כל אשה שראתה דם בימי טהרתה, צריכה למנות חמשה ימים עם יום זה, דהיינו יום הראיה ועוד ארבעה ימים, ואפילו ראתה בסוף היום לאחר שהתפללו הקהל וגם היא ערבית או קבלו שבת, אם עדיין הוא יום עולה לה יום זה למנין, וביום החמישי לעת ערב קודם בין השמשות תבדוק את עצמה היטב, ותרחץ לכל הפחות פניה שלמטה, ותלבש כתונת לבן ונקי וגם שאר הבגדים יהיו נקיים וזה נקרא ''הפסק טהרה'' ובלילה תציע על מטתה גם כן סדין לבן ונקי, וגם הכרים והכסתות כולם יהיו נקיים, ומיום המחרת מתחלת לספור שבעה נקיים, ואין חילוק בין ראיה מרובה לראיה מועטת, שאפילו לא ראתה אלא טפה אחת או שמצאה רק כתם בימי טהרתה, לעולם צריכה להמתין חמשה ימים, וכן אפילו ראתה דם כל החמשה ימים אלא שפסקה קודם בין השמשות, מיד לאחר שפסק הדם יכולה להפסיק בטהרה.

בשעת הדחק כגון שהיא בדרך, ואין לה מים כלל אפילו לרחוץ פניה שלמטה אינו מעכב, רק שתקנח את עצמה היטב היטב בכל מה דאפשר, ואם יכולה לרחוץ במי רגלים שפיר דמי, ואם אין לה כתונת לבנה יכולה ללבוש גם כתונת ישנה, רק שיהא בדוק שאין עליה כתמי דם.

יש אומרים דאם התפללו הקהל ערבית אף על פי שעוד היום גדול, אינה יכולה עוד להפסיק בטהרה שתמנה מיום המחרת, מאחר שהקהל כבר עשו אותו לילה, ויש אומרים דמותרת ואפילו עשו הקהל שבת, ויש ליזהר לכתחלה ובדיעבד אין להחמיר, ויכולה להפסיק בטהרה כל שעדיין אינו בין השמשות, אבל אם גם היא התפללה ערבית ומכל שכן כשהדליקה נרות לשבת או ליום טוב אף על פי שעדיין יום גדול אינה יכולה עוד להפסיק בטהרה. בקיץ אשר בהרבה קהלות מתפללין ערבית בעוד היום גדול, שהיא צריכה לכתחלה להפסיק בטהרה קודם לכן כמו שכתבנו, אזי כשיגיע סמוך לבין השמשות יש לה לבדוק את עצמה עוד הפעם, כי עיקר הפסק טהרה הוא בעת היותר סמוך לבין השמשות, ובדיעבד אם לא בדקה את עצמה אלא שחרית ומצאה טהורה בדיעבד סגי בכך.

לעולם ילמד אדם בתוך ביתו להחמיר לכתחלה שתהא בדיקת הפסק טהרתה במוך דחוק, ושיהא שם כל בין השמשות, שבדיקה זו מוציאה מידי כל ספק.

יש מקומות נוהגין שאם זמן לבישת לבנים הוא בשבת או ביום טוב דוחין עד לאחר כך. מפני שאין כל אשה יודעת ליזהר באיסור רחיצה ואיסור סחיטה. ובמקומות שנוהגין להקל, אם רוחצת בצונן יכולה לרחוץ אפילו כל גופה, אבל בחמין צריכה ליזהר שלא לרחוץ אלא באותו מקום ובין ירכותיה, ודוקא בחמין שהוחמו בערב שבת ובערב יום טוב. גם צריכה ליזהר מאיסור סחיטה שלא תרחץ בבגד רק בידיה וביום כפורים לא תרחץ כלל רק תקנח את עצמה יפה יפה (דהוי שעת הדחק כמו שכתוב בסעיף ב' דהא אסורה ברחיצה) ותלבש כתונת לבנה. ובתשעה באב וכן בשעת ימי אבלה גם כן לא תרחץ רק תקנח, וגם כתונת לבנה לא תלבש רק כתונת ישנה שהיא בדוקה שאין עליה כתמי דם, אבל לאחר שבעה אף על פי שאסורה ברחיצה כל שלשים, מכל מקום יכולה לרחוץ קצת לצורך לבישת לבנים ותוכל ללבוש כתונת לבנה.

בכל יום מז' ימי הספירה צריכה לכתחלה לבדוק את עצמה שתי פעמים בכל יום, אחת שחרית ואחת סמוך לבין השמשות, ובדיעבד אפילו לא בדקה רק פעם אחת ביום הראשון ופעם אחת ביום השביעי יש להקל, ודוקא ביום הראשון וביום השביעי. אבל אם בדקה יום הראשון ויום השמיני, אין לה אלא יום השמיני בלבד, וצריכה להוסיף עוד ששת ימים.

כל בדיקות אלו בין בהפסק טהרה בין בשבעה ימי נקיים צריכין להיות בבגד פשתן לבן ישן או בצמר גפן או בצמר לבן נקי ורך, ותכניסנו בעומק לחורים ולסדקים עד מקום שהשמש דש, ותראה אם אין בו איזה מראה אדמומית, ואם אי אפשר לה להכניס כל כך בעומק, תבדוק על כל פנים כפי כחה האפשרי, וטוב שלכל הפחות בדיקה אחת תהיה עד מקום שהשמש דש (וצריך כל איש ללמד את אשתו דין הבדיקות כי הרבה אינן יודעות) ובתולות שבודקות קודם הנישואין יבדקו גם כן כפי כחן האפשרי.

הבדיקות צריכות להיות לאור היום ולא לאור הנר. ויש מחמירין אפילו בדיעבד אם לא היתה לכל הפחות בדיקה אחת ביום הראשון ובדיקה אחת ביום השביעי לאור היום.

אם מצאה כתם בימי ספירת הנקיים או אפילו ראתה דם ממש, יכולה להספיק בטהרה וללבוש לבנים גם ביום זה כל שפסקה קודם בין השמשות, וביום המחרת תספור שבעה נקיים מחדש.

וכן כלה שראתה דם קודם הנישואין, ואם תמתין חמשה ימים יהיה יום הנישואין קודם זמן טבילתה, וקשה להם לדחות הנישואין, אזי תוכל להפסיק בטהרה מיד ביום שפסקה קודם בין השמשות, ולספור ממחרת שבעה נקיים כדי שתוכל לטבול קודם החופה. וזה עדיף טפי מלעשות החופה בעודה נדה.