כל דבר שיש בו תערובות חמץ, ואפילו אין בו חמץ בעין רק הטעם מחמץ, כגון שהסירו את החמץ מכל מקום אסור להשהותו בפסח, אבל דבר שלא היה בו חמץ כלל אלא שנתבשל בכלי חמץ אפילו היה הכלי בן יומו, או שנכבש בכלי חמץ מותר להשהותו בפסח. ודוקא שנתבשל או נכבש קודם פסח, אבל אם נתבשל או נכבש בפסח בכלי חמץ חייבין לבערו.

תבואה שיש בה גרעינים צמוחים או מבוקעים, ואפילו הם מעורבים מעט בהרבה, וכן תבואה שנפל עליה מים או שרחצה במים אסור להשהותה. וכן כל הדברים שנעשה מתבואה זו אסור להשהותן, ומי שמוכר לחבירו תבואה שנתלחלחה, צריך להודיע לו שלא ישהה אותה בפסח, ולנכרי אסור למכרה במקום שיש חשש שימכרנה הנכרי לישראל וישהה אותה בפסח.

בגדים שנתכבסו ונתקנו בחלב חטה מותר ללבשן בפסח, אבל אין להציען על השלחן אם יש עליהם איזה ממשות, שיש לחוש שיתפרר מהם איזה פירור, וכל שכן שאסור לתת לתוכן קמח של פסח.

מותר לדבר ניירות בחלון אפילו בתוך שלשים יום לפסח, ובלבד שלא יהא החמץ נראה, דכיון שהדבר אינו חמץ גמור וגם הוא מכוסה לא החמירו בו, אבל אם נראה בחוץ אסור, וקודם שלשים יום בכל ענין מותר.

דיו שנתבשלה בשכר קודם פסח, מותר לכתוב בה בחול המועד פסח כיון שנפסלה מאכילת הכלב קודם הפסח. וכן כל כיוצא בזה שנפסל ונפסד החמץ לגמרי קודם הפסח, מותר בפסח בהנאה ובשהיה, אבל אינו יהודי שבשל בפסח דיו בשכר אסורה לישראל בהנאה, משום דחמץ של אינו יהודי גם כן אסור לישראל בהנאה בפסח.

כל הכלים שאינו מכשירן לפסח, צריך לשפשפן היטב בערב פסח קודם שעה ששית ולהדיחן בענין שלא יהא חמץ ניכר בהן, ויצניעם במקום צנוע שאינו רגיל לילך לשם בפסח, וטוב לסגרם בחדר מיוחד ולהצניע את המפתח עד לאחר הפסח.