אין לשין את המצות אלא במים שלנו הלילה, דהיינו שישאב אותם בין השמשות ויעמדו בתלוש כל הלילה, ואפילו אם הלילה ארוך יותר משנים עשר שעות אסור ללוש בהן עד אור היום ואם הלילה קצר ואין שנים עשר שעות עד אור היום צריכין להמתין עד שיעברו שנים עשר שעות משעה שנשאבו, ועמא דארעא נוהגין שמיד באור היום לשין עם המים שלנו אף שעדיין לא עברו שנים עשר שעות, ואף שיש להם על מה שיסמוכו, אבל רוב הפוסקים מחמירים בזה ועל כן צריך ליזהר בדבר.

אם לא יוכל לשער את הזמן בין השמשות יקדים קצת, ובלבד שלא ישאב קודם שקיעת החמה, והמנהג לסנן את המים ולכסותן, וצריכין להעמידם במקום קר וכשהוא נושאם ביום לבית יזהר שלא יבא עליהם השמש.

יכול לשאוב בפעם אחת לכמה ימים, אבל המצוה היא לשאוב בשביל כל יום ויום בפני עצמו, ונוהגין שלא לשאוב בכלי חרס ישן אפילו הוא של פסח אלא אם כן הוא מצופה, דכלי חרס ישן שאינו מצופה אינו הידור מצוה, ואין לשנות המנהג.

הנהרות בימי ניסן על פי הרוב הן יותר קרים מן הבארות ועל כן ישאב מן הנהר, אך לפעמים הנהרות גדולות מהפשרת השלג ואינם קרים כל כך אז טוב יותר לשאוב מן הבארות.

לא ישאיבום על ידי אינו יהודי אלא על ידי ישראל.

לא יתנם בכלי שהיה בו דבש או שאר מי פירות אלא אם הגעילו קודם, מכל שכן שלא יתנם בכלי שהיה בו דבר חריף אפילו לא היה חמץ משום דעל ידי דבר חריף ממהר להחמיץ ואפילו הגעלה לא מהני לזה גם לא יתנם בכלי נחשת שאינו מצנן כמו שאר כלים.

אם רואה שלא יספיקו לו המים שלנו מותר להוסיף לתוכן שאר מים, ובלבד שיהא הרוב ממים שלנו, ולכתחלה טוב שיהיו שני שלישים מים שלנו, ויש להדר אם אפשר לשאוב את המים שמוסיפים מתוך משאבה או שאר באר מכוסה שאין השמש באה על המים.

כשאופין ביום ראשון צריכין לשאוב ביום חמישי בערב, כי ביום ערב שבת אי אפשר לצמצם בין השמשות, ובשעת הדחק שלא שאב ביום חמישי ישאב בערב שבת לאחר מנחה או בשבת על ידי אינו יהודי.

אין לשפוך את המים מפני המת או מפני התקופה, שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע, ומכל מקום לכתחלה כשיודע שהתקופה תפול יניח בתוך המים חתיכת ברזל קטן ונקי כמו מחט, ויהא תלוי בחוט שלא יצטרך אחר כך להכניס את היד לתוך המים לקחת אותו אלא ימשכו עם החוט.