מגילת תענית-ניסן אלין יומא דילא לאתענאה בהון
ומקצתהון דילא למספד בהון
א. מן ריש ירחא דניסן עד תמניא ביה אתוקם תמידא דילא למספד
תרגום: מראש חודש ניסן ועד שמונה בו הוקם התמיד, שלא לספוד בהם
שהיו בייתוסין אומרים: מביאים תמידים משל יחיד, זה מביא שבת אחד וזה מביא שתי שבתות וזה מביא שלשים יום. ומה היו דורשים? אמרו: את הכבש אחד תעשה בבקר, ליחיד משמע.
אמרו להם חכמים: אין אתם רשאים לעשות כן לפי שאין קרבן בא אלא משל כל ישראל, שנאמר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו. "קרבני" - זה הדם; "לחמי" - אלו חלבים; "לאשי" - זה הקטרת; "ריח" - זו הלבונה; "ניחוחי" - אלו הנסכים. וכל שהוא כריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו: שיהו כלם באים מתרומת הלשכה.
רבי עקיבא אומר: מנין שלא יצא וירעה בעדר, תלמוד לומר תשמרו להקריב לי במועדו. ולהלן הוא אומר והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום, מה להלן מבקרין אותו ארבעה ימים קודם לשחיטתו, אף כאן.
וכשגברו עליהם ונצחום, התקינו שיהו שוקלים שקליהם ומניחים אותם בלשכה, והיו תמידים קרבים משל צבור.
וכל אותן הימים שדנום עשאום ימים טובים.
ב. מן תמניא ביה ועד סוף מועדא אתותב חגא דילא למספד ודילא להתענאה
תרגום: ומשמונה בו ועד סוף המועד נקבע החג. שלא לספוד ולא להתענות
ואיזה חג? זה יום טוב העצרת. והלא לא נצרכו לכתוב כל הימים הטובים שבמגילה אלא שהיו דנין כנגד בייתוסים, שהיו אומרים אין עצרת אלא לאחר השבת. שנאמר "וספרתם לכם ממחרת השבת".
אמרו להם חכמים: שבת בראשית קרויה שבת, ויום טוב קרוי שבת. שנאמר "ביום הראשון שבתון"; ויום הכפורים קרוי שבת, שנאמר "תשבתו שבתכם", והכל קרוי שבת, שנאמר "מלבד שבתות יי". ואומר "שבע שבתות תמימות תהיינה".
ועוד כתיב "שבעה שבועות תספר לך". ואומר "וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים". "וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה ליי בשבועותיכם".
ועוד כתיב "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם". ואומר "תספרו חמשים יום". לא תהיה ספירתך חמשים, ואם כן נמצאת כי פעמים חמשים ואחד, פעמים חמשים ושנים, עד חמשים וששה.
ועוד, כתוב אחד אומר "שבעת ימים מצות תאכלו" וכתיב "ששת ימים תאכל מצות", היאך נתקימו שניהם? אלא: שבעה ביָשן וששה בחָדָש. ואם תאמר אחר השבת הונף העומר, אינן ששה בחָדָש.
אמר חד ביתוסא לרבן יוחנן בן זכאי: משה אוהב היה את ישראל, והיה יודע שעצרת אינה אלא יום אחד, וקבעה להם אחר השבת, שיהיו נחים שני ימים זה.
אחר זה נטפל לו רבן יוחנן בן זכאי ואמר לו: "אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע". אם משה אוהבן היה, מפני מה עיכבן במדבר ארבעים שנה?
אמר לו: הרי אתה משחק בנו?!
אמר לו: שוטה שבעולם, לא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלכם?!
אמר לו: בכך אתה מוציאני?
אמר לו: לאו כתוב אחד אומר "שבע שבתות תמימות תהיינה", וכתוב אחד אומר "תספרו חמשים יום". הא כיצד? חל להיות יום טוב בשבת, מונין שבע שבתות. חל להיות אחר השבת, מונין חמשים יום. וכשאתה קורא "וספרתם לכם ממחרת השבת" - ממחרת יום טוב הראשון של פסח.
ורבי אליעזר אומר: אינו צריך. הרי הוא אומר "תספר לך מהחל..." הספירה התלויה בבית דין. יצאתה שבת בראשית שספירתה בכל אדם.
רבי יהושע אומר: אמרה תורה מנה ימים וקדש ראש חדש, מנה ימים וקדש עצרת. מה ראש חדש סמוך לביאתו ניכר, אף עצרת סמוך לביאתה נכרת וכו'.
רבי ישמעאל אומר: אמרה תורה הבא עומר בפסח, והבא שתי הלחם בעצרת. מה להלן רגל, אף כאן רגל.
רבי יהודה בן בתירה אומר: נאמר 'שבת' למטה, ונאמר 'שבת' למעלה. מה להלן רגל ותחילת רגל בסמוך לו, אף כאן כן.
רבי יהודה אומר: כתוב אחד אומר "ממחרת השבת", וכתוב אחד אומר "ממחרת הפסח". מה 'ממחרת' שנאמר להלן מאחר יום הראשון של פסח, אף 'ממחרת' שנאמר כאן - ממחרת יום טוב הראשון של פסח.