בערבית ליל חנוכה, אומרים ''ועל הנסים'' בתפלה, אף על פי שלא הספיקו להדליק נר חנוכה בביתם, ורק הדליקו נר חנוכה בבית הכנסת, ואפילו מתפללים לפני שקיעת החמה, שעדיין לא הדליקו נרות חנוכה אפילו בבית הכנסת, מכל מקום צריך לומר ועל הנסים בהודאה. וכן בכל התפלות של חנוכה צריך לומר ועל הנסים. .

אם חל הלילה הראשון של חנוכה בליל שבת, וכל יחידי הקהל הדליקו נרות חנוכה בביתם ובאו להתפלל בבית הכנסת מנחה וערבית, ולפני מנחה הדליק השליח צבור את נרות החנוכה בבית הכנסת, אף על פי כן אין הקהל אומר על הנסים במנחה, שהוא שייך לכ''ד כסלו. שאינו שייך לימי חנוכה עצמה. . ומיהו בדיעבד מי שטעה ואמר על הנסים דינו כמו שכתב השלחן ערוך , הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלתו שלא בזמנו, בדיעבד לא הוי הפסק. . ועוד יש לומר שביום כ''ד כסלו היו בסיום הנצחון במלחמה על אויביהם ולא מיחזי כשיקרא מה שאמר אז על הנסים בתפלתו. .

אפילו אמר על הנסים, ולא המשיך בימי מתתיה בן יוחנן כ''ג וכו', אלא המשיך ועל כולם, אם נזכר לפני הזכרת ה' צריך לחזור ולפרט הנס של חנוכה. .

יש לומר ''ועל הנסים'' בתוספת אות ו', שחוזר על מה שאמר תחלה מודים אנחנו לך על נסיך ועל נפלאותיך שבכל עת, ועל הנסים וכו'. .

אם טעה ולא אמר ''על הנסים'' בתפלה, אם נזכר באותה ברכה, קודם שיאמר ''השם'' בחתימת הברכה , כגון שאמר ''ברוך אתה'' ונזכר, חוזר ואומר מודים אנחנו לך על הנסים וכו', וממשיך ועל כולם וכו'. ואם לא נזכר עד שהזכיר שם ה' אינו חוזר. ויסיים החתימה ''הטוב שמך ולך נאה להודות'', ואינו רשאי לומר שם ''למדני חקיך'' שיראה כאומר פסוק, דהוי הפסק שלא לצורך, מאחר ואינו צריך לחזור. .

אם טעה בהלכה, ואחר שסיים התפלה חזר להתפלל מפני ששכח ''על הנסים'', ושוב נזכר שלפי הדין אינו צריך לחזור, צריך להפסיק מיד, אפילו באמצע הברכה. ויאמר ''ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד''. . ואינו מועיל שיסיים תפלתו על דעת תפלת נדבה. אבל בערבית ימשיך בתפלתו, ויכוין בדעתו שתהיה תפלה זו לנדבה, ויחדש בה דבר. .

נכון שהשוכח ''על הנסים'' ונזכר אחר חתימת הברכה, שיאמרנו בסוף התפלה כשמסיים ''אלהי נצור'', ויאמר מודים אנחנו לך על הנסים וכו', עד ונודה לשמך הגדול סלה. . אבל אינו רשאי לאומרו בין ברכת הטוב שמך ולך נאה להודות, לברכת שים שלום, משום הפסק. .

מי שטעה ואמר ''על הנסים'' בעבודה, דהיינו בברכת רצה, במקום יעלה ויבא, אם נזכר בהודאה, חוזר ואומרו במקומו כתיקון חז''ל, ואם לא נזכר אלא בסוף התפלה, אינו חוזר, שאין בזה כל חשש הפסק במה שאמרו שלא במקומו. .

אם טעה בימי חנוכה, ואמר בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה וכו' במקום בימי מתתיה וכו', יצא. .

אין לדלג נוסח על הנסים בחנוכה או בפורים או לקצרו, בכדי להספיק לענות קדיש או קדושה, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה אפילו אם המצוה השניה גדולה וחשובה יותר. והוא הדין בליל ראש חודש, שאין לדלג ''יעלה ויבא'' משום כך. וכן בתענית צבור שאין לדלג ''עננו'' בשביל זה.

גם בברכת המזון של חנוכה צריך לומר על הנסים בהודאה, לפני ''על הכל ה' אלהינו אנחנו מודים לך''. ואם שכח לאומרו, כל זמן שלא הזכיר ''השם'' בחתימת הברכה חוזר. ואם הזכיר שם ה' אינו חוזר. . וטוב שאם שכח על הנסים בברכת המזון, שבאמצע הרחמן יאמר: הרחמן הוא יעשה עמנו נסים ונפלאות, כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול וכו'. .

מי שהתחיל לסעוד ביום השמיני של חנוכה, והמשיך בסעודתו עד אחר צאת הכוכבים, שהוא מוצאי חנוכה, אף על פי כן יאמר על הנסים בברכת המזון. אבל אם התפלל ערבית באמצע הסעודה, ואחר כך מברך ברכת המזון בלילה, אין לו להזכיר על הנסים בברכת המזון, אף שעיקר סעודתו סעד ביום פורים.

אין להזכיר מעין המאורע בחנוכה בברכה מעין שלש, ורק בדיעבד, אם עבר והזכיר לפני החתימה, אינו חוזר ומברך. .

בנוסח על הנסים של חנוכה, בימי מתתיה בן יוחנן ''חשמונאי'' ובניו, היותר נכון לומר חשמונַאי, הנו''ן בפתח, והאלף נחה, ולא לבטאת את האלף בחיריק. . והנוהגים לומר חשמונאי האל''ף בחיריק, יש להם על מה לסמוך. אך נכון יותר לומר הנו''ן בפתח והאל''ף נחה. .

כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל. כן הנוסח הנכון. ואין לומר כשעמדה ''עליהם'', והרוצה לאומרו, צ''ל ועל עמך ישראל, עם וא''ו. .

מלכות יון ''הרשעה'', פשט המנהג לומר הרִשעה, הריש בחיריק.

לשכחם ''תורתך'' ולהעבירם מחקי רצונך. כן צריך לומר, ולא לשכחם ''מתורתך''. .

צריך לומר וקבעו שמונת ימי חנוכה ''אלו'' בהלל ובהודאה. . וכתב המגן אברהם שהוא כמו שאנו אומרים במועדים את יום חג פלוני הזה. וכן המנהג. .

''לך'' עשית שם גדול וקדוש בעולמך. כן צ''ל. .

ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן ''כהיום הזה''. .

צריך לומר: ועשית עמהם ''נסים ונפלאות'', בלשון רבים, והיינו נס הנצחון על מלכות יון הרשעה, וגם נס השמן. וכן בפורים , צ''ל''נסים ונפלאות'', נס מפלתו של המן, והעמלקים, ונס גדולתו של מרדכי הצדיק. . .