פרשת בשלח-שישי
וידבר יהוה אל משה לאמר:
שמעתי את תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם:
ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה:
ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס דק ככפר על הארץ:
ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה:
זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו:
ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט:
וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו:
ויאמר משה אלהם איש אל יותר ממנו עד בקר:
ולא שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה:
וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס:
ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה:
ויאמר אלהם הוא אשר דבר יהוה שבתון שבת קדש ליהוה מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העדף הניחו לכם למשמרת עד הבקר:
ויניחו אתו עד הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא היתה בו:
ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו בשדה:
ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו:
ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט ולא מצאו:
ויאמר יהוה אל משה עד אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי:
ראו כי יהוה נתן לכם השבת על כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו ביום השביעי:
וישבתו העם ביום השבעי:
ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש:
ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים:
ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אתו לפני יהוה למשמרת לדרתיכם:
כאשר צוה יהוה אל משה ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת:
ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען:
והעמר עשרית האיפה הוא: