משנכנס אדר מרבים בשמחה

היוצא בשיירא או מפליג באניה בלב ים, ואינו מוצא מגילה כשרה להוליך עמו כדי שיוכל לקרותה בזמנה כראוי, יכול לקרות המגילה אפילו בתחלת החודש, אך לא יברך ברכות המגילה. אבל סעודת פורים ומשלוח מנות ומתנות לאביונים אינם נוהגים אלא בזמנם. .

מנהג חסידים ואנשי מעשה להתענות ביום שבעה באדר שהוא יום פטירת משה רבינו. ונוהגים לעשות לימוד בליל שבעה באדר, ומנהג יפה הוא. .

כשהשנה מעוברת יש נוהגים להתענות ביום ז' באדר א', ויש נוהגים להתענות ביום ז' באדר ב'. והמנהג האחרון יותר נכון להתענות באדר ב'. וכן יש לעשות הלימוד בליל ז' באדר ב'. וטוב לעשות הלימוד גם בז' באדר א', וגם בז' באדר ב'.

יש נוהגים שאם יש עשרה מתענים בבית הכנסת בשבעה באדר, מוציאים ספר תורה במנחה וקוראים ויחל. וכן השליח צבור אומר ברכת עננו ברכה בפני עצמה בחזרה, כשאר תעניות צבור. ויש אומרים שאין נכון לעשות כן. ולכן שב ואל תעשה עדיף, והשליח צבור לא יאמר עננו בחזרה ברכה בפני עצמה, אלא בשומע תפלה, וכן לא יוציאו ספר תורה במנחה לקריאת ''ויחל''. וכן לענין נשיאות כפים, שב ואל תעשה עדיף. .

מי שנולד בחודש אדר בשנה פשוטה, והשנה שמלאו לו י''ג שנה היא שנה מעוברת, אינו נעשה לבר מצוה להתחייב בכל המצות ולצרפו למנין אלא בחודש אדר שני, כי חודש אדר שני הוא החודש העיקרי, וחודש אדר א' אינו אלא כתוספת בלבד לשנה מעוברת. אבל מי שנולד בשנה מעוברת באדר ראשון, וגם השנה שמלאו לו בה י''ג שנה היתה מעוברת, נעשה בר מצוה באדר ראשון.

מי שנולד בניסן שנה פשוטה, והשנה שבו ימלאו י''ג שנה היתה מעוברת, אינו נעשה בן י''ג עד שיבוא חודש ניסן, ביום לידתו.

אדם שנולד באדר ראשון, ואחר נולד באדר השני באותה השנה, אם שנת הי''ג היתה שנה פשוטה, שניהם יהיו גדולים באותו חודש אדר, לפיכך יתכן שמישהו נולד אחר חבירו ובכל זאת יהיה גדול לפניו, כגון, אחד נולד בכ''ט אדר ראשון וחבירו בא' אדר שני, הרי אם שנת הי''ג היא שנה פשוטה, אזי השני יהיה גדול בא' אדר, וחבירו שנולד ראשון יהיה גדול רק בכ''ט אדר.

אדם שנולד בל' אדר ראשון, ונהיה בן י''ג בשנה פשוטה, שאז אין בשנה פשוטה ל' אדר כלל, יש להסתפק אם נהיה גדול רק בא' ניסן או כבר מל' שבט, ומהמשנה ברורה משמע שנעשה כגדול בא' דראש חודש אדר שהוא ל' שבט.

מי שמת לו מת באדר בשנה פשוטה, ושנה אחריה היא שנה מעוברת, יש לומר קדיש במשך אחד עשר חודש רצופים עד טבת, ובשבוע הראשון של החודש השנים עשר יפסיק לומר קדיש, ויחזור לומר קדיש עד סוף שנים עשר חודש, שהוא חודש שבט. כי בשנה הראשונה הולכים אחר החודשים, ולא אחר תאריך הפטירה. .

בי''ד וט''ו אדר א' אין אומרים וידוי ונפילת אפים, ואין מספידין בו אלא לחכם בפניו, ואם חל בשבת אין אומרים צדקתך צדק. ויש אומרים שטוב להרבות בסעודה בימים אלו. .

יש מתענים ביום ט' באדר שבו נחלקו בית שמאי ובית הלל. .