הה"ד (שם ס) למנצח על שושן עדות לעדה שהיא משיחה בלשונו של אלהים מכתם לדוד ללמד מכות ותמות (שם) בהצותו את ארם נהרים ויך את אדום בגיא מלח כתוב אחד אומר י"ח אלף וכתוב אחד אומר י"ב אלף אלא שתי מלחמות היו אחת של י"ב אלף ואחת של י"ח אלף:
טז אלהי אברהם קודש ואלהי נחור חול אלהי אביהם משמעו קודש וחול ויזבח יעקב זבח בהר וישכם לבן בבוקר וגו' ויברך אתהם וגו' א"ר אייבו דווים וסגופים היו בעל כרחם ולא היו מפרינים אלא בפה הה"ד וישכם לבן בבוקר וילך וישב לבן למקומו לסורו מלמד שנכנסו לסטים בתוך ביתו והיו מקרקרים (נ"א מקרטעים) בו כל הלילה:
יז ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים כמה מלאכים היו חלים ומרקדים לפני אבינו יעקב בכניסתו לארץ ר' הונא בשם ר' אייבו אמר ס' רבוא מלאכים היו חלים לפני יעקב אבינו בכניסתו לארץ הה"ד ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ואין שכינה שורה פחות מששים רבוא רבנן אמרי ק"ך רבוא ויקרא שם המקום ההוא מחנים מחנה הרי ששים רבוא מחנים הרי ק"ך רבוא אמר רבי יודן נטל מאלו ומאלו ושלח פרוזבין לפניו הה"ד וישלח יעקב מלאכים לפניו.