ארבע רשויות לשבת: רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית ומקום פטור, ונבאר קצת מהן בקצרה.

איזה רשות היחיד, מקום שהוא לכל הפחות ארבעה טפחים על ארבעה טפחים (שזהו מקום חשוב שראוי להשתמש בו), ומוקף במחיצות גבוהות לכל הפחות עשרה טפחים (אפילו אינן שלמות לגמרי), וחריץ עמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים גם כן דינו כמחיצה. וכן בור שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה על ארבעה, וכן תל שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה על ארבעה, ואפילו כלי כגון תיבה אם גבוה עשרה, או חבית שהיא עגולה ויש בה לרבע ארבעה על ארבעה, כל אלו אפילו הן ברשות הרבים או בכרמלית, הרי הן נחלקות לעצמן והן רשות היחיד. ואויר רשות היחיד הוא רשות היחיד על לרקיע. והמחיצות עצמן שהן מקיפות לרשות היחיד, על גביהן גם כן דין רשות היחיד. והחורים שבמחיצות שכלפי רשות היחיד אפילו הן מפולשות מעבר לעבר כיון שיכולין להשתמש בהן ברשות היחיד הרי הן בטלין אצלו ונחשבין כרשות היחיד (ואם הם רק כלפי חוץ יתבאר בסעיף שלאחר זה).

איזו רשות הרבים, רחובות ושוקים שהן שש עשרה אמה על שש עשרה אמה, שכן היה רוחב הדרך במחנה לויה שבמדבר, וכן דרכים שעוברים בהם מעיר לעיר ורחבים שש עשרה אמה הרי הן רשות הרבים. וכל דבר שהוא ברשות הרבים אם אינו גבוה שלשה טפחים מן הקרקע אפילו הם קוצים או צואה, שאין רבים דורסים עליהם, מכל מקום בטל הוא לגבי הקרקע, והרי הוא כרשות הרבים. וכן גומא ברשות הרבים אם אינה עמוקה שלשה טפחים הרי הוא כרשות הרבים. והחורים שבכתלים כלפי רשות הרבים ואינם מפולשים לפנים לרשות היחיד, אם נמוכים משלשה טפחים לקרקע בטלי לגבי רשות הרבים והרי הן כרשות הרבים, ואם הן למעלה משלשה טפחים נדונין לפי מדותיהן, ואם יש בו ארבעה על ארבעה והוא למטה מעשרה טפחים הרי הוא כרמלית, ולמעלה מעשרה טפחים הוי רשות היחיד, ואם אין בו ארבעה על ארבעה הרי הוא מקום פטור, בין שהוא למעלה מעשרה בין שהוא למטה מעשרה. המבואות שנכנסין לרשות הרבים לפעמים הן רשות הרבים ולפעמים הן כרמלית, ויש בזה הרבה חילוקין דינים, יש אומרים שכל שאין ששים רבוא אנשים עוברים בו בכל יום כדגלי מדבר אינו רשות הרבים אלא כרמלית, ולכן בזמן הזה אין לנו רשות הרבים, וכל ירא שמים יחמיר לעצמו.

איזהו כרמלית, מקום שאין הלוך לרבים וגם אינו מוקף במחיצות כראוי, כגון השדות, ונהר שהוא עמוק לכל הפחות עשרה טפחים ורחב לכל הפחות ארבעה טפחים, ומבואות שיש להן שלש מחיצות, ואצטוונית (הוא מקום שלפני החנויות שהסוחרים יושבים), ואיצטבא (הוא מקום שמניחים עליו פרקמטיא) שלפני העמודים ברשות הרבים, והיא רחבה וגבוה שלשה טפחים או יותר עד עשרה טפחים, וכן מקום שיש בו ארבעה על ארבעה מוקף במחיצות שאינן גבוהות עשרה, ותל שיש בו ארבעה על ארבעה וגבוה משלשה עד עשרה, ובור שהוא ארבעה על ארבעה ועמוק משלשה ועד עשרה. ועוד יש הרבה שהן כרמלית (ולשון ''כרמלית'' הוא לשון רך מל פירוש לא לח ולא יבש אלא בינוני, הכי נמי לא רשות היחיד לפי שאין לו מחיצות כראוי, וגם לא רשות הרבים לפי שאין רבים הולכין שם).

איזהו מקום פטור, כל מקום ברשות הרבים שאין בו ארבעה על ארבעה, והוא גבוה משלשה ולמעלה או בור שאין בו ארבעה על ארבעה ועמוק משלשה למטה, וכן מקום שאין בו ארבעה על ארבעה ומוקף במחיצות משלשה ולמעלה, וכל אלו דוקא כשהן ברשות הרבים הן מקום פטור, אבל אם הן בכרמלית הרי הן גם כן כרמלית.