פרשת מקץ-רביעי
ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים:
ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם:
ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו:
והרעב היה על כל פני הארץ ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים:
וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף כי חזק הרעב בכל הארץ:
וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו למה תתראו:
ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות:
וירדו אחי יוסף עשרה לשבר בר ממצרים:
ואת בנימין אחי יוסף לא שלח יעקב את אחיו כי אמר פן יקראנו אסון:
ויבאו בני ישראל לשבר בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען:
ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה:
וירא יוסף את אחיו ויכרם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אלהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר אכל:
ויכר יוסף את אחיו והם לא הכרהו:
ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם ויאמר אלהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם:
ויאמרו אליו לא אדני ועבדיך באו לשבר אכל:
כלנו בני איש אחד נחנו כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים:
ויאמר אלהם לא כי ערות הארץ באתם לראות:
ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד בארץ כנען והנה הקטן את אבינו היום והאחד איננו:
ויאמר אלהם יוסף הוא אשר דברתי אלכם לאמר מרגלים אתם:
בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה:
שלחו מכם אחד ויקח את אחיכם ואתם האסרו ויבחנו דבריכם האמת אתכם ואם לא חי פרעה כי מרגלים אתם:
ויאסף אתם אל משמר שלשת ימים:
ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא: