קודם ברכת המזון בעשרה, אומר המברך דוי הסר וכו' ואומרים שהשמחה במעונו, ויש לומר שאכלנו משלו בלא וא''א ולא ושאכלנו משלו, ואחר ברכת המזון לוקח כוס שני ואומר עליהם ששה ברכות, ואחר כך מברך על הכוס של ברכת המזון בורא פרי הגפן, וטוב שלא למלאות את הכוס לששה ברכות עד לאחר ברכות המזון. צריכין ליזהר שלא יאכלו אנשים ונשים בחדר אחד, שאם אוכלים אנשים ונשים בחדר אחד אין אומרים שהשמחה במעונו כי אין שמחה כשיצר הרע שולט.

בחור שנשא בתולה או אלמנה, וכן אלמן שנשא בתולה מברכין כן בסעודה הראשונה שאחר הנשואין, אפילו לא אכלוה ביום רק בלילה שלאחר יום הנשואין, או אפילו ביום שלאחריו (משום דסעודה ראשונה הוי כפנים חדשות), אבל אחד סעודה הראשונה וכן בכל שבעת ימי המשתה אם באו פנים חדשות מברכין כן.

וכשאין פנים חדשות, אם סועדים עם החתן אנשים שאינם מבני ביתו מחמת שמחה מריעות, אין אומרים דוי הסר וכו' ואומרים נודה לשמך וכו' והשמחה במעונו. ואחר ברכת המזון לוקח כוס שני ואומר ברכת אשר ברא ששון ושמחה וכו'. ואחר כך לוקח הכוס של ברכת המזון ואומר עליו בורא פרי הגפן, ולזה אינו צריך עשרה רק גם בשלשה מברכין, אבל אם אינו סועד רק עם בני ביתו לבד אינו אומר כלום מזה.

אלמן שנשא אלמנה, אם אכלו סעודה הראשונה ביום הנישואין אף על פי שנמשכה הסעודה גם בלילה מברכין כמו שכתוב בסעיף א', אבל אם לא אכלו עד הלילה אי איכא אנשים שאוכלים מחמת שמחת מריעות מברכין כמו שכתבתי בסעיף ג' (ואפילו איכא פנים חדשות) וכן בכל הסעודות שלשה ימים הראשונים.

פנים חדשות מקרי, אם בא לשם אדם מחמת שמחת מריעות ורוצים להרבות בשבילו, ואף על פי שאינו אוכל. שבת ויום טוב ראשון הוי כפנים חדשות, ודוקא סעודת הלילה וסעודת שחרית, אבל סעודה שלישית לא הוי פנים חדשות אלא אם החתן דורש.

אם אדם מזמין את החתן ואת הכלה לאכול שם, אם מיחדין להם שם חדר בפני עצמן שיכולין להיות ביחד לבד ולשמוח שם, הוי שם כמו חופה דידהו ומברכין שם שבע ברכות, ואם לאו אין מברכין אפילו אשר ברא וכו' שהשמחה במעונו.

בני החופה שנחלקו לחבורות הרבה, אפילו לבתים שאינם פתוחים למקום שהחתן שם, מכל מקום מברכים בכל חבורה וחבורה ברכות אלו, כיון שאוכלים מסעודה שהתקינו לחופה, אבל השמשים האוכלים אחר סעודת נישואין אין מברכין ברכות אלו.

מחזיר גרושתו אין אומרים שהשמחה במעונו, ובסעודה הראשונה ביום הנישואין אומרים שבע ברכות ומכאן ואילך אין אומרים כלום.

מצוה לשמח חתן וכלה ולרקד לפניה ולומר שהיא נאה וחסודה (מלשון ותשא חן וחסד לפניו) ומצינו שרבי יהודה בר אילעי היה מרקד לפני הכלה.

אסור להסתכל בכלה אבל מותר להסתכל בתכשיטין שעליה ובפריעת ראשה.

יש נוהגין שאם הכלה היתה טמאה בשעת נשואין, אזי אחר כך בליל טבילתה עושין סעודה ומזמינים גם אנשים אחרים ואין זה נכון, ויש לבטל מנהג זה משום צניעות, אך אם עושין קצת סעודה לאנשי הבית ואומרים שהשמחה במעונו אין למחות, אבל שבע ברכות אסור לברך רק באופן שנתבאר לעיל.

הנושא בתולה צריך לשמוח עמה שבעה ימים ונקראים שבעת ימי משתה. לא יעשה מלאכה ולא ישא ויתן בשוק, אלא אוכל ושותה ושמח עמה, בין אם הוא בחור או אלמן, ואפילו היא מוחלת מכל מקום אסור בעשיית מלאכה ואסור לצאת יחידי בשוק והנושא בעולה, אם הוא אלמן לכולי עלמא אינו צריך שמחה אלא שלשה ימים, ואם הוא בחור יש אומרים דצריך לשמוח עמה שבעת ימים כיון דמברכין בשבילו שבע ברכות, ומכל מקום בזה אשה יכולה למחול על שמחתה.

הנושא אשה צריך לעמוד בעירו שנה תמימה לשמוח עמה, שנאמר לא יצא בצבא, נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו, אבל האשה יכולה למחול.