פרשת נח-שלישי
ויהי המבול ארבעים יום על הארץ וירבו המים וישאו את התבה ותרם מעל הארץ:
ויגברו המים וירבו מאד על הארץ ותלך התבה על פני המים:
והמים גברו מאד מאד על הארץ ויכסו כל ההרים הגבהים אשר תחת כל השמים:
חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים:
ויגוע כל בשר הרמש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השרץ על הארץ וכל האדם:
כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו:
וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתבה:
ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום:
ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים:
ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים:
וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום:
ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט:
והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים:
ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה:
וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ:
וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה:
ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה:
ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה:
ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ:
וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד:
ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה:
ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ: