אסור להזיק ממון חבירו אפילו על דעת לשלם, כמו שאסור לגנוב ולגוזלו על דעת לשלם, ואפיל לגרום נזק לחבירו בין במעשה בין בדיבור אסור, כגון ראובן שמוכר סחורה לעובד כוכבים ובא שמעון ואמר לו שאינו שוה כל כך, אף על פי שהאמת כן אסור, וכל הגורם נזק לחבירו, אפילו בענין שפטור מדיני אדם, חייב בדיני שמים עד שיפייס את חבירו.

אפילו מי שבא איזה נזק עליו אסור לסלקו מעליו אם על ידי זה יגרום שיבוא על חבירו, כי אסור להציל את עצמו אפילו בגרם נזק ממון חבירו, אבל קודם שבא הנזק עליו מותר לדחותו שלא יבא עליו, אף על פי שעל ידי זה יבא על חבירו, כגון אמת המים שבא לשטוף שדהו, עד שלא נכנסה לשדהו מותר לגדור בפניה, אף על פי שעל ידי זה היא שוטפת שדה חבירו. אבל משנכנסה לשדהו אסור להוציאה בענין שתגיע לשדה חבירו, שכיון שהנזק מוטל עליו אינו רשאי לסלקו מעליו ולהטילו על חבירו.

וכן חיל מלך שבא לעיר ובני העיר מחוייבים ליתן להם אכסניא, אסור לאחד ליתן שכר לשר החיל לפטרו, כי על ידי זה יגרם נזק לישראל אחר, וכן בכל שאר עניני מסים אסור להשתדל אצל השר לפוטרו אם על ידי זה יכביד על אחרים, והעושה כן נקרא מסור.

אסור למסור ישראל ביד עובד כוכבים בין גופו בין ממונו, בין במעשה בין בדיבור, להלשין עליו או לגלות מצפוניו וכל המוסר אין לו חלק לעולם הבא. ואפילו רשע ובעל עבירות אסר למוסרו לא גופו ולא ממונו ואפילו הוא מצר לו ומצערו תמיד בדברים, אבל אם חבירו מוסר אותו ואי אפשר לו להציל את עצמו אלא על ידי שימסור אותו מותר.

אסור לכנוס לתוך שדה ניר של חבירו מפני שהוא דש נירו ומקלקלו.

אסור לעמוד על שדה חבירו להסתכל בה בשעה שהיא עומדת בקמותיה, שלא יזיקנה בעין הרע. ומכל שכן שאסור להסתכל בחבירו, בענין שיש לחוש שיזיקו בעין הרע. ואפילו בעסקיו ובמעשיו שאין בהם חשש היזק עין הרע, אם עושה בביתו וברשותו אסור לראות שלא מדעתו, שמא אינו חפץ שידעו אחרים ממעשיו ועסקיו, ודרך ארץ הוא כשאחד רואה שחבירו עוסק במלאכתו יברכהו ויאמר לו תצלח במעשיך.

אפילו לעשות ברשות שלו דבר שהוא מזיק לשכנו אסור, לא יניח בחצירו סמוך לכותל של חבירו, כל דבר שיש בו חמימות ומוציא הבל ומזיק את החומה כגון זבל וכדומה, אלא אם כן הרחיק שלשה טפחים, וכן צריך להרחיק שלא לשפוך מים סמוך לכותל חבירו, ולכן צנור המקלח מן הגג צריך להרחיקו מכותל חבירו שלשה טפחים, ומכל שכן שלא לשפוך עביט של מי רגלים בסמוך לכותל חבירו. ולהשתין מים סמוך לכותל חבירו, אם הוא כותל של אבנים או של עץ בלי טיט, די כשמרחיק טפח אחד, ואם היו האבנים צחיח סלע אין צריך להרחיק כלל, ומשתין אפילו על הכותל, ואם הוא כותל של לבנים או של עץ מחופה בטיט, צריך להרחיק שלשה טפחים.