מתאבלין על פי עד אחד, ועד מפי עד, ובנכרי מסיח לפי תומו.

מי שקבל אגרת שמת קרובו ואינו מבואר בו אם הוא עדיין תוך שלשים או לאחר שלשים, אם הכותב אינו בעל תורה, מוקמינן להאדם בחזקת חי, ואמרינן שלא מת עד סמוך לכתיבת אגרת וחייב להתאבל, אבל אם הכותב הוא בעל תורה אמרינן מסתמא הוא לאחר שלשים דאם איתא שהיה אפשר שיגיע האגרת לידו תוך שלשים לא היה כותב בסתם, אך אם היה אביו או אמו כיון שהמנהג הוא להודיע מיד חייב להתאבל.