כל המונע את הבהמה מלאכול בשעת מלאכתה לוקה, שנאמר לא תחסום שור בדישו, אחד שור ואחד כל מיני בהמה וחיה בין טמאים בין טהורים, ואחד הדישה ואחד כל שאר מלאכות של גידולי קרקע, ולא נאמר שור בדישו אלא בהווה, ואפילו חסמה בקול דהיינו שצעק עליה ועל ידי זה לא תאכל חייב מלקות.

ישראל הדש אפילו בפרתו של אינו יהודי ותבואה של אינו יהודי, עובר משום לא תחסום.

אם הבהמה אינה יכולה לאכול מפני שהיא צמאה צריך להשקותה.

בהמה שהיא עושה בדבר שהוא רע לבני מעיה מותר לחסמה, שלא הקפידה תורה אלא על הנאתה והרי אינה נהנית.