מסיר מירושלים וגו' . כולה מפורשת במסכת חגיגה שמנה עשר קללות קלל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד :

מסיר וכו' . ר''ל לא ימצא בהם לא איש ולא אשה אשר יחונן דלים להספיק להם לחם ומים :

משען לחם . על כי חיות האדם תלויים בלחם ובמים ונשען בהם אמר משען לחם וכמ''ש כל מטה לחם שבר ( תהלים קה ) :

כי הנה, מספר איך ערבה שמש האומה בזמן ההוא, ואיך חסרה מכל מיני השלמות המוכרחים להצלחת העם. מירושלם עיר הממלכה, ומיהודה מכל השבט, משען גדול ומשענה קטנה, זה דרך כלל. עתה מבאר דבריו וחושב כי הצלחת האומה תלויה בשבעה דברים, ומכל אלה לא ימצא ביניהם לא משען גדול ואף לא משענה קטנה. {{{א}}} שימצא ביניהם עשירים נדיבי לב מחזיקים כושל. עז''א שלא ימצא לא משען לחם שהוא משען גדול, ואף לא משען מים, שנמצא בזול. {{{ב}}} שיהיה להם גבורי חיל להצילם מאויב חיצוני, עז''א שלא ימצא ביניהם :

משען. שם תואר לזכר : ומשענה. שם תואר לנקבה וידוע כי בעלי הלשון בהעריכם עצמים חזקים לעומת הפחותים מהם, יעריכום בערך הזכר אל הנקבה, וכן פה משען גדול ומשענה קטנה :

גבור וכו' . מוסב על מלת מסיר שאמר בהמקרא שלפניו :

וקוסם . הוא כחוזה בכוכבים ויודע מהעתידות :

גבור, גדול כשמשון בגבורתו, ואף לא איש מלחמה, המלומד בתכסיסי מלחמה שהוא משענה קטנה. {{{ג}}} שיהיה להם מנהיגים טובים, והם {{{א}}} שופטים בין איש לרעהו בדברי ריבותם, {{{ב}}}, {{{ד}}} נביאים מישרים אותם נגד המקום. עז''א שלא ימצא להם, לא שופט כללי כיהושע וחבריו, ואף לא זקן שקטן משופט והוא משענה קטנה. וכן לא נביא ואף לא קוסם, היודע עתידות ע''פ משפטי הכוכבים שהיא משענה, {{{ה}}} שיהיה להם שרים למשול בם ולעצור במעיזים ומרשיעים, עז''א שלא ימצא להם אף :

גבור, בטבע : ואיש מלחמה. ע''י לימוד או עצה ותחבולות (ש''א טז יח, מ''ב כד יט, ד''ה יז ב', לקמן מ''ב יג), ומבואר כי גבור מעולה מאיש מלחמה : שופט. בכ''מ מגביל שופט עם זקן (דברים כא ב', יהושע ח' לג כג ב' כד א', עזרא י' י') ושני מיני שופטים היו. שופט כללי, מימות יהושע עד מלוך מלך לב''י והיה גדול מן הזקן. ושופטים פרטיים קבועים בכל עיר ופלך והם היו אחר הזקנים במדרגה, ולכן בכ''מ מקדים הזקנים, ופה מדבר מן הכללי : ונביא וקסם. הנביא מגיד עתידות בדבר ה'. והקוסם עפ''י ניחוש או גורל או אצטגנינות, והוא אחר הנביא, ותמצאם סמוכים לרוב לפי מדרגתם, חזון וקסם (ירמיה יד ג'. יחזקאל יב כד. י''ג ו' ז', ט' כ''ג, מיכה ג' ו' ז') :

יועץ . יודע לעבר שנים ולקבוע חדשים : וחכם חרשים . שכשפותח בדברי תורה נעשו הכל כחרשים : ונבון לחש . ראוי למסור לו סתרי תורה שנתנו בלחש כגון מעשה בראשית ומעשה מרכבה :

שר חמשים . מסיר שר חמשים כי יבוטל השררה מכל וכל : ונשוא פנים . איש נכבד שהכל נושאים לו פנים : וחכם חרשים . חכם על חכמים אחרים כלומר שיש לו תלמידים חכמים : ונבון לחש . המבין סתרי תורה הנאמרים בלחש והם מעשה בראשית ומעשה מרכבה :

חרשים . הוא ענין מחשבה כמו אל תחרוש על רעך רעה ( משלי ג ) ר''ל חכמים כי החכמה היא במחשבה : לחש . ענין קול נמוך הנאמר בלחישת האוזן :

שר חמשים, ר''ל כל שררה ומשרה ואף לא נשוא פנים, שאינו מושל, רק דבריו נשמעים מצד כבודו וזה משענה ג''כ לא יהיה להם, {{{ו}}} יועצים היושבים ראשונה במלכות ומפקחים על עניני העם. עז''א שלא ימצא להם יועץ, ויען שיועץ כולל היועץ הגדול והקטן נכלל בזה משען ומשענה, {{{ז}}} שיהיה ביניהם חכמים בכל מדע בעיונית ובמלאכתיות, עז''א שלא ימצא ביניהם חכם חרשים, חכם גדול החורש בשדה העיון, והחורש במלאכת חרש וחושב, ואף לא נבון לחש, היודע איזה סודות וסגולות מקובלות לו, כמו ללחש חיות או כיוצא בו ג''כ לא ימצא ביניהם, ומי יהיה המנהיג אותם. ? :

יועץ. יועץ כללי (מעניסטער) כמו אחיתופל הגילוני יועץ דוד (ש''ב טו יב), וכלל ג''כ יועץ פרטי. בדברים פרטיים : חרשים. פעל חרש הונח בעצם על חרישת האדמה לכל זרע אשר יזרע, ומשם נטה אהלו אל כל החופר בעומק איזה דבר, חרשי עץ אבן ברזל, בעלי העיון החורשים בשדה החכמה משדדי עמקיה, כי החופר בחלקת העיון ישדד עמקים אחריו, ישאל יפליא יקשה יסתור, ואמר החכם ראשית חכמה פליאה, ונקראו החוקרים האלה חכמי חרשים, החרש והמסגר (מ''ב כג יד), לולא חרשתם בעגלתי (שופטים יד יח) : לחש. מלה זאת הונחה על ההגה בקול ענות חלושה מפה לאזן לא ישמע, עלי יתלחשו כל שונאי. ולכן נקראו נזמי האזן לחשים, ומצאנוהו על לחישת הנחשים (תהלות נח, ירמיה ח', קהלת י'), כי היו אומרים אותו בלחישה וזה ההבדל בין לחש וסוד, כי סוד עקרו על ההעלם שיעלימהו אח''כ ולא יגלהו, והלחש על הדממה דקה בעת הדבור מפה לאזן, אף שיגלהו אח''כ :

ונתתי נערים שריהם . אלו בני אדם המנוערים מן המצות : ותעלולים ימשלו בם . שועלים בני אדם חלשים ואני אומר לפי פשוטו תעלולים ליצני בני אדם המתעוללים בהן ומבזין אותם כמו ( איוב טו ) ועוללתי בעפר קרני את אשר התעללתי ( שמות י ) :

נערים שריהם . כי הנער לפי עזות נערותו ישתחרר בהם : ותעלולים . הליצנים ימשלו בם ע''י ליצנותם בדברי שחוק :

ותעלולים . ענין שחוק ולעג כמו כי התעללת בי ( במדבר כב ) :

ונתתי, נערים יהיו השרים, ותעלולים, שהם המדות המגונות והתאוות הרעות ימשלו בם, בהנערים המושלים, באופן שהעם יהיו משועבדים אל ממשלת נערים אשר הם משועבדים אל תאות לבבם, עד שתאות הנערים היא תנהיג את ההמון כולו. ובל תחשוב שהעם בעצמו יהיו בעלי נימוס וא''צ להנהגה, אומר :

ותעלולים. שם תעלול מתאחד עם פעל התעולל שמורה תמיד על פעל מגונה יוצא מגדר המוסר וצומח מתכונה רעה אשר בנפש, וכמוהו שם תעלול תכונות רעות וציורים מגונים מושרשים בנפשות לא הטהרו לכל תאוה ומדה, ור''ל התכונות הרעות ימשלו בם בהנערים. להמפרשים יהיה תעלולים שם התואר, והוא נגד חקי הלשון, כי תעלול שם המקרה, וכן לקמן (ם''ו) :

ונגש העם . יהיו דחוקין ונגושין זה על זה בתיגור וחירום : ירהבו הנער בזקן . יתגדל הנער על הזקן : והנקלה בנכבד . כפשוטו ומדרשו יבא מי שחמורות דומות עליו כקלות וירהב במי שהקלות דומות עליו ככבדות :

ונגש העם . כ''א יהיה נוגש בחבירו על כי לא יהיה בהם מושל : ירהבו . הנער יתגאה על הזקן ואדם נקלה על איש נכבד :

ונגש . ענין לחץ כמו מפני נוגשיו ( שמות ג ) : ירהבו . ענין התחזקות וגאוה כמו רהב הם שבת ( לקמן ל ) : בזקן . הבי''ת היא במקום על כמו כן ינתן בו ( ויקרא כד ) ומשפטו עליו כי על עונש ממון ידבר :

ונגש, יהיו נלחצים איש ע''י איש ואף ע''י רעהו. וגם הנער ירהב ויתנשא על הזקן, אף שחייב לכבדו ממצות התורה, ואף הנקלה ירהב על הנכבד, הגם שהוא נגד הטבע השותלת הכנעה טבעיית שהנקלה יכנע אל הנכבד :

ונגש. פעל זה הנחתו על הנלחץ לתת ממון או לעבוד עבודה שאינו חייב בה עפ''י הלואה, ובא על נגישת המס מטעם זה, וזה המבדיל בינו ובין לחץ דחק ודומיהם שאינו לוקח מידו דבר, ובין שם נושה, שדוחקו לשלם מה שלוה ממנו : באיש. הב' ב' הכללי :

כי יתפש איש באחיו . כאשר יתפוש איש באחיו בבית אביו לאמר עשיר אתה בתורה ומחוורת היא בידך כשמלה : קצין תהיה לנו . ותלמדנו : והמכשלה הזאת . שאנו נכשלים בה באיסור או בהיתר בטומאה או בטהרה תחת ידיך הוא שאתה יודע להורות לנו , דבר אחר שמלה לך להלביש ערום והמכשלה ( פיילנצ''א בלע''ז ) מחסרוני שאני מחוסר לחם תחת ידיך להספיקני ולכך קצין תהיה לנו והוא משיב בביתי אין לחם ואין שמלה ומה טיבי לקצין :

כי יתפוש . כאשר יתפוש איש באחיו ולא אחיו ממש אלא הקרוב אליו מבית אביו ויאמר לו הלא יש לך שמלה ר''ל הלא אתה מלובש מלבושי פאר ושעתך מצלחת ויהיו דבריך מקובלים לזאת תהא לנו קצין ולראש : והמכשלה הזאת . מה שאנו נכשלים איש ברעת רעהו תהיה תחת יד ממשלתך ר''ל אתה תסיר המכשול בכח הזרוע :

יתפוש . ענין אחיזה : שמלה . ענין מלבוש : לכה . כמו לך : קצין . שר :

כי יתפש, מספר איך תחת אשר בימים הקדמונים היה כ''א משתדל שיובחר לקצין והיה לכבוד לו ולכל משפחתו, עתה עת יתפש איש באחיו בבית אביו, ויאמר לו אתה הלא שמלה לך, ואתה לבוש במלבושי כבוד, לך יאתה כי קצין תהיה לנו, ויהי זה לך ולמשפחתך לכבוד, וזאת שנית כי הלא המכשלה הזאת מהעזות והחוצפה המצויה ורעת ממשלת הנערים, הלא היא תחת ידך, אתה יכול לתקן המכשלה, ואם תמנע מההתמנות הנה ידיך עשו את המכשלה, ואתה הגורם (ותפס בדרך הלצה שמלה לך, כאילו מרוב שפלת האומה יספיק לשיהיה מי שיש לו שמלה, הנכבד ונשוא פנים בעם) :

בית אביו. כמו והקול נשמע בית פרעה, בבית אביו : שמלה. בשם המין ישמש בעל הלשון במספר היחיד לרבים, כמו שפרש''י על ויהי לי שור וחמור (בראשית לב), וכן עץ פרי (שם א'), ר''ל שמלות הרבה :

ישא ביום ההוא . אין ישא אלא לשון שבועה הוא ישבע להם לא אהיה חובש לא אהיה מחובשי בית המדרש ובביתי אין לחם ושמלה אין בידי לא טעם משנה ולא טעם אגדה , דבר אחר לפי פשוטו לא אהיה חובש לא אהיה שופט שהוא חובש את הנדונים בבית הסוהר :

ישא . והוא ישיב לומר בשבועה לא אהיה מושל החובש את המחויב במאסר כי אינני ראוי למשול : ובביתי . ר''ל אף שאני מתראה בחוץ לבוש מלבושי פאר אבל בביתי אין כל ואין שעתי מצלחת למשול :

ישא . ענין שבועה כמו לא תשא ( שמות כ ) : הובש . ענין מאסר כלא כמו חבוש בטמון ( איוב מ ) :

ישא ביום ההוא, ישיב לו לאמר. לא אהיה חובש, ר''ל הגם שבימים קדומים היה התמנות הקצין כבוד ותפארת, אז לא היו עזי פנים מצויים, והיה זה שררות, אבל עתה לא קצין אהיה רק חובש, שוטר החובש ואוסר בבית הסוהר, זאת תהיה מלאכתי עתה, כי רבו המעיזים. זאת שנית, כי אהיה מוכרח להתבטל עי''כ מכל עסקי, עד שאח''כ ארד מנכסי. ושיעור הכתוב, לא אהיה חובש, עד שעי''ז ארד מנכסי, ובביתי אין לחם ואין שמלה, כי אהיה מוכרח לפנות מכל עסקי אל דין ודברים ומריבות עם, לכן אבקש, לא תשימני קצין עם. ומה היה הסבה לירידתם פלאים כ''כ? הוא :

ישא. התחלת הדבור, ישא עליך משל : חבש. בבית הסוהר (ע''ל א' ו') :

כי כשלה ירושלים . כולם חסירים ונפולים ואין עוזר זה לזה ולמה כי מאנו לשמוע ועתה כולם מכעיסי' : כי לשונם ומעלליהם אל ה' . לנגדו להכעיסו : למרות עיני כבודו . להקניט לפני כבודו ד''א עניני כבודו :

כי כשלה . במרבית העוני : אל ה' . ר''ל להקניט אותו : למרות עיני כבודו . ר''ל שאומרים שעיני המקום המה מחולפים מעיני האדם כי לא יביט ולא ישגיח במעשה הבריות :

ומעלליהם . ומעשיהם : למרות . כמו להמרות והוא מל' תמורה וחלוף :

כי כשלה ירושלם. עיר הממלכה, ועי''כ כל יהודה נפל, כי יפלו המתנהלים עת יכשל המנהל. כי לשונם, הנה במצות שבין אדם למקום היו צבועים, לובשים אדרת שער למען כחש כאילו הם עובדים את ה', אומר מה שבלשונם ובמעלליהם בגלוי ירמו כי הם אל ה', ועובדים אותו, מה יועילו בזה אחר שלבם לא נכון עמו הלא זה רק, למרות עיני כבודו, בזה ימרו כבוד עיני השגחתו כאילו כעיני בשר עיניו הבלתי צופה תעלומות לב. זאת שנית כי גם את בני אדם לא יוכלו לרמאות בזה, כי הלא :

עיני כבודו. כבוד עיניו, או כי עינים שהם כלים גשמיים לא יתיחסו לעצם הנשגב, אבל יתיחסו העינים לכבודו, כי כבודו הוא המלא עולם כמו שת''א בכל מקום יקריה דה' :

הכרת פניהם . עון שהם מכירים פנים בדין היא ענתה בם לפני , ל''א הכרת פניהם ניכרים הם בעזות פניהם : כסדום הגידו . לא כחדו בפרהסיא עשו :

הכרת . היכר עזות פניהם העידה על רשעותם : וחטאתם . מפרסמים חטאם כאנשי סדום כי המה מגידים ומספרים אותם ולא מנעו מלהגיד וכפל הדבר במ''ש : כי גמלו . במעשיהם גמלו רעה לעצמם :

ענתה . העידה כמו לא תענה ( שמות כ ) : לא כחדו . לא מנעו :

הכרת פניהם, סימני הצביעות והחנופה הנכרים על הפנים. ענתה בם, הם יעידו על אשר בם במעמקי לבבם מהזיוף והחונף, כי כבר יוכר על הפנים הירא ה' באמת מן המזייף והצבוע. וזאת שלישית, כי גם אם בדברים שבין אדם למקום נסתרה דרכם, הלא. וחטאתם כסדום, החטאים שידמו בם אל סדום, שהם החטאים שבין אדם לחברו שזה היה ג''כ חטאת סדום. הגידו לא כחדו, הלא חטאים כאלה עושים בפרהסיא, ומי יטעה לחשוב שהם יראי ה'. וזאת רביעית שגם אם תמצא ידם לרמאות ולזייף הלא אין מרמאים רק א''ע, כי אוי לנפשם כי גמלו להם לעצמם רעה ופורעניות, כי :

הכרת. הכרה בחוש, ויידעה בשכל, והכרת הפנים, הוא הרושמים הנראים על הפנים בה יוכרו תהלוכות הנפש וסתריה, (דיא פיזיאנאמיא) : ענתה בם. ענה הנקשר עם את, הוא תשובת שאלה. עם למ''ד, הרמת קול. עם ב', ענין עדות, לא תענה ברעך עד שוא : לא כחדו. המכחיש חברו, הוא בדבר שיודע בו, והמכחד הוא בדבר שאין יודע בו. אבל פה הכחד עזות יותר מן כחש, שגם חטאתם שאינה גלויה פרסמו הם בעצמם, וכדברי חז''ל (יומא פו) הא בחטא מפורסם וכו' :

אמרו . למי שהוא צדיק כי טוב עשה :

אמרו צדיק . שבחו ורוממו את הצדיק כי עשה את הטוב כי הצדיקים יאכלו גמול מעשיהם ולזה שבחוהו למען ילמדו ממנו לטוב להם :

אמרו . ענינו שבח ורוממות כמו את ה' האמרת ( דברים כו ) והוא לשון מושאל מהנוף העליון ברום האילן הנקרא אמיר כמ''ש בראש אמיר ( לקמן יז ) :

אמרו אל הצדיק, והודיעו אותו לאמר כי הצדק אינו דבר הנדרש לצורך תועלת חיצונית, להשיג ע''י כבוד או גמול, עד שהצדק יהיה רק אמצעי להשיג ע''י את הטוב המבוקש, רק כי טוב, הצדק טוב מצד עצמו והוא תכלית לעצמו, עד שאין לבקש עמו טוב זולתו, כי פרי, מעללי הצדק נמשלים לעץ עושה פרי ותנובה, ומהו פרי העץ הזה, הגמול שישא בעד מעלליו, ר''ל גמול הצדק אינו דבר נפרד ממעללי הצדק, רק הם פרי הצדק ותולדותיו, כל הנוטע עץ הצדק יאכל פריו, וכן.

אוי לרשע רע . שהוא רע לעצמו ורע לאחרים גורם רעה לו ולאחרים בתנחומא והמקרא מוסב על אמרו צדיק כי טוב לו ואוי לו לרשע רע :

אוי . אבל רשע האוחז ברע ולא שב ממנו אוי לו כי יקבל גמולו משלם :

אוי לרשע רע, הרע המוצאת את הרשע אינו ע''י סבה חיצונית, רק הרשע עצמו הוא הרע היותר גדול מכל רע זולתו, כמ''ש ודעו וראו כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך. כי גמול ידיו, העונש המגיע אליו אינו ע''י סבות חיצוניות רק יעשה לו גמול שהכינו לו ידיו בעצמו, הרע עצמו אש היא עד אבדון תאכלנו :

נגשיו מעולל . ליצנים הם : ונשים משלו בו . נשים נואפות משלו בו כמו שאמר למטה יען כי גבהו בנות ציון והטו לבם לרעה ( לפיכך כל חלשים משלו בו ) ויונתן תירגם לשון ( נושים ) : מאשריך . מדריכיך שיש להם לאשרך בדרך טוב הם מתעים אותם . בלעו . קלקלו :

נוגשיו מעולל . הליצנים שבהם המה לוחצים אותם ומושלים בהם והנשים הנואפות הנה משלו בהם כי הטו לב השרים אחרי דעתן : מאשריך . המנהיגים המדריכים אותך המה מתעים אותך מדרך הישר : בלעו . משחיתים דרך הישר שהלכת בו מאז למען לא תשוב אליו וכפל הדבר במ''ש :

נוגשיו . לוחציו : מעולל . ענין שחוק ולעג : מאשריך . ענין דרך והלוך כמו אם תטה אשורי ( איוב לא ) : מתעים . מל' תועה : בלעו . ענין השחתה :

עמי נגשיו מעולל, שעורו, עמי מעולל ומתלוצץ על נגשיו הנוגשים אותו לפרוע מס, יען, כי נשים משלו בו, יען שהנושים ובעלי חובות משלו בכל נכסיהם, וכל אשר להם משועבד אל הבעלי חובות והנושים שלהם, ולכן משחקים על נוגשי המס בשאין להם מה לקחת מידם. עמי, דע כי מאשריך המוליכים אותך בדרך המאושר הם מתעים אותך מני דרך, ולא זאת לבד אלא כי גם הדרך הישר שהלכת בו עד הנה בלעו והשחיתו עד שלא יוכל עוד כלל ולא תוכל לשוב אליו כי נבלע ואיננו. ור''ל כי דרך התורה הוא הדרך הסלול הקבוע לרבים והם עקרי הדת ושרשיו, ומן הדרך הזה מתפשטים ארחות רבות ענפים וסעיפים, ומאשרי הזמן ההוא הטו את העם אל ארחות עקלקלות, והיו יראים פן יעזבו רוע דרכם ע''י הדרך הגדול שהוא עקרי הדת והאמונה, לכן השחיתו גם הדרך הזה במה שהתעום מעקרי האמונה ובזה סרו לאין מרפא. (ודבר פה נגד שני מיני ההצלחות, נגד הצלחה הגשמיית מהעושר והפרנסה אמר עמי נגשיו מעולל, ונגד ההצלחה הנפשיית בעבודת ה', אמר מאשריך מתעים) :

מעולל. למפרשים לצים או עוללים, היה צ''ל מעוללים בל''ר, ולדעתי פעל מעולל מוסב על עמי : ונשים. כתרגומו ורשיא, כמו נושים וכ''פ קצת מפרשים. וכן במדרש אסתר (בפסוק גם ושתי המלכה) וכ''כ (למעלה ה') כי נוגש בדבר שלא לקח כמו המס, ונושה בהלואה שלקח : מאשריך. פעל אשר על ההדרכה נבדל מריעיו במה שמיוחד על ההדרכה בדרך המאושר, ומ''ש ואל תאשר בדרך רעים (משלי ד' יט), ר''ל אל תחשוב שהוא דרך מאושר : ודרך ארחתיך. הדרך הגדול שמסתעפים ממנו ארחות הקטנים, כמו שכתבתי הבדלם (למעלה ב' ג') : בלעו. בלע בכבד מורה השחתה בכ''מ, והבדלו מן שחת במה שבלע מורה שנבלע עד שאינו ניכר עוד במציאות כלל, ובזה משתתף עם בלע בקל על הבליעה תוך גרונו, אם יבלענו ממקומו וכחש בו לא ראיתיך (איוב ח'). אם אבלע (ואף) אם אשחית (ש''ב כ' כ'). ופה ר''ל שלא נשאר מן הדרך רושם כלל :

נצב לריב . עמידה זו לשון עכבה :

נצב . לכן נצב ה' לעשות מריבה עם העמים ולדון אותם ( ולפי שכל שבט לעצמו קרוי עם לזה קרא לכל ישראל בכללם בלשון עמים ) :

נצב, אומר בעת ירצה ה' לשפוט עמו על רוע מעשיהם ויראה כי עקר האשמה תלויה בהזקנים ובהשופטים אשר השחיתו את העם, לכן בעת שיעמוד כשופט על עמו יגביל ג''כ שופטים לפניהם יבא בריב עם הזקנים והשרים, ובזה צייר את ה' כשופט ובע''ד, וז''ש נצב לריב ה', שעומד כבעל דין, וגם עומד לדין עמים שיעמוד גם כן כשופט, והנה כשופט יעמוד לדין עמים שהם ישראל, אבל עם מי ילך לדין. ? אומר :

נצב לריב, ועמד לדין. ריב מורה על טענות בעלי הדינים, כי יהיה ריב בין אנשים, ודין ומשפט על חקירת המשפט מצד השופטים. ויש הבדל בין פעל יצב ובין פעל עמד, העמידה הוא רק הפך הישיבה או ההליכה, וההצבה הוא ההתחזקות לעמוד על, אצל, נוכח, נגד, איזה עצם, ובא ביחוד במקום שצריך להתאמץ על העמידה ההוא כמו לפני גדול, לפני אויב, בעל דין נגד בעל דינו. והכלל כל נצב עומד ולא כל עומד נצב, ולכן אצל ריב אמר נצב, ואצל דין עומד, וכן ברבה (במדבר פ' יא) ובמדרש חזית (פסוק דומה דודי לצבי) ובפסיקתא (פסוק אלהים נצב) אלהים עומד אין כתיב אלא אלהים נצב בעדת אל, מהו נצב אטומוס, כמד''א ונצבת לי שם על ראש ההר, וכתיב והיה טרם יקראו ואני אענה, ופי' הערוך, אטומוס. מוכן שם טרם בואם, ומובן במ''ש : לריב, לדין. שניהם מקור מהפעיל, עקרם להריב להדין, כי אם היו שמות היו נקודים בשו''א :

ה' במשפט יבוא עם זקני עמו . שהי' להם למחות , ולעכו''ם אומר אתם בערת' את כרמי אני קצפתי מעט ואתם עזרתם לרעה : גזלת העני . דור שהיו עניים במעשים טובים כל זה במדרש אגדה ולפי משמעות פשוטו כל הענין על ישראל ועומד לדין עמים הם השבטים . ואתם בערתם הכרם . הזקנים והשרים אכלו את שאר העם :

ה' במשפט . יערוך ויכוח עם זקני עמו ושריו וכה יאמר לא האומות השחיתו עמי אבל אתם בעצמכם רעיתם את כרמי ר''ל ישראל הקרואים כרם ה' צבאות ( לקמן ה ) הם היו לכם למרעה כי אכלתם אותם בכל פה : גזלת העני . לא חסתם אף על העני וגזלתם אותו והנו עדיין בבתיכם ולא חזרתם לו :

ואתם . הוי''ו היא במקום אבל כמו ובעבדיך באו ( בראשית מב ) : בערתם . רעיתם כמו ובער בשדה אחר ( שמות כב ) :

ה' במשפט יבוא, שיבוא במשפט לפני השופטים עם. זקני עמו ושריו, לבקש עליהם דין ולערוך טענותיו נגדם, אל הזקנים (שהם המדריכים במצות שבין אדם למקום), יאמר והלא. ואתם בערתם הכרם, שישראל מצד היחוס שבינם לה' נמשלו לכרם (לקמן ה'), ופרי הכרם הם המעשים הטובים, ואתם נוטרי הכרם עוד בערתם וקלקלתם אותו. ואל השרים (שהם המדריכים בדברים שבין אדם לחברו), יאמר אתם הממונים להציל עשוק מיד עושקו, אצל מי נמצא גזילת העני? הלא בבתיכם :

במשפט יבא עם. לשון זה בא על שני בע''ד הבאים אל מקום המשפט, ומלת עם לעד. וכן ואותי תביא במשפט עמך (איוב יד). יל''פ כן כמו יחדו למשפט נקרבה (לקמן מא) נשפטה יחד (מ''ג) :

מלכם . כמו מה לכם : תטחנו . תכתתו ותמעיטו לבזות בדינם :

מה לכם . ר''ל מדוע תדכאון את עמי ומדוע תטחנו פני עניים :

(טו-טז) מה לכם תדכאו עמי, ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון, הכתוב הזה נקשר עם שלאחריו בדרך שאלה ותשובה, השם שואל מה לכם תדכאו עמי. ? ומשיב לעצמו יען כי גבהו בנות ציון. כי שרי ירושלים היו עושקים וגוזלים ולוקחי שוחד, והסבה לזה כי נשיהם בנות שחץ אבדו הון ברוב התכשיטין שחשב (מפסוק י''ח עד כ''ג), ולמלאות ספקם אלצו את בעליהן השרים אל העושק והגזל. עפ''ז שואל ה' מה לכם תדכאו עמי, למה לא תשבעו כסף? למה לא תאמרו הון? נאם האדון ה' צבאות, ר''ל כן שואל האדון ה'. ויאמר ה', וישיב תשובה על שאלתו זאת שהוא יען כי גבהו בנות ציון, וכו'. ועפ''ז גוזר עליהם ג''כ עונש שיען שגבהו ותלכנה נטויות גרון, בקומה זקופה ומבטת בעינים. הלוך וטפוף, כמנהג הטף במרוצה. וברגליהם תעכסנה מצלצלים להשמיע קול, לכן :

מלכם. ה' מה חסרה במכתב ונבלעת בדגש וכן מזה בידך : תדכאו, תטחנו. דוך הוא הנידך במדוך, וטחינה בריחים, הדיכה תהיה ע''י הרמת העלי והורדתו תוך המכתש, ויכול לתת בתוך המדוך גם דברים גסים והם מתפרדים לחלקים דקים, אבל אין נעשים קמח, והטחינה היא בהפך, לא יתנו בריחים רק דברים דקים תבואה קטניות, ושם נעשים קמח, וכשרוצים לעשות קמח מדברים גסים נותנים תחלה תוך המדוכה, ושם יתפורר, ואח''כ בריחים ושם יעשה קמח. ואכות אותו טחון היטב (דברים ט' כא) תחלה ואכות, ואח''כ טחון. וטחנו בריחים או דכו במדוכה ובשלו בפרור (במדבר יא). טחנו, כשרצו לעשותו קמח. ודכו, כשרצו לבשלו בפרור. והמליץ פה תחלה דכו את העשירים, בעוד נדמו כחלקים גסים בכמות רב מעושר, במדוכת הלחץ, עד שנעשו דקים רזים דלים ועניים, ואח''כ פני עניים טחנו בריחים לעשותו קמח דק אבק ועפר :

ויאמר ה' . על הנשים אשר משלו בעמי יען פיאות נכריות קליעת שערות כי גבהו וגו' : ומשקרות עינים . לשון הבטה ד''א צובעות עיניהם בסיקרא ובכחול : הלוך וטפוף תלכנה . לשון דבר צף על גבי חבירו כמו ( דברים יא ) אשר הציף ומתרגמינן דאטיף כד היתה ארוכה מהלכת בין שתי קצרות כדי שתהא נראית צפה למעלה מהם ויונתן תירגם ובפתהן מקפן , היו קושרות פיאות נכריות קליעת שערות תלושין כורכות עם קליעותיהן שיראו גסות וטפופות : וברגליהם תעכסנה . כשהיו עוברות בשוק אצל בחורי ישראל דורסתו ברגלו ורמזתו צד חיבת נואפות כדי להבעיר בו יצר הרע כעכס זה של נחש . עכס . הוא ארס של נחש :

יען כי גבהו . בעבור שהולכות בקומה זקופה : נטויות גרון . נוטות בגרון אילך ואילך להראות יפיין : ומשקרות עינים . רומזות עם העינים אל הנואפים : הלוך וטפוף . הולכות דרך גאוה בנחת כדבר הצף על פי המים : תעכסנה . כשהיא עוברת אצל בחורי ישראל דורסת במנעלה אשר ברגלה :

גרון . צואר כמו קרא בגרון ( לקמן נח ) : ומשקרות . ענינו הבטת קריצה ורמיזה כי עין שזפתו ( איוב כ ) תרגומו עינא דסקרתא : וטפוף . ענין הצפה ממעל כי אשר הציף ( דברים י ) ת''א דאטיף : תעכסנה . ענין ארס כמו וכעכס אל מוסר אויל ( משלי ו ) :

ומשקרות. בודד, וי''מ צובעות, וי''מ הבטה, ובחז''ל. ב''ר (פי''ח) פי' הבטה, ובויקרא (רבה פרשה טז) ומדרש איכה (פסוק נעו עורים) צובעות בסקרא, ובשבת (דף סב) דהויין מליין עיניהו כוחלא ורמזין כולל שתי הפירושים : וטפוף. מלשון טף, שהלכו כמנהג הילדים, ובויקרא רבה (שם) ומדרש איכה ופסיקתא (פל''א) שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה : תעכסנה. במד' (שם ושם) ובשבת (שם) מפרש לשון עכסא ונחש, מכניסות ארס התאוה, ובירושלמי (שבת פו ה' ד') העכסים קורדיקיא כמ''ש וברגליהם תעכסנה, מפרש מנעלים עבים, והמפרש פי' כבלים או פעמונים להשמיע קול, וכן פי' כעכס אל מוסר אויל. ויל''פ שם על הנחש המצלצל (קלאפפערשלאנגע) :

ושפח . לשון צרעת כמו ( ויקרא יג ) מספחת היא ועל שנכתב בשי''ן דרשו בו רבותינו שתעשנה שפחות מכודנות ויש שדרשוהו שהרבה בהן משפחות משפחות של כנים . פתהן יערה . כליהן יערה ל' ארמי היא פתיא אוכמא הן היו אומרות ימהר יחישה מעשהו שר רואה אותי ונוטל אותי כשבא הפורענות היו שרי נ''נ נוטלין אותן להיות לנשים מחמת יופין , ורמז הקב''ה והיו שופעות כאדם המערה מכלי אל כלי וכאשר נענשו בדם נדה והיו נמאסות עליהן ומשליכין אותן לארץ מעל קרונות שלהן , וי''ת יקרהן יעדי : פתהן . ל' רוחב ל' גודל :

ושפח . בגמול זה תהיינה מוכות בצרעת על הקדקד : פתהן יערה . לפי שאמרו ימהר יחישה מעשהו ומה בכך דוכס רואה אותי ביפיי ויקחני במרכבתו וכן היה ורמז הקדוש ברוך הוא והיו שופעות ונמאסו ונשלכו מן המרכבה , או ר''ל שילכו בגולה ערומות בגילוי ערוה :

ושפח . מל' ספחת הצרעת כמו שאת או ספחת ( ויקרא יב ) : קדקד . היא אמצעית הראש מקום יחלק שם השער אילך ואילך : פתהן . כליהן ובדרז''ל פתיא אוכמא ( פסחים פח ) או הוא מל' והפותות לדלתות ( מ''א ז ) : יערה . ענין הרקה ושפיכה כמו ותער כרה ( בראשית כד ) או היא ענין גלוי ערוה כמו מקורה הערה ( ויקרא כ ) :

ושפח, ידבק על קדקדם צרעת ממארת ואת פאת ראשן יעשה קרחה, (וזה הפך ממה שנהגו המה לגלות הקדקד ולהרבות מקום הפאות בשערות), הוא יגלה מקום שהיה מכוסה בשער ויכסה בצרעת מקום הקדקד שהיה מגולה :

ושפח. צרעת, גמ' ומדרש (שם ושם) ורבה במדבר (פ''ו) והשי''ן שמאלית והסמ''ך אחד הוא, כמו בשורי מהם (הושע ט'), וכן שפח מספחת : פתהן יערה. יגלה מקום פאת ראשן. ערה ענין גילוי, כמו פשוטה ועורה. ואם נוסף בו וא''ו, יורה התגלות מקום שיש גנאי בגלותו, לגלות ערוה :

ביום ההוא . לעתי' לבא כשיבא הקב''ה להשיב את ישראל אליו יסיר ה' מהם את תפארת העכסים שלא יהו תולין תפארתם בנוי תכשיטי נשים ודברי נבלה : העכסים . המנעלים אשר ברגליהם אשר בהם תעכסנה : והשביסים . מיני שבכה לתכשיטי הראש והרבה יש בלשון משנה שביס של שבכה : והשהרונים . יונתן תירגם וסבכיא :

יסיר אד' . רצה לומר לא יתקשטו עוד בתכשיטי פאר כמאז :

העכסים . המנעלים שברגליהן אשר בהם תעכסנה : והשביסים . מין שבכה לתכשיט הראש ובדרו''ל ושביס של סבכה ( נגעים פי''א ) : והשהרונים . תכשיט עשוי בדמות ירח כי תרגום של ירח הוא סיהרא וכן לבד מן השהרונים ( שופטים ח ) :

ביום ההוא, ואז יסיר כל התכשיטין ומיני הקישוט שהיו מתפארין בהם :

הנטיפות . עונקיא לשון ענקים לגרגרותיך ( משלי א ) ולשון נטיפות ע''ש שתלויות על הצואר ונוטפות על החזה והן כמין מרגליות נקובות וחרוזות בחוט ובלע''ז מושטינצא''ש : והשרות . צמידי הזרוע דמתרגם ושיריא : והרעלות . צניף שמצניפות כל פרצופיהם חוץ מגלגל העין כדי שיתאוה אדם ליזון במראות הלסתות ( סא''א ) ל''א והרעלות מיני סרבלים נאים להתעטף בהן ובל' משנה יש מדיות רעולות במס' שבת :

הנטיפות . מרגליות חרוזות בחוט התלוי בצואר ונוטף על החזה : והשרות . צמידי הזרוע כי תרגום של צמידים הוא שיריא : והרעלות . סרבלים נאים עשויין להתעטף ובדרז''ל ערביות רעולות ( שבת סה ) :

הפארים . תרגום כליליא כמו ( שמות לט ) פארי המגבעות : והצעדות . אצעדה של שוקים : והקשורים . כמשמעו קשורי' קצרי' שקושרי' בהן שערן ויש שעושין אותו מוזהבים פרשיינ''ש בלע''ז : ובתי הנפש . שכנגד הלב נושק''א בלע''ז : והלחשים . נזמי האוזן מקום שלוחשין לה שם :

הפארים . כעין כיפת כובע כמו פארי המגבעות ( שמות לט ) : והצעדות . העדי שמשימות בשוקיהן כמו אצעדה וצמיד ( במדבר לא ) : והקשרים . חוטי משי שקושרת בהם שער ראשן : ובתי הנפש . עדי זהב שהנשים תולות בין שדיהן על לבן : והלחשים . נזמי האוזן התלוי במקום שלוחשין שם :

המחלצות . כיתוניא כמו ( שמואל ב ב ) וקח את חליצתם שהגוף מלובש בהם וכשפושטין אותם חולצין אותם מן הגוף : והמעטפות . מצעות המטה כתרגומו שושיפיא . והמטפחות . מפות : והחריטים . תרגומו מחכיא דפוס של בית הרחם כדמתרגמינן וכומז מחוך ( שמות לה ) :

המחלצות . מין מלבוש נאה וכן והלבש אותם מחלצות ( זכריה ג ) : והמעטפות . כסות שמתעטפות בו : והמטפחות . כעין צעיף וכן הבי המטפחת ( רות ג ) : והחריטים . מין כיסים נאים וכן ויצר וגו' בשני חריטים ( מ''ב ה ) :

והגליונים . הן המראות כתרגומו מחזייתא ( ספייקיי''ו בלע''ז ) על שם שמגלו' צורות הפנים קרוין גליונים או שמא מראות שלהם נגללות היו : והסדינים . על פשתן הם המתעטפין בהם : והצניפות . ( מולקינ''ש בלע''ז ) : והרדידים . כבינתא ( פרמל''ץ בלע''ז ) והם של זהב שמכבנין בה הסרבל שהאשה מתעטפת בו :

הגליונים . הם המראות ע''ש שפני האדם נגלה אליו כשרואה בו או כן יקרא האבנט ( ובעדיות פ''ג ) גלגולין ( וע''ש בתוי''ט ) : והסדינים . סדיני פשתן עשויין ולהתעטף : והצניפות . מצנפות הראש : והרדידים . תכשיט מה מרודד ודק כמו נשאו את רדידי ( ש''ה ה ) :

והיה תחת בשם מק . מקום שהיו מתבשמות בו יהיה נימק : ותחת חגורה נקפה . מקום שחגרה שם יהיה ניקף נחתך בחבורות ורשומי מכות כמו ואחר עורי נקפו ( איוב יט ) ונקף סבכי היער ( לקמן י' ) : ותחת מעשה מקשה . מקום שהיו עושות בו המעשה האמור למעלה הלוך וטפוף תלכנה והוא בגובה הראש שם תהיה מקשה קרחה מכה המקרחת את הראש מקשה ל' דא לדא נקשן ( דניאל ה ) ואני הייתי מפרשו תחת המעשה מקשה מקום שהיו שם חגורות נותנות טסי הזהב העשויות מקשה בטדי''ץ בלע''ז אלא שהוא נקוד פתח והוא במסורה בעשרה נקודים פתח ואין אחד מהם דבוק לתיבה של אחריו וכל מעשה שהוא דבוק לתיבה של אחריו נקוד קמץ : ותחת פתיגיל . והוי ( ס''א הרי ) כשתי תיבו' פתי גיל כלי שהוא מביאן לידי גילה והוא בית הרחם האמור למעלה פתהן חלוף אותה גילה תהיה מחגורת שק בכל מתניה : כי תחת יופי . כי זאת הוגנת להיות להם תחת יופי שהיו משתחצות בו :

תחת בושם . במקום שהיו מתבשמות שם יהיה שמה המקה והמסה : ותחת חגורה . במקום שהיו חוגרות שם בתכשיטי פאר שמה יהיה שבירה ורציצה : ותחת מעשה מקשה . במקום שהיו מתקשטות בעדי זהב מעשה מקשה שמה יהיה קרחה כי יפול שער ראשן והוא דבר מגונה ומאוס : ותחת פתיגיל . במקום שהיו חגורות בחגורה של פאר שמה יהיה מחגורת שק בעבור הצער והאבל : כי תחת יופי . ר''ל כי כן ראוי והגון להם במקום שהיו מייפות א''ע בפני הנואפים והוא מקרא קצר ומאליו יובן :

מק . ענין המסה והמגה כמו המק בשרו ( זכריה יד ) : נקפה . ענין שבירה ורציצה כמו ואחר עורי נקפו ( איוב וט ) : מקשה . תכשיט הנעשה מהקשת הקורנס : קרחה . ענין נפילת השער כמו קרח הוא ( ויקרא יג ) : פתיגיל . חגורה רחבה של משי ואין לו דומה ויתכן שהוא לשון מורכב כי פתי הוא תרגומו של רחב כי ירחיב ה' את גבולך ( דברים יב ) ת''א ופתי וגיל הוא ענין שמחה כי הדרך לחגור בה בשמחות לרקד בה במחולות או הוא מלה מורכבת לשון פתיל גיל ר''ל אבנט הנעשה מפתילים ( ועיין בתוי''ט בעדיות פרק ג ) ופתיל ענינו חוט כמו פתיל תכלת ( במדבר כח ) וגיל ענינו אבנט מל' הגליונים הנאמר למעלה :

תחת בשם, במקום שהיו מתבשמים שם בבשמים יהיה הבשר נימוק עד שא''א להתבשם שם. ותחת, ובמקומות שהיו חוגרים שם בגדיהם בדוחק יהיה נקוף וכתות עד שא''א לחגור שם עוד. ותחת, במקום שהיו מקשים שערותם שיעמדו תלתלים יהיה קרוח בלי שער. ותחת, במקום שהיו לובשים בגד רחב יחגרו שק קצר. כי תחת יפי, קיא ומיאוס ומכוה יהיה בכ''מ שהיה שם איזה יופי :

פתיגיל. אין לו ריע, והקרוב כלי של גילה כחז''ל, מלבוש העשוי ללבוש ביום שמחה וגיל, ונגדו חגורת שק בימי אבל, ופתיא כלי בארמי, פתיא אוכמא. ובכלל כלי, הלבוש, לא יהיה כלי גבר על אשה. ומלת כי פרשתי כמפרש מענין כויה :

מתיך . גבוריך מתי מלחמותיך היוצאים בצבא במניין :

מתיך . אנשיך יפלו בחרב האויב : וגברתך . הגבורים שבך אשר לא ימסרו עצמן לחרב האויב ויצאו למולם למלחמה עכ''ז שמה במלחמה יפלו בחרב כי האויב יתגבר עליהם :

מתיך . אנשיך כמו מתי מספר ( בראשית לד ) :

מתיך את ציון! אנשיך החלושים יפלו בחרב אויב בביתם, והגבורים יפלו בשדה המלחמה, (ותפס שם המקרה וגבורתך, לאמר כי לא יפלו במלחמה כגבורים המחרפים נפשם ביום קרב, שהם יפלו אבל גבורתם תקום לעד וזכר לדור אחרון, כי הם יפלו כחלשים רכי לב, עד שגם גבורתך, היינו הגבורה עצמה תפול ג''כ במלחמה, כי שם יראו כי אין גבורה אתך ליום קרב) :

מתיך. מתים הם החלושים, וההבדל בין חרב ומלחמה מבואר וכן לקמן (כ''ב ב') :

ואנו . ל' אנינה : פתחיה . שערי עיירות ובתים בכל שעריה' יהא הספד : ונקתה . ותתרוקן מכל כמו וגם אני נתתי להם נקיון שינים ( עמוס ד ) ובל' משנה יצא פלוני נקי מנכסיו : לארץ תשב . מגוב' לשפלות ישבו לארץ ידמו ( איכה ב ) בתשעה באב :

פתחיה . בכל פתחי הבתים יהיה אנינות ואבלות : ונקתה . תהיה נקיה וריקנית מכל טובה ותשב לארץ בשפל המצב :

ואנו . מל' אנינות : ואבלו . מל' אבלות : ונקתה . מל' נקי :

ואנו, הפתחים של עיר ציון יתאבלו מאין יוצא ובא. ונקתה, תתנקה מכל אשר לה כ''פ המפרשים. ולדעתי כי מנהג עמי קדם היה שלא להתאבל על הגבור הנופל במלחמה שלא להרך את לב העם, ונהפך הוא כי יום מיתתו קבעו ליום משתה ושמחה להורות כי קנה לו שם עולם והוא האושר שלו והיו מענשים קרובי הגבור ואלמנותו אם התאבלו עליו. עפ''ז אמר, אז אשר כל הגבורים יתמו וכולם יפולו, ואלמנות הגבורים ישבו בדודות ופתחיהן אבילות באין בא לבקרם, עד שפתחיה (של האלמנה) יאנו ויאבלו, אז ונקתה מעונש גם אם לארץ תשב ותתאבל, כי לא יודע לאיש, ולא ירך לב מי בעבור זה. והוא דיבור הלציי, מצייר אבדן כל אנשי קרב ובני קשת, שבת אלמנות הגבורים באין חונן ומנחם. יאוש הכללי מעשות חיל עד שלא יקפידו על המסת לב העם, כי תאבד מהם תקוה :

ואנו ואבלו. עיין לקמן (יט ח'), הפתחים יאבלו כמו דרכי ציון אבלות. ופעל ונקתה בא לרוב על שנפטר מעונש, ונקה לא ינקה :