פרשת שלח לך-שביעי
ואם נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת:
וכפר הכהן על הנפש השגגת בחטאה בשגגה לפני יהוה לכפר עליו ונסלח לו:
האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה:
והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את יהוה הוא מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה:
כי דבר יהוה בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה:
ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקשש עצים ביום השבת:
ויקריבו אתו המצאים אתו מקשש עצים אל משה ואל אהרן ואל כל העדה:
ויניחו אתו במשמר כי לא פרש מה יעשה לו:
ויאמר יהוה אל משה מות יומת האיש רגום אתו באבנים כל העדה מחוץ למחנה:
ויציאו אתו כל העדה אל מחוץ למחנה וירגמו אתו באבנים וימת כאשר צוה יהוה את משה:
ויאמר יהוה אל משה לאמר:
דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת:
והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות יהוה ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם:
למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדשים לאלהיכם:
אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה אלהיכם: