יש נוהגין להתענות בערב ראש חודש ואומרים סדר יום כפור קטן, שבו מתכפרין כל העונות של כל החדש, דומיא דשעיר ראש חדש וכמו שאנו אומרים במוסף זמן כפרה לכל תולדותם, וכל מקום לפי מנהגו.

מצוה להרבות בסעודה בראש חודש, ואם חל בשבת יעשה תבשיל אחד יותר מבשאר שבתות.

ראש חודש מותר בעשיית מלאכה, ונשים נוהגות שלא לעשות בו מלאכה, ומנהג הגון הוא ואין להקל להם.

הלל צריך לומר בעמידה ולא יפסיק בו, וישתדל לאמרו עם הצבור ולכן אם בא לבית הכנסת סמוך להלל, יאמר הלל עם הצבור ואחר כך יתפלל, ואם הוא עומד בפסוקי דזמרה (דהיינו מן הודו עד אחר אז ישיר) יקרא הלל עם הצבור, ולא יברך לא בתחלה ולא בסוף כי ברכת ברוך שאמר וברכת ישתבח עלו לו גם להלל, ודוקא בראש חודש יכול לעשות כן שאומרים ההלל רק בדילוג, וכן בחול המועד וימים האחרונים של פסח, אבל כשאומרים הלל שלם אינו יכול לעשות כן, ומי שאמר הלל שלא בצבור, אם יש שם שנים אחרים יאמר לפניהם הודו לה' וגו' כדי שיענו הם, דכיון שאמר הודו משמע שאומר לאחרים. דין אמירת הלל בית האבל רחמנא ליצלן עיין לקמן סימן ר''ז.

לאחר הלל אומרים קדיש שלם ומוציאין ספר תורה וקורין ארבעה, הכהן קורא שלשה פסוקים שהם וידבר, צו, ואמרת, והלוי חוזר וקורא ואמרת, את הכבש אחד, ועשירית האיפה. וישראל קורא עולת תמיד עד ובראשי חדשיכם וגו', ורביעי קורא ובראשי חדשיכם וגו'.

ראש חודש אסור בתענית ובהספד, ואין אומרים בו צדוק הדין.

חייבין לקדש את הלבנה בכל חודש, ואין מקדשין אותה אלא כשהוא ודאי לילה. שנראית זריחתה על גבי הקרקע וראוי ליהנות מאוה, אם נתכסית בעב אין מקדשין אותה אלא אם כן הוא דק וקלוש ואם התחיל לברך ואחר כך נתכסית בעב גומר את הברכה, אבל אם הוא משער שלא יוכל לגמור את הברכה קודם שתתכסה אסור לו להתחיל.

אין לקדשה רק תחת השמים ולא תחת גג, אך אם אין לו מקום נקי או מחמת אונס אחר יכול לקדשה גם בתוך הבית בעד החלון.

מצוה מן המובחר לקדשה במוצאי שבת כשהוא מבושם ומלובש בבגדים נאים, אך אם מוצאי שבת יהיה לאחר עשרה ימים מן המולד, או שיש איזה חשש שמא לא יוכל לקדשה אין ממתינין למוצאי שבת, מצוה לקדשה באסיפת עם משום דברוב עם הדרת מלך. אבל אל יתעכב בשביל זה כי מצות זריזין מקדימין, דחי למצות ברוב עם.

אין מקדשין אותה עד שיעברו עליה לכל הפחות שלשה ימים מן המולד, ויש ממתינים שבעה ימים, וכשחל מוצאי שבת קודם שבעה ימים אין להמתין אלא יקדשוה במוצאי שבת ואין מקדשין אותה רק עד חצי תשע ועשרים יום, שנים עשר שעות, ושבע מאות ותשעים ושלשה חלקים שהוא ארבעה עשר מעת לעת ושמונה עשרה שעות ושנים ועשרים רגעים מן המולד.

אין לקדשה קודם תשעה באב וכן כשהוא אבל, אלא אם כן לא ישלים אבלתו עד שיהיו עשרה מעת לעת מן המולד אז יקדשה בימי אבלו, ואין לקדשה כשהוא בתענית עד שיטעום מקודם, ומכל מקום במוצאי יום הכפורים כיון שאז יוצאים מבית הכנסת בשמחה על מחילת העונות מקדשין אותה מיד.

אין מקדשין אותה לא בליל שבת ולא בליל יום טוב אלא בשעת הדחק שבמוצאי שבת יעבור הזמן.

סומא מותר לקדשה.

אם הלבנה זורחת בתחלת הלילה קודם שהתחילו להתפלל מעריב, אם יש עוד זמן איזה לילות לקדשה מתפללין תחלה מעריב, ואחר כך מקדשין אותה משום דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ועוד דקריאת שמע הוי דאורייתא, אבל אם אין עוד זמן רק שנים או שלשה לילות בזמן קצר כזה יש לחוש שמא תתכסה בעבים, ובעת הגשמים גם כשיש עוד זמן ארבעה לילות יש לחוש לכיסוי עננים ויש להקדים קידוש לבנה, ואם נראתה הלבנה בעת שאומרים קריאת שמע וברכותיה, אם הזמן מצומצם כל כך שבעוד שיגמרו תפלת שמונה עשרה יעבור זמן קידושה יכולין להפסיק אפילו באמצע ברכות קריאת שמע או באמצע קריאת שמע לקדש אותה, אך אם אפשר יגמרו את הפרק לקדשה בין הפרקים.

אם בחודש אדר לא נראתה עד ליל ארבעה עשר שהוא זמן קריאת המגילה, יקדשו תחלה את הלבנה ואחר כך יקראו את המגילה, ואם נראתה באמצע קריאת המגילה, אם הוא בזמן שגם לאחר שיגמרו את הקריאה יהיה עוד זמן לקדשה, אין מפסיקין באמצע קריאת המגילה, אבל אם עד שיגמרו את המגילה יעבור זמנה, אזי אם כל הקהל עדיין לא קדשו אותה יפסיקו לקדש אותה, ואחר כך יגמרו את המגילה, אבל אם רק יחיד לא קידש אותה שאם יפסיק לקדשה יצטרך אחר כך לגמור את המגילה ביחידות, לא יפסיק משום דפרסומי ניסא עדיף.