עיר עז לנו ישועה ישית . העיר ירושלים שהיה מאז תמיד לנו לעוז ישועה ישית המושיע את חומותיה ואת חילה : וחל . חומה נמוכה שלפני החומה הגבוה :

ביום ההוא . ביום מפלת גוג : עיר עז לנו . ירושלים שהיתה לנו למעוז מעולם הנה גם עתה ישים האל ישועה בחומתה וחילה ולא תשלוט בהם יד האויב :

ישית . ענין שימה כמו שתו בשמים פיהם ( תהלים עג ) : חומות . כמו בחומות : וחל . הוא החומה נמוכה שלפני הגבוה כמו ויאבל חל וחומה ( איכה ב ) :

ביום, היא נבואה עתידה, או נתקיימה בימי חזקיה עיר מצייר כי השבים מן הגולה בימי חזקיה שהם עשרת השבטים שבו רבים מהם, (או מוסב על לעתיד) יאמרו יש לנו עיר עז שהיא ירושלים, אבל חומתיה לא יהיו בצורים ע''י בנין בני אדם רק הישועה ישית ה' להיות אליה חומה וחיל, ישועת ה' היא תהיה משגב ומבצר לה :

ישועה ישית. כמליצה זו לקמן (ם' י''ח) וקראת ישועה חומותיך, וחומה היא הגדולה. וחיל הקטנה :

פתחו שערים . שלה ויבא לתוכה גוי צדיק : שומר . ששמר וצפה בגלותו ימים רבים לאמונתו של הקב''ה שיקיים הבטחתו שהבטיח ע''פ נביאיו לגאלם : שומר . ממתין וכן ( בראשית לז ) ואביו שמר את הדבר וכן ( דברים ו' ) ושמר ה' אלהיך לך :

פתחו שערים . פתחו שערי ירושלים ולא תפחדו מן האויב : ויבוא . בפתחי השערים יבוא ישראל שהיה שומר ומצפה להאמנת הבטחת האל :

שומר . ענין המתנה ותקוה כמו ואביו שמר את הדבר ( בראשית לז ) :

פתחו, אומרים אל השוערים שיפתחו השערים ויניחום לבא אל העיר, כי עד הנה היו השערים סגורים לפניהם מפני שני טעמים. {{{א}}} מפני שעשרת השבטים עבדו ע''ז והיו נבדלים עי''כ מאנשי יהודה, עז''א כי עתה יבא גוי צדיק עובד ה'. {{{ב}}} מפני שמרדו במלכות ב''ד מימי ירבעם ואילך, לעומת זה אמר שמר אמנים כי מעתה לא יחצו לשתי ממלכות עוד :

יצר . שהיה סמוך על הקב''ה ונשען עליו בחזקה שלא זז מאמונתו בשביל שום אימה ויסורין : תצור . שיהא שלום כי בך היה בטוח לפיכך הגון לך לנצרו :

יצר סמוך . המחשבה שהיה נשען על האל השלום תצור אותו לבל יחרד וכפל מלת שלום לחזק הדבר : כי בך בטוח . ר''ל כן ראוי הדבר הואיל ובטח בך :

יצר . ענין פעולת המחשבה כמו וכל יצר מחשבות לבו ( שם ו ) : סמוך . ענין השענה : תצור . ענין שמירה כמו יצרנהו כאישון עינו ( דברים לב ) :

יצר, מסב פניו אל השלום, אומר אתה השלום, יצר סמוך תצור שלום, יצר ומחשבות לב הסמוך ונשען בתקפו ואמונתו, תנצרנו אתה שלום! שיהיה לו שלום באמת, כי בך אתה השלום! על ידך יהיה הלב הזה בטוח ולא יירא רע :

יצר. כח המצייר אשר בלב. כי יצר לב האדם רע, ליצר מחשבות לבב עמך, ושלום הראשון הוא דבור הקריאה (וואקאטיף) :

כי ביה ה' . כי יש לסמוך עליו שהוא דחילא ה' סלע וצור מחסה עולמים :

בטחו בה' . כאלו מזרזים אלה לאלה ואומרים בטחו בה' עד עולם כי בו תלוי חוזק עוה''ז ועוה''ב והכל בא ממנו ית' :

עדי עד . עד עולם וכן שוכן עד ( לקמן כז ) : צור . ענין חוזק :

בטחו, משיבים להם לא על השלום תבטחו רק בטחו בה', ואז תהיה בטחונכם קיים עדי עד בלי הפסק, כי ביה ר''ל הדבר שנבטח עליו צריך שימצא אצלו שני תנאים, {{{א}}} היכולת שיוכל למלאות בקשת הבוטח, {{{ב}}} ההתמדה שלא יופסק יכולתו או תשתנה רצונו בשום פעם, כי בזולת אלה התנאים לא נוכל לבטוח בו בטחון שלם, ושני אלה התנאים לא ימצאו רק אצל ה', {{{א}}} כי ביד ה' שהוא הנצחי שהויתו מתמדת, {{{ב}}} שהוא צור עולמים, הוא חוזק כל העולמים שכל העולמות נשענים עליו ועל ידו ימצא להם הקיום והחוזק, וממילא יכלתו מושלת על הכל :

יושבי מרום . צור ושאר ארצות :

כי השח . הוא השפיל הכשדים אשר ישבו ברום המעלה : קריה . וכן השפיל כל קריה חזקה : ישפילנה . וכן ישפיל אותה עוד עד הארץ ועד העפר וכפל הדבר במ''ש לפי מרבית ההשפלה :

השה . ענין השפלה : מרום . מל' רום וגובה : קריה . עיר : נשגבה . חזקה :

כי, ר''ל שאז בל תיראו כי יתקומם מי נגדכם להרע לכם, כי הלא ראיתם, איך השח יושבי מרום התקיפים מצד מקומם, וגם קריה נשגבה מצד עצמה, השח אותה מכבר וגם מעתה ישפילנה עוד יותר, וההשפלה יהיה עד ארץ, ויותר מזה שיגיע אותה שתהיה שוה עם עפר הארץ שלא יוכר רושם ממנה כלל, עד כי.

השח ישפילנה. כבר בארתי למעלה (ב' ט') כי השח הוא שינוי בכמות העצם, ושפל הוא העתקה מקומית, ר''ל תחלה השח כמותם ואח''כ השפילם : עד ארץ עד עפר, ארץ כולל יותר מעפר, כי עפר מציין רק עפר הארץ מלמעלה, ולפ''ז כשיבואו נרדפים יחד, אם יכוון בשם ארץ על האדמה אשר בבטן הארץ, יהיה העפר על הארץ, כמ''ש אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו (איוב י''ד) שהגזע מלמעלה והשורש מלמטה, ואם יכוין בשם ארץ נקודת המטה בהגבלה נגד הרום, יהיה העפר שפל יותר, ור''ל ישפילנה עד ארץ שלא תהיה למעלה רק למטה, ומוסיף כי יגיענה עד עפר שתהיה כעפר ואפר, וע''ל (כט ד') :

רגלי עני . מלך המשיח שנאמר בו עני ורוכב על החמור ( זכריה ט' ט ) : פעמי דלים . ישראל שהיו דלים עד הנה :

תרמסנה רגל . הרגל תרמוס אותה וחזר ופירש לומר רגלי עני תרמוס והם ישראל שהמה מוכנעים כעני ואביון : פעמי דלים . כפל הדבר במ''ש :

תרמסנה . ענין דריכה : פעמי . רגלים שפוסעים בהן כמו הרימה פעמיך ( תהלים עד ) :

תרמסנה רגל, מצד שנחרבה עד היסוד בה ולא לבד רגלי גבור רק אפילו רגלי עני, עד כאן דברי השיר, מכאן ואילך ישפוך החוזה רגשות נפשו ומתפלל על שלות הרשעים ויסורי הצדיקים :

רגלי עני פעמי דלים, כבר בארנו במק''א גדר שם עני, שמציין עוני הנפש ושפלת הרוח בין שי''ל ממון בין שא''ל, הכל כפי המקום שנז' התואר הזה, ודל מציין חסר ממון או שכל או בריאות וכדומה. ודוד קרא א''ע תמיד עני לא דל, על שפלות רוחו שאינו רודף אחר תאוה וכבוד, ואמר (למעלה ט' ב') להטות מדין דלים ולגזול משפט עניי עמי, כי העני הנכנע אינו בא בדין ודברים רק אם משפטו מבואר כמש''ש בהבדל בין דין ומשפט, ועז''א תחלה תרמסנה רגלי עני שהוא המלך הצדיק, ואח''כ פעמי דלים אף הדלים ירמסוהו. וכן יש הבדל בין רגלי ופעמי, כי רגל כולל את הרגל, ופעם רק הצעד, ומוסיף שאף בצעד ומדרך שמו פעמיהם יהיה די בכחם להשחיתהו :

אורח לצדיק מישרים . אורח שתהא מישור לקיבול שכרו של צדיק אתה ה' שאתה אל ישר תפלס מעגל צדיק להוליכו באותו אורח שיקבל שכרו והצדיק הוא יעקב וזרעו וכה פתרונו אורח לצדיק ליטול שכר מישרים שנוהג בהן : ישר . אתה הקב''ה מעגל רגלי הצדיק תפלס לו לאותו אורח פילוס זה לשון קונטרפיי''ש בלע''ז כמלך היושב ומחשב ומשקל בלבו איזה יכשר הזה או זה כך הישר בלבו להוליכו בדרך קיבול שכר על כל אשר הנהיג מעשיו לפניך בכשרון :

אורח לצדיק מישרים . ר''ל כל זה הגדולה והממשלה תהיה להצדיקים בעבור כי אין אורח לכל צדיק וצדיק כי אם ללכת בדרך ישר ולא ינטה ממנה : ישר . אתה האל הישר הלא תפלס ותשקל מעגל כל צדיק וצדיק ותדע שכן הוא :

אורח . דרך : מעגל . שביל ומסילה וכן הדרכתיך במעגלי יושר ( משלי ד ) : תפלס . תשקול בפלס והוא שם הכלי ששוקלין בו כמו ושקל בפלס הרים ( לקמן מ ) :

ארח, טרם החל תלונתו על שלות הרשעים, בא כמתנצל, שלא בא אל השאלה הזאת בדרך תלונה כאילו מסתפק בהנהגת ה', כי יודע זאת שמשפטי ה' אמת צדקו יחדו, רק בא לבקש על זאת ולשאול שיגלה ענשו על הרשעים, וכמו שנהגו כל החוזים בעת דברו על השאלה הזאת שהניחו תחלה ליסוד מוסד, כי ודאי דרכי ה' טובים מאד רק שראוי לעשות כן כדי שלא יהיה זאת מכשול לבני אדם לסור עי''כ מדרכי ה', כמ''ש אסף (תהלות ע''ג) טרם החל השאלה על זאת, אך טוב לישראל אלהים לברי לבב ואני כמעט נטיו רגלי, ר''ל ידעתי זאת כי טוב אלהים שהוא מה''ד ולא יסתפקו בצדק הנהגתו ברי לבב, אבל עקר דברי הם מפני כי אני כמעט נטיו רגלי, וכן אמר ירמיה (י''ב) צדיק אתה ה' כי אריב אליך ר''ל זאת ידעתי כי מצדך אין עול בהנהגה, ואם רשעים ישליו בוגדים נשאו ראש, אין ספק אצלי כי יש בזה חכמה ויושר אשר לא יבין אותה האדם, כי מה האדם שישכיל החכמה האלהית ואמתתה, רק משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה, הלא ע''י אשר נטעתם גם שרשו עי''ז ילכו גם יעשו פרי להחטיא את הרבים ולרפות יד ההמון באמרם שוא עבוד אלהים וכו' ועתה אנחנו מאשרים זדים וכו' (מלאכי ג'), וכן הקדים החוזה פה, אומר ידעתי זאת כי ארח לצדיק מישרים ר''ל הארח הראוי שילך בו הצדיק הם המישרים, הצדיק צריך ללכת במישרים בל ישאל ובל יסתפק ובל יתרעם על ההנהגה העליונה רק להאמין כי הכל בצדק וביושר, ומ''מ אתה ישר, אתה ה', מעגל צדיק תפלס, עת שהצדיק נוטה מן הארח שהוא הדרך הישר והולך במעגל שהוא הדרך הסבובי, וזה ממליץ עת שהצדיק חוקר ומתפלסף בדרכי ההנהגה ושואל שאלות מדוע דרך רשעים צלחה. ? (כמו שחקרו ע''ז הנביאים אסף חבקוק ירמיה ודומיהם) לא תחשוב לו זאת לחטא, כי אתה את מעגל הסבובי הזה תפלס ותשקל במאזני צדק וידעת לבבו כי לא בא כמכחיש וכנוטה ונלוז מן הדרך רק כמי שהולך בדרך סבובי למען יגיע על ידו למחוז חפצו, ור''ל אם אדבר ואתפלל עתה על שלות הרשעים ידעת זאת בוחן לבב, כי לא באתי כמתלונן וכמכחיש רק כמאמין ומתפלל. ואחר ההקדמה הזאת מתחיל תפלתו :

מעגל צדיק תפלס. ההבדל בין מעגל, ובין דרך ארח נתיב, בארתי בספר משלי, כי מעגל מורה תמיד הדרך הסבובי, בעת שצריך לסבב את דרכו. והמדה אשר על פיה יכונו להגיע ע''י הסיבוב הזה אל מחוז החפץ נקראת פלס, פלס מעגל רגליך (משלי ד') וכל מעגלותיו תפלס (שם), ובדרכי הנפש, יאמר שם מישרים על הדרך הישר האמצעי, ומגביל לו שם מעגל הנאמר על דרך הסבובי, צדק ומשפט ומישרים כל מעגל טוב, (שם ב') מישרים הוא הדרך האמצעי, ומעגל היא הסבובי, הדרך האמצעי הוא תמיד טוב (כמ''ש הרמב''ם בדעות ובח' פרקים) אבל הסבובי לפעמים טוב ולפעמים רע, לכן אומר כל מעגל טוב, ובבאורי על משלי בארתי כ''ז בארך :

אף אורח משפטיך ה' קוינוך . כאשר צפינו לקבול הטובה מאתך אף כך קוינו להראותנו אורח משפטי נקמתיך ברשעים : לשמך ולזכרך תאות נפש . אותה נפשנו לראות שם שיצא לך מאז לעשות נקמה בצריך :

אף אורח משפטיך . אף בבוא לנו אורח משפטיך לייסר אותנו ביסורי הגולה עכ''ז קוינו לך ולא היינו מתייאשים מן הגאולה : לשמך ולזכרך . היא היא כי בשם יזכר וכפל בשמות נרדפים : תאות נפש . תאות כל נפש היתה להזכיר לנו שמך ולומר לנו דבר מאתך :

אף, אומר הנה לא אשאל על יסורי הצדיקים כי התשובה על זאת גלויה ומבוארת, כי לא כאשר יראה האדם יראה האלהים ואם אנחנו נדמה לנו שפלוני הוא צדיק יוכל להיות שהוא רשע בהסתר, וכן אמר ירמיה צדיק אתה ה' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה, ר''ל אם אריב אליך את ריבי מדוע הבאת עלי יסורין ידעתי כי תצדק רק שאלתי הוא מדוע דרך רשעים צלחה, הלא הרשע רשעתו גלויה ומפורסמת ואא''ל שהוא צדיק ומדוע מצליח, וז''ש גם בעת שתתנהג עמנו באורח משפט מ''מ קוינוך, כי אך לשמך ולזכרך קוינו אתה ה' שאתה תאות נפש! כי ע''י המשפט שאתה עושה שמך מתגדל בעולם :

אף. מלת אף מורה רבותא ודבר חדש, וזה המבדיל בינו ובין מלת גם : לשמך ולזכרך. כבוד ה' יוכר עפ''י שני דרכים, א) ע''י הבחינה בכלל הבריאה, כי כולם מעשי ידיו, ב) ע''י הבחינה בנפלאותיו המתחדשים בכל דור המסות והאותות והמופתים, הראשון נקרא שמו, והשני זכרו. ועז''א זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור (שמות ג') ושם בארתי יותר. תאות נפש, דבור הקריאה, אתה תאות נפש :

נפשי אויתיך . בגלותי שדומה ללילה לעשות את אלה : אף רוחי בקרבי אשחרך . אתחנן לך לכל זה למה כי כאשר משפטיך באים לארץ שאתה עושה משפט ברשעים : צדק למדו יושבי תבל . למדי' להצדיק את דיניך ולהודות על מדותיך שרואים החוטא לוקה והצדיק מקבל שכר טוב :

נפשי אויתיך . נפשי תתאוה לך בלילה היא עת שמחשבת האדם פנויה ממחשבות הטורדות : אף רוחי בקרבי . ר''ל כל עוד שרוחי בקרבי אשחר ואדרוש לך : כי כאשר וכו' . ר''ל כי אמרתי גם המשפט לטובה היא כי כאשר יבוא משפט בארץ אז יושבי תבל למדו צדק ועזבו הרשע מפחד המשפט הבא :

אויתיך . מל' תאוה : אשחרך . ענין דרישה כמו שוחר טוב ( משלי א ) : תבל . כן נקרא מקום המיושב :

נפשי, הוא דיבור הקריאה אתה ה' שאתה נפשי! המחיה והמניע והמנהיג אותי כנפש המחיה ומניע ומנהגת את הגויה, הן אויתך בלילה גם בעת החשך והצרה אויתי רק אותך ואשמח בהיסורין כי ע''י מתגדל שמך, אף רוחי בקרבי! אתה ה' אשר אתה רוחי אשר בקרבי, אף אשחרך ר''ל בעת יעלה השחר ויאיר את הלילה, אתה הוא השחר המאיר וגולל חשך מפני אור, (ויען שבלילה בעת השינה לא נשאר באדם רק הנפש, ובשחר בהקיצו יבא בו הרוח, קורא אותו במליצתו שהוא נפשו בלילה, ורוחו השב אל קרבו בעת השחר, ר''ל הוא המשגיח עליו להיטיב לו בעת הצרה בעת שנדמה כי רוח העולם שהיא ההשגחה הפרטיית מסתיר פנים, והוא המעורר אותו בעת הישועה עת יופיע רוחו עליו) כי כאשר (יבואו) משפטיך לארץ, עי''כ למדו יושבי תבל לעשות צדק, כי יראו שיש אלהים שופטים בארץ :

נפשי. לדעת המפ' חסר בי''ת בנפשי, ואנכי בארתיו שהוא דבור הקריאה אל ה' וכ''ה בזהר, וההבדל בין נפש ורוח מבואר אצלי במק''א, שרוח פרטי ונעלה יותר מן נפש, ופורט פה על עת היקיצה שאז פועל מרוח המתעורר וכל כחותיו. ופעל אשחרך נגזר לדעתי מן שם שחר :

יוחן רשע . בארץ נכוחות ירושלים ובית המקדש יעול לשלול ולבוז ולהשחית : ובל יראה גאות ה' . לא חשב בעיניו גדלך וגאותך ובל יראה ל' רגילות ותמידות לא ראה לא חשב כמו ככה יעשה איוב ( איוב א ) :

יוחן רשע . ר''ל וכי מהדין שיוחן הרשע הלא בל למד צדק אף מיראת המשפט : בארץ נכחות יעול . עם כי הוא בארץ ששבו לעשות נכחות ונוסרו בעבור המשפט הבא הנה הרשע הזה לא כן יעשה כי יאחז דרכו לעול עוד : ובל יראה . ואינו מסתכל בגאות ה' ר''ל חושב שבא במקרה ולא מעשה ה' המה שמתגאה לשלם גמול :

יוחן . מל' חנינה וחסד : נכחות . ענין ישרות כמו נכוחים למבין ( שם ח ) : יעול . מל' עול :

יחן, אבל עקר שאלתי הוא איך יחן רשע? למה הרשע מצליח? ומבאר כי משני טעמים ראוי שיענש הרשע, {{{א}}} מצד עצמו לתת לו כרשעתו, ובשגם בשאין מענישים אותו מוסיף והולך ברשע, ועז''א איך יוחן רשע הלא עי''ז לא למד צדק רק מרשיע והולך, {{{ב}}} מצד אחרים שעי''ז רבים מתמוטטים מיראת ה', ועז''א הלא בארץ שעשו בה נכחות עד עתה יעול גורם שיעשו עולה ויסורו מן הצדק באופן שמחטיא את הרבים ולמה בל יראה גאות ה'? שיש שופט הגומל לרשע כרשעתו. ? :

נכחות יעול. בארתי לקמן (נט יד) כי נכוחה פורט על ענינים שבין אדם למקום, והמטה עקלקלותיו מנכח ה' מלכוין דרכיו נגדו נקרא מעול, עיי''ש, והוא מגביל נגד צדק שפורט דוקא דברים שבין אדם לחברו, כנ''ל (א' כא). ור''ל בל למד צדק, בין אדם לחברו. בארץ נכחות יעול, בין אדם למקום :

ה' רמה ידך וגו' . ראיתי מדרש אגדה רבים למקראות של פרשה זו עליונה ותחתונה ואינם מיושבי' או על דקדוק הלשון או על סדר המקראות והוצרכתי לבאר אותה על אפני סדרה ומ''א יש שמבקש הנבי' וכו' אמר לו מוטב שיחזו ויבושו ואין זה אחר הל' שאין כתוב כאן הרימ' ידך ועוד שאף התיבה חלוקה מתיבה כיוצא בה כל יד רמה שבמקרא טעמו למטה וזה טעמו למעל' כמו ( ברא' לז ) הנה קמה אלומתי וכמו ( רות א ) הנה שבה יבמתך שכולו לשון עבר אף זה ה' נסתלקה יד גבורתך מעל צריך בל יראו קנאת עם בטובה שתיטיב לעמך אף בעצמן יראו משפט נקמתך שתאכלם האש :

רמה ידך . כשרמה ידך להכות בהרשעים הללו אינם מסתכלין שרמה ידך כי יחשבו למקרה : יחזו . לכן יראו תשועת ישראל ויבושו אז בראותם הקנאה שיקנא ה' לעמו כי אז לא יוכלו לחשוב שבא במקרה כי יראו מעט עם נושעים מעמים רבים : אף אש . ר''ל אף יראו משפט נקמתך שהאש תאכל צריך והם הצרים לישראל וכאלו צרו למקום :

יחזיון . ענין הסתכלות כמו ואתה תחזה ( שמות יח ) : קנאת . ענין נקמה :

ה', אומר ידעתי כי יש תשובה על זאת שלכן אין ה' מעניש את הרשע תיכף, כדי שיהיה מקום לבחירה, שאם היה ה' מעניש תיכף היו מתיראים לעשות רע והיו מוכרחים במעשיהם כמ''ש אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב בני אדם בהם לעשות רע, שאם היה מעניש תיכף היו מתיראים מן העונש, אבל הנביא משיב ע''ז לאמר ה' מה שרמה ידך כדי לבל יחזיון ר''ל שמרום משפטיך מנגדם מטעם לבל יחזו וכדי שיהיה מקום לשני צדדי האפשר לעשות רע או טוב, צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, אני אומר כי טוב יותר כי יחזו ויבושו ממעשיהם הרעים כי כבר נתמלא סאתם עד שראוים לקבל ענשם, משני פנים, {{{א}}} קנאת עם ראוי שתקנא על מה שעשו לעמך ולהושיעם, {{{ב}}} אף אש צריך האש שהבעירו הם בעצמם ראוי שתאכלם, כי כבר הרבו המוקד עד שהיתה למדורה גדולה :

רמה, פעל עבר כי טעמו מלעיל, כמו הנה קמה אלומתי, הנה שבה יבמתך, אף אש צריך לדעת המפרשים כאילו כתוב אף צריך אש תאכלם, ולדעתי הוא סמוך, אש של צריך, גם יל''פ אף מענין כעס, אף אש, כעס אש של צריך, ע''ד עלה עשן באפו :

תשפות . תכין וכן שפות הסיר ( מ''ב ד' ) וכן לעפר מות תשפתני ( תהלי' כב ) ויש לפתור את כולן ל' שימה תשית שלום לנו : כי גם כל מעשינו . הרעים : פעלת לנו . כנגדם לקחנו מידך בכל חטאתינו :

ה' תשפות וכו' . ר''ל אתה ה' תערוך לנו שלום כי גם כל המעשים הבאים עלינו בין טוב בין רע הלא הכל אתם פעלת לנו ולא באו במקרה ואם כן הואיל והכל בידך ערוך לנו שלום :

תשפות . ענין עריכה וסדור כמו שפות הסיר ( יחזקאל כד ) :

ה'. אחר שטען שראוי שיעניש את הרשע כי כבר נתמלא סאת רעתו, חוזר לטעון כי ראוי ג''כ אשר מעתה תשפת שלום לנו, כי הגם שהעונש שהבאת עלינו היה בצדק על מעשינו הרעים הלא גם על כל מעשינו הרעים כבר פעלת לנו את העונש הראוי עליהם (ומלת גם מגביל אל הקודם, ר''ל אני מבקש תעניש את הרשע יען כי נתמלא סאת רעתו. גם אנחנו נתמלא סאת העונש על מעשינו וראוי ג''כ שמעתה תשפות שלום לנו) :

תשפת. המדבק דבר במקום חבורו הנאות לו, ועקרו על שפיתת הקדרה על מכונתה. שפות הסיר שפות :

בעלונו . נעשו לנו אדונים ונגשונו : שמך . שם אלהותך נזכיר לאמר כי אלהינו לבד הוא אלהים :

ה' אלהינו וכו' . הוא דרך רצוי לומר ראוים אנו לשלום : לבד בך . אבל לא שמענו אליהם כי בך לבד נזכיר שמך לומר שאתה לבדך נקרא אלהים ואין מי לשתף עמך :

בעלונו . ענין אדון ומושל כמו אם בעליו עמו ( שמות כב ) : זולתך . כמו בלעדיך :

ה' אלהינו, מבאר והולך את שאלתו השנית שראוי שישפות שלום לישראל, כי הלא בעלונו אדונים החזיקו בנו כקנין כספם ורצו להכריחנו שנהיה זולתך שנכפור באמונתך ויחודך, ואנחנו לא הקשבנו להם, רק לבד בך (לבד) נזכיר שמך, רק אותך החזקנו לאלהים ולבד את שמך הזכרנו לא שם אלהי נכר, וא''כ הכי מהראוי הוא אשר ע''י שדבקו בך ולא רצו לכפור באלהותך, עי''כ יהיו.

בעלונו, בעל מורה על הקנין שי''ל בגוף הדבר ולכן בא גם על דברים שאין בהם רוח חיים ובעל השור נקי, לא כן שם אדון, שעקרו על האדנות והגדולה :

מתים בל יחיו . הלא פקד' עליהם כבר ותשמיד' באמרי פיך כענין שנאמר כי מחה אמחה את זכר עמלק ( שמות יז ) :

מתים . כי אמרנו ואין בהם חיות : בל יקומו . לא יוכלו לקום על רגליהם , לכן פקדת :

רפאים . הם המתים שנרפו ונחלשו ע''י המיתה וכפל הדבר במ''ש : פקדת . ענין צוואת הפורענות כמו יפקוד ה' על צבא המרום ( לעיל כד ) : ותשמידם . ענין כליון : כל זכר . שום זכר וכן לא תעשה כל מלאכה ( שמות כ ) ור''ל שום מלאכה : למו . להם :

מתים בל יחיו, לעולם, וכי ראוי שע''י שקדשו שמך ימותו מיתת עולם או יהיו רפאים ולא יקומו, הכי אפשר כי לכן בעבור שדבקו באלהותך פקדת ותשמידם עד שהאבדת כל זכר למו שנאבדו הם וכל אשר להם, ר''ל הלא על קדושת שמך מתו, בעבור יחודך כרעו לטבח, וראוי כי תחיים ותראם בישועתך :

מתים רפאים. מתים נקראו בעת המיתה, ואחר שכבם בקבר נקראו רפאים, (תהלות פ''ח יא, משלי כא טז) :

יספת לגוי . לישראל יספת להם תורה וגדולה וכבוד וכל כמה שיספת להם נכבדת שהם מודין ומשבחין לפניך על כל הטובה הרי בטובתם כך עושים ישראל לפניך קילוס וכבוד ובצר להם :

יספת לגוי ה' . כל מה שיספת לייסר עמך פעם אחר פעם עכ''ז הודו כבודך ולא מרו בך ואף כי הרחקתם ממקומם ללכת גולה בכל קצות הארץ לא זזו ממך :

יספת . מל' הוספה : כל . כמו בכל ותחסר הבי''ת :

יסדת, (טענה שניה) ראה נא ההבדל בין ישראל לעכו''ם, הן יספת גדולה וכבוד לעובד אלילים ויספת להם גדולה שנית, אשאלך הכי עי''ז נכבדת? הלא אדרבה מזה נהיה חילול ה' כי עי''כ רחקת ממך כל קצוי ארץ, כי כל שיספת להגדיל העכו''ם הוסיפו להכעיסך וכן הוסיפו כל קצוי ארץ לכפור בך ולעבוד אלהי נכר :

לגוי. בארתי למעלה (א' ד') שבא לרוב על האומות, ואם בא על ישראל יציין הריבוי היותו גוי גדול :

ה' בצר פקדוך . אינם מהרהרים אחר מדותיך : צקון לחש . שפך שיח ותפלה : מוסרך למו . בהיות מוסר יסוריך באין עליהם וכך היא תפלתם :

בצר . בעת בוא צרה עליהם זכרו בך ודורשים אליך בתפלה : צקון לחש . שפיכת תפלה מצויה ביניהם כאשר בא להם מוסרך :

פקדוך . ענין זכרון כמו וה' פקד את שרה ( בראשית כא ) : צקון . מל' יציקה ושפיכה ויאמר כן על הרבות הפלל וכן ישפוך שיחו ( תהלים קב ) : לחש . ר''ל תפלה הנאמרה בלחש ובקול נמוך : מוסרך . משפט יסורין : למו . להם :

ה', אבל לא כן ישראל, לא לבד שזכרוך בגדולתם. גם בצר פקדוך ולא תלו הצרה במקרה רק בהשגחה, ולא לבד בעת בא עליהם צרה גדולה, כי גם צקון שהיא צוקת הנפש אם באה עליהם איזה צוקה (פערצווייפלונג) היה זה לחש מוסרך למו היה זה למו לחש של מוסרך, כאילו לחשת לאזנם את מוסרך (כמ''ש ויגל אזנם למוסר, איוב ל''ו). ויותר מזה כי גם בעת אשר.

צקון, לדעתי הוא מנחי העי''ן מענין צרה וצוקה, ובא ע''מ פלון כמו זדון לצון ששון, כי לדעת המבארים מענין יצק יהיה משקלו עָלוֹן ולא מצאנו משקל זה בשום מקום. וכבר בארתי למעלה (ח' כב) ההבדל בין צרה וצוקה שצוקה מציין מצוקת הנפש הפנימית (פערצווייפלונג). לחש, נבדל מן סוד במה שמורה על לחישה מפה לאוזן, כנ''ל (ג' ג') ור''ל הצוקה היא למו גילוי בלחש, לגלות אזנם למוסר :

כמו הרה תקריב ללדת וגו' . כן היינו מפניך , רואים אנו צרות מתחדשות וסבורים אנו שהם מיני סימני ישועה וגאולה לפי שאנו מובטחים ליגאל מתוך צוקה וצורה כיולדה זו שהם מיני סימני ישועה וגאולה : מפניך . מפני גזירותיך :

כמו הרה . ר''ל וכה יאמרו בתפלתם הנה כמו אשה הרה אשר תקריב ללדת שאז תאחזה חלחלה ותזעק בעבור ייסורי חבלי הלידה כן היינו גם אנחנו חלים ורועדים מפני זעמך :

תחיל . מל' חיל וחלחלה : בהבליה . הם מכאובי הלידה כמו שמה חבלתך אמך ( ש''ה ח ) : מפניך . ענין כעס וזעם כמו פני ה' חלקם ( איכה ד ) :

כמו הרה, בעת אשר תקריב ללדת שאז תחיל ותזעק בחבליה הגדולים כן היינו מפניך שהבאת לנו חבלים גדולים כאילו קרבה זמן הלידה והישועה, הגם שהישועה לא באה, בכל זאת לא אבדנו תקותנו, כי אז.

תקריב ללדת. מצאנו בשלשה מקומות פעל קרב בהפעיל והוא עומד, פה, (בראשית יב יא) ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה. (שמות יד יו''ד) ופרעה הקריב, ובזה נמצא לחז''ל דרוש שהקריב את ישראל לאביהם שבשמים. והנכון, שהקריב בהפעיל מורה העתקת התנועה, שהולך ומתקרב ועדן לא הגיע אל מקום חפצו :

הרינו חלנו . חיל כיולדה כאלו ילדנו כאלו קרובים אנו להגאל והוא רוח ואין ישועה : ישועות בל נעשה ארץ . בכל סבלינו וצרתינו אין אנו מכינים לנו ישועה : ובל יפלו . ואין נופלין העמים שהם יושבי תבל שכבשו ומלאו את הארץ ויונתן תרגם בל יפלו ל' ונפלינו אני ועמך ( שמות לג ) אין יושבי תבל יכולין לעשות פלא :

הרינו חלנו . לפי שאנו מובטחים להגאל אחז במשל מאשת לידה שיש לה צער הריון וחיל הלידה ויולדת רוח בעלמא שאין לה במה להתנחם על הצער שסבלה ור''ל יאמרו בתפלתם הלא דמינו לאשת לידה כזאת כי סבלנו קושי השעבוד ואין במה להתנחם כי עדיין לא נעשה ישועה בארץ ועדיין לא נפלו הכשדים שכבשו ומלאו פני תבל :

הרינו . מל' הריון : חלנו . מל' חיל וחלחלה :

הרינו וחלנו כאילו ילדנו רוח, מצייר כי הלידה שילדו אז מחבלים העצומים ההם היה רוח רוח של נבואה, רוח של חכמה ודעת, רוח של תקוה, הוא הבן הנולד מן החבלים וההריון הלז, ומבאר מה הוא הרוח, - הרוח הנולד מנבא לנו לאמר ''ישועות בל נעשה ארץ'' רק פה בארץ החומרי לא נעשה ישועות, רק בעולם החומרי לא נושענו, ובל יפלו (הישועות על) ישבי תבל הגשמי הלז, ר''ל פה בעולם החומרי הזה ובחיים הגשמיים אין המקום שתחול בו הישועה האמתיית, ויושבי תבל אין ראוים לישועה נשגבה אמתיית, אבל בכל זאת אין להתיאש, כי.

רוח. בשתופו יורה על רוח גבורה רוח נבואה רוח חכמה ודעת רוח תקוה, ועל כל ענין נפשיי המתעצם בעוז ויוצא מכח אל הפעל כמ''ש במק''א, וכן מצייר פה שנולד אצלם רוח נשגב מנבא להם נשגבות, ומעורר נפשם לתקוה ויחול. נעשה. נפעל עבר, וחסר ב' בארץ, וכן צ''ל על יושבי תבל :

יחיו מתיך . כאן התפלל שיחיו הצדיקים בבקשה ממך יחיו אותן שמומתין עליך יצא דבר מלכות מלפניך לומר נבלתי יקומון נבלות עמי שנבלו עצמן עלי להם תהי תקומה זו חילוף למה שכתוב למעלה רפאים בל יקומו אבל אלו יקומון : הקיצו ורננו . כל זה יאמר להם הקב''ה הקיצו ורננו ל' צווי הוא זה : כי טל אורות טליך . כי נאה לך לעשות כן שיהא טל תורתך ומצותיך להם טל של אור : וארץ רפאים תפיל . ולארץ ולעפר תפיל את ארץ רפאים שריפו ידיהם מתורתך : רפאים תפיל . לפי שאמר ובל יפלו יושבי תבל חוזר ואומר אתה הפילם כי אין בצדקותינו כדי להפילם :

יחיו מתיך . אמר דרך תפלה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך : נבלתי יקומון . יצא דבר מלכות מלפניך לומר נבלתי יקומון ר''ל נבלת עמי שנבלו עצמן עלי יקומון בתחיה ואתם שוכני עפר הקיצו משינת המיתה ושבחו לה' : כי טל . כי טל התחיה שאוריד עליך יהיה כטל היורד על הצמחים שמגדל אותם כן יחיו המתים על ידי טל תחיה : וארץ וכו' . הארץ תפיל ותשליך לחוץ את המתים הקבורים בה :

נבלתי . אף גוף הצדיק ההומת יקרא נבלה כמו את נבלת איש האלהים ( מ''א יג ) : הקיצו . ענין הערה כמו לא הקיץ הנער ( מ''ב ד ) . אורת . הוא שם צמח מה כמו ללקט אורות ( שם ) : רפאים . כן יקראו המתים על כי נרפו ונחלשו ע''י המיתה :

יחיו מתיך, בעולם התחיה בעולם הנצחי אז יחיו המתים וישיגו הישועות המיועדות, ולא שיחיו הנשמות לבד כי גם נבלתי יקומון שגם הגוף יקום בתחיה. ואם החיים לא נושעו, הקיצו ורננו אתם שכני עפר כי הגם שאתם שוכנים בעפר לא אבדה תוחלתכם, כי טל הטל שעלה למרום ממעשיך דומה כטל הבא על האורות, והם הירקות הגדלים ביום אחד כמו כמהים ופטריות שצומחים במהירות גדול כן יצאו הגופים ע''י טל של תחיה (וממשיל כמו שהטל בא מן האדים שמעלים הארות והצמחים שמזיעים אד מימי אוירי (אויסדונסטען) ומזה בא הטל היורד עליהם ומחיה אותם כן תהיה התחיה ע''י המע''ט) ואת הטל הזה תפיל על ארץ של הרפאים והמתים על מקום הקברים להחיות ישיני עפר. כל זה דברי הרוח הנולד, והיא מליצה נפלאה כאילו מעומק צרותיהם יולד אצלם רוח חדש, רוח תקוה ואמונה, והגם שרואים שבעה''ז יבשו עצמותיהם ודומים כעצמות היבשות אשר כל רוח אין בהם. הנה רוח נבואה וייחול יתעורר בלבבם לבטוח על עולם עתידי, ושלא להתיאש בשום אופן, כמו שכתוב (יחזקאל ל''ז) הנני פותח את קברותיכם וכו' :

אורת. ירקות השואפים מטר (ע''ל ה' למ''ד) :

לך עמי בא בחדריך . תשובה זו השיבהו לנביא לך עמי בא בחדריך בבתי כנסיות ובבתי מדרשות , ד''א התבונן על מעשיך בחדרי לבך כך דרש רבי תנחומא : וסגור . דלחך בעדך . ת''י עביד לך עובדין טבין דיגנון עלך ורבי תנחומא דרש סגור דלתי פיך שלא תהרהר אחר מדת הדין : חבי . התחבאי מעט עד יעבר זעם כי אמת אפקוד על שונאיך :

לך עמי . מאמר הנביא בדרך משל בוא בחדרך וסגור הדלת בעדך שלא יוכל לבוא מי אצלך לעשות עמך רעה וסתרי כשיעור רגע מועטת עד אשר יעבור הזעם ותלך לו ורוצה לומר סתרי עצמך במסתר תשובה ומעשים טובים להגן עליך מזעם הצרות שיבואו קודם בוא הגאולה :

בעדך . כנגדך : חבי . מלשון מחבואה ומסתור : זעם . כעס :

לך, משיב לו ה' עמי לך בחדריך, הגם שעתה לא הגיע עת התשועה התחבי רגע עד יעבור זעם ה' מעליך, כי אז.

כי הנה ה' יוצא וגו' . ממדת הרחמים למדת הדין : יושב הארץ . הוא הר שעיר : על הרוגיה . שהרגו בישראל :

יוצא ממקומו . הוא ענין משל וכמ''ש ויצא ה' ונלחם בגוים ( זכריה יד ) : לפקוד . לזכור עון יושב הארץ על היושב בה לשלם גמול המפעל : וגלתה . הארץ תגלה את הדם על ההרוגים הנקברים בה :

לפקוד . ענין זכרון : וגלתה . ל' גלוי :

ה' יצא ממקומו לפקוד על עון העכו''ם שהרעו לישראל וגלתה הארץ את דמיה ששפכו בה יהיה הדם מגולה להעלות חמה לנקום נקם על העבר, ומעתה והלאה לא תכסה עוד על הרוגיה כי אם ימצא הורג נפש תהי ארץ מתקוממה לו לענשו תיכף :