נוהגין שהחתן והכלה מתענין ביום חופתן, מפני שבאותו יום מוחלין להם עונותיהם ואומרים בתפלת המנחה עננו כמו בשאר תענית. נוהגין במדינות אלו שאין מתענין אלא עד לאחר החופה, ואם נתאחרה החופה בלילה אזי לאחר צאת הכוכבים יכולים לאכול איזה דבר ובלבד שלא ישתו משקה המשכרת.

בראש חדש ובאסרו חג דשבועות ובחמשה עשר באב ובחמשה אשר בשבט וכן בחנוכה ובשושן פורים אין מתענין, אבל בניסן אפילו בראש חדש ניסן מתענין, וכן בל''ג בעומר ובימים שבין ראש חדש סיון לשבועות ובימים שבין יום הכפורים לסוכות מתענין.

בימים שאין מתענין צריכין ליזהר שלא לרדוף אחר מותרות מאכל ומשתה, ומכל שכן שיזהרו מאד במשקה המשכרת (כי יש אומרים טעם התענית משום דחיישינן שמא ישתכרו ולא תהא דעתם מיושבת).

צריכין החתן והכלה להתקדש עצמן במאד מאד בהכנסם לחופה, ויעשו תשובה ביום ההוא ויפשפשו במעשיהם מיום הולדם עד היום הזה, ויתודו ויבקשו מחילה וסליחה וכפרה מהשם יתברך, ויהיו מודים ועוזבים, ויתחרטו חרטה גמורה בשברון לב ויעשו הסכמה חזקה מהיום והלאה לעבוד את ה' באמת ובתמים ולהיותם קדושים וטהורים, ואחר כך יכנסו לחופה ויתפללו שהקדוש ברוך הוא ישרה שכינה ביניהם, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה איש ואשה שכינה ביניהם. ונוהגין שאומרים הוידוי בתפלת מנחה כמו בערב יום הכפורים.