גדולה מצות ציצית, שהרי הכתוב שקלה ותלה בה את כל המצות כולן, שנאמר, וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', ציצית בגימטריא ת''ר, ח' חוטין וה' קשרים הרי תרי''ג. לכן צריך כל איש להיות נזהר, שיהיה לו טלית קטן, שיהא מלובש בו כל היום, ויהיה של צמר רחלים לבן, וגדול כשיעור, דהיינו ג' רבעי אמה באורך וחצי אמה ברוחב, ויש אומרים אמה על אמה. ואותן שעושין את הטלית קטן תפור מן הצדדין, צריכין ליזהר שיהיה מן כל צד פתוח, רוב הנראה לעינים, ואפילו על ידי קרסים לא יחובר. גם יהא כל אדם נזהר שיהיה לו טלית גדול בציצית, שיתעטף בו בשעת תפלה, ויהדר שיהיה לו טלית נאה, וכן כל המצות צריך לעשותן בהידור בכל מה דאפשר, דכתיב, זה אלי ואנוהו, ודרשינן: התנאה לפניו במצות, וידקדק לקנות ציצית מאיש נאמן, שיהיה בטוח שנעשו בטויה ובשזירה בפירוש לשמה וכמצותן, ויהיו ארוכים כשיעור.

מי שאי אפשר לו אלא בטלית של פשתן, שאי אפשר לעשות בו ציצית של צמר משום איסור שעטנז, יש מי שאומר שיעשה כנפות של עור, ובהם ציצית של צמר, ויש חולקין עליו שלא לעשות כן.

הנקב שמכניסין בו את הציצה, לא יהא רחוק משפת הבגד, הן באורך הן ברוחב, יותר מן שלשה אגודלין, (יש אומרים דגודלין אלו מודדין במקום הקצר שבאגודל, דהיינו בראשו, ונכון להחמיר כן, עיין שערי תשובה), כי למעלה משלשת אגודלין, לא מקרי כנף הבגד אלא בגד. ואם עשה את הנקב למעלה משלשה אגודלין, אף על פי שכשקושר את הציצה, מושך את הקשר, ומקמיט מן הטלית עד שבא הנקב למטה, מכל מקום פסול. ואם לאחר שתלה את הציצה בנקב, שהוא למעלה מן השיעור, חתך בנקב כדי שתתלה הציצה למטה מג' פסול משום ''תעשה ולא מן העשוי''. וגם לא יהא הנקב קרוב לשפת הבגד, בין באורך בין ברוחב, פחות מכשיעור שיש מן הקשר האמצעי של אגודל, עד סוף הצפורן, כי למטה מזה גם כן לא מקרי כנף אלא תחת הכנף. ואם היה הנקב רחוק כשיעור, אלא שעל ידי משיכת הקשר, נקמט שפת הטלית, ואין בו כשיעור, מכל מקום כשר. והחוטין שהם בשפת הטלית ואינם ארוגין, יש ספק אם נמדדין לשיעור זה או לא, על כן צריכין לחתכם משם, קודם קשירת הציצית. בטלית קטן, נוהגין קצת לעשות, שני נקבים זה אצל זה כמו צירי, ומכניסין בשניהם את הציצית, והן תלויות על הטלית מבחוץ.

אם בשעת בשירת הציצית, היה הנקב רחוק כשיעור, ואחר כך נקרע קצת הנקב, או שפת הטלית, עד שהציצה היא בפחות משיעור הריחוק מהקצה, לא נפסלה בכך. כי לא הקפידה התורה, שלא תהא הציצה תחת הכנף, אלא בשעת עשיה, שנאמר, ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם וגו'. ומכל מקום לכתחילה טוב לעשות אימרא סביב הנקב, וכן בשפת הטלית, שלא יפחת משיעור קשר אגודל.

נוהגין לעשות בציצית חמשה קשרים כפולים, שיש ביניהם ארבע חוליות, דהיינו שמכניס את הד' חוטין בתוך הנקב, וקושרם בשני קשרים, וכורך בחוט הארוך הנקרא שמש, ז' כריכות, וחוזר וקושר שני קשרים, ושוב כורך ח' כריכות וקושר שני קשרים, וכורך י''א כריכות וקושר שני קשרים, וכורך י''ג כריכות וקושר שני קשרים. ומהיות כי נוי ציצית הוא, שתהיינה כל החוליות שוות בארכן, לכן בחוליא הראשונה שהכריכות מועטות, ירחיקן זו מזו, ובחוליא שניה יקריבן קצת יותר, וכן בשלישית וברביעית. ושיעור כל אורך הציצה, דהיינו מן הקשר ראשון, עד קצה החוטין, צריך להיות לכל הפחות י''ב אגודלין. והנוי הוא שיהיו כל החוליות ביחד שליש, והחוטין התלוין שני שלישים, על כן ידקדק שתהא כל חוליא ברוחב אגודל, ויהיו כל החוליות ד' אגודלין, והחוטין התלוין ח' אגודלין, ואם הן ארוכות יותר, יעשה החוליות גם כן קצת ארוכות יותר. טוב לדקדק לעשות כל הקשרים בד' חוטין שמצד זה, עם ד' חוטין שמצד זה, שיהא כל חוט חלוק חציו לכאן וחציו לכאן.

אם לא פסק את החוטין זה מזה, אלא שלקח חוט אחד ארוך מאד, וכפלו לארבעה, וכך הכניסם בתוך הנקב, וקשרם ואחר כך פסקן פסול, משום דכתיב, גדלים תעשה לך, ודרשינן ''תעשה ולא מן העשוי'', פירוש דבעינן שיהיו הציצית בשעת עשייתן על הבגד כהלכה, ולא שיהיו נעשים בפסול, ואחר כך יוכשרו על ידי מעשה, שנמצאו עשוים כראוי דזהו פסול. וכן אם היתה הציצה עשויה כתיקונה על בגד אחר, ונקרע הבגד, ורוצה לתת את הציצה כך בבגד אחר, או אפילו בבגד זה, כגון שנפסק הטלית מן הנקב עד סופו, ונפלה הציצה ורוצה להחזירה למקומה, ולתפור את הטלית עד הנקב, וזהו גם כן פסול משום תעשה ולא מן העשוי. וכן אם קשר את הציצית, בשעה שהיה טלית זה פטור מציצית, כגון שהיה רובו תפור, ואחר כך התיר מן התפירות, עד שרובו פתוח וחייב בציצית, אם ישארו הציצית כמו שהן, גם כן פסולין משום תעשה ולא מן העשוי, אלא צריך להתיר את הציצית, ולחזור ולקשרן כהלכה וכן כל כיוצא בה.

קודם שיתעטף בטלית, יבדוק את הציצית אם הן כשרות, וצריך לבדוק גם את החוטין שהן בתוך הנקב, ואת הכריכות, וגם יפריד את החוטין שלא יהיו מהודקין זה בזה. ואם נשתהה לבא לבית הכנסת, שבעוד שיפריד את הציצית ויבדקן, יתבטל מלהתפלל עם הצבור, אינו צריך לבדקן ולהפרידן.

כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן, פירוש קודם העשיה, ולאחר הברכה תיכף ומיד, צריך לעשות את המצוה בלי הפסק, לכן יאחוז את הטלית בשתי ידיו, ויכון שצונו הקדוש ברוך הוא להתעטף בציצית, כדי שנזכור את כל מצותיו לעשותם, שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. ויברך מעומד להתעטף בציצית (הבי''ת בפתח), ויתעטף מיד את ראשו עד למטה מפיו, ואחר כך יעלה הכנפות על צוארו, ויתעטף כעטיפת הישמעאלים, ויעמוד כך כדי הילוך ארבע אמות, ויאמר הפסוקים: מה יקר וגו' ואחר כך יכול להסירו מעל ראשו. ונכון להזהר שלא לגרור את הציצית על הארץ, משום ביזוי מצוה, לכן יגביהן ויכול לתוחבן תוך החגורה.

אין מברכין על הציצית אלא ביום, ולא בלילה. ולכתחילה יזהר שלא יברך עליהם עד שיהא כל כך, שיכיר בין תכלת ללבן. ואם לבש את הטלית קטן בעוד לילה, ולא בירך עליו, או שלבשו בעוד שלא היו ידיו נקיות, ולכן לא בירך עליו, אזי כשהוא מברך על הטלית הגדול, יכוון בברכה זו גם על הטלית קטן. ומי שאין לו טלית גדול, אם לובש את הטלית קטן ביום וידיו נקיות, יברך עליו על מצות ציצית (הוא''ו בפתח), ואם לובשו כשאינו יכול לברך עליו, אזי אחר כך כשהוא יום וידיו נקיות, יקח את הציצית בידיו, ויברך על מצות ציצית. ואם ישן בטלית קטן, לא יברך עליו אחר כך כלל, אך כשמברך על טלית גדול יכוין לפוטרו.

הפושט טליתו ודעתו לחזור וללבשו מיד, אפילו הלך לבית הכסא, כשחוזר ולובשו לא יברך עליו, כיון דמצד הדין מותר ללכת בו לבית הכסא, לכן לא הוי הפסק. אבל אם היה דעתו שלא ללבשו מיד, ונמלך וחזר ולבשו צריך לברך עליו, ואם נפל טליתו ממנו שלא במתכוין, אם מקצתו נשאר על גופו אף על פי שרובו נפל, כיון שנשאר עליו קצת מן המצוה, אינו צריך לחזור ולברך כשמתקנו עליו, אבל אם לא נשאר כלום על גופו, אף על פי שאחזו בידו כיון דלא נשאר מהמצוה על גופו, דהא אין המצוה לאחוז את הטלית בידו, אלא להתעטף בו גופו, לכן צריך לברך כשחוזר ולובשו. ואם אירע לו כן בתפלתו, במקום שאין רשאי להפסיק לא יברך אז, אלא ימתין עד שיוכל לברך, ואוחז את הציצית בידו ומברך.

מותר ליטול טלית של חבירו באקראי בעלמא, גם שלא מדעתו, להתפלל בו ולברך עליו, משום דמסתמא ניחא ליה לאינש, דליעבד מצוה בממוניה, במקום שאין חסרון כיס, אבל לא יוציאו מן הבית שמונח שם, כי אולי חבירו מקפיד על זה. ואם היה הטלית מקופל, יחזור ויקפלו, ובשבת לא יקפלו, דכיון שאין מקפלו משום איסור שבת, חבירו מוחל לו. והשואל מחבירו טלית רק לעלות בו לתורה יש ספק אם לברך עליו, על כן יתכוין שאינו רוצה לקנותו, ואז לכולי עלמא אין צריך לברך. אבל על הטלית הקהל, אפילו אינו נוטלו רק לעלות לתורה, צריך לברך עליו דהוי כשלו.

סתם צמר האמור בתורה ובפוסקים, הוא צמר רחלים ואילים, וטלית שהשתי הוא של צמר, והערב הוא של צמר גפן או משי וכדומה, או להיפך שהערב הוא של צמר, והשתי הוא ממין אחר, ירא שמים לא יברך על טלית כזה, משום דיש אומרים דגם ציצית של צמר אינן פוטרין רק בגד שהוא ממינו. וכן טלית של משי והציצית הן צמר, לא יברך עליו, אלא יברך תחלה על טלית של צמר ויתעטף בו, ואחר כך יסירו ויתעטף בזה, אך אם גם הציצית הן של משי, יכולין לברך עליו, (ולא שכיחי במדינתנו ציצית של משי, דהא ציצית בעינן טויה לשמה). ואם מקצת ציצית של משי, ומקצתן של צמר, גרע טפי ואין לעשות כן.

ציצה שנפסקה ממנה חוט מארבעת החוטין (שהם כפולים לשמנה), ונשאר ממנו כדי עניבה דהיינו ד' אגודלין או נפסקו שנים ונשאר מכל אחד ד' אגודלין, ושני חוטים הם שלמים כשיעור כשרה, אבל אם נפסקו ג' חוטין, אפילו נשאר מכל אחד ד' אגודלין, והחוט הרביעי הוא שלם, או שנפסק אפילו רק חוט אחד, ולא נשאר ממנו ד' אגודלין אף על פי שג' חוטין הם שלמים מכל מקום פסולה, (אם לא בשעת הדחק). ולכן אם נפסק חוט אחד משמונת החוטין התלויין, אפילו נפסק לגמרי עד החוליות פשיטא דכשרה, כיון שחוט זה אינו רק חצי חוט, והרי יש עדיין בחציו השני כדי עניבה ויותר. ואם נפסקו ב' חוטין ולא נשאר מהם בכל אחד ד' אגודלין, אם יש לחוש שמא שני חוטים אלו הם חוט אחד, אם כן הציצה פסולה, אבל אם הוא בטוח שהם משני חוטין, כגון שבשעת קשירתם דקדק לקשור תמיד ד' ראשים שבצד זה, עם ד' ראשים שבצד זה, ועתה נפסקו ב' ראשים מצד אחד של הקשר, אם כן הרי הן בודאי מב' חוטין, וכיון שיש בכל חוט עדיין, שיעור ד' אגודלין ויותר בצד השני של הקשר, ושני החוטין הם שלמים הרי הציצה כשרה. אם נפסק חוט אחד במקום שהם תלוים בנקב פסולה. זה שאמרנו שאם נפסק חוט אחד ונשאר ממנו כדי עניבה כשרה, זהו דוקא, אם בשעת עשיה היו כל החוטין ארוכים כשיעור, אלא שאחר כך נפסקו, אבל אם בשעת עשיה, היה אפילו רק חוט אחד קצר רק משהו מן השיעור פסולה.

חוטי הציצה צריכין להיות שזורין ואם איזה חוט נפרד משזירתו, אזי כל הפרוד נחשב כאלו נקצץ ואינו.

טלית שיש בו ציצית ונחלק לשני חלקים, כמו שהוא שכיח בהרבה טליתים שלנו, שהם מחוברים משני חלקים, ולפעמים מפרידין אותו כדי לכבסו, או לתקנו, ואחר כך חוזרין ומחברין אותם בתפירה, כיון דמסתמא יש בכל חלק כדי להתעטף בו, על כן די אם יטול שתי הציציות מאיזה חלק שירצה, ולאחר שיחבר את הטלית יחזור ויקשרם, אבל אם אין בכל חלק בפני עצמו כדי להתעטף בו, צריך להסיר כל הציצית, (משום כשנתפרדו החלקים נפטר כל חלק מציצית, ולאחר ששוב נתחברו ונתחייב בציצית, אם ישארו בו הראשונות, פסול משום תעשה ולא מן העשוי כדלעיל סעיף ו'). ואם בחלק אחד יש בו כדי עיטוף, ובחלק שני אין בו כדי עיטוף יסיר את הציצית מחלק זה שאין בו כדי עיטוף.

אם נחתך או נקרע הכנף, ונפרד לגמרי מן הטלית, ואין בחתיכה זו ג' גודלין על ג' גודלין יש אומרים שחתיכה זו אפילו לאחר שתפרה היטב אל הטלית, פסולה מלהטיל בה ציצית דכיון שאין בה ג' גודלין, אין עליה שם בגד, ואפילו אם נתחבר עם הטלית, נחשבה כפרוד ויש להחמיר כן. אבל אם אינו נפרד לגמרי מן הטלית, כיון שנשאר מחובר מעט, מועלת התפירה שיהא נחשב בכלל הטלית, והציצית שיטיל בו אחר התפירה כשרות, ונוהגין לתפור חתיכת בגד בכנפי הטלית, משום דבהרבה בגדים אפילו חדשים, יש בהן חתיכות מחוברות שאין בהן ג' על ג', לכן נותנין במקום הטלת הציצית, חתיכה של ג' על ג'.

יש אומרים שבכל השטח של הכנף, שראוי להטיל שם את הציצה, דהיינו ממלא קשר גודל משפת הטלית, עד ג' גודלין, לא יהיה שם שום תפר אפילו משהו בחוט שהיה ראוי לעשות מחוטין כאלו ציצית לטלית זה. כגון אם הטלית של פשתן, לא יתפור שם בחוטי פשתן רק בחוט משי וכדומה, ואם הטלית של משי, לא יתפרנו בחוטי משי, ואם הטלית של צמר, לא יתפרנו בחוטי צמר, אלא בשל משי וכדומה, ויש להחמיר בזה גם באימרא, שעושין סביב הנקב לחזקו, וכל זאת אינו רק בחוט לבן, אבל בחוט צבוע אין לחוש.

אם רוצה להסיר ציצית מן הטלית, כדי לתלות בו ציצית אחרות יותר יפות, או מפני שנפסק אחד מן החוטין, ורוצה לתלות שלמות, אף על פי שגם הראשונות עדיין כשרות, מכל מקום מותר, כיון שאינו מבטל את הטלית מן הציצית. ואדרבה יתלה בו ציצית יותר יפות, ויהא נזהר שלא ישליך את הראשונות למקום בזיון.

ואפילו ציצית שנפלו והסירן מן הטלית, לא יזרקן לאשפה משום ביזוי מצוה. ויש מדקדקין לגנזם בספר, ולעשות מהן סימן בספר, משום דאיתעבד בהו מצוה חדא זימנא, ליתעבד בהו מצוה אחריתא, וגם הטלית שנתישן ואינו לובשו עוד למצוה, לא יעשה בו תשמיש מגונה.

אם בא בשבת לבית הכנסת ומצא שנפסלה ציצה מן הטלית, ואינו מוצא לשאול טלית אחר, והוא מתבייש לשבת בלא טלית, אזי כיון שאי אפשר לו היום, לקשור ציצה אחרת לכן משום כבוד הבריות, מותר לו ללבוש את הטלית כך, ולא יברך עליו. במה דברים אמורים כשלא נודע לו קודם שבת שנפסלה, אבל אם ידע קודם שבת שנפסלה, אסור ללבשו, דהיה לו לתקן מאתמול.

הלובש בגד שהוא חייב בציצית בלא ציצית, הרי זה ביטל מצות עשה, וצריכין להשגיח בקצת בגדים, העשוין באופן שיש להם ארבע כנפות, צריכין לחתוך קרן אחד שיהא עגול. אבל אם כפל את הקרן, ותפרו בענין שנראה עגול, לא מהני, דכל מה שלא חתכו עדיין מכלל הבגד הוא, וגדול עונש המבטל מצות ציצית, והזהיר במצות ציצית, זוכה ורואה פני השכינה.