קדושת בית הכנסת ובית המדרש גדולה מאד, ומוזהרים עליהם לירא ממי שהוא שוכן בהם יתברך שמו, כדכתיב ומקדשי תיראו, ובית הכנסת ובית המדרש נקראים גם כן מקדש, כדכתיב ואהי להם למקדש מעט, ודרשינן אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. ולכן אסור לדבר בם דברים בטלים, ואין מחשבין בהם חשבונות אלא של מצוה, כגון קופה של צדקה וכדומה. ונוהגין בהם כבוד, לכבדם ולרבצם, ומדליקין בהם נרות לכבוד. אין לנשק בהם בניו הקטנים, שאינו ראוי להראות שם אהבה אחרת, זולת אהבת השם יתברך.

קודם שיכנוס לתוכם יקנח את הטיט מעל רגליו. וישגיח שלא יהא עליו ולא על בגדיו שום לכלוך. מותר לרוק בהם אך ישפשף תיכף ברגליו.

אין נכנסין בהם לא בחמה מפני החמה ולא בגשמים מפני הגשמים. ואם צריך לכנוס לקרות את חבירו, יכנס ויקרא שם איזה פסוקים, או יאמר איזה תפלה, או שישמע מאחרים איזה לימוד, או לכל הפחות ישב שם מעט, כי גם הישיבה בהם היא מצוה, ואחר כך יקרא את חבירו.

אסור לאכול או לשתות או לישן בהם אפילו שינת עראי, ולצורך מצוה כגון בליל יום הכפורים מותר לישן, אך יתרחק מן הארון הקודש. וכן לאכול שם לצורך מצוה, סעודה שאין בה שכרות ולא קלות ראש מותר. וכן אותם האנשים שלומדים שם בקביעות מותרים לאכול ולישן שם אפילו שינת קבע, שלא יתבטלו מלימודם.

כשבונין בית הכנסת, צריכין להוראת תלמיד חכם, איך ובאיזה ענין לבנותו.